## Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1

###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:1
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:1](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:1)

**כאשר החל ראש הפילוסופים וכו' עד וכן נאמר אנחנו,** שאלתי אני בזה לאי זה תכלית הביא הרב מאמר אריסטוטילוס שקראו ראש הפילוסופים. ואם הביאו כדי לומר שהתנצל בחקרו בדברים העמוקים, ושכן יעשה הוא גם כן שמתנצל מזה כמו שפירש האפודי. הנה באמת יהיה זה בזולת מקומו, והיה ראוי שיביאהו בהקדמת הספר, גם כי שמה אמר מזה מה שבו די, ולמה יביאהו כאן פעם אחרת. ועוד שדברי הרב לא יסבלו זה הפירוש שהיה ראוי שיאמר וכן נאמר אנחנו, שאין ראוי למעיין בספרינו שייחס מה שנאמר לעזות, ודבריו לא היו כן. אבל אמר וכן נאמר אנחנו כי צריך לאדם שלא יהרוס. ואם נאמר שהביאו הרב לא להתנצלות עצמו, כי אם להזהיר המעיינים שלא יהרסו בעיון הדברים העמוקים כמו שיורה עליו לשונו. הנה יקשה מאד עליו ממאמר אריסטוטילוס שהוא לא הזהיר עליו. אבל אמר בהפך שעיונו בדברים העמוקים אין ראוי שייוחס לעזות כי אם להשתדלות. וא"כ מאמר אריסטוטילוס לא יסע (צ"ל יאסר) לאזהרת המעיינים, אבל יתיר להם העיון וההריסה. ואם יאמר שהביאו הרב לתת מקום לעיין במופלא ובעמוקות אריסטוטילוס, יקשה א"כ לשונו שאמר וכן נאמר אנחנו כי צריך האדם שלא יהרוס והוא סותר לכוונתו. עוד שאלתי בזה הענין, למה עשה הרב תנאים כל כך בהשגה באמרו. שירגיל עצמו, בחכמות ובדעות ויזקק מדותיו וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות. עוד אמר אחר זה, וכאשר יבין ההקדמות וידעם וידע דרכי ההקש ועשות המופת וידע אופני השמירה, והוא באמת כפל דברים הרבה. עוד שאלתי שיראה בדברי הרב סתירה והפך, כי הוא אמר יקדים לחקור בזה העניין, ויורה שראוי שיהיה מהיר וקודם בחקירה הזאת, אחר זה יאמר, אבל יבוש וימנע, והוא מגזרת כי בושש משה (שמות ל"ב א') אמר שיתאחר וימנע מחקור, והוא באמת מקביל למה שקדם. ולהשיב לכל זה אומר שהרב הביא מאמר אריסטוטילוס וקראו ראש הפילוסופים לפי שכמו שכתב בד' בששי מספר השמע פרק כל משתוה מתחלק הנה אריסטוטילוס עם היות שקדמוהו פילוסופים הרבה, הוא באמת היה מתחיל הפלוסופיא וגומר אותה, לפי שהשיג בדרושיה האמת, מה שלא עשו הראשונים. וכיון שהוא הבינה וגם חקרה והביאה בספרו בסדור מופלא, היו קוראים אותו האלהי, וקראו הרב ראש הפילוסופים, ואמר כאשר החל לחקור ולעשות מופתים בענינים עמוקים, והיה זה בספר השמים והעולם, ולא ביאר הענינים ההם כאן, אבל בפ' י"ט ח"ב מספרו זה, כתב שהענינים ההם היו שתי שאלות יקרות, האחד למה היו הכוכבים (הנבוכים) מה שהוא קרוב מהם אל גלגל המזלות יתנועע תנועות רבות, והרחוק תנועות מועטות, בהיות הגלגל הראשון בלתי מתנועע אלא תנועה אחת, והיה ראוי שכל הקרוב אליו יתדמה אליו יותר בתנועותיו. והשאלה השנית לאי זו עלה היו בגלגל הראשון כוכבים רבים והוא אחד, ובשאר הגלגלים לא ימצא כי אם כוכב אחד בגלגל אחד, ואם הוא בעל גלגלים. ואמר אריסטוטילוס שמה בסבת זה טענות חלושות, עד שהרב בפרק י"ט הנזכר אמר שהחלופים האלה יורו היות הכל בכוונת מכוין, ושאינו על צד החיוב, כמו שחשב הפילוסוף, והוכיח מדבריו שהוא עצמו הרגיש בחולשת דעתו ותשובותיו לשאלות ההם. והנרבוני בפירושו לאותו פרק, ובפירושו לחי בן יקטן, ובפירושו לספר השמים והעולם, השתדל לחזק דעת הפילוסוף בתשובות השאלות הנזכרות, ואינם מוכרחות להזכר במקום הזה יעויינו משם, ולנו להתעסק עתה בביאור דברי הרב. ויהיה אומרו לחקור ולעשות מופתים, לחקור כדי שיוכל לעשות מופתים, לא שיאמר הרב שבפועל עשה אריסטוטילוס מופתים על זה, כשהוא יאמר בהפך זה שם כמו שאמרתי, אבל אמר בכאן שהיה חוקר ומבקש כדי שיוכל לעשות מופתים בזה, עם היות שלא הגיע אליו ולא עשאם. ואמר הרב אמר מתנצל דבר זה ענינו, לאמר שאריסטוטילוס קודם אותה החקירה אמר כמתנצל ממה שנכנס אליה עם קושי השגת הדברים, ועם היות שלא יביאם כאן בלשונו הנה יביא ענינם וכללותם, וזה שאמר דבר זה ענינו, להגיד שאין זה לשונו כי אם הכוונה ממנו:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:2
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:2](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:2)

**שאין ראוי למעיין כו'.** אמר שהוא כבר ידע שלא יבא מעיין שיתפשהו על דעותיו וילעג עליהם, בתתו תשובות יותר נכונות, כי חשב שלא יקום אחריו כמוהו, אבל אפשר שיבא וירגיש בחולשת טענותיו, וירא שאומר הדרוש אינו ממה שראוי לחקור עליו, ולכן ייחס חקירתו אם לעזות פנים בחקרו במופלא ממנו, ואם שיחשוב שעשה אריסטוטילוס זה להיותו משתבח ומתפאר שנחכם מכל האדם, ושעלה שמים וירד, ולכן יחקור על זה עם הרגשו בחלשת מאמרו. **ואמר** והורס לדבר במה שאין לו ידיעה בו, הוא גנות, אחר יאמר שאולי יאמר המעיין שקרה לו זה להיותו בלתי שלם בהצעות וההקדמות הראויות לחוקר השלם, ולזה יאמר, שהוא הורס לדבר במה שאין לו ידיעה בו, ר"ל שהוא חסר ההקדמות וההצעות, הנה א"כ חשש לג' דברים שייחסו לו (אם לעשות) או שבח או התפארות או הריסה, ואמר שאין ראוי שייחסום אליו אבל ייחסהו להשתדלות וזריזות, וזה לפי שהוא זכר שהידיעה המועטת בדברים העמוקים והעליונים, יותר ערבה מההשגה הרבה בדברים השפלים, ולכן המבקש וחוקר בדברים העליונים ראוי שיקרא משתדל וזריז. **ואמר** בהמציא והעמיד אמונות אמתיות, רצה לומר שלא יביא על זה מופתים ולא ראיות חזקות, אבל יביא דברים מסופקים יטה אליהם על דרך האמונה, ולכן אמר שהמציא אותם ומעמידם בראיות ספוקות ראוי שישובח עליו. והנה תראה שהיתה זאת כוונתו באמת ממה שאמר בלשונו זה נרצה עתה לחקור עוד שתי שאלות חקירה מספקת, כי מן הראוי שנחקור עליהם ונאמר בהם כפי השגת שכלנו וחכמתנו וידיעתנו, אלא שאין ראוי לאדם שישיא זה עלינו לעזות מצח, אבל ראוי שיפלא מזריזותנו על ההתפלספות ובקשנו עליה, וכשנבקש השאלות המעולות הנכבדות, ונחזיק להתירם מהיתר מעט מתוקן, מן הדין על השומע שישמח וישיש, עכ"ל, הנה נראה שהרגיש בחולשת דבריו, ולכן הרב בכאן אמר שהם אצלו כדמות אמונה המקובלת מבלתי מופתים:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:3
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:3](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:3)

**וכן נאמר אנחנו וכו'.** אומר אני שהרב הוציא ממאמר אריסטוטילוס שזכר ג' דברים, היינו ג' כללים, האחד שאין ראוי לאדם שיהרוס לחקור בענינים העמוקים, מבלי ההצעות וההקדמות הראויות להקדים אליהם, והנה לקח הכלל הזה ממה שאמר, והורס לדבר במה שאין ידיעה לו בו, ר"ל שהיה הורס לדבר בדברים שלא היה ידיעה בהצעות הראויות להם. הכלל השני הוא שבהיות לאדם הצעות אליהם אינו גנות אבל שבח, והנראה אם יחקור במהירות ומרוצה בענינים היקרים ההם, והנה לקח הכלל הזה ממה שאמר. אבל ראוי שייחסהו לזריזות. הכלל השלישי הוא שבהיותו חוקר עם הקדמת הצעותיו כלם, אינו ראוי שיגזור שהאמת כמו שחשבו, ולא ישלוט מחשבותיו בגבורה, אבל תמיד יספק בדבר, אם הוא כמו שחשבו, אם לא. והנה לקח הכלל הזה ממה שאמר בהמציא והעמיד אמונות אמתיות כפי יכולת האדם. ר"ל שאין למשתדל אשם כשהוא חקר כל מה שיכול עליו, עם היות שירגיש שלא מצא האמת במופת, כי אם על דרך האמונה כמו שאמרתי. ואמר הרב שצריך ללמוד מאריסטוטילוס ג' האזהרות, והתחיל בראשונה באמרו כי צריך לאדם שלא יהרוס לזה הענין העצום הנכבד, ר"ל חכמת האלהות. מתחלת המחשבה, כלומר בתחלת הידיעות והעיון מבלי שירגיל עצמו בחכמות ובדעות שהם ההצעות הראויות. ויזקק מדותיו זקוק רב וזה במדות. וימית תאוותיו, ואחשוב אני שכיון הרב בזה לטעיות אצילי בני ישראל כי הם לא הושלמו בהצעות הראויות כמו שיזכור ולכן צוה שירגיל עצמו בחכמות ובדעות, והיו ג"כ במדות בלתי שלמים כמ"ש ויאכלו וישתו, ולפי שבמדות יצטרך הקשוט והזכוך, אמר הרב ויזקק מדותיו בקשוט, וימית תאוותיו וזה בזכוך. ולפי שיאמר האומר איך יתייחסו התנאים להקדמת החקירה באלהיות, לכן אמר הרב וכאשר יבין ההקדמות וידעם ר"ל שמהחכמות יקנה המעיין הבנת ההקדמות הראויות להקדים, ואמר וידעם, לומר שלא לבד יחדדו שכלו להבינם כשיראם אבל גם שידעם בבקיאות גדול. עוד אמר יצטרכו לזכוך המדות קודם החקירה הזאת, ואמר וידע דרכי ההקש ועשות המופת, והם זקוק המדות שזכר. עוד אמר למה התנה שימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיונות, ואמר שהוא לפי שידע אופני השמירה מהטעיות שהם המחשבות הדמיונות. והכולל מכל זה, שאין צריך (צ"ל ראוי) ליכנס בפרדס החכמה האלהית מזולת התנאים האלה, והוא הכלל האחד שלמד הרב מדברי אריסטוטולוס. עוד הביא הכלל השני באמרו אז יקדים לחקור בזה הענין, ר"ל שבהיות האדם שלם במה שזכר שאין ראוי שיתעצל מהחקירה ולא ימנע ממנה, אבל בהיותו מוכן וראוי, ראוי שיקדים לחקור בזה הענין. עוד למד מהכלל השלישי שעם כל מה שזכר תמיד המעיין יספק במה שיעיינהו ואם הוא כן, וזה שאמר ולא יגזור הדין בתחלת המחשבה ולא ישלח מחשבותיו וישלטם להשגת הבורא, אבל יבוש וימנע, ר"ל שלא ישלוט מחשבותיו ולא יתגבר בהם בענין השגת הבורא, אבל בהיותו מוכן, יבוש, ר"ל יתבייש ויפחד במה שהבין, וימנע אם אינו מוכן ויעמוד בעיונו עד שיעלה ראשון ראשון בהצעות עיוניות ועל זה נאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט וכו' ר"ל שמשה הסתיר פנותו והשגתו, כי ירא מהביט בעניני האלהות, כי בהיותו חפץ וסר לראות, נאמר לו שהמקום ההוא יהיה קודש, ר"ל שההשגה היתה נבואית אלהית, וזה שאמר אנכי אלהי אביך, ואז ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, ולפי שפשט הפסוק הוא שהיה סר לראות הסנה בוער באש, ויורה שעליו אמר ויסתר משה פניו, רצה הרב להסביר פנים לפשט, ואמר מחובר למה שיורה עליו הנראה, ר"ל מחובר לזה מה שיורה עליו פשט הכתוב, והוא שהיה פחד משה להסתכל באור הנראה בסנה. והאור ההוא שזכר הרב הוא לדעתו האור הנסיי הנברא חוץ לנפש, שנראה שם על דרך המופת, ועם היות שאחר זה יאמר הרב שוירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, הוא בנבואה, אינו ראוי מפני זה שיחשוב היות אור הסנה מדומה כי אם מוחש, אח"כ באתהו הנבואה ונדמה לו כאלו ראה שם מלאך ידבר אליו. ולפי דעת המפרשים להיות נבואת משה בתחלתה באמצעות כח המדמה, נראה כדמותנו האור ההוא והמראה ההיא היא מפעולת הדמיון, ולכן פחד קראהו ורעדה. כי הנביאים מפחדים מאד מפאת הדברים שידמום בנבואתם, והתבאר עם זה ג' הדברים שהעירותי בדברי הרב בזה הפרק:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:4
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:4](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:4)

**ושובח לו ע"ה הדבר הזה.** לפי שהפחד והיראה במעולים הוא ממורך הלב והיא מדה מגונה, אמר הרב שלא כן היראה שזכרה התורה במשה, כי שובח לו הדבר הזה, והשבח מצאו הרב במה שפרסמו התורה בגדר השבח וההלול עד שמפני זה היה שכרו אתו ופעולתו לפניו. והשפיע עליו האל ית' מטובו (מהשפעתו) מה שחייב לו, ר"ל מה שחייב משה רבינו לעצמו כי במה שהדריך עצמו בהדרגה וסדר נאות, חייב ועשה לעצמו מוכן להשתלם בשלמות רב, וזה אמרו מה שחייב לו לעצמו, והכריח זה מאמר בסוף ותמונת ה' יביט וזכרו חכמים ז"ל שזה גמול להסתירו פניו ר"ל שלהיות התחלתו מסודרת היה הסוף שתמונת ה' יביט, ואין לך שתאמר שזכה אל זה מסבה אחרת, כי הנה חז"ל אמרו שזה בזכות ויסתר משה זכה לקלסתר פנים:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:5
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:5](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:5)

**אמנם אצילי כו'.** ראוי שתדע שהרב לא הביא הפרק הזה לענין התנצלות עצמו, אבל הביאו לפרש אצילי בני ישראל וטעותם, ולכן הקדים מאמר אריסטוטילוס והוציא ממנו כללים כדי להוליד מזה שהם היו ראוים שיעשו כן, ושילכו בהשגתם באופן מדרגת ראשון ראשון, והם לא עשו כן כי הרסו בחקירתם, ומבלי ההצעות הראויות אליהם שלחו מחשבתם. ואין ספק שהם השיגו, אבל השגתם היתה בלתי שלמה, לפי שלא באה בהקדמות ובאמצעים שחייב טבע הדרוש וחמרו. ולזה נאמר עליהם ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר היתה השגתם בלתי שלמה, ואמר לזה נאמר עליהם ויראו. הסתכל אמרו עליהם, והוא לפי שהכתוב אומר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל, ויורה שמשה ואהרן ואחרים כלם ראו אותה המראה, לזה אמר הרב שאמר ויראו את אלהי ישראל נאמר על האצילים לבד וז"ש עליהם. ועל זה אמר בפ' ל"ב ח"ב משה מחיצה בפני עצמו, ואהרן ג"כ, והאחרים מחיצה בפני עצמם. ואמר ולא נאמר ויראו את אלהי ישראל לבד, ר"ל כי אם אמר לבד ויראו את אלהי ישראל, הייתי אומר שהשיגו מציאותו יתברך והשגתו באמתו כפי מה שראוי, אבל מאחר שאמר מיד ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, יורה שכלל המאמר והפסוק הזה אינו רק לדקדק עליהם ראייתם, ר"ל אינו בא כי אם לגלות ולהודיע מהות השגתם שראו אלהי ישראל נסמך למעשה לבנת הספיר:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:6
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:6](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:6)

**והנה** לביאור הענין הזה ראיתי להודיעך פה כוונת הרב לדעתי בהשגת אצילי בני ישראל, ואתה תראה מדברי האפוד שכתב שהפי' הנכון הוא שהם טעו והשיגו שהש"י היה כח בגלגל השמש וזהו לדעתו אמרו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, וזה בעיני טעות יותר גדול, מאשר זכר שטעו אצילי בני ישראל, לפי שהכתוב לא זכר כאן כסא ולא גלגל ולא שמים. ואם אמרנו שהביאו לזה מה שתרגם אונקלוס, ותחות כורסי יקריה כעובד אבן טבא, ושהרב נמשך לאונקלוס בזה הענין, ולכן יודה בסמיכות האל לגלגל. אשיבך מלין שהנה הרב בפכ"ח מזה החלק בשתוף רגל כתב שמשתופיו הוא שיאמר על הסבה, והביא פסוקים להכריח דעתו, ושם אמר שאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, שאונקלוס תרגמו ותחות כורסי וכו', ואחרי שפי' הרב דעת אונקלוס ואמר עליו שלא פי' מה הנמשל במעשה לבנת הספיר, ושא"א מבלתי שיעיר עליו, התחיל וביאר דעתו, ואמר ז"ל: ואומר, כי אומר ותחת רגליו רוצה בו מסבתו ובגללו, כמו שאמרנו, ואשר השיגוהו הוא אמיתת החומר הראשון אשר היה מאתו ית', והוא סבת מציאותו, הנה ביאר שלא יסמוך פירושו על ותחות כורסי יקריה באונקלוס, כי אם ע"פ שתופו שיעשהו לשון הסבה, ואין כאן א"כ כסא ולא שמים, ולכן אמר שם הרב בסוף הפרק ודע שאתה צריך לזה הפי', ואפי' לפי' אונקלוס, יראה שלא עשאו לדעתו, כי הרב יסכים עם אונקלוס במ"ש כעובד אבן טבא, אבל לא במה שאמר ותחות כורסי יקריה. ואם נאמר שהאפוד יבנה דעתו זה בהיות שתוף רגל על הסבה לפי שהגלגל היה מסובב מהש"י. זה באמת דעת בטל, כי ידוע שהדברים כלם הם מסובבים מהשם ית', ואיך א"כ יפרשהו על הגלגל. כ"ש שהרב אמר שמה (בפכ"ח) בפירוש ואשר השיגוהו הוא אמתת החומר הראשון אשר היה מאתו יתברך ולא זכר דבר מהגלגל, כי אם מהחומר הראשון:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:7
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:7](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:7)

**ולכן** אומר אני שדעת הרב הוא באמת שאצילי בני ישראל, מאשר לא הושלמו בהצעות הראויות, נשתבשו בהשגתם יטה (צ"ל וטעו) כי הם השיגו מפאת המופתים אשר ראו במצרים ועל הים שהיה שם סבה ראשונה בתכלית ההשגחה והיכולת, וראו עוד ההויה וההפסד התמידי אשר בזה העולם, ולא הרגישו בשכלים הנבדלים ולא בגלגלים, ולכן גזרו אומר שהאל ית' היה המניע הקרוב לחומר הראשון בהויה וההפסד בלי אמצעי אחר, והוא אמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, ר"ל שראו והשיגו אלהי ישראל והוא הסבה הראשונה, המוציא אותם מתחת סבלות מצרים, וראו מסבתו ובגללו בלי אמצעי אחר החמר הראשון, שהוא כמעשה לבנת הספיר כמו שיזכור. והיה א"כ טעותם להעדר ההקדמות וההצעות, כי לא הושלמו בהם:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:8
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:8](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:8)

**ואמנם** לבאר שזה באמת דעת הרב, ראוי שאפרש דבריו בזה הפרק ובשאר הפרקים שחקר בזה הדרוש:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:9
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:9](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:9)

**אמר** בכאן כי כלל המאמר אינו רק לדקדק עליהם ראייתם לא לתאר איך ראו, ואמנם דקדק עליהם תוכן השכלתם והשגתם אשר כללם מן הגשמות מה שכללה ירצה שהפסוק שאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, כללות זה המאמר אינו בא רק לדקדק ולהגיד מה ראו, כלומר שראו אלהי ישראל, וסמוך אליו ונמשך ממנו בלי אמצעי החומר הראשון שהוא כמעשה לבנת הספיר ושאינו לתאר איך ראו, ר"ל שלא נחשוב שיהיה פי' הכתוב שראו את אלהי ישראל, ושהגיד איך ראו והשיגו אותו, ואמר שהיה באמצעות ההויה וההפסד, שהיא תורה על תנועת הגלגל, והתנועה ההיא תורה על המניע, וזהו לתאר איך ראו, כלומר איך ראו אלהי ישראל, ושהיה על דרך ואראה את ה' (ישעי' ו' א') והגיד איך ראה אותו, והוא אומר עוד, שרפים עומדים ממעל לו, ואם היתה הכוונה לתאר איך ראו, לא היה בזה עון אליהם. והנה הכריח הרב שלא בא לתאר איך ראו, מג' טענות, האחד, שאם היה כן היה מתחיל מראית מעשה לבנת הספיר שהוא החמר הראשון, וטבע ההויה וההפסד, וממנו ילך לראיית אלהי ישראל, כי עם היות שישעיה הנביא התחיל ואראה את ה', מפאת מעלת שלימותו התחיל מלמעלה למטה, אבל ביעקב שהיה מתחיל בהשגתו ונבואתו התחיל מלמטה למעלה באומרו, והנה סולם מוצב ארצה וממנו בא לראשו מגיע השמימה, ולמלאכי אלהים, ולה' הנצב עליו, ולכן האצילים בהיות השגותיהם בהתחלה, היה ראוי שילכו מלמטה למעלה. ומאחר שלא היה כן, ואמר ויראו את אלהי ישראל ראשונה, ואחר כן ותחת רגליו, יורה שלא בא לתאר איך ראו. הטענה הב', לפי שאם היה לתאר איך ראו, היה מבאר כל האמצעיים ההכרחיים בהשגה, והם הגלגלים והמלאכים, ומאחר שהשמיט כלם, וזכר לבד החומר הראשון, והאל ית', יורה שלא היה מתאר איך ראו, כי אם תוכן השגתם. הטענה הג', כי אם היה מתאר איך ראו איך יאמר עליהם ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ותרגם אונקלוס לא הוה נזקא. ואמרו חכמים ז"ל מכלל שהיה ראוי לשלוח בהם יד ושנשרפו בעון הזה אחרי כן בתבערה, וזה ממה שיורה שטעו בהשגתם מה שלא יהיה אם היה מתאר איך ראו. הנה מכל הטענות הג' האלה יתבאר שכלל הפסוק הוא לבד לדקדק עליהם ראייתם, ואמר שהוא לבאר שהשגתם כללה מן הגשמות מה שכללה, כי ביחסם לאל יתברך היותו מגיע קרוב בלי אמצעי לחמר הראשון, ולהוה ולהפסד כללה בזה הגשמה מהשגתם, כי המניע הקרוב לחומר א"א אם לא כשימשש (צ"ל כשיגשם) וזהו אשר כללה מן הגשמות מה שכללה. ואמר הרב, חייב זה הרסם קודם שלימותם, ר"ל חייב להם הטעות הזה, והיה סבה בו לפי שהם לא נשתלמו בהצעות וההקדמות הראויות, והוא הורסם בעיונם קודם היותם שלמים בהקדמות הצריכות, ומפני זה התחייבו כלייה במ' (צ"ל במדבר או במתן תורה) ורצה בזה מה שבאר הרב בפ' ל"ב מזה החלק, שהשכל העיוני בעיינו בדברים העמוקים בלי הקדמות, הנה יקרה לו כמו שיקרה לחוש כשירצה לראות במה שיעבור גבולו בהבטת השמש, שלא די שלא ישיגהו אבל גם יאבד מה שהיה לו בראשונה, כי יפסד החוש מכל וכל, וכן השכל בעיינו במה שאין לו עליו אפשרות ולא הצעות. ולרמוז לזה אמר הרב כאן ונתחייבו כלייה ר"ל הפסד כללי לעיונם במה שהוא חוץ מטבעם. ואם תאמר אם נתחייבו איך לא מתו. לזה אמר ונעתר להם ע"ה, ולפי שהיה בלתי ראוי אם הם חטאו שיכפר להם הש"י בעבור משה, והכתוב אומר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי (שמות ל"ב ל"ג) לזה אמר הרב, והאריך להם השם, כי בעבור משה האריך אפיה וגבי דיליה עד שנשרפו בתבערה. ולהורות יושר העונש, אמר ונשרפו נדב ואביהוא באהל מועד, ר"ל באהל מועד בהשגה אלהית חטאו באהל מועד מתו. ואמר לפי מה שבא בקבלתם האמיתית, לא נחשוב שחוזר לנדב ואביהוא שמתו באהל מועד, כי הדבר הזה הפסוק אמרו בפירוש ולא נצטרך לקבלתם, אבל אמר לפי מה שבאה הקבלה האמתית יחזור לכל מה שאמר למעלה שנעתר להם משה, ושהאריך השם להם, ושנשרפו בתבערה, והוא מה שאמרו חז"ל ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבעם והם אצילי בני ישראל. הנך רואה פי' דברי הרב בפרק הזה מסכים למה שאמרתי מפי' דעתו בטעות האצילים:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:10
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:10](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:10)

**והנרבוני** לפי מה שאחשוב יסכים למה שהנחתי, אמר לא לתאר איך ראו כי לא ראוהו יושב על כסא, ולא צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו, אבל דקדק עליהם תוכן השגתם שראו שתחת רגליו כמעשה, מיד החמר הראשון בלי אמצעי כתכלית מי שהתפלסף בימים ההם, ירצה שלא זכרו האמצעיים הראויים באותה השגה, ושעשאוהו יתברך מניע קרוב לחמר הראשון בהתהוותו, ואמר שזהו כתכלית מי שהתפלסף, לפי שהרב יאמר אחר זה שהקדמונים לא היה עיונם עובר מהמורגל ולא היה עובר מגלגל הלבנה ולמעלה. ואמר עוד הנרבוני. ויעתר, והאריך, ואחשוב שכיון באמרו זה שאמר ויעתר להם אינו תפלה, ואינו נאמר על משה כי לא מצינו שהתפלל, אבל יאמר לשון העתרה על הדבור והאריכות, ויחזור לאל ויעתר להם האל יתברך, והוא אמר והאריך להם. ולפי זה בספר הנרבוני לא היה כי אם ויעתר להם והאריך להם הקב"ה שכלו חוזר לו ית', אבל בספרים אשר אתנו יש מהם שכתוב בו ויעתר להם ע"ה ירמוז למשה, ואחשוב שהוא טעות. רש"י אמר ויעתר יצחק לה' הרבה והפציר בתפלה, והנרבוני עשאו כן לשון אריכות:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:11
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:11](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:11)

**המקום** השני שהעיר עליו הרב בדרוש הזה הוא בפ' כ"ח חלק א' שזכרתי והוא אמר שמה ואשר השיגוהו הוא אמתת החמר הראשון אשר היה מאתו ית' והוא סבת מציאותו, ועוד אמר אחרי כן באותו פרק והיתה השגתם א"כ החמר הראשון, ויחסוהו לשם ית' להיותו ראש בריאותיו המחייב ההויה וההפסד והוא מחדשו, וזה ממה שיורה שלדעתו השיגו אותם האצילים החומר הראשון, שהיה מפשיט צורה ומלביש צורה בהנעת האל ית' אותו בלי אמצעי אחר, ולכן אמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ר"ל מסבתו ובגללו, ושם הוכיח שמעשה לבנת הספיר הוא שם נאמר על החמר הראשון, המקבל הצורות כלם כספיר שהוא מקבל כל המראים ואין לו צורה בעצמו:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:12
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:12](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:12)

**המקום** השלישי ששם ביאר הרב הדרוש הזה הוא בפרק כ"ו ח"ב, על מאמר ר' אליעזר הגדול שאמר וארץ מאי זו מקום נבראה, משלג שתחת כסא הכבוד, ושם אמר בסוף הפרק שמזה התבאר שחמר השמים בלתי חמר הארץ ומתחלף ממנו הרבה, ושהשלג ממנו נעשה ארץ הוא החמר הראשון, וממה שאמר ר' אליעזר שהשלג הוא תחת כסא כבודו, התבאר שאומר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר לדעת אונקלוס שאמר ותחות כורסי יקריה כעובד אבן טבא. האבן טבא הוא החמר הראשון כיון שהוא תחת כסא כבודו, ואמר הרב שם וזהו אשר שמני שאפרש מאמר התורה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר שהם השיגו במראה הנבואה אמתת החמר הראשון התחתון, כי אונקלוס שם רגליו שבים אל הכסא כמו שביארתי, וזה ביאר שהלבן ההוא שתחת הכסא הוא חמר הארץ. התבאר בזה שהרב ממאמר ר' אליעזר הוליד שיהיה דעת אונקלוס כעובד אבן טבא החמר הראשון, כיון ששניהם ישתוו היותו תחת כסא הכבוד, וזה ביאר שהוא חמר הראשון והיא הראיה הגדולה בזה אצל הרב:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:13
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:13](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:13)

**המקום** הרביעי שהעיר הרב שמה דרושו זה הוא בח"ג פ"ד אמר שם ז"ל. הנה אמרו באופנים שהם כעין תרשיש, הנה באר לך בספור השני ואמר, ומראה האופנים כעין אבן תרשיש (יחזקאל י' ט') ותרגם יונתן ב"ע כעין אבן טבא, והנה ידעת שבזה הלשון בעצמו תרגם אונקלוס כמעשה לבנת הספיר ואמר כעובד אבן טבא, א"כ אין הפרש בין אומרו כעין אבן תרשיש ובין אומרו כמעשה לבנת הספיר והבן זה ע"כ לשונו. ודעת הרב בזה שבמרכבה באו שלשה חלקים, החלוק היותר מעולה הוא וארא כעין החשמל, ואמר שזה נאמר על עולם השכלים הנבדלים. והשני הוא וארא והנה ארבע חיות, ואמר שאמרו על עולם הגלגלים. והשלישי וארא והנה ארבע אופנים, ואמר שאמרו על ארבע היסודות. ולהיותם משותפים בחמרם ומתחלפים והפכיים בצורותיהם, אמר עליהם והנה אופן אחד בארץ (שם א' ט"ו) שהוא החמר הראשון המשותף לארבעת האופנים, ומאשר שהתבאר לרב האופנים הם היסודות, והאופן האחד הוא החמר הראשון, והנביא אמר שהוא כעין תרשיש, ותרגם יונתן כעין אבן טבא דומה לתרגום לבנת הספיר, א"כ לבנת הספיר הוא כמו עין תרשיש הנאמר באופן האחד אשר בארץ, והיותו בארץ יורה על ששניהם נאמר על החמר הראשון, וזו היא ראיה עצומה אצל הרב לפי שרשיו, ומזה כלו התבאר מה שהנחתם בדעת הרב בטעות האצילים. והפרקים האלה שהבאתי הם אשר העיר עליהם הרב בפ"ה ח"א אשר אני עתה בביאורו כמה שכתב הנה יתבאר בקצת פרקי זה המאמר. ואני הנה חברתי מאמר בזה קראתיו עטרת זקנים, ושם ביארתי דעת הרב והקשיתי עליו מפשט הכתובים ופירשתי אותם באופן אחר, ואינו מענין הביאור הזה, כי אם ידיעת כוונת הרב מענין האצילים, שאם זה קרה להם עם מעלתם כ"ש שיקרה להורסים בעיון שאינם במעלתם, שלכן צריך לכל אחד שיתעסק בהשלמת ההצעות והבנת ההקדמות, כדי שלא יטעו בהשגתם:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:14
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:14](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:14)

**ואמר הרב המטהרות כו'.** ואז יבא להביט המחנה הקדוש לא להמשיל בזה דבר ממעמד הר סיני שאין שם ענין יצא להביט המחנה הקדוש, כי לא היו ישראל בימי קדושתם וטהרתם חוץ מהמחנה שיבאו אחר כן אליה, אבל עשה משל ודוגמא מהטמא שבימי טומאתו מחוץ למחנה מושבו, ואחר הטהרה והטבילה ובא אל המחנה, כך אמר שראוי למעיין שיטהר ממחשבות המשובשות שהם טומאת הנפש, ואחרי טהרתו בהם אז יבא להביט במחנה הקדש, שהוא עיון האלהות כאשר אמר וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה'. והנרבוני והאפודי שניהם נשרפים בבית הדשן גזרו אומר שהרב בכאן רמז למעמד הר סיני, ושהוא משל להשגה, אמר הנרבוני ויזקק מדותיו הוא אומר וכבסו שמלותם, וימית תאוותיו הוא אומר אל תגשו אל אשה, ויבין הגדרות וידע דרכי ההקש וידע אופני השמירה ואל זה רמז באומרו היו נכונים לשלשת ימים, וכן פי' כאן פן יפרוץ בהם ה', שהיא אזהרה שלא יהרוס בעיונו, וכן פירשו האפודי ושענינו הכהנים, והם המעיינים הנגשים אל ה', ר"ל לעיין באלהות יתקדשו וישתלמו בשאר החכמות, פן יפרוץ בהם ה', רצונו לומר פן יגיעם היזק בשכלם כמו שהגיע לאצילים. וכתב עוד האפודי, שעל זה הורה כל הפרשה הנאמרת בהר סיני. ותמהתי על זה מאד שיאמר איש שיקרא בשם יעקב שהיתה מראית אבותינו בסיני השגה עיונית, ולא ירא אלהים, וגם נעויתי משמוע על הרב כדעת הזה, כי אם היה כן מה לו להביא בריש פל"ג ח"ב שבמעמד הר סיני לא היה (קול) המגיע למשה מגיע לכל ישראל, אבל שמשה היה משיג נבואתו בבואו וישראל שומעים הקול הנברא בלי חתוך אותיות, והשתדל לבאר זה שמה, ואם היה כדברי האנשים החטאים האלה בנפשותם המפרשים, לא היה שם קול מובן, כי אם השגת עיוני כמונו היום. חלילה חלילה לרב המורה מלכוין בדבר הרע הזה. האמנם אמרו כאן כאשר אמר וגם הנגשים אל ה', לא הביא לומר שנאמר על זה אותו פסוק, אבל אמר שזהו שאמר, דומה להפסוק שאמר במעמד הר סיני המעמד הנבחר וגם הכהנים, ושככה אומר ג"כ הוא דומה לזה בדרושו בכאן, ולהורות הרב שאין זה פי' לפסוק, ולא יאמר שנאמר עליו במקום, אמר עוד וכבר צוה שלמה בשמירה וכו' ואמר ממשל וכו', ראה שבזה אמר הרב שצוה שלמה על זה, ושדבר על צד המשל, להעיר שהפסוק ההוא לשלמה כיון עליו, ולא אמר כן בפסוק וגם הכהנים, למה שלא חשב היות כוונתו ככה, והנה יורה על היות כוונת שלמה מ"ש הרב, אמר מיד עוד אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה' ה') שיורה שנאמר על ההשגה:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:15
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:15](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:15)

**ואומר שאצילי בני ישראל כו' להשתבשות ההשגה.** שאלתי בלשון הזה שני דברים, אחד, מאין ראה הרב שנכשלו בהשגתם ונשתבשו בה. ועוד איך אמר הרב אמנם סוף המאמר והוא אמרו כמעשה לבנת הספיר ואין זה סוף המאמר כי אם ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. ואמרתי בתשובתם, שהרב חזר להשגת האצילים לפרש מאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, ולזה אמר כי עם שאירע להם מהמכשולים בהשגתם, והוא שבוש ההשגה, ויחסם הגעת החמר הראשון לסבה הראשונה, נתבלבלו מפני זה פעולתם, והוא אמר ויאכלו וישתו, והנה ראה הרב ליחס שבוש פעולותיהם לסבת שבוש ההשגה, לפי שכיון שהאצילים בהשגתם יחסו סמיכות החומריות להש"י והיותו בתנועותיו, ראו מפני כן שאינו מהגנות שהאדם השלם יתעסק בחמריות, וזהו אמר שנטו לדברים הגופניים להשתבשות ההשגה, ר"ל כי מסבת מה שהשיגו ומה שבדלה השגתם מהגשמות, נמשך שהם נטו לעניינים הגופניים מהאכילה והמשתה, לחשבם שכן ראוי ללכת בדרכי האל ולהתדמות אליו, ושלכן אמר אחרי שספר השגתם, ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ר"ל שלא הענישם ולא הזיקם כראוי לשבוש השגתם, והמה אחרי שראו ויחזו את האלהים, כמו שזכר בסמיכותו לחומריות למדו מדרכיו ויאכלו וישתו, ולפי זה הרב פירש ויאכלו וישתו כפשוטו, ולא כפי' אונקלוס שאמר והוו חדן בקרבניהון דאתקבלו ברעוא כאלו אכלין ושתן:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:16
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:16](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:16)

**ואמרו** אמנם סוף המאמר והוא אמר ותחת רגליו, יראה קשה שאין סוף המאמר מ"ש ותחת רגליו כי אם ויאכלו וישתו כמו שהקשיתי. אבל האמת הוא שהרב חושב שההשגה כלה נכללה באמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כמו שאמרתי, ואמר ויחזו את האלהים אינו מההשגה, כי אם מה שקרה להם אחריה, ולכן אמר אמנם סוף השלמת המאמר, כי אומר ותחת רגליו וגו' הוא סוף המאמר שנאמר בהשגה, ומה שבא אחר כן אינו מההשגה. ומזה תדע שמה שפירשו הכספי והאפודי, שאמר ויראו את אלהי ישראל היא השגה משובחת, ואמר ויחזו את האלהים היא השגה משובשת, כי הוא בחלוף האמת כי ההשגה המשובשת היא בפסוק ויראו את אלהי ישראל:


###### Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:17
[Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 5:17](https://torahapp.org/share/book/Abarbanel%20on%20Guide%20for%20the%20Perplexed/s/Part%201/r/5:17)

**ואם** לא ירצה אחד מהמקצרים. יאמר הרב שאם מקצרים בעיון אוהבי פשט הכתובים, לא ירצה להגיע למעלת העיון שזכר וישים וכו' אמר ויראו את אלהי ישראל, ויחזו את האלהים לא בהשגה השכלית כי אם על השגות חושיית, ר"ל שהם הדברים המוגשים בחושים, אם שיקראום, או שיראו אותם בצורת אורים ברואים כפי מהותם שהם דברים נבראים על צד הנס, להשקיע בלב הנביא מה שיראהו, או שיקראו אותם ויראום בצורת מלאכים להיותם אמצעיים ועושים מלאכות להגיע למה שירצהו, שכל שליח נקרא מלאך האל או זולתם, ר"ל או שיקראום ויראום בצורה אחרת ובשמות אחרים זולת אלו. אין היזק בזה ר"ל אין בזה היזק אמונה כיון שאינו מיחס גשמות לאל. והאפודי והכספי פירשו זה באופן אחר ר"ל על השגות חושיות, והם אשר בדמיון ואשר הם בחושים, שכלם יקראו חושיות, אם מבפנים אם מבחוץ, ואמר אם מלאכים ר"ל הדברים הנראים בכח המדמה והם הנקראים מלאכים כי המלאך נאמר על הכח המדמה, ואורים ברואים, ואורים הם הנראים לחוש, והרב ידבר מזה במה שיבא עוד בע"ה: