## Badei HaAron; Sheviit Siman 14

###### Badei HaAron; Sheviit 14:1
[Badei HaAron; Sheviit 14:1](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:1)

**השלכת שאריות פירות שביעית לאשפה**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:2
[Badei HaAron; Sheviit 14:2](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:2)

בימינו, שמעטים הם העוסקים בחקלאות, דרך אכילת הפירות הקדושים והטיפול בשאריותיהם ("פח שמיטה") נעשו למפגש העיקרי של הציבור עם הלכות שמיטה. באופן בעייתי, נשמעים לעיתים מצד הצרכנים קולות הנמנעים מלקנות פירות שביעית בגלל "החשש" מחילול הפירות, או לחילופין בגלל אי הנוחות הנגרמת מהטיפול בשאריות בשל הסרחון הבוקע מפח השמיטה. מהי הדרך הנכונה מעיקר הדין ובמה ראוי להחמיר בשאלה זאת? בעיה זאת מחריפה במוסדות גדולים, שבהם אין יכולת לשמור באופן מכובד את כל שאריות האוכל, האם בגלל זה ראוי להימנע מלהשתמש בפירות שביעית במקומות אלו?


###### Badei HaAron; Sheviit 14:3
[Badei HaAron; Sheviit 14:3](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:3)

**תשובה**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:4
[Badei HaAron; Sheviit 14:4](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:4)

בתשובה הקודמת דנו בשאלת הגדרת קדושת השביעית במאכל אדם ובמאכל בהמה. לאור הגדרות אלו יש לבחון את השאלה המעשית של זריקת שאריות לאשפה – מתי מותרת זריקתם לאשפה, ומתי יש להניחם בפח השמיטה?


###### Badei HaAron; Sheviit 14:5
[Badei HaAron; Sheviit 14:5](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:5)

תחילה יש לברר מהן הבעיות שבזריקת פירות לפח האשפה:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:6
[Badei HaAron; Sheviit 14:6](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:6)

א. האם מיאוס הפירות נחשב להפסד?


###### Badei HaAron; Sheviit 14:7
[Badei HaAron; Sheviit 14:7](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:7)

ב. האם יש איסור לבזות פירות שביעית?


###### Badei HaAron; Sheviit 14:8
[Badei HaAron; Sheviit 14:8](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:8)

ג. האם ישנו "גרם הפסד" בזריקת אוכל לפח?


###### Badei HaAron; Sheviit 14:9
[Badei HaAron; Sheviit 14:9](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:9)

**מיאוס הפירות כ"הפסד"**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:10
[Badei HaAron; Sheviit 14:10](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:10)

השאלה הבסיסית שיש לשאול היא – האם הנחת מאכל הראוי לאכילת אדם בפח, שהוא מקום **מאוס**, נחשבת **להפסדתו**, או שמא מכיוון שבאופן תיאורטי ניתן לנקות את האוכל שנזרק לפח ולאוכלו, אף שמנהג העולם שלא לעשות כן מחמת המיאוס שבכך, אי אפשר להחשיב זאת כהפסדת הפירות. **הרב קוק** בתשובה לגבי ייצור מחית מקליפות תפוזים שבמהלכו מושלכות הקליפות, דן בשאלה זו, והוא מחלק בין מקרה שהשלכתן תגרום לאנשים למאוס בהן ובין מקרה שצבירתן בערימות אינה ממאיסה אותן:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:11
[Badei HaAron; Sheviit 14:11](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:11)

ובענין השלכת הקליפין, אם הם ראויים לנקותם ולאוכלם ולא נמאסו כ"כ, י"ל שאין בו משום הפסד, אלא די"ל שאם הוא בענין שמי שכבר ראה אותם מאוסין לא יאכלם מחמת מיאוס כבר נקרא הפסד, כהא דנהי דלא חזיא בפניו שלא בפניו מחזי חזיא, חולין ע"א א', ומ"מ מקרי זה הפסד שהרי בפניו לא חזיא כדהתוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה לא. ...
שו"ת משפט כהן, סימן פה


###### Badei HaAron; Sheviit 14:12
[Badei HaAron; Sheviit 14:12](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:12)

הרב קוק מכריע למעשה, שהגדרת ההפסד תלויה בדעת בני אדם, ובמקום שבני אדם מואסים בקליפות הרי זה נחשב להפסד, אע"פ שתיאורטית ניתן לנקותן ולתת אותן לאנשים שלא ידעו מכך והם יאכלו מהן. הרב קוק מדייק את דבריו מביטוי המובא בגמרא בחולין. בגמרא שם מבואר לעניין טומאת אוכלין, שמאכל נחשב כמאכל אדם גם אם הוא ראוי לאכילה רק "שלא בפניו" כגון שהוא מאוס. הגמרא שם מתייחסת למאכל שנלעס ונבלע¹³⁴, ומחדש הרב קוק שעל אף שלעניין טומאת אוכלין עדיין שם מאכל עליו, מכיוון שהגמרא מגדירה את המאכל הלעוס כ"אינו ראוי בפניו", לעניין שביעית הרי זה נחשב להפסד הפרי. וכך נראה קצת בדברי התוספות בכתובות שלעניין גזל אוכל מאוס נחשב לנפסד גם אם הוא עדיין ראוי למאכל (למרות שאין הדברים מוכרחים).

footnotes:
¹³⁴ בגמרא בחולין דנים במאכל שנבלע ע"י אדם, ומוכיח רבא: "והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו, מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה, וקאמר רחמנא טהור" כלומר, מזה שאדם שאכל נבלה וטבל נטהר בהערב שמש גם אם אכל סמוך לשקיעה, והמאכל שבלע עדיין לא התעכל או יצא ממעיו, ומכאן שהמאכל הבלוע לא מטמא. ושואלת הגמרא: "אלא לבר פדא דאמר: טומאה חמורה - לגר, וטומאה קלה - עד לכלב משום דלא חזיא לגר הוא!" כלומר לדעת בר פדא מאכל מפסיק לטמא כאשר הוא אינו ראוי לגר, כלומר אינו ראוי למאכל אדם, והרי אוכל בלוע הוא מאוס וממילא אינו ראוי למאכל אדם ובטלה ההוכחה של רבא, ומתרצת הגמרא: "נהי דלא חזיא בפניו, שלא בפניו מיחזיא חזיא ליה" כלומר אוכל מאוס אמנם נתפס כלא ראוי למאכל, אך זה רק כשרואים אותו אולם אם הגר לא היה רואה אותו הוא עדיין היה ראוי למאכל ולכן עדיין נחשב לטמא ונשאר תירוצו של רבא במקומו. מכאן עולה שאוכל מאוס עדיין נחשב לאוכל לעניין טומאה וטהרה, וחידושו של הרב קוק שלעניין שביעית עדיין יש כאן הפסד (ולא כמו שדייקו בדברי הרב קוק בכמה מקומות שבגמרא בחולין עולה שאוכל מאוס אינו מטמא טומאת אוכלין, שהרי מובא שם בדיוק להיפך).


###### Badei HaAron; Sheviit 14:13
[Badei HaAron; Sheviit 14:13](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:13)

למעשה, עולה מדברי הרב קוק שהשלכת המאכל באופן שימאיס אותו על בני אדם נחשב להפסדו גם אם לא מפסידו בידיים, ולכן השלכת המאכל לפח נחשבת הפסד מאכילת אדם גם אם תיאורטית ניתן להוציאו ולשוטפו. אולם יש להדגיש שדבר זה רלוונטי דווקא במאכל שעל הצלחת הוא עדיין ראוי לאכילה ורק בזריקה לפח הוא נמאס, אולם אוכל שכבר נמאס ע"ג הצלחת, אף שניתן לתקנו ע"י שטיפה, השלכתו לפח האשפה אינה גורעת ממצבו הנוכחי שאינו עומד לאכילה, ומכיוון שכל יסוד איסור ההפסד תלוי בדרשה "לאוכלה ולא להפסד" – מה שלא עומד לאכילה לא שייך בו הפסד.¹³⁵

footnotes:
¹³⁵ עקרון דומה מובא בשם הרב אלישיב (משפטי ארץ – שביעית, פרק כא, הערה 25, ושם כג, הערה 5) שהכריע שעל אף שגרם הפסד הוא ספק, בדבר שאינו עומד לאכילה יש להקל מצד סברא זאת: "דיתכן לומר שגרם הפסד אסור (אפילו לשיטות האוסרות), רק בדבר שעומד להיאכל, אבל דבר שעומד להיפסד, אין איסור לגרום להפסדו, משום שגרם הפסד אינו אסור מצד עצם המעשה, כמו הפסד בידים, אלא מצד הפסד התכלית שלמענו עומד" ונראה שיסוד סברתו שאיסור הפסד תלוי במצוות ל"אוכלה" וכאשר אין ראוי לאכילה אין בגרם הפסד פגיעה מתכלית האכילה (ונרחיב על כך עוד בהמשך ביחס לגרם הפסד פירות שביעית בעמ' 397). עקרון דומה מובא גם בדברי הגרש"ז אוירבך (מעדני ארץ ג, ח) שכתב שאין בערלה קדושת פירות שביעית משום שלא שייכת בהם מצוות "לכם לאכלה". וכן בדברי המנחת יצחק (חלק ג סימן צב) ביחס לביעור אתרוגים שם הוא מבאר שאם חכמים אסרו דבר באכילה אין עליו דין "לאוכלה ולא להפסד" ולכן מותר להשחית ספיחין למרות שלכאורה מהתורה הם קדושים בקדושת שביעית. אולם, יש להדגיש שכל המקרות הללו עסקו במקרים שיש איסור לאכול ולא רק מניע חיצוני, אך מכלל הדברים ניתן לדייק שניתן לתלות את איסור ה"הפסד" בעיקרו, בציווי "לאוכלה".


###### Badei HaAron; Sheviit 14:14
[Badei HaAron; Sheviit 14:14](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:14)

לאור זאת ברור שמאכל המוגדר כמיועד למאכל בהמה אין כל פגם בזריקתו לפח, שהרי לבהמה הוא ממשיך להיות ראוי גם בהיותו בפח האשפה (כפי שעמד על כך גם ידידי הרב י"צ רימון בספרו "שמיטה", עמ' 209). חלוקה זאת משמעותית ביותר, שהרי לפיה האיסור לזרוק לפח קיים דווקא בדבר שהמאסתו נחשבת להפסדו, אולם דבר שאין במאיסתו הפסד וכבר עכשיו הוא מוגדר כמאכל בהמה אין כל פגם בזריקתו לפח.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:15
[Badei HaAron; Sheviit 14:15](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:15)

למעשה, נראה בעקבות דברי הרב קוק שהיחס לשאריות תלוי בשאלה היסודית שדנו בה לעיל: מהו נקודת המעבר מאכילת אדם לאכילת בהמה? ולכן למעשה כאשר האוכל נחשב למאכל אדם צריך להימנע מהמאסתו ואין לזורקו לפח (לא לפח רגיל, ולא לכלי המיועד לשביעית). לעומת זאת כאשר הוא ראוי רק למאכל בהמה מותר לגרום לו למיאוס.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:16
[Badei HaAron; Sheviit 14:16](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:16)

**ביזוי פירות שביעית**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:17
[Badei HaAron; Sheviit 14:17](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:17)

סוגיה נוספת שיש לדון בה היא האם יש איסור לבזות פירות שביעית? ואם יש איסור – האם הוא קיים גם בשאריות או דווקא בשימוש העיקרי של הפירות?


###### Badei HaAron; Sheviit 14:18
[Badei HaAron; Sheviit 14:18](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:18)

המקור המרכזי שניתן להבין ממנו שיש איסור בזיון פירות שביעית הוא **הירושלמי**:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:19
[Badei HaAron; Sheviit 14:19](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:19)

רבי חזקיה על מסחי יהב צלוחיתא לזוסימא אודייתא א"ל אעל ליה לי לאשונא א"ל לית אסור, אתא שאל לרבי ירמיה אתא ואמר ליה למדתנו ותני כן אין סכין שמן של שביעית במרחץ אבל סך הוא מבחוץ ונכנס ולא שמן שריפה לא בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות מפני בזיון קדשים.
ירושלמי, שביעית פרק ח, הלכה ב


###### Badei HaAron; Sheviit 14:20
[Badei HaAron; Sheviit 14:20](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:20)

רבי ירמיה אמר שאסור לסוך שמן בתוך המרחץ אלא דווקא מחוץ לו, וכן הדין בשמן תרומה טמאה (שמן שריפה) "מפני בזיון קדשים", בפשטות דברי הירושלמי הטעם מתייחס דווקא לתרומה טמאה שהרי תרומה מכונה "קדשים" ולא שביעית, וכן נראה מסדר הגמרא שהביאה את הטעם דווקא על תרומה. אולם **הפני-משה** מבאר שהטעם נאמר על שני הדינים:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:21
[Badei HaAron; Sheviit 14:21](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:21)

אתא ר' ירמיה וא"ל לר' חזקיה הלא אתה למדתנו זה ותני בברייתא כן אין סכין שמן של שביעית במרחץ וכו'. והא דתנינן שמן של שביעית סכין בו היינו שסך עצמו מבחוץ ונכנס, אבל במרחץ אין סכין בו משום בזיון קודש וכן לא שמן שריפה כדמסיק דטעמא מפני בזיון קדשים.
פני משה, שם


###### Badei HaAron; Sheviit 14:22
[Badei HaAron; Sheviit 14:22](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:22)

כלומר, לפי הפני-משה הטעם "מפני בזיון קדשים" נאמר הן לעניין איסור סיכת שמן שביעית במרחץ, והן לעניין איסור סיכת שמן תרומה. מדבריו יוצא שמלבד איסור הפסד פירות שביעית ישנו איסור גם לבזות פירות שביעית. לעומת דעת הפני-משה, ביאר בעל **ערוך השלחן העתיד** את הסוגיה באופן שונה:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:23
[Badei HaAron; Sheviit 14:23](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:23)

ובירושלמי... דאין סכין את הגוף בשמן כשהוא במרחץ... והמפרש פי' הטעם מפני שזה בזיון לשביעית לסוך בו במרחץ, ולא נ"ל דהירושלמי שם לענין שמן תרומה אומר הטעם מפני בזיון קדשים ע"ש ולא לשביעית. ולענ"ד הטעם דכשהוא במרחץ וגופו מלא זיעה לא ימלט שמפני החמימות והזיעה יפול בעת הסיכה שמן על הארץ לאיבוד, משא"כ כשסך חוץ למרחץ לא חיישינן אם אח"כ יפול מעל גופו כמו במנעל וסנדל וקטבליא.
ערוך השלחן העתיד, שביעית כד, יד


###### Badei HaAron; Sheviit 14:24
[Badei HaAron; Sheviit 14:24](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:24)

בעל ערוך-השלחן מביא את הפני-משה וחולק עליו, הוא מדייק מפשט לשון הירושלמי שהטעם "מפני בזיון הקודשים" נאמר דווקא לגבי שמן שריפה. והוא מציע פירוש אחר לחלוטין מדוע נאסר סיכת שמן שביעית במרחץ – זאת משום חשש שהשמן ישפך בגלל החמימות והזיעה וייפסד.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:25
[Badei HaAron; Sheviit 14:25](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:25)

אולם גם לשיטת הפני-משה יש לברר האם איסור בזיון הפירות הוא דווקא בדרך שימושם, כמו סיכה בבית המרחץ, או שמא גם לאחר השימוש בהם עומד האיסור בעינו לגבי השאריות? יש להוסיף שיש דוחק גדול להגדיר בזיון פירות שביעית בשאריות שנחשבות למאכל בהמה, שהרי ודאי שמאכל שניתן לבהמה מתבזה ובכל זאת התורה מתירה ואף מצווה לתת מפירות שביעית לבהמה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:26
[Badei HaAron; Sheviit 14:26](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:26)

הרב **מרדכי אליהו**, פסק למעשה שיש להקפיד על בזיון פירות שביעית:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:27
[Badei HaAron; Sheviit 14:27](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:27)

כשם שאסור להפסיד פרות שביעית כך אסור לזלזל בהם ולבזותם, גם באפן שאין בו הפסד, ויש אומרים שאסור בזיון נוהג בפירות שביעית גם לאחר שפקעה קדושתם. ומסבה זו, ראוי שלא לזרוק פירות שביעית לאחר שנפסלו ממאכל אדם ופקעה קדושתם ללא עטיפה לפח האשפה, למרות שבשעה זו אין בהם אסור הפסד.
מאמר מרדכי, יג, כז


###### Badei HaAron; Sheviit 14:28
[Badei HaAron; Sheviit 14:28](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:28)

לשיטתו אכן יש לפסוק למעשה לאסור בזיון, אולם איסור זה תלוי גם באיסור הפסד הפירות, ובהמשך הדברים (שם, כט) הוא מבאר שגם פירות שעדיין ראויים לאכילה ניתן לעטוף אותם בשתי שקיות ולהניח בפח האשפה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:29
[Badei HaAron; Sheviit 14:29](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:29)

וכך נלע"ד שראוי לנהוג למעשה, הן מצד יסודות הדין והן מצד מידת החסידות שבדבר וחיבוב מצוות השביעית. אולם מכיוון שעל פי רוב השקיות אינן נפתחות עד לדחיסת האשפה, שאז ודאי המאכל כבר אינו נחשב למאכל אדם ואין איסור בביזיונו, לכן ניתן להקל ולעטוף בשקית אחת בלבד. בנוסף לכך, במקום צורך, כמו במוסדות גדולים, ניתן להקל ולסמוך על כך שמאכל הראוי לבהמה אין בזריקתו ביזוי, ויש לצרף לכך את דעת בעל ערוך השלחן הסובר שאין כל איסור מיוחד בביזוי פירות שביעית, ולמעשה ניתן לזרוק לאשפה את שאריות המזון שאינם נאכלים עוד, גם ללא שקית. נראה שלמעשה יש לדמות במקצת את דינן של שאריות פירות השביעית לשאריות לחם האסורות אף הן בביזיון, ואיסור ביזיונן מפורש ואינו תלוי במחלוקת כבשאריות שביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:30
[Badei HaAron; Sheviit 14:30](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:30)

חשוב להדגיש שישנם שני מצבים שבהם צריך להניח את הפירות בשקית: **א.** כאשר שאריות המזון מוגדרות כמאכל אדם (כגון שאריות התבשיל שבסיר, שלא נמאס ולא נפסל בלינה). במקרה זה ההנחה בשקית היא חובה מעיקר הדין על מנת למנוע את הפסדו ממאכל אדם. **ב.** שאריות מזון במוסדות גדולים. במקרה זה ההנחה בשקית נועדה לצמצם את ביזיונם לאחר שכבר אינם מוגדרים כמאכל אדם. ולהלן נפרט את סוגי השאריות השונים.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:31
[Badei HaAron; Sheviit 14:31](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:31)

**גרם הפסד**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:32
[Badei HaAron; Sheviit 14:32](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:32)

בעיה נוספת בהשלכת פירות שביעית לפח האשפה הועלתה באחרונים, והיא – שהשלכתם לפח האשפה מזרזת את ריקבונם, ואם כן ייחשב הדבר כ"גרם הפסד" לפירות שביעית. בעיקר האיסור לגרום הפסד לפירות שביעית נחלקו האחרונים: **המהרי"ט** כתב להתיר גרם הפסד, ואילו **המקדש דוד** אסר. לענ"ד דין זה תלוי במחלוקת ראשונים, ויש לנהוג למעשה לחומרא – שגרם הפסד אסור, אך דווקא גרם הפסד של פירות העומדים לאכילה, כפי שהובא בשם **הרב אלישיב** בספר משפטי ארץ (כג, הערה 10).


###### Badei HaAron; Sheviit 14:33
[Badei HaAron; Sheviit 14:33](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:33)

אולם, למעשה נראה שאין לדון בזה ביחס לפח רגיל, שהרי אין כל גרימת הפסד לפירות אלא רק המאסתם או ביזויים, כפי שדנו לעיל, ושאלה זאת רלוונטית לגבי פחים מיוחדים כמו "קומפוסטר" ובהם נדון בהרחבה בתשובה הבאה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:34
[Badei HaAron; Sheviit 14:34](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:34)

**קדושת מאכל בהמה**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:35
[Badei HaAron; Sheviit 14:35](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:35)

**החזון-איש** (יד, י) דן בהגדרת 'מאכל הראוי לבהמה' – האם הכוונה לכל מאכל שבהמה מסוגלת לאכול, או דווקא מאכלים שרגילים לתת לבהמה באותו מקום. החזון-איש מסיק שבעניין זה מנהג המקום הוא המכריע: "ואם עדיין ראויה לבהמה, נראה שאם רוב בני אדם מיחדין אותן לבהמה עדיין, קדשי בקדושת שביעית. ואם רוב בני אדם אין מיחדין אותן לבהמה, פקעה קדושתה".


###### Badei HaAron; Sheviit 14:36
[Badei HaAron; Sheviit 14:36](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:36)

לעומת זאת רבים כתבו שלדעת **הרב קוק**(שבת הארץ, ז יג) מאכל מוגדר כמאכל בהמה גם אם באותו מקום לא רגילים ליתן אותו לבהמה, ואפילו אם הוא ראוי למאכל בהמה רק על ידי הדחק. אולם חשוב לדייק שדברי הרב קוק לא עסקו בשאריות, אלא בהגדרת פירות שיש בהם קדושת שביעית, ולענ"ד ייתכן מאוד שלעניין קדושה בשאריות יודה הרב קוק שאם אין רגילים לכונסן תפקע מהן הקדושה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:37
[Badei HaAron; Sheviit 14:37](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:37)

אולם העיר בצדק הרב י"צ רימון, שמבחינה מעשית אין למחלוקת זו השפעה על דין זריקת שאריות פירות שביעית לאשפה, שהרי ההשלכה לאשפה אינה פוגמת את המאכל מאכילת בהמה. אולם אעפ"כ תיתכן נפק"מ בעניין זה לאדם שיש ברשותו בהמות – שלגביו יש לדון האם ציווי התורה "ויתרם תאכל חיית השדה" הוא מצווה מעשית לייעד את הפירות הראויים למאכל בהמה לבהמה ואסור לו להניחם במקום אחר שאינו בהישג ידם, או שמא כוונת התורה היא רק לתיאור מציאות, שמאחר שבעל השדה אינו אוסף את כל הפירות ממילא תישאר יתרתם לחיות השדה. ולכן תיתכן נ"מ לדין זה לגבי הנחת שאריות פירות שביעית בפח שבעלי חיים מנועים מלהגיע אליו.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:38
[Badei HaAron; Sheviit 14:38](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:38)

למעשה, נראה שיש לצרף את דברי החזון-איש שפירות הקדושים בקדושת שביעית ומיועדים לבהמה הם רק מאכלים שרגילים ליתן לבהמה, עם הסברה שגם אם הדבר מוגדר כמאכל בהמה אין חובה לתת אותו לבהמה לאוכלו ומותר להשליך שאריות המוגדרות כמאכל בהמה לפח. אולם מי שיש ברשותו בעלי חיים וביכולתו להניח לפניהם את שאריות המזון ודאי ראוי שיעשה זאת, וכך ימשיך לקיים את יעוד פירות השביעית, ורק מה שאינו ראוי לבהמה יזרוק לפח.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:39
[Badei HaAron; Sheviit 14:39](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:39)

**הגדרת השאריות ויעודן למאכל אדם או בהמה**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:40
[Badei HaAron; Sheviit 14:40](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:40)

לאור הדברים שראינו עד כה יש לענ"ד לבחון ארבעה סוגים שונים של שאריות:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:41
[Badei HaAron; Sheviit 14:41](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:41)

א. שאריות שטעמן נפגם (ששהו לילה מחוץ למקרר).


###### Badei HaAron; Sheviit 14:42
[Badei HaAron; Sheviit 14:42](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:42)

ב. שאריות שאין רגילים לאוכלן (שאריות מבשר הפרי הדבוקות לגרעין ולקליפות).


###### Badei HaAron; Sheviit 14:43
[Badei HaAron; Sheviit 14:43](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:43)

ג. שאריות מאוסות בעיני האדם הנורמלי (שאריות מצלחות פרטיות).


###### Badei HaAron; Sheviit 14:44
[Badei HaAron; Sheviit 14:44](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:44)

ד. שאריות הראויות לאכילת כל אדם (שאריות מכלי הגשה ובישול).


###### Badei HaAron; Sheviit 14:45
[Badei HaAron; Sheviit 14:45](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:45)

**שאריות שטעמן נפגם**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:46
[Badei HaAron; Sheviit 14:46](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:46)

ראינו ש**התוספתא**מביאה דברים שאין חובה לאוכלם (קניבת ירק וכדו') ונחלקו הראשונים בהגדרתם – האם צריך שיפגם טעמם או שיפסדו לגמרי? לשיטת **הר"ש** שמביאו **פאת השלחן** הלכה למעשה מספיקה פגימת לילה, ואילו לשיטת **הרמב"ם** יש צורך בביטול גמור מאכילת אדם.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:47
[Badei HaAron; Sheviit 14:47](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:47)

**הרב קוק**ו**החזון-איש** לא הביאו כלל את דברי פאת השלחן שמספיקה פגימת לילה, ולכן יש שהסיקו מכך שהם פסקו כדעת הרמב"ם. אולם יש לזכור שגם פאת השלחן כתב את דבריו בדעת הרמב"ם, ועל אף שהוכחנו לעיל שאין נכון לפרש כן בדעת הרמב"ם, אין להוכיח שהאחרונים שציטטו את הרמב"ם פסקו כנגד פאת השלחן.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:48
[Badei HaAron; Sheviit 14:48](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:48)

מלבד זאת, כפי שכתבתי לעיל, לענ"ד מחלוקת זאת עוסקת דווקא לעניין הפקעה מוחלטת מקדושה, שכן בתרומה שהקדושה היא **קדושה בעצם** ואין בה חלוקה בין פירות המיועדים לאכילת בהמה לפירות המיוחדים לאכילת אדם. אולם בשביעית שהקדושה היא **קדושת יעוד** ייתכן שגם לדעת הרמב"ם כבר בפגימת הטעם משתנה ייעוד הפירות ויורד מדרגת מאכל אדם למאכל בהמה. הדרישה שיבאישו ויסריחו היא הגדרה כללית להפקעת הקדושה, ולכן המעבר מאכילת אדם לבהמה איננו רק קולא אלא עיקר הדין, ולכן גם לשיטה שהפקעת הקדושה היא רק בביטול מוחלט מאכילה, כאשר האוכל נפגם טעמו יש להחשיבו כמאכל בהמה ולנהוג בו לפי הכללים הנוהגים במאכל בהמה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:49
[Badei HaAron; Sheviit 14:49](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:49)

יתירה מכך, כפי שראינו לעיל, שיטת הר"ש מסתייעת מן הגמרא בברכות שיש לברך ברכת "שהכל נהיה בדברו" על פת שעיפשה ותבשיל שעיברה צורתו, וברור שתבשיל זה ראוי לאכילה. ואף הבית-יוסף עמד על ראיה זו.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:50
[Badei HaAron; Sheviit 14:50](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:50)

לאור זאת לענ"ד יש לפסוק למעשה, ששאריות מזון הקדוש בקדושת שביעת, שטעמן נפגם (כגון ששהו לילה מחוץ למקרר) – הרי הם מוגדרים כקדושים בקדושת שביעת למאכל בהמה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:51
[Badei HaAron; Sheviit 14:51](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:51)

**שאריות פרי הדבוקות לגרעינים וקליפות**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:52
[Badei HaAron; Sheviit 14:52](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:52)

קבוצה שנייה של שאריות הן השאריות הדבוקות לגרעיני פירות וירקות, וקליפות שיש עליהן מבשר הפרי. בסוגיה זאת דנו במפורש בחלק הקודם, וראינו ששאלה זאת תלויה במחלוקת הראשונים ביחס לגרעיני תרומה:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:53
[Badei HaAron; Sheviit 14:53](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:53)

לדעת **התוספות** הגדרת שאריות אלו תלויה בשאלה האם "מכנסן", כלומר האם הכהן מחשיב את הגרעין ואת השאריות שעל גביו כמאכל אדם. ואילו לשיטת **הרמב"ם** כל עוד ישנן שאריות מבשר הפרי (באופן אובייקטיבי) הן נשארות בקדושתן, ורק אם אין שאריות מבשר הפרי יש לבחון האם האדם מכנס את הגרעינים והקליפות או לא.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:54
[Badei HaAron; Sheviit 14:54](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:54)

**החזון-איש** (יד, י) כתב ביחס לקליפות, שהדבר תלוי אם נהוג ליתן לבהמה או לא, וזה כפי שיטתו שהגדרת מאכל בהמה תלויה במנהג המקום. אולם כפי שכתבנו, למעשה אם הקליפות מוגדרות כמאכל בהמה בכל מקרה מותר להשליכן לאשפה ואין נפק"מ רבה לשאלה זאת.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:55
[Badei HaAron; Sheviit 14:55](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:55)

בנוסף לדברי החזון-איש הובא בשם **הרב אלישיב** (ספר משפטי ארץ, פרק כג, הערה 10) שיש לפסוק כדעת התוספות, וכפירוש מהר"י קורקוס על הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות ששאריות שאינו מכנסן פוקעת מהן קדושת מאכל אדם.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:56
[Badei HaAron; Sheviit 14:56](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:56)

לענ"ד, מחד, בשיטת הרמב"ם אין לדחוק שפסק שכל מה "שאין מכנסן", כלומר שהפסיק להחשיבן לאוכל, פקע מהם שם אוכל, כפי שביאר אותו המהר"י קורקוס בהלכות תרומה וכשיטת התוספות (וכפי שכתבו בשם הרב אלישיב). עם זאת למעשה יש לפסוק כדעת התוספות וכדברי הרב אלישיב, וזאת לאור ההבחנה שעשינו בין קדושת שביעית לקדושת תרומה. כיון שבשביעית המעבר ממאכל אדם למאכל בהמה תלוי ביעוד הפירות, וממילא אין לדמות את התרומה שבה הקדושה היא **קדושה בעצם** ולכן השאריות נבחנות האם יש בהם אוכל אובייקטיבי (בשר הפרי). לעומת זאת בקדושת שביעית שהיא **קדושה התלויה ביעוד**, המעבר למאכל בהמה תלוי לא רק בשאלת קיומו של בשר הפרי אלא גם בשאלה למי הוא ראוי יותר, ולכן יש לפסוק כדברי התוספות שגם אם יש מבשר הפרי הכל תלוי עם "מכנסן" או לא.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:57
[Badei HaAron; Sheviit 14:57](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:57)

לאור זאת למעשה יש להגדיר שאריות שעל הקליפות ושאריות שעל הגרעין שאדם לא "מכנסן" (כלומר שמקובל לזרוק אותם) כמאכל בהמה. מעבר לכך שאריות גרעינים שלא נשאר מבשר הפרי כלל, והן עצמן לא ראויות לאכילה לא מוגדרות כאוכל כלל ופוקע מהם הקדושה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:58
[Badei HaAron; Sheviit 14:58](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:58)

**שאריות מאוסות**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:59
[Badei HaAron; Sheviit 14:59](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:59)

סוג שלישי של שאריות הן השאריות הנותרות בצלחת לאחר האכילה. היחס לשאריות אלו תלוי בשאלה היסודית – האם הביטול מאכילת אדם הוא ביטול אובייקטיבי או סובייקטיבי?


###### Badei HaAron; Sheviit 14:60
[Badei HaAron; Sheviit 14:60](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:60)

יש שכתבו ששאריות שנשארו בצלחת נותרות בקדושתן למרות שאף שההרגל הרווח בקרב בני אדם הוא להימנע אכילתם. לעומתם, הרב **שאול ישראלי**(מובא בשמו בקטיף שביעית פרק סג, הערה 13) הכריע למעשה שגם כאן שייך לפסוק כדעת התוספות ששאריות שאין רגילים לכונסם אין בהם קדושת מאכל אדם.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:61
[Badei HaAron; Sheviit 14:61](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:61)

לענ"ד יש לבחון שאלה זאת לאור שתי השאלות הקודמות: היחס לאוכל פגום, והיחס לשאריות הדבוקות לקליפות. כאמור לעיל, בשני המקרים הכרענו שיש להגדיר את השאריות כמאכל בהמה, זאת לאור ההבנה שקדושת שביעית תלויה בייעוד, ולכן מאכל שאדם מואס בו, גם אם הוא ניתן לאכילה, ייעודו משתנה למאכל בהמה. לכן למעשה יש לפסוק ששאריות הנותרות בצלחת המאוסות בעיני הבריות, ייחשבו למאכל בהמה ולא למאכל אדם, כדין שאריות הדבוקות לגרעין.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:62
[Badei HaAron; Sheviit 14:62](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:62)

אולם יש להקפיד לכתחילה שלא לשים בצלחת אוכל מיותר שעתיד להימאס, ויש להתרגל להתייחס ביחס ראוי לפירות שביעית. עם זאת, הנהגה זאת היא הנהגה טבעית, שהרי פירות שביעית ניתנו "לאוכלה", ולכן אם אדם אכל כדרך כל אדם ונשארו בצלחתו שאריות המאוסות בעיניו, אין עליו כל חובה לאוכלן וייעודן משתנה ממאכל אדם למאכל בהמה. לכן למעשה, אין ספק שמותר לתת לילדים קטנים לאכול פירות שביעית, גם אם כתוצאה מכך יתרבו שאריות מאוסות, שכן כך דרכם לאכול, ופירות שביעית ניתנו לאכילה אף לקטנים.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:63
[Badei HaAron; Sheviit 14:63](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:63)

**שאריות הראויות לאכילת כל אדם**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:64
[Badei HaAron; Sheviit 14:64](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:64)

סוג רביעי של שאריות הן השאריות שבכלי הגשה ובישול. שאריות אלו הן השאריות הבעייתיות ביותר, כיוון שהן ראויות לאכילה לכל אדם. בפשטות, יש להתייחס אליהן כאל מאכל אדם, כיוון שהן לא נמאסו ורגילים לכנסן, וכל הסיבה שהוא זורק אותן היא שאין מי שיאכל אותן כעת.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:65
[Badei HaAron; Sheviit 14:65](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:65)

אולם לגבי מוסדות גדולים שבהם נוהגים לפי הנחיות משרד הבריאות שלא לשמור מזון מבושל וסלטים מחשש לקלקולם, יש לדון האם הנחיות הבריאות מגדירות את המצב כמצב של "אין אדם מכנסן" ודינם כמאכל בהמה, או שמא כיון שבאופן פרטי אדם נורמלי כן מכנסן ורק **תקנות מחמירות** הנוהגות במטבחים ציבוריים מורות על זריקתם – דינם כמאכל אדם. בשאלה זאת קשה להכריע לקולא, ונראה שמעיקר הדין יש להתייחס לשאריות אלו כמאכל אדם, ורק במקום צורך גדול (כגון בצה"ל), כשאין אפשרות לשומרם במשך הלילה ולזורקם למחרת לאחר פגימת טעמן, יהיה ניתן להקל בהם מהסברא האמורה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:66
[Badei HaAron; Sheviit 14:66](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:66)

**סיכום ההנהגה למעשה**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:67
[Badei HaAron; Sheviit 14:67](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:67)

חילקנו את התשובה לשני חלקים: בחלק הראשון דנו בטעמים לאסור זריקה לפח של המאכלים השונים, ובחלק השני דנו בהגדרת השאריות השונות: כמאכל אדם, כמאכל בהמה ואימתי פוקעת מהן לגמרי הקדושה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:68
[Badei HaAron; Sheviit 14:68](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:68)

**ההנהגה למעשה במאכל המוגדר כמאכל בהמה**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:69
[Badei HaAron; Sheviit 14:69](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:69)

מעיקר הדין ניתן לזרוק לפח מאכל המוגדר כמאכל בהמה, אולם ממידת חסידות ראוי להחמיר כדבריו של הרב מרדכי אליהו להמשיך לשמור על הפירות מפני הביזיון שבזריקתם לפח (כפי שנהוג לשמור על כבוד הפת ולהשליך שאריות לחם בנפרד), ולכן נכון לזורקם בתוך שקית.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:70
[Badei HaAron; Sheviit 14:70](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:70)

במקרה זה ניתן להסתייע ב"פח שביעית" כדי שלא יתערבבו שאריות אלו עם דברים מאוסים ובכך יישמר כבודם.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:71
[Badei HaAron; Sheviit 14:71](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:71)

מי שיש ברשותו בעלי חיים, ודאי ראוי יותר ליתן להם את הפירות המוגדרים כמאכל בהמה ולהמשיך בכך את ייעודם של הפירות "לאוכלה... ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול".


###### Badei HaAron; Sheviit 14:72
[Badei HaAron; Sheviit 14:72](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:72)

**ההנהגה למעשה במאכל המוגדר כמאכל אדם**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:73
[Badei HaAron; Sheviit 14:73](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:73)

שאריות שמוגדרות עדיין כמאכל אדם, אסור לזורקן לפח, וניתן להשהותן לילה ואז לזורקן.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:74
[Badei HaAron; Sheviit 14:74](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:74)

אפשרות נוספת היא לזרוק אותן בתוך שקית, אולם חשוב להדגיש שכאן השקית היא מעיקר הדין ולא רק מצד בזיון פירות שביעית. בנוסף לכך יש להקפיד שלא לערבב שאריות שונות באופן שבו יימאסו השאריות שבשקית, ולכן חובה להכניס כל תבשיל לשקית נפרדת.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:75
[Badei HaAron; Sheviit 14:75](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:75)

לאור זאת, במקרה זה אין כל יתרון ביצירת "פח שביעית" אם השאריות מתערבבות בו באופן שהן נמאסות מאכילה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:76
[Badei HaAron; Sheviit 14:76](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:76)

**ההנהגה למעשה במוסדות גדולים**


###### Badei HaAron; Sheviit 14:77
[Badei HaAron; Sheviit 14:77](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:77)

במטבחים גדולים שתקנות הבריאות אוסרות בהם החזרת אוכל שהוגש, לכתחילה יש לשים את שאריות המזון הקדוש הראוי למאכל אדם בשקית נפרדת לכל סוג.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:78
[Badei HaAron; Sheviit 14:78](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:78)

אולם, במקום צורך גדול ניתן להקל ולהגדיר שאריות אלו כראויות למאכל בהמה, שהרי במקומות אלו הן נחשבות כ"אינו מכנסן" וממילא פוקע מהם הייעוד לאכילה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:79
[Badei HaAron; Sheviit 14:79](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:79)

למעשה ראינו שיש להתייחס לארבעה סוגי שאריות, חלקם דינם כמאכל אדם, חלקם כמאכל בהמה ובחלקם פוקעת הקדושה לגמרי, ויש לנהוג בהן לפי הפירוט שלמעלה:


###### Badei HaAron; Sheviit 14:80
[Badei HaAron; Sheviit 14:80](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:80)

א. שאריות שטעמן פגום, כלומר שאריות שנשארו בחוץ למשך לילה שלם – דינן כמאכל בהמה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:81
[Badei HaAron; Sheviit 14:81](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:81)

ב. שאריות הדבוקות לגרעינים ולקליפות – אם רגילים לשומרם לאכילה דינן כמאכל אדם, ואם לאו דינן כמאכל בהמה (גרעינים וקליפות ללא שאריות אין בהם כל קדושה).


###### Badei HaAron; Sheviit 14:82
[Badei HaAron; Sheviit 14:82](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:82)

ג. שאריות מאוסות בעיני הבריות (כגון השאריות שבצלחת שלא מקובל לאוכלם) – דינן כמאכל בהמה.


###### Badei HaAron; Sheviit 14:83
[Badei HaAron; Sheviit 14:83](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/14:83)

ד. שאריות הראויות לאכילה (כגון שאריות שבכלי הגשה ובישול) – דינן כמאכל אדם.