## Be'er Mayim Chaim, Leviticus

###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:1:1)

**ויקרא** אל משה וגו'. אפשר לי לומר קצת ענין האל"ף זעירא הנכתב כאן במלת ויקרא. כי הנה נודע אשר מדור ומשכן הרע בנפש האדם הוא בכבד ומרה שלו שם הרגיעה שידה וישימו את משכנם בתוכם הס"מ ולילית נוקבא דיליה זה בכבד וזו במרה וזה הוא משא כבד על האדם ובזו מרה לו כלענה להטותו לכל בחינות התאוות וחמדות, תחילה בהיתר למלאות תאותו ומן ההיתר אל האיסור, כי הנשקע בתאוה קשה לו לפרוש ומתחיל להיות מיקל בנפשו בספק איסור וכדומה. בשביל תאותו, ואחר כך במעט מעט בודאי מיקל באיסור קל ואחר כך באיסור חמור וכמו שאמרו חז"ל (שבת ק"ה:) המשבר כלים והמפזר מעותיו בחמתו וכו' יהא בעיניך כאילו עובד עבודה זרה שכן דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך כו' עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה והולך ועובד וכו' מאי קרא (תהלים פ"א, י') לא יהיה בך אל זר וגו' איזהו אל זר שבגופו של אדם הוי אומר זה היצר הרע כו' עד כאן, וכן הוא בזוה"ק (ויקרא ק"ו:). והכל הוא כי אם הוא עושה דבר שאין בו שום צד עבודה של מקום רק למלאות תאותו וחפצו בכעסו וחמתו לשבר כלים ולפזר מעותיו הרי הוא נכנס תחת התאוה והתאוה מושלת עליו. כי אם היה שכלו מושל על תאותו בודאי היה משכיל על הדבר ההוא לומר למה אעשה כך דבר שאין בו שום צד הנאה לבוראי ברוך הוא הלא לא נבראתי אלא לשמש את קוני ובמה אשוב לתת דין וחשבון כו', אם לא שח"ו אין לבו ברשותו להתגבר על תאותו וחפצו כמעשה הרשעים שאמרו חז"ל עליהם (בראשית רבה ל"ד) הרשעים ברשות לבן, וממילא כשלא יוכל להתגבר על התאוה בדבר קל אם יתאוה לחמור שבחמורות גם כן לא יוכל להתגבר על תאותו כמאמר הכתוב (משלי כ"ט, כ"א) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון, ואם יאמר לו ח"ו לך עבוד עבודה זרה ילך ויעבוד והוא ממש אל זר בנפשו. כי אל לשון חוזק הוא כמאמר חז"ל (יבמות כ"א.) אל קשה מלשון (יחזקאל י"ז, י"ג) ואת אילי הארץ לקח, והוא התאוה החזקה המושלת בקרבו ומתאוה לדברים זרים לא לעבודתו יתברך שמו ואין לך אל זר גדול מזה ח"ו. ועל כן מסיים הכתוב שם ולא תשתחוה לאל נכר, כי הנכנס תחת התאוה והתאוה מושלת עליו, הרי הוא נכנע תחת התאוה ונעשה כמשתחוה אליה כיון שהוא כרוך אחריה והתאוה מושלת עליו והרי ח"ו משתחוה לאל נכר כי כל בחינת התאוה משורש הרע הם מהס"מ ולילית השוכנים בכבד ומרה שבו, ואל זה רמז בזוה"ק (ויקרא ק"ז.) בחטא אדם הראשון שאמר שם כיון דסגיד להאי אתר כו' כי הנכנס תחת התאוה הרי הוא נכנע אליה ומשתחוה שם ושם שורש הרע חלילה כנודע מפי סופרים וספרים. ואפשר לזה רמז הפייטן (ביוצר מוסף של ראש השנה) אמת כי אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם וכו' כי דם ראשי תיבות ד'ם מ'רה כי הכבד נקראת בשם דם שהיא כולה דם, ועל כן אתה יודע יצרם שהם בשר ודם כי הס"ם ונוקבא דיליה שמו משכנם בתוכו בדמו והדם הוא הנפש המתאוות לכל התאוות וחמדות והוא יצרם המיצר להם בכל עת ורגע וקשה לכובשם ולהתגבר עליהם.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:2
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:1:2)

**לולי** רחמי ה' וחסדיו כי מעולם המה והותיר לנו שריד שורש נשמתנו אשר בקרבנו נשמת אלוה ממעל והוא השכל הנעלם המוזכר בדברי מרן האר"י ז"ל (בעץ חיים שער קיצור אצילות בריאה יצירה עשיה פרק י' וקראו שם שכל העיוני עיין שם) בחינת אב בחכמה כאשר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ב' דרוש השני פרק א' מאמר י"ב) בבחינת שני חלקי השכל המוזכר שם, שכל מעשיי, ושכל העיוני. כי שכל המעשה הוא השוכן תמיד במוח האדם להיות לו עינים פקוחות על כל דבר ודבר במושכל ראשון שלא יכשל באבן ובאגרוף וכדומה וזה השכל נמצא גם בבהמה וחיה לפי דרכה וכמאמר חז"ל (בבא קמא נ"ד:) בשור פקח איבעי ליה לעיוני כו'. ושכל העיוני הוא הנקרא שכל הנעלם כי הוא אינו שורה ושוכן תמיד במוח האדם כמו שכל המעשה כי נעלם הוא ממנו ואך הוא מתגלה לו אחר שיושב ומעיין על איזה דבר, כאשר אתה תחזה כשאדם רוצה לפעמים לחדש איזה דבר להמציא בשכלו איזה המצאה חדשה המצטרך לו שאינו מרגיש עתה בשכלו אשר עליו הנה הוא יושב ומחשב ומעיין בשכלו ובא אל שכל חדש מה שלא ידעהו עד עתה, בכל אדם לפי מה שהוא אם בתורה ועבודה אם בהתנהגות עניניו במעשה העולם, ועל כן נקרא שכל העיוני שאינו בא לאדם אלא אחר העיון בו והוא הנקרא עיני השכל שבא משכל העיוני. והמציא הקב"ה וברוך שמו מציאת השכל העיוני הלז בכדי שיהיה הממוצע והמחבר את שכל המעשה אשר במוח האדם עם שורש קדושת חיות הרוחניות של אדם במקור שורש נשמתו בשמי השמים כי המה נפרדים זה מזה, זה נגבל ונתצמצם במוח האנושי, וזה נעלם ונסתר במקומו ואינו נגלה ונגבל ונתפס בשום מקום מורה, ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם הוא השכל העיוני הלז אשר ניתן בו כח שניהם שהוא תמיד נעלם ונסתר במקור שורש חיות הרוחניות של האדם וגם הוא בבחינת נגלה שמתגלה לאדם אחר שנותן דעתו ומחשבתו לבקשו ולדורשו באשר ימצא לו, ועל ידי זה יתוודע לו חדשות ודעות אחרות על ידי השכל העיוני הלז ממקור שורשו למעלה, והוא בחינת משה רבינו ע"ה שגם הוא היה בחינת הממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים. שהיה בחינת איש אלהים, מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה אלהים כמו שאמרו חז"ל (דברים רבה פרשה י"א, ד') כאשר הארכנו שם עיין שם. והשכל הזה הוא הנקרא אלף כאשר ביארנו שם, ועוד כי אלף הוא פלא המורה על שהוא נעלם ונפלא ממוח האדם שאינו שורה תמיד במצחו ומוחו, רק אם תדרשנו ימצא לך. ועל השכל הזה נאמר (בראשית ד', ז') ואתה תמשל בו כי השכל הזה הוא מושל על התאוה לפי שהוא דבוק במקור שורש הרוחניות חלק אלוה ממעל, וכשאדם מיישב עצמו בשכל הזה לכבוש התאוה תחת ידו אז נקרא אדם שהאלף מושל על הדם דם מרה והם נמשכין אחריו לעבוד עבודת גבוה בכל מיני חשק ותאוה וזירוז בסוד מאמר הכתוב (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה נ"ד, א') זה יצר הרע כי בין הכל נקרא אדם השלם, והבן. ועל כן אמרו חז"ל (בבא מציעא קי"ד:) אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם, רצה לומר אדם השלם כי המה בשר ודם לבד הנמשכין אחרי כוחות היצר הרע ואין להם בחינת אל"ף הלזו הנקשרת בנשמת אלוה ממש, ואד"ם חושבן מ"ה הרומז לשם מ"ה החדש הנעשה אחר השבירה כנודע. ועל כן אמרו חז"ל (חגיגה י"ג:) ד' מיני גאים וכו' ואדם מתגאה על כולם כי זה הוא גאותו שנקרא אדם ונקשר בפלא העליון סוד האל"ף שאין כמותו בזה בכל הארץ, כי הלא לכולם נתן ה' חכמה וחיות בהנה להתנהג בהן, ואכן חיבה יתירה נודעת לו בשכל הנעלם מכל רעיון להמשיך על נפשו תמיד מוחין ואורות חדשים מקדושה של מעלה.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:3
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:1:3)

**ואמנם** הנה נודע אשר בכל דבר ודבר הנברא וניתן בעולם, ניתן הבחירה בו לטוב או למוטב [לרע] ח"ו בבחינת (הושע י"ד, י') צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו וגו' כי הנה עיקר בריאת השכל הזה להבין בגדולת בוראו ברוך הוא וקטנות עבודתו נגד מלך גדול ונורא כזה, אשר אילו יסקל וישרף ויהרג ויחנק על קדושת שמו בכל עת ובכל שעה ורגע אין בזה די עבודה למלך גדול כזה אף אפס קצהו ושמץ מנהו ומכל שכן עבודה שאינה בגדר הזה, רק הוא ברחמיו וחסדיו הגדולים נקרא אל שדי ואמרו חז"ל (חגיגה י"ב.) שאמר לעולמו די פירוש שאמר לעבודת עולמו העובדים אותו לפי כח שכלם וגופם די כי אין ביכולתם יותר כנודע. אבל באמת כבר אמר הכתוב (מיכה ו', ו') במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום וגו' ועל כן נקרא אדם שם מ"ה לומר כי זה עיקר שכלו ועבודתו להבין מה הוא ועבודתו וכל אשר לו והוא תיקון השבירה שהיתה בשביל שכל אחד אמר אני אמלוך כנודע, והוא בחינת הגבהות המרה כלענה שכל אחד רוצה להתנשאות ולמלוך על מי שתחתיו במדרגה או השוה לו לומר אני אמלוך והוא ח"ו תכלית השבירה וההריסה בכל מכל כל. ותיקון העולם הוא שם מ"ה החדש שכל אחד אומר מה אני ומה חיי הבל וריק כו' והוא הנקרא אדם השלם חושבן מ"ה. ואין שום מעלה ומדה נכונה שבכל המדות גדולה כמדת ענוה שאמרו חז"ל בפירוש (עבודה זרה כ':) אחר כל המדות שמנה שם פרישות וטהרה ורוח הקודש וחסידות וכו', ר' לוי אמר ענוה גדולה מכולם שנאמר (ישעיה ס"א, א') יען משח ה' אותי לבשר ענוים, חסידים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולן. ובפרט להשראת שכינתו יתברך על האדם אין מדה מעולה לזה כמו ענוה כמאמר חז"ל (סוטה ה'.) בפסוק (שם נ"ז, ט"ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, רב הונא ורב חסדא חד אמר אתי דכא וחד אמר אני את דכא, ופירש רש"י אתי דכא אני מגביהו עד ששוכן אצלי, אני את דכא אני מרכין שכינתי אצלו (ולהיפך בגבהות הלב אמרו חז"ל (שם) אין אני והוא יכול לדור כו' ועיין בחיבורנו סידורו של שבת שורש ח' ענף א' טעם נכון על זה שענוה מועיל מאוד להתקרבות אלהים אל האדם עיין שם).


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:4
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:1:4)

**ולפי** שהיה משה רבינו ע"ה שלם בתכלית שלימות מדה הזו כמו שכתוב (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה, ונאמר (במדבר י"ב, ג') והאיש משה עניו מאוד וגו' זכה לשניהם שהגביהו הקב"ה למעלה אצלו וגם הרכין שכינתו יתברך עליו למטה בארץ וזכה בזה למעלות יתירות יותר מכל הנביאים שבעולם לפי שהיה בשלימות מעלה הזו, כי מדה הזו אפשר שידמה לאדם שזכה אליה ובאמת לא נגע בה אף בקצתה כאשר כתבנו בזה במקומות אחרים. ואם יתן האדם דעתו עליה יראה כמה הוא רחוק ממנה יותר מגבוה השמים על הארץ, והסימן הקטן לזה הוא (הוא) שלא יהנה כלל וכלל אם ישבחוהו כל הבריות שבשמים וארץ, ולא ירע לו כלל אם יגנוהו כל דרי מעלה ומטה כי לא ידע כלל רק לעשות נחת רוח לפניו בכל יכולתו, ודבר זה לבד כמה קשה הוא ומכל שכן שאר סימנים הנודעים להמבקשים אותה.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:5
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:1:5)

**ולזה** רומז הכתוב ויקרא אל משה באל"ף זעירא לומר כי מה שלמשה לבד קרא ולא היה נשמע הקול כי אם קול לו קול אליו לבד ולא להע' זקנים וכל הדור דעה ההוא הוא מפני שהיה בו האל"ף זעירא כי האל"ף שבאדם שבו היה מורה לו להיות זעיר ועניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, כלומר כי אף שכולם נקראים אדם על שם מה, אבל הוא היה עניו מכל האדם שלא זכה אדם לשלימות בחינה זה כמוהו ועל כן ויקרא אל משה לבד ולא אחר אתו, ועוד לפי שהאלף מרמז על משה כמו שכתבנו למעלה ששניהם מורים על בחינה הממוצע כנזכר ורמז בזה אלף זעירא כלומר שמשה היה זעיר וצעיר למאוד בבחינת הענוה השלימה ומאן דאיהו זעיר איהו רב (זוה"ק בראשית קכ"ב:) להיות השכינה קורא לו לבד אשרי ילוד אשה שזכה לזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:6
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:1:6)

**וידבר** ה' אליו מאוהל מועד וגו'. מלת אליו לכאורה מיותרת כאן אחרי שכבר נאמר ויקרא אל משה ודאי שהדיבור היה אליו וחז"ל (בתורת כהנים ומובא ברש"י) דרשוהו עיין שם, ועיין בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים שעמד בזה, וגם אנו נאמר, כי הכתוב מוסיף ומוסיף להגדיל גדולת משה רבינו ע"ה וחשיבותו אצלו יתברך בבחינות שונות. והוא כי הנה הגם שבימי אדם ונח ואבותינו אברהם יצחק ויעקב לא דיבר הקב"ה עם שום אדם מכל באי העולם כי אם עמהם ביחוד לבד כל אחד בדורו מכל מקום הם היו אז יחידים בעולם שנתגלה להם עבודתו יתברך וקדושתו עד שמצאו בעצמם מקום לה' להשראת קדושתו יתברך ואין זולתם אתם, שלא היו מכירין את מי שאמר והיה העולם בימיהם כי אם הם, מה שאין כן בימי משה ששים רבוא מישראל כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וכולם שמעו בסיני מפיו יתברך אנכי ה' אלהיך ובפרט אצילי בני ישראל הם השבעים זקנים ויהושע ואלדד ומידד ואהרן וחור ועמהם ומי בעל דברים שיתיחד הדיבור אליהם בכל הנביאים יותר מהם, ואף על פי כן בפני כולם לא נקראו לבוא אל המלך כי אם משה בחירו להכניסו להיכלו יתברך היכל לפנים מהיכל בקודש הקדשים, זה ודאי מורה על גדולה שאין גדולה כמוה למעלה לראש, וכמאמר חז"ל (תנחומא פרשה זו ג') על פסוק (תהלים פ"ט, כ') אז דברת בחזון לחסידיך וגו' הרמותי בחור מעם, זה משה אף על פי שדיבר הקב"ה עם אדם הראשון וכן נח אברהם יצחק וכו' יחידים בעולם היו אבל משה כמה צדיקים היו עמו הזקנים בצלאל אהרן וחור והנשיאים וכו' ולא קרא אלא למשה וכו' עד כאן. והנה אחר כל זה על כל פנים היו מחויבין הקדושים הללו אנשי השם שעמו לשמוע בקול ה' את קול הקריאה שנקרא למשה כי ודאי יחרד לב האדם ויכלה נפשו לשמוע את קול ה', ובאמת גם עמהם דיבר ה' בפעם אחר פעם כמו לאהרן ושאר נביאים שנתנבאו אז. ואולם לגודל חמדת וחביבות בחיר ה' משה רבינו ע"ה להראות מעלתו וגדולתו חבה יתירה נודעת לו שעשה הקב"ה שביל שבו יצא הקול עד שיגיע למשה ולא היה נשמע לכאן ולכאן אף שקול גדול הוא בקול ה' בכח כמאמר חז"ל (שם א'). וזה מרומז במאמר חז"ל (בתורת כהנים ומובא ברש"י) קול לו קול אליו משה שומע וכל ישראל לא שמעו וכו', פירוש זה הוא החידוש הנפלא שכל ישראל והזקנים עמהם עם אהרן ובצלאל וכו' שכולם ראוין לדיבור אף על פי כן לא שמע אחד מהן כי אם משה לבד כי שביל נעשה להקול מבנין אוהל מועד ואילך שיגיע כוון נכון למשה לבד כמו שכתוב שם.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:7
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:1:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:1:7)

**והנה** לכאורה אם היה הדיבור הולך רק למשה לבד שוב לא היה צריך הקריאה להראות חבתו ביחוד אחרי שקול לו קול אליו לבד בהדיבור די בזה, ואמנם שגם זה היה לחביבות משה להראות לו חבה על חבה ומעלה על מעלה לקרוא לו תחילה לבד ואחר כך לדבר עמו לבד למען ידעו אשר לא קם כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים באהבה עזה כביכול ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא, ולזה אמר הכתוב ויקרא אל משה פירוש ראה חיבתו שמכל ישראל עם הזקנים והנביאים שבהם לא קרא הקב"ה כביכול כי אם למשה, ועוד חבה נוספת וידבר ה' אליו מאוהל מועד ששום אחד מהם לא שמע דברו הטוב כי אם וידבר אליו שהדיבור לא היה מגיע אלא לאזניו מעת בנין אוהל מועד כאמור, ואף על פי כן קדמה קריאה אליו שלכאורה נוספת הוא אחר שכל ישראל לא שמעו פירוש אפילו מי שהוא בבחינת ישראל שהוא ישר אל שאלהים עשה את האדם ישר שהוא בחינת גדולה מאוד בנבואה וצדקות לא שמע, אף על פי כן קראהו להראות חיבה מה שלא היה מקדם, והבן.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:1)

**דבר** אל בני ישראל ואמרת אליהם וגו'. נראה כי לצד שיש בסדר זה שני בחינות בקרבנות המובאים מבני אדם, אחת היא קרבנות הבאין באהבה וחיבה שלא על חטא כלל רק נדרים ונדבות לשם ה' לרצון לו כעולות שהיא העולה העליונה מכל הקרבנות שאין בריה טועם ממנה כלום ועולה כולה לאל עליון ברוך הוא כמאמר חז"ל (תנחומא פרשת צו י') ונאמר בה עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחח אשה לה', והוא דורון אליו יתברך כמאמר חז"ל וכמו זבחי שלמים שמשימים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה וכל המביא שלמים מביא שלום לעולם כמאמר חז"ל (תורת כהנים מובא בילקוט רמז תנ"ח) וכן קרבן מנחה שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב נפשו לה' ויש בה חמשת מיני טיגון כמלך האומר לאוהבו עשה לי ה' מיני טיגון כדי שאהנה ממך כאומרם ז"ל (שם רמז תמ"ז) וכל אלה באהבה וחיבה הם לרצון ולנחת רוח לפני כסא כבודו יתברך להתקרב הארץ ומלואה אליו, ולקרב על ידי זה כל האורות והמאורות הנוראים והפרצופים הנודעים המרומזים בארבע אותיות שמו המיוחד לקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בכדי להמשיך על ידי זה כל בחינות שפע וברכה מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלהינו, וכן קרבנות חובה בכלל זה כמו תמידין ומוספין לשבתות השנה ומועדים וראש חודש וכדומה. והשנית הוא קרבנות הבאין על חטאי בני אדם ופשעים כמו החטאות, ואשמות ודאי ותלוי, וכדומה. ואלה הם שאין רצון הקב"ה נוחה כל כך מהבאתם ויותר טוב היה לפניו שלא יחטאו בני ישראל ולא יכפרו בהן כי אין הקב"ה חפץ במעשיהן של רשעים, ואומרים לצרעה לא מעוקצך ולא מדובשך (במדבר רבה כ', י'), והגם שבודאי כשכבר חטא ישראל ואחר כך מתחרט באמת ועושה תשובה ומתודה כפי כוחו ומביא קרבן בזמן שבית המקדש קיים הקב"ה מקבלו באהבה וברצון לפניו ונקרא אוהב וריע קרוב וידיד ובמקום שבעלי תשובה עומדין וכו' כמו שאמרו חז"ל (ברכות ל"ד.) וברמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פרק ז' הלכה ו'). מכל מקום זה ודאי אינו שייך לומר שהקב"ה יחפוץ בקרבנות הללו בעת צוותו עליהם טרם חטא האדם כי הלא צונו שלא נעבור על שום חטא ועוון, והבן. ועל כן נגד שני בחינות הללו אמר כאן דבר אל בני ישראל ואמרת וגו' (שאחד מהם מיותר) כי דיבור הוא לשון קשה (תנחומה צ"ו, י"ג) ומורה על קרבנות חטאות ואשמות שקשים לפניו יתברך ולא יחפוץ במות המת בעת החטא אף רגע כמימריה, ואמירה הוא לשון חיבה ואהבה המורה על קרבנות חובה ונדבה שהוא לרצון ולנחת רוח לפניו יתברך ובמה דסיים פתח לומר אם עולה קרבנו וגו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:2
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:2)

**אדם** כי יקריב מכם קרבן וגו' מן הבהמה מן הבקר וגו'. כבר עמדו המפרשים במלת מכם שהוא מיותר לכאורה, גם אמרו מן הבהמה לכאורה מיותר אחרי אומרו להלן מן הבקר ומן הצאן כי אין בהמה כי אם בקר וצאן. והנראה בזה הנה נודע המבואר בדברי מרן איש אלהים מורנו הרב ר' חיים ויטאל בחיבורו שער הקדושה בביאור הנפשות שבאדם נפש הבהמית ונפש השכלית, כי נפש הבהמית שבו הוא אשר ניתן בדמו והוא המחיה אותו לעומדו על תיקונו בחמשה כוחות שבה, כח המתנענע וכח הצומחת וכו', והיא המתאוית לכל הדברים התחתונים כבהמה ממש לאכול ולפרות ולרבות וכו' וכל בחינות התאוות ומדות רעות שבעולם אפילו הגבהות ובקשת השררה והכבוד הכל נמשך ממנה מארבע יסודות שבה שהם אש רוח מים עפר וכו' ובתוכה מתלבש אור נפש השכלית נשמת אלוה ממעל וביד האדם להטות לבו לאשר יחפוץ או לכפות ולעקוד את נפש הבהמית תחת נפש השכלית או ח"ו להיפוך, ואל זה רמזו חז"ל (חגיגה ט"ז.) ואמרו ששה דברים נאמרין בבני אדם, שלושה כמלאכי השרת ושלושה כבהמה, שלושה כמלאכי השרת יש להם דעת וכו' ושלושה כבהמה אוכלין ושותין ופרין ורבין וכו' עד כאן. וכל בחינת עבודת האדם אשר על פני האדמה אינו כי אם לכבוש ולכפות את כל תאוותיו הבהמיות שבו, לכבוד בוראו יתברך שמו. כי לא נתן הקב"ה וברוך שמו את חלקי הבהמה באדם כי אם לנסות בו בני אדם גם בני איש לראות אם ישנם אוהבים את ה' אלהיהם בכל לבבם ובכל נפשם לכבוש ולמעט תאות נפשו לאהבת ה' אלהיו שבראו רק בשביל זה לכבוש תאותיו בשבילו להגביר כח נפש השכלית וחלק הקדושה שיש בו כמלאכי מעלה על כח ונפש הבהמית, ומזה מקבל תענוג ונחת רוח ובזה הוא מקריב נפשו לה' ממש כיון שהוא מקריב אליו נפשו ותאותו וממעט כוחו אשר בקרבו בכיבוש התאוה כמו באכילה ושתיה ומשגל וכדומה, ועל כן אמר ר' ששת בתפילתו שאחר תעניתו, (ברכות י"ז.) גלוי וידוע כו' הקרבתי חלבי ודמי כו' והוא הנקרא מזבח כפרה שהוא כמו הקרבן על המזבח ממש ועוד יותר ויותר, אחת כי זה מקריב בהמתו וזה מקריב נפשו, והשנית שמפורש אמר הכתוב (שמואל-א ט"ו, כ"ב) החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, כי עיקר חפץ הקב"ה לשמוע בקולו ולירא מפניו להשמר מכל נידנוד חטא ועוון אשר נפשו מתאותן ומחמדתן.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:3
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:3)

**ובזה** מוסר השכל על קצת אנשי דורינו שנראין רודפים אחר המצוות להתפלל בקול רם וכוונה ולהדר אחר תפילין טובים ואתרוג נאה וכדומה ועושה הכל בגלוי לעין כל בהידור מצוה ובדברים שבצנעה בתוך ביתו אינו נזהר להשמר מכל רע לכבוש תאותו לשם ה' להזהר שלא למלאות בהיתר ולהשמר מכל נידנוד ספק איסור כמו בבדיקות דברים המתולעים ודקדוק השוחטים וכדומה ומזה מוכח שגם רדיפתו אחר המצוות לא כן הוא בכוון נכון לה', אף שנדמה לו שאין כוונתו אלא לה' אלהיו, הוא לא ידע כי בנפשו הוא שנפשו ותאותו היא המתאוית לדברים הללו מפני שהוא בגלוי לעין כל והוא לו תפארת מן האדם להקרא צדיק וחסיד וכדומה כי היצר הרע כמה ערמימות ועקמימות נמצא בו שלא יבינהו האדם עד אחר כמה בחינות ובחינה על בחינות לבחון בנפשו באמת אם אין בו צד התערבות הנאת תאוות לכבוד וכיוצא לבחון באמת אם היה בשדה במקום שאין אדם רואה אם היה רוצה כמו כן ליגע בתפילה ובחריצות המצוה בהידור הנאה, או לבחון אם יגיע לו הנאה באמת כשיראה חביריו וריעיו השוים אליו, או הפחותים ממנו במדרגה, שיעשו כמעשהו ויגיע להם גם כן אתרוג הטוב והיפה כמוהו ויותר או תפילין טובים וכדומה, כי אם כוונתו באמת לשם ה' ודאי יהנה למאוד בראותו חביריו עושים נחת רוח לפניו כיון שאין כוונתו למענו כי אם להגיע נחת רוח אליו יתברך שמו ומה לו אם הוא עושה לו נחת רוח או אם הם עושים לו נחת רוח יבוא הטוב מכל מקום כאשר כתבנו בזה במקומות אחרים. וזה ודאי אם אינו ירא ה' בסתר כבגלוי, גם הגלוי שקר הוא.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:4
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:4)

**נחזור** לענין כי זה עבודת האדם הנבחר לכבוש תאותו לה' בצנעה להיות זה נופל וזה קם להיות רוח הבהמה יורדת למטה לארץ ורוח בני אדם יעלה למעלה למעלה. (על פי קהלת ג', כ"א) ולזה יאמר הכתוב אדם כי יקריב מכם קרבן לה' פירוש אם ירצה אדם להקריב מכם קרבן לה' כלומר מעצמיכם גופייכו קרבן לה', הנה זה הוא קרבנו מן הבהמה פירוש שיקריב לה' מן הבהמה שבו להמעיט מתאוות הבהמיות שבו בכל יום ויום באכילה ושתיה או כבוד או קנאה ושנאה או תאות אשה, זה הוא קרבן עצמו שעולה על כל הקרבנות שמקריב נפשו לה' ושמוע מזבח, ועל כן מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם, כלומר מכל קרבנות בקר וצאן יותר טוב שתקריבו את קרבן עצמיכם כי זה עולה על כולנה.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:5
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:5)

**גם** יאמר אדם כי יקריב וגו'. על דרך מה שאמר איוב (ל"ג, כ"ז) חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי, ונדחקו המפרשים שם בפירושו. ומה שנראה לי הוא כי באמת אם יביט האדם רגע כמימרא מעשיותיו לעצמו להנאת גופו ונפש בניו ובני ביתו, לעשיותיו למלך הגדול והקדוש, בעיניו יראה כמה רחוק עבודתו מעבודת האמת עד להפליא, ולמה לא נודה על האמת בינינו לבין בוראנו יתברך הלא לפניו נגלו כל תעלומות מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש. ונראה ביגיעת אדם על עסקי פרנסתו הלא יומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט, ואף אם אין לו כלום משלו עם כל זה הולך ומתחזק ועושה כל מה שיוכל כל היום וכל הלילה ומעשהו שמה בזירוז רב ונקשר שם עם כל מחשבתו ולבו ואם יקראנו אדם לא ישמע לו מהתקשרותו שמה, ולא יעכבנו ולא יעצרנו גשם ושלג קור וחום, רק יום ולילה לא ישבות על המחיה ועל הכלכלה. וכמו למשל אם יש לו איזה מורא גופו ממורא בשר ודם בעונשי הגוף או עונש ממון ובושה וכדומה הלא תגדל הפחד והאימה אשר בקרבו לבל יעבור על חלומותיו ועל דבריו, ומכל שכן באדם שיש לו איזה פרנסה ממנו, ירא וירתת לעשות דבר שלא כרצונו שלא יחסר לו לחמו. ולא כן בעבודת בוראנו ברוך הוא וברוך שמו כי לא די שאינו עוסק בעבודתו בתורה בתפילה ובמעשים טובים אף החצי ממה שעוסק בצורכי גופו אלא אף המעט שעוסק בה בתורה או בתפילה, ח"ו אינו כראוי למלך הכבוד ולא כמעשהו בחוץ, כי אינו מקושר שם הוא ומחשבתו ולבו וכל אבריו, וח"ו אדרבא מחשבתו מהומה וטרודה גם אז בצרכי גופו וכל עשיותיו. גם הפחד והמורא מהקב"ה שלא לעבור על ציוויו בקל וחומר אינו כל כך כמורא גופו מעונשי בשר ודם. ולזה אמר חטאתי וישר העויתי, כי באמת היה ראוי להיות העיקר מרובה על הטפל, ועיקרו של אדם הוא העבודה שחייב לעבוד לה' הטוב שלזה נברא והיה מהראוי להוציא על זה רוב ימיו ושנותיו ולהתקשר שם באמת תמיד בכל אבריו וגידיו ומחשבתו ולבו, ומעט מן המעט לעסוק בצורכי גופו ומזונו כמאמרם ז"ל (אבות ד', י"ב) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והנה בזה ישר, העויתי, זה אשר ישר העויתיהו שלא הגדלתיה על עולתה הנמצא בהבלי העולם, ועל כל פנים היו ראוי לעשותן שוין זה כזה. ואמנם אף זה לא עשיתי, כי ולא שוה לי שלא היה אפילו שוה בעיני עסקי עם עסקי ה' לעשותן על כל פנים כמו עסקי העולם שהם הבל וריק. ועל כן יאמר הכתוב אדם כי יקריב כלומר כשירצה אדם להתקרב לה' אלהיו הנה כן יראה ויעשה על כל פנים אשר מכם קרבן לה' כלומר מדברים שלכם כמו שעושה דבר של עצמו באהבה ושמחה וזירוז ומורא גדול שלא יאבדנו, כן קרבן לה' יקריב לה' גם כן, לחצות ימיו על כל פנים חצי לה' וחצי לכם ולעשותן בהתקשרות ודביקות בתאוה ובחמדה כמו אכילה ושתיה וזיווג וכדומה. ולזה אמר מן הבהמה מן הבקר וגו' תקריבו וגו' על דרך מאמר הכתוב (איוב ל"ה, י"א) מלפנו מבהמות הארץ וגו', כי באמת ידע שור קונהו שלא לעבור על גבולו מלחרוש ולעבוד לבעליו יותר מהנאת עצמו ומכל שכן אדם על הארץ בעל שכל ומוח, ועל כן מן הבהמה מן הבקר וגו' תלמדו איך תקריבו את קרבנכם לפני מלך המלכים ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא להתקרב אליו ולעבוד לו בכל לב ולב.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:6
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:6)

**עוד** יתבאר אומרו אדם כי יקריב מכם וגו'. כי הנה באמת סוד הקרבנות מעלתן ותועלתן עד אשר נאמר בהם אשה ריח ניחוח לה' הוא נשגב ורם גבוה מעל גבוה שומר וגו', וכבר האריכו בהם מארי קבלה בסודי סודות רזין דאורייתא כי ודאי ודאי ח"ו אין הקב"ה צריך לבהמתינו כי לו כל חיתו יער בהמות בהררי אלף כל עוף הרים וזיז שדי וגו' (על פי תהלים נ', י"א), וגם אם אדם חטא בהמה מה חטאה ובמה יכופר עוונו בזה וכבר דברנו מהם באיזה מקומות בדרכים שונים. וגם עתה נאמר בהם לפי קט שכלינו ולפי דרכינו. כי הנה כבר כתבנו למעלה שעיקר עבודת האדם להגביר נפש השכלית על נפש הבהמית כאשר יוכל בכל עת להמעיט ולכבוש תאוותיו ומחמדיו אשר חומד אליהן הן תאוות שבגופו כמו אכילה ושתיה וזיווג וכדומה, והן תאוות שחוץ לגופו כמו הקנאה ושנאה ובקשת השררה והכבוד והגבהות והקפדנות והכעס וכיוצא בהן הן ותולדותיהן. מכל מה שגופו חומד להן שאין בהן עבודת יוצרו ברוך הוא וכמו שאיתא בשולחן ערוך אורח חיים (בהלכות תפילין סימן כ"ה סעיף ה') בכוונת התפילין בזה הלשון: וישעבד להקב"ה הנשמה שהוא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו וכו' עד כאן. וזה הוא הנחת רוח לפניו כשממעט הנאותיו לכבודו ברוך הוא להחליש כח הבהמיות שבו ולהגביר כח הקדושה בתורה ועבודה.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:7
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:7)

**ונודע** אשר עיקר משכן נפש הבהמית בהדם היא כמאמר הכתוב (ויקרא י"ז, י"א) כי נפש הבשר בדם הוא, ודם הוא ראשי תיבות ד'ם מ'רה כמו שכתבנו למעלה. כי משכן הס"ם ולילית הוא בכבד ומרה. והכבד מכונה על שם הדם כי כולה דם הוא ועיקר העבודה לצרף המוח והשכל אל הדם להיות הדם נמשך אחר השכל להמעיט תאות החומר והרע השוכן בהם ולהיות עולה כליל לה' בכל תאוותיה שכל מדה ומדה שבה יתאוה ויחמוד לעבודתו יתברך שמו. כמו ביסוד האש לבעור כמו אש להבה לעבודתו יתברך שמו ולא לתאוות הרעים ח"ו, וביסוד הרוח המורה על פיו של האדם יאנוס עצמו לדבר תמיד בדברי תורה וחכמה ויראת שמים ולא בשיחת חולין כלל וכלל, וביסוד המים המורה על תאות לבו של אדם יחמוד ויתאוה להתקרב ולהתדבק בה' אלהיו על ידי תורה ועבודה ולעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו וימעיט תאוות כל התענוגים, וביסוד העפר המורה על העצלות יתעצל מלילך לעבירה ולהנאתו, ויכוף מדה זו שלא להתעצל למצוה. וכן כל מדה ומדה נמצא דוגמתה בקדושה והוא משובחת מאוד ואהוב וחביב לפניו כאשר ביארנו במקומות אחרים מזה. וכשאדם עושה כך להמשיך את כל מדותיו שבנפש הבהמית אחר השכל, והשכל, נקרא אלף, הכל כנזכר למעלה. אז דם נעכר ונעשה חלב ונקרא בשלימות אדם שגם הדם מצטרף אל הקדושה ונעשה אוהב ה' בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע כמאמר חז"ל במשנה (ברכות נ"ד.) ונכנע הסטרא אחרא אשר היו שרוים על הכבד והמרה ונעשו הכבד והמרה משרתי אל עליון ונכנעים תחת המוח שהמוח מנהיגם תחת ממשלתו ואז נעשה בחינת מכם שהוא מ'וח כ'בד מ'רה והוא אשה ריח ניחוח לה' כשהמדות רעות מתהפכין אל הקדושה בסוד אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה (ירמיה ט"ו, י"ט) ובסוד מי יתן טהור מטמא לא אחד (איוב י"ד, ד') ואז והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד, ט') כי הרע נהפך לטוב לעבוד את ה' אלהיו, ואז לפניך ה' אלהינו יכרעו ויפולו ולכבוד שמך יקר יתנו וגו' עד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד והוא קץ כל המאורות ותכלית כל השמחות שיהיה במהרה בימינו אמן.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:8
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:8)

**והנה** נודע לכל שכל הנהגת העולם הזה הכל בהשגחה פרטית מאתו יתברך שמו ואין דבר אחד מכל דברי עולם הזה שיהיה ח"ו במקרה והזדמן כי אם הכל בהשגחה אמיתית מאתו יתברך שמו וכל אשר נמצא ביד האדם וכל קנייניו בית ובגדים וכלי תשמישו כסף וזהב ונחושת ובהמה שה כשבים ושה עזים וכל דבר שבעולם אינם במקרה ח"ו להיות דבר זה ביד זה ודבר זה ביד זה כי אם הכל בהשגחה שיבואו אלו הדברים דווקא לאדם זה ולא לאחר מפני שיש בהם ניצוץ קדושה משורש הנפש של האדם הזה. והם שייכים אליו באמת כי שלו הם ששייכים אל שורש נפשו ועל כן באין אליו. וכמה אנו רואין לפעמים שיבוא דבר ממדי וערי הודו אל האדם, לפי ששייכים אליו והוא מוכרח לבוא אליו על כל פנים בכל מיני סיבות. ולזה היה ענין הקרבן שמקריב האדם הבהמה שלו ושם ניצוצים משורש נפשו ממש והוא מקריב את נפשו לה'. והכוונה בזה הוא כי כל הדברים צריכים להיות במחשבה דיבור ומעשה וכמו שאיתא בזוה"ק (במדבר ק"כ: ובשאר מקומות) בעובדא ומילולא תליא מילתא ואף בתורה ותפילה אנן פסקינן כמאן דאמר (בבא מציעא צ':) עקימת שפתיו הוה מעשה, וכשהאדם חטא על הנפש והגביר בזה נפש הבהמית שלו על נפש השכלית והרע שבו על הקדושה או אפילו אם לא חטא בעבירה ידועה רק מבין שהוא צריך להיות נפש שכלית שבו מתגברת על הבהמיות שלו בכדי להיות נמשך עם כל מדותיו הרעים לעבודתו יתברך שמו, אז הוא מביא קרבן לה' מבהמותיו ושם ניצוצי נפש הבהמיות שלו ומקריבה לה' לריח ניחוח ומוציא ממנה הדם והחלב ששם מדור סטרא דמסאבי כמו שאיתא בזוה"ק, ומקריב ממנו לה' בבחינת מי יתן טהור מטמא ודם נעכר ונעשה חלב כאמור למעלה. והעיקר בזה הוא הכוונה כוונת האמת של הבעלים העומדים בעת הקרבת הבהמה לכוון שהוא מכניע בזה במעשה זו את מעשה הבהמיות של נפשו וכל התאוות רעים התלוים בה והוא מקבל עליו כמו כן בכללות לבו לעשות כמעשהו להכניע את תאות הבהמה ולקרב את מדותיה לשם ה' ולהמשיל עליה כח השכל והצורה שבו עד שֶיֵעָשֶה אדם השלם ונעשה בחינת מכ"ם שהוא מ'וח כ'בד מ'רה כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:9
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:9)

**ובזה** טעם נאה ונכון למה שאסרה התורה להביא מן הגזל, ולכאורה הלא גזל עבירה בפני עצמו הוא אבל לענין הקרבן מה לי אם מביא בהמה שלו או בהמה אחרת. ואמנם כי עיקר הקרבן. הוא להכניע ניצוצי נפש הבהמיות שלו ולהקריבה לה' וכשהוא מכוון כן ממילא נכנע גם כן נפש הבהמית השוכן בקרבו כי בשורש חיות הרוחניות הכל אחד ואין נפרד ברוחניות, וזה דוקא בבהמה שלו מה שאין כן בבהמה של חבירו שאין ניצוצי נפשו שוכן בתוכה ומה יועיל בזביחתה, בינה זאת. ועל כן המקריב בהמתו ואינו מכוון בזה להכניע הבהמיות תחת הקדושה במעשה הזביחה ומזה יהיה כן במוחו ולבו תמיד, עליו הכתוב אומר (ישעיה א', י"א) למה לי רוב זבחיכם וגו' ונאמר (מיכה ו', ז') הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן, כי מה לו להקב"ה בבהמה שמקריב אליו וכי לבהמתו צריך ח"ו, ועוד הלא ורחמיו על כל מעשיו כתיב וגם עובר על בל תשחית לשחוט את בעל חי ללא דבר.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:10
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:10)

**ולזה** יאמר הכתוב אדם כי יקריב מכם קרבן לה', פירוש שירצה בעצמו להתקרב לה' שיהיה בבחינת מכ"ם שיתגדל המוח על הכבד ומרה, והם ימשכו אחריו, לזה מותר לזבוח לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו וגו' אני מתיר לו לשחוט בעלי חיים בשביל זה, כי כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ובשביל התורה כמאמר חז"ל (בראשית רבה א', ד') כלומר כדי שישראל יקיימו התורה, ועל כן על ידם כל ברואי עולם מותרין לעשות כן, ואמנם קרבנות חלוקים הם כי איש הישראלי שלא חטא במעשה ולא עבר על רצון יוצרו באחת מהנה רק שאוי לו מיצרו שהרע שבקרבו מסיתו תמיד להתאוות תאוה והגם שהוא כובשו מכל מקום בכח גדול הוא ונפשו לו מרה מאוד בעת הצטרכותו לכבוש דברים שנפשו חומדתן ומתאותן ומורגל בהן מנעוריו ועל כן רוצה להאיר אור נפש השכליות שבו בכח המוח והשכל ולהכניע תאוות הבהמיות ולעשותן קודש לה' אז מביא עולה לה' ובאה מזכר תמים המורה על התגברות העלייה שהאיש דרכו לכבוש כמאמר חז"ל (יבמות ס"ה:) והוא עולה כליל לה' ומכניע בזה כל תאוות ומדות רעות ומעלן לה' וזוכה על ידי זה לעלות במעלה לזכך הנפש שהרע יתהפך לטוב. ועל כן אמרו חז"ל (ויקרא רבה ז', ג') אין העולה באה כי אם על הרהור הלב, מורה על הרהורי עבירה הקשים מעבירה הוא התאוות ומדות רעות לאכפייא סטרא אחרא ולעשותן כליל לה' אל עליון. וצריכה סמיכה לסמוך ידו ורשותו עליה לקבל כן בנפשו להכניע הבהמיות ולהעלותו אל הקדושה כמו שעושה בקרבן הלז ומעתה יזבח נפשו ותאותו לה' ואז ונרצה לו לכפר עליו מכל וכל שלא ימצא בו עוד מתאוות החזקים והמרים שקשה לעבור עליהן.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:11
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:11](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:11)

**ואולם** נמצא דרגה פחותה מזו הוא שרוצה על כל פנים להכניע הבהמיות שלא יבוא לחטוא ואינו עדיין במדרגה זו להפך הרע לטוב ולעבוד את ה' יתברך בכח הרע והיצר הרע שבתוכו כי אם להשלים עמהם שלא יעברוהו על דעת קונו וגם הוא לא יעבירם מדעתם, זה מקריב זבח שלמים שרוצה בשלום ולישאר בשלימותו על כל פנים שלא לירד ח"ו ממדרגתו, ויכול להקריב גם נקבה על חטאתו שהאשה אין דרכה לכבוש כי הוא אינו כובש הרע להיות תחת ממשלתו לעשות עמו מה שלבו חפץ רק מכניע בזביחת הבהמה שלא יפול ברשתו, ועל כן אין עולה כליל לה' ולכולם יש חלק בה ואינו מקריב רק החלב והדם שהוא משכן הרע להכניעו ולא יותר והבן. ואולם אם כבר עבר על מצות ה' בשגגה זה צריך סמיכה ווידוי להתוודות על חטאו ולחזור בתשובה שלימה כי אם לא כן אין הקרבן מכפר עליו כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (פרק א' מהלכות תשובה הלכה א') ולהיות מדמה בנפשו באמת כאילו הוא עצמו נזבח על המזבח כי באמת את נפשו הוא זובח כאמור ואז ונרצה לכפר עליו להמית המזיק אשר נברא מחטאו כי נזבח הרע ונקרב על המזבח, בינה זאת.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:12
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:2:12](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:2:12)

**גם** יאמר אדם כי יקריב וגו'. לתרץ מה שפתח הכתוב בלשון יחיד אדם כי יקריב וסיים בלשון רבים תקריבו את קרבנכם, נראה כי כבר כתבנו במקום אחר בביאור אומרם ז"ל (ערכין ט"ז:) אמר ר' טרפון תמה אני כו' אם אומר לו טול קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך וכו' והוא כי ידוע אשר כל ישראל גוף אחד הן כמו שמובא בדברי מרן הרב האר"י ז"ל, והצדיקים הגדולים שביניהם הם בבחינת הראש שעל כן נקראים ראשי בני ישראל כי המה בבחינת הראש שבגוף האדם ועל כן כל מעשיהם בתורה ועבודה ומחשבות קדושות שהוא בבחינת הראש בדיבור ומחשבה. ויש בבחינת עינים הנקראים עיני העדה והם הם הצופים בבני ישראל כידוע ליודעים ויש בבחינת הידים והרגלים, ועל כן כל עשייתן במעשה במלאכה ובעבודה במעשי ידי אדם וברגלים לרוץ ולהלך מעיר לעיר לטרוף טרף וכדומה בכל אבר ואבר והכל תיקונו של עולם הוא כי בכל דבר ודבר יש מצוה כמו שאיתא בליקוטי תורה ומפני זה כל ישראל ערבים זה בזה (סנהדרין כ"ז:) ועל כן כשאחד מישראל חוטא מגיע הפגם גם לשאר ישראל חבריו שקרובים הם לחטוא ח"ו מפני שגוף אחד הוא ואם אבר אחד מתקלקל וכואב, כל האברים מרגישים הכאב, ומכל שכן אם הראש לחלי שכל האברים מרגישים כי הראש הוא כללות הגוף כידוע. ועל כן אם הצדיק גדול הדור ח"ו בא לו לפעמים איזה חטא אפילו בשוגג או במחשבה קלה יגיע הפגם אל דורו שהאיש ההמוני יחטא עבור זה במעשה ח"ו כי לפי ערך גסותו כן פגמו וכן האיש ההמוני אם פוגם במעשה יגיע הפגם לראש הדור לפגום במחשבה קלה לפי ערך דקותו, ולזה אמר ר' טרפון כשהמוכיח אומר לחבירו טול קיסם מבין שיניך כלומר שהקיסם הוא הפגם הקטן במחשבה שבי, הוא מבין שיניך כלומר עבורך לפי שאתה פגמת במעשה ועל כן טול אתה, והוא משיב טול קורה מבין עיניך כלומר שהקורה הוא עבירה גדולה במעשה שבי הוא מבין עיניך לפי שאתה פגמת במחשבה. ומכל שכן בברכה במעשה הטוב כשהצדיק עושה מעשה הטוב במעשה לעבודת שמו יתברך באמת ממילא נמשך קדושה וטהרה לכל הגוף לכל דורו שכולם יגיע להם מחשבות קדושות הרהורי עבודה הרהורי תשובה הרהורי אהבה ויראה לשמו יתברך. וכאשר נאמר בשם **הבעש"ט** זי"ע ועל כל ישראל על אומרם ז"ל (שבת נ"ד:) כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו וכו' באנשי עירו נתפס על אנשי עירו כלומר שיכול למחות ולמחוק מעליהם שלא יבואו לשום חטא ועוון על ידי המעשה הטוב שיעשה בקדושה וטהרה שיתמשך מזה קדושה לכל דורו וכו'. והנה חז"ל אמרו (בויקרא רבה ב', ט') למה נאמר אדם ולא נאמר איש וכו' ולפי דרכנו יתבאר, כי ארבעה שמות נקרא האדם, אדם איש אנוש גבר (זוה"ק חלק ג', מ"ח.), והאדם היא למעלה מכולן שהוא בחינת (ישעיה י"ד, י"ד) אדמה לעליון (וכבר כתבנו במקום אחר שלפעמים הוא הפחות בבחינת ועפר מן האדמה). ולזה יאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו', כלומר הצדיק שהוא בבחינת הראש וכל האברים נכללין בו אם הוא יתקרב לה' בקדושה וטהרה וכח כוונתו בקרבנו מן הבהמה לקרב וליחד כל המדות ושמות הקדושים וכל העולמות ביחודא שלים בבחינת אשה ריח ניחח לה' המורה על עליית כל העולמות לאל עליון, אז כולכם תקריבו את קרבנכם שכל דורו נתקרבו לאל המיוחד בהתקרבות ודביקות על ידי התקרבות והתמשכות הקדושה מהצדיק המתקרבת בקרבנו לה' כאשר ביארנו.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:3:1)

**אם** עולה קרבנו וגו'. נראה ברמז הכתוב הזה על דרך מה שביארנו בכמה מקומות בבחינת מאמר הכתוב (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו שאמרו חז"ל (ברכות ס"ג.) איזהו פרשה קטנה שכל גופי התורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו וגו' והוא שמורא ישים האדם נגד פניו לראות להיות מותר האדם מן הבהמה, כי ודאי לא נברא האדם בשלושה הדברים הדומים לבהמה, בכדי למלאות הנאתו ותאותו כבהמה כסוס כפרד, כי הלא רוח הבהמה היא היורדת למטה לארץ ואם האדם יעשה כן ח"ו גם הוא ירד עמה למקומה מאחר שמעשיהן שוין למלאות כריסם ובטנם להתעדן בכל מיני תענוגים לאכול ולשתות ולשכב עם אשה ולבנות היכלי שן למו להנאת עצמו וככל הגויים האוילים השטופין בזימה, כי ודאי לא יוכל לעלות למעלה עם נופת טינופת הבלי עולם הזה ומחמדיו, ואמנם אדרבה האדם נברא בשלושה דברים דומה לבהמה בכדי שבהם ינסהו ה' אם אוהב ה' בכל לבבו לפרוש מהם כאשר יוכל, ובמה שעוסק במה שמוכרח לו מאכילה ושתיה וזיווג ושארי תענוגות בני אדם חלילה להתכוון להנאתו כי אם לשם ה' לתקן כל דבר ודבר בשורשו במקום עליון בשיעור קומה על כמה דרכים שונים שביארנו בכמה מקומות, הן אותן שבאו בסוד ה' ברזין דאורייתא אשר בכל דבר ודבר בחפצי עולם הזה לידע במקצת על מה זה עשה ה' ככה שיתטנף האדם במעשה בהמיות כזה, והן על פי המבואר בפשוטו בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רל"א סעיף א') שהוא למען היות לו כח על ידי אכילה זו לתורה ועבודת ה' ולא יותר, ובזיווג רק לקיום המצוות וכמו שכפאו שד עיין שם, ועל ידי זה עולה ומתעלה הניצוץ הקדוש כל חפצי עולם הזה מה שניתן בו ביום הבריאה להתהוות להיות יש מאין המוחלט למעלה למעלה והקב"ה מתענג לקבל נחת רוח גדול בזה שמיחדים ומעלים הארץ ומלואה לאל עליון, והעיקר בזה היא כפיית התאוה ובזוי ומיאוס באמת בלבבו כל תאות הבהמיות שאין נאה לאדם להתעסק במעשה בהמה, אם לא המוכרח שלא בתאוה והנאת עצמו כי אם לשם ה'.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:3:2
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:3:2)

**ואפשר** לרמוז במאמר אלהינו ברוך הוא באומרו יהי רקיע בתוך המים, כי תאות התענוגים נמשך מיסוד המים שהם מצמיחים כל מיני תענוג כמו שמובא בדברי הרב מורנו הרב ר' חיים ויטאל ז"ל בשער הקדושה שלו ואם אדם זוכה להעלות כל תענוגיו לרקיע השמים לנחת רוח לבוראו אז נעשה רקיע בתוך המים ומבדיל בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים כי הניצוצים הקדושים מתבררים ועולים למעלה ונעשו מים עליונים. והחצוניות הפסולות הגשמיות נדחה ונופל למטה ונעשה מים התחתונים וכאשר נאמר בשם הרב האלהי מורנו הרב **דוב בער** מגיד משרים דק"ק **מעזריטש** בפירוש הכתוב (משלי י"ג, ז') כל ערום יעשה בדעת, פירוש שאפילו עשיה שלו שהוא במדריגת התחתונים הכל הוא בדעת ותבונה ועל זה אמרו חז"ל (ויקרא רבה א', ו') דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית, כי אם האדם עושה הכל בדעת וחכמה (ודעת היא לשון התקשרות שמקשר הכל לה' אפילו בחפצי עולם הזה) אז אינו חסר לו כלום מכל עשיותיו כי כולם עולים עמו, ונתקנים בתקון גמור, ואם ח"ו דעה חסרת שאין עושה עשיותיו בדעת ותבונה להתקשר עצמו בה' אלהיו אז אפילו התורה והמצוות שעושה חסרים הם ולא קנה כלום, ועל דרך שאמר חז"ל (עבודה זרה י"ט.) שאחר שלומד האדם נקראת תורתו וכו' וזה בעוסקין לשמה בדעה שלימה אבל אם אין דעה הבדלה מנין להבדיל בין חושך לאור ושמים אור לחושך שתורתן ח"ו נופל לקליפות כמו שכתבנו במקום אחר על אומרם ז"ל (בפתיחתא איכה ב') משליכין דברי תורה לארץ וכו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:3:3
[Be'er Mayim Chaim, Leviticus 1:3:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Leviticus/r/1:3:3)

**ואמנם** מי שזוכה להעלות הכל לה' הוא מכונה על שם קרבן העולה, כי הוא העולה כולה לה' ואין לבעלים חלק בה, וכמאמר רבינו הקדוש ז"ל (כתובות ק"ד.) ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה כי היה עושה הכל לשם ה' ולא הגיע לו הנאה, אף מקצת דמקצת, וזה נקרא (קהלת ג', כ"א) רוח בני אדם העולה היא למעלה, כלומר כי זה מותר האדם מן הבהמה, לעלות אף במעשה הבהמה שלו למעלה, ועל כן אמרו (ויקרא רבה ז', ג') העולה באה לכפר על הרהור הלב כנזכר כי זה מאחר שעבר על זה במחשבה מלחשוב שיהיה כל מעשיו לשם ה' בכל מיני גופניות ויהיה הוא עצמו עולה לה' תמיד כרוח בני אדם העולה היא תמיד למעלה כליל לה' אזי מביא קרבן עולה לה' להראות בזה רצונו במעשה כי הוא רוצה מעתה להיות כליל לה' אלהיו בכל עשיותיו, בדברים של מעלה ובדברים של מטה, ולקבל עליו באמת כן ליחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו בכל תנועותיו והרגשותיו הידועות לו שיהיה הכל ביחוד אליו יתברך בלי שום מחשבת פסול חלילה, ואז קרבנו מכפרת על הרהורי לבו במה שנטה עד עתה לתאות הלב שלא לשם שמים. מה שאין כן בהקריבו חטאת ואשם שבאין על חטא מלשון חסרון כי נחסר הרבה בנפשו במה שבא לידי עבירה בשוגג, כי גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי י"ט, ב') כלומר גם עבירה הבאה בלא דעת נפש לא טוב הוא כמאמר חז"ל (בתנחומא פרשה זו ו') בזה הלשון: לפיכך אם חטא בשוגג אין סימן יפה לו וכו' וכמשל המובא בספרי יראים לשמן הנשפך על בגד הלבן, אף אם נשפך בשוגג כתם גדול הוא כנודע, וכן בנשמה הזכה והלבנה אם מתטנפת ח"ו בעבירה אף בשוגג לא טוב הוא, וגם אשם לשון חטא היא מלשון (ויקרא ה', י"ט) אשם אשם לה'. ולזה יאמר הכתוב אם עולה קרבנו שרוצה להקריב קרבן עולה לעלות לה' בכל פרי הארץ וכל התאוות, אז זכר תמים יקריבנו, כי אז עבודתו תמימה ושלימה הן בתורה ותפילה והן בתענוגות בני אדם ואינו נחסר לו מכל עשיותיו כי עולים לה'. ואפשר שזה רומז הכתוב (דברים י"ח, י"ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך וגו' כי זה שאינו עובד לה' אלא בתורה ותפילה אזי אינו תמים ושלם הוא עם ה' כי במקצת עובד ה' ובמקצת עובד את עצמו וצותה התורה תמים תהיה וכו' שתהיה עבודתך תמימה לה' תמיד בכל עשיותך בשמים ובארץ וכמו שאיתא ברמב"ם ושולחן ערוך שם שזה נקרא עובד את ה' תמיד ועל כן זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועד יקריב אותו להראות כי כולם באים לה' בזה השער לה' בפתחי עולם עד מלך הכבוד ואז ונרצה לו לכפר עליו על דרך הנזכר בפרשת תרומה על פסוק ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.