## Be'er Mayim Chaim on Chafetz Chaim, Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 4

###### Be'er Mayim Chaim on Chafetz Chaim, Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 4 11:1:1
[Be'er Mayim Chaim on Chafetz Chaim, Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 4 11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim%20on%20Chafetz%20Chaim/s/Part%20One,%20The%20Prohibition%20Against%20Lashon%20Hara,_Principle%204/r/11:1:1)

**(מד) מצה ומריבה.** וראיה לזה ממה שאמרו בשבועות (דף ל״ט) דאם רוצה לישבע אומרים להם סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וקפריך הגמרא בשלמא ההוא דמשתבע איסורא קעביד אלא ההוא דמשביעו אמאי ומשני שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם והובא זה בח״מ בסימן פ״ז ס״ך ועי' ברש״י שם שפירש שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ועל ידי זה בא לידי חילול השם הרי דמשמע מרש״י דאפילו אם האמת עם המשביע אפילו הכי הוא נקרא רשע ונענש על זה על שלא דקדק מתחלה לידע אם הוא נאמן, ומוכרח דכונתו דהיה לו לדרוש ולחקור אחרי מהותו של שותפו אם איש נאמן הוא ולא למהר ולהשתתף עמו, דאין לומר דכונת רש״י דהיה לו למסור ממונו ביד מי שהוא מפורסם בעיר לאיש נאמן שלא יצטרך לדרוש ולחקור אחריו, דאם כן אם אין איש כזה באותו מקום ישתנה הדין שלא יוכרז עליהם סורו נא וכו' וזה לא נזכר בשום פוסק, אלא ודאי כמו שכתבנו דמותר ונכון מאד לדרוש ולחקור לכתחלה ואין בזה משום מביא את עצמו ללשון הרע.
ואין לדחות דאימא פירוש הגמרא כפירוש הגהות מיימוני הובא בבית יוסף שם ובביאורי הגר״א דכונת הגמרא היא דאין השבועה יוצאת מבין שניהם בלא עונש, דאם השבועה היא שקר העונש הוא על הנשבע, ואם משביעו לחנם העונש הוא על המשביעו, דזה אינו דעד כאן לא מצינו רק שלדבריהן אינו נקרא רשע במה שלא דקדק אחריו מתחלה ואין עליו עונש שבועה, אבל לא מצינו שיחלוקו על רש״י ולומר דאסור לחקור אחר זה לכתחלה, ולמה לנו לעשות ביניהם פלוגתא רחוקה. ועוד דאם כן לא שבקת חיי לכל בריה, דאין סברא שתכריח אותו התורה להשתתף עם איש אשר לא נדע מתמול שלשום את מהותו בלי דרישה וחקירה אחריו. ועוד שעל ידי זה יוכל לבוא אחר כך לידי מצות ומריבות גדולות, וזה ידענו שכל נתיבותיה שלום, וגדולה מזה מצינו ביבמות (דף פ״ז ע״ב) מכח הפסוק זה עי״ש אלא ודאי כמו שכתבנו.


###### Be'er Mayim Chaim on Chafetz Chaim, Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 4 11:1:2
[Be'er Mayim Chaim on Chafetz Chaim, Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 4 11:1:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim%20on%20Chafetz%20Chaim/s/Part%20One,%20The%20Prohibition%20Against%20Lashon%20Hara,_Principle%204/r/11:1:2)

**(מה) יצמח מזה.** וכאשר נבאר לקמן בכלל י' ובחלק ב' בכלל ט' בארוכה.


###### Be'er Mayim Chaim on Chafetz Chaim, Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 4 11:1:3
[Be'er Mayim Chaim on Chafetz Chaim, Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 4 11:1:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim%20on%20Chafetz%20Chaim/s/Part%20One,%20The%20Prohibition%20Against%20Lashon%20Hara,_Principle%204/r/11:1:3)

**(מו) הוא לגנותו התכוין.** והרי זה דומה לנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דאמרינן בנזיר דצריך כפרה, וגם על זה שייך לפני עור כדמשמע בקדושין (ל״ב ע״א) בתוספות ד״ה דמחיל ליה ליקריה עי״ש. ועוד נוכל לומר בפשיטות דזה מיקרי עלה בידו בשר חזיר משום דמשמע בכ״מ דבענינים כאלו תלוי העיקר בכוונה כאשר מבואר בבבא מציעא (דף נ״ח ע״ב) בגמרא לא צריכא אף על גב דדש ביה בשמיה ועיין ברש״י שם שפירש ולא הגיע לו שום ביוש אפילו הכי הוא לגנותו התכוין, הרי דעל כונתו בלבד איבד חלקו לעולם הבא, ולא יהא עדיף הכא מהתם על כל פנים לענין עצם האיסור, ועיין בחו״מ סימן תכ״א בהג״ה לענין היכא דלא נתכוין לבייש אותו.