## Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 204

###### Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:1
[Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:1](https://torahapp.org/share/book/Ba%27er%20Hetev%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/204:1)

**הנדור.** לאפוקי בדבר האסור כדלקמן ר"ס ר"ה:


###### Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:2
[Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:2](https://torahapp.org/share/book/Ba%27er%20Hetev%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/204:2)

**כקרבן.** וכ"ש אם אמר קרבן עלי ככר זה:


###### Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:3
[Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:3](https://torahapp.org/share/book/Ba%27er%20Hetev%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/204:3)

**מאה.** כתב הש"ך ואפילו אמר על א' שאינו מינו של הראשון כגון שהראשון הוא ככר והב' הוא בשר והג' פירות:


###### Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:4
[Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:4](https://torahapp.org/share/book/Ba%27er%20Hetev%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/204:4)

**לשונות.** כגון אמר כקרבן בפת"ח או בשו"א או בציר"י או לקרבן. ש"ך:


###### Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:5
[Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:5](https://torahapp.org/share/book/Ba%27er%20Hetev%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/204:5)

**סתם.** הט"ז והש"ך כתבו שאין דברי הרב מכוונים אלא אם התפיס בדבר כגון שאמר ככר זה עלי כשלחן הקודש או אפילו כשלחן סתם הוי ג"כ אסור כמו באימרא ודירים אבל בנודר בשלחן ואינו מתפיס בשום דבר אלא שאומר בלשון שבועה אני נודר או נשבע בשלחן הן קודש או סתם אינה שבועה כלל ודברי הרב רמ"א כאן הם כשגגה היוצאת מלפני השליט עכ"ל:


###### Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:6
[Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 204:6](https://torahapp.org/share/book/Ba%27er%20Hetev%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/204:6)

**לעולם.** כתוב בהגהת אשר"י דדבר שלא בא לעולם יכול לאסור על עצמו ע"י קונם כמו שיכול לאסור פירותיו של חבירו אבל בהקדש גמור לא ועל חבירו אינו יכול לאסור אפי' ע"י קונם דבר שלא בא לעולם וע"ל סי' רל"ד סעיף א' וכ' בתשו' מהר"מ מ"ץ בא' שנדר לתת מעשר מן הריוח הבא מחובו ואח"כ מטה ידו. ונתחרט נראה שיכול לחזור בו משום דהריוח לא בא לעולם ומיהו אם היה אומר כסף זה כל הריוח הבא ממנו אתן ממנו מעשר חל ההקדש כיון שהכסף הוא בא לעולם וכן אם היה מלוה לעובד כוכבים ב' זהובים בעד ג' לשנה וזקף עמו מיד ונתן לו כתב אפשר דמזה אינו יכול לחזור בו ע"כ וע"ל סי' רנ"ח ס"ז ח' ובט"ז סי' רט"ו סק"ד חולק על דין זה בנדר לתת מעשר וכו' וכתב דלא קיי"ל כן אלא כמ"ש בח"מ סי' רי"ב ס"ח באומר לכשאקחנו אתננו להקדש הוי עליו שם נדר וצריך לקיים נדרו עכ"ל ע"ש: