## Abudarham, Pesach, The Haggadah ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 1 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 1](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/1) ואם תאמר מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כי ויאפו את הבצק לא היה אלא אחר יציאת מצרים. ופירש הר' יהוסף האזובי בשם בן עזרא שהיה שבוי בהודו והיו מאכלי' אותו לחם מצה ולא נתנו לו לעולם חמץ והטעם מפני שהוא קשה ואינו מתעכל במהרה כחמץ ויספיק ממנו מעט וכן היו עושים המצרים לישראל. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** If you ask, why do we say “which our ancestors ate in the land of Egypt” since (the Torah) states, “They baked the unleavened cakes of dough” (Ex. 12:39) was not until after the exodus from Egypt! Rabbi Yosef HaEzovi⁹³ quoted ben Ezra, (who said) that when he was a prisoner in India, they fed him *matzah* and they never gave him leavened bread. The reason was that because the *matzah* is hard and is not quickly digested, so it was enough to give him small amounts. This is what the Egyptians were doing to the Israelites. footnotes: ⁹³ Possibly, Rabbi Yosef ben Hanan HaEzovi, a Liturgical poet, lived at Perpignan in the thirteenth century. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 2 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 2](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/2) כת' רב מתתיה מה שנהגו לומר כל דכפין ייתי ויכול כך היה מנהג אבות שהיו מגביהין שולחנותם ולא היו סוגרין דלתותיהם והיו אומרים ככה כדי שיבאו ישראל העניים שביניהם לאכול ולקבל שכר היו עושין זה ועכשיו שנעשו שכיני גוי' יותר משכיני ישראל מפרנסין אותם בתחלה קודם כדי שלא יחזרו על הפתחים ואחר כך מגביהין את השולחן ואומרים כמנהג ראשונים ע"כ. ואמרי' במסכת תעניות רב הונא כי הוה אכיל הוה פתח הכי כל דכפין ייתי ויכול. ובליל פסח יש הוצאה גדולה ואין ביד העניים לקנות די ספוקם על כן נהגו לומר כל דכפין ייתי ויכול כלומר מי שהוא רעב ואין לו מה יאכל יבא ויאכל עמנו. וכל דצריך ייתי ויפסח פירוש שאיפשר שיש לאדם פת אורז ופת דוחן ואינו רעב שהרי יש לו מה יאכל ואין לו מצות מצוה וצרכי הפסח כגון חרוסת ומרור ויין לד' כוסות לכך אומר וכל דצריך ייתי ויפסח יבא ויעשה סדר הפסח. ואחר כך מדבר על לבם ואומר להם לא תבושו אם אתם סמוכים על שולחן אחרים השתא הכא השנה הזאת אתם כאן לשנה הבאה תהיו לשלום בארץ ישראל. הא שתא הכא עבדי השנה הזאת אנחנו ואתם משועבדים לשנה הבאה יבא המשיח ונהיה אנחנו ואתם משוחררים כדאמרינן בראש השנה בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Rabbi Mattityah writes, “The custom of saying, “All who are hungry come and eat” goes back to our ancestors who would lift up their table and would not close their doors when they said this. They would make this declaration in order to invite poor Jews who lived among them; they did so in order to receive a reward. Now that we have more gentiles than Jews as neighbors, we feed the gentiles first before the *Seder* so that they won’t beg on our doorstep when we lift up the table and recite the declaration as was the custom among the early sages.” We read in tract. *Ta’anit*, “When Rav Huna would eat bread, he would open the doors, saying: Whoever needs, let him come and eat.”⁹⁴ 20b On Passover eve there are many expenses and the poor do not have enough to purchase all their needs. Therefore, it became customary to declare, “All who are hungry come and eat.” In other words, if one is hungry and he does not have enough to eat, let him come and eat with us. **“All who are needy, let him celebrate the Passover.”** ***Peirush:*** - It is possible that a person has rice or millet bread so that he was not hungry because he had what to eat but he didn’t have the *matzah* necessary for the *mitzvah* or the other necessities for Passover such as *haroset*, *maror*, and four cups of wine. One, therefore, says, “Anyone who needs to celebrate the *Seder,* let him come and join in the Passover ritual. Afterwards one speaks consolingly to their heart and says to them, “Do not be embarrassed that you are at the table of others. This year you are here; next year you will be living peacefully in the land of Israel. Now we are slaves, we are subjugated; next year we will be liberated,” as stated in the Tractate *Rosh HaShanah*, “In *Nisan* we were redeemed and in the month of *Nisan* we will be redeemed (in the future.)”⁹⁵ footnotes: ⁹⁴ BT Taanit ⁹⁵ BT Rosh HaShanah 11a ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 3 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 3](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/3) ויש מפרשים כל דכפין ייתי ויכול כל מי שהרעיב עצמו בערב הפסח כדי לאכול מצה בתאבון יבא ויאכל מיד שאסור לאכל מצה בערב הפסח כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו. פי' מה בועל ארוסתו בבית חמיו לוקה אף זה לוקה. פי' אחר מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בז' ברכות כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. אף מצה אינה מותרת ליאכל אלא בשבע ברכות ואלו הן ברכת היין וקדוש היום ושהחיינו ובורא פרי האדמה וברכת היין שאומר כשמסיים ההגדה והמוציא ולאכול מצה הרי שבע. וגרסינן התם מן המנחה ולמעלה לא יטעום כלום עד שתחשך כדי לאכל מצה בתאבון. וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמם בערב הפסח כדי לאכול מצה בתאבון ומותר לטבל במיני תרגמא כגון פירות וקנית ומטבל בבני מעים וכיוצא בהם שאין דברים אלו משביעין ושותה יין שהוא מגרר הלב כדי שיאכל מצה בתאבון. ואמרינן במסכת סופרים הבכורות מתענין ערב הפסח והצנועין כדי שיכנסו למצה בתאוה ואמרינן בירושלמי בפרק ערבי פסחים דר' לא הוה אכיל לא חמץ ולא מצה וקאמ' טעמא משום דר' בכור הוה. וטעם לדבר מפני שהרג השם בכורי מצרים והציל בכורי ישראל מתוכם. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** There are commentators who explain, **“All who are hungry come and eat,”** to mean, “all who have starved themselves on the eve of Passover in order to eat the *matzah* with an appetite, come and eat.” For it is forbidden to eat *matzah* on the eve of Passover as stated in the Jer. *Talmud*, “One who eats *matzah* on Passover Eve is like one who sleeps with his betrothed in his father-in-law’s house.”⁹⁶ 10:1 ***Peirush*** - Just as one who has relations with his betrothed in his father-in-laws house (before the wedding) is given lashes, so, too, this person deserves lashes. ***Peirush*** -The bride is only permitted to her husband after reciting the seven (marriage) blessings, as is stated, “A bride is not permitted to her husband without the blessings, like a menstruating woman;⁹⁷ 1:1 so, too, *matzah* is not permitted to be eaten until after seven blessings have been recited (at the *Seder*). These blessings are: Wine, the Sanctification of the day, *Shehecheyanu*, *karpas* (*adama*), wine upon completing the *Maggid*, bread (*motzi*), and the blessing to eat *matzah;* together there are seven. We read there⁹⁸ that from the time of *Minchah* onward one should not taste anything until it nightfull so that one eats the *matzah* with an appetite. The early sages would fast on the eve of Passover but it was permissible to dip all types of deserts such as fruits⁹⁹ 10.1.2. in the intestines and similar dips since these things do not satisfy a person. He may also drink wine since wine whets the appetite so that one wants to eat *matzah* with gusto. We read in Tract. *Sofrim* that the first born fast on the eve of Passover as well those who are humble in order to enter into the meal with *matzah* when one has an appetite. We read Jer. *Talmud,* Tract. *Pesaḥim* that Rebbe ate neither *hametz* or *matzah* and it says that reason was because he was a first born. The reason for this matter is that God killed the firstborn of Egypt and saved the firstborn of Israel from among them.¹⁰⁰ 10:1.3 footnotes: ⁹⁶ JT Pesaḥim ⁹⁷ Masechet Kallah ⁹⁸ JT Pesaḥim ⁹⁹ JT Pesaḥim ¹⁰⁰ JT Pesaḥim ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 4 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 4](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/4) **מה נשתנה** וכו' גרסינן בפרק ערבי פסחים ת"ר חכם בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפי' חכמים הבקיאין בהלכות פסח שואלין זה את זה מה נשתנה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** The Sages taught: If one’s son is wise, the son asks him. And if he is not wise, his wife asks him. And if his wife is not capable, one should ask oneself. And if there are two Torah scholars who know the *halakhot* of Passover, they should ask each other.¹⁰¹ 116a footnotes: ¹⁰¹ BT Pesaḥim ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 5 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 5](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/5) הכי גרסינן אין אנו מטבלין וכן הוא בסדר רב עמרם ולא גרסינן אין אנו חייבין לטבל דאמרי' בפר' ערבי פסחים אמר רבא אטו חיובא אדרדקי אלא אמר רבא הכי קתני אין אנו מטבלין. ופירו' אין אנו מטבלין אין אנו אוכלין קודם עיקר סעודתנו ירקות אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים אחת בכרפס ואחת במרור, כי הטיבול אצל רז"ל היא האכילה כי כל מאכלם היה ע"י טבול כדאמרי' אבל מטבל הוא במיני תרגמא, השמש מטבל בבני מעים. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** This is what we read (of *Mah Nishtanah*): **“We do not dip…”** This is the text according to Rav Amram, and we do not read, “We are not obligated to dip…” For we find in the chapter, *Arvei Pesaḥim*: Rava said, “Is this an obligation for youngsters?” Rather Rava said, “This is what we teach, “We do not dip…”¹⁰² chapter 10; 116a However notes that the quote is in the name of Rabbi Safra. ***Peirush:*** “We do not dip” means we do not eat greens before the main meal even once. But on this night we do so twice - once we dip *karpas* and once we dip *maror*. The sages considered dipping; for all their food was consumed through dipping as we have said, “One may dip and eat types of refreshments. The waiter may dip in the intestines.”¹⁰³ 116A.10 footnotes: ¹⁰² See BT Pesaḥim, ¹⁰³ BT Pesaḥim ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 6 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 6](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/6) שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרור. פירוש שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות מתוקים והלילה הזה מרור. ואם תאמ' וכי בשאר לילות אי איפשר בלא אכילת שאר ירקות אלא ר"ל שבכל הלילות אנו מחזרין אחר שאר ירקות הן טובות לאכילה ומתוקות יותר ממרור. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** “**On all other nights we eat other vegetables; on this night we eat *maror.” -*** On all other nights we eat types of sweet vegetables but tonight we eat *maror*. And if you were to ask, Don’t we have all types of vegetables on all other nights because it is impossible to have a meal without other vegetables. Rather, it means on all other nights we search out all types of vegetables that are good to eat or that are sweeter than maror (but tonight we eat bitter ones). ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 7 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 7](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/7) **עבדים** היינו לפרעה במצרים זו היא תשובה לשאלת מה נשתנה כלומ' לפי שהיינו עבדים לפרעה ועל כן אנו אוכלין מצה ומרור כאשר אכלו הם. ותנן בפר' ערבי פסחים מתחיל בגנות ומסיים בשבח ופליגי בגמ' מאי גנות אביי אמר מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ורבא אמ' מתחילה עבדים היינו לפרעה במצרים. רבא סבר כיון שכל ענין היום הוא יציאת מצרים אין לנו להזכיר גנות אחר כי אם אותו עבדות של מצרים, ואביי סבר כיון שבידינו להזכיר גנות ושבח של מצרים להודיע כמה שבחו של מקום כי מאשפות ירים אביון יש לו להזכיר גנות כי אבותינו היו עובדי עבודה זרה ואין גנות (בעולם כזה) [כעבודה זרה] וגדול הוא מגנות של עבדות ואע"פ כן קרבנו המקום לעבודתו. ואביי ורבא הלכה כרבא ועוד דאמר ליה רב נחמן לדארו עבדיה עבדא דמפיק ליה מאריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא טובא מאי בעי למעבד א"ל בעי אודויי ושבוחי טובא מיד פתח ואמר עבדים היינו לפרעה במצרים. ולפי שהלכה כרבא ואף רב נחמן סבר כוותיה לכך מחבר הגדה זו חבר תחלה כרבא ואחר כך כאביי ומזכירין תחלה פסח מצה ומרור לסדרו של רבא ואחר כך פסח מצה ומרור לסדרו של אביי. ופי' ומסיים בשבח שהוציאנו הב"ה ברכוש גדול ממצרים שהיינו שם עבדים. וא"ת אם אבותינו אכלו מצה ומרור שיצאו אנו מה לנו ואלו לא הוציא הב"ה את אבותינו ממצרים וכו'. כלומ' אם חס ושלום גרמו עונות ישראל כשהיו במצרים שהיו בהם רשעים וערב רב לבטל חשבון הקץ שנשבע הב"ה לאברהם אבינו כ"ש אנחנו שדורותינו רשעים על איזו זכות היינו יוצאים. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“We were slaves to Pharaoh in Egypt…”** This is the answer to the question, *Mah Nishtana* (“How is this night different….”) That is, since we were slaves to Pharaoh, we eat *matzah* and *maror* as they did.¹⁰⁴ and *maror* while they were in Egypt. See Abudraham *Re’em* edition, volume 2, page 244, note 275, We are taught in *Pesaḥim*, “One begins with disgrace and concludes with praise.”¹⁰⁵ 10:4 In the *Talmud* there is a disagreement. “What is disgrace? Abaye said, “At first our ancestors worshipped idols.” And Rava said, “At first our ancestors were slaves to Pharaoh in Egypt.”¹⁰⁶ 116a.11 Note that the *Talmud* says Rav and Shmuel here. Rava was of the opinion that since the whole matter of the Passover is the Exodus, there was no need to mention any other disgrace except for our enslavement. Abyye believed that we should mention the disgrace and praise of Egypt, mentioning the praise of the Omnipresent, “Who raises us the needy from the dung heap” (Ps. 113:7), we should also mention our ancestors’ disgrace who worshipped idols for there is no greater disgrace than idolatry. In disagreements between Abye and Rava, the law follows Rava.¹⁰⁷ Furthermore, the *Talmud* states, “Rav Naḥman said to his servant, Daru: When a slave is freed by his master, who then gives him gold and silver, what should the slave say? Daru said: He thanks and praises him. Rav Naḥman immediately began to recite: We were slaves…”¹ Since the law always follows Rava, so, too, Rav Nachman follows this point of view. As a result the editor of the *Haggadah* first presented Rava’s (point of view) and then presented Abaye’s point of view. First the *maggid* mentions *Pesaḥ, matzah and maror* according to the opinion of Rava (*Yachol MeiRosh Hodesh*) and then mentions *Pesaḥ, matzah* and *maror* according to the order of Abaye (*Rabban Gamliel omer*).² as following the point of view of Rava (or Rav), since this section ends, ““because of *this”* can only be said when matzah and bitter herbs are there before you.” The second part of the *Haggadah* follows the opinion of Abaye (or Samuel) begins with “At first our ancestors were idolaters and ends with *Pesaḥ Matzah* and *Maror*. Even though Rava’s section does not mention the Passover offering, this may be because it was no longer being offered by that time. Still, Abudraham suggests that it is alluded to. ***Peirush:*** He concludes with praise that the Holy One took us out of Egypt with great wealth. And if you ask, “Just because our forefathers ate matzah and maror when they left [Egypt], why should we?” What has that got to do with us? (The answer the Haggadah gives is,) “And if the Holy One, blessed be He, had not taken our father out of Egypt...” That is to say, if, Heaven forbid, the sins of Israel when they were in Egypt - for there were wicked ones and the mixed multitude among them - had caused the cancellation of the promised time that the Holy One, blessed be He, swore to our father Abraham, how much more so would we, whose generation are wicked, by what merit would we have left? footnotes: ¹⁰⁴ Actually we do not know that our ancestors ate matzah ¹⁰⁵ Mishnah Pesaḥim ¹⁰⁶ BT, Pesaḥim ¹⁰⁷ That is why Avadim Hayyinu, Rava’s interpretation appears first. ¹ Pesaḥim Ibid. ² It would appear that Abudraham understands the first part of the Haggadah from Avadim Hayyinu to Yacho Meirosh Hodesh ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 8 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 8](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/8) וא"ת נאכל מצה ומרור ולא נספר הענין. ואפי' כלנו חכמים שכבר ידענו דרכי השם. כלנו נבונים שמבינים אנחנו הכוונה במצות. ובסדר רב עמרם גורס כלנו זקנים שכבר שמענו והגדנו זה כמה שנים. כלנו יודעים את התורה ומה שנוציא בפינו ידענוהו אעפ"כ אנו מצווין לספר ביציאת מצרים בשמחה ובהודאה וכ"ש שיש לנו להודיע לשאינם יודעים שנא' ואמרתם זבח פסח הוא וכתי' והגדת לבנך וכתי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת וגו'. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** And if you were to say, let us eat matzah and maror and not relate the subject (of the Exodus), the answer is, **“We all were wise,”** - we already knew the ways of God. **“We all were intelligent,”** - who understand the inner meanings (kavanot) of the commandments. In Rav Amram’s Order of Prayers, we read, **“All of us were elder,”** - since we already heard and recited this for many years. **“All of us are knowledgeable in the Torah”** - so that everything that we said we already knew, we would still be commanded to tell the story of the Exodus with joy and thanksgiving. How much more so do we have an obligation to make these things known to those who are not educated, as Scripture states, “you shall say, ‘It is the passover sacrifice to Ha-Shem,” (Ex. 12:27) and “And you shall explain to your child on that day,” (Ex. 13:8) and it is written, “When, in time to come, your children ask you.” (Deut. 6:20) ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 9 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 9](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/9) וכתו' במחזור ויטרי דלא גרסי' משועבדים היינו לפרעה במצרים אלא משועבדים היינו במצרים. וכך נראה בעיני כי פרעה כבר היה מת. וא"ת שכך קוראים שם המלכים כלם כבר נתבטל זה השם מביניהם בימי מחבר הגדה זו. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** It states in *Machzor Vitry* that we do not read, “We were subjugated to Pharaoh in Egypt,” but, “We were subjugated in Egypt.” This seems correct to me since Pharaoh had already died. And if you say that Pharaoh was the title for all the monarchs and this name was no longer used by the time of the author of the *Haggadah*. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 10 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 10](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/10) ה"ג וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ולא גרסי' וכל המספר ביציא' מצרים דכיון שהיא מצוה עלינו לא אמרי' בה הרי זה משובח אלא מחוייב הוא לעשות מה שנצטוה אבל להא דגרסי' וכל המרבה לספר ניחא. וה"ק מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים ואפי' בדבור בעלמא שידבר מענין יציאת מצרים יצא ידי חובתו וכל המרבה לספר הרי זה משובח. ואנו מביאין ראיה ממעשה דר' אליעזר וחביריו שהיו חכמי הדור ואפי' הכי ספרו כל הילה ביציאת מצרים, בבני ברק שם מקום. וא"ת נזכור ביום שנאמ' למען תזכור את יום צאתך וגומ' אך בלילה לא מצאנו זכירה לכך דורש עתה ימי חייך הימים כל להביא הלילות. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** This is what we read: **“Anyone tells of the Exodus from Egypt at length, the more praise- worthy it is,”** and we do not say, “One who tells the (*hamisaper*) story of the Exodus from Egypt is praiseworthy,”¹⁰⁸ (Menachem Kasher); We see that some versions of this passage say, “One who tells the story is praiseworthy.” Abudraham now tries to show that our reading of the text is better with its conclusion: “Is praiseworthy…” Since it is a *mitzvah* it did not say, "It is praiseworthy…” since it is obligatory. However, since our text says, “the more one tells of the Exodus…” it is more fitting (to say it is praise worthy). It means: It is obligatory for us to tell the story of the Exodus from Egypt, but even if one only spoke a word in general regarding the Exodus, one has fulfilled this obligation. But if one speaks about it at length, it is praiseworthy. We then bring a proof of this from the story of Rabbi Eliezer and his colleagues who were among the great sages of their generation. They told the story of the Exodus from Egypt all night in a place called Bnei Brak. And if you ask, aren’t we supposed to remember the Exodus during the day, as Scripture states, “so that you may remember the day of your departure…all the days of your life.” (Deut. 16:3) but in the evenings we do not find that we must remember it. Therefore it now interprets “the days of your life” as referring to the days, and “**All** the days” as referring to the nights. footnotes: ¹⁰⁸ See Torah Shelemah ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 11 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 11](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/11) אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא אמר בן שבעים שנה אלא שקפצה עליו זקנה כדאמרי' בירוש' דברכות שלא היה כי אם בן י"ג שנה ובשביל שלא יבזוהו כשנתמנה נשיא ושמא לא יהיו דבריו מקובלים נעשה לו נס לכבודו מן השמים ובאו לו י"ג שורות של שער לבן כמנין שניו. והיה דומה לאיש שיבה. ולא זכיתי ולא נצחתי כמו זכנהו לרבנן מאן דזכי למלכא לשון נצוח כלומ' לא נצחתי לחכמים בכח גמר' ותלמוד. שתאמר יציאת מצרים בלילות שאני הייתי אומר אותה בלילות והם חולקי' עלי ולא יכולתי לנצחם בדבר זה לפי שהייתי יחיד והם רבים ואין דבריו של אחד במקום שני'. **עד שבא בן זומא** ודרש כל ימי חייך ימי חייך היה לו לכתוב כל למה לי לרבות יציאת מצרים בלילות שלא היו נוהגין לומ' פרשת ציצית שכתו' בה יציאת מצרים בק"ש של ערבית לפי שאינה נוהגת אלא ביום כדאמ' בברכות בפ' היה קורא בתורה במערבא אמרי הכי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם אמת והיינו דקאמ' ר' אלעזר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. ויש מפרשים ולא זכיתי למצוא ראיה לדברי מן הכתוב לאומרה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Rabbi Elazar ben Azariah said, “I am *like* a seventy year old…”** It does not say “I am seventy years old;” rather, old age came upon him suddenly, as we learn in the Jer. *Talmud, Berachot*: (At the time) he was only 13 years old. So that he would not be humiliated when he was appointed as the head of the court and his opinions were not accepted, a miracle occurred for him from heaven to honor him and he was given 13 rows of white hair equal to the years of his age. Thus, he appeared like an aged man.¹⁰⁹ 4:1.33 The JT actually says that he was 16 years old and his hair all turned white, while the Babylonian *Talmud Berachot* 28a states that he was 18 years old and he grew 18 rows of white hair. **“I never merited (*zachiti*),”** “I never succeeded,” as in, “He triumphed (*zachinhu*) over the sages,”¹¹⁰ 38b and “One who bests (*d’zachai*) the king.”¹¹¹ 39a This is the language of succeeding. In other words, it means I did not let the sages best him with the power of *Gemara* and *Talmud*. **“I never succeeded in finding the source of the command to speak of the Exodus at night.”**** For I would mention the Exodus at night and they disagreed with me and I wasn’t able to convince them of this matter since I was an individual and they were many, and the opinion of an individual cannot best when there are two (or more). **“Until Ben Zoma came…”** and interpreted, **“All the days of your life.”** It should have been, “The days of your life;” why does it say, “All?” “All” implies mentioning the Exodus at night. They would not recite the third passage of the *Shema,* which mentions the Exodus and the *mitzvah* of *tzitzit*, at night because *tzitzit is only* observed in the daytime, as stated in *Berachot, Hayah Korei baTorah: (Ch. 2)* “In the west (in the land of Israel, in the evening service) they recite: “Speak to the people of Israel, I am Ha-Shem, your God, *emet* (true).” (Nu. 15:38, 41)¹¹² This is what Rabbi Elazar said: “I did not succeed in convincing (the sages) to mention the Exodus at night. Some commentators say, “I did not succeed in finding a proof from scripture to say it.”¹¹³ am your God, who brought you out of the land of Egypt to be your God: I, Ha-Shem your God. Nu. 15:41 While we don’t recite the verses that mention tzitzit, he was of the opinion we should still mention this verse both day and night since it mentions the Exodus from Egypt. footnotes: ¹⁰⁹ JT Berachot ¹¹⁰ BT Niddah ¹¹¹ BT Sandhedrin ¹¹² BT Berachot 14b - they would recite the opening and closing of the third paragraph of the Shema and leave out the middle part which speaks of wearing fringes. ¹¹³ I Ha-Shem ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 12 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 12](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/12) ברוך המקום שנתן תורה לישראל, רז"ל כנו שמו של הקב"ה מקום לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמו שנקר' ג"כ מעון שנא' מעונה אלהי קדם ותמצא כי מקום עולה למנין יהו"ה בחשבון הגדול, מנה הי' עשרה פעמים וה"ה חמשה פעמים והו"ו ששה פעמים וה"ה חמשה פעמים יעלה למנין מקום. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Blessed is the Omnipresent who gave Torah to Israel.”** The Sages OB”M called the Holy One by the name *Makom* since ‘God is the “Place” of the world but the world is not God’s place,’ as in the word. Similarly, God is called *ma’on*,¹¹⁴ 68:9 as in Scripture, “The ancient God is a refuge (*ma’on*).” (Deut. 33:27) You find that *Makom* adds up to the same amount as the tetragrammaton according to the greater calculation.¹¹⁵ – (Greater calculation), the sum of each letter in a word multiplied by its own numerical value. Thus *Makom* (186) is equal to each of the four letters of God’s name multiplied with itself. 10x10+5x5+6x6+5X5= 186. Add up ten times *yud* (10)*,* five times *hay* (5), six times *vav* (6), and five times *hay* (5) which adds up to the numerical value of *makom* (186). footnotes: ¹¹⁴ Bereshit Rabbah ¹¹⁵ Cheshbon Gadol ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 13 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 13](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/13) ומפני שעתה הוא מתחיל לדרוש פסוקים אמ' ברוך המקום וכו' כאדם שרוצה לדרוש ואומר בשם ה' אל עליון ואחר כך מתחיל לדרוש שנתן תורה לישראל פירוש לדרוש הפסוקים הסמוכים שהרי מצאנו ארבעה פסוקים חלוקים זה מזה על שאלת דורות הבאים ובכלם כתיב בן. ויש לתמוה מה אלו השאלות הארבעה על כן דרשו רז"ל כי הם כנגד ארבעה בנים חלוקים זה מזה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Since one begins by expounding on Scriptural verses, one says, **“Blessed is the Omnipresent…**” like a person who wants to interpret Scripture and says, “In the name of *Ha-Shem*, God most high,” and then one begins to expound that God gave the *Torah* to Israel. ***Peirush:*** He expounds on verses that all contain questions and all of them contain a reference to a son/child. And it is surprising: what are these four questions? Therefore the sages interpreted them as reference to four types of children, different from one another. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 14 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 14](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/14) **א' חכם וא' רשע וא' תם ואחד שאינו יודע לשאול**. וא"ת סדר המקראו' אינו כתו' כך כי של חכם הוא כתו' בפרש' ואתחנן ושל רשע ושל תם ושל שאינו יודע לישאל כתובים בפרשת בא אל פרעה אך של שאינו יודע לשאל הוא קודם לשל תם והיה לו לתפוש סדר המקראות. וי"ל שרצה להזכירם כסדר חכמתם בתחלה חכם ואחריו רשע שגם הוא חכם ומתוך זדון לבו הוא מרשיע ואחריו תם שאינו חכם ממש אלא יש בו קצת חכמה לשאול ואחריו שאינו יודע לשאול שאין בו חכמה כלל. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“One wise, one wicked, one simple and one doesn’t know how to ask.”** If you say, the verses are not listed in this order, for the verse concerning the wise child appears in *Parshat Va’etchanan (in* Deut. 6:20) while the verses concerning the wicked, the simple and the one who doesn’t know how to ask appear in *Parshat Bo* (in Ex.13) Also the one who does not know how to ask appears before the simple (in Ex.13) If so one should have reordered the Scriptural verses! The answer is that the sages wanted to mention them in the order of the knowledge, first with the wise child and after him, the wicked who also has knowledge but he acted because of the wickedness of his heart. After him comes the simple child who is not ‘actually wise’ but has enough knowledge to ask questions. After him comes the one who does not know how to ask because he has the least wisdom at all. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 15 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 15](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/15) חכם מה הוא אומ' בפר' ואתחנן כתוב כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם בבן חכם הכתוב מדבר שיודע לדבר ולשאול בלשון נכונה. ואין לומר כאן הרי הוציא את עצמו מן הכלל שאמר אתכם שהרי כתוב ה' אלקינו. אם כן מהו אתכם כלומ' אתם שיצאתם שהיה הדבר לצרככם. עדות הם דברים שיש להם טעם שהם עדות על גאולת מצרים כגון מצה זכר ללחם עוני ומרור זכר לוימררו את חייהם. חקים הם הלכות שיש בפסח שאין נראה להם טעם כגון ועצם לא תשברו בו. והמשפטים כגון ערל לא יאכל בו ושאר דקדוקי סופרים בענין חמץ ומצה. הבן החכם הוא רוצה לדעת עיקר הדברים. העדות בחולם בין הדלת והו"ו. והחקים בו"ו בתחלה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **What does the wise child say?** We find this is *Parshat Va’etchanan*. It states, “When, in time to come, your children ask you, “What mean the testimonies, statutes, and rules that *Ha-Shem* our God has enjoined upon you?” (Deut. 2:20) This verse speaks of the wise child who knows how to speak and ask properly. Should one say that he is removing himself from the community because it states, “Has enjoined **you**,” it also states, “*Ha-Shem* **our** God.” If so, why does it state, “you?” “You” emphasizes, these laws were decreed for those who left Egypt. Testimonies, or *edut,* are laws which have an explanation since they testify to the redemption from Egypt, such as, eating *matzah*, which is a reminder of the bread of affliction, and *maror*, a reminder that the Egyptians embittered the lives of the Israelites. Statutes, or *chukkim,* which are laws for which there is no apparent explanation such as, “Nor shall you break a bone.” (Ex. 12:46) Rules or *mishpatim*, such as, “But no uncircumcised person may eat of it,” (Ex. 12:48) and other minutiae of the scribes regarding the laws of leavened and unleavened bread. The wise child wishes to understand the principles behind these laws. העדות *ha’edut* is written with a *cholom* between the *dalet* and the *vav,* and והחקים *v’ha’chukim* is written with a *vav* at the beginning.¹¹⁶ is a Hebrew *niqqud* vowel sign represented by a dot above the upper left corner of the consonant letter. footnotes: ¹¹⁶ Cholam ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 16 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 16](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/16) אף אתה אמור לו כהלכו' הפסח וכו'. מה ענין תשובה זו לשאלה זו. פרש"י כי כששאל החכם מה החקים כלל בו כיון שעיקר היום בפסח למה אנו אוכלים חגיגה קודם הפסח הלא הפסח עיקר. אנו משיבין לו כי אנו עושין זה כהלכות הפסח שאינו נאכל אלא על השבע לפי שאין לאכול שום דבר אחריו כדי שישאר טעמו בפינו ומתוך הטעם נזכיר טעמי מצות הפסח ונספר בהם כל הלילה. אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומין כלומ' אין עושין סלוק ולא סיום לאכילה ממיני מגדין כמנהג כל הסעודות אלא בגמר האכילה אחר מיני מגדים כשנפטרין מסעודותם אוכלים כזית מבשר הפסח ולכן אנו אוכלים עתה כזת ממצה באחרונה זכר לפסח. ובהדיא תנן כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומין כך אין מפטירין אחר המצה אפיקומין. מפטירין פירוש מסיימין מלשון הפטרה שמסיימין בה תפלת שחרי' כמו שפירשנו למעלה. אפיקומין בלשון יוני קורין לא כלום אפיקומין. פי' אחר מפטירין לשון פתיחת פה לדבור מלשון יפטירו בשפה. אפיקומין נוטריקון אפיקו מיני מתיקה ור"ל אין אומרי' אחר אכילת הפסח אפיקו מיני מתיקה לקנוח הפה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“And you must also tell him the laws of *Pesaḥ*:”** What is the connection between the answer and the question? When the wise child asks about the statutes, he also asks why we eat the festive offering (*hagigah*) before the *Pesaḥ* offering since the *Pesaḥ* offering is more essential? We answer, we do this because the law of Passover is that the *Pesaḥ* offering is only consumed when one is satiated. Since one does not eat anything after the Passover offering so that its taste remains in one’s mouth and the taste (*t’aam*) will remind us of the reasons (*ta’am*) for the *mitzvot* of Passover and we will continue to speak about them on this night. **“After eating the *Pesaḥ* offering one does not eat anything else (*afikomen*).”** In other words, One does not make a concluding course to the meal with fine fruits as is the custom of most meals but one finishes by eating *matzah* after dessert just as they used to finish their meal by eating an olive’s worth of the Pesaḥ offering. Therefore, we now eat an olive's worth of *matzah* at the end of the meal as a reminder of the Passover offering. Just as one does not eat after the *Pesaḥ afikomen*, so too one does not eat after the *matzah afikomen*. מפטירין ***Maftirin*** is explained as completing from the same word as *haftarah* with which we complete the *Shacharit* prayers as we explained above. Another explanation is that *maftirin* comes from the expression for an open one's mouth, as in in the verse, “They open wide with a lip.” (Ps. 22:8) ***Afikomen*** is an abbreviation for *Afiku minei mitikot,* “bring out the sweets.” That is, one should not say after eating the *Afikomen*, “Bring out the sweets to refresh the palette!” ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 17 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 17](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/17) רשע מהו אומר בפרשת בא אל פרעה כתוב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בבן רשע הכתו' מדבר שהרי אמר לכם ולא לו. מה העבודה הזאת לכם מפרש בירוש' מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה לערב את סעודתנו ולערבב את שמחת החג. ולפי שאמ' לכם והוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר כלומ' שלא נצטוה הוא בדבר זה. אף אתה הקהה את שיניו לשון חולש השינים כמו ושיני בני' תקהינה כלומ' זה שכפר בעיקר הרי הוא בכלל בן נכר לא יאכל בו ושיניו תקהינה שרואה לאחרים אוכלים והוא אינו אוכל. ד"א הקהה את שיניו כלו' הכעיסהו ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים אבל רשע כמוהו לא היה כדאי להגאל. ואם תאמר היאך דורש לגבי רשע לי ולא לו שהוא כתוב אצל בעבור זה שהוא נדרש לגבי שאינו יודע לשאל. וי"ל אם אינו ענין לשאינו יודע לשאל תנהו ענין לרשע. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“What does the wicked child say?”** In the *Parashah*, *Bo el Paraoh,* it is written: “And when your children ask you, ‘What mean this service to you (*lachem*)?’” (Ex. 12:26) The verse refers to the wicked child since it says “to you” and not “to him.” **“What is this service to you (*lachem*) ?”** The Jer. *Talmud* explains, “What is this trouble which you impose on us every year,”¹¹⁷ causing us to delay the dinner and spoil the joy of the festival. Since he says “To you,” he removes himself from the community and denies the essential beliefs; that is, he does not feel he is commanded to do this thing. **“So you should set his teeth on edge…”** This means weakening the teeth, as in the verse, “The children’s teeth are blunted…” (Jer. 31:29- 30 Ez.18:2) In other words, One who denies the essential beliefs is considered completely foreign; one should not eat with him and his teeth are blunted for he sees others eating and he cannot eat. Another interpretation: **“set his teeth on edge…”** That is to say, anger him by saying, “The *Torah* spoke against you: it was for this, that *Ha-Shem* acted for me when I left Egypt;” but a wicked person like you was not worthy of being redeemed. And if you ask, how could one interpret, “For me and not for him,” regarding the wicked when this verse is written regarding the one who does know how to ask. One could answer, if the matter does not seem concerned to the one who does not know how to ask, one should attach it to the matter of the wicked child. footnotes: ¹¹⁷ JT Pesaḥim 10:4) ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 18 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 18](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/18) תם מהו אומר בפרשת בא אל פרעה כתו' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת וגו' בבן טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו הכתוב מדבר וזהו תם. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“What does the simple child say?”** The question is stated in *Parashat Bo el Paraoh* in which it states, “And when, in time to come, your child asks you, saying, ‘What is this?’” (Ex 13:14) This verse speaks of the stupid child (*tipesh*)¹¹⁸ who doesn’t know how to ask a deeper question. This is the *tam*, “the simple one.’¹¹⁹ (stupid) instead of *tam* (simple) to describe “the simple child” it reflects the versions of this text that appears in the Jerusalem Talmud and some *Midrashim*. Jastrow translates this word as ‘abudrate, dull or stupid.’ Interestingly, Abudraham explains our text of the *Haggadah tam* by quoting the Jerusalem *Talmud* and the other versions of this text: “The *Torah* spoke about Four Children, a wise child, a wicked child, a stupid child, and a child who does not know how to ask…” The answers to the four children are also somewhat different in the Jerusalem *Talmud.* footnotes: ¹¹⁸ JT Pesaḥim 10:4.2, Mechilta D’Rebbe Yishmael Tractate Pischa 18:4 ¹¹⁹ As offensive as we may find the use of the word טפש tipesh ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 19 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 19](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/19) ושאינו יודע לשאל את פתח לו כמו פתח פיך לאלם. בפרש' בא אל פרעה כתוב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר. לא נאמ' בזה הפסוק שאלת שום בן אלא והגדת לבנך דרוש לו בהגדה ופרסם לו את הנס. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“And, One who doesn’t know how to ask, you must open [the story] for him…”** as in the verse, “Speak up for the mute,” (Pro. 31:8) It appears in *Parshat Bo* in which it is written, “And you shall tell your child on that day…” (Ex. 13:8) There isn’t a question by a child in this verse; rather it says, “You shall tell your child…” This means, explain to the child through the *Haggadah* and make the miracle (of Passover) known to him. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 20 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 20](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/20) והגדת לבנך יכול מראש חדש אין זה מן התשובה אלא מחבר הגדה זו כיון שהזכיר פסוק זה דורש אותו. יכול מראש חדש כלומ' יכול יהא חייב לדרוש לו משנכנס חדש ניסן כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש. ועוד שהרי הקדים לפסוק זה ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. ת"ל ביום ההוא יום שנגאלו בו. יכול יהא חייב לדרוש לו מבעוד יום כששוחטים את פסחיהן ביום י"ד הואיל ונאמר כאן ביום. ת"ל בעבור זה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך שתוכל לומ' עליהם בעבור זה שיהיו מונחים לפניך למדנו זה מפני שהקדימו לומ' מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות וסוף הפסוק עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ד"א בעבור זה, זה בגימ' י"ב מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ד' כוסות חרוסת כרפס שתי נטילות ידים המוציא מצה מרור כריכה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“You shall tell your child…**¹²⁰ **One might have thought this means from the beginning of the month.”** This is not part of the answer (to the fourth child). Rather the author of this *Haggadah*, having mentioned this verse, intends to interpret it. One might have thought that since this verse is quoted, we are obligated to expound on the story of the Exodus from the beginning of the month of *Nissan*. That is, from the beginning of the month of *Nisan,* just as Moses began warning them from the beginning of the month.¹²¹ we should do the same… Furthermore, the verse (Ex. 13:8) is preceded by, “You shall observe in this month the following practice.” (Ex. 13:5) Therefore, Exodus 13:8 also says, “On that day”- that you were redeemed.¹²² that we were redeemed. Based on the verse we might have thought that we are obligated to expound from the day before the Passover, when the offering was sacrificed, on the 14th day, since it states, “On that day.”¹²³ Therefore, Scripture states, “Because of this” (Ex. 13:8) “Because of this,” refers to the time when *matzah* and *maror* are placed before the person that you can say, “because of this.” We learn this because we previously said, “ unleavened bread shall be eaten,” (Ex. 13:7) and it is also stated, “In the evening, you shall eat unleavened bread.” (Ex. 12:18)¹²⁴ is only eaten at night; therefore we can only tell the story on the night of the fifteenth when the *matzah* is placed before us for consumption. The end of the verse is “that *Ha-Shem* did for me when I was freed from Egypt.” (Ex. 13:8) Another interpretation: *Ba’avur zeh*, “Because of this (*zeh*),” The word *zeh*, “this,” in *gematria* is 12 - there are 12 commandments that a person must do on the eve of Passover: four cups of wine, *haroset, karpas*, two washings of the hands, *motzi, matzah, maror* and the sandwich-wrap.¹²⁵ as a sandwich, it might better be translated as a wrap.Their *matzah* was not as crispy as our *matzah* is, so that you could wrap it around the lettuce. footnotes: ¹²⁰ The full verse is, “And you shall explain to your child on that day, ‘It is because of this ’” ¹²¹ Chapter 12 of Exodus begins “This month shall be the beginning of months…and goes on to give the details of the Passover rite. Since Moses began commanding the Passover rite at the beginning of Nissan ¹²² We do not expound from the beginning of the month but on that day ¹²³ And the passover offering was offered on the fourteenth day of Nisan, during the daytime. ¹²⁴ Thus matzah ¹²⁵ Though we usually translate korekh ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 21 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 21](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/21) **מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו**. עתה מתחיל סדר של אביי שמפרש מאי גנות מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו. ויעקב ובניו בוא"ו בתחלה. ירדו מצרימה אין שם ה"א אחר המ"ם האחרונה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Originally, our ancestors were idolaters.” One** Now begins the Seder of Abaye who explains what the shame as: “Originally, our ancestors were idolaters.” *Vayakov u’vanav*, “And Jacob and his children,” *(Va)yakov* is written with a *vav* before it. *Yardu mitzrayim*, “Went down to Egypt” is written without a *hay* after *mitzrayim.*¹²⁶. See *Haggadah Sheleimah* Page כ`'ט line 108. footnotes: ¹²⁶ See Joshua 24:2-4 Even though this is a biblical passage that is being quoted, there are textual variations of this verse in some Haggadot ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 22 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 22](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/22) ברוך שומר הבטחתו לישראל ברך הוא. עתה הוא מתחיל לדרוש דרשא אחרת ואומ' שהב"ה מחשב את הקץ מלידת יצחק כי מלידת יצחק עד יציאת מצרים ארבע מאות שנה וזהו שכתו' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' כלומ' משנולד לך זרע. ה"ג חשב את הקץ ולא גרסינן מחשב את הקץ כי חשבון זה כבר עבר. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Blessed is the One who kept the promise (God made) to Israel, Blessed is the One.”** One now begins a different exposition, saying that the Holy One calculated the end (of the exile) from the birth of Isaac. The time from the birth of Isaac until the Exodus is four hundred years. This is what is stated in Scripture, ““Know well that your offspring shall be strangers in a land not theirs,”¹²⁷ (Gen. 15:13) In other words, From the time that offspring were born to you. We read, “God calculated,” (*chishev*) and not read, “God is calculating the end” (*michashev*) for the calculation was already done. footnotes: ¹²⁷ The verse concluded, “and they shall be enslaved and oppressed for four hundred years.” ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 23 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 23](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/23) **היא שעמדה** לאבותינו ולנו כלומ' אותה הבטחה של בין הבתרים עמדה לאבותינו ולנו ויצאו הם ממצרים וכאלו יצאנו אנחנו. שלא אחד בלבד עמד עלינו וכו' והקב"ה מצילנו מידם כדי להראות השגחתו בישראל מקים להם בכל דור ודור אויבים ומציל אותם מידם. ולא גרסי' אלא הב"ה כי אם והב"ה מצילנו מידם. וכן הוא בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **היא שעמדה “This is the promise**¹²⁸ say וְהִיא שֶׁעָמְדָה while Sephardic and *Edot HaMizrach Haggadot* leave off the *vav -* הִיא שֶׁעָמְדָה. **that stood by our ancestors and us…”** In other words, the covenant of the pieces which stood for our ancestors and us, ‘They shall go forth from Egypt,” so that it was as if we personally went forth. **“For it was not only one who rose up to destroy us… But the Holy One saved us from their hands,”** To show God’s providence over Israel, God raised enemies against them in every generation and saved Israel from them. We do not read the text אלא הב"ה “But the Holy One,” but rather והב"ה מצילנו “And the Holy One.” This is the text in rite of Rav Amram and *Rabbeinu* Sa’adia. footnotes: ¹²⁸ Ashkenazic Haggadot ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 24 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 24](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/24) צא ולמד איך התחילו הצקות ליעקב. ומשום דתנן בפרק ערבי פסחים ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומ' את כל הפרש' הוא דורשה עתה כדאית' בספרי. והפרשה היא ד' פסוקים סמוכים זה לזה בפרשת והיה כי תבא אל הארץ והיו רגילין לקרותם על הבכורים כשהיו מביאים אותן לירושלם. ואלו הן הארבעה פסוקים וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט. ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' אלקינו וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“And *Ha-Shem* took us out from Egypt.”** (Deut. 26:8) The word *Eloheinu* (“our God”) does not appear in this verse.¹³⁵ - Abudraham writes that *Elohainu* does not appear in the biblical text. See Kasher, *Haggadah Shleimah* Page 43 **“Not through an angel…”** If you say, is it not written, “And He sent a messenger who freed us from Egypt,” (Nu. 20:16) one might say that the expression, “took us out” refers back to the Creator. This is also suggested in the verse, “He Himself, in His great might, led you out of Egypt.” (Deut. 4:37) The angel (Num. 20:16) refers to Moses, who was Israel’s emissary to Pharaoh. Also if you were to ask, since the Holy One, Himself, killed the firstborn of Egypt and they were not killed by an angel, a fiery being, or a messenger, if so, what how do we explain the verse, “(God did) not let the destroyer (*mashchit*) enter and smite your home”? (Deut. 12:23) One can say, *mashchit* is used as a verb substituting for a noun.¹³⁶ is a verb that is being used to describe God’s actions of not entering the Israelite houses to destroy the people within. One would then translate the verse “God did not enter as a destroyer….” Similar to the verses, “the fat tail which covers (*hamichaseh*) the inwards,” (Lev. 9:19), “Shall I hide (*hamichaseh*) from Abraham,” (Gen. 18:17), “as to any liquid (*mashkeh*) that may be drunk,” (Lev. 11:34) and, “The cupbearer….(*mashkeh*) of the king of Egypt.” (Gen 40:1)¹³⁷ Another interpretation of *mashchit* is that it is the same form as *marbit* (increase) and *mashbit*(banishing) - this also seems correct.¹³⁸ then means destroys (not one who destroys). According to this explanation the verse means, God will not allow destruction to come upon the Israelite houses. This might lead you to ask, if that is so, then what is the purpose of the blood (on the doorposts) since God did not need to differentiate between households? One could answer, the purpose of the blood was to attribute merit to the Israelites so that they would deserve redemption, as the verse states, “When I passed by you and saw you wallowing in your blood.” (Ez. 16:6)¹³⁹ footnotes: ¹³⁵ There are some texts that actually include Elohainu ¹³⁶ In other words, the word mashchit ¹³⁷ In each of these cases a noun is being used as a verb for the actions that are being performed. ¹³⁸ In other words in each case a verb has taken the form of a noun. Mashchit ¹³⁹ The completion of the verse states, “I said to you: “Live in spite of your blood.” Yea, I said to you: “Live in spite of your blood.” ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 25 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 25](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/25) ארמי אובד אבי כתרגומו לבן ארמאה בעא לאובדא ית אבא כי כשרדף לבן הארמי אחרי יעקב והשיגו ואמר לו יש לאל ידי לעשות עמכם רע ולפי שחשב לעשות חשב לו הב"ה כאלו עשה שהאומות חושב להם הב"ה מחשבה כמעשה והשם ית' בטל עצתו. ועוד אחרים באו עלינו לכלותנו שאחרי זאת וירד מצרימה אנוס על פי הדבר על כרחו ירד למצרים שאמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה נמצא שמוכרח ירד לשם עד שאמר לו אנכי ארד עמך מצרימה ועוד אמרינן בשבת בפרק אמר עקיבא ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו וירד בכבוד גדול שנאמ' בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. הדבר הוא רוח הקדש שנאמ' והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם. ויגר שם שמא תאמר לא בא אלא ליטול כתר מלכות ת"ל ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע פי' לקבוע שם יישוב ולהיות כתושב. אלא לגור שם כגר ונכרי ללון ולגור בעלמא. שמא תאמר באכלוסין הרבה ירד ת"ל במתי מעט פי' באנשים מועטים. ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם פי' שהיו נראים וידועים שיניאלאדוש בלעז שנתאספו יחד במקום אחד ולא נפרדו בערים ולכך היו נראים גוי אחד. גדול עצום בלא ו"ו בתחלה. ורב כמו שנא' רבבה כצמח השדה נתתיך שהיו גדלים מאיליהם כצמח השדה בלא שום צער ועמל. ד"א מה צמח השדה כל מה שגוזזין אותו יותר צומח כך ישראל כל מה שהיו מענין אותם היו פרים ורבים וכן הוא אומר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ואת עירום ועריה כלומר ערומים מן המצות שהגיע זמן הקץ ולא היה בידם מצות ונתן להם פסח ומילה שמלו ביום י"ד בניסן וזהו שכתוב מתבוססת בדמיך פי' בב' דמים דם פסח ודם מילה. ועריה כדא' עריה תעור קשתך שלא קיימו מצות ברית מילה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **Arami Oved Avi** is understood according to the Aramaic translation:¹³⁰ **“Lavan the Aramean wanted to destroy my forefather** for when he pursued and overtook Jacob he said, “I have it in my power to do you harm…” (Gen. 31:29) Since he thought about acting against Jacob, the Holy One considered it as if he did so, for the Holy One considers the intentions (of non-Jews) like actions, but God annulled his counsel. Further others rose against us to destroy us. After this, **He went down to Egypt, compelled by the Divine word,**” In other words, Jacob went down to Egypt against his own will, for the Holy One said to him, “Fear not to go down to Egypt,” (Deut. 46:3) It would seem that he was forced to go there until God said, “I Myself will go down with you to Egypt,” (Gen. 46:4) Furthermore, it states in Trac. *Shabbat* Ch. 9 (*Amar Rabbi Akiva*) “Our father Jacob should have gone down to Egypt in iron chains. However, his merit caused him to go with great honor, as Scripture states, “I drew them with cords of man, with bands of love…”” (Hos. 11:4).¹³¹ The word (*davar*)¹³², the word is spelled עַל פִּי הַדִּבּוּר. In many manuscripts the word is spelled the way it is found in Abudraham’s commentary על פי הדבר. *Davar* the Word of God and the Divine spirit are associated with one another. is the divine spirit, as is stated, “The prophets shall prove mere wind for the word (*hadavar*) is not in them.” (Jer. 5:13) **“He resided there,”** - You might say that he only came to Egypt to receive the crown of royalty. The sages teach “He resided there, **“From this, learn that Jacob went down not to be absorbed into Egypt,”** ***Peirush*** - to establish a permanent settlement and to become a citizen. **“But only to reside there for a time.”** ***Peirush*** - but to live there temporarily as an outsider and foreigner. Lest you say that they went down with a great population, the sages teach, **“Few in number,” *Peirush*** - with just a small number of people. **“And there they became a great nation.” This teaches that Israel achieved distinction there as a nation.” *Peirush*** - They were recognizable and known, or *Shinialados* (שיניאלאדוש) in the common language.¹³³ The Israelites gathered together in one place and did not separate from one another in the towns and were therefore known as one nation. **“Great, mighty.”** It is written without a vav before it. **"And numerous" - as it is stated, “I have made you as numerous as the vegetation of the field…” (Ez. 16:7)** They grew (in number) on their own like the herbs of the field without any trouble or toil. Another explanation, just as vegetation grows even more the more you cut it down, so too Israel, the more the Egyptians oppressed them, the more they multiplied, as Scripture states, “But the more they were oppressed, the more they increased and spread out…” (Ex. 1:12) **“You were naked and barren.”** In other words, you were naked and lacking *mitzvot* so that when you reached the end (of exile) you did not have any commandments in hand and therefore God gave you the Passover offering and circumcision so that you would circumcise yourself on the 14th day of Nisan. As Scripture states, **“And when I passed by thee, and saw thee weltering in thy bloods…”**¹³⁴ live! yea, I said to thee, "In your *blood* live!” (Ez. 16:6) ***Peirush -*** Bloods - there were two types of blood: the blood of the Passover offering and the blood of circumcision. “**Barren**” (ועריה) as is stated in Scripture: “All bared and ready is Your bow.” (Hab. 3:9) They had not kept the *mitzvah* of circumcision. footnotes: ¹³⁰ See Uneklus - Deut. 26:5 ¹³¹ BT Shabbat 89b ¹³² In our Haggadah ¹³³ The exact word here is not clear -this a transliteration of the word in the Hebrew. It could be either Ladino or Arabic. ¹³⁴ The verse concludes - “I said to thee, In thy blood ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 26 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 26](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/26) ועכשיו הולך ומספר כיון שראו המצרים שהיו ישראל פרים ורבים מאד וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה כמו שנאמ' ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך דרשו רז"ל כי בתחלה אמרו להם שיעזרו בבנין יום אחד ולא יותר והמלך עצמו נכנס בעבודה והם התחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך וסכום הלבנים שעשו באותו יום שמו עליהם לחק שיעשו בכל יום וזהו מה שדרשו בפרך בפה רך, כללו של דבר מעט מעט היו מתגברים עליהם ולפיכך נמשלו למרור שבתחלתו רך וסופו קשה. בפרך מתרגמי' בקשיו וזהו עבודה קשה. וירא את עניינו לשון חסרון התשמיש כמו אם תענה את בנותי שדרשו בו רז"ל אם תענה את בנותי מתשמי' זו פרישות דרך ארץ שהפרישום מנשותיהם. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** And now (the *Maggid*) goes on to say that when the Egyptians saw that the Israelites were multiplied greatly, ‘they dealt harshly with us and they oppressed us, placing hard labor upon us,’ as Scripture states, **“The Egyptians ruthlessly imposed servitude upon the Israelites.”** (Ex. 1:13) The Sages OB”M expounded on this verse by saying that at first they asked them (the Israelites) to assist in the building for one day and no more, and Pharaoh himself would join in the labor. The Israelites worked extra hard and made a special effort in honor of the king. The Egyptians imposed the sum of bricks that they made on the day upon them as a law they would now have to make every day. This is how they expounded on the word בפרך *B’farech*, “with rigor.” Read *B’farech* as בפה רך *B’feh rach*, literally, “with a soft tongue.” The idea is that they imposed control over them little by little; it is compared to bitter herbs which start off sweet (soft) and then become bitter (hard). בפרך *Bifarech* is translated in Aramaic as בקשיו, with severity. This is hard labor. **“And God saw our affliction:”** (Deut. 26:7) This refers to marital intimacy, as in the verse, “If you ill-treat my daughters…” (Gen 31:50) The sages OB”M explain “If you ill-treat my daughters to mean denying them marital intimacy. **“This refers to the separation of husbands from their wives.”** ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 27 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 27](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/27) **וידע אלקים** מלשון וידע אדם עוד את אשתו וזהו התשמיש שאין אחרים יודעין בו אלא הב"ה בלבד וזהו וידע אל'ים. **ואת עמלנו אלו הבנים** (כמו שנא') שהם גדלים מעמל האדם ויגיעת ידיו. **ואת לחצנו זה הדחק** פי' תוכן הלבנים. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“And God knew.”** (Ex. 2:25) The language is borrowed, “Adam knew his wife again,” (Gen. 4:25) and it refers to marital intimacy. For no one knows this except the Holy One and that is why the verse in Gen. says “God knew…” **“And our toil” refers to the sons**, for Scripture explains that they grew through man’s toil and the wearying of their hands. **“And our duress - this refers to the pressure,”** due to the number of bricks they had to prepare. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 28 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 28](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/28) **ויוציאנו ה' ממצרים** אין בפסוק אלקינו. לא על ידי מלאך ואם תאמ' והא כתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ויש לומ' כי ויוציאנו חוזר על הבורא וכן הוא אומר ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים. והמלאך זה משה רבינו שהיה שלוחם של ישראל אל פרעה. וא"ת כיון שהדרש' הזאת אומרת כי הקב"ה בכבודו ובעצמו המית בכורי מצרים ולא המיתם על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אם כן מהו ולא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף. וי"ל כי מלת משחית היא פועל המורת השם, ודומה לה האליה והמכסה שם, המכסה אני מאברהם פועל, וכל משקה אשר ישתה שם, משקה מלך מצרים פועל. או יהיה שם על משקל מרבית משבית והוא הנכון. ולפי זה יהיה פירושו ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם לנגוף. ואם תאמ' אם כן מה צורך לדמים הללו הואיל ואין אנו צריכין אותם להבחנה, וי"ל כי היו לצורך זכות כדי שיהיו ראויים ליגאל על דרך דרש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמך וגו'. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“And *Ha-Shem* took us out from Egypt.”** (Deut. 26:8) The word *Eloheinu* (“our God”) does not appear in this verse.¹³⁵ - Abudraham writes that *Elohainu* does not appear in the biblical text. See Kasher, *Haggadah Shleimah* Page 43 **“Not through an angel…”** If you say, is it not written, “And He sent a messenger who freed us from Egypt,” (Nu. 20:16) one might say that the expression, “took us out” refers back to the Creator. This is also suggested in the verse, “He Himself, in His great might, led you out of Egypt.” (Deut. 4:37) The angel (Num. 20:16) refers to Moses, who was Israel’s emissary to Pharaoh. Also if you were to ask, since the Holy One, Himself, killed the firstborn of Egypt and they were not killed by an angel, a fiery being, or a messenger, if so, what how do we explain the verse, “(God did) not let the destroyer (*mashchit*) enter and smite your home.” (Deut. 12:23)? One can say, *mashchit* is used as a verb substituting for a noun.¹³⁶ is a verb that is being used to describe God’s actions of not entering the Israelite houses to destroy the people within. One would then translate the verse “God did not enter as a destroyer….” Similar to the verses, “the fat tail which covers (*hamichaseh*) the inwards,” (Lev. 9:19), “Shall I hide (*hamichaseh*) from Abraham,” (Gen. 18:17), “as to any liquid (*mashkeh*) that may be drunk,” (Lev. 11:34) and, “The cupbearer….(*mashkeh*) of the king of Egypt.” (Gen 40:1)¹³⁷ Another interpretation of *mashchit* is that it is the same form as *marbit* (increase) and *mashbit*(banishing) - this also seems correct.¹³⁸ then means destroys (not one who destroys). According to this explanation the verse means, God will not allow destruction to come upon the Israelite houses. This might lead you to ask, if that is so, then what is the purpose of the blood (on the doorposts) since God did not need to differentiate between households? One could answer, the purpose of the blood was to attribute merit to the Israelites so that they would deserve redemption, as the verse states, “When I passed by you and saw you wallowing in your blood.” (Ez. 16:6)¹³⁹ footnotes: ¹³⁵ There are some texts that actually include Elohainu ¹³⁶ In other words, the word mashchit ¹³⁷ In each of these cases a noun is being used as a verb for the actions that are being performed. ¹³⁸ In other words in each case a verb has taken the form of a noun. Mashchit ¹³⁹ The completion of the verse states, “I said to you: “Live in spite of your blood.” Yea, I said to you: “Live in spite of your blood.” ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 29 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 29](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/29) **ביד חזקה זו הדבר כמו שנאמ'** ומנין שיד חזקה היא הדבר שנא' הנה יד ה' הויה הנה קראה יד. **ובזרוע נטויה זו החרב של מכת בכורות** שנאמ' למכה מצרים בבכוריהם מדקאמ' בבכוריהם מלמד שקמו הבכורות על מצרים להרגם כדי שיוציאו את ישראל מתוכם בליל מכת בכורות ומנין שזרוע נטויה היא חרב שנאמר וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. **ובמורא גדול** במראה גדול וכן תרגומו ובחוזנא רבא ומהו המראה הגדול זה גלוי שכינה שנגלה להם במצרים שנא' ובמוראים גדולים אלו נוראות של גלוי שכינה ואע"פ שהיתה מצרים מלאה גלולים וטנופי' אעפ"כ נראה להם לקיים מה שהבטיח את יעקב ואנכי אעלך גם עלה ואימתי נגלה עליהם ב' פעמים א' ביום ר"ח ניסן שנא' וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם וגו' ובלילה בשעת הגאולה וכמו כן ראוהו על הים. ונקרא מורא כי הרואה פני שכינה נרתע מאד ונבהל ודרשו בסיפרי ולכל המורא הגדול זו קריעת ים סוף ושם ראו פני שכינה ואמרו זה אלי ואנוהו מלמד שהראוהו באצבע ואמרו רז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“"With a strong hand" - this [refers to] the pestilence as is stated…”** How do we learn that, “A strong hand” refers to pestilence? "Behold the hand of the Lord … a very heavy pestilence." (Ex. 9:3) **"And with an outstretched forearm" - this [refers to] the sword…”** the plague of the first born, as is stated, “Who struck Egypt through their first-born.” (Ps. 136:10) Since it states, “Through their first-born,” it teaches that the (Egyptian) firstborn rose up against Egypt to kill them so that they would send forth the Israelites before the plague of the first born. And from where do we learn that “outstretched arm” refers to a sword? From the verse, "And His sword was drawn in his hand, leaning over Jerusalem." (1 Chr. 21:16) **“And with great awe"** (means) with a great revelation. This is the Aramaic translation: “with great displays…” (*hazana rabba*) What was the great display/revelation?¹⁴⁰ This refers to the awesome power of the revelation of the Divine Presence. For even though Egypt was filled with impurity and idolatry, it was revealed to them to fulfill the promise God made to Jacob, “I Myself will also bring you back.” (Gen. 46:4) When was this revealed to them? Twice: First on *Rosh Hodesh Nisan*, as Scripture says, “*Ha-Shem* spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt, “This month shall be to you…” (Ex. 12:1) and second, at the hour of redemption when they saw God at the sea. It is called *mora* מורא because they saw the face of the Divine Presence, and they said, “This is my God and I will glorify Him.” This teaches that they pointed to God with a finger. The sages teach, “A maid servant at the sea saw more than Ezekiel b. Buzi!”¹⁴¹, 15:2, *Rashi Shemot* 15:2 footnotes: ¹⁴⁰ The term במורא גדול is usually translated “With great awe,” but the word מורא is associated with מראה, display, revelation appearance. ¹⁴¹ See Mekhilta D’Rebbe Shimon bar Yochai ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 30 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 30](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/30) **דבר אחר ביד חזקה שתים וכו'.** לאחר שדרש ביד חזקה זה הדבר ובזרוע נטויה זה החרב ובמורא גדול זה גלוי שכינה ובאותות זה המטה ובמופתים זה הדם אלו החמשה דברים כנגד חמשה דברים שזכר, הוא חוזר ודורש אותם בענין אחר ואומר כי העשר מכות נעשו באלו החמשה דברים שתי מכות בכל אחד מהם. כיצד ביד חזקה לקו שתים מכות כי הם שתי תיבות. ובזרוע נטויה שתים אחרות ובמורא גדול שתים אחרות ובאותות מיעוט אותות שתים ובמופתים מיעוט מופתים שתים. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Another interpretation: “With a strong hand”** After expounding on, “With a strong hand - this is pestilence… “With an outstretched arm” - this is the sword… “With great awe,” This is the revelation of the divine presence… “With signs” - this is the staff… - “And wonders,” - this is the blood,” these five things are connected to the five things which are mentioned. The *Maggid* now returns and expounds on the five things that the author mentioned. The author goes back and expounds on them in another way and says that the ten plagues were connected to these five things, two plagues in each of them. How so? “With a strong hand” God struck two plagues; it refers to two plagues because it is made up of two words. “With an outstretched arm,” are another two plagues because it contains two words. “ With great awe,” two more, “and with signs” - the smallest number of a plural is two. “And with wonders” the smallest number of a plural is two. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 31 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 31](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/31) והמון העם מתחילין מאלו עשר המכות שהביא הב"ה על המצרי' במצרים ומשלימין עליו ואלו הם דם וכו'. וטעות הוא כי אלו עשר המכות אינו תחלת דבר רק הוא דבק עם ובמופתים שתים ור"ל כי אלו השתים שדרש הם עשר המכות וכו' וההתחלה היא מואלו הם דם וכו' שהוא מתחיל ומסדרם אחר כן. וכן הוא בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Most people begin from, **“These are the ten plagues which the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt,”** and complete it with, **“And they are: blood…”** This is a mistake because the ten plagues are not the beginning of this matter; it is attached to (the previous statement), “And with wonders - two.” The author wishes to say that these two that are expounded are the ten plagues. “And they are, blood…” is the beginning of the passage,in which he begins and orders them afterwards. And so it is in the *Order of Prayers* of *Rav Amram* and *Rav Sa’adia*. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 32 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 32](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/32) **ר' יהודה היה נותן בהן סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב** לכך חלקן בלשון הזה לפי שדצ"ך הם מכות הארץ ועד"ש מכות מקריות באח"ב מכות האויר ושתף מכת בכורות עמהן לפי שאין לה זוג אך התשעה חלק. ד"א לפי שבספר תלים לא נמנו כסדר הזה ותאמ' אין מוקדם ומאוחר בתורה על כן בא להודיענו כי כן היו כסדר הכתובים בתורה. ד"א דצך נעשה על ידי אהרן שהמי' והארץ לא לקו על ידי משה עד"ש על ידי משה באח"ב על ידי הב"ה שארבע מכות אלו אין אדם יכול לעשותן אלא הקב"ה בכבודו. ובירושלמי אומר שכך היו כתובים במטה וזהו אשר תעשה בו את האותות ואמרינן בתנחומ' שהמטה של סנפירינון היה וכתו' בו דצך עדש באחב. וסנפירינון הוא ספיר ותרגום ירושלמי ויסדתיך בספירי' ואשכלילינך בסנפירינון והיא אבן יקרה וקשה הרבה כמו שאומר במדרש תלים ויסדתיך בספירים בסנפירינון מעשה באחד שלקח אבן של סנפירינון והכה עליה בפטיש נשבר הפטיש והסדן והאבן של סנפירינון לא נשברה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Rabbi Yehuda grouped them as an acronym –** ***Detzakh, Adash, Beahav*****”** Therefore, he divided them (into three groups) since *detzakh* refers to plagues that affect the land, *adash* refers to random plagues and *beachav* refers to plague the affect the air; the plague of the firstborn was joined with them since it has no group of its own while the nine are divided up. Another explanation- (they named here) since in the book of Psalms the plagues are not counted by this order. Since it is said that there is no chronological order in the *Torah,* therefore (this list) comes to teach us that this is the proper order as written in the *Torah*. Another explanation: *Detzakh* refers to the plagues that were performed by Aaron since the water and the earth were not stricken by Moses. *Adash* were performed by Moses and *Beachav* were performed by the Holy One since these four plagues could not be performed by a mortal but by the Holy One in God’s holiness. The *Talmud* states that the plagues were inscribed on the staff; this is why it states, “this rod, with which you shall perform the signs.” (Ex. 4:17) We learn in the *Tanchuma*¹⁴² also known as *Yelammedenu*, is the name given to a homiletic midrash on the entire *Torah,* and it is known in several different versions or collection that the staff was made of *snapirinon,* which is sapphire. In the Jer. *Targum* the verse, “I will make you a foundation of sapphires,” (Is. 54:11) is translated, “Your foundation with sapphires,”¹⁴³ which is a precious stone and extremely hard, as stated in *Midrash Tehillim,* “I will make you a foundation of sapphires,” (Is. 54:11) There was once a person who took a sapphire stone and hit it with a hammer and it broke the hammer while the stone of sapphire was not broken.¹⁴⁴ footnotes: ¹⁴² Midrash Tanhumah ¹⁴³ See Targum Jonathan - וַאֲשַׁכְלְלִינִיךְ בְּאַבְנִין טָבִין: ¹⁴⁴ Midrash Tehillin 87:1 Slightly different from the version here. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 33 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 33](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/33) **במצרים מהו אומר אצבע אלקים היא, ובאותם מכות שלקו על הים אומ' היד הגדולה וביד יש חמש אצבעות. תן לכל אצבע י' מכות הרי שלקו על הים חמשים מכו'.** יש לשאול שאצבע אלהים היא לא נאמר אלא על מכת כנים בלבד ועוד שהרי מצאנו מכת הדבר נעשית ביד שלם שנאמ' הנה יד ה' הויה. תשובה הפסוקי' בכאן אינם אלא אסמכת' בעלמא והקבלה היא העיקר. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“In Egypt what did (the magicians say)? “It is the finger of God,” (Ex. 8:15) And regarding the plague at the sea, it says, “The great hand.” (Ex. 14:31) There are five fingers on the hand. Add ten plagues for each finger, and one derives fifty plagues at the sea.** One might raise a question since “finger of God” is only mentioned regarding the third plague *kinim* (lice). Furthermore we find that the plague of *dever* (the fifth plague) is also performed by a whole hand, as stated, “The hand of *Ha-Shem* will strike your livestock.”¹⁴⁵ (Ex. 9:3) The commentators explain that this is only a general biblical allusion (*asmachta*)¹⁴⁶ is an allusion found in the Hebrew Bible for rabbinical prohibitions or any other *Halakha*. It's an exception in the talmudical hermeneutics, since it doesn't base the law on the cited verse, but uses the verse as a hint. See Asmachta (Talmudical hermeneutics) - Wikipedia and the tradition itself is the essence. footnotes: ¹⁴⁵ Abudraham raises two questions - first, since finger is only used for one plague, how do we know it applies to all the plagues. And second, “Hand is not only applied at the sea but to one of the plagues (pestilence) so one cannot assume it applies to a hand. ¹⁴⁶ In Talmudical hermeneutics, asmachta ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 34 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 34](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/34) ר' אליעזר אומ' **כל מכה של מצרים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים.** חרון אפו עברה אחת זעם שתים צרה שלש משלחת מלאכי רעים ארבע אמור מעתה ואינו חושב חרון אפו שהוא כולל תחלה חרון אפו כיצד עברה וזעם וצרה וגו'. נמצא במצרים לקו ארבעים מכות שהרי שם לקו עשר מכות ובכל מכה ומכה ארבע ועל הים שהיתה ביד שיש בה ה' אצבעות הרי חמשה פעמם ארבעים הם מאתים מכות. ור' עקיבא אומ' כל מכה של מצרים היתה של חמש מכות נמצא חמשה פעמים עשר מכות הם חמשים ועל הים שהיתה ביד שיש בה חמש אצבעות הרי חמשה פעמים חמשים הם מאתים וחמשים. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Rabbi Eliezer says: …**Every plague the Holy One brought upon Egypt was an amalgam of four plagues, for it is said, “He sent down His fury upon them, great anger, rage, and distress, a company of messengers of destruction.”** “His fury Great anger” (*Haron apo evra*) – one, “rage” (*za’am*) – two, “distress”(*tzara*) – three, “a company of messengers of destruction” (*mishlachat malachim ra’im*) – four. Conclude the number from this four and yet it also mentions *haron apo* (His fury) first. How did God show His fury? With “great anger, rage, and distress, etc.” We find that in Egypt there were forty plagues, each of the ten plagues contained four plagues and at the sea where there was a hand made up of five plagues we have five times forty which is 200 plagues. But Rabbi Akiva says that each plague in Egypt was made up of five plagues. We were fifty plagues - five times ten plagues and on the sea where there was the Hand of God, making five times fifty which equals 250. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 35 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 35](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/35) ודע כי ר' אליעזר שאומר שכל מכה היתה של ארבע מכות כוונתו כי כשלקו המצרים היו המכות ביסודות ולא לקה יסוד מיוחד רק כשלקו כל אחד היה מעורב בו מארבעה יסודות נמצאת מכה אחת יש בה ארבעה ולהודיע כי לה' הארץ. ור' עקיבא שאומר שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות כוונתו כי תנועת הגלגל שהוא היסוד החמישי מסייעת בכל מכה ומכה בעבור כי הוא הסובב והמסבב את הכל ברצון הבורא ולהודיע כי ממשלתו על הכל כך פי' בעל המלמד. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** One should know that when Rabbi Eliezer says that every plague is made up of four plagues, he means that when the plague struck Egypt they include all of the elements and not a specific element. When each plague struck them, they were a mixture of the four elements¹⁴⁷ found in each plague in order to make known that the whole earth is God’s. When Rabbi Akiva said that each plague was a combination of the four elements as well as the movement of the celestial spheres. It is the fifth element since it is the cause and effect of everything through the will of the creator and making known God’s sovereignty over everything; so explains the commentary of *Ba’al HaMela’med.* footnotes: ¹⁴⁷ In Greek and Medieval philosophy, the world is made up of four elements: earth, water, air and fire. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 36 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 36](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/36) **כמה מעלות טובות למקו'** עלינו וכו'. כלהן ט"ו טובות שעשה הב"ה לישראל וקראן מעלות כנגד ט"ו מעלות במקדש שעולין מעזרת הנשים לעזרת ישראל וכנגד ט"ו שיר המעלות שאמ' דוד בשעה שבא לחפור את השיתין של בית המקד' כדגרסינן בירושלמי דפרק חלק את מוצא בשעה שבא דוד לחפור תמיליוס של בית המקדש חפר ט"ו מאוון דאומין ולא אשכח תהומא ובסופא אשכח עציץ ובעא מרמתיה אמ' ליה לית את יכיל אמ' ליה למה דאנא הכא כביש על תהומא אמ' ליה ומן אימת את כביש על תהומא הכא א"ל מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני אנכי ה' אלקיך ורעדת ארעא ושקעת ואנא יהיב הכא כביש על תהומא אע"ג לא שמע ליה כיון דחמיה סלק תהומא ובעא מטיפח עלמא והוה אחיתופל קאים אמ' כדון דוד מתחנקא ואנא מלך אמר דוד מאן חכם מקמתיה ולא מקים ליה יהא סופיה מתחנקא אמ' דבר ואקימיה התחיל דוד עולה ואומר שירה שיר המעלות שיר למעלות שיר למאה עלות על כל מאה ומאה אמה שהיה דוד עולה היה אומ' שירה אע"ג כן היה סופיה דאחיתופל מתחנקא' אמר ר' יוסי הדא היא דמתלא אמר צרך ברנש חשש על לווטיה דרבה אפילו על מגן. פי' בחנם כי מגן הוא תרגום חנם והכי איתא בתלמודא דידן בפרק החליל. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“For how many acts of goodness are we obligated to the Omnipresent…”** There are fifteen acts of goodness which the Holy One performed for Israel. We call them *ma’alot* because of the 15 assents in the Holy temple from the *Ezrat Nashim* to the *Ezrat Israel* and there were 15 Songs of Ascent (*Shir HaMa’alot*) which David recited when they began building the drainpipes of the Holy Temple as we read in the Jerusalem Talmud in Ch. 10, *Sanhedrin, Perek Helek*: “You find that when David started to excavate the foundations of the Temple, he dug down fifteen hundred cubits and did not find the abyss. At the end he found a clay pot and wanted to lift it. It said, “You cannot lift me” He asked, “Why?” It answered, “Because I am here suppressing the abyss.” He asked, “Since when are you here?” It answered, “From the moment the Merciful spoke on Sinai: “*I am the Eternal, your God*,” the earth trembled and sank down, and I was put here to suppress the abyss.” Nevertheless, he did not listen to it; when he lifted it the abyss rose and threatened to flood the world. Aḥitophel was standing there. He said, “Now David will be strangled and I shall rule.” David said, “Any Sage who knows how to put this in order but does not put it in order should end up strangled.” He said what he said and it was steady. David started to sing *a song of ascent,* a song for a rise of 100 [cubits]. For each hundred cubits he composed a song. Nevertheless, he (Ahitofel) ended up strangled. Rabbi Yose said, “That is what the proverb says, “A person has to worry about the curse of a rabbi, even if it is for nothing.”¹⁴⁸ 10:2 translation from Sefaria ***Peirush:*** The Aramaic translation of the word *magen* (מגן) is freely, for nothing. This is what we find in our (Bab.) *Talmud*, *Sukkot*, Ch, 5 (*Perek Halil*.) footnotes: ¹⁴⁸ JT Sanhedrin ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 37 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 37](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/37) **אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו.** לא רצה לומר שלא יעשה בהם שפטים כי כבר הבטיח לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי אלא אלו לא עשה בכלם שפטים כי אם במקצתם. **ולא נתן לנו את ממונם דיינו** לא רצה לומר מבזת מצרים שכבר הבטיח לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אלא רצה לומר מבזת הים. **ולא קרע לנו את הים דיינו** שיוכל להצילנו ונלך לדרכנו. **ולא העבירנו בתוכו בחרבה** אלא במעט מים או במעט טיט אך הם הלכו ביבש' בתוך הים. **ולא שקע צרינו** לסגור הים אחרינו והמצרים ישובו לדרכם. **ולא ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה** שהיה לנו כמה בהמות והוא נתן להם בשר ועוד שהיה לנו ממון ונוכל לקנות כל צרכנו מן הגוים הקרובים אלינו. **אלו קרבנו לפני הר סיני** להראות לנו כבודו דיינו. **ולא נתן לנו את התורה** הוא בעצמו הדברות אלא על ידי משה כשאר התורה או שלא יוסיף לנו את המצות כלם אלא מחצה או שליש המצות כמו שמצאנו שנתן לאדם הראשון שש מצות והוסיף לנח אבר מן החי והוסיף לאברהם מילה והוסיף ליעקב גיד הנשה. ויש מפרשים אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו מפני שפסקה ממנו זוהמא כמו שאמרו רז"ל כשבא נחש על חוק הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקאה זוהמתן גוים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. **אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו** ואע"ף שנשבע לאבותינו לתת לנו את ארץ כנען ר"ל יתן לבננו אך הדור שיצאו ממצרים די להם במה שראו מנפלאות השם שהיו אנשים הרבה פחותים מבן עשרים שנה שלא נגזר עליהם למות במדבר וראו כל הנפלאות ונכנסו לארץ. אלו הכניסנו לארץ ולא בנה לנו בית המקדש דיינו שהרי יש להם משכן ובבנין בית המקדש ניתוספו עשרה נסים. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Had God brought us out of Egypt and not brought judgment on them (It would have been enough for us).”** The author does not mean that God would not have brought judgment upon them because God had already promised Abraham, “but I will execute judgment on the nation they shall serve.” (Gen. 15:14) Rather the statement means, “Even if God had not brought judgment upon all of them but only some of them (It would have been enough)” **“Had God not given us their wealth, it would have been enough.”** The author could not mean the despoiling of the Egyptians in Egypt, because God had promised Abraham, “They shall go free with great wealth.” (Gen. 15:14) Rather the author of *Dayyenu* is referring to the despoiling of the Egyptians at the sea.¹⁴⁹ **“Had God not split the sea, it would have been enough for us.”** God could have saved us (without splitting the sea) and sent us on our way. **“Had God brought us through on dry land….”** but (He could have done so) with a little water or mud. But God brought us through on completely dry land within the sea. **“Had God drowned our enemies by closing the sea.”** God could have immediately closed up the sea behind (Israel) so that the Egyptians would have returned home. **“Had God provided us with our needs for forty years in the wilderness.”** They had many animals to provide them with meat and they also had possessions so that they were able to purchase their needs from non-Jews who were close by. **“Had God brought us close to Mount Sinai…”** to show us God’s glory, that would have been enough for us. **“And had God not given us the *Torah* (it would have been enough for us)”** Had God not given us the *mitzvot* directly but rather had God done so through Moses (as God did) the rest of the *Torah.* Or it could mean had God not added all the commandments but only given us half or a third of the commandments, just as God gave Adam six commandments and then added the prohibition against eating the flesh of a living animal to Noah. God also added the commandment of circumcision for Abraham and the prohibition of eating the *gid hanasheh* (the sciatic nerve) to Jacob’s commandments. There are those who explain, **“If God had brought us before Mount Sinai and not given us the Torah, it would have been enough for us.”** This would have been enough because it would have stopped the contamination, as the sages said, “When the serpent came upon Eve, he infected her with contamination. When the Jewish people stood at Mount Sinai their contamination ceased. With regard to gentiles, who did not stand at Mount Sinai, their contamination never ceased.”¹⁵⁰ **“Had God given us the *Torah* but not brought us into the land of Israel, it would have been enough for us.”** Even though God had promised to give us the land of Canaan, God meant that it would be given to our children but the generation that left Egypt it was enough that they saw God’s wonders since there were many who were younger than twenty years of age and it was not decreed upon them that they should die in the wilderness. Yet they witnessed great wonders and they entered the land of Israel. **“If we had entered the land and had God not built the Holy temple, it would have been enough,”** since they had the Tabernacle and the building of the Holy Temple would have added ten more miracles. footnotes: ¹⁴⁹ Had God Brought judgment upon the Egyptians but not despoiled them at the sea, it would have been enough. Since God had promised Israel that they would leave Egypt with great wealth it can not be referring to leaving Egypt since this was a promise. ¹⁵⁰ BT Vevarmot 103b ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 38 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 38](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/38) **רבן גמליאל** היה אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פי' אע"ף שיאכל פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובתו אם לא יאמר שלשה דברים אלו למה הם באים שמצאנו שהכתוב הקפיד באמירה ובהגדה. ומפרש והולך למה הם באים, פסח על שם שפסח המקום וכו'. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Rabban Gamliel would say: Anyone who does not say these three things on Pesaḥ has not fulfilled his obligation.” *Peirush:*** Even if one ate the *Pesaḥ* offering, *matzah and maror,* one did not fulfill one’s obligation if one had not mentioned these three things and explained them. Scripture is strict on mentioning and talking about them. The *Haggadah* continues to explain why they are included: “*Pesaḥ*, because the Omnipresent passed over….etc.” ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 39 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 39](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/39) **מצה זו שאנו אוכלין וכו' על שם שלא הספיק בצקם של אבותי' להחמיץ.** יש לשאול כי צווי אכילת מצות לא היה מטעם שלא החמיץ בצקם כי קודם לכן צוה לאכול מצות בסתם ולא אמר טעם לדבר. ולכן פירש ר' יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצות קודם לכן היה על שם העתיד שהשם יודע העתידות ידע שהיה להם לצאת מצרים בחפזון ואפי' אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם צוה לאכול הפסח על מצוה ומרורים ולאכול שבעת ימים מצה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **This *matzah* that we eat…Because of the dough of our ancestors, which did not have time to rise…”** One might ask (the reason for eating the *matzah*) - The commandment of eating *matzot* was not because the dough did not become leavened since God had already commanded them to eat *matzah*(before they left Egypt) and did not give a reason for this matter. Therefore, Rabbi Yosef Kimchi¹⁵¹ explained that they were commanded regarding *matzot* prior to the Exodus for the sake of the future (events). Since God knew the future, God knew that they would leave Egypt in haste and even if they wanted, the bread would not become leavened. So God commanded them to eat the Passover offering with *matzah* and *maror* and to eat *matzot* for seven days. footnotes: ¹⁵¹ Joseph Kimchi (1105–1170) was a medieval Jewish rabbi and biblical commentator. He was the father of Moses and David Kimhi, and the teacher of Rabbi Menachem Ben Simeon and poet Joseph Zabara. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 40 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 40](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/40) כשאומר מצה זו מגביה המצה בידו להראות למסובים זכרון לחירות. וכן כשאומר מרור זה מגביה המרור בידו להראות למסובין זכרון לשעבוד. פסח אין צריך להגביה שלא יראה כאוכל קדשים בחוץ. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** When one says, “This *matzah*,” one lifts up the *matzah* in one’s hands to show everyone around the table that it is a reminder of freedom. Similarly, when one one says, “This *maror*,” one lifts up the bitter herbs to show those gathered around the table that it is a reminder of subjugation. One does not need to lift up the *Pesaḥ* since one does not eat sanctified food outside of the temple. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 41 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 41](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/41) **בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו** כאלו הוא יצא ממצרים, כלומר שיראה ויביט בעצמו כאלו הוא היה עבד ויצא לחירות מצרים וזהו שאמר הכתוב וזכרת כי עבד היית במצרים. כאלו אתה בעצמך היית עבד ונפדית. ולא גרסינן להראות אלא לראות את עצמו וכן הוא בסדר רב עמרם. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“In every generation a person is obligated to see oneself as if one went forth from Egypt.”** In other words, one should see and look at oneself as if one was a slave and went forth to freedom from Egypt. This is what the Scriptural verse states: “You shall remember that you were a slave in Egypt.” (Deut 16:12) As if you yourself were a slave and you were redeemed. We do not read it **להראות** “To present oneself,” but rather as **לראות את עצמו** “to see oneself.”¹⁵² Pesaḥim 10: 5 amd BT Pesaḥim 116b which state **לראות את עצמו.** In the Rambam’s text of the *Haggadah* it says, however **להראות את עצמו.** This is the text in the order of prayers of Rav Amram. footnotes: ¹⁵² See Mishnah ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 42 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 42](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/42) **לפיכך אנחנו חייבין להודות** וכו' כלומ' כיון שהוא כאלו אנחנו יצאנו ממצרים חובה עלינו להלל ולשבח לשם יתברך כמו שעשו אבותינו. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **”Therefore it is our obligation to give thanks…”** In other words, since we say, “It is as if we went forth from Egypt,” it is our obligation to offer praise and acclaim to the most blessed name of God just as our ancestors did. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 43 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 43](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/43) וכתבו המפרשים שמעתה נוטל כל א' וא' כוסו בידו שמכאן אנו פותחין בשיר שההגדה אינה אלא ספור דברים בעלמ' ואין אומרי' שירה אלא על היין שנא' ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח דהא שתו ליה אלא אלהים במה משמח אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין והכי איתא במדרש שוחר טוב. אבל באלו הארצות אין נוטלין כל אחד כוסו עד תחלת ברכת אשר גאלנו. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** The commentators write that then everyone takes a cup in hand. From here we begin with a song, as the *Haggadah* is only a story, words in general. We only offer songs of praise over wine, as Scripture states, “But the vine replied, ‘Have I stopped yielding my new wine, which gladdens God and men,” (Jud. 9:13) If people drink wine when they rejoice, then certainly so does God rejoice with wine! From this we learn we only rejoice over wine, as stated in *Midrash Shochar Tov*. But in these lands everyone does not lift up one’s cup until they begin the blessing *Asher Ga’alanu,* (“Who redeemed us.”) ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 44 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 44](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/44) ומזכיר כאן שבעה עניני שבח כנגד שבעה רקיעים והם להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר ולקלס. ונאמ' לפניו הללויה והרא"ש גורס ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Seven types of praise are mentioned here for the seven firmaments. They are: “To give thanks,” (*lihodot*), “to praise,” (*lihallel*), “To acclaim,” (*lishabeah*), “to glorify,” (*lifaer*), “to exalt,” (*liromem*), “to honor” (*lihader*), “and to acclaim,” (u’*likales*). **“And so we shall say before Him: Halleluyah.”** The *Rosh*¹⁵³ reads **“And so we shall sing a new song before Him. Halleluyah.”** footnotes: ¹⁵³ Asher ben Jehiel (1250 or 1259 – 1327) was an eminent rabbi and Talmudist best known for his abstract of Talmudic law. He is often referred to as Rabbenu Asher, “our Rabbi Asher” or by the acronym for this title, the Rosh (רא"ש‎). ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 45 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 45](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/45) הללויה הללו עבדי ה'. תמצא במזמר זה ה' יודין יתרות, המגביהי, המשפילי, מקימי, להושיבי, מושיבי כנגד חמשים מכות שלקו על הים. ממזרח שמש עד מבואו בלא וו. ישראל ממשלותיו המ"ם הראשונה נקודה בפתח. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“Halleluyah: Servants of *Ha-Shem*, give praise; praise the name of *Ha-Shem.”*** One finds in this Psalm that there are five extra *yud*’s: *Hamag’bihi,* (“enthroned on high”) *hamashpili,* (“Turns so low”) *mikimi,*(“Raises the poor”) *l’hoshivi,* (“Who seats them”) and *moshivi* (“Who places them”). They represent the fifty plagues that struck Egypt at the sea. **“From the rising of the sun to its setting, may *Ha-Shem’s* name be praised”** is written without a *vav.* **“Israel is His dominion,”** the first *mem* is written with a *patach*. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 46 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 46](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/46) **ומכאן מתחיל ההלל.** ויש מגדולי המפרשים שהורו לברך על ההלל שתי פעמים אחת לפני הסעודה לקרא את ההלל ואחת לאחר הסעודה לגמור את ההלל. ומביאין ראיה לדבריהם מדאמרינן בירוש' דברכות גבי כל הברכות פותחות בברוך חוץ מברכ' הסמוכ' לחבירתה, התיב ר' ירמיה הרי גאולה פי' ברכת אשר גאלנו שהיר סמוכה לברכת ההלל שלפניה ופותחת בברוך. ומתרץ שניא היא דאמ' ר' יוחנן אם שמע הלל בבית הכנסת יצא. פי' שהיו נוהגין לקרותו בבית הכנסת וכשהוא קורא אותו בביתו אינו מברך עליו שכבר בירך עליו בבית הכנסת אבל מברך אשר גאלנו בביתו על כוס שני שלא בירך אותה בבית הכנסת הילכך כיון דלפעמים אינה סמוכה פתחו בה בברך כמו שנהגו בברכת אשר ברא ששון ושמחה. התיב ר' אלעזר בר' יוסי קומי ר' יוסי והרי סופה. פי' ברכת יהללוך שאומרים בסוף ההלל לאחר הסעודה שאינו פותח בה בברוך אע"פ שאינה סמוכה שהרי הסעודה הפסיקה. ומתרץ שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר. פירוש שתי ברכות מברכין על ההלל אחת לפני הסעודה ואחת לאחר הסעודה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **One begins *Hallel* here**. Among the important commentators, some taught that one should recite two blessings over *Hallel*:¹⁵⁴ One before the meal, “To recite (*lik’ro*) *Hallel*,” and one after the meal, “To complete (*ligmor*) Hallel.¹⁵⁵ If one recites the entire *Hallel* one says, *Ligmor Hallel* (to complete Hallel), but if one only recites a portion of *Hallel* (such on the last days of the *Hallel and Rosh Hodesh*) one says *Likr’o Hallel.* (To recite *Hallel*). They brought proof from the Jer. *Talmud, Berachot.*¹⁵⁶ “All blessings begin *Baruch* except if it is juxtaposed to a preceding blessing. Rabbi Jeremiah asks: How about the *Geulah* (Redemption) blessing?”¹⁵⁷ in the *Haggadah:* “(*Baruch attah..*) Praised are You, *Ha-Shem,* our God, King of the Universe, who has redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us to this night to eat *matzah* and bitter herbs…” Since it follows *Hallel,* it should be considered a juxtaposed blessing and not begin *Baruch…* ***Peirush***: The blessing, *Asher gealanu,* follows the *Hallel* blessing, and yet it begins with *Baruch!* (The *Talmud* continues) “This blessing is different since Rabbi Yoḥanan said: ‘If one heard *Hallel* in synagogue, one has fulfilled the obligation.’¹⁵⁸ at home since one did so in Synagogue - therefore one could recite a blessing *Asher ge’alanu* which follows *Hallel.* ***Peirush:*** It is customary to recite *Hallel* in synagogue (on the eve of Passover) so that when it is recited again at home, it does not require a blessing. When *Asher gealanu* is recited (after *Hallel*), over the second cup of wine and so, it is not (considered) a juxtaposed blessing, as is the case of *asher bara sason v'simcha*.¹⁵⁹ “Rabbi Eleazar, son of Rebbi Yose, objected before Rabbi Yose, saying, “but isn’t (*Yehalelukha*)¹⁶⁰ is recited after the second half of *Hallel*, following *Nishmat* and *Yishtabach*. It is not introduced with the *Baruch Attah Adonai* formula. a juxtaposed blessing at the end?”¹⁶¹) ends with *Baruch Attah*… is considered the ending of *Hallel* and it is a juxtaposed blessing. ***Peirush:*** Even though *Yehalelukha* is recited after *Hallel*, it does not begin with *Baruch attah* even though it is considered a juxtaposed (blessing), because the meal intervenes! (And Talmud answers:) “There are two blessings for *Hallel*, one before and one after.”¹⁶² blessing. *Yehalelukha* does not begin with *Baruch attah*… not because it is juxtaposed to the early blessing before the meal but because the second half of hallel should begin with a blessing. ***Peirush*** “The two blessings over *Hallel* are before and after the meal." footnotes: ¹⁵⁴ See Sefer Rokeach, S. 273, Orchot Chaim, S. 21, Shibbolei HaLeket S. 218 ¹⁵⁵ In the Sephardic synagogues there are two different blessings associated with Hallel. ¹⁵⁶ JT Berachot 1:5 ¹⁵⁷ This is the blessing after the first two passages of Hallel ¹⁵⁸ And one does not have to recite a blessing over Hallel ¹⁵⁹ One of the blessings recited in the wedding ceremony. Possibly, since each cup is recited over a cup of wine they are not considered juxtaposed. ¹⁶⁰ Yehallelukha, ¹⁶¹ The blessing recited after the second half of Hallel following the meal is: “All your works shall praise you Ha-Shem, our God, and Your devoted ones –the righteous who do Your will, together with all Your people the house of Israel – will joyously thank, bless, praise…. For it is good to thank You and fitting to sing psalms to Your name, for from eternity to eternity You are God.” The following paragraph (Yishtabach ¹⁶² Abudraham now presents the argument of the Talmud for the second Hallel ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 47 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 47](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/47) ויש מהם שהורו לברך ברכה אחת בלבד בתחלת ההלל והיא לגמור את ההלל. ומביאין ראיה לדבריהם מדאמרי' בירושלמ' דסוכה ובתוספתא דסוכה ובמס' סופרים בשמונה עשר יום ולילה אחת גומרין את ההלל ומונה ליל פסח ויומו ובגולה אחד ועשרים יום ושתי לילות. ועוד הם אומרים שלכך מברכין לאחריו יהללוך ואם לא היו מברכין לפניו לא היו מברכין לאחריו משום דתנן בנדה בפרק בא סימן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו. ועוד שאם לא כן היתה ברכת יהללוך פותח בברך אבל מפני שכבר בירך לפניו הויא ברכת יהללך ברכה הסמוכה לחבירתה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Others teach that one recites (only) one blessing before *Hallel*, *Ligmor et HaHallel* (“To complete the *Hallel”*). They bring proof from Jeru. *Talmud Sukkot,* the *Tosefta*, and Tract. *Soferim* which state:¹⁶³ 4:5, *Tosefta Sukkah* 3:2, and*Sofrim* 20:9 “On 18 days and on one night, we recite (the blessing) we complete (*gomerim*) *Hallel*;” this includes the eve of Passover and Passover day in the count. In the Diaspora we recite it on 21 days and on two nights. Therefore, the sages say, it is because of this we recite the blessing *yehalelukha* after it.¹⁶⁴ which follows *Hallel* is recited as a juxtaposed blessing without the beginning formula *Baruch attah…* If we did not recite a blessing before *Hallel*, one we would not recite a blessing after it as is taught in Tract. Nidah, Ch. 6, “Whatever requires a blessing after it requires a blessing before?”¹⁶⁵ Further, (if this was not the case), then *yehalelukha* would have opened with *baruch atta*… Since *Hallel* already began with a blessing, then *yehalelukha* would be considered a connected blessing. footnotes: ¹⁶³ JT Sukkah ¹⁶⁴ Yehalelukha, ¹⁶⁵ Mishnah Niddah 6:10 ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 48 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 48](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/48) אבל רב עמרם ובה"ג ורב צמח ורבינו האיי כתבו שאין מברכין עליו כלל שאין אומרים אותו על השלחן בתורת קריאת ההלל אלא בתורת שיר והודא' בלבד ואיך יברך לגמור והוא פוסק באמצע ומברך ברכות הרבה ומרבה בשיחת דברי' בסעודה ואוכל ושותה אלא ודאי אין מברכין עליו. והראיה שהביאו מהירושלמי לברך על ההלל שתי ברכות אינה ראיה דהכי פירושה דירושלמי והרי גאולה. פי' כיון שאינו התחלת הדבר כי גם מה שלפניה מדבר בענין הגאולה ואע"ף שאין ברכה לפניה לא היה לה לפתוח בברוך שלעולם אין ברכה פותחת בברוך אלא כשהיא תחלת הדבר וכן מוכח בירוש' דמקשי התם והרי נברך פירוש למה הזן פותחת בברוך כיון שיש נברך לפניה אלמא אע"פ שאין בנברך לא שם ולא מלכות מקריא הזן סמוכה לחבירתה כיון שאינה התחלת הדבר. ומתרץ אם שמע הלל בבית הכנסת יצא שהיו רגילים בבית הכנסת לומ' ההגדה וההלל להוציא מי שאינן בקיאים וכשנכנס לביתו אוכל ירקות ומברך ושותה כוס שני והכי איתא בתוספתא בני העיר שאי להם מי שיקרא את ההלל נכנסין לבית הכנסת וקורין שם פרק ראשון והולכים לבתיהם ואוכלין וחוזרין שם וגומרין והכי אית' במ' סופרים. ומקשי והרי סופה פי' למה חותמת בברוך והרי ברכה קצרה היא כמו ברכת המצות. ומתרץ שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר פי' כיון שיש בה אריכות דברים על הגאולה לשעבר ועל הגאולה לעתיד חותם בברוך. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** But *Rav Amram*,¹⁶⁶ *Halachot Gedolot,*¹⁶⁷ is a work on Jewish law dating from the Geonic period. It exists in several different recensions, and there are sharply divergent views on its authorship, though the dominant opinion attributes it to Simeon Kayyara. (Wikipedia) *Rav Tzemach*¹⁶⁸ and *Rabbeinu* Hai Gaon¹⁶⁹ write that one does not recite a blessing over *Hallel* at all (at the *Seder*). *Hallel* is not recited at the table because of the laws of reciting *Hallel*; Rather it is only recited as a form of song and thanksgiving. Also how can one say *ligmor,* when beginning *Hallel* (“To complete *Hallel*”), when there is an interruption in the middle, with other blessings, conversation during the meal, along with eating and drinking. Certainly one can not recite a blessing over it! Also the proof that was brought from the Jeru. Talmud for reciting two blessings is incorrect. This is what the *Talmud* means: “How about the redemption blessing!” ***Peirush:*** Since the *Geulah* blessing is not the beginning of this subject and there is other material on the subject of redemption before it, even if there is no blessing before it, one should not begin with *Baruch attah…* for a blessing only begins with *Baruch* when it begins a topic. This is also proven in the Jer. Talmud which asks, “How about *Nivarech*! ***Peirush***: Why should the first paragraph of *Birkat HaMazon* (*Ha-Zan*) begin with *Baruch*… since we recite the introductory blessing before it?¹⁷⁰ Even though the (*Nivarech*) contains neither God’s name nor an affirmation of Sovereignty, the first paragraph should be considered an adjacent blessing since it is not the beginning of the subject!¹⁷¹. The answer is: If one heard *Hallel* in synagogue, one has already fulfilled one's obligation since it was the regular practice to recite the *Haggadah* and *Hallel in* synagogue so that those unfamiliar with it could fulfill their obligation. People then went the home, ate greens, blessed and drank the second cup of wine as stated in *Tosefta*: “The townsfolk who could not read *Hallel* would go to the synagogue and read the first chapter there, return home, eat and drink, and afterwards they would return to synagogue and finish *Hallel*.” This is found in Tract. *Sofrim*.¹⁷² The sages then ask: How about the end (of *Hallel*)? ***Peirush***: Why conclude the prayer with *Baruch attah* since it is a short blessing like the blessing for performing a *mitzvah*? (They answer:) There are two separate blessings - one for past redemption and one for future redemption which ends with *Baruch attah*.¹⁷³ blessing which follows *Hallel* refers to past redemption and the *Yehalelukha* blessing which comes after the second part of *Hallel* refers to the future redemption and so they are connected - one beginning with *Baruch* and the other ending with *Baruch.* footnotes: ¹⁶⁶ Amram bar Sheshna or Amram Gaon died 875 was a gaon or head of the Academy of Sura in Lower Mesopotamia in the ninth century. He authored many responsa, but his chief work was liturgical. He was the first to arrange a complete liturgy for the synagogue. ¹⁶⁷ Halachot Gedolot ¹⁶⁸ Rav Zemah ben Paltoi or Zemaḥ Gaon, (died 890 CE) was the Gaon of Pumbedita from 872 up until his death in 890. (Wikipedia) ¹⁶⁹ Hai ben Sherira, Hai Gaon was a medieval Jewish theologian, rabbi and scholar who served as Gaon of the Talmudic academy of Pumbedita during the early 11th century. He was born in 939 and died on March 28, 1038. ¹⁷⁰ This is a reference to the introductory statement Rabbotai Nivarekh… ¹⁷¹ And it should not begin with Baruch attah ¹⁷² Tosefta Pesaḥim 10:5 Sofrim 20:9 ¹⁷³ The Geulah ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 49 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 49](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/49) והראיה שהביאו מהירושלמי וממסכת סופרים לברך לגמור את ההלל בלבד אינה ראיה כי לא בא ללמדנו שחייב לברך עליו לגמור את ההלל בלילי הפסח אלא בא ללמדנו מנין הימי' שגומרין בהם את ההלל בלבד ואע"פ שאמרו כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו כבר אמרו אין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בהם חוץ. ואם תאמ' אם כן ברכת יהללוך למה אינה פותחת בברוך כיון שאינה סמוכה לברכה אחרת. וי"ל מפני שהיא ברכת הודאה כברכת הגשמים דאמרי מודים אנחנו לך ה' אלקינו על כל טפה וטפה וגומ' ואינה פותחת בברוך. או יש לומ' כיון שכל השנה כשקורין את ההלל היא סמוכה לברכה שלפניה בליל פסח ג"כ לא רצו לשנותה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** The proofs that are brought from the Jer. *Talmud* and from *Sofrim*, that one should recite only *Ligmor et hallel* are not proofs. It does not come to teach us that we have an obligation to recite a blessing over *Hallel* on the first night of Passover but rather it only comes to teach us the number of times we recite *Hallel.* And even though (the *Talmud*) states that since we recite a blessing after it we are required a blessing before it as well, the sages also say, “One may not learn from general statements even in a place where it says the word except.”¹⁷⁴ When a general statement is made in a *mishnah* using the word ‘all,’ it is not to be understood as an all-inclusive, general statement without exceptions. If so, why doesn’t *Yehallelukha* begin with “*Baruch*,” since it is not juxtaposed to another blessing? The answer is that it is a blessing of thanksgiving like the blessing for rain, for they say, “We thank You for each and every drop that You have made fall for us, etc” and it does not begin with *Baruch attah…* Or one might say that since throughout the year when we recite *Hallel* it is juxtaposed to another blessing before it, so too here, on the eve of Passover we say it that way. They didn’t want to change it. footnotes: ¹⁷⁴ BT Eruvin 27a ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 50 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 50](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/50) וכבר פשט המנהג בכל העלם שלא לברך עליו. וכל הלכה שהיא רופפת בידך הלך אחר המנהג. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** And the custom is spread throughout the world not to recite a blessing before *Hallel* (at the Seder.) If a practice is doubtful to you, one should follow the *accepted* custom. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 51 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 51](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/51) ולמה חולקין את ההלל כדי להדר בו כוס שני שכוס ראשו' מהדרו בקדוש וכוס שני מהדרו במקצת ההלל שההגדה אינה אלא ספור דברים בעלמא. וכוס שלישי מהדרו בברכת המזון וכוס רביעי מהדרו בהשלמת ההלל. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **Why divide Hallel?** In order to adorn the second cup of wine. The first cup adorns the *Kiddush,* while the second cup partially adorns *Hallel* so (that people will see) that the *Haggadah* is not just a story telling. And the third cup adorns the *Birkat HaMazon* (Blessing after the Meal). And the fourth cup adorns the completion of *Hallel*. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 52 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 52](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/52) ואחר כך אומר ברוך אתה ה' אמ"ה **אשר גאלנו** וגאל את אבותינו ממצרים לפי שאמר למעלה בהגדה שלא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל שנאמר ואותנו הוציא משם וגומ' לפיכך הזכיר כאן גאולתינו וגאולת אבותינו ממצרים. והגיענו הלילה הזה זהו כמו שאומרים והגיענו לזמן הזה. ואם תאמר כיון שבירך שהחיינו למה מברך כאן והגיענו הלילה הזה. ויש לומר מפני שהיה רוצה לומ' כן ה' אלקינו ואלקי אבותינו הגיענו למועד' שהוא לשון בקשה על העתים אמ' והגיענו הלילה הזה. לאכול בו מצה ומרור ע"ש ואכלו את הבשר בלילה הזה. ל"ג יגיענו למועדים אלא הגיענו למועדים שכל הענין עד למטה הוא מדבר לנכח שכן הוא אומ' שמחים בציון עירך וכו'. וכן הוא בסדר רבינו סעדיה. למועדים ולרגלים אחרים למועדים אלו ראש השנה ויום הכפורים. ולרגלים אלו פסח ושבועות וסוכות ואע"ף שהם בכלל מועדים רמז באמרו ולרגלים שיזכנו לעלות לירושלם בכל רגל ורגל משלשתן. הבאים לקראתנו לשלום כבר זכרנוהו למעלה. שמחים בציון עירך וששים בעבודתך על שם כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים ויש גורסין מן הפסחים ומן הזבחים וטעות הוא כי הזבח דהיינו החגיגה הוא קודם לפסח שהיה נאכל על השבע. שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון כך כתבוהו רב עמרם ורבינו סעדיה והר"מ במז"ל ור"ל שנאכל שם מאותם זבחים ופסחים שיזרק דמם על המזבח והוא על שם ונמצה דמו על קיר המזבח. ויש גורסים עד שיגיע או לכשיגיע והראשון עיקר. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Afterwards, one says, **“Praised Blessed are You, Ha-Shem, our God, Sovereign of the Universe, who has redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt,”** since one recites above, “It was not only our ancestors whom the Holy One redeemed; rather God redeemed us along with them and it states, “God took us out of there…” Therefore, we mention here both our redemption and the redemption of our ancestors from Egypt. **“And brought us to this night…”** This is similar to the *Shehecheyanu*, “...And brought us to this time.”¹⁷⁵ blessing. And if you ask, since we have already recited the *shehecheyanu* blessing, why recite a blessing that states, “Who brought us to this night?” One might answer, “We do so because we wish to say, “So may *Ha-Shem* our God and God of our ancestors bring us in peace to other seasons,” Since this is the language of a petition for the seasons, one says, “And brought us to this night.” **“To eat matzah and bitter herbs,”** is based on, “They shall eat the flesh that same night…(with unleavened bread and with bitter herbs.” (Ex. 12:8) We do not read, “(May *Ha-Shem* our God…) “Who will bring us to festivals;”¹⁷⁶ rather read it, “Who brings us to festivals,”¹⁷⁷ tradition it is written in the present tense. For everything written here and below is written in the present tense, as is stated, **“rejoicing in Zion, Your city.”** This is how it is written in *Rabbeinu* Sa’adia’s “Order of Prayers”. **“To seasons (*moadim*) and other festivals (*regalim*) that are coming,”** *Moadim* refers to *Rosh HaShanah* and *Yom Kippurim. Regalim* refer to *Pesaḥ, Shavuot* and *Sukkot.* Even though these holidays also fall into the category of *Moadim*, it says “And other *Regalim*” so that we will merit going up to Jerusalem for each of the three pilgrimage festivals. **“May *Ha-Shem…* bring us in peace,”** as was mentioned above.¹⁷⁸ **“Happy in Zion, Your city, and rejoicing in Your service;”** based on the verse, “*Ha-Shem* has comforted Zion, comforted all her ruins…gladness and joy shall be found there, thanksgiving and the sound of music.” (Is. 51:3) **“and there we shall eat of sacrifices and Pesaḥ offerings.”** There are some who read it, “We shall eat Passover offering and sacrifices,” but this is wrong since *Zevach*, that is, the *Hagigah* (Festive sacrifice), is offered before the Pesaḥ offering since it had to be consumed when one is satiated. **“Until its blood is sprinkled on the side of Your altar to be accepted.”** This is the version Rav Amram, R. Saadiah and Rambam OB”M. They mean to say that they will eat from those offerings and the Pesaḥ whose blood is dashed against the altar; it is based on the verse, “And its blood shall be drained out against the side of the altar.” (Lev. 1:15) Some read it “until its blood is sprinkled,” while others read, “When the blood is sprinkled.” The former reading is correct.¹⁷⁹ footnotes: ¹⁷⁵ This is the Sheheheyanu ¹⁷⁶ יגיענו As is found in the Ashkenazic tradition, it is written in the future tense. ¹⁷⁷ הגיענו In the Sephardic and Edot HaMizrach ¹⁷⁸ See the Abudraham laws for Motzi Shabbat Chapter 17:97 ¹⁷⁹ The common version today is אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 53 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 53](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/53) ונודה לך שיר חדש על גאולתינו ועל פדות נפשנו לעתיד לבא וקרא התשועה העתידה בלשון זכר שלא יהיה אחריה שעבוד כמו שפירשנו בסוף אמת ויציב. בא"י גאל ישראל פי' ממצרים. ואם תאמר הא קיימא לן שצריך לומר מעין החתימה סמוך לחתימ' וכאן בחתימה היא מעין גאולת מצרים וסמוך לחתימה מעין גאולה שלעתיד. ויש לומר שכך רצה לומר ונודה לך שיר חדש על גאולתינו זו גאולה שלעתיד ועל פדות נפשנו זו גאולת מצרים שנאמר כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' כי לימות המשיח מזכירין שתיהן כמו שאמרנו ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** **“And we shall thank You with a new song for our redemption and for our lives’ salvation.”** The Future Salvation is referred to in the masculine for there will not be any subjugation as we have explained at the end of (the commentary) on *Emet V’yatzeev.*¹⁸⁰ **“Praise are you Ha-Shem, *Redeemer* of Israel,”** ***Peirush***: …from Egypt. If one says that the closing blessing must reflect what the final paragraph is about, yet here the closing blessing is about redemption from Egypt and yet the paragraph adjacent to it is about the future redemption! One could say that “On our redemption” refers to future redemption: “For our lives salvation is about the redemption from Egypt, as Scripture states, “Forgive, *Ha-Shem*, Your people Israel whom You redeemed…” (Deut. 21:8) For in the time of the coming of the Messiah we will mention both of them, as is stated in Scripture: “The days of your life” - in this world; “All the days of your life,” In the days of the messiah. footnotes: ¹⁸⁰ In the Shacharit Service. ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 54 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 54](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/54) ומברך בורא פרי הגפן ושותה בהסבה הוא וכל אחד מן המסובים עמו. נשלם פירוש ההגדה **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** One recites, **“Who created the fruit of the vine,”** and then one drinks while leaning, both the leader and everyone leans with him.¹⁸¹ and *Sephardi Haggadot* usually do not have a blessing over the wine here while *Ashkenazi* custom is to recite a blessing over the wine all four times. See above for a discussion of this matter. footnotes: ¹⁸¹ This seems to be the exception. Edot HaMizrach ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 55 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 55](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/55) נוטל ידו שנייה הוא וכל אחד מן המסובין ומברך כל אחד לעצמו על נטילת ידים אע"פ שנטל ידיו לטיבול ראשון שכיון שאמ' ההגדה וקצת ההלל חיישינן שמא הסיח דעתו מנטילה ראשונה וידים עסקניות הן. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** One washes one’s hands a second time along with all who are participating in the meal, each person reciting *Al netilat yadayim* to oneself even though there was a first washing. (One does so because) one recited the *Haggadah* and part of *Hallel;* we are concerned lest there was an interruption since the first washing. Also the hands are busy.¹⁸² 115a-115b See *Koren/Steinsaltz* translation in Sefaria - Shabbat 14a.8 - “The reason that the Sages decreed impurity upon them is because hands are busy. A person’s hands tend to touch dirty or impure objects. Since one does not always pay attention to what his hands touch, and it is inappropriate for holy food to be touched by dirty hands, the Sages decreed impurity.” footnotes: ¹⁸² BT Pesaḥim ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 56 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 56](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/56) **ואחר כך לוקח** מצה שלימה והחצי שהניח בין שתי השלימות ומניח פרוסה בתוך שלימה ומברך על הפרוסה המוציא שהיא ברכת הנהנין הקודמת לברכת המצה ואחר כך מברך על השלימה לאכול מצה דאורחא דמילתא היא דמברכינן קודשא בריך הוא דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מיניה. ואוכל משתיהן כזית בהיסבה הוא וכל אחד מן המסובין עמו. ובעל העיטור כת' שנהגו לברך על השלימה המוציא ועל הפרוסה לאכול מצה ובוצע משתיהן או מאחת מהן. ור"ח כת' מסתברא אפרוסה ויש אומרים אשלימה. ואם תאמ' יברך תחלה המוציא ויאכל ואחר כך יברך לאכול מצה ויאכל ויש לומ' לאחר שמילא כריסו ממנה אין לברך לאכול מצה. וכבר אמרנו בהקדמת הספר הזה דלאכול מצה ולאכול מרור אמרינן. ולמה מברך בפסח על שלימה ופרוסה דאמ' רבא חייב אדם לבצוע על ב' ככרות בשבת מאי טעמא לקטו לחם משנה כתיב ותנו רבנן ששת ימים תלקטוהו מלמד שלא היה יורד מן בשבת ימים טובים מנין שבת לא יהיה בו פי' בכל יום הנקרא שבת דהיינו שביתה ממלאכה לא יהיה בו המן, וכיון שבימים טובים לא היה יורד מן צריך לבצוע על שתי ככרות שלימות ובפסח גרעו חצי האחת משום שנאמ' בו לחם עוני ובוצע על שלימה ופרוסה. כך כת' רב נטרונאי והרי"ף והרי"ן גיאט. ורש"י פי' בברכות בפרק כיצד מברכין הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ונמצאו שתיהן בידו ובוצע או מן השלימה או משתיהם מאי טעמא לחם עוני כתיב וכן כת' הרמב"מ ז"ל. וכתב רב עמרם והרא"ש שצריך לבצוע על שתי ככרות ופרוסה בליל פסח ואפילו בלא שבת משום לחם עוני ומשום לחם משנה. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Afterwards one takes a complete *matzah* and the broken *matzah* which one placed between the two complete *matzot.* One recites a blessing *HaMotzi,* a ‘blessing of enjoyment,’¹⁸³ (“Blessings of Enjoyment”) are blessings of gratitude recited over things given to us in the material world and from which we derive pleasure. (*Birkat Hanehenin*) over the broken piece before the blessing over the *matzah.* Afterwards, one recites a blessing over the whole *matzah, le’echol matzah*¹⁸⁴.” As noted earlier, the blessing for fulfilling the commandment of eating matzah was different from the one we are familiar with, *al achilat Matzah*. (“Who commanded us to eat *matzah*") for it is natural to bless the Holy One who brought forth “bread” from the earth and then (to recite a blessing) over the *mitzvah* (“to eat *matzah*”) we make from it. The leader and those present eat an olives amount of each *matzah*¹⁸⁵ while leaning. The author of *Sefer HaIttur*¹⁸⁶ after his *Magnum opus*, *Ittur Soferim*. (Wikipedia) See Hilchot Matzah and Maror 135a writes that it is customary to recite *motzi* over the whole piece of *matzah* and *Le’echol matzah* over the broken *matzah* and then to break both or one of them. *Rabbeinu* Hananiel says, it makes sense to recite the blessing (*Le’echol matzah*) on the broken piece of *matzah* but others say (to do so) on the whole piece of *matzah*. And if you were to say, first one should recite *Hamotzi* and eat and then *Le’echol matzah* and eat it, one could answer, once one fills one’s stomach with *matzah* one may no longer say *Le’echol matzah*! We have already said in the introduction to this book that one should say *Le’echol matzah* and *Le’echol maror* (and not *al Achilat..*.)¹⁸⁷ Chapter 3, Number 24 “Any commandment that can be performed by an emissary, can conclude with “al…” and any commandment that must be performed by the individual and not by an emissary ends with Lamed (le’echol matzah) Why do we recite a blessing on both a whole *matzah* and a broken *matzah?* Doesn’t Rava teach “On Shabbat a person is obligated to break bread from two loaves, as it is written: “And it happened on the sixth day, they collected double the bread,” (Ex. 16:22).¹⁸⁸ The sages taught, “Six days that shall gather it,” teaches us that the *manna* did not fall on the Sabbath. From where do we learn about the holidays? “On the seventh day, the Sabbath, there will be none.” (Ex. 16:26) ***Peirush*****:** (This means) on any day called *Shabbat,* that is, on any day on which there is a prohibition against labor there will be no *manna*. *Manna* did not fall on festivals, so it is necessary to break two whole loaves but on Passover they reduced it to a whole and a half loaf because Scripture states, “It is the bread of poverty;” (Deut. 16:3) one breaks a whole and a half loaf. So wrote Rav Natronai, the *Rif*, *Ri* Ghayyat¹⁸⁹ and *Rashi*. ***Peirush***: (It is explained) in *Berachot*, Ch 6. (*Keitzad Mivarchin*): “Everyone agrees that on Passover, one places the piece inside the whole and breaks”¹⁹⁰ either from the whole one or from both of them. What is the reason? It is written that it is called *Lechem Oni,* “the bread of poverty.” So writes the *Rambam* OB”M.¹⁹¹, 8:6 Rav Amram and the *Rosh* write that it is necessary to break two whole pieces and the broken one on the eve of Passover, even if it is not the Sabbath because of both, “the bread of poverty” and *lechem mishneh*.¹⁹² 475:1 states: “One should wash their hands and bless "*Al netilat yadayim*" and pick up the matzot in the order that they were placed down - the broken one between the two full ones - and grasp them in one's hand, and bless *Hamotzi* and *Al achilat matzah* and afterward break up the upper, whole one and the broken one, both of them together, and dip them in salt.” (Sefaria) It is Ashkenazic tradition to eat unsalted *matzah* at the Seder. Sephardim usually salt the *matzah*…. footnotes: ¹⁸³ Birchot Hanehenin ¹⁸⁴ “Who commanded us to eat matzah ¹⁸⁵ The broken matzah and the whole matzah ¹⁸⁶ Isaac ben Abba Mari (c. 1122 – c. 1193) was a Provençal rabbi who hailed from Marseille. He is often simply referred to as Ba'al ha-Ittur, ¹⁸⁷ See Abudraham ¹⁸⁸ BT Shabbat 117b ¹⁸⁹ Isaac ben Judah ibn Ghayyat (1030ff.–1089), He was born and lived in the town of Lucena in the Taifa of Granada, where he headed a rabbinic academy. He died in Cordoba. (wikipedia) ¹⁹⁰ BT Berachot 39b ¹⁹¹ Rambam Mishneh Torah, Hilchot Chametz and Matzah ¹⁹² The Shulchan Aruch, Orech Chaim ###### Abudarham, Pesach, The Haggadah 57 [Abudarham, Pesach, The Haggadah 57](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Pesach,_The%20Haggadah/r/57) וכת' רב עמרם ורבי' סעדיה והר"מ במז"ל לטבול המצה בחרוסת. ואבן הירחי תמה על זה ואמר איך יתחברו החירות והשעבוד. ויש אומרים כי הטעם לטבול המצה בחרוסת הוא משום שאין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו לפניו מלח או לפתן. ועוד טעם אחר מדאמ' בגמרא הנוטל ידיו בטבול ראשון צריך ליטול ידיו בטבול שני. הרי שקורא טיבול שני להמוציא. **Rabbi Mark Greenspan, 2023:** Rav Amram, *Rabbeinu* Saadia, the *Rambam* OB”M write that one should dip the *matzah* in *charoset*. Ibn Yarchi was surprised by this and stated, “How can one combine freedom with subjugation? There are those who say that the reason one dips *matzah* in *charoset* is because one is not permitted to break the *matzah* until they bring salt or relish before him. There is another reason in the *Gemara:* One who washes one’s hands for the first dipping must also wash hands for the second dipping. Now what is called the second dipping refers to of the *HaMotzi.*¹⁹³ and *matzah* footnotes: ¹⁹³ This implies that there was a second dipping when they recited the motzi