## Badei HaAron; Sheviit Siman 4

###### Badei HaAron; Sheviit 4:1
[Badei HaAron; Sheviit 4:1](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:1)

**המלאכות המותרות בשביעית – עקרונות יסוד**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:2
[Badei HaAron; Sheviit 4:2](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:2)

התורה מצווה עלינו לשבות ממלאכת השדה בשנה השביעית. בין עבודות השדה ישנן עבודות חקלאיות שהזנחתן במשך שנה שלמה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לעצים. האם הציווי על השבתת הארץ מטרתו מנוחת האדם והארץ מכל עבודה, גם מעבודות הכרחיות, באופן דומה לשביתה ממלאכה בשבת; או שמא מצוות השביתה בשנה השביעית שונה במהותה ממצוות השביתה בשבת ונכללו בה רק מלאכות שייעודן לגרום לארץ להצמיח, אך לא נכללו בה מלאכות שנועדו לשימור הקיים.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:3
[Badei HaAron; Sheviit 4:3](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:3)

אכן הלכה למעשה אין דמיון בין המלאכות המותרות והאסורות בשבת ובשביעית, אולם עלינו לברר האם המלאכות המותרות בשביעית הותרו רק כשעת הדחק במקום פסידא, ומלכתחילה ישנו אידיאל שלא נעשה כל מלאכה כמו שבת, או שמא היתר המלאכות נובע באופן ישיר מאופיו של איסור המלאכה?


###### Badei HaAron; Sheviit 4:4
[Badei HaAron; Sheviit 4:4](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:4)

תחילה נתבונן בפסוקי התורה ובציווי שביתת הארץ:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:5
[Badei HaAron; Sheviit 4:5](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:5)

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה': (ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: (ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ: (ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: (ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל: ס
ויקרא כה, א-ז


###### Badei HaAron; Sheviit 4:6
[Badei HaAron; Sheviit 4:6](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:6)

מפסוקים אלו אנו למדים שישנה מצוות עשה אחת: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". וארבעה מצוות לא תעשה: " שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע", "וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר", "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר", "וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר". אם נתבונן על ארבע מלאכות אלו נזהה שני צמדי לאווים: זריעה וזמירה שתכליתן היא הצמחת היבול, וקצירה ובצירה שתכליתן איסוף היבול.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:7
[Badei HaAron; Sheviit 4:7](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:7)

פירוט המלאכות האסורות לאחר הציווי הגורף על שביתת הארץ מחייב אותנו לברר האם כוונת התורה לצמצם את איסורי המלאכה ולהעמידם על המפורטים ועל הדומים להם בלבד, או שמא כוונת התורה להרחיב את האיסור על כלל המלאכות, כמו בשבת?


###### Badei HaAron; Sheviit 4:8
[Badei HaAron; Sheviit 4:8](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:8)

בשאלה זאת דנה הגמרא בהרחבה בתחילת מסכת **מועד קטן**. במשנה שבריש המסכת מובא שמותר "להשקות את בית השלחין במועד ובשביעית", ביסוד היתר זה ניתן לומר בפשטות שלא הרחיבו את איסור המלאכה בשביעית לכלל המלאכות. ומבררת הגמרא מדוע אין בהשקיית השדה איסור זריעה בדומה לאיסור השקיה בשבת, שהוא תולדה של זריעה:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:9
[Badei HaAron; Sheviit 4:9](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:9)

תנן: משקין בית השלחין במועד ובשביעית. 
בשלמא מועד משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן. אלא שביעית, בין למאן דאמר משום זורע, ובין למאן דאמר משום חורש - זריעה וחרישה בשביעית מי שרי? 
בבלי, מועד קטן ב ע"ב


###### Badei HaAron; Sheviit 4:10
[Badei HaAron; Sheviit 4:10](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:10)

השקיה בשבת אסורה, או כתולדה של זורע או כתולדה של חורש. הנחת היסוד של הגמרא היא שישנה השוואה בין שבת לשביעית, ומשום כך היא תמהה מדוע הותרה ההשקיה בשביעית. במהלך הסוגיה מביאה הגמרא שתי דעות בדבר, שמהן נגזרים שני דיונים נוספים:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:11
[Badei HaAron; Sheviit 4:11](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:11)

א. דעת אביי ששביעית בזמן הזה מדרבנן ולכן ניתן להקל בהשקיה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:12
[Badei HaAron; Sheviit 4:12](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:12)

ב. דעת רבא שמהתורה נאסרו רק ארבעה מלאכות, ולכן השקיית שדה שלחין הותרה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:13
[Badei HaAron; Sheviit 4:13](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:13)

ג. הברייתא (שמקורה בתורת כהנים) שמגדירה מלאכות נוספות שנאסרו הנלמדות מהשדה וכרם.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:14
[Badei HaAron; Sheviit 4:14](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:14)

ד. הגדרת מלאכות אסורות משום אברויי אילנא ומלאכות המותרות משום אוקמיי אילנא.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:15
[Badei HaAron; Sheviit 4:15](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:15)

מכיוון שסוגיה זאת היא הסוגיה המרכזית, נביא כאן את כל ארבעת השלבים ברצף, ונדון בהם בפרקים הבאים באופן מפורט:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:16
[Badei HaAron; Sheviit 4:16](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:16)

אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא.... רבא אמר: אפילו תימא רבנן, אבות אסר רחמנא, תולדות לא אסר רחמנא, דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו'. מכדי, זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? למימרא: דאהני תולדות - מיחייב, אאחרנייתא - לא מיחייב. 
ולא? והתניא: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר, אין לי אלא זירוע וזימור, מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח? תלמוד לומר: שדך לא כרמך לא. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך. מנין שאין מקרסמין, ואין מזרדין, ואין מפסגין באילן - תלמוד לומר: שדך לא כרמך לא, לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה שבכרמך. מנין שאין מזבלין, ואין מפרקין, ואין מאבקין, ואין מעשנין באילן - תלמוד לומר: שדך לא כרמך לא, כל מלאכה שבשדך לא, וכל מלאכה שבכרמך לא. יכול לא יקשקש תחת הזיתים, ולא יעדר תחת הגפנים, ולא ימלא נקעים מים, ולא יעשה עוגיות לגפנים - תלמוד לומר: שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה - להקיש אליה, לומר לך: מה זריעה מיוחדת, עבודה שבשדה ושבכרם - אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם! 
מדרבנן, וקרא - אסמכתא בעלמא. 
וקשקוש בשביעית מי שרי? והא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה. תשמטנה - מלקשקש, ונטשתה - מלסקל! 
אמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו; חד - אברויי אילני, וחד - סתומי פילי. אברויי אילן - אסור, סתומי פילי - שרי. 
בבלי, מועד קטן ב ע"ב-ג ע"א


###### Badei HaAron; Sheviit 4:17
[Badei HaAron; Sheviit 4:17](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:17)

כאמור, בתחילת הסוגיה מובאים שני פתרונות לקושיה מדוע הותרה השקיית בית השלחין: לדעת אביי היתר ההשקיה נאמר רק כאשר השביעית נוהגת מדרבנן, ובפשטות נראה שכוונתו היא שבמקום הפסד לא גזרו חכמים, אך ברור שאין לעשות כן לכתחילה. לכן בזמן שהשביעית נוהגת מהתורה – תאסר ההשקיה לגמרי. לעומת זאת לפי שיטת רבא יש להתייחס למלאכות בשביעית באופן שונה מהותית ממלאכות שבת.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:18
[Badei HaAron; Sheviit 4:18](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:18)

נדלג כעת על הכרעת הגמרא ביחס להיתר השקיית שדה שלחין באופן ספציפי (בה נדון בעז"ה בסימן נפרד) ונדון בהגדרת המלאכות, שהיא עיקר ענייננו בסוגיה זאת. עיון זה יעשה בשלושה שלבים: **א.** הגדרת המלאכות האסורות מהתורה. **ב.** הגדרת המלאכות האסורות שהותרו מדרבנן משום 'אוקמי אילנא'. **ג.** בירור היחס בין המלאכות שלא נאסרו להיתר 'אוקמי אילנא'.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:19
[Badei HaAron; Sheviit 4:19](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:19)

**ארבע המלאכות שנאסרו מהתורה**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:20
[Badei HaAron; Sheviit 4:20](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:20)

כאמור בתחילה מגדיר רבא שיש לצמצם את המלאכות האסורות מהתורה לארבע, וכך לשונו:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:21
[Badei HaAron; Sheviit 4:21](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:21)

רבא אמר: ... אבות אסר רחמנא, תולדות לא אסר רחמנא, דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו'. מכדי, זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? למימרא: דאהני תולדות - מיחייב, אאחרנייתא - לא מיחייב. 
בבלי, שם


###### Badei HaAron; Sheviit 4:22
[Badei HaAron; Sheviit 4:22](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:22)

מהעובדה שבתורה מופיע גם אב המלאכה: "שדך לא תזרע" וגם התולדה שלו "וכרמך לא תזמור", מדייק רבא שאיסור מלאכה בשביעית שונה מאיסור מלאכה בשבת.⁵⁵ מכאן מוכיח רבא שאין להוסיף ולאסור תולדות שלא הובאו בתורה במפורש, וממילא אין להרחיב את איסור זריעה גם לאיסור השקיה וכד'.

footnotes:
⁵⁵ יש לשים לב שכאן מוגדרת מלאכת זומר באופן מפורש כ"תולדה", ומעניין להשוות כאן את מחלוקת הראשונים בהלכות שבת מה מוגדר כתולדה ומה כאב (על הסוגיה בבבלי שבת עג ע"ב). רש"י בשני המקרים מגדיר את מלאכת זומר באופן זהה כתולדה (רש"י שבת שם, ד"ה כולן מלאכה אחת הן). ומסתבר שלדעת רש"י יש ללמוד את מלאכות שביעית באופן מלא מהלכות שבת ומהמשכן (ודבר זה מתאים לדברי האגלי טל שלדעת רש"י יש דין מלאכת מחשבת בשביעית וראה על כך עוד לקמן עמ' 227), מנגד לדעת הרמב"ם ישנו הבדל בין המלאכות, בשבת מלאכת זומר נחשבת לאב (שבת ז, ג) ואילו בשביעית לתולדה (שמיטה ויובל א, ג). ונראה שצריך לחלק חילוק יסודי בין שבת לשביעית: בשבת מה שמוגדר כאב זו פעולה של האדם שמכוונת ליצירה והצמחה של דברים ולכן הזמירה שהיא פעולה שגורמת לצמיחה של ענף נוסף באילן תחשב אב. אולם בשביעית, חובת השביתה היא על הארץ "ושבתה הארץ", ולכן הגדרת המלאכה איננה במשמעות פעולת האדם אלא בהשפעתה על הארץ, וזמירה היא אכן מלאכת הצמחה באילן אך עם זאת היא לא מלאכה "בארץ" ולכן היא נחשבת לתולדה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:23
[Badei HaAron; Sheviit 4:23](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:23)

כזכור, הגמרא בהמשך הסוגיה מביאה שתי דרשות המרחיבות את המלאכות (כפי שנראה לקמן), אולם בגלל פרשנות זאת של רבא מדייקת הגמרא שכל הדרשות הללו הן **אסמכתא** ואין מדובר אלא במלאכות מדרבנן. וכך מסכם את הדברים הרמב"ם:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:24
[Badei HaAron; Sheviit 4:24](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:24)

ב) אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה, ואחד הכרם ואחד שאר האילנות.
ג) וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן, אבל מכין אותו מכת מרדות. 
רמב"ם שמיטה ויובל א, ב-ג


###### Badei HaAron; Sheviit 4:25
[Badei HaAron; Sheviit 4:25](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:25)

כפי שניתן לראות, הרמב"ם פסק באופן מפורש כדעת רבא, וכן סבורים שאר הראשונים.⁵⁶ לאור זאת יש להתבונן לעומק – מדוע התורה התירה את שאר המלאכות, ומהו המכנה המשותף למלאכות האסורות מדרבנן.

footnotes:
⁵⁶ אולם ישנן שתי הרחבות אפשריות נוספות למלאכות מהתורה והן איסור חרישה, והגדרת האיסורים הנגזרים מחיוב העשה: "ושבתה הארץ", שיש שהרחיבו אותו לכל המלאכות בהם נדון בנפרד. אולם נראה פשוט שעל אף שלדעת מרן הרב קוק (שבת הארץ א, ד; קונטרס אחרון סימן ב) על פי הרמב"ן (ויקרא כג, כד) אכן יש להרחיב את העשה גם לשאר המלאכות עם זאת נראה ברור שגם לשיטתם אין נ"מ לכך לעניין הגדרת המלאכות המותרות, כיוון שמה שהותר לא יכלל במצוות העשה, אלא רק שייתכן שמה שנאסר מדרבנן עוברים עליו גם בחיוב עשה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:26
[Badei HaAron; Sheviit 4:26](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:26)

**איסור "כל שהיא עבודה בשדה ובכרם" (הברייתא בתורת כהנים)**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:27
[Badei HaAron; Sheviit 4:27](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:27)

כאמור לעיל, השלב השני של הסוגיה במועד קטן הוא הבאת הברייתא (שמקורה בתורת כהנים), שממנה נראה לכאורה שיש להרחיב את איסור השביתה בשביעית, שלא כדברי רבא. אולם למעשה יישבה הגמרא את דעת רבא והעמידה את הרחבת המלאכות האסורות שבברייתא כאסמכתא בעלמא וכאיסור דרבנן.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:28
[Badei HaAron; Sheviit 4:28](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:28)

נתבונן בברייתא כלשונה בתורת כהנים וממנה נלמד את גדרי האיסורים מדרבנן:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:29
[Badei HaAron; Sheviit 4:29](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:29)

ושבתה הארץ יכול מלחפור בורות ושיחים ומערות ומלתקן את המקוואות תלמוד לומר "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור".
אין לי אלא לזרע ולזמיר לחריש לעידור לניכוש ולכיסוח ולביקוע מניין תלמוד לומר "שדך לא" ו"כרמך לא" כל מלאכה שבשדך ושבכרמך. ומנין שאין מזבלים ואין מפרקים ואין מעשנים בעלים ואין מאבקים תלמוד לומר "שדך לא", ומנין שאין מקרסמים ואין מזרדים ואין מפסלים באילנות תלמוד לומר "שדך לא" ו"כרמך לא".
יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא ימלא את הנקעים שתחת הזיתים ולא יעשה עוגיאות בין אילן לאילן חבירו, תלמוד לומר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, הזרע והזמיר בכלל היו, ולמה יצאו להקיש להם, אלא מה זרע וזמיר מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן.
ספרא, בהר פרשה א


###### Badei HaAron; Sheviit 4:30
[Badei HaAron; Sheviit 4:30](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:30)

הברייתא פותחת בכך שוודאי שאין לאסור כל מלאכה בקרקע, ולכן הותרו מלאכות בניית בורות מים וכד' שאינן מלאכות חקלאיות. אולם ממשיכה הברייתא ומונה עשר מלאכות חקלאיות נוספות שיש לאסור כתולדה (ניכוש, עידור, כיסוח, קירסום, זירוד, פיסוג האילן, זיבול, פירוק, האבקה ועישון). מצד שני מסיימת הברייתא שישנן מלאכות שמצד אחד הן מלאכות חקלאיות, ומצד שני הן לא נאסרו (קשקוש תחת הזיתים, מילוי נקעים שתחת זיתים ועשיית עוגיות בין אילן לחברו). והנימוק לחלוקה הוא כיוון שהן אינן "עבודה בארץ ובאילן" (ובגרסת הברייתא שבבבלי מלאכות שאינן "עבודה שבשדה ושבכרם"). יוצא לפי הברייתא שישנן מלאכות שהותרו לגמרי והן המלאכות שאינן "עבודה בארץ ובאילן", וכל המלאכות החקלאיות האחרות נאסרו לגמרי.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:31
[Badei HaAron; Sheviit 4:31](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:31)

ההגדרה: "עבודה שבארץ ובאילן" טעונה בירור – מהן המלאכות המוגדרות כ"עבודות בארץ" ומהן המלאכות ש"באילן" (או בגרסת הבבלי "בשדה ובכרם"), ומה היחס בין כלל זה לבין המלאכות שפורטו בברייתא? מדוע "פיסול באילונות" נאסר, ומאידך גיסא הותר "לעשות עוגיאות בין אילן לאילן", הרי כל אחת מהמלאכות הללו מתבצעת רק באילן או רק בארץ, ושתיהן עבודות שאינן מיוחדות דווקא לכרם?


###### Badei HaAron; Sheviit 4:32
[Badei HaAron; Sheviit 4:32](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:32)

לסוגיה זאת הובאו שני כיוונים שונים של פתרון: כיוון ראשון הוא שיטת **רש"י** (הנדפס)⁵⁷ **והתוספות** שלפיה יש להבין את הכלל כפשוטו:

footnotes:
⁵⁷ במהלך התשובה נעסוק בהרחבה בשתי גירסאות רש"י על מועד קטן: רש"י הנדפס ורש"י כתב יד. כבר הב"ח (יורה דעה סי' תמ ד"ה על כל המתים) הצביע על כך שרש"י הנדפס שונה מציטוט רש"י על ידי חלק מהראשונים אחרים. רש"י כתב יד הוא מהדורת רש"י עפ"י כתב יד ספרדי (יצא בהוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים תשכ"א, על ידי אפרים קופפר). כפי שניתן לראות יש לעיתים פער עצום בין הפירושים, קופפר בהקדמתו שם מרחיב טענה זאת ומוכיח שכמעט תמיד יש זהות בין רש"י כת"י ובין ציטוטו בראשונים, וכן בין דברים שבכת"י לדבריו הנדפסים במסכתות אחרות בש"ס – ומסתברים הדברים. לעיתים מכונה כתב יד זה "פירוש רש"י האמיתי". מאידך, ניתן לראות שרש"י הנדפס זהה כמעט לגמרי לפירוש רבינו גרשום מאור הגולה למסכת מועד קטן (יצא לאור ע"י הרב ניסן זק"ש, בהוצאת מכון התלמוד הישראלי, תשכ"ו וראה בהקדמתו שם עמ' 11-13) ולכן יש שמכנים את רש"י הנדפס רגמ"ה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:33
[Badei HaAron; Sheviit 4:33](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:33)

אף כל עבודה שהיא בשדה ובכרם כגון כל הני פרטי, יצא קשקוש ועידור ומים בנקעים ועוגיות שאינן בשניהן.
רש"י (הנדפס) מועד קטן, ג ע"א


###### Badei HaAron; Sheviit 4:34
[Badei HaAron; Sheviit 4:34](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:34)

לשיטה זו חכמים אסרו רק מלאכות המתבצעות "בשניהן", כלומר גם בכרמים וגם בשדות (או "בארץ ובאילן" כגירסת התורת כהנים). ואילו מלאכות שייחודיות לעצים ואינן קיימות בעבודות זרעים, וכן להיפך – לא נאסרו. וכן כתבו התוספות על אתר (ד"ה אף). התוספות בסוף דבריהם בהתייחסותו למלאכות המפורטות בברייתא מוסיף:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:35
[Badei HaAron; Sheviit 4:35](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:35)

...ואפילו שיש מהן שאין עתה נוהגין כן י"ל שבמקומן היו עושין כך ורגילין לעשותן בשדה ובכרם.
תוספות, מועד קטן ג ע"א, ד"ה אף


###### Badei HaAron; Sheviit 4:36
[Badei HaAron; Sheviit 4:36](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:36)

התוספות מתרצים שמכיוון שמדובר באיסורי דרבנן, הולכים בהגדרת האיסור לפי הזמן שבו קבעו חז"ל את האיסור, וכל המלאכות המפורטות בברייתא נהגו בזמן התקנה הן בשדה והן בכרם. אולם ביחס להגדרת המלאכות הנוהגות "באילן ובארץ" קשה להבין את תירוצם – שהרי בין המלאכות יש כאלו שלכאורה שייכות רק באילן (כגון פיסוג אילנות)!


###### Badei HaAron; Sheviit 4:37
[Badei HaAron; Sheviit 4:37](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:37)

כיוון אחר לחלוטין מובא לראשונה בפירוש **ר' יונתן מלוניל**:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:38
[Badei HaAron; Sheviit 4:38](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:38)

ובשביעית, נמי משקין הספיחין שיצאו מאליהן אף על פי דכל עבודת קרקע נאסרת בשביעית כדכתי' (ויקרא כה) שדך לא תזרע וכו' ומיניהו ילפינן לאסור כל שאר עבודות כגון מזבלין ומקרסמין שהוא חתיכת הענפים היבשים מן האילן ומזרדין את האילן שענפיו מרובין חותכין מהן מכאן ומכאן ומפסגין את האילן שנופו נוטה לכאן ולכאן שקושרין אותן כדי שיעלו למעלה כדי שלא יכבדו על נוף האילן כל אלו מלאכות חשובות הן דסגי להו בפעם אחת בשנה דומיא דזריעה וזמירה ונטיעה אבל השקאה דצריכה תדיר לא מיקרי עבודה חשובה ומותר לעשותה.
רבינו יהונתן, מועד קטן א ע"א (בדפי הרי"ף), ד"ה ובשביעית


###### Badei HaAron; Sheviit 4:39
[Badei HaAron; Sheviit 4:39](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:39)

לפי ר"י מלוניל המלאכות שנאסרו בברייתא הן דווקא "**מלאכות חשובות**" שנעשות פעם אחת בשנה, בדומה לזריעה וזמירה. לעומת זאת מלאכות תדירות כעידור והשקיה לא החשיבו אותם כמלאכה משמעותית ולכן גם לא גזרו עליהם. וכן כתבו **הר"ן** (חידושי הר"ן, על אתר) ותלמידו **הנמוקי יוסף** (מועד קטן א ע"א, ד"ה משקין) בביאור ההיתר להשקות בשביעית.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:40
[Badei HaAron; Sheviit 4:40](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:40)

בפשטות נראה שלפי הבנתם מוקד הדרשה איננו במילים "בשדה ובכרם" או "בארץ ובאילן", אלא במונח "עבודה". וכך יש לקרוא את סיומה של הברייתא: "מה זרע וזמיר מיוחדים שהם עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן", ולפי פירוש זה "עבודה" היא דווקא מלאכה חשובה ולא כל מלאכה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:41
[Badei HaAron; Sheviit 4:41](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:41)

באופן דומה נקטו עוד ראשונים רבים, וכך לדוגמא כותב **הריטב"א**:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:42
[Badei HaAron; Sheviit 4:42](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:42)

מה זריעה מיוחדת. פי' שהיא עבודה רגילה וצריכה לשדות ולהשביח, אף כל וכו'. 
ריטב"א, מועד קטן ג ע"א


###### Badei HaAron; Sheviit 4:43
[Badei HaAron; Sheviit 4:43](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:43)

לפי הגדרתו של הריטב"א המלאכות שנאסרו הן מלאכות שנחשבות ל"עבודה רגילה", אלא שלפי הגדרתו עבודה רגילה איננה עבודה "חד שנתית" כדברי ר"י מלוניל, אלא עבודה שמטרתה "להשביח" את השדה, כזריעה. כפי שנראה בהרחבה בהמשך, הגדרת האיסור להשביח קשורה באיסור "אברויי אילנא", ולכן לענ"ד יוצא שלדעת הריטב"א ישנה זהות בין רשימת המלאכות שבברייתא לגדרי אוקמי ואברויי אילנא. שיטה זאת תואמת את דעת **רש"י** (בכתבי יד על אתר) **והרא"ש** (תוספות רא"ש, ג ע"א, ד"ה אין מפרקין) בביאור היתר אוקמי אילנא, ונרחיב על כך עוד בהרחבה בהמשך (עמ' 191).


###### Badei HaAron; Sheviit 4:44
[Badei HaAron; Sheviit 4:44](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:44)

**החזון איש** ביאר את דברי הריטב"א באופן קצת שונה, והציע לחלק בין עבודה בקרקע להכשר מלאכה:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:45
[Badei HaAron; Sheviit 4:45](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:45)

ולכאורה י"ל דר"ל שהיא עבודה בשדה או שהיא עבודה בכרם. ועוגיות אינן מועילות כלום לכרם ואינן אלא מקום הכשר לעבודה, וכן נקעים מים אינו אלא הכשר להשקות... וכן קשקוש סתומי פילי. שוב ראיתי בריטב"א כן.
חזון איש, שביעית יז, יט


###### Badei HaAron; Sheviit 4:46
[Badei HaAron; Sheviit 4:46](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:46)

החזון איש הבין בדעת הריטב"א, שכיון שקיומן של העוגיות אינו גורם בעצמו את שבח האילן, אלא רק מכשיר ומאפשר למים להשקות את האילן, ולכן חפירת עוגיות אינה נחשבת ל"עבודה".


###### Badei HaAron; Sheviit 4:47
[Badei HaAron; Sheviit 4:47](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:47)

הדברים אפשריים אמנם בביאור עצם הסוגיה, וכשיטתם העקרונית של הר"י מלוניל, הר"ן והנימוקי יוסף שיש להגדיר מהי "עבודה" ומה איננה "עבודה". אולם לענ"ד אי אפשר לייחס את הדברים לריטב"א, שלא התייחס כלל למושג "הכשר מלאכה" אלא חילק בין עבודה רגילה לעבודות אחרות. כפי שנראה בהמשך, החזון איש מבין את כל גדרי אוקמי אילנא כהיתר משום "פסידא" (לפי שיטת רש"י הנדפס), ולכן הוא לא מקבל את האפשרות שהמלאכות שאינן עבודה הן המלאכות המותרות משום "אברויי", כפי שנוכיח בדעת הריטב"א, ונאריך על כך עוד בהרחבה לקמן.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:48
[Badei HaAron; Sheviit 4:48](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:48)

שיטה נוספת שגם היא איננה מקבלת את הפירוש הפשוט של הכלל, היא שיטת **הנצי"ב** בביאור השאילתות:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:49
[Badei HaAron; Sheviit 4:49](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:49)

זריעה וזמור המיוחדין עבודה שבשדה... לענין מה שפירש רש"י... והקשו התו' שהרי יש מלאכות שחשיב לאיסורא ואינן בשניהם ויישבו שבמקומן היו עושין כך. ומלבד הדוחק קשה לי א"כ מאי קאמר דזמירה בכלל זריעה... אבל רבינו לא דקדק לפי נוסחא דילן וכתב עבודה שבשדה לחוד, אלמא שאינו מפרש הכי. אלא ה"פ דווקא מלאכה שמיוחדת לעבודת הקרקע לגדולין, משא"כ חפירה שאינה מיוחדת לשדה, דגם בחצר ובבית איתא לעשות גומא, וזהו דקדוק הלשון בסוף הברייתא: 'אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בשדה ובכרם', פי' לאפוקי דבר שאין מיוחד לעבודה. אבל מדברי רש"י נראה דגריס 'אף כל עבודה שבשדה ושבכרם' משמע דממעט עבודה שאינה בשניהן. וכלשון רבנו ממש איתא שבת פ"ז ה"ב ובת"כ פרשת בהר: 'מה הזרע והזימור מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא עבודה בארץ ובאילן' והיינו לאפוקי חפירות ונקעים למים, שהם דברים שנעשים שלא לעבודת הארץ אלא לתשמיש ולשתיה ג"כ.
העמק שאלה פרשת בהר, שאילתא קיב, ב


###### Badei HaAron; Sheviit 4:50
[Badei HaAron; Sheviit 4:50](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:50)

כפי שניתן לראות, הנצי"ב מדייק שגם השאילתות חולק על ביאורם של רש"י (הנדפס) והתוספות שכוונת הברייתא להכיל מלאכות המשותפות לשדות וכרמים. הנצי"ב תולה את הדברים במחלוקת בגרסת הברייתא. לפי רש"י הברייתא סיימה בהכללה: "כל עבודה שבשדה ושבכרם", כלומר עבודה שהיא גם בשדה וגם בכרם. לעומת זאת לפי השאילתות (וגרסת התורת כהנים) "עבודה בארץ ובאילן" פירושה עבודה הנושאת אופי חקלאי מובהק, ואין הכוונה להתייחס לגוף שעליו נעשית המלאכה (אילן ושדה). לפי דבריו מלאכות שנעשות רק למטרה חקלאית נחשבות לעבודה ואסור לעשותן מדרבנן אלא במקום הפסד, ואילו מלאכות שנעשות גם לתשמיש אחר, כגון חפירת בורות מותרות אפילו להרווחה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:51
[Badei HaAron; Sheviit 4:51](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:51)

יישום לעקרון זה הוא מביא בהמשך דבריו ומחלק בין הרבצה להשקיה. הרבצה היא פעולה שמתבצעת גם לשם ניקיון חצר, ולכן היא תותר גם במקום של הרווחה, ולא רק במקום הפסד, ואילו השקיה מלאה שקיימת רק בפעולות חקלאיות תיאסר (וראה עוד בהרחבה בסימן ז העוסק בהשקיה בשביעית).


###### Badei HaAron; Sheviit 4:52
[Badei HaAron; Sheviit 4:52](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:52)

לסיכום הדברים – ראינו שתי גישות עקרוניות לכלל שהובא בתורת כהנים ובברייתא בגמרא: לשיטת **רש"י (הנדפס), ותוס'** יש להבין את הדברים כפשטותם, כלומר נאסרו מדרבנן כל המלאכות המשותפות לשדות ולכרמים. מדברי התוספות עולה שאין הכוונה למציאות העכשווית, אלא לרשימה המקורית שהובאה בברייתא, ולכן לשיטתו הכלל לא מאפשר לגרוע, ונראה שגם לא להוסיף, מלאכות שאינן ברשימה שבברייתא.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:53
[Badei HaAron; Sheviit 4:53](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:53)

כנגד פירוש זה, לפי חלק גדול מהראשונים הגדרת האיסור נקבעת לפי אופי המלאכה. לשיטת **הר"י מלוניל** ועוד מלאכות הדומות לזריעה, המתבצעות פעם בשנה, נחשבות ל"מלאכה חשובה" ונאסרו מדרבנן, ומלאכות תדירות הותרו. ואילו לשיטת **הריטב"א**, **רש"י (כתב יד), והרא"ש** "מלאכה רגילה להשביח את השדה" נאסרה והשאר הותר. באחרונים ראינו שתי הגדרות נוספות שהלכו בדרך זאת: לפי **החזון איש** רק מלאכה שייעודה הוא הכנה למלאכה אחרת הותרה, ומלאכות שמטרתן להיטיב עם האילן באופן ישיר נאסרו. ואילו לפי **הנצי"ב** מלאכה שאיננה מאפיינת דווקא את המלאכות החקלאיות, כגון חפירת בורות, מותרת, ואילו מלאכות שמשמשות רק לפעולות חקלאיות נאסרו.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:54
[Badei HaAron; Sheviit 4:54](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:54)

עד כה עסקנו בהבנת דברי הברייתא שבתורת כהנים, שבה נמנו מלאכות אסורות ומותרות, וכאמור, לפי הבבלי כל המלאכות שנאסרו בברייתא נאסרו מדרבנן. כעת עלינו לברר את היחס בין כלל זה ורשימת מלאכות אלו, לדין "אוקמיי ואברויי" שמובא בהמשך הסוגיה (ובסוגיות מקבילות) – האם מדובר באותו כלל כפי שנראה בדברי הריטב"א, או שמדובר בקולא נוספת במקום הפסד?


###### Badei HaAron; Sheviit 4:55
[Badei HaAron; Sheviit 4:55](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:55)

**היתר אוקמיי אילנא ואיסור אברויי אילנא**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:56
[Badei HaAron; Sheviit 4:56](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:56)

כפי שראינו לעיל, בסוגיה בבבלי נמנו בתחילה המלאכות האסורות מהתורה (זריעה, זמירה, קצירה ובצירה) ואח"כ הובאה הברייתא (שמקורה בתורת כהנים) שבה נמנו עוד מלאכות מותרות ומלאכות אסורות שאותם העמידה הגמרא כאיסור דרבנן. בסוף הסוגיה מובאת קושייה על היתר אחת המלאכות:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:57
[Badei HaAron; Sheviit 4:57](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:57)

וקשקוש בשביעית מי שרי? והא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה. תשמטנה - מלקשקש, ונטשתה - מלסקל! אמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו; חד - אברויי אילני, וחד - סתומי פילי. אברויי אילן - אסור, סתומי פילי - שרי.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:58
[Badei HaAron; Sheviit 4:58](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:58)

הגמרא מביאה דרשה נוספת הלומדת איסור 'קשקוש' ו'סיקול' מציווי התורה "תשמטנה" (בפשטות, לפי מהלך הבבלי גם ברייתא זאת היא אסמכתא). דרשה זו סותרת לכאורה את הנאמר בברייתא שקשקוש מותר! כדי ליישב את הסתירה מציע רב עוקבא בר חמא לחלק בין "אברויי אילני", ו"סתומי פילי". כלומר אסור לעשות מלאכה שהיא להבראת הצמח, והותרה סתימת חורים.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:59
[Badei HaAron; Sheviit 4:59](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:59)

כאמור "אוקמי אילנא" מהווה שיקול לקולא להתיר מלאכה בשביעית ואילו "אברויי אילנא" מהווה שיקול לחומרא. וכך מבאר **רש"י** את המושג "אוקמי" בסוגיה המקבילה במסכת סוכה:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:60
[Badei HaAron; Sheviit 4:60](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:60)

סתומי פילי - שהשרשים מגולים, וצריך לכסותם שלא ייבש האילן, ואוקומי אילני הוא שלא ימות, ואינו עושה להשביחן אלא לקיימן - שרי...
רש"י, סוכה מד ע"ב


###### Badei HaAron; Sheviit 4:61
[Badei HaAron; Sheviit 4:61](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:61)

לפי רש"י "אוקמי אילנא" פירושו **קיום** האילן, וזאת בניגוד ל**השבחת** האילן . כלומר שימור הקיים מותר והשבחה אסורה. ונראה שכך פירושו את המונח "אוקמי" גם בשאר הראשונים.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:62
[Badei HaAron; Sheviit 4:62](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:62)

וביחס למונח "אברויי" מביא רש"י שני פירושים:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:63
[Badei HaAron; Sheviit 4:63](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:63)

וחד אברויי אילני - כמו וברא אותם בחרבותם (יחזקאל כג) - לנקוב העפר שעל השרשים ולהזיזו שיהא רך ותיחוח, והאילן משביח, כך שמעתי. לישנא אחרינא: להבריא את האילן ולהשביחו.
רש"י, שם


###### Badei HaAron; Sheviit 4:64
[Badei HaAron; Sheviit 4:64](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:64)

לפי הפירוש הראשון (מרבותיו של רש"י) המילה 'אברויי' היא מלאכה מסוימת, תיחוח האדמה (קשקוש), והיא נקראת בשם זה משום שפילוח האדמה נעשה באופן דומה לכריתת עצים ו**בירוא** יערות. מאידך גיסא, לפי הפירוש השני המילה 'אברויי' אינה מתייחסת למלאכה מסוימת אלא למטרת סוג מסוים של מלאכות – להבריא את האילן ולשבחו⁵⁸. מחלוקת זו היא מחלוקת פרשנית-לשונית בלבד, אולם לפי שני הפירושים השיקול המכריע הוא מניעת ה"השבחה".

footnotes:
⁵⁸ וכך מבאר את הדברים רבינו חננאל (סוכה מד ע"ב): "פי' אברויי אילני אסור מניחין [זבל תחת] לאילנות להברותם שהזיבול היא ברייה להן. כלומר מאכל כדכתיב להברות את דוד...". לפי רבינו חננאל "אברויי אילן" הכוונה להאכיל את האילן, מתוך הדברים נראה שמדובר על מלאכה ספציפית (מלאכת זיבול) שהיא כאכילה, אולם גם לשיטתו נראה שהעיקר הוא הדימוי להבראת חולה כפי הדימוי להבראת דוד. באופן דומה ללשונו של רבינו חננאל כתב בעל הערוך (וכך דרכו להעתיק במקרים רבים את פירושו של הר"ח). רש"י כתב את הדברים מדעתו כיון שעל אף שפירוש הערוך וביאור הר"ח התפרסם עוד לפני שרש"י כתב את פירושו לתלמוד רש"י לא מתייחס אליהם וככל הנראה לא ראה אותם (עפ"י פרופ' ישראל תא שמע ז"ל, הספרות הפרשנית לתלמוד, ח"א עמ' 217-221).


###### Badei HaAron; Sheviit 4:65
[Badei HaAron; Sheviit 4:65](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:65)

למעשה, נראה שמוסכם על כולם שהיתר אוקמי אילנא הכוונה העמדת הקיים, ואילו איסור אברויי אילנא פירושו איסור להשביח את הקיים. עיקרון זה שיש להתיר את המלאכות לשם אוקמי אילנא ולאסור אותם לשם אברויי אילנא אנו רואים בסוגיא נוספת בבלי **עבודה זרה**:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:66
[Badei HaAron; Sheviit 4:66](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:66)

איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: מתליעין ומזהמין בשביעית ואין מתליעין ומזהמין במועד, כאן וכאן אין מגזמין, וסכין שמן לגזום בין במועד בין בשביעית, ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה. 
אמר רבינא: אנא לא נגר אנא ולא בר נגר אנא ומפרקינא לה, מאי קא קשיא ליה? 
אילימא מועד אשביעית קא קשיא ליה, מאי שנא שביעית דשרי, ומ"ש מועד דאסור? מי דמי? שביעית - מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי, מועד - אפי' טירחא נמי אסור! 
ואלא זיהום אגיזום קא קשיא ליה, מ"ש זיהום דשרי, ומ"ש גיזום דאסור? מי דמי? זיהום אוקומי אילנא ושרי, גיזום אברויי אילנא ואסור! 
ואלא זיהום אזיהום קא קשיא ליה, דקתני: מתליעין ומזהמין בשביעית, ורמינהי: מזהמין את הנטיעות, וכורכין אותן, וקוטמין אותן, ועושין להם בתים, ומשקין אותן עד ר"ה; עד ר"ה אין, בשביעית לא! ודלמא כדרב עוקבא בר חמא, דאמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו, חד לאברויי אילנא ואסור, וחד לסתומי פילי ושרי; ה"נ תרי זיהמומי הוי, חד לאוקומי אילני ושרי, וחד לאברויי אילני ואסור! 
ואלא סיכה אסיכה קא קשיא ליה, דקתני: סכין שמן לגזום בין במועד ובין בשביעית, ורמינהי: סכין את הפגין, ומנקבין, ומפטמין אותן עד ר"ה; עד ר"ה אין, בשביעית לא! מי דמי? הכא אוקומי אילנא ושרי, התם פטומי פירא ואסור! ...
בבלי, עבודה זרה נ ע"ב


###### Badei HaAron; Sheviit 4:67
[Badei HaAron; Sheviit 4:67](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:67)

בסוגיה זאת אנו רואים שהיתר 'אוקמי' משמש לפחות לשני דינים נוספים: זיהום (נתינת זבל על פצע באילן – רש"י, להרחיק תולעים – רמב"ם, או לשם זיבול – ר"ח), ולסיכת אילנות בשמן (על גדם של עץ שנגזם שלא ירקב– רש"י), וכן שאיסור משום אברויי מובא כהסבר לאיסור גיזום.⁵⁹ לאור זאת עלינו לברר ביחס לאלו מלאכות נוספות נאמר שיקול זה של "אוקמי".

footnotes:
⁵⁹ איסור גיזום יכול להתפרש גם כזמירה שהיא לכאורה אסורה מדאורייתא, ואילו הסוגיה כאן מתייחסת לאיסור משום "לאברויי אילנא". ניתן לדייק מכאן שגם מלאכות דאורייתא מוגדרות על ידי אוקמי ואברויי וראה על כך עוד בהרחבה לקמן סימן ה עמ' 202.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:68
[Badei HaAron; Sheviit 4:68](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:68)

**היחס בין המלאכות המותרות והיתר "אוקמי אילנא"**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:69
[Badei HaAron; Sheviit 4:69](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:69)

לאחר שראינו את יסודות הדין, עלינו לברר באלו מלאכות נאמר היתר "אוקמי אילנא": האם על כל המלאכות, כולל מלאכות דאורייתא, או שמא רק על המלאכות האסורות מדרבנן, או שמא רק על חלק מצומצם ביותר מן המלאכות האסורות?


###### Badei HaAron; Sheviit 4:70
[Badei HaAron; Sheviit 4:70](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:70)

בדברי הראשונים איננו מוצאים התייחסות ברורה ליחס שבין רשימת המלאכות המותרות המוזכרות בתורת כהנים, ובין ההיתר הכולל משום "אוקמי אילנא". לענ"ד המפתח לביאור העניין תלוי בהבנת היתר "אוקמי אילנא" האם זהו היתר של שעת הדחק למניעת הפסד ממוני, או שמא המלאכות שמטרתן "לאוקמי אילנא" אינן נחשבות כמלאכה, מכיוון שמטרתן היא שימור הקיים ולא השבחתו. אם מדובר בהיתר למניעת הפסד, מסתבר שקיימת חובה לצמצם את השימוש בהיתר עד כמה שניתן. אולם אם יסוד היתר "אוקמי אילנא" הוא באי-חשיבות המלאכה, מסתבר שמלאכה שאינה חשובה לא נאסרה כלל, וכיוון שהותרה – הותרה לגמרי.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:71
[Badei HaAron; Sheviit 4:71](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:71)

**אוקמי אילנא משום פסידא**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:72
[Badei HaAron; Sheviit 4:72](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:72)

שיטה ראשונה היא שיטת **רש"י** (הנדפס), שאוקמי אילנא הוא היתר למלאכות אסורות משום הפסד, וכך עולה מדברי רש"י הנדפס על דברי הגמרא "אברויי אילן – אסור, סתומי פילי – שרי":


###### Badei HaAron; Sheviit 4:73
[Badei HaAron; Sheviit 4:73](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:73)

שרי - דאית ביה משום פסידא.
אברויי אילני אסור - דהוי משום רווחא...


###### Badei HaAron; Sheviit 4:74
[Badei HaAron; Sheviit 4:74](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:74)

דברים אלו ממשיכים את ביאורו של רש"י (הנדפס) בביאור דברי אביי, שכל המלאכות שעיקרן איסורן אינו אלא מדרבנן, מותרות בזמן הזה כשהשביעית נוהגת מדרבנן:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:75
[Badei HaAron; Sheviit 4:75](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:75)

בשביעית בזמן הזה - דרבנן.
ורבי היא - דאמר דהוא מדרבנן, ומילתא דפסידא - שרו רבנן.
רש"י, מועד קטן ב ע"ב


###### Badei HaAron; Sheviit 4:76
[Badei HaAron; Sheviit 4:76](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:76)

לפי רש"י כל היתר "אוקמי" הוא היתר של מלאכות דרבנן משום פסידא, כלומר, מעיקר הדין הכל היה צריך להאסר מדרבנן, אלא שחכמים הקלו כדי למנוע הפסד. וכך נראה מאופי ההיתר כפי שמתאר אותו **רבינו חננאל**:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:77
[Badei HaAron; Sheviit 4:77](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:77)

...פי' קישקוש כדכתיב לקושש קש חד לאברויי אילנות כגון קשקוש יבישין בדין ועלין ופסולת וחד לסתומי פילי. לסתום הסדקין שבאילן. הכא נמי תרי זיהום הוו חד לאברויי אילני שעושין בו הרבה ואסיר. וחד לאוקומי אילני ושרי.
רבינו חננאל מסכת עבודה זרה נ ע"ב


###### Badei HaAron; Sheviit 4:78
[Badei HaAron; Sheviit 4:78](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:78)

ר"ח מבאר שהחלוקה בגמרא בין "קשקוש" ו"זיהום" לאוקמי אילנא ובין "קשקוש" ו"זיהום" לאברויי אילנא היא חלוקה **כמותית**, אף שאופי המלאכה זהה.⁶⁰ לפי פירוש זה נראה שאכן לכתחילה הכל אסור, אלא שבמקום הפסד אנו מקילים.

footnotes:
⁶⁰ יש לציין שהר"ח מתמודד כאן עם העמדת הגמרא שאותה פעולה פעם אסורה ופעם מותרת, ומסתבר שאליבא דרש"י פירוש הגמרא איננו תלוי בכמות השימוש אלא באופי השימוש יש מקרים שחפירה בקרקע היא "עבודה" ונאסרה מדרבנן כיוון שהיא מלאכה רגילה להשבחת האילן ואילו במקרים אחרים חפירה בקרקע איננה "עבודה" כלל כיוון שהיא איננה באה להשביח את הקרקע אלא להציל את הקיים.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:79
[Badei HaAron; Sheviit 4:79](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:79)

בשיטה זאת נקט באופן ברור גם החזון איש. החזון איש מחלק בכל מקום בין "פסידא" ל"הרווחא", כלשון רש"י (הנדפס). לאור זאת מבאר החזון איש את היחס בין המלאכות שנאסרו והותרו בברייתא בתורת כהנים ודין "אוקמי אילנא", ולשיטתו יש בדבר מחלוקת ראשונים בין הנמוקי יוסף והרמב"ם, הסוברים שההיתר משום פסידא קיים רק במלאכות שאינן מוגדרות כאיסור דרבנן; לריטב"א שסבר שהיתר קיים בכל המלאכות מדרבנן.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:80
[Badei HaAron; Sheviit 4:80](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:80)

**רק במה שאינו מוגדר מלאכה קיים היתר אוקמי**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:81
[Badei HaAron; Sheviit 4:81](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:81)

כאמור, הדעה המחמירה ביותר מובאת **בחזון איש** בביאור הנמוקי יוסף והרמב"ם:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:82
[Badei HaAron; Sheviit 4:82](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:82)

כ' הנ"י דלפיכך משקין בית השלחין בשביעית דהשקאה לא הוי דומיא דזריעה וזימור דהן פ"א בשנה והוו עבודות חשובות אבל השקאה שהיא תדיר לאו עבודה היא ושריא, ונראה דלמ"ד תולדות דאוריתא גם השקאה דאוריתא כדמשמע בגמ' ולא שרינן אלא בשביעית דרבנן בזה"ז, ולמ"ד אסמכתא כולהו שריא משום הפסד, ונראה דהנ"י מפרש דכל הני דאסמכוהו אקרא לא שרינן במקום פסידא, וממלאין הנקעים מים היינו השקאה וממעט לה דלאו עבודה גמורה היא, ומ"מ שלא במקום הפסד אסירא . ולפ"ז יעלו דברי הר"מ כהוגן.
חזון איש שביעית יז, כ, (ד"ה כ' הנ"י)


###### Badei HaAron; Sheviit 4:83
[Badei HaAron; Sheviit 4:83](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:83)

החזון איש מביא את הנמוקי יוסף (שכתב כדברי הר"י מלוניל שהובא לעיל עמ' 178) שהגדרת "עבודה שבשדה ובכרם" שבברייתא היא "מלאכה חשובה". החזון איש מדייק בדברי הנמו"י שאין הכוונה שמלאכות אלו מותרות לגמרי, אלא שהן מותרות רק במקום הפסד. ולפ"ז כל "מלאכה חשובה", כלומר המלאכות שנמנו בברייתא כאסורות, אין להם היתר אפילו משום הפסד. לשיטתו ישנן שלוש רמות של מלאכות:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:84
[Badei HaAron; Sheviit 4:84](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:84)

א. מלאכות האסורות מדאורייתא.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:85
[Badei HaAron; Sheviit 4:85](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:85)

ב. מלאכות חשובות האסורות מדרבנן (תמיד).


###### Badei HaAron; Sheviit 4:86
[Badei HaAron; Sheviit 4:86](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:86)

ג. מלאכות שאינן חשובות האסורות מדרבנן, אך מותרות במקום הפסד.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:87
[Badei HaAron; Sheviit 4:87](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:87)

כך מבאר החזון איש גם את דעת הרמב"ם, שלאחר שהביא את היתר עשיית עוגיות כתב שהדבר מותר משום חשש הפסד. ומכיוון ש"עשיית עוגיות לגפנים" אינה מהמלאכות שנאסרו בברייתא מדרבנן, מבין החזון איש שהרמב"ם הקל באוקמי רק במלאכות שאינן חשובות.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:88
[Badei HaAron; Sheviit 4:88](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:88)

כדברי החזון איש בדעת הרמב"ם כתבו גם ה**מקדש דוד** (נט ס"ק ו), וב**הלכות שביעית** של הרב בנימין זילבר (סימן א, ס"ק כו). וכביאורו בנמוקי יוסף כתב בפשטות **הרב י"צ רימון** (עמ' 125).


###### Badei HaAron; Sheviit 4:89
[Badei HaAron; Sheviit 4:89](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:89)

את שיטת הרמב"ם נבאר בהרחבה בהמשך באופן אחר, אולם לענ"ד יש לדחות את דברי החזון איש גם ביחס לנמוקי יוסף, שהרי על פי פשוטם של דברים הנמוקי יוסף לא התייחס כלל לדין פסידא או לדין אוקמי, וכך לשונו:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:90
[Badei HaAron; Sheviit 4:90](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:90)

ובשביעית נמי משקין הספיחין שיצאו מאיליהן דאע"ג דכל עבודת הקרקע נאסרת בשביעית כדכתיב שדך לא תזרע וכו' ומינייהו ילפינן כל שאר עבודות כגון מזבלין ומקרסמין שהוא חתיכת הענפים היבשים מן האילן ומזרדין שהוא אילן שענפיו מרובין חותכין מהן מכאן ומכאן ומפסגין הוא באילן שנופו נוטה לכאן ולכאן שקושרין אותן כדי שיעלו עליו למעלה שלא יכבדו על גוף האילן כל אלו מלאכות חשובות הן דסגי להו בפעם אחת בשנה דומיא דזריעה וזמירה אבל השקאה דצריכה תדיר לא מיקרי עבודה חשובה ולפיכך שריא:
נימוקי יוסף, מועד קטן א ע"א


###### Badei HaAron; Sheviit 4:91
[Badei HaAron; Sheviit 4:91](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:91)

אם נתבונן היטב בדברי הנמוקי יוסף, ניווכח שהוא אינו מגביל את היתר ההשקיה למקום הפסד, ואף אינו מזכיר כלל את דין אוקמי ואברויי. מעבר לכך, בפשטות דבריו השקיה מותרת תמיד וזאת משום שהיא איננה מלאכה. מסתבר שלדבריו הגדרת המלאכה נקבעת לפי רמת הצורך שלה עבור גידולי השדה. לכן אין לדייק בנמו"י שאסר את כל המלאכות שבברייתא אפילו במקום הפסד, ונלע"ד שיש לפרשו להיפך: שדה שלחין, שהשקייתו נצטרכת באופן תדיר, אינה נחשבת כלל למלאכה בשביעית ומותרת תמיד בדומה לדעת רש"י (בכת"י) והריטב"א שנראה בהמשך (ולהלן סימן ז בבירור דין השקיה בשביעית נרחיב בעניין זה).


###### Badei HaAron; Sheviit 4:92
[Badei HaAron; Sheviit 4:92](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:92)

**בכל מלאכות דרבנן שייך דין אוקמי**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:93
[Badei HaAron; Sheviit 4:93](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:93)

שיטה שנייה המובאת בדברי **החזון איש**, היא שדין אוקמי והפסד שייך בכל מלאכות דרבנן, וכך הוא מבאר בדעת הריטב"א:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:94
[Badei HaAron; Sheviit 4:94](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:94)

ולענין גיזום [למש"כ לעיל ס"ק ט"ו דגיזום דשאר אילנות דרבנן] ניכוש זיבול עידור בתפו"ז שהעץ מפונק מאד והוא לפעמים נפסד ויבש במניעתן תלוי בפלוגתת הפוסקים דהריטב"א כ' בריש מ"ק דיש מפרשים הא דאסרה ברייתא ניכוש ושאר מלאכות היינו בבית הבעל [נראה דהאי בית הבעל לישנא בעלמא דלענין ניכוש ושאר מלאכות אין חילוק בין בעל לשלחין אלא ר"ל כעין בית הבעל שאין כאן פסידא גמורה] אבל אם היא שדה הנפסדת במניעת מלאכות אלו שרי...
חזון איש, סימן כא, יז


###### Badei HaAron; Sheviit 4:95
[Badei HaAron; Sheviit 4:95](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:95)

החזון איש מדייק בדעת הריטב"א שהיתר אוקמי, במקום פסידא, קיים בכל המלאכות האסורות מדרבנן, ואף באלו שנמנו בברייתא לאיסור (עליהם הוסיף הריטב"א את מלאכת הגיזום בשאר אילנות, כפי שנבאר בהרחבה בסימן ה). וכך מסכם למעשה החזון איש:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:96
[Badei HaAron; Sheviit 4:96](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:96)

וכיון שהוא תרי דרבנן נראה דנקטינן להקל בפלוגתא דרבוותא ויש עוד סניף לדעת זו מהא דשרינן מ"ק ו' ב' צידת אישות ועכברים בשביעית ופי' תו' דשרינן לסקל עד הארץ הרי דשרינן טורח ומלאכה חשובה של אחת בשנה [מיהו י"ל משום שאינו מתכוין ליפות הקרקע]. 
ולכן במקום הפסד שימות כל עץ [או שיפסדו כל הפירות] יש לסמוך להקל בכל אלו, אך צריך לשקול כל עבודה ועבודה אם יש בזה חשש שימות העץ וכל שאינו אלא הרוחה אסור ואם אפשר להסתפק בפעם אחת אסור לעשות שתי פעמים, וכן חייבין לזבל ולנכש קדם ר"ה תשי"ב שלא יצטרכו לזבל ולנכש בשביעית ואף אם לא יספיק לכל השנה כל מאי דאפשר למעוטי חייב למעט וכן מה שאפשר לאחר עד אחר ר"ה תשי"ג חייב לאחר ואסור בשביעית. 
חזון איש, שם


###### Badei HaAron; Sheviit 4:97
[Badei HaAron; Sheviit 4:97](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:97)

החזון איש מכריע כדעת הריטב"א שהיתר "אוקמי" שייך בכל המלאכות מדרבנן, ומבאר שיסוד ההיתר מתבסס על קולא ב"תרי דרבנן" במקום הפסד. ומשום כך לשיטתו לפני כל מלאכה ומלאכה יש לבחון את מידת הכרחיותה בדקדוק, ואם ניתן להימנע מעשייתה ע"י פעולות מקדימות (כגון לזבל לפני שביעית), חובה לעשות כן מראש כדי שלא להביא עצמו בעתיד לידי קולא של שעת דחק.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:98
[Badei HaAron; Sheviit 4:98](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:98)

**אוקמי אילנא הותר משום שאינה עבודה חשובה**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:99
[Badei HaAron; Sheviit 4:99](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:99)

אולם לענ"ד כנגד פירוש זה, המבוסס על רש"י (הנדפס), ניצבת סיעת ראשונים המזהה את היתר "אוקמי אילנא" עם הגדרת המלאכות שנאסרו בשביעית בברייתא בתורת כהנים. וכך כותב **רש"י**(כתב יד) ביחס לדברי הברייתא שרק עבודה שבשדה ובכרם נאסרה:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:100
[Badei HaAron; Sheviit 4:100](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:100)

שנוהגין בשדה ובכרם שהן עבודה ומשבחין את הארץ... כולהו נמי עבודה באילן דהינו בכרם ...אבל קישקוש ועוגיאות אינן עבודה לא בכרם ולא בשדה דאינן משביחין באילן אלא אוקמי אילנא בעלמא הוא הכי גמרינן לה בתורה כהנים...
רש"י (כתב יד), מועד קטן ג ע"א


###### Badei HaAron; Sheviit 4:101
[Badei HaAron; Sheviit 4:101](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:101)

חשוב לשים לב שרש"י כאן עוסק בביאור הברייתא מהתורת כהנים ולא בהמשך הסוגיה שבה מובא דין אוקמי, כלומר, לשיטתו ישנה זהות מלאה בין המלאכות שנאסרו או הותרו מדרבנן לדין אוקמי אילנא ואברויי אילנא. לפי הגדרתו של רש"י כאן כל מלאכה שנועדה להשבחה נחשבת "עבודה", ואילו מלאכה שנועדה לקיים את האילן בלבד איננה עבודה כלל. כלומר, "אוקמי אילנא" איננו היתר לעשות את המלאכה בצמצום כדי להימנע מהפסד, אלא מדובר בפעולות ש**אינן מלאכה כלל**, וממילא נראה בפשטות שהן מותרות לכתחילה (וכן מוכח מפירושו על מסכת עבודה זרה נ ע"ב וסוכה מד ע"ב, בשונה מרש"י הנדפס שהובא לעיל).


###### Badei HaAron; Sheviit 4:102
[Badei HaAron; Sheviit 4:102](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:102)

לענ"ד באותו אופן יש לפרש את שיטת **הריטב"א** שהובאה לעיל, שכתב גם הוא על דברי הברייתא: "מה זריעה מיוחדת – פי' שהיא **עבודה רגילה** וצריכה לשדות **ולהשביח**...", כלומר עבודה להשביח (כפירוש רש"י ל"אברויי") נאסרה, ועבודה לקיים הותרה. וכן מוכח באופן שיטתי בדברי הריטב"א גם ביחס להמשך הסוגיה בביאור היתר אוקמי:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:103
[Badei HaAron; Sheviit 4:103](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:103)

סתומי פילי שרי. פי' שאינו אלא לאוקומי בעלמא שלא יכנס השמש בין הבקעים ולא חשיבא עבודה, אבל יש קשקוש לחזק האילן ולהשביחו וחשיבא עבודה ואסיר.
חידושי הריטב"א, מועד קטן ג ע"א


###### Badei HaAron; Sheviit 4:104
[Badei HaAron; Sheviit 4:104](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:104)

אנו רואים שגם ביחס למלאכות האסורות בברייתא וגם ביחס להיתר אוקמי אילנא משתמש הריטב"א בהגדרה האם הדבר נחשב "עבודה", שנקבעת לפי הייעוד – להשביח או לקיים.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:105
[Badei HaAron; Sheviit 4:105](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:105)

וכן מוכח גם בדברי **הרא"ש**:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:106
[Badei HaAron; Sheviit 4:106](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:106)

באלו המלאכות אין בהם פטום האילן אלא שמירת האילן ושמירת האילן שרי כדאמרינן בגמ' אוקומי אילנא שרי ובירושלמי ר' אבינא בעי מה בין המזהם לעושה לה בית העושה לה בית עושה לה צל וגדלה מחמתו והמזהם אינו אלא כמשיב שומר.
תוספות הרא"ש מועד קטן, ג ע"א (ד"ה אין מפרקין)


###### Badei HaAron; Sheviit 4:107
[Badei HaAron; Sheviit 4:107](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:107)

הרא"ש מקבל את הגדרתו של רש"י (כתב יד) ש"אלו המלאכות", כלומר המלאכות שנמנו בברייתא, מותרות משום שהן נועדו לשמירת הקיים ולכן הן אינן נחשבות לעבודה כלל, ואילו המלאכות האסורות הן כל המלאכות שנועדו להשביח.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:108
[Badei HaAron; Sheviit 4:108](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:108)

מדברי ראשונים אלו עולה שישנה זהות בין היתר המלאכות שבברייתא, שבוחנת מה נחשב ל"עבודה", ובין דין "אוקמי" ו"אברויי".


###### Badei HaAron; Sheviit 4:109
[Badei HaAron; Sheviit 4:109](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:109)

**שיטת הרמב"ם**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:110
[Badei HaAron; Sheviit 4:110](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:110)

דעת הרמב"ם בנידון אינה ברורה, שכן דבריו במקומות שונים נראים כסותרים זה לזה, וכפי שהקשה החזון איש:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:111
[Badei HaAron; Sheviit 4:111](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:111)

והנה הר"מ פ"א מה' שמיטה כתב עושין עוגיות ועושין אמת המים בתחלה וממלאין נקעים מים, וסיים: ומפני מה התירו כל אלה שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה כו'. ותימא, דהלא בברייתא מ"ק ג' א' עיקרי הלכות קתני מה אסור ומה מותר אבל במקום פסידא הלא שרינן תולדות האסורות, וא"כ עשיית עוגיות ונקעים מים מותר שאינה עבודה שבשדה ושבכרם [ונקעים מים היינו לצורך השקאה דאי תחת הגפנים והזיתים הויא עבודה גמורה] וכן אמת המים, ולא משום פסידא. ואפשר דטעם הר"מ קאי ארישא דמותר להשקות, אבל רהיטת הדברים ל"מ כן.
חזון איש, שביעית יז, כ


###### Badei HaAron; Sheviit 4:112
[Badei HaAron; Sheviit 4:112](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:112)

החזון איש תמה מדוע מבאר הרמב"ם שכל היתר עשיית עוגיות לגפנים הוא משום הפסד, והרי בגמרא מבואר שעשיית עוגיות לגפנים אינה בכלל המלאכות האסורות על פי הגדרת הברייתא, ואם כן היה לו לומר שאינה חשובה כמלאכה. משום כך מבאר החזון איש שדעת הרמב"ם כנמוקי יוסף, שהמלאכות שנאסרו בברייתא אסורות אפילו במקום הפסד, ואם כן אלו שמותרות על פי הברייתא – אף הן לא הותרו אלא במקום הפסד.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:113
[Badei HaAron; Sheviit 4:113](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:113)

אולם לענ"ד לאחר שראינו את שיטת רש"י (כתב יד), הריטב"א והרא"ש, שהיתר "אוקמי" הוא חלק מהגדרת חשיבות המלאכה, דברי הרמב"ם מתבהרים בצורה נפלאה. וכך לשון הרמב"ם:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:114
[Badei HaAron; Sheviit 4:114](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:114)

(ח) משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר, וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יתר מעשר לבית סאה מושכין את המים מאילן לאילן, אבל לא ישקו את כל השדה, ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן, וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסדו. 
(ט) ועושין עוגיות לגפנים, ועושין את אמת המים כתחלה וממלאין את הנקעים מים. 
(י) ומפני מה התירו כל אלה, שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה, והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם לא גזרו על אלו, שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם כמו שביארנו.
רמב"ם, שמיטה ויובל א, ח-י


###### Badei HaAron; Sheviit 4:115
[Badei HaAron; Sheviit 4:115](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:115)

הרמב"ם אמנם משתמש בלשון "שלא יפסד", אולם בסוף דבריו מבואר שהשיקול שלא ייפסד איננו 'קולא' במקום פסידא, אלא שמלכתחילה "לא גזרו על אלו". כלומר, מלכתחילה כשגזרו חז"ל שלא לעשות מלאכות בשמיטה (מלבד שתי המלאכות ותולדותיהן האסורות מדאורייתא) לא גזרו אלא על מלאכות שנועדו להשביח את האילן, אולם מלאכות שתכליתן היא "שלא תעשה הארץ מלחה" לא נכללו בגזרה מלכתחילה.⁶¹

footnotes:
⁶¹ ניתן להביא קצת הוכחה לטענה זאת מפירוש המשנה לרמב"ם (שביעית, פ"ב מ"י) שמבאר שההיתר להרביץ מים בשדה לבן שהעצים מקובצים בו כיוון ש"אין זה עבודה" כלומר הרמב"ם מזהה בין ההיתר להפסיד לבין הגדרת המלאכה כלא עבודה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:116
[Badei HaAron; Sheviit 4:116](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:116)

ניתן להוכיח את דברינו בכך שאילו כוונת הרמב"ם הייתה להפסד הממוני של האדם הפרטי, לא היה נוקט הרמב"ם בהסבר שאינו מתקיים בכל "אוקמי אילנא", שהרי הארץ לא נעשית מלחה ושממה אילו לא עושים עוגיות וכדו'. לכן ברור שהרמב"ם התייחס כאן לטעם העקרוני-מהותי-השקפתי, ולכן נקט את הדוגמא הקיצונית ביותר שמבטאת את היחס העקרוני לשביתת הארץ. יתירה מכך, הרמב"ם אינו מתייחס להפסד הממוני הפרטי שייגרם לבעל השדה אם יימנע מאותן מלאכות, אלא מתייחס רק במישור העקרוני על הנזק שייגרם לארץ אם לא תיעשנה עבודות אלו. נראה שיסוד הדברים הוא בהבנה שחז"ל הניחו גם הם שמטרת השמיטה היא "לאוכלה..." ולא למעט את יבול הארץ. לכן הרחבתם את האיסור על כל המלאכות נעשתה מלכתחילה באופן שדבריהם לא יסתרו את קיום הארץ ולפיכך אסרו רק מלאכות של השבחה ולא מלאכות של שימור.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:117
[Badei HaAron; Sheviit 4:117](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:117)

לאור זאת מובנת לשונו החדה של הרמב"ם שאין לה מקור בגמרא – "שלא תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה". כלומר, אין כאן היתר מקומי עבור אדם פלוני שעלול להיגרם לו נזק כספי, אלא יש כאן היתר שנוסד בגלל מבט כולל על מהותה של השמיטה – להשבית את הארץ ממלאכה (ולא להשבית את האדם ממלאכות השדה) ולכן הגדרת המלאכה היא רק כזו שמאלצת את הארץ להוסיף כוח צמיחה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:118
[Badei HaAron; Sheviit 4:118](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:118)

לאור דברים אלו אין צורך לדחוק את הרמב"ם שההיתר של "אוקמי אילנא" קיים רק בדברים שלא נכללו במלאכות זריעה וזמירה, אלא נראה להיפך, כדברי רש"י (כתב יד) ⁶², שאברויי אילנא היא חלק מהגדרת המלאכות שאסרו חכמים.

footnotes:
⁶² יתכן לראות ברמב"ם שיטה שלישית, שעל אף חשיבותה של המלאכה לא גזרו על מלאכות שמניעתן מחייבת נזק לאילנות. אך בניגוד לרש"י הנדפס, הערכת הנזק לא נעשית באופן ספציפי לכל אילן, אלא ישנן מלאכות שחז"ל הגדירו אותן כמחויבות לאילן ולא חייבו את בעל השדה לעשות הערכת מצב בכל פעם שרוצה להשקות את בית השלחין, אלא פשוט לא גזרו כלל על השקיה בבית השלחין.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:119
[Badei HaAron; Sheviit 4:119](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:119)

הבנה זאת מבהירה לנו את מהותה הרוחנית של "שבת ארץ". השביתה ממלאכה איננה דרישה להתעלמות ממצב הארץ, אלא רק שלא לדחוק בה להוציא כוחות צמיחה חדשים, מעבר לקיים.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:120
[Badei HaAron; Sheviit 4:120](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:120)

**סיכום**


###### Badei HaAron; Sheviit 4:121
[Badei HaAron; Sheviit 4:121](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:121)

בביאור יסודות המלאכות האסורות והמותרות בשביעית ראינו שיש לחלק את הסוגיה לשלושה שלבים:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:122
[Badei HaAron; Sheviit 4:122](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:122)

**שלב א – ארבעת המלאכות שנאסרו מהתורה –** הכרעת ההלכה כדעת רבא שמהתורה נאסרו רק ארבעה מלאכות: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:123
[Badei HaAron; Sheviit 4:123](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:123)

**שלב ב – המלאכות האסורות שנמנו בברייתא בתורת כהנים –** ע"פ הברייתא יש לאסור גם את המלאכות הדומות לזריעה ולזמירה – "עבודה בשדה ובכרם". ונחלקו הראשונים בביאור מושג זה: לפי **רש"י** (הנדפס) ו**התוספות** הכוונה היא לאסור מלאכות שנעשות בשני המקומות במשותף, גם בשדה וגם בכרם (או גם באילנות וגם באדמה). לעומת זאת לפי **הר"י מלוניל**, **הר"ן** ו**הנמוקי יוסף**, כוונת הברייתא לאסור "עבודה חשובה", ולפי שיטתם עבודה חשובה היא עבודה חד שנתית, ואילו עבודות תחזוקה שוטפות אינן נחשבות לעבודה ולכן לא נאסרו. גם לפי **הריטב"א** הכלל הקובע הוא הגדרת העבודה כ"עבודה רגילה", אולם לפי דעתו הדבר הקובע הוא האם מדובר בהשבחת הצמח או בשימורו. לפי שיטת **הנצי"ב** כל מלאכה הנעשית גם שלא למטרות חקלאיות – מותרת גם להשבחה, ואילו מלאכה שנעשית תמיד רק למטרות חקלאיות – אסורה; ואילו לפי **החזון איש** כל מלאכה שנועדה להכשרת פעולה חקלאית מותרת, וכל שהיא עצמה פעולה חקלאית אסורה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:124
[Badei HaAron; Sheviit 4:124](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:124)

**שלב ג – היתר אוקמי אילנא ואיסור אברויי אילנא –**בשלב השלישי בסוגיה ראינו שיש לחלק בין מלאכות שנועדו ל"אוקמי אילנא" כלומר לקיים את האילן שמותרות. לבין מלאכות שנועדו ל"אברויי אילנא" כלומר להשביח את האילן שנאסרו.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:125
[Badei HaAron; Sheviit 4:125](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:125)

לאחר שראינו את שלושת השלבים בחנו את היחס ביניהם וראינו שני כיוונים:


###### Badei HaAron; Sheviit 4:126
[Badei HaAron; Sheviit 4:126](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:126)

לפי דעת רש"י (הנדפס) כל היתר "אוקמי" נובע משום פסידא, ואיסור "אברויי" נחשב להרווחה, ונאסר. בדרך זאת פירש החזון איש את דברי הנמוקי יוסף והרמב"ם, ומבאר שלשיטתם המלאכות היחידות שהותרו משום "אוקמי" הן המלאכות שהותרו בברייתא בתורת כהנים, וכל שאר המלאכות (אפילו האסורות מדרבנן) נאסרו גם במקום הפסד. לעומת זאת בשיטת הריטב"א מבאר החזון איש שגם שאר מלאכות דרבנן הותרו במקום הפסד. למעשה הכריע החזון איש כדעת הריטב"א, כיוון שמדובר בתרי דרבנן (מלאכות האסורות מדרבנן, ושביעית בזמן הזה מדרבנן), אולם לדעתו יש להשתדל עד כמה שאפשר שלא להזדקק להיתר זה.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:127
[Badei HaAron; Sheviit 4:127](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:127)

לעומת דעות ראשונים אלו, ראינו סיעת ראשונים גדולה שממנה עולה שהיתר "אוקמי" נעוץ בהגדרת המלאכות שנאסרו, ולא מדובר בהיתר במקום הפסד. לשיטתם לא מדובר ב'היתר' למניעת הפסד, אלא שחז"ל כלל לא גזרו על מלאכות שעיקרן הוא שימור הקיים, מפני שאינן חשובות. שיטה זאת ראינו בדברי רש"י (כתב יד), הריטב"א והרא"ש. לענ"ד ניתן להבין שכן דעת הר"י מלוניל הר"ן ונימוקי יוסף שהובאו לעיל, וכן נראה מדברי הרמב"ם.


###### Badei HaAron; Sheviit 4:128
[Badei HaAron; Sheviit 4:128](https://torahapp.org/share/book/Badei%20HaAron%3B%20Sheviit/r/4:128)

לסיכום הלכה למעשה, נלע"ד שאין להגדיר את המלאכות המותרות כקולא בגזרה דרבנן משום הפסד, אלא כהגדרת המלאכה המותרת בשביעית. משום שהיחס למצוות שביתת הארץ שונה מהיחס למצוות שביתת שבת בראשית. בניגוד לשבת בראשית שבה הדגש הוא על פעולת האדם, וכל מלאכה היא חילול השבת, בשנה השביעית הדגש הוא על שביתת הארץ על ידי מניעת פעולות שמיועדות להשבחתה. לאור זאת נראה שאין צורך להחמיר כדברי החזון איש ולהקדים מלאכות "אוקמי אילנא" לערב שביעית, או לדחותן למוצאי שביעית, אף כשהדבר אינו מסב נזק לאילן. ולהלן נבאר יסוד זה בהרחבה.