## Ateret Zekeinim Chapter 2

###### Ateret Zekeinim 2:1
[Ateret Zekeinim 2:1](https://torahapp.org/share/book/Ateret%20Zekeinim/r/2:1)

**והספק** השני שיתחייב בפרשה הוא למה לא בקש משה ע״ה כאן על הגזרה הזאת ואם הענישם האל ית׳ על לא חמס בכפם איך לא נתרעם עליו ולא שם תפלה לאלהים והיה ראוי שיתפלל לשם ית׳ שישוב מחרון אפו וילך בתוכם לא ע״י מלאך אלא הק״בה בכבודו ובעצמו כאשר עשה עד הנה כמו שהתפלל על זה עצמו אתרי עון העגל. ואם קבל הענין הנה איך בקש להרויח אחרי מעשה העגל כי שם התפלל לבטל הגזרה הזאת. וכבר התעוררו המפרשים להתיר הספק הזה והיה דעת ראב״ע והרמב״ן ג״כ ז״ל שאין המלאך הנזכר כאן הוא הנזכר בפרשת כי תשא כי שם לא נאמר בו כי שמי בקרבו כמו שנא׳ כאן וכאן לא אמר כי לא אעלה בקרבך כמו שאמר שם ולכן קבלו משה כאן ולא קבלו בפרשת כי תשא. והמלאך הזה לדעת הרמב״ן הוא המלאך הגואל ששמו כשם רבו והוא מלאך הפנים שעליו אמר פני ילכו. ואם אין פניך הולכים. וכמו שהעמיק בזה סודותיו: וממה שיורה פשט הכתובים יודע שהמלאך הנזכר בשני המקומות האלה הוא אחד בעצמו ושאינו כמו שחשבו האנשים האלה שלמים הם ז״ל. וזה לפי שכמו שזכר החוקר. הכח הנה יוכר ויובדל מפאת הפעל שימשך ממנו. וביאר ארסטו שאין דרך אלינו לעמוד על מציאות השכלים הנבדלים ועל מספרם כי אם מפאת פעולתם ותנועת הגרמים המתנועעים מהם וכיון שהפעל שזכר שיעשה המלאך בשני אלה המקומות פעל אחד מתדמה הנה א״כ המלאך הנאמר בשניהם הוא אחד ואינו שנים כדברי המפרשים האלה. ואמנם שהפעל אחד ומתדמה בהם יראה מאמרו כאן הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. ושם נאמר ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי וגו׳ אל ארץ זבת חלב ודבש וגו׳. הנה ביאר בשניהם שהמלאך לא יעשה כי אם השמירה להביאם אל הארץ. וא״כ מי יתן ידעתי במה יתחלפו המלאכים האלה ובמה יודע שאינם אחד. ומה שאמרו המפרשים כי לא נזכר בפרשת כי תשא במלאך ההוא כי שמי בקרבו למה שלא היה במעלה העליונה ההיא כמלאך הנזכר כאן ששם האל ית׳ בקרבו אינו כלל כי כל מלאך וגם כל נביא שלוח השם יתברך נאמר ששמו בקרבו ושכח האלהות חל עליו וכמו שאמר הנביא אשר ידבר בשמי. וא״כ המלאך הנזכר בפרשת כי תשא בהיותו שליח האל יתברך מבואר ששמו בקרבו ושידבר בשמו. האמנם נזכר בו כאן בפרט כי שמי בקרבו לפי שהזהיר ואמר השמר מפניו ושמע בקולו לזה הוצרך לתת סבה לשישמעו בקולו. ואמרו כי שמי בקרבו ר״ל דבריו יוצאים ממני וכן פי׳ ראב״ע והרמב״ם ג״כ ואנקלוס תרגם מסכים לזה ארי בשמי מימריה אבל בפרשת כי תשא למה שלא הזהיר שמע בקולו אל תמר בו לא הוצרך לומר שם כי שמי בקרבו עם היותו נודע בעצמו שאחרי היותו שליח שם האל בקרבו. והנה לא הזהיר שמה במלאך שמע בקולו אל תמר בו כמו שעשה הנה לסבה שנזכר בזה המאמר בג״ה: ועוד שאם נודה שהיה יתר שאת ומעלה באחד מהמלאכים האלה ואינם אחד כדברי המפרשים הנה כפי פשט הכתובים המלאך הנזכר בפרשת כי תשא היה גדול המעלה והערך כפי מה שיאות לשלמות העם והטבתו מהמלאך הנזכר כאן. ויתבאר זה מב׳ מקומות האחד מאמרו הנה השמר מפניו ושמע בקולו ויורה שנבואת משה תהיה ממנו אבל בפרשת כי תשא לא זכר שהמלאך יצום ויזהירם אבל שילך לפניהם כאחד הכלים שיעשה השם יתברך לשמירתם אמנם האזהרה והנבואה תבא מהאל יתברך ומבואר הוא שיבחר משה וכל העם שיהיה השמירה לבד ע״י המלאך ולא הנבואה משתהיה הנבואה ושמירה שניהם על ידו וינהיגם בכלל. והמקום השני מאמרו כאן כי לא ישא לפשעכם ויורה שהוא ממדת הדין ושם נאמר כי לא אעלה בקרבך וגו׳ כי עם קשה עורף אתה ויורה שהמלאך ירחם עליהם יותר מהאל ושהוא היה ממדת הרחמים וכל זה ממה שיורה שאם נודה בחלוף המלאכים יהיה המלאך הנזכר בפרשת כי תשא יותר נאות ומועיל אל העם מהמלאך הנזכר הנה. ואין לאומר שיאמר שגם שנודה בחלוף המלאכים ויתרון המלאך הנזכר שם בערך הטבת העם ותועלתו. הנה המלאך ההוא בעצמו הוא קטן השפע והשלמות מהמלאך הנזכר כאן אשר הוא מעולם הרוחניות והשפע עם שאינו כל כך מועיל לעם הנבחר כי הנה מגמת אדון הנביאים אינה כי אם להועיל לעם ולהצילו ולכן אין ראוי שנאמין שיקבל המלאך שלא יועילם למעלתו בעצמו ולא יקבל המלאך הגואל אותם מכל רע בהיותו פחות המעלה ממנו. ועוד שאיך יאמרו המפרשים האלה שהודה משה ע״ה הנה בשליחות המלאך לדעתו שהוא גדול המעלה ולא קבלו בפרשת כי תשא לדעתו שהמלאך ההוא לא היה כ״כ מעולה כי הנה אדון הנביאים ע״ה אמר שמה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ויורה שלא ידע עדין אם הוא המלאך הנזכר כאן או מלאך אחר ואם לא נתברר זה אצלו איכה ואיככה בקש שלא ילך בתוכם והיה ראוי שישאל ראשונה אם הוא המלאך הראשון ואם היה הוא עצמו יודה בדבר. ואם יהיה זולתו יבקש עליו שלא ילך בתוכם. ועוד כי גם שיהיה המלאך הזה שמו כשם רבו והעלול הראשון הנה היה ראוי שיבקש משה שלא יעלה מעליהם השם ולא יודה בהליכת המלאך כי אם תהיה הנהגתו במקום ההנהגה האלהית אשר תעלה מעליהם הנה באמת המלאך עם כל עלוי מעלתו היה טוב העדרו ממציאותו. וכבר הרגיש הרמב״ן בספק הזה ואמר שלא נאמר כאן כי לא אעלה בקרבך לפי שבהליכת המלאך הזה לא יעלה מעליהם השם והוא דומה להיתר הרב רבינו נסים ז״ל שאזכור בזה הפרק ובכלל ביטולו יבוטלו דבריו. הנה התבאר א״כ מכל מה שאמרתי שהיתר הראב״ע והרמ״בן בספק הזה לא יתכנו בפשט הכתובים: והחכם רבינו נסים ז״ל בדרשותיו הביא היתר הספק הזה באופן אחר ואמר שכאן לא אמר השם ית׳ כי לא אעלה בקרבך ועם היות שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לא היה מתחייב מזה שלא ילך השם ית׳ בתוכם ולזה לא נצטער משה כאן כי למה יקשה לו זה ממה שאמר ושלחתי את הצרעה לפניך ואין במשמעות המלאך והצרעה שיעלה השם ית׳ מעליהם אבל אפשר יהיה המלאך כלי משמרתו והצרעה כלי מפצו. אבל בפרשת כי תשא כשאמר לו השם ית׳ בפירוש כי לא אעלה בקרבך אז הבינו ישראל ברוע העניין והתאבלו ונצטער משה ובקש שילך בתוכם. זהו היתר החכם הזה. ויהיה לדעתו עניין המאמר הזה הוא מה שאמר בפרשת כי תשא כדעת רש״י ז״ל אם לא שיאמר שכאן נזכר ברמז ולא הבינו משה ובפרשת כי תשא בא יותר מפורש ואז הבינו משה עם היות שסכלו במה שקדם: וכמה ספקות עצומות יתחייבו לדעתו. **הראשון** הוא הספק הראשון שזכרתי בפרשה כי אם היה הכוונה האלהית באמרו הנה אנכי שולח מלאך שלא ילך ית׳ בתוכם עם היות שמשה לא הבינו כי אם אחרי עון העגל. א״כ מה היה הסבה שנגזרה הגזרה הרעה ההיא על העם על לא חמס בכפיהם. עם היותו הגדול שבבטולים שנאמר שאדוננו משה השלם מכל ילוד אשה עם היות נבואתו במראה ולא בחידות לא יבין כוונת השם ית׳ ויסכל דבריו. ואיך לא זכר זה בפרשת כי תשא והיה ראוי שיתנצל ויאמר השם אלהים אם קבלתי ביאת המלאך היה שלא הבנתי כוונתך ועתה שפירשת שלא תלך בתוכינו אחלה פניך אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר: ועוד כי איך לא יבין משה מאמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך שלא ילך עמהם השם. כי הנה הוא דבר מבואר בעצמו ואם לא היה כן היה א״כ ביאת המלאך מותר ודבר בטל בהשאר ההשגחה האלדית באופן שהיה קודם לכן. כי כמו שעד עתה לא נצטרכו למלאך כי ילך לפני ה׳ ככה לא יצטרכו אליו עתה. ולהיותו ית׳ תמים פעלו בלי מותר כלל הנה יהיה בהכרח שליחות המלאך אות עצמיי הכרחיי שיעלה מעליהם השם יתברך ולא ילך עוד בתוכם:


###### Ateret Zekeinim 2:2
[Ateret Zekeinim 2:2](https://torahapp.org/share/book/Ateret%20Zekeinim/r/2:2)

**וכבר** הרגיש החכם בספק הזה וחשב להתירו עם מה שזכרו חז״ל במכילתא במכת בכורות משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע שעם היות שאמרו ז״ל ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו׳ היה הכוונה שהוא ית׳ יעבור על כל פני׳ אבל לא ימנע שיעברו עמו משחיתים עו שי רצונו וכמו שאמר ובא ה׳ אלקים וכל קדושים עמך: והנה עם שנודה להסכמת שתי המאמרים הסותרים האלה כדרך החכם הזה אשר הוא בחלוף האמת וכמו שאפרש בע״ה בפרק ד׳ מזה המאמר. עם כל זה לא ידמה הנדון לראיה כי במכת בכורות לא ימנע שיהיו משחיתים רבים עם ה׳ יתברך ולא יכה וישחית האחד מה שיכה האחר מה שאי אפשר שיהיה בהנהגת העם כי בהיות המשגיח האל ית׳ שמו לא יהיה מקום לשתי המנהיגים. אם לא שקצת העם ינהיג האל ית׳ וקצתו ינהג המלאך או יהיה האחד שומר והאחד מגרש האויבים וזולתו מהפעולו׳ או שיתחלפו במונהגים שינהג הש״י השלמים שבעם והמלאך ינהיג היותר פחותים שבהם. והנה באי זה מהאופנים שיהיה היה ראוי שיבקש אדוננו משה שכל העם ובכל הענינים יהיו מושגחים ומונהגים מהאל ית׳ ולא מהמלאך. ועוד כי לפי דרך החכם מה ענין אמרו השמר מפניו ושמע וגו׳ ויורה בהכרח שנבואת משה תהיה על ידו וגם מה ענין אמרו כי לא ישא לפשעכם ואם היה הסליחה עמו יתחייב בהכרח שלא ילך השם יתברך בתוכם:


###### Ateret Zekeinim 2:3
[Ateret Zekeinim 2:3](https://torahapp.org/share/book/Ateret%20Zekeinim/r/2:3)

**ואמנם** מה שהביא החכם מהצרעה אינו דומה למלאך בשו׳ צד כי לא צוה בה שישמעו בקולה ולא ימרו את פיה ולא אמר בה כי לא תשא לפשעכם כמו שאמר במלאך לפי שהיה מבואר שהצרעה היה כלי להכות את העמים בלי בחירה ורצון מה שאין כן המלאך שההנהגה מסורה אליו בהחלט כמו שמבואר נגלה בדברי הפרשה: אבל מה שלא זכר הנה כי לא אעלה בקרבך אינו למה שזכר החכם כ״א לענין שאבאר בזה המאמר בפירוש הכוונה האמתית בפרשה: הנה בארתי הפסד מה שזכרו החכמים האלה בהיתר הספק השני הזה. והוא אשר רציתי לבאר בזה הפרק: