## Badei HaAron; Sheviit Siman 3

###### Badei HaAron; Sheviit 3:1
[Badei HaAron; Sheviit 3:1](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:1)

**נטיעה בערב שביעית בזמן הזה**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:2
[Badei HaAron; Sheviit 3:2](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:2)

**שאלה**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:3
[Badei HaAron; Sheviit 3:3](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:3)

עד מתי מותר לנטוע אילנות ולזרוע דגן בערב שביעית בזמן הזה? האם יש הבדל בין צמחי נוי ואילנות סרק לאילנות מאכל?


###### Badei HaAron; Sheviit 3:4
[Badei HaAron; Sheviit 3:4](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:4)

**תשובה**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:5
[Badei HaAron; Sheviit 3:5](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:5)

**יסוד הדין**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:6
[Badei HaAron; Sheviit 3:6](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:6)

שנינו במשנה במסכת שביעית:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:7
[Badei HaAron; Sheviit 3:7](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:7)

אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור. רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: לשתי שבתות.
משנה שביעית ב, ו


###### Badei HaAron; Sheviit 3:8
[Badei HaAron; Sheviit 3:8](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:8)

למשנה זאת שני חלקים. בחלק הראשון נאמרת אמירה כללית, שדומה מאוד לכל האמור בפרקים אלו של תוספת שביעית, ולפיה יש איסור לנטוע אילן בשלושים הימים שלפני ר"ה. בחלק השני של המשנה נחלקו התנאים כמה זמן לוקח להרכבה להיקלט בעץ: שלושה ימים (ר' יהודה) או שבועיים (ר' יוסי ור' שמעון). אולם כפי שנראה להלן, לפי הבנת הגמרא גם דעת ת"ק נובעת מזמן קליטה ולא מזמן תוספת שביעית ולכן יש לבאר את המשנה כשלוש דעות לגבי משך זמן הקליטה.⁴⁹

footnotes:
⁴⁹ לכאורה יש לדון מה היחס בין שני החלקים: האם תנא קמא עוסק גם הוא בזמן קליטת האילן ואז יש לנו בעצם שלוש דעות לגבי זמן קליטה או שתנא קמא עוסק בדין אחר לחייב שלושים יום (תוספת שביעית, או הגדרת מקצת שנה ככולה שיתבארו בהמשך). יש להעיר שהמחלוקת בסיפא כלשונה במשנה היא דווקא על הרכבה, אולם אם תנא קמא עוסק גם הוא בזמן קליטה ממילא הדיון איננו רק על קליטה של הרכבה אלא גם קליטה של נטיעה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:9
[Badei HaAron; Sheviit 3:9](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:9)

משנה זאת מעלה שאלה יסודית ביחס בינה לבין דין תוספת שביעית: האם יש להוסיף על זמן זה תוספת שביעית, או שאין תוספת שביעית כלל בנטיעה, ושמא זמן זה הוא עצמו דין תוספת שביעית? כמובן שאם צריך להוסיף תוספת שביעית, יש לדון מדוע המשנה לא מתייחסת לכך בפרק זה שכולו עוסק בתוספת שביעית?


###### Badei HaAron; Sheviit 3:10
[Badei HaAron; Sheviit 3:10](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:10)

הדיון ביחס בין המשנה לדין תוספת שביעית משמעותי ביותר למציאות בזמן הזה, שבטלה תוספת שביעית, כיוון שאם כל דברי המשנה הם בעצם דין תוספת שביעית, ממילא אין צורך להמתין בזמן הזה כלל ויהא מותר לנטוע עד ראש השנה. אולם מאידך אם המשנה היא דין נוסף לתוספת שביעית יש להגדיר מהו אותו איסור ובאילו מקרים הוא חל.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:11
[Badei HaAron; Sheviit 3:11](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:11)

**זמן הקליטה**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:12
[Badei HaAron; Sheviit 3:12](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:12)

לפני שנבאר את היחס בין דיני קליטה לתוספת שביעית, נביא את ההכרעה למעשה בין הדעות החלוקות במשנה בנוגע למשך זמן הקליטה של אילן. בגמרא **במסכת יבמות** נחלקו בדבר רב ושמואל:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:13
[Badei HaAron; Sheviit 3:13](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:13)

אמרי בי רב משמיה דרב: הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה, ושמואל אמר: בקושי ובקידוש. אנדרוגינוס, הא דאמרן. הרכבה, דתנן: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית, פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב - יעקור, רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת, רבי יוסי ור' שמעון אומרים: שתי שבתות...
בבלי, יבמות פג ע"א


###### Badei HaAron; Sheviit 3:14
[Badei HaAron; Sheviit 3:14](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:14)

לפי דעת רב, למרות העיקרון שלא פוסקים כדעת יחיד ישנם שני מקומות שפסקו כדעת ר' יוסי, ואחד מהם הוא במשנה שלנו, על כן לדעתו סתם זמן קליטה הינו שבועיים. לעומת זאת שמואל חולק ופוסק כדעת ר' יהודה, שסתם זמן קליטה הוא שלושה ימים.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:15
[Badei HaAron; Sheviit 3:15](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:15)

לאור זאת כתב **הרי"ף** (ראש השנה ב ע"ב) שיש לפסוק כרב שזמן קליטה הוא שבועיים, כיוון ש: "הא מילתא איסורא הוא, וקיימא לן הלכתא כרב באיסורי". וכן פסק **הרמב"ם**:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:16
[Badei HaAron; Sheviit 3:16](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:16)

אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה ל' יום קודם ר"ה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות...
רמב"ם שמיטה ויובל ג, יא


###### Badei HaAron; Sheviit 3:17
[Badei HaAron; Sheviit 3:17](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:17)

הרמב"ם מכריע גם הוא כדעת ר' יוסי ור' שמעון ש"סתם קליטה" זמנה שתי שבתות, כלומר ארבעה עשר יום. מעבר לכך ניתן לראות שהרמב"ם הרחיב דין זה לא רק לגבי קליטה של הרכבה שבה נחלקו במשנה, אלא גם לגבי קליטה של נטיעה (אליה התייחס בפשטות רק תנא קמא). בנוסף לכך דרש הרמב"ם להוסיף שלושים יום מעבר לזמן הקליטה, דין זה יתבהר להלן ומקורו בדברי רב נחמן בגמרא בראש השנה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:18
[Badei HaAron; Sheviit 3:18](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:18)

**הוספת שלושים יום מעבר לזמן הקליטה**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:19
[Badei HaAron; Sheviit 3:19](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:19)

ב**בבלי**במסכת **ראש השנה** (י ע"ב) נידונה המשנה בשביעית, הגמרא עוסקת בהגדרת "מקצת שנה ככולה" ביחס לקביעת שנות ערלה, לדעת ר' מאיר יום אחד בשנה חשוב שנה, ואילו לדעת ר' אלעזר רק שלושים יום חשובים שנה. בתוך הדיון מביאה הגמרא את דברי רב נחמן על המשנה בשביעית:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:20
[Badei HaAron; Sheviit 3:20](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:20)

אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב - יעקור, (דברי רבי אליעזר). רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים - שוב אינה קולטת. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: שתי שבתות. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים - צריך שלשים ושלשים, לדברי האומר שלשה - צריך שלשה ושלשים, לדברי האומר שתי שבתות - צריך שתי שבתות ושלשים יום.
בבלי, ראש השנה י ע"ב


###### Badei HaAron; Sheviit 3:21
[Badei HaAron; Sheviit 3:21](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:21)

לפי רב נחמן לכל אחת מהדעות⁵⁰ שהובאו במשנה יש להוסיף עוד שלושים יום מעבר לזמן הקליטה. לכן, למעשה כיוון שלעיל ראינו שההלכה כדעת ר' יוסי ור' שמעון, שזמן קליטה הוא שבועיים, לדברי רב נחמן יש לנטוע עד ארבעים וארבעה ימים לפני ראש השנה. אולם רב נחמן לא מבאר לנו ממה נובעים שלושים הימים הנוספים, ומדוע הם לא נידונו במשנה עצמה? בביאור דבריו נחלקו הראשונים לשלוש שיטות:

footnotes:
⁵⁰ מעבר לדין המהותי, ניתן לראות שרב נחמן מבאר שדעת ת"ק במשנה (שהנטיעה צריכה שלושים יום) גם היא נובעת מהערכה של זמן הקליטה ולא מדין אחר. הבנה זאת בתנא קמא מסייעת לנו להכריע ביחס בין הרישא והסיפא של המשנה. לפי רב נחמן כל המשנה עסקה בזמן קליטה ולא נידון בה כלל דין שלושים יום של תוספת שביעית, או שלושים יום בשנה שנחשבים לשנה משנות ערלה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:22
[Badei HaAron; Sheviit 3:22](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:22)

**רש"י** על אתר ביאר:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:23
[Badei HaAron; Sheviit 3:23](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:23)

צריך שלשים ושלשים - שלשים לקליטה, ושלשים לתוספת, כרבי אליעזר.
רש"י, ראש השנה י ע"ב


###### Badei HaAron; Sheviit 3:24
[Badei HaAron; Sheviit 3:24](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:24)

רש"י מבאר ששלושים היום של רב נחמן הם שלושים היום של תוספת שביעית. כלומר לפי רש"י יש להפריד בין הדיון המקדים בגמרא בדין ערלה (המחלוקת כמה זמן צריכה הנטיעה להיות באדמה כדי שתחשב לה שנה משנות ערלה), לבין המימרא של רב נחמן שעסקה בתוספת שביעית. מסתבר שרש"י מפרש את רב נחמן כך, מכיוון שמשנה זאת עוסקת בשביעית ולא ברור מה הצורך לחכות זמן שיחשב שנה לערלה בשישית כדי שלא יעבור על איסור בשביעית?


###### Badei HaAron; Sheviit 3:25
[Badei HaAron; Sheviit 3:25](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:25)

לגופו של דין רש"י מחדש כאן שני דינים על האמור במשנה: א. יש איסור לנטוע כל שלושים הימים שלפני ראש השנה (שלא הוזכר במשנה). ב. יש חיוב שלא תהיה אפילו קליטה בקרקע בתוך זמן תוספת השביעית. לדבריו יוצא שתוספת שביעית נתפסת כשביעית ממש ולא רק כאיסור לעשות מלאכות המכינות לשביעית (וראה על כך בהרחבה במבוא 52-67).


###### Badei HaAron; Sheviit 3:26
[Badei HaAron; Sheviit 3:26](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:26)

על חידוש זה יש להקשות מדוע המשנה לא מביאה חיוב זה בתוך הפרק העוסק כולו בתוספת שביעית וכיצד יתכן שרב נחמן האמורא הוא הראשון שמזכיר דרישה זאת?


###### Badei HaAron; Sheviit 3:27
[Badei HaAron; Sheviit 3:27](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:27)

שיטה שנייה בביאור דברי רב נחמן כתבו התוספות בשם **ר"ת**:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:28
[Badei HaAron; Sheviit 3:28](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:28)

וקשיא לר"ת חדא דבלשון המשנה אין משמע כן פי' דלא איירי בתוספת שביעית כלל אלא בקליטה ועוד דא"כ מאי קשיא ליה אי אוקמה להא ברייתא דלעיל כר"א... ועוד לקמן (יג ע"ב) גבי אורז ודוחן ופרגין ושומשמין דמחלק לענין שביעית בין השרישו לפני ר"ה להשרישו לאחר ר"ה משמע דלא חיישינן במה שהשרישו בתוספת... ומפרש ר"ת דה"ק ר"נ לדברי האומר ל' לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים לענין ערלה פי' ולא אתי לפרושי מתני' אלא מערלה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה...
תוספות שם, ד"ה שלשים ושלשים


###### Badei HaAron; Sheviit 3:29
[Badei HaAron; Sheviit 3:29](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:29)

**ר"ת** מקשה על רש"י שלוש קושיות: **א.** על פי פשט המשנה, המשנה עסקה בזמן קליטה וע"פ פשט דבריה ניתן לנטוע בתוך שלושים הימים וודאי שאין כל צורך שייקלט לפני שלושים הימים.⁵¹ **ב.** הסוגיה עסקה במחלוקת ר' מאיר ור' אליעזר שעסקו בזמן שנחשב שנה לערלה וכיצד משתלבים דברי רב נחמן בדבריהם? **ג.** בהמשך המשנה (ב, ז), שהובא גם בהמשך הגמרא (ר"ה, יג ע"ב), הובא דין אורז ודוחן, וגם שם עסקה המשנה רק בזמן קליטה, וכאן אפילו בגמרא לא אוזכר שיש צורך להוסיף שלושים ימים ופשט הדברים שמותר לזרוע אורז ודוחן בתוך שלושים הימים שלפני ראש השנה. לאור זאת מפרש ר"ת שכל דברי רב נחמן נאמרו ביחס לערלה, כהמשך לסוגיה שנידונה בגמרא כמה זמן בשנה נחשב לשנה.

footnotes:
⁵¹ הטורי אבן (ראש השנה, י ע"ב, ד"ה לדברי) התייחס לקושי זה וביאר: "י"ל דמתני' דאין נוטעין מיירי בזמן הזה דליכא תוס' שביעית" כלומר לפי רש"י יש לקרוא שהמשנה נכתבה לאחר ביטול התוספת ורב נחמן התייחס לפני ביטול התוספת, ודבריו הובאו גם על ידי הגרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן מח) שידונו בהרחבה בהמשך. אולם דברים אלו אינם מסתברים, שדווקא רב נחמן דרש הוספת שלושים יום (כאשר בזמנו וודאי שבטלה התוספת), ואילו המשנה שלא הוזכר בה בשום מקום ביטול התוספת נכתבה בהנחה שאין תוספת בפרט שהדברים נכתבו בפרק ב שעוסק כולו מתי יש תוספת ומתי אין. (וראה עוד את הראיות שהובאו במבוא לכך שביטול התוספת נעשה בימי רבן גמליאל דיבנה, כלומר רבן גמליאל בנו של רבי, ולכן גם לא הובא הדין במשנה בשום מקום).


###### Badei HaAron; Sheviit 3:30
[Badei HaAron; Sheviit 3:30](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:30)

למעשה קובע ר"ת שרב נחמן התייחס רק לסוגיית ערלה, ואין כל נ"מ מדבריו לעניין שביעית. לפי פירושו של ר"ת המשנה בשביעית נשארת במקומה, ורב נחמן רק הוסיף שאם רוצים גם להרוויח שנה לערלה יש להקדים עוד שלושים יום מעבר לזמן הקליטה, אך אם לא הוסיפו את שלושים הימים, אך הקפידו שלא תקלט בשביעית, אין צורך לעקור את האילן אלא רק הפסידו שנת ערלה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:31
[Badei HaAron; Sheviit 3:31](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:31)

לסיכום, ר"ת חולק על רש"י הן על איסור הנטיעה והן על איסור הקליטה בזמן התוספת. אולם, גם ר"ת מודה שיש חובה שייקלט הצמח לפני השביעית, ורק בזמן התוספת אין כל איסור שייקלט או אפילו יינטע. בהמשך נברר מדוע יש לאסור קליטה בשביעית אם הותר שייקלט או יינטע בתוספת.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:32
[Badei HaAron; Sheviit 3:32](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:32)

אולם גם על ר"ת יש להקשות, שהרי הגמרא פתחה בתוספתא שתלתה את זמן הקליטה בשישית עם חיוב העקירה בשביעית, אם כן אי אפשר להעמיד את דבר רב נחמן רק לדין ערלה ולא לדין שביעית (ר"ת פתר את הקושי בכך שאין כל חיוב לעקור בשביעית). ואכן בדברי הרמב"ם נראה תירוץ שמיישב את שתי הקושיות:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:33
[Badei HaAron; Sheviit 3:33](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:33)

אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה ל' יום קודם ר"ה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות, ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו, נמצאת אומר שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה במ"ד יום יקיים, פחות מכן יעקור, ואם לא עקר הפירות מותרין, ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור.
רמב"ם, שמיטה ויובל ג, יא


###### Badei HaAron; Sheviit 3:34
[Badei HaAron; Sheviit 3:34](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:34)

**הרמב"ם** סובר שדין השלושים יום אכן נובע מדיני "שלושים יום בשנה נחשב לשנה", ששייך דווקא במניין שנות ערלה כדברי ר"ת, אולם הוא חולק על ר"ת וסובר שהדברים רלוונטיים גם לעניין שביעית וזאת משום **"מראית עין"**. דין נוסף שמביא הרמב"ם הוא שהפירות לא נאסרו למרות שיש חובה לעקור את האילן. ואכן לשיטתו הדברים מובנים שהרי אם לא יעקור תמשיך המראית עין. אך הפירות לא נאסרים, כי לא נעשה איסור בגוף האילן ובפירות.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:35
[Badei HaAron; Sheviit 3:35](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:35)

דברי הרמב"ם מבוססים ככל הנראה על עקרון שהובא בבבלי במסכת גיטין:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:36
[Badei HaAron; Sheviit 3:36](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:36)

ורמי דרבי מאיר אדר"מ בדאורייתא; דתניא: הנוטע בשבת, בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית, בין בשוגג בין במזיד - יעקר, דברי ר"מ; ... מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא, מאי שנא שבת ומאי שנא שביעית? אלא התם כדקתני טעמא, א"ר מאיר, מפני מה אני אומר: בשבת בשוגג - יקיים, במזיד - יעקר, ובשביעית בין בשוגג בין במזיד - יעקר? מפני שישראל מונין לשביעית, ואין מונין לשבתות. דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית, ולא נחשדו על השבתות
בבלי, גיטין נג ע"ב - נד ע"א


###### Badei HaAron; Sheviit 3:37
[Badei HaAron; Sheviit 3:37](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:37)

הגמרא בגיטין מעלה סתירה לכאורה בין הכרעת ר' מאיר בהלכות שבת, שמי שעבר ונטע אילן בשבת בשוגג יכול לקיים את הנטיעה, ובין הכרעתו בשביעית שאם נטע בשוגג חובה עליו לעקור למרות שאין טעם לקנוס על מי שעשה בשוגג. ומיישבת הגמרא: "מפני שישראל מונין לשביעית ואין מונין לשבתות". כלומר למרות שעל עבירה בשוגג אין צורך בקנס, יש בעיה לקיים נטיעה שכל מי שרואה אותה מונה את שנותיה לשביעית. תירוץ נוסף מעלה הגמרא – שישראל נחשדו על השביעית ויש צורך להחמיר בה יותר משבת.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:38
[Badei HaAron; Sheviit 3:38](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:38)

דברים דומים הובאו בירושלמי תרומות:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:39
[Badei HaAron; Sheviit 3:39](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:39)

טעם דרבנין נחשד על השביעית ולא נחשדו על השבתות דבר אחר מונין לשביעית ואין מונין לשבתות היך עבידא נטע פחות משלשים לפני שביעית ונכנסה לשביעית אין תימר חשד אין כאן חשד אין תימר מונין יש כאן מונין.
ירושלמי תרומות, פ"ב, ה"א


###### Badei HaAron; Sheviit 3:40
[Badei HaAron; Sheviit 3:40](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:40)

גם כאן הובאו אותם שתי סיבות שהוזכרו בבבלי מדוע החמירו על הנוטע בשוגג בשביעית יותר מהנוטע בשוגג בשבת, וכן ביאר הגר"א בירושלמי שביעית⁵².

footnotes:
⁵² המהר"א פולדא, והגר"א מבארים כך גם את הירושלמי בשביעית (פ"ב ה"ד), שמביא שהשאלה אם הפירות נאסרו בדיעבד, ואם הבן חייב לעקור את העץ, היא הנפקא מינה בין סברת חשד לסברת "בניין" (ומסתברת הגהתם ש"בניין" זה שיבוש של "מניין"). ואכן מסתבר שהרמב"ם התייחס לירושלמי זה, שהרי הוא מביא את שתי הנ"מ. אולם הירושלמי שלפנינו משובש הן במילה "בניין" ו"מניין" והן בחילופי הסברות, ועל אף שתיקוני הגירסא שמציע הגר"א מסתברים, ניתן עדיין לחלוק שהרמב"ם לא תלה את דבריו בירושלמי זה, שהרי לא נמצאה בכתבי היד גרסה התואמת את דברי הגר"א.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:41
[Badei HaAron; Sheviit 3:41](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:41)

בדרך זאת פירשו את הסוגיה בראש השנה **הרמב"ן** (חידושי הרמב"ן, ראש השנה ט ע"ב), **והריטב"א** (חידושי הריטב"א, ראש השנה ט ע"ב, ד"ה פחות משלשים יום). וכך מסתבר שהבין הרמב"ם. וכן פירשו את הרמב"ם **פאת השלחן** (בית ישראל, שביעית, כא, כה), **הפני יהושע**(ראש השנה י ע"ב), ו**החזון איש** (כה, יג).


###### Badei HaAron; Sheviit 3:42
[Badei HaAron; Sheviit 3:42](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:42)

מנגד, **הר"י קורקוס** ביאר את הרמב"ם ש"מראית העין" הינו דין עצמאי ואין לזה קשר למניין שנות ערלה, וכן כתב **הגרש"ז אוירבך** ביתר בהירות:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:43
[Badei HaAron; Sheviit 3:43](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:43)

וכיון שהרמב"ם האריך בהלכה זו ושינה אותה הרבה מלשון המשנה, ואפי"ה סתם ולא רמז כלל דהטעם הוא מפני שמונין לערלה ולכתוב שרק בכה"ג דשייך הטעם של מונין לערלה הוא דאסור וחייב לעקור ולא באופן אחר, וגם כתב "ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שלא יאמר הרואה בשביעית נטעו" ולא זכר כלל הטעם של מונין לערלה משמע כפשוטו דהוא מפני החשד וכמו"ש המהרי"ק דכיון שהנטיעה היא עדיין קטנה בשביעית יחשדוהו שנטע בשביעית, וכן נראה מהמאירי בסופ"ב דב"ב שגם הוא הבין כך בדעת הרמב"ם, וכיון שכן נראה לכאורה שהדין הזה נוהג גם בזה"ז ואפילו בעצי סרק...
שו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן מח


###### Badei HaAron; Sheviit 3:44
[Badei HaAron; Sheviit 3:44](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:44)

הגרש"ז אוירבך הבין שהרמב"ם לא התייחס לסוגיה בגיטין או לדברי הירושלמי, שהרי הוא לא השתמש בלשונה של הגמרא "מונין לערלה" אלא בלשון של "מראית עין", ולכן הוא מפרש את מראית העין שבדברי הרמב"ם שיש צורך שהאילנות לא יהיו נראים כנטיעה חדשה בתחילת השביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:45
[Badei HaAron; Sheviit 3:45](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:45)

אולם, לענ"ד הדברים קשים, שהרי קשה מאוד להבדיל בין אילן בן שלושים יום ליותר מכך. ומלבד זאת, בעקבות האמור במשנה, פסק הרמב"ם שאורז ודוחן שנקלטו בערב שביעית אינם טעונים עקירה. ומדוע לא יהיה צריך להוסיף גם להם שלושים יום משום מראית עין? ומלבד זאת, כאמור לעיל, לפי ביאור הגר"א בירושלמי פשוט שהרמב"ם למד את דין היתר הפירות וחובת היורשים לעקור מסברת "מונין" ולא משום מראית עין של מי שרואה את הנטיעה בתחילת השביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:46
[Badei HaAron; Sheviit 3:46](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:46)

אולם למעשה, גם הגרש"ז לשיטתו ברמב"ם, שאיסור מראית עין בנטיעה אינה תלויה בדיני ערלה, מודה שהרמב"ם הוא דעת יחיד ויש לבאר את הסוגיה כדברי הירושלמי, הרמב"ן והריטב"א (כך הוא כותב ביחס לנ"מ של נטיעה שאין לה חיוב ערלה, כפי שנראה לקמן).


###### Badei HaAron; Sheviit 3:47
[Badei HaAron; Sheviit 3:47](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:47)

עד כה ראינו שלוש שיטות ביחס להוספת שלושים יום לזמן קליטה שבדברי רב נחמן:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:48
[Badei HaAron; Sheviit 3:48](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:48)

א. לדעת **רש"י** יש איסור שיינטע ואף ייקלט אילן בזמן תוספת שביעית, ומשום כך הורחב איסור השמיטה לשלושים יום הקודמים לו.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:49
[Badei HaAron; Sheviit 3:49](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:49)

ב. לדעת **ר"ת** אין כל פגם בכך שהאילן יינטע או ייקלט בזמן התוספת, ובלבד שייקלט לפני השביעית עצמה, ודברי רב נחמן התייחסו לחישוב שנות ערלה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:50
[Badei HaAron; Sheviit 3:50](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:50)

ג. לדעת **הרמב"ם**, **הרמב"ן והריטב"א** רב נחמן אכן התייחס לאיסור הנוגע לשביעית, אך לא משום תוספת, אלא משום "מראית עין". וביארנו שהדבר נובע מדיני ערלה, כיון שימנו את שנות הערלה לשביעית כל הרואה יחשוב שנטע את האילן בשביעית. לכן חייבו אותו לעקור את האילן שלא עלתה לו שנה בשישית, אך לא אסרו את הפירות.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:51
[Badei HaAron; Sheviit 3:51](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:51)

**אילנות סרק וצמחים שאין בהם דין ערלה**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:52
[Badei HaAron; Sheviit 3:52](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:52)

אם פוסקים כרמב"ם, הרמב"ן והריטב"א שטעם התוספת של שלושים יום היא חשש שימנו את שנות הערלה לשביעית, לכאורה אין תלות בין סוגיה זאת לביטול התוספת שביעית (על ביטול התוספת ראה בהרחבה במבוא עמ' 46) והדין נשאר על כנו כפי שכתב הרמב"ם במפורש: "אף בזמן הזה..." שהרי לבעיית 'מונין לשביעית' אין כל קשר לתוספת שביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:53
[Badei HaAron; Sheviit 3:53](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:53)

אולם גם לשיטתו יש לדון מה הדין ביחס לנטיעת צמחים שאין בהם ערלה, שהרי במקרים אלו לא יאמרו עליהם שניטעו בשביעית? וכן הדין באילן שנטוע בתוך גוש שדינו הוא שממשיכים למנות לו שנות ערלה לפני שנקלט בקרקע וגם בו אין מראית עין – האם מותר לנוטעם בתוך שלושים יום לפני השביעית. **הפני יהושע** מתייחס לשאלה זו:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:54
[Badei HaAron; Sheviit 3:54](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:54)

...דברי הרמב"ם ז"ל הם דוקא בנטיעות דשייך בהו מראית עין שלא יאמרו שנטע בשביעית כיון שמונין לשנות ערלה משביעית, והוכרח לזה כדי להעמיד דברי רב נחמן ורבה בר אבוה אליבא דהלכתא ואפילו בזמן הזה, ודוק היטב:
ובזה נתיישב מה שפסק הרמב"ם ז"ל בנטיעה דיעקור מה שנטע בתוספת שביעית ובאורז ודוחן כתב דאם השרישו קודם ר"ה מותרין אע"ג שנזרעו בתוספת שביעית ולמאי דפרישית אתי שפיר. ועוד י"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו דאפילו היכא דאמרינן יעקור אפ"ה הפירות מותרין, מיהו נראה מדבריו דהיינו דוקא בזמן הזה ע"ש:
פני יהושע, ראש השנה י ע"ב


###### Badei HaAron; Sheviit 3:55
[Badei HaAron; Sheviit 3:55](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:55)

הפני יהושע מדייק, שלדעת הרמב"ם כל החובה לעקור נובעת מדין ערלה, וממילא דבר שאין בו ערלה, כגון אילן סרק ואילן הנטוע בגוש, אין צורך להקדים את נטיעתם קודם שלושים יום. הפני יהושע מוכיח זאת מדין אורז שנזרע באיסור, כלומר שנזרע באופן שיקלט בשביעית, שאין צורך לעוקרו ומכאן שהחובה לעקור תלויה בחשש ממראית עין שתלוי במניין שנים ולא במראה הצמח בתחילת השביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:56
[Badei HaAron; Sheviit 3:56](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:56)

כפי שכתבנו לעיל, הגרש"ז אוירבך ביאר בדעת הרמב"ם שמראית עין איננה קשורה לדין מניין שנות הערלה. אולם הלכה למעשה גם הגרש"ז אוירבך מקל באילנות סרק, זאת על אף הבנתו ברמב"ם:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:57
[Badei HaAron; Sheviit 3:57](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:57)

...אך כיון שהרמב"ם יחידאי הוא בדין זה להצריך גם בזה"ז מ"ד יום לפני שביעית, ועיי"ש בפנ"י על מס' ר"ה שכתב בדף י' ע"ב על פסק זה של הרמב"ם "דלכאורה אין זה אלא דברי נביאות" וכתב נמי דמיירי דוקא בנטעות דשייך בהן איסור ערלה, אפשר דבזה"ז יכולים שפיר להקל באילני סרק אבל מנין להקל גם אם הקליטה תהא בשביעית...
שו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן מח


###### Badei HaAron; Sheviit 3:58
[Badei HaAron; Sheviit 3:58](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:58)

כלומר, למעשה הקל הגרש"ז לנטוע עצי סרק בערב שביעית באופן שיקלטו לפני השביעית, כלומר עד שבועיים לפני ראש השנה. בסוף דבריו הוא מציין שעדיין חובה לדאוג שייקלט האילן לפני השביעית. ויש לדון מכח איזה דין נוסד חיוב זה, ואם הוא תלוי בביטול התוספת או לא? שאלה זאת רלוונטית כמובן גם לשיטת ר"ת שחילק בין חיוב השלושים יום מדין ערלה לדין הקליטה בדין השביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:59
[Badei HaAron; Sheviit 3:59](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:59)

יש לשים לב שההבנה שדין התוספת מתורגם לשנות ערלה, תלויה בהבנת מהות התוספת. לפי מה שהרחבנו לעיל (עמ' 67) איסור התוספת תלוי בכך שלא יכין את הקרקע לשביעית, לאור זאת מובן מדוע נטיעה שמספיקה להיקלט בשישית ונמנית לה שנת ערלה עוד בשישית – אין בנטיעתה חילול של תוספת שביעית, שהרי האדם עושה את מלאכת הנטיעה בשביל שתקלט ותחשב השנה השישית. אולם, אם שנת הערלה תימנה רק בשנה השביעית, הרי זה זהה למלאכה לצורך השביעית שאסורה משום תוספת שביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:60
[Badei HaAron; Sheviit 3:60](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:60)

**איסור קליטה בשביעית**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:61
[Badei HaAron; Sheviit 3:61](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:61)

לאחר שראינו שלהלכה שתילים שאין בהם ערלה אין צורך להמתין שלושים יום נוספים לזמן קליטה, יש לדון בעצם איסור הקליטה בשביעית, האם הוא תלוי בביטול התוספת או לא. ויש לברר מנין הגיע החיוב שייקלט השתיל לפני ראש השנה? האם מדובר באיסור עצמאי, ועל כן גם כיום תהיה חובה שייקלט האילן קודם לר"ה, או שמא גם כאן מדובר בחיוב משום "תוספת שביעית" בדומה לחרישה לצורך השביעית, וממילא בביטול התוספת בטל צורך זה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:62
[Badei HaAron; Sheviit 3:62](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:62)

לדעת **רש"י** שישנו איסור שייקלט אילן בזמן התוספת, פשוט שאיסור הקליטה הוא איסור עצמאי, ולכן לשיטתו פשוט שכיום כשבטלה התוספת יש חובה לנטוע עד טו' אלול כדי שייקלט האילן לפני ראש השנה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:63
[Badei HaAron; Sheviit 3:63](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:63)

אולם בדעת **ר"ת והרמב"ם** שאין פגם מצד תוספת שביעית בכך שייקלט האילן בזמן התוספת, ניתן להסביר שחובת הקליטה לפני השביעית נובעת בעצמה מדין תוספת. וכך הבין **החזון איש** את דברי ר"ת:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:64
[Badei HaAron; Sheviit 3:64](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:64)

ולכן פר"ת דבאמת אין איסור תוספת לענין נטיעה דלא נאמר תוספת אלא במידי שצומח על ידו בשביעית כמו חרישה וזריעה. אבל נטיעת אילן כיון שאין האילן פירי והאילן מתקיים לעולם בכל זמן שהוא נוטעו אין פעולת הנטיעה מתיחדת לשביעית ולפ"ז היה הדין נותן שמותר לנטוע אף תוך ל' אף שתקלוט בשביעית ומ"מ זה אסור משום תוספת.
חזון איש, שביעית, סימן יז, אות כב


###### Badei HaAron; Sheviit 3:65
[Badei HaAron; Sheviit 3:65](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:65)

החזון איש מבין בדברי ר"ת שאיסור "הקליטה" בשביעית הוא עצמו חיוב תוספת שביעית, כלומר יצירת מציאות שאילן ייקלט בשביעית דומה לחרישה לצורך פירות שיגדלו בשביעית, כיוון שבשניהם האדם לא עושה דבר בשביעית והחיוב בתוספת נועד למנוע מהקרקע עבודה בשביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:66
[Badei HaAron; Sheviit 3:66](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:66)

דברים אלו תואמים את אופי איסור התוספת כהגדרת הריטב"א: "שלא אסרה תורה משום תוספת שביעית אלא עבודה שהיא מועלת בשביעית" (ראש השנה ט ע"ב ד"ה פחות משלשלים). לפי הסבר החזון איש יוצא ממילא שבזמן הזה, שבטלה תוספת שביעית, במקרים שאין בעיה של מראית עין (כיון שמדובר בצמחים שאין בהם ערלה) אכן לא יהיה צורך להמתין לקליטת העץ לפני השביעית, וניתן לזרוע ולנטוע את הצמחים עד סמוך לר"ה. וכך אכן הוא מכריע למעשה:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:67
[Badei HaAron; Sheviit 3:67](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:67)

...אבל בזה"ז ודאי מותר, בין זריעה בין נטיעת סרק בין הרכבה ילדה בזקנה וילדה בילדה שהראשונה נקלטה ל' יום קדם ר"ה, ואף לדעת ר"ת י"ל דאיסורו משום תוספת דכל שנקלטה בשביעית הוי הנטיעה כפועלת חרישה המועלת בשביעית, אבל בזה"ז אין איסורו רק משום מונין...
חזון איש, שביעית, סימן כה, אות יג


###### Badei HaAron; Sheviit 3:68
[Badei HaAron; Sheviit 3:68](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:68)

כלומר לדעת החזון איש, נותר בימינו רק טעם אחד לאסור נטיעה לפני השביעית, והוא איסור "מונין" (החשש שהרואים יחשבו שנטעו את העץ בשביעית אם ימנו את שנות הערלה לשביעית). לכן לדעתו למעשה: "אין לנו לחדש איסורים", ואין כל איסור לטעת נטיעות שאין בהם ערלה עד ראש השנה, אפילו אם יקלטו בשביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:69
[Badei HaAron; Sheviit 3:69](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:69)

**הגרש"ז אוירבך** האריך לחלוק על החזון איש, וכתב שטעמו של ר"ת איננו משום תוספת שביעית אלא משום שכל נטיעה שלא נקלטה לפני השביעית הרי היא "כאילו נטע" בתוך השנה השביעית. את הרעיון הזה מדייק הגרש"ז אוירבך בדברי התוספות רי"ד:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:70
[Badei HaAron; Sheviit 3:70](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:70)

ודעת התוס' רי"ד במס' ר"ה ובמס' מו"ק בזה"ל: "ואינו חייב להרחיק מראש אלא כשיעור שתיקלט הנטיעה קודם ר"ה שאם לא תקלוט מקודם לכן וקולט בשביעית הו"ל כאילו נטע בתוך שנה שביעית ויעקור"...
שו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן מח


###### Badei HaAron; Sheviit 3:71
[Badei HaAron; Sheviit 3:71](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:71)

כלומר לפי דבריו איסור הקליטה הוא דין בפני עצמו, ולא קשור כלל לדיני תוספת שביעית.⁵³ דברים אלו הם חידוש גדול שיש למצוא להם מקור – מנין שקליטה בשביעית תחשב "כאילו נטע"? הגרש"ז הביא שדברים אלו הובאו על ידי התוס' רי"ד, וכך לשונו של הרי"ד:

footnotes:
⁵³ יש לציין שגם המנחת חינוך (מצווה רצח ושכו) העלה סברא זאת "דאנחנו מצווים על שביתת הארץ בשביעית" בביאור חובת הקליטה קודם השביעית לפני הגרש"ז, אולם הוא מדייק ברמב"ם להיפך ומציין ש"לא ראיתי לשום ראשון או אחרון שיתעורר בזה ע"כ צ"ע", ולכן קשה להביא את דבריו לראיה למעשה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:72
[Badei HaAron; Sheviit 3:72](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:72)

...דבודאי מה שהוא חורש תחת הזקנים מעצרת ואילך אינו חורש אלא בעבור שיעשו פירות בשביעית וחריש זה ודאי היא אסור... וכל מה שאדם עושה בששית לצורך שביעית הוא אסור אבל הנטיעות אינו חורש תחתיהן כדי שיעשו פירות בשביעית אלא כדי שיתעבו... אבל זה שנוטע כדי שיתקיים לכמה מותר ואינו חייב להרחיק מראש אלא כשינטור [צ"ל: כשיעור] שתקלוט הנטיעה קודם ר"ה שאם לא תקלוט מקודם לכן וקולט בשביעית הו"ל כאלו נטע בתוך שנה שביעית ויעקור ובשיעור הקליטה פליגי תנאי כדאמרן פ"ק דר"ה... ואע"פ שנזרעו בתוך ל' יום לפני ר"ה הרי שלא נאסרו אלה שלשים יום לכל מלאכה אלא דוקא בחריש הנעשה לצורך שביעית כגון אילנות זקנים ושדה הלבן אבל שאר כל המלאכות ליטע ולזרוע מותר...
תוספות רי"ד, מועד קטן ג ע"ב, ד"ה עשר נטיעות


###### Badei HaAron; Sheviit 3:73
[Badei HaAron; Sheviit 3:73](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:73)

אכן הרי"ד מגדיר כאן את טעם האיסור שתקלוט בשביעית "כאילו נטע". אולם אם נדקדק בדברים, מוכח שהדברים נאמרו בתוך ביאור דין "תוספת שביעית", וממילא אין כאן הוכחה שהדברים נכונים גם לאחר ביטול התוספת. ומלבד זאת, במהות התוספת, פירושו של תוס' רי"ד זהה לפירוש ר"ת שנאסרה הכנה "לצורך שביעית". ולכן לשיטת החזון איש ניתן לבאר שגם דברי התוס' רי"ד שקליטה בשביעית היא "כאילו נטע" – נובעים מדין תוספת שביעית ולא מדין אחר, והדברים מובנים לאור זה שהתוס' רי"ד כתב את דין התוספת ודין הקליטה בשישית ביחד.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:74
[Badei HaAron; Sheviit 3:74](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:74)

וממשיך הגרש"ז אוירבך:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:75
[Badei HaAron; Sheviit 3:75](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:75)

הרי לא הזכירו כלל דטעמא דאסור קליטה תוך ל' יום הוא מפני שלענין זה יש גם דין תוספת מפסח ועצרת וגם לא מסתבר כלל לומר הכי, ואף לר"ת שחולק שם על רש"י והקשה דמלשון המשנה משמע דלא מיירי כלל בתוספת שביעית אלא בקליטה של שביעית, אפי"ה לא הזכיר כלל דמ"מ אף גם זה אסור רק מחמת דין תוספת למען דעת דהא דאמר התם רב נחמן וכן הא דתנן במתניתן מיירי רק בזמן שביהמ"ק קיים ואילו בזה"ז דליכא תוספת שרי אף אם הקליטה תהא בשביעית עצמה, שהרי חילוק גדול יש בין קליטה בתוספת שביעית שהאיסור הוא רק על הגברא ובין קליטה בשביעית עצמה דאמרה תורה ושבתה הארץ.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:76
[Badei HaAron; Sheviit 3:76](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:76)

הגרש"ז מוכיח מכאן שר"ת עצמו לא תולה את איסור הנטיעה באיסור תוספת שביעית. ובפרט שר"ת לא מזכיר הבדל דיני בין זמן שבו נוהגת תוספת שביעית ובין זמן שבו היא בטלה – מכאן שאין לתלות את חיוב הקליטה לפני שביעית בדין תוספת שביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:77
[Badei HaAron; Sheviit 3:77](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:77)

אולם טענה זאת, כפי שציינו גם ביחס לתוס' רי"ד – בעייתית, שהרי ראשונים אלו עסקו בפרשנות הסוגיה ולא דנו בהלכה בהעדר תוספת שביעית שלא הוזכרה כלל בסוגיה בראש השנה. ואכן הגרש"ז אוירבך תולה בהמשך את הדברים בהבנתו שהמשנה עצמה נכתבה לאחר ביטול התוספת, וכדברי הטורי אבן (ראש השנה ט ע"א ד"ה חריש). אולם כפי שהרחבנו כבר (במבוא לעיל עמ' 46), הדברים אינם מסתברים בפירוש המשנה ובפירוש דברי רב נחמן.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:78
[Badei HaAron; Sheviit 3:78](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:78)

כפי שראינו במבוא (עמ' 52) קיימת שאלה יסודית: האם תוספת שביעית היא הרחבה של השביעית בממד הזמן, או שעבודה בתוספת אסורה מפני שהיא פוגעת ב"שבת הארץ" בכך שהיא גורמת **לארץ** "לעבוד" במהלך השמיטה. אם כך, איסור הקליטה וחובת התוספת הן למעשה אותו הדין – איסור לעשות מלאכות המונעות מהארץ לשבות.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:79
[Badei HaAron; Sheviit 3:79](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:79)

לפי דעת הגרש"ז אוירבך שחובת הקליטה קודם השביעית היא דין עצמאי, ישנו ציווי נפרד וייחודי של "שבתה הארץ". אולם לפי דברי החזו"א מסתבר שציווי "שבתה הארץ" בערב שביעית תלוי בדין "תוספת שביעית", שהרי גם חרישה בזמן התוספת פוגמת בשביתת הארץ ולמרות זאת הותרה החרישה. וכך מובן בראשונים שהביאו את ר"ת ביחס להיתר נטיעה בזמן התוספת. שהרי לשיטתם הנטיעה מועילה לשביעית רק אם היא נקלטת בשביעית, ויוצא שדין חובת הקליטה המוקדמת הוא עצמו תוספת שביעית (וראה על כך עוד בהרחבה במבוא של הספר בפרק על מצוות שביתת הארץ).


###### Badei HaAron; Sheviit 3:80
[Badei HaAron; Sheviit 3:80](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:80)

מלבד זאת, לענ"ד ניתן לדייק ממיקום המשנה כביאור החזון איש בדעת ר"ת, שהרי המשניות בפרק זה עוסקות כולן בדיני תוספת שביעית. ואם כן מסתבר פירושו של החזון איש שהמשנה שהביאה את מחלוקת התנאים לגבי משך זמן הקליטה עסקה ב"תוספת שביעית", ולא באיסור אחר.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:81
[Badei HaAron; Sheviit 3:81](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:81)

**שתילה בגוש אדמה**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:82
[Badei HaAron; Sheviit 3:82](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:82)

בספר **משפטי ארץ** (שביעית פרק א, הלכה ו-ח, הערות 9-10) מובא שבשתילה עם גוש אדמה אין צורך כלל בזמן קליטה: "מכיון שנוטע עם גוש שהצמח יכול לחיות בו, הרי מיד כששותלו באדמה מתבטלים הצמח וגושו למקומו החדש ואין צורך בי"ד ימים לקליטה" סברא זאת מובאת כבר אצל ר' יהושע מקוטנא בישועות מלכו על הרמב"ם ביחס להלכות כלאים:


###### Badei HaAron; Sheviit 3:83
[Badei HaAron; Sheviit 3:83](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:83)

...בעציץ נקוב ל"ל הוסיף מאתיים הא גם בלא הוסיף נאסר דהא נחשב עתה כזורע ובזה א"צ שום השרשה הגע בעצמך הרי שתלש גוש עפר עם זרעים דלדעת רבינו לא נחשב עוד כמחובר אמנם אם תחבו אח"כ בקרקע מקרי תיכף השרשה וזריעה כאחד א"כ אם נאמר דבהשרשה לבד נאסר ל"ל הוסיף מאתיים...
ישועות מלכו, כלאים ה, יד


###### Badei HaAron; Sheviit 3:84
[Badei HaAron; Sheviit 3:84](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:84)

דברי הרב מקוטנא מתחייסים לדין השרשה בכלאים, אולם הסברא היא אותה סברא שצמח שחי בתוך גוש אדמה נחשב למושרש מראש וממילא הוא קלוט מרגע הטמנתו באדמה. וכן כתב להלכה למעשה ידידי הרב י"צ רימון. לענ"ד ניתן להביא ראיה לסברא זאת משיטת הרמב"ם בהלכות שבת בדין זורע בהנחת עציץ נקוב וגבשושית עפר על הקרקע.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:85
[Badei HaAron; Sheviit 3:85](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:85)

**בבבלי בשבת** (פא ע"ב) אומר אביי שפריפיסא שהניחו על גבי הקרקע חייב משום נוטע, **רש"י** ו**תוס'** על אתר מבארים שפריפיסא הוא עציץ נקוב ומדובר על חיוב מדרבנן, אולם **ברמב"ם** (שבת ח, ד) מבואר שמדובר בגבשושית עפר ומדובר בחיוב דאורייתא.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:86
[Badei HaAron; Sheviit 3:86](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:86)

בעבר (בדי הארון, קובץ שיעורים, עמ' 25-30) הארכתי לבאר מה היחס בין דין עציץ נקוב לדין "גבשושית עפר", ונלע"ד שההבדל הוא שעציץ נקוב שמונח על הקרקע אין בהנחתו המיידית קליטה בקרקע, שהרי אין כאן חיבור ממשי, ולכן אינו נחשב לקלוט באופן מיידי, וממילא אין כאן נטיעה. אולם גבשושית עפר שמונחת על הקרקע היא מתבטלת באופן מיידי לקרקע וממילא מה שקלוט בתוכה חשוב גם הוא כקלוט בקרקע, לכן לפי הרמב"ם במקרה זה עובר על נטיעה מדאורייתא. מדין זה ניתן לראות את אותה סברה שהביאו האחרונים בסוגיה שלנו: הנחת גוש האדמה בקרקע מהווה קליטה באופן מיידי, וממילא כל מה שקלוט באותה אדמה ייחשב לקלוט, ואין צורך במקרה כזה לחכות משך זמן קליטה – הן להחשיבה כשנת ערלה והן לדעות שגם בזמן הזה יש להמתין לזמן קליטה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:87
[Badei HaAron; Sheviit 3:87](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:87)

לכן למעשה, עץ או צמח הנטוע בגוש, הנחתו באדמה נחשבת לקליטתו, ולכן יש לדון בו רק מצד שנות ערלה. ובצמחים שאין בהם ערלה, כצמחי נוי, או בצמחים שאופן העברתם אינו מפקיע מהם את מניין שנות הערלה, כגון עץ מאכל שהיה נטוע בעציץ נקוב – מותר לשתול אותם עד ר"ה, גם לדעות שגם בזמן הזה יש להתחשב בזמן קליטה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:88
[Badei HaAron; Sheviit 3:88](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:88)

**סיכום**


###### Badei HaAron; Sheviit 3:89
[Badei HaAron; Sheviit 3:89](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:89)

נחלקו התנאים במשנה כמה זמן יש להמתין בנטיעה: שלושים יום שבועיים או שלושה ימים, והוכרע בגמרא ביבמות כדעת ר' יוסי שזמן קליטה הוא שבועיים, וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:90
[Badei HaAron; Sheviit 3:90](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:90)

בגמרא הובאה מימרא של רב נחמן שיש להוסיף לכל אחת מהדעות שלושים יום, ונחלקו הראשונים בפירוש דבריו: א. לדעת רש"י – רב נחמן כתב שיש להוסיף לזמן הקליטה שלושים יום של תוספת שביעית. ב. לדעת ר"ת – תוספת שלושים יום נובעת מדין ערלה ואינה רלוונטית כלל לדין שביעית. ג. לשיטת הרמב"ם הרמב"ן והריטב"א – שלושים הימים נובעים מדין ערלה, אולם הם רלוונטיים לשביעית משום שבנטיעה שכזאת "מונין לשביעית" ויש מראית עין שהיא ניטעה באיסור בשביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:91
[Badei HaAron; Sheviit 3:91](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:91)

סברת "מונין לשביעית" אינה קיימת בנטיעה זריעה ושתילה של צמחים שאין בהם ערלה, אולם נחלקו האחרונים האם גם כיום יש חובה להמתין שתקלט הנטיעה לפני השביעית. לדעת החזון איש כל איסור הקליטה עצמו נובע מדין תוספת בדומה לחרישה לצורך השביעית, ואילו לדעת הגרש"ז אוירבך איסור הקליטה הינו איסור עצמאי "כאילו נטע בשביעית".


###### Badei HaAron; Sheviit 3:92
[Badei HaAron; Sheviit 3:92](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:92)

לאור מה שראינו בהקדמה, שמהות התוספת הוא הכנה לשביעית, מסתבר למעשה לפסוק כדברי החזון איש בביאור ר"ת שהצורך שייקלט בשביעית הוא עצמו דין תוספת שביעית. על כן בזמן הזה, כשתוספת שביעית אינה נוהגת, יש לפסוק שלא נאסרה קליטה בשביעית, אך בעצים שמונים להם שנות ערלה ישנו איסור לנוטעם בזמן ששנת השביעית תיחשב השנה הראשונה לנטיעתם ויש להקדים את נטיעתם כך שהקליטה תיגמר לפני שלושים יום קודם השמיטה.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:93
[Badei HaAron; Sheviit 3:93](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:93)

אולם למעשה, עציץ שניטע בגוש אדמה אין צורך להמתין לו זמן קליטה, כיוון שהאדמה נקלטת באופן מיידי באדמה שסביבה, ולכן יש להתייחס למה שקלוט באותה אדמה כקלוט בקרקע באופן מיידי.


###### Badei HaAron; Sheviit 3:94
[Badei HaAron; Sheviit 3:94](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/3:94)

לכן למעשה, כל אילן שיש לו ערלה אסור לנטוע אותו לאחר ט"ו באב. אילן שנמצא בגוש אדמה ניתן להקל לשתול אותו עד כ"ט באב (כיוון ששתיל הנמצא בגוש אין בו צורך בזמן קליטה). ואילו כל אילן או שתיל שאין בו ערלה, או שניטע בגוש שנמצא בעציץ נקוב (ונמנה לו שנות ערלה), מותר לנוטעו עד ראש השנה.⁵⁴

footnotes:
⁵⁴ בתבואה ובירקות חד שנתיים יש צורך שיקלטו עוד קודם לכן משום דין ספיחין, וראה על כך במבוא עמ' 72-73 כיצד יש להכריע במחלוקת האחרונים עד כמה צריכים לגדול בשישית עצמה.