## Be'er Mayim Chaim, Exodus

###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:1)

**אנכי** ה' אלהיך וגו' מארץ מצרים מבית עבדים. לבאר אומרו ה' אלהיך והיה די בשם אחד לבד, גם אומרו מארץ מצרים והיה יכול לומר ממצרים, גם אומרו מבית עבדים לכאורה מיותר. והנראה כי נודע מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק א' מהלכות עכו"ם הלכה א') בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול וכו', אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם וכו' ראויין הם לשבחם ולפארם וכו' ולחלוק להם כבוד וכו' וזהו כבודו של מלך וכו' עיין שם, וזה הוא טעות כל האפיקורסים והמינים שמניחין לעבוד את אלהי עולם ועובדין לשמש או לירח כי אומרים שמגדולת העבד ניכר גדולת האדון, והנה מלבד אשר הבל יפצה פיהם בטעות מעיקרא אשר לא בדעת ידברו, כי אינו דומה מלך בשר ודם עם עבדיו, שהוא ועבדיו הם שני דברים זה גדול ומהולל בגדולתו, וזה משובח ומפואר בגדולתו כמו בעושר ובחיל ובכל תפארת עניניהם, ועל כן אם מפארין לעבד המלך ממילא מובן גדולת המלך כי בודאי המלך יותר גדול ומפואר ממנו לעושר ולגדולה ולחיל וכדומה, ולא כן באלהינו יתברך שמו אשר הוא מחיה ומהוה את כל הבריאה מראשית ועד אחרית מיום בריאת העולם ועד הימים אשר עתיד לעמוד, ואלמלי יצוייר העדר שפעו וחיותו מכל הנבראים כולם אף על רגע אחת היה כל העולם כלא היה והיה לאפס ואין, ואך הוא מחיה ומשפיע להם אורו וכוחו בכל רגע ורגע, ועל כן אנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי הוא מחדש ממש בכל יום תמיד, ותמיד פירוש בכל רגע ורגע תמיד מחדשו, כי משפיע להם כח אורו כאשר בראשית הבריאה שהמציא כל נמצא, ועד עתה אינו נפסק השפעת אורו בכל רגע ורגע, ולזה אנו אומרים ברוך אומר ועושה ולא אמר ועשה, כי בכל רגע ורגע הוא אומר ועושה בכל יום תמיד ומחדש הבריאה, ונמצא כל בחינת החכמה והגדולה והעושר והכבוד וכל המעלות הנמצאים בעולם הכל שלו הן, והוא המשפיע חכמה לחכם זה ועושר לעשיר זה וכדומה, ועל כן ודאי הבל המה מעשה תעתועים במה שעובדים לצבא השמים והארץ לומר מגדולת העבד וכו' כי לא יצוייר ודאי שום פאר ושכר ועבודה לשום דבר בעולם, כי אם תפאר את הדבר ההוא הרי עשיתו רשות בפני עצמו ח"ו כאילו הוא חכם מצד עצמו ואינו כן כי הכל שלו ממש הוא, ובכל דבר ודבר שבעולם הנראה והנשמע מכל מיני מעלות שבעולם אינו שייך לשבח ולפאר כי אם לה' המשפיע כך וכך חכמה בדבר הזה או נוי וגדולה וכדומה ולא שום תהלה אחרת זולתה בשום אופן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:2)

**ואולם** חוץ לזה נבאר טפשותם וסכלותם ולבער ולבטל רעתם מכל וכל, כי הנה אחד הרוצה לשבח לזולתו ברוב התהלה והתפארת בחכמה ובעושר או בכח וגבורה, צריך לשבח לכלול בשבחו גם שבחי זולתו, לומר כי זה הוא חכם יותר משאר החכמים והנבונים, או גיבור מן הגבורים כי אין שייך לומר אשר זה הוא חכם יותר מן הטפשים או עשיר מן עניים, כי אין כבודו בזה וכמאמר חז"ל (עבודה זרה נ"ה.) כלום מתקנא אלא חכם בחכם עשיר בעשיר, כי תפארת החכם הוא להתגבר על החכמים אחרים שבעירו או שבמדינתו לומר כי הוא חכם יותר מהם וכן בעשיר, אבל לא יתגדל בזה שיש לו יותר מן העני המחזיר על הפתחים, ועל כן בכל השבחים שישבח אדם זולתו, מוכרח לשבח לפי ערכו גם זולתו עמו, לומר שהוא משובח משאר החכמים וגיבור מן שאר הגבורים. ואולם שבחי אלהינו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים, הם באופנים אחרים מאלו לגמרי, כי כל שבחי תהלותיו יתברך הכל סובב הולך על דבר הבריאה והחידוש לומר כי הוא בורא הכל ולא נברא, וזה הוא עיקר תפארתו, ובזה נכלל הכל כי כל בחינת החכמה והגדולה והעושר והכבוד והמלוכה הנמצא בעולם, כולם הוא ברא אותם בעולם והאדם הרואה בעינים מכל מיני התפארת שבעולם מחכמה וכו' יאמר הלא זה הכל של בורא עולם כי הוא ברא הדבר הזה,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:3)

**כי** איך שייך לשבח את הבורא בתואר חכם הלא חכמתו אינו ידוע, כי מי עלה לשמים וידע חכמתו אשר הוא בלתי שיעור, רק במה שאנו רואין בחכמה אשר ברא בעולם, בזה שייך לפארו כמה חכמה ברא בעולם, ולא שייך כלל לומר כי הוא חכם, כי מי יודע חכמתו שאין שיעור לה וכמאמר חז"ל (ברכות ל"ג:) משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפי דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו ובלא זה כבר אמר אליהו זכור לטוב (בתיקוני זוהר בהקדמה תנינא) אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא אנת הוא מבין וכו', וגם הרמב"ם ז"ל (במורה חלק א' פרק כ"א) האריך בזה שכל התוארים אינם אלא שלילות היפוכן ולא עצמיים כי מורים על הרבוי ח"ו והוא אומרם והלא גנאי וכו', ועל כן אינו שייך לשבח ולפאר כי אם שברא מיני חכמה בעולם, וכן בעושר וגדולה וגבורה ומלוכה וכדומה. וכיון שכן הוא אשר כל שבחיו ותהלותיו, על דבר הבריאה הם, ובהבריאה לא יצוייר כלל לומר כי הוא הבורא מכל הבוראים ח"ו, כי לא נמצא אתו בדבר זה לא מניה ולא מקצתו, כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ט, י"ד) אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין וכו', וכבר הוא נבחן גם בדיברי האפיקורסים והמינים על דבר הבריאה שאי אפשר להיות כי אם באחד פשוט בלתי בעל גבול ותכלית כלל, ולזה אי אפשר כלל לומר בשבחו כי אם אשר הוא אחד ואין שני לו לשבח אותו כלל בדבר הזה, וממילא מובן אשר לא יֵאָמֵר בזה מגדולת העבד ניכר גדולת האדון, לומר שאם העבד גדול כל כך בזה הדבר, מכל שכן האדון. כי הלא לא נמצא כלל מענין תוארי הבריאה לשום נברא ושום דבר בעולם, וכל שבחי אלהינו יתברך כולם הם בדבר הבריאה כאמור, ועבור כן אין שייך לפארו רק כי הוא אחד ואין דומה לו כלל וכלל. ולזה אמר אב החכמים שלמה המלך ע"ה (קהלת ד', ח') יש אחד ואין שני, פירוש שיש אחד המיוחד אשר אין שני למולו מענין הזה כלל וכלל אפילו לשבחו בדבר הזה לומר כי זה גדול מזה, או כה יאמר יש אחד אשר אין ראוי לשבחו כי אם אשר אין שני, ולא בתוארים אחרים כלל.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:4)

**אשר** על כן אפשר לי לומר במה שאמר משה האל הגדול הגיבור וגו', וחז"ל אמרו (ברכות שם) אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא וכו' אנן לא הוה אמרינן ואת שבחתיה כולי האי משל למלך שהיו משבחין אותו וכו' עד והלא גנאי הוא לו עד כאן. ולכאורה הוא גופא קשיא אם גנאי הן לו למה אמרן משה. ואולם מה שנראה לפי קט שכלי, הוא, כי משה פתח דברו האיר ואמר כי ה' אלהיכם הוא וגו' האל הגדול וגו', פירוש כי זה הבורא בחינת הוי"ה המהוה, נתהוה ממנו בחינת הגדולה והגבורה וגו' והוא ברא הדבר הזה בעולם, ולא שבחהו כי אם בבחינת הבורא שבזה מותר לקלסו, כי הוא אחד ואין שני למולו כאמור ולא בעצם התוארים כי גנאי הן לו, והבן. ועל כל פנים אסור לנו לומר שאר השבחים אפילו בבחינה זו, כיון שעצמיות תוארם גנאי הם, ואין הכל בקיאים בזה להפריש דבר מדבר, ולרוב המון עם ודאי ידמה שזה תוארים עצמיים הם מה שאין כזאת בחיקו יתברך, ועל כן אסרו לומר כי אם דבר שאמר משה, וכל אחד אשר יאמרם ידע כי היה אסור לומר דבר זה אי לאו דאמרן משה ונמצא אומרן על דעת משה ועל כן אינו אומר יתר השבחים כי אסורים הן, רק מה שאמר משה מותר לאומרן על דעתו. ועל כן גם כאשר תקנוהו אנשי כנסת הגדולה בתפלה קבעו להזכיר קודם שם הוי"ה ברוך הוא, ברוך אתה ה', לומר שאתה הוא המהוה את כל ובראת כל אלה הבחינות בחינת הגדולה והגבורה וכו' שאנו רואין על ידי פעולותיך, ולא בעצמיות כי אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כנזכר, ובזאת תדע אשר אלהינו ברוך הוא הוא אחד פשוט יחיד ומיוחד, וכל שבחיו הוא בבחינת שם הוי"ה המהוה את כל, ואף כשנראה גבורת אלהים בעולם בכל נפלאותיו אשר עשה ואשר יעשה כמו בדור המבול ודור הפלגה ומכות מצרים, לא יעלה השבח אליו, כי אם במה שהוא הבורא והמהוה את בחינת הגבורה בעולם כי ה' הוא האלהים, שכל בחינת הגבורה והדין שעושה הכל הוא בכח המהוה וכמבואר בדיברי מרן קודש קדשים האר"י ז"ל בעץ החיים שכל הבחינות מהתחלת אל עד בחינת הוי"ה כולם כלולים באחד פשוט בכח, וכל אחד ואחד נתגלה בעתו, אבל החיוּת והפנימיות מכולם הוא הוי"ה, ובזה לבד ראוי לשבחו ולהדרו שהוא הבורא האמת ובורא את הכל, ובזה הכח עושה חסד לטובים ולישרים, ודין לרשעים. ובכל הודיות והשבחים שמפארין למלך הכבוד, הכל סובב הולך מול כח האמיתיות כח בורא, וממילא נתבטל כל בחינת אלהים אחרים נגדו, כי אין בענין הזה בכל העולם כולו אף שמץ מנהו ולא שייך בזה להזכיר שבחי זולתו כדי שמגדולת העבד וכו' כי כולם כאין נגדו בדבר הזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:5)

**ואפשר** זה מאמר הכתוב (ירמיה ט', כ"ב) אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור וגו'. כי באמת הקב"ה הוא החכם האמיתי והגיבור האמיתי וגו' רק שאסור לשבחו בזה כי חכמתו הוא דבר שאין לו שיעור וגבול ולא בחכמה הידוע לנו כלל, כי אנחנו לא נדע כלל מהות חכמתו ברוך הוא וברוך שמו כנאמר, וכן בגבורתו וכו', ועל כן אל יתהלל חכם זה הקב"ה, בחכמתו שאל יהללוהו כי חכם הוא, כי אנת הוא חכים וכו' וגנאי הן לו וכו', וכן הגיבור בגבורתו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה וגו', פירוש שזה המשכיל ויודע אותי שאין לפארני בשבחים האלה, בזאת יהלל שאני ה' עושה חסד וגו', כלומר שאני בראתי ומאתי נתהוה כל הבחינות האלה בארץ בחינת הגדולה והגבורה וכו' שהוא חסד ומשפט וגו', כי באלה חפצתי נאם ה' שזאת חפצי שיאמרו בכל שבחיהם, רק לה' המהוה את כל, אף כשיראו גבורות לא יביטו כי אם מעשי ה' המהוה אשר בי, ואז לא יכנוס זולתי בשבח ההוא כי אין בורא בשמים ובארץ כי אם אני. והנה כל אשר כתבנו עד הנה זה הוא בחינת היחוד והאחדות האמיתי להכניס האדם בכל דבר ודבר שרואה, כח בורא לומר מי ברא אלה הלא האחד המיוחד שאין זולתו בדבר הזה בדמיון כלל ואז מתאחדין כל הפעולות ונפלאות ה' אשר יעשה בארץ בכל מדותיו הקדושים בבחינת שם הוי"ה המהוה, כי אינו רואה בשום דבר כי אם כח בורא המהוה הדבר ההוא, והבן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:6)

**והנה** אפשר שעל כן הוזהרו ישראל שלא ימכרו ממכרת עבד כנאמר (ויקרא כ"ה, ל"ט-מ"ד) וכי ימוך אחיך וגו' לא תעבוד בו עבודת עבד כשכיר כתושב יהיה עמך וגו' כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת וגו', ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים וגו' מהם תקנו עבד ואמה וגו', ועיין ברמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות עבדים) ביאור כל הדינים בזה על מכונם, כי אפילו פועל או מלמד או סופר אסור להשכיר עצמו להיות בבית בעל הבית בקבע שלושה שנים (כמו שאיתא בשולחן ערוך חושן משפט סימן של"ג סעיף ג' בהג"ה עיין שם) משום כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. כי נודע מאמר חז"ל (כתובות ק"י:) בפסוק (יקרא כ"ה, ל"ח) לתת לכם את ארץ ארץ כנען להיות לכם לאלהים, שהדר בארץ ישראל אני לו לאלהים וכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודת אלילים וכו' עד כאן. והטעם ידוע על פי מה שמבואר בזוה"ק (לך לך צ"ה:) וזה לשונו: פתח ואמר (קהלת י', י"ז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין וגו' וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער וגו' הני קראי קשיין אהדדי ולא קשיין האי דכתיב אשריך ארץ דא ארץ דלעילא וכו', ובגין כך אקרי ארץ החיים ועלה כתיב (דברים י"א, י"ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וגו' לא תחסר כל בה דייקא, וכל כך למה משום שמלכך בן חורין דא קודשא בריך הוא וכו', אי לך ארץ שמלכך נער האי ארץ דלתתא דתניא כל שאר ארעי דשאר עמין אומות העולם אתיהיבו לרברבין תריסן דממנן עלייהו וכו' ועל דא כתיב אי לך ארץ שמלכך נער וי לעלמא דמסטרא דא ינקי, וכד ישראל בגלותא ינקין כמאן דיניק מרשותא אחרא וכו' עד כאן. ונראה שעל כן אומות העולם אינם מוזהרים על השיתוף כמו שאיתא (בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו סעיף א' בהג"ה) כי לפי שחלק הקב"ה את אומות העולם מעמו ישראל, ונתן אותן תחת ממשלת השרים צבא השמים, ודוקא חלק ה' עמו, שישראל לבד אינם נתונים תחת רשות שום שר רק חלק יה בעצמו, מה שאין כן האומות שכל אחד יש לו שר מלמעלה אשר הוא תחת ממשלתו ועל ידו יורד ההשפעה וכל עניני האומה ההיא כנודע, ועל כן ממילא הם כאילו יונקים מרשותא אחרא כנאמר והם בבחינת עבדים לעבדים, וממילא כמעט כל עניניהם הוא כעין השיתוף, עד שאפילו ישראל שבחוץ לארץ אמרו חז"ל (עבודה זרה ח'.) עובדי עבודה זרה בטהרה הם, והם באמת נתונים תחת רשות הקב"ה רק שיושבים בארץ שתחת השרים, ומכל שכן אומות העולם שהם תחת רשות השרים מכל וכל מעצמיותם ומארצם, על כן אינם מוזהרים על השיתוף, ואינם מוזהרים כי אם שלא יהפכו הקערה על פיה להאמין בעץ ואבן, או אפילו בשרי מעלה לומר כי הם עצמם אלהות כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:7)

**ולזה** אמר הכתוב (דברים ד', י"ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' כל צבא השמים וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה וגו'. ונדחק רש"י ז"ל שם באומרו אשר חלק וגו' לכל העמים ופירש להאיר להם, וזה דוחק כי הלא גם לישראל הן מאירין, וחז"ל אמרו (בעבודה זרה נ"ה.) החליקן בדברים וכו' וזה דרך דרש. ולפי הנזכר נכון גם לפי פשוטו, כי כל צבא השמים באמת חילקם הקב"ה להאומות שיהיו הם המושלים עליהם ועל ידם יושפע כל השפע המצטרך לאומה ההיא. ועל כן אין הקב"ה מפיל את האומה עד שהוא מפיל שרן תחילה (כמו שאיתא בשמות רבה כ"א, ה') וכן הוא אומר (ישעיה כ"ד, כ"א) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה וכו', לצד שממנו כל יניקתם וכשהוא נופל ממילא יפלו גם המה, וגם הם אינם מוזהרים על השיתוף עבור כן כאמור, אבל ואתכם לקח ה' וגו' להיות לו לעם נחלה שלא יהיה לשום שר חלק בכם, ועל כן חלילה לכם לשום מין שיתוף וכדומה כי אתם מיוחדים רק לי לשמי לבד. ועל כן נאסרו ישראל מהיות עבדים, כי כשנעשה ישראל עבד לחבירו הרי מכניע עצמו תחת ממשלת דבר אחר חוץ מן ה' ודבר זה אסור בישראל ומפורש אומר הכתוב כן שם בטעם הדבר כי לי בני ישראל עבדים וגו' ואמרו חז"ל (בבא מציעא י'.) ולא עבדים לעבדים, כי בישראל המכניע עצמו תחת עבד של הקב"ה, הוא אצלו בחינת עבודה זרה כמו בחינת מגדולת העבד ניכר גדולת האדון, כי חלילה לו לעבוד רק להאדון בעצמו כי הוא מיוחד רק לו לבד (ובפנימיות יותר, ידוע שכל אשר נעשה למטה כן נעשה למעלה ואיש ישראל המכניע עצמו לחבירו בעבד, הרי נכנע למעלה שורש נשמתו לעבוד לשורש נשמת חבירו והוא בחינת עבודה זרה ח"ו, והבן. ועל כן אמרו חז"ל (בילקוט רמז תרס"ט) באומרו אני ה' אלהיכם כל המשעבד בהם מלמטה כאילו משעבדן למעלה, פירוש כאילו משעבדן מלמעלה לדבר אחר ובאמת אני ה' אלהיכם אני ולא אחר, ועוד יש בזה יתר פנימיות ולא אאריך והמבין יבין), ועל כן אמר הכתוב בכל אלה כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, כי דבר זה הראה הקב"ה לישראל בהוציאם ממצרים, שאינו חפץ להיותן עבדים לעבדים ולהיות שום מושל עליהם וגם כי לא חפץ הקב"ה להניחם בארץ מצרים ולהמשילם שם שיהיו הם המושלים או על כל פנים שיצאו שם מהיות עבדים, כי הן הארץ ההוא ניתנה תחת השר והדר שם דומה למאן דיניק מרשותא אחרא, וזה אינו שייך כי אם לאומות העולם אשר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים תחת כל צבא השמים, וחלק ה' עמו לו לבד שלא קבלו השפעתם כי אם מתחת ידו הקדושה והרחבה, וזה אינו יכול להיות כי אם בארץ אשר בחר ה' לנחלה לו להיות ישראל שם לו לעם נחלה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:8
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:8)

**וזה** שהאיר אל עליון עיני ישראל בעמדם לפניו על הר סיני לקבל עליו עבודתו ויחודו ואמר אנכי ה' אלהיך, פירוש שאף כשאני מתראה אליך בבחינת אלהים יד החזקה והגבורה, גם שם אנכי ה' המהוה, כי פנימיות הגבורה בשם אלהים הוא בשם הוי"ה כח המהוה שממנו נתהוה כל דבר בעולם, ובזה תדע שכל עיקרי העבודה שאני רוצה שתקבלו עליכם שתשבחו אותי בהן וכל השבחים וכל התוארים וכל הפעולות כולן בבחינת שם הוי"ה הן, שתביט בהן בבחינת כח בורא אשר בזה תלוי כל יחודי ואחדותי, שאלהים זולתי לא תדע, שלא תאמר בכל דבר כי אם ה' אחד ואין שני לו כנאמר. ואני הוא אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כלומר שני בחינות עשיתי בך, כי הוצאתיך מארץ מצרים שלא תהיה בארץ אחרת המקבלת ההשפעה מבחינת השר אשר על הארץ ההוא ואי לך ארץ שמלכך נער, וגם מבית עבדים, שלא תהיה עבד לעבדים להנתן תחת רשות שום דבר לא מלאך ולא אדם וכל זה עשיתי רק בשביל שתהיו לחלקי ולגורלי לבד, בלתי שום אמצעי, ועל כן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כלומר שלא יהיה לך בחינת אל אחר עלי לעבוד לצבא השמים ולומר כי מגדלות העבד וכו' ולא בשיתוף ח"ו שהעכו"ם אינם מוזהרים עליה, אבל אתה לא יהיה לך שום אלהים אחרים עלי, גם שלא להכניס אותם בשבחי כלל וכלל לומר ח"ו מגדולתם ניכר גדולתי כי לא תוכל לומר גדולתי כי אם בחינת המהוה ובבחינה זו אני הוא ואין שני נמצא כלל בענין זה לומר שהוא גדול מזה כי אינו כלל, כי על כן הוצאתיך מכל אלה שלא תהיה עבד כי אם לי שאפילו ההשפעה לא תקבל כי אם מאתי והוא עיקר סוד העבודה לה' בלבד ולא לזולתו וזה הודיע במאמר הראשון בעשרת הדברים ככל הנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:9
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:9)

**או** יאמר אנכי ה' אלהיך וגו'. כי הנה נודע אשר כל דבר ודבר הנעשה בארץ כן נעשה דוגמתו בשמי השמים בעליונים להרע או להיטיב, וזה כל עיקר תורה ותפלה ומצות ה', כי כאשר מיחד אדם שם ה', בדברים הגשמיים התחתונים כמו ארבע מינים שבלולב הרומזים לארבע אותיות שם הוי"ה הקדוש והטהור, וכשאדם לוקחן לשם מצות ה' באהבה ויראה בכדי לעשות נחת רוח ליוצרו, אז כשם שהוא מקרב כל הארבעה מינים הללו אחד אל אחד והיו לאחדים בידו כן מתיחדים ומתקשרים ארבע אותיות שם הוי"ה הקדוש לאחד ביחודא שלים, ואז נמשך כל בחינת שפע וברכה מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלהינו כי אין הברכה שורה כי אם על דבר שלם. וח"ו כשאותיות הוי"ה הם בפרודא לא תוכל לשרות הברכה עליהם ממקור עליון, וממילא ח"ו כאשר שלח חושך לעילא אז ויחשיך גם לתתא שנלקחו הברכות מהארץ והעולם חשוך והקללות מתרבין. וזה כל מעשינו ועבודתינו ליחד שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בכדי שיוכל להשפיע הברכה ולברך לעולמות העליונים ותחתונים על ידי זה, וכן בתפילין וציצית כולם רמוזים לשמותיו הקדושים ברוך הוא ובפרט לשם הוי"ה ברוך הוא הכולל הכל, והיודע אופן הרמוז בהם ומכוון בהם לשם ה' גורם בזה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא והכל מתברכין על ידו. וכן בתורה ותפלה שהם מצוות התלוין בדיבור, כי כמו שהוא מדבק ומקשר הבל פיו היוצא בדברו שהוא חיות פנימיות נפשו כמו שאמר הכתוב (שיר השירים ה' ו') נפשי יצאה בדברו, אל רצון אין סוף ברוך הוא וברוך שמו המלובש ונעלם בתורה שהוא רצונו ברוך הוא שרצה שנעשה כך וכך ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה והוא ורצונו אחד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המדע (פרק ב' מהלכות יסודי התורה הלכה י') כן נעשה למעלה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי זה הוא בעצמו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה התדבקות פנימיות האדם באמת לחיות אור אין סוף ברוך הוא באהבה ויראה באמת ובתמים כידוע להבאים בסודי אלהינו יתברך, וכן על דרך זה באותיות התפלה, והכל כשם שנעשה למטה כן נעשה למעלה בשמי השמים העליונים.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:10
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:10)

**והנה** ידוע אשר כשהיו ישראל במצרים היו בירידה התחתונה מאוד כמאמר חז"ל (שמות רבה א', ט') בפסוק ועלה מן הארץ עיין שם. ואחר כך כשעלו ממצרים עלו למעלה למדריגה גבוה ומעולה מאוד עד שהגיעו בעת מתן תורה לבחינת (תהלים פ"ב, ו') אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון, כי בני ישראל כשהם יורדים יורדים וכו' וכשהם עולין עולין וכו' כמאמר חז"ל (מגילה ט"ז.) וכשהם עלו מלמטה ממטה למעלה כן נעשה למעלה ביחוד המדות הקדושים אשר נתקרב בחינה התחתונה אשר במטה מטה לרום המעלות אשר במעלה מעלה והיו לאחדים ונתקשרו ונתבסמו כל העולמות ביחודא שלים. ונודע למשכילים אשר בחינת אני הוא בחינת דרגה התחתונה שבמדות העליונות הוא בחינת המלכות הנקראת אני, וכ' הוא מורה על כתר עליון שהוא בחינה העליונה היותר גבוה שבמדות, והיא בחינת אנכי אני כ' אשר תואר כלה מאוד נתעלה עד כתר המלוכה להיות כתר מלכות בראשה על ידי בחינת ישראל שנתעלו למעלה, והוא בחינת יחוד ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא מתתא לעילא כידוע. ונודע אשר על כן יחד הקב"ה שמו על האבות ביחוד אלהי אברהם יצחק וגו', ולא על זולתם, לפי שהם הרכיבו והודיעו והתגלו אלהותו יתברך בעולם בכללות כל הבחינות שלוש קוין ימין ושמאל ואמצע הכוללים כל הבחינות ועל כן יחד הקב"ה שמו עליהם להיות נקרא אלהיהם שהם הודיעו יחודו ואחדותו ברוך הוא לבריות, ועל כן נקרא גם כן אלהי ישראל שעל ידי עם ישראל יתוודע תמיד יחוד שמו בעולם כי הוא אחד ואין בלתו, כי בחינה אשר נעשה הקב"ה על ידו אחד בשלימות נקרא הקב"ה לנגדו בבחינה זו אלהיך כנודע לחכמי לב.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:11
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:11](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:11)

**וזה** אומרו אנכי ה' אלהיך פירוש מה ששמי הוי"ה נעשה בבחינת אנכי ביחוד האמת השלם להיותו תואר כלה מאוד נתעלה הוא אלהיך פירוש שעל ידך נעשה זאת, כי ה' צלך, ה' הוא כמו הצל שלך הנוטה אחריך בכל אשר תפנה כן אני ה' נוטה אחריך לכל פינות שאתה פונה עתה אשר נעשה אנכי ה' הוא אלהיך על ידך והוא על ידי שאשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' ועלית מארץ של מצרים שהוא בחינת עפר אשר במצרים שגם במצרים שהוא הדרגה התחתונה מאוד ועלית מן הארץ עד למעלה גדולה, וכן נעשה בשמים בחינת אנכי ה' ונתייחדו כל העולמות ביחודא שלים, וזה מעיקרי העבודה לידע כי כל בחינת יחוד שמו יתברך תלוי במעשינו ועל כן על זה נמסור נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו להמליכו וליחדו בכל העולמות כולם, ועל ידי זה ימשוך הברכה האמיתית לכל העולמות כולם, כדבר האמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:12
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:2:12](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:2:12)

**גם** יאמר הכתוב אנכי ה' וגו'. כי מפרשי התורה כתבו במה שהחמירה התורה מאוד בעבודה זרה, והמינים טוענים הלא מגדולת העבד ניכר גדולת האדון כאשר הארכנו למעלה בפסוק זה, כי לפי שנשמת ישראל הם חלק אלוה ממעל ואם מכניע עצמו תחת שום שר או דבר אחר מצבא השמים אשר חוץ ממנו ח"ו, מהפך הקערה על פיה לעשות עבד כי ימלוך על אדוניו חלילה וחלילה, ועל כן אמר יהושע בתפלתו כאשר ראה שנהרגו ל"ו איש מאנשי ישראל (יהושע ז', ט') והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. פירוש לפי שכולם יודעין אשר חלק ה' עמו לבד ונשמותינו עמוסים מני בטן חלק אלוה ממש, וכאשר יתגברו עלינו ודאי כי יאמרו ח"ו כי חזק הוא ממנו כביכול, כי הן עם ה' אלה ולא הושיעה ידו לו, והבן. ועל כן במצרים נאמר (שמות ב', כ"ג) ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה כלומר שיותר עלתה שועתם על כבוד אלהים אשר כולם יודעין שהוא שורה בתוך כל אחד ואחד מישראל בשורש נשמתו, יותר מן העבודה המגיע להם בצערם כי כאבה נפשם מאוד על העדר כבודו יתברך, שמצרים ימשלו על נשמת שדי אשר בם. ולזה אמר ה' אל משה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, פירוש שצעקתם באה להיות צועקים אלי על העדר כבודי, ועל כן לכה ואשלחך וגו' למען לא יתחלל כבודי ח"ו. והוא אומרו אנכי ה' אלהיך, פירוש שאני אלהיך שלקחתי אותך לחלקי ונפחתי בך נשמת חיים חלק אלוה ממש כביכול ברוך הוא וברוך שמו ועל כן זה גרם אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' בכדי שלא תהיה תחת שום שר משרי האומות כנאמר למעלה, ועוד כי חסתי על כבודי שלא יתחלל ח"ו (ועל כן אמר אנכי ה' ולא אני ה', כי הכ' רומז על תיבת כבוד לומר שלמען שמי שלא יתחלל בגוים ויהיה כבודי במקומו עבור שידוע לכולם שאני אלהיך ונשמתך הוא חלק אלהים כנאמר). ועל כן,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:3:1)

**לא** יהיה לך אלהים אחרים על פני. כלומר שום בחינת אלהים אחרים שלא תאמר מגדולת העבד וכו' כי אחרי שנשמתך הוא חלק ממני, חלילה שיהיה לך אלהים אחרים עלי שתכניע עצמך לדבר אחר חוץ ממני ממלאך ושר גלגל ותאמר חלילה מגדולת העבד וכו', כי ח"ו תמשיך רשות אחרים עלי חלילה וחלילה. ולזה סיים,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:5:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:5:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:5:1)

**לא** תשתחוה להם וגו' כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עוון אבות על בנים וגו'. כי חז"ל אמרו (עבודה זרה נ"ד:) שאל פילוסוף אחד את רבן גמליאל וכו' מפני מה הקב"ה מקנא בעובדיה ואין מתקנא בה, אמר לו וכו' למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב העלה לו שם על שם אביו וכו' וכששמע המלך, על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס הוי אומר על הבן כועס וכו' עד כאן. והנה נודע שעל כן נקראו ישראל בנים למקום מפני שנשמותיהם הם עמוסים מני בטן חלק אלוה ממעל ונמשכים ממנו כמו הבן מהאב אשר יפה כח הבן מכח האב, פירוש יופיות כח הבן הוא מכח האב מה שמאציל עליו מכוחו ורוחו בעת הולדו. ולזה אמר כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, פירוש לפי שאני ה' אלהיך שחלקי בך כאמור ועל כן אני מקנא בעובדי עבודה זרה כי חלילה להם להכניע ח"ו אור חלקי תחת רשות שום נברא, ואם תאמר מפני מה איני מתקנא בה בעבודה זרה עצמה, לזה אמר פוקד עוון אבות על בנים כלומר כשהאב כועס, על הבן הוא כועס לא על הכלב ואתם בני מאז, ועל כן עליכם אפקוד עוונותיכם לא על הפסלים והדמותים שאתם עושים כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:1)

**זכור** את יום השבת לקדשו וגו'. צריך לדעת ענין הזכירה הלז, וחז"ל אמרו (פסחים ק"ו.) זוכרהו על היין וזה דרך דרש וגם אנו נאמר בפירושו כי נודע לכל וכבר דיברנו מזה כמה פעמים בחיבורנו סידורו של שבת אשר ביום השבת קודש הקב"ה מחדש עולמו ומאיר ומופיע ומבהיק באורו הרב לכל העולמות עליונים ותחתונים יתר על כל החגים והזמנים. כי הוא נקרא קודש מעצמו והם אינם נקראים כי אם מקרא קודש וברכת כל העולמות לעילא ולתתא לכל ימות השבוע הכל נלקח מיום השבת כמו שאיתא (בזוה"ק יתרו פ"ח.) דההוא יומא מתברכין מניה כל שיתא יומין וכו' עיין שם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, פירוש שלא ברא העולם כי אם על ששת ימים וינח ביום השביעי, פירוש שהניח כל ברכת ששת הימים ביום השביעי להיות מניה מתברכין כל שיתא יומין, כי עיקר תענוג הקב"ה ועמו ישראל הוא ביום השבת, שהוא מעין עולם הבא הוא יום שכולו שבת אשר כל בית ישראל יתענגו ויתעדנו מנועם זיו מראות שכינתו יתברך לעין כל עד שעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' הנה אלהינו זה וכו' (כמו שאיתא בסוף תענית עיין שם) ונועם ערבות ידידות מתיקות תשוקת חמדת תענוג הזה ודאי עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד, ג'), ואין אנו יכולין להבין כלל מנועם מתיקות הזה עתה, ואז הקב"ה יקבל תענוג מעולמו כי כל עיקר הבריאה לא היתה רק בכדי להיטיב לבריותיו וזה תענוג מלך עולמים ברוך הוא כשעמו מתעדנין מזיו שכינתו יתברך, ושבת הוא מעין עולם הבא, שהקב"ה מאיר ומבהיק אורו לכל העולמות עליונים ותחתונים, ומביט על עולמו, ומענג נפשות עמו ישראל מזיו שכינתו יתברך מעין עולם הבא. ועל כן כל שבוע הוא עולם שלם בששת ימי המעשה ויום השבת. נגד שיתא אלפי שנין ויום שכולו שבת, ואשרי מי שזוכה לקבל הארה הנפלאה העריבה הנחמדה המגיע ביום שבת קדשנו לנשמת ישראל, ועל כן אמרו (בבבא קמא ל"ב:) רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה, כי התענגו ונשבעו מתענוג אורו יתברך אשר התחיל להאיר עליהם כמשוש חתן על כלה ממש ויותר מזה, כידוע למי שזכה לטעום חשק ה' בנפשו אף פעם אחת כל ימי חייו, ובאמת נדמה להם ביום השבת כאילו כביכול ברוך הוא וברוך שמו התגלה עליהם ובא אצלם להשביעם מזיווֹ והם יושבים לפניו וחושקין וחומדין אליו ועל כן לא יחשו ואל יתנו דמי להם כי אם באמירת שירות ותשבחות למלך הכבוד העומד לפניהם, מקירות לבבם ולהדבק בו באהבה וחשיקה וחמדה וכלות הנפש על ידי השירות והתשבחות והתפלה ורזין דאורייתא המתגלה אז לדורשי ה' וחפצים בו, ועל ידי מאכלי שבת קודש שהוא שמחת הגוף אשר גם הוא חפץ אז לשמוח בה' ולשוש בו, וגם הקב"ה חפץ אז למלא משאלות כל אחד ואחד, אבל הכל בזה השולחן אשר לפני ה' תמיד באימה ביראה בבושה וענוה בשמחה וגילה ורנה, כאשר נאה לעשות בשמחת המלך כאשר יושבים לפניו ואצלם הוא ממש מעין עולם הבא, ועל כן כל שיתא יומין מניה מתברכין כי כל הברכות הניח ביום השביעי כי בו חפץ ה' להיטיב לבריותיו ולברכם מטובו בכל מיני ברכות, רק שעשה אותו יום מנוחה בכדי שיהיה השמחה שלימה כאשר לא יעשו שום עשיה, כי אם יעבדו ויעשו מלאכה אין זו טובה ושמחה שלימה ועל כן בה הניח הברכה לששת ימים שהמה יקבלו ברכותיהם ממנה, ויכינו לשבת לעשות אותו יום מנוחה ושמחה כאמור בדברינו למעלה (בפרשת בראשית בפסוק ויכלו השמים) וזה הוא בחינת הנשמה יתירה שאמרו חז"ל (ביצה ט"ז.) שניתן לאדם ביום השבת, שהוא בחינת האורה והשמחה והקדושה אשר מתגלה ממקור העליון לכל הענפים וכל הנשמות ישראל מקבלין קדושה וטהרה ואורה כל אחד לפי ערכו, הרבה יותר יותר מימי החול.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:2)

**ואמנם** נודע אומרם ז"ל (ביצה ב':) חול מכין לשבת ואמרו (עבודה זרה ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כי המכין עצמו בכל ששת ימי החול לקדושה וטהרה ושומר עצמו שלא ימרה את פי ה' אלהיו מקטן ועד גדול, ואז כאשר גופו נכון מזוכך ומטוהר לפי ערכו הנה מקבל קדושת השבת לשמוח בה' אלהיו לקבל נועם זיו תענוג מאורו, והקב"ה מקבל נחת רוח מאתו ככל הנזכר. ואכן אם האדם מסאב ומטמא עצמו בכל ימות החול בכל מיני עבירות המכוערין העוכרין אותו הן במחשבות רעות והרהורים רעים הן בדיבור או במעשה ח"ו וידוע אומרם ז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין וכו' ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב וכו' וכל בחינות החיצונים והקליפות יסובבנהו עד אשר לא יוכל לראות את אור ה' המגיע ביום השבת קודש עבור עבות חשכות לבוש הקליפה אשר עליו המסמא את עיניו מלהביט באור ה' וממילא לא יוכל הקדושה לשרות על נשמתו להוסיף בה אורה ושמחה בבחינת נשמה יתירה מפני לבוש החיצונים אשר עומד על נפשו ואז השבת נהפך עליו לְבֹּשֶת שבוש במעשיו הרעים כשרואה כאשר יחל רוח ה' לפעמו במחנה ישראל ומאיר באורו הגדול, והוא אינו זוכה שתנוח עליו הרוח קדושה וטהרה מאת ה' ונשאר בחושך, כי בחושך בא מששת ימי המעשה ובחושך ילך גם ביום השבת, ולא יהל אור ה' עליו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:3)

**ואפשר** בזה לרמז במאמר חז"ל (סוכה נ"ג.) אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו וכו', כי עת הופעת על האדם רוח קדושה וטהרה נקרא עת זקנה, כי זקן הוא זה שקנה חכמה כמאמר חז"ל (קידושין ל"ב:) ואני אמרתי טעם לשבח איך מרומז בזקן שקנה חכמה, כי הנה לא נרמז במלה כי אם זה קנה, אבל מניין שקנה חכמה דילמא נפשות או דבר אחר, ונראה¹ על פי מאמר חז"ל (תנחומא ריש פרשת ויקרא) דעה חסרת מאי קנית, דעה קנית מאי חסרת ועל כן כיון שמרומז בו זה קנה ודאי קנה חכמה, כי אם לא קנה חכמה מה קנה הרי הכל חסר אצלו. ולזה נקרא עת הופעת אור הקדושה עת זקנה שקנה חכמה כח מ"ה, פירוש כח ה' הרמוז בשם מ"ה, ועת אשר יעשה אדם עבירות לעבור על רצון קונו נקראים ימי הילדות כי הרבה ילדות עושה, והוא מעשה ילדות בלי חכמה. ועל כן האדם אשר מקיים כדברי יצר הרע שאומר (קהלת י"א, ט') שמח בחור בילדותך כמאמר חז"ל (שבת ס"ג:). ועושה מעשה נערות ללכת אחרי שרירות לבו הרע ותאותו וחמדת לבו זה מבייש את עת זקנתו כי כאשר יבואו ימי הזקנה שהוא הופעת אור ה' וקדושתו, לא יוכל להאיר עליו כלל שיקבל הוא הקדושה לרוב הטומאה אשר נתהוה בו כי חשכת הקליפה הוא מסך המבדיל מלהניח הבהקת האור אליו. ואמנם זה הירא בעת הילדות מזה שלא יבייש את זקנותו, ועושה בכל התאמצותו שיהיה פרקו נאה, לכבוש תאוותיו וחמדותיו הבוערים בו בעת הילדות, וגופו טהור זך ונקי בכדי שלא יבוש ולא יכלם בעת אשר יבוא לראות פני הקודש, על זה אמרו אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתינו.

footnotes:
¹ עיין בפני יהושע שם שכתב כן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:4)

**ואפשר** לזה ירמוז הכתוב (דברים כ"ג, י"ד) והיה בשבתך חוץ וחפרת וכסית וגו', כי הן האדם ההולך לפני ה' תמיד ועוסק בתורה ותפילה ומצוות ה' באהבה ויראה ודביקות אלהים, אז בכל פעם ופעם, יתחדש עליו האורה ביותר ויותר, ומקבל בכל יום תמיד הוספת קדושה וטהרה כל אחד ואחד לפי מעלתו ומדריגתו ומסירת נפשו לה' באהבת אמת בתשובה הראוי, כי על זה נקרא האדם הולך, שהולך בכל יום מדרגה לדרגה ביתר שאת ויתר עוז. והנה בעת עוסקו במצוות ותורת ה' נקרא הולך לפני ה' ונקרא עומד בבית ה' בחצרות אלהינו, וממילא כשפונה עצמו ללכת לעסקיו כמו לאכול ולשתות או לעסוק במשא ומתן נקרא שהולך לחוץ אז אם ח"ו בעת עמדו בחוץ במשא ומתן ובמאכל ובמשתה אם לא ישים עינו ולבו היטב היטב ביראת ה' אשר עליו ובאהבה, לרעוד ולרתת וליחרד, שלא יעשה דבר שלא כהוגן למרות עיני כבודו ח"ו, בדבר שאסור מן התורה או דרבנן, כי כמה וכמה לאוין דאורייתא נמצאים באלו ההולכים בשווקים וברחובות ומתחברים אל יושבי קרנות אשר מצוי בהן לשון הרע ורכילות שהן לאוין דאורייתא כמו שכתב ברמב"ם (בפרק ז' מהלכות דעות הלכה א' ב') שחומר עונשם קשה לסבלם על המחשבה ומכל שכן לבארם בספר כמו ששנו חז"ל (בערכין ט"ו:) שהוא כאילו כופר בעיקר ומגלה עריות ושופך דמים וראוי לסקלו באבן והקב"ה אומר לשר של גיהנם אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה וכו' עיין שם עוד הרבה הרבה מזה. וכן מצוי שם גזל והרהור באשה ושנאת חברים וכדומה הרבה מהן שכולם דאוריתא הן. ומי יוכל למנות עבירות דרבנן המצוים מליצנות ושקרים וחנופה ודברים בטלים וגדלות וכעס ומחלוקת וכאלה רבות אין מספר, ואפילו אם ימצא עצמו על הדרך הנכון מדברים האלה, והוא נקי מכל מיני עבירות דאורייתא או דרבנן, גם עבירות שאדם דש בעקביו, פשפש ולא מצא, מכל מקום אם לא ישים עיניו ולבו היטב שלא להשתקע בתאוות ההיתר לאכול ולשתות במילוי תאותו כסוס כפרד למלאות כריסו ובטנו כבהמה, או בתאוות המשגל שלא ימלא תאותו כבהמה, וכדומה משארי תאוות לבו, הרי כל אלה יעמדו לפניו גם בעת עוסקו בתורה ותפילה ויהיו לו לאבן נגף ולצור מכשול שלא יוכל לעשותם על צד הראוי לפני בורא עולם, ויפול מאהבה ויראה אז ויפול לו במחשבתו תמיד הרהורים זרים ומחשבות רעות ובלבולים רבים מופלגים, והכל כי לא נכון בחוץ מעשהו לעשותם על צד הראוי באימה וביראה מבוראו, ובזכרון כי זה יקלקל לו קדושת ה' המיועד לבוא עליו בעת התורה ותפילה, כי כל בחינת התאוות והחמדות בדברי עולם הזה כולם גירי יצר הרע וכוחותיו הן, והאדם הממלא תאותו מהן ממילא ישרה עליו בחינת הרע והסטרא אחרא, והקדושה בורחת מאדם זה כי הקב"ה עוצם עיניו מראות ברע ולא יביט בדבר שיש בו דופי, וכל בחינת התאוה והחמדה, ומכל שכן עבירה שבאדם הוא סילון ממאיר וקוץ מכאיב להשכינה כביכול שאינה יכולה להשרות כבודה אצלו, כי כבודי לאחר לא אתן. ועל כן החכם עיניו בראשו להביט על אחרית דבר מראשיתו, לומר וכי זה תכלית הוא, אמלא פי עתה בכל תאוות לבבי, ונמצא כאשר אעמוד לפני ה' בתורה ותפילה גם שם לא אוכל לעובדו בלבב שלם מפני כוחות היצר הרע הקבועים בלבי, וכל המניעות והמחשבות זרות והבלבולים הכל מזה הוא, ונמצא הרי כל יגיעי לריק, ובמה אבוא לקבל פני מלך הקדוש בעת נתינת דין וחשבון ואיך לא אבוש ולא אכלם אשר לא יִמָצֵא כלום בידי לא מעשיות חוץ ולא מישיבת פנים. וכח הבושה הזאת שם לו לזכרון בין עיניו למען תהיה תורת ה' בפיהו, פירוש גם כשאוכל מאכלו בפיהו או קדושת הזיווג המכונה על שם המאכל וכל התאוות נכללין באלו, גם שם יהיה תורת ה' להיות מותר האדם מן הבהמה שלא ימלא בטנו בתאוה וחמדה רק לאכול בשביל תורת ה' אשר בדבר ההוא כאשר הארכנו בחיבורנו (בסידורו של שבת חלק ראשון שורש החמישי ענף א' ב' ג') אופן כוונות כל דבר ודבר אשר בתאוות הגשמיים שלא יעשם כי אם שימצא מקום לה' עיין שם, ואז הוא מכסה זה הליכת החוץ אשר יצא, שלא יעכב לו לקבל אורה וקדושה וטהרה מה' בעת תורה ותפילה, וישרה הקדושה עליו באוות נפשו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:5)

**והנה** מחנה ישראל רומז על קדושת ה' בעסק תורה ותפילה בבית ה' בחצרות בית אלהינו, כי על כן נאמר (דברים כ"ג, ט"ו) והיה מחניך קדוש, כי הוא רומז לחצרות ה', ולזה אמר הכתוב ויד תהיה לך מחוץ למחנה, כי יד רומז למלת רשות כמאמר חז"ל (בבא מציעא נ"ו:) ידו רשותו כידוע, והוא רומז על דברי הרשות כמו אכילה ושתיה ושאר צרכי הגופניות שאינם חובה ומצוה מצד עצמם רק הם טפלים למצוות ה'. כמו האכילה, שלא יעשה אדם שום דבר מצוה כאשר לא יאכל ימים או שתים בהסיר כוחו ממנו וכן שאר כל העשיות מצרכי הגופניות שנקראים דברי הרשות, שאם אדם עושה אותם לשם מצוה גם הם למצוה יחשבו, ואם עושאן למלאות תאותו הוא סטרא אחרא ממש כשמה סטרא אחרא פירוש צד אחר שאינו לה', כאשר ביארנו במקום אחר שאין בעולם כי אם או מצוה או עבירה אבל מכל מקום לגבי מצוה נקראים הם רשות. ולזה אמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה שלא תאמר אשב במחנה אלהים תמיד רק לעסוק בתורה ותפילה ואסגף עצמי ביותר ויותר, כדי שלא אתמשך לחוץ, לא כן, אדרבה יהיה לך גם בחינת הרשות מחוץ למחנה תורה ותפילה ויצאת שמה חוץ תוכל לצאת שם חוץ קצת מתורה ותפילה לעסוק בדברים הנקראים רשות לגבי מצוה, אבל ויתד תהיה לך על אזנך פירוש יתד קבועה יתד במקום נאמן יהיה לך על אזנך שלא תשכח את הדברים אשר ראו עיניך בעסקך בתורה ותפילה מקדושה וטהרה הבאים אליך ושלא תפסידנה עתה על תאוות חמדת לבבך, ועל כן והיה בשבתך חוץ וחפרת בה פירוש כאשר תהיה בישיבת חוץ באכילה ובישיבת שווקים וברחובות אז וחפרתה בה שתהיה מתבייש (מלשון וחפרה הלבנה כידוע) מהיתד שהנחת לך שלא תאבד היקר והגדולה שהיה לך אז אם תחטא ותאשם חלילה, וכסית את צאתך שתראה לכסותו שלא יתראה כלל יציאת חוץ אליך בעת היותך במחנה אלהים, כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו' כאמור שה' משרה קדושתו בך, ולזה והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך הכל כאמור שקדושת אלהים בורח ממקום המעוטף ברע כי עוצם עיניו מראות ברע כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:6)

**וזה** שהזהירנו אל עליון ברוך הוא ואמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו בששת ימי החול ואפילו מחד בשבתא לשבתא כמאמר חז"ל (ביצה ט"ז.) שבכל השבוע תהיה יראתו על פניכם, שלא תאבדו עוצם קדושתו ורוב בהירתו וגודל התעדנות תענוג הפלא והקדושה והטהרה השורה על ישראל ביום שבת קודש, ועל כן תזהר בכל ימי החול לשמור את עצמך בכל דרכיך בבית ובחוץ ככל אשר ביארנו עד הנה, באופן שלא יהיה שום עכוב לעוצם הקדושה שבו מלשרות עליך, ולא יתהפך השבת עליכם לבשת ולא יתקלקל קדושתו ח"ו, ותמיד תזכרו את יום השבת לקדשו כלומר להמשיך הקדושה שבו עליך ועל כל העולמות כשיהיה מחניך קדוש ולא יהיה בך ערות דבר כי ישוב מאחריך ואז ח"ו יהיה קדושתו מחולל שלא יוכל להרביץ הקדושה בכל מקום אשר ירצה ורק אדרבה לקדשו שיתרבה קדושתו בכל מקום ומקום כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:7)

**או** יאמר זכור את יום השבת וגו'. כי הנה זה לשון הזוה"ק (בראשית נ"ו.) בפסוק (בראשית ה', ג') ויקרא את שמו שת אלין אתוון בתראי דהוו באורייתא בתר דעבר על אורייתא כולן אתהפכו בסדר תשר"ק כו' ובגין כך קרא לההוא ברא דאתיליד ליה כצלמו בדמותו ש"ת דאינון קיומא דאתוון בגין כך קודשא בריך הוא מניה אשתיל עלמא כו' ובתיובתא ותאובתא לקמי מאריה אחיד באלין תרין וכו' כד ברא קודשא בריך הוא עלמא עביד האי ברית וקיים עליה עלמא, מנלן דכתיב בראשית ברא שית כו' ברית אתרמז באות יוד כו' כד אוליד בר אודי על חטאוי וקרא שמיה שת ולא אדכר ביה יוד למהוי שית בגין דעבר עליה כו' ותא חזי כד קיימו ישראל על טורא דסיני עאלו בין שתי אתווין אלין רזא דברית ואתעבד שבת כו' עד כאן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:8
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:8)

**ולהבינך** דבריו על פשוטן לשַֹבּר את האוזן, אומר, כי נודע אשר עיקר בריאת עולם היה על בחינת הברית כמאמר הכתוב (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ואמנם בחינת הברית היא הכוללת שלושה דברים. א', כללות התורה נקראת ברית כמאמר הכתוב (דברים כ"ח, ס"ט) אלה דברי הברית וגו', וגם כי היא הנקראת ברית אש כנודע. ב', ברית המילה. ג', קדושת שבת נקרא ברית, כי ברית עולם היא בינו ובין בני ישראל כמו שנאמר בתורה (שמות ל"א, י"ז). והנה האדם החוטא בבחינת הברית באחד משלושה דברים הללו, אשר בזה הושתת העולם, יגיע הפגם בכל אותיות הא"ב עד סופו כי בא"ב נברא העולם והוא מחריב העולם פוגם בכל הא"ב, ואז נעשה מש"ת שנקרא על שם שממנו הושתת העולם ת"ש, פירוש שתש כח העולם עבורו כנקבה, כי הוא ממחריבי העולם, ומתישי כוחו, וכאשר יהיה זאת לנגד עיניו במה שגרם חלישת כח וחירוב בכל העולם על ידי חטאו, ועתיד ליתן דין וחשבון להפרע ממנו כפריעת הרשעים שמאבדין את העולם שנברא וכו', אז מתחרט על זה מאוד ונשבר לבו בקרבו ונמס לבו כמים, ואז רוצה בתשובה באהבה עזה בתשוקה גדולה בוערת כרשפי אש שלהבת יה להדבק במלך חי וקיים בכל מאמצי כוחו ולבו ונפשו, ומיחד אליו כל אבריו וגידיו ביחודא שלים שלא יעשה בהם דבר מכל בחינת מחשבה ודיבור ומעשה כי אם דבר הנוגע לעבודתו יתברך בתשוקה וחמדה גדולה בהתלהבות נפלא, ודבר הנוגע חוץ מעבודתו לא יזיז שום אבר עליו, מכל בחינת מחשבה דיבור ומעשה, ויהיה כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו, ומכל שכן כלי המעשה. ואז הוא עולה לה' אלהיו בבחינת אור חוזר מתתא לעילא, ועולה בסדר תשר"ק (שהוא בחינת אור חוזר כנודע לחכמי לב) ונעשה ת"ש ר"ק שמתיש כח אותיות ר"ק שהם אותיות הנאחזים בקליפה כמו שמפורש בהקדמת הזוה"ק (בראשית ב'.) שהם אותיות משקר רק שהשי"ן הוא של הקדושה והמה נאחזים מבחינת הסטרא אחרא ובכח התשובה והתלהבות אל ה' אלהיו, אז אש אכלה אש, פירוש האש שלו לה' אכלה האש של היצר הרע והקליפות הנאחזים בו, כי כשזה קם זה נופל, ואז מהפך לו הקב"ה אותיות תש לאותיות שת לשתת עולם מניה בפעם שנית כי שת לו אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין קינא דמסאבותא הם כוחות היצר הרע, ועתה נהפך להיות מתחדש העולם על ידו, ואז נתחזק בחינת הברית שעבר עליו ונעשה ברית שלום על תקונו ומעמדו ונכנס הב' של ברית למלת ש"ת ונעשה שבת, שהוא אותיות תשב כי על ידי התשובה שתיקן שלושה אותיות הללו שיהיו בבחינת שבת הרומז על תיקון השלם והיפה ואור הקדושה ותענוג הקב"ה ועמו ישראל, כי הבעל תשובה הנה בעת חטאו היה נקרא עָוֶל שנאוי ומשוקץ ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו, ואחרי עשותו תשובת אמת נקרא אוהב וריע קרוב וידיד עושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ובשמחה ולא עוד אלא שמתאוין להם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק ז' מהלכות תשובה הלכה ו' ז') והיא בחינת השבת המלא תענוג ושמחה בכל הדברים, וזה עיקר התשובה להחזיר הברית למקומה והיא ב' של שבת בכדי לשכלל עלמא על מכונו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:9
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:9)

**והנה** נודע מאמר חז"ל במדרש (בראשית רבה כ"ב, י"ג) וזה לשונם: ויצא קין וגו' מהיכן יצא וכו' עד יצא שמח וכו' פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, אמר כך גדול כוחה של תשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וכו' עד כאן, ודבריו נפלאו בעיני כל, וכבר היתה דברינו בביאורו בכמה מקומות. ואמנם לפי הנזכר נדריך כאן קצת בדרך אחר, אף שכבר כתבנו קצת מענין זה במקום אחר. והוא, כי התשובה שלימה על אמיתתה שיתוקן שני הבחינות שזכרנו אי אפשר להיות כי אם ביום השבת, כי מקור מקום התשובה היא בבחינת מדת הבינה הידוע ליודעי חן שנקראת שבת הגדול כמו שכתב בפרדס מרמ"ק (שער הכנויים בכנוי שבת) עיין שם והבן מה שאומר לך. כי ששת ימי המעשה על כן נקראים ששת לפי שאי אפשר להיות בו התיקון כי אם בבחינת ש"ת שהוא היפוך באתוון כסדר לבד, בלתי העלאת ביניהם רזא דברית סוד השבת. כי בחינת אור התשובה האמיתית הוא ההתדבקות בה' ולשוב אל ה' אלהיהם בכל מאמצי כוחם ולבבם עד אשר לא יפנו אל שום עשיה ואל שום מלאכה בלתי הדביקות בה'. כי מקום התשובה הוא למעלה מששת ימי הבנין המורים על ימי המעשה, ועל כן קדמה לעולם כי היא למעלה מכל העולם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:10
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:10)

**וראה** והבין, כי הנה כל העשיות הניתנין בעולם בכל ששת ימי המעשה בל"ט מלאכות כולם הם לברר ענפי הקדושה וכח אותיות התורה המלובשים ומעוטפים בכל הבריאה בארבע יסודות אש רוח מים עפר וארבעה מינים הכוללים לכל צבא הארץ שהם דומם צומח חי מדבר. ועל ידי מה שאדם מייגע עצמו בחרישה ובזריעה, ובבישול המאכלים וכדומה בכל הל"ט מלאכות. ומקיים כל דברי התורה והמצוות התלוין בכל הדברים כמו לא תחרוש בשור וחמור ולא תזרע כלאים וכדומה, הנה על ידי החרישה שנחרש הארץ וזורעה פרי האדמה, או על ידי הבישול והאפיה וניפוץ הצמר והדש והזורה וכו' בזה משבר ומכניע כח גשמיות הדבר ההוא וקליפת הרע והחיצונים הסובבים אותה מעת הבריאה בבחינת שבירת מלכין קדמאין ומתברר כח הקדושה והטוב מהן ועולין למעלה למעלה, והרע נופל לעומקא דתהומא רבא. וזה הוא ענין כל הבריאה ותיקונה וכל עבודתינו בארץ. שעל כן אם ירצה ה' לעתיד בעת התיקון לא נצטרך לשום מלאכה בעולם, וההרים יטפו עסיס מעצמן. והארץ תוציא גלוסקאות וכלי מילת כמאמר חז"ל (כתובות קי"א:), כי כל המלאכות המה לתיקון מלכין קדמאין אשר על ידי ההכאה בפטיש והמלאכה בדבר ההוא ובקיום המצוות התלויות בה, יתוקן הדבר ההוא ויושבר כח הקליפה הסובב את הדבר הזה. ובפרט אם יעשה זאת אדם שיש לו מוח בקדקדו ומבין בכל דבר ודבר שורש מוצאו ומובאו למעלה במרכבה העליונה אשר שם שורש כל הדברים ועושה כל הדברים באופן התיקון לתקן אותם בשרשם. זה הוא בחינה גדולה הבלתי שיעור וערך וחשובה מאוד מאוד למעלה יותר מעבודת תורה ומצוות. ועל זה אמרו חז"ל (מובא בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי) חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מכוון ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולא נאריך עתה מבחינה זו וכבר דברנו מזה בכמה מקומות.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:11
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:11](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:11)

**אבל** כל זה מורה על בחינה אשר לא מתיקון השלם. כי בעת תיקון השלם, כבר כתבנו שאין צריך לשום מלאכה בעולם. והנה זה הבעל תשובה אשר כבר נשתרש בחטא ובתאוות. הנה בעת תשובתו כבר כתבנו שצריך לבעור מאוד בלבבו על התרחקותו מה', ולהיות עולה בלהב יקודי אש ברשפי אש התלהבות לבבו, עד אשר יתדבק בבוראו בדיבוק עצום נפלא באש אוכלה עד אשר יושכח מאתו כל בחינת דברי העולם, ולא ידע כלל אם הוא בעולם או לא, ולא ידע רק התלהבות עבודת בוראו באהבה עזה עצומה ומופלאה. וממילא אש הזה אוכלה אש יצר הרע וכוחות החיצונים עד שכולן בטלין ומבוטלין בכל בחינות שורש נשמתו ומבטל את כולן, ומעלה כל ענפי הקדושה השייכים אליו ברגע אחת, כמו שמבואר בזוה"ק (חיי שרה קכ"ט.) בפסוק (בראשית כ"ד, א') ואברהם זקן בא בימים וכו' תא חזי אברהם לא עאל באינון יומין עד דהוי סיב וכן דוד וכו' זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוי הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו לגבי קודשא בריך הוא בכמה שנין וכו' והאריך שם בענין זה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:12
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:12](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:12)

**ועל** כן הוא יצוא יצא מבחינת ששת ימי המעשה, ויבוא לבחינת שבת שהוא התענגות באור ה' בדיבוק נפלא בתיקון השלם שלא יצטרך לתקן כלל בשורשו. כי שיברם ברגע בכח האש אשר הבעיר באמת לה' אלהיו, וכמאמר רבי (עבודה זרה י':) יש קונה עולמו בשעה אחת. ואמנם כי לא הכל זוכין לתשובה כזו ואף אחד בדור לא שכיחא בלתי לשרידים אשר ה' קורא כמו נתן דצוציתא שהוא מר עוקבא המוזכר בגמרא (שבת נ"ו:¹) וכדומה, שהיה נר דלוק על ראשו, והוא כח האש אשר הבעיר באהבת הבורא לתשובתו ואהבתו. ולזה אין כח בהבעל תשובה לבוא לידי שלימות בששת ימי המעשה כיון שהימים גורמין מצד עצמן שהם ימי המעשה והוא צריך לצאת מכל בחינה זו. אם לא ביום השבת אז יוכל לקבל אור שלימות התשובה אשר יבטל מעליו כל בחינות עובדין דחול ויבוא לאור אמת לאמיתו בביטול כל הרגשותיו החיצוניות הבאים מנפש דקליפה והוא רזא דברית שהוא בחינת ההתקשרות והתדבקות ברית עולם. שיהיה מקושר ומדובק בשמו יתברך בבחינת מנוחה ושמחה שלא יצטרך לשום עשיה כי ביטלם בכח תשובתו. זה הוא בחינת שבת שמכניס רזא דברית בין אותיות שת להיות לו ברית עולם בשמיה דקודשא בריך הוא. אבל בכל ששת ימי המעשה הוא רק בחינת שת שהוא היפך האתווין כסדר בלי העלאת רזא דברית בינתיים.

footnotes:
¹ ועיין סנהדרין ל"א: רש"י דיבור המתחיל לדזיו ליה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:13
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:8:13](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:8:13)

**ולזה** אמרו חז"ל (בראשית רבה כ"ב, י"ג) כאשר פגע אדם בקין אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי. כי ידוע מאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ז: ובויקרא רבה י', ה') בפסוק (בראשית ד', ט"ז) וישב בארץ נוד וגו'. שנמחל לו מן עוון מחצה, מה שהיתה גזירתו להיות נע ונד, נשאר בנ"ד לבד. כי התשובה לבד בלתי כח השבת לא יעשה כי אם החצי שהוא הש"ת ולא בחינת שבת, ועל כן בתשובתו נתכפר לו מחצה. ולזה אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי כלומר עשיתי פשרה ביני לבין קוני לבצוע אתו (כמו מים פושרין לא חמימי ולא קרירי) ולזה אמר אדם כך גדול כוחה של תשובה. להיות מתהפכין על ידה האתווין כסדר בבחינת שת, פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. פירוש, שני בחינות יש לשורר למעלת השבת במזמור, ושיר, שבו נגמר התשובה בשלימות בשני הבחינות להיות עאל בין אתווין הללו רזא דברית. ולכן אם לא יתקן בחינת היפוך האתווין על כל פנים בחול, לא יאיר עליו אור השבת כמו שכתבנו למעלה כי הקב"ה עוצם עיניו מראות ברע ואך אם כך גדול כח התשובה לתקן בחול בחינת שת אז מזמור שיר ליום השבת (ואמר השבת אותיות תשבה) שבו נגמר התיקון בשני הבחינות. וזה שאמר הכתוב כאן זכור את יום השבת לקדשו פירוש זכרהו מחד בשבתא שתוכל לקדש את השבת והוא ההכנה בחול על כל פנים. להפך האתווין בבחינת שת שתוכל להכניס בשבת ביניהם רזא דברית. ולזה אמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:9:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:9:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:9:1)

**ששת** ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ולכאורה זה יפלא. הלא עיקר אזהרת הבורא כאן שלא לעשות מלאכה ביום השבת, אבל למה זה יצוה ה' לעשות מלאכה בששת ימים וכי אסור לאדם לעשות שבתו בחול. ועוד למה כפל דבריו לומר תעבוד ועשית. ואכן יגיד הכתוב כי ששת ימים תעבוד. כי תעבוד עבודה לה' בששת ימי המעשה לתקן אותם שיהיו בבחינת ששת, הצגת האתוון כסדר בבחינת שת, ולא תוכל לעשות אז יותר, כי אז ועשית כל מלאכתך. שהימים הללו ימי המעשה הם שבירור ענפי הקדושה והניצוצות הקדושים הם על ידי מלאכה הגופניות עשיות בני אדם לחרוש בשעת חרישה ולזרוע בשעת זריעה, ועל כן אין בהם בחינת תיקון השלם עד שלימותו, כי צריכין תיקון בעשיה לתקנם ולהעלותם, ועל כן אין בהם כי אם בחינת ששת. אבל,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:10:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:10:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:10:1)

**ויום** השביעי שבת לה' אלהיך. שאז נעשה בחינת שבת בעולם עם התיקון השלם בחינת העלאת רזא דברית בין שני אתוון שת. ועל כן לא תעשה כל מלאכה וגו'. כי אז צריך האדם להיות עולה בתשובתו בבחינת תיקון השלם על שיהיה כאילו כל מלאכתו עשויה כמאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז רצ"ו) פירוש שיושבר בכוחו כל בחינת הקליפות והחיצונים עד אשר לא יצטרך לשום עשיה. כי יתדבק בבוראו בדיבוק נפלא באש להבה אכלה סביב עד אשר כל האלילים שבשורש נפשו כליל יחלוף מפני פחד ה' והדר גאונו (או כה יאמר ששת ימים תעבוד לפי שכל התיקון בחול אינו כי אם בבחינת ששת על כן ועשית כל מלאכתך שתוכל לעשות בעשיה גופנית. כי זה התיקון אינו תיקון השלם ויוכל להיות עשיה בו. אבל ויום השביעי שבת בחינת תיקון השלם אז חלילה לא תעשה מלאכה וגו'). ולזה גמר אומר אתה ובנך ובתך וגו'. כי מחויב להיות שבת אצל כל הכלולים בשורש נשמתך שיושבר כח החיצונים והקליפות כל כך שלא תצטרך לשום מלאכה בכל שורשך. ואם תעשה בו מלאכה הרי אתה מחללהו להכניס זר בקודש. כי מלאכה מורה על אחיזת החיצונים ואין זה בשבת. ועל כן אמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:11:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:11:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:11:1)

**כי** ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'. כלומר כי על כן ברא ה' עולמו בששת ימים וכי לא היה יכול ח"ו לברוא במאמרו ברגע אחד כל הבריאה וכאומרם ז"ל (אבות ה', א') והלא במאמר אחד יכול להבראות. ואכן כי בכוון זה בראו בששת ימים. להראות כי כל אותן הימים הם בבחינת העשיה והמלאכה שאי אפשר לאדם לאכול שום מאכל ולהלביש מלבושו כי אם על ידי מלאכות הקדומות. כי ברורי הקדושה צריך להיות על ידיהם. ועל כן עשאם בבחינת ששת להורות על התיקון הנעשה בהם בבחינת שת להפך האתוון בעתר אליו תדרשי. אבל וינח ביום השביעי שביום השביעי נח מכל מלאכה להראות אשר בו הוא בחינת התיקון השלם שאין בו מלאכה מפחד אחיזת החיצונים רק מנוחה ושמחה לה' על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. מפני שהוא בבחינת התיקון השלם ויום מנוחה ושמחה. לכן בו הניח תוקף הברכה והקדושה והטהרה בבחינת מעין עולם הבא שיוכל האדם להמשיך עליו הקדושה באור ה', אם נכון בחוץ מעשהו, ותיקן במלאכתו בששת ימי החול כל המצטרך אליו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:11:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:11:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:11:2)

**ואמנם** גם זאת תדע מה שביארנו במקום אחר אשר בזה נשתנה מצות השבת מכל מצוות התורה כי כל המצוות אינם רק במועדם בזמנם כמו פסח וסוכה ומצות אתרוג וכדומה. מה שאין כן שבת שנמצא גם שלא בזמנו. והוא בכל ימות החול שמצינו שאמרו בזוה"ק (צו כ"ט:) שתלמיד חכם איקרי שבת בכל ימיו עיין שם. כי ענין השבת הוא לצאת מעובדין דחול מלהיות עוסק וטרוד במחשבת עולם הזה ולדבק עצמו בקונו וכל מלאכות החול אסורין כי אם מחשבת ה' ותחבולתיו. וכן התלמיד חכם הפורש עצמו מעובדין דחול ואינו חפץ ליהנות בעולם הזה וחשקה נפשו לה' לדבק בקונו בתורה ותפילה ומעשים טובים, עושה לו בחינת שבת, בחול. ונמשך אליו בחינת קדושת השבת גם בחול. והטעם הוא. לפי שכל שיתא יומין מניה מתברכין ואין בכל הששת ימים כי אם מה שמאיר עליהם מיום השבת. והשבת הוא המקיים הבריאה בכל ימות החול, כי בו מונחים כל ההשפעות וברכות וקיום ימי המעשה. ועל כן יוכל התלמיד חכם למשוך אליו מקדושת השבת. כיון שבלי זה מאיר בחול מאורו. ועל כן אנו אומרין בכל יום, היום יום ראשון בשבת יום שני בשבת וידוע סודו בדברי הרב ז"ל (בכוונת שיר של יום) שהוא לקבל הארת השבת בשלושה בחינות נפש רוח נשמה שלושה ימים אחר השבת משבת העבר, וג' ימים לפני השבת, משבת הבאה. ואלו שאין עושין שום מלאכה בכל ימות החול הם בבחינת הראש שבכללות ישראל. כי כבר נתבאר שבכללות ישראל הם אדם אחד מיוחד ברמ"ח אברים ושס"ה גידים. ויש ראשי עם ישראל שהם בבחינת הראש, ויש בחינת עינים הנקראים עיני העדה, ויש בבחינת ידים ורגלים כנודע. והללו שהם בבחינת הידים והרגלים שהם כלי המעשה, המה בבחינת עשיה גופניות ביותר כי זה תיקונם בל"ט מלאכות ועל ידי זה מבררים ענפי הקדושה כנזכר. ואילו זה אשר בבחינת הראש, שהוא בחינת המוח והמחשבה לא יצטרך לעשיה כל כך וישב גם בחול על התורה והעבודה וממשיך על עצמו קדושת שבת גם בחול, ויוצא ידי עשיית המלאכה בבירורי הקדושה על ידי שאר אנשי ישראל המיוחדים עמו בבחינת הידים וכו'. ואכן בודאי גם אצלו ישתנה הרבה הרבה בחינת אור השבת מששת ימי החול שעל כל פנים הם ימי המעשה בכללות ישראל, ואחיזת החיצונים בהם. ובשבת הקב"ה מחדש עולמו ומאיר ומופיע ומפיק נוגה זיו אורו בכל העולמות עליונים ותחתונים, ואך הוא ירגיש קדושת השבת על מכונו. ועל כן רמזה התורה במלת בראשית ברא שית כי גם שית הוא בבחינת שבת כנזכר בזוה"ק הנזכר שהיו"ד הוא רזא דברית והוא כמו הב' של ברית. והוא לרמז אשר יוכל האדם השלם להמשיך על עצמו בחול בחינת קדושת שבת בבחינת תיקון השלם שהוא העלאת אות הברית בין תרין אתוון שת. ואך על כל פנים מלת שבת מורה גם כן על בחינת השביתה ומנוחה שאין בו שום עשיה ומלאכה מה שאין כן תיבת שי"ת. וגם לזה יאמר הכתוב זכור את יום השבת לקדשו פירוש זכרהו מחד בשבתא בכל ימות החול להמשיך עליך בחינת השבת גם בששת ימי המעשה ולעשות מששת בחינת שית המורה קצת על תיקון השלם מעין יום השבת ככל הנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:1)

**לא** תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. צריך לדעת מה נשתנה אלהי כסף שכתוב בו אתי. ובאלהי זהב אמר לכם. ובלשון זה תיבת אִתי אין לו פירוש. והנראה בזה כי ביארנו במקום אחר דברי אדונינו החכם שלמה ע"ה (משלי א', ח'-י"ח) שאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך כי לוית חן הם לראשך וענקים וגו' בני אם יפתוך חטאים אל תֹּבֵא אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם וגו' אל תלך בדרך אתם וגו' כי רגליהם לרע ירוצו וגו' עד את נפש בעליו יקח. ולהבין מה הוא מוסר אביך ותורת אמך (ודרשת חז"ל (עיין זוה"ק יתרו פ"ה.) ידוע) גם מה שחלק לשנים שאם יפתוהו חטאים אל יאבה ואם יאמרו לכה אתנו וגו' והיה יכול לכוללם באחד.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:2)

**ואמנם** כי שלושה סוגי בני אדם נמצאים בעם ישראל. (ואפשר לזה רמז האי גלילאה (בשבת פ"ח.) שאמר בריך רחמנא וכו' עד לעם תליתאי לרמז שלושה בחינות הללו). האחד, אלו ההולכים בעקבות אברהם אביהם לאהבה את ה' בכל לבבם ונפשם. וכל כך יוגדל בלבו אהבת ותשוקת הבורא כאש אכלה סביב, עד אשר יבטל נגד אהבה וחמדה הזו כל בחינת אהבת אחרים שבעולם אהבת עולם הזה בדברים הגשמיים החומריים בלתי להיות מן המתאווין בעם. כי תשוקה זו מבטלת כל התשוקות, שאינו חושק לשום דבר כי אם להדבק בבוראו ולעשות לו נחת רוח. ואף בעת עוסקו בדברים ההם בעתים המוכרחים כמו לאכול ולשתות וקדושת הזיווג וכדומה. לגודל הבערת אש בלבבו לבוראו לא יערב לו קיחת האוכל לפיהו ולא ירגיש טעם במאכלו. כי מוחו ולבו וכל אבריו וגידיו וכל עצמיותו מצומדים וקשורים בחבלי עבותות האהבה בחשוקה נפלאה לה' אלהיו. וכמו באדם אם יגיע לו שמחה פתאום כמו מציאת הון רב או כאשר יראה בנו החביב עליו שלא ראהו כמה שנים. אז מגודל השמחה והתשוקה שיש לו לדבר ההוא לא יבוא לו כלל על מוחו מענין אכילה ולא ירגיש כלל אם הוא רעב או צמא או לא. ואפילו כשיאכל בעת ההוא לא ירגיש כלל מה הוא עושה לרוב אש התאוה הבוערת בו לדבר אחר. או אפילו בפחיתות, אדם שיש לו גיעגועין לאשה יפה. אז נפשו חומדת ומשתוקקת לזה עד שישא תמיד זאת על מחשבתו, ולא יגש לבו אז לשום תאוה אחרת אפילו לאכילה ושתיה, כי תשוקתו בוערת בו. וכן להבדיל להבדיל וכו' במי שבוער בלבו תשוקת חמדת הבורא אז הוא בטל במציאות נגד התאוה הלזו. וכל מוחו ולבו וכל עצמיותו כולם מצומדים וקשורים רק לחמדה הזו עד שלא יערב לו ולא יעלה על רעיונו שום חמדה ותשוקה אחרת. וזה הוא השונא את הרע ממילא כמו שאמר הכתוב (תהלים צ"ז, י') אוהבי ה' שנאו רע וגו'. ואומר (תהלים מ"ה, ח') אהבת צדק ותשנא רשע. כי ממילא כאשר יבער בו זה האהבה לה', ישנא את הרע בתכלית השנאה ויהיה נבזה בעיניו נמאס כל תאוות הגשמיות. וזה היה בחינת אהבת אברהם אבינו שקראו הכתוב (ישעיה מ"א, ח') אברהם אוהבי. שהיה האהבה תקועה בלבו בל תמוט עולם ועד. ולא שכח אותה אף רגע אחת רק תמיד היה בוער בלבו זאת האהבה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:3)

**ואפשר** על כן נקרא שמו אברהם אהב רם שבו היה אמיתת האהבה לרם על רמים. ואכן כי לא יגיע האדם אל בחינת האהבה הנפלאה הלזו אם לא יוקדם אליו בחינת היראה השורפת כל התאוות ביראה ורתת וחלחלה. כי היראה נקראת זה השער לה' שהוא השער להכנס בה לאהבת ה' וכמאמר חז"ל (שבת ל"א:). משל למי שמסרו לו מפתחות הפנימים ולא מסרו לו מפתחות החיצונים בהי עייל וכו'. כי בעוד שלא יגיע האדם לגדר האהבה הזו, אם לא תוקדם לו היראה היה ח"ו בא לידי עבירות וימרה את פי ה' וממילא שוב לא יגיע לאהבה. רק כשקדם לו היראה השורפת התאוות שנשמר מכל דבר רע אז אפשר שיגיע לאהבה הזו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:4)

**בחינה** השניה היא, שאין לבבו בוער בקרבו בכלות נפשו לאהבת ה' כאמור. ואך על כל פנים לבו בריא כאולם מלהטות מדרכי ה' ועבודתו. ולא יעבור עבירה במזיד ברצון נפשו בשום אופן. כי פחד אלהים לנגד עיניו ויראתו ואהבתו תקוע בלבבו שלא יעבור במזיד. רק שאין לבו עליו להיות בוער תמיד באהבה עד שלא יושכח מאתו אהבתו ועבודתו. רק לפעמים יושכח מלוח לבו פחד אלהים ואהבתו. ואז יוכל לבוא לידי עבירה בשוגג שישכח אם זה עבירה היא. אבל אם יזכור בשעת מעשה מזכרון ה' אלהיו כי הוא צוה שלא לעשות הדבר הזה ודאי לא יעשנה בשום אופן. ואל האדם הזה לא יבוא היצר הרע למולו בשאט בנפש לומר לו צא ועבור עבירה זו כי יודע שלבו עליו בזה ויש לו כח וממשלה עליו שלא יציית אותו למרות עיני כבודו ברוך הוא בדבר שאסור לעשותו. רק יבוא אליו בדברי פתוים שקרים וכזבים בחלקת לשונו: למשוך אליו העון בחבלי השוא, להתיר לו את האיסור בערמותו, ויגיד לו כי עוד עושה מצוה בזה. כאשר מצינו בשאול מלך ישראל (שמואל-א, ט"ו). שבודאי לא היה עובר את פי ה' ברצונו. רק שהטעהו יצרו שעושה מצוה בזה לרחם על האכזרים. או כבחינת שלמה המלך ע"ה שאמר (סנהדרין כ"א:) אני ארבה ולא אסור ועבר על רצון ה' בהטעות יצרו. כי אליבא דאמת מי כהחכם יודע פשר דבר יותר מהקב"ה כי הוא אמר וצוה שלא לעשות ואיך ישוער חכמת אנושי להתחכם על ה' לעבור על רצונו. רק שהיצר הרע מפתה אותו וממשיך לב האדם לרצונו. (ועיין בדברינו בפרשת בראשית בערמות הנחש כמה וכמה פתויים וערמימות היה בדבריו כדי להדיח אשה יראת ה' מאת אלהים עיין שם).


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:5)

**ובחינה** השלישית היא, באדם אשר אין לבו נכון בטוח שיוגבר בלבבו אהבת ה' על אהבת תאות חמודת עולם הזה ותענוגיו, ולפעמים אף שיודע שזה עבירה היא, והוא מצווה ומושבע ועומד מהקב"ה שלא לעשות הדבר הזה בלא תעשה דאורייתא, או דרבנן, אין יכולת בידו להגביר אהבת הבורא ויראתו על תאות לבבו, והתאוה בוערת בלבו עד אשר יעבור על רצון קונו במזיד לתיאבון בעבירה קלה או חמורה. או מה שאדם דש בעקביו לגודל ההרגל בה, אף שיודע שזה עבירה היא, לא ימנע עצמו מלעשותה. ולזה, לא יבוא היצר הרע בפתויים ושקרים רק יבא אליו בפה מלא קום עבור העבירה הזו כי טובה היא ונפשך מחמדתה ומתאותה. ובעוונותינו הרבים רבה עתה בחינה זו רחמנא ליצלן בעבירות הרגילים כמו לשון הרע ורכילות וליצנות וגאות ולא תקום ולא תטור ולא תשנא אחיך וכאלה רבות עבירות עצומות וחמורות, והעולם דשין עליהם. וקצת בעלי תורה יודעים שזה עבירה הוא. ובוראינו הזהירנו על ככה ואף על פי כן לא ימנע מלעשותם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:6)

**ועל** זה אמרו חז"ל (שבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו וכו' יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה והולך ועובדה אמר ר' אבין מאי קרא (תהלים פ"א, י') לא יהיה בך אל זר וגו' איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע וכו' עד כאן. כי בחינה זו נקרא אל זר. שהזר שבלבו הוא קשה וחזק ממנו ו"אֵל" קשה הוא, כמאמר חז"ל (בבא בתרא פ"ח:). שלא יעצור כח לעמוד נגד יצרו אף שיודע שזה עבירה הוא. ואמנם ערמות היצר הוא בלתי שיעור. כי לא יבוא עליו פתאום לומר לו לך עבור עבירה חמורה מגילוי עריות או עבודה זרה כי לא יצייתו לזה פתאום. רק יחטפנו בעבירות הנראים קלים כמו עוון הכעס והגיאות וכו' כאשר זכרנו, ואם האדם יצייתו לזה לעבור עליהם אף כשיהיה ה' נגד עיניו. ימשכנו מעט מעט לעבור על כל עבירות שבתורה החמורות עם הקלות. ולזה אמרו המקרע בגדיו בחמתו וכו' אל ידמה בעיניך שזה דבר קל הוא כיון שעבירה זו לא נזכרה בתורה שבכתב מפורש, כי אם חז"ל החמירו בה, וכדומה מפתוי היצר. לא כן תדמה, כי יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו וכו' היום אומר לו עשה כך וכו', כלומר כיון שהיא על בחינה שלא יוכל להתגבר נגד יצרו בדבר הקל שבקלות מוכן הוא לעבור כל עבירות החמורות. לפי שתחילה ימשכנו בחבלי השוא ואחר כך וכעבות העגלה חטאה. ולמחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה והולך ועובד כי זה הוא אל זר שבגופו וכו', וכיון שכוחו חזק בלבו שלא יוכל להתגבר עליו מה לי עבירה קלה או חמורה וכשם שאינו יכול להתגבר עליו בקלה כך לא יוכל להתגבר עליו בחמורה. ואפשר על זה הזהירה התורה ואמרה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. פירוש על כל פנים זו המדה לא יהיה בך, שתתגבר בך בחינת אלהים אחרים גם על פני. פירוש שגם בעת שיהיה נגד עיניך זכרון בוראך ויראתו ואהבתו, יתגבר אלהים אחרים בך ותעבור העבירה על פני. על כל פנים זה לא יהיה בך. כי זה הוא המדה היותר גרועה והיא המביאה לעבירה החמורה שבחמורות והוא עבודה זרה בחינת אלהים אחרים ששקולה כנגד כל עבירות שבתורה. כמו שאיתא (בחולין ה'. וברמב"ם סוף הלכות שבת עיין שם). והנה על בחינות הללו אמרו חז"ל (ברכות ה'.) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה וכו' עד כאן. כי אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו להסיתו בריש גלי לומר לו בפה מלא לך עבור עבירה. הנה תחילה יעמוד כנגדו בבחינת האהבה לה' ויעסוק בתורה שהוא (משלי ה', י"ט) אילת אהבים ויעלת חן. והעוסק בה לשמה ניתוסף בלבו אהבה וחמדה ותאוה למקום ברוך הוא. כי על כן ניתנה התורה בימין וכמאמר הכתוב (דברים ל"ג, ב') מימינו אש דת וגו' להראות שהיא בחינת האהבה המלמדת לאדם דעת. ונאמר בה (תהלים י"ט, י"א) מתוקים מדבש ונופת צופים. ואדם אשר זוכה לטעום אור האהבה לה' אשר מונח בה. ממילא בטלים ממנו בחינת הרע ותאוות רעות. אי אזיל, מוטב. ואי לאו, שכבר גדול כל כך כח היצר הרע בו עד שזה אינו מועיל לו להעביר התאוה ממנו ולהתגבר עליו. יקרא קריאת שמע שהוא בחינת אהבה היותר גדולה בבחינת מסירת נפש לה'. ויזכור כי עיקר הקריאת שמע הוא שצריך האדם ליחד עצמו וכל אבריו בכלל ובפרט לה' שלא יעשה עם כל אבריו במחשבה ודיבור ומעשה כי אם דבר הנוגע לעבודתו. כי כאשר יעשה דבר חוץ לעבודתו, אז ח"ו יפריד עצמו ויצא חוץ מיחודו ואחדותו יתברך שמו ונעשה ח"ו ככופר בעיקר. אשר על זה ודאי צריך למסור נפשו בד' מיתות בית דין ויהרג ואל יעבור. אי אזיל באהבה הזו, מוטב. ואם לאו, יזכור לו יום המיתה שהוא בחינת היראה המגושמת שלא ימות על ידי עוונו, ולאו דוקא מיתה כי אם כל בחינת היסורין בכלל הזה מיסורי עוני או נגעים וחלאים רבים ונאמנים ומיתת בנים רחמנא ליצלן או עונשי גיהנם קשים ומרים. ויראה הגשמית שהוא יראת עצמו שלא יגיענו רעה, משבר ומכניע כח גשמיות התאוה ושומר נפשו ורוחו מלעבור העבירה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:7)

**ולזה** אמר הכתוב (משלי א', ח') שמע בני מוסר אביך וגו'. התחיל מבחינה העליונה אשר הזכרנו למעלה שתחילתה יראה תתאה השורפת כל התאוות עד הגיעו לבחינת קו האהבה אהבה עזה ונאמנה בוערת כרשפי אש עד שהרע שנאוי ממילא בתכלית השנאה, וידוע מאמר חז"ל (קידושין ל':) שהבן ירא מהאב יותר מהאם, ואוהב לאמו יותר מן האב ועל כן אב ואם הם בחינת יראה ואהבה (כן הוא בדרך האמת שסוד דחילו הוא באבא ורחימו הוא באימא כנודע מכתבי האר"י ז"ל) ועל כן שמע בני מוסר אביך, שתרגיל עצמך תחילה במוסר האב שהוא בחינת היראה המבערת כל הקוצים והמחשבות זרות והרהורים רעים ותאוות הזמן, אבל לא תספיק עצמך בזה, רק אחר כך אל תטוש תורת אמך בחינת קו האהבה הגדולה הנפלאה לה' להתלהב אליו ביקד יקוד אש תמיד לא תכבה כבחינת אברהם אוהב ה'. ולזה אמר כי לוית חן הם לראשך וגו' כי כאשר תהיה בבחינה זו אז יהיה אצלך כל בחינת תורה ומצוות לוית חן לראשך וענקים לגרגרותיך. לא כאלו המוזכרים בתיקוני זוהר שהתפילין עליהם ח"ו כשור לעול וכחמור למשאוי רק אדרבה כאשר יקח התפילין בידו ויזכור כי הוא עומד לפני מלך גדול ונורא מלך המלכים ברוך הוא, והוא מצוהו לעשות לו בביתו לפניו איזה שירות, ודאי אשר יחטוף לבו בזוכרו זאת ועושהו בכל מגמתו ומחשבתו ושמח בזה כמוצא שלל רב באין שיעור וערך, והתפילין הם עליו ככתר על ראשו ופאר ועטרה עליו, ואילו היה יכול היה מוסר נפשו לה' במה שזיכהו לעמוד לשרת לפניו ברגע ההוא, ולא נאריך בזה וידוע קצת ליודעי דרכי אהבה ועבודה לה'.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:8
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:8)

**ואחר** כך אמר נגד בחינה השנית הקטנה ממנה בני אם יפתוך חטאים, פירוש אם אתה בדרגה זו שיבוא היצר הרע להתגרות בך להסיתך לסור מאחרי ה', ואכן כי לא יבוא כי אם בדרך פתוי שכתב הרמב"ן ז"ל (בפרשת משפטים) שבחינת הפתוי הוא על דבר שקר ומרמה עיין שם (בפסוק (כ"ב, ט"ו) כי יפתה איש בתולה). כי יודע שלא תעבור עבירה במזיד בשאט נפש, רק שיפתך בדברי שקריו וכזביו לומר לך כי זה מצוה הוא וכדומה כמו שכתבנו למעלה, בזה אל תאבה, פירוש אל תאבה ולא תשמע לו כלל לעבור על דבר האסור מדאורייתא או דרבנן בשום אופן, אף שיראה לך כי זה מצוה הוא, כי לא יתחכם אדם על אלהים בשום אופן. ודבר שאסרה התורה לא תחפש צדדי מצוה על זה (רק במקום שהתירה התורה בפירוש ענין זה כמו (בבא מציעא פ"ז.) לשנות בדברי שלום וכדומה מה שנמצא מפורש שמותר בזה, ואך שישים היטב עיניו ולבו אם רק מכוון לשם ה' לקיים מצוותיו, או אם מתערב בזה איזה תאוה וחמדה בלב לתאוותו ולהנאתו, והבן). אבל אם יאמרו לך לכה אתנו, זה הוא בחינה השלישית שבא אליו בפירוש קום עבור עבירה, וזה לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם, כלומר שאומר לך כי חנם הוא ואף על פי כן מסיתך לעבור עליו ואז בני אל תלך בדרך אתם וגו', עד את נפש בעליו יקח, בחינת יזכור לו יום המיתה, עונשים קשים ומרים בעולם הזה או בעולם הבא ומיתתו, ואז תוכל להכניע אותו בזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:9
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:9)

**והנה** בחינה זו של יזכור לו יום המיתה אמרוהו חז"ל לבסוף ולא אמרוהו בתחילה אם רואה וגו' שיצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה. לפי שבאמת בחינה זו קטנה וקלה כמות שהיא, והיא דרגה התחתונה שבתחתונות, כי אין זה כלל יראת אלהים כי אם יראת עצמו שירא מעצמיותו שלא יגיענו עונש, ואין זה עבודת אלהים כי אם עבודת עצמו, והוא גרוע, כי לא נברא כי אם לעבוד את ה' ולא לו. ועוד לא טובה היא לו כי אם עבודתו אינו הולך רק בבחינת יראת הדין והעונש, אז ח"ו מתנהגים עמו בקו הדין והפחד, מה שאין כן כשעבודתו הוא בבחינת האהבה, שמתנהגין עמו בחסד וברחמים. ועל כן אמר תחילה יעסוק בתורה וכו' כי אם יכול להתגבר בבחינת האהבה מה טוב. ואך כשלא ילך מאתו, ודאי ילך על כל פנים בזה, ולא יעבור העבירה, שלא יוכל לסבול כח הדין בעבירה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:10
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 20:20:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/20:20:10)

**וזה** שאמר הכתוב כאן לא תעשון אתי אלהי כסף, פירוש שלא יגדל בעיניך כח התאוות והחמדות (כי כסף הוא התאוה מלשון כי נכסוף נכספתי כנודע) עד שיהיה אתי ח"ו בבחינת אלהים אחרים על פני, שאף כשיהיה לזכרון בין עיניך גדולתי אהבתי ויראתי, לא תוכל להתאפק להתגבר על תאוותיך, ואז ואלהי זהב לא תעשו לכם פירוש שלא תצטרכו להזכיר לכם בחינת אלהי זהב שהיא בחינת הגבורות החזקות והדין הקשה (כי הגבורות מכונים על שם הזהב על דרך (איוב ל"ז, י"ב) מצפון זהב יאתה כנודע) שהוא דרגה תחתונה וגרוע מאוד, וגם ואלהי זהב לא תעשו לכם שלא יתנהגו עמכם בבחינת הגבורה והדין כשאתם תתנהגו כן, רק תראו לעבוד את ה' באהבה ויראת הרוממות ואז וימינו תחבקני ושלום עלינו ועל כל ישראל אמן.