## Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study Chapter 6

###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:1:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:1:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:1:1)

**כל ת"ח מצוה להדרו.** ר"ל ואע"פ שהוא יניק עי' כ"מ הטעם שפסק רבנו כר' יוסי הגלילי ועי' תוס' ר"י הזקן ז"ל בקדושין שם ועוד ראיה ברורה מעובדא דר' חמא בר ביסא בכתובות ס"ב ב' דקם מקמיה דר' אושעיא, הרי עביד עובדא כריה"ג.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:1:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:1:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:1:2)

**ואע"פ שאינו רבו.** הוא ממ"ש שם בקדושין ל"ג ב' בעובדא דר' אילעי ור' יעקב בר זבדא דחליף ואזיל ר' שמעון בר אבא קמיהו וקמו מקמיה א"ל חדא דאתון חכימי ואנא חבר וכו' הרי להדיא דאי לא"ה שפיר עבדי דקמו מקמיה והרי לא היה רבם, ועי' שבת ל"א ב' ר' סימון ור' אלעזר הוו יתבי חליף ואזיל ר' יעקב בר אחא א"ל חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר בר אורין הוא עי"ש וכן כמה עובדי ומזה הוכיח הר"ן ז"ל ג"כ דקי"ל כר' יוסי הגלילי, דאל"כ כיון דקי"ל כאיסי בן יהודה א"כ אין נפק"מ בחכמה כלל ולמה אמרו בכמה מקומות לקום מפני חכם הגר"א ז"ל, ועי' פסחים קי"ג ב' ומנין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד ועי' בתוס' שם דהוא בשלא למד ממנו עי"ש אבל דעת רבנו היראים בסי' ל"ו ובחדש סי' רל"ג דבחכם שאינו רבו אינו מחויב להדרו מדאורייתא אלא מדרבנן (ואין סתירה לדבריו מכל מה שהבאנו דאפשר רק מדרבנן הוא) ודייק כן מדאמר אביי לא שנו אלא ברבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק מלא עיניו ש"מ דעכ"פ רבו בעינן, והביאו ג"כ הסמ"ג ודחה ראיותיו, ועי' ריטב"א בחי' לקדושין כתב ג"כ והא דאמרינן ברבו שאינו מובהק שעומד מלפניו ד' אמות קשה לי דתיפוק ליה דהוי ת"ח והרא"מ היה מדקדק מכאן שאין חיוב עמידה בפני ת"ח מדאורייתא אלא מדרבנן כדאמרינן באלו הן הלוקין ואין זה נכון אלא דבתלמידו אפילו הן שווין או גדול ממנו חייב לעמוד בפניו דאלו מדין ת"ח היה פטור וכדאמרן ע"כ, ויש עוד שיטה אחרת הביאה רבנו ירוחם בנתיב ג' ח"ה וז"ל וכתב רמ"ה רבו שאינו מובהק אפילו שלא למד ממנו ואינו זקן וכו' מאחר שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו אע"פ שאינו רבו ולא למד ממנו שום דבר חייב לקום מפניו ולנהוג בו כבוד כתלמיד לרבו שאינו מובהק ואם אינו גדול ממנו בחכמה אם למד ממנו שום דבר צריך לנהוג בו כבוד ולקום מפניו ואם לא למד ממנו שום דבר אינו חייב לקום מפניו ומיהו הידור צריך לעשות לו שנאמר ואת יראי ה' יכבד ע"כ, ונראה דרבנו חולק גם ע"ז וס"ל דיש חיוב מדאורייתא להידור כל ת"ח.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:1:3
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:1:3](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:1:3)

**ומאימתי חייבין וכו'.** עי' לקמן בה"ו.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:2:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:2:1)

**אין עומדין מפניו לא בבית המרחץ וכו'.** עי' כ"מ ולח"מ אהא דלא הזכיר רבנו דדוקא בבתי גואי, ועי' מרכבת המשנה ח"ב דעתו בדעת רבנו דדוקא בבית החיצון שהכל עומדין שם לבושים ושם מותר להרהר בדברי תורה שם צריך לעמוד משא"כ בבית האמצעי ולא הוצרך רבנו לבאר דבחיצון חייב לקום עי' בפ"ג מהל' ק"ש דאפילו ק"ש קורא שם, ובאמצעי נראה דאסור בק"ש לדעת רבנו ועי' לח"מ נדחק שם, ועי' בהגהות הגאון רד"ל ז"ל לקדושין ולא ראה הדברים כמו שהם, ואין להאריך עוד ועי' ש"ך סק"ג מ"ש דבבית האמצעי צריך לעמוד כיון דיש שם שאילת שלום, ויותר הו"ל למימר דהא פסק בסי' פ"ד דרשאי להרהר בתורה שם, והרי אמרו בגמ' שם ה"נ מסתברא דאמר ר' יוחנן בכל מקום מותר להרהר וכו' הרי דתלוי במקום שמותר להרהר וצריך תלמוד בכל זה, ועי' לח"מ דאין חילוק בין חכם לרבו מובהק בזה, אבל יש חולקים עליו עי' בספר ארבעה טורי אבן וס"ל דדוקא בסתם חכם אבל ברבו מובהק שהקימה בכלל מורא רבו הוא ולא בכלל הידור לחוד מחויב לעמוד גם באלו המקומות וכן בעלי אומנות דלקמן עומדין לפני רבם המובהק ולהכי הביא רבנו דינים אלו בפרק זה דעסוק בדיני חכם ולא בפרק הקודם בדין רב מובהק, ויש לי בזה אריכות קצת אכ"מ.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:2:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:2:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:2:2)

**ואין בעלי אומנות חייבין לעמוד מפני תלמידי חכמים.** בגמ' איתא אין בעלי אומנות רשאין לעמוד ועי' כ"מ מה שכתב בזה ועי' בשו"ע סי' רמ"ד אין בעלי אומנות חייבין וכו' ואם הוא עוסק במלאכת אחרים ורוצה להחמיר על עצמו לעמוד מפניו אינו רשאי, והמה ב' פירושי התוס' שם ובחולין נ"ד ב' ורבנו נקיט הכא רק דינא דאינו חייב לעמוד משום דיליף מהידור שאין בו חסרון כיס, ובמלאכת אחרים פשוט דכיון שאינו מחויב בשל עצמו אסור בשל אחרים ולא הזכיר רבנו האיסור שאין כאן מקומו כלל והוא משום לתא דגזל, ועי' בתוס' ר"י הזקן ז"ל מה שהאריך בזה גם בדעת רבנו, אבל לקמן בה"ח בתלמיד שיושב לפני רבו דהאיסור הוא משום שלא יהא כבודו גדול מכבוד שמים נקיט רבנו איסורא, אבל עי' מ"ש לקמן בה"ח שם דדעת רבנן קדמאי דגם שם אין איסור אלא שאינו חייב וכן תפס הרמ"א והב"ח ז"ל בשיטת רבנו ועי' ש"ך והגר"א ז"ל שם וצ"ב עוד.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:2:3
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:2:3](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:2:3)

**שנא' תקום והדרת מה הידור שאין בה חסרון כיס אף קימה שאין חסרון כיס.** עי' לח"מ שתמה, דהא בגמ' אמרו להיפך מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בה חסרון כיס, וקימה מהידור ילפינן שאין בה ביטול מלאכה ועי' במרכבת המשנה ח"ב מה שהאריך לישב הדברים, ועי' תוס' בחולין נ"ד ב' ורא"ש ור"ן ז"ל שם כתבו ג"כ כדאמרינן בקדושין מה הידור שאין בו חסרון כיס (ולפנינו בתוס' תיקן מהר"ם ז"ל להיפך) ועי' בקרית ספר להמבי"ט ז"ל כתב ואע"ג דבגמ' פ"ק דקדושין איפכא אמרינן מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס, התם לאפוקי שלא יהדרנו בממון הוא דאמר הכי ויליף הידור מקימה שאין בהם חסרון כיס, אבל הכא לית אתא למילף אלא לבעלי אומנות דאין חייבין לקום בשעת מלאכתן והכא בקימה איכא חסרון כיס ובהידור ליכא חסרון כיס כדאמר בגמ' ולהכי יליף קימה מהידור שאין בהידור חסרון כיס בשעת מלאכה ע"כ, ויש לי עוד דרכים בזה, ואין כדאי להאריך יותר.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:3:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:3:1)

**אין ראוי לחכם שיטריח את העם וכו' והחכמים היו מקיפין והולכין וכו'.** הוא בגמ' דילן, ועי' תוס' רי"ד הביא בשם מדרש ילמדנו והוא לפנינו במדרש תנחומא בהעלותך א"ר אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה אחת של בני אדם הייתי מהלך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם וכו' וכשאמרתי דברים לפני ר' יוסי בר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדין מפניך ואתה מביאן לידי יראת שמים וכו' אבל מתוך סוגיא דידן לא משמע הכי ואפשר לומר ע"פ הירושלמי פ"ג דבכורים ה"ג דמקשי שם על ר' אלעזר דס"ל דרק פעם אחת ביום מחויב לעמוד מפני זקן, לא כן תני ר' שמעון בן אלעזר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת מאלהיך על דעתיה דר' יוחנן ניחא על דעתיה דר"א לא יקום כל עיקר רבי יעקב בר אחא בשם ר' לעזר דלא יחמי סיעתא דסבין ועבר קומייהון בגין דיקומון לון מן קמוי, ועי' פני משה שם, הרי מבואר בירושלמי דדרשא דזקן ויראת קאי על היכא דמכוון בגין דיקומון, אבל כשרואה סיעה של בני אדם א"צ למנוע עצמו ואדרבה ראוי שיעבור לפניהם, וזה מה שאמרו במדרש שהבאנו, אבל בגמ' דילן לא ס"ל כן דהא אמרו אפ"ה לא נטרח עי"ש, ומ"מ דברי רבנו צריכים ביאור קצת דהביא שתי הקצוות דאין ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להם כדי שיעמדו מפניו, וזהו כמ"ש בירושלמי, ואח"כ כתב הצד השני אלא ילך בדרך קצרה ומתכוון שלא יראו אותו ואפשר דבאופן הראשון גם איסורא איכא מדרשה דויראת וזה שאמר אין ראוי והחלק השני זהו דרך החכמים, וצ"ב, גם ראיתי מי שמפרש בירושלמי דהביאור שלא יטריח לזקנים דוקא ואכמ"ל.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:4:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:4:1)

**רוכב הרי הוא כמהלך וכו'.** עי' כ"מ דהוא בעיא דאפשטה וכן אמר לעיל באביי דמכי הוי חזי לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי הוי קאים וכן באידך עובדא דא"ל לאו אדעתין.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:6:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:6:1)

**הרואה חכם אינו עומד מפניו עד שיגיע לו לארבע אמות.** כדיליף שם ל"ב ב' לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור ולא ממקום רחוק.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:6:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:6:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:6:2)

**וכיון שעבר יושב.** וכן כתב רבנו לעיל בה"א, ועי' לח"מ ובהגה"ה מה שעמד ע"ז, ומרן הגר"א ז"ל כתב דלא היתה בגי' רבנו כאן וכיון שעבר ד' אמות, וציין שכן הוא בילקוט, ולפי"ז הוא מתאים למ"ש בירושלמי פ"ג דבכורים ה"ג לזקן ד' אמות עבר ישב לו, אבל באמת אפילו אם היה כן לפני רבנו בנוסח הגמ' כמו שהוא לפנינו ג"כ לא קשה דבודאי צ"ל דמה שאמרו כיון שעבר ד' אמות גבי חכם הכוונה כיון שכלו הד' אמות דהא רק מלפניו בעי ד' אמות משא"כ באב בי"ד דמלפניו עומד כמלא עיניו על כרחך כיון שעבר ד' אמות הכוונה ד' אמות מאחריו, ועוד דהרי לא יפלוג ר' אבהו על הברייתא בהוריות דמפורש להדיא כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב והרי אפילו כשנכנס לבית המדרש דינא הכי. ועי' מרכבת המשנה ח"ב ישב ג"כ כעין זה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:6:3
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:6:3](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:6:3)

**ראה את הנשיא עומד מלפניו וכו' או עד שיתכסה מעיניו.** עי' כ"מ אבל בקדושין וכן בהוריות ליתא להא עד שיתכסה מעיניו ועי' בירושלמי פ"ג דבכורים שהבאנו ושם איתא כהן גדול משהוא רואהו ועד שהוא יכסה ממנו, וכבר הרגישו דמאי ענין כ"ג לכאן, והעירו דקאי על נשיא, ובאמת יליף לה בירושלמי ג"כ ממשה והיה כצאת משה האהלה יקומו כל העם וכו' ובש"ס דילן בקדושין יליף מהא לנשיא דמחויב לעמוד עד שישב. ואפשר דרבנו יליף נשיא מרב מובהק שכתב לעיל בפ"ה ה"ז שמחויב לעמוד עד שיתכסה ממנו, ושם בארנו מקור הדברים ביומא נ"ג עי"ש.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:7:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:7:1)

**חכם שנכנס כל שיגיע לו בארבע אמות עומד מלפניו אחד עומד וכו'.** הוסיף רבנו כל שיגיע לו בד' אמות עומד מלפניו מה שלא נזכר בברייתא אבל הוא מדלעיל ה"ו דהרי לא גרע נכנס לביהמ"ד מרואה אותו בשוק.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:7:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:7:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:7:2)

**בני חכמים ותלמידי חכמים וכו'.** עי' היטב בדרישה כאן מה שהאריך בזה ועי' בש"ך סי' רמ"ד סקי"ב.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:7:3
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:7:3](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:7:3)

**ואין שבח לתלמידי חכמים שיכנסו לאחרונה.** הוא בברכות מ"ג ב' הגר"א ז"ל וכן הוא בתוספתא פ"ז.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:7:4
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:7:4](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:7:4)

**בני חכמים בזמן שיש בהם דעת לשמוע הופכין פניהם כלפי אביהן וכו'.** בגמ' הנוסח בזמן שיש בהם דעת לשמוע נכנסים ויושבים לפני אביהם, ורבנו דילג את זה ובשו"ע העתיק כנוסח הגמ' ועי' בט"ז שם סק"ט שכתב דהביאור דיש רשות לאביהם לקחתם אתו עי"ש, דבודאי אינם רשאים לפסוע על ראשי עם קודש אם אין צורך בהם, ולא הזכיר שרבנו לא העתיק זה כלל עי' בזה היטב.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:8:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:8:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:8:1)

**תלמיד שהוא יושב לפני רבו תמיד אינו רשאי לעמוד מפניו אלא שחרית וערבית בלבד וכו'.** עי' בהגהות מיימוני בשם הטור והנה רבנו שינה מלשון הש"ס והוסיף תלמיד שהוא יושב לפני רבו תמיד כנראה היה קשה לו לרבנו קושית התוס' שם דלמה אקפיד רבא לעיל על רב מרי ורב פנחס בריה דרב חסדא דלא קאי קמיה וכן רב פפא שם, ודלמא קמו מפניהם שחרית וערבית ולאו אדעתיה והתוס' שם תירצו דדין זה אינו נוהג אלא בתלמידים הדרים בבית הרב דמסתמא עמדו שחרית וערבית ור"ל דלא יחשדו אותם אבל תלמידים אחרים חייבים לעמוד אפילו מאה פעמים שמא יראה אחר ויחשדם עי"ש, ורבנו מצא לו דרך אחר בזה דדוקא בתלמידים היושבים תמיד לפני רבותיהם והיינו שתורתן אומנתן ועי' שבת י"א מפסיקין לקריאת שמע ומוקי לה דאתאן לדברי תורה דתניא חברים שעוסקין בתורה מפסיקין לק"ש, ולפי"ז צריך לעמוד רק שחרית וערבית וכמו דמפסיק לק"ש ועי' בדברי רבנו בפ"ו מהל' תפלה דגם בזמן הזה איכא תורתו אומנתו ולא הזכיר דוקא כר' שמעון בן יוחאי וחביריו וס"ל לרבנו דר' אלעזר לא פליג כלל על הא דר' אבהו ובת"ח שאינו יושב לפני רבו תמיד מחויב לעמוד בכל שעה, ואפשר שמפני זה השמיט הרי"ף ז"ל דין זה דאינו רשאי לעמוד מפניו אלא שחרית וערבית ולאו משום דס"ל דר' אבהו פליג אלא משום דס"ל דבעינן תורתו אומנתו כרשב"י וחביריו והדברים ארוכים, ולפלא שהרמ"א העתיק הך דינא בסי' רמ"ב וז"ל יש אומרים דאין אדם חייב לעמוד לפני רבו רק שחרית וערבית טור בשם הרמב"ם והרי דין זה לרבנו אינו אלא בתלמיד היושב לפני רבו תמיד ולא בשאר כל אדם ולא הרגישו בזה נושאי כליו, ועי' בירושלמי פ"ג דבכורים ה"ג דאמר התם כן גם בסתם בני אדם דאמר שם עד כמה אדם צריך לעמוד מפני זקן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן פעמים ביום ר' לעזר אומר פעם אחת ביום, ואפשר דמטעם זה כתבו כן הטור והרמ"א ז"ל אבל מלשון רבנו ודיוקו לא משמע דס"ל כן וכן הוא גם נגד דעת התוס' שהבאנו וצ"ע בזה.
**והנה** בפירוש אינו רשאי שכתב רבנו כלשון הגמ' פי' בסמ"ג וכן הוא בתוס' ישנים שם דר"ל דאינו מחויב ועי' בתוס' עמוד א' שם גבי אומנין וכן הוא להדיא בתוס' חולין נ"ד וכ"כ מרן הגר"א ועי' מ"ש לעיל בה"ב דאפשר דרבנו ס"ל דאיסורא קתני וטעמא קא יהיב וכן מורה דקדוק לשונו ששינה ממ"ש בה"ב, ועי' להמהרש"ל ז"ל בביאוריו לסמ"ג תמה ע"ז דכיון שהטעם שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים בודאי איסורא הוא ועי' ברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ד ס"ח מ"ש בזה ולא הביא דברי מהרש"ל ז"ל ועי' לרבנו ירוחם נתיב ב' ח"ה שכתב אין ת"ח חייב לעמוד מפני רבו אלא שחרית מנחה וערבית בלבד שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים ומשמע מדבריו דג' פעמים חייב לעמוד כנגד שחרית מנחה וערבית והוא פלא.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:9:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:9:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:9:1)

**ואפילו החכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה.** מוכח מהא דר' יוחנן ואביי ורבא שם הגר"א ז"ל.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:9:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:9:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:9:2)

**ואפילו זקן כותי (ובדפו"י זקן גוי) מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו שנא' מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע.** מבואר בדברי רבנו דמפני שיבה תקום כיון דקי"ל כאיסי בן יהודה קאי נמי אעכו"ם וכן הוא גם דעת היראים כל שיבה במשמע פי' אפילו גוי אך שיקיים ז' מצות וכו' אבל אם אינם מקיימים וכו' לא אמר איסי לקום מפניו ולהדרו דכתיב שאת פני רשע לא טוב, להסתכל בפניו אסור לקום מפניו ולהדרו לא כ"ש, וראה זה מצאתי בסמ"ק סי' נ"ב שכתב ור' יוחנן פסק כאיסי על כן טוב ונכון לעמוד לפני כל איש ישראל בן ע' שנה אפילו אינו חכם כלל, מבואר להדיא דדוקא ישראל בעי. ועי' בתוס' קדושין שם ל"ב ד"ה מאי שנא שכתבו דליכא למימר נמי דודאי פליג ואמר זקן אשמאי מהני ואיסי פליג עליה ואומר אפילו סבי דארמאי דהא כל שיבה במשמע קאמר הא לא אשכחן בשום דוכתא דזקן עכו"ם צריך לכבדו ועוד דלקמן קאמר דר' יוחנן הוי קאי מקמי סבי דארמאי ותלי טעמא בכמה הרפתקי עדו עליה ולא קאמר משום דאיסי (ולפי מ"ש בריש הל' ת"ת בשם החינוך לא קשה דזהו הטעם של מפני שיבה תקום עי"ש) עכ"פ מבואר דעת התוס' דמדאוריתא אינו מחויב אלא מטעם כמה הרפתקי עדו עליה וכנראה מדברי רבנו גם לדידיה יש חילוק בזה ואף דסיים כל שיבה במשמע ומפרש רבנו הא דרבא משדר שלוחא ורב נחמן משדר גוזאי זהו הידור דברים ששלח לקדם פניהם, ולפי"ז ר"י דאמר כמה הרפתקאות עדו עלייהו ר"ל דלהכי קם מקמיהו אף דסגי בהידור דברים לחוד משום כמה הרפתקאות דעדו עליהו, אבל אין זה חיוב וקשה להאריך בדברים.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:10:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:10:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:10:1)

**תלמידי חכמים אינם יוצאין וכו' כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ.** כ"כ הטעם גם רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל וכן הרמ"ה ז"ל ומקורו ביומא פ' בא לו מכאן לת"ח שבני העיר מצווים לעשות מלאכתו וכבר העיר מזה בהגהות מיימוני.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:10:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:10:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:10:2)

**ואין מחייבין אותן ליתן המס בין מס שהוא קצוב על בני העיר, כמו ארנונא, בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש כמו גולגלתא.** והנה בדין זה נחלקו רבותינו הראשונים ז"ל הנה הר"ן ז"ל הביא בשם רבינו חננאל וכן דעת הרמב"ן ז"ל והנמוק"י ז"ל, דהא דרבנן פטורי מכל המסים דוקא כשהמלך הטיל על בני העיר לתת כך וכך ואפילו אם הטיל עליהם כפי מנין הגולגלות מ"מ רבנן פטירי אבל אם חייב המלך את כל אחד ואחד לפרוע, אין הצבור מחויבים לשלם בעד הת"ח וראיה לזה מהא דסנהדרין כ"ז דבר חמא קיבל עליו כרגא דרב פפי כולהו שני, הרי דהיה לרב פפי לשלם מס המלך, ולא משכחת אלא באופן זה, והרא"ש ז"ל הביא בשם הר"י מיגאש ז"ל וכן בשם הרמ"ה, דאפילו אם חייב המלך לפרוע לכל יחיד ויחיד מחוייבים הצבור לפרוע בעד הת"ח ודעת הטור וכן הב"י ז"ל שגם דעת רבנו כן הוא מדהביא בפ"ד דמס' אבות תשובת הר"י מיגא"ש ז"ל, ודעתם נוטה שכן דעת רבנו גם כאן ועי' ברמ"א ס"ב ואפילו אם אמר ההגמון שת"ח עצמם יתנו חייב הצבור לתת בעדם ע"כ.
**ואנכי** בעניי לא זכיתי לדעת מנין להם כן בדעת רבנו ואפילו בדעת הר"י מיגא"ש, דאנו אין לנו בדעת רבנו כאן ולא בדבריו ז"ל בפי' המשנה וכן בדברי הר"י מיגא"ש ז"ל אלא היכא שהמלך מטיל הגביה על הצבור, ולו יהא גם לגבות מכל יחיד ויחיד אין הצבור רשאי לחייב את הת"ח לשלם ואפילו מס הקצוב על כל איש ואיש לפי חשבון הגולגולת אבל אם המלך גובה בעצמו מכל יחיד ויחיד, ואין הצבור גובה, שיהיה הצבור חייב לפרוע עבורם זה לא מצאנו, והרי זה לשון הר"י מיגא"ש ז"ל שמעינן מההוא עובדא דכובס ומדא"ר נחמן עברת מר אדאוריתא וכו' דכל מיני מסים ותשחורת המוטלים על הצבור בין קבועין בין שאינם קבועים אין ת"ח חייבים לסייע בהם את הציבור, הרי להדיא דמיירי באופן שהצבור צריך לשלם והם פטורים מלסייע לצבור וכך המה דברי רבנו בפי' המשנה הקילה התורה מת"ח חוק המלכות מן הארנוניות וכו' וחוקים המיוחדים בכל איש ואיש והם הנקראים כסף גולגלתם יפרעו בעדם הקהל וכן בנין החומות וכו' וכבר הורה רבנו יוסף הלוי לאיש במקום אחד שהיה לו גנות ופרדסים שהיה חייב בעבורם אלפים זהובים ואמר שיפטר מתת בעבורם דבר מכל מה שזכרנו מפני שהיה ת"ח ואע"פ שהיה נותן במס ההוא אפילו עני שבישראל ע"כ. אבל קאי הכל לשלם להצבור וכגון שהמה הם הגובים את מסי המלך, אבל מנין שהצבור צריך לפרוע בעד הת"ח גם כשהמלך גובה מכל יחיד, ונראה דגם הרא"ש סובר כן בדעתם אלא דשיטת ר"ח והרמב"ן והר"ן ז"ל, דהיכא דאמר המלך שיתן כל אחד ואחד כסף גולגולת ומעשר תבואתו אז אפילו אם הצבור גובים מחויבים הת"ח לפרוע חלקם וע"ז הביא דהר"י הלוי ורבנו והרמ"ה פליגי ע"ז, אלא דלפי"ז צ"ע קצת דלמה היה צריך רבנו מאיר ז"ל שם לתרץ הא דבר חמא דקביל עליה כרגא דרב פפי דכולהו שתא דשלא כדין היו מטילין עליו וכדעובדא דבעו עמי הארץ למירמא דמי כלילא ארבנן והיינו דשקל רב פפי כרגא דבר חמא ולא חש לשוחדא דהוי כמבריח ארי עי"ש והרי אפשר לישב בפשוטו דלא הצבור גבו המס ולהכי היה ר"פ צריך לפרוע ואין מקום להאריך יותר.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:10:3
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:10:3](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:10:3)

**וכן אם היתה סחורה לתלמיד חכם מניחים אותו למכור תחלה.** עי' כ"מ ועי' תוספתא דמגילה פ"ג איזהו הדור שאמרה תורה והדרת פני זקן וכו' משא ומתן בכניסה ויציאה הן קודמין שנא' ואתן אותם ראשים עליכם, והוא דרשת הספרי שם ואתן אותם ראשים עליכם ראשים במקח, ראשים במכר, ראשים במשא ומתן וכו' עי"ש. ועי' ב"מ ס"ה א"ר חמא טרשא דידי ודאי שרי וכו' דכל היכא דקא אזלו שבקו להו מיכסא ונקיטו להו שוקא ועי' עוד בכמה מקומות וכן לענין בר מיצרא ב"מ ק"ח ולענין אמר נכסי לטוביה כתובות פ"ה ב'.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:11:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:11:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:11:1)

**עון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן וכו' וכן זה שאמרה תורה אם בחוקותי תמאסו מלמדי חוקותי תמאסו.** עי' כ"מ ועי' תורת כהנים בחוקותי יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים, ת"ל ואם בחוקותי תמאסו או יש לך אדם וכו' ואינו שונא את החכמים ת"ל ואם את משפטי תגעל נפשכם, ועי' מסכת כלה פ"ג והוי אוהב את התורה ומכבדה מאי אהבה ומאי כבוד אהבה בלב וכבוד במעשים, ובדברים לא והתניא המדבר בתורה ובת"ח אין לו חלק לעולם הבא אימא אף בדברים ועי' מס' ד"א רבה פי"א והשונא חכמים ותלמידיהם וכו' אין לו חלק לעוה"ב וזהו מ"ש רבנו וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעוה"ב אבל בגדר אפיקורסים ס"ל לרבנו שאינו נכנס אלא אלו שמנה רבנו בהל' תשובה ועי' לח"מ שהקשה ובזה מיושב.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:1)

**אע"פ שהמבזה וכו' אם באו עדים שבזהו אפילו בדברים חייב נדוי.** עי' כ"מ מקור רבנו דאפילו בדברים, והנה כתב רבנו אם באו עדים שבזהו, אבל להלן כתב רבנו בחכם עצמו שמנדה לכבודו וא"צ לא עדים ולא התראה, ועי' להריב"ש ז"ל בתשובה ח"ג סי' ל"ג והובא בב"י סוף סי' של"ד המבזה את החכם בי"ד חייבים לנדותו וכו' אלא שהחכם עצמו יכול לנדותו בלא עדים כל שברור לו והבי"ד אין מנדין אלא בעדים ועי' עוד להרשב"א ז"ל בתשובותיו ח"א סי' קע"ט שכתב אלמא המבזה ת"ח בדברים כמבזה אותן בגופן ובין יש שם עדים ובין אין שם עדים יכול הוא החכם לנדותו לכבוד עצמו וכו' ובמרדכי סוף הל' נדוי ז"ל וזה הדבר אשר צריך החכם לדעת ולעמוד על נפשו, שאע"פ שמשמתין ומנדין אותו שלא בהתראה מיהו אין משמתין ואין מנדין עד שיודע הדבר בעדים כשרים ובראיה גמורה, דגרסינן ביבמות פ' האשה ההוא גברא דטבע באגמא וכו' א"ל רב לשמואל נשמתיה א"ל לשלח ליה ברישא וכו' קרי ליה עליה דרב לא יאונה לצדיק וכו' הרי לך בהדיא שאין מנדין ואין משמתין עד שיודע הדבר בעדות ובראיה גמורה והביאו גם המהרי"ק ז"ל בשרש צ"ג. ואם כי לא זכיתי להבין ראיתו דבעינן עדים אבל כן הוא בדבריהם ז"ל והרב מהרי"ק ז"ל הוסיף קמחא שהרי פשיטא שאין מלקין בלא עדות כ"ש שאין משמתין דהא שמתא חמירא מנגידא, ועי' להרמ"א ז"ל בסי' של"ד סמ"ג שהביא בשם מהרי"ק ואין צריכין לענין נדוי עדים וראיה ברורה אלא אומד הדעת כאמתת הדברים שהתובע טוען ברי ואז אפילו אשה ואפילו קטן נאמן וכו' ועי' בחו"מ סי' ל"ז, ועי' למרן הגר"א ז"ל שציין מקור הדברים להא דמו"ק י"ז א' ת"ח עביד דינא לנפשיה במידי דפסיקא ליה (וזהו מקורו של הריב"ש ז"ל על הא דכתב רבנו לקמן וכן החכם עצמו וכו' וא"צ לא עדים וכו' והביא הריב"ש ז"ל מהכא ע"פ פי' הראב"ד ז"ל דעביד דינא לנפשיה היינו לנדות במידי דפסיקא ליה) ואמרינן בב"ק קי"ב ב' שליח דבי"ד וכו' ע"כ. ולכאורה המה נגד דעת רבנו, ודוקא חכם עצמו א"צ עדים וכן שליח בי"ד נאמן ע"ז לנדותן בלי עדים אבל לא אחרים ועי' במהרי"ק שם מ"ש בשליח בי"ד ועי' בש"ך שם סקצ"ו אם יש שם עדים שכתב ולפעמים א"צ עדים כשרים אלא אפילו אשה או קטן או קרובים נאמנים וכו' צ"ע טובא שהרי לכו"ע זה אינו אלא לחכם עצמו אבל לא לענין שינדוהו אחרים דעסיק ביה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:2)

**ומנדין אותו בי"ד ברבים.** ר"ל שהרי רק בנשיא ואב בי"ד אמרו דאין מנדין אותן בפרהסיא וכמ"ש רבנו לקמן בפ"ז ואפילו לת"ח לא ס"ל לרבנו דאין מנדין אותו בפרהסיא וכן הוא לקמן בדברי רבנו דרק אסור לקפוץ מהרה ולנדותו ורק בחכם וזקן כתב שהוא כמו אב בי"ד ועי' ב"י שם ובמ"ש שם ועי' ב"י סי' רמ"ג הביא סיעתא דמנדין אותו ברבים מקדושין ע' דאפיק שיפורא ושמתיה לההוא גברא דקרייה בר שוויסקאל, אבל לפנינו ליתא כן בנוסחת הגמ' ובודאי היה כן לפני הב"י ז"ל.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:3
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:3](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:3)

**וקונסין אותו לטרא זהב בכל מקום.** עי' כ"מ שהוא מירושלמי דב"ק ועי' בדברי רבנו בפ"ג מהל' חובל ומזיק ה"ה כבר נפסק הדין שכל המבייש ת"ח אפילו בדברים קונסין אותו וגובין ממנו משקל שלשים וחמשה דינר מן הזהב שהוא משקל תשע סלעים פחות רביע וקבלה היא בידנו שגובין קנס זה בכל מקום בין בארץ בין בחו"ל מעשים היו אצלנו תמיד בכך בספרד וכו' ועי' בתשובת הרשב"א ז"ל ח"א סי' קע"ט שהוכיח דאפילו בדברים לבד קונסין בלטרא דדהבא.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:4
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:4](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:4)

**והמבזה את החכם בדברים אפילו לאחר מיתה וכו'.** כן הוא לשון הירושלמי בפ"ג דמו"ק שהביא הכ"מ ומה שהביא בשם הריב"ש ז"ל שנראה שגדול עונש המבזהו בחייו מהמבזהו לאחר מותו, עי' ירושלמי פ"ו ה"א דשביעית ולמה יושע חסר ה"א פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:5
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:5](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:5)

**והן מתירין אותו כשיחזור בתשובה.** בירושלמי דמו"ק שם השתא מרחיקין והשתא מקרבין א"ר יוסי חזרו ונמנו לכשיחזור בו יהא מקרבין אותו הרי להדיא דבעי לחזור בתשובה, ומלשון הירושלמי מוכח דזו היתה תקנה שניה דהרי אמר חזרו ונמנו ור"ל אחרי שאמרו אין בין נדוי ולהפרה ולא כלום אבל קודם התקנה לא היה מועיל תשובה כי אם שיחול הנדוי דוקא ל' יום ובזה מסולקת קושית רבותינו על דברי רבנו מעובדא דעקביה שסקלו את ארונו והרי בודאי חזר בו, ועוד הקשו מכמה דוכתי, אבל כל זה היה קודם שחזרו ונמנו שלאחר תשובה יקרבוהו מיד.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:6
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:6](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:6)

**אבל אם היה החכם חי אין מתירין אותו עד שירצה זה שנידוהו בשבילו.** עי' כ"מ שדעתו בכונת רבנו שר"ל עד שיפייס את זה שנידוהו בשבילו אבל לא בעינן שיִרְצֶה, אבל המעיין בדיוק לשון רבנו דלקמן בהלכה זו שכתב ואין מתירין לו עד שיְרַצֶה את החכם, יראה דכאן לא כוון רבנו לפיוס החכם אלא שיִרְצֶה ולהכי חזר וכתב עוד פעם, מה שהוא תמוה לפי דעת הכ"מ, ולומר דהכא בנידוהו אחרים והתם בנידהו החכם בעצמו, קשה מאד דמאי שנא ודברי הפר"ח ז"ל בחדושיו בזה אינם מובנים לי, אשר על כן היה נראה דבאמת בעי רבנו שיִרְצֶה החכם להתירו, אלא שנעלם מקור הדברים ונראה דרבנו יליף לה מעובדא דריש לקיש שם י"ז דקאמר מאי תקנתיה זיל לגביה דלשרי לך, לא ידענא ליה, אמרו ליה זיל גבי נשיאה, והנה אי אפשר לומר דלהכי היה צריך למיזל גביה דלשרי ליה הוא משום דהיה צריך לפייסו ודבר זה הרי מעכב להתרת הנדוי שהרי כאן לא היה צריך ר"ל לפייסו לההוא גברא אף שר"ל נידה אותו שלא כדין מ"מ איהו הוא דאפסיד אנפשיה דהא ר"ל רמא ביה קלא ולא שמע ליה, ומכ"ש לפי גרסת הירושלמי דלסטים הוו וגם אי משום פיוס הבעל דין הוא דאמר ליה זיל לגביה א"כ מאי הוי מהני התרת נשיא והרי גם בנשיא ברור דצריך לפייס את הבעל דין תחלה, כדין שצריך לפייס לבעל דינו שהביא הכ"מ ועי' מ"ש בזה לקמן בפ"ז, וגם אין לומר דלהכי בעי למיזל גביה דוקא משום שהיה צריך שדוקא המנדה יתיר לו, א"כ למה לא פשיט הגמ' מעובדא זו כמו דאמר לעיל בההוא טבחא דאתפקיר ברב טובי בר מתנה, אלמא קא סבר אביי הני בי תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחרינא ושרו ליה וזוהי באמת קושית הראב"ד ז"ל דלמה היה צריך לנשיא כלל ולא התירו לו שלשה.
**אשר** על כן ס"ל לרבנו דבעינן שיִרְצֶה מי שנתנדה בשבילו ולהכי אמר לו זיל לגביה ורצונו לומר שהוא יגלה שרוצה להתיר לו, כיון שבשבילו נתנדה ועל זה אמרו דהיכא דלא ידע ליה ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו אבל אחרים לא יוכלו להתיר בלי רצונו וזהו מקור דברי רבנו (ומצאתי לחד מקמאי רבינו יהודה בר ברכיה ז"ל הובא בגליון האלפסי החדשים שכתב להוכיח דהא דאמרו עד דאתו תלתא אחריני ושרו ליה דבעינן תלתא דחשיבי כוותיהו (וכ"כ כמה מן הראשונים ז"ל) מדאמרינן בההוא מרבנן דשמתיה רבי יהודה, גברא רבה כרב יהודה ליכא הכא דלשרי לך וממעשה דריש לקיש דשמתיה ההוא גברא ומשום דלא ידע חשיבותיה אמר ליה זיל גבי נשיאה וכן הוא דעת הראב"ד ז"ל לקמן בפ"ז והשיג על רבנו שלא כתב כן, והביאו הטור ושו"ע והרא"ש ז"ל אבל רבנו הרי חולק ע"ז כמו שמבואר לקמן) ונראה עוד דזהו מאי דאמרו בירושלמי שם בעובדא דר' ירמיה ור' יעקב בי רבי בון דאמר וצריכין משתרוי אילין מן אילין דלמה להם להתיר זה את זה והרי גם שלשה אחרים יכולין להתיר, ובעל כרחך צ"ל משום דבלא רשותם א"א היה לאחרים להתיר, ובודאי דחוק לומר דמשום פיוס היו מצטרכין זה לזה דלשון וצריכין משתריין אילין מן אילין, לא משמע כן, אלא דהיו צריכין לעצם ההיתר ועוד דהרי פשוט כיון דחשין זה לזה וסברו כי אולי הנדוי של חבירו הוא כדין בודאי היו צריכין לפייס זה את זה, ויש לפלפל עוד.
**שוב** מצאתי למרן הב"י בסי' רמ"ג ונראה שם דעתו להדיא דלא כמו שכתב כאן שהכונה הוא שיפייס את החכם, אלא דבעינן דוקא שירצה חכם והשיג שם על הטור בזה ועשה ט"ס והביא לזה ראיה מחולין י"ח בההוא טבחא דלא סר סכינא קמיה דרבא בר חיננא דשמתיה ועבריה ואכריז אבישריה דטרפה, אקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה א"ל ליעיינו רבנן במילתיה דתלו ביה טפלי בדקה ר"א לסכיניה ונמצאת יפה ואכשריה א"ל מר זוטרא ולא ליחוש מר לסבא א"ל שליחותיה קא עבדינן ומשמע דאי לאו דשליחותיה קא עבדי לא היו רשאים לעשות כן ומשמע דה"ה להתירו לא היו רשאים בלי דעתו ע"כ, ואין זה מוכרח דאפשר רק משום להכשירו הוא ומשום חכם שאסר שאין חבירו רשאי להתיר ועל כרחך צ"ל דהא על הנדוי לא היה לו לרבא בר חיננא לבקש מרבנן שיתירו לו והרי היה יכול להתיר לו נדויו בעצמו, והא דא"ל ליעיינו רבנן במילתיה דטפלי תליי ביה אינו אלא כדי להכשירו שלא מצא לו היתר בעצמו משום שהיה סובר דכי קאמר רבא מעברינן ליה אפילו נמצאת סכינו יפה קאמר, והוא פשוט וכנראה שגם הרב ב"י הרגיש שאין מכאן ראיה, וכבר הארכנו בזה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:7
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:7](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:7)

**וכן החכם עצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר בו.** עי' כ"מ דהוא דינא דתלמיד שנידה לכבודו נידויו נידוי, ועי' סנהדרין ח' באושפזיכניה דרב דא"ל רב כהנא דחזי דקא גאיס ביה ופירש"י שמדבר גבוהות, וא"ל מפיקנא לך רב מאונך, אבל התוס' פירשו דהתם לאו משום כבוד הואי ועי' כ"מ שכתב מדיוק לשון רבנו דדוקא לעם הארץ מנדה לכבודו אבל לחכם אחר לא ואפילו אינו גדול כמוהו והאריך בזה וכ"כ בב"י אבל לא הראה יסוד הדברים ומקורם, ואולם לפי"ז יתישב הא דאמרו בירושלמי מו"ק שם ר' חייא בשם ר' יוחנן זקן שנדה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נדויו נדוי וכבר נתחבטו בדברי הירושלמי רבותינו הראשונים ז"ל ועי' להרשב"א וז"ל בתשובה ח"א סי' תר"ט שכתב דר"ל דוקא במקום רבו והרשב"א ז"ל דחה זה, ועי' בטור בשם אבי העזרי דלא ידע מאי פירושה ועי' ב"י שם מה שכתב בזה ובדרכי משה בשם אור זרוע ועי' בשו"ע ובתרומת הדשן סי' רע"ד ובאבקת רוכל סי' קפ"ו אבל נראה דרבנו מפרש כפשוטו, דזקן מנדה לכבודו רק לעם הארץ אבל לחכם אף למי שקטן ממנו אינו מנדה בשביל כבודו וזהו ביאור הירושלמי.
**ולפי"ז** צ"ל דעובדא דר' יהודה בן קנוסא בב"ק פ"א דאמר רבי אי לאו יהודה בן קנוסא את גזרתינהו לשקך בגזירא דפרזלא התם לאו משום כבוד עצמם הוי אלא משום גסות הרוח דמחזי כיוהרא עי' פרש"י ז"ל שם וכן צ"ל בעובדא דר' ירמיה ור' יעקב בירושלמי שהבאנו לעיל, התם ג"כ לאו משום כבוד הואי אלא שר' יעקב נידה לר' ירמיה לפי שעשה לדעתו שלא כדין שהטיל מס על תלמיד חכם ור' ירמיה נדה לר' יעקב משום שנדה למי שאינו חייב נדוי וכדלקמן (מיהו זה אינו אלא לפי פי' הקרבן העדה שם דר' יעקב נידה לר' ירמיה ור' ירמיה חזר ונידהו, אבל לפי מה שנכתוב לקמן דר' ירמיה נידה לר' יעקב תחלה א"א לומר כן שהרי ר' ירמיה נדהו על שאמר עדיין הוא ברעתו ונידהו לכבודו) אבל עדיין צ"ע מהא דאמר ליה רבא לרב הונא מדסקרתא בב"מ מ"ז אי הוי לוי הכא הוה מפיק לאפך פולסי דנורא, ועי' פרש"י ז"ל שם דהוא לשון שמתא, הרי להדיא דחכם יכול לנדות לכבודו אפילו לחכם. אבל באמת יש להבין דאם היה חייב שמתא אי הוה לוי הכא והיה לוי משמת ליה, למה לא שמתיה רבא כדין המבזה ת"ח אם היה בזה בזיון כזה שלוי היה רשאי לנדות ע"ז, והרי גם רבא היה חייב לעשות כן וצ"ל דהא דכתב רש"י דלשון שמתא הוא, אין כוונתו שלוי היה משמת ליה לרב הונא אלא דרבא א"ל לשון שמתא, ולא שמתיה באמת משום דלא היה רשאי לשמת לחכם, וכמ"ש לעיל.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:8
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:8](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:8)

**ולא צריך לא עדים ולא התראה.** עי' כ"מ שכתב ומ"ש שא"צ עדים אם העם הארץ מכחיש אפשר שלמד כן מדאמרינן דשליחא דבי דינא מהימן כבי תרי וכו' ויש לחלק דשאני התם דהשליח בי"ד אינו נוגע בדבר אבל הכא החכם נוגע בדבר מנ"ל שיהא נאמן בלא עדים ע"כ, וכנראה מפרש הכ"מ דהא דאמר א"צ עדים ר"ל שהעם הארץ מכחיש לחכם שנידהו ולא זכיתי לעמוד על כוונתו, דמלבד שדברי הריב"ש שהביא בעצמו המה נגדו, דהרי למד זה מדינא דצורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה ולפי"ז אין מקום לכל הדברים, אבל הרי פשוט דכוונת רבנו לחלק דאם אחרים מנדין לכבוד החכם צריכים לעדים דוקא, והחכם שמנדה בעצמו א"צ שידע הדבר ע"י עדים דוקא כי אם שיהיה הדבר ברור אצלו מאיזה צד שיהיה, ולא בהכחשת העם הארץ לחכם איירי הכא, כי אם בדין מתי יוכל החכם בעצמו לנדות, ומתי יוכלו אחרים לנדות לכבודו והדברים פשוטים לכאורה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:9
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:9](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:9)

**ואין מתירין לו עד שירצה את החכם.** זהו דין הפיוס שהזכרנו לעיל ושמקורו הוא במועד קטן י"ז בההוא טבחא דאתפקר ברב טובי בר מתנא עי"ש.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:10
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:12:10](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:12:10)

**ואם רצה החכם למחול לו ולא נדהו הרשות בידו.** בירושלמי פ"ג דמו"ק שם בעובדא דר' יהושע בן לוי דשדר בתר חד בר נש תלתא זמני ולא אתא ושלח ליה אלולי דלא חרמי בר נש מן יומאי הוינא מחרם לההוא גברא הרי דיכול למחול אבל עי' לקמן מ"ש דעובדא דריב"ל לאו משום כבוד ת"ח הואי כלל, אלא משום דין מי ששלחו לו בי"ד ולא בא ועי' מ"ש שבאמת אפשר נידה אותו אלא שלא החרימו, ולפי"ז אין מזה ראיה כלל, ועי' בתשובות מהר"מ מרוטנבורג ח"ג סי' תנ"ד הביא נוסח בירושלמי דמו"ק תיתי לי דלא שמית אינש מן יומי, וזהו מקור דברי רבנו בפ"ז הי"ג, שכתב וחכמים גדולים היו משתבחים, וזהו מקורו גם כאן.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:13:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:13:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:13:1)

**הרב שנידה לכבודו כל תלמידיו חייבין לנהוג נידוי במנודה.** הב"י ז"ל דייק מלשון רבנו שכתב כל תלמידיו, דדוקא תלמידיו חייבין לנהוג בו נדוי אבל לא שאר החכמים וכ"כ בשו"ע סט"ו וכן בתלמיד שנידה לכבוד עצמו שכתב רבנו אבל כל העם חייבין לנהוג בו נדוי, דוקא כל העם שאינם מן החכמים, אבל חכמים אפילו שהם תלמידים אינם חייבים לנהוג בו נידוי והש"ך שם חולק ע"ז והביא חבל ראשונים דכולהו ס"ל דהכל חייבים לנהוג בו נידוי וכן הוא בגמ' מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב לרב הוא דאינו מנודה הא לכו"ע מנודה וכן נראה גם דעת מרן הגר"א ז"ל ועי' רדב"ז בתשובותיו החדשות סי' שע"ח כתב ג"כ הכי אלא דקשה לו א"כ למה אמרו מנודה לרב מנודה לתלמיד והרי לכו"ע הוא מנודה, וכתב דר"ל דלתלמיד הוא מנודה אף שהתלמיד הוא עכשיו גדול מן הרב ולפי"ז צ"ל דמנודה לתלמיד אינו מנודה לרב אף שהתלמיד עכשיו גדול מן הרב, ובאמת נראה שאין כ"כ דיוק מלשון רבנו דרבנו העתיק בכל מקום לשון הגמ', ובמנודה לרב מנודה לתלמיד העתיק כן, ובמנודה לתלמיד דאמרו בגמ' לרב הוא דאינו מנודה אבל לכו"ע מנודה העתיק אבל כל העם חייבין לנהוג בו נידוי ובנשיא שאמרו מנודה לכל ישראל העתיק רבנו ג"כ הכי אבל אין נפק"מ לדינא וכמ"ש הש"ך ואין כדאי לעשות מחלוקת בזה עם כל הראשונים ז"ל.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:13:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:13:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:13:2)

**מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת וכו'.** עי' ב"ח ז"ל שכתב דמיירי בנידוהו משום כבודם דאפקיר נגדם עי"ש וכן במנודה לעיר אחרת וכו' והוא פשוט דהא כל הך בריתא בנידוהו מחמת כבוד עצמם הוא דבשאר דברים הרי הוא מנודה לכל ישראל וכ"כ להדיא באשכול הל' מו"ק סי' מ"ו עי"ש ועי' היטב בב"י מה שהביא מתשובות הרא"ש והריב"ש ז"ל ובשם קונדרסין עי"ש היטב.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:1
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:1](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:1)

**בד"א במי שנדוהו על שבזה תלמידי חכמים אבל מי שנדוהו על שאר דברים וכו'.** מקור הדברים הוא ממה שאמרו שם י"ז דהא דמנודה לתלמיד אינו מנודה לרב הוא במנדה לכבוד עצמו הא במילי דשמיא אין חכמה ואין תבונה והוא מנודה לכל ישראל, ולכאורה משמע מזה דדוקא בנידה לכבוד עצמו, אבל בתלמיד שנידה לכבוד הרב, כיון דהוא חייב נדוי מדינא שוב הו"ל ככל מילי דשמיא דהוא מנודה לכל ישראל, אבל מדברי רבנו שכתב בד"א במי שנדוהו על שבזה תלמידי חכמים, נראה, דכל מי שנתנדה לכבוד ת"ח דינא הכי דמנודה לקטן אינו מנודה לגדול, וצ"ע מנ"ל הא ועי' בתוס' סנהדרין ח' א' שהבאנו לעיל גבי אושפזיכניה דרב, דחזייה רב כהנא דהוה קא גאיס ביה ופירש"י ז"ל שהיה מדבר גבוהות, ואע"פ כן כתבו התוס' שם דדוקא היכא שמנדה לכבוד עצמו הוא דאינו מנודה לרב, אבל לשם שמים לא, ומשמע להדיא כמו שכתבנו ואפשר דהכא הוה דלא רצה לציית דינא וכמ"ש לעיל, ועי' בב"י שהביא בשם קונדרסין וז"ל כתוב עוד בקונדרסין משמע שהרב והתלמיד לא יכלו להחרים מי שזלזל בכבודם דדוקא נדוי אמרו אבל חרם לא ומ"מ אחרים ששמעו שהוא מזלזל בכבוד חכם או תלמיד, אותם אחרים יכולים להחרימו דמילי דשמיא הוא וקרוב לחלול השם, הרי להדיא דאי לאו לכבוד עצמו הוי מילי דשמיא, ואף דהב"י כתב ואינו נראה לי דלא אמרו אלא לנדות או לשמתא אבל להחרים אין לנו אין זה שייך לעניננו דמ"מ מילי דשמיא הוא. אבל עי' בריב"ש סי' ל"ג והובא ג"כ בב"י תלמיד שנידה לכבוד רבו שביזהו וחרפהו לפניו שלא בפני הרב וכו' וכתב ומ"מ נראה שכיון שלא נדהו הרב בעצמו וגם לא נידוהו בי"ד אינו מנודה לרב וה"ה לגדול מן התלמיד בחכמה וביראת חטא וכו' הרי להדיא דגם בזה דינא דמנודה לתלמיד אינו מנודה לרב וכמ"ש מדברי רבנו והדבר צריך בירור.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:2
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:2](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:2)

**אפילו נדהו הקטן שבישראל חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נדוי.** הוא מעובדא דאמתא דבי רבי שלא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה, וכן הביא הב"י ז"ל בטור.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:3
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:3](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:3)

**על עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם.** העתיק רבנו מימרא דר' יהושע בן לוי כמו שהיא בירושלמי דמו"ק ולא כמו שהובאה בברכות י"ט בכ"ד מקומות מנדין על כבוד הרב, עי' פרש"י ז"ל שם ועי' להריב"ש ז"ל בסי' ר"כ שכתב דמדקאמר בי"ד מנדין משמע שחייבין לנדות וכן הוא בכל אותן הכ"ד דברים שהזכירם כלם הרמב"ם ז"ל ועוד שאם לא היו חייבין לא היו מנדין אדם גדול כעקביא בן מהללאל עי"ש מ"ש בזה. וזהו מ"ש רבנו לעיל הי"ב חייב נדוי ומנדין אותו בי"ד וכן מבואר להדיא בדברי הראב"ד ז"ל בהשגותיו בסוף הפרק, וצ"ע לפי"ז הא דאמרו בירושלמי דמו"ק שם בעובדא דריב"ל דשלח בתר חד בר נש תלתא זימני ולא אתא, שלח ליה אילולא דלא חרמית בר נש מן יומי הוי מחרים לההוא גברא וכתבנו לעיל דמזה למד רבנו דאם רצה החכם למחול לו הרשות בידו, וצ"ע כיון דמחויבין בי"ד לנדות על הנך כ"ד דברים ובכללם מי ששלחו לו בי"ד ולא בא וא"כ למה לא נידה אותו ריב"ל באמת, ומצאתי להרב עמודי ירושלים שעמד בזה, ודבריו לא נראין כלל דהרי הכא לאו משום כבוד חכם הוא אלא משום דשלחו אחריו ולא בא.
**ונראה** לי ע"פ מה שיש לעמוד עוד בדברי הירושלמי דאמר אי לאו דלא חרמית בר נש מן יומא הוי מחרים לההוא גברא שעל כ"ד דברים מנדין, והרי רק מנדין איתמר ואיך היה מחרימו, וכבר עמדו גם ע"ז, ונראה ע"פ מה שכתב רבנו לקמן בפ"ז הי"ג וכן אם ראו בי"ד להחרים לזה לכתחלה מחרימין כדי ליסרו וכו' ועי' כ"מ דהוא פשוט מטעם שבי"ד רשאין לעשות סייג לתורה, ונראה דזהו מקור הדברים דבאמת היה הך בר נש חייב נדוי, ומ"מ שלח לו ריב"ל אי לא דלא חרמית בר נש הוי מחרם ליה הרי דרשאי להחרים מיד למי שחייב נדוי או בי"ד רואין שראוי לעשות כן, ולכן שלח ריב"ל דאילולא דלא חרמית בר נש מן יומי הוי מחרם לההוא גברא אף שבאמת חייב רק נדוי אבל כיון דלא החרים מעודו לא החרים גם לאיש הזה, אבל שפיר אפשר לומר שנידה אותו כדין שבי"ד חייבין לנדות למאן דחייב נדוי, וכמ"ש הריב"ש ז"ל.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:4
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:4](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:4)

**בין איש בין אשה.** עי' ר"ה ל"א ב' בההיא אתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעא דכתב פתיחא עילווה ועי' מו"ק ט"ז ב' בההיא דקא מניפה חושלאי ונדרים ז' ב' ושם נ' ב' ובב"ק קי"ג א' גבי רב כהנא איתתא דאיתא במתא וכו'.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:5
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:5](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:5)

**א) המבזה את החכם ואפילו לאחר מותו.** מקורו בירושלמי דמו"ק שהבאנו הדא אמרה המבזה זקן אפילו לאחר מיתה צריך נדוי והביאו הכ"מ, ועי' ברשב"א ח"א סי' קע"ט והריב"ש ז"ל כתב והביאו הב"י דדוקא חכם, מחוייבים בי"ד לנדות אבל תלמיד אף שיכול לנדות לכבוד עצמו אבל אין בי"ד מנדין.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:6
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:6](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:6)

**ב) המבזה שליח בי"ד.** עי' בתוס' יבמות נ"ב א' ד"ה דמתפקר שכתבו, דהא דשמתיה רב יהודה לההוא גברא דציער שלוחו בקדושין ע' (שמזה נובע מקור דברי רבנו כאן) אע"ג דשמתא חמיר מנגידא כדמוכח בפסחים נ"ב, שמא החמיר עליו משום שביזה את רב יהודה עצמו, ולפי"ז דברי רבנו מוקשים דמנ"ל דמבזה שליח בי"ד מנדין אותו, ודלמא נידהו רב יהודה משום דביזה גם לדידיה, ועי' בדברי רבנו בפכ"ה מסנהדרין ה"ה שאם אומר שליח בי"ד פלוני הקלני או הקלה הדיין משמתין אותו על פיו, ולקמן שם בה"ו כתב וכל המצער שליח בי"ד יש לבי"ד רשות להכותו מכת מרדות, ומפשטות לשונו היה נראה לכאורה דנגידא חמור משמתא, ולהכי במבזה שליח בי"ד משמתינן ליה ואם ציערו דחמיר מיניה אז יש רשות לבי"ד להכותו, וזהו מאי דאמרו דרב מנגיד למאן דמצער שלוחא דרבנן וכבר עמדו על זה רבותינו אבל א"א לומר כן בדברי רבנו ועי' בדבריו בפ"ח מהל' יו"ט הי"ח שכתב ואין מכין אותו מכת מרדות וא"צ לומר שאין מנדין אותו וכן להלן שהעושה בו מלאכה אחר חצות מנדין אותו וא"צ לומר שמכין אותו מכת מרדות הרי להדיא דשמתא חמורה מנגידא וכמ"ש הרב המגיד ז"ל שם.
**ועי'** להרב כנסת הגדולה ז"ל האריך טובא בפרט זה והביא דעת רבותינו בזה, ודעתו בשיטת רבנו דבזיון שלוחא דרבנן וצער אחד הוא אלא דהא דשמתא חמורה מנגידא הוא רק לת"ח, וכמו שאמרו מימנו אנגידא ולא מימנו אשמתא דבר בי רב דוקא, אבל בשאר כל אדם נגידא חמורה משמתא, ולהכי כתב רבנו דאף דמעיקר הדין מנדין אותו על בזיון שליח בי"ד מ"מ יש לבי"ד רשות להכותו מכת מרדות ר"ל להחמיר עליו וזהו מה שאמר רב יהודה בקדושין דטבא ליה עבדי ליה דמבואר דשמתא קיל מנגידא והוא לכל אדם שאינו צורבא מרבנן וזהו יסוד דברי רבנו כאן וכן משמע מדעת הר"ן ז"ל ריש פ' מקום שנהגו דבסתם חמור נגידא משמתא, עי' בדבריו, אבל לענ"ד א"א לומר כן ובאמת לפנינו בסוגיא דקדושין איתא דעדיפא עבדי ליה והיינו החמורה וכמ"ש רש"י ז"ל וכסוגיא דפסחים נ"ב, וביותר א"א לומר כן בדעת רבנו כמ"ש להדיא בהל' יו"ט שהעתקנו לעיל, שמבואר שם דשמתא חמורה מנגידא, אבל באמת נראה דרבנו לא ס"ל כשיטת התוס' דהא דשמתיה רב יהודה הוא משום שביזה גם את רב יהודה אלא דס"ל לרבנו כמ"ש בפכ"ה דסנהדרין שהבאנו דיש רשות לבי"ד אם לנדות אם להכות, וכדמוכח מפסחים נ"ב בין ללשנא קמא בין ללשנא בתרא, אבל הרי נראה שיש לבי"ד הבחירה אם דטבא ליה לעבוד, אי דעדיפא לעבוד, ולפי"ז מעיקר הדין חייב נדוי אבל יש רשות לבי"ד גם להכות מכת מרדות למצער שלוחא דרבנן, שהרי אמר רב יהודה כאן דעדיפא ליה עבדי ליה והיינו כחמור, הרי דיש בידו גם למנגיד וכמו דא"ל רב נחמן, ועי' לרבנו בפ"א מהל' יו"ט מכין אותו מכת מרדות או מנדין אותו אם לא יהיה מן התלמידים ולפי"ז גם בדין זה הוא כן שאם יהיה ת"ח אז ממנו אנגידא ואצל כל אדם דינו בשמתא ומצאתי עוד למרן הגר"א ז"ל באו"ח סי' תקל"ח שכתב ג"כ הכי ויש לי עוד עיון בדבריו ז"ל ועי' עוד בחו"מ סי' ח' ובב"י שם ועי' היטב בט"ז שם לענ"ד הדברים מבוארים.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:7
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:7](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:7)

**ג) הקורא לחבירו עבד.** עי' כ"מ והוא מבואר שם להדיא השבע לי שאין עבדי אתה ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא וכו' ועי' תוס' שם ותוס' ר"י הזקן.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:8
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:8](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:8)

**ד) מי ששלחו לו בי"ד וקבעו לו זמן ולא בא.** בירושלמי שם מבואר להדיא שעל כ"ד דברים מנדין וזה אחד מהן, ופרטי הדברים עי' בפכ"ה מהל' סנהדרין ובחו"מ סי' י"א, ודבעינן דוקא שלחו לו בי"ד כדילפינן במו"ק שם, וקביעת הזמן תלוי בכל אדם כמו שהוא עי"ש היטב.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:9
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:9](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:9)

**ה) המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים וא"צ לומר בדברי תורה.** והוא לשון הירושלמי שם הדא אמרה המפקפק בדבר אפילו מדברי סופרים צריך נדוי, והנה הכ"מ וכן הביא בב"י את דברי הר"ן ז"ל בפסחים, מה דמצינו בכמה דוכתי דמאן דעבר אדרבנן משמתין ליה ובמקצת מקומות אמרינן דלקי מכת מרדות ומשמע אבל שמותי לא, וחילק הר"ן בין היכא דעיקרו דרבנן דכי עקר לה עקר לכולה מצוה משמתין, אבל בדבר שעיקרו דאוריתא מכין אותו מכת מרדות והקשה עליו הכ"מ ועי' מל"מ וש"ך ז"ל השיגו על הכ"מ ורבותינו האחרונים ז"ל האריכו בתשובותיהם וחידושיהם טובא בכלל זה, אבל נראה פשוט דרבנו לית ליה הך כללא דהר"ן ז"ל שהרי כתב להדיא וא"צ לומר בדברי תורה שבודאי מנדין והוא דלא כהר"ן, אבל הלא כדברי רבנו מפורש בירושלמי שהבאנו ועוד שהרי כתב בפ"א מהל' יו"ט הכ"ב דכל המחלל יו"ט שני מכין אותו מכת מרדות או מנדין אותו אם לא יהיה מן התלמידים, ועי' בפ"ז מהל' יו"ט ה"א שמספקא ליה להרב המגיד ז"ל בדעת רבנו אי חול המועד הוי דבר שיש לו עיקר בדאוריתא, ותיפוק ליה דרבנו כתב להדיא שם דמכין אותו מכת מרדות על העושה בו מלאכה.
**ומצאתי** להרד"ק ז"ל בית י"ח חדר ה', דעתו דנדוי ומרדות שניהם באים על איסורי דרבנן, והדבר תלוי ברשות בי"ד אם לנדות אם לרדות ותלי לה בסוגיא דפסחים בעובדא דנתן בר אסיא וכמו שכתבנו לעיל מדבריו בפכ"ה מהל' סנהדרין ועי' למהר"מ חלואה ז"ל בחידושיו לפסחים (בדף נ"ה ע"א) וז"ל מנדין על ב' יו"ט של גליות וכ"ש שלוקין עליהם אם רצו שהרי הנדוי חמור מן המלקות לכו"ע כדאמרינן במערבא ממנו אנגידא ולא ממנו אשמתא, והלכך לא קשיא מאי דאשכחן במקצת דרבנן דמלקין עליהם כדאמרינן בבועל ארוסתו ובמבשל בחמי טבריא בשבת דלוקה מכת מרדות מדרבנן וזהו פסקו של הרמב"ם ז"ל דבכל מצוות דרבנן לוקין עליהם עכ"ל הרי להדיא דס"ל ג"כ בדעת רבנו כדעת הרד"ך ז"ל. ועי' בדברי הרב המגיד פ"ג מהל' מאכלות אסורות הט"ו גבי גבינת עכו"ם וחלב שחלבו עכו"ם שכתב זה ידוע שבכל איסור דבריהם יש מכת מרדות ועי' בדבריו ז"ל בפכ"ד מהל' מלוה ולוה ה"ו גבי עדים שאינן יודעין לחתום וקרעו להם נייר חלק וחתמו וכו' כתב שם באופן אחר, ודבר זה צריך ברור רחב מאד אין כאן מקומו, אבל לפי"ז עדיין צ"ב למה נמנו כ"ד דברים שמנדין עליהם, והרי לפי"ז כל איסורי דרבנן כך הדין שאם רצו בי"ד מנדין ואם רצו מכין מכת מרדות, וצ"ל דעל כ"ד דברים החיוב על בי"ד לנדות, וכמ"ש בשם הריב"ש ועוד יתבאר אי"ה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:10
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:10](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:10)

**ו) מי שלא קבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיתן.** עי' כ"מ שתמה על רבנו דהא אמרינן בגמ' בב"ק קי"ג האי מאן דכתוב עליה פתיחא על דלא ציית לדינא עד דציית לא מקרעינן ליה ולא היא כיון דאמר צייתנא קרעינן ליה, וכ"כ רבנו להדיא בפכ"ה דסנהדרין דכיון שאמר הריני מקבל את הדין קורעין נדויו, והרב מרכבת המשנה ח"ב דעתו דס"ל לרבנו דרק הפתיחא קרעינן כיון דאמר הריני מקבל את הדין אבל עדיין נשאר בנידויו עד שיתן, ומלבד שאין לזה מקור עוד דברי רבנו בהל' סנהדרין שם קורעין נידוייו לא משמע כן, ואשר נראה פשוט בדברי רבנו, שהרי נדוי זה אינו בגדר עונש אלא בגדר כפיה לציית דינא מפני שלא קיבל את הדין, ומגבילין זמן הנדוי עד זמן שיתן ר"ל שכן כותבין בהפתיחא שהוא מנודה עד שיתן, ומטעם זה אמרו תחלה בגמ' על דלא ציית לדינא עד דציית לא מקרעינן ליה ועי' בדקדוקי סופרים מכת"י רומי עד דציית לדינא ויפרע לו לא מקרעינן הרי להדיא דהנדוי היה עד דציית לדינא ויפרע לו אלא דהוי ס"ל דעד שיפרע לא מקרעינן לפתיחא וע"ז אמרו ולא היא אלא כיון דאמר צייתנא קרעינן ליה אבל בודאי הנידוי מתחלתו הוא עד שיתן, אולם הנידוי הרי הוא רק למאן דלא ציית דינא וכיון דאמר צייתנא וקבל עליו את הדין אז קורעין את נדויו ויהבינן ליה זמן לפרוע אבל עצם הנדוי הרי היה מתחלתו עד שיתן וכמו שכתב רבנו וזה מוכרח מתוך הסוגיא דהרי לא פליגי בעצם הנדוי איך הוא אלא אימתי קרעינן ליה דסבר מתחלה דעד שיפרע לא קרעינן ליה א"כ בודאי היה הנדוי עד זמן שיפרע, ואמר אח"כ ולא היא אלא שקורעין אותו תיכף כשאומר דציית דינא, אבל בזמן הנדוי אין חילוק ביניהם כלל, ובא וראה דיוק לשון רבנו דבשכתבו לו פתיחא על שלא בא לדין כתב שם רבנו ובעת שיבא קורעין הפתיחא, ובכתבו לו פתיחא מפני שלא קבל את הדין כתב רבנו קורעין נדויו, והוא משום דבפתיחא על שלא בא לדין שכתבו זמן הנדוי עד שיבא לדין ומכיון שבא לדין קורעין את הפתיחא ותו לא מידי שהרי אין כאן נדוי יותר, שהרי כך כתבו בהפתיחא שהנדוי הוא עד שיבא, משא"כ בכתבו פתיחא על שלא קיבל את הדין שמנדין אותו בתחלה עד זמן שיתן, ואם אח"כ קבל עליו את הדין הרי לא סגי בקריעת הפתיחא, שהרי הנדוי היה עד שיתן, לכן כתב רבנו שקורעין את נדויו, ר"ל שמתירין את הנידוי שהיה עד זמן שיתן והוא נחמד.
**ועי'** בריטב"א ז"ל במו"ק ט"ז שכתב ויש מחלוקת בין החכמים שאומרים כי אפילו נדוי שקבעו בו זמן צריך התרה לסוף הזמן ואינו ניתר מעצמו שאפילו נדוי על תנאי ומתקיים התנאי צריך התרה כדאמרינן במס' מכות, וכן אומר רש"י ז"ל בכל מקום שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו כדאמר היו נכונים לשלשת ימים, ומפרש הוא ז"ל כי אפילו קבע זמן לאיסור כי ההוא דהכא צריך היתר שהרי אע"פ שקבע זמן לג' ימים להפרשה הוצרך לומר שובו לכם לאהליכם וזה ודאי פלא גדול כיון שקבעו לו זמן תהא בנדוי עד יום פלוני למה יהא צריך היתר מתחילתו ומה חומר יש בזה מבנדרים וחרמים ושבועות וההוא דסיני וכו' ולא הוצרך היתר אלא בשנידוהו סתם או שנידוהו לזמן ופייס בעל דין בינתים ובאין להתירו וההיא דנדוי אפילו על תנאי צריך הפרה כבר פרשנוה במקומה לדעת רבנו ועי' עוד בריטב"א ז"ל למכות מ"ש בזה ועוד נאריך אי"ה בזה, עכ"פ דברינו בביאור דברי רבנו ברורים.
**ודע** שצ"ל שכלל רבנו באות זה גם הנדוי של מי שבא וקבל את הדין והלך ולא שלם, שמנדין אותו עד שיתן מה שהוא חייב והביאו רבנו שם בסוף הפרק וכן קבעו לו זמן להביא ראיה שג"כ משמתין אותו והביאו רבנו בפכ"ב מהל' מלוה ולוה ובשו"ע סי' צ"ח וסי' ק' וכן במחויב שבועה מדבריהם מן הנשבעין ונפטרין שלא רצה לשבע דמשמתין אותו עד דמטי זמן נגדיה, כמבואר בדברי רבנו בפ"א מהל' טוען ה"ה ובחו"מ סי' פ"ז וכן קבעו לי זמנא דאזלינא לארעא דישראל בקנס דג"כ משמתינן ליה אי לא אזיל עי' ב"ק ט"ו וכתובות מ"א וכן מה שכתב רבנו בפ"ה מהל' סנהדרין מנהג שתי ישיבות בשם הגאונים לנדות עד שיפייס הכל כלול בזה והמה פרטי דינים בנדוי זה והענין סובל אריכות רבה ועי' מש"כ בזה לקמן בסוף הפרק באופן אחר.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:11
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:11](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:11)

**ז) מי שיש ברשותו דבר המזיק וכו' מנדין אותו עד שיסיר היזקו.** והוא מבואר בב"ק ט"ו וכתובות מ"א כמו שהביא הכ"מ ובגמ' אמרו משמתין ליה עד דמסלק היזקא מדר' נתן, ועי' שטמ"ק שם ובכתובות מה שעמדו ע"ז וצריך ביאור ורבנו לא הביא הדין הזה אלא הכא ועי' בפ"ה מהל' נזקי ממון ופי"א מהל' רוצח, ולפלא כי לא הזכיר בשם הא דמשמתין ליה עד דמסליק היזקא.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:12
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:12](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:12)

**ח) המוכר קרקע שלו לעכו"ם מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן העכו"ם לישראל חבירו.** ובכת"י אברבנאל המוכר קרקע לעכו"ם וליתא לתיבת שלו, ועי' כ"מ בשם התוס' דאם העכו"ם נותן יותר מישראל לא משמתינן ליה וזוהי דעת ר"ת והר"י וכן סתם בשו"ע חו"מ סי' קע"ה, וידוע שהריב"ן וכן רבנו יהונתן הובא בשטמ"ק שם חולקין ע"ז ובדברי רבנו אין זכר לחילוק זה לא כאן ולא בדבריו בפי"ב מהל' שכנים ה"ז, וצ"ב דלפי מה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובותיו אלף נ"ב והביאו הרמ"א ז"ל בחו"מ סי' שפ"ו ס"ג הוא הדין בכלל כל גרמא בנזקין דמשמתינן ליה עד דמסלק היזקא וא"כ מאי נפק"מ אם נתן העכו"ם יותר אם לאו, והרי אפילו אם נותן לו יותר הרי גרמא בנזקין הוא עי"ש דקשה לשיטת הסוברים דאפילו נותן הישראל שוויה והעכו"ם נותן יותר משוויה ג"כ אין מנדין, ויש ליישב בכמה אנפי, וגם זה תמוה אצלי מה שהביא בשטמ"ק שם בשם הרשב"א ז"ל שכתב וז"ל תימה ולמה ליה לשמותי כי אתא אונסא נוקמיה בדינא ונחייביה, ולפי"ז הרי הוא תמוה דהא רק גרמא הוא ובלא קביל עליה לא מחייב וכמ"ש הראב"ד ז"ל והרי זהו דיוקו של הראב"ד, ומה דמשמתינן ליה הוא משום דין דבכל גרמא משמתין עד דמסלק היזקא וכמ"ש הרשב"א עצמו דאינו מחויב לשלם כי אם ההיזק שאחר כן ולא מה שהזיק קודם וצ"ע, ושיטת רבנו ממה שכתב שם בהל' שכנים ואם אנסו שלא כדין ישראל משלם המוכר, נראה דלא ס"ל כשיטת הראב"ד וזהו הדעה הראשונה בשו"ע שם, ומשום דהוי כמו גירי דיליה משמתינן ליה לסלק היזקא ואע"פ שחייב לשלם משום דאמר איני רוצה לטרוח עמו אח"כ בדיני ודייני וכמ"ש בב"ק ט"ו ב' ועי' למרן הגר"א ז"ל שם, אך דצ"ע קצת דא"כ הרי הוי זה בכלל מי שיש ברשותו דבר המזיק דמנדין אותו עד שיסיר היזקו וצ"ע.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:13
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:13](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:13)

**ט) המעיד על ישראל בערכאות של עכו"ם והוציא ממנו בעדותו ממון שלא כדין ישראל מנדין אותו עד שישלם.** עי' בשטמ"ק לב"ק שם שהביא משם הרמ"ה ז"ל בפריטיו שכתב ומסתברא דאפילו בדינא דמגיסתא נמי דוקא לשמותיה אבל לאפוקי מיניה לא דיקא נמי דקאמרינן משמתינן ליה ולא קאמרינן דמפקינן מיניה, אי נמי לא מחייב לשלומי ליה מ"ט דמצי אמר ליה אין אסהדי וקושטא אסהדי וכו' ועי' בשו"ע חו"מ סי' כ"ח בהג"ה דאינו חייב לשלם דיכול לומר אמת העדתי ומבואר שם דאם הבעל דין הודה שאמת העיד אז גם אין משמתין אותו וכל זה הוא נגד דעת רבנו כאן, דמבואר להדיא דחייב לשלם ואין חילוק בין אמת העיד אם לא, ועי' בסמ"ג שם שעמד על דברי השו"ע מלשון הטור בזה ולא ידענא למה לא הזכיר שכן המה דברי רבנו, ומ"ש שם דלצדדין קתני דלפעמים מנדין אותו והיינו אם לא יוכלו לברר ששקר העיד ולפעמים עד שישלם, או היכא דאינו רוצה לעמוד בנידויו עי"ש היטב וכל זה קשה לכוון בדעת רבנו, גם הערת הסמ"ג שם לחלק בין היכא שתבעו להעיד או לא עי' בסוגיא ועי' בדקדוקי סופרים וגי' הגר"א ז"ל ואמ"ל.
**ועי'** תומים במה שמחלק בין היכא שאם העיד באמת אז אין לו עוד שום עצה וטענה לפטור את עצמו בדיני ישראל, או באם שאפילו באמת העיד מ"מ היה יכול לפטור עצמו וכמו בהעיד שלוה, והוא אמת דלדידן א"צ לפורעו בעדים, וממילא היה יכול לפטור עצמו אף שהעיד אמת ולדידהו צריך לפורעו בעדים, דאז הרי הוציא ממנו ממון שלא כדין אף אם אמת העיד ומנדין אותו עד שישלם, ומטעם זה לא הביא רבנו כאן החילוק דב' עדים אין מנדין אותו וכמ"ש בגמ' שם אבל בתרי לא, דכיון דעכ"פ הוציאו ממנו ממון שלא כדין ומה בכך אם הוו שני עדים ושפיר משמתינן להו (וכן אפשר לומר דמטעם זה לא הביא רבנו גם חילוקא דאדם חשוב) ואם כי הוא נחמד, אבל באמת צריכים לבאר דברי רבנו, והרי זה עיקר דיוקא של הראב"ד ז"ל דאם מחויב לשלם למה אמרו משמתין ליה ולא אמרו מפקינן מיניה וכמו שהקשה גבי ישראל שמכר קרקע לעכו"ם, וכן כתב הרמ"ה ז"ל שהבאנוהו לעיל, ואפשר קצת לומר, דרבנו ס"ל גם כן כהראב"ד והרמ"ה ז"ל וסבירא ליה דבאמת מדינא אינו חייב לשלם, אלא שבזה חלוק עליהם, וס"ל דכופין אותו ע"י הנדוי לשלם אף שאינו מדינא וכמ"ש הראב"ד בדין מוכר קרקע לעכו"ם וכן בכל דיני גרמא וזהו שכתב רבנו מנדין אותו עד שישלם ואם משלם תיכף אין כאן נדוי כלל, ופליג רבנו על הרשב"א ויתר הראשונים דס"ל דהשמתא מהני רק לחייבו על מה שיפסידו אח"כ אבל לא על העבר ועי' בסי' שפ"ו שהבאנו לעיל דהרי הכא השמתא הוא להוציא ממנו מה שהפסיד לו כבר ע"י גרמתו וזה אינו מתאים למ"ש באות הקודם, ולא נתברר לי הדבר כדי צרכו.
**והנה** לא הביא רבנו דין אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי, ועי' כ"מ שכתב דכיון דסליק בתיקו לחומרא דיינינן ליה ואין זה דבר פשוט כ"כ דהרמ"ה ז"ל בפריטיו כתב להדיא דרק לכתחלה אסור באדם חשוב אבל לא משמתינן ליה והרשב"א בשם הראב"ד ז"ל כתב דתיקו דממונא לקולא וס"ל דאזיל ומסהיד לכתחלה והרבה יש להאריך אבל אין הכרע בדעת רבנו בזה וראה שגם רבותינו הקדמונים ז"ל לא הביאו הא דאדם חשוב כלל ועי' בעל הלכות גדולות שהשמיטו ג"כ.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:14
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:14](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:14)

**י) טבח כהן שאינו מפריש המתנות וכו' מנדין אותו עד שיתן.** עי' בדברי רבנו פ"ט מהל' בכורים ה"ט וביו"ד סי' ס"א.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:15
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:15](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:15)

**יא) המחלל יו"ט שני של גליות אע"פ שהוא מנהג.** עי' לח"מ, ור"ל אפילו בזמן הזה שאינו אלא מנהג וכמ"ש רבנו בפ"ו מהל' יו"ט הי"ד עי"ש ולפי"ז אין מקור דברי רבנו מהא דרב ושמואל דאמרי תרוויהו מנדין על שני ימים טובים של גליות, דאין ראיה מזה על הזמן שסומכין על החשבון ואין יו"ט שני להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד, עי"ש מה שהארכתי בזה. אבל מקור הדברים מהא דשמתיה רב יוסף לרב נתן בר אסיא על דאזל מבי רב לפומבדיתא ביו"ט שני של עצרת, והרי יו"ט שני של עצרת בודאי אינו משום ספיקא וכמ"ש רבנו בפ"ג מהל' קדוש החדש הי"ב עי"ש ולפי"ז צ"ל דס"ל לרבנו דמנדין על מנהג ובאמת הוא פלוגתא דרבותא, דהנה בשאלתות ויקהל שאילתא ס"ו הביא הגרסא בגמ' דמגילה ה' בעובדא דרב דחזייה לההוא גברא דשדי כיתנא בפוריא, א"ר כהנא אתרא דנהיג שלא לעשות מלאכה אי הכי לשמותיה שמותיה אמרי כיון דלא צמיח כיתניה היינו שמתא הרי להדיא דמנדין על מנהגא וכן הביא הרמב"ן ז"ל בשרש הראשון ופי' במאור פ"ק דמגילה ובאור זרוע הל' מגילה סי' שע"א.
**והנה** רבנו לא הביא אלא דאינו רואה סימן ברכה ועי' בדברי רבנו בפ"ח מהל' יו"ט הי"ח מבואר ג"כ דעל מנהגא אין מנדין ועי' בסוגיא דפסחים בפ' מקום שנהגו ועי' להריטב"א ז"ל במגילה שם שכתב ויש לחלק ולומר דמעיקרא דהוי ס"ל דאסור במלאכה ביומו הוי מקשינן דלשמתיה משום דהוי עברינא ומשמתינן אמאן דעבר אדרבנן כדאיתא בפ' מקום שנהגו אבל השתא דליכא איסורא דגזירת נביאים אלא משום ביטול מנהג עולם מילט לייטיה שמותי לא משמתינן ליה בכה"ג עכ"ל. ואפשר לומר דזהו מנהג אחר, מנהג העולם אבל מנהג שהוא מתקנת חכמים כמו יו"ט שני של גלויות שפיר מנדין עליו לכולי עלמא (וראיתי למי שהביא דגם דעת רש"י והאור זרוע הוא דמנדין על מנהגא מהא דבפסחים ע"ד א' איזהו גדי מקולס כתב רש"י ז"ל דקאי אהא דתנן בפ' מקום שנהגו שאסור לאכול צלי בערבי פסחים בזמן הזה במקום שלא נהגו, ומבואר דבמקום שנהגו לאכול מותר לאכול גם גדי מקולס, ומ"מ שלחו לתודוס איש רומי דאלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נדוי, משום דהתם הוי מקום שנהגו שלא לאכול הרי דמנדין על מנהגא. וכ"כ האור זרוע הל' פסחים סי' ר"ל וז"ל ודוקא במקולס אמרינן היכא שנהגו שלא לאכול דאין אוכלין וכו' אבל אם אינו מקולס שרי אפילו שלא נהגו וכו' וההיא דתודוס איש רומי וכו' אית לן למימר דמקום שלא נהגו הוה, ולענ"ד אין מזה שום ראיה, דהתם טעמא אחרינא והוא מה שמנה רבנו באות ט"ו המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ) ואפשר דזהו כונת המהר"א ששון דחידש לן רבנו דאע"ג דאין מנדין על מנהג, מ"מ על מנהג זה מנדין.
**ונראה** עוד לחלק ולומר דס"ל לרבנו דדוקא מנהג שנתקבל ונתפשט בכל ישראל הוא דמנדין עליו וכמו מנהג דיו"ט שני של גליות, שנתפשט בכל מקום בגולה, אבל מה שתלוי במנהג המקום אף שבודאי איסורא איכא לעבור עליו אבל אין מנדין עליו, וחילי דידי מהא דכתב הארחות חיים והביאו הב"י ז"ל בסי' תרצ"ו, אע"ג דמלאכה לא קבילו עליהו אח"כ נתקבל המנהג ומנדין כל העושה מלאכה כיון שנתפשט איסורו בכל ישראל עכ"ל הרי חזינן דמחלק בכך, ויש להביא עוד סמוכין לזה ועי' ר"ן פ' אין מעמידין ובריטב"א ע"ז ל"ה ב' לענין פת עכו"ם כיון שלא נתפשט בכל ישראל והדברים ארוכים. ועי' באו"ח סי' תצ"ו העתיק ומנדין למי שמזלזל בו, ובאמת לשיטת הכ"מ בעצמו לא בעינן שיזלזל בו אלא כיון שהוא מחללו מנדין כמבואר בגמ' שהבאנו, ורבנו נזהר בזה ששם כתב המזלזל וכאן כתב המחלל אולם לפי מ"ש אין מקום לדייק בזה כ"כ.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:16
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:16](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:16)

**יב) העושה מלאכה בערב הפסח אחר חצות.** עי' בדברי רבנו לקמן בפ"ח מהל' יו"ט הי"ז וי"ח שהביא שם רבנו טעם הירושלמי מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:17
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:17](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:17)

**יג) המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי.** עי' כ"מ, ועי' בדברי רבנו בפי"ב מהל' שבועות ה"ט ושם מנה רבנו גם נשבע לפניו בשקר ומברך ברכה שאינה צריכה, והוסיף שם רבנו בד"א כשהיה הנשבע הזה או המברך לבטלה מזיד אבל אם היה שוגג ולא ידע שזה אסור אינו חייב לנדותו, ואני אומר שאסור לנדותו וכו' עי"ש, ולכאורה פשוט דגם באינך לא שייך נידוי אם עשה כן בשוגג, והא דכתבו רבנו גבי הזכרת שם שמים לבטלה משום דהתם דינא דאם לא נידהו הוא עצמו יהא בנדוי להכי כתב מה שאין לנדות ועי' מה שהביא בדרכי משה בשם מהרד"ך דאם עשה בשוגג או בטעות דבר שמנדין עליו אין מנדין אותו ועי' עוד במג"א סי' תצ"ו סק"א. והנה יש לי עיון קצת, דמדברי רבנו וסגנונו שם משמע דאם מזכיר השם לבטלה בלי ברכה לבטלה או בלי שבועת שוא או שקר אינו חייב ע"ז שהרי כך לשון רבנו בה"ט השומע הזכרת השם מפי חבירו לשוא או שנשבע לפניו לשקר או שבירך ברכה שאינה צריכה שהוא עובר משום נושא שם ה' לשוא כמו שבארנו בהל' ברכות הרי זה חייב לנדותו ואח"כ בהי"א כתב ולא שבועה לשוא בלבד הוא שאסורה אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדין לבטלה אסור ואע"פ שלא נשבע שהרי הכתוב מצוה ואומר ליראה את השם וכו' ובכלל יראתו שלא יזכירו לבטלה לפיכך אם טעה הלשון והוציא שם לבטלה ימהר מיד וישבח וכו' הרי שחולק רבנו דבה"ט האיסור משום נושא את השם לשוא, ובמזכיר השם לבדו מביא רבנו מקרא דליראה את השם וכו' (ועי' באחרונים שם שהקשו על רבנו דבסוגיא דתמורה לא קאי הכי אלא דאזהרתיה מאת ה' אלוקיך תירא ועי' מ"ש שם בעז"ה) ועי' בתומים סי' פ"ז ס"ק ל"ג מה שהרגיש בדברי רבנו, ולפלא כי לא ראה דברי רבנו כאן.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:18
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:18](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:18)

**יד) המביא את הרבים לידי חלול השם.** עי' כ"מ שהוא מירושלמי דמו"ק וכן הוא גם בירושלמי תענית פ"ג ה"י וגם בגמ' דילן בתענית כ"ג, ועי' מל"מ שעמד ע"ז דהא בגמ' דילן ברכות י"ט אמרו ע"ז דהוא משום מגיס דעתו כלפי מעלה, ועי' פרש"י שם שפי' ומנדין לכבוד הרב הוא שכבוד המקום כבוד הרב הוא עי"ש וצ"ל דרבנו העתיק נוסח הירושלמי כמו שהעתיק בכלל הנך כ"ד דברים ע"פ נוסח הירושלמי דאלו לנוסח גמ' דילן הלא אמרו בכ"ד מקומות מנדין על כבוד הרב, והוא מימרא אחרינא לגמרי, ולהכי כללו בזה הך עובדא דמגיס דעתו כלפי מעלה, משום דר' אלעזר אשכח תלת, וכל אילין הוו משום כבוד הרב.
**אבל** ראה זה מצאתי בדקדוקי סופרים בכת"י מינכן שגם בסוגין דברכות הגי' אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי שאפילו שנים כשני אליהו וכו' לא היה שם שמים מתחלל עליך, אלא דלפי"ז על כרחך מגיס דעתו כלפי מעלה הפירוש שיוכל להביא לידי חלול השם והיינו הך, ולכן לא הזכיר רבנו מגיס דעתו כלפי מעלה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:19
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:19](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:19)

**טו) המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ.** עי' כ"מ ורבנו העתיק לשון הירושלמי דמו"ק שכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ חייב נדוי וכבר הזכרנו כמה פעמים שרבנו המשיך כל נוסח ההלכה הזאת ע"פ סגנון הירושלמי שם.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:20
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:20](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:20)

**טז) המחשב שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ.** עי' כ"מ מעובדא דחנניה בן אחי ר' יהושע בברכות ס"ג, ובירושלמי פ"ו דנדרים ה"ח וכן בסנהדרין פ"א ה"ב שם לא הוזכר הנדוי, והנה לא הזכיר רבנו כאן דדוקא בהניח כמותו בארץ ישראל אבל אם לא הניח כמותו בא"י שפיר דמי ועי' בדברי רבנו בפ"א מהל' קידוש החודש ה"ח והוא מבואר בסוגיא דברכות שם דר' עקיבא עיבר שנים וקבע חדשים בחו"ל מפני שלא הניח כמותו בא"י ואף חנניה בן אחי ר"י שרצה לעשות כן הוא מפני שחשב שלא הניח כמותו בא"י ועי' תוס' יבמות קט"ו ד"ה אמר ר"ע ובסנהדרין י"א דעסיא שעברו בה את השנה, ר' מאיר ריש פ"ב דמגלה ור' שמעון בן יהוצדק ור' חייא בפ"ג דסנהדרין כ"ו חו"ל הוי ועי' ירושלמי פ"ק דסנהדרין דירמיה ויחזקאל וברוך בן נריה עיברו בחו"ל, והתם מפרש בשלא יכלו לעבר בא"י ועי' פרקי דר"א פ"ח דפליג על כל זה וס"ל דאפילו נביאים בחו"ל והדיוטים בא"י אין מעברין את השנה אלא על הדיוטים שבארץ גלו לבבל היו מעברין את השנה ע"י הנשאר בארץ, לא נשאר אחד בארץ (ר"ל אחרי שנהרג גדליה, ולא עבר איש ביהודא נ"ב שנה) היו מעברין את השנה בבבל, עי"ש בכל הדברים ובהגהות הגאון רד"ל, ומלשון רבנו כאן המחשב שנים וכו' וכן מדבריו בפ"א מהל' קידוש החודש משמע דלא כמ"ש התוס' בסנהדרין י"א דעיבורא דהתם היינו חישוב בעלמא עי"ש ועי' מה שנאריך אי"ה בהל' קידוש החודש ועי' בש"ך סקע"ט והוא פשוט מאד.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:21
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:21](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:21)

**יז) המכשיל את העור.** ובהשגה א"א כגון המכה את בנו הגדול ועי' כ"מ מ"ש לתמוה על הראב"ד ואין הדברים מבוארים, והנה עי' לרבנו בפ"ו מהל' ממרים ה"ט והמכה בנו גדול מנדין אותו שהרי הוא עובר על ולפני עור לא תתן מכשול ומלשון הזה נראה דס"ל לרבנו דעובדא דאמתא דרבי במו"ק י"ז לאו דין פרטי הוא במכה בנו גדול, דמנדין אותו אלא בכל מי שעובר על לאו דלפני עור, שהרי כתב דלכן מנדין שהרי הוא עובר וכו' ולפי"ז ה"ה במושיט כוס יין לנזיר ובמלוה ולוה ברבית וכדומה מנדין ואפילו אם נימא דעל עיקר הלא תעשה בפשטה אין מנדין משום דעלה קאי קרא דארור משגה עור (ועי' לרבנו בספר המצוות ל"ת רצ"ט דפשטה דקרא בנותן עצה שאינה הוגנת ולא על מכשול עור בפשוטו וכבר האריכו בזה המחברים הרבה מאד עי' כנסת הגדולה ומל"מ בפ"ד מהל' מלוה) אבל על המכשיל בעבירה מנדין, והראב"ד פליג עלה וס"ל דדוקא בנו הגדול אבל לא בשאר מכשולי עבירה, ואית דמפרשי כוונת הראב"ד ז"ל דמלשון רבנו במ"ש המכשיל את העור, ולא כתב לשנא דקרא הנותן מכשול דר"ל דוקא היכא שמכשילו כבר אבל אם נתן מכשול ולא נכשל בו אינו עובר ורבותינו האחרונים עמדו להסתפק בזה וס"ל להראב"ד דאפילו הכי עובר ומנדין וכדמשמע מעובדא דאמתא דבי רבי אף שלא מצינו שבעט הבן באביו ופגע בכבודו מ"מ נידוהו וחשו לנידויה, וצ"ע על הראב"ד מסוגיא דקדושין ל"ב ודלמא רתח וקא עבר על לפני עור, הרי דדוקא אם כבר פגע בכבוד האב אז עובר ואפשר לומר דהראב"ד מפרש ודלמא רתח, וא"כ עבר תיכף על לפני עור כיון שיכול לבא לידי בזיון או דס"ל דנדוי אינו תלוי כלל בעבירת לאו דלפני עור אלא כיון שיכול לבא לידי כך ויש להאריך עוד בזה.
**וכתב** הב"י בסי' של"ד וז"ל וכתיב בקונדריסין דלא אקרי גדול להאי ענינא אלא עד כ"ב שנין או עד כ"ד שנין כדאמרינן בפ"ק דקידושין (ל) ידך על צוארי בריך משיתסר ועד כ"ב שנין ואמרי לה מי"ח ועד כ"ד, וכן העתיק להלכה בסי' ר"מ ס"כ ועי' בים של שלמה בפ"ק דקדושין שאין לנדות עד שיעבור כ"ד אבל מ"מ אסור מכ"ב שנים עי"ש אבל הריטב"א ז"ל כתב בסוגיא דמו"ק וז"ל ונראין הדברים דלא גדול גדול ממש אלא הכל לפי טבעו שיש לחוש שיתריס כנגדו בדבור או במעשה כי אפילו לא יהא בר מצוה אינו ראוי להביאו לידי מכה או מקלל אביו וכו' ומשום דאורחא דמלתא דגדול שכיח כי הא נקט גדול עכ"ל ולא הביאוהו רבותינו כלל והוא פלא, אבל צ"ע בכל זה ועי' כתובות נ' וצ"ב.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:22
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:22](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:22)

**יח) המעכב הרבים מלעשות מצוה.** עי' כ"מ וכן הוא בירושלמי פ"ג דתענית ה"י ועי' היטב בירושלמי פ"א דראש השנה ה"ה, ועי' בדברי רבנו בפ"ד מהל' תשובה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:23
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:23](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:23)

**יט) טבח שיצאה טרפה מתחת ידו.** עי' כ"מ שהביא מסנהדרין כ"ה והוא כגי' הרי"ף ז"ל דשמתיה רב נחמן, והנה עי' בדברי רבנו בפי"ב מהל' עדות ה"ט וכן טבח שהיה בודק לעצמו ומוכר ויצאת טרפה מתחת ידו שהרי הוא בכלל אוכלי טרפה וכו' ועי' כ"מ שם שכתב דסובר רבנו דעובדא דההוא טבחא דאשתכח דנפיק טרפה מתותי ידיה דשמתיה ר"נ (לפי גי' הרי"ף ז"ל ורבנו) ועבריה בשוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים מיירי וכו' אבל השוחט לאחרים ויצאה טרפה מתחת ידו כיון דלאו מידי דממון הוא כיון שעשה תשובה מתכשר עי"ש מה שהאריך ועי' בטור ושו"ע יו"ד סי' קי"ט המוכר דברים האסורים מעבירין אותו, ומשמתין אותו והוא מאותו מקור וצ"ל דלענין נדוי מנדין אותו בכל ענין אלא דלפוסלו לעדות בעינן דוקא שיהא גם נגיעת ממון וצ"ע מנין לו לרבנו דמנדין בכל אופן כיון דבעובדא דר"נ מיירי בשוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים, ואי משום דמכשיל את אחרים ולענין עדות בעינן דוקא בשלו, משום דעל עבירת לאו דלפני עור לא מפסל, ולענין נדוי מנדין א"כ לא הו"ל לרבנו להביאו כלל שהרי הביא כבר המכשיל את העור וצ"ב.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:24
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:24](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:24)

**כ) טבח שלא בדק סכינו לפני חכם.** עי' כ"מ דהוא מסוגיא דחולין י"ח, והנה שם בדף י' ודף י"ז א"ר יוחנן דלא אמרו להראות סכינו לחכם אלא משום כבודו של חכם ולפי"ז בלא סר סכיניה דמנדין אותו הוא משום כבוד החכם וכן פרש"י ז"ל בהדיא שם דמשמתינן ליה משום אפקרותא שהחציף פניו דקי"ל מנדין על כבוד הרב בברכות פ' מי שמתו וכבר כתב רבנו דין המבזה את החכם, וכבר עמדו בזה, אבל עי' בדברי רבנו פ"א מהל' שחיטה הכ"ו כל טבח שלא בדק הסכין שלו ששוחט בא לפני חכם ושחט בה לעצמו בודקין אותה אם נמצאת יפה ובדוקה מנדין אותו לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה הרי שכתב רבנו טעם אחר בזה והנה כבר עמדו רבותינו ז"ל על דברי רבנו אלה, שהרי אמרו בגמ' שהוא משום כבודו של חכם, ועי' במ"מ שם שהביא בשם הראב"ד ז"ל שהטעם שהצריכו בזאת המצוה לחכם יותר ממצות אחרות מפני שצריך לזה עיון גדול להרגיש בטוב הסכין והוי כמו הוראה וחששו להכי יותר לכבודו של חכם, ורבנו נתכוין ג"כ לכעין זה ועי' לח"מ שם.
**ונראה** לי דשיטת רבנו דעל כרחך צריך לומר דיש עוד טעם אחד בזה, דאי משום כבודו של חכם בלבד לא היה שום מ"ד דמעברינן ליה כשנמצאת סכינו יפה, דמשום כבודו של חכם סגי בהא דמנדין אותו ולא מצינו שיקנסו אותו יותר, והרי רבא בר חיננא גופיה עבריה לההוא טבחא משום דהוי סבר דדינא הכי הוא דמעברינן אף שנמצאת סכינו יפה, וזה א"א לומר שהוא מפני כבודו של חכם, אלא משום דלא ליתי לידי תקלה שיסמוך על עצמו פעם אחרת וכדומה, ואף דלמסקנא היכא דנמצאת סכינו יפה באמת לא מעברינן ליה משום דלא קנסו להעבירו מחשש תקלה זו אבל בודאי דדין שיראה הסכין לחכם הוא לאו משום כבודו של חכם לבד, ופשוט. ולפי"ז אה"נ דלשיטת רבנו צריך גם עכשיו להראות סכינו לחכם, ומחילת החכם לא מהני כמו שכתבו רבותינו ז"ל אלא לפי שממנים אנשים שכחן יפה בזה, והמה אינם שוחטים לעצמן, ונמנו המה לחכמים על ענין זה, ונשאר רק כבודו של חכם, במקום שהשאירו החכמים לעצמם והוא כשהחכם עובר וכמו שהביא המ"מ ואע"פ שנתבטלה עדיין קצת לחלוחית נשארה וכו' ועי' מ"ש שם בארוכה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:25
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:25](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:25)

**כא) המקשה עצמו לדעת.** עי' כ"מ, ועי' בדברי רבנו בפכ"א מהל' איסורי ביאה הי"ח אבל אלו שמנאפין ביד וכו' אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב וכו' וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, ועי' מ"מ שם דמשמע ליה מדברי רבנו שא"צ בי"ד לנדותו אלא שהוא עצמו הוא בנדוי והביא דברי רבנו החולקים ע"ז, ועי' בשו"ע סי' כ"ג ובבית שמואל שם והאריכו בזה האחרונים וכבר התפלאו עליו שהרי רבנו כתב כאן להדיא בין אלה שבי"ד מנדין ועי' בדברי הראב"ד ז"ל בסוף הפרק, ועי' להרדב"ז ז"ל בלשונותיו ח"ב סי' קע"ז שעמד לתמוה שם גם בלא זה על דברי רבנו והעלה, דבאמת המנאפים ביד בנדוי הם יושבים וא"צ בי"ד שינדו אותם והוא חמור טובא אבל המקשה חייב נדוי ע"י בי"ד וכמו שכתבו כל הראשונים ז"ל והוא כדי שלא יבא לידי ניאוף ביד ויש עוד מקום להאריך בזה.


###### Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:26
[Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Torah Study 6:14:26](https://torahapp.org/share/book/Avodat%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Torah%20Study/r/6:14:26)

**כב) מי שגירש את אשתו וכו' כשיבואו לבי"ד מנדין אותן.** עי' בדברי רבנו בפכ"א מהל' איסורי ביאה הכ"ז ובמה שהאריכו שם רבותינו ועי' מל"מ שם שהרי רבו החולקים על רבנו וס"ל דדוקא באשת כהן או באשת ישראל אחר שנישאת לאחר, אז מנדין, ותלוי בפי' הסוגיא שם מהו לעשות בגרושה כן, דלדעת רבנו אסור לגרושה לדור בחצירו אף שלא נשאת לאחר גם באשת ישראל, ורבותינו חולקים ע"ז ועי' בב"י סי' קי"ט מה שהאריך בזה ועי' בשטמ"ק לכתובות מה שהביא בשם ליקוטי הגאונים ז"ל ואינהו ס"ל כשיטת רבנו דבגרושה לא תדור בחצירו אף קודם שנישאת לאחר עי"ש היטב. ועי' בדברי רבנו שם שכתב וגרושה שבאה עם המגרש לדין מנדין אותן או מכין אותן מכת מרדות, ועי' במ"מ שם שהוא לפי שלא נפסקה ההלכה שם אי כרב פפא דאמר שמותי משמתינן להו אי כרב הונא בריה דרב יהושע דאמר נגודי מנגדינן, וכ"כ הב"י ז"ל בדברי רבנו, והוא פלא, דלו יהא דהכי הוי גי' רבנו בגמ' ולא נגודי נמי מנגדינן להו ועי' בתוס' שם ובשטמ"ק, אבל הרי הכא כתב רבנו להדיא חיוב הנדוי ובאמת הרי כבר הבאנו לעיל דשיטת רבנו היא כן בכל מקום דתלוי בבי"ד אם לנדות אם להכות מכת מרדות, ומה שיש מקומות שכתב כן רבנו ובמקומות הרבה לא כ"כ אין כאן המקום לבאר וזה דרך רבנו, ועי' לקמן מה שכתבנו בסוף הפרק, אילו הוי מחלוקת בדבר, אי משמתין אי מנגדין לא הוה מני לה רבנו במנין הכ"ד דברים והוא דבר ברור, וכן אין ספק שגם רב ששת דאמר לא מזדקקינן להו לא פליג אהא דמשמתינן להו ג"כ והוא פשוט עי"ש, ועי' ב"ח מ"ש בזה לחלק בין נשואה ובין גרושה דבנשואה אין מלקין כדי שלא להוציא לעז ואין צורך לכל זה כי אם כמה שכתבתי.
****