## Be'er Mayim Chaim, Numbers

###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:2:1)

**עשה** לך שתי חצוצרות וגו'. הנה נודע מדברי רש"י ז"ל פשט כללות הכתובים האלה. שעל כן היה צריך להיות דוקא שתי חצוצרות ולא היה די באחת לפי שהיו משתמשים לשלושה דברים. למקרא כל העדה היו תוקעין בשתיהן ובתקיעה לבד בלתי תרועה. ולמקרא הנשיאים היו תוקעין באחד גם כן בתקיעה לבד בלתי תרועה. ולמסע המחנות היו תוקעין בשניהן בתקיעה תרועה עיין בדבריו ז"ל.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:2:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:2:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:2:2)

**ואמנם** לכאורה נוכל להקשות בזה הלא באמת למסע המחנות היה להם סימן הסתלקות הענן מעל המשכן כמו שכתוב למעלה בכתוב ולפי העלות הענן וגו'. ותרועת החצוצרות לא היה בזה כי אם לכבוד משה להראות מלכותו על העם שאינן נוסעין כי אם על פי חצוצרותיו כמו שמובא בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים ז"ל. ואם כן היה די באחת. כי למקרא העדה יהיה להם סימן התקיעה ולמקרא הנשיאים יתרעו ולמסע המחנות יעשו מה שירצו ולא יטעו העם שהוא לקריאה כיון שיראו שכבר נסתלק הענן ואם כן צריכים לנסוע ואיך שייך אז לאספן. והנראה בזה כי מה שהיו החצוצרות משתמשין במסע המחנות לכבוד משה, לא לזה לבד היה להראות כבוד מלכותו עליהם, כי לכאורה דבר קטן הוא. כי אם גם זה נתן שמו יתברך ביד משה שרשות בידו לעכב העם מהנסיעה גם אחר סילוק הענן איזה שעות או ימים אם יצטרך לאיזה דבר הצורך או אם יהיה צריך לאסוף העם אז לדבר עמם דבר הנצרך לו או להם, ולא היו נוסעים עד תרועת החצוצרות של משה. ובזה יגדל כבוד משה למאוד והבן. ולפי זה נכון מאוד שהיו צריכים בהכרח לשתי חצוצרות. כי אפשר יזדמן למשה שיהיה צריך לאספן בעת הנסיעה אחר סילוק הענן. ואז לא ידעו למה תוקעין ומריעין או למקרא העדה או למסע המחנות ובשתים ידעו הכל כנזכר. ולזה יאמר הכתוב עשה לך שתי חצוצרות כסף פירוש דוקא שתים ולא די באחד כי והיו לך למקרא העדה ולמסע וגו' ורומז כאן כל השלושה דברים שהיו החצוצרות משתמשים. כי ה' ראשונה של העדה לכאורה מיותרת והיה די לומר למקרא עדה. ורומזת להעדה לבד ולא כל העדה המפורש בכתוב שלאחריו והם הנשיאים. ובלא זה הנה מלת למקרא העדה כולל השתים האלה הן כל העדה הן מקצת העדה ופורט הכתוב והולך סימני השלושה דברים האלה עד ותקעתם תרועה שנית וגו' יתקעו למסעיהם. ומצרף הכתוב לזה ואומר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:7:1)

**ובהקהיל** את הקהל וגו'. פירוש שלא תקשה לך כי אחר כל הדברים האלה עם כל זה אחת מהן מיותרת כי למסע מחנות היה להם סימן סילוק הענן כאמור. לזה אמר ובהקהיל בוא"ו מוסיף על ענין ראשון לומר אם בעת מסע המחנות יצטרך גם כן להקהיל הקהל ואז לא ידעו למה תוקעין. יהיה להם הסימן הזה אשר תתקעו ולא תריעו כלל. ובמסע המחנות כבר נאמר ותקעתם תרועה ובזה ידעו הכל ודוקא בשתים וכאמור. ואולם בכדי שלא תאמר אשר החצוצרות הללו לא היו משתמשים כי אם לכבוד משה להתגלות מלכותו אבל לא היה בהם שום קדושה. לזה אמר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:8:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:8:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:8:1)

**ובני** אהרן הכהנים יתקעו וגו'. שדוקא הכהנים יתקעו, המקודשים בהם וזר לא יקרב אליהם. ומכלל הזה תדע כי קודש הם לה'. והראיה שגם הלוים נאסרו בהם והכל לרוב קדושתן. ועוד ראיה לקדושתן אומר הכתוב והיו לכם לחקת עולם לדורותיכם לומר שהוא דבר הנוהג לדורות כמו שכתוב (בדברי הימים-ב כ"ט, כ"ח) והשיר משורר והחצוצרות מחצצרים וגו' וידוע שדבר הנוהג לדורות קדושתו חמורה מדבר שאינו נוהג כי אם בשעתו ואין למידין זה מזה. וגם זה יורה למאוד על גדולת משה. כי הנה החצוצרות של דורות לא היה שום אדם משתמש בהם ולא היו מחצצרים לפני שום אדם בעולם שעמד אחר משה רק היו משתמשים צורך גבוה לבד להיות הלוים בשירם תוקעין בהם לשם ה'. וכאן אומר הכתוב עשה לך שתי חצוצרות וגו', כלומר כי שלך הם מה שחלקתי לך מכבודי שיתקעו בהם לפניך. ורק לך הם שאין אחר רשאי להשתמש בהם כי אותך לבד עשיתי מלך וכבדתיך שיהיו מחצצרים לפניך אבל לא לאחר כמו שאיתא במאמרם ז"ל (במדבר רבה ט"ו, ט"ו) ובתנחומא פרשה זו. ופורט הכתוב עוד מעלת קדושת החצוצרות ואומר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:9:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:9:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:9:1)

**וכי** תבאו מלחמה וגו' ונזכרתם לפני ה' וגו'. הרי עוד מעלה נפלאה בהם שהתרועה בהם עולה לזכרון לפני ה' להושיע לישראל בעת צרה. והוא על דרך קדושת תפילת ישראל בראש השנה שאמרו ז"ל (בראש השנה ט"ז.) אמרו לפני מלכיות וכו' זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני וכו'. והשוה קדושת החצוצרות אליה ששניהם עולים לזכרון לפני ה'. ומעלת התפילה ידוע שהוא מהדברים העומדים ברומו של עולם (כמו שאיתא בברכות ו':) והגם שעיקר התרועה בהחצוצרות היתה בכדי לשבר לבם של ישראל להיות נכנעין לפני ה' אלהיהם ויעשו תשובה שלימה לפניו שעל כן הצווי בהם בתרועה והרעותם ולא בתקיעה. כי תרועה הוא מלשון שבירה כמו (תהלים ב', ט') תרועם בשבט ברזל וגו' לשבר לב ישראל בלב נשבר ונדכה וכמו שאיתא בדברי הרב האלשיך ז"ל בפסוק זה. וכעין אומרם (בראש השנה כ"ט.) וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וכו'. מכל מקום זה גופא הוא מעלה שאין עליה מעלה, שפועלין להיות ישראל עושין תשובה לפניו ומעלין את ישראל בזה להיות נזכרים לפני ה' על ידיהם. עבור הדברים האלה נתתים לכם ולא לצרכיכם. ואומר עוד הכתוב כי לא לזה לבד אני נותן אותם לכם כי אם גם לשמחה של מצוה. והיה,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:10:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:10:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:10:1)

**וביום** שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו'. כי התקיעה מורה על השמחה וגם השמחה הזו עולה לזכרון כמו שכתוב והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם וגו' וכל אלה צורך גבוה הם שאין אדם רשאי להשתמש בהם לצורכו. רק החצוצרות של משה הוא היה משתמש בהם כמלך למקרא עדה ולמסע המחנות. ועשה לך לבד ולא לאחר כנזכר למעלה.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:10:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:10:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:10:2)

**על** עולותיכם ועל זבחי וגו'. הרב האלשיך האריך כאן בנופת צוף מוסריו לומר כי עיקר שמחת יום טוב יהיה לצורך גבוה להקריב לה' חלב אילים בעולות ושלמים ולשמוח בשמחת מצוה ולא בשביל הנאת כריסו למלאות בטנו ותאותו במעדנים שונים בשר ודגים ולהרבות שחוק וכו' עיין שם בדבריו הקדושים. ולזה נראה שעל כן מסיים הכתוב אני ה' אלהיכם פירוש אם כן תעשו לשמוח ביום טוב רק לשם ה' כדבר המלך ודתו אז לעומת זה אני ה' אלהיכם להתרצות לכם ולהריח מריח ניחוחכם ולהשפיע לכם כל בחינת הברכה ושפע הטוב ולהושיע אתכם מכל אויביכם כרוב טובו וחסדו לעמו. ועוד נראה לומר במה שסיים אני ה' אלהיכם כי הדבר הזה מסור ללב ועל זה נאמר (הושע י"ד, י') צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו וגו' וכמאמר חז"ל (נזיר כ"ג.) משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה נאמר בו צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה נאמר בו ופושעים יכשלו בם ופירש רש"י ואחד אכלו לשם אכילה גסה או מחמת תאוה שאכלו ברעבון כו'. כי ימצא שני בני אדם שמעשיהן שוין במה שנראה לעין זה אוכל ושותה ושמח ביום טוב וזה כמוהו אוכל ושותה וכו' ובלבם רחוקין זה מזה יותר כממזרח למערב זה אוכל לפני ה' באהבה ובשמחה ובמורא ובושה והכנעה בזה השולחן אשר לפני ה' ושמח מאוד בלבו במה שזיכהו ה' במועדים האלה להיות לרצון לפניו ולהאיר אז על נשמת ישראל באורו הגדול באהבה ושמחה לקרב ולדבק נשמת ישראל אליו בטובו בדיבוק עצום מה שלא נמצא כמוהו בכל ימות השנה ושש ושמח בתענוג ושמחת שמו יתברך בימים האלה כנודע לחכמי לב. והשני כדומה לו אוכל ושותה ושמח, ובלבו ישים ערמה למלאות הנאתו בתאוות עולם הזה ושמח על שמצא די אכילתו, וכל אוכל יתאו נפשו, ומשקאות הטובות שנפשו מתאוה להן ומחמדתן. ואדם הרואה לעינים לא יכיר בין שני האלה כי כמעשה זה כן מעשה זה. אך אל אלהים הוא יודע מה שבלבו אם לעקל וכו'. ולכך נאמר אני ה' אלהיכם כי בעת האכילה ושתיה קרוב הדבר מאוד לשכוח בה' מכל וכל ושלא לחשוב באכילתו כי אם לשם הנאתו ותאותו. על כן אמר הזהר והזהר כי אני ה' המכיר ויודע מה שבעמקי מורשי לבבות בני אדם. ועבד שרבו יודע כל מחשבותיו וכל אשר בלבו תקנה יש לו. ובגלל הדבר הזה צריך כל אחד ואחד מישראל לזכור בה' אלהיו ולישב לפניו ולשמוח בשמחה של מצוה כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:10:3
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:10:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:10:3)

**ועוד** נוכל לומר בזה והכל קרוב לדברים האמורים. כי רבים נכשלים בעוונותינו הרבים שאחר אכילתם ושתיתם נתקיים בהם ח"ו (דברים ח', י"ב) פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וגו' ואומר (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו'. ובחגם ימצאו עוון ולשחוק אמרתי מהולל. ובראש בצעם בפיהם ידברו מנבלות הפה ולשון הרע וליצנות ורכילות ושאר דיבורי איסור בדברים אשר לא כדת תורתינו הקדושה. ונהפך להם מיום טוב לאבל ומשמחה ליגון ואנחה. והכל לאשר כתבנו כי קרובים הדברים האלה לבוא עבור מילוי בטנם מאכילה ושתיה דהא יצר הרע לא אשתכח אלא מגו מכליא ומשתיא כמו שאיתא בזוה"ק (תרומה קנ"ד:). ולזה אמר הכתוב והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם כלומר שה' בטובו יזכור זאת לכם לטובה מה שגם בעת שמחת יום טוב אני ה' אלהיכם. שתצאו מן המכשלה הזאת ולא תתקיים בכם פן תאכל ושבעת וגו' רק (דברים ח', י') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו'. וזה הוא הזכרון הטוב שה' זוכר לעמו ביום שמחתכם כמאמר חז"ל (מגילה י"ב:) שכשישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות אבל אומות העולם שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תפילות וכו' הללו אומרים מדיות נאות וכו'. והקב"ה מזכיר זכות הזה לעמו בעת שמחתם ומתרצה עמהם להיות נקרא שמו עליהם. וזה ה' אלהיכם שמיחד שמו להיות נקרא ה' אלהי ישראל ברוך שמו לעולם.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:12:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:12:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:12:1)

**ויסעו** בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וגו'. מלת למסעיהם לכאורה מיותרת אחר שכתוב ויסעו בני ישראל ועיין ברש"י ז"ל. ועוד אפשר לומר כי הנה נודע אשר עיקר מסע בני ישראל אשר נסעו בארץ ציה לא זרועה. הכל היה לצורך תיקון הקדושה להוציא ניצוצי הקדושה אשר נשבו במאסר הקשה במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב. והמה אותיות התורה שבהם נבראו שמים וארץ וכל אשר בהם. ועל כן נכתבו כל פרטי מסעיהם בתורה במקומותיהם בשמותם. להודיע אשר בכל מסע ומסע נתקן הקדושה ונתעלו אותיות התורה אשר היו במקום ההוא. ועל כן לא היו מסעותיהן וחניתן שוות. כי יש אשר חנו במקום אחד שנה תמימה ויותר ויש אשר לא חנו כי אם יום או יומים. והכל היה על פי ענן ה' שהולך לפניהם כי כשבאו למקום החניה לא זזו משם עד שתיקנו שם מה שהיו צריכים לתקן. וכערך שהיית התיקון בכל מקום כן חנו גם הם לדגליהם. ועל כן היה מספר המסעות מ"ב. כי ידוע אשר כל בחינת העלאת הקדושה ממטה למעלה הכל נעשה על ידי שם הקדוש מ"ב. ולנגדו היה מ"ב מסעות בכדי להעלות כל המסעות למעלה הכל כנודע.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:12:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:12:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:12:2)

**והנה** ידוע אשר העלאת הניצוצות מתוך הקליפה נעשה על ידי החרב נוקמת נקם ברית שהוא החרב פיפיות לעשות נקמה בגוים להרוג החיצונים ולהוציא בלעם מפיהם. והיא על ידי שם ב"ן שבו ד' ההי"ן. וכל ה' בג' ציורים עולה שם מ"ב שהוא המעלה הניצוצות. שני ההי"ן עם הכולל עולה פ"ה וד' ההי"ן עולה שני פעמים פ"ה והוא החרב פיפיות כמו שאיתא בדברי הרב ז"ל (בכוונת קריאת שמע שעל המטה בפסוק וחרב פיפיות בידם). והנה שני פעמים פ"ה הם חושבן מסע. כי זה היה מסע בני ישראל להרוג החיצונים בחרב פיפיות ולהוציא הניצוצי קדושה מהם להעלותם למעלה. ואפשר לזה נאמר באלה מסעי ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. פירוש שכתב את מוצא הקדושה שבכל מקום ומקום, למסעיהם. פירוש לערך המסע שהוא החרב פיפיות להרוג החיצונים וכפי הכנעת כח החיצונים כן נתעלה הקדושה כי כשזה נופל זה קם. ועל כן הנה כל כללות נסיעתם במ"ב נסיעות שנסעו, הכל מכונה על שם מסעיהם כי זה היה העיקר שיהיה בחינת מסע כאמור. ולזה אמר הכתוב כאן ויסעו בני ישראל למסעיהם כלומר למסעיהם המיוחד המכונה על כללות נסיעתם. כי הנה כבר יצאו עשר מסעות ממצרים עד בואם למדבר סיני ועכשיו חזרו למסעיהם לתקן בבחינת מסע במ"ב מסעות כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:12:3
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:12:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:12:3)

**וישכן** הענן במדבר פארן. רש"י ז"ל פירש קברות התאוה במדבר פארן היה וכו'. ונראה דגם חצרות שם היה שהרי מקברות התאוה נסעו לחצרות כמפורש להלן.ובסוף פרשה זו (י"ב, ט"ז) נאמר ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ומשם היה שילוח המרגלים כמפורש וישלח אותם משה ממדבר פארן. ואם כן איך נאמר כאן ויסעו בני ישראל וגו' ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן. וחסר שני מסעות קברות התאוה וחצרות. אלא ודאי שמדבר פארן מקום גדול היה ובה קברות התאוה וחצרות ועוד נשאר מקום ממנו ונסעו שם ונקרא בסדר המסעות רתמה על שם לשון הרע של המרגלים כמו שהוא באלה מסעי ועל זה נאמר ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:29:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:29:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:29:1)

**ויאמר** משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו וגו'. להבין טענת משה בזה ותשובת יתרו אליו. כי הלא ודאי היה ביניהם איזה טענות עבודת ה'. לא כפשוטו שלא רצה יתרו לילך עמו לנחלת שמו יתברך. והנראה בזה כי הנה נודע אשר מאוד ומאוד גדלה חיבת שמו יתברך לעמו ישראל. ומגודל רוב האהבה כביכול נתן את עצמו יתברך ויתעלה אל ישראל להיות שוכן ביניהם על הארץ הלזו ועזב את כל העולמות עליונים אשר בשמי השמים וצוה לעשות לו כביכול דירה קטנה בארץ לשכון בתוכו בין שוכני בתי חומר וכמאמר חז"ל (שמות רבה ל"ג, א') בפסוק (שמות כ"ה, ב') ויקחו לי תרומה אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה משל למלך שהיה לו בת יחידה וכו' עד שאיני יכול להניח את בתי כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו וכו'. וכן אמרו (בתנחומא פרשה זו (תרומה ג')) אמר הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה קחו אותי עמה הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה וכו'. וזה מאמר הכתוב (זכריה ב', ט"ז) ונחל ה' את יהודה חלקו וגו' פירוש שחלקו יתברך ינחל להם להיות כביכול, ישראל ינחלו אותו יתברך בנחלת הירושה. ואפשר לזה יאמר הכתוב (שם שם, י"ד-ט"ו) רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך וגו' ונלוו גוים רבים וגו' והיו לי לעם וגו' הבדיל בין ישראל לאומות העולם לומר בישראל ושכנתי בתוכך ובאומות העולם והיו לי לעם. כי האומות העולם לא יזכו לזה להיות שמו יתברך שוכן בתוכם רק שיהיו עמו והוא יתברך יהיה עליהם כמלך על העם. ואולם בני ישראל הנה הוא יתברך ישכון בתוכם לתת את עצמו כביכול ביניהם לחלקם. וזה תכלית כל הטוב וקץ כל השמחות.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:29:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:29:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:29:2)

**והנה** בחינה הזו בתכלית על תכליתו היה בבית עולמים מקום המקדש שנקרא חדר הורתי והוא נחלתו להיות שמו יתברך שוכן אצל תורתו לוחות העדות אשר בארון הקודש. והכל הוא מצד איכות רוב הקדושה אשר שם מעת הבריאה. וביותר כשישראל על אדמתן הנה הם מוסיפין קדושה בארץ והארץ קונה רוב מעלה וקדושה על ידי ישראל וכמו שאיתא בדברי הרב האלשיך (בפרשת בהר בפסוק וכי תבואו אל הארץ וגו') ועל ידי זה זוכים למעלה הזו להיות הקב"ה שם משכנו בתוכם. וידוע שהוא הנקרא מקום כמו (בראשית כ"ב, ג') אל המקום אשר אמר לו, או (שם שם, ד') וירא את המקום מרחוק.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:29:3
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:29:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:29:3)

**וזה** שאמר משה לחובב המדיני נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם. פירוש כי על דעת זה אנחנו נוסעים שכשנבוא אל המקום הידוע הלזה. אז יתקיים לנו הדבר שאמר ה', אותו אתן לכם. פירוש שעל המקום ההוא אמר ה' ששם אותו את עצמו יתברך כביכול אתן לכם. כי שם לי בעצמי אתם לוקחים לחלקיכם וגורליכם כמאמר חז"ל הנזכר. והוא על דרך מאמר חז"ל (ספרי מובא בילקוט נשא רמז תש"י וברש"י) על פסוק (במדבר ו', י"ג) וזאת תורת הנזיר וגו' יביא אותו וגו' יביא את עצמו וגם כאן אותו את עצמו אתן וגו' כאומרו ויקחו לי תרומה וגו'. ועל כן לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב וגו' כי ממילא כאשר יתקיים הדבר הזה ודאי סוף הכבוד לבוא שכל בחינת הטוב שבעולם יהיה לנו ולכל ישראל מאחר שתרועת מלך בו כלום חסר מבית המלך ובודאי נגילה ונשמחה בו ובישועתו. כל זה היה טענת משה והיא ודאי טענה שאין אחריה טענה.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:29:4
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:29:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:29:4)

**ואמנם** יתרו השיבו מצד אחר כי הנה חז"ל אמרו (מגילה י"ב:) מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו כו' זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כו' וטעמא אמרו ליה כו' ופירש רש"י ז"ל ויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר (ירמיה מ"ח, י"א) שאנן מואב וגו' וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר עד כאן. והראת לדעת בזה כי ימנע לפעמים באדם ההתבוננות הנכון בתורה הקדושה וההשכלה בה, מצד גלותו מארצו. אשר בהיותו בארץ מולדתו ישכיל ויבין יותר, להיותו מקושר שם בשורשו מה שאין כן בארץ לא לו. והנה ידוע מדברי חז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תשכ"ו) אשר אין לגרים חלק בארץ ולזה היה יתרו ירא את ה' שמא בהיותו גר בארץ נכריה לא יוכל עבור זה להשכיל ולהבין בתורה ודרכי ה' על הדרך האמיתי הנכון. נמצא יהיה קרח מכאן ומכאן. ולזה אמר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:30:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:30:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:30:1)

**ויאמר** אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך וגו'. ולכאורה מלת אלך האחרון מיותר והיה די באומרו לא אלך כי אם אל ארצי וגו'. ואמנם כי הסביר לו דבר זה לומר, לא שח"ו מה שאין רצונו ללכת לנחלת ה' הוא בשביל תאוות עולם הזה כי יכאב לבבו על נכסיו המרובין אשר שם או אחר בני מדינתו. כי אם היה בשביל זה לא היה הולך לשם בשמחת לבבו. כי על כל פנים ודאי היה כואב לבבו גם כן על עזבו מראות גדולת בתו וחתנו מלך על ששים רבוא ישראל ונכדיו אשר שם. וגם ודאי שהיה כואב לבבו ביותר על עזבו קדושת הארץ ואשר בה. כי יתרו ידוע שכבר היה צדיק גמור והוסיף פרשה אחת בתורה והוסיפו לו אות משמו של הקב"ה כמאמר חז"ל (שמות רבה כ"ז, ח'). ועל כן אמר לו כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך כלומר אלך לשם בשמחה ובשירים בכל לבבי והוא בכדי ששם אוכל להשכיל בתורה ובדרכי ה' על אמיתיות הנכון שיהיה לרצון ולנחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם. ועד כה הגדיל בלבו אהבת ה' לעזוב כל גדולתו שהיה לו במדבר ולעזוב מראות במלחמת ל"א מלכים ולהיות בארץ הקדושה הגם שודאי היה לבבו מתאוה וחומד מאוד לזה. מכל מקום כאשר התבונן שבארצו יוכל להשכיל יותר בעבודת שמו יתברך אמר לעזוב כל זה ולהלך לעבודתו יתברך. ועל זה השיבו משה ואמר לו,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:31:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:31:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:31:1)

**ויאמר** אל נא וגו' כי על כן ידעת חנותנו וגו'. כלומר כי גם זה אינה טענה. כי הנה נודע כי זה שנסעו ישראל דרך המדבר הכל היה בכדי לתקן ארץ ציה וצלמות להיות עיר מושב. כי המדבר הנה בכלל שם משכן הקליפה תקיפה עזה כי כן דרכה לשכון בארץ לא עבר בה איש. וכמאמר הכתוב (דברים ח', ט"ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו' ואין נוראתה כי אם בשביל בחינות החיצונים הקשים השוכנים שם. והוכרחו ישראל לעבור דרך שם להכניע את הקליפה ההיא בכלל כאשר יוכלו. והוציאו משם ניצוצי הקדושה שהיו מובלעים שם והמה אותיות התורה הנזכרים באלה מסעי בני ישראל במ"ב מסעות שנסעו. כי ודאי טרם נסיעת בני ישראל דרך המדבר לא שם אדם בה שמות להקרא מוסרות ובני יעקן וכדומה. כי מי יקרא בשם, מדבר ציה וערבה. רק כשעברו ישראל דרך שם, הנה כפי האותיות התורה והצירופים הקדושים שהוציאו בכל מקום ומקום, כן הושם שמו, ונרשמו בתורה במסעי בני ישראל. ונודע אשר עבודה הזו להוציא ניצוצי הקדושה מתוך עמקי הקליפות כזה היא חשובה וספונה לפני בוראינו יתברך שמו למאוד מאוד עד אין שיעור וערך. וכל חכם לב מישראל מבין ויודע זאת הבחינה שאין ערוך אליה והיא עבודה גדולה בחכמה ושכל נפלא שאין פשוטי המוני ישראל יודעים זאת כי אם חכמיהם וראשיהם. וממילא על ידי העבודה בא ההבנה הנכונה בתורה כי התורה והעבודה אחת היא כנודע ליודעי התורה.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:31:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:31:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:31:2)

**ולזה** אמר לו משה הנה אתה ידעת את חנותינו במדבר. כלומר כי אתה מהיודעים טעם חנותינו במדבר ומה שאנו עושים בה עבודה גדולה ונפלאה בהוצאת ניצוצי הקדושה ממדבר הגדול והנורא. והיית לנו לעינים. פירוש אתה היית מאלו הנקראים עיני העדה והוא מגדולי וראשי הדור ובודאי היית מבין בעבודה החשובה הזו וברוב חכמתה ובינתה והידיעה בתורה על ידה, ותוכל לדעת מזה טבעך ודרכך בקודש שאין אתה מהללו שמתבלבלים בגולה כי הלא אין לך גולה ממקומו יותר מאשר היית אתנו במדבר ציה. ואף על פי כן ידעת חנותינו במדבר שהיית יודע מכל דבר החניה בכל דבר העבודה אשר בה. ומכל שכן שתוכל להתבונן בארץ הקדושה בתורה הקדושה ובעבודת שמו יתברך. ועוד אמר לו כי טובה על טובה יהיה לו בארץ הקדושה. כי.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:32:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:32:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:32:1)

**והיה** כי תלך וגו'. כי הנה ידוע מה שאמרו חז"ל (נדרים ל"ח.) בתחילה לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו וכו' ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו'. כי צדיק הדור הראוי להמשכת הטוב המאושר ממקומו של עולם ברוך הוא, אם הוא מבחינת עין טוב יוכל לזכות את בני דורו באור הטוב ההוא להמשיכו גם עליהם בכוחו הגדול. ולזה אמר לו והיה הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו כלומר עיקר הטוב הוא שה' עמנו יהיה שישרה שכינתו בתוכינו וכביכול את עצמו יתן לנו כאומרו ויקחו לי, לי אתם לוקחים כנזכר. ומהטוב ההוא והטבנו לך שנמשיך גם עליך מבחינה הזו שהוא תכלית כל הטוב וקץ כל החמדות.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:33:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:33:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:33:1)

**ויסעו** מהר ה' וגו' וארון ברית וגו' וענן ה' וגו'. להבין הודעת הכתוב כאן הליכת הארון לפניהם והענן עליהם וכבר ידענו זה מפרשיות הקודמות. ונראה כי הנה רש"י ותוספות ז"ל נחלקו (בשבת קט"ז.) במה שאמרו שם ויסעו מהר ה' אמר רב חמא בר רבי חנינא שסרו מאחרי ה' וכו'. פירש רש"י שבנסיעה זו התאוו האספסוף תאוה וכו' כדי למרוד בהקב"ה וכו'. והתוספות ז"ל פירשו על פי המדרש שנסעו מהר ה' דרך שלושת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח והולך לו כך היו בורחין מהר סיני וכו'. והנה לדעת רש"י ז"ל כה יאמר הכתוב ויסעו מהר ה' וגו' והגם שהמסע כבר היה בעבירה בתרעומת הערב רב אף על פי כן הפליא הקב"ה נסיו עמהם והלכו מהלך שלושת ימים ביום אחד. ועל זה אמר הכתוב (דניאל ט', ז') לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים פירוש אף בעת שלנו בושת הפנים מעבירה שבידינו גם אז לך ה' הצדקה להיטיב עמנו. וזאת לא זאת אלא אף ארון ברית ה' נסע לפניהם בדרך שלושת ימים הללו בנס לתור להם מנוחה לתקן מקום החניה לפניהם. ולא די זה כי אם אף ענן ה' שהיה חונה על המשכן בעת החניה, עתה בעת הנסיעה עמד עליהם והסתיר אותם בתוכו כסוכה הזו כמאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט בשלח רמז רכ"ח) שהיו שבעה עננים, ארבע, מארבע רוחותיהם ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד להגביה הנמוך ומנמיך הגבוה ולהרוג נחשים ועקרבים וכו' ועשה עמהם לפנים משורת הדין שאף שראה בהם ערות דבר לא שב מאחריהם. ולדעת התוספות ז"ל כה יאמר הכתוב ויסעו מהר ה' וגו' והנה נסיעתם היה מקולקל מאוד שברחו מהר ה' כתינוק הבורח מבית הספר והלכו מהלך שלושת ימים ביום אחד ואף על פי כן הנה וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים שהארון הלך לפניהם גם כן שלא בטבע לתור להם מנוחה. והכל בחסדי המקום ברוך הוא כי לך ה' הצדקה וגו'. וגם וענן ה' עליהם וגו' להשוות ההרים הכל בחסדי המקום כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:33:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:33:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:33:2)

**או** אפשר יאמר וארון ברית וגו' על דרך זה כי גם זה היה נחשב להם לחטא במה שהוכרח הארון ליסע עמהם. והוא על דרך מאמר חז"ל (עבודה זרה נ"ד:) לא דיין לרשעים כו' אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כורחי ופירש רש"י שהקב"ה יוצר הולד הממזר על כרחו כביכול וכו' כי עולם כמנהגו נוהג ואין הקב"ה משנה מנהגו בשביל השוטים שקלקלו והם עתידים ליתן דין וחשבון גם על החמס הזה. וגם כאן קרוב לזה כי אחר שמאז היה הארון נוסע לפניהם והענן עליהם הנה גם אחר שהתחילו לקלקל וברחו כתינוק הבורח, לא שינה שמו יתברך מנהגו והנהיג הארון לפניהם כמרוצתם, ובענן יומם. וכל זה חל אחר כך על ראשם כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:33:3
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:33:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:33:3)

**או** יאמר ויסעו מהר ה' דרך וגו'. פירוש שנסעו והרחיקו הדרך מהר ה' כי אילו היה נסיעתם בלב טוב ובכשרות כדרך בית ישראל היה כל פסיעה ופסיעה נתקן על ידם והיו מעלין את כל ניצוצי הקדושה שבדרך ההוא למעלה כמאמר הכתוב (יהושע א', ג') כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו וגו' פירוש מה שבו והוא הניצוצי הקדושה נתתיו לכם שאתם תתקנו אותם להעלותם למעלה ולהניח ברכה על ראשיכם על ידי זה כאשר כתבנו כמה פעמים מזה. ומעתה שהלכו בתרעומות וכתינוק הבורח נשאר הדרך מבלי תיקון, ונעשה כאילו הם הסיעו והרחיקו הדרך ואשר בו מלעלות להר ה'. כי העליה נקרא על שם ההר כדרך העולה על ההר. ואומר הכתוב עוד כי הנה וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' ועיקר כוונת ה' בזה היה בכדי שיוכלו בקל בכח כוונתם לתקן הדרך להכניע הקליפה הנמצא בו ולהעלות הקדושה על ידי הארון הקודש. והם לא עשו כן.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:35:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:35:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:35:1)

**ויהי** בנסוע הארון וגו'. עיין במה שכתבנו למעלה ולפי הנזכר שם יאמר הכתוב כאן. כי אחר שראה משה שבני ישראל אינם מתקנים בהליכתם את הדרך אשר המה הולכין בו. ובאמת עיקר כוונת שמו יתברך במה שהנהיג את ישראל דרך המדבר היה הכל בכדי לתקן שם להכניע את הקליפה הקשה השוכנת במקום ההוא ולהעלות הקדושה אשר שם כנודע לכל. ולזה ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך וגו' כלומר קומה אתה ה' בעצמך ועשה זאת בכוחך ברוב רחמיך חסדיך שיפוצו אויביך וגו' כלומר שתכניע הקליפה השוכנת כאן ויתעלה הקדושה על ידי הארון הקודש בעצמו אחרי שישראל אינם נותנים לב על זה. ואמנם אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:36:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:36:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:36:1)

**ובנחה** יאמר וגו'. כי הנה נודע מאמר הכתוב (תהלים קט"ו, ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וגו' ובודאי לא היתה כוונת דוד המלך עליו השלום על פשוטו שעזב ה' את הארץ ונתנה לבני אדם. ועוד הלא הוא בעצמו אמר (תהלים כ"ד, א') לה' הארץ ומלואה וגו' וכקושית חז"ל (ברכות ל"ה.). ועוד מפני מה לא אמר והארץ ארץ וגו' כאשר אמר השמים שמים. ואכן האמת הוא כי כיוון על תיקון הקדושה בכל העולמות כי כל עבודת בני ישראל על הארץ הלזו הכל לתקן הארץ ומלואה להכניע ולהשפיל הגשמיות שהוא מבחינת הקליפות אשר בהם, בכדי שיוכלו לקרב עצמם אל בוראנו ברוך הוא וברוך שמו כל בחינה ובחינה לפי מדריגתה כאשר אנו מבקשים בתחילת השנה וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך וכו'. כי בעוד הגשמיות והקליפות בכל דבר הנה הקליפה אומרת אני ואפסי עוד ומכחישים במלכות שמים על כל דבר ודבר. וכשיכנעו הם, אז כל בחינה ובחינה תדע לפי מדריגתה כי ה' הוא למלך על כל הארץ. והכל נעשה על ידי האדם. כי האדם בהשתמשותו בכל הדברים אשר על הארץ, צריך לקבל עליו עול מלכות שמים בכל דבר. והוא להכניע ולשבר את כח התאוה אשר בקרבו אל הדבר ההוא, ולהמאיס ולבזות בלבו באמת התאוה ההיא עד שלא יחשוק אליה בשום אופן מצידו. ולא ישתמש בהם כי אם לצורך גבוה אשר בכל דבר ודבר כאשר כתבנו מזה כמה פעמים. ועל ידי זה הוא מכניע ומשבר כח הגשמיות והקליפה אשר בה במה שמבזה הדבר בלבו, ומגביה הקדושה במה שעובד בזה עבודת גבוה. ובזה מגדיל מלכות שמים בכל הארץ וצבאיה. והנה זה הכל הוא בהארץ הלזו. ואולם בשמים ושמי השמים העליונים שם אין שטן ואין פגע רע ושם ממולא מכבוד מלכותו בעצמו שלא על ידי שוכני ארץ.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:36:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 10:36:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/10:36:2)

**ולזה** אמר השמים שמים לה', כלומר הנה השמים הוא ממילא שמים לה' באין שטן ופגע רע לומר שם אני ואפסי וגו'. והארץ כלומר שיהיה הארץ לה' זה נתן לבני אדם שהם צריכים לעשות זאת בכח עבודתם שיהיה לה' הארץ ומלואה. וזה מאמר הכתוב (בראשית ב', ג') מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. כלומר כל אשר ברא אלהים, הכל ברא לעשות שישראל יעשו הכל שהם יתקנו כל דבר ודבר על מכונו להכניע הקליפה שבה ולתקן הדבר על מכונו. ולזה הנה כאן שישראל לא עשו בתיקון הדרך ההוא עד שהתפלל משה שה' בעצמו ברוב חסדיו על ידי נסיעת הארון הקודש יכניע קליפת המדבר. ואולם ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל פירוש שובה ה' אליך הרבבות אלפי ישראל שתושיע להם שיעשו תשובה לפניך ויתקרבו אליך ואז יהיה הכל נעשה על ידן כאשר היתה כוונת ראש הבריאה שברא אלהים לעשות הכל על ידי בני אדם כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהיה הכל נעשה על ידן, וארון ברית ה' יהיה נוסע רק לפניהם לתור להם מנוחה, והעיקר יהיה נעשה על ידן כמדובר.