## Ateret Zekeinim Chapter 22

###### Ateret Zekeinim 22:1
[Ateret Zekeinim 22:1](https://torahapp.org/share/book/Ateret%20Zekeinim/r/22:1)

**בהיתר** הספק הרביעי והשלמת ביאור הספק השלישי שזכרתי בפרשה בפ״ב ובפ״ג מזה המאמר ולא הותרו עד כה. הנה אחרי ביאור הפרשה והיתר הספקות הנופלות בה הנה נשאר עלינו להתיר הספק הרביעי והשלמת היתר הספק השלישי והוא כי אם היה שליחות המלאך והנהגתו לעם דבר ראוי והגון בהיותם במדבר ומשה לזאת הסב׳ לא בקש עליו והודה בו. איך אחרי עון העגל בקש עליו וחשב מחשבות להרויח בזולתו והנה טבע הארץ לא יסבלהו. ומשה כבר הודה בגזרה. וגם נשאר לדעת אם היה שהגזרה אמת צדיק ילין בה איך לא יצתה לפועל ולא נתקיימה כמו שיעד עליה: והנה בתשובת זה אומר שכפי מה שזכרתי בפרקי זה המאמ׳ היה יעוד השם ית׳ לאבות הקדושי׳ שינהיג זרעם בלי אמצעי אחרי היותם בארץ לא בהיותם במדבר להיותו מונע גדול לזה. ולכן אחרי השלמת העם בשני השלמיות אשר היה הכרח היותם על ידו ית׳ בלי אמצעי אמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך כמו שפירשתי אבל עם היות פסק דינו ית׳ כפי יעודי האבות וטבע הארץ ראוי והגון הנה אחרי שירד משה מההר והגיד לעם דברי המצות כלם ועם רבויים וקושי שמירת׳ השיבו בנפש חפצה כל אשר דבר ה נעשה ונשמע. ומשה זרק עליהם דם הברית ועלה הוא ע״ה ואצילי בני ישראל וזקנים להר והשיגו מה שהשיגו. והוא השלם מכל ילוד אשה עלה אל הר האלדים וישב שם עם ה׳ בהשגה נפלאה ובעיון נמרץ הפלא ופלא מופשט מכל חומריות והגיע למדרגת השכלים הנפרדים היושבים לפני ה׳ ובא הפשטו מהחומר כל כך שארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ותדד שנתו מעיניו ולא בא במצור ובמצוק העניינים ההכרחיים לחי כפי הטבע. הנה ראה השם ית׳ אז לעשות עם עמו ונחלתו חסד ואמת נורא למלכי ארץ והוא שעם היות׳ במדבר הגדול והנורא מקום בלתי מוכן להדבק בו השפע האלהי הוא ית׳ בעצמו ובכבודו לא על ידי מלאך ישגיח בם ינהגם הוא ימשול בם ויהיה הדבוק תמידי עמהם כמו שהי׳ במעמד הר סיני עם היות שלא היה כן יעודי האבות ושכבר עבר׳ הגזרה בחלוף הזה. והיה לחסד הזה עמהם משתי בחינות בחינה מפאת עצמם כי לשלמות אמונת׳ ותשוקתם למצו׳ וקבולם דם הברית והשגת זקניהם ואציליהם היו ראויים לתקון הגזרה ושיעשה עמהם חסד הדבקות. ובחינה מפא׳ אדוננו משה ע״ה כי אחרי זכותו למעלה עליונה עין לא ראתה אלדים זולתו והגעתו לשלמות כזה שמשה ידבר והאלדים יעננו בקול לא היה ראוי שימסר להנהגת מלאך ותהיה נבואתו מאתו אחרי היותה מאת ה׳ מן השמי׳ בלי אמצעי כלל מפני שתי הסבות הכרחיות האלה רצה הב״ה לזכות את ישראל והוסיף על החסד המיועד לאבות כהנה וכהנה בהנהגתו בדבקותו הנמרץ המעולה בהיותם במדב׳ ולזה אחרי אמרו ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה סמך אמרו וידבר ה׳ אל משה לאמר דבר אל בניישראל ויקחו לי תרומה גו׳ והיה סוף המאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ואמר שעם היות הגזרה החרותה שליחות המלאך להנהיגם הנה לשלימות העם ושלמות משה שקנה מחדש היה רוצה לחזור מגזירתו ויחפוץ לשבת בית ביניהם ולהדבק שכינתו בתוכ׳ במדבר ההוא. ולזה ראוי שישתדלו בבנין המשכן ועשייתו כדי שיהיו ראויים להדבק בם שמה השכינה האלדית. ובהיות אדון הנביאים בהר שמח ונעלז בקנין החסד האלדי הזה. חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם עגל מסכה ולהיות׳ כפי החטא ההו׳ בלתי ראויים להדבק בם השפע המקוה והחסד הגדול הנקנה באמצעות מלאכת המשכן אמר האל ית׳ למשה שלהיותם עם קשה עורף אין ראוי שילך בתוכם כמו שהי׳ רצונו לעשות ושלכן יאות לקיים בהם הגזרה הראשונה שגזר להנהיגם על ידי מלאך כי היו בלתי ראוים להדבק בהם השכינה וזהו אמרו בפרשת כי תשא לך עלה מזה אתה והעם ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך והמלאך הזה הוא עצמו הנזכר בפרשת ואלה המשפטים ולפי שכבר הודיע שיחזור מהגזרה הודיעו עתה שלא יעלה בקרבם כמו שהיה רצונו לעלות. ומזה תבין שבפרשת ואלה המשפטים לא היה ראוי שיאמר כי לא אעלה בקרבך כמו שאמרו בפרשת כי תשא לפי שהמאמר הזה יורה שכבר רצה לעלות עמהם ועתה יחזור בו. ולזה אמר כאן כי לא אעלה בקרבך כמו שכתב ה״ר נסים זכרונו לברכה. האמנם אדוננו משה ע״ה לפי שראה שהשם יתברך מעצמו הודיעו בהר החסד שיעשה עמהם ושידבק השגחתו בהם בהיותם במדבר והיה חוזר בו בסבת עון העגל בכה ויתחנן לו שלא יעשה כן ויקיים דברו הטוב אשר דבר וזהו אמרו שם ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי גו׳. ר״ל אתה אומר אלי העל את העם הזה ושאתה לא תלך עמהם. וזה באמת קשה אצלי מאד לפי שאתה כבר הודעתני בפרשת ואלה המשפטים את אשר תשלח עמי והוא המלאך שאמרת הנה אנכי שולח מלאך לפניך גו׳ ויהיה א״כ ואתה לא הודעתני בתמיהה כלומר וכי אתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי באמת כבר הודעת כל זה לי ואני שתקתי. ואתה מעצמך אמרת אחרי כן בהיותי בהר ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני והוא רמז על מה שאמר לו בהר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהיה בעבור משה להגדיל מעלתו כדי שלא ינבא על ידי מלאך. וכיון שאתה אמרת לעשות חסד חנם כזה ראוי לי עתה לבקש עליו שלא תחזור בו ולא תנחם על הטובה אשר אמרת וזהו ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך ירצה עתה כמו שמצאתי בהר הודיעני נא את דרכיך ר״ל שאתה תהיה מודיע הדרך במדבר לא המלאך וזה כשתלך בתוכם ואז תודיע את הדרך אשר נלך ואשר תשגיח בהם למדבר או שיודיעהו מדותיו כדי לרצותו בהם בשע׳ הכעס בעבור שלא ימשך מה שאמר פן אכלך בדרך. וזהו אמרו עוד במה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך גו׳. ר״ל אם היה שלמעלת העם ולמעלת משה אמרת להדבק השכינה בהם. במה יודע אם כן שמצאנו חן בעיניך אפוא. ר״ל במדבר כי אם בלכתך עמהם כי אפוא יורה המקום ויאמר כי במה יודע אפוא שהוא המקום הזה יתרון העם ויתרון משה אם ילך עמהם המלאך ותלה הענין במה יודע כי עם היות שיהיה יתרון להם כפי האמת מן האומות גם בהיות ההנהגה על יד מלאך כמו שבא בפי״ו מזה המאמר הנה אותו היתרון לא יודע לכל באי עולם כמו שאמרתי. ובסוף הפרשה אמרילך נא ה׳ בקרבנו. ר״ל שיקיים מה שאמר להם שילך בתוכם ושיעשו מקדש לשכון כבודו בקרבם. וזהו אמרו ילך נא ר״ל עתה בהיותם במדבר והאל ית׳ השיבו נגד כל עמך אעשה נפלאת וגומר ר״ל שהוא יכרות עמהם ברית ללכת בקרבם ובזה יהיה לעם מעלה עליונה והיא כי עם היותם כפי כללותם בלתי מוכנים הנה בסבת הדבקות יעשה לפניהם נפלאות מה שלא יעשה המלאך ששליחותו מוגבל ויצטרך להכנת המקבלי׳ כמו שאמרתי. ויהיה למשה ג״כ שלמות גדול כי יראו כל העם את מעשה ה׳ כי נורא הוא אשר הוא ית׳ יעשה עמו והוא החסד המיוחד שזכה בו אדוננו משה בשכלו בהיותו תמיד מוכן לנבואה מבלי מונע גשמיי ובגופו שיזכה לקרון פנים אשר יראו כל העם מגשת אליו כמו שזכר הרב רבינו חסדאי ז״ל. ואמנם פירוש הפרשה כלה אינו מענין המאמר והנה יבא בג״ה בשלמות בפי׳ התורה אשר אני עושה וענין קרון הפנים הנה יבא שמה וגם אביא מעט מזער בפרק האחרון מזה המאמר. הנה התבאר מזה איך לא הגיע שליחות המלאך לפעל כי היה לחסד אלדי: והתבאר עוד למה בקש עליו משה אחרי עון העגל מה שלא עשה קודם לכן. ותדע בזה שהדבק השכינה בעם בהיותם במדבר לא היה בזכות האבות ושבועתם כי אם בזכות אדוננו משה ע״ה והוא דבר לא שיערו בו הראשונים והוא מה שרציתי לבאר בזה הפרק: ועם מה שאמרתי הנה נשלם פירוש הפרשה לדעתי באופן נאות. ואתה הראת לדעת שכפי מה שפירשתי יותרו הספקות שיתחייבו לדברי המפרשים כלם בפרשה והתהלה לאל: