## Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1

###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:1
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:1](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/24:1)

**כוונת הפרק הזה,** לבאר על כמה פנים יאמר בלשוננו שם הליכה כפי מה שיצטרך הרב אליו בכוונתו, והביאו אחר הפרק הקודם לפרש עוד אלך אשובה אל מקומי שפירש בפרק הקודם. ודברי הפרק יתחלקו לג' חלקים, הא' בביאור שתופי השם והוא מהתחלת הפרק עד ולפי זאת ההשאלה, ב' בביאור איך יאמר זה השם באלוה ית' והוא מאמרו ולפי זאת ההשאלה עד אמנם אומר ויחר אף ה' בם, והג' בהיתר ב' ספקות אפשר שיתחייבו בדבריו שאמר, והוא משם עד סוף הפרק:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:2
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:2](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/24:2)

**ההליכה ג"כ מכלל שמות המונחים כו'.** ירצה ששם הליכה נאמר בהנחה ראשונה על תנועות הבעל חי ויאמר בהשאלה על תנועות הגופות היותר דקים מהב"ח כמו האש והמים שהם להיותם פשוטים וגופות דקים בערך הארץ יותר דקים מהב"ח המורכב מהם ומיסוד הארץ ג"כ. ויש לשאול מי הביאו הרב לומר שהליכה תאמר בהנחה ראשונה על הב"ח. והשאלה על הגשמים שאינם ב"ח, והיה ראוי שיאמר שהליכה תאמר על תנועת הגופות ב"ח או זולת ב"ח כמ"ש בשתוף יצא. ועוד שאלתי למה הביא הרב ההשאלה הזאת, ויראה שאין לו בה צורך, והוא למדנו שלא יביא שתוף כי אם אשר יצטרך אליו. והיתה תשובתי בזה כי ההליכה לא תתחלף מהתנועה כי אם בזה שהתנועה תאמר בשוה על כל דבר ב"ח או דומם או צומח או יסוד פשוט, וההליכה היא תנועה רצונית וא"כ יצדק לבד בב"ח, כי היציאה מן המקום תכלול ב"ח וכל שאר הגשמים שהיא הרקת המקום, אבל ההליכה כיון שגדרה התנועה ברצון על הב"ח לבד יאמר. וראה הרב עוד שבפסוק נמצא הליכות הרבה מאד לב"ח, ועל שאר הגשמים שאינם חיים לא יאמר הליכה כי אם במקרה ועל המעט כמו שהביא והמים היו הלוך וחסור (בראשית ח' ה') ותהלך אש ארצה (שמות ט' כ"ג) לזה אמר הרב שההליכה תאמר על תנועת הבעל חי, ועליה אמר וזה הרבה ר"ל שזהו מה שבא בפסוק על הרוב אמנם על צד ההשאלה תאמר על הגופות היותר דקים, ובזה לא אמר וזה הרבה לפי שהוא מעט, והוא ממה שיורה שהראשונה הנחה עצמית והשנית היא ההשאלה. הנה הביא הרב השתוף הזה לדעתי כדי לבאר ההליכה שבאה באופנים אמר ילכו האופנים (יחזקאל א' י"ט) שבהיות האופנים לדעתו הם היסודות כמו שיבאר בהתחלת הח"ג במרכבה, א"כ איך אמר בהם לשון הליכה. לזה הקדים לכאן שהליכה תאמר על הגופות הדקים ומאותו צד אמר באופנים לשון הליכה. גם אפשר לומר שהרב עשה השתופים דקה מן הדקה, ההנחה הראשונה יותר חמרית, והשנית מעט חמרית כדי לבא לשלישית שהיא יותר מופשטת כמה שאמר שתאמר הליכה למה שאינו גוף כלל:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:3
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:3](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/24:3)

**ואם אינו גוף כלל אמר קולה כו'.** ירצה שהקול אינו גוף ושלא נאמר בו לשון הליכה מפאת מהות הקול והיותו מתחדש מהבאת הגשמים, אבל נאמר עליו הליכה מצד שהוא דבר מתפשט עם היותו בלתי גשם בקול, ויהיה פי' הכתוב קולה כנחש ילך (ירמי' מ"ו כ"ב) שהקול ילך כנחש, ולא אמרתי שיחזור ילך לנחש לפי שלא ישאר דבר בו א"כ יתדמה הקול לנחש אם לא בהליכה. וזה שאמר עוד כי בחיל ילכו ובקרדמות באו לך, הנה הקול האויבים ושמועתם הוא אשר אמר עליו שילך ויתפשט כמו שיתפשט הנחש, ולא אמר זה על הכח המתעורר כדברי האפוד, כי שם הנביא מהאויבים ידבר לא מהכחות, ואמנם קול ה' אלהים מתהלך בגן (בראשית ג' ח') לא רצה הרב להביאו בכלל הפסוקים שיאמר בהם הליכה על הבורא ית', לפי שהבין שמתהלך בגן יחזור לקול ולא לאלהים, והראיה עליו שאמר את קולך שמעתי, וא"כ הקול היה המתהלך בגן, וגם אומר לרוח היום יורה עליו, וא"כ ההליכה הזאת אינה מיוחסת לאל כי אם לקול ולכן לא הביאו במיוחסות לאל:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:4
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:4](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/24:4)

**ולפי זאת ההשאלה הוא כו'.** זהו החלק הב' מדברי הפרק. יאמר שההליכה הנאמרת בבורא היא מזאת ההשאלה, לא להיותה קול כמו ההשאלה שזכר, כי אם שהיא הושאלה למה שאינו גוף להתפשט הענין, כמו שהיא נאמרת בקול לענין התפשטותו. וראה שהרב אמר כאן שהיא הושאלה למה שאינו גוף, וזה כבר אמרו למעלה, אבל הביאו הנה לפי שרצה להוסיף בחלוקה שהושאלה קודם לבד בהתפשטות מה שאינו גשם, ועתה הוסיף או לסור ההשגחה. ומה שאמר הרב עוד אשר דומה לו בב"ח סור מן הדבר, יראה שאין צורך בו. והאמת הוא שההשאלה לבד היתה התפשטות מה שאינו גשם, ומזה הצד לא יוכל הרב להעתיקו לסור ההשגחה, אבל הרב יראה שההנחה הראשונה להליכה היא לתנועת הבעל חי, וראה שההשאלה היא להתפשטות מה שאינו גוף, ומשתיהם אמר שיאמר הליכה בבורא ית' אם להתפשט הענין כמו ההשאלה, או לסור ההשגחה כמו ההנחה הראשונה, אשר דומה לו בב"ח סור מן הדבר, כלומר שהב"ח כשיסורו ממה שהם או שיהיה סורם ממקום מיוחד או תהיה ההסרה מדבר מיוחד, כמו שזכר בביאה, והנה כאשר תהיה ההסרה מדבר לא ממקום, והיא שתעשה בכח בהליכה משם, למדנו שכאשר תסור ההשגחה האלהית מדבר, נאמר עליה הליכה, שהוא דמיון הסרת הבעל חי מדבר מה אשר יעשוהו בהליכה, ויהיה ההתפשטות שזכר הרב בוא ההשגחה והדבקות, ותהיה ההסרה, הסתלקה. ולפי שההשגחה לא תאמר ביחס אל המקום, כמו שיתבאר בפרק הנמשך לזה כי אם ביחס אל דבר מה, לכן אמר כאן סור מן הדבר ולא אמר מן המקום וכמו שכנה העלות ההשגחה בהסתרת פנים:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:5
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:5](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/24:5)

**אמר אלך אשובה אל מקומי.** שאלתי בזה ד' דברים, הא' מה ששאל האפודי, למה לא פירש שם הליכה בהסתלק הנבואה כמו וילך אלהים כאשר כלה לדבר (בראשית י"ז כ"ב). הב' איך פירש הרב כאן אלך אשובה אל מקומי על ההשגחה ובפרק הקודם פרשו על השכינה. הג' מה ענין אומר וכמו שכנה העלות ההשגחה בהסתר פנים, והנה הסתר פנים אינו לשון דומה להליכה לשנאמר כמו שהסתר פנים הוא העדר ההשגחה כך ההליכה ג"כ. הד' למה לא הביא הרב ענין שיבה לדמיון הליכה ויאמר. וכמו שכנה העדר השכינה בשיבה ככה כנה אותו בהליכה, והוא דמיון יותר שלם מהסתרת פנים. והיתה תשובתי בכל זה, שבפרק הקודם אמר שענין אשובה אל מקומי הוא העלות ענין השכינה, אבל אלך לא פירשו על השכינה, כי היה אצלו נאמר באמרו על העדר ההשגחה כמו שפירשתי שרמז בזה שאמר בסוף הפרק. ובעבורו כנה באמרו אלך אשובה, וא"כ שם פי' אשובה אל מקומי על השכינה, וכאן פירש אלך על העדר ההשגחה, ואין כאן א"כ סתירה. ואמנם הנבואה נכללה בענין ההשגחה כי הנבואה השגחה על הנביא בדבוק עצום מאד. והנה הביא דמיון מהסתרת פנים, לפי שההליכה אינה כי אם הסתרת פנים מהדבר אשר היה עומד שם, ולפי שהרב אמר כאן סור מן הדבר ושאין הענין סור מן המקום כמו שפרשתי, אבל שאין ההליכה הזאת כי אם הסרה מדבר מה, והוא א"כ סור הפנים ממנו. ולא הביא הרב דמיון משיבה לפי ששיבה נאמר על השכינה, ואלך נאמר על ההשגחה כמו שזכרתי. ולכן הביא מהסתרת פנים ששניהם יאמרו ר"ל הליכה והסתרת פנים על העדר ההשגחה:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:6
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:6](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/24:6)

**אמנם אומר ויחר אף ה' בם וילך.** זהו החלק הג' מדברי הפרק, יאמר שאולי יסופק נגדו באמר ויחר אף ה' בם וילך (במדבר י"ב ט') לפי שא"א שיפורש מהתפשטות מה שאינו גשם, כיון שהנה מרים מצורעת כשלג, היה דבר גשמי, וגם לא יפורש על העדר ההשגחה לפי שאם נעדרה ההשגחה איך נשארה מרים מצורעת כשלג והוא עונש ולא העדר השגחה. לכן אמר הרב שכאשר יעויין היטב יש בו שני הענינים יחד, וזכר ראשונה ענין ההשגחה באמרו כלומר ענין הסתלק ההשגחה המכונה בהליכה, ר"ל שיהיה וילך שהלך השגחתו מעליהם, וזכר הענין השני באמרו וענין התפשט הדבר והגלותו והראותו, כלומר החרון אף אשר הלך ונמשך אליהם ולזה שבה וכו', ירצה שההליכה בענין התפשטות יחזור לחרון אף ויאמר ויחר בם וילך ר"ל ונתפשט אותו חרון אף. ולא תחשוב שאחד משני הענינים האלה סותר לאחר, אינו כן, כי אמרנו שחרה אפו ונתפשט עד שנעדרה ההשגחה ונעלתה מעליהם הם הדברים מבימים (צ"ל מבוארים). ולפי שלא נקשה מהיות מרים מצורעת כשלג. אמר הרב ולזה שבה מצורעת כשלג ר"ל שזהו מהתפשטות החרון אף, ואליו ייוחס לא להעדר ההשגחה. ויהיה א"כ הענין כלו שחרה אף ה' בם והלך והתפשט אותו החרון עד שנמשך ממנו שהיתה מרים מצורעת כשלג, ואחר זה הלך ההשגחה ונעלה מעליהם. וא"כ וילך יש בו שני הענינים יחד:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:7
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 24:7](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/24:7)

**וכן הושאל לשון ההליכה להנהגה כו'.** בזה השתדל הרב להתיר ספק אחד אפשר שיסופק נגדו והוא במה שיאמר הכתוב אחרי ה' אלהיכם תלכו (דברים י"ג ד') כי זה א"א שיפורש על התפשטות מה שאינו גשם, כיון שההולכים הם אנשים גשמיים, וכן א"א שיפורש על העדר ההשגחה כיון שהוא מצוה שילכו אחרי ה' ואינה קללה. להתיר זה אמר הרב שהוא הענין אחר, והנהגה במנהגים החשובים, כאלו אמר זהו שתוף אחר מבלעדי הנזכר. וא"ת למה לא זכרו הרב למעלה, תשובתו כי הוא יזכור לבד השתופים הצריכים לכוונתו עם היות שם שתופים אחרים: