## Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments

###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 1
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 1](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/1)

**השער השלישי לבאר בו ברכת המצות ומשפטיהם**

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
...Part Three, in which blessings recited when fulfilling commandments and their laws will be explained


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 2
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 2](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/2)

גרסינן בתוספתא דברכות העושה מצוה צריך לברך לפניה ובירושלמי מיתי לה מקרא דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה. ותורה מנא לן דגרסינן בברכות פרק מי שמתו הקורא בתורה מברך לפניה ולאחריה לפניה מנא לן דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו ואומר ברוך אתה ה' למדנו חוקיך. והתורה נקראת שם ה' לפי שהיא למדת כבוד שמו וכן כתוב כי תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך. לאחריה מנין קל וחומר ומה מזון שהוא חיי שעה טעון ברכה לפני ולאחריו תורה שנותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא לא כל שכן. ומזון מנא לן שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ר' יצחק אמרנו הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים. ר' נתן אומר ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך אימתי הוא קרוי לחמך עד שלא אכלת ר' אומר ומה אם בשעה שהוא שבע מברך בשעה שהוא תאב לא כל שכן. וזה שאמרו שצריך לברך על התורה לאחריה דוקא כשקורא בספר תורה בצבור אבל שלא בצבור לא. והכי אמרינן בירושלמי אמר ר' שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת המזון אלא לרבים אבל יחיד בינו לבין עצמו אינו מברך.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
...We find the following in Tosefta Brachos: "Whoever fulfills a commandment must recite a blessing beforehand." This idea is mentioned in Yerushalmi Brachos and is supported by the following verse in Exodus 24: "And I will give you the stone tablets, the law, and the commandment." The law and the commandment are mentioned together because they have a common feature. So goes the argument there: "In the same way that one must recite a blessing when studying the law, one must also recite a blessing when fulfilling a commandment." But why must one recite a blessing when studying the law? We find this question under discussion in Tractate Brachos Chapter 3, as follows: "Whoever reads the Torah must recite a blessing beforehand and afterward. Why must one recite a blessing beforehand? Scripture states: 'When I read aloud the Name of the Lord, attribute greatness to our God' and, elsewhere, 'You are blessed, Lord; teach [us] your statutes.' The law is called the Name of the Lord because it is the study of His great Name. A similar idea is expressed in the following verse: '[When] you are careful to fulfill all the words of this law, to fear this honorable and awesome Name — the Lord your God.' Why must one recite a blessing afterward? It makes sense when using the following logical inference: If one must recite a blessing after eating, which only provides temporary sustenance, then one must certainly recite a blessing after reading the Torah, which provides eternal sustenance. But why must one recite a blessing after eating? Scripture states: 'You will eat, you will be sustained, and you will bless the Lord your God.' That supports the need to recite a blessing afterward, but why must one recite a blessing beforehand? Rabbi Isaac said that it is supported by the following verse: 'He will bless the sacrifice, and then the guests will eat.' Rabbi Nathan said that it is supported by the following verse: 'You must serve the Lord your God, and He will bless your bread.' The bread is only yours until you eat it. Rabbi felt that it makes sense when using the following logical inference: If one must recite a blessing afterward, when one is sustained, then one must certainly recite a blessing beforehand, when one is hungry." The blessing recited after reading the Torah should only be recited after a public Torah reading, as stated in Yerushalmi Brachos: "Rabbi Samuel son of Avdima said that the logical inference used to establish that a blessing be recited after reading the Torah based on the blessing that is recited after eating is only used to establish that a blessing be recited after a public Torah reading; however, an individual studying Torah alone should not recite a blessing afterward."


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 3
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 3](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/3)

וכל המצות טעונות ברכה בין שהן מן התורה חובה שחייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותם כגון תפלין וצצית ושופר וסוכה ולולב וכיוצא בהם. ובין שהם רשות כגון מזוזה ומעקה שהרשות בידו לפטור עצמו מהן שאינו חייב לשכון בבית המחוייב במזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם ירצה ישכון כל ימיו באוהל או בספינה. וכן אינו חייב לבנות בית כדי שיעשה בן מעקה. ובין שהם מדברי סופרים חובה כגון הדלקת נר שבת ונר חנוכה וקריאת מגלה. ובין שהם רשות כגון עירובין ונטילת ידים על כולן מברך קודם עשייתן אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות או להדליק. והיכן צונו בתורה במצות עשה שהן מדברי סופרם שנאמר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסו' מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. הרי שצונו לשמוע מן החכמים נמצא ענין הברכות שהן מדברי סופרים כך הוא אשר קדשנו במצותיו שצונו בהם לשמוע מאלו שצונו לעשות כך וכך.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
...One must recite a blessing before fulfilling any commandment, whether biblical or rabbinic, whether unconditional or conditional. (Examples of biblical commandments that are unconditional include tefillin, tzitzis, shofar, sukkah, and lulav. Examples of biblical commandments that are conditional include mezuzah and maakeh. Examples of rabbinic commandments that are unconditional include lighting shabbos candles, lighting the menorah, and reading the megillah. Examples of rabbinic commandments that are conditional include eruv and netilas yadayim.) But why are rabbinic commandments treated like biblical commandments? Scripture states: "According to the law that they will teach you, and according to the ordinance that they will tell you, do not deviate from what they say to you at all!" In this verse, we are commanded to obey the rabbis. Therefore, we recite a blessing before fulfilling rabbinic commandments.


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 4
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 4](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/4)

וגרסינן בתוספתא דברכות עשרה שהיו עושין עשר מצות כל אחד ואחד מברך לעצמו. היו כלן עושין מצוה אחת אחד מברך לכולן. ויחיד שהיה עושה עשר מצות מברך על כל אחת ואחת, פירוש ברכה הראויה לו ולא יברך על כלם אקב"ו על המצות. היה עושה מצוה אחת כל היום אינו מברך אלא אחת. היה מפסיק ועושה מפסיק ועושה מברך על כל אחת ואחת. יראה מזאת התוספתא שאם היו עשרה בני אדם רוצין להניח תפלין או להתעטף בצצית או לעסוק בתורה אחד מברך לכולם. וכן נוהגין בישיבת סוכה או לקידוש או מוציא שאחד מברך לכלם. וכן כתב הרא"ש בבדיקת חמץ שאם בעל הבית אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית שיעמיד מבנו ביתו אצלו בשעת שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך הברכה שברך בעל הבית.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
...We find the following in Tosefta Brachos: "In a group of ten fulfilling ten commandments, each member must recite a blessing individually. In a group of ten fulfilling one commandment, one member must recite a blessing on behalf of the group. An individual fulfilling ten commandments must recite a blessing for each commandment..." The individual must recite a distinct blessings for each of the ten commandments rather than one general blessing for all ten commandments. "...An individual fulfilling one commandment over the course of the day must only recite one blessing, but if the fulfillment of the commandment is intermittent, then the blessing must be recited multiple times." It appears from this teaching from Tosefta that, in a group of ten who wish to put on tefillin, put on talleisim, or study Torah, one member must recite a blessing on behalf of the group. This is in fact the custom when it comes to sitting in the sukkah, making kiddush, or starting a meal — one member of a group must recite the blessing on behalf of the group. The Rosh ruled similarly in connection with bedikas chametz, as follows: "If the homeowner is incapable of inspecting the entire house, he must assemble other members of the household to properly carry out the inspection after he recites the blessing."


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 5
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 5](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/5)

בברכת המצות אם יבא הוא בעצמו אם יכול לחזור ולעשותה פעם אחרת כדי להוציא אחרים ידי חובתן יש בהם חלוקין. בברכת המזון ובכל שאר ברכות הנהנין שאין בהם מצוה כגון המוציא וכיוצא בו אם יצא אינו מוציא ואם לא יצא מוציא. ומיהו לבניו ולבני ביתו אע"פ שיצא מוציא כדי לחנכן במצות. ובברכת הנהנין שיש בה מצוה כגון קדוש היום של שבת וים טוב ואכילת מצה של מצוה בלילי הפסח אע"פ שיצא מוציא. ובקרית שמע ובתפלה אם הוא שליח צבור מוציא שאינו בקי אע"פ שיצא ודוקא בעשרה אבל ביחיד אע"פ שלא יצא אינו מוציא ובהלל אע"פ שיצא מוציא בין ביחיד בין בצבור ודוקא שאינו בקי שאינו יודע לענות ראשי פרקים אבל אם יודע לענות אם יצא אינו מוציא אלא אם כן עונה אחריו. ובמגלה אע"פ שיצא מוציא אף הבקי. ואין צריך לענות אחריו כלום. וכן הדין בשאר מצות. וכתב הרמב"ם ז"ל כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואע"פ שלא ענה אמן. וכל העונה אמן אחר המברך הרי הוא כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה. יראה שסובר ששומע כעונה ויצא ידי חובתו בשמיעה בלבד. ואם תאמר והרי בתפלה וברכת המזון אינו שומע כעונה שהרי שנים שאכלו מצוה ליחלק ולברך כל אחד לעצמו. וכן בתפלה אין יחיד מוציא את חבירו בקי. ומשני בירושלמי הא דברכת המזון שאנו התם דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא מברך, ותפלה גם כן רחמים היא וצורך עצמו ודומה לברכת הנאה. ויש אומרים כי התפלה נתקנה בלחש ולפיכך אין חבירו מוציאו ידי חובתו אבל שליח צבור בעשרה מותר שכך תקנו חכמים.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Regarding *mitzvah* blessings: There are differences of opinion if a person who has already recited a blessing for himself can now recite the blessing so others can fulfill the obligation. Concerning the Grace after the Meal and other *birchot hanehenin* (blessings of pleasure)¹² (“Blessings of Enjoyment”) are blessings of gratitude recited before experiencing pleasure through any of the five senses. for which there is no specific *mitzvah*, such as *hamotzi,*¹³ refers to the blessing when eating bread, *Hamotzi lechem min haaretz*, “Praised are you…who brought forth bread from the earth.” and other such blessings, if one has already fulfilled the obligation by reciting *Hamotzi*, one cannot recite the blessing for others.¹⁴ However, one may recite *hamotzi* for one’s children or grandchildren even though one has already recited the blessing for oneself, to educate them in the *mitzvot*.
With other blessings of enjoyment (*birchot hanehenin*) which involve the performance of a *mitzvah*, such as the sanctification of the day (over wine) on the Sabbath or holidays, or eating the commanded portion of *matzah* on Passover eve, even though one has fulfilled one’s obligation, one may recite the blessing to effectuate the fulfillment of the *mitzvah* for others.
About the recitation of the *Shema* (and its blessings) or the *Amida* prayer, if one is the prayer leader, one may effectuate the fulfillment of the commandment even though one has already done so for oneself. This is specifically the case for a quorum of ten, but for an individual, even if one has not fulfilled one’s obligation, one may not effectuate the fulfillment of the obligation unless the person has recited the prayers along with the one leading them.
Concerning *Hallel*, even though one has already fulfilled one’s obligation, one may effectuate the fulfillment of the obligation for either an individual or the community when they are not experts and do not know the passages. But if they know how to answer, if one has already fulfilled one’s obligation the prayer leader does not effectuate the fulfillment of the obligation for others unless they respond after him.¹⁵ must recite the passage along with or after the prayer leader if they are capable of doing so. Concerning the reading of the *Megillah*, even though the reader has already fulfilled his obligation, he may bring about the fulfillment of the obligation even for someone who is an expert, and the one who hears the *Megillah* does not have to repeat anything after the reader.
Rambam writes that one who heard any of the *mitzvah* blessings from beginning to end with the intention of fulfilling the obligation has fulfilled it, even if they do not respond, ‘*Amen*.’ One who responds ‘*Amen*’ after hearing someone recite the blessing is considered like one who recited the blessing¹⁶ 1:11 if the one who says the blessing has the (same level of) obligation. It seems that he (Rambam) is of the opinion that the one who hears the blessing is like one who recites it and has fulfilled the obligation simply by hearing it. If you were to ask, isn’t it the case for the *Amidah* and *Birkat HaMazon* that the one who hears the blessing is not like the one who recites it, since (we learn) if two people eat together, they are obligated to divide up and each recite the *Birkat HaMazon* for themselves? Similarly, in the case of the *Amidah* prayer, is it not so that an individual does not fulfill the obligation of one’s fellow who is knowledgeable? It is taught in the Jerusalem Tal, “There is a difference regarding *Birkat HaMazon* since it is written: 'You will eat, be satiated, and praise *YHVH*, your God ' (Deut. 8:10); the one who ate must give praise….Also, regarding the *Amidah*, every person should pray for mercy for themself, ”¹⁷ 3:3 and it is similar to a blessing of enjoyment. Some say that since it is decreed that the *Amidah* is recited in a whisper,¹⁸ 31a a person can not effectuate the fulfillment of another’s obligation. But the sages decreed that the prayer leader, in the presence of a *minyan*, can recite the *Amidah* for others. This is what the sages decreed.

footnotes:
¹² Birchot Hanehenin
¹³ Hamotzi
¹⁴ In Hebrew, the expression is אם יצא אינו מוציא, only four words. It took 21 words to make this statement comprehensible. Literally it means “If one has fulfilled, one cannot fulfill others obligation.”
¹⁵ In other words, the participants who are capable of reciting Hallel
¹⁶ Maimonides, Mishneh Torah, Berachot
¹⁷ JT Berachot
¹⁸ BT Berachot


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 6
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 6](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/6)

ובעשיית המצות יש מחלוקת בין המפרשים אם טעון ברכה לאחריהם אם לא. יש אומרים כי אחר כל המצות מברכין אקב"ו לשמור חוקיו, ומביאין ראיה מיהא דאמרינן בנדה פרק בא סימן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו לאיתויי מאי לאיתויי ירקא ולר' יצחק דמברך אירקא לאיתויי מאי לאיתויי מיא ולרב פפא דמברך אמיא לאיתויי מאי לאיתויי שאר מצות. ולבני מערבא דמברכי בתר דמסלקי תפליהו בא"י אמ"ה אקב"ו לשמור חוקיו לאיתויי מאי לאיתויי ריחני. ומדקאמ' לאיתויי ריחני ולא קאמ' לאיתויי שאר מצות שמע מינא דלא שני להו לבני מערבא בין תפלין לשאר מצות דבכולהו מברכין לאחריהם לשמור חוקיו. ור"ת כתב דבני מערבא דמברכי בתפלין דוקא כשחולצן סמוך לשקיעת החמה דסבירא להו לילה לאו זמן תפלין הוא. והיינו טעמא דמברכי לשמור חוקיו משום דכתיב ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות אבל אם מסלקן ביום אין מברכין. וכל שכן מבשאר מצות אין מברכין שאין כתוב בהן חוקה כמו בתפלין. ומיהו האידנא לא מברכינן. דקיימא לן לילה זמן תפלין הוא והלכה ואין מורין כן. ומדדרבנן הוא שאסורין שמא יישן בהן. ופסוק ושמרת את החוקה הזאת למועדה בחקת הפסח הכתוב מדבר. והכי מוכח בירושלמי דברכות בפרק היה קורא כמו רבינו תם, דאמרינן התם כשהוא חולצן מברך בא"י אמ"ה אקב"ו לשמור חוקיו אתיא כמאן דאמ' בחוקת תפלין הכתוב מדבר. אבל למאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא. והאי דלא קאמר לאפוקי שאר מצות משום דבריתא מין קאמא כלומר מין הטעון לפניו ואין טעון לאחריו. ושאר מצות אינן מין אחד שהרי יש מהן טעונין ברכה לאחריהם. ויש מהם שאין טעונין ברכה לאחריהם אבל ריחני כולם הם מין אחד שאין טעונין ברכה לאחריהם, וכבר פשט המנהג בכל העולם שלא לברך אחר עשיית המצוה. וכל הלכה שהיא רופפת בידך הלך אחר המנהג והכי אמרינן בירושלמי דמעשר שני אמר ר' יהושע בן לוי כל הלכה שרופפת בב"ד ואינך יודע מה טיבה צא וראה היאך צבור נהיג ונהוג. והטעם שתקנו בכל מצות קריאה ברכה לאחריה בין בקריאה שהיא מן התורה כגון קריאת שמע בין בקריאה שהיא מן התורה כגון קריאת שמע בין בקריאה שהיא מדבריהם כגון מגלה והלל והפטרה ופסוקי הזמירות יותר משאר מצות לפי שבקריאת התורה בצבור אנו למדין ברכה לאחריה מקל וחומר ממזון כמו שאמרנו למעלה. ולכן תקנו בכל מצות קריאה ברכה לאחריה לפי שהיא כעין קריאת התורה בצבור. אבל בקריאת מצות והגית בו יומם ולילה שמחוייב בה כל היום אינו מברך לאחריה אלא לפניה בלבד כמו שתפלין וצצית שמצוה בהן כל היום. ולכן אין מברכין אחר קריא' פרשת תמיד בבקר לפי שנתקנה כנגד מצות והגית בו יומם ולילה שמחויב בה כל היום כמו שנפרש לקמן. וכן תקנו בכל דבר שיהנה אדם ממנו ברכה לאחריו ואנו למדין זה ממזון שנא' בו ואכלת ושבעת וברכת.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
There is a controversy among the commentators whether or not one must recite a blessing after performing a *mitzvah*. Some say that after performing a *mitzvah* one recites, “...Who sanctified us with the *mitzvot* and commanded us to keep the statutes.”¹⁹. They bring proof from a statement from *Niddah*, Ch. 6 (*Ba Siman*): “*Mishnah*: Anything that requires a blessing afterwards, requires a blessing beforehand. But some items require a blessing beforehand, but not afterwards. *Gemara*: What case does this *mishnah* add? It adds vegetables.²⁰ But according to Rabbi Yitzḥak, who maintains that one recites a blessing after eating vegetables, what does *Mishnah* add? It adds water, as one recites a blessing before drinking it, but not afterward. According to Rav Pappa, who rules that one recites a blessing after drinking water, what does the *Mishnah* add? It serves to add the other *mitzvot*.²¹ does not explicitly mention food implying that it comes to teach us that one should recite a blessing after performing a *mitzvah*. The residents of the West (the Land of Israel), who recited a blessing upon removing their *Tefillin* (phylacteries): “...who sanctified us with the *mitzvot* and commanded us to keep His statutes,” what does this *Mishnah* add? "It serves to add a blessing after fragrant spices.”²² 51b - 52a It was the custom in the land of Israel to recite a blessing after performing a *mitzvah*. So what does this *Mishnah* teach us which says it was the custom not to recite a blessing after certains acts? It applied to spices over which we recite a blessing before the act but not after. Now, since it mentions fragrant spices and it doesn’t mention the other *mitzvot*, we can conclude that there is no difference between *tefillin* and other *mitzvot*, and all of them require the blessing, “Who commanded us to keep His statutes,” afterwards. 
*Rabbeinu* Tam, however, writes that the residents of Israel²³ only recite a blessing when taking off *tefillin* when doing so at sunset because evening is not a time for wearing *tefillin*. That is why they would recite the blessing, “To keep His statutes.”²⁴ and to take them off before sunset. They would then recite the special blessing for removing *Tefillin* at that time. Scripture states, “You shall keep this statute at its set time from day to day.” (Ex. 13:10) One wears *tefillin* “day to day” and not at night. But if one removed *tefillin* during the day, one did not recite a blessing. Even more so, we do not recite a blessing for other *mitzvot* since they are not considered “statutes,” as is *tefillin*. Nowadays, we no longer recite a blessing when taking off *tefillin*. For we have established that while night is also a time for wearing *tefillin*, it is the law (to wear *tefillin* at night), but we do not enforce it.²⁵) According to the sages, one should not wear *tefillin* at night lest one fall asleep while wearing them. What’s more, “You shall keep this statute at its set time…” (Ex. 13:10) applies to Passover (and not to *tefillin*)! The opinion of *Rabbeinu* Tam is proven from the Jer. Talmud, *Berachot* Ch. 2 (*Hayah Korei*): “When one takes off *tefillin*, one recites, 'Praised are You *YHVH*, our God, Sovereign of the universe who sanctified us with the commandments and commanded us to observe His statutes.” This follows the opinion that Ex. 13:10 refers to *tefillin*. According to those who say this verse only applies to Passover, it does not apply to *tefillin*.”²⁶ 2:3 That one recites a blessing after putting on tefillin
Another reason that one does not say a blessing afterwards is that it is not included in a grouping with other *mitzvot*. The *Braita* is speaking about a grouping (*min*) of *mitzvot* that require a blessing before but not afterwards. All the other *mitzvot* are not considered a grouping (*min*), for which a blessing is said after them. Some require a blessing after them (and others don’t). Fragrant spices are considered one grouping that does not require a blessing after them. Also, the custom has become widespread in the world that we do not recite a blessing after performing this *mitzvah*. Any custom around which there is uncertainty, one follows the local custom. This is stated in the Jer. Talmud, “Rabbi Yehoshua ben Levi said: “In any practical question in which there is uncertainty in court, go out and see how the public acts, and act accordingly.”²⁷, 5:2
Therefore, the sages decreed the recitation of a blessing for all *mitzvot* that involve reading, whether it is a *Torah* command, such as the *Shema*, or a rabbinic decree, such as reading the *Megillah, Hallel, Haftorah*, or *Pesukei D’zimra*, because they are similar to *Torah* reading. But for the commandment of Torah study, “You recite it day and night” (Josh. 1:8), which we are obligated to perform all day, one does not recite a blessing afterwards but only before, such as *tefillin* and *tzitzit*, which we are commanded to do all day. Similarly, we do not recite a blessing following the reading of the *Tamid* portion in the morning,²⁸ since it is part of this *mitzvah*, “You shall recite it day and night;” one is obligated to do it all day as explained above. Also, they decreed that anything that a person has a benefit from, one recites a blessing after it, similar to *Birkat HaMazon*, about which we say, “You shall eat, be satiated and you shall bless…” (Deut. 8:10)

footnotes:
¹⁹ Baruch attah…Asher kiddshanu bimitz’votav vitzeevanu…
²⁰ Over which one recites a blessing before eating vegetables but not after.
²¹ This Mishnah
²² BT Niddah
²³ Abudraham writes B’nai Maarava - literally, “Sons of the West.” This always refers to the land of Israel in the Babylonian Talmud.
²⁴ It was the custom for some men to wear Tefillin
²⁵ הלכה ואין מורין כן indicates a legal paradox: the stated halakhic ruling is technically correct, but it should not be taught or applied in practice — usually due to concern for potential misunderstanding, abuse, or broader social consequences. (AI definition
²⁶ JT Berachot
²⁷ JT Ma’aser Sheni
²⁸ (Numbers 28: 1-8) It is customary to recite the portion of the Torah each day dealing with the daily sacrifices in the Temple.


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 7
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 7](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/7)

כל השומע ברכה מפי חבירו כגון ברכת המצות וברכת הפירות צריך לענות אחריו אמן. ואמרינן בפרק שלשה שאכלו תאני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, ותניא אידך הרי זה מגונה לא קשיא הא בשאר ברכות הא בבונה ירושלם. ופירשו הגאונים והמפרשים דלאו דוקא נקט בונה ירושלם אלא ה"ה נמי לכל הברכות שהם סוף הענין כמוה כגון ישתבח דבתר פסוקי דזמרא וכן יהללוך דבתר ההלל וסוף ברכות דשמנה עשרה וסוף ברכת השכיבנו ואין בזה הפסק שכיון שנתחייב לענות אמן מכלל הברכה יחשב מידי דהוה אלהי שפתח תפתח. ולא נקט בונה ירושלם אלא לרבותא דאע"ג דאיכא הטוב והמטיב בתרה יש לו לענות אמן. וגם משום שהיה מדבר בענין ברכת המזון נקט בונה ירושלם. ופירש בעל ה"ג דודאי על הפירות או על המצות אם ענה אמן אחר עצמו הרי זה דרך בורות שכן דרך בורים שמדברי אחר שמברכי' ואחר כך טועמים. אבל בסוף ברכה הרי זה משובח. וכן משמע בירושלמי דפרק אין עומדין תאני חדא הפורס על שמע והעובר לפני התיבה ונושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אמן אחר עצמו ואם ענה הרי זה בור, ואית תנא תני הרי זה חכם, אמר רב חסדא מאן דאמר בור בעונה על כל ברכה וברכה, ומאן דאמ' חכם בעונה בסוף וכתב בעל הלכות גדולות ורבי האיי שאחר אכילת פירות וכיוצא בהן כגון דבר הצריך לברך אחר אכילתו צריך גם כן לענות אמן אחר ברכה אחרונה כיון שהוא סוף הענין, והרמב"ם ז"ל כתב שאין לענות אמן אלא כשאומר שתי ברכות או יותר. אבל בברכה אחת אין לו לענות אמן אחריה ואפי' בסוף וכן היה נוהג הרא"ש.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
One hears another reciting a blessing, whether it is a blessing for performing a *mitzvah*²⁹ is a *mitzvah* blessing or a blessing recited upon performing a commandment. or a blessing over fruit, should answer *amen*.³⁰ 51b, Maimonides *Berachot* 1:13 We learn in *Berachot*, Ch. 7, (*Shelosha sh’achlu*): “A *baraita* taught: If one answers *amen* after his own blessings, it is praiseworthy. Another *baraita* taught: It is reprehensible. This is not a contradiction. The second *baraita* that deems it offensive is speaking about most blessings. The first *baraita*, which says it is praiseworthy, is speaking about blessings such as: “Who builds Jerusalem;”³¹ 45b The *Geonim* and the commentators explain that it doesn’t refer specifically to “Who builds Jerusalem,” (in the *Birkat HaMazon*), but any blessing that is the conclusion of a liturgical section. Other examples are *Yishtabach*, following *Pesukei D'zimra,*³² *Yehallelucha*, at the end of *Hallel*, the conclusion of the *Amidah* prayer, and the *Hashkiveinu* (in the evening service). In these cases, *Amen* is not an interruption since it considered part of the blessing just as, "My Master, open my mouth…” (is considered part of the *Amidah*) (Ps. 51:17).³³. The Talmud only mentions *Boneh Yerushalaim* (“Builder of Jerusalem”) as a way of being inclusive, Even though it is followed by (another blessing) *HaTov ViHameitiv* (The One who is good who does good)³⁴ is the fourth blessing. Since *HaTov* was added later on, following the Bar Kochba revolt, the third paragraph was originally the end of the Grace and it ended with *Amen*. it is still the custom to say *Amen* after *Boneh*.³⁵ was originally the conclusion of the *Birkat HaMazon*, it was customary to say *Amen* at its conclusion as part of prayer. The fourth blessing is not germaine to the *Birkat HaMazon* so it appears after the concluding “Amen.” Also, since the third blessing of the *Birkat HaMazon* includes matters relating to the Grace after the Meal, it ends with *Amen*. The author of *Halachot Gedolot* explains that it is certainly considered uncultivated for a person to respond ‘*Amen*’ after blessings over fruit or *mitzvot*. It is the way of the uncultivated to speak after reciting a blessing and then to taste the food. But to do so at the end, when reciting a blessing, is considered praiseworthy. This is implied in the Jer. Talmud in *Berachot*, Ch. 5 (*Ein Omdim*): “One who recites the *Shema* and its blessings, who stands before the ark, who lifts one’s hands (reciting the priestly benediction), who reads *Torah*, who recites *Haftarah*, or who recites any blessing for obligations from the *Torah*, should not recite ‘*Amen*‘ after the benediction. One who answers, “*Amen*”, is uncultivated. Some *Tannaïm* stay: such a person is uncultivated, and some say: they are wise. Rav Ḥisda said: The uncivilized one refers to one who answers every single benediction, and the wise one is the one who recites '*Amen*' at the end of a passage.”³⁶ 5:4 The version of the text in Abudraham is slightly different. The author of *Halachot Gedolot* and *Rabbeinu* Hai Geon say that after eating fruit and similar acts, one responds “*Amen*” after the final blessing since it is the conclusion of the act. The Rambam OB”D writes that one does not say ‘*Amen*’ for one’s personal blessings unless there are two or more blessings. If one only recites a single blessing, one does not say ‘*Amen*’ after it, even at the end. This was the *Rosh’s* practice.³⁷, *Berachot* 1:18. “Why is *Amen* not recited after the blessing over fruits and the like? Because it is a single blessing, and *Amen* is recited only after a concluding blessing that follows other blessings … to signify the conclusion of the blessings. Therefore, reciting *Amen* is appropriate. See *Tur Orech Chaim* Siman 215:1 - “Rabbi Yehudai and Rab Hai write that after a blessing for eating food and other such cases, a person should recite “Amen” after the final blessing, such it is the conclusion of the matter, as in the case of *Boneh Yerushalaim*. The Rambam writes that one only says *Amen* when one has recited two or more blessings one after another. However, if one has only said one blessing, one does not say *Amen* after it, even at the end. My father, of Blessed memory, practiced like the Rambam.”

footnotes:
²⁹ Birkat HaMitzvah
³⁰ BT Berachot
³¹ BT Berachot
³² Pesukei D’Zimra, literally “Verses of Song,” refers to the preliminary service prior the Shema and its blessings in the morning prayers.
³³ The opening words of the Amidah
³⁴ Boneh Yerushalaim is the third blessing of the Grace after the meal and HaTov
³⁵ Since Boneh Yerushalaim
³⁶ JT Berachot
³⁷ See Rambam Mishnah Torah


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 8
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 8](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/8)

גרסינן בפ"ק דפסחים אמ' רב יהודה אמ' שמואל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן אמ' רב חסדא חוץ מן הטבילה דאכתי לאו חזי גברא. תניא נמי הכי טבל ועלה בעליתו אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה, וכתב הרי"ף ומפרשי לה רבנן בטבילת גר בלבד. אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואחר כך טובלין. דהא קיימא לן נדה קוצה לה חלה ומיחייבא לברוכי להפריש חלה ותנן נמי זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה טעמא דזה שראה קרי ונדה שפלטה שכתב זרע הוא דצריכין טבילה הא זב שלא ראה קרי, ונדה שלא פלטה שכבת זרע קורין ומתפללין ואין צריכין טביל' וכן פירש רבי חננאל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל והרא"ש. ורש"י פירש משום דבעל קרי אסור לברך קודם טבילה וטבילת בעלי קריין שכיחה לכך נהגו בכל הטבילות לברך אחר הטבילה. ואע"פ שעתה בעל קרי מותר בדברי תורה לא נשתנה המנהג, ואמרינן בפרק לולב הגזול ובפר' הקורא את המגלה עומד ובפרק ערבי פסחים, מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי. אביי אמר מהכא והוא עבר לפניהם ואי בעי' אימ' מהכא ויעבר מלכם לפניהם ה' בראשם. ולהכי אמר עובר ולא אמר קודם משום דקודם משמע בין סמוך בין מופלג ועובר משמע סמוך בלא שום הפסק, וכלל כאן שמואל כל המצות כלן אבל שאר ברכות כגון ברכות ההנאה ודאי קודם שיהנה יברך שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. ואם ברכות שבח הן כגון הרואה את הים הגדול והקשת והלבנה וכיוצא בהן ודאי אינו מברך עובר לעשייתן אלא לאחר כן שאין ראוי לומר כשירצה לראות הים הגדול והקשת והלבנה שיעצום עיניו תחלה ומברך ורואה אלא רואה ומברך. ואם תאמר והרי נטילת ידים שמברך אחר הנטילה ולא הוי עובר לעשייתה. ויש לומר מפני שהיוצא מבית הכסא אינו יכול לברך קודם נטילה נהגו כן בכל הנטילות כדי שלא יבא לברך לפעמים באיסור היוצא מבית הכסא. אי נמי שאחר נטילה גם כן יש קצת עובר לעשייתן כל זמן שלא נגב ידיו דאמרינן בפרקא קמא דסוטה כל האוכל בלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא שנאמר ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם. והוא דבק עם הפסוק שלמעלה שנאמר והוא בגללי צואת האדם. ומפני שהידים עסקניות הם ונוגעות בטינופים הצריכה תורה לרחצם ואם לא ינגבם הרי הוא כאלו אוכל לחם הנלוש בגללי צואת האדם. ועוד תמצא לחמם טמא בגימ' בלא ניגוב ידים, ואם תאמר והרי ברכת אבי הבן שמברך להכניסו בבריתו וכו' אחר המילה ולא הוי עובר לעשייתה, ויש לומר משום דחיישינן שמא תתקלקל המילה, ונמצא מוציא שם שמים לבטלה, ואם תאמר בשחיטה ותקיעת שופר נמי ליחוש, ויש לומר ששחיטה ותקיעת שופר הם תלויות בידו ובדעתו, אבל מילה היא תלויה באדם אחר הילכך מברך לאחר עשייתה, כך כתב הרב שר שלום גאון ורבינו תם. וכן כתב בעל העטור שכל מצוה שהיא תלויה ביד אחר אין מברכין עובר לעשייתה, ויש אומרים שהטעם שמברכין ברכת להכניסו בבריתו וכו' אחר המילה לפי שאינה כשאר ברכות שמברכין לעשות המצוה אלא ברכת שבח והודאה היא שהאב מודה לשם שזכהו לבן ולהכניסו בבריתו של אברהם וזהו הנכון.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
We read in the first chapter of *Pesachim*: “Rav Yehuda said that Shmuel said: Concerning all *mitzvot*, one recites a blessing over them prior (*over*) to their performance…. Rav Ḥisda said: Except before immersion…as this person who has not immersed is unfit to recite a blessing while ritually impure …It was also taught: One who immersed for ritual purification and emerges, says: “Blessed…who has made us holy through the *mitzvot* and commanded us concerning immersion.”³⁸ 7b The *Rif* writes that the sages explained that this only refers to immersion for a convert.³⁹ Others practice immersion, recite the blessing, and then immerse.⁴⁰ on *Pesachim* 4a. For more on the *Rif* see ALFASI, ISAAC BEN JACOB - JewishEncyclopedia.com For it has been established: “A menstruating woman may separate *cḥalla* from dough...” and she can recite the blessing “To separate the *challah*.”⁴¹ 27a And it has been taught in a *Mishnah*, “A *zav*⁴² is a halakhic term for a man with a genital discharge. who experienced a seminal emission, a menstruating woman who discharged semen, and a woman who engaged in conjugal relations and later saw menstrual blood, all require immersion.”⁴³ 3:6, BT *Berachot* 26a Therefore, a *zav* who did not see a discharge, a menstruating woman who did not discharge semen,” may read (Scripture) and recite the *Amidah*, and do not need to immerse themselves first. So states *Rabbeinu* Chananel, the Rambam, and the Rosh.⁴⁴, 11:7 and *Pesachim* Chapter 1, Siman 10, on Berachot 26a But Rashi explains that since a *baal keri*⁴⁵ is a man who had a seminal emission and has not yet been to the mikvah. Ezra instituted a decree that a *baal keri* cannot study Torah, though this decree was eventually nullified. Why should a *baal keri* not study Torah? A certain level of decorum is required for Torah study. is forbidden to recite a blessing before immersing, and since immersion for purposes of a seminal emission was common, the sages instituted that the blessing should be said after immersion. Even though a *baal keri* is permitted to recite words of *Torah*, the custom (of reciting a blessing after immersion) has not changed. We read in *Sukkot* Ch. 3 (*Lulav hagazul*), *Megillah* Ch. 3 (*Hakorei omed*), and *Pesachim* Ch. 10 (*Avrvei Pesachim*): “From where may it be inferred that the word *over* is the language of precedence? Rav Naḥman bar Yitzḥak said from the verse, “And Ahimaaz ran by the way of the plain, and overran (*vaya’avor*) the Cushite.” (II Sa. 18:23) Abaye said: It is derived from: “And he passed [*avar*] before them” (Gen. 33:3). And if you wish, say instead that the proof is from here: “And their king passed (*vaya’avor*) before them, *YHVH*⁴⁶ is commonly used as a reference to the tetragrammaton, the four letter name of God spelled *Yud Hay Vav Hay*. It is frequently read as *Ha-Shem*, literally “the name,” or it is translated as “Lord.” at their head” (Mic. 2:13).”⁴⁷ 21b, *Pesachim* 119b It is for this reason that it states *over* and not *kodem*. *Kodem* (before) implies that the act can be close at hand or far ahead, while *over* (prior) implies immediately before without any separation in time. Samuel generalized all *mitzvah* blessings, but for blessings of enjoyment (*birchot hanehenin*), one must recite the blessing before partaking of food, since it is forbidden to enjoy the benefits of the world without reciting a blessing. With regard to other blessings of praise, such as seeing the Great Sea,⁴⁸ or a rainbow, or the moon, etc., one does not recite the blessing before one sees them, but rather after seeing them. For it is not appropriate to say the blessings when one merely wants to see the Great Sea, a rainbow, or the moon. One would have to close one’s eyes, then say the blessing, and then see it. Rather, one sees it and recites the blessings.
One might question why one recites a blessing after washing one's hands and not before the deed. One can answer that when one exits the privy, one is not able to recite a blessing.⁴⁹ The custom of reciting the blessing is done after washing one’s hands for all acts of washing, so that one should not recite the blessing when first exiting the privy, which is forbidden. Also one might argue that after washing the hands there is a “*over*,” (before) - one recites the blessing and then dries one’s hands as explained in *Sotah*, “Anyone who eats bread without drying his hands, it is as if he ate impure bread, as it is stated: “And *YHVH* said: “Thus shall the children of Israel eat their bread unclean among the nations to which I banish them.” (Ez. 4:13)⁵⁰ 4b This interpretation is connected to the previous verse, “You shall bake it on human excrement before their eyes.” (Ez. 4:12) This is because "a person's hands are constantly busy,"⁵¹: “In general, the Sages postulate הידים עסקניות, "a person's hands are constantly busy," means that a person is not necessarily conscious of what he touches. and since one might have touched filth, the *Torah* requires one to wash. If one doesn’t dry their hands, it is as if one eats bread kneaded with excrement. Further, we learn *lach’mam tame* (‘Impure bread’) has the same numerical value as *b’lo niguv yadayim* (‘Without drying hands’) adds up to 168. One might ask: Why is the blessing that a father recites, “To enter into the covenant…” not recited immediately before the act (of circumcision)? One can answer that we are afraid lest the circumcision become impaired and the name of God would be recited in vain.⁵², a blessing in vain. Mentioning God's name (or a blessing containing God’s name) in vain is defined as when it is mentioned within words of nonsense, for no purpose, and not in the form of a blessing. And if one argues that the same principle (fear of an error) applies to ritual slaughter or sounding the *shofar*, one could argue that ritual slaughter and *shofar* depend on one's hand, while circumcision depends on another person's actions, and therefore, a person should recite the blessing after the act. This is what *Rav Sar Shalom Geon*⁵³ and *Rabbeinu* Tam⁵⁴ write. The *Baal HaIttur* also writes that one does not recite a blessing before any *mitzvah* that is dependent on the hand of another. Others explain that the reason one says the blessing “To enter him into the covenant…” after performing circumcision is that it is not like other blessings, which we recite to perform a commandment. Rather, it is an act of praise and thanksgiving in which the father gives thanks for having been given the merit of bringing one’s son into the covenant. This is correct.

footnotes:
³⁸ BT Pesachim
³⁹ The convert cannot recite the blessing until after he/she has immersed herself.
⁴⁰ See the Rif
⁴¹ See BT Bechorot
⁴² Zav
⁴³ Mishnah Berachot
⁴⁴ See Rabbeinu Chananel on this Talmud Passage, Maimonides Mishnah Torah Berachot
⁴⁵ A baal keri
⁴⁶ YHVH
⁴⁷ See BT Sukkot 39a, Megillah
⁴⁸ In the Talmud the Mediterranean Sea is referred to as “The Great Sea” but this applies to all large bodies of water such as oceans.
⁴⁹ Since one's hands are impure one cannot recite the blessing yet.
⁵⁰ BT Sota
⁵¹ Tougher writes in his commentary on the Mishneh Torah
⁵² Since there is fear that the circumcision was not properly performed the blessing would become a berachah levatalah
⁵³ Sar Shalom bar Boaz‎ also known as Sar Shalom Geon was the Geon of Sura from 838 to 848. Sar Shalom ben Boaz - Wikipedia
⁵⁴ Jacob ben Meir (1100 – 9 June 1171), best known as Rabbeinu Tam was one of the most renowned Ashkenazi Jewish rabbis and leading French Tosafists, a leading halakhic authority in his generation, and a grandson of Rashi.Rabbeinu Tam - Wikipedia


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 9
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 9](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/9)

כתב בעל המאור דלאו דוק' בכל המצות מברך עליהן עובר לעשיתן שהרי יש מצות שבשעת קיומן מברך עליהם ולא עובר כגון ישיבת סוכה שאין אנו מברכין קודם ישיבה אלא אחר ישיבה. הילכך כל מצוה שיש שהות בעשייתה כדי לברך עליה עד שלא נגמרה כגון ישיבת סוכה שכל היום הוא יושב אין צריך לברך עובר אלא בשעת קיומן. וכגון נטילת לולב שכל זמן שנוטלו בידו עושה המצוה וכגון להתעטף בצצית שכל היום היא מצותו. וכן להניח תפלין יכול אדם לברך בשעת קיומן ולא עובר, וכן כל כיוצא באלו ולא הוצרך לומר עובר לעשייתן אלא למצות שאלולא בירך קודם התחלתן שוב אינו יכול לברך בשעת קיומן שאינו מאריך בהם כגון מילה ושחיטה וכסוי הדם ותקיעת שופר שאי איפשר לתקוע ולברך ביחד וכן כל כיוצא באלו צריך לברך עובר לעשייתן ע"כ. וכן כת' הר"מ במז"ל העושה מצוה ולא בירך, אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה, ואם דבר שעבר הוא אינו מברך, כיצד הרי שנתעטף בצצית או שלבש תפלין או שישב בסוכה ולא בירך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף בצצית או אחר שלבש תפלין או אחר שישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו. אבל אם שחט או כסה הדם או הפריש תרומות ומעשרות ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר כן וכן כל כיוצא באלו.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
The *Baal HaMaor*⁵⁵ (author of *Ha-Maor*) was born about 1115 in the town of Girona in the Kingdom of Aragon. He died after 1186 in Lunel. Zerachiah ha-Levi of Girona - Wikipedia writes that one does not necessarily recite a blessing before performing all *mitzvot*. There are *mitzvot* for which one says a blessing when performing them and not immediately before. For example, we don’t recite a blessing before sitting in the *sukkah*, but while sitting in the *sukkah*. Therefore, for some *mitzvot*, there is time while doing them, so that one can recite the blessing before the *mitzvah* is completed. For example, since sitting in a *sukkah* (can be performed) all day, one does not need to recite the blessing beforehand, but (anytime) while performing the *mitzvah*. Another example is taking hold of *lulav* and *etrog*; the entire time one holds it in one’s hand, one is performing the *mitzvah*. Since one enwraps oneself in fringes the whole day, one is performing the commandment. Similarly, when putting on *tefillin*, one recites the blessing while performing the *mitzvah* and not beforehand. And so on with other *mitzvot* such as these, it is not necessary to recite the blessing beforehand.
But there are some *mitzvot* if one does not recite the blessing before beginning them, one cannot recite the blessing while observing because their performance is not prolonged, such as, circumcision, ritual slaughter, covering of blood,⁵⁶ 6:4 and sounding of the *shofar* since one cannot sound the *shofar* and recite the blessing at the same time, as in the other cases. For *mitzvot* such as these, one must recite the blessing beforehand. So writes the *Rambam* OB”M: “When a person performs a *mitzvah*, but does not recite a blessing: If the fulfillment of the *mitzvah* continues, he may recite the blessing even though he has already begun performing it. If the *mitzvah* is a deed that is completed, he should not recite a blessing. How so? When a person wraps himself in *tzitzit*, dons *tefillin*, or sits in a *sukkah* without reciting a blessing at the outset, he should go back and recite the blessing after enwrapping in *tzitzit*, putting on *tefillin*, or sitting in the *sukkah*; and in all similar situations. But if he ritually slaughtered an animal, or covered the blood, or set aside *terumah* and *ma’aser*, one cannot go back and recite the blessing afterwards in similar cases.”⁵⁷ Berachot 11:5-6

footnotes:
⁵⁵ Zerachiah ben Isaac ha-Levi Gerondi or Baal Ha-Maor
⁵⁶ Mishnah Hulin
⁵⁷ Maimonides Mishneh Torah


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 10
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 10](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/10)

עוד כתב הרמב"ם ז"ל כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייתה, כמו שחיטה וכסוי הדם והפרשת תרומות ומעשרות ועשיית מעקה וכיוצא בהן וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון, כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או צצית או תפלין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה לעשות סוכה או לעשות לולב או לעשות שופר או לעשות צצית או לכתוב תפלין או לכתוב מזוזה מפני שיש אחר עשייתן צווי אחר. ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או בשעה שיתקע בשופר או כשיתעטף בצצית או כשילבש התפלין או כשיקבע המזוזה כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה. וכן כל מצוה שהיא קנין לו כגון צצית ותפלין ומזוזה ומעקה וכן כל מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון בנו מברך עליה בשעת עשייה שהחיינו ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהן שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהם שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן. ע"כ דברי הרמב"ם ז"ל. והעולם לא נהגו כן לברך שהחיינו על המילה מפני שהיא יותר תדירה מפדיון הבן וגם אין לה עת קבוע משנה לשנה, ויש אומרים שגם מזה הטעם אין מברכין שהחיינו על ביעור חמץ מפני שאין קבוע לו זמן שהיוצא בשיירה קודם שלשים יום ודעתו לחזור חייב לבער. וכן העושה ביתו אוצר. וזה הטעם אינו נכון בעיני שהרי הרוצה לעשות סוכה בריש שתא לשם החג שהיא כשרה למה מברכין שהחיינו והרי אין זמנה קבוע. והטעם הנכון בעיני הוא מה שכתוב בתשובות הגאונים שאין מברכין שהחיינו אלא על דבר שיש בו שמחה והנאה לגוף. והכי אמרינן בתוספתא דברכות ההולך להפריש תרומות מברך שהחיינו נראה מפני שהוא שמח ונהנה באסיפת פירותיו. וכן מברכין שהחיינו על מקרא מגלה ונר חנוכה שהם לשמחה דחס רחמנא עלן ופרוקינן וכן נטילת לולב יש בו שמחה והנאה לגוף שמריח ריח טוב וכן תקיעת שופר יש בו שמחה לפי שבתקיעת שופר יעלה זכרוננו לפניו לטובה, וכן פדיון הבן יש בו שמחה שיצא בנו מכלל נפל. אבל בדיקת חמץ אין בה שמחה והנאה לגוף אבל מצטער הוא באבוד חמצו הנשאר לו ובשריפתו וספירת העומר גם כן אין בה שמחה והנאה לנו בזמן הזה. וגם מזה הטעם אין מברכין שהחיינו על המילה משום דאיכא צערא דינוקא. ואם תאמר והרי מצה ומרור וארבעה כוסות שיש בהן שמחה והנאה לגוף ואין מברכין שהחיינו. ויש לומר שדי לו בברכה שאחר ההגדה שמזכיר בה והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור אי נמי די לו בזמן שאו' על הכוס במועד וגם מזה הטעם נוכל לפר' שאין לברך שהחיינו על ביעור חמץ שכיון שהבדיק' היא לבער החמץ לצורך המועד די לו בזמן שאומר על הכוס במועד וכן בספירת העומר כיון שהספירה אינה אלא לצורך הבאת הבכורים כמו שנאמר וספרתם לכם וגו' עד ממחרת השבת די לו בזמן שאומר על הכוס במועד. ואם תאמר והרי קריאת ההלל במועדים ובראשי חדשי' שיש בו שמחה ואין מברכין שהחיינו כמו בקריאת מגלה. ויש לומר דקריאת ההלל של מועדים די לו בזמן שאומר במועד והלל של ראש חדש אין לברך בו שהחיינו לפי שמקצת החדשים הם חסרים ולא מצאנו שהחיינו בפחות משלשים יום שהרי הרואה את חבירו בפחות משלשים יום אינו מברך שהחיינו, וגם מזה הטעם אין אומרים זמן בשבתות על הכוס מפני שהם בפחות משלשים יום. והרמ"ה כתב טעם אחר שאין מברכין שהחיינו אלא על מצוה שעשייתה היא גמר מלאכתה, וגבי ביעור חמץ הבדיקה והביטול שעושין ליל י"ד אינה גמר. ועוד שאין זמן השבתה מן התורה אלא בסוף שש שעות.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Further, Rambam OB”M writes that any *mitzvah* whose doing marks the completion of the obligation should recite the blessing when performing it, such as ritual slaughter, the covering of blood (during *shechita*), separating *terumah* and *ma’aser*, making a fence around a roof, and similar acts. For any *mitzvah* for which there is another *mitzvah* that follows, the blessing should not be said until after the final command. How so? One who builds a *sukkah* or procures a *lulav, shofar*, fringes, *tefillin*, or a *mezuzah* does not say the blessing while making a *sukkah*, *lulav, shofar*, fringes, writing *tefillin*, or *mezuzah* because there is another commandment when one performs the *mitzvah*.⁵⁸ *Berachot* 11:8 Maimonides language, quoted here is a bit confusing. There are two categories of mitzvot. For the first category for example the act of building a fence around the roof is the actual *mitzvah* so one recites the blessing when making the fence around one's roof, or setting aside *terumah*, etc. In the second category one prepares the *sukkah* or writes the *mezuzah* etc., but the *mitzvah* is not fulfilled until you sit in the *sukkah* or place the *mezuzah* on one’s doorpost - so the blessing is performed after the “final” act. When does one recite the blessing? When sitting in the *sukkah*, shaking the *lulav*, sounding the *shofar*, enwrapping oneself in fringes, wearing *tefillin*, or affixing a *mezuzah* to the doorpost.
Any *mitzvah* that is only performed periodically such as *shofar, sukkah*, lulav, *megillah* and the *Chanukah* lights and also any *mitzvah* involves acquisitions, such as fringes, *tefillin, mezuzah*, roof guardrail, or that is performed infrequently and not available at all times is considered like a *mitzvah* that is performed from time to time, such as *milah* (circumcision) and *pidyon haben* (redeeming the firstborn). In such cases, one recites the *shehecheyanu* blessing when performing it. If one did not recite the *shehecheyanu* blessing over the *sukkah* or the *lulav*, etc. when one made them, one does so when one fulfills the obligation, and in all similar matters.⁵⁹ 6:15, Maimonides, *Mishneh Torah* *Berachot* 11:9 Thus far, Rambam’s words.
It is not the general practice to recite *Shehecheyanu* when performing circumcision because it is more common than the redemption of the firstborn, and it is not performed at a set time each year. Some say that the reason one doesn’t recite *shehecheyanu* for *biur chametz*, the removal of *chametz*, is because there’s no set time for it. If one left on a caravan 30 days before Passover, intending to return, one is still obligated to remove the *chametz*. The same is true for the person who makes his house a storehouse.⁶⁰ 6a “With regard to one who turns his house into a storehouse, if he does so before it was thirty days prior to Passover, he need not remove the leaven. Since the leaven is concealed, it is considered removed after the fact. If it is within thirty days, he must remove the leaven, as it is not considered removed ab initio.” But this does not seem right, since if one wishes to build a *sukkah* from the beginning of the year for the festival, it is considered *kosher*. Why should one recite *Shehecheyanu* when its time is not yet set?⁶¹ 9a Mishnah: “With regard to an old *sukkah*, Beit Shammai deem it unfit for the *mitzvah* of *sukkah* and Beit Hillel deem it fit. And which is considered an old *sukkah*? It is any booth that was built thirty days or more prior to the Festival…. However, if he established it for the festival of *Sukkot*, even if he constructed it at the beginning of the previous year, it is fit”.
The reason found in *Teshuvot HaGeonim*⁶²: Composed: Palestine, c.800 – c.1000 CE. A collection of responsa from the Geonim. seems correct to me: one does not recite *shehecheyanu* except for things for which there is joy and bodily pleasure. This is what we find in *Tosefta Berachot*: “A person who separates *Terumah* (heave-offering) and *Ma’asrot* (tithes) recites the *shehecheyanu*.”⁶³ 6:19 It would appear that he recites it because he is joyful in gathering the fruit. The same is true for reading *Megillah* and the *Chanukah* lights, since both involve rejoicing because God took pity on us and redeemed us. Similarly, with taking the *lulav*, there is rejoicing and personal pleasure in smelling the aroma of the *etrog*, and in the *shofar* there is joy because when we sound the *shofar* our memory ascends before God for good. Similarly, in redeeming the firstborn, there is rejoicing that one’s child was born and not miscarried. But in searching for *chametz* there is no joy or personal pleasure, since one is troubled by burning any *chametz* that remains. Similarly, in counting the *Omer* there is also no rejoicing or pleasure for us at this time. It is for this reason that we do not say *shehecheyanu* at a circumcision because there is suffering for the child.
If one argues there is rejoicing and pleasure in consuming *matzah*, bitter herbs, and drinking four cups of wine, and yet we do not recite *Shehecheyanu* over them at the *Seder*! One could answer that it is enough that we recite a blessing after reciting the *Haggadah*, “Blessed are You… who brought us (*v’higeeeyanu*)⁶⁴” to this night to eat *matzah* and bitter herbs.” Or (one might say) that it is enough that one says the *Shehecheyanu* for the festival *Kiddush*. It is for this reason that we don’t say *Shehecheyanu* when searching for *chametz*, since the purpose of the search is to remove the *chametz* for the purpose of celebrating the festival. It is enough that we do it at the beginning of the festival. Similarly, one doesn’t say *Shehecheyanu* for counting of the *Omer* since the purpose of the counting is to bring the first fruit on *Shavuot*, as is stated, “And you shall count for yourselves from the morrow… seven complete sabbaths shall there be.” (Lev. 23:15) It is enough to recite the *Shehecheyanu* during the festival.
And if you were to ask, how about *Hallel*, which is recited on festivals and New Moon, for which there is both joyous celebration, and yet we do not say the *Shehecheyanu* as we do when reading *Megillah*? One might say that it is enough that we recite the *shehecheyanu* when we say the festival (*kiddush*). It is not necessary to recite *Shehecheyanu* for *Hallel* on the New Moon because some of the months are short.⁶⁵ We do not say *shehecheyanu* when a month has fewer than thirty days, just as we learn that if one sees one’s fellow in less than thirty days does not say the *shehecheyanu*. Also, because we don’t say the blessing of time (*shehecheyanu*) on the Sabbath, it is less than thirty days.⁶⁶ The Ramah⁶⁷ offers another reason; we only recite the *Shehecheyanu* for *mitzvot* that involve the completion of some work. The removal of *chametz* is performed on the eve of the 14th and is not the completion of this act. Further, the time of the complete removal based on the *Torah* is not until the end of the sixth hour (of the day).

footnotes:
⁵⁸ Maimonides, Mishneh Torah
⁵⁹ See Tosefta Berachot
⁶⁰ BT Pesachim
⁶¹ See BT Sukkot
⁶² Teshuvot HaGeonim
⁶³ See Tosefta Berachot
⁶⁴ This blessing in the Haggadah at the end of the Maggid and before the second cup of wine uses similar language to the Shehechayanu blessing "Who kept us in life, and brought us…
⁶⁵ Only 29 days.
⁶⁶ Between one Sabbath and the next.
⁶⁷ Meir ben Todros HaLevi Abulafia (c. 1170 – 1244), also known as the Ramah , was a major Sephardic Talmudist and Halachic authority in medieval Spain. Meir Abulafia - Wikipedia


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 11
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 11](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/11)

יש לדעת טעם המצות שמברכין עליהם ושאין מברכין עליהן ועל זה שאל ה"ר אברהם בר יצחק אב בית דין את ה"ר יוסף בן פלאט למסור לו מפתח בהן, וזה לשון השאלה: צריך אני שתמסור לי מפתח על אלו מצות מברך על עשייתן כגון מי שעומד בפני רבו שהיא מצות עשה מפני שיבה תקום אם צריך לברך או לא. ומי שנותן צדקה לעני שנאמר פתוח תפתח נתן תתן, העבט תעביטנו, והשבת העבוט, ושלוח הקן, ומעקה, ומבקר חולים, ומנחם אבלים, ומלוה את המת, ומכניס חתן וכלה לחופה, ומי שעוזב לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות דבשלמא תרומות ומעשרות אין צריך בנתינתם ברכה דדילמא נפטר בברכת הפרשתן אבל לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות צריך לברך עליהן בעזיבתן או לא. ופטר חמור בנתינתו ובעריפתו דתנן מצות פדיה קודמת למצות עריפה. ונתינת בכור, וראשית הגז ומתנו' והנותן שקלו והנותן חזה ושוק. והסומך. והמלוה כספו לעני, והלואת חסד לעשיר, והבאת שלום, ומורא וכבוד אב ואם, והמוכיח חבירו והשמטת כספים, ושלוח עבדים, וקביעות ראשי חדשים, וחשוב תקופות ומי שמשמח גר יתום ואלמנה ברגל והשבת אבידה וטעינה ופריקה, ומצות חליצה ויבום. כללו של דבר מכל אותן מצות עשה שמנאן בעל הלכות גדולות מפני מה מברכין על מקצתן כגון סוכה ולולב שופר וציצית תפילין ומזוזה וספירת העומר ונר חנוכה ומגלה והדומה להן ומקצתן אין מברכין עליהן וצריך אני מסירת מפתח מפני מה מברכין על אלו ולא על אלו כי אם נאמר אין מברכין על מצות עשה שיש בה אזהרה כגון לא תקח האם - שלח תשלח, לא תכלה - תעזוב אותם, לא תראה חמור שונאך - עזוב תעזוב עמו, לא תראה את שור אחיך - השב תשיבם, לא תראה - הקם תקים, לא תשא עליו חטא - הוכח תוכיח, אל ירע לבבך - נתן תתן, חליצה וייבום לא תהי' אשת המת, והרבה שדומין לאלו. ואם נסמוך על זה הטעם מה נאמר במוהל את הגדול או גדול שמוהל שצריך לברך. ואם לא מהל ענוש כרת וכן השוחט את הפסח או האוכלו שהי' מברך ואם לא עשאו ענוש כרת. ואם תאמר פסח ומילה מצות עשה הן ואין בהם אזהרה והרי שחיטה שאדם מוזהר שלא לאכול נבלה ומברך עליה או דילמא בנחירה בעלמא היה נצול מן הנבלה מאחר שלא מתה מעצמה והשחיטה היתה מצוה בפני עצמה באותה שעה שהיתה בשר נחירה מותרת ואעפ"י שעכשיו יש בנחירה משום נבלה כיון שהוקבעה אותה ברכה הוקבעה כל עיקר צריכין אנו למפתח על ענין זה. ומצאתי בהלכות פסוקות ומי שעושה מעקה צריך לברך אע"פ שכתוב בו ולא תשים דמים בביתך.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
What is the reason one recites a blessing for some *mitzvot* and not others? Rabbi Avraham ben Yitzhak *Av Beit Din*⁶⁸. Abraham ben Isaac of Narbonne - Wikipedia asked Rabbi Yosef ben Palat⁶⁹ for an understanding of this matter. Here is the question: “I need a key to understanding which *mitzvot* require a blessing. For example, when standing in the presence of one’s master teacher, it is a positive *mitzvah*, “You shall rise before the white hair.” (Lev. 19:32) Does one need to recite a blessing or not? (How about) one who gives charity to the needy about which Scripture states, “Open your hands” (Deut. 15:8), Give to him” (Nu. 21:2,) “Lend him sufficiently, (Deut. 15:10), and “You shall return the pledge” (Deut. 24:13)? How about *Shiluach HaKen* (Sending away a mother bird) (Deut. 22:6-7), Building a guardrail around a roof (Deut. 22:8), visiting the sick, comforting the mourner, accompanying the dead, bringing in the groom and bride the wedding canopy and one who leaves *leket* (Lev. 19:9) *shihicha* (Deut 24:19), *peah*, (Lev. 19:9) *peret* (Lev. 19:10), and *‘olalot* (Deut. 24:21). It makes sense with *Terumah* and *Maaser* that one doesn’t need to recite a blessing when giving them since one has exempted oneself by separating them. But shouldn’t one have to recite a blessing for *leket, shihicha, peah, peret*, and *‘olalot* when leaving them behind? One recites a blessing when giving a firstborn donkey or breaking its neck (but not when redeeming it) (Ex. 13:13), for the *Mishnah* teaches, “The *mitzvah* of redemption takes priority over the *mitzvah* of breaking its neck.” (Bech. 1:7) And how about giving first fruits, shearings of the sheep, gifts for the *kohanim*, giving a half *shekel*, donation *chazeh v’shok* (chest and thigh) (Lev. 7:30-33) to the priest, laying on of hands, lending money to the needy, lending money without interest (Ex. 22:24), making peace, showing honor and awe to one’s mother and father, chastising one's fellow, canceling a seventh-year debt, letting slaves go free, setting the months, calculating the season, helping a stranger, orphan, & widow rejoice on festivals and Shabbat, returning lost property, assisting in loading or removing a load from an animal, *halitzah*, and levirate marriage. I need a guiding principle for all these positive *mitzvot*, as they are counted by the author of *Halachot Gedolot*.⁷⁰ is a work on Jewish law from the Geonic period. It exists in several different recensions, and there are sharply divergent views on its authorship, though the dominant opinion attributes it to Simeon Kayyara. Why do we recite a blessing for some *mitzvot*, such as *sukkah, lulav, shofar, tzitzit, tefillin, mezuzah*, counting the *omer, chanukah* lights, *megillah*, while we do not recite a blessing for others? I need a key for why we say blessings on these but not others. Even if one says that one doesn't recite a blessing on positive *mitzvot* which contain a prohibition (*azahara*)⁷¹ such as, “do not take the mother with her young…let the mother go” (Deut. 22:6-7), “You shall not reap to the edges of your field…leave them for the poor,” (Lev. 19:9-10) “If you see your fellow’s ox or sheep gone astray…you must take it back to your fellow.” (Deut. 22:1) “When you see the ass of your enemy lying under its burden and would refrain from raising it, you must raise it with him.” (Ex. 23:5) “If you see your fellow’s ox or sheep gone astray, do not ignore it; …take it back to your fellow.” (Deut. 22:1) “If you see your fellow’s ass…do not ignore it …help him raise it.” (Deut. 22:4) “You shall not hate your kinsfolk …reprove your kinsman,” (Lev. 19:17). “Give to him readily and have no regrets when you do so.” (Deut. 15:10), and *yibum* (levirate marriage) and *chalitzah*, “the wife of the deceased shall not be married to a stranger…” (Duet. 25:5) and similar cases.
based on this principle,⁷² has a negative *mitzvah* connected with it one does not recite a blessing. why does one who circumcises an adult or circumcises himself recite a blessing? If one is not circumcised, one is culpable for *karet*. Similarly, one who offers a Pesach offering or eats it must recite a blessing. But if one didn’t eat it, one is culpable for *karet*.⁷³, translated ‘excision,’ is a biblical punishment imposed for a number of offenses, including sexual immorality, eating leavened products, performing work on the Sabbath and failing to circumcise male Karet: A Biblical Punishment | My Jewish Learning In both of these cases, there is only positive commandment one must still recite a blessing. Karet is technically not a negative commandment. Couldn’t one argue that the *Pesach* offering and circumcision are both positive *mitzvot* with no associated negative *mitzvah*, and yet one is required to recite a blessing? And if one argues that *Pesach* and circumcision are both positive *mitzvot* without a negative commandment, how about *shechitah* (ritual slaughter)? One is prohibited from eating a carcass (*nevelah*),⁷⁴ and yet we recite a blessing?⁷⁵ offering and circumcision there is *karet* and in the case of ritual slaughter there is the prohibition there is the prohibition of *nevelah*. Yet these cases are different since the “negative” commandments are not directly the same as the positive commandment. How about a case of *nechirah,* where there is no issue of *nevelah*, since the animal did not die of natural causes, and *shechitah* is its own *mitzvah* at that time when *nechirah* was permitted,⁷⁶ (נְחִירָה) refers to a method of animal slaughter in which the animal is killed by stabbing it in the nape of the neck or another part of the body, rather than using the traditional method of **shechita**. This was a common form of killing animals in some ancient cultures but it is not permitted under Jewish law for kosher slaughter. (ChatGPT) even though we now say that *nechirah* is not allowed. Since a blessing was set for one type of slaughter, a blessing was set for all such cases, so we need a key for these matters. I found this in *Halachot Pesukot*⁷⁷</b> (lit. 'Legal rulings') is a condensed rabbinic work attributed to Yehudai Gaon in the Geonic Era, containing chapters on common Jewish halachic themes. It was written in about the eighth century CE. Halachot Pesukot - Wikipedia that one who builds a guardrail must recite a blessing even though it states regarding the guardrail, “so that you do not bring bloodguilt on your house...” (Deut. 22:8).

footnotes:
⁶⁸ Abraham ben Isaac of Narbonne 1080-85 – 1158) was a Provençal rabbi, also known as Raavad II, and author of the halachic work Ha-Eshkol
⁶⁹ Joseph ibn Plat was a Rabbinical authority of the twelfth century CE. He is presumed to have been born in southern Spain, whence he went to Provence and settled in Lunel. Joseph ibn Plat - Wikipedia
⁷⁰ Halachoth Gedolot
⁷¹ Since we do not recite a blessing when observing a negative commandment, a positive commandment which is connected to a negative commandment would also preclude a blessing since the positive commandment is simply a reflection of the negative commandment.
⁷² Based on the premise that if a positive mitzvah
⁷³ Karet
⁷⁴ An animal that died of natural causes.
⁷⁵ In all of these cases there is a positive commandment with a negative commandment associated with it and yet we recite the blessing. In the cases of the pesach
⁷⁶ Nechirah
⁷⁷ Halachot Pesukot


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 12
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 12](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/12)

תשובה: הכי אסתברא לן דהני מצות עשה דלא מברכינן עליהו לא תליין בחד טעמא בלחוד אלא כמה טעמי אית בהו. חדא מינייהו עשיית דין אע"ג דמצות עשה היא דכתיב ושפטתם צדק לא מברכינן עלה דילמא לא מקבלי בעלי דינין ההוא דינא עלייהו. אי נמי מחלי להדדי מאי דתבעי ומיעקר ליה עשה וליתיה כלל והוא הדין לעזיבה ופריקה והשמטת כספים וקרקעות ושלוח עבדים והענקתן ועמידה מפני הרב ומורא, וכבוד אב ואם, ונתינת צדקה לעני, והלואת אביון, והשבת גזלה, וחזרת רבית, והשבת אבדה, ועזיבת לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות, ונתינת מעשר עני, ומי שמשמח גר ויתום ואלמנה, ובקור חולים, ונחמת אבלים, ולוית המת והכנסת חתן וכלה לחופה, ועריפת פטר חמור, והשבת העבוט, ונתינת נבלה לגר, ומכירתה לנכרי, ושריפת נותר, ושלוח הקן אלו כלן אין מברכין עליהן מכמה טעמים. יש מהן מפני שאין בהם מעשה כגון השמטת כספים וקרקעות ומאי דדמי להו. ואית בהו נמי משום דמחיל מריהו ועקר ליה לעשה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
**Answer**: It seems to us that these positive *mitzvot* do not have only one reason why we do or do not recite a blessing. Rather, there are a number of different reasons. One has to do with acting justly. Even though this is a positive *mitzvah*, as is stated, “Decide justly between one party and the other, be it a fellow Israelite or a stranger,” (Deut. 1:16), we do not recite a blessing because the complainants may not agree with the judgment or may forgo the claim and abrogate the need for this commandment. This is also the case⁷⁸ for renouncing property,⁷⁹ loading and unloading (an animal),⁸⁰ 32a פ׳ בחנם for unloading you must ask no remuneration; ib. 31 a. fr. canceling a debt and or not growing on land in the *shemitah* year, freeing and providing provisions for slaves, rising in the presence of one’s teacher, showing them reverence, honoring parents, returning stolen property, returning interest, leaving behind *leket, shihicha, peah, peret* and *olelot*, second tithes, and making the stranger, orphan, and widow rejoice during a festival, visiting the sick, comforting mourners, accompanying the dead, bringing a couple to the bridal canopy, giving away non-kosher meat or selling it to a non-Jew, burning *notar* (leftover sacrificial meat), freeing a mother bird before taking her eggs.
Several reasons explain why we don’t recite a blessing for these *mitzvot*. Some (do not require a blessing because there is no act⁸¹ such as cancelling a debt or removing a property lien. And in some cases, the master cancels the obligation, and it abrogates the need for the *mitzvah*.

footnotes:
⁷⁸ A blessing is not necessary for these mitzvot.
⁷⁹ Renouncing one’s property in favor of the poor. See Leviticus 19:10
⁸⁰ BT Mets.
⁸¹ Since there is no act involved we do not recite a blessing.


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 13
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 13](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/13)

ויש מהם מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה כגון השבת גזלה ורבית ועזיבת לקט שכחה ופאה ומאי דדאמי להו דכתיב וכרמך לא תעולל וגו' ואם לקטת לעני ולגר תעזוב אותם, לא תכלה פאת שדך לקצור ואם כלית וקצרת אותם לעני ולגר תעזוב אותם ואם לא לקט ולא כלה אלא עזב מעיקרא דלית בהו עבירה לא מברכינן עליהו משום דלית בהו מעשה אי נמי משום דמחלי עניים גביה ועקרי ליה לעשה וכגון השבת העבוט דכתיב לא תבא אל ביתו לעבוט ואם באת לביתו ונטלת עבוטו השב תשיב לו את העבוט. ואם משכנו על ידי שליח בית דין דליכא עבירה לא מברכינן משום דמחיל גביה לווה מריה דמשכונא ולא בעי ליה וקא מיעקר ליה עשה דהשבה ושלוח הקן נמי מצוה הבאה בעבירה היא דכתיב [הגהה. א"א הא לא מחוורא שאם נטלה על מנת לשלחה מאי עבירה איכא ע"כ.] דכתי' לא תקח האם על הבנים ואם לקחת שלח תשלח, וכן עריפת פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו, וכן שריפת נותר לא תותירו והנותר ממנו אלו כולן ומאי דדמי להו משום דהוו מצוה הבאה בעבירה לא מברכינן עליהו.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Some *mitzvot* don’t require a blessing because they are commandments that come about through a transgression, such as returning stolen property and interest, or leaving *leket* (dropped produce)*, shihicha* (forgotten sheaves), and *peah* (leaving corners) of the field. How are these *mitzvot* similar? Regarding “You shall not pick your vineyard bare…” (Lev. 19:10) And if you gather them, “You shall leave them for the poor and the stranger.” (Lev. Ibid) “You shall not reap the edges of your field…” (Lev. 19:9) And if you completed and harvested them, “you shall leave them for the poor and the stranger.” (Lev. 19:10). If one didn’t gather the fallen grain or completely harvested the field, but left some from the beginning, there is no transgression; one does not recite a blessing because there were no actions taken and because the needy can renounce their claim and thereby abrogate the positive commandment.
Another example is returning a pledge. It is stated, “You must not enter his house to seize his pledge.” (Deut. 24:10) If you came to his house and seized his pledge, “you must return the pledge to him at sundown” (ibid.) If the pledge is collected by a court emissary so that there is no transgression, one still does not recite a blessing, because the borrower renounces his property. Therefore, it is not necessary to recite a blessing because one abrogates the positive *mitzvah* of making the lender return the pledge. Sending away the mother bird is also a *mitzvah* that comes to be fulfilled through a transgression (**Note**: Rabbi Abraham said that this is not convincing, for if one took the mother with the intention of sending her away, what transgression is there??)⁸² (signified by the preface, “Note:”) as is written, “Do not take the mother together with her young.” (Deut. 22:6-7) and if once he took them, “Let the mother go.” (ibid.) Similarly, the breaking of the neck of the firstling ass, “if you do not redeem it, you must break its neck.” (Ex. 12:13) Also, regarding the *mitzvah* of *notar* (burning leftover sacrifice), it is stated, “You shall not leave any of it over until morning; if any of it is left until morning, you shall burn it.” (Ex. 12:10) All of these are similar to one another because they are *mitzvot* that come about through a transgression, so we do not recite a blessing on them.

footnotes:
⁸² Note that throughout this section of the chapter, in which Abudraham quotes Rabbi Yosef ben Palat’s responsa - there are added comments by Rabbi Avraham ben Yitzhak Av Beit Din


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 14
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 14](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/14)

ואיכא נמי דלא מברכינן עליהו משום דתלו בדעת אחרים דרחמנא אזהר לאהנויי להו. והואיל ואיפשר דמימנעי מהיא הנאה או דמחלי לי' ומיעקר ליה עשה לא מברכינן עלייהו כגון נתינ' צדקה או מעשר עני לעני. ומשמח גר ויתום ואלמנה ברגל. והענקת עבדים. ונתינת נבלה לגר ומכירתה לנכרי. וארבעה ועשרים מתנות נמי אין מברכין על נתינתן לכהן משום דלא יהיב ליה ישראל לכהן מדידיה כלום דליבריך לתת לכהן אלא רחמנא הוא דיהיב להו לכהנים, דכהנים משולחן גבוה קא זכו כדאמרינן בכמה דוכתי שאני מתנות כהונה דכהנים משולחן גבוה קא זכו דכתי' ואני קנה נתתי לך את משמרת תרומותי וגומ' וכיון דלרחמנ' נינהו לא מצי לברוכי עליהו דומיא דנתינת שקל לגבוה שאינו מברך עליו לתת לגבוה וכל מאי דדמי להו משום דלא יהיב ליה מדידיה כלם דכתי' לה' הארץ ומלואה. וכן הוא אומר בדוד כשהקדים הכסף והזהב לבית המקדש כי ממך קבל ומידך נתנו לך. אבל פדיון הבן אע"פ שהוא ממתנות כהונה מברך על פדיונו ולא על נתינתו וה"ה לפדיון פטר חמור שמברך על פדיונו ולא על נתינתו כמו שהוא מברך על הפרשת תרומות ומעשרו והפרש חלה מן העיסה ולא על נתינתן דמתנות כהונה הן ואין מברך עליהם משום טעמים דאמרינן. ואי אמרת אמאי מברכין על פדיון הבן ועל הפרשת תרומות ומעשרות וחלות והא ממתנות כהונה הן היינו טעמ' דמברכינן עלייהו משום דלפדו' בנו לתקן תבואתו ועיסתו אזהריה רחמנ' ושניא פדייה והפרש' מנתינה דהא תליא ביה וקביעא עילויה ונתינה תליא בדעת אחרים והיא ממתנו' כהונה דזכי להו רחמנא בגויהו וכל שכן שמברך על פדיון כרם רביעי ועל הפרשת מעשר שני משום דלא תליין בדעת אחרים ולא בהנאתן אבל לתקוני כרמו ותבואתו הוא דעבד דרמיא עליה לחודיה וכן מברכין על הפרש' מעשר עני דלתקוני הוא דמחייב דלא תליא בדע אחרי' ולא בהנאתן ואיפשר דמחלי ליה ומיעקר ליה עשה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
There are *mitzvot* for which we do not recite a blessing because they depend on the opinion of others. The All-Merciful commands us to bring them benefit. Since they can forgo that benefit, the positive *mitzvah* is abrogated so that one cannot recite a blessing when performing them. For example, giving *tzedakah*, tithing for the needy, causing the stranger, orphan, or the widow to rejoice on festivals, providing for the liberated slave, giving meat that died of natural causes to a non-jew, and selling it to a non-Jew.⁸³ 104:2; Rashi on Lev. 25:35. One does not recite a blessing for the 24 gifts given to the priests (*kohanim*)⁸⁴, 110b, Maimonides *Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary* 1:1
 because an Israelite does not give of his/her own to the *kohen*, but rather it is God who gives to the *kohanim*. In several places it is stated, “Gifts to the priesthood are different than other offerings since the priests receive from the table of the Most High,”⁸⁵ 13a as is written, “I hereby give you charge of My gifts, all the sacred donations of the Israelites…” (Num. 18:8) Since they are given by the All-Merciful, one does not recite a blessing. Similarly, one gives the half *shekel* to the Most High, and in other such cases, one is not giving anything of one’s own, as is stated, “The earth is *YHVH’s* and all it contains…” (Ps. 24:1) It also states regarding King David, who sanctified silver and gold for the Holy Temple, because, “It is Your gift that we have given to You.” (I Chron 29:14)⁸⁶
If you ask: why do we recite a blessing *pidyon haben* (redemption of the firstborn), separation of *terumot* (priestly offerings), *ma'asrot* (tithes), and *challah* (dough offering), even though they are gifts to the priest? The reason we recite a blessing in these cases is because the *Torah* commands one to redeem one’s son, and to properly prepare one’s produce and dough (before offering it).⁸⁷ The Merciful One warned us about these obligations. And the act of redemption and separation is different from giving gifts (to the priest), because they depend on the person and are personal obligations, whereas giving depends on the will of others, and the gifts are part of the priestly portions which God granted them. One recites a blessing over the redemption of *kerem revai* (a fourth-year vineyard produce) and *ma’aser sheni* (the second tithe),⁸⁸ was brought to Jerusalem and spent by the individual in Jerusalem for a meal that the donor made. because they do not depend on the will or the benefit of others. Rather, it is for the rectification (*tikun*) of his vineyard and produce that one is obligated; this obligation rests solely on the giver. Similarly, we recite a blessing over the separation of *ma’aser ani* (the tithe for the poor), because it is for rectification that he is obligated. It does not depend on the will of others nor their benefit, and it’s possible that the poor person will forgo it, and thus the positive *mitzvah* would be nullified.

footnotes:
⁸³ See Deuteronomy 14:21 See Rashi: “You shall not eat any carrion: You shall give it to the stranger that is your gate:” i.e. to a stranger that is a sojourner (גר תושב). One who has undertaken not to worship idols but who eats carrion. Sifrei Devarim
⁸⁴ See BT Baba Kamma
⁸⁵ BT Baba Kamma
⁸⁶ Both in this verse and the one above while the Israelite presents the gift it is referred to as My Gift and Your gift, (God’s)
⁸⁷ The gifts to the priesthood are separate from the act itself.
⁸⁸ Maaser Sheni


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 15
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 15](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/15)

ואין מברכין על החליצה משום דמצוה הבאה בעבירה היא דקא עבר על עשה דיבום. וכן אין האשה מברכת על החליצה ולא על היבוש משום דלא מיפקדא אפריה ורביה. וכיון שאינה במצות יבום אינה במצות חליצה וכר' יוסי דאמ' כל העולה ליבום עולה לחליצה וכו' דאלמא חלליצה ויבום איתקשו להדדי וכן אין מברכין על הגירושין דשנאוי המשלח ואית בה עבירה. ואם נפשך לומר ליבריך על הנך נשי דמצוה לגרשן ולית בהו עבירה כגון אותן שכופין אותן להוציא, וכן מי ששהתה עשר שנים ולא ילדה ובמאי דדאמי להון שאין בגירושיהן עבירה. יש לומ' דלא פלוג רבנן בגירושין דגזרי הני אטו הני. אי נמי משום דמי ששהתה עשר שנים אית בה ספיקא דדילמא מיניה הוא ולא זכה ליבנות ממנה ולא מצוה עביד בגירושיו.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
We do not recite a blessing when performing *Halitzah* because it is a *mitzvah* that is fulfilled because of a transgression. The person transgressed the positive *mitzvah* of *yibum*. Similarly, the woman cannot recite the blessing on *halitzah* because she is not obligated to fulfill the *mitzvah* of procreation. Just as she is not engaged in *yibum*, she cannot be engaged in *halitzah*. It is similar to Rabbi Yossi, who said, “One who is eligible for *yibum* (levirate marriage) is eligible for *ḥalitzah*, but one who is ineligible for *yibum* is ineligible for *ḥalitzah*.”⁸⁹ 41b Therefore, *yibum* and *halitzah* are similar to one another.
Similarly, one does not recite a blessing for a divorce because “one who sends his wife away is hated by God,” and there is a transgression in it.⁹⁰ 90b, Ben Palat offers two reasons why a blessing is not recited upon the delivery of a writ of divorce. First, one who does so is hated by God. And second is that the transgression is divorcing one’s wife. And if you were to say that one should recite a blessing in the case of a woman whom one is obligated to divorce, such as one who is forced to divorce one’s wife,⁹¹ 7:10 These are the ones who are forced to divorce [their wives]: one who is afflicted with boils or one who has a polypus... or one who waited ten years and his wife did not give birth, in these cases, there is no transgression in such a case.⁹² 6:6 Some say that the sages did not differentiate (these divorces) because the one who decreed these also decreed these, or because there is some doubt in it when one waited ten years and was unable to form a household with her, and so there is no *mitzvah* in giving her a divorce.

footnotes:
⁸⁹ BT Yevamot
⁹⁰ BT Gittin
⁹¹ See Mishnah Ketubot
⁹² Mishnah Yevamot


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 16
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 16](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/16)

אבל על ברכת כהנים ועל תקיעת שופר מברך ועל שאר מילי דמפרשי ועל עשיית מעקה מברך משום דתליא ביה ולא איפשר למעקריה כהנך דתליין ביד אחרים. ועל קריאת המועדים מאן לימא לן דלא מברכין בית דין בארץ ישראל על קביעתן אבל לדידן דלית לן סוד העיבור לא תליא מצות קביעות חדשים בדידן דהא לא קבעינן ולא מידי אלא בתר חשבון העיבור אזלינן. ואי אמרת ליבריך משום לא תסור או משום שאל אביך ויגדך. משום דלית בהו מעשה דהא חשבון בעלמא הוא ולית ביה מעשה. [הגהה כת' ה"ר גרשום ב"ר שלמה שקשה לסברא זו ברכת ספירת העומר שהוא חשבון ומברכין עליו].

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
For the recitation of the Priestly Benediction, the sounding of the shofar, and other such acts, one recites a blessing, as we have explained. When making a guardrail (one on one’s roof), one recites a blessing because it depends on the one performing the act, and it is not possible to uproot the mitzvah, as is the case with acts that depend on others.
Regarding announcing the holidays, who says that the court did not recite a blessing in the land of Israel on setting dates of the holidays? But for us, months are no longer set through the secret of the intercalation (*sod ha’ibbur*)⁹³ involved in intercalation of the calendar. This includes declaring leap years, but also *kiddush hachodesh* based on observing the moon. The overall meaning of the word *ibur* is arranging the months and the festivals. but through mathematical calculations. If you were to say that we should still recite the blessing because of the *mitzvah*, “Do not deviate (to the right or left from any of the commandments…)” (Deut. 28:14) or because of “Ask your father, he will inform you.” (Deut. 32:7)⁹⁴ But since there is no act performed here for it is intercalated by mental calculation (no blessing is said.)
**(Note**: Rabbi Gershon ben Shlomo questions this explanation since we recite a blessing for the counting of the Omer when there is nothing but mental calculation.)

footnotes:
⁹³ Sod ha'ibur
⁹⁴ In other words, according to these two verses we should still recite the blessing because we should not depart of age old traditions set by our ancestors…


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 17
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 17](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/17)

וכן לא מברכינן על ארבע מיתות בית דין ולא על מלקות דקודשא בריך הוא חס על בריותיו כדדרשי' בכי קללת אלוקים תלוי. א"ר מאיר מאי הלשון הזה אומרת קלני מראשי וכו' וכדדרשי' בלא קרב זה אל זה וכו' וכדאמרי' שאין אומר הלל בראש השנה מפני שהוא שעת הדין. וכדאמרינן נמי אין מפסיקין בקללות מפני שאין אומרים ברכה על הפורענות. והוא הדין שאין מברכין על השקאת סוטה. [הגהה א"א אני מברר זה הטעם כל מצוה שיש בה קלקול אחרי' אין מברכין עליה מפני שנראה כמודה על אותו קלקול ומכאן יבאו אלו שהוא מזכיר ויצאה מתנה לעני והשבת העבוט אפילו לקחו מיד בית דין או מיד הלוה וקריעה על המת ותנחומי אבלים ובקור חולים ואיפשר עזיבת לקט שכחה ופאה כיוצא בהם וכן עשיית הדין לבעלי דינין מפני שיש הגזל ועלוב' והרבה מהם נכנסין הטעם הזה].

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
We do not recite a blessing when carrying out the four forms of court-ordained execution⁹⁵ 7:1 - Four deaths have been entrusted to the court: stoning, burning, slaying [by the sword] and strangulation. Rabbi Simeon says: “burning, stoning, strangulation and slaying.” nor when administering lashes, because the Holy One has compassion on his creatures as we have explained, “For an impaled body is an affront to God,” (Deut. 21:23). “When man suffers, what expression does the *Shechinah* use? “My head is too light (a euphemism for heavy) for me…”⁹⁶ 46a And as we have explained regarding the verse, “So that the one could not come near the other,” (Ex. 14:20)⁹⁷ One does not recite *Hallel* on *Rosh Hashanah* because it is a time of judgment.⁹⁸ 32b We also teach that one doesn’t stop when reciting the “Curses (for this reason).”⁹⁹ This is also the law (regarding not reciting a blessing) for the *Sota* ceremony. (**Sidenote:**¹⁰⁰ Rabbi Avraham says: I must clarify this reason: One does not say a blessing for any *mitzvah* that involves the denigration of others because it appears as if one is confirming the denigration. It is from here that they derive at the *mitzvot* that are mentioned: gifts for the needy, returning collateral, even when it taken by the court or from the hand of the borrower, tearing a garment by a mourner, offering of condolences to mourners, visiting the sick, and possibly leaving leaving gleanings, forgotten sheaves (*shihicha*), the corners of the field (*peah*), and similar *mitzvot*. Likewise, the execution of judgment between litigants involves loss or anguish to one party. Many such *mitzvot* fall under this reason.)

footnotes:
⁹⁵ See Mishnah Sanhedrin
⁹⁶ See BT Sanhedrin
⁹⁷ See BT Megillah 10b - The ministering angels wanted to sing their song, but the Holy One, Blessed be He, said: The work of My hands, the Egyptians, are drowning at sea, and you wish to say songs? This indicates that God does not rejoice over the downfall of the wicked.
⁹⁸ BT BT Rosh Hashanah
⁹⁹ Leviticus 26 and Deuteronomy 28 are often referred to as the execration or the curses for disobedience of God’s law.
¹⁰⁰ I have translated הגהה as sidenote throughout since these are notes that were added by Rabbi Avraham ben Yitzchak Av Beit Din to the original responsa of Rabbi Yosef ben Palat. This began in Section 11 above.


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 18
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 18](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/18)

אבל על עריפת עגלה מברכין וכן על הקרבת הקרבנות ועל סמיכה וזריקה והקטר אימורין ושאר מעשיהן והוא הדין ליציקת שמן על תנוך אזן מצורע ועל בהן ידו ומאי דדאמי להו וכל מעשה מנחות דהוו מברכין עליהו. ולא דמיא הכנסת כלה לחופה לפדיון הבן דמברכינן עליה דאלו לפדיון הבן אע"ג דמימנע כהן מלפדות אכתי רמיא מעת פדיון על האב ומיחייב לפדות את בנו או לפדות הבן את עצמו אבל הכנסת כלה לחופה דמשום גמילות חסד מזדקקינן להו אי מימנעי ולא בעי לן לעיולינהו לחופה מיעקרא לה האי מצוה לגמרי מינן. והאי ליכא למימ' ביבום ונישואין דאע"ג דתליא בדעת אחרי' ואפש' דממנע' האשה לא מיעקר' האי מצוה מן האיש אלא אכתי רמיא עליה מצוה יבום ונישואין לכי משכח מאי דליכא למימ' הכי בהכנסת כלה ונתינת צדקה ומאי דדאמי להו דמשום הנאתן חייביה רחמנא לגמול להם חסד וכיון דלא בעי מיעקר' לא האי מצוה מניהו והוא הדין לבקור חולים ולשום שלום בין אדם לחבירו ותנחומי אבלים שאין מברך לנחם אבלים ולשום שלום ולבקר חולים דהא בידיהו למיעקרא להאי מצוה. ולא על הוכחת חבירו נמי לא מברך דהא אמרינן תמה אני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח ומי שמקבל תוכחה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
But for the breaking of the heifer’s neck (עגלה ערופה),¹⁰¹ one does recite a blessing; and likewise for the offering of sacrifices, for the laying on of hands, the sprinkling of the blood, the burning of the sacrificial portions, and the rest of their procedures. The same applies to the pouring of oil on the ear of the leper, and on his thumb and big toe, and anything similar to these; and all the rites of the meal- offerings, over which blessings were recited. However, bringing a bride to the wedding canopy is not comparable to the redemption of the firstborn son, over which we do recite a blessing. For in the case of redeeming the firstborn, even if the priest refrains from redeeming him, the obligation of redemption still rests upon the father; he remains obligated to redeem his son, or the son must redeem himself. But bringing a bride into the canopy, since we engage in it as an act of kindness—if they refrain and do not wish us to bring her into the canopy, this *mitzvah* is entirely removed from us. This is not the case with levirate marriage (*yibbum*) or marriage generally; for even though it depends on the consent of another, and it is possible that the woman may refuse, the *mitzvah* is not thereby uprooted from the man. Rather, the obligation of *yibbum* or marriage still rests upon him when he finds the opportunity, something that cannot be said regarding bringing a bride into the canopy, or giving charity, and the like. For in these, the Merciful One obligated us to bestow kindness for their benefit, and if they do not wish it, the *mitzvah* is not incumbent upon us. The same applies to visiting the sick, making peace between one person and another, and comforting mourners: one does not recite a blessing over comforting mourners, making peace, or visiting the sick, since it is in their hands to nullify the fulfillment of these mitzvot. And likewise, one does not recite a blessing over rebuking one’s fellow, for we say: “I would be astonished if there is anyone in this generation who knows how to rebuke, or anyone who is capable of accepting rebuke.”

footnotes:
¹⁰¹ See Deut. Chapter 21


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 19
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 19](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/19)

וליכא בשחיטה חד מהני טעמי דלימא דלא ליבריך עלה דהא לא תליא בדעת אחרים כי הנך. ולא מצוה הבאה בעבירה כי הנך דהא לא תאכלו כל נבלה לאו מצות עשה הנתק לעשה הוא כי הנך דליכא למימר לא תאכלו כל נבלה ואם תאכל תשחוט משום דלאו לתקוני לאו זה אתיא מצות שחיטה כמו לקט שכחה ופאה והשבת העבוט ושלוח הקן משום דהני לאו ניתקין לעשה וחד מעשה הם והויא להו מצוה הבאה בעבירה ולאו דנבלה לאו חד מעשה הוא בהדי מצות שחיטה דהא לאו לתקוני לאו זה אתיא מצות שחיטה הילכך הויא לא מצות עשה לחודה שאינה באה בעבירה ומשום הכי מברכינן עלה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Neither of these reasons applies to reciting a blessing when performing *shechita*. *Shechita* does not depend on the consent of others, nor is it a *mitzvah* connected with a transgression. “You shall not eat anything that has died a natural death (*nevelah*)” (Deut. 14:21) is not a negative *mitzvah* connected to a positive *mitzvah* (of *shechita*). One does not say “You shall not eat anything that has died of natural causes,” and if you do, it should be slaughtered properly, for a negative commandment cannot correct another negative commandment. *Shechita* is different from *leket, shihicha, peah*, returning a pledge, or releasing the mother bird, because these are *mitzvot* that come to be fulfilled through a transgression and are a single act. They are all *mitzvot* that come about through a transgression, while *nevelah* is not connected to *shechita. Shechita* is a negative commandment that comes to rectify another negative commandment.¹⁰¹ and there is prohibition against eating meat that is not properly slaughtered. They are not directly connected but *shechita* is connected to the prohibition against eating meat that dies by natural means. Since it is not a positive *mitzvah* connected to a transgression, we recite a blessing for it.

footnotes:
¹⁰¹ There is prohibition against eating nevelah


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 20
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 20](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/20)

ונתינת שקלו נמי הדין נותן דלא מברכי עלה ולאו על מאי דדאמי לה ממידי דאיתיה לגביה משום דלה' הארץ ומלואה. והוא הדין נותן לתשלומי נזק בין נזק הגוף בין נזקי הממון אפילו שלמם המזיק מדעתו וכן נמי תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שאינו מברך עליהם משום דמצוה הבאה בעבירה הם. ומנא לן דלא מברכינן על מצוה הבאה בעבירה דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטים טחנה לשה אפאה הפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועליו הכתו' אומר ובוצע ברך נאץ ה'. וקאמר רבא דטעמא דר' אליעזר בן יעקב משום דהויא לה מצוה הבאה בעבירה. ותנן נמי במסכת ברכות אבל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו אין מזמנין עליו ואפילו בטבל טבול מדרבנן. [הגהה א"א אין זה כלום שלא אמרו לפטור אותו מן הברכה וגם לא מי שאכל טבל שיהא פטור מברכה אלא שאין מזמנין עליו לפי שאינו בתורת קביעות. וכן דברי ר' אליעזר בן יעקב לא לפטרו מנטילת חלק ולא מברכת חלה אלא שיש עבירה עם מצותו ואינו כמברכין אחרים על המצות ואיך יעלה על דעת שהאוכל טבל דרבנן יהא פטור מברכ' המזון דאוריתא וכן מה שאמרו אין מזמנין על עם הארץ בחבורה לא שיהא עם הארץ פטור מברכת המזון אלא לפי שאין תלמיד חכם רשאי לקבוע עמו חבורה, ואותה סוכה שהיה ריש גלותא ורבנן יתבי בגוה שהיתה גזולה לא היו מברכין עליה בשביל שבאה בעבירה שהיו עציה גזולים תמה"א אבל יש מצוה הבאה בעבירה במקומות אחרים שמעכבין גוף המצוה וכל שכן הברכה, ודוק]. וטעמא דהאי מילתא משום דהויא לה מצוה הבאה בעבירה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
And the giving of a half-*shekel* for the Temple, reason dictates that one does not recite a blessing over it. And the same applies to things similar to it, for they are matters that already belong to God, as it says: ‘The earth is the Lord’s and all it contains.’ And the same reasoning applies to payments for damages, whether for injury to the body or for damage to property, even if the one who caused the damage pays willingly. Likewise, the double payment and the four- or five-fold payment: one does not recite a blessing over them, since they are considered *mitzvot* that come about because of a transgression .¹⁰². From where do we learn that we do not recite a blessing for a *mitzvah* that is fulfilled through a transgression? It is taught in a *baraita*, “Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One who robbed another of a *se’ah* of wheat, ground it, kneaded it, and baked it, and then separated *ḥalla*, how can (the thief) recite the blessing for the separation of *ḥalla*? This one does not recite a blessing but blasphemes God! Regarding him, Scripture states: “The robber who recites a blessing, blasphemes *YHVH*.” (Ps. 10:3) Rava explains that the reason for Rabbi Eliezer ben Yakov’s (statement) is that this is fulfilled through a *mitzvah* that is fulfilled through a transgression.¹⁰³ 94a The *Mishnah* states in *Berachot*, “One who ate untithed produce [*tevel*], and first tithe from which *teruma* was not separated…. may not recite a *zimmun*¹⁰⁴ with a special blessing recited by the leader. This is called a *zimmun*. over it, and (this applies) even to untithed produce that is forbidden by rabbinic law.”¹⁰⁵ 45a and 47b *Tevel D'Rabbanan* refers to produce that is rabbinically prohibited because *terumot* and *ma’asrot* (tithes) have not been properly separated—but where the obligation to tithe is only rabbinic in origin, not biblical. Examples of this would be produce grown in territories near Israel, which the rabbis included in the *mitzvah* for various reasons, produce grown by a non-Jew, but acquired by a Jew before it was processed, and produce grown in Israel but under conditions that don't meet the Torah’s standards. (Chat GPT)
(**Sidenote:** Rabbi Avraham has said: This case is of no consequence. The sages did not say that one should be exempted from a blessing, nor that one who ate *tevel* is exempt from a blessing, but rather that they should not recite a *zimmun* (before *Birkat HaMazon*) since it does fall into the category of a regular meal. Similarly, Rabbi Eliezer ben Yakkov did not exempt one from removing a portion nor reciting a blessing over *ḥalla*; rather, (he states) that there is a transgression with his commandment, and it is not like others who recite a blessing over *mitzvot*. How could one conclude that one who eats rabbinic *tevel* should be exempt from reciting a blessing after the meal, which is a *Torah* commandment? Similarly, the statement, “An *am ha’aretz* may not be included in a *zimmun*,”¹⁰⁶ in rabbinic literature - literally “People of the land.” Generally it refers to someone who is either lacking in observance specifically in the area of purity laws. See *Berachot* 47b - “Who is an am ha’aretz? Anyone who does not eat non-sacred food in a state of ritual purity.” does not mean that the ignorant person (*am ha’aretz*) is exempt from *Birkat HaMazon*, but that the *Torah* scholar should not include him in his *zimmun*. And in that case, in which the Exilarch and the sages were sitting in a *sukkah*¹⁰⁷ 31a that was stolen, they would not have recited a blessing on it since it was fulfilled through a transgression, since the wood was stolen, I was surprised! However, some *mitzvot* are fulfilled through a transgression in other places where it prevents the actual commandment and, even more so, the blessing.¹⁰⁸ in a *sukkah* made of stolen wood. Rabbi Abraham is surprised that they are allowed to do so (and even recite the blessing) in this case! The reason for this matter is that a *mitzvah* is fulfilled through a transgression.

footnotes:
¹⁰² In all of these cases the person is obligated to make a personal payment
¹⁰³ BT Baba Kama
¹⁰⁴ If three people eat together are obligated to they are obligated to introduce the Birkat HaMazon
¹⁰⁵ See BT Berachot
¹⁰⁶ There are a variety of definitions of Am Ha’aretz
¹⁰⁷ BT Sukkot
¹⁰⁸ Apparently the Reish Galuta and the Rabbis were fulfilling the mitzvah


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 21
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 21](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/21)

ומנא לן דכל מצות עשה דאיפשר למיעקרה אע"ג דאכתי לא מתעקרא כמאן דמתעקרא דמיא דתנן בפרק אלו נערות כיצד שותה בעציצו אפי' היא חגרת ואפילו סומה ואפילו מוכת שחין אבל אם נמצא דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. ואמרינן עלה בגמ' וליתי עשה ולידחי לא תעשה אמר ליה היכא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת אי נמי סדין בצצית דלא איפשר דלא לקיומי לעשה. אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל אלמ' כיון דאיפשר למיעקריה לעשה אע"ג דאכתי לא איתעקר הוה ליה כמאן דליתיה דהא לא קביע הואיל ומשום הנאה דידיה חייביה רחמנא למנסב' דידיה חייביה רחמנא למינסבה וכיון דאמרה לא בעינא לה להאי הנאה איעקר ליה מצות עשה שבה. [הגהה א"א איפשר שהטעם ראוי לסמוך עליו אבל הראיה אינה כלום אטו באשה הראויה לקיימה מי ליתיה לעשה ואע"ג דמצי איהי למיעקריה]. וגמרינן מינה למורא וכבוד אב ואם ועמידה מפני רבו הואיל ואיפשר למעקריה להאי עשה דידהו דהרב שמחל על כבודו כבוד מחול חשבינן ליה כמאן דליתיה ולא מברכינן עליה והוא הדין לשאר מצות עשה דדמיין להו. ולגבי מתנות כהונה נמי אמרינן כהנים משלחן גבוה קא זכו. וגבי גזלת הגר דהוא ממתנות כהונה אמרי' קנאו השם ונתנו לכהנים וכדמתבררא בבבא קמא דשמעת מיניה דמאן דיהיב מידי ממתנות כהונה לכהן לא יהיב ליה מדידיה אלא דרחמנא נינהו כדכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי וגומ' הילכך לא מברך ישראל על נתינתה לכהן. עד כאן תשובת הר' יוסף בן פלאט.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
“How do we know that a positive commandment which can be abrogated - even if it has not actually been annulled - is regarded as if it were annulled (and therefore no blessing is recited)?” It is taught in *Ketubot*, Ch. 3, (*Ellu Na’arot*): “What is meant by 'he must drink out of his pot’? Even if she is lame, even if she is blind, and even if she is afflicted with boils, he may not dismiss her. But if she were found to have committed a licentious act or was unfit to marry an Israelite, he may not continue to live with her, for it is said, “She shall be for him a wife” (Deut. 22:29), meaning, a wife that is fit for him.”¹⁰⁹ 3:5 The *Gemara* comments, “We say that a positive *mitzvah* overrides a negative *mitzvah* only in cases like circumcision in [a place of] leprosy,” or a linen garment with woolen *tzitzit* - where it is impossible to fulfill the positive *mitzvah* without violating the negative one.¹¹⁰ 40a - the full quote is: “Rav Kahana said: I stated this *halakha* before Rav Zevid of Neharde’a, and I asked him: Let the positive mitzvah: “And to him she shall be as a wife” (Deut 22:29), come and override the prohibition of marriage to a woman who is forbidden to him, according to the principle that positive mitzvot override prohibitions.” In this case, since there are times when a marriage is terminated, we do recite a blessing when marrying, treating all case the same way. But here, if she says, "I don't want him," is the positive commandment (of *yibbum*) still in effect at all? It follows that since it is possible to uproot the positive commandment, even though it has not yet been uprooted, it is considered as if it is not in force. It is not absolute, since the *Torah* obligated him to marry her *for her benefit*. And since she says, "I do not want this benefit," the positive *mitzvah* is nullified.
(**Note**: Rabbi Avraham states that it is possible the reasoning is valid, but the proof is lacking.) For by a woman who is fit to fulfill the *mitzvah* of *yibbum*, is there not still a positive commandment of *yibbum*? Even so, she can uproot it by refusing, through *chalitzah*.
We can conclude from the *mitzvah* of showing reverence to one’s parents or standing in the presence of one's teacher that since a parent may forgo this positive *mitzvah* and a teacher can forgo his honor, the obligation of honor is abrogated. Since the *mitzvah* can be nullified, we do not recite a blessing for it. This is the law in similar cases. Also, regarding gifts to the priesthood, we say that *kohanim* receive from a supernal table (those who give gifts do not recite a blessing). This also applies to *gezelat ha’ger*¹¹¹ since their property, when given to the priesthood, is considered “gifts to the priesthood.” We say, “God acquired the principal and gave it to the priests,”¹¹² 109b as is explained in *Baba Kama*. One learns from it that one who gives gifts to the priesthood to the *kohen* does not give from his property; rather, one gives that which belongs to the All-Merciful, as is written, “I hereby give you charge of My gifts….” (Num. 18:8) Therefore, a Jew does not recite a blessing on giving to the kohen.’ This concludes the respona of Yosef ben Palat.

footnotes:
¹⁰⁹ Mishnah Ketubot
¹¹⁰ See BT Ketubot
¹¹¹ Literally stolen property of a convert/non-Jew Numbers 5:6-8 This refers to a convert who has no Jewish heirs - if someone stole from him or he died without heirs his possessions are given to the priesthood
¹¹² BT Baba Kamma


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 22
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 22](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/22)

יש מצות שמברכין עליהם בעל ויש שמברכין עליהם בלמ"ד. וכתב רבינו תם טעם לדבר כל מצוה הנעשית מיד מברכין בעל כגון על המילה. על ביעור חמץ, על אכילת מצה, על אכילת מרור, על מקרא מגילה, על הטבילה, על נטילת ידים, על נטילת לולב, על ספירת העומר, על מצות עירוב. וכל מצוה שיש בה שהות כגון להניח תפילין כל היום, להתעטף בציצית להיות עטוף בו כל היום, לישב בסוכה לאכול ולטייל בה כל היום, מברכין בלמ"ד דלהבא משמע, ולהדליק נר של חנוכה יש שהות במצותה כדאמרינן בפרק במה מדליקין מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ולכך מברכין בלמ"ד. וכן לשמוע קול שופר יש שהות להפסיק בין התקיעות שעיקר מצות שופר על סדר הברכות. ומה שמברכין להכניסו בברית של אברהם אבינו מפני שברכה זו אינה כשאר ברכות אלא שבח והודאה היא לבורא כמו שפירשנו למעלה. ומה שמברכין בתפילין של יד להניח ועל של ראש על מצות מפני שלא רצו רבותינו לתקן שתי ברכות זו אחר זו על מצוה אחת בסיגנון אחד אלא הראשונה מברך להניח שכך דינה כמו שאמרנו. והשנייה על מצות שהיא גמר המצוה. ומה שאנו מברכין על ההלל לקרוא את ההלל ואנו מברכין על מקרא מגלה מפני שקורין את המגלה בלא הפסק אבל בקריאת ההלל מפסיקין והצבור עונין ראשי פרקים. ועוד דאמרינן בפסחים שעיקר קריאת ההלל תקנו נביאים הראשונים לקרותו על כל צרה שלא תבא על הצבור לכשיגאלו גומרין את ההלל. הילכך שייך בו לקרוא את ההלל שכל מצוה שאינה חובה תמיד לא שייך בו לברך על. והכלל הזה הוא בלא טעם. וגם רוב התירוצים הם בדוחק ועוד קשיא לי לדבריו נר של שבת ולהפריש תרומה. וא"ת דעל הפרשת תרומה אמרינן אינו כן דגרסינן בתוספתא דברכות היה הולך להפריש תרומות ומעשרות מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות. ועוד דלאכול מצה ולאכול מרור אמרינן כמו שנפרש לקמן.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Some *mitzvah* blessings include the word *Al* (concerning), while others include with a *Lamed* (to). *Rabbeinu* Tam writes that blessings that contain the word *al* are for acts that are performed immediately, such as, *al ha’milah*, (concerning circumcision), *al biur chametz*, (for the removal of *chametz*), *al achilat matzah* (for eating of unleavened bread), *al achilat maror*, (for eating the bitter herbs), *al mikra megillah*, (for the reading of the *Megillah*) *al ha’tevillah*, (for immersion in the *Mikvah*) *al netilat yadaim*, (for the washing of hands), *al netilat lulav* (for taking the lulav and etrog), *al sefirat ha’omer* (for counting the *Omer*) *al mitzvat eiruv* (for the commandment of making an *Eruv*).
Any *mitzvot* for which there is a delay (between the blessing and the act) conclude with a *lamed*. Examples: (one says) ***li**’haneach tefillin* (to put on *tefillin*), one does so for the whole day; ***li’**hitatef tzitzit* (to enwrap in a *tallit*), since one can wear a tallit the entire day; ***lei’**shev ba’sukkah* (to dwell in the *sukkah*), since one should eat and remain in a *sukkah* all day. In all these cases, one recites the blessing with a *lamed* since it applies to the coming time; ***li****hadlik ner Chanukah* (to kindle the *Chanukah* lights) because there is a delay in the time of the performance of the *mitzvah* from sunset until the last person leaves the market and therefore, is recited beginning with a *lamed*, ‘to kindle.’ Similarly, one says *Lishmoa kol shofar* (to hear the sound of the *shofar*) since there is time to stop between the *shofar* sounds because the essence of the *mitzvah* of *shofar* is based on the order of blessings (in the *Amidah*).
The reason that one recites the blessing *lihachniso biverito shl Avraham Aveenu* (To enter the covenant of our forefather, Abraham) is that this blessing is not like other blessings. Rather, it is a statement of praise and thanksgiving as we have explained. The reason that we say ***Li**hanee’ach tefillin* when putting on the arm *tefillin*, while one says ***Al** mitzvat tefillen* when putting on the head *tefillin*, is because our sages did not want to decree one blessing after another on the same *mitzvah* that contained the same form, one was said when beginning to bless *tefillin* and the second when finishing for the completion of the *mitzvah*. And the reason that we say ***Li**kro et hahallel* when reciting *Hallel*, and we recite ***Al** mikra megillah*, is because we read the entire *Megillah* without interruption, while we interrupt *Hallel* to allow the community to recite the beginnings of each passage. We find in *Pesachim* that *Hallel* was decreed by the early prophets for all the troubles that befell Israel. When they were redeemed, they completed *Hallel*.¹¹³ 117a Therefore, there is a connection to *Likro et hahallel* because any *mitzvah* that is not an obligation is never introduced by the word *al*. There is no reason given for this principle. All the other explanations are forced! Further, I have questions (why we say) ***li**hadlik*, to kindle Sabbath lights, and ***li**hafrish*, to separate *terumah*. For if you say that we recite ***Al*** - “Concerning the separation of *terumah*,” it is not so! For we read in the *Tosefta* regarding the separation of *terumah* and tithes, “Praised are you…who commanded us to separate *terumot* and tithes.”¹¹⁴, 6:19 Further, why do we say “To eat *matzah*” and “To eat bitter herbs” as was explained above?

footnotes:
¹¹³ BT Pesachim
¹¹⁴ Tosefta Berachot


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 23
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 23](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/23)

והרמב"ם כת' טעם אחר כל מצוה שעושה אותה לעצמו מברך לעשות כגון המל בנו או עושה מזוזה לביתו או מעקה לגגו או הפריש תרומה לעצמו או לבש תפילין או נתעטף בציצית ואם עשה אותה לאחרים כגון מל בן חבירו או עשה מזוזה בבית חבירו או מעקה בבית חבירו או הפריש תרומה לחבירו מברך על העשייה. עשה מצוה לו ולאחרי' כאחד אם היתה מצוה שאינה חוב' מברך על העשייה לפיכך הוא מברך על מצות עירוב היתה חובה ועשה אותה לו ולאחרים מברך לעשות לפיכך מברך לשמוע קול שופר. נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב כמו לישב בסוכה מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה בלא ברכה מברך על העשייה אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל וכדברי הרשו' הם אפי' שחט לעצמו מברך על השחיטה ועל כיסוי הדם ועל נטילת ידים וכן הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק ע"כ. והראב"ד השיג עליו וזה לשונו, אמר אברהם קשיא לי על מקרא מגלה ואם נאמ' כל מצוה שהיא מדבריהם אומ' על שהיא כעין רשות קשיא לי נר חנוכה, ואולי מפני שאין לה קצבה שהמהדרין מוסיפין וכן המהדרין מהמהדרין יותר. אי נמי מפני שזאת הברכה הוקבעה על נס הנרות שבמקדש שהם של תורה לפיכך עשאוה כשל תורה. ובין כך ובין כך קשיא לי על אכילת מצה ועל אכילת מרור, ועוד יש תימה היאך לא הקשה אותם בגמ' למאן דאמ' לבער חמץ. ומסתברא דלאכול אמרינן בהני ומסיק הכי בגמרא דאמר בורא פרי האדמה ולאכול מרור, עד כאן. גם ברכת תפילין של יד ושל ראש קשיא לי לדבריו.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
The *Rambam* suggests another reason (for the concluding words of a blessing). When performing a *mitzvah* for oneself, one says ***la’**asot*, “to do,” such as circumcising one's son, placing a *mezuzah* on one’s house, placing a guardrail around one's roof, separating *terumah*, wearing *tefillin*, and wearing fringes. But if one performs a *mitzvah* for others, such as circumcising someone’s son, putting a *mezuzah* on one’s fellow’s house, placing a guardrail around your neighbor’s roof, or separating *terumah* for one’s fellow, one says “Concerning the act of…” (***al** ha’asiyah*). For instance, one says, “Concerning the *mitzvah* of *eiruv*” (*"al mitzvah* eiruv”) when setting up an *eiruv*.¹¹⁵ is a ritual *halakhic* enclosure made for the purpose of allowing activities which are normally prohibited on Shabbat such as carrying objects from a private domain to a semi-public domain, and transporting objects four cubits or more within a semi-public domain. But if it was an obligation for oneself and others, then one says ***la**’asot…* (to perform the act). Therefore, we say, *Lishmoa kol Shofar*, “To hear the sound of the *Shofar*.” When one takes a *lulav* and *etrog*, one recites the blessing “concerning the taking of the *lulav*,” since when one lifts it, one fulfills one’s obligation but one recites a blessing, “To take the *lulav*,” before shaking the *lulav* just as one recites the blessing *leishev basukkah*, “To sit in the sukkah” (when sitting in the *sukkah*).¹¹⁶. From this one learns that if one recites the blessing after having performed the *mitzvah* without a blessing says “ (*Al*) concerning the doing…” But when washing one’s hands or performing ritual slaughter, since the blessing gives permission, even if one is slaughtering for oneself, one says, “*Al* regarding the slaughter,” “*Al* regarding the covering up of blood,” or “*Al* regarding the washing of hands.” Similarly, one says, “*Al* regarding the removal of *chametz*,” whether one does so for oneself or others since the act of nullification is completed in his heart before one searches - this completes the *Rambam*.
The *Ra’avad*¹¹⁷ was an important commentator on the Talmud, *Sefer Halachot* of Isaac Alfasi, and the *Mishneh Torah* of Maimonides disagreed; this is his statement: Rabbi Avraham said: it is difficult for me to understand (the Rambam regarding)*Al Mikra Megillah*, “Concerning the reading of the *Megillah*.” For if you say *Al*, “concerning,” for any rabbinic *mitzvah*, because it is giving permission (to perform the act), then why do we say *lihadlik* for the lighting of *Chanukah* candles? It could be that it is because there is no set time, the strict add more time (for the candles to burn), and the extra strict even more. Or maybe the blessing for candle lighting is different because it was based on the kindling of lights in the Temple, which is found in the *Torah*; as a result, we treat it like a *Torah* commandment. Whichever explanation one accepts, the question of *Al achilat matzah* and *al achilat maror*¹¹⁸ and *maror* at the Passover Seder. Since these are Torah commandments we should say *Le’chol matzah* and *le’echol maror* instead of *Al Achilat*… remains difficult. One wonders why the one who says *liva’er chametz* in the Talmud? It makes sense to conclude that we say *Le’echol* in these cases, since one says *borei peri ha’adama*, “Who created the fruit of the earth,” for the bitter herbs, one should also say *Le’echol maror*. The blessings for the hand and head *tefillin* are also difficult, based on the *Rambam's* explanation.¹¹⁵, “Concerning,” according to the Ra’avad depending on whether one is doing it for oneself or for others.

footnotes:
¹¹⁵ An eiruv
¹¹⁶ Apparently simply handling the Lulav and etrog requires a blessing since the Torah states “One the first day of the festival you shall take…” Simply handling it might be considered fulfilling the mitzvah. A separate blessing is required when you take hold of the lulav and etrog to shake it in the context of prayer.
¹¹⁷ Abraham ben David (1125-1198), also known by the abbreviation Ra’avad
¹¹⁸ The blessings for eating matzah
¹¹⁵ They should also be Al


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 24
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 24](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/24)

וי"א טעם אחר כל מצוה שאיפשר לעשותה על ידי שליח והיא להבא מברכין בעל. וכל מצוה שאי איפש' לעשותה על ידי שליח והיא להבא מברכין בלמ"ד. וזו היא קצת סברת התלמוד בפ"ק דפסחים גבי פלוגתא דביעור חמץ דאמרינן בלבער חמץ כוליה עלמא לא פליגי דלהבא משמע כי פליגי בעל ביעור חמץ, ומקשי למאן דאמר לבער חמץ אקב"ו על המילה, וקאמ' היכי לימ' למול לא סגיא דלאו איהו מהיל. ומקשי אבי הבן מאי איכא למימ' ומתרץ אין הכי נמי כלומר כיון שהוא עצמו מוהל וצריך למול יש לו לברך בלמ"ד אבל למאן דאמר על ביעור חמץ אפי' אבי הבן נמי על המילה הוא מברך כמו שפירש רש"י. ולזה הטעם צריך לברך לאכול מצה ולאכול מרור מפני שאי איפשר לעשותן על ידי שליח והן להבא. והכי גרסי' להו בפרק ערבי פסחים בנוסחאות ישנות ומדוייקות וכן הביאם רב עמרם בסדורו. ועוד דגרסינן בתוספתא בשלהי פסחים אי זו היא ברכת הפסח בא"י אמ"ה אקב"ו לאכול את הפסח, אי זו היא ברכת הזבח בא"י אמ"ה אקב"ו לאכול הזבח ואלו כיוצא בהן. וגם לזה הטעם יתישב מה שהקשינו לאותם הטעמים הראשונים מאי שנא תפילין של ראש משל יד דבשלמ' להניח תפילין אתי שפיר מפני שאי איפשר לעשותה על ידי שליח והיא להבא ולכך מברכין בלמ"ד. ועל מצות תפילין גם כן לפי שכבר הניח של יד וכשמניח של ראש לא קרינן בה להבא אלא לשעבר ולכך מברכין בעל. וא"ת והרי נר חנוכה שאיפשר לעשותה על ידי שליח והיא להבא ומברכין בלמ"ד. וי"ל שהדליקה עצמה היא המצוה והואיל והוא נותן השמן והפתילה משלו כדאמרינן בפרק במה מדליקין דצריך לאשתתופי בפריטי לא קרינן בה שאיפשר לעשותה ע"י שליח ולכך מברכין בלמ"ד, אי נמי דרך העולם הוא שכל אדם מדליק בביתו מפני חביבות הנס וכן נר של שבת וא"ת והרי טבילה ונטילת ידים שאי איפש' לעשותם ע"י שליח ומברכין בעל. וי"ל מפני שאין עשייתם להבא אלא לשעבר כמו שפירשנו למעלה. ולכך מברכין בעל, אי נמי כיון דטבילת כלים איפש' לעשותה ע"י שליח לא חלקו חכמים בכלם. וא"ת והרי כסוי הדם ששא"א לעשותה ע"י שליח ומברכין בעל, וי"ל שכסוי הדם הוא גמר מצוה ולא קרינא ביה להבא אלא לשעבר ואפי' לאחר הכסוי יכול לברך כיון שבירך מקודם על השחיטה. וא"ת והרי העומר שא"א לעשותה ע"י שליח ומברכין בעל, וי"ל מפני שכבר הוקרב העומר ואנו מונין ממנו ולא הוי להבא אלא לשעבר ולכך מברכין בעל. לישב בסוכה היא בלמ"ד מפני שא"א לעשות' ע"י שליח והיא להבא שעיקר מצות סוכה אכילה ושינה כעין דירה, ועל המילה ועל מצות עירוב ועל השחיט' הם בעל מפני שאיפש' לעשותן ע"י שליח והן להבא. וא"ת והרי ברכת אבי הבן שמברך להכניסו בבריתו וכו', שאיפשר לעשותה על ידי שליח כשאין האב בעיר ומברכין בלמ"ד, וי"ל מפני שמברך אותה אחר המילה לא קרינן ביה להבא אלא לשעבר ולכך מברכין בלמ"ד, וכבר פירשנו הטעם למעלה. וא"ת והרי נטילת לולב שאי איפש' לעשותה על ידי שליח ומברכין בעל. וי"ל מפני שא"א לברך להבא אלא לאחר הנטילה קודם הנענוע. וא"ת והרי תקיעת שופר שאיפש' לעשותה ע"י שליח ומברכין בלמ"ד, י"ל שהשמיעה עצמה היא המצוה והואיל וא"א לשמוע אלא ע"י שליח לא קרינן בה שאיפש' לעשותה ע"י שליח ולכך מברכין בלמ"ד. וא"ת והרי מקרא מגלה שא"א לשמוע ע"י אחר אלא על ידי אזנו ומברכין בעל וי"ל שאינו מברך על השמיעה אלא על הקריאה ואיפש' לצאת ידי הקריאה על ידי שליח ולכך מברכין בלמ"ד. וא"ת והרי קריאת ההלל שאיפשר לעשותה ע"י שליח ומברכין בלמ"ד, וי"ל כיון שצריך לענות ראשי פרקים וגם צריך לומר הודו אנא ה' לא קרינן ביה שאיפשר לעשותה על ידי שליח ולכך מברכין בלמ"ד. ומיהו קשיא לי להאי טעמ' מברכת התורה שא"א לעשותה ע"י שליח והיא להבא ומברכין בעל, ויש שמברכין לעסוק בדברי תורה. ונוכל לתרץ שגם זו איפשר לעשותה על ידי שליח שאדם אחר יכול להוציא את הרבים ידי חובתן.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Some say that there is another reason (why a *mitzvah* blessing is prefaced with *al* or *li*). One prefaces a blessing with *al*, “Concerning…” for any *mitzvah* that can be performed by an agent and refers to a coming future act.¹²⁰. And one recites *li*, “to…” for any *mitzvah* which cannot be performed by an agent and refers to a future act. There is a partial explanation in *Pesachim* Ch. 1, regarding the removal of *chametz*.¹²¹ 7a-b “Rav Yehuda said: One who searches for leaven must recite a blessing. What blessing does he recite? Rav Pappi said in the name of Rava that one recites: Who has made us holy ….commanded us to remove leavened bread. Rav Pappa said in the name of Rava: One should recite: Concerning the removal of leavened bread.” I have quoted extensively from Steinsaltz’s translation in Sefaria since Abudraham quotes the Talmud here. No one disagrees that *Liva’er*, “to remove *chametz*,” refers to a coming (future) act. Rather, the sages disagree about *al biur*, “Concerning the removal of *chametz*.” They ask, “According to those who argue that we say, 'to remove *chametz*,' then why do we say, 'Blessed are You…Who has made us holy through *mitzvot* and commanded us (*al*) concerning circumcision.”¹²² ibid. Apparently, the blessing for circumcision refers to a future act even though it begins “Concerning the act of circumcision.” However since the father can appoint someone else to circumcise his son, it uses the language *al*, “concerning…” The blessing states “to circumcise.” Is there no alternative to the boy’s father circumcising his son? The *Gemara* continues: “In a case where the father circumcises his son, what can be said? Yes, it is indeed so.¹²³ Ibid If the father himself performs the circumcision he in fact recites the blessing with a *lamed, Lamul*: “And commanded us to circumcise.” But when the circumcision is performed by a mohel then the blessing is *al*…. The *Gemara* asks, what does the father of the child say? It answers, when a father performs the circumcision, then he recites the blessing *Lamul*, ‘to circumcise’ (with a *lamed*). But according to those who say the formula (for the removal of *chametz*) is *al biur chametz*, ‘concerning the removal of *chametz,*‘ then in this case, even the father of the child says *al hamilah*, ‘concerning the circumcision,’ as Rashi explains.¹²⁴ for either the father or the mohel. Only when the father is the only one who can perform this act is the blessing changed to *lamul*.
It is for this reason that one says *le’echol…* ‘To eat *matzah*,’ and *le’echol…* ‘To eat maror.” An agent can't perform these acts for someone else, and also because the blessing refers to a future act. This is what is stated in the final chapter of *Pesachim* (*Arvei Pesachim*) in the older and more correct versions (of the text). Also, it is the text Rab Amram brings in his prayer book.¹²⁵ 114b Our text says עַל אֲכִילַת מָרוֹר however there are other version of the text that state לאכול מרור. In his commentary on the Haggadah this is the version of the text that Abudraham uses. Furthermore, we read at the end of *Tosefta Pesachim*: What is the blessing on the *Pesach* sacrifice? “Blessed [...] who has sanctified us with His commandments and has commanded us to eat (*le’echol*) the *Pesach* sacrifice. What is the blessing on the [other] offerings? Blessed [...] who has sanctified us with His commandments and has commanded us to eat (*le’echol*) the offering.”¹²⁶ This also makes sense based on the questions raised for the earlier reasons we gave: why is the blessing for *tefillin shel rosh* (head tefillin) different from the blessing for *tefillin shel yad* (arm *tefillin*)? It makes sense to say להניח תפילין (‘to put on *tefillin*’) because it is impossible for an agent to put the tefillin on for a person, and also because the blessing is for a future act - therefore, one makes the statement with a *lamed* (להניח תפילין). And על מצות תפילין (‘concerning the *mitzvah* of *tefillin*’) also makes sense since one has already put on the arm *tefillin*, so that when one puts on the head *tefillin*, one is not performing a future act but continuing an act one has already performed. Therefore, one says *al*, ‘concerning…”
How about¹²⁷, ‘if you were to say,’ and they then answer the question with *yesh lomar*, ‘one may say.’ This is a common formula used in rabbinic literature for questions and answers. I have taken some liberty in translating it: “How about…One can answer….” *Chanukah* lights? It can be performed by an agent, and it is recited for a future act, so one prefaces the blessing with a *lamed* (*lihadlik*, to kindle the Chanukah lights)? One can answer that the lighting itself is a *mitzvah*, and since the person uses their own oil and wick, as stated in Shabbat, Ch. 2, (*Bameh Madlikin*),¹²⁸ 24a that one must contribute coins (to jointly perform the *mitzvah*) — we do not consider it as something that can be done by a messenger. Therefore, we recite the blessing with a *lamed, 'lehadlik*'. Also, it is common that every person lights in their own home, due to the preciousness of the miracle, so the same similar to the *Shabbat* candle."¹²⁹.
How about immersing oneself (in a *mikvah*) or ritually washing one's hands? An agent cannot perform these acts for another person, and yet the blessing is recited with *al*, ‘Concerning…’ ?¹³⁰, ‘Concerning the washing of hands’ for washing and *al hatevilah*, ‘Concerning immersion,’ for the mikvah. One can answer that the blessing is not for a coming act but for an act that is already being performed, as explained above.¹³¹. Therefore, one prefaces the blessing with *al*. Or one might say that since immersing utensils can be performed by an agent, the sages did not differentiate between the different occasions one recites the blessings.
How about (the blessing for) the covering of blood?¹³², the ritual slaughter of an animal, one is obligated to perform *kisui hadam*, ‘covering the blood’ when one who has slaughtered a bird or wild animal to cover the initial blood which pours out at the time of slaughter with dust or earth. See Leviticus 17:13 It is impossible to perform this *mitzvah* through an agent, and yet one says, “*Al*…concerning the covering of blood.’ One can answer that the ‘covering of blood’ is the completion of a *mitzah*, and we do not call this a future act but rather a past act. One can still recite the blessing after the covering of the blood, since one has already recited the blessing for *shechita* (the ritual slaughter).
How about the *mitzvah* of the *Omer* (of grain)? An agent can't perform this act for another, and yet the blessing is “*al…* concerning the counting of the *omer*.” One can answer that since one has already offered the *Omer*, the grain offering, it is not for a future act but for a past act, so one says the blessing with *al*.
How about the blessing *leishev baSukkah*, “To dwell in the *sukkah*?” This blessing is prefaced by a *lamed* because it is impossible to perform the *mitzvah* through an agent, and the blessing is for a future act since the essence of the *mitzvah* is eating, sleeping, and dwelling in a *sukkah*. *Al HaMilah* (for circumcision), *al mitzvat eiruv* (for making a Shabbat boundary), and *al hashichitah* (for ritual slaughter) are also prefaced with the word *al*, ‘Concerning’, because an agent can perform these acts for another, and the blessing is for a future act.
How about the blessing recited by the father at a circumcision, who says, *lihachniso bivrito shel Avraham Aveenu*, ‘To bring this child into the covenant of our father Abraham?” It can be recited by an agent when the father is not in the city, and yet it is prefaced with a *lamed*! One can answer since the blessing is recited following circumcision and not before, we preface the blessing with a *lamed*. We have already explained the reason above.
How about holding the *lulav* & *etrog*? An agent cannot perform this commandment for another, and yet one prefaces the blessing with ***al***, ‘concerning.’ One can answer the reason we say *al* is because one can only recite the blessing after the fact, since one takes hold of the lulav first, before the shaking.
How about the sounding of the *shofar*? It is possible to fulfill this *mitzvah* through an agent, and yet one prefaces the blessing with a *lamed*. One can answer, since the hearing of the *shofar* is the *mitzvah*, and one can only hear the *shofar* through an agent, we do not consider ‘agency.’ Hearing cannot be performed through an agent; therefore, we preface the blessing with a *lamed*.
How about reading of *Megillah*? One cannot hear the *Megillah* through another and only with one's own ear, but one still prefaces the blessing with *al*, ‘concerning.’ One can answer, does not recite a blessing to ‘hear’ of the *Megillah*, but to read the *Megillah*, through an agent, an agent, and so, one prefaces the blessing with a *lamed*.
How about reading *Hallel*? It is possible to fulfill this *mitzvah* through an agent, and yet we preface the blessing with a *lamed*! One can answer that each person must recite the opening of each chapter and also *Hodo, Ana Adonai*. If one cannot recite *Hallel*, an agent can do so; therefore, we preface the blessing with a *lamed*. However, the blessing for *Torah* study is especially difficult. It is impossible to do so through an agent, and it is for a future act, and yet some say “*al…* concerning.” Some say *La’asok bidivrei Torah*, “To busy oneself with words of *Torah*.”¹³³ concerning the words of Torah, and the other with a *Lamed, La’asok Bidvrei Torah*, to engage in the study of Torah. See Reem edition of Abudraham, Volume One, Note 243. Also see 229-233 in Volume One page 155 We can answer that this *mitzvah* can also be performed through an agent, since one person can help many people fulfill their obligation.

footnotes:
¹²⁰ The Hebrew word is להבא - it implies that when one recites the blessing, one immediately performs the act afterwards
¹²¹ BT Pesachim
¹²² BT Pesachim
¹²³ BT Pesachim
¹²⁴ Since the father is not the only one who can perform the circumcision, the blessing is Al hamilah
¹²⁵ BT Pesachim
¹²⁶ Tosefta Pesachim 10:8
¹²⁷ Each of the next several passages contain the same structure; they are prefaced with Im tomar
¹²⁸ BT Shabbat
¹²⁹ And therefore one recites the blessing with a lamed, lihadlik
¹³⁰ One says al netilat yadaim
¹³¹ One recites these blessing after performing the act
¹³² Following shechita
¹³³ Apparently there are two traditions for this blessing - one with Al Divrei Torah


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 25
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 25](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/25)

כל הברכות כלן פותחין בהם בברוך וחותמין בהם בברוך חוץ ממקצת ברכות שיש מהן שפותחין בברך ואין חותמין בהם בברוך כגון ברכת הפירות וברכת המצות לפי שהן מטבע קצר. ויש מהן שחותמין בהן בברוך ואין פותחין בהן בברוך כגון ברכת הסמוכ' לחברתה לפי שפטרתה הראשונה שנפתח בברוך. ויש קושיות רבות על כלל זה כגון מברכת אלקי נשמה שאינה סמוכה לחבירתה ואינה פותחת בברוך. ומשבע ברכות של חופה שפותח באשר יצר את האדם בצלמו בברוך ואע"פ שהיא סמוכה למה שלפניה. וגם מברכות אחרות. ועל סדר הברכות אפרש טעם לכל אחת ואחת בע"ה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Blessings begin with *Baruch* (*attah Adonai…*) and conclude *Baruch* (*attah Adonai…*) except for a few exceptions, which begin with *Baruch* (*attah Adonai…*) but don’t conclude with *Baruch…* such as the blessing for fruits and for *mitzvot* which have a shortened formula. And there are some blessings which conclude with *Baruch* (*attah Adonai…*) but don’t begin with *Baruch…* such as a blessing that is juxtaposed to another blessing. In such a case, the previous blessing (which began and ended with *Baruch*) exempts the following blessing from beginning with *Baruch*. There are many difficulties with this principle. For example, *Elohai Neshama,* which is not juxtaposed to another blessing, does not begin with *Baruch…* also, the seven marriage blessings. “Who created humanity in His image, opens with *Baruch*… even though it is juxtaposed to the blessing before it, and also other blessings (in the *sheva berachot*). I will explain the order of blessings one by one with God’s help.


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 26
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 26](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/26)

גרסי' בפ' ערבי פסחים אמ' שמואל כל הברכות כלן צריך שיאמר מעין חתימת' סמוך לחתימת' פום בדיתא אמרי מעין פתיחת' סמוך לחתימת' וק"ל כשמואל. גרסינן בברכות בפ' כיצד מברכין אמ' רב כל ברכה שאין בה אזכרת השם אינה ברכה. ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. אמ' אביי כותיה דרב מסתברא. דתניא לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו. ור' יוחנן אמר תני' לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו. יש פוסקים הלכה כרב מדקאמ' אביי כוותיה מסתברא אבל רבינו האיי והרי"ף והרמב"ם פוסקין כר' יוחנן דכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה ודוקא בפתיחת הברכה אבל בחתימתה אין צריך מלכות וגם ברכה הסמוכה לחבירתה אינה צריכה הזכרת השם ומלכות ואמרי' בירוש' דברכות בפ' הרואה ר' זירא ורב יהודה כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, אמר ר' תנחומא אנא אמינא טעמא ארוממך אלהי המלך. רבא אמ' צריך לומר בה אתה. שמואל אמר אף אלהינו. ובמדרש אומר מנין שזכורין את הם שנאמ' ברוך אתה ה' למדנו חוקיך. וכתי' כי שם ה' אקרא. ומנין שאומ' מלכות שנאמ' ארוממך אלהי המלך. ומנין שעונין אמן אחר המברך שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו. אמר להם משה לישראל כשאני מברך אתם תענו אמן. ואם תאמר ברכה ראשונה של שמנה עשרה ברכות וברכה מעין שבע שאומר בערב שבת למה אין בהם מלכות. ויש לומר שהאל הגדול נחשב כמו מלכות כדאמרי' בראש השנה דשמע ישראל וגומ' נחשב כמו מלכות. ויש אומרים כי אלהי אברהם הוא כמו מלכות לפי שעדיין לא המליכוהו עליהם העולם עד שבא אברהם והודיע טבעו בעולם. וזהו שנאמר ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
We read in *Pesachim*, Ch. 10 (*Arvei Pesachim*), Samuel said: One who recites *havdala* must say an expression that is similar to the conclusion as part of the *chatimah* of the blessing, to emphasize the connection between the blessing and its conclusion. And the scholars of Pumbedita say that one must say a phrase similar to the beginnings of blessings near their conclusions.” The law is established according to Samuel.¹³⁴ 104a. However the statement is different in the Talmud. See the *Rif*, *Pesachim* 21a 
We read in *Berachot*, Ch. 6 (*Keitzad Mevarchim*), Rav said: Any blessing that does not contain God’s name is not a blessing. And Rabbi Yoḥanan said: Any blessing that does not mention God’s sovereignty is not a blessing. Abaye said: It makes sense according to Rav, as was taught, “I did not transgress your *mitzvot* and I did not forget” (Deut. 26:13). “I did not transgress,” means, I did not refrain from blessing You and “I did not forget,” means, I did not forget to mention God’s name in the blessing ….And Rabbi Yoḥanan would say: Emend the *baraita*: And I did not forget to mention Your name and Your sovereignty; indicating that a blessing must mention both God’s name and sovereignty.¹³⁵ 40b Some rule that the law is according to Rav, since Abaye said: ‘It makes sense according to Rav,’ but *Rabbeinu* Hai, the *Rif*, and Rambam ruled that if a blessing does not mention God’s name and sovereignty, it is not a blessing. It must be mentioned specifically at the beginning of the blessing. At the end of the blessing, however, it is not necessary to mention God’s name and sovereignty when it is a juxtaposed blessing. In the Jer. Talmud, *Berachot*, Ch. 9 (*HaRoeh*), “Rebbi Zeïra and Rebbi Yehudah said in the name of Rav: Any blessing without mention of the Sovereignty is not a benediction. Rebbi Tanḥuma said, I shall give the reason: 'I shall elevate You, my God, O King!”(Ps. 145:1) Rava said, One has to say, “You,” but Samuel said, One also has to say *Elohainu*.”¹³⁶ 9:1 Note small but significant variations (in bold type) in the text as it appears in the Talmud: “Rebbi Zeïra and Rebbi Yehudah in the name of **Rav**: Any benediction without mention of the Sovereignty is no benediction. Rebbi Tanḥuma said, I shall give the reason (Ps. 145:1): “I shall elevate You, my God, o King!” Rav said, one has to say “You,” but Samuel said, one does not have to say **“You.”** And in the *Midrash*¹³⁷. it states, “From where do we know that we must mention God’s name? “Blessed are You, *YHVH*; teach me in Your laws.” (Ps 119:12) And it is also written, “For the name of *YHVH* proclaim.” (Deut. 32:3) From where do we learn that one must mention God’s sovereignty? It is stated, “I shall elevate You, my God, O King!” (Ps. 145:1) From where do we learn that one responds, *Amen*, to the one who recites the blessing? It is stated, “For the name of *YHVH* I proclaim; Give glory to our God! (Deut. 32:3) Said Moses to Israel, “When I recite a blessing, you must answer *Amen*.”
How about the first blessing of the *Amidah* Prayer and the seven-fold blessing recited on Friday night? They do not contain a mention of God’s sovereignty. One can answer that *Ha’El HaGadol*, the Great God, is considered an expression of sovereignty, as is stated in *Rosh Hashanah* (Ch. 4): “The verse: “Hear, O Israel” (Deut. 6:4) is considered like a verse of Sovereignty.¹³⁸ 32b It is not clear how this answers the question since we do not recite the *Shema* in the first blessing of the *Amidah*. Some say that “The God of Abraham” is considered a statement of sovereignty because God still did not rule over the world until Abraham came and made known God’s nature to the world. This is what is written, “*YHVH*, God of heaven, took me from my father’s house.” (Gen. 24:7)

footnotes:
¹³⁴ BT Pesachim
¹³⁵ BT Berachot
¹³⁶ JT Berachot
¹³⁷ There does not appear to be a source for this Midrash
¹³⁸ BT Rosh Hashanah


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 27
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 27](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/27)

ומסקינן בפרק ג' שאכלו שאין חותמן בשתים כגון מושיע ישראל ובונה ירושלם מפני שאין עושין מצות חבילות חבילות אלא יודה על כל אחת ואחת לבד. ומקשי על הארץ ועל המזון ארץ דעבדא מזון. על הארץ ועל הפירות ארץ דעבדא פירות. מקדש ישראל והזמנים ישראל דמקדשי לזמנים. מקדש ישראל וראשי חדשים, ישראל דמקדשי לראשי חדשים, ומקשי מקדש השבת וישראל והזמנים. מקדש השבת וישראל וראשי חדשים פירוש דאפי' תמצא לומר דקדושה דישראל וזמנים או ראשי חדשים חדא היא מכל מקום קדושה דשבת וישראל דמקדשי להו לזמנים תרתי נינהו. ומתרץ התם נמי חדא היא מאי טעמ' שבת הא מיקדשא וקיימא זמנים וראשי חדשים ישראל הוא דקבעי להו. והכי קאמ' מקדש השבת וישראל דקדשינהו לזמנים או לראשי חדשים. פי' מה ענין להזכיר שבת עם קדוש' זו החדשה בחתימה אחת הא לאו מחד מינא נינהו דשבת קבעוה שמים ויום טוב קבעוהו בית דין אלא הטעם שנזכרה כאן עמה מפני שקדושת שבת היא סבת קדושת ישראל שנאמ' בה כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. הילכך נזכרה כאן מפני שהיא גורמת קדושת ישראל כמו שקדושת ישראל נזכרת ביום טוב בלא שבת לפי שהם סבת קדושת הזמנים ובדין היה להזכיר שבת אפילו ביום טוב בלא שבת אלא מפני שהוא דרך להזכירה בשבת בלא י"ט ומחזי כשקרא. הא למדת דחדא חתימה היא אבל במושיע ישראל ובונה ירושלם אינה תלויה זו בזו שאע"פ שבירושלם צריכין ישראל תשועה גם חוץ לירושלם ובגולה הם צריכין אותה ואם כן הויא חתימה בשתים. ואם תאמר הבוחר בתורה במשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק הרי שחותמין בארבע. ויש לומר דכלהו חדא מילת' היא שמברך להקב"ה שבחר בתורה שנתנה על ידי משה עבדו לישראל עמו ובחר בנביאים כדי להוכיח את עמו. כל ישראל חייבין בכל מצות האמורו' בתורה אחד מצות עשה ואחד מצות לא תעשה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
We learn in *Berachot*, Ch. 7 (*Shelosha Sh’achlu*) that one should not conclude a blessing with two themes. For instance, one should not mention both *Moshia Yisrael* (Redeemer of Israel) and *Boneh Yerushalaim*¹³⁹: However this sounds more like the 14th blessing of the *Amidah*, “Return in mercy to Jerusalem, Your city, and dwell therein as You have spoken; and rebuild it soon, in our days, as an everlasting structure, and may You speedily establish the throne of David therein. Blessed are You, *Adonoy*, Builder of Jerusalem.” Since it mentions both the rebuilding of Jerusalem and the establishment of the Davidic house, the rabbis debated whether this blessing should mention both topics in the concluding blessing (‘Builder of Jerusalem’) in one blessing because one does not perform *mitzvot* in bundles.¹⁴⁰ 49a and *Pesachim* 102b Instead, one acknowledges each separately. The sages asked about *Al ha’aretz v’al hamazon* (‘On the land and the food’).¹⁴¹. In all of these following expressions in the concluding blessing has multiple items. In each case the argument is made that they are all connected so that they are really one. It is one blessing because it is the land that produces food. *Al ha’aretz v’al hapeirot* (‘For the land and the fruits’), one blessing because it is the land that produces fruit.¹⁴² 49a *Mikadesh Yisrael v’hazemanim* (‘Who sanctifies Israel and the seasons’); it is the people of Israel who sanctify the seasons. In the concluding blessing, *Mikadesh Yisrael v’roshei chodashim* (‘Who sanctifies Israel and the new moons’), it is Israel who sanctifies the new moon. The sages ask (how about) *Mikadesh haShabbat v’Yisrael v’roshei chodashim* (‘Who sanctifies Shabbat, Israel, and the new moon’)? ***Peirush:*** Even if one says that the holiness of Israel and the seasons or the new moon are connected, the holiness of the Sabbath and Israel are two.¹⁴³. He answers that they are really one. What is the reason? Shabbat sanctifies and establishes the holidays and the new moons. Israel is the one who sets the actual times for them. Thus, we say (God) ‘Who sanctifies the Sabbath and Israel, who then sanctifies the time for the season and the new moon. ***Peirush -*** this is what we say: who sanctifies the Sabbath and Israel, who then sanctifies the seasons and the new moons. The Sabbath is set in Heaven, and the festivals are set by a court. The reason they are both mentioned here is that the sanctity of the Sabbath is the reason for the sanctity of Israel, as is stated, “For this is a sign between Me and you throughout the ages, that you may know that I *YHVH* have consecrated you.” (Ex. 31:13) Therefore, (*Shabbat*) is mentioned here because it completes the sanctity of Israel, just as the holiness of Israel is mentioned in connection with the holidays without the Sabbath, since Israel establishes the sanctification of the holidays. Sabbath should have been mentioned in conjunction with festivals, but since it is customary to mention the Sabbath without festivals, it seems fit to mention it in the final closing statement (of the blessing). But *Moshia Yisrael* and *Boneh Yerushalaim*¹⁴⁴: however it sounds more like the 14th blessing of the *Amidah*, “Return in mercy to Jerusalem, Your city, and dwell therein as You have spoken; and rebuild it soon, in our days, as an everlasting structure, and may You speedily establish the throne of David therein. Blessed are You, Adonoy, Builder of Jerusalem.” Since it mentions both the rebuilding of Jerusalem and the establishment of the Davidic house, the rabbis debated whether this blessing should mention both topics in the concluding blessing are not connected to one another, for even though we need salvation in Jerusalem, we also need it outside of Jerusalem and in the diaspora; they are needed, and therefore we need to conclude blessings. And if you say the blessing ending, “Who chose the Torah, the servant Moses, the people Israel, and prophets of truth and justice,” it concludes with four phrases!¹⁴⁵. One could answer that these are all one thing; we thank God for *Torah*, which God gave through Moses, to chastise his people.
All Israel (men) are obligated for all commandments stated in the *Torah*, whether they are positive or negative commandments.

footnotes:
¹³⁹ The Talmud is speaking about the third blessing of Birkat HaMazon
¹⁴⁰ See BT Berachot
¹⁴¹ The second blessing of the Birkat HaMazon
¹⁴² BT Berachot
¹⁴³ Unlike the holidays that are sanctified by the Sanhedrin that announced the date, Shabbat is not dependent on Israel since it occurs every seventh day and is not based on the establishment of the calendar
¹⁴⁴ The blessing of Birkat HaMazon
¹⁴⁵ The is one of the concluding blessings for the recitation of the Haftorah


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 28
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 28](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/28)

והנשים חייבות בכל מצות לא תעשה שהאשה הוקשה לאיש לכל עונשין שבתורה שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם דהיינו חייבי לאוין וחייבי כריתות וחייבי מיתות בית דין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים. בל תקיף ובל תשחית שנאמ' לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך, כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל וליתנהי בהשחתה משום דלית להי זקן ליתנהי בהקפה. בל תטמא למתים שנא' אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה נשים חייבות חוץ מפריה ורביה ותלמוד תורה. פריה ורביה שנאמר פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וכבשה כתיב האיש דרכו לכבש ואין האשה דרכה לכבש. ועוד דגבי יעקב אשכחן ני אל שדי פרה ורבה ולא קאמ' פרו ורבו. ותלמוד תורה שנאמ' ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם. ושהזמן גרמא נשים פטורות כדילפינן במסכת קדושין מתפילין שהוקשו לתלמוד תורה דכתיב ביה והודעתם לבניך ולא לבנותיך. והטעם שנפטרו הנשים ממצות עשה שהזמן גרמה לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא איפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו. ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצותו אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה. וגדולה מזאת מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. ויש שבע מצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות בהן ואלו הן שמחה והקהל וקידוש היום ואכילת מצה בלילי הפסח ומקרא מגילה ונר חנוכה וארבעה כוסות של פסח. שמחה הי' גזרת הכתוב שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. והקהל דכתיב גם כן שנא' הקהל את העם האנשים והנשים והטף. קדוש היום וכו' כדאמרינן בברכות נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה דאמ' קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהי בשמירה איתנהי בזכירה. ואכילת מצה בלילי הפסח גם כן מזה הטעם שנא' לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. ואמרי' בפסחים כל שישנו בבל תאכל חמץ איתנהי בקום אכול מצה, והני נשי הואיל ואיתנהי בבל תאכל חמץ איתנהי בקום אכול מצה. ומקרא מגלה ונר חנוכה וארבעה כוסות של פסח מפני שאמרו רז"ל בשלשתן שאף הן היו באותו הנס. ופרש"י בשם הר' יצחק הלוי במקרא מגלה לפי שעיקר הנס נעשה על ידי אסתר המלכה, וכן פי' בנר חנוכה שעיקר הנס נעשה על ידי אשה ששמה יהודית שקצצה ראשו של אנטיוכוס, וכן פירש בד' כוסות של פסח כדאמרינן בפרקא קמא דסוטה בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים שנאמ' מוציא אסירים בכושרות אל תקרי בכושרות אלא בכשרות בזכות נשים כשרות, וכת' הר' יצחק בר' אברהם דלישנא דאף הן היו דמשמע שהן טפלות לא אתי שפיר לפי פי' רש"י דהוה ליה למימ' שהן היו עיקר הנס. ועוד דבירושלמ' דמגלה לא משמע כפירושו דאמרינן התם ר' יונה אבוה דר' מונא היה מתכוין לקרותה לפני הנשי' שבביתו שהכל היו בספק פירוש בספק להשמיד להרוג ולאבד ולפי פי' רש"י היה לו לומר לפי שהן היו עיקר הנס. על כן נראה פירוש הירושלמי עיקר. וכן בנר חנוכה וד' כוסות של פסח שחייבות בהן לפי שאף הן היו בסכנה כשצרו עליהם מלכי יון וגם היו משועבדות במצרים. ואם תאמ' אפי' קטנים יהיו חייבין במגלה דהא כתיב טף ונשים ואע"ג דבירושלמי תני בר קפרא צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף הן היו בספק. מ"מ בגמרא דידן לא קאמ' אלא נשים חייבות בלבד ופליג על הירושלמי. וי"ל דנשים כיון דאיתנהי במצות לא תעשה ולא במצות עשה שהזמן גרמה הטילו עליהן מצות מגלה אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמה כיון שהן היו באותו הנס. אבל קטנים דלא שייכי במצות כלל לא מחייבינן להו אע"פ שהיו באותו הנס ע"כ. ולולי זה הטעם דאף הן היו לא היו חייבות בהן מפני שהן מצות עשה שהזמן גרמה ואע"פ שהן דרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון. ואם תאמר והרי בסוכה כתיב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ונשים היו באותו הנס ואפי' הכי הן פטורות כדאי' בסוכה בפ' הישן. וי"ל דסוכה שהיא דאוריתא לא נתחייבו נשים מטעם שאף הן היו באותו הנס אבל מצות דרבנן נראה להם לתקן גם לנשים מטעם שאף הן היו באותו הנס. וכתב ר"ת שהנשים חייבות שלש סעודות שאף הן היו באותו הנס של מן דלחם משנה לקטו כלם בערב שבת וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות. ועוד דבעשה דרבנן שוות בכל עד כאן. ומצאתי כתוב שהנשים חייבות בהבדלה מדרבנן כיון שחייבות בקדוש כמו שאמרנו למעלה ממה שנאמ' ולהבדיל בין הקדש ובין החול. וכל מצוה שהנשים חייבות בה עבדים חייבי בה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
The reason women are exempt from time-triggered positive commandments is that a woman is subjugated to her husband fo rthe fulfillment of his needs. If she were obligated to perform time-triggered commandments, it might happen that just when she is performing the commandment her husband will command her to do his bidding. If she were to fulfill the command of the Creator and ignores his [her husband's] command, woe to her from her husband! And if she were to fulfill his command and ignore that of the Creator, woe to her from her Maker! Therefore the creator exempted her from his commandments, so that she can be at peace with her husband.


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 29
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 29](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/29)

ויש שהן פטורין לעולם בכל המצות כגון חרש שוטה וקטן ויש שהן פטורין לפי שעה כגון החולה והעוסק במצות והסומא. החולה שאינו יכול לכוין את דעתו פטור מן המצות הצריכות כוונה, ואם הכביד עליו חוליו לפי כובד חוליו יהיה פטורו. ותנן חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. והעוסק במצוה פטור מן המצוה. ותנן חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון. ותניא ר' יעקב אומר כותבי ספרי' תפילין ומזוזות ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאיתויי מוכרי תכלת פטורין מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורו' בתורה וכן מי שמתו מוטל לפניו והמשמר את המת והסומא תניא בבבא קמא בפי החובל ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל מצות שבתורה. מאי טעמא דכתי' אלה העדות והחוקים והמשפטים, כל היכא דליתיה במשפטים איתיה במצות ובחוקי' וכל היכא דליתיה במשפטים ליתיה במצות וחקים. ואמרינן בפ"ק דקדושין אמ' רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמ' לי הלכה כל יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דאמינא לא מיפקדנא ועבידנא כיון דשמעתא להא דאמ' ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אמינא מאן דאמר לי אין הלכה כל יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן מאי טעמא כי מפקידנא אית לי אגרא טפי. ואם תאמר מה סברא היא זאת אדרבא שאינו מצווה חשוב יותר שאע"פ שאינו מצווה הוא עושה. וי"ל שהמצווה דואג תמיד ומחזר לקיים המצוה ושאינו מצווה לא ידאג אלא אם בא לידו יעשנה ואם לאו לא יעשנה. ותנן לפום צערא אגרא. אי נמי המצווה הואיל ונענש אם לא יעשה דין הוא כשיעשה שיקבל שכר גדול. אבל שאינו מצווה כיון שאינו נענש גם זכר כל כך לא יקבל. ועוד גדול המצווה לפי שהוא משלים רצון קונו ומקיים מצותו שצוהו אבל שאינו מצווה אינו משלי' רצון קונו כיון שלא צווה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Some are exempt from all *mitzvot*, such as a deaf-mute (*cheresh*), a lunatic (*shoteh*), and a minor. Some are exempt for a limited time, such as a person who is sick, who is engaged in performing another *mitzvah*, or a blind person. A sick person who is not able to concentrate (*li-kavein*) is exempt from *mitzvot* that demand *kavanah*.¹⁶¹ is the word for the focused mindset recommended for prayer, i.e. of being before God and of what one is saying. While Jewish Law recognizes the legitimacy of prayer with minimal awareness, it requires knowledge of what one is saying in the first blessing of the *Amidah*. If one’s illness grows more serious, according to the severity of the illness, one is exempt. The *Mishnah* teaches, “The ill and their caretakers are exempt from the *mitzvah* of *sukkah*.¹⁶² 2:4 When one is engaged in performing a *mitzvah*, one is exempt from a *mitzvah*. It is taught in the *Mishnah*: “A groom is exempt from reciting *Shema* on the first night (of marriage).”¹⁶³ 2:5 It is taught in a *braita*, “Rabbi Yaakov said, ‘Concerning scribes of *Torah* scrolls, phylacteries, and *mezuzot*, the merchants who sell them, and the merchants who purchase them from the other merchants and sells them to others, and all who are engaged in the labor of Heaven, including the sellers of the sky-blue dye for ritual fringes, are exempt from reciting *Shema*, reciting the *Amidah* prayer, donning phylacteries and all *mitzvot* that are mentioned in the *Torah*”¹⁶⁴ 26a. In the Talmud the statement is attributed to Rabbi Hannanya ben Akavya Similarly, (this is the law for) one whose deceased relative is laid out unburied before him, one who watches over the deceased, and a blind person. It is also taught in *Baba Kama*, Ch. 8, (*Perek Hachovel*): “Rabbi Judah says, ‘A blind person does not receive compensation for humiliation, and, similarly, Rabbi Yehuda exempted a blind person from all *mitzvot* stated in the *Torah*... What is the reasoning of Rabbi Yehuda? The verse states: “And this is the commandment, statutes, and laws” (Deut. 6:1), to teach that anyone subject to civil laws (*mishpatim*) is also subject to the commandments (*mitzvot*) and statutes (*chukim*), and anyone who is not subject to civil laws, is also not subject to the commandments and statutes.’”¹⁶⁵ 87a We say in the first chapter of *Kiddushin*, “Rav Yosef, who was blind, said: At first I would say: If someone would tell me that the *halakha* is according with Rabbi Yehuda, who says: A blind person is exempt from the *mitzvot*, I would make a festive day for the rabbis, as I am not commanded and yet I perform the mitzvot. This means my reward is very great. Now that I have heard that which Rabbi Ḥanina says: Greater is the one who is commanded and performs it than one who is not commanded and performs it, on the contrary: If someone would tell me that the *halakha* is not in accordance with Rabbi Yehuda, and a blind person is obligated in *mitzvot*, I would make a festive day for the rabbis.”¹⁶⁶ 31a And if you were to ask, what is the explanation for this? Shouldn’t the one who is not obligated but chooses to observe *mitzvot* be considered greater, even though this one is not obligated, he observes *mitzvot*! One could answer that the one who is commanded worries constantly and tries harder to observe the commandments; the one who is not commanded does not worry, but if the opportunity comes along, he will do it, and if not, he doesn’t do it! It is taught. “According to the trouble is the reward.”¹⁶⁷ 5:23 Or else (one might say), since the one who is commanded is punished if he doesn’t observe the *mitzvah*, it makes sense that the one who then observes it receives an even greater reward. But the one who is not commanded, since he is not punished he also does not receive such a great reward

footnotes:
¹⁶¹ Sefaria: Kavanah
¹⁶² Mishnah Sukkah
¹⁶³ Mishnah Berachot
¹⁶⁴ BT Sukkot
¹⁶⁵ BT Baba Kamma
¹⁶⁶ BT Kiddushin
¹⁶⁷ Pirkei Avot


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 30
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 30](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/30)

כת' הרמב"ם ז"ל נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה. ומדברי חכמים שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו במצות. ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפין בלא ברכה וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהם אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בהן. והראב"ד השיג עליו וזה לשונו אמר אברהם דוקא בציצית שאין בה כלאים. ויש שחולק ואומר אף בברכה שהברכה גם היא רשות ומביא מסעד לדבריו מדרב יוסף דאמר מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמ' סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מפקדנא ועבידנא. ואם איתא דמאן דלא מחייב לא חזי לברוכי אם כן איסורא קא עביד דאיהו בברכה עביד להו ע"כ. וכן כת' ר"ת שהנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמה אע"פ שהן פטורות מהן ואפי' מדרבנן לא מיחייבי כדמוכח בברכות בפרק מי שמתו גבי נשי' חייבות בקדוש היום דבר תורה. ואין כאן משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא לפי שמברכות ברכ' שאינה צריכה דהך דרשא אסמכתא בעלמא היא דהא אמרינן בפרק מי שמתו ספק קרא ק"ש ספק לא קרא יחוור ויקרא ולא אסרינן מספק משום לא תשא' קילל כיון שמתכוונת לברכה אין כאן משום לא תשא והביא ראיה מסומא כמו שאמרנו, ועוד הביא ראיה מדאמרינן בפ' בתרא דעירובין דמיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בידה כר' יוסי דאמ' נשים סומכות רשות אבל ר' יהודה פליג עליה התם ואמ' מיחו. ומסתבר לומר דמה שמיחו מפני שהיתה מברכת ש"מ דלר' יוסי שרי לברוי ועוד הביא ראיה מדאמ' רב אחא בפ' ערבי פסחים סומא פטור מלומר ההגדה. ופריך והא אמ' רבינא שאלתינהו לרבנן דבי רב ששת מאן אמר אגדתא בי רב ששת רב ששת ובי רב יוסף רב יוסף. ומוכח התם דלא פריך אלא ממה שמוציאין אחרים אבל מה שברכו הם עצמם לא קשיא ליה אע"ג דאיכא ברכת אשר גאלנו. וכתב הרא"ש מיהו אין זה ראיה כ"כ דעדיפא מינה פריך, ועוד דבברכת אשר גאלנו ליכא וצונו. ותימה הוא היאך תאמר וצונו בדבר שאינן מחוייבות לא מדאוריתא ולא מדרבנן. גם נראה דמסומא אין כל כך ראיה דסומא אע"ג דפטור מדאוריתא מחוייב מדרבנן כדמוכחא ההיא דפרק ערבי פסחים דמשני קסברי רב ששת ורב יוסף מצה בזמן הזה מדרבנן. ולכך היו יכולין ש"מ דאינהו מחייבי מדרבנן הילכך יכולין לברך ולומר וצונו כמו שאנו מברכין בנר חנוכה ובכל מצות דרבנן. ומה שחייבו סומא מדרבנן ואשה פטורה לגמרי היינו טעמא משום דהוי ממין בר חיובא ועוד שלא יראה כגוי שאינו נוהג בתורת ישראל אי פטרת ליה מכל המצות. אבל אשה מיחייבה במצות עשה שלא הזמן גרמה ובמצות לא תעשה עכ"ד. וה"ר יצחק בן גיאת הביא ראיה דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמה מיהא דאמרינן הכל עולין למנין שבעה אפי' אשה אפי' קטן ואע"פ שהאשה אינה מצווה לעסוק בתורה כמו שכתבנו למעלה. וכתב ר"ת שאין זו ראיה דברכת התורה לפניה ולאחריה אינה משום מצות תלמוד תורה שהרי אפי' בירך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה חוזר ומברך לחובת קריאת התורה תדע דבמקום שאין לוי קורא כהן וחוזר ומברך בקריאה שנייה אע"פ שכבר בירך בקריאה ראשונה. ועוד דילמא מה שאשה וקטן עולין למנין שבעה היינו באמצע שלא היו רגילין לברך כדאמרינן במגלה בפר' הקורא את המגלה עומד תאנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Rambam OB” M writes that women, slaves, and minors are exempt from wearing fringes according to *Torah* law.¹⁶⁸, *Tzitzit* 3:9 From the words of the sages (we learn) that a minor who can wrap himself is obligated to wear *tzitzit* so that he will learn to follow the *mitzvot*. Women and slaves who want to wear fringes may do so without (reciting) a blessing; the same is true for other positive commandments from which women are exempt. They may observe them without reciting a blessing, and we do not prevent them. The Ra’avad disagrees with the Rambam, and this is what he says. Avraham (*Ra’avad*) says, ‘This is the law specifically in the case of fringes that do not contain *ke’layim*.¹⁶⁹ may contain *shatnez* (a mixture of wool and linen), they may not wear them since they are bound by the negative *mitzvah* against *shatnez*. *Kela’yim* is the prohibitions in *halachah* which proscribe the planting of certain mixtures of seeds, grafting, the mixing of plants in vineyards, the crossbreeding of animals, the formation of a team in which different kinds of animals work together, and *shatnez*, the mixing of wool with linen in garments. (Wikipedia) He also disagreed about reciting a blessing (when wearing *tzitzit*) since the blessing is also permission (*reshut*).¹⁷⁰ He brings support for this opinion from Rav Yosef who said, “At first I would say: If someone would tell me that the law is according to Rabbi Yehuda, who says: If a blind person is exempt from *mitzvot*, I would make a festive day for the rabbis, as I am not commanded and yet I can perform a *mitzvah*….”¹⁷¹ 31a This implies that even though one is exempt from mitzvot one can perform them. But if one is not obligated (to perform a *mitzvah*), it should be prohibited to recite a blessing! If so, then one who performs a forbidden act when saying a blessing over it.¹⁷². End quote.
*Rabbeinu* Tam concurs - Women may recite a blessing for positive time-bound commandments even though they are exempt from them. They may do so even if it is a rabbinic commandment, as in *Berachot*, Ch. 3 (*Mi sh’meito*) concerning women being obligated to recite *Kiddush* by *Torah* law. There is no concern here regarding, “You shall not take the name of *YHVH* your God in vain,” (Ex. 20:7). This is not an ‘unnecessary blessing’ since the verse is merely an *asmachta*, (support).¹⁷³</b> is an allusion found in the Hebrew Bible for rabbinic prohibitions or any other Halakha. It's an exception in the talmudical hermeneutics, since it doesn't base the law on the cited verse, but uses the verse as a hint. For we learn in *Berachot*, Ch. 3, (*Mi shemeito*), if one is unsure whether or not one recited the *Shema*, one should go back and recite it again and we do not prohibit one from repeating it because of, “You shall not take the name of *YHVH* in vain,” (Ex 20:7). Since the person intends to perform the *mitzvah* when they recite the blessing, there is no concern of them transgressing, "Do not take God’s name in vain.” As we have said, we bring proof from the case of the blind person.¹⁷⁴ 21a Further, a proof is brought from Ch. 10 of *Eiruvin*, “Michal, daughter of Kushi, (King Saul) would don phylacteries, and the Sages did not protest against her behavior, similar to the opinion of Rabbi Yosi who said that women may place their hands on the head of an offering (before it was offered) even though it is *reshut*. But Rabbi Yehudah disagreed and said the (sages) should protest…”¹⁷⁵ 33a It is taught in a *baraita*: “Speak to the children of Israel…and he shall place his hands upon the head of the burnt-offering” (Lev. 1:2–4). The phrase “children of Israel” literally means sons of Israel, and this teaches that the sons of Israel place their hands upon offerings, but the daughters of Israel do not place their hands upon offerings; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: It is optional for women to place their hands on the head of an offering before it is slaughtered… It makes sense to say that they protested because she recited a blessing (and not because they performed the act). From this, we may conclude that according to Rabbi Yossi, one may recite a blessing. Further, they brought a proof in *Pesachim* Ch. 10 (*Arvei Pesachim*). “Rabbi Acha said, ‘A blind person is exempted from reciting the *Haggadah…*. Is that so? Didn’t Ravina ask the sages in the house of Rav Sheshet¹⁷⁶. (who was blind): ‘Who recited the *Haggadah* in the house of Rav Sheshet?’ They answered him: In the house of Rav Sheshet, Rav Sheshet recited it and the house of Rav Yosef, Rav Yosef recited it…”¹⁷⁷ 116b Either Abudraham’s text was different from ours or there is an error here since he attributes this statement to Merimar instead of Ravina They only proved there regarding whether one could fulfill the obligations of others. But when reciting a blessing for oneself, there was no question, even if the blessing is, “Who redeemed us.”¹⁷⁸.
 The *Rosh* writes, “This is not a very good proof….for who is asking? Also, the expression *Asher Ga’alanu* (‘Who redeemed us’) is not referring to a *mitzvah* blessing since this *berachah* doesn’t say ‘who commanded us’ and there is no *Torah* or rabbinic obligation. Also, it seems that there is no proof here because although a blind person is exempt from the *Torah*, they are obligated by the sages, as is proven in *Pesachim* Ch. 10 (*Arvei Pesachim*), where we learn that according to Rav Sheshet and Rav Yosef, *matzah* at this time is considered a rabbinic obligation. Therefore, they were able to recite the blessing and say, ‘Who commanded us,’ just as we say in the case of the *Chanukah* lights and other rabbinic *mitzvot*.” The reason we obligate the blind man rabbinically, while women are exempt, is that men fall into the category of those who are normally obligated. Also, a man should not appear like a non-Jew who does not observe the *Torah*, while women are obligated to perform all the non-time-bound *mitzvot* as well as negative commandments. This ends the Rosh’s comments. Rabbi Yitzchak ben Giat brings a proof that women may recite a blessing for time-bound commandments. How do we know this? Everyone is counted in the seven who are called to the *Torah*, even women and minors, even though women are not commanded to engage in *Torah* study, as we have written above.
Rabbeinu Tam writes that this is not a proof because the blessings which come before and after the reading of Torah are not designated for *Torah* Study. Even if one has recited *V’haarev na* (‘God, make your words of Torah pleasant’) or one has exempted oneself by reciting *Ahavah Rabbah*¹⁷⁹ must still recite the blessing for the reading of *Torah*. Also, we know that if there is no *Levi*, a *Kohen* may repeat the blessing, even though he just said it. Also when a woman or a child is called to the *Torah* among the seven *aliyot*, they are called during the middle readings and not the first or last readings. For in *Megillah*, Chap. 3 (*HaKorei*), the first one opens with a blessing and the last one closes with a blessing (and no blessings were said in between.¹⁸⁰ 23a and 21a

footnotes:
¹⁶⁸ Rambam, Mishneh Torah
¹⁶⁹ While tzitzit
¹⁷⁰ Since the blessing is not an obligatory act they may recite it.
¹⁷¹ BT Kiddushin
¹⁷² This implies that since it is not forbidden for a woman to perform the mitzvah, it is also not forbidden for her to recite the blessing over it. One is only forbidden to recite the blessing over an act that is forbidden - and in this case a woman may chose to wear a tallit
¹⁷³ And not an actual prohibition. In Talmudical hermeneutics, asmachta
¹⁷⁴ BT Berachot
¹⁷⁵ BT BT Rosh Hashanah
¹⁷⁶ Rav Sheshet and Rav Yosef were both blind
¹⁷⁷ BT Pesachim
¹⁷⁸ Since this blessing is for the group one might have thought that the blind person could not recite it for others
¹⁷⁹ Both of these passages are for the study of Torah in the morning service.
¹⁸⁰ BT See Megillah


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 31
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 31](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/31)

כל הברכות כלן בין ברכת מצות בין ברכת ההנאה צריך שלא יפסיק בדברים אחרים בין הברכה ובין דבר שמברכין עליו ואם הפסיק צריך לחזור ולברך פעם שנית. אבל אם הפסיק בדברים שהם מענין אותו דבר שמברכין עליו אינו צריך לחזור ולברך פעם שנית כדאמרינן בברכת המוציא שאם אמ' טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך לפי שהוא צורך אכילה וכן כל כיוצא בזה. וכת' הרא"ש שהשוחט בהמות או עופות ואחר ששחט אחד אמר הביאו לי אחרים לשחוט וכל דבר שהוא מענין שחיטה לא חשיב הפסק. עוד כתב הרא"ש יש אומרים שאין לבודק החמץ לדבר עד שיגמור כל הבדיקה. ויש מוסיפין עוד לומר שאם שח בדברים בעלמא שלא מעין הבדיקה שצריך לחזור ולברך וכל זה איננו נראה לי אלא שיש ליזהר שלא לדבר בין הברכה להתחלת הבדיקה אבל משהתחיל לא הויא שיחה הפסק מידי דהוה אישיב' סוכה וכאדם המדבר בתוך סעודתו דלא הויא שיחה הפסק להצריך לחזור ולברך על ישיבת סוכה וברכת המוציא דלא מצינו דשיחה הויא הפסק אלא בין תפילין לתפילין משום דברכה ראשונה קיימ' נמי אהנחת תפילין של ראש ואם סח צריך לברך פעם אחרת להניח תפילין לפ' ר"ת. ולפרש"י נמי כיון דתרי מצות מנהו ולא מעכבי אהדדי ואם לא סח אין צריך לברך על מצות תפילין אם כן הוי היסח הדעת ומיהו לכתחלה טוב ליזהר שלא יעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים לבו לבדוק בחדרים ובעליות ובכל מקום שמכניסין בו חמץ עכ"ד.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
When reciting a blessing, whether it is a *mitzvah* blessing or a blessing of enjoyment¹⁸¹ or *Birkot Hanaah* (“Blessings of Enjoyment”) are blessings of gratitude recited over things given to us by the world, from which we derive pleasure. one should not create an interruption between the blessing and the thing on which one is blessing is said. If one causes an interruption, one must repeat the blessing. However, if one interrupts with words that have to do with the subject of the blessing one need not go back and repeat the blessing as we say regarding the blessing over bread, “One who broke bread, and before eating it, offered a piece to another, and said: “Take it and recite a blessing, take it and recite a blessing, need not recite the blessing again,”¹⁸² 40a and in similar cases. The Rosh writes that if one slaughters livestock or fowl and afterward says, “Bring others to slaughter,” or if they mention any other matter related to the ritual slaughter, it is not considered an interruption.¹⁸³ Further, the Rosh writes, some say that one who searches for *chametz* should not speak until completing the search. Some add, if one converses in matters that are not related to the search, one must go back and repeat the blessing. This does not seem right to me. Rather, one should be careful not to speak between the blessing and the search, but once one begins the search, speaking is not considered an interruption. It is just like sitting in a *sukkah* or conversing during a meal; they are not an interruption, making one go back and recite the blessing for the *sukkah*, or reciting the blessing over the bread. We only consider conversation an interruption between (arm) *tefillin* and (head) *tefillin*, since the first blessing counts for the head *tefillin*, so that if one talks (after the first blessing), then one has to recite the blessing *lihaniach tefillin*, “for the placing of *tefillin*,” again, according to *Rabbeinu* Tam. According to Rashi, however, they are considered two *mitzvot*; they do not prevent one another. Even if one does not converse, one still recites the blessing, *Al Mitzvat tefillin*, “Concerning the *mitzvah* of *tefillin* (when putting on head *tefillin*). Therefore, there can be an interruption (between the two *tefillins*). Still, in the first place, it is better to be careful not to engage in needless conversation until one completes the search in order to concentrate during the entire search for *chametz* and search properly in all the rooms and attics, and any place where *chametz* may be found.

footnotes:
¹⁸¹ Birchot Hanehenin
¹⁸² BT Berachot
¹⁸³ Rosh 6:22


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 32
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 32](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/32)

כת' הר' יעקב בן הרא"ש צריך האדם לכוין בכל הברכות שהוא מברך פירוש המלות שמוציא בשפתיו מפיו ובהזכירו השם יכוין פי' קריאתו באל"ף דל"ת לשון אדנות שהוא אדון הכל. ויכוין עוד פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א לשון הויה שהוא היה והווה ויהיה, ובהזכירו אלהים יכוין שהוא תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים כי אל לשון כח וחוזק הוא כמו ואת אלי הארץ.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
Rabbi Yaakov ben HaRosh writes: A person must be intentional about the meaning of the words in the blessings one recites. When one mentions God’s name,¹⁸⁴, the tetragrammaton. While it is pronounced *Adonai*, it is written *Yud Hay Vav Hay*. one simultaneously focuses on the pronounced word, *Adonai*, spelled *aleph dalet vav nun yud*, which is the language of sovereignty. But one should also focus on the written name of God, whose pronunciation is unknown, spelled *Yud Hay Vav Hay*. According to tradition, this name was only pronounced by the high priest once a year in the Holy of Holies. This is the language of existence, since God “was, is, and will be.” When one says *elohim*, one should focus on God’s power and might; that God is all powerful among those above and below. *El* is the language of strength and power as in, “God carried away the nobles of the land.” (Ez. 17:13)

footnotes:
¹⁸⁴ Abudraham is referring to YHVH


###### Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 33
[Abudarham, Third Gate; Blessings on Commandments 33](https://torahapp.org/share/book/Abudarham/s/Third%20Gate%3B%20Blessings%20on%20Commandments/r/33)

גרסינן במנח' בפרק התכלת תניא ר' מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה. ותמצא כי מה בחלוף אותיות א"ת ב"ש עולה למנין מאה - י"ם ה"ץ. עוד יש רמז להם מן הנביאים שנאמר ומה ה' שואל ממך בגימטריא מאה. וגם יש רמז מן הכתובים שנאמ' הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', כלומר כמנין כי כן דהיינו מאה יברך גבר. ואלו הן מאה ברכות בין היום והלילה, על נטילת ידים, אשר יצר את האדם, אלקי נשמה שנתת בי טהורה, הנותן לשכוי בינה, פוקח עורים, מתיר אסורים, מלביש ערומים, זוקף כפופים, מגביה שפלים, רוקע הארץ על המים, שעשה לי כל צרכי, אוזר ישראל בגבורה. המכין מצעדי גבר, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, המעביר חבלי שינה מעיני, על דברי תורה, הערב נא, אשר בחר בנו מכל העמים, ברכת ציצית, ברכת תפילין, ברוך שאמר, כל אלו שלשה ועשרים ושבע ברכות של ק"ש שחרית וערבית לפניה ולאחריה וברכת יראו עינינו שהוסיפו בערבית הרי אחת ושלשים. ושלש תפלות שבכל תפלה מהן י"ט ברכות עם ברכת המינין שהוסיפו הרי שמונה ושמונים. וכשהוא אוכל שתי סעודות של כל יום מברך י"ב ברכות ששה בכל סעודה, אחת כשנוטל ידיו תחלה, וברכת המוציא וד' ברכות של ברכת המזון הרי מאה חוץ מברכות המים והיין והפירות וכמה פעמים שחייב לברך כשיצטרך להפנות גדולים או קטנים. ובשבתות וימים טובים חסר מאלו המאה ל"ח כי אין בתפלות השבתות והמועדים כי אם שבע ברכות בכל אחת ובתפלות החול יש י"ט ברכות בכל תפלה הרי חסר שתים עשרה בכל תפלה שהם ששה ושלשים בשלש תפלות. וברכת התפילין וברכת יראו עינינו שתים הרי ל"ח. וכנגדן תמצא השלמה בשבתות וימים טובים כיצד בלילי שבתות וימים טובים אומ' ברכה אחת מעין שבע ומקדשין קדוש בביתם. ומוסף שיש בו שבע ברכות הרי תשע, ובסעודה השלישית ששה, על נטילת ידים, וברכת המוציא וברכת המזון שיש בה ארבע ברכות הרי ט"ו, חסר כ"ג וברכות היין והמים ועוד אמרינן בפרק התכלת אמר רב חייא בריה דרב אויא בשבתות וימים טובים דלא נפישי ברכות ממלא להו באספרמקי ומגדי, פי' אספרמקי מיני בשמים, ומגדי מיני פירות, כיצד יעשה מריח ריח זה ומברך לפניו וחוזר ומריח ריח זה ומברך לפניו ברכה הראויה לכל אחד ואחד. ואוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו, וחוזר ואוכל מעט מפרי זה ומברך לפניו ולאחריו ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה ברכות. וגם יכוין בשבתות וימים טובים לברכת הקורא בתורה והמפטיר ויענה אחריהם אמן כי אמרו רז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך ויעלו לו להשלים מאה ברכות ואם יכול להוסיף על מאה ברכות הרי זה משובח כמו שאמ' דוד והוספתי על כל תהלתך. ואמר עוד פי יספר צדקתך כל היום תשועתך כי לא ידעתי ספורות.

**Rabbi Mark Greenspan, 2023:**
We read in *Menachot*, Ch. 4 (*Perek HaTechlet*): “It is taught in a *Braita*. Rabbi Meir said, ‘A person is obligated to recite 100 blessings every day, as is written, “And now, Israel, what [*ma*] does the Lord your God require of you” (Deut 10:12). Do not read it as *Ma* (what) but *Meah* (100).¹⁸⁵ 43b You will find that if you switch the letters according to *At Bash*¹⁸⁶ cipher is a particular type of monoalphabetic cipher formed by taking the alphabet and mapping it to its reverse, so that the first letter becomes the last letter, the second letter becomes the next to last letter, and so on. *Atbash* - Wikipedia equals 100; י"ם ה"ץ *Mem* switches with a *yud* (10) and *hay* switches with a *tzadi* (90). There is also a hint from the prophets, as is written, “What does the Lord require of you (*mimcha*) ” (Micah 6:8). The numerical value of *mimcha*, “from you,” is 100. There is also an allusion to this in the Writings (*Ketuvim*), as is stated, “So shall (*ki khayn*) the person who fears *YHVH* be blessed.” (Ps. 128:4) The numerical value of *Ki khayn*, “So shall” shall a person bless is 100. These are the 100 blessings that are recited either during the day or night:
1. *Al nitilat yadaim* - washing the hands
2. *Asher yatzar* - upon exiting the privy
3. *Elohai neshama* - for returning our soul
4. *Hanoten lisechvi -* gave the rooster understanding
5. *Pokeah ivrim* - gave sight to the blind
6. *Matir asurim* - who frees the bound
7. *Malbish Arumim* - who dresses the naked
8. *Zokef kefufim -* strengthens the bowed down
9. *Magbiah Shefalim -* raises the lowly
10. *Roka ha’aretz* - spreads the earth above the waters
11. *Sha’asa li tzorchi -* provides our needs
12. *Ozer Yisrael Begevurah* - Girds Israel with might
13. *Hameichin mitzadei* - who prepares a person’s steps
14. *Shlo asani goy -* did not make me a gentile
15. *Shlo asani aved* - who did not make me a slave
16. *Shlo asani esha* - did not make me a woman
17. *Hamavir sheina* - removes sleep from my eyes
18. *Al divrei torah* - blessings for torah study
19. *Ha’arev na* - blessings for torah study
20. *Asher Bachar Banu* - blessing for torah study
21. *Tzitzit* - wearing a tallit or fringes
22. *Tefillin -* wearing phylacteries
23. *Baruch Sh’amar -* opening blessing for *zemirot*.
**This adds up to twenty-three blessings**
24. 8 blessings morning and evening before and after the Shema - 3 in the morning and 4 at night, plus *yeru einenu -* recited by some in evening service
 32. 19 blessings, including the blessing against sectarians - it is recited three times a day. These are three recitations of the Amida, which add up to 57 blessings. **Together with the previous blessing, this adds up to eighty-eight blessings**
89. 12 blessing at meals - six at each meal: one for washing. One for motzi. Four blessings in Grace after meals. **This adds up to 100 blessings, not including the blessing for wine, fruit…**
On Sabbath and holy days, one lacks 38 blessings since the *Tefillah* prayer of Sabbath and holidays only has seven blessings in each of its recitations. There are 19 blessings in the weekday *Amidah;* one is lacking 12 blessings in each *Amidah* prayer, which adds up to 36 blessings (that are lacking). In addition the blessing for *tefillin* and the blessing *yiru eineinu*¹⁸⁷ in evening service in the Ashkenazic tradition in the diaspora. It generally does not appear in the Sephardic or Edot HaMizrach version of the evening prayers and generally is not recited in the land of Israel. adding up to 38 blessings. How does one make up for these blessings on the Sabbath and holidays? One recites one blessing that includes all 7 (in the evening service) and *Kiddush* at home. There are 7 blessings in the *Musaf Amidah*. Together, this adds up to 9 blessings. At the third meal on the Sabbath, there are 6 blessings (washing, *motzi*, and *Birkat Hamazon* of which there are 4 blessings. Together they add up to **15 blessings.** We are still lacking 23 blessings. One would add blessings for wine and water, and read in *Menachot*, Ch. 4 (*Perek HaTechelet*) Rav Ḥiyya, son of Rav Avya, said, “ On Shabbat and Festivals, when there were not enough blessings, they made an effort to fill this quota of blessings with blessings *be’isparmakei* and *migdamei*.”¹⁸⁸ 43b ***Peirush:** be’isparmakei* were spices, and *migdamei* were sweet fruits. How did they do so? They would make spice, and on one of them, they would say a particular blessing, and on another, for spice, they would say a blessing that was fitting for each one. One would then eat a small amount of greens, and one would recite a blessing before and after it, and then one would eat some fruit and recite the blessing before and after it, counting all the blessings until they added up to 100 blessings. One would also have the intention on the Sabbath and holidays to listen to the blessings for the *Torah* and *Haftorah* and answer *Amen* after them, for the sage said that the one who answers *Amen* is greater than the one who recites the blessing.¹⁸⁹ 53b (In this way) The blessings add up to 1oo, and if one can add even more blessings, it is praiseworthy, as David said, “As for me, I will hope always, and add to the many praises of You.” (Ps. 71:14) And he also said, “My mouth counts Your blessings, of Your deliverance all day long, though I know not how to count them.” (Ps. 71:15)¹⁹⁰ can mean to tell or to count.

footnotes:
¹⁸⁵ BT Menachot
¹⁸⁶ The Atbash
¹⁸⁷ Appears before the Amidah
¹⁸⁸ BT Menachot
¹⁸⁹ BT Berachot
¹⁹⁰ I have translated this verse in the way that I believe Abudraham is reading it, based on the homoletical reading of the verse and not on the literal meaning of the verse. The Hebrew verb יספר SFR