## Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy

###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:1)

**על** פי שנים עדים או שלושה וגו' יומת המת וגו'. להבין לשון אומרו יומת המת כי הלא המת לא יומת, ויומת האיש הוה ליה לומר או יומת לבד. ונראה שתורתנו הקדושה מרמזת בזה על המבואר בדברי התנא האלהי הרשב"י זללה"ה בביאור השלושה אותות הנמצאים בעם קדוש ישראל והם אות שבת אות ברית אות תפילין שכולם נקראים אות והאדם צריך להיות נרשם בכל יום בשני אותות כי בימי החול הרי הוא נרשם באות ברית ואות תפילין ובשבת קודש נרשם באות שבת ואות ברית וכו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:2
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:2)

**והענין** נראה לי כי בחינת האות ידוע שהוא חותמא דמלכא ורשימו מאתו יתברך כעין כבלא דעבדא שהוא שנרשם חותם המלך בעבדו בבשרו או בבגדו בכדי שכולם יכירו וידעו כי עבד המלך הוא ויהיו הכל יראים ממנו לפגוע בו או לעשות לו רעה כי חותם המלך עליו ועבד מלך מלך ויראת המלך מוטל על כל סביביו כאשר יראו חותמא דמלכא עליו יראו מגשת אליו ומכל שכן לעשות לו רעה, כי הנוגע בו כנוגע במלך עצמו וכבודו הוא כבוד המלך. וכן הוא ממש האותות האלה הנרשמים בעם ישראל. כי נודע אשר שונאי ישראל הם הקליפות והחיצונים הרעים רודפים תמיד אחר איש ישראלי להשמידו ח"ו ולאבדו מן העולם וכמאמרם ז"ל (סוכה נ"ב:) בפסוק (תהלים ל"ז, ל"ב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואמרו (שם) שמניח עכו"ם ומתגרה בשונאי ישראל, ובתלמדי חכמים יותר מכולם. והכל כי ישראל בכח עבודתם לה' אלהיהם מכניעים אותם ומשברין כל עצמותם ונוטלין את הממשלה מהם ועל כן הם רודפים אחרי ישראל יותר מכל אויביהם ושונאיהם לולי ה' הותיר לנו שריד ורישם אותנו בחותמו הקדוש והטהור באותות הנזכרים. וכאשר הם רואים עלינו חותמא דמלכא המורה שאנו עבדי ה' העומדים בבית ה' מיד הם מתבהלים ומתפחדים ונופלין על פניהם ובורחים בכל כוחם ויראים מגשת אלינו.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:3
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:3)

**ועל** זה מבקשת כנסת ישראל מדודה ואומרת לו (שיר השירים ח', ו') שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו', כלומר שיאיר הארת חותמך עלינו שיהיה החותם נראה לכל כאלו הוא חותם לבך כביכול חותם זרועך (והוא הרומז על חותם קדושת התפילין שהם על הזרוע כנגד הלב וידוע אומרם ז"ל (ברכות ו'.) שהקב"ה מניח תפילין והבן) כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה (שם, שם). כלומר שזה האהבה שאני אוהב אותך הוא עזה עלי כמות שאני עומד בכל יום למות עליהם עבור שקשה כשאול קנאה שהחיצונים מתקנאים בי במאוד באהבתך שהוא מפלתם והשפלתם מכל וכל, ועל כן תמיד הם עומדים עלי להמיתני לאכול את ישראל בכל פה ח"ו ועל כן אם תשימני כחותם הזה שעל לבך וזרועך שיאיר עלי למטה הארת חותמך ורשימך כאשר הוא למעלה אז רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה שהוא שורף ומכלה את כל הקוצים והוא חומת אש סביב לישראל שלא יבוא בהם ערל וטמא. תאכל אש סביבם ותלהט מוסדי הרים כי כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו כביכול כמאמר הכתוב (זכריה ב', י"ב). והכל כי הם נרשמים בחותמו לעבדים אליו וממילא המזדווג להם מזדווג לפטרונם. ועל כן אמר הכתוב (דברים כ"ח, י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמרו חז"ל (מנחות ל"ה:) שהם תפילין של ראש כי הם חותם המלך ומי הוא אשר לא יירא ויזיע ויתבהל ויתפחד מחותם מלך המלכים ברוך הוא.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:4
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:4)

**ואכן** כי זה הכל אם אדם מניחן בקדושה ובטהרה באהבה ביראה ובשמחה כראוי לנושא חותם מלך מלכי המלכים עליו. ויש לו תפילין בראשו לא על ראשו לבד כי המניחם על ראשו לבד ואינו מכניסם כלל במוח שבראשו. הרי הוא כמניחן על הכותל או על הגג כיון שאינו נותן לב מה הוא עושה הלא הוא כגולם כגוף בלא נשמה. רק מי שהוא מכניסם בראשו להבין במוחו את הכתוב בארבע פרשיות אלו שמע והיה אם שמע קדש והיה כי יביאך שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם ולזכור בנסים ונפלאות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים ובזה אנו מקבלין עול מלכותו כי לו הכח והממשלה לעשות בכל העולמות כרצונו כמו שעשה במצרים ואליו אנו מוסרים נפשנו ורוחנו ונשמתנו כי הוא אחד ואין יחיד כמוהו וצונו להניח על היד כנגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו וכו' ועל הראש שהנשמה שבמוחי וכו' ומכל שכן מי שחלק לו האלהים בבינה ונפשו יודעת מאוד ברזי התורה באותות המוחין העליונים הגדולים הבהירים המאיר לכל העולמות על ידיהם וביחודי שמותיו יתברך ויחודי המאורות העליונים כל אחד לפי ערכו ושורש נשמתו הזכה והבהירה וערך בחירתו בטוב כן ודאי התפילין משליכין יראה ופחד ואימה ובהלה לכל רואי אותם כי מאיר בהם אור חותם המלך.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:5
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:5)

**וכן** באות ברית קודש הנה נודע לכל מדרכי הזוה"ק שבמצות מילה נעשה תשלום שם שדי (ועיין בציוני פרשת לך) וידוע ששם הזה הוא המגרש ומכניע כל בחינת החיצונים הרצים אל האדם לפגוע בו שעל כן הוא נרשם בכל בתי בני ישראל בפתחיהם שלא יקרב זר אל בתי ישראל והוא ראשי תיבות ש'ומר ד'לתות י'שראל ששומר פתחיהם שלא יכנס בהם ערל וטמא. והכל כי הוא אות וחותם המלך הנרשם בבשרנו שיהיו הכל מתפחדים ויראים מחותמו יתברך המורה שאנו עבדיו והוא אלהינו ואין לזר אתנו. וגם זה הוא, כשהוא בשלימות שלא יפגום אות בריתו אחר כך בביאות האסורות חלילה או בהוצאת זרע לבטלה ח"ו במזיד או בשוגג כאשר מבואר בדברי הרב האר"י ז"ל בפסוק (דברים ח', ד') שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה. כי הילד בעת שנימול. על ידי מצות המילה נותנים לו לבוש מן השמים להתלבש בו והוא לבוש אורה לנשמתו מאור קדושתו יתברך שיסייעו לעבודת בוראו. וזה הלבוש הוא מתקיים עליו כל עוד שאינו פוגם בבריתו. וכאשר הוא פוגם בבריתו נאבד מאתו הלבוש הזה וזהו שמלתך לא בלתה מעליך זה השמלה הניתן לו בשעת המילה לא בלתה מעליך, ובאופן שרגלך לא בצקה, כי חטא הזה מכונה על שם הרגלים וכל עוד שרגלך לא בצקה בחטא הזה לא יאבד הלבוש, ואם לאו ח"ו יאבד ממנו.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:6
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:6)

**וכן** הוא בשמירת שבת נודע אומרם ז"ל (שבת קי"ח:) אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון ואמרו (שם) השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. והכל הוא כי שבת הוא אות ברית בינו ובין בני ישראל, והשומרו הרי אות הוא לו שהוא עבדא דמלכא ונחתם בחותמו ולא ישלוט בו אומה ולשון בשום פנים. וכן כל בחינת החיצונים והקליפות יראים ממנו ולא יגשו אליו. ועל כן אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי כל ענין מחילת עוונות הוא שהקב"ה מעביר ומבטל כל בחינת אחיזת החיצונים והקליפות שנאחזו בו על ידי העבירה. והשומר שבת כל החיצונים אין להם אחיזה בו בשום פנים וממילא כל עוונותיו נמחלין.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:7
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:7)

**ואמנם** מה שנרשמו ישראל בשלושה אותות האלו ולא די באחד. נראה, כי ידוע שכל הדברים שבעולם מקטן ועד גדול בכל הבחינות כולם נכללו בכלל בבחינת שלוש קוין שהם ימין ושמאל ואמצע, ולא יותר. ועל כן גם ביטול הקליפות והכנעתם הצריך בכל יום ויום ורגע ורגע (שהם עומדים תמיד ומחרקים שינם ומדמין אולי יוכלו לעשות איזה דבר בישראל) צריך להיות בשלוש בחינות שהם ביטול דכר ונוקבא דקליפה, ודבר הממצע אותם. (והם סמאל ולילית, ונחש הממצעם). ונגדם המה שלוש אותות האלו. כי אות ברית הוא ביטול הנחש הממוצע כי גם הוא בבחינת הממוצע שהוא המשים שלום בבית לחבר דכר ונוקבא. ואות תפילין הוא המבטל בחינת דוכרא דקליפה שהמה בבחינת הזכר ועל כן נשים פטורות מהם כידוע. ואות שבת הוא ביטול כח הנוקבא דקליפה שהיא נקראת שבת מלכתא ונגדה בקליפה היא כלבתא כנודע לחכמי לב.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:8
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:8)

**וידוע** אשר בהממוצע, כח שניהם בו, כי הוא כלול משניהם. ועל כן אות ברית קודש נחתם בבשר האדם שלא יזיז ממנו רגע כמימרא תמיד כל היום בחול ובשבת ואף במרחץ שאדם ערום מכל המצוות לא זז חותם הזה ממנו לצד שאדם צריך בביטולם בכל יום תמיד בכל רגע ורגע. וחותם הזה הוא ביטול הממוצע, שכח שלושתן בו. על כן אינו זז ממנו לעולם, לבטלם על כל פנים בכח הארתו על ידי הממוצע הכלול מכולם. (ועל כן דוד המלך כשראה עצמו ערום בבית המרחץ וכו'). ונוסף לזה נתן לנו שמו יתברך עוד שני האותות שהם עיקר ביטול הקליפה בדכר ונוקבא. ובימי החול, הוא ביטול הדכר ביחוד ובצירוף ביטול הממוצע שגם כח הנוקבא בו. ובשבת, הוא עיקר ביטול הנוקבא, וכח הדכר נכלל בכח הממוצע. (ונודע מדברי מרן ז"ל (בליקוטי תורה פרשת בלק) בסוד פתורה אשר על הנהר. כי בקליפה, כח הנוקבא גדול הרבה וחזק מכח הזכר וכן הוא בדבריו שם (בליקוטי יהושע)) ועיין בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים בפרשת ויחי (בפסוק אוסרי לגפן) שהוא בעצמו נלחם בהם ונתגבר על הזכר תיכף והפילו לארץ, ולא כן בנוקבתו. כי היה לו יגיעה רבה והפילה גם כן אך לא כבעלה הזכר עיין שם. ולזה אין כח בימות החול להכניע הנוקבא דקליפה כל כך מפורש, ואינו נכנע רק הזכר, והנוקבא מרחוק על ידי הממוצע. מה שאין כן בשבת שאור הקדושה גדול מאוד מאוד, ואז כח להכניע הנוקבא דקליפה, וממילא נכנע הזכר היותר קל ממנה, ובפרט שנכלל בהממוצע. ועל כן אין צריכין לתפילין בשבת ואמרו חז"ל (מנחות ל"ו:) מפני שהוא עצמו אות. כי עיקר התפילין הוא לאות להכניע הקליפות, ושבת בעצמו אות שהוא מכניעה יותר ואין צריכין עוד לאות דתפילין והבן מאוד).


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:9
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:9)

**ואפשר** לזה רומז הכתוב באומרו (בראשית ט', י"ג-ט"ז) את קשתי נתתי בענן וגו' וראיתיה לזכור ברית עולם. כי כשח"ו מתבטל מישראל אות תפילין או שבת קודש ח"ו, שאינו מאיר כפי הנצרך. ובאמת העולם צריך תמיד לשני בריתות. אז מוכרח הקב"ה להזכיר בריתו שכרת עם נח ובניו ואחר כך עם אברהם יצחק ויעקב והוא ברית אבות. ונודע מדברי הזוה"ק (חלק ב', ס"ו:) שהקשת מרמז על אות הברית וכן הוא בדברי הרב ז"ל (בליקוטי תורה פרשת תבוא ובליקוטי שמואל דרוש יהונתן ודוד עיין שם) ולזה אמר את קשתי נתתי בענן וגו' כלומר כשראה בענן שח"ו אין בישראל כי אם אות הקשת אות ברית קודש אז וראיתיה לזכור ברית עולם להזכיר ברית אבות. אבל אם ח"ו כשגם זה מתבטל מישראל אז תמה זכות אבות גם כן לצד שנחסרו מלהיות שני אותות בשום פעם. וזה שהשיב הקב"ה לאברהם (מנחות נ"ג:) בחורבן בית המקדש, ובשר קודש יעברו מעליהם (ירמיה י"א, ט"ו), כי אז ח"ו לא יחנן ה' צבאות ומוכרח להיות שליטת הקליפות ונעשה הגלות. ואמנם גם בגלות המר צריכים להאותות שלא יכלו ישראל מכל וכל ח"ו.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:10
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:6:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:6:10)

**ולזה** רמז הכתוב כאן ואמר על פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת וגו'. כי האותות האלה עדים הם עדות לישראל שהם עבדי ה' מרושמים בחותמו (וידוע שעד הוא רומז לשם הקדוש אכדט"ם חשבון ע"ד המורה על מיתוק הדינים והוא הרומז על ביטול הקליפות הנזכרים). ועל כן על פי שנים עדים הנרשמים בכל יום ויום בישראל או שלושה כי לעולם שלושה הם מרחוק מצד בחינת הממוצע שרומז גם כן על השלישי הנחסר. יומת המת כי הקליפה נקרא מת כנודע שעיקר המיתה מהם הוא ובהם. ובעדים הללו מתבטל ונכנע כח המת (ששבירתן זו מיתתן כידוע) באופן שלא תוכל הקליפה לשלוט בישראל לכלותם ח"ו. לא יומת על פי עד אחד כלומר כי בעד אחד לבד והוא באות אחד לא יומת הקליפה וח"ו תתגבר כוחה להתגבר על שונאי ישראל חלילה. ואכן כי חז"ל אמרו (שבועות מ'.) בפסוק (דברים י"ט, ט"ו) לא יקום עד אחד באיש וגו' אבל קם הוא לשבועה. ורומז לדברינו שהוא מצטרף עם הברית והשבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו וראיתיה לזכור ברית עולם, ועל כל פנים יוכנע הקליפה שלא תעמוד לכלות תבל ויושבי בה. אבל בשנים ושלושה עדים יותר טוב ויפה שיומת המת על ידיהם לגמרי אם היינו מקיימין אותן כראוי. ועל כל פנים לפי ערך קיומן כן הוא מומתין מעט מעט עד אשר לנצח יאבדו. ובפרט על ידי הצדיקים הגדולים שבכל דור שהמה מכניעים אותן בכל יכולתם באותות האלה כדבר האמור. ואפשר לזה סמך לו הכתוב ואמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:7:1)

**יד** העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה וגו'. כי בהצדיקים האלה השלימים אשר מקיימין אותות האלה בשלימותן בקדושה ובטהרה בכוונה הראויה ונכונה. ועליהם מאירים האורות העליונים המופלאים ומופלגים שלמול האותות האלה בבחינת (שיר השירים ח', ו') שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. שרישום החותם מאיר בהם למטה כאשר למעלה בחותמו של הקב"ה כביכול, ואז הראה אותותם לכל רואי אותם, ולכולם חיל ורעדה יאחזון ומתבהלים ומתפחדין באימה וחלחלה. בראותם למי זאת נרשמת למי הפתילים ולמי החותמות (פתילים הוא מלשון (במדבר י"ט, ט"ו) צמיד פתיל. לפי שהאותות האלה המה כצמיד פתיל על ישראל לכסותם מבית ומבחוץ להסתירם בסתר כנפיו יתברך. וגם החותם רומז לזה כי חותם הוא אותיות חומת, חומת בת ציון. שהמה כחומה על ישראל מכל סביבם שלא יקרב זר בהיכלם והמה טמונים וחתומים תחת צל כנפי השכינה בחותם תוך חותם על ידי החותמות. ואפשר שגם עבור זה צריך להיות דוקא שני חותמות תמיד בכדי שיהיו מחותמים בחותם תוך חותם. חותם אחד מבפנים והוא בבשרם וחותם אחד מבחוץ בתפילין או בשבת קודש. והוא סוד שני החותמות הנעשים בשנה. אחד, בנעילה ביום הכפורים שנעשת החתימה ואומרים וחתמנו. והשני, בהושענא רבה כנודע מדברי הרב ז"ל בכוונות. והכל הוא לחתום את ישראל בחומת אש סביבם מבית ומבחוץ שלא יגע בהם ערל וטמא כחומה זו אשר סביב העיר להגן מפני האויבים שלא יכנסו בה. ועל כן ודאי למי הפתילי"ם ולמי החותמו"ת). ואצליהם ודאי עדים גמורים הם שמעידים עליהם שהם מחותמים בחותם המלך (ונגד זה יש שני עדים אחרים מה שאנו מעידין על יחודו ואחדותו בקריאת שמע פעמים בכל יום. שהע' של שמע היא ע' רבתי והד' של אחד הוא ד' רבתי כידוע להורות על מלת "עד" שאיש ישראלי הקורא את שמע הוא עד שהוא יחיד בעולמו כלומר שאין בכל העולמות עליונים ותחתונים ושפלים ורמים כי אם כוחו אורו שפעו וחיותו לא זולתו. והוא מאמר משה רבינו ע"ה שאמר (דברים ד', ל"ה) אין עוד מלבדו. כלומר שאין בכל העולמות ובכל הבריאה כולה כי אם כביכול הוא בעצמו המחיה ומהוה את כל הבריאה תמיד בכל רגע ורגע מאין ליש ואלמלי יצוייר העדר שפעו וחיותו מן כל הנמצאים שבעולם אף על רגע אחת היו כל העולמות כלא היו והיו לאפס ואין כאשר ביארנו במקום אחר בסוד היחוד).


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:7:2
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:7:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:7:2)

**ונחזור** לענין כי את ה' האמרת היום וה' האמירך וגו', שהקב"ה וברוך שמו חתם אותנו בחותמו בשני עדים גמורים שאנחנו עמו ונחלתו, ואין לזר אתנו. ועל ידי זה במה שאנו רואין כי יראה ורעד יבוא בהם מלגשת אל רשומו הנרשם מאתו וזר לא יקרב בהיכלו, אנחנו מעידים על יחודו ואחדותו בשני עדים פעמים בכל יום בקריאת שמע ערב ובוקר שאין בעולם כי אם הוא כוחו וכו' ואין אחר עמו ח"ו. וזה הכל בצדיקים בשלימות גמור. ובהמוני העם הכל נעשה על ידי התקשרותם ודביקותם בצדיקי הזמן שעולין עמהם ולוחמים מלחמתם עמהם ועל ידי זה הם מצליחים גם כן אם הוא בכוונת אמת, כי הדבק לשחוור וישתחוו לך (ספרי דברים א', ו'). ולזה אמר יד העדים המה הצדיקים גמורים שהמה עדים גמורים מכל הצדדים הן עבור אור החותמות שמאיר עליהם ומעידין עליהם שהם עבדי המלך. והן שהמה על ידי זה עדים ממש על יחודו ואחדותו יתברך. הוא תהיה בו בראשונה להמיתו פירוש, בהמת הנזכר המה ממיתין אותו בראשונה לבטל כוחו וממשלתו. ויד כל העם המה המוני עם פחותי ערך, באחרונה. כי המה באחרונה יבואו אחריהם להמיתם בכחם הגדול. וגמר אומר ובערת הרע מקרבך מורה באצבע על הדבר האמור שאינו מדבר כי אם מהמת הידוע הוא תוקף הרע והקליפה, ובזה ובערת הרע מקרבך מכל וכל.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:1)

**תמים** תהיה עם ה' אלהיך וגו'. תמימות זו אינו ידוע מהו. וחז"ל (בספרי ובפסחים קי"ג: ועיין תוספות שבת קנ"ו:) דרשוהו שלא לדרוש אל העתידות עיין שם. וגם אנו נאמר לפי דרכנו ברוב החיבור הזה כי הנה כבר ביארנו במקום אחר ביאור אומרם ז"ל (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע וכו' ולא נודע איך נעבוד את הבורא ביצר הרע שהוא היצר המסית לרע ולא לעבודה (ועיין ברמב"ם בפירוש המשנה סוף ברכות על זה) ואנחנו כבר היה דברינו בביאורו בכמה מקומות כי הנה עיקר בחינת היצר הרע נודע שהוא מקור הנפש הבהמיות אשר מתלבש בדם האדם להחיותו (כמו שאיתא בדברי הרב ז"ל בספר שער הקדושה), ובה נטבעים כל מקור שורש המדות הרעות ותאוות הזמן המושכין את לב האדם להתענג בתענוגים ולהתרחק מעבודת בוראו. והם ארבעה מדות רעות כוללים הנמשכין מארבע יסודות שבה שהם אש רוח מים עפר. ומיסוד האש נמשך מדת הגאוה והגבהות השנאוי בעיני המקום יותר מכל המדות רעות שבעולם כאשר האריכו חז"ל בגנותה. צא ולמד בדברי חז"ל וברמב"ם ובספרי יראים. כי טבע האש לעלות למעלה וכן הבעל גאוה רוצה לעלות תמיד למעלה מהכל. וממנה נמשכין נהרי אש שאר מדות רעות כמו בקשת השררה והכבוד וכדומה וגם אש הזירוז הגדול לבעור לעבירה רעה בכל כוחו. ועל ידי הגאוה נמשך הכעס כי אם היה שפל רוח לא היה מתכעס אם אין עושין רצונו. ומיסוד הרוח נמשך הדיבור בשיחה בטילה וחנופה ושקר ולשון הרע ורכילות ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בהם. ומיסוד המים נמשך כל בחינת תאוות וחמדת התענוגים למלאות גרונו בטנו וכריסו בדברים העריבים לחיך כי המים הם המצמיחים כל מיני תענוג והוא מקור ושורש ופנה לכל הרעות כמאמר הכתוב (דברים ח', י"ב) פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו' ואומר (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. וממנה נמשכין החמדה לגזול ממון חברו ואשתו. וגם הקנאה כי יקנא בחבירו אשר יש לו ממה שלדעתו אצלו חסר הוא. ומיסוד העפר נמשך כל בחינת העצלות והעצבות שעל יד כן אדם נמנע מהרבה מצוות לעשותם ומלימוד התורה הרבה כמאמר הכתוב (משלי ו', ט') עד מתי עצל תשכב מתי תקום וגו'. והיינו מפני עצבונו על השגת קניני הבלי עולם הזה או על היסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:2
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:2)

**והנה** נפש השכלית שבאדם והוא בחינת היצר טוב שאין בה רע כלל והיא מתאות תמיד לעבודתו יתברך לקיים כל תרי"ג מצוות הכלולים ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, היא המתלבשת על נפש הבהמית הלז הכל כמבואר שם. ונפש הבהמית הוא כמו היסוד לנפש השכלית הבנוי עליה. ועל כן אם לא יכניע האדם תחילה את מדות הרעות התלוין בנפש הבהמית לא יוכל לעולם לעבוד את ה' הנכבד ונורא. כי אם היסוד רע הוא, ממילא הבנוי עליו גם כן לא טוב ויפול הנופל ח"ו. ועל כן תחילה צריך האדם לקדש את עצמו ולהכניע כל המדות הנזכרים ושאר המדות שזכרם שם על שלימותן ואז בנקל לו לעבוד עבודת שמו ולקיים כל התרי"ג מצוות כהלכתן ועיין שם שהאריך בזה. וידוע שכל דבריו מקובלים איש מפי איש עד פומא דאליהו זכור לטוב.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:3
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:3)

**ואמנם** הנה נודע מה שאמר הכתוב (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ד, א') זה היצר הרע. כי מי שיש לו לב משכיל ומבין אפס קצהו מגדולת יוצר בראשית ברוך הוא שאין ערוך אליו, ישכיל וידע כי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה. אין זה בחוק אלהינו יתברך שמו לברוא דברים הרבה עד אין שיעור ולא יפעלו כי אם בשביל להתרחק מהם. הרי בכל דבר ודבר יש שם ניצוצי הקדושה וכוחו המחיה הדבר ההוא, ואיך לא יהיה בעולם כי אם בשביל להתרחק ממנו. והבן הדבר הזה כי אסור להרחיב הדיבור כאן שלא ישתו התלמידים הלומדים שלא לשם שמים וכו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:4
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:4)

**והנה** מבואר בזוה"ק (שמות צ"ג:) אצל העבירות החמורות שבתורה בלא תנאף ולא תגנוב שנמצא שם פסיק טעמא בין לא, לתנאף. או לתגנוב. לומר שלפעמים מוחלק ה"לא" מהם לאמר תנאף ותגנוב והוא למחדי באתתיה חדוה דמצוה ולגנוב דעתיה דרביה וכו' כמבואר שם. הרי שנמצא בהם בחינת העבודה למקום. והכל הוא כי הרי אם בא הדבר לכלל בריאה הרי ודאי יש שם ניצוצי הקדושה כח אברי השכינה המחיה אותו ואיך יהיה ח"ו לריק מכל וכל שלא ישתמש לפעמים לצורך מצוה ועבודתו. ואם לא היה משתמש לעבודתו כלל לא היה ולא נברא הדבר בעולם כי מאחר שהוא מרוחק מכל וכל מאין יהיה נמשך לו חיות והשפעה להיות בעולם, והבן.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:5
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:5)

**ואמנם** כי לצד שניצוצי הקדושה שנתפזרו שמה המה בריחוק מקום מאוד ממנו יתברך, כי המה מונחים בדברים הרעים מכל סביבם. על כן האיש הזוכה לעבוד עמהם עבודת גבוה כאשר נבאר למטה. בזה הוא מוציא הניצוצות האלה משם ומחזירם לשורשם למעלה למעלה והוא תענוג גדול נפלא עד אין שיעור וערך לפני מלך המלכים ברוך הוא בהעלות אליו הניצוצות משם. והוא דמיון המלך שנשבה בנו לשביה וישב שם ימים רבים והיה המלך מצטער אליו ומתגעגע עליו. וכן בנו גם כן לעומתו בשביה מתגעגע ומצטער מאוד לראות פני אביו. ויהי ברבות הימים והזמנים בא אדם אחד והוציא את בן המלך משם והביאו אצל אביו. הישוער או היוערך רב השמחה ועוצם החדוה וגבול השעשועים שמגיע אז להמלך בראותו את בנו הזה אחר כמה וכמה שנים בעלותו מן השביה. וממילא כן לבנו ויותר. ובודאי האיש הזה אין קץ ושיעור לשכרו והמלך מקרבו מחבקו ומנשקו בכל עוז ותעצומות עד אין שיעור. וכן הוא ממש ויותר מזה בניצוצים האלה שנתפזרו ונתרחקו מאוד מאור פניו יתברך במרחק רב וזה כמה וכמה ימים ושנים אשר הם בבית השבי במדור הקליפות והחיצונים משכן הרע שירדו לשם ברצונו יתברך שיהיה שכר ועונש בעולם כידוע. ואדם הזוכה להעלות את הניצוצין הללו אברי השכינה משם. הרי ודאי אין לשער ולערוך השמחה הגדולה והחדוה העמוסה בתענוג ושעשועים וחביבות וידידות שמגיע לאלהינו יתברך בזה ולהניצוץ הקדוש. וממילא שכר האיש הזה אין לו שיעור וערך ודמיון. והקב"ה כביכול מקרבו ומחבקו בימינו. ואם הוא קדוש בקדושה ובטהרה, הרי הוא לנשיקין שהם אתדבקות רוחא ברוחא כנודע לטועמי מעץ החיים.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:6
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:6)

**וזה** שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג.) איזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה, בכל דרכיך דעהו. ואמר רבא ואפילו לדבר עבירה ופירש רש"י דעהו תן לב אם צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה. והבן, כי הוא דברינו לידע את ה' ולעבדו בכל לבב אפילו בדבר עבירה, הם המדות רעות הנזכרים שאין עבירה גדולה מהם כמבואר בשער הקדושה (שער א' חלק ב') שהם גרועים יותר מכל העבירות שבתורה. והנה בחינת העבודה בדברים הללו במדות הרעות אי אפשר לפרט ולבאר בספר על הנייר בדיו כי היא עמוקה מני ים, ובאבנתא דליבא תליה, והמבין מבין כל אחד לפום שיעוריה דיליה. וכן הוא זוכה בהעלאתם כל אחד לפי כח חכמתו ובינתו וערך התרחקו מהם בתאוות לבו בבירור גמור שלא יתאוה להם לא מיניה ולא מקצתיה. ואמנם קצת הנה כבר ביארנום במקום אחר במקצת דמקצת.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:7
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:7)

**וראשית** דבר הוא היסוד האש שממנו מדת הגאוה והכעס וענפיהם, שהוא היותר גרוע מכל המדות רעות. הנה מצינו ביהושפט מלך יהודה שהיה צדיק עולם נאמר עליו (דברי הימים-ב י"ז, ו') ויגבה לבו בדרכי ה'. ולכאורה הלא אמרו חז"ל (סוטה ה'.) שעל גבה לב אומר הקב"ה אין אני והוא יכול לדור. ואיך הוא גבה לבו בדרכי ה'. ועוד הנה חז"ל הגידו ברוח קדשם ומשנה שלימה שנינו (סנהדין ל"ז.) לעולם יאמר אדם בשבילי נברא העולם. ולכאורה אין גבהות גדול מזה שיאמר האדם שכל העולם כולו לא נברא אלא בשבילו. ואמנם הוא הוא דברינו כי יש דוגמת הגבהות בקדושה ועבודת ה' והוא כי לפעמים יבוא היצר הרע אל האדם ויאמר אליו דברי מוסר להראות לו שאינו נחשב לכלום וכל עבודתו ועשיותיו בעבודת בוראו ח"ו לאפס ותהו נחשבין כי הלא אינו עושה אותם כראוי ובלי אהבה ויראה ולא פורחת לעילא, וגם הוא מלוכלך בעבירות רעות. וכל עוד שאינו שב בתשובה, ח"ו עוד מוסיף כח לחיצונים. וכאלה רבות במה שיסביר לו שכל מצוותיו אינם נחשבין לכלום, ובזה הוא מרשל ידיו מלעשות מצות הבורא יתברך. ויוציא כל היום באכילה ושתיה ושינה ושיחה בטילה ולא יערב לבו לגשת ללמוד דף או שנים מתורה הקדושה למען שמו באהבה להדבק בה' יתברך על ידי התורה הקדושה שהוא כביכול נעלם ונסתר בתורתו שהוא רצונו יתברך שרצה שנעשה התרי"ג מצוות האלה ובדברים שבין אדם לחבירו יהיה כך או כך והוא ורצונו אחד. ומה לו יותר בכל עשיותיו כי אם הדבקות הזה ולעשות נחת רוח לפניו. והוא מרשלו בזה באומרו שלא יעלה כלל למעלה וכו' כנזכר שח"ו יוסיף כח לחיצונים וכו'. וממילא גם במעט מצוות שעושה, מתרשל בהם ואינו עושה אותם כראוי בלב ולב, ולהדר שיהיו בתכלית הכשרות וההידור. למיעוט ערכם בעיניו מצד פחיתתו שעשה אותו יצרו הרע עניו מכל בשעה הזו. בכדי להתרשל בקיום המצוות (אכן בשעה אחרת כשיצטרך להתקוטט עם אדם יגביה לבו עד שמי מרום ויבעיר אש בלבו ותוקד עד שאול תחתית לומר מי ידמה לך ומי ישוה לך ומי כמוך שלם במעלות. למדן, וחסיד, ונדיב לב, וכותב, וכדומה, והוא עיקר הגבהות השנאוי לפניו יתברך במאוד, המפילו לבור תחתית) הכל כנודע. וכן יאמר לו מי אתה לדקדק במצוות כל כך ולהזהר באיסורין הדקים כמו הצדיקים הגדולים שלא לאכול משוחט ובודק שאינו בדוק או בדברים הצריכין בדיקה לדקדק שלא לאכול מהן כי אם על פי בודק מומחה או שלא לאכלן כלל. הלא לא טוב אתה מאבותיך שלא היו יודעים מדברים כאלה וימים הראשונים היו טובים מאלה ולא היו נזהרים בזה. גם למה תדקדק בתפילה כל כך להכין בזריזות ונקיות, ולדחוק להתפלל בלי מחשבה זרה. הלא זה אינו לפניך כלל ולא לך הדברים אמורים כי אם להצדיקים הגדולים הפנוים מכל העסקים והדברים שבעולם ותפילתן נשמעת במרום. ולא כן אתה אנה אתה ואן תפילתך ומה יהיה בזה אם תתפלל כל היום וכדומה מפתוי היצר שעושהו עניו ושפל בעיניו בכדי להורידו לבור תחתית.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:8
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:8)

**וכל** זה שקר גמור הוא. כי הלא ודאי זה בדוק ומנוסה שכל מצוה קטנה ותפילה קצרה שאדם עושה לשם שמים ככל אשר יוכל באמת. ודאי תעלה למרום ותעשה פעולות גדולות נוראים ונפלאים בשמי השמים כל אחד לפי ערכו. כי הלא אם לא היה חפץ הקב"ה כי אם ביחידי סגולה צדיקי הדור לא היה ממתין בנתינת התורה כל כך והיה נותנה לאברהם יצחק ויעקב או למשה רבינו ואהרן ויהושע לבד. ואלהינו ברוך הוא וברוך שמו לא רצה בזה והמתין דוקא עד ששים רבוא נשמות ישראל ולכולם נתן התורה באהבה ושמחה. כי לא יהיה שלימות בשום אופן כי אם בהצטרפות כל נשמות ישראל לאחד שכולם יתקנו כל המוטל עליהם כל אחד לפי ערכו ואז יהיו העולמות בשלימות. ועל כל מצוה ומצוה של הפחות שבפחותים מישראל עומדים אלפי אלפים רבוא רבבות עולמות המתקיימין רק על מצוה הזו. וכשיחסר מצוה זו מהעולם, כל העולמות לא יהיו בשלימות. כמו אם יחסר אבר אחד מן האדם שכל הגוף חסר אבר הוא. כי כל נשמות ישראל אחד ממש הם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים (כנודע וכאשר הארכנו במקום אחר ולא נמשיך מענין אל ענין) וכל העולמות לאין שיעור וערך תלוין בהם. וממילא על מצוה אחת מישראל הפחות שבפחותים עומדים כל העולמות ממש כי לא ישלומו בהעדר מצוה זו מן העולם. ועל כן באמת חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם כי בשבילו ממש נברא כל הבריאה כמו על הצדיק הגדול שבדור. כי אם הוא יחסר גם בו לא יהיה שלימות (רק שעל כל פנים הוא גדול הרבה ממנו שהוא באבר הראש והמוח והוא תלוי באצבע הקטנה של הרגל השמאלי רק שאם יחסר האצבע אין שלימות בראש). ועל כן ההורג נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, והמקיימו כאילו קיים עולם מלא כאומרם שם. מפני שבאמת כל אחד מישראל הוא עולם מלא ממש.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:9
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:9)

**ומעתה** צא ולמד וחשוב היתד הגדול והפינה העצומה שיש בבחינת הגבהות והגדלות לעבודת ה'. כי אם ישים האדם אל לבו זאת כמה גדולה וחשובה ועריבה וחביבה ועצומה כל מצוה ומצוה שעושה. כמה עולמות עומדים עליה וכמה מלאכים מתפרנסין ממנה חוץ מה שכל העולמות בכללם עומדין עליה. ועל הכל הנחת רוח שמגיע לבורא עולם מזה. כמה יגיעות ייגע וכמה עשיות יעשה בכל מאמצי כוחו עד מיצוי טיפת דם האחרון שבו בכל מצוה ומצוה מעבודת ה' לעשותה בכל השלימות בזריזות ונקיות והידור מצוה ובכל הכוונות הראויות לשם ה' לחפש ולבקש בכל הספרים וכל האופנים היאך לעשות כל מצוה ומצוה ואופן עבודתה וטוב שלימותה ולהזהר בתפילה מאוד מאוד שיהיה על תכלית השלימות בלי שום מחשבה אחרת כאשר יוכל. ודבר קל וקטן שיהיה יכול לעשות לכבוד בוראו. לא יניחה ולא יזניחה בשום אופן לרוב גדולתו שיהיה בלבו שעל דבר קל שבו מעבודת ה' מצפים כל העולמות כאשר באמת כן הוא.וממילא לא יעכבנו ולא יעצרנו לא גשם ולא שלג לא בית ואשה גוף וממון ובנים וכל אשר יש לו בבית ובשדה, מלבטל מצוה אחת לעשותה כראוי. ולא ישמע כלל מפתוי היצר מה שיאמר לו שהוא נעשה בלי דחילו ורחימו או שעדיין לא עשה תשובה על עוונותיו. כי באמת הוא יכין את עצמו ויכוון בכל השלימות לעשותן באהבה ויראה כאשר יוכל. ומה שאין ביכלתו ידוע לכל שעבודתו עולה על ידי התקשרות בצדיקי הדור העובדים אותו יתברך באהבה ויראה כראוי. וגם התשובה ידוע לכל מאמר חז"ל (קידושין מ"ט:) המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אף שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו. הרי שבהרהור תשובה ברגע אחת באמת נעשה צדיק גמור וכל עבודתו עריבה וחביבה למעלה ומקבלין אותן בנחת ושמחה ולא עוד אלא שמתאוין להם כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ז'). וגם אם האדם בגבהות אינו מספיק לו כל מה שעובד והוא ראוי אל הכל לדקדק בכל האסורין ולפרוש מכל התאוות, וכל מה שעושה הכל קטן בעיניו, ולכלום נחשב לו, כי היה חפץ לעשות הכל ביותר ויותר.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:10
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 17:13:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/17:13:10)

**והראת** לדעת בזה אפס קצהו, ממה שנמצא במדה הגרועה שבגרועות, אופני עבודת ה' נפלאות גדולות, לבד מהדרכים הגדולים הנמצאים בה הרמוזים בפסוק הנזכר ויגבה לבו בדרכי ה', שבאבנתא דלבא תליה ולא ניתן לכתוב בספר. ואמנם כל זה הוא טרם יקרב אל העבודה צריך להשתמש בה לצורך עבודה אבל בעת העבודה ואחר העבודה חלילה לו לדמות להגביה נפשו שכבר עשה איזה דבר לה' כי אם יערך אפס קצהו מגדולת בוראו יבין שאין די לפי ערך גדולתו שאין לה שיעור אם יסקל וישרף ויהרג ויחנק על כל מצוה קלה, והחקר אלוה תמצא, והבן כל זה.