## Against Flaccus Chapter 4

###### Against Flaccus 4:1
[Against Flaccus 4:1](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:1)

**פרק רביעי: פלאקוס נואש מכל תקוה ונופל ברשתם של מנהיגי ההמון באלכסנדריה. המה סובבים אותו בנכליהם.** 
[16] כאשר נודע לפלאקוס, שגם האיש הזה הומת, אבדה לו שארית תקותו האחרונה, ולא יכול עוד לתת את לבו לעניני המדינה כמלפנים באשר חלשה דעתו עליו.

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[16] So when Flaccus learnt that Macro too had been put to death he completely lost any hope that he still had and could no longer keep any grip of affairs, so utterly enfeebled was he and incapable of solid judgement.


###### Against Flaccus 4:2
[Against Flaccus 4:2](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:2)

[17] ומכיון שהרשות נואשת מכוח שלטונה, מן ההכרח שהנתינים יפרקו כרגע את עולה מעל צואריהם, ובראש וראשונה – האנשים אשר התרגלו לחולל מהומות בגלל סבות זעירות וקטנות־ערך. ועל כולם עולים המצרים¹⁵ אשר הסכינו להפיח שביב קטן לתבערה גדולה.

footnotes:
¹⁵ ועל כולם עולים המצרים וכו'. על הקוים האופיניים האלה של אנשי מצרים מעידים גם סופרים אחרים. לפי קורטיוס (5, IV) שואפים המצרים למהפכות. דומה לזה היא דעת סנקה Seneca ad Helviam 19, 5). גם הסופר אמיאנוס מרצלינוס (Ammianus Marcellinus XII, 11 מדגיש, שאנשי מצרים מחוללים מהומות באין כל סבה חשובה. רוח מרדים ושאיפה לשפוך דם מיחס דיון קאסיוס (Dio Cassius XXXIX, 58) ביחוד לאנשי אלכסנדריה. השוה גם דיון קאסיוס LI 17,2.

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[17] And when the ruler despairs of keeping control the subjects necessarily at once become restive, particularly those who are naturally excited by quite small and ordinary occurrences. Among such the Egyptian nation holds the first place, accustomed as it is to blow up the tiniest spark into grave seditions.


###### Against Flaccus 4:3
[Against Flaccus 4:3](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:3)

[18] משבא פלאקוס במבוכה ללא מוצא לבשה אותו רוח חרדות והכניס פתאום שינויים בכל [הליכותיו]. בה במדה חלה תמורה רעה גם בדרך מחשבתו. פתח ברעיו המסורים לו ביותר; בידידיו ואוהביו הטובים הטיל חשד והרחיקם מעליו, ועם שונאיו הגלויים מלפנים עשה שלום ושם אותם מתי סודו לכל דבר.

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[18] Flaccus, thus left without help or resources, was much agitated and at the same time as his reasoning powers deteriorated made changes in all his recent policy, beginning with his treatment of his closest companions. For he suspected and repelled those who were well disposed and particularly friendly to him, while he allied himself to those who from the first had been his avowed enemies and took them for his counsellors in every matter. But their rancour was still there.


###### Against Flaccus 4:4
[Against Flaccus 4:4](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:4)

[19] אפס כי הם לא חדלו רוגז, ורק בלשונם התכחשו כאילו נהפכו (לו לידידים), ובאמת היתה השנאה כבושה בלבם. המה שנו את טעמם כבבית־החזיון,¹⁶ והתחפשו לאוהבים נאמנים, עד אשר צדוהו ברשתם כליל. והשליט היה לנתין, והנתינים – למפקדים. המה הציעו הצעות נפסדות מאד, והצעות אלה [נתקבלו ו־] נחתמו מיד.

footnotes:
¹⁶ כבבית החזיון וכו': מן הראוי להעיר, שבספרי פילון, וביחוד בספריו ההיסטוריים, חוזרות ונשנות השואות לקוחות מחיי התיאטרון (משחקי המימוס, חזיונות תוגה, רקודים וכדומה). טעמו של דבר הוא כי היהודים שבערים ההליניסטיות – כפי שידוע לנו ממקורות שונים – היו מבקרים בבתי החזיון היוניים, ורק בארץ ישראל נמנעו מזה. אבל גם שם נמצאו אנשים שלא שמו לב לאסור אשר הוציאו בעלי התלמוד על הבקור בתיאטרון משום "מושב ליצים"; ומכאן הצורך להזהיר תכופות את העם מלכת "לבתי תיאטראות וקרקסאות". גם במדרש מצויות דרשות המוקדשות לאסור זה. ואשר לפילון הנה הוא עצמו מעיד עליו, שבקר במשחקי התחרות של המתגוששים (פילון, על חרות הצדיק סע' 26) ובהצגת חזון התוגה מאת הטרגיקון אֶבריפידס (שם סע' 141).

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[19] The apparent reconciliation was a counterfeit, existing only in words. In real fact they cherished an implacable vindictiveness and acting as in a theatre the part of genuine friends they carried him off into complete captivity. The ruler became the subject, the subjects leaders, who put forward very pernicious proposals and straightway set on them the seal of reality.


###### Against Flaccus 4:5
[Against Flaccus 4:5](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:5)

[20] האנשים הוציאו לפעולות את כל העולה על רוחם, והוא (פלאקוס) שמש להם כעין פרצוף אלם שעל הבימה, ואת שם השלטון נשא אך למראית עין. (אנשים אלה היו): דיוניסיוסיס¹⁷ חונפי ההמון, לאמפונים מכתבי עמל, איסידורים מעוררי מריבות, שוחרי מדנים, חורשי אָוֶן, משביתי שלום המדינה – זה שמם לעולם.

footnotes:
¹⁷ דיוניסיוסיס וכו'. בעוד שפילון מרבה לספר לנו על לאמפון ואיסידורוס גם בספר הזה וגם ב"המלאכות", אינו מוסר לנו פרטים חשובים ע"ד דיוניסיוס זה שהיה כנראה אחד מן הדימגוגים האלכסנדרוניים. גם בפאפירוסים על משפט צוררי ישראל לפני הקיסר קלודיוס (הפאפירוסים הוצאו לאור בראשונה על ידי תיאודור ריינאך ואולריך ווילקן) נשתמרו רק השמות של איסידורוס ולאמפון ואין זכר לדיוניסיוס. אמנם כלם היו בני חבורה אחת, ובודאי מצא מין את מינו…

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[20] They proceeded to confirm all their plans, and took Flaccus like a masked dummy on the stage with the title of government inscribed upon him merely for show, to be an instrument in the hands of a popularity-hunting Dionysius, a paper-poring Lampo, an Isidorus, faction leader, busy intriguer, mischief contriver and a name which has gained special currency—state embroiler.


###### Against Flaccus 4:6
[Against Flaccus 4:6](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:6)

[21] הללו חברו יחד וחבלו תחבולה נוראה על היהודים, ואחרי כן באו חרש אל פלאקוס ואמרו אליו:

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[21] All these combining concerted a plot of the most damaging kind against the Jews and coming to Flaccus privately said,


###### Against Flaccus 4:7
[Against Flaccus 4:7](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:7)

[22] "לשוא נשאת עיניך אל טיבריוס נירון הצעיר, לשוא תלית אחרי כן את תקותך בידידך מאקרון; אין טובות צפויות לך מעם הקיסר. ולפיכך עלינו לחפּש אחרי מליץ בעל השפעה גדולה, אשר יהפוך את לב קאיוס עליך לטובה.

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[22] “Lost are your prospects from the boy Tiberius Nero, lost too the hope that you had next to him in your comrade Macro, and your expectations from the Emperor are anything but favourable. We must find you a really powerful intercessor to propitiate Gaius.


###### Against Flaccus 4:8
[Against Flaccus 4:8](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:8)

[23] והמליץ היא העיר אלכסנדריה אשר זכתה לאותות כבוד¹⁸ מאת כל בני בית אבגוסטוס מלפנים, וביחוד מאת אדוננו המולך כיום. והיא תמליץ עליך, אם רק תגיש לה שי; וזאת המנחה הגדולה אשר תתן לה, כי תסגיר בידיה את היהודים".

footnotes:
¹⁸ העיר אלכסנדריה אשר זכתה לאותות כבוד וכו'. יש בזה הפרזה עצומה, כי מימי יוליוס קיסר ואילך נבדלה אלכסנדריה לרעה מכל הערים ההלניסטיות. אלכסנדריה היתה משוללת שלטון עצמי המיוחד לערים האלה, וקרוב לודאי, שבכלל לא היתה מועת העיר (בולי) קימת באלכסנדריה. לשלטון הרומי היה אופי צבאי יותר מאשר אזרחי, והנציב לא היה ממעמד הסנטורים (כמו למשל בסוריה), אלא ממעמד הפרשים (כמו ביהודה הקטנה). הנציב משל בחוזק־יד, והיה מוכן לדכא כל נסיון מרד מצד אוכלוסי המדינה הנוטים למהומות. מאידך גיסא היו גם מקרים שבני בית אבגוסטוס הראו אותות חבה לעיר אלכסנדריה, כגון גרמניקוס שחלק בשנת בצורת (שנת 19 לפי הספירה הרגילה) הרבה תבואה בין יושבי אלכסנדריה. ראה יוסף ב"מ "נגד אפיון" ב', ס"ג וסוויטוניוס, חיי טיבריוס סע' 52. – על תשוקתו של קאיוס לבקר באלכסנדריה ראה "המלאכות" סע' 338. אמנם זאת לא היתה אהבה שאינה תלויה בדבר, כי קאיוס קוה להערצה אלהית מאת יושבי העיר (ראה שם). "אהבת" קאיוס לעיר ההיא היתה איפוא התוצאה של התאלהותו, וזו לא באה אלא לאחר זמן. מכאן שפילון מערבב מוקדם במאוחר.

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[23] Such an intercessor is the city of the Alexandrians which has been honoured from the first by all the Augustan house and especially by our present master; and intercede it will if it receives from you some boon, and you can give it no greater benefaction than by surrendering and sacrificing the Jews.”


###### Against Flaccus 4:9
[Against Flaccus 4:9](https://torahapp.org/share/book/Against%20Flaccus/r/4:9)

[24] תחת למלא את חובתו, לגרש את היועצים ולהתקצף עליהם כעל צוררי המדינה השואפים למהפכות, נעתר לעצתם. תחלה הסתיר את מזמותיו אף כי (גם אז) לא הטה אוזן קשבת לשני הצדדים בלא הבדל, כי אם נטה לצד השני, ולא נתן (ליהודים) את חופש הדבור כאשר נתן לאחרים; ומדי התקרב אליו אחד היהודים, היה פונה לו עורף; ורק עם היהודים התהלך בקרי. אך לאחרונה גלה כבר את שנאתו לעיני כל.

**Loeb Classical Library, Harvard University Press, 1941:**
[24] Though on hearing these words it was his duty to repulse and frown upon the speakers as sedition-makers and enemies of the commonwealth he subscribed to their suggestions. At first he showed his hostile intentions in a somewhat less obvious way by refusing to give a fair and impartial hearing to the parties in disputes and leaning to one side only, while in all other matters he gave them no right of free speech, but whenever any Jew approached he turned away, while to all others he made himself easily accessible. But later he also showed his ill-will openly.