## Be'er Mayim Chaim, Exodus

###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:1:1)

**ועשית** מזבח מקטר קטרת וגו'. הנראה לבאר קצת במעשה המזבח הזה ותכונותיו קרוב להדרך שדרכנו בו במלאכת הארון והשולחן (למעלה בפרשת תרומה) כי הנה נודע מכתבי קודש מרן הרב האר"י ז"ל (בפרי עץ חיים בכוונת הקטורת) שי"א סמני הקטורת הם עשר ניצוצות של קדושה שירדו בקליפה עם אור המקיף הרי י"א ועל ידי הקטרת הקטורת אנו מעלים עשר ניצוצות הללו אל הקדושה בכל יום ויום מעט לפי ערך ההכנה וערך הקדושה ובכל יום מתבררים ניצוצין אחרים והכל בבחינה אחד עשר הללו כידוע. והנה ידוע אשר עיקר הבירור הוא על ידי הזעיר אנפין שהוא המברר, ועל כן בכל יום מימי השבוע מתבררים בירורים ולא בשבת שאין שם בחינת בירור, ועל כן בורר הוא אחד מהל"ט אב מלאכות האסורים בשבת כידוע, לפי שבשבת הוא שליטת המלכות ולא הזעיר אנפין ואין הבירור נעשה על ידה כי אם על ידו דוקא כמו שאיתא בדברי הר"ב ז"ל (בפרי עץ חיים פרק ז' משער התפילה ובליקוטי תורה בהר). ולזה אמר כאן ועשית מזבח מקטר וגו' מזב"ח חושבן א"ל הוי"ה שבעולם היצירה בחינת הזעיר אנפין שהוא המברר, ועל כן שמו מזבח להורות על בחינת הבירור שנעשה בו על ידי שמות אל הוי"ה חושבן מזבח. ועל כן עצי שטים תעשה אותו, שכבר הודענו למעלה (שם אצל הארון והשולחן) ששטים הוא מספר שטן עיין שם. וכאן ודאי שבא להורות על העלאת הבירורים מתוקף הקליפה, לקחו עץ שרומז עליו להעלותו בקדושה כי מניה וביה אבא שדי ביה נרגא כמאמר חז"ל (סנהדרין ל"ט:) או ירך מתוכה מסרחת שדוד שבא ממואב נקם נקמתם, וכן עץ שטים שבחושבן שטן כשנתעלה אל הקדושה הוא המברר ומוציא בולעם מפיהם והוא על ידי החרב נוקמת נקם ברית בסוד וחרב פיפיות בידם שהוא החרב להרוג המזיקים בסוד ד' ההין שבשם ב"ן שבג' הציורים שיש לה' מצטרפים ועולים לב' פעמים פה וזה וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה וגו' (תהלים קמ"ט, ו') הכל כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל (בכוונת קריאת שמע שעל המטה). והנה ב' פעמים פה הוא חושבן עצי, שכשנלקח אל הקדושה אז נעשה עצי שטים שעצי הוא החרב פיפיות להרוג השטן שבחושבן שטים. וגם כי עצי שטים ראשי תיבות ש"ע המורה לש"ע נהורין המאירין מן בחינת הפנים העליון שהוא ב' פעמים א"ל במילוי, שעל ידו מתבררים הבירורים דקדושה (כמו שאיתא בכוונת האכילה) והנשאר עוד מעצי שטים עם מילוי האותיות עולה לחושבן ב' פעמים פה הנזכרים בסוד חרב פיפיות שעל ידי הש"ע נהורין שבראשי תיבות עולים ניצוצי הקדושה והנשאר הוא חרב פיפיות להרוג הקליפות. אשר על כן אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:2:1)

**אמה** ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה. כי מודעת לכל משכיל שכל הבירורים שעולים מהקליפה היא בבחינת הרפ"ח ניצוצים שנפלו בקליפה בעת שבירת הכלים בסוד ורוח אלהים מרחפת מ"ת רפ"ח שרפ"ח ניצוצין נפלו שם וזה כל בחינת הבירור. וכבר כתבנו שאמה רומז לשם ע"ב כי אמה חושבן מ"ו הוא מילוי ע"ב (כמו שאיתא בכוונת המזוזה) וד' פעמים ע"ב הוא רפ"ח כידוע ועל כן היה זה המזבח אמה מרובע לכל צד, ונמצא שהיה סביבו ד' אמות, אמה לכל רוח, ורומז על ד' ע"ב חושבן רפ"ח להעלות על ידי בחינת בירורי הרפ"ח ניצוצין. ואמתים קומתו רומז על העלאת המיין נוקבין שבהבירורים האלו והורדת המ"ד על ידיהם, והנה עשר ניצוצות העולם שכל אחד כלול מעשר הוא מאה, ונגדם יורד הברכה האמיתית שהוא בסוד מאה שערים, כמו שכתבנו למעלה, שעל כן היתה הקטורת מעשרת למאוד (יומא כ"ו.) מפני שירד הברכה לעומתה בסוד מאה שערים ואז ויברכהו ה'. ואמה הוא אותיות מאה כנזכר למעלה ועל כן היה אמתים קומתו לרמז על שני האמות אמה העולה למעלה מעשר ניצוצות עשר פעמים עשר, ואמה היורדת למטה בסוד הברכה במאה שערים הרי אמתים קומתו. ולזה,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:3:1)

**וצפית** אותו זהב טהור. כבר כתבנו למעלה שזהב טהור רומז על העלאת הגבורות דקדושה למקומם, ונודע אשר אחיזת הקליפות אינו אלא בגבורות, כי בחסדים אין להם שום אחיזה, ועל כן הניצוצות הללו שירדו לקליפה כולם בסוד הגבורה הן. והעלאת הגבורות למקום הזך והטהור נקרא זהב טהור כי זהב מבחינת הגבורה הוא ומצפון זהב יאתה (איוב ל"ז, כ"ב) כנודע וכאשר כתבנו למעלה. ועל כן ועשית לו זר זהב סביב, לרמז שקודם כוונת העלאת המיין נוקבין למעלה מוכרח האדם לכוון להוריד על כל פנים איזה שפע אור כל דהוא, וזה הוא הכנה שעליו יוכל לעלות המיין נוקבין ואחר כך יוריד אתו האורות הנכונים וזה רומז לזר זהב מלמעלה שתחילה ימשיכו איזה אור קטן מלמעלה והכל כמו שכתבנו שם (במעשה שולחן). ולזה אומר,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:4:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:4:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:4:1)

**ושתי** טבעות וגו'. כבר כתבנו למעלה שם שהטבעות רומזים להעלות הדבר ההוא למעלה כי לכן נעשו לשאת אותו בהם עיין שם. וכאן ירמוז על שני בחינות הזיווגים הנעשים למעלה שעל ידיהם מתעלים ומתבררים הניצוצות בהקטרת הקטורת, והוא יחוד הוי"ה ואהי"ה שהוא אבא ואימא ויחוד הוי"ה ואדנ"י יחוד זעיר ונוקביה ונקבה, שעל ידי היחודים הללו מתנוצצים ועולים כמו שאיתא שם בכוונת אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו וגו' שרומז לשני הזיווגים הללו ועל כן נעשה לו שתי טבעות לשאת אותו לרמוז על שנים הללו שהם הנושאים אותו, ולזה אמר ושתי טבעות וגו' תעשה לו מתחת לזרו וגו' כי קודם צריך להיות בחינת הזר זהב להוריד ולהמשיך איזה אור מלמעלה שיהיה זה הכנה להבירורים לעלות ועל כן מתחת לזרו תעשה הטבעות כי אז יוכלו הטבעות לשאת אותו ביחוד שני הזיווגים הנזכרים. ולזה,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:5:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:5:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:5:1)

**ועשית** את הבדים עצי שטים. גם זה כאשר כתבנו שם שהוא להתכלל ולהתיחד עם כל ארבע מינים מצבא הארץ להעלות את כולם בסוד הבירורין הכל כאשר ביארנו שם ומשם תלמדם לכאן. ואחר כל אלה הנה,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:7:1)

**והקטיר** עליו אהרן וגו' בהיטיבו את הנרות יקטירנה וגו'. כי העלאת הנרות היו רומזים על היחוד השלם הנזכר שהם אבא ואימא וזעיר ונוקביה שהם הוי"ה ואהי"ה הוי"ה אדנ"י שהוא כללות כל היחוד, רק שהנרות היו מורים על יותר פרטי שנרמז בו גם יחוד החסד וגבורה על ידי התפארת המכריע שהוא הוי"ה ואלהים שמספר כל אלו השלושה הם גימטריא נר, רק שהיחוד החסד גבורה תפארת נכלל ביחוד זעיר ונוקביה כידוע, ועל כן לא היו צריכים אלא לשתי טבעות להעלותם. רק שהקטרתם היה אחר העלאת הנרות שהוא היחוד הנזכר רק יותר פרטי, ושמן וקטרת ישמח לב (משלי כ"ז, ט) וכשמתיחדים האורות למעלה אז עולים ומתבררים כל בחינת ניצוצי הקדושה מן הקליפה לשוב אל חיק אביהם כנודע מכוונת התפילה להרוצה לעמוד על סודה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:8:1)

**ובהעלות** אהרן את הנרות בין וגו'. הנה מרן האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה זו) כתב כאן שראשי תיבות א'ת ה'נרות ב'ין ה'ערבים הוא אהבה וכו' עיין שם לפי דרכו בסודות אלהינו יתברך שמו, ואמנם גם בסוד עבודה שבלב באמת, ירמוז כאן תיבת אהבה, על פי אשר כתבנו במקום אחר על פסוק בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, כי ידוע מאמר חז"ל (תנחומא ומובא בילקוט רמז שע"ח) בפסוק הלז לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך וכו'. כי הנה נודע שכל השפעתינו מן עולם העליון אינו כי אם על ידי האתערותא דלתתא לפי ערך האתערותא שעולה ממטה בעשיות המצוות במחשבה ודיבור ומעשה באהבה ויראה ושמחה, כי אם האדם עושה המצוה כמצות אנשים מלומדה כגולם שאינו נותן לב כלל למה הוא עושה ומה הוא עושה, ואך מחמת שהורגל כך מנעוריו וראה גם ראה מאביו כן וממיודעיו והולך ועושה כמעשיהם בלא לב ולב, ומחשבתו קשורה אז וצמודה בחפציו ועסקיו מהבלי הבליו שאין בהם מתום, הנה המצוה הזו נשאר גולם בלתי חיות והוא כנפל אשת בל חזו שמש (תהלים נ"ח, ט'), ונשארת למטה בארץ ולא פרחת לעילא כי כל מצוה דלא אתעביד בדחילו ורחימו דמאריה לא פרחת לעילא כמו שאיתא בתיקוני זוהר (תיקון י', כ"ה:) וכבר דברנו מזה למעלה תדרשנו משם ויונעם לך.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:8:2)

**ואמנם** כשאדם מדליק בלבו. אש של מצוה לזכור כמה וכמה זכה הוא בזכות שאין לה קץ לעשות אחת ממצוות ה' אלהיו, הלא כמה וכמה אלפי אלפים רבוא רבבות עולמות וכתות כתות שרפים ומלאכים וחיות הקדש מיחלים ומצפים וממתינים אולי יגיע להם איזה שליחות ממלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו, והקב"ה עוזב את כל אלה לצד שהוא חפץ במצוות הנעשים מהארץ וכל צבאיה בכדי לקרב את הארץ ויושביה אליו להעניקם מזיו ברכותיו ולהשפיע להם מטובו, ואין זה בשמים ממעל. ואם יצייר האדם בנפשו שמלך הגדול ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא עומד עליו ורואה במעשיו ומצוהו לאמר בני עשה לי דבר הזה שאתענג מזה ואקבל נחת רוח, הלא כארי ישאג וככפיר יתן קולו שלא בקול אדם כלל לומר אלך ואעשה כאשר צוני ה' אלהי במסירת גופי ונפשי ורוחי ונשמתי ולא יעצרנו ולא יעכבנו גשם ושלג מן השמים ולא ישמע לקול שרים ושרות ולא ימנעהו דבר מה שבבית או בחוץ מאשה ובנים וממון ולא ירגיש כלל אם הוא בגוף לרוב האהבה והחמדה והתשוקה העריבה והחביבה למצוות ה' אלהיו לעשות לו נחת רוח. ובפרט כאשר יזכור כמה עולמות בונה במצוותיו כמה יחודים וצרופים וקשוטי השכינה והתיחדות מאורות אלהינו יתברך בשמים הם הספירות הקדושים מתיחדים על ידי מצוותיו הנעשים באהבה, אז ודאי ודאי יבער אהבתו לאין קץ ממש לאהבת ה' אלהיו, וממילא יפול עליו יראה ופחד כשיזכור המעשה הגדול והנורא שהוא עושה עתה בשמי השמים, וכמה עולמות לאין קץ עומדים ומצפים ותכלינה עיניהם לראות במעשה המצוה הלז שהוא עושה והוא עומד בין כולם ומיחדם ומקשרם לצור עולמים ברוך הוא לגרום אורות עליונים והשפעות וברכות להם, ודאי חיל ורעדה יאחזנו ובגילה ורנה שהוא זוכה לעשות כזה (ועיין בדברינו למעלה שם שהרחבנו הדיבור בזה קצת בדרך אחר והכל אמת).


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:8:3)

**ולזה** כאשר הוא מדליק בלבבו חיות ואור לאהבה את ה' בעשיית מצוותיו ולירא ממנו, כן הקב"ה מדליק למולו אורות עליונים מוחין עילאין להשפיע על האדם הזה להוסיף לו אורות על אורות ומוחין על מוחין עד אין קץ. ועל כן כתב האר"י ז"ל (בכוונת הקריאת שמע) שמלת ואהבת גימטריא ב' פעמים אור, כי אחר קיום האדם מצות עשה של קריאת שמע שהוא ענין מסירת נפשו לה' אל אמת באהבה וחמדה ותשוקה נפלאה להתדבק במחיה החיים ברוך הוא, והוא חושק ורוצה מאוד בכלות נפשו לאלהים לקפוץ ולצאת מגוף העכור הלזה ולהתדבק במקור החיים במאורות אלהינו יתברך, רק שבעל כרחך אתה חי וכו', (אבות סוף פרק ד'). ולמול האור הזה ודאי שהקב"ה מעורר נגדו באור העליון כאשר יוכל האדם הזה לשאת בנפשו, ואז האורות הללו שהוא האור העולה מהאדם למעלה והאור היורד מאלהותו יתברך שמו למטה, מתיחדים ביחוד גמור ואמיתי ונעשין אחד שהוא מספר אהבה כנודע. כי כל בחינת אהבה רומז על התקשרות שני דברים בדיבוק אמיתי לאחד חושבן אהבה. ועל כן שני האורות נרמזים במלה אחת ואהבת שהוא שני פעמים אור להורת על זה ששני האורות מתיחדים לאחד בבחינת האהבה האמיתית. ולזה אומר הכתוב שם בהעלתך את הנרות שהוא לשון עלייה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה כפירוש רש"י כלומר כי בעת הדלקת הנרות צריך להיות השלהבת יה עולה מאליה ברשפי אש מלב הכהן גדול המדליק את הנרות לרוב עריבות נעימות ידידות חישוק המצוה יבער בעצמו באש להבה אכלה סביב לאהבת קונו בעשיית מצוותיו, ואז אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כלומר אל מול פני המנורה שלמטה שהדליק אהרן יאירו נגדו שבעת הנרות העליונים הידועים שהם שבעת ימי הבנין שהם כללות כל העולם ובהם מתנהגין כל העולמות בשפע האורות וברכות אלהינו יתברך, כי כאשר הם מאירים אז יורד השפע לכל העולמות עליונים ותחתונים כנודע. ולזה אמר הכתוב כאן ובהעלות אהרן א'ת ה'נרות ב'ין ה'ערבים ורשם בראשי תיבות אהב"ה להעיד על אהרן קדוש ה' שכל כך היה מדליק והולך בשלהבת להבת אש לבבו לעורר אהבה וחיבה בכשרון המעשה ביחוד לשם ה' עד אשר גרם במעשיו שאור העליון נתעורר נגדו באהבה וחיבה עצומה ושניהם נתיחדו באהבה. אורו שהעלה, עם אור העליון, עד אשר היו לאחד וזה מורה על עשותו המצוה באמת לאמיתו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:8:4)

**ואמר** הכתוב את הנרות, שמלת את לכאורה מיותר והיה די לומר ובהעלות אהרן הנרות שגם כן היה ראשי תיבות אהבה. לכלול בזה גם שאר כל מצוות התורה הנרמזים באת (שאת מורה על כ"ב אותיות התורה מא' ועד תי"ו כידוע) שבכל המצוות אם אדם משמר את נרו של הקב"ה אשר בלבו להדליקו ולהעלות הלהב בעשותו אחת ממצוות ה', כי הלא כל ישראל מוכנים לאהבה את ה' שהרי נשמתן הוא חלק אלוה ממעל והנשמה היא הנקראת נר כמו שכתוב (במשלי כ', כ"ו) נר ה' נשמת אדם לפי שהיא דולקת ומתלהבת אל ה' לשוב אל חיק אביה כבראשונה רק שהאדם צריך להדליקה ולהעלות הלהב מאליה, כי הרי אם יעמוד תיבה מלא נרות שלימים שאינם בוערים בבית הנה יהיה בבית הזה חשך אפלה אף שעומדים בו כמה נרות, ואם יקח נר אחד וידליקנו יאיר את הבית כולה. כך הנשמה הנקראת נר, לצד שהיא מונחת בגוף העכור הרי היא ככבוי שצריך האדם להדליקה ולהבעיר בה את האור. וכן כל המצוות נקראים נרות כמאמר הכתוב (משלי ו', כ"ג) כי נר מצוה וגו' אבל האדם צריך להדליקן שיעלו לה' אלהיהם בלהב העולה מלב איש. ואם האדם משמר את נרו של הקב"ה לעשות כל המצוות בנר ה' נשמת אדם ובנר מצוה אז יאיר לנגדו אור בהיר בשחקים ואור שלמטה מתיחד ומתדבק באור שלמעלה ונעשה בחינת ואהבת ב' פעמים אור בבחינת אהבה לאחד.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:8:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:8:5)

**ועל** כן משה רבינו בתורתו סמך תיכף אחר פסוק ראשון של שמע ישראל ואהבת וגו' ולא הפסיק ביחודים של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, להורות שתיכף כשזוכה אדם לקבל עליו עול מלכות שמים במצוה זו באחדות אמיתי שמיחד עצמו עם כל אבריו לה' שלא יזיז אבר מאבריו לא הלשון והדיבור ואף לא המחשבה ומכל שכן המעשה בלתי למצוות ה' או דבר הנוגע לעבודתו לא זולת, באהבה ושמחה, אז תיכף יבא האור שלמעלה נגדו להתיחד באורו ונעשה בחינת ואהבת לשני פעמים אור הללו. וזה היה דוקא לגבי משה שיראה מלתא זוטרתי היה לגביה (ברכות ל"ג:) וממילא גם האהבה כמו כן, כי יראה ואהבה הם תרין ריעין דלא מתפרשין ומי שמגיע לבחינת היראה השלימה הטהורה נמצא שם בודאי בחינת אהבה כנודע. ולזה הציג תיכף אחר שמע ישראל ואהבת לפי שתיכף האור שלמעלה נגדו. ואמנם יעקב אבינו בדורו שלא מלתא זוטרתי היה לגבם וביותר שהיה קודם מתן תורה ועדיין לא היה אז יחוד השלם למעלה בשום פעם כידוע הוצרכו הם לעורר האהבה גם מבחינת היחוד של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בחינת יחוד בת המלכה שהריחה ציקי קדרה ריח הטוב מבחינת היחוד של שמע ישראל ורצונה להנות גם כן מהיחוד השלם הלז, על כן הכניסה יעקב סמוך אל היחוד שתהא גם היא בצוותא עמו בהשתתפות האורות יחד. ועל כן אנו אומרין אותו בחשאי מחמת ששוב לא אמרו משה אחר מתן תורתנו ובאמת אנן צריכין לזה לכך אומרין בחשאי שלא יהיה נראה ההפסק כל כך ממצות היחוד של קריאת שמע לואהבת.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:1)

**כי** תשא את ראש וגו'. יש לדקדק במקרא קודש הלזה. א', אומרו כי תשא ולא כי תפקוד כאומרו להלן (במדבר ג', ט"ו) במטה בני לוי, וכמו שדייק בדברי הרב בעל אור החיים. ב', אומרו את ראש בני ישראל ולא את בני ישראל סתם, כי לא הראשים בלבד נמנו כי אם גם הגופים, ועוד להלן בכתובים יש לדקדק ולא נאריך. ויבואר על פי אשר כתבנו במקום אחר בחיבורנו (סידורו של שבת חלק ב' דרוש ד' פרק א' מאמר א') בביאור אומרם ז"ל (ויקרא רבה כ"ז, ב') בפסוק (איוב מ"א, ג') מי הקדמני ואשלם כלום אדם עושה מזוזה אלא אם כן נתתי לו בית כלום אדם נוטל חלה אלא אם כן נתתי לו עיסה וכו', ולכאורה הלא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כמאמר חז"ל (עבודה זרה ג'.) ואיך יעשה אדם באופן אחר להקדים לה' וכי יעשה לו מזוזה בלא בית או יפריש חלה בלא עיסה, ובקיצור מופלג נציג בזה כי מי שיש לו לב משכיל וירא וחרד על דבר ה', הרי מעשה התורה והמצוות הם העיקר בעיניו להיותו יודע בטוב שבשביל זה בא אל העולם הזה לסחור בכאן תורה ומצוות ומעשים טובים ודעתו לחזור למקום אשר נלקח משם, ושם כל דבר שבקדושה המעט הוא בכאן, שם המה אבנים יקרים נחמדים למאוד וכביכול מלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו מתעטר ומתפאר בהם ועושה אותם עטרה לראשו ומתענג מזה, וכל מצוה ומצוה גורם להשפעה כל מיני ברכות וחדוות ושמחות בכל העולמות שלמעלה ושלמטה, חוץ מהשכר המופלג עד אין קץ המוכן מאת אלהינו ברוך הוא בעד כל מצוה ומצוה שלא שזפתו עין רואה עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד, ג'). ועל כן בהיותו יודע זאת בטוב הנה בכל ימיו ימי חייו החרוצים על האדמה, אינו בהם כי אם כאורח שנטה ללון בעראי ולא בקביעות ודעתו ומחשבתו קשורה וצמודה שם בביתו להביא לשם את המינים אשר נשלח בעדם, וכאן בחפצי עולם הזה הם טפלים ונטפלין אליו לעשות את המוכרח לו ביותר שאי אפשר לו בלעדו כי הלא דבר רק וקל הוא בעיניו למאוד ואינו נחשב לו כל עסקיו וחפציו ומחמדיו לכלום, להיותו יודע שאין זה ביתו ודירתו, כי שם ביתו למעלה וכל מגמתו לבוא לביתו להיות לו מאומה בידו, שלא יחזור חלילה בפחי נפש, ועל כן בבוקר כשעומד ממטתו אינו עולה על רעיונו ומחשבתו כי אם העיקר לו מה שצריך לעשות בזה העולם והוא תורה ותפילה עבודת ה' באמת ואחר התפילה ושיעורין דאורייתא שמקיים מעת הקיצו משנתו עד אחר חצות היום ויותר, מהרהר בדבר מה את הנצרך לו בהכרח לקיום גופו ואז עוסק במלאכה או בסחורה שעה ושתים ושלוש כפי הנצרך לו על היום הזה ללחם וכסות לו ולנפש אשתו ובניו הנטפלין אליו, וגם שם דעתו מהומה לביתו לראות שלא יעשה שם איזה דבר מה שלא נכון בזה לחזור למקומו באיזה רמאות גניבה גזילה שקרנות חזקת דיבור אונאת מקח, קנאה לחבירו שיש לו יותר ממנו נקימה נטירה שנאת חנם גבהות גסות הרוח, או דברי איסור הנמצא ביושבי קרנות לשון הרע רכילות ליצנות חנופה שקר דברים בטלים, כי בכל אלה לא יבוא ח"ו ליראות את פני ה' אלהיו והוא ימסור נפשו אלף פעמים בארבע מיתות בית דין שלא יבוא לידי כך ח"ו, ומיד כשישתכר על פרנסת יום זה, יניח השוק וילך לעבודת ה' אלהיו או כשישתכר ביום אחד לפרנסת שני ימים, לא יבוא כלל ביום מחר לשוק כי להבל ותהו ועראי נחשב בעיניו כל עסקי עולם הזה, ולא ידאג ולא יצטער צרת מחר וכל אדם מובטח מאלהים על פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו כשירצה לחיות חיי צער בלחם ומים ובגד מה לכסות עצמם, ובלבד שישתדל בדבר מה על התחלה כאשר כתבנו מזה במקום אחר (ועיין בדברינו בפרשת בשלח בפסוק וימודו בעומר וגו').


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:2)

**וממילא** כיון שהעיקר בעיניו אינו אלא דרך ה', הרי גם חפצי עולם הזה הנעשים בעולם שנמצא בהם משני הדרכים עבודת ה' ועבודת עצמו, הנה בהמוני עם בני ישראל הנקשרים ונצמדים בכל גופם ומאודם בהבלי עולם הזה עושים הדברים עיקרם לשמם לשם עצמן להנאת גופו ותאותו, ודרך ה' שיש במעשה ההוא, לטפל ועראי נחשב בעיניו. והוא להיפוך שהעיקר בעיניו אינו אלא עבודת ה' שיש במעשה ההוא כי הוא העיקר בעיניו מעודו, והנאת גופו שיש שם להבל ותהו נחשב בעיניו כי לא הביט מימיו לעשות הדבר הזה עיקר בעיניו. וכמו למשל כאשר יבנה אדם בית לשבתו, הנה כמה וכמה מצוות ה' יש בבנין הבית כמו מצות מזוזה מצות מעקה, להכניס אורחים אל ביתו, לעבוד שם עבודת ה' בתורה ותפילה כראוי, וגם חפצי עולם הזה יש בבית כמו הישיבה בה וההנאה או להתפרנס מאתה וכדומה. הנה זה איש הבר ההמוניי אינו שם לבו כלל בעת הבנין אם יש בזה איזה עסק מצות ה' רק לבנות בית לצורכו לשבת בה הוא ואשתו ולהיות לו בזה תפארת מן האדם וכדומה מהבלי שטותי גורלי התאוה והיצר הרע בעולם הזה. והאיש המשכיל הוא להיפך אינו שם לבו כלל לתאות הנאת גופו שיש בזה כי הלא לא נחשב זה בעיניו לכלום, ומתחילה בעת הבית בהבנותו, אבן שלימה מסע נבנה לנסוע את הבית כולו לעבודתו יתברך לקיים בה מצות מזוזה ומעקה כי הלא זה הוא עיקר בעיניו וחביב הוא בעיניו יותר מכל מחמדי עולם הזה על כן מתחילה בונה ביתו בצדק לקיים מצוות מן התורה לקבוע מזוזה בבית שלו ומעקה או להכניס אורחים וכדומה וכבר הארכנו שם בזה עיין שם, ועל זה נאמר (תהלים קמ"ה, י"ז) צדיק ה' בכל דרכיו, כלומר אצל הצדיק הנה ה' בכל דרכיו הוא כי הוא מקיים (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו שאפילו בכל דרכי עולם הזה עושה הדברים לשם פעלם לשם מצוות התלוין בה להיותן עיקרין בעיניו. וכן בעיסה הנה הצדיק הזה לש עיסה בכוון בכדי לקיים בה מצוות ה' בחלה וצדקה לעניים ולשם זה הוא עושה כל העשיה, וזה שיהיה הוא אוכל ממנה לטפל נחשב בעיניו, כי אינו חשוב בעיניו עסקי עולם הזה. ולזה אמר מי הקדימני ואשלם כלומר שיקדים אותי במחשבתו בתחילת העשיה לעשות למעני כי הן אמת אשר אי אפשר לעשות מזוזה כי אם בבית, אבל נראה אם הקדים אותי לבנות לשם זה כדי לקיים מצות מזוזה, או בנה לשם עצמו ואחר כך כשכבר גמר כל הבנין, עשה מזוזה גם כן כתובה עליו כמעט כטפל לחפצי עולם הזה ח"ו. ולזה אמרו כלום אדם עושה מזוזה אלא אם כן נתתי לו בית כלומר כשכבר נתתי לו הבית אז הוא עושה המזוזה ולא מלאו לבו לגשת להתלהב אחרי אור עריבות חביבות חמודת תשוקת המצוה שאין ערוך בכל חפצי עולם הזה אל מצוה אחת הקטנה שבקטנות, לבנות בית לשם זה כדי לקיים המצוה שכל חפצי עולם הזה לא ישוו בה, שבזה יוכר רוב אהבתו לה' ואהבת מצוותיו יותר מנפשו ומאודו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:3)

**וכבר** פירשנו שם שעל זה נאמר (דברים כ"ב, ח') כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך וגו'. פירוש שבתחילה כאשר תבנה בית חדש תיכף ועשית מעקה בתחילת הבנין תעשה המעקה שלשם זה תבנהו בכדי לקיים בו מצות מעקה ואז ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו, כי כבר נודע שבכל דבר ודבר שבעולם הנה לית אתר פנוי מניה (עיין שמות רבה ב'ק ה') ובכולם נמצאים ניצוצי הקדושה וחיות הקודש ממלך עולמים ברוך הוא. הן אותן שניתנו בהן בשעת הבריאה במאמר פיו יתברך שאמר על כל דבר ודבר יהי כן ואותן האותיות והחיות ישנו בהם עד היום להחיותם, והן אותן שנפלו בכל בחינות דומם צומח חי מדבר בעת שבירת הכלים הידועים והמה נקראים נופלים כי נפלו ממקור קדושתן אל הקליפה וגשמית עולם הזה (ועיין בכוונת סומך נופלים). וכולם מצפים ונכספים לעת הגיעם לשרת בקודש שהאדם יעשה עמהם איזה דבר מצוה שיתדבקו על ידי זה לקדושת ה' אלהיהם ויתעלו למעלה לשוב אל חיק אביהם. ואם האדם נוטל הדברים האלה ומקרבן לצורכו לתאוות הבלי הבליו למלאות הנאתו וחשקו במחמדי עולם הזה, הנה לא די שלא העלה את הניצוצות ההם עוד הורידם לבור שחת לעומקת הקליפה יותר כיון שעוסק בהן לתאוות הגופניות וכל התאוות נמשכין משורש הרע והקליפה הרי משתמש עמהן ברע ונופלין יותר ח"ו, וח"ו האדם חייב בדמיהם שהורידן לעמקי הקליפות. ולזה אמר ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו, כי אם לא תעשה כאשר צויתיך לשום מחשבת מצוה בהן כי אם להנאתך ולטובתך תאות הגוף הרי ח"ו יפול הנופל פירוש שזה שהיה נופל שם מכבר (ממיתות מלכין קדמאין) יפול עוד יותר לעמקי הקליפות ח"ו ואתה תתחייב דמיהן, ועל כן תיכף ועשית מעקה ליחד כל העצים והאבנים והחול והסיד וכל דבר הבנין למצות ה' ואז לא תשים דמים בביתך לשפוך דם כי יפול וגו'. והנה כן הדבר בכל דברי הרשות שאדם עושה מאכילה ושתיה וזיווג ומשא ומתן, בכולם צריך האדם לעשות העיקר בהם למצות ה' לראות את הנסתרות לה' אלהינו אשר שם, כי לא במקרה ולא בהזדמן נמצא לאדם על הארץ כל חפציו המצוים אצלו, כי הלא ה' אלהינו ברוך הוא הצופה ומביט מראש כל הדורות והכל צפוי וגלוי לפניו, ולא יצוייר שינהג עולמו במקרה ח"ו לעזוב את הארץ מהשגחתו יתברך, רק שיקרה במקרה חפץ זה לאדם זה וחפץ זה לאדם זה ומאכלים אלו לזה ואלו לזה וכדומה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:4)

**ואמנם** הכל נשקל בפלס מאזנים, וכל אדם אין לו אלא שלו השייך לו משורשו שורש נשמתו, כי בכל אשר תראה לאדם מכסף וזהב ואבנים טובות ומאכל ומשקה ומלבושים ובגדי כבוד כולם הם שלו ממש שיש בהם ניצוצי קדושה משורש נשמתו, וכולם נתחברו ובאו אליו בכדי לעלות אתו עמו אל הקודש פנימה בעת השתמשותו בהם לעבודת קונו. ונודע את המבואר בשם הרב האלקי **הבעש"ט** זצוקללה"ה בפסוק (תהלים ק"ז, ה') רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, כי באמת מי שיש בו מדעת קונו ועובד עבודת ה' ונודע אשר עבודת ה' אין ערוך אליה והיא המשבעת ונותנת כח וחיות וטרף ומזון לכל אברי הגוף, ומאין יומשך שזה יתאוה לתאוה הגשמיות מלחם ומים שהוא דבר עב וגס, והיה לו להסתפק יותר הרבה פעמים במזון הרוחני בתורה הקדושה שהיא משבעת יותר אלף פעמים להחושקים בה, ואמנם לצד שרשי שורש נשמתו הנעטפים והנעלמים בלחם ובשר ומים ויין וכל דברי עולם הזה לכל אחד לפי ערכו לכך הוא מתאוה אליהם בכדי להשלים נפשו באוכלו מהם, כי צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי י"ג, כ"ה) רק להשביע נפשו מניצוצי הקדושה השייכים אליה שבאוכל ההוא כי הנשמה נהנית מרוחנית המאכל כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה עקב פסוק כל המצוה ושאר מקומות) ולא לתאות גופו למלאות בטנו ובזה משלים נפשו באורות הקדושה השייכים אליה, וזה רעבים גם צמאים שמה שבני אדם הם רעבים וצמאים ללחם ומים ולא ישבעו מדברים הרוחנים, הוא עבור שנפשם בהם תתעטף שנפש האדם מתעטף ומתלבש בהם ועל כן הם מתאוים להם להשלים נפשם על ידם, ועל כן הנה כל מאכלי ומשקות האדם הם ותולדותיהם אין אחד מהם במקרה אצל האדם, כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (שמואל-א ב', ג'), והוא יודע שורש כל דבר איה מקום מוצאו ומבואו בנשמות בני אדם והוא מזמין לכל אחד ואחד את שלו השייך אליו בכדי שיעלו עמו, ועבור זה נאמר באשת יפת תואר (דברים כ"א, י"א) וחשקת בה וגו' כי האדם שדברה התורה הוא השלם בשלימות ולא יחשוק ביפת תואר מצד עבות נפשו וגסותו להתאוה תאוה כבהמה זו כסוס כפרד, כי אם האדם הזה שיודע בנפשו שאין דרכו לחשוק לכזה וכעת יקרה לו שיחשוק, אז ידע כי מאת אלהים הוא שבה ניצוצין משורש נשמתו והיא שייכת אליו דוקא, ועל כן ולקחת לך לאשה, ולזה אמרו חז"ל בזה (קידושין כ"א.) לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע וכו', כי זה הוא הטוב מאוד שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט', ז') זה יצר הרע כי על ידי היצר הרע שהוא התאוה אדם בא להשלמת נפשו, כי אם לא היה היצר הרע בעולם מאין היה בא אדם להתאות לדברים מטונפים אלה ואמנם מצד היצר הרע ההוא המיפה את כל דבר ונותן חן עליו להתאות לו, ובזה הוא טוב מאוד כשהאדם נפשט מלהתאות תאוה גשמית ואף על פי כן יקרה לו שיתאוה לדבר אז ידע כי מה' הוא לקרב הדבר אצלו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:5)

**וזה** היה טעם בחיר השבטים יהודה ששם הוי"ה כלול בשמו ובא על הקדשה אשר בעינים על הדרך, ואמנם כי יהודה בעצמו ידע שהוא משולל מלהיות מן המתאוים בעם ואז כאשר ראה אותה התאוה אליה כמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ה, ח') שביקש לילך לדרכו רמז הקב"ה למלאך הממונה על התאוה וכו' וכיון שראה יהודה שהוא מתאוה לדבר מכוער כזה ודאי מה' הוא כי היא שייכת אליו, הרי שהיצר הרע בזה הוא טוב מאוד והוא טוב מאוד יותר מטוב לבד, כי טוב לבד הוא מעשה התורה והמצוות שאין בהם שום שורש משורשי הרע, וידוע שהקישוטין הנעשין על ידי האדם בעת עוסקו בשורשי הרע המה חשובים יותר לפני מלך הקדוש, לפי שהקשוטין הנעשין על ידי התורה והמצוות הנה ממקום קדוש באו ולמקום קדוש יהלכו מה שאין כן בקשוטין הבאין משורשי הרע שבאין מעמקי הקליפות להתברר לקדושה המה חשובים ונתעלים למאוד (כאשר הארכנו מזה במקום אחר) ועל כן היצר הרע בזה הוא טוב מאוד, ולזה אמרו ביפת תואר שם לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע כלומר שמצות ה' שמה הוא בבחינת היצר הרע כשנעשה טוב מאוד והוא מעולה ומעולה, כנודע אשר כמה וכמה נשמות קדושות נמשכין ובאין דוקא ממקומם הפחותים מאוד כמו נשמת דוד המלך מרות המואביה ונשמת אברהם אבינו מתרח ואמתלאי שבא עליה בנדתה כנודע הטעם בזה להבאים בסוד ה' בקבלת מרן הרב האלהי האר"י זללה"ה בסוד (איוב י"ד, ד') מי יתן טהור מטמא, ולזה רמזו חז"ל (במדבר רבה י"ח, כ"ב) בכל הקב"ה עושה שליחתו כי אפילו בבחינת היצר הרע וכל תאוות הגופניות שהם בשורש הרע ממש עושה הקב"ה כביכול שליחתו בהם לקרב המרוחקים וליחד הנפרדים ולסמוך את הנופלים בהביאם אל האדם שהוא שורשם להתעלה על ידו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:6)

**וזה** הכל כשהאדם משים על לבו ושכלו להיות החכם עיניו בראשו ובין יבין את אשר לפניו לומר מאי דקמא שהקב"ה חפץ שאתגלגל עם אלה דברים המגושמים הנבזים שהם מעשה בהמה, הלא טוב טוב היה להשביעני מזיו שכינתו בתורתו הקדושה ובמצוות ומעשים טובים ולמה ברא כזאת שאהיה מוכרח דוקא להתטנף בטנופים האלה, אם לא לתיקון נפשי ורוחי להתפשט מהתאוות הגשמיות אשר שמה ולירד לעומקא דתהום רבא לחפש בטיט וצואה את גנזי המלך שגנז שמה (מנפילת מלכין קדמאין וכן גזרה חכמתו יתברך לטובת האדם באמת), להעלותו משם נקי וברור זך ויפה (ואופן העלאתו דיברנו במקום אחר ולא נכפיל ואך העיקר הוא השבירת התאוה והמיאוס בכל חפצי עולם הזה באמת שלא יחשוק להם מצד מיאוסם כמאמר חז"ל (שבת קנ"ב.) בתאות אשה חמת מלא צואה וכו' וכמו בתאות מאכל לזכור בהיותו בפיו מה יהיה נעשה ממזונו אחרי אכלו בצאתו מאתו, כי כן הוא האמת שהגשמיות שבא אינו אלא צואה והוא מן המותרות שנדחין לחוץ ואין שם כי אם ניצוץ הקדוש שצריך להעלותו כידוע). אבל מי שאינו רואה לפניו רק הגשמיות כמו שהוא ערב לחיך ולא אור לו לראות בנסתרות ה' אלהינו אז ח"ו הרי מוריד עוד יותר ויותר הניצוץ הקדוש לעמקי הקליפות שהמה שורש התאוות ושופך דמים הוא, כי נפש כל בשר בדמו הוא, וניצוץ נפשו אשר שם כשהוא שופכו ארצה להעמיקו בקליפות הרי דמו בראשו, ועל זה נאמר (דברים ל', ט"ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות וגו' ובחרת בחיים, כי בדבר אחד המונח לפניו ועוסק בו יש בו שתי בחינות הללו חיים וטוב, ומות ורע. ואתה תבחר ותקרב בחיים כי ניצוץ הקדוש נקרא חי, שחי הוא ברומו של עולם. והקליפות והגשמיות נקראים מתים בסוד מ"ת מ'נא ת'בירא, ועל כן בחיים תבחר לעלות בחיים המה הניצוצות הקדושים ולהדבק עמם במחיה החיים ברוך הוא.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:7)

**ועל** זה יאמר הכתוב (סוף קהלת) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, ועוררו חז"ל (חגיגה ה'), מאי אם טוב וכו'. ולדברינו יאמר כי את מעשה אלהים זה שבא לעשיה גשמית את זה יביא במשפט על כל נעלם כלומר על זה הניצוץ הנעלם במעשה ההוא אם טוב ואם רע כלומר אם העלית אותו לטוב או הכנסת אותו ברע ח"ו. או יאמר על כל נעלם כלומר שנעלם מעין כל חי בלתי הבורא לבד, כי בשאר דברים כל העולם רואין ויודעין ההפרש בין צדיק לרשע זה עוסק בתורה ומצוות וזה עובר עבירות רעות, ואמנם בדבר כזה ששניהם עסוקין בו זה אוכל וזה אוכל זה מזדווג עם אשתו וזה מזדווג עם אשתו וכדומה והכוונה בלב נעלם הוא מי שאוכל לעבודת קונו או מי שאוכל למלאות בטנו ותאותו וכן בשארי חפצי עולם הזה. ואלהים הוא שיביא במשפט על כל נעלם הזה אם טוב ואם רע כלומר אם היתה כוונתו לטוב או לרע ח"ו. ועל זה אמרו ז"ל (בזוה"ק תצא רפ"א.) איזהו חסיד המתחסד עם קונו, כי כבר כתבנו למעלה שכל תאות הגופניות מכונים על שם החסד, כי הלא חסד אלהים הוא המשפיע ונותן לחם לכל בשר וכל צרכיו, והלל הזקן כשהלך לאכול אמר אלך ואגמול חסד עם הדין אכסניא וכו' עד והדין נפשא עלובתא לאו אכסנאי הוא וכו' כמאמר חז"ל (ויקרא רבה ל"ד, ג') ולזה אמרו איזה חסיד המתחסד עם קונו כלומר שעושה כל בחינת תאוות הגופניות המכוונים על שם החסד לשם קונו באמת באהבה וכל אהבת חסד שגומל לנפשו וגופו הכל לעשות בו שליחתו של מקום וזה נקרא מתחסד עם קונו רק לשמו באמת. ואפשר על זה הכריז האי רוכל (שם ט"ז, ב') מאן בעי למיזבן סמא דחיי וכו' עד מי האיש החפץ חיים סור מרע ועשה טוב וכו' כי סמא רומז אל הקדושה בסוד מאין יבוא עזרי מאי"ן הוא חושבן סמ"א סוד מה שאמרו חז"ל (חגיגה ט':) בפסוק (מלאכי ג', י"ח) ושבתם וראיתם וגו' בין עובד אלהים לאשר לא עבדו וגו' אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים להשונה פרקו מאה פעמים ואחד, הרי שקראו השונה פרקו מאה פעמים אינו עובד אלהים נגד השונה מאה פעמים ואחד והוא מספר מאין כי שם אין שכחה לפני כסא כבודך והוא סוד מאה ואחד פסוקים שבפרשת תצוה לפיוס משה רבינו שלא נזכר שם שמו הכל כנודע. (ואפשר שמספר הזה רומז אל התיחדות השלם עשר ספירות הנכללים מעשר שהוא מאה והצטרפותם לאור אין סוף ברוך הוא הנעלם ושופע בהם) ורוכל הוא בבחינת תאוות הגופניות כמה דאת אמר (בסנהדרין ק':) רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה וכו'. ועל כן אמר מאן בעי סמא דחיי שאפילו בדברים הללו ימצא בהם בחינת הקדושה הנוראה סמא דחיי ולזה אמר סור מרע ועשה טוב כלומר כי בדבר הזה נמצא בו החיים והטוב, וההיפוך. ואתה סור מרע שבו ועשה הטוב.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:8
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:8)

**וזה** הכל הוא כשיתחזק האדם במחשבתו באמיתות אהבת הבורא יתברך עד שיקשר דעתו בצור העולמים ברוך הוא באהבה עזה ונאמנה תמיד בכל עת ובכל שעה ורגע, וזה אינו מדריגה גדולה, כי הלא פעמים בכל יום אנו אומרים זאת ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' והיו הדברים וגו' על לבבך וגו' ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם לאות וגו' וכתבתם על מזוזות וגו', הרי שאנו מוזהרין על זה שיהיו הדברים האלה שהוא אהבת ה' בכל לבבנו ונפשנו וגו' תמיד על לבבינו לדבר בם תמיד בכל עת ורגע. וכבר אמרו חז"ל (יומא י"ט:) השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים אחרים, ואנו מקבלין זה עלינו בערב ובבוקר בעול מלכות שמים רק שאחר האמירה נשכח זה מלבבינו, וגם בשעת האמירה לא ידענו אם נגמר זה באמת בכל לבב כי אם היה הקבלה באמת היינו שומרין את אשר דברנו בפינו, וכשתחזק זאת האהבה בלבבו היטב ממילא יבטלו כל חפציו וצרכיו נגד צרכי עבודת המקום ברוך הוא, והוא בחינת החכמה כח מה פירוש שכל חפצי עולם הזה למה ולכלום נחשב בעיניו לגודל הבערת לבו באהבת ה' עד שאין לו עת כלל לעולם לחשוב באהבת הארץ וחפציה ובזה יש לו כח לנצח את יצרו הרע כשהוא מתגבר עליו להסיתו להתאות בתאות הזמן. והנה בזה כבר יש בידו קו הימין ממאורות השמים לטוב לו שהם חכמה חסד נצח, והמה בחינת הימין של הקדושה ואז הם מתגברים על שמאלא דקדושא פחד יצחק, והזכות גובר ועובר על פשע עמו ויכבוש עונות בית ישראל.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:9
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:9)

**ולזה** יאמר הכתוב כי תשא את ראש בני ישראל וגו' וכתרגומו ארי תקבל ית חושבן וגו' כלומר כשתתן על דעתך חשבון הזה לחשוב את ראש בני ישראל לפקודיהם כלומר הנה ראש בני ישראל שהוא נשמתם שבקרבם שהוא הראש בבני ישראל עצום הוא מאוד ונורא בשמי השמים שנשמתם הם גבוה גבוה השמימה והם לפנים ממחיצת המלאכים כנודע ליודעים שמחצב הנשמות הם יותר פנימים ממחצב המלאכים למעלה, ופקודיהם הוא לשון חסרון (כמו (במדבר ל"א, מ"ט) ולא נפקד ממנו איש) שחסרון גדול נמצא בבני אדם מה שיש להם שלושה דברים הדומין לבהמה (חגיגה ט"ז.) שהוא כל דברים הגופנים וכבר הודענו קצת מגנותם ומיאוסם. ואם האדם יחשוב זה איך נפל משמים הילל בן שחר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא נשמה הקדושה כזו ירדה למקום אופל כזה וכשירדה רק לארץ כבר די לה נפילה והותר ואמנם ותרד פלאים להכנס אל תוך הטיט והטינוף עמקי הקליפות באכילה וזיווג הגשמי וכדומה. וכשיתן האדם זאת על לבו ויבין שכך היה רצון הבורא דוקא להעלות משם גנזי המלך ואוצרותיו הנעטפים ונעלמים שם שהוא לנחת רוח גדול לאבינו שבשמים בהעלות לו את בנו החביב מעומק בור השבי אשר תחת הרחיים ובפרט שהנשמה צריכה לזה לשלימותה שנפשה בהם תתעטף. ועל כן יראה שכן יעשה להעלות את האבן הטוב ולהרחיץ את עצמו ואת האבן הטוב מן הטיט והצואה שעליו על ידי מעשה התורה שאדם לומד על השולחן אחר האכילה ואחר הזיווג שהוא בחצות לילה ואחר כך יקום להודות לשם ה' וישם רסן בפיו ובלבו שלא להתמשך אחרי התאוה לטנף עצמו את הניצוץ הקדוש עוד יותר ויותר בטינוף הקליפה, כי יראה לשבור מעמקי מורשי תאוות לבבו באמת לאמיתו שלא להשטות עצמו לומר שאוכל לשם ה',ובאמת יתאוה אליהם מלבו. לא כן אחי רק שיהיה באמת נבזה ונמאס כל התאוות בלבו כאשר באמת נבזים הם ומאוסים ואינם שייכים כי אם לבהמה ופרד, ואז ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אתם, כלומר כאשר יגיעו להפקד לחסרוניהם להיות נפקד ממנו בחינת איש ויתחיל להתאות כמעשה הבהמה, ויתן על לבו לזכור באלה הדברים הנזכרים, אז יתנו כופר נפשו לה. שיפדה נפשו משאול עומק הקליפות שירד לשם להעלותו לה'. ועוד אומר הכתוב זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:10
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:10)

**כי** הנה נודע שגם השכינה הקדושה ירדה לגלות עם ישראל וכמאמר חז"ל (מגילה כ"ט.) בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם. וענין גלות השכינה הוא גם כן עבור זה שירדה לעמקי הקליפות בכדי להוציא את הנשמות העשוקים שם לבררם ולהעלותם אל הקדושה שעל כן אומרים בקבלת שבת מה תשתוחחי ומה תהמי בך יחסו עניי עמי ונבנתה עיר על תלה כלומר כי הנה הירידה שלך הוא לטובתך ולהנאתך שבך יחסו עניי עמי הם העניים האביונים ניצוצי הקדושה ונשמות העשוקים שמה, שעל ידך יתעלו ויתבררו מעמקי הקליפות ואז ונבנית העיר על תלה, כי אחרי בירורי כל הניצוצין תבנה ותכונן ירושלים כנודע וכמו שאיתא בספרי החכמה. ומודעת זאת שהשכינה הקדושה מכוונת עתה בגלות על שם החצי בסוד מצה פרוסה לחם עוני (ועיין בכוונת ההגדה במלת יחץ), ועל כן זה יתנו כל העובר וגו' מחצית השקל וגו' כלומר זה יתנו על לבם כל העובר על הפקודים האלה שהם החסרונות הללו בכל התאוות הגשמיות אשר עתה בגלות היא בחינת מחצית השקל כלומר שהשקל הוא בבחינת מחצה מצה פרוסה לפי שירדה בעונותינו בין הקליפות ללקט אורות אלהים שנפלו שמה (שקל הוא ה' פעמים אלהים ורומז אל מדת הבינה הנקראת אלהים והיא בסוד ה' ראשונה שבשם הוי"ה הרי ה' פעמים אלהים מספר שקל וה' הזו הוא כזה **ה** שהוא ד"ו הרומזת לדו פרצופים שהיא המשפעת לדו פרצופים, ובזמן הגלות נתחלק ההשפעה כי הו' שהוא זעיר אנפין מסתלק למעלה והד' סוד המלכות ירדה למטה ללקט הניצוצות ואז נתחלק השקל שהוא השפעת הבינה לשנים, והמלכות נעשה בסוד ד' דל לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה, ועל כן הוא מחצית השקל באמת והבן ועיין שם בכוונות). ועל כן כשאדם יתן אל לבו על האי שופרא דבלי בעפרא סוד השכינה הקדושה שופרא דשכינתא, שירדה לקיים אמונתה לישני עפר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:11
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:11](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:11)

**ואמנם** בחינת הבירור שלה אינו כי אם על ידי האדם בכח הכוונה הרצויה לשם ה', ואז תוכל היא על ידי זה להעלות הקדושה בכוחה אבל היא בעצמה לא תבררם לצד שזה נעשה עבור חטא האדם ומי שקלקל הוא מוכרח לתקן, רק שהאדם לא היה יכול בעצמו להעלות הניצוצות אם לא בכח השכינה הקדושה אשר בפשעכם שלחה אמכם בשביל זה להיות היא המבררת על ידי כוונת האדם. ועל כן כשיתן האדם זאת אל לבו, ודאי בכל כחו וכוונתו במסירת נפשו ממש יראה לעשות ככל אשר יוכל שלא לכוון לשום דבר בעולם רק על העלאת הניצוצות שבשביל זה ירדה השכינה כביכול לעומקי הקליפות האלה להעלותם משם, ומכל שכן שחיל ורעדה יאחזנו שלא למלאות תאותו להוריד הניצוץ עוד יותר ויותר שבשביל זה תוכרח השכינה הקדושה לירד עוד יותר לבור תחתיות בשביל הניצוץ, ואין לך עוון גדול מזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:12
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:12](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:12)

**ופורט** הכתוב ומפרש ענין המחצית השקל שנעשה עתה, ואומר כי הלא עשרים גרה השקל, כבר כתבנו כי השקל רומז אל הבינה. וגרה הוא מוח הבינה שהוא מספר יצחק (ועיין בכוונת אלהי יצחק) והיא משפעת לדו פרצופים כנזכר והם סוד הוי"ה ואדנ"י שבתחילתו יו"ד ובסופו יו"ד הרי עשרים, וזה הוא כשהם בסוד דו פרצופים. והן עתה בגלות שנתחלקו והו' למעלה והד' למטה נעשה מחצית השקל בשקל הקודש והכל נעשה בכדי שיהיה תרומה לה' שתברר כל הניצוצים להרים אותן ולהעלותן אל ה'. ובזה ולקחת את כסף הכפורים כסף רומז אל החסדים כנודע. וכבר כתבנו שכל תאוות האדם בעולם הזה מאהבת חסד הם, ואך כשנותן האדם כופר נפשו לה' לפדות אותה מיד שאול אז נקראת כסף הכפורים (וגם כסף מלשון נכסוף נכספת) מה שאדם מתאוה להכפורים הלז לפדות נפשו מעומק הקליפות, ונתת אותו על עבודת אוהל מועד כלומר כי זה חשוב לפני הקב"ה כעבודת הקרבנות באוהל מועד כמאמר חז"ל (מנחות צ"ז.) ששולחנו של אדם מכפר עליו כמו הקרבן על המזבח והיה לבני ישראל לזכרון לכפר על נפשותיכם, כי הוא כמעשה הקרבנות ממש שבזה מתקרב נפש הבעל חי לה' וכן זה באכלו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:13
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:13](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:13)

**או** יאמר על זה הדרך על פי הנזכר, כי ידוע אשר נשמת אדם עיקר משכנה הוא במוח הראש כמאמרינו בלשם יחוד של התפילין והוא מהשולחן ערוך אורח חיים (סימן כ"ה סעיף ה'.) שהנשמה שבמוחי וכו'. ועל כן זה שמה אשר יקראו לה ראש בני ישראל על שם משכנה שהיא בראש (ובלא זה היא הראש שבאדם אחרי שכל הנהגת אדם על ידיה הוא). ולזה יאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם כלומר כשתעלה על דעתך ולבך לישא את בני ישראל הוא נשמת אלוה ממעל לפקודיהם, כלומר לחסרוניהם בכל מקום ומקום שנעטפים ונעלמים שם שהוא חסרון גדול להם מה שירדו מאור פני מלך חיים אל תוך גשמיות צבא הארץ, כי אף שהם נעלמים שם מכל מקום לא נעלם מעין כל חי הוא הצדיק הנקרא חי, שאל זה יביט בכל דבר ודבר לראות בחיות הרוחניות אשר שמה ולהעלותו למקום אשר שמה ולהעלותו למקום אשר נלקח משם. וכן תעשה שתשא אותם למעלה, הנה זה שתדע אשר ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם כלומר כאשר תפקדם בזכרון טוב להעלותם הנה את נפשך הצלת כי פדית את נפש עצמך ממחשכים במצולות ועל כן מי הוא המחויב בדבר הזה יותר מאתך, הלא זה הדבר לא יוכל לעלות כי אם על ידך כי הוא שלך ממש ואם אתה לא מעלהו לא יעלה על ידי אחר שאינו משורש הזה, ואתה את כופר נפשך נתת ואתה המוכרח בדבר להנאתך וטובתך. ועוד הנה זה יתנו כל העובר על הפקודים האלה ויעשה כן שמחצית השקל בשקל הקודש כלומר שהשכינה הנקראת מחצית השקל יתעלה להיות בשקל הקודש שקל שלם כי בזה מקים שכינתא מעפרא כי זה עיקר גלותה לברר הניצוצין ומיד כשיבררו הבירורים תעלה למקומה הרמתה להתיחד במקום שנתרחקה. ואז עשרים גרה השקל שיתיחד קודשא בריך הוא ושכינתא בשם הוי"ה ואדנ"י המשולבים יאהדונה"י שנעשה יו"ד בראש ויו"ד בסוף וימתקו כל הגבורות הנרמזים במלת גרה כאמור שהוא מספר יצחק בשני יודין הללו שהם עשרים חושבן כתר ששם כל הגבורות נמתקים בשורשן ואז מחצית השקל תרומה לה' כלומר כי הכרעת המשקל בימין תהיה על ידי זה כנאמר, והוא תרומה לה' פירוש רוממות וגדולה למלך עולמים ברוך הוא כי כשהימין מתגבר ומתגדל אז הקב"ה פועל ישועות בקרב הארץ ומשפיע לעולמו כל בחינת שפע הטוב ברוב ברכה ורחמים ושלום. וכל רואין יעידון ויגידון כי אין קדוש כאלהים והוא הטוב והמיטיב ושבחו בפיהם תמיד ירצו סלה והוא רוממות אל ברוך הוא ששמו נתגדל ונתקדש. ה' יתברך יזכנו לראות גדולתו והדר כבודו בכל הארץ במהרה בימינו כן יהי רצון אמן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:14
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:14](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:14)

**ב** או ירמז הכתוב באומרו כי תשא וגו' על דרך שכתב הרב האלשיך ז"ל (ברוממות אל) בפסוק (תהלים כ"ה, א') אליך ה' נפשי אשא וזה לשונו בקיצור: הנה אם ישלח איש דורון לגדול הימנו ראוי שישוער איכות הדורון לפי המשלח ולפי המקבל, ועל כן אמר דוד במה אקדם לפניך לתת לך משאת ודורון כי הלא לפניך איני מעריך עצמי למלך כי אם לדוד משולל מתואר מלכות ואתה ה' אין ערוך אליך, ואם כן איזה דורון יהיה ראוי לך ממני אין לי נכבד מנפשי ראוי להיות משאת אליך וכו' עד כאן. ואם זה אמר דוד המלך שבכל כוחו ועוז ותעצומות עבד למלך הכבוד מעודו עד יום מותו, ואנן מה נעני אבתריה. אם יזכור האדם על אחת כמה וכמה שהמריד וחטא לפני בוראו יומם ולילה בעבירות קטנות או גדולות בבטול מצות עשה דאורייתא או דרבנן והמרדתו בלא תעשה קטן וגדול, ואפילו השומר עצמו באמת מלחטוא הלא נודע אשר אפילו מחשבה קלה כמות שהיא אם אינו באמת לשם ה', כי אם לצורכו להנאתו שלא בכוונת אמת בשביל דבר הנוגע לעבודתו יתברך לא זולת, הרי עבירה היא ושורה עליה הסטרא אחרא כי זה שמה סטרא אחרא כלומר צד אחר שאינה לה' באמת כאשר כתבנו בזה במקום אחר ולא נכפיל.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:15
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:15](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:15)

**וזה** במחשבה מכל שכן בדיבור הקל שהעיד מרן האלהי הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשת בלק פסוק ויקר אלהים וגו') שדיבור לבטלה הוא חמור יותר מעוון קרי שהוא זרע לבטלה ומכל שכן במעשה כל דהוא שכבר הקדים בו המחשבה שאין מעשה בלתי מחשבה. ואף אם יתפאר אדם עצמו בכל אלה שלא התנענע עצמו גם במחשבה קלה בלתי לעבודתו יתברך, הרי סביביו נשערה מאוד ומי יאמר זכיתי לבי וגו', ואם יערוך איכות גדולת מלך המלכים ברוך הוא שאין ערוך אליו וכל גדודי מעלה מלאכים ושרפים ואופנים וחיות אראלים אישים ותרשישים כולם נרתתין ונפחדין רועדין וזועין בחיל ורתת וחלחלה באימה ופחד ויראה מהדר זיו יקרו וכבוד גדלו, והאדם אשר על הארץ קרוץ מחומר חסר דעה שוכן בתי חומר יעמוד למרוד במלך גדול ונורא כזה שאין שום מלאך ושרף יודע אף אפס קצהו מגדולתו לפי כבודו והדר יקר תפארתו, איזה כפרה ימצא על זה ואיזה רפואה ותעלה יוכל להעלות בזה, אם לא נפשו אשר בקרבו מחמת שאין לו יותר ומה יוכל לעשות יותר מה שאין בידו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:16
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:16](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:16)

**ואמנם** כי אין חפץ למלך במוהר ומתן מיצוי דמו שיהרוג אדם עצמו או שימסור עצמו להורגים, כי הלא הוא בורא נפשות רבות בכל עת ובכל שעה ולמה לו נפש החוטאת של זה האדם. כי אם אל זה יביט שיתן האדם את נפשו אליו בחיים חיותו בכל עת ובכל שעה ובכל רגע למעט תאוותיו והנאותיו שנפשו של אדם מתאותן ומחמדתן, כי זה הוא עבודתו באהבה שבשביל אהבתו לה' נותן לו כופר נפשו תמיד בדבר שמתאוה מאוד בדברים הגופנים ונפשו חשקה בו, שירחיקנה מאליו בשביל אהבתו שאינו רוצה במילוי תאותו בדברים שחושק להן, וזה הוא כליון כוחותיו ואפסיותיו בעוד נפשו בו והוא מסירת נפש ממש וכמה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק"ט, כ"ד) ברכי כשלו מצום ובשרי כחש וגו' והמעטת התאוות היא המעטת הנפש ממש ובזה ימסור נפשו לאל עליון קונה שמים וארץ, וגם בעבודתו בתורה או בתפילה ימסור נפשו וכל כוחותיו כאשר יוכל שאף אם יחטפנו שינה יאנוס עצמו כאשר יוכל לקום להודות לשם ה', או בכל מקום שצריך העברת התאוה בעבודה כמו השינה בסוכה בעתים הקרים והיגיעה בתפילה בחמי חמין אף בצאת השמש בגבורתו, וכאשר ילמוד ישכח מחלישת לבו וילמוד יותר מטבעו ומזגו במסירת נפשו אף אם יחלוש לבו לא ישמע כלל וכההיא מעשה דרבא שנדחק לו אצבעו תחת הספסל בעת לימדו והיה נובע דמו מאצבעו והוא לא הרגיש כלל ולא ידע מזה כאומרם ז"ל (שבת פ"ח.) וכדומה בכל בחינות העבודה בהמעטת כוחי נפשו ומעמקי מורשי תאות לבבו או בנתינת צדקה יותר מכוחו וערכו ובהזדמן לו עני הרעב לחם יתן לו כל אשר ימצא לו ולא ישגיח אם נשאר לו עוד על מזונו או לא, ובזה הקב"ה כביכול ברוב חסדיו מעלה עליו כאלו הקריב נפשו ממש כי באמת זה גדול יותר מהקרבת נפשו במזבח. כי כאשר יקרב על המזבח, פעם אחד יתן את נפשו ולא יותר, וזה בכל עת ורגע נותן את נפשו בביטול כוחי תאותו החזקים שהוא גבורה גדולה ועגמת נפש גדול להמעמיקים בה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:17
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:17](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:17)

**צא** ולמד מה שאמרו ז"ל (בתורת כהנים מובא בילקוט רמז תמ"ז) במנחת עני שנאמר בו ונפש כי תקריב שמעלה הכתוב כאלו הקריב נפשו, והטעם כי זה באמת נפשו שאפשר אין לו כי אם זה המעט קמח לחיות ברעבון נפשו ונוטל מזונו מפיו ומקריבו לה' הרי באמת נפשו הוא מקריב. וכל בכל המעטת כוחותיו לה', באהבה לאל עליון. ואכן בזה יהיה לבו נכון בטוח בה' אלהיו כי יגמור בעדו ולא יארע לו דבר רע מזה חולי או כאב בגופו ואבריו אם הוא באמת לשמו יתברך, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח', ה') והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים ל"ב, י') זה הוא דבר אחד בבחינת מסירת נפשו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:18
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:18](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:18)

**ועוד** דבר המועיל מאוד לכפרת עוון הוא הרוח נכאה ולב נשבר ונדכה באמת לפני ה' בהכנעה ובושה ומורא, כמאמר הכתוב (תהלים נ"א, י"ח-י"ט) כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה וגו' וגם זה הוא ענין המעטת הנפש לפני ה', כי טבע האדם להתגדל ולהתגאות בעולם כי בזה נברא כמאמר חז"ל (חגיגה י"ג:) מלך שבחיות ארי מלך שבבהמות שור וכו' ואדם מתגאה עליהן. ואדם אשר ירצה להשפיל נפשו ולהכניעה שלא תרגיש שום גיאות צריך לזה יגיעה רבה ועבודה יומם ולילה בשכל גדול, כי הלא לכל אדם אם תשאלנו אם הוא ענותן תיכף ישיב אמריו לך כי הוא עניו שאין עניו כמוהו וכל אדם מישראל השפל והנבזה הוא גדול ממנו בעבודה לה'. אבל זה הוא רק בפיו ובשפתיו, ולבו רחוק מזה כרחוק מזרח וגו'. וסימן מובהק לזה הוא מה שהתורה שבחה בזה את אדון הנביאים משה רבינו ע"ה שהוא עניו מאוד מכל האדם הוא ולא אחר. וקצת סימן שידע האדם בנפשו אם זכה לקצת מדת ענוה זה יתן על לבו, אם באמת שוה בעיניו שכל העולם כולו יאמרו עליו שזה האיש הוא איש חסד ומפואר במעלות ומדות טובות או שיאמרו עליו ההיפך שזה הוא רע מעללים אין בו מתום איש רע ומדון והוא כולו שקר וצבוע הוא בכל מה שעושה. אם זה באמת שוה בעיניו שלא יגיע לו שום הנאה קצת דקצת בשבח והלל אותו, ולא ירע לבבו כלל בשמעו שאינו חשוב לכלום בעיני הבריות. ואף אם ידמה לו ששוה אצלו, אם לא ניסה בזה ששמע משבחו ולא נהנה כלל ושמע מגנותו ובזיונו ולא הרע לבבו בזה, שקר הוא מה שנדמה. אך אם ניסה בזה אחת ושתים והוא באמת שוה לו מכל וכל, וזה מכל שכן שאינו חומד וחושק לשום דבר כי ענוה הוא בחינת מה, ש-מה הוא, ואינו רוצה ואינו מתאוה שום דבר בעולם, אם זכה לזה הרי קנה בנפשו מדת ענוה במקצת. ואמנם באמת כי לא עליך המלאכה לגמור כי אף אם לא יזכה לזה, לא יניח מלעשות ככל אשר יוכל להבין במיעוט ערכו וקטנותו כלי ריק וחסר עומד בדעת קלה ומעוטה לפני תמים דעות ברוך הוא, ולהרגיל עצמו תמיד במעשה והעיקר בלב וכאשר יתחיל להתיגע בזה יראה בעיניו על אחת כמה וכמה שהוא רחוק מזה, כי אף כאשר ידמה בנפשו שאינו מרגיש כלל אם הוא אדם, וכשיבוא לביתו של חבירו ולא ינהוג בו כבוד הראוי לו ולא יחשיבנו בעיניו, מיד ירע לבבו אחרי ענותנותו. כי עומק בחינה זו היא עמוקה מני ים ולא ידענה אדם כי אם אחרי התיגעו עליה ימים ושנים, וכשיגיע לרוח נשבר ונדכה באמת כאשר יוכל יחשב לו לכפרת עוון הרבה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:19
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:12:19](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:12:19)

**ולזה** יאמר הכתוב כי תשא את ראש בני ישראל, לפקודיהם כלומר כשתקבל חשבון בנפשך מראש בני ישראל שהוא כביכול מלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו הראש על בני ישראל לפקודיהם לחסרוניהם של בני אדם הממרים ח"ו במאמר פיו לעבור על רצונו אחת ושתים כאמור, הנה אין כפרה לזה כי אם ונתנו איש כופר נפשו לה' שיכפר בנפשו לתת אותה לה' במסירת נפשו כי הלא גם זה קטן דקטן בערך הוא בהערכת המבייש והמתבייש ח"ו. כי הקב"ה נקרא מלך עלוב כביכול שהוא מתבייש ח"ו ממעשה בני אדם. וחוץ לזה האם נפש האדם שבו שלו הוא, הלא כביכול הוא בראה יוצרה אף עשאה ונתנה לו. וכאשר יתן לו נפשו, שלו הוא נותן לו, רק שעל כל פנים כיון שאין לו יותר אין לו נכבד מנפשו ימסרנה לו. ואכן כי לא שיהרג או ימסרנה להורגים כאמור כי אם בפקוד אותם שיחסר תאות נפשו ולבו ככל אשר יוכל לכבוד ה' באמת כאשר אמרנו וזה הוא מסירת נפשו לאל עליון ומקובל וערב לפניו כשהאדם ממעט תאוותו לכבוד קונו. ולא תאמר שח"ו יגיע אליך רעה על ידי זה בחולשת כוחותיך והמעטת ושבירת התאוה, לא כן כי ולא יהיה בכם נגף בפקוד אותם, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח', ה'), והקב"ה ברחמיו יעזרהו על דבר התשובה ויתן לו כח לתשובתו כמאמר הכתוב (דברים ל', ב'-ג') ושבת עד ה' אלהיך וגו' עד ושב ה' אלהיך את שבותך כלומר שהאדם אין לו כי אם חשק הלב והתאותו לעשות תשובה וזה ושבת עד ה' אלהיך שאתה תבחר ותקרב לעשות תשובה, אבל אחר כך הקב"ה יעזרך ויתן לו כח וחיזוק לתשובה וזה ושב ה' אלהיך את שבותך שהוא יגמור בעדך אל התשובה, ועל כן לא יהיה בכם נגף בפקוד אותם. ולזה אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:13:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:13:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:13:1)

**זה** יתנו כל העובר על הפקדים מחצית השקל. והוא על הדרך אשר שנו רבותינו (בקידושין מ':) לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת וכו' אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו וכו'. לכף חובה וכו', כי הלא בזה או שירויח הרבה הרבה או ח"ו יפסיד הרבה. צא ולמד מה שלמדו חז"ל (אבות ה', כ"א) שהמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, ולהיפך המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו (כמבואר שם אצל משה וירבעם). ועל כן אם הוא עשה מצוה אחת והכריע את כל העולם לכף זכות הרי זכות הרבים תלוי בו זכות עולם מלא שהוא בלתי שיעור. ומה המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין ל"ז.), ומכל שכן המקיים עולם מלא ממש שהכריע את כל העולם לזכות להיות תכון תבל בל תמוט, מה גדול שכרו לעד ולנצח נצחים. וכל הגדולה וברית השלום שניתן לפנחס בן אלעזר בקומו מתוך העדה לו ולזרעו אחריו הכל היה בשביל שכיפר על בני ישראל ונתקיים העולם על ידו כמאמר הכתוב (במדבר כ"ה, י"א,-י"ג) פנחס בן אלעזר וגו' השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא כליתי את בני ישראל וגו' לכן אמור הנני נותן לו וגו' תחת אשר קנא וגו' ויכפר על בני ישראל הרי שכל הגדולה לא ניתן לו כי אם בשביל שלא כליתי את בני ישראל. וכן זה המקיים עולם מלא על ידי מצוה אחת ודאי שכרו גדול אין ערוך אליו, ולהיפך ח"ו כאשר הכריע ח"ו העולם לכף חובה, הרי המאבד נפש אחת וכו' כאילו איבד עולם מלא ומכל שכן וכו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:13:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:13:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:13:2)

**ולזה** אמר הכתוב כאן זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו'. כלומר בני ישראל יתנו זאת על לבם בעת עוברו על הפקודים פקודי ה'. אם יקרה לו לקיים מצוה אחת ממצוות התורה או ח"ו כשיתאוה לעבור איזה עבירה במצוות לא תעשה. אשר הוא וכל העולם כולו עומדים במחצית השקל שהוא חציו חייב וחציו זכאי והמשקל עומד בשוה שלא בהכרעה לנטות צד לכאן או לכאן. וההכרעה עתה בידו הוא כשיקיים אחת ממצוות ה' יכריע המשקל לזכות וכל העולם כולו יתקיים על ידו, או להיפוך ח"ו. ומפרש הכתוב והולך ענין מחצית השקל כי עשרים גרה השקל. כאשר כתבנו כבר שעשרים הוא שני היודין אשר בשם הוי"ה ואדנ"י. יו"ד בראש ויו"ד בסוף. והם השני קערות שבמשקל שמניחין עליהם הזכויות והעוונות זה מול זה וביניהם יש ו' אותיות והוא הלשון המכריע בין הקערות הנקרא קו המשקולת כדרך שוקלי שקל, ואיזה הקערה שמכריע מושכת את הלשון עמה ונוטה לזכות, או להיפך ח"ו. והאדם צריך שיראה להיות מחצית השקל תרומה לה' כלומר שיתגבר זה המחצית שהוא תרומה לה' שם הוי"ה ברוך הוא, והוא מחצית הימין והחסדים שבהם מתרומם שמו של הקב"ה ומתגדל כאשר יושפע חסדיו המרובים וטובותיו העודפות לבני אדם, והם יתנו שיר ושבח וגדולה וכבוד אליו יתברך על זה. וקאי הכל על למעלה. כי גם על זה יפקח האדם עיניו כאשר רוצה לחזור בתשובה על חטאיו כאמור לומר אולי ח"ו בעת עוברי, היה מחצית השקל וגרמתי ח"ו להכריע כל העולם לכף חובה, ובמה יכופר לי עוון הזה לאבד עולם מלא ח"ו, הלא לנפש לא יכופר כי אם בדם שופכו. ואנכי שגרמתי צער ונזק לכל העולם ודאי שאני צריך לחיות חיי צער באמת להתרחק מתאותי ככל אשר אוכל, ולשבר ולהכניע כל כוחי התאוות מעמקי מורשי לבבי, וכולי האי ואולי בזה יכופר על קלקולי.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:13:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:13:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:13:3)

**ב** או יאמר זה יתנו וגו' עד מחצית השקל וגו'. כי הן נודע מעשה ה' ונפלאותיו ששקל בפלס הרים, וגבעות במאזנים, ולכל נתן מדה וקצב בשיעורו ותחומו וגבולו חוק עולם ולא יעברנהו. והגביל את מצוותיו יתברך במדה, וקצב ארבע פרשיות בתפילין ארבע ציצית בבגד, ארבע חוטים בציצית, ארבע מינים בלולב, שתי לחם בעצרת, ז' נרות במנורה, שנים עשר לחמי פנים, וכדומה. שכל אחד מאלו אם הוסיף אחד בהן כמו חמש פרשיות בתפילין חמש ציצית בבגד, או שחיסר אחד מהן, הרי ביטל מצוה. וזקן ממרא היה חייב סקילה בכזה וכדומה. והיא לא תעשה מפורשת (פרשת ואתחנן (ד', ב')) לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוך וגו', ולא תגרעו ממנו וגו'. והטעם הוא כי לכאורה מה איכפת אם יהיה עוד פרשה או ציצית אחת או שמונה נרות וכדומה. ואכן כי מי כאלהינו יודע פשר דבר בכל העולמות כאשר צריכים ויכולים לקבל אורו יתברך, כי הן בהאיר אור השמש שהוא אחד ממשמשיו ועבדיו על האדם יותר מדאי ימות האדם כי לא יוכל לקבל האור יותר מגבולו, ומכל שכן דכל שכן אורות אלהינו יתברך שמו הניתנים ונשפעים בכל מצוה ומצוה, אם היה נתמשך חוט אחד יותר מאורו יתברך כפי אשר הגביל וקצב הוא יתברך, לא היה יכול העולם לסובלו והיו בטלים ומבוטלים מרוב האור (כאשר כבר קרה בזה במיתת מלכין קדמאין שלא היו יכולין לקבל האור ונפלו ונשברו ומתו כידוע ליודעי דעת ה'). ועל כן הזהיר על זה בלא תעשה לא תוסיפו על הדבר כי ברוב ההשפעה במצוות ומעשים טובים לא יוכלו התחתונים לקבל, כי רבוי השמן בנר הוא סיבה לכבותה ח"ו, והוא מקלקל הרבה הרבה. וממילא שהגרעון גם כן מקלקל כי זה ודאי מקלקל הוא להמעיט האור הנפלא הזך מלהאיר די הגבול שיוכלו לקבל. וכשהוא על בחינה הראוי, זה נקרא מחצית השקל. שהשקל עומד בשוה אינו נוטה לשום צד להוסיף האור או לגרוע, וכאשר יוכלו לקבלו. ועל כן זה יתנו על לבם כל העובר על הפקודים פקודי התורה שמחצית השקל הוא תרומה לה' שזה הוא התרומה והמובחר לה' שיהיה המשקל בחציו כלומר באמצעיתו כאשר קצבם הבורא יתברך שלא להוסיף ולא לגרוע, ועל כן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. מי שהוא עשיר בדעת ויראה האורות הנשפעים בכל מצוה ומצוה ויאמר בלבו אוסיף עליהן כדי להרבות אורו יתברך בעולם, לא כן. לא ירבה, כי הרבוי הזה מיעוט הוא. והדל מי שהוא עני בדעתו ואינו מבין בהאור המגיע לכל מצוה ויאמר כי יהיה לו די בשלושה ציצית. לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומה ה', כי מחצית השקל השוה הוא הוא תרומת ה' בעולמו לקבל אור הנערב מאתו יתברך על נכון.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:13:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:13:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:13:4)

**ג** עוד יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז"ל (בפרק א' דשקלים הלכה ד') שהשוקל את שקלו חייב בקלבון, ופירוש קלבון הוא קל בון כלומר הדבר הקל שבין החצאים. שלא יתן המחצית בצמצום, רק החצי שבו הבינים יהיה להקדש. והטעם הוא להראות שנותן בעין יפה בטוב לבב ואינו מדקדק לתת בצמצום ממש. רק שאסור ליתן יותר ממחצית דבר הראוי שיש לו שיעור, כי רק מחצית צותה התורה. ואך דבר קל שאי אפשר לעמוד עליו זה יתן אל ההקדש להראות שבעין יפה הוא נותן. ולזה אמר זה יתנו וגו' מחצית השקל בשקל הקודש. כלומר זה המחצית השקל הברור ומבורר שהיא המחצית שמכריע בדבר קל, זה יהיה בשקל הקודש ולא בהחצי שלו. (ואפשר לזה אמר מחצית השקל ולא חצי השקל להראות שיהיה בו דבר נוסף קצת על החצי כמו במחצית שיש בו מוסיף על החצי להכריעו). ולזה אמר מחצית השקל תרומה לה'. כי מחצית השקל הזה הוא תרומה והתרוממות לה' במה שמראה בזה חפץ לבו כי בכל לבב הוא נותן בעין יפה. ועל כן סיים העשיר לא ירבה מלתת יותר מקלבון הזה והדל לא ימעיט מקלבון הזה, שירצה לתת החצי ממש בשוה. בכדי לתת את תרומת ה'. כלומר לתת בזה האופן שיהיה תרומה לה'. ואמנם דוקא לתת את תרומת ה'. כלומר כשהוא בעצמו הוא הנותן בעדו אבל אחר השוקל בעד עני אינו חייב בקלבון כמו שאיתא (שם). ולזה אמר והדל לא ימעיט וגו'. כלומר שהדל לא ימעיט מקלבון הזה ודוקא לתת את וגו' כשהוא הנותן ולא כשאחר נותן בעדו. ונחזור לענין ואופן הראשון שהתחלנו בו שהוא המורה על בחינת השב מחטאיו ונותן כופר נפשו לה' בשבירת והכנעת תאותיו. ולזה אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:14:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:14:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:14:1)

**כל** העובר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה וגו'. והוא על דרך המבואר בזוה"ק (נשא קכ"ג.) וזה לשונו: אית בר נש לבתר דייתוב מחטאוי ומתכפר ליה איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כוחו בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא, דא זכי לתשובה תתאה וכו'. ואית בר נש דלבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה ויתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא וכו' דא זכי לאות ו' וכו', ודא איהו תשובה גמורה וכו' עד כאן. והנה חז"ל (בתיקוני זוהר תיקון י"ז) אמרו בפסוק (שמות כ"ה, ב') ויקחו לי תרומה, תרומה הוא תורה מם. כלומר התורה שניתנה לארבעים יום. ולזה יאמר הכתוב כל העובר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה. כלומר שיעבור ח"ו על פקודי התורה בהיותו מבן עשרים שנה ומעלה שאז כבר הוא גדול בשנים מה שמהראוי היה להיות הכרתו שלימה בעבודת ה' אלהיו להיות קולע אל השערה ולא יחטא. ואדרבה לתת כבוד לשמו בעבודה רבה בכחו הגדול. והוא עבר על כבודו אחת ושתים ושלוש וכו' (וגם כי אז עת וזמן עונש בית דין שלמעלה שאין מענישין משם כי אם אחר עשרים שנה כמו שאיתא (במדבר רבה מ"ח, ד')). הנה לזה מהראוי לבקש לו תשובה עילאה נוסף על שבירת תאותו שביארנו יבקש לו עוד תרופה לכפר עוונו. והוא שיתן תרומת ה' כלומר שיעסוק בתורה בדחילו ורחימו באמת למען שמו באהבה הנקרא תרומה, ודא איהו תשובה גמורה כנזכר שם בזוה"ק. ובכל אלה הנה עוד זה עיקר לעושי תשובה אשר,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:15:1)

**העשיר** לא ירבה והדל לא ימעיט וגו'. פירוש שגם מי שהוא באמת עשיר הן עשיר בתורה והן בדעתו וממונו, לא ירבה ויגדיל לבבו בזה להיות דעתו ורוחו גבוה עליו כמעשה בלעם הרשע שנשתבח ברוח גבוה. והדל לא ימעיט ממחצית השקל לכפר וגו'. כלומר העשיר הזה לא ימעיט הדל בלבו לומר כי כבר די לו בענוה הזו. רק מאוד מאוד הוי שפל רוח ובכל יום ויום יהיה דל בלבו יותר ויותר לא ימעיטנו מקרבו. והא לך ראיה מדוד שהיה מלך ישראל, וגם מלך הגוים. כי הרבה כרכים כבש, הרבה מדינות היו לו לעבדים. ובכל זאת אמר (תהלים ק", כ"ב) כי עני ואביון אנכי. כי באמת באדם על הארץ זה שיש לו אינו שלו כי הכל מתת אלקים הוא, וכל ימי חייו אין לו בעצמו מחוט ועד שרוך נעל, כי זה שבידו הוא למי שהכל שלו, ויוכל להיות שבין יום ובין לילה אבד, ואיך יתגאה בדבר שאינו שלו אף בדרך שאלה, כי אחר הרגע יבוא מי שכל זה שלו ויקחנו מאתו. ובזה יקנה בלבבו רוח נמוכה. וכבר אמרו חז"ל (סוטה ה':) כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן וכו'. וכאשר כתבנו שזה המועיל מאוד לכפרת עוון האדם. כי כאשר יכנע לבבו בקרבו, בזה נכנעין ונשברין כל בחינת הקליפות אשר סבבוהו מעת חטאו, והכל ממחצית השקל. כי כאשר יתן אל לבו בחינת מחצית השקל, שנזכר שאפשר יש בידו עוון כל העולם בהכרעתו אותם לחוב ח"ו בחטא אחד משלו וזה יוכל להיות אפילו באדם הנשמר מחטאים כי אי אפשר שלא יבוא פעם אחד מיום הולדו לידי חטא ואפשר היה אז העולם עומדין במחצית השקל והוא הכריע לחוב, ומוכרח הוא לכפר בעד כל נפש בית ישראל שהוא חב בדמיהן לגרום רעתן ח"ו. ועל כן בזה יהיה לבבו נשבר ונדכה, וזה יהיה לכפר על נפשותיכם כי גדולים נמוכי רוח וכו' כאילו הקריב כל הקרבנות כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:15:2)

**גם** יאמר והדל לא ימעיט על דרך המבואר אצלינו במקום אחר. כי אף שמדת הענוה היא המדה החשובה בעיניו יתברך יותר מכל המדות כמאמר חז"ל (עבודה זרה כ':) ענוה גדולה מכולן שנאמר (ישעיה ס"א, א') יען משח ה' אותי לבשר ענוים. חסידים צדיקים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולן. ולהיפך בגסות הרוח שהוא גבהות הלב אמרו (בסוטה ה'.) שהוא חמור יותר מכל המדות רעות וכמה הוא נבזה ומאוס ומתועב לפני המקום ברוך הוא עד שאינו יכול לדור בשכונתו כלל. מכל מקום הנה נמצאת לפעמים בקדושה והיא משובחת מאוד שעל כן לא נימנית במצוות לא תעשה היא וכל המדות רעות, כי כל המדות אף שהם יותר חמורים מהעבירות גופייהו כאשר העיד בזה איש אלקים מרן מה"ר חיים ויטאל ז"ל בשער הקדושה בתחילתו. מכל מקום לפעמים הם נלקחים אל הקדושה ואז המה חשובים ונפלאים מאוד. שעל זה אמרו חז"ל (קהלת רבה ג' פסוק י"א, ג') בפסוק (בראשית א', ל"א) והנה טוב מאוד. טוב זה יצר טוב, מאוד זה היצר הרע, שהוא טוב מאוד. והוא כשהאדם זוכה להפך המדות רעות שבו לשוב לעבוד עמהם עבודת שמו, נאים הם ומשובחים וטובים מאוד כאשר כתבנו בזה במקום אחר. (רק הסמ"ג מנה במנין הלא תעשה גסות הרוח כמו שכתב בדבריו (לאוין ס"ד) וזה רק להמשתמש בה בעבירה כנזכר ולא כשהיא בקדושה).


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:15:3)

**ועל** כן נאמר ביהושפט מלך ישראל (דברי הימים-ב י"ז, ו') ויגבה לבו בדרכי ה', כי אם יחשוב האדם בלבו שהוא וכל מצוותיו אינם נחשבים לכלום, הנה כן יעשם שלא לדקדק בהן אם יהיו נעשים על צד היותר טוב או לא ובלא לב ולב. כיון שגם אם יעשם בדקדוק, אינם נחשבים. מה לו לדקדק בעשייתם. ולפעמים ישמט ידו ולא יקיימם כלל למיעוט ערכם בעיניו. אבל אם יחשוב האדם בקרבו שבמצוותיו גורם תענוג ונחת רוח גדול לפני מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, וגורם על ידיהם יחודים וזיווגי מאורות השמים למעלה ליחד המדות ולגרום זיווג בארבע אותיות שם המיוחד ולעשות מהם קישוטין מופלאים ונוראים לשכינת עוזינו וכל מצוה ומצוה וכל תפילה מתפילתינו עולה ויושב בראש אלהי צבאות בכתר ועטרה על ראשו, והוא כביכול מתעטר ומתפאר בהם ועושה אותם עטרה לראשו כמאמר הכתוב (ישעיה מ"ט, ג') ישראל אשר בך אתפאר. שממעשיך נעשים פאר ועטרה לראשו כמו שמבואר מזה בדברי חז"ל (חגיגה י"ג: ובתוספות שם, ובשמות רבה כ"א, ד' ובזוה"ק בשלח נ"א.) גודל הכתרים הנוראים שנעשים למלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא ממעשה מצוותינו. וכל העולמות עליונים מקבלים ברכה ושפע ורחמים וחיים ואורות מאירין בשמים ונעשים מלאים זיו ומפיקים נוגה על ידי מצוותינו. ובהעלות אדם זאת על לבבו הלא כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים כן הוא יבער ויתלהב ויקד כיקוד אש ממש ויותר לרדוף אחר כל מצוה ומצוה בכח שאין לו קץ ובכח שאין לו הפסק וכארי ישאג וככפיר יתן קולו תמיד מקירות לבבו לרדוף כקורא בהרים לחפש אולי יקרה לו איזה מצוה ממצוות ה' לקיימה בכל לבבו ונפשו ומאודו בכל אבריו וגידיו בכל עוז ותעצומות ולדקדק עליה שתהא נעשה על צד היותר כשר ומהודר וטוב ויפה. ולא יעצרנו ולא יעכבנו גשם ושלג ולא ממון ובית ואשה ובנים, וכל שיש לו בבית ובחוץ כלא וכאפס ואין יהיה נחשב לו נגד עשיית וקיום מצוה אחת. ומי גבר יחיה ויוכל לפרט זאת בשפתיו כל ימי חייו, או לכתוב על הנייר בדיו, אם היה אדם רואה מצוה אחת בשמים בגדולתה, איך היה רודף כמשוגע יומם ולילה באין לחם ומים לחפש אחר מצוה הקטנה שבקטנות ולא היה מרגיש כלל אם הוא בגוף והיה שוכח לגמרי מנשיאת אשה ואכילה וכל צרכי העולם והנה גבהות הזה הוא מעולה ומשובח מאוד אחרי שבא מזה לעבודת ה', והאמת כן הוא שכל מצוה חשובה למעלה ככל הנזכר אם היא נעשית כראוי באהבה ויראה ומחשבה טהורה ונכונה בדיבור ומעשה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:15:4)

**ואמנם** זה הגבהות אינו אלא טרם בואו לקיים המצוה בכדי שעל ידי זה יתלהב אל המצוה, אבל בעת קיומו המצוה ומכל שכן אחרי כן כשיחשוב שעשה איזה עשיה ותוגדל לבבו על שערה אחת להיפך מקודם שעשה המצוה, פיגול הוא לא ירצה והוא ומצוותיו אינם נחשבים והלואי שלא עשאה משיעשנה ויחשוב בתפארתה כי אש עד אבדון תאכל. כי אדם המקיים המצוה כראוי, הנה כל המצוות הם התדבקות אלהות מה שאדם מתדבק עצמו אליו ברוך הוא על ידי קיום מצוותיו כי הוא יתברך נעלם במצוותיו כי כל מצוה הוא רצונו שרצה שנעשה זאת והוא ורצונו אחד וכשאדם מקיים מצוה אחת הרי מתדבק בה' אלהיו, וכשאדם מתדבק בה' זה הסימן בראשון וראשונה שנעשה נכנע ושפל ברך ולבו נשבר ונדכה לשברי שברים, כי הבא לחצר המלך הפנימית, ואף אל שער המלך כשאדם בא, לבו נשבר ונכנע. מכל שכן המתדבק במלך המלכים ברוך הוא, שאין הקב"ה שוכן כי אם את דכא ושפל רוח. ואיך יצויר בנפשו שקיים איזה מצוה אם אינו נשבר לבבו ונדכה עד דכדוכה של נפש אחרי עשותו המצוה. כי מי שלבבו יראה איזה ניצוץ כל דהוא מחיות אלהות באמת, הרי יכנע ויקטן וישבר לבבו באמת לידע כי עדיין לא נגע בעבודת שמו יתברך לא מניה ולא מקצתיה כראוי לעבוד למלך גדול ונורא כזה. כי הלא אפילו אם יעבוד יומם ולילה היש בו די לצורך עבודת מלך גדול ונורא כזה הטוב והמיטיב ובידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש וכל דיירי ארעא כלא חשיבין נגדו וכמצבייה עביד בחיל שמיא, ולולי שהקב"ה הוא הטוב האמת, ובאמת שהוא מקבל מצוות עמו בני ישראל אם נעשין כראוי בכל לבב כאשר יוכל האדם, להיות נעשין פאר ועטרה לראשו וככל אשר הזכרנו. אבל זה הוא ברוב חסדי המקום ולא מצדינו, כי עדיין לא עבד אדם מעולם כראוי לעבוד לו. אף לפי ערך עבודה אנושית קשה לעובדו ככל הראוי מאדם לעובדו, כי הלא אין שיעור וערך לזה, רק על כל פנים הקב"ה מקבל באהבה אם נעשים על כל פנים ביגיעה הראוי ודקדוק רב שיהיה על צד היותר טוב יפה ומהודר ובמחשבה דיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה רבה והכל בחסדו לא עבור צדקותינו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:15:5)

**אשר** על כן כאשר יוגדל לב האדם אחר המצוות על שערה אחת מכאשר היה, לא פגע ולא נגע כלל בהמצוה לא מיניה ולא מקצתיה. וגם אם לא הוגדל במצוה רק שלא נכנע לבבו בהמצוה, גם זה הבל הוא. רק קודם עשותו המצוה נכון ונכון טוב וטוב להעלות בלבו כל מיני גבהות בהמצוה כי באמת הקב"ה מקבל ברוב חסדיו באהבה כל מצוה כשנעשית כראוי להיות נעשה ככל אשר הזכרנו, ועל ידי זה יעשה המצוה לפי ערך כוחו ככל אשר יוכל באהבה ושמחה באימה ופחד לומר מה אני גורם במצוה זו כתר הכבוד לקוני ושאר הדברים שהוזכרנו ממילא תפול עליו אימה ופחד, ובלבו יוגדל אף על פי כן האהבה והשמחה שזוכה לעשות כל אלה בחסדי המקום ויעשנה על צד היותר טוב, ובזריזות היותר אפשרי, כי תצמא נפשו ויכמה בשרו לאהבת המצוה עד אין קץ וערך וכמעט שיחלה חולת אהבה על מצוה אחת, כשלא יקרה לו כל כך כאשר עם רצונו. ואפשר לזה רמזו חז"ל (אבות ב', י"ח) שאמרו ואל תהיה רשע בפני עצמך, כי כאשר האדם יהיה רשע בפני עצמו אם כן הלא כל מצוותיו להבל ותהו נחשבים, כי (תהלים נ', ט"ז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו', וזבח רשעים תועבה (משלי ט"ו, ח'). ואם כן מה לו לעשות המצוה או ללמוד תורה וכדומה. ועל כן אסור לאדם להיות רשע בפני עצמו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:15:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:15:6)

**ולזה** אמר כאן והדל לא ימעיט כלומר כי מי שהוא עני בדעתו כלומר שהגיע קצת לבחינת הענוה על כל פנים לא ימעיט את עצמו מכל וכל להיות רשע בפני עצמו כי אדרבה אל המצוות צריך אדם לומר בשבילי נברא העולם כמאמר חז"ל (סנהדרין ל"ז.) וכל העולמות תלוים עליו. ואם יעשה מצוות כתקנן הרי מרבה שפע אור ומחיה את כל העולמות, ולהיפך ח"ו כשיעבור עבירה, ממעיט האור והשפע מכל העולמות עליונים ותחתונים וח"ו כולם מקללים אותו על אשר חיסר לחמם והשפעתם כאמור (משלי י"א, כ"ו) מונע בר יקבהו לאום וגו'. ועל כן כל העובר על הפקודים בעת שהוא עובר עליהם לעשותם, העשיר בדעתו לא ירבה שלא יתגדל על ידיהם ח"ו לומר שעשה מצוות רבות כראוי יתר על חביריו ותוקד לבו בקרבו על זה, והדל בדעתו לא ימעיט לומר שמצוותיו אינם נחשבים לכלום, ושניהם לא ירבו ולא ימעיטו ממחצית השקל הוא בחינת הבינוני, והוא כמו שאמרנו. שקודם המצוה יחשב בעיניו עשיות המצוה כעל כל הון רב, לרוב גדולת ה', כי הקב"ה ברחמיו מקבל המצוות הנעשים כראוי במאוד מאוד. ובעת עשותה ומכל שכן אחריה, יוכנע וישבר לבבו לומר כי הוא עדיין לא התחיל לעשות כראוי לעשות למלך הכבוד. כי כשיעשה מצוה אחת קצת באמת, ממילא ידבק לבו קצת בה' ויכיר גדולת הבורא במקצת ואז יוכנע לבבו מכל וכל לומר איך אלך ואעבוד את ה' במסירת נפשי ממש, כי עדיין לא התחלתי על אחת מני אלף. ונחזור לענין שמדבר בעושי תשובה על ידי כניעת ושבירת התאוה ועל ידי הכנעת הלב ברוח נמוכה. ולזה מסיים הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:16:1)

**ולקחת** את כסף הכפורים מאת בני ישראל וגו' לכפר על נפשותיכם. כי האל הטוב והמיטיב בראותו גודל חמדת בני ישראל הנכספים ומתאוים לפייס את מי שאמר והיה העולם במה שמרדו נגדו, על ידי ביטול תאותם ואפיסת כוחותיהם ביגיעה רבה לתת את נפשם אליו להכניע ולשבור בכח גדול דברים שנפשו של אדם מתאותן ומחמדתן וישבור רוחו בקרבו שיהיה רוחו נמוכה תמיד, והעינים להשפיל למטה להיות תמיד במורא והכנעה ובושה לפני מלך גדול ונורא ברוך הוא. והנה בזה ודאי עושה לו זדונות כזכויות, לצד שעל ידי העבירות בא לעבודה תמה הזו שהוא חשוב ומקובל לפניו הכנעת התאוה ובחירת מדת הענוה. על כן לפי שהעוונות הביאו לו שיעשה את כל המעשים האלה, הנה המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, וכן העוונות הללו שזיכו לאדם הזה בעבודת בוראו, הרי זכות העבודה תלוי בהן ואז נעשה מהם זכויות, לצד שבאמת נעשה מהם זכויות אצל האדם, ובזה הם מכפרים עליו לעולם ביותר ויותר כי יש לו זכויות רבות להתכפר עמהם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:16:2)

**וזה** אומרו ולקחת את כסף הכפורים. מה שבני ישראל נכספים ומתאוים להתכפר מעוונותיהם על ידי הכנעה גדולה ובושה ושבירת תאותם. ויהיה לכפר על נפשותיכם, שיהיו שמורים ועומדים לכפרה כי אין אדם אשר לא יחטא לעולם בשוגג דשוגג בהרהור מה, וכדומה. ויהיה זה תמיד לכפרה עליהם על עוונותיהם לצד שנעשה מהם זכויות רבות, והמצוות יגינו עליו לכפרה על נפשו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:16:3)

**גם** יאמר ולקחת את כסף וגו'. על דרך מאמר שמואל הנביא לשאול בחיר ה' (שמואל-א ט"ו, כ"ב) הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים וגו'. כי באמת נמצאים בני אדם גם בני איש שיחשקו מאוד לעשיות המצוות כמו להתפלל בכוונה ולהניח תפילין בחיל וברעדה, וכדומה להדר אחר אתרוג מהודר וסוכה נאה ומפוארה וטלית נאה וכדומה, והכל בקום ועשה בגלוי בזריזות והידור מצוה. ובביתו אין כל ואין עונה שיהיה נשמר מדברים שאינן ראוין כל כך בביתו בצינעה במחשבתו כמו הרהורי עבירה הקשים מעבירה וכדומה בדברי סתר במקום שאין אנשים שם משתדל להיות איש בכחו להתאות ולעשות מעשי הגוף בתאות הבהמה ויותר. וממילא יומשך אם יארע לו איזה ספק איסור לא ישגיח כל כך. כי זה הנשקע למלאות תאות לבבו, אי אפשר לו להפרד ממנה כל כך אם לא בעבירה מפורשת. אבל כשאינה גלויה כל כך יבקש לו היתרים כאשר יוכל לחפש בספרים הנה והנה אולי ימצא לו דעה אחת לפחות המיקל בזה ויסמוך עליו. ומה שבגלוי לעין כל במצוות הגלוים בקום ועשה הוא צדיק חסיד ישר ונאמן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:16:4)

**ובאמת** שאין האדם מרגיש זה. כי הנה הוא עושה מעשיו הנגלים לשם שמים כאשר עם לבבו, ואינו יודע כי גם גניבת פיתוי היצר הרע שמה, להיות צדיק וחסיד בעיני הבריות וכולם יראו וידעו כי אתו היראה והעבודה לה', והכל ישבחוהו ויפארוהו לומר כי אין קדוש כזה בנמצא. וראיה, שאם יהיה בדרך בשדה יחידי, לא ידקדק כל כך בתפילתו להתפלל כאשר בבית המדרש, גם לא יהדר כל כך אחר אתרוג הטוב והיפה אם יהיה בדרך במלון, וכדומה בדברים האלו. ואם אין האדם נותן דעתו ולבו באמת להשכיל היטב היטב לשקול בפלס הרים, אם כוונתו רק לשמים שלא להתערב לו חמדת תפארת מן האדם על אחת מני אלף, או שנדמה לו שהוא לשמים ובאמת תאותו נמשכת לשם להיות חסיד המפורסם, ואגב התאוה נדמה לו שכוונתו לשמים. כי בהתאוה לבד לא היה עושה זאת כי לא במתים דיברה תורה משקרן וצבוע שיעשה מעשיו בכוון להתפאר בהם שלא לשם שמים. רק שבאמת הוא עושה לשם שמים, ורק התחלת מצותו היה מן התאוה שנמשכה בצד אחר, ועבור חמדתו נדמה לו שעושה לשם שמים. וראיה, שחושק שיהיו בני אדם שם בעת עשותו הדבר הזה כמו התפילה בכוונה, ואתרוג היפה חושק שיראו הכל מובחר מצותו, וכדומה. וכל אלה תאוות הדקות שלא ירגישם אדם כל כך, כי אם עד שיתן דעתו היטב היטב עליהם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:16:5)

**עוד** סימן לזה. שאינו נהנה כל כך אם רואה חבירו עושה גם כן כמוהו ויקרה לו גם כן אתרוג טוב כמוהו או יותר ממנו, לא יהנה מזה. והיה חפץ שלא יהיה ביד אדם זה הדבר כי אם אצלו. והכל כי חפץ בתפארתו והנאתו. ולוּ היה זה חפץ ה' כמו שנדמה לו, היה מתענג כעל כל הון רב, בראותו חבירו מתנהג בחסידות כמוהו. ודבר זה באבנתא דלבא תלי. אף שידמה לאדם שאינו בכזה, אם לא ייגע עצמו על זה ושיבר עצמותיו ותאוות לבבו בנסיונות רבות, עדיין מבחוץ הוא ולא עמד בחצרות בית ה' הפנימים. ולזה אמר שמואל הנה שמוע מזבח טוב. שזה הוא העיקר לשמוע בדבר ה' להיות יראתו על פניו לבלתי תחטאו בחדרי חדריו, ולא להיות צדיק וחסיד לזבוח קרבנות רבות ולעשות מצוות יומם ולילה ולהמשיך כל המצוות אליו, ויראה בעין רעה את חבירו כשעושה מצוה כי חפץ שכל המצוות שבעולם אליו יגיעו. כי אין זה דבר ה' לאמיתו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:16:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:16:6)

**ולזה** אמר כאן ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד. כלומר זה כסף הכפורים מה שאיש על דגלו כסוף יכסוף להתכפר לפני ה' באמת בצינעה בסתר, ונתת אותו על עבודת אוהל מועד כלומר שיהיה זה למעלה מעבודת אהל מועד בהקרבנות, כי שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים. וזה יהיה לכפר על נפשותיכם. כי זה עיקר הכפרה היראת ה' שעל האדם בהיותו בביתו בכל דבריו בצינעה בשכבו ובקומו במאכלו בזווגו כמאמר הכתוב (תהלים כ"ד, י"ד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם כאמור בזוה"ק (חלק א', רל"ו:) שסוד ה' הוא בבחינת הברית כי הוא דבר שבצנעה ואין אדם רואהו. כאשר שם ירא את ה' אז סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ודי בזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:18:1)

**ועשית** כיור וגו' וכנו נחשת לרחצה וגו'. להבין אומרו כאן לרחצה שהוא לכאורה מיותר, כי הלא מפרש להלן כל עניניו ונתת שמה מים ורחצו אהרן וכו'. והנראה כי הנה נודע להבאים בסוד ה' בקבלת מרן הרב האר"י ז"ל (בסוד נטילת ידים שחרית) בכוונת נטילת ידים שהוא להפריד הקליפות והחיצונים הנאחזים בעשר אצבעות הידים בהקצוות לפי ששם מתגלים ה' גבורות מנצפ"ך בכל יד ויד, ובמקום הגבורות שם נאחזים הקליפות, והם מסתלקים ומתפרדים על ידי המים הנשפכין. כי מים הוא בסוד החסד ומימי החסד הם הדוחין ומגרשים הקליפות לבל יינקו משם. והנה באצבעות הרגלים בהקצוות גם שם הרגיעה שידה להיות בהם אחיזת הקליפות בסוד אותיות הכפולות אשר במנצפ"ך. ואולם לאשר כי שם המה דינים קשים למאוד בסוד עקביים עקבי דמשיחא ששם חוצפא יסגי והחיצונים יש להם שליטה גדולה מאוד באופן שאינן נגרשים משם בכל ימות החול כי אם בערב שבת קודש שאז נתוסף אור גדול בכל העולמות בסוד תוספת שבת, ויורד האי שלהבותא דאשא להפריד הקליפות מהעולמות טרם בא שבת קדשנו, ואז הם נרחצים גם למטה על ידי חמי חמין לרמז על האי שלהבותא דאשא, ואז ברשפי אש שלהבת י"ה מה שהאדם רוחץ על כל פנים פניו ידיו ורגליו בערב שבת קודש מגרש מעליו כל בחינת אחיזת הקליפות שנתאחזו בששת ימי החול. ועל כן השוה הכתוב חיוב הרחיצה הזו לחיוב סעודת שבת כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (בפרק ל' מהלכות שבת הלכה א'-ז') וזה לשונו: ד' דברים נאמרו בשבת ב' מן התורה וב' מדברי הנביאים. שבתורה, זכור ושמור. ומהנביאים, כבוד ועונג. איזהו כבוד זה שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד שבת וכו'. איזהו עונג זה שצריך לתקן תבשיל שמן וכו' ומשקה וכו'. הרי שהרחיצה והסעודה הושוו בפסוק אחד. כי חיוב גדול הוא ותיקון רב בעולמות עליונים ותיקון לנפשו ורוחו ונשמתו לטהרם ולרחצם מכל בחינת אחיזת החיצונים הכל כנודע לחכמים יודעי העתים. והנה נודע אשר עיקר בחינת אחיזת החיצונים בנפש האדם לא נמשך אלא מהאי זוהמת הנחש שהטיל בחוה ויצאו בניה אחר כך מזוהמים בזוהמה ההוא. ועד היום הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב (בראשית ג', ט"ו), שבכל בחינת הקצוות ועקביים הן בידים הן ברגלים שם מקומו להתדבק ולהתאחז שם. ונחש הוא היצר הרע הוא השטן חושבן נחש עם הכולל, עד היום הנושך עקבי סוס וגו' (בראשית מ"ט, י"ז), כי אין מקומו אלא בעקביים ששם חוצפא יסגי.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:18:2)

**ועל** הענין הזה היה רומז הכיור כי הכ' רומז על עשרים הקצוות שבידים ורגלים שנאחזין שם החיצונים והוא עבור ששם מתגלה בחינת הגבורה ובמקום הגבורה שם אחיזתן כאמור. ולזה סמך הכ' אל רי"ו מספר גבורה וזה כיו"ר עשרים אצבעות הנאחזים בגבורה, ונחש הוא השטן תשופנו שם בעקבו, ובזה צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו כפירוש רש"י ז"ל שם בפסוק (בראשית ג', ט"ו) ואתה תשופנו עקב, ואף משם תמיתנו וכו'. ועל כן היה של נחשת לרמז על זה ששם הוא אחיזת הנחש. ות' היא תמות כמאמר חז"ל (שבת נ"ה.). כי החיצונים כל מגמתם להרע, ולהיטיב לא ידעו. ובמקום אחיזתן ממיתין תיכף כאשר יוכלו. (או אפשר נחשת נחש תשופנו, והבן) אך ה' לא יעזבנו בידו, וצונו לגרשו משם על ידי מים הנאמנים מימי החסד, ועל ידי הכלי הנקרא אנטל או נטלא שעם הכולל הוא חושבן הוי"ה ואדנ"י כמו שאיתא בכוונות, שבזה הוא מרחיץ ומטהר את אברים הללו מגילולי עבודה זרה הם הקליפות שסביב רשעים יתהלכון.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:18:3)

**והנה** נראה בזה נכון שעל כן היה הכיור נעשה ממראות הצובאות של נחושת שאמרו חז"ל (תנחומא ומובא ברש"י ויקהל פסוק (ל"ח, ח') במראות הצובאות) שהיו מראות שרואות בהן בנות ישראל כשהן מתקשטות, והנשים הביאו אותם לנדבת המשכן והיה משה רבינו מואס בהן מפני שעשויין ליצר הרע. אמר לו הקב"ה קבל אותם כי אלו חביבים עלי שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהן יגיעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה וכו' ונוטלת המראה ורואה עצמה עם בעלה במראה וכו' ומתוך כך הביאו בעליהן לידי תאוה ונזקקות להם ומתעברות ויולדות שם וכו' עד כאן. ולכאורה מפני מה דוקא לכיור הוקדשו אלו המראות ולא לשאר כלים שהיו של נחושת. וחז"ל אמרו שם לפי שהוא עשוי לעשות שלום בין איש לאשתו על ידי המים המרים וכו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:18:4)

**ועוד** לאלוה מילין על פי הנזכר. כי נודע אשר אותו הדור שהיה במצרים כולם היו גלגולי נשמות מניצוצי קרי שיצא מאדם הראשון באותן ק"ל שנים שפירש מאשתו, והמשיך אותן הנשמות שהם באים מצד הטוב להאי קליפה תקיפא דאיקרי רע וכו'. ונתגלגלו בשלושה דורות וקבלו עונשם. שהם בדור המבול ודור אנוש ודור הפלגה. ואחר כך נבחנו שנתגלגלו בדור ההוא שירדו לגלות מצרים. הכל כמו שאיתא בדברי הרב ז"ל (בפרי עץ חיים שער חג המצות עיין שם). ושם במצרים כבר היו בסוד התיקון במה ששמרו בריתן מלהתערב בעם אלהי נכר. ונאמר עליהם בקבלה (שיר השירים ד', י"ב) גן נעול אחותי כלה גל נעול וגו', ואמרו חז"ל (ויקרא רבה ל"ב, ד') גן נעול אלו הבעולות גל נעול אלו הבתולות וכו'. ודבר זה להפליא הוא, כי הלא היו בשעבוד תחת המצרים ולא קבלו עדיין התורה והיו עובדי עבודה זרה כמאמר חז"ל (שמות רבה ט"ז, ב') ולא נמצא אחת מהנה שיטמאו בטומאת העריות והעיד עליהן הכתוב בשמו יתברך שהיו כולם בני אבותיהם שלא שלטו בהם המצרים כמאמר חז"ל (שיר השירים ד' רבה פסוק י"ב גן נעול) ועל כרחך זה היה תיקון לזוהמת הנחש שנדבק באדם הראשון והוציא זרעו לבטלה והמשיך אלו הנשמות.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:18:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:18:5)

**ועתה** כשנפרדו מעריות שהוא הרע הזה בעצמו שהיה בהחטא, נתקנו לעלות ממצרים ברכוש גדול וביד חזקה. ועל כן כיור הנחושת המורה על אחיזת זוהמת הנחש, והוא בא לטהר האצבעות מזוהמא ההוא, טוב ויפה הוא להיות נעשה ממראות הללו המורים על בחינה זו במה שהכניעו ישראל זוהמתם. שעל ידי המראות היו נזקקין לבעליהן ולא היו מתאוין לטומאת בני אל נכר. והנה מלת וכנו עם מספר אותיותיו במילוי עולה לחושבן צ"א שהוא צירוף הוי"ה ואדנ"י בחינת הכלי אנטל הנזכר, המועיל להרחיץ ולטהר את קצוי האצבעות על ידי מימי החסד. ולזה יאמר הכתוב ועשית כיור נחושת שהכיור יהיה נחשת לרמז על הנזכר אחיזת זוהמת הנחש בעשרים הקצוות הנאחזים בגבורה, ועל כן יהיה וכנו נחשת לרחצה ש"וכנו" שהוא הכלי המוכן לנטילה יחוד שמותיו הוי"ה ואדנ"י ברוך הוא, יהיה נחשת לרחצה כלומר לרחצה מהאי נחשת אחיזת זוהמת הנחש באברים הללו. ועל כן ונתת שמה מים בכדי להגעילו ולגרשו על ידי המים מים הנאמנים המוכנים להעביר כל טומאה בסוד החסד אשר עליהם שמגרש כל בחינת אחיזת הקליפות. ולזה אמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:19:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:19:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:19:1)

**ורחצו** אהרן וגו' את ידיהם ואת רגליהם. כי במקדש היו יכולים לטהר גם אצבעות רגליהם מהנחש הכרוך על העקב, אף על פי ששם האחיזה קשה מהדינים קשים השולטים שם, לא כן במקדש כי על כל פנים היו נכנעים שם הקליפות מרבות הקדושה ואור אלהים המאיר במשכן ה' והיו יכולין לגרשם שם גם מאצבעות הרגלים. ועל כן היה הכיור מרמז לכל העשרים אצבעות להראות כי הוא המטהר לכל אחיזתם הן בידים והן ברגלים. ועל כן אמר הכתוב את ידיהם ואת רגליהם ואמרו חז"ל בזה (זבחים י"ט.) כי בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו וכו' מניח ידו הימנית על רגלו הימנית וכו' ומקדש. כי על כל פנים היה קשה להרחיץ הרגלים לבד, מתוקף הגבורה הנאחז שם, והיה מקדשן בבת אחת עם הידים ומניח הידים עליהם להכניעם ולהיות נטפלים עם קדושת הידים ועל ידי זה היו נטהרים בכַּן הכיור ובמים אשר שמה (המורים על ט' יודי"ן שבשמות הכוללים כל העולמות שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן העולים מים כנודע מכוונות) וזאת במקדש ולא במקום אחר. ועל כן,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:20:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:20:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:20:1)

**בבואם** אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו'. כי תדע שורש כל המיתות הנאמר בעוברי עבירה אינם על צד הנקמה לומר לפי שמרדת בי אנקם ממך, כי לא זה הוא דרכי אלהינו יתברך שמו וחימה אין לפניו לעשות דבר בחימה לנקום, וכל היסורים והעונשים הבאים על האדם אינם כי אם בחסד האמת מצור העולמים ברוך הוא. או למרק עוונותיו על ידי היסורים הן בעולם הזה והן בעולם הבא בכדי לזכך ולטהר נשמתו מאחיזת הקליפות הנאחזים בה על ידי העוונות שתוכל לשוב לחיק אביה כבראשונה לראות באור פני מלך חיים ברוך הוא ליהנות מזיו שכינתו יתברך, וכמאמר חז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תתל"ז) יהא אדם שמח ביסורין מבטובה שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עוון שבידו ובמה נמחל לו ביסורין ועיין שם עוד הפלגת טובת היסורין שאין ערוך אליהם ששמו של הקב"ה חל על מי שיסורין באין עליו וכו' וכדומה. או שבאין היסורין בכדי להזכיר את האדם שישוב בתשובה לפני בוראו כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"א.) נענה ר' עקיבא ואמר חביבין יסורין וכו' עד מכל הטורח שטרח בו וכו' לא החזירוהו למוטב אלא היסורין. או לשאר דרכי טובות שביארנום במקום אחר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:20:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:20:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:20:2)

**ואמנם** זה אינו כי אם שעבור כן ברא הקב"ה את בחינת היסורין בכדי שיהיה לאדם טובות אמיתיות האלה, אבל בכל זאת אין הקב"ה שולח על האדם היסורין כי אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה לעולם כמאמר חז"ל (בראשית רבה ג', ו'), רק הרע בעצמו שעשה האדם הוא מיסרו ומענישו כמאמר הכתוב (ירמיה ב', י"ט) תיסרך רעתך וגו'. והוא לפי שבעוונות מגביר האדם על נפשו אחיזת הקליפות, והם מוכנים לזה להכות ולפצוע להרוג ולענוש כי זה חפצם ותאותם ברע ולא בטוב. וגם בחינת המיתה זה הוא כאשר האדם מגביר על נפשו אחיזת הקליפות שיעור שיוכלו להמית אותו הם ממיתין אותו תיכף כי צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו רק ה' לא יעזבנו בידו בכח מצוות ומעשים טובים. אבל אם מגביר עליו אחיזתם בעוונות והקב"ה כביכול סר מעליו כי אין אדם העליון כביכול דר עם נחש בכפיפה, הם עושים לו מה שירצו כי השטן הוא היצר הרע עולה ומסטין יורד וממית.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:20:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 30:20:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/30:20:3)

**ולזה** בא הצווי במצוה זו בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו. כי הנכנס אל אהל מועד שהוא מקור הקדושה בלתי קידוש ידים ורגלים הרי הוא ח"ו מכניס אחיזת הקליפות הנאחזים בקצוות הידים ורגלים אל הקודש פנימה, ומשם עושה פגם למעלה בשורש נשמתו אשר בקדושה עליונה באהל מועד אשר בשמים להעלות עליה מחושך החיצונים והקליפות, והם מוכנים להמית. ועל כן ירחצו מים שלא להשריש שורש הקליפות בנשמתו אשר בקדושה ולא ימותו. ועל כן גם בנטילת ידים בשחרית מבואר בספרי חכמי אמת שההולך ד' אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה כמו שאיתא (בתולעת יעקב ומובא במגן אברהם בסימן ד'), כי ארבע אמות של אדם הוא מקומו. ואך היוצא מחוץ לארבע אמותיו הרי הוא מכניס הקליפה למקום טהור ותיכף מגיע הפגם למעלה שיאחזו החיצונים בהקדושה בשורש נשמתו בתחילה וחייב מיתה ח"ו. לכך ירחצו מים וה' עליהם יחיו כדבר האמור.