## Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei

###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 1
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 1](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/1)

**רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה'.** פירוש ע"פ מ"ד בגמ' דברכות דף י"א ע"א א"ל ההוא צדוקי לברוריה כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני א"ל שטיא שפיל לסיפיה דקרא כי רבים בני שוממה וכו' אלא מאי רני עקרה רני כנ"י שדומה לעקרה שלא ילדה בנים לגיהנם. וי"ל למה ל"א רני שלא גדלה בנים רשעים ולמה תלי' בעקרה. ונר' עפ"י מ"ד בפסוק ותאמר א"כ למה למה זה אנכי פירש"י א"כ גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון. ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וכו' ורב יעבוד צעיר. ויש לתמוה על מה שאמרה למה זה אנכי מתאוה וכו' ואלו לא היתה מתאוה וכו' והיה לה צער הריון היתה מוכרחת לסבול ועם מי נתוכחה. ועוד מה השיב לה הקב"ה שני גוים בבטנך איך שייך תשובה זו על השאלה. ונר' דהענין הוא ע"פ מה דאי' באיוב דפתח פומיה ואמר יוצר הכל בחכמה ועושה עש כסיל וכימה למה ברא מרגיזי אל ונותן חיים למרי נפש החיוני הלא אין דבר נסתר מנגד עיניך ואולם באמת אין זה טענה דהקב"ה ברא העולם ונתן רוח להולכים בה ועולם כמנהגו נוהג והבחירה נתן לבני אדם לענות בו ואיש כל הישר בעיניו יעשה. ואולם כל זה דווקא אם העולם נוהג בטבע אבל אם הקב"ה עושה נס נגד הטבע כה"ג בוודאי לא יברא רשע. וזהו שאמרה רבקה מפני דצער הריון שלה היה כשעוברת על פתח בית המדרש יעקב מפרכס לצאת וכשעוברת על פתח ע"ז עשו מפרכם לצאת ולכך אמרה למה זה אנכי דהקב"ה חונן אותה להיות לה ולד שלא כדרך הטבע דהיא היתה עקרה ולמה ברא רשע ושפיר אמרה למה זה אנכי כנ"ל והשיב לה הקב"ה שני גוים בבטנך ורב יעבוד צעיר שיעקב שהוא רב יעבוד לעשו שהוא הגלות המר הזה ועי"ז יתוקנו בני יעקב מכל צחצוחי טומאה. וא"כ לתיקון ההוא נברא עשו הרשע וא"כ אין לך להרהר ע"ז. וז"ש ברוריה רני עקרה ר"ל דמפני כך יתרון עקרה על שהיא עקרה ואם הקב"ה פקד את רחמה אינה מולדת רשעים כוותייכו כי זהו שלא בדרך הטבע כנ"ל. ואולם רבקה היתה עקרה ונתעברה ואעפ"כ מולדת את עשו לכך אמר כי רבים בני שוממה שהמה רבים ויעבדו לצעיר לתקן חטאם אבל ציון כל בניך לימודי ה' וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 2
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 2](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/2)

**באופן אחר** נרא' ע"פ מ"ד במדרש ושרי עקרה אין לה ולד ופריך פשיטא אם היא עקרה אין לה ולד אלא עיקר מתרין לא היה לה פי' דלא היה לה רחם כלל דניטל האם שלה. ולפ"ז יש לפרש כאן נמי רני עקרה לא ילדה דלא היה לציון אם כלל ואם של ציון הוא השכינה דבבית שני לא היה השכינה שורה שם. ואי' גדול יהיה כבוד בית האחרון יותר מן הראשון שהיו גדולים במנין עם שהריבוי עם היה יותר מן הראשון דאיתא פ"א צוה ינאי המלך ליקח כוליא א' מכל פסח והיו מונין הכליות והיו כפלים כיוצאי מצרים והרבה אנשים נמנין על פסח אחד בחבורה אחת. וי"ל הטעם על שהיו יותר במנין מן בית ראשון עפ"י מ"ד ראיתי בני עליה והמה מעוטים פי' דהאנשים אשר הרה"ק שורה עליהם המה מעוטים. וכמו שהיה שבט קהת מעוטים במספר מכל השבטים מפני דנשאו הארון הקודש והיה מכלה בהם ולכך בני עליה המה מעוטים ולזאת הסיבה לא היו ישראל כ"כ גדול במנין בבית ראשון מפני דהשכינה היה שורה בבית ראשון ואולם בשני לא הי' השכינה שורה ולכך היו מרובים במנין וז"ש כי רבים בני שוממה מבני בעולה ר"ל דבבית שני היו שוממים מהשראת שכינה והיו מרובים מבית ראשון במנין כנ"ל וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 3
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 3](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/3)

**באופן אחר** נרא' עפ"י מ"ד בזמן שהיו ישראל שרוים על אדמתם היו מקבלים שפע מן הקב"ה בלי אמצעית השרים כלל. וכן אותן הניצוצין קדישין הנאצלין מן הקודש פנימה היו ישראל מקבלים והן היו נביאים וחכמים ומישראל היה מקור החכמה ואולם כאשר תקפו עלינו צרות והלכו ישראל מגולה לגולה וממדינה למדינה נאבדה חכמת חכמי' ובינת נבוניו תסתתר. והטעם הוא מפני דאותן ניצוצין נמסרין לשם המיוחד לאותה אומה שישראל שרוין בו בגולה והשר ההוא המיר קדשים בחולין בעלי מומים וירעו עד שיסתאבו והן רשעי ישראל אשר יצאו מהדת ונטמעו והשר ברר לו מנה יפה מאותן ניצוצין קודש ונתנה לבני עמו ולכך מצינו חכמי או"ה וחכמה זו גנובה מישראל ולפעמים יתגיירו עצמם. ואולם הקב"ה מעציר אותן ניצוצין ואין כלל לישראל מפני תיקון חליפין וכנ"י היא עקרה וז"ש הנביא רני עקרה דמפני שהיא עקרה תרון על שלא נתערבו ענפוהי באילן סרק ומפרש הטעם לפי שרבים בני שוממה וכו' ר"ל בזה שרבים נתערבו באומות העולם מבני שוממה כנ"ל ואולם לעתיד לבא יחזירם ה' וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 4
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 4](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/4)

**הרחיבי מקום אהלך וכו' האריכי מתריך וכו' כי ימין ושמאל תפרוצי וכו'.** פי' על כמה אופנים דאי' לעתיד ירחיב הקב"ה את מקום מקדשנו וזהו הרחיבי מקום אהלך. וידוע דהמקדש שלמטה הוא מכוון נגד מקדש שלמעלה ואם יתרחב המקדש למטה גם מקדש שלמעלה יקבל תוספת. ומקדש שלמעלה הוא בעצם השמים ואם יתרחב המקדש גם השמים יתפשטו על כל גדותיו דהיינו הכדור שמים יתרחב ובמים נקראים יריעה כמ"ש נוטה שמים כיריעה וז"ש ויריעות משכנותיך יטו דהיינו השמים למשכן שלמעלה כנ"ל. ואיתא טעם למה יתרחב מקדש שלמטה מפני דהמקדש היא מרכז מארץ ישראל. ולעתיד ינחיל הקב"ה לישראל עוד שלוש ערים והם קני וקניזי וקדמוני וחמשה ערי סדום דלעתיד יתישבו ערים נשמות והמקדש צריך להיות במרכז האמצעי וזה המקום מיוחד ג"כ לשכינה לכך יתרחב המקדש וז"ש הנביא העעם למה יתרחב ומפרש כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש הם שלש מדינות הנ"ל וערים נשמות יושיבו הם סדום ועמורה אשר היו שוממים יהיו בנוים על תלפיות וק"ל. באופן אחר נראה דאיתא דמקדש שלמטה היה עושה שני פעולות א' שממנו נאצל רה"ק על חכמי הדור כאשר עלו בני ישראל לראות ברגל. ועוד השפע מדברים ההויים בעולם כגון זהב וכסף כי צפים היו קירות הבית בזהב. וידוע דרה"ק אין לה גבול כלל מפני דזהו מעין עה"ב ועה"ב הוא נחלה בלי מצרים וכן אי' כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים דשבת הוא דוגמא מעין עה"ב ולכך זוכה לנחלה בלי מצרים ואולם דברים ההוויים יש להם קץ וגבול והן כסף וזהב ולכך יש גבול למקדש שמורה על דברים גשמיים אשר יש להם קץ ולזאת הסיבה היה קטן משכן שעשה משה כי מעלת ישראל היה אז גדול וכולם היה זוכים לחזות בנועם ה' והגשמי היה מעט ולכך היה המשכן קטן כי זהו מורה על גשמי וממשה ואילך היה הולך וגדל כי נתרבו דברים ההווים. ואולם לעתיד יהיה מעלת ישראל גדול בשני ענינים שממנה מעין נובע ממקור רוח הקודש וגם יתענגו בטוב עוה"ז ברוב עושר כמו שייעדו הנביאים ולרה"ק לא יהיה גבול כלל רק לדברים הגשמיים יתרחב המקדש וז"ש הרחיבי מקום אהלך וכו' ואי' בזוהר שהמשכן שעשה משה נגנז עתה אבל לעתיד יקימו אותה במדבר והמדבר הוא עכשיו ארץ מלחה מקום נחש שרף ועקרב. אבל לעתיד יהיה כגן רטוב ושם יקימו את המשכן ויעלו עולות לה' ויזבחו זבחים וז"ש ויריעות משכנותיך יטו וכו' וידוע דבימי משה לפעמים מפרקין המשכן בנסוע העם ולפעמים מקימין המשכן והטעם על שהיו מפרקין המשכן דאי' במדרש דמנהג המלך הוא לצאת בראש העם למלחמה ולא לישב בביתו ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ולכך היה מפרקין המשכן וז"ש ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך וזה היה במדבר דלפעמים גייסות ממשמשין ובאין אבל לעתיד יאבד חרב וחנית ויהיה שלום בארץ ואין מחריד וא"כ לא יפרקו את המשכן. וז"ש ויתדותיך חזקי. וכבר בארנו דהמקדש יהיה לעתיד מעולה בשתי מעלות שיהיה מעין עה"ב דהיינו רה"ק וזה אין לו גבול ועה"ב נקרא ימין דכתיב אורך ימים בימינה ואריכת ימים המיועד הוא לעולם שכולו ארוך וגם יהיה בו מעלה מדברי הגשמי כגון ריבוי זהב כנ"ל וזהו נקרא שמאל כמ"ש ובשמאלה עושר וכבוד וז"ש כאן כי ימין ושמאל תפרוצי ר"ל כוונה הנזכרת וזהו הרחיבי מקום אהלך כנ"ל. וערים נשמות יושיבו הם המדבריות אשר היו מעון תנים יתישבו וז"ש ויריעות משכנותיך יטו דבמדבר יהיה מקום למשכן משה כנ"ל וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמ' דב"ב דבבית שני היה פרוכת מבדיל בין הקדש לקדשי קדשים ושתי פרכת היו שם אחת מבפנים ואחת מבחוץ ואמה אחת היה ריוח ביניהם מפני דבבית ראשון היה בנין של אבנים אבל בית שני היה גדול מבנין בית ראשון ולא היה מקבל בנין של אבנים ולכך עשאו פרוכת והניחו אמה פנוי וזה אמה טרקסין. ולעתיד ירחיב ה' את גבולנו ואמה זו יתוסף להיכל הקדש פנימה. והענין מפני דבבית ראשון ושני לא היה אמת בשלימות מפני דקדשי קדשים היה עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ואם תכפול כ' פעם כ' יהיה ת' מכוון וזהו היה בבהמ"ק דלפעמים ת' תחיה והיינו כשהכהנים גדולים היו כשרים ולפעמים ת' תמות כדאי' בגמ' פעם אחת נכנס כה"ג אחד והיה מחשבתו זר ומת שם וזהו סיבה משום דלא היה אמת כלל בשלימות רק ת' לבד ונשאר א' מ' וז"ש הושע אם על הבנים רוטשה ואולם לעתיד יהיה אמת בשלימות שיתוסף אמה טרקסין מבפנים וכמו כן מב' צדדים חצי אמה והוי כ"א על כ"א וזהו תמ"א והיינו אמת וז"ש הנביא הרחיבי מקום אהלך הכוונה שיתרחב היכל הקודש דהיינו אמה הנ"ל כדי שיהיה אמת בשלימות ויריעות משכנותיך יטו ר"ל שיסיר הפרוכת אשר הבדיל בין הקודש הנ"ל. ויתדותיך חזקי ר"ל מפני דבבית שני לא היה היסוד יכול לקבל בנין של אבנים ולעתיד יהיה מחיצות של אבנים חוץ לאותו אמה ויתרחב המקדש כנ"ל ויהיו היסודות חזקים. כי ימין ושמאל תפרוצי הכוונה שיתרחב גם מן צפון ודרום חצי אמה מזה ומזה כי דרום נקרא ימין וצפון נקרא שמאל. וערים נשמות יושיבו פי' ע"פ מ"ד בתהלים אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ארצנו תתן יבולה דבזמן שהאמת הוא בארץ כל העולם מתברך ואין מדבר כלל בעולם וז"ש וערים נשמות יושיבו כנ"ל דיהיה אמת בארץ וא"ש וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 5
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 5](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/5)

**אל תיראי כי לא תבושי ולא תכלמי כי לא תחפירי וכו'.** פי' עפ"י מ"ד ויאריכו הבדים ויראו שכל זמן היו ישראל רואין אהבת השכינה דהיינו מעשה הכרובים ופה"ג והכתיב ולא יראו כבלע את הקדש ומתו ומשני במדבר היה לישראל דין כלה בבית אביה וכלה בבית אביה היא בושה מלהסתכל וכך היו ישראל במדבר ופה"ג א"כ בבית שני למה היה אסור להסתכל דתנן מעשה בכהן אחד שראה הרצפה משונה מחברותיה ובא ואמר לחבירו ולא הספיק לגמור הדבר עד שמת וידעו בבירור ששם הארון נגנז. ומשני גרושה שאני דבבית שני היה לישראל דין גרושה. היוצא מזה בשני זמנים הללו אסור להציץ בכבוד השכינה דהיינו אם היא כלה משום בושת והמחזיר גרושתו משום חרפה שנשאה אחר שגרשה ולעתיד יזכו לחזות בנועם ה' וישראל בשם כלה יכונה כמש"ה כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך וא"כ יתביישו ישראל מלהציץ כמו במדבר ואם נאמר שהיא גרושה האיך יסיר חרפת גרושיה וע"ז בישר הנביא אל תיראי כי לא תבושי דהיינו כבושת כלה ואל תכלמי כי לא תחפירי ר"ל חרפת גרושיה. כי בושת עולמיך תשכחי היינו ימי נערותיך וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד היינו חרפת גרושיה ותוכל לחזות בנועם ה' וא"ש וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 6
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 6](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/6)

**כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וכו'.** פי' עפ"י מ"ד דהלוחות הראשונות נשתברו על שנתנו בקולות וברקים ונתקנאו בו מלאכי עליון על זה וגם במעשה משכן נתקנאו שכבוד ה' יהא חונה במשכן. והקנאה גרמה שנחרב בית ראשון ושני ואולם במין האדם ג"כ נתקנאו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו לכן אמר הקב"ה למלאכים נעשה אדם כי הוא עושה שלום במרומיו ושאל למלאכי עליון כדי שיתרצו ביצירת אדם ואיתא השבעתי אתכם בנות ישראל בצבאות או באילות השדה פי' שהקב"ה השביע לכנסת ישראל שלא יעלו קודם זמנם והשביעם בצבאות דהיינו במלאכים והטעם הוא דאם יצאו ישראל מן הגולה שלא יתקנאו בהם המלאכים ויסכימו לעלות אל בית ה'. וזה שאמר הנביא כי בועליך הכוונה כמש"ה כי כאשר יבעול בחור בתולה כן יבעלוך אלהיך דהיינו לעתיד ואמר שזה יהיה בריצוי המלאכים כמו שהיה בתחלת עשיית האדם שאמר נעשה כדי לרצותן כנ"ל וז"ש כי בועליך עושיך דהיינו יהיה כעושיך ומפרש הטעם שיהיה בריצוי המלאכים כי ה' צבאות שמו כנ"ל. אלהי כל הארץ יקרא מפרש דשמא יאמרו ישראל שעדיין לא נצא מקנאת השרים אשר המה מקטרגים עלינו ומפרש דלא יהיה לעתיד שום מושל כי אם ה' לבד וז"ש אלהי כל הארץ יקרא שלא יבא שפע לח"ל באמצעות השר כלל כי אם מן השם לבד וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 7
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 7](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/7)

**כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' וכו'.** פי' עפ"י מ"ד בגמ' גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה דהמוציא את אשתו משום דבר ערוה אסור לחזור לו וישראל נתגרשו על שעבדו ע"ג ואין לך דבר ערוה גדול מזה וכתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' ומשם יקחך ואולם הקושיא מפורסמת איך יתכן דתשובה דוחה את לא תעשה ונראה דהענין הוא עפ"י מ"ד בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כשגגות דהיינו שנידון כאלו הוא שוגג. וענין שוגג הוא שנתקל באבן דהיינו ביצה"ר בלא מתכוין כגון שהיה שכור ונתבלבלה דעתו כך נדונין ישראל. ואי' אם זינתה אשתו תחתיו בענין שהיהה שכורה אינו צריך לגרשה כי אונס רחמנא פטריה ומותרת לבעלה ולזה כיוונו בגמ' באומרם גדולה תשובה וכו' דודאי דכולה אינו דוחה אלא מאיכות התשובה נידון כשכור כנ"ל. ואי' אשת נעורים אסור לגרש אם לא על דבר ערוה אבל זיווג שני מותר לגרש אפי' הקדיחה תבשילו וזהו שניחם הקב"ה לכנסת ישראל כי כאשה עזובה קראך ה' וכו' הכוונה כאלו אשה ההוא שכורה וזינתה באונס וא"צ בעלה לגרשה ואולם יכול הבעל לגרש את אשתו אם לא תמצא חן בעיניו לכך אמר ואשת נעורים כי תמאס דקיי"ל אשת נעורים אסור לגרש אם לא מצא בה דבר ערוה וישראל המה כגן נעול ולא נמצא בהם דבר ערוה כלל וצלולים יעלו אל בית ה' וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 8
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 8](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/8)

**ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך.** פי' עפ"י מ"ד בגמ' דברכות שאמרו ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע א' מה' אלפים וה' מאות וכו' ומסיק שם והיינו דקאמר הנביא לישראל עמי זכר נא וכו' שלא כעס באותן הימים דבלעם היה יודע לכוון רגע שזועם הקב"ה ובאותו רגע היה מקלל ועלתה לו. אבל הקב"ה לא היה כועס באותן הימים וכמה זעמו רגע וכמה רגע רגע כמימרא ע"כ ותמוה הא כבר פריך לעיל וכמה רגע ואי ליתא חד שיעורא הא קסתרי אהדדי ונראה לפרש גם מה שיסד הפייטן והשעות מתחלקת לרגעים ורגעים לרגעים דצריך להבין על מאמר הגמ' שלא כעס באותן הימים הא המשורר אמר ברה"ק ואל זועם בכל יום ואין לומר דלפעמים זועם א"כ בטל מאמר המשורר ונראה מפני דאי' בתוס' להאי לישנא דאמרי' רגע כמימרא א"כ מה היה יכול לומר באותו רגע ומשני דהיה יכול לומר כלם ולכאורה אין הבנה לתוס' הא באמת ביקש לקלל את ישראל קללות נמרצת כאשר הוכיח סופו שנהפכו כל הקללות לברכות וכוונתו היה לקלל יותר ואיך יתכן לומר שרגע הוא כמימרא ונראה דהענין הוא דודאי אל זועם בכל יום והיינו רגע קטנה והוא רגע כמימרא וזהו הכעס הוא מידי יום ביומו לא נעדר וגם יש רגע אחר שזמנו א' מחמשת אלפים וכו' כנ"ל והוא רגע גדולה ובאותו רגע היה יכול לקלל בלעם כמו שהיה בלבבו וזהו כוונת הפייטן והרגעים מתחלקת לרגעים דהרגע גדולה מתחלקת לרגע קטנה כנ"ל וזהו כוונת הגמ' ואל זועם בכל יום דהיינו רגע גדולה שהיא אחד מה' אלפים כנ"ל וקאמר זהו שאמרהנביא לישראל עמי וכו' שלא כעס באותן הימים הרגע גדולה אבל רגע קטנה כעס וע"ז פריך וכמה זעמו רגע וכמה רגע היינו רגע קטנה שהיה יכול לקלל ואמר כמימרא וא"כ לא היה יכול לומר כלום רק כלם ומיושב קושית התוס'. ואולם מחשבתו הרעה ניכרת מתוך מעשיו שביקש לומר כלם דודאי לא היה יכול לומר יותר והקב"ה הפך את הקללה לברכה ונהפך כלם למלך וז"ש וירם מאגג מלכו וז"ש ואתן להם מלך באפי דבעת הזעם נגזר שיהיה מלך על ישראל ואיתא כל הברכות שבירך בלעם חזרו לקללות וא"כ ברכת מלך שב לאחור וזהו היה כליון גלות שגלו ישראל ושם נתקיים הקללה אשר היה מימי קדם וז"ש הנביא ברגע קטן עזבתיך דהיינו באותו רגע שביקש בלעם לקלל ולהפך ובירך ברכת מלך וזהו היה גרמא לכליון החורבן שחזרו לקללות וזהו היה מאותו רגע שנעזבו ישראל וברחמים גדולים אקבצך וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 9
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 9](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/9)

**בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך וכו'.** פי' עפ"י מ"ד בזוהר דמקשה על הא דאמר המשורר חסד אל כל היום ואמר אל זועם בכל יום זהו רגע ובאתו רגע אי אפשר להיות חסד ונראה דהענין הוא עפ"י מ"ד דאמר המשורר אשר נשבעתי באפי אם יבואין אל מנוחתי וצריך להבין אם הקב"ה נשבע מי יתיר לו השבועה וא"כ איך אנו נגאלין. ונראה דקיי"ל אם נשבע אדם בחמתו כאשר כלה הרוגז אין זה שבועה ובזה אנו נגאלין כי הקב"ה נשבע בחמתו ובאפו ועד שיעבור הזעם יש לנו תקנת השבים מהגולה וז"ש אשר נשבעתי באפי. ומיושב קו' הזוהר דזהו חסד אל דאלו לא היה רגע זעם לא היה ח"ו תקנה לישראל וכיש רגע הזעם נשבע א"כ אין זה שבועה ושפיר ישראל נגאלין וז"ש ובחסד עולם רחמתיך דהיינו באותו חסד הנ"ל וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה דקיי"ל המוציא את אשתו בגט משום דבר ערוה אסורה לחזור לו וישראל נתגרשו על שעבדו ע"ג ועתיד להחזיר אותנו ב"ב. ואולם באמת נ"ל הא אין משוא פנים בדבר ונרא' דהענין הוא כמ"ד דרחמנא אסר לנו אחותו וביה אשתכללו כולי עלמא דקין נשא אחותו ואולם רש"י מפרש דחסד הוא דלא היה יכול להיות בענין אחר וכן צריך הקב"ה לרחם על ישראל אם עושין תשובה כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל וזהו תיקון עולם וז"ש ובחסד עולם רחמתיך וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 10
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 10](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/10)

**באופן אחר** נראה ברגע קטן עזבתיך וכו' בשצף קצף וכו' דידוע דבבית ראשון היה שכינה שורה בישראל וכבוד ה' היה חונה בתוך הבית ואין כל אומה ולשון יכול לשלוט בהם וכאשר גברה חטא ישראל השכינה נסע' מהם ובאותו רגע מיד היה נשרף והיו ישראל עזובים כי עזבם ה' ביד אויב. ובבית שני לא היה השכינה שורה בבית רק השגחה היה על ישראל ועל הבית יותר מבגלותנו. אבל השכינה לא היה שורה שם וכאשר סרה השגחה מהאל ית' רגע אחד מיד נשרף הבית. ואי' למה נחרב הבית שני פעמים מפני דשקולה היה שריפת בית אלהינו שהיא מכפרת על כל עונות בית ישראל וא"כ בדין הוא שירחם הקב"ה על עמו והיינו אם לא יחטאו עוד אבל אם חטאו ישראל ומעלו מעל בה' הדין נותן שיגלו ישראל ולכך נחרב הבית שני פעמים שיכפר על העתיד שיהיה בנוי בנין עולם. וז"ש ברגע קטן עזבתיך דהיינו שנשרף הבהמ"ק באותו רגע שהשכינה נסע ממנו והיו ישראל עזובים וזהו עזבתיך ואולם היה לכפרת ישראל שיגאלו וז"ש וברחמים גדולים אקבצך אבל בנין עולם לא היה עדיין וע"ז מפרש בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך דהיינו השגחה ואולם זהו היה כפרה ושיהיה בנוי בנין עולם וז"ש ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה' וא"ש וק"ל:


###### Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 11
[Ahavat Yehonatan, Haftarah of Ki Teitzei 11](https://torahapp.org/share/book/Ahavat%20Yehonatan/s/Haftarah%20of%20Ki%20Teitzei/r/11)

**כי מי נח זאת לי וכו'.** פי' ע"פ מ"ד דהמצרים היו מתייעצים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ומשום דמדה"ד אינו נפרע אלא מכ"מ והקב"ה נשבע שאינו מביא מבול לעולם אמנם לא ידעו שהם יורדים לתוך המים ותהומות יכסיומו. וצריך להבין מאי נפקא מיניה אם הם באים לתוך הים או הים בא עליהם. ועוד אי' דבשעה שדוד המע"ה חפר השיתין היה התהום רוצה לעלות ולהחריב את העולם ויש לתמוה דהקב"ה נשבע שאינו מביא מבול לעולם ואיך בקש התהום לעלות. ונראה דהענין הוא דהמדה"ד נפרע מן האדם על ב' אופנים והיינו אם אדם שלם בתכלית השלימות הקב"ה סך בעדו ומשמר אותו מכל פגע רע ואינו מקבל מקרה ממקרים ההווים בעולם ואולם אם אדם הולך אחר הוללות וסכלות ורשע הקב"ה סר השגחתו ממנו ונמסר לגרמיים השמים ומקבל מהם פעולה כפי שינוי האויר ואינו נמלט ממקרים כי השגחה סר ממנו ולפעמים מדה"ד פורע מאותו האיש דווקא לבד דהיינו שכל העולם שלוים ושקטים והוא מוכה ומעונה באסירי עוני וביסורים קשים ופורענות באים עליו במהירות וזהו כנגד הטבע וכן ענין שבועת הקב"ה שאין מביא מבול לעולם דהיינו דבר שלא כנגד הטבע כמו שהיה בימי נח אבל אם הם באים ויורדים במצולות הים זהו דרך הטבע וזהו אינו בכלל שבועת המבול וכן דוד היה חופר שיתין והיה זה בדרך הטבע שיעלה התהום לקראתו וגם זהו שאמר הנביא כאן מפני דאמר לעיל פני הסתרתי רגע ממך דהיינו שסר השגחה מישראל והיו מקבלים מקרים מן צרות המתרגשות בעולם בגולה וא"כ יאמרו ישראל איך נשוב אל ארצנו אף אם נשבע הקב"ה שמא יגרום החטא ח"ו ויסיר השגחתו מעלינו כמו שהיה בשני בתי מקדשינו וע"ז אמר כי מי נח וכו' כן נשבעתי מקצוף עליך הכוונה דאמר בזאת השבועה שנשבעתי בזה האופן היה כמי נח כנ"ל אבל בדרך הטבע שהיינו דהתהום יעלה וההרים ימשו והגבעות מוטינה זהו יכול להיות אבל אני נשבעת שחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט בשום אופן אפילו השגחה לא יסיר הקב"ה ממך וקום עלי לך מבשרת ציון וכו' וא"ש. ונראה לתרץ על דלא הזכיר שבועות אבות אשר נשבע ה' להם מפני דשבועות אבות היה בכל ענין והיינו עד זמן מיוחד ולכך לא הזכיר שבועות אבות וז"ש כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה הכוונה כמ"ש וגבעות והו זכות אבות שכבר תמה זכות אבות כדאי' ישראל אכלו זכות אבות בימי המן. ואולם חסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה' ובא לציון גואל בב"א: