## Barukh SheAmar on Pesach Haggadah, Nirtzah, Adir Hu

###### Barukh SheAmar on Pesach Haggadah, Nirtzah, Adir Hu 5:1
[Barukh SheAmar on Pesach Haggadah, Nirtzah, Adir Hu 5:1](https://torahapp.org/share/book/Barukh%20SheAmar%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Nirtzah,_Adir%20Hu/r/5:1)

**למוד הוא.** יש מפרשים ממדגישי הלשון, שלא רוחם לתואר זה (למוד הוא) כלפי ה', כי לשון זה מורה שהשיג כביכול את עניניו ע״י למוד. אבל באמת אין כל חשש בזה' יען כי מצינו כמה וכמה שמות משם תואר ובאים במשקל פעול, כמו בישעיהו (כ״ו ג׳) כי בך בטוח — תחת בוטח. ובירמיה (ט׳ ג׳) חץ שחוט לשונם — תחת שוחט (מוסב על כח האסון שמביא בעל לשה״ר) ומבואר זה במס׳ ערכין (ט״ז ב׳), ועוד בירמיה (כ״ב ג׳) והצילו גזול מיד עשוק — תחת מיד עושק, ובהושע (י״ג ה׳) כדוב שכול תחת שוכל, ובתלמוד ב״מ (י׳ ב׳) רכוב ומנהיג — תחת רוכב, וכן בקדושין (ל״ג א׳) רכוב כמהלך, והשמות ארוס, נשוי, מסור, תחת אורס, נושא, מוסר. ובשבת (כ״ב ב׳) הי׳ תפוש נר חנוכה — תחת הי׳ תופש, ושם (קנ״ב א׳) שטוף בזמה פירש״י שטוף כמו שוטף, ובע״ז (ה׳ א׳) כפויי טובה תחת כופי טובה, ורמב״ן פ׳ קדושים פירש הלשון לא תלך רכיל כמו רוכל, וכן השמות רחום וחנון תחת רוחם (או מרחם) וחונן. וכן השם אגור בן יקה (משלי ל׳ א׳) כנוי לשלמה אשר אגר ואסף בינה הרבה והקיאה, (רומז לזה שנשיו הטו לבבו), וראוי הי' להיות שמו אוגר. ועוד הרבה כאלה. ולא יפלא, אם בא כאן הלשון למוד תחת לומד שזה משמותיו של ה׳, כמו ומלמד לאנוש בינה, למדני חקיך (תהלים ועוד). ועפ״י תמורה זו, עפ״י העתק אותיות אפשר לבאר במשלי פסוק אחד אשי עמלו בו כמה מפרשים ולא הצליחו לפרשו בקל. והוא הפסוק במשלי (י״ד כ״ח) ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון, ואין קץ לכל הדחוקים שנאמרו בבאורו. אבל לפי שבארנו קרוב לומר, שבא השם בסגנון הפוך, ותחת מחתת רזון צ״ל מחתת רוזן, והוא שם משותף עם שם מלך, כמו בתהלים (ג׳) מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד, ובשופטים (ה׳) שמעו מלכים האזינו רוזנים, ולפי זה מחציתו השניה של הפסוק הוא מענין מחציתו הראשונה, מענין היפך הלשון הדרת — שהוא מחתת רוזן, שבאפס לאום הוא עוצב ודואג על מניעת כבודו ותקפו. וקבע הכתוב שני שמות, מלך ורוזן, אעפ״י שהם בכלל ענין אחד, שררות וממשלה, מפני שכן דרך הלשון בעת שדרוש לבא שני שמות או שתי מלים או שני פעלים דומים בענינים תכופים, רגילים לכתוב בשמות נפרדים, וזה לתפארת הלשון, וכעין זה כתבו התוס׳ בב״מ (ס׳ ב׳ ד״ה למה) בזה הלשון. כיון שהוצרך שני לאוין אורחא דקרא לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר, עכ״ל. והארכנו מזה במקום אחר. ועיין בספרנו תוספת ברכה סוף פרשה ויגש.¹

footnotes:
¹ הערה פרטית: ראיתי להעיר, כי מאמר זה בא גם בבאורנו לפרקי אבות (פ״ב משנה י״ד) ואעפ״י שהי׳ אפשר לציין שם לעיין לכאן, או להיפך לציין כאן לעיין לשם — אך קבעתיו גם כאן גם שם, וטעמי בזה, מפני שאחשב ברצות ה׳ דרכי להוציא לאור באורי להגדה ולפרקי אבות בתוצאות מיוחדות עם גופי נוסחאות ההגדה והפרקים, מזה לבדו ומזה לבדו — לכן אמרתי לקבוע באור זה פה ושם, למען יהי׳ מוכן למגידי ההגדה וללומדי הפרקים על מקומם.

**Rabbi Mark B Greenspan:**
**Learned is He:** Some are bothered by this term since it suggests that God isn’t All-knowing. It seems to mean that God must learn things just as we must learn things. Isn’t All-knowing? The grammatical form of the verb here, “Lamud,” should be understood not as a passive verb, but as a transitive verb in this case. It is similar to words such as “Chanun, gracious one” and “Rachum, compassion one.” “Thus, “Lamud” should be understood as similar to the verb, “Lomed, One who learns or teaches.” Describing God as “Lamud” is similar to the expression in the Amidah which describes God as “Milamed li’enosh binah,” “One who teaches human beings understanding.”