## Ba'alei Brit Avram, Toldot

###### Ba'alei Brit Avram, Toldot 1
[Ba'alei Brit Avram, Toldot 1](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Toldot/r/1)

**ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה׳. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. ויהי לו מקנה צאן וגו׳. ויקנאו אותו פלשתים. וכל הבארות אשר חפרו עבדי וגו׳. וימלאום עפר. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם. וישב יצחק ויחפור את בארות המים וגו׳. ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו. ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים. ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפור וגו׳ ויקרא שמה רחובות. כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ.** יש לשום לב באלו הכתובים. א׳ באומרו ויזרע יצחק בארץ ההוא וגו׳. היל״ל ויזרע יצחק בארץ ההוא בשנה ההוא ויברכהו ה׳ וימצא בשנה ההוא. ומהו וימצא בשנה ההוא וגו׳. ב׳ אומרו ויגדל האיש וגו׳ עד כי גדל מאד. והנה מכלל הברכות והיית רק למעלה והכוונה כי עדיין יש לו עלייה. אמנם בגר אמר הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה. ר״ל מעלה שאין אחריה מעלה כי אם ירידה. וא״כ איך אמר כי גדל מאד. ג׳ אומרו ויקנאו אותו פלשתים. הנה רז״ל (ב״ר פ׳ ס״ד) אמרו שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. ואיך יאמר הכתוב ויקנאו אותו פלשתים וגו׳. ד׳ אומרו וכל הבארות קודם ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו וגו׳. כי היל״ל ויאמר אבימלך אל יצחק וגו׳ וילך משם יצחק. ואח״כ יאמר וכל הבארות וגו׳. ואח״כ יאמר וישב יצחק ויחפור את בארות המים. ולא כן עשה וגו׳. ועוד ספיקות הרבה בכתובים יתורצו ע״פ דרכנו. ואין להאריך לזכרם:


###### Ba'alei Brit Avram, Toldot 2
[Ba'alei Brit Avram, Toldot 2](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Toldot/r/2)

ואמנם הכוונה באלו הכתובים לבאר ההשגחה האלהית הדביקה בקדושים כי כן טבע החלק שידבק בכל ולא יעיק לשלם מהדביקות באל ית׳ לא הכנת הארץ ולא הכנת הזמן כמו שאמר הכתוב עיני ה׳ אל צדיקים וגו׳. וכ״ש כאשר יהיה הוא הסגולה והלב אשר למין האנושי כמו יצחק ע״ה שהוא ודאי יהיה מושגח אם מצד צדקתו ואם מצד קיום העולם כי לא היה בזמנו מי שיאיר לעולם כי אם הוא בזמנו. ולזה הוצרכה שתתדבק בו ההשגחה עם היות שהיה בארץ פלשתים הרשעים. גם בזמן הרעב הכבד הוצרך האל ית׳ לעשות עמו זה הנס הגדול והוא כי לפי שהיה הנטיעה הנעבדת שהושתלה מהנטיעה המדברית כאשר ביארנו בפ׳ חיי שרה בס״ד. לזה הוכרח שלא לצאת ממצרים כי ארץ פלשתים היא מארץ ישראל תחשב ולזה אמר לו האל ית׳ גור בארץ הזאת וגו׳. ולזה אמר ויזרע יצחק בארץ ההוא המוכה ברעב ולא זרע שום אדם כי אם הוא לבדו. וז״א ויזרע יצחק בארץ ההוא ועכ״ז הצליח מאת האל ית׳. גם נס אחר וימצא בשנה ההוא מאה שערים ופירוש שערים כמו מפקיע את השערים. וכמו יצא השער כלומר שבשנה ההוא נמצא שעלה השער מאה פעמים כי זה יורה על כובד הרעב נוסף על שבאותה שנה לא הצליח בזריעה כי אם הוא. וזהו סיבת גודל עשרו. וז״א ויזרע יצחק בארץ ההוא מצד חוזק ההשגחה הדביקה בו הצליח בזריעתו. גם וימצא בשנה ההוא מאה שערים כי לא עמד השער על אופן א׳ או על ב׳ כ״א עד מאה שערים ובזה ויברכהו ה׳. ר״ל כי אלו הדברים לא היו במקרה ח״ו כי אם בהשגחה עליו וז״א ויברכהו ה׳. וביאר אופן הברכה. ואמר ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד להשיב לקושיא שזכרנו נבין מאמרם ז״ל באמרם שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך עכ״ל. וראוי לשום לב מנא להו ז״ל שדרשו מה שדרשו. ואפשר לומר שדרשו מכח הקושיא שזכרנו כי אין ברכה לישראלי שיעלה עד תכלית המעלה כנז׳. ולזה אמרו כי פי׳ מאד כמו בכל מאדך לשון ממון¹ והכוונה לומר ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד שגדל על כל הכסף והזהב. שהיו אומרים זבל וכו׳. כלומר הדבר היותר פחות של יצחק שאין לו ערך ושווי יותר חשוב ומבורך יותר מכסף וזהב היותר חשוב של אבימלך. והענין שהיה יצחק מוצלח בכל מיני ההצלחות אם מצד עצמו כאומרו ויגדל האיש כי היה לו שם בכל הארץ עד שהיו אומרים וגו׳. ואם מצד העושר אמר ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר שהם המעשרות את בעליהם. עוד ועבודה רבה שהם עבודת הקרקעות או העבדים כמרז״ל. והנה בראות הפלשתים גדולי הארץ ושריה כל ההצלחה הנז׳ קנאו בו כי עוד לו רק המלוכה. וז״א ויקנאו אותו פלשתים. כי אין מתקנא אלא גדול בגדול ועשיר בעשיר. כי המון העם אדרבה היו אומרים זבל פרדותיו וכו׳. ואמר אותו ולא אמר בו ירצה כי רוב ועיקר הקנאה היתה מצד הצלחת עצמותו וז״א אותו. והנה אבימלך בחכמתו נתחכם ואמר אם נאמר לו שילך מארצנו אין זה ראוי ואין לנו פנים לזה. ואם ישב עמנו במדינה. גם זה רעה חולה כי עוד לו רק המלוכה כנזכר. והנה בטוב עצתו להרע אמר לא נאמר אליו כי אם שילך מתוך המדינה לבד. אמנם ישב סמוך לעיר. וזו אינה דחייה כי זה כבוד המלכות שיראה כבוד המלכות ולא יתבזה המלך בשבת יצחק שהוא גדול מן המלך עם המלך. וזו אינה דחייה. והנה אבימלך היתה כוונתו שידיחהו מכל ארצו. ולזה קודם שיאמר לו אלו הדברים הנז׳ קדם וסתם את הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו כדי שלא ימצא מים להשקות את צאנו וכאשר יאמרו לו שיצא מן העיר יוכרח שילך מכל ארץ פלשתים כי לא ימצא מים כנז׳ וז״ש הכתוב וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו ואפשר שעבדי אביו חוזר לאבימלך בימי אברהם אביו. ולזה לא אמר אשר חפרו עבדי אברהם אביו או אפשר שהכל חוזר לאברהם והיה מפורסם שהיו של אברהם ואברהם חפר אותם. ואפשר שהיו ליצחק עדים בדבר שלא יוכלו להכחישם הפלשתים ולאמר לנו המים כאשר אמרו בבארות שחפר יצחק גם ראיה לדבר מצד השמות שקרא להן אביו כי היו שמות עבריים לא בלשון פלשתים. ולזה אין טענה כי אם לסתום אותם וזאת הסתימה היתה בעפר שלא יודע עוד מקומם כלל ואחר שכבר עשה זה אח״כ אמר ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו ולא אמר לך מארצנו כי לא היו שואלים ממנו כי אם שלא יהיה עמהם בתוך העיר מפני שיחליש כבוד מלכות כנז׳ ואין ראוי לאיש שלם וחסיד כמו יצחק שיתגלגל חובה על ידו וז״א כי עצמת ממנו מאד כי יש לך חוזק ועצמה יותר ממנו ר״ל מן המלך עצמו כנז׳. והנה בראות יצחק טענתו המספקת אמר וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם ר״ל כי לא הרחיק מן העיר כי כן צוהו שיצא מן העיר לבד. והנה הועילה עצתו שיעץ וז״א וישב יצחק ויחפור את בארות המים וגו׳. ויקרא להן שמות כשמות וגו׳ כדי שיהיה לראיה כאמור. ואומרו וישב ירצה לדעתי לפי שהיו מכוסים בעפר ולא נודע מקום תחנותם והוכרח שיחפור וישוב ויחפור עד שמצא וז״א וישב וגו׳. ואפשר לישב הכפל שאמר ויסתמום פלשתים וימלאום עפר כי הסתום יאמר על סתימת המקור בעצמו. אמנם על החפירה מלאו עפר. והנה יצחק לא יכול לעשות כי אם שחפר הבארות ר״ל פינה העפר. אמנם המקור לא יכול עליו וז״א וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים ר״ל כי למצוא המקור לא יכול כי ויסתמום פלשתים. אמנם מה שעשה שקרא להן שמות כשמות וגו׳. להורות שיש לו חזקה במקום לבד ולזה הוצרך לחפור בארות אחרות כי הראשונות נסתמו מקודם כאמור ולזה ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים. ואפשר שהיתה המריבה בעצת אבימלך לטעון כי הם שלהם בארצם וכל זה כדי לדחותו מן הארץ. ולזה ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ר״ל כי תכלית המריבה היתה עם יצחק לדחותו לא בעבור המים כנז׳. וסיפר כי ג״כ חפר באר אחרת וגו׳. ויריבו גם עליה וכל זה כמו שאמרנו כדי לרחקו מארצם בתחבולה מהם כנז׳. ולזה הוכרח שיתרחק. וז״א ויעתק משם ויחפור באר אחרת וגו׳ ויקרא שמה רחובות וגו׳:

footnotes:
¹ והטעם שנקרא הממון בכל מאדך ירצה לדעתי להיות שכל התאווה הגשמיו׳ כולם כמו המאכל והמשתה והבנין והמשגל וכיוצא כאשר ירבה האדם מהם יקוץ בהם ולא ירצה בהם עוד באותה שעה משא״כ בחמדת הממון שיותר ממה שיהיה לאדם מהממון אז יהיה לו יותר חמדה לאסוף יותר. וזשרז״ל לא נפטר האדם מן העה״ז וחצי תאותו בידו:


###### Ba'alei Brit Avram, Toldot 3
[Ba'alei Brit Avram, Toldot 3](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Toldot/r/3)

ביאור מעלת הצדקה ומעלת המלוה לעני בשעת דחקו יותר גדול:


###### Ba'alei Brit Avram, Toldot 4
[Ba'alei Brit Avram, Toldot 4](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Toldot/r/4)

**מסרה הכי ה׳.** הכי קרא שמו יעקב. (בראשית כ״ט:ט״ו) הכי אחי אתה. (שמואל ב ט׳:א׳) הכי וגו׳ נותר לבית שאול וגו׳. (שם כ״ג) מן השלשה הכי נכבד דשמואל. (איוב ו׳:כ״ב) הכי אמרתי הבו לי וגו׳ באיוב. וסימנא פרשתא דאגרא בעובדין יקירין תתייהב. כשהאדם נפטר מהעוה״ז הולך לתת דין וחשבון לפני מלך מלכו של עולם. הקטיגור אומר מה צדקה עשה זה. הכי קרא שמו יעקב כל מעשיו במרמה ועקבה ויעקבני זה פעמים בכורתי וברכתי הברכה האמתית היא הצדקה. והיתה שלי ולקח אותה לעצמו. והסניגור נעשה מליץ טוב אומר הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה עשית בעוה״ז שאינו מקפח שכר כל בריה ומשלם אני לאיש כמעשהו עשית צדקה הלוית לעני שהוא גדול מהצדקה שנאמר הכי נותר לבית שאול מעלה ויתרון לבית שאול למשאיל ומלוה לעני יותר ממי שנותן. וזהו ואעשה עמו חסד בעבור יהונתן לכן הגידה לי מן הג׳ הכי נכבד פי׳ מן שלשה דברים הנכבדים המשובחים שהם בצדקה שיתן ולא ידע למי נתנו והמקבל לא ידע ממי קיבל. הוא נכבד המלוה והצדיק שעשה צדקה כראוי. אומר הכי אמרתי הבו לי וגו׳ י״ל איני צריך שתלמדוני הדברים הישרים. ולא תליץ בעדי אלא מה שעשיתי ולא יותר. וזהו שחדו בעדי בתמיה אלא האל ית׳ יודע הלבבות. וראה את עניי ויתן שכרי. וז״ש הסימן פרישותא דאגרא שלימות ואצילות השכר יהיה כפי מעשיו הטובים:


###### Ba'alei Brit Avram, Toldot 5
[Ba'alei Brit Avram, Toldot 5](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Toldot/r/5)

**ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך.** יש לשאול שנראה לעין כל תימה גדול שיצחק ע״ה שלח מדנים בין אחים שאמר דברים שהעלה בהם חמת עשו. כאומרו ויהי כשמוע עשו אז דברי אביו ויצעק וגו׳. והוא במה שאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ועוד במ״ש הן גביר שמתיו לך וכיוצא. ויותר היה לו להמעיט הדברים ולהעלימם לשכך בהם חמתו והוא עשה להיפך:


###### Ba'alei Brit Avram, Toldot 6
[Ba'alei Brit Avram, Toldot 6](https://torahapp.org/share/book/Ba%27alei%20Brit%20Avram/s/Toldot/r/6)

אמנם כשנתבונן נמצא שבכל זה היתה כוונת יצחק לטובת ולתועלת יעקב. והוא אחר שראה שהענין היה בסייעתא דשמיא וידע שמאת ה׳ היתה זאת השתדל לקיים בידו הברכות על כרחו של עשו ואע״ג שיקפיד שמוטב הוא שיתקיימו הברכות עתה בידו אע״פ שתעלה חמתו של עשו וקיום הברכות לא יהיה כי אם בשישמע עשו הברכות ויודה עליהם בעל כרחו. וג״כ אונסיה גמר ומקני ליה. וראיה לזה שהרי הוצרך לומר לשרו של עשו שיודה לו על הברכות כאומרו לא אשלחך כי אם ברכתני דמשמע שיצטרך מקום להודאתו ולזה פירש יצחק ואמר בא אחיך במרמה וגו׳. וכן מ״ש הן גביר שמתיו לך וגו׳. הרס״ו זללה״ה: