## Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah Chapter 5

###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:1:7:1
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:1:7:1)

**והא תני על העביט של ענבים כו'.** ע' בשירי קרבן שהניח בצ"ע ונ"ל לתרץ זה דהנה בפסקי תוס' (פ' הנודר מן הירק) כ' דהיכא דיהיה לו מתירין בלא זמן לא בטל אף באינו מינו ע"ש. וראיתי במנחת יעקב (כלל ע"ד ס"ק ע"ד) שכ' שלא ידע מנין להם דין זה ע"ש. ונראה שהם הוציאו זה בכדי לתרץ הש"ס ביצה (ל"ט א') דאמרינן שם גבי מים ומלח לעיסה דאינו בטל משום דהוי דשיל"מ והתוס' נתקשו שם דהא הוי אינו מינו יע"ש וע"כ חילקו התוס' בנדרים לתרץ זה דמשום דהוי דשיל"מ ע"י הזמן לכן גם באינו מינו אינו בטל. ולפ"ז י"ל דגם הירושלמי כאן סובר כסברת התוס' דנדרים הנ"ל וא"כ לא קשה קושיות השירי קרבן דהא גם אם יתן כלי של מים לא יבטל דהוי דשיל"מ ע"י הזמן וגם באינו מינו אינו בטל והמ"א כ' דמהני כלי של מים היינו לפי מה דקיי"ל כדברי התוס' בביצה דגם בדשיל"מ ע"י זמן בטל באינו מינו ע"כ כ' דמהני כלי של מים שיבטל בתוכה משא"כ הירושלמי י"ל דסובר כסברת התוס' בנדרים ולק"מ. ובזה י"ל דברי העולת שבת שס"ל שאסור ליתן כלי של מים והפרמ"ג (בא"ח סי' של"ה סק"ד) תמה עליה דהא הוי אינו מינו ולהנ"ל י"ל דהע"ש ס"ל כסברת הפסקי תוס' הנ"ל דהיכא דהוי דשיל"מ ע"י זמן אינו בטל אף באינו מינו וא"ש:


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:1:7:2
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:1:7:2)

[כ"י] לא אמר אלא לטלטלו הא להציל מצילין הנה באו"ז ה' יו"ט (סי' שס"ה) לא העתיק אלא דר"ש הוא דאמר כבה מותר לטלטלו והדחיה שאח"ז לא העתיק א"כ סובר דרק לר"ש דכבה מותר לטלטלו מותר להציל את שמנו וא"כ לדידן דפסקינן דלא כר"ש אסור להציל גם את השמן וע"כ תמוה לי על ההג"א פ"ה דביצה שכ' בשם הא"ז דנר שכבה מותר להציל את שמנו ובאמת לפ"מ שסיים הא"ז דר"ש הוא א"כ מבואר שסובר להיפוך דאסור להציל שמנו וצ"ע ומזה נראה דאסר הסיום שצייו ג"כ כמו בירושלמי דלא אמר אלא לטלטלו הא להציל מצילין (אמר בנו נחום אליהו לתלמודו ולפי"ז נראה שפי' כמו שפי' הפ"מ דלא אמר ר"מ אלא דאסור לטלטלו הא להציל מצילין אף לר"מ ולא כמו שפי' הקה"ע דלא אמר קאי אר"ש):


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:3:1
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:2:3:1)

[כ"י] אסרו אילן יבש מפני אילן לח ברוקח סי' ש"א הנוסחא גזרו אילן יבש מפני אילן לח:


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:6:1
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:2:6:1)

**מ"ד נשענין בבריא מ"ד דאין נשענין בתש.** הנה בהג"א פ"ה דביצה איתא ולהשען בבריא מותר כו'. ע' שו"ת מנחת יהודא חא"ח בסופו בהגהותיו על הג"א שם שהביא גירסא ולהשען בכדי מותר בתשמיש אסור כו' ע"ש והביא בשם היש"ש לחלק בין בריא לתש וכ' אפשר דכ"ה הגירסא בהג"ה הנ"ל. ומה דמספקא ליה פשיטא לי דכן הוא הגירסא להג"ה הנ"ל דהא מקור הדברים הוא מהא"ז ומבואר בא"ז (ה' יו"ט סי' שס"ו) שהביא הירושלמי לחלק בין בריא לתש. וראיתי במראה הפנים שכ' כל האי שקלא וטריא ולא ידעתי מדוע דחה דברי הירושלמי מהלכה הלא התם בבבלי מיירי בתשמיש והכא מיירי בלהשען וע' בא"ז שם שאחר שהביא דברי הירושלמי סיים אבל שימש להשתמש באילן או בבהמה אפי' בבריא אסור כההוא דפ' מי שהחשיך כו' ע"ש. וע' ביש"ש (פ"ה דביצה סי' ו') ומ"א (סי' של"ו ס"ק ט"ו) שפסקו כן לחלק בין בריא לתש:


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:6:2
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:6:2](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:2:6:2)

[כ"י] **נשענים ע"ג בהמה.** ברוקח סימן ש"א הגירסא נשענים ע"ג בהמה בשבת ותני אין נשענים כו':


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:6:3
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:6:3](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:2:6:3)

[כ"י] **למען ינוח שורך וחמורך.** עי' במה"פ שכ' ומיהו למדנו מהא תלמודא דבשבת דאיכא שביתת בהמתו אם רוכב על בהמה לאו משום גזירה לחוד עובר דאינו אלא מדרבנן אלא דאיכא נמי לאו משום שביתת בהמתו ולא עוד אלא דעדיפא ממחמר דאע"ג דמסקינן בשבת דקנ"ד דמחמר אף לאו ליכא ביה מ"מ הכא הואיל דהבהמה מצטערת ברכיבתו עובר על שביתת בהמתו עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש דבמחמר ליכא לאו ליתא דבודאי איכא לאו במחמר רק שאין לוקין עליו וכמבואר בש"ס ורש"י שם בדקנ"ד ע"ב ובשביתת בהמתו להרבה פוסקים ליכא רק עשה כמבואר בתוס' שבת (נ"א ב) אולם יש סוברים דיש גם לאו בשביתת בהמתו עפמ"ג סי' ש"ה במ"ז סק"א אולם לא נהירא שיהיה עדיף שביתת בהמתו ממחמר ומה גם דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי בדרכיבה איכא משום שביתת בהמתו רק גזירה שמא יחתוך זמורה דברכיבה חי נושא א"ע וראיתי להעיר על הא"ר סי' ש"ה ס"ק כ"ד שכ' עמש"ש בשו"ע דמותר למסור סוס לרועה בשבת וע"ז כ' הא"ר דבשבה"ל מבואר דין זה גבי יו"ט ולא גבי שבת וכ' שם הא"ר וז"ל וכמדומה לי כיון שנשמט בב"י בהעתקתו תיבת ביו"ט וכשחיבר ס' השו"ע חשב דקאי אשבת עכ"ל והוא תמוה דהא הב"י דייק שם דדוקא ברגל ולא בשבת מבואר שגם הב"י הבין דהך דינא דהשבה"ל הוא רק ברגל ולא בשבת אולם ס"ל להב"י דכ"כ השבה"ל משום דס"ל דברכיבה איכא משום שביתת בהמתו כהירושלמי וע"כ יש חילוק בין שבת ליו"ט משא"כ לדידן דס"ל דליכא ברכיבה משום שביתה וכיון שמוסר אותו לרועה דהרועה לא יעשה בו מלאכה מסתפי מבעה"ב רק יוכל היות דירכב עליו וע"כ אין חילוק בין שבת ליו"ט וע' בחי' המאירי לביצה שגם הוא כ' דלא כהירושלמי דאין ברכיבה משום שביתת בהמתו דחי נושא את עצמו:


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:9:1
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:2:9:1)

[כ"י] רבי הוה מסב לר"ש בריה עיין יוחסין שכ' וקשה כי ר"מ מת קודם ר' יוסי ור' יהודה דר' יהודה לא רצה להניח את סומכוס תלמיד ר"מ לבית המדרש אחר מיתת ר"מ. א"כ איך יהיה בחופת ר"ש ברבי ושמעתי אומרים כי מלאך היה בדמות ר"מ עכ"ל היוחסין. וכתב הסה"ד (אות ר' יהודה הנשיא סימן י"ג) וז"ל אכן התוס' מנחות דף (ק"ד רע"א) כתבו דר' יהודה היה בימי רבי כי אפי' ר"מ דמת קודם ר"מ היה בהלולא דר"ש ברבי עכ"ל התוס' ועכ"ל הסה"ד:


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:14:1
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:2:14:1)

**מכות ביו"ט ואין מכות בשבת.** ע' בקה"ע ופ"מ מה שפי' ולפ"ז תקשה דהא זה הוי מקולי שבת וחומרי יו"ט ולא הוה כמו אידך דמייתי ותו דהא הטעם דאין מלקין בשבת משום שחייב סקילה וכבר קחשב זה. וע"כ נראה העיקר כמו שראיתי להרב המאירי בחידושיו לביצה (דל"ז) שהעתיק מכות בשבת ואין מכות ביו"ט ופירש דיש חילוק מלאכות בשבת ואיך חילוק מלאכות ביו"ט. ודע דהירוש' הזה איתא ג"כ במגילה (פ"א ה"ו) דמקשה על המשנה דאין בין כו' דהא איכא סקילה ומשני דלא חשיב רק החילוקים שביניהם באוכל נפש. ומזה קשה לי על התוס' מנחות (דל"ב ע"א ד"ה תפילין) שהוכיחו דלא איירי בהמשנה בדברים הכתובים מדלא קחשיב סקילה במשנה אין בין יו"ט לשבת ע"ש והוא מהתימה איך העלימו עיניהם מדברי הירושל' במגילה וכאן ומדתירצו בירושל' דלא קחשיב רק דברים שיש בהם אוכל נפש משמע דס"ל דאפי' דברים הכתובים קחשיב במשנה שלא כדבריהם וצ"ע:


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:16:1
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:2:16:1)

[כ"י] מהו להדליק נר של אבטלה ע' תוס' ביצה (כג א) שהביא הנוסחא בירושלמי מהו להדליק נר של בטלה ביו"ט ר"י אוסר ורבנן שרי וע"ש שכתבו שתלו במחלוקת אי הבערה ללאו יצאתה או לחלק וראיתי במנחת חינוך (סי' רצ"ח) שתמה ע"ז דא"כ ס"ל לר"י דהבערה לחלק יצאתה ובאמת ס"ל לר"י דהבערה ללאו יצאתה כמבואר ביבמות (ו' ב) ובשאר דוכתי ע"ש שהניח בקושיא ולק"מ דהאי ר' יוסי שבירושלמי הוא אמורא ולא תנא וכן ראיתי להרש"ש בהגהותיו לביצה שכתב כן והוא פשוט:


###### Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:8:2:1
[Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah 5:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Amudei%20Yerushalayim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Beitzah/r/5:8:2:1)

**כהדא גמלייל זוגא אוקריה חד סרקיי כמהין אתא שאל לר' מנא א"ל קבלין בגו מגוריין דידך כו'.** פי' הקה"ע בגו בתוך בית מגורך והפני משה פי' קבלן אותן מחמת שהוא שכן שלך. וע' בחי' הרב המאירי לביצה (דכ"ה) שכ' שהיה חושש שבא מחוץ לתחום והיה אסור לו רק לחבירו מותר וע"כ ציוה לו לקבל בשביל השכן שלו ע"ש. ובבעל העיטור בעשרת הדברות (ה' יו"ט מחלוקת ה') כ' ע"ד הירושלמי מגוריין לשוך שכונה ש"מ אפי' בישראל הבא בשבילו מותר ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכנך כו' אבל למי שנשתלחה אסור כו' ולא מסתברא עכ"ל. ועשו"ת הרשב"א ההובא בב"י סי' תקט"ו שנשאל אם יש לסמוך על בעה"ע דאפילו למי שבא בשבילו מותר והיא דהוא סמך על הירושלמי הזה ושיטת גירסתינו אינו כן ע"ש. וא"כ לפי מה דקיי"ל דאסור לאותו ישראל יש להסכים הירושלמי להלכה ולפרש מגורין עבור השכן שלו ואתייא כהלכתא. וע' בב"י שם שהביא בשם הרוקח כמהין ופטריות שהביא עכו"ם לישראל אסורין. וכ' הב"י דנ"ל דאצטריך לאשמועינן דלא נימא דאינם חשובים מחובר לקרקע מאחר שגדלים על העצים ע"ש. וקשה לי למה לא הביא הב"י סיוע לדברי הרוקח מהירושלמי הזה שהביא לו כמהין וא"ל קבלין כו' מוכח דבלאו הכי כמהין אסור: