## Ba'alei Brit Avram, Nitzavim

###### Ba'alei Brit Avram, Nitzavim 1
[Ba'alei Brit Avram, Nitzavim 1](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Nitzavim/r/1)

**כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא. לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה׳ אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקותיו ומשפטיו. וחיית ורבית וברכך ה׳ אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם. הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון לא תאריכון ימים על האדמה אשר אתה עובר את הירדן לבוא שמה לרשתה. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה. ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ה׳ אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם.** וראוי להעיר לב. ראשונה באומרו כי המצוה הזאת מה היא זאת המצוה שירמוז. ונפל מחלוקת בין המפרשים. יש מי שפירש שהיא התשובה ויש מי שחושב שהוא רמז לכל התורה כולה והוא דעת רז״ל (עיין ברמב״ן). ב׳ באומרו מלת הזאת שיורה באצבע ולא ידענו מה היא. ג׳ אומרו לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא שיראה כפול. עוד באומרו ממך מיותר היל״ל לא נפלאת היא ולא רחוקה היא. עוד אומרו לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה וגו׳. הנה היל״ל לא בשמים היא ולא מעבר לים היא כי קרוב אליך. כי אריכות הלשון בדברי הנבואה יקשה. עוד באומרו לאמר מי יעלה לנו השמימה וגו׳. היל״ל לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה וישמיענו אותה ונעשנה. עוד באומרו וישמיענו אותה ונעשנה היל״ל ויקחה לנו ונעשנה. עוד אחר שהיא קרובה. היל״ל כי קרוב אליך הדבר וגו׳ ולא יאריך באומרו לא בשמים ולא מעבר לים וגו׳. עוד ב׳ המשלים למה לי. עוד אומרו ראה נתתי לפניך. הנה נתתי לפניך מבעי ליה. ועוד לא יפול הראות כי אם על המוחשות. והנה החיים והטוב והמות אינם מוחשות. עוד אומרו אשר אנכי יראה שאין לו משמעות. עוד אומרו הגדתי לכם היום היל״ל העידותי בכם היום וגו׳ כמו שאמר בפ׳ עקב. עוד היל״ל אשר אנכי מצוך לאהבה את ה׳ וגו׳ ולשמור מצותיו וגו׳. הגדתי לכם היום כי תחיה ותרבה. וברכך וגו׳. ואם יפנה לבבך וגו׳. הגדתי לכם היום כי אבוד האבדון וגו׳. ולא אמר כן. עוד אומרו אשר נשבע ה׳ לאבותיך וגו׳ לתת להם. לתת לכם או לזרעם מבעי ליה. עוד הערות אחרות יתיישבו כפי דרכנו בס״ד. אמנם הענין הוא לפי שהענינים המושכלים הבלתי נתלים בחומרם ששלמות הנפש תלוי בהם והם מזונה. אמנם הסבה שלא יושגו לכל בני העולם כי אם ליחידי סגולה הוא כמ״ש הרב המורה ז״ל והסבות בכלל הם ב׳. א׳ מצד עצם המושכל. ב׳ מצד עצם המשכיל. וכל אחת נחלקת לחלקים. אם הא׳ שהוא מצד עצם המושכל. הנה החלק לב׳. והם אם מצד עומק המושכל בעצמו שכפי טבעו א״א שיושכל לשכל האדם. לפי שהוא עמוק מי ימצאנו. וג״כ סבה ב׳ גם אם אפשר מצד טבעו שיושג הנה אחר שלא יושג אלא אחר הצעות והקדמות רבות יאריך זמן ידיעתם. וזו סבת עצמות ג״כ שלא יושג אותו המושכל. ואם מצד עצם המשכיל הנה יחלק ג״כ לב׳ סבות. הא׳ מצד קוצר המשיג כי אין כל בני אדם וההבנות שוות. שיש אדם ששכלו עב בטבע וגם. וא״א שישכיל הדברים הדקים כמו חלושי הראות שלא יביטו לפיתוחים הדקים מצד חולשת ראותם. וג״כ סבה ב׳ מצד עוביות החומר כי מי שחומרו עב ונוטה אל התאוות. הנה א״א שישתוקק למושכלות כלל ולא יטעום טעמם בין רב למעט. וג״כ סבה ב׳ מצד העסקים הזמניים. כמו שיצטרך האדם מצד שהוא בע״ח למזון ובית דירה וכדומה. הנה מזה הצד לא יספיק לו הזמן כי אם לזה. ולא ימצא מרגוע לנפשו להכין לה מזונה וטרפה וגו׳. והנה הסבות בכלל הם ה׳ וזכרם הרב המורה בספרו. והנה משרע״ה ביאר שאין לישראל התנצלות משמירת התורה משום אחת מכל אלו הסבות כולם. ולזה אין להם מנוס משמירת התורה ומצותיה כי היא הכרחית להם אחר שהיא צורתם ונפשם. וביאר זה ואמר כי המצוה הזאת כמו שארז״ל (עירובין נ״ה) שהיא רמז אל התורה כולה שהיא כגוף אחת נכללת מרמ״ח אברים. ואמר שאינה נמנעת השגתה לא מצד קוצר המשיג ר״ל מצד האדם המשכיל. ולא ג״כ מצד עומק המושג ומצד מושכל התורה בעצמו. וז״א לא נפלאת היא ממך מצד עצמך. ר״ל אינה נמנעת ומכוסה השגתה מצדך. מצד עצמך. והיינו מצד עצם המשכיל שלא יוכל שכלו להשיג מצד קצורו. וג״כ ולא רחוקה היא. ר״ל מצד עצם המושכל בעצמו אינה רחוקה מצד עצמה. וז״א היא. ר״ל מצד עצמה ועומקה. ואחר שביאר זה בכלל חזר וביארו בפרט. ר״ל הה׳ סבות שביאר הרב ז״ל שהם מונעים להשיג האלהיות ר״ל הדברים המושכלים. והם קוצר המשיג ועומק המושג ואורך ההצעות. והבנות טבעיות והעסקים הזמניים. וביאר שאין טענה לאדם שלא שמר התורה מכל אלו הטענות. וסדרם א׳ אל א׳. אם כנגד קוצר המשיג אמר לא בשמים היא לאמר. ירצה שהדבר המונח במקום גבוה מאוד הנה המונע להשיגו מצד קוצר המשיג שלא יוכל להשיגו שאם היה לו סולם בו ועלה אליו הנה אפשר להשיגו. והנה בהעדר הסולם יהיה המונע מצד קוצר המשיג. וביאר שבתורה אין זאת הטענה. וז״א לא בשמים היא ר״ל שאין התורה במקום גבוה כשתאמר שהסבה שלא השגת אותה מצד קוצר המשיג כי לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וגו׳. ואם כנגד הסבה הב׳ והיא עומק המושג אמר וישמיענו אותה ונעשנה. ירצה שהיא עמוקה מצד עצמה ולא נבין אותה וישמיענו ויביננו אותה ונעשנה כי אין זאת הטענה ג״כ. ואם הטענה הג׳ והיא אורך ההצעות אמר ולא מעבר לים היא וגו׳. ירצה שמי שירצה לעבור לעבר הים דרך הים. הנה אי אפשר שילך ברגליו כמו שילך ביבשה אמנם צריך כמה הכנות והצעות קודם עוברו שצריך להקדים לכרות העצים לעשות בהם הספינה. וצריך למסמרי ברזל לחבר הלוחות. וג״כ צריך לאומנים גדולים לעשותה וג״כ צריך לחבלים חזקים. וג״כ צריך לבגדי פשתן לעשות התורן והנס להתנוסס. וג״כ צריך לשר החובל לתור להם הדרך אשר ילכו בה דרך אניה בלב ים. וג״כ צריך למלחים רבים לשוט ולזפת הספינה ולעשות כל צרכיה. כן צריך כמה הצעות. ולזה המשל אורך ההצעות לעובר לעבר הים. וז״א ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים שצריך כמה הצעות כדי שיגיע אל מקום חפצו. כן התורה צריכה כמה הקדמות והצעות כדי שישמיענו אותה ונבין אותה ונעשנה. אין האמת כן שהתורה אינה צריכה הצעות כשאר החכמות. ואם כנגד הסבה ר״ל הטענה הד׳ והיא הבנת הטבעיות. ר״ל שיש מזג טבעי לאדם שיטה אל החומריות ולא המושכלות. כמו מזג עשו הרשע שהיה אדמוני וחם בטבע שא״א שלא יטה אל החומריות. ואמר שאין זאת הטענה לעם בני ישראל שטבעם והבנת מזגם קרוב להשגת המושכלות. וז״א כי קרוב אליך ולמזגך הדבר מאוד. שאין עם ולשון שמזגם שוה ונוטה אל השווי ונשמע אל השכל כמו מזג העם הישראלי. וז״א כי קרוב אליך הדבר מאוד. ואם כנגד הטענה הה׳ והיא העסקים הזמניים אמר בפיך ובלבבך לעשותו. ירצה שלא תצטרך להוציא הזמן בשמירת התורה ומצותיה. וזה לפי שהדבר הוא תלוי בפיך והיא קריאת התורה. וג״כ ביראת ה׳ והוא בלבבך. וכפי זה האדם השלם יכול לעשות בראש האילן ובראש הנדבך וקורא ק״ש ומתפלל. ולא יעיקוהו צרכי הגשמיים בשמירתה וקריאתה. ולזה אין מנוס ולא התנצלות לכל אחד מבני ישראל על דברי תורה. לפי שהיא הכרחית להם יותר מהמזון. והנה הדבר היותר הכרחי ימצא יותר נקל. ולזה המציא הקב״ה לישראל התורה באופן שלא יקשה עליהם להשיגה בשום סבה מהסבות הנזכרות. והענין שמעשה המצות שבו ישתתפו כל המון ישראל. וז״א כל המצוה שהוא רמז לחלק המעשיי מהתורה הנה אין קוצר המשיג שמצות ה׳ ברה בפירוש. ולא נפל מחלוקת בהבנת פירוש המצוה. וג״כ אין בה עומק המושג מצד שהיא נתלית בדברים החומריים כמו הסוכה והלולב ויתר המצות. וג״כ אינה צריכה הצעות להבנתה שהילד בבית הספר תחלת קריאתו בתורה וסופו בתורה. שלא יקדם לו לא הגיון ולא למודיות וכיוצא. וג״כ כמו שאמרנו שמזג ישראל מוכן לתורה ונשמע לנשמה יותר מכל המזגים. וזה אם מצד שלשלת היחס כמו שזכר החבר למלך כוזר ע״ש. או מצד טוב המזון שהרחיק האל ית׳ מישראל המזונות הרעים והמאכלות האסורות כנודע. או ירצה באופן ב׳ אומרו כי המצוה אשר אנכי מצוך היום וגו׳. שבא לרמוז למצוה שהיא עיקר ופינה לעיקרי התורה שלא יצוייר קומה זולתה. והוא שראוי לאדם להאמין היות רשות האדם נתונה לו אם ירצה להטות עצמו לטוב או לרע. כמ״ש הרמב״ם ז״ל בפ״ה מהלכות תשובה. וז״ל אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשים ורוב גולמי בני ישראל שהקב״ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו ע״ה או רשע כירבעם. או רחמן או אכזר וגו׳. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים. אלא הוא בעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה וכו׳. וזה שאם יושכל חילוף זה הנה אין מקום לשכר ולעונש. ולא למצות ואזהרות התורה שאין מקום למצות אחר שאי אפשר לו היפך מה שהוא מחוייב לעשות וכו׳. ולזה הזהיר עליה ואמר כי המצוה הזאת כמו שיבאר אותה אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך וגו׳. והענין לפי שבהאמנת זאת האמונה יש ממנה מן הזרות מה שלא יעלם כמו שכתב הרמב״ם ז״ל בהלכות תשובה וז״ל ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל אשר יחפוץ ויהיו מעשיו מסורין לו. וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ובלא חפצו. והכתוב אומר כל אשר חפץ ה׳ עשה בשמים ובארץ וגו׳ וע״ש. והנה מן התימה והפלא להאמין זה. וז״א לא נפלאת היא ממך. ירצה שלא תהיה דבר מתמיה ונפלא מצד האדם המאמין שיאמר וכי אפשר שיעשה האדם דבר מה מרצונו בלי רצון האל ית׳ וגזרתו אתמהא. וג״כ בהאומות זאת האמונה יש ממנה טענות והרחקות מרחקות אותה מן השכל שהשכל לא יחייב טבע האפשר בדברים כלומר לא יחייב השכל שיש ביד האדם בחירה ואפשרות לבחור איזה דרך ילך בה וכו׳. וזה כמו שכתב הרב בן חסדאי בספר אור ה׳ במאמר ב׳ כלל ה׳ פ״ב וז״ל יש מי שיראה שטבע האפשר בלתי נמצא אם מצד העיון יראה מפנים מהם כי למה שהתבאר בחכמה הטבעיות שכל הדברים הנופלים תחת ההויה וההפסד יקדם בהכרח ד׳ סבות למציאותם. והנה במציאות הסבות ימצאו המסובבים בהכרח. הנה א״כ מציאות המסובבים שיקדם מציאות סבות אחרות עליהם אשר במציאותם נתחייב מציאות הסבות ההם. ויהיה בהכרח מציאותם מחוייב לא אפשרי. וכאשר נבקש לסבות ההם סבות אחרות יהיה המשפט בהם א׳. עד שיכלה אל הנמצא הראשון המחוייב המציאות ית׳ שמו. א״כ נתבאר שטבע האפשר בלתי נמצא וכו׳ ע״ש. והנה לפי שהשכל ירחק זה. לז״א ולא רחוקה היא. ירצה שאינה רחוקה מהשכל כפי האמת כאשר יתבאר. וביאר זה אם לא׳ שאמר לא נפלאת היא ממך שיש להפלא ולתמוה כמו שאמרנו. ואי אפשר שיעשה בעולם דבר בלתי רשותו ית׳. ואמר להשיב על זה לא בשמים היא לאמר וגו׳. ירצה ע״ד שאמרו ז״ל (נדה ט״ז) מלאך הממונה על ההריון לילה שמו וגו׳. הכוונה שכל מקרי האדם הם כפי המולד והצומח שבו נוצר. שמה שתחייב עליו המערכה באותו העת הוא יהיה לו אם עשיר ואם עני אם גבור ואם חלש אם חכם ואם טפש. אבל צדיק ורשע לא יגזור עליו לא המערכה ולא האל ית׳. כי זה חפצו ורצונו ית׳. כמו שהשיב הרמב״ם ז״ל בספר המדע ע״ש. וז״א לא בשמים היא. שכח הבחירה אינה תלויה בשמים במערכותיהם בעת המולד. לאמר ר״ל כדי שתאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. ר״ל כדי שיסכימו השמים והוראת צומח המולד לנו שנהיה בוחרים בטוב. ואחר שיסכים המולד על זה ואח״כ ונעשנה. אין האמת כן שאין זאת הגזרה תלויה בשמים שנאמר צריך הוראת המערכה לחייב זה אין האמת כן אלא הדבר תלוי ברשות האדם ובבחירתו. וכנגד מה שאמר ולא רחוקה היא כלומר שהשכל ירחיק זה כנזכר. לז״א ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר וגו׳. ירצה שמדרך הכתוב לייחס הדבר העמוק אל הים. ר״ל כמו שהים ר״ל קערירותו שהוא המקום היותר עמוק. כן הדבר העמוק ולא יחייבהו השכל ייחסו הכתוב אל הים. כאומרו תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי. שירמוז שהחכמה עמוקה יותר מהם כמו שפירשו המפרשים. ולז״א שזאת המצוה כמו שאמר ולא רחוקה היא. אמר כי אינה רחוקה ועמוקה מהשכל עד שנייחס אותה אל עבר קערירות הים שהוא התהום. שהים הוא הגומא כאומרו ולמקוה המים קרא ימים. וז״א ולא רחוקה היא שאין זאת החקירה רחוקה ועמוקה מהשכל כעומק עבר לים. כדי שנאמר מי שיקרב לנו אותו העומק עד שנבינהו ויחייבהו שכלינו באותה שעה נעשנה. אין הדבר כן שאין בה שום זרות וריחוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כמו שיתבאר. ואחר שהקדים זה אח״כ ביאר מה היא המצוה המזהיר עליה. ואמר שהיא מצות הבחירה וז״א ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו׳. ר״ל עם היות שדרך החיים הנצחיים הוא הדרך הטוב שראוי לו לברור כפי שכלו. עכ״ז אני מייעד עליה טוב שהוא השכר הרוחני כדי שיאהב יותר ויבוקש. וג״כ עם היות שדרך המות הנפשיי בטבע האדם למאוס לו. עכ״ז אני מייעד עליו הרע והעונש כדי שימאס יותר וירוחק. או ירצה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו׳. ירצה שבא לבאר שזה הדבר כלומר זאת החקירה יחייב אותה השכל. וג״כ הפה יודה עליה כמו שאמר בפיך ובלבבך לעשותו. וביאר זה מן החוש. שהחוש יעיד שאם יבחר האדם דרך החיים יגיע אליו הטוב. ואם בהיפך בהיפך. ואם היה האדם מוכרח במעשה הטוב למה יקבל עליו שכר. וכן ג״כ אם הוא מוכרח במעשה הרע למה יקבל העונש. שבאמת אחר שהוא מקבל שכר על מעשה הטוב. והעונש על מעשה הרע ודאי שהוא בעל בחירה ורצון. וז״א ראה בעיניך בחוש שזה הדבר אמת בלי ספק כלל. וזה כי נתתי לפניך החיים שהוא דרך הטובה ועמה הטוב שהוא השכר. וג״כ המות שהוא הדרך הרעה ועמה העונש שהוא הרע. ואחר שביאר זה על צד מליצת השיר שזכר שערך לפניו ב׳ דרכים מוחשים. ואח״כ חזר וביאר זה ואמר אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה׳ אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו וחקותיו ומשפטיו. שזהו דרך החיים שנתתי לפניך. הנה השכר הוא וחיית ורבית וברכך ה׳ אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. שזהו השכר והוא הטוב האמור. וג״כ המות שאמרתי הוא. ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם. וזה הוא דרך המות. הנה הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון. וזה הוא הרע והעונש שאמרתי. או ירצה לתרץ קושיא חזקה והוא אחר שאימת פינת הבחירה כמו שזכרנו במופת מן המפורסמות והמוחשות כנזכר. הנה י״ל אחר שהאדם בחיריי במעשיו כנזכר. א״כ איך נחייב ידיעתו ית׳ שלא ימנע מחלוקה מה ידע האל ית׳ בזה האדם הרמוז. אם ידע שהוא צדיק הנה ידיעתו ית׳ מכריחתו שלא יהיה רשע. ואם בחירתו עדיין בידו. ר״ל עם היות שידע האל ית׳ שזה האדם צדיק. עכ״ז עדיין באפשרות שיהיה רשע. הנה באמת אחר שעדיין באפשרות על סותרו. הנה ידיעתו ית׳ אינה ידיעה שלימה. וכפי זה אם נאמת הידיעה נכחיש הבחירה. ואם נאמת הבחירה נכחיש הידיעה. והנה זאת הקושיא עמוקה מאוד. אמנם אחר שספר התורה לא הונחו בו המופתים והיקשים השכליים. לזה כדי להשיב על זה הוא מן המוחשות לבד. שמופת המוחשות יקבלהו בין החכם והסכל ר״ל ההמון. והנה אחר שאימת הבחירה במופת חושיי כנזכר. שהוא ממציאות השכר והעונש כנזכר. אח״כ בא לאמת הידיעה ג״כ במופת חותך. והוא אומרו הגדתי לכם היום כי אבוד וגו׳. ירצה תדע שהאל ית׳ משגיח ויודע מצפוני הלבבות. וכל מה שיהיה. ואם דרך הבחירה קיים והמופת לדעת זה. הוא שאני מגיד לכם מראשית אחרית. ר״ל שמה שיקרה לכם באחרית הימים והוא כי אבוד תאבדון ולא תאריכון ימים על האדמה אשר אתה עובר את הירדן לבוא שמה לרשתה. והעד לדברי שמה שאמרתי לכם יתקיים הוא השמים והארץ שהעידו בישראל. כאומרו האזינו השמים וגו׳. וז״א הגדתי לכם היום וגו׳. ע״ד שאמר סמוך לזה ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וגו׳ וחרה אפי בו וגו׳. ועתה כתבו לכם את השירה וגו׳. והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות. וענתה השירה הזאת וגו׳. כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי וגו׳. הנה. שידע האל ית׳ תכלית ישראל בא״י וידע מראשית אחרית וגו׳. וכפי זה יאמר עם היות שידעתי שתהיו רשעים ותעבדו ע״ג. עכ״ז עדיין הבחירה מסורה בידכם ואינכם מוכרחים. וז״א החיים והמות נתתי לפניך שהמופת לזה הברכה והקללה. ועל זה אמר ובחרת בחיים שצריך שתבחר בדרך החיים והטובה שהיא הכלית האדם למען תחיה אתה וזרעך. וביאר מה הוא תכלית עבודת האל ית׳ שהוא הדרך הטובה. ואמר שהוא הדביקות בו. ע״ד שכל משכיל ומושכל שיתאחדו. וזה נמשך מהאהבה וההשתוקקות בדרכי האל ית׳ ובמצותיו וז״א כי הוא חייך. ר״ל כי היא התכלית בחיים הנפשיים. ר״ל כאשר ידרוך האדם במצותיו שאמר. וג״כ אורך ימיך שהוא יום שאין עמו לילה ואור שאין עמו חושך ושמחה שאין עמה יגון. וז״א לשבת על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם. ר״ל לאבות בעצמם נשבע ליתן להם את הארץ. והיינו בזמן תחיית המתים בעז״ה. שבאותו הזמן יהיו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה:


###### Ba'alei Brit Avram, Nitzavim 2
[Ba'alei Brit Avram, Nitzavim 2](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Nitzavim/r/2)

**והותירך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך.** בפ׳ כי תבוא והותרך ה׳ לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיך לתת לך. במסורת תרין והותירך חד חסר וחד מלא. שזה שבפ׳ כי תבוא חסר. וזה שבפ׳ נצבים מלא. ויש להתבונן בטעם הדבר. גם יש להתבונן בקצת שינויים שיש בין פסוק זה לפסוק זה. כי באחד הקדים מלת לטובה. ובאחד אחר אותה. גם טעם כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך מהו ענין זו השישה שסתם הכתוב. ומה טעם כאשר שש על אבותיך. אמנם נראה מענין הפסוקים שזה הפסוק של פ׳ נצבים הוא מדבר ביעוד העתיד לבוא בימות המשיח. וזה של פ׳ כי תבוא הוא מדבר ביעוד שאר הזמנים שקודם ימות המשיח. והכל הוא כשיהיו ישראל טובים ושבים בתשובה שלימה. אלא שאינה דומה התשובה שתהיה לעתיד בימות המשיח כמו התשובה של שאר הזמנים. כי התשובה שלעתיד בימות המשיח היא תשובה מעולה ביותר כמו שנאמר שם בתחלת אותה הפ׳ והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה׳ אלהיך שמה. שהענין הוא כמו שאמרו שמעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כשל המן ועל כרחם ישובו בתשובה. וזהו כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה. ונאמר שם ושבת עד ה׳ אלהיך וגו׳. ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו׳. אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו׳. ומ״מ אינה תשובה מעולה. לפי שלא נעשית מאהבה אלא מיראה. אמנם אח״כ יתעוררו ישראל מעצמן לשוב מאהבה בתשובה שלימה. וזהו אומרו. ואתה תשוב ושמעת בקול ה׳ ועשית את כל מצותיו וגו׳. משמע ואתה תשוב מעצמך ויקיימו כל דקדוקי המצות. כמו שנאמר ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום. ואז יתקיים זה היעוד הטוב. והוא והותירך ה׳ אלהיך וגו׳. וזהו יתרון מלא. אמנם שבפ׳ כי תבוא והותרך חסר יו״ד כי התשובה שישובו בשאר הזמנים אינה שלימה גם היתרון הוא חסר ואינו שלם. ולזה הקדים שם מלת לטובה. ואח״כ אמר בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך. אמנם בכאן אחר מלת לטובה על כולם כדי שתחזור מלת לטובה על כל מה שאמר דהיינו בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך. כי כלם יהיה בהם יתרון לטובה. אמנם בפסוק שמדבר בשאר הזמנים הקדים מלת לטובה. ואחר אמר בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך. כי אפשר שלא תחזור מלת לטובה כי אם על פרי בטנך או אפשר שתחזור גם בפרי בהמתך. או אפשר שתחזור על כולם. כי הכל כפי הזכות של הדורות. אמנם לעתיד מלת לטובה חוזרת על הכל לפי שהתשובה היא מאהבה והיא תשובה מעולה. ומ״מ יש הפרש ביתרון של כל אלה הדברים בין ימות המשיח לבין שאר הזמנים. כי זה יהיה יתרון שלם. כמו שאמרו (סנהדרין צ״א) עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדו מה הרה בכל יום אף יולדת בכל יום. גם בפרי האילנות הפליגו רז״ל (שם) לדבר בטובה העתידה להיות ואין להאריך בזה. גם הוסיף בכאן בזה היעוד של ימות המשיח לומר כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. וזהו יעוד גדול שיזכו בני הדור ההוא כולם להיות שורה עליהם רוח הקודש. ולהיות מרכבה לשכינה כמו האבות כמו שנאמר והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד. עוד דרשו (שהש״ר) ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן הרשים שבך עתידים להיות כאליהו בהר הכרמל. ודלת ראשך כארגמן הדלים שבך שהם יותר פחותים מן הרשים וזהו דלת ראשך יהיו לעתיד כדניאל דכתיב ביה והלבישו לדניאל ארגוונא. ואלו הם הרשים והדלים שבישראל. אמנם החשובים שבהם יהיו כמו האבות. וזהו לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. וזהו כשיקיימו כל דקדוקי התורה והמצות. כמו שנאמר כי תשמע בקול ה׳ אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה בספר התורה הזה. והיל״ל הכתובים. ואמר הכתובה לומר שלא יספיק דקדוקי המצות כלם בכלל. אמנם צריך דקדוק כל מצוה ומצוה בפרט ואימתי יהיה זה כי תשוב אל ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. (הרס״ו זללה״ה):


###### Ba'alei Brit Avram, Nitzavim 3
[Ba'alei Brit Avram, Nitzavim 3](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Nitzavim/r/3)

**והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו׳.** כל הפסוקים כולם עד סוף הפרשה. כדי להבין ענין אלו הפסוקים שהם כפולים ומכופלים בענין התשובה צריך להקדים תחלה ענין אחר הנזכר בזוהר ברעיא מהימנא פ׳ נשא דף קכ״ה וז״ל כען צריך לאהדרא על פתח התשובה. וכי מכמה מינין איהו תשובה דעבדין בני נשא כלהו טבין. אבל לאו כל אפיא שוין. אית בר נש דאיהו רשע גמור כל ימיו. ואיהו עבר על כמה פקודין דלא תעשה ומתחרט ומודה עלייהו. ולבתר כן לא עבד לא טב ולא ביש. לדא ודאי ימחול ליה קב״ה. אבל לא דיזכה לתשובה עילאה. אית בר נש לבתר דיתיב מחטאיה ומתכפר ליה איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקב״ה דא זכי לתשובה תתאה דאיקרי ה׳ ודא איהו תשובה תתאה. ואית בר נש דלבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה יתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקב״ה ולא ע״מ לקבל פרס דא זכי לאת ו׳ דאיהו בן י״ה ועל שמיה אתקרי בינה. ודא גריס דחשוב ו׳ לגבי ה״א. ומלת תשובה כך הוא תשוב ו׳ לה׳ ולעולם לא שריא ה׳ בבר נש ולא ו׳ בלא דחילו ובלא רחימו. דאינון י״ה עכ״ל. הרי מבואר שהתשובה נחלקת לג׳ חלקים. והם ג׳ מדרגות זו למעלה מזו. הראשונה שיתחרט על עונותיו ואינו עושה לא עבירה ולא מצוה. הב׳ מלבד שיתחרט על עונותיו ומשתדל בקיום המצות. הוא משתדל בעסק התורה. ואלו הג׳ רמוזים בפסוק יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. זו היא הראשונה. וישוב אל ה׳ וירחמהו. זו היא השניה שהיא לקיום המצות. ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. זו היא הג׳ שאין למעלה ממנה. והוא העוסק בתורה. ולזה אמר בה כי ירבה לסלוח. ואלו הג׳ תשובות. כפי שהם בענין היחיד כן הם בענין הציבור שצריכין לשוב בתשובה שלימה בכל אלו הג׳ חלקי התשובה. והם רמוזים שלשתם בזו הפרשה. כנגד הראשונה אמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה והשבות אל לבבך וגו׳. שהוא ענין חרטה שאנו מתחרטין על מה שהכעסנוהו במעשינו הרעים. ולא אמר בכאן לא עונש ולא שכר שזו התשובה מצלת מן העונש. אבל אין בה שכר. וכנגד השניה אמר ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. שזו היא התשובה שהיא לקיום המצות ובשכר זו התשובה יהיו נגאלין ישראל כמו שנאמר ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך. וזו היא גאולה ראשונה שתהיה ע״י משיח בן אפרים. וכנגד הגאולה השניה שהיא גאולה שלימה שתהיה ע״י משיח בן דוד נאמר ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלהיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלהיך ומשם יקחך והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך. אחר כל זה יזכו לעשות תשובה שלימה מאהבה שעד עתה היו עושין מיראה. אמנם אח״כ יבטל יצה״ר מן העולם. כמו שנאמר ומל ה׳ אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. כלומר שיזכו בזה לחיים הנצחיים שהם חיי העולם הבא שהיא תשובה עילאה שבה יזכו לחיים ארוכים בעה״ז ובעה״ב. כמו שנאמר כימי העץ ימי עמי וכן בעה״ב. וזה יתקיים בלע המות לנצח. ונתן ה׳ אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. ואז יוסיפו חשק ואהבה בהקב״ה וישובו בכל לבם ובכל נפשם בחשק גדול יותר ממה שהיה להם בתחלה. כמו שנאמר ואתה תשוב ושמעת וגו׳. כלומר אתה מעצמך בקול ה׳ ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום. והתבונן שלא אמר ככל אשר אנכי מצוך היום כמו שנאמר למעלה. לפי שלמעלה היו משתדלין בקיום המצות מיראה ולא מאהבה. ולכן אמר ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום משמע ככל ולא כל. אמנם בכאן שהם עושין מאהבה בחשק גדול הם משתדלין בקיום המצות בכל דקדוקיהם על אמתתם לש״ש. ולכן אמר ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום. ובשכר זה כמו שעושין המצות בתוספת יתרון. גם יהיה שכרם בתוספת יתרון. כמו שנאמר והותירך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה. כמו שארז״ל (סנהדרין צ״א ושבת כ״ט) עתידה אשה שתלד בכל יום ועתידין אילני סרק שיעשו פירות. וכמה דברים שהפליגו בהם רז״ל לעתיד לבוא. ונוסף על זו התשובה מלבד שעושין המצות בתוספת יתרון גם הם משתדלין בעסק התורה בכל כחם. כמו שנאמר כי תשמע בקול ה׳ אלהיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה. כי מה טעם לומר הכתובה בספר התורה הזה פשיטא שכל המצות כתובים בספר התורה. אמנם הכונה כמו שאמרנו שישתדלו לעסוק בתורה לדקדק בה כראוי ולקיים כל דקדוקיה. כי הכונה בלימוד התורה הוא כדי לקיים. וכפי הבנת האדם בתורה לידע סודות התורה וסוד כל המצות ודאי שכפי סוד המצוה יהיה קיומה באופן שיהיה המעשה מסכים לסוד. וזה צריך דקדוק גדול שלא יחטיא השערה. והשכר של זו התשובה הוא שיזכו כל ישראל להיות נביאים וצדיקים כמו האבות כענין שנאמר והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד. וכענין שדרשו (שהש״ר) ראשך עליך ככרמל הרשים שבך יהיו כמו אליהו בהר הכרמל. והדלים שבך כדניאל דכתיב ביה והלבישו לדניאל ארגוונא. וזהו שכתב בכאן כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. שיזכו להיות מרכבה לשכינה כמו האבות. וטעם מלת כי ישוב ה׳. כלומר אל תתמה על מה שאמרתי לך והותירך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידך וגו׳. שיהיה יתרון גדול בכל הדברים ותאמר איך יהיה זה והרי כתיב אין כל חדש תחת השמש. כי יותר מזה יהיה לעתיד לבוא שישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. שיהיו במדרגת האבות לעתיד לבוא. ומאחר שיהיה להם זה השלימות הגדול ודאי שיהיה ג״כ בשכר זה יתרון גדול בכל מעשה בראשית שתלד אשה בכל יום וגו׳. וכן כל הדברים כולם בתכלית השלימות. וזה בעבור עסק התורה להבין כל סודותיה ודקדוקיה. וזה מ״ש כי תשמע בקול ה׳ אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה בספר התורה הזה. והוסיף לומר כי תשוב אל ה׳ בכל לבבך ובכל נפשך שכל זה הוא בעבור התשובה הגדולה. שתשוב אל ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. ואע״פ שכבר אמר ג״כ בתשובה הראשונה ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. יש הפרש גדול בין מ״ש כאן למ״ש שם. ששם נאמר ושבת עד ה׳ אלהיך ולא אמר אל ה׳ אלהיך משמע עד ולא עד בכלל. אמנם בכאן נאמר כי תשוב אל ה׳ אלהיך. ולא כתיב כי תשוב עד ה׳ אלהיך. ושם אמר ג״כ ככל אשר אנכי מצוך ככל ולא כל. הרי כל אלו הפסוקים מפרשים היטב כמין חומר. ואין כאן שום מלה יתירה וכפולה. יהי רצון שנזכה לעשות תשובה שלימה לפניו אכי״ר. (הרס״ו זללה״ה):