## Be'er Mayim Chaim, Numbers

###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:2:1)

**אמור** וגו' וירם את המחתות מבין השריפה וגו'. פירוש שירים אותן תיכף בעוד האש בוער בהם וזה אומרו מבין השריפה. והטעם כי כל זמן שהעבירה בעולם חרון אף בעולם כמאמר חז"ל (עיין ספרי ראה י"ג, י"ח). ועל כן תיכף ירים אותם ואת האש זרה הלאה לארץ מעל המחתות כפירוש רש"י למען ישוב ה' מחרון אפו. וגמר אומר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:3:1)

**את** מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים. לומר עוד טעם מפני מה הוא מצוה להרימם תיכף. והוא על דרך מאמר חז"ל (בראשית רבה סוף פרשה ט"ו) ברובע ונרבע מפני מה צוה הכתוב להרוג גם הבהמה (כי אדם חטא בהמה מה חטאה שאין בה דעת לעבור על רצון קונה) בכדי שלא יהיה אדם רואה הבהמה ויאמר זו היא שנסקל פלוני על ידה אם כן חס הקב"ה על כבודן של רשעים וכו'. ולזה אמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם כלומר לפי שהם מחתות החטאים, וכשיראה אותם אדם יאמר זו היא שנשרף פלוני וכו' ועל כן ירימו אותם ועשו אותם רקועי פחים כי מחתות אי אפשר שיהיו מעתה שלא יהיו הם נקראים על ידם. וגם כי אין זה כבוד ה' להקריב לפניו במחתת נפש החוטאת. ועל כן ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח לרקעם עד אשר דק כפירוש רש"י טסין מרודדין. ואומר הטעם שלא צוה לזרקם מכל וכל, כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ותשמישי קדושה אינם נזרקין. ואמנם שלא יקשה מפני מה לא צוה לגונזם לזה אמר ויהיו לאות לבני ישראל כלומר כי גם לזה צריכין להיות לאות למשמרת זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו'. ועל כן צוה לעשות מהם דבר מה שבקדושה לא בגוף המזבח רק צפוי דק על המזבח. ובזה יהיה נכון לכל הטעמים האמורים. וכן עשה אלעזר וירקעום לזכרון לבני ישראל לומר שכיוון לכל הדברים האמורים.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:3:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:3:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:3:2)

**עוד** יתבאר אומרו את מחתות החטאים האלה וגו'. כי כבר כתבנו למעלה שמחתת קרח לא נתקדשה כי קרח מן הבלועים היה וכל הנקברים אפרן אסור (סוף תרומה),ואף המחתה נבלעה וכתבנוהו שם מסברא ממה שאמר הכתוב ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. כל הרכוש משמע אף המחתה. גם מרבוי האת עיין שם. ואמנם כי כן אמרו חז"ל מפורש (במדבר רבה י"ח, י"ג) שאפילו נפה וכברה שהיה להם אצל אחרים נתגלגל עד מקום הבליעה ונבלע שם. ולזה אמר הכתוב למעלה וירם את המחתות מבין השריפה כלומר דוקא מבין השרופים שכל הנשרפין אפרן מותר ועל כן ממונם לא כלה ונשארו ליהנות מהם לדבר שבקדושה. ודוקא מהשרופים לבד, ולא מקרח שהיה מן הבלועים גם כן כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"י.), שהם וכל אשר להם אבד כדין הנקברים. ולזה אמר הכתוב את מחתות החטאים האלה. האלה דוקא ולא מחתת קרח. ומהשרופים לבד אמר הקב"ה שיעשה מהם אות לבני ישראל לזכרון אבל בהנבלעים נאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל. פירוש שאבדו מלב בני ישראל להזכר להם. כי דבר שהארץ מכסה משתכח מן הלב וכאשר נגזר על המת שישתכח מן הלב. וגם לא זכו לזה שישאר מהם אות ללמוד מזה לירא את ה'. ואולם מן הנשרפים, צוה ה' לעשות מהם אות לבני ישראל לזכרון רקועי פחים צפוי וגו' ולא המחתות בעצמם לפי שלא יתקיימו כל כך וגם המחתות בהצנע הם בעזרה ולא יתראה לכל כל כך (ועיין במה שכתבנו למעלה) ואך צפוי המזבח נראה לכל בכדי שיהא אדם שואל עליו ויזכור בזה שתי אלה הדברים שלא להקטיר קטורת איש זר ושלא לעורר על הכהונה. וזה אומרו,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:5:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:5:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:5:1)

**זכרון** לבני ישראל למען אשר לא יקרב וגו' להקטיר וגו' ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דיבר ה' ביד משה לו. כלומר שלא לעורר על הכהונה ועל תורת משה לומר שהוא הוסיף בה דבר ח"ו (כאמור למעלה) רק כל התורה כולה כן דיבר ה' ביד משה כי קבלת התורה אל משה נקרא קבלת היד כמאמר חז"ל (סוטה ד':) בפסוק (משלי י"א, כ"א) יד ליד אפילו קיבל את התורה מסיני כמשה וכו'. ואכן הנה נודע מה שאמרו חז"ל (נדרים ל"ח.) לא ניתנה התורה אלא למשה וכו' וטובת עין נהג בה ונתנה לישראל. וזה אומרו לו. כלומר כל התורה דבר ה' הוא אשר דיבר אל משה ונתנה לו וכל אות ואות מהתורה הכל מאת ה' נצרף ונבחן כמאמר הכתוב (תהלים י"ב, ז') אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' מזוקק שבעתים.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:6:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:6:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:6:1)

**וילונו** וגו' אתם המיתם את עם ה' וגו'. להבין דבריהם אלה מה שאמרו אתם המתם והלא הכל יודעים שאש יצאה מאת ה' ותאכל. וגם פה הארץ ודאי לא עשו משה ואהרן כי מי שם פה לאדם ומכל שכן לארץ. ונראה שטענו כי הם הסיבו מיתתן במה שלא אמרו להם מפורש שזר אשר לא מזרע אהרן אסור להקטיר קטורת ואדרבא במה שאמר משה זאת עשו קחו לכם מחתות וגו' והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש זה נראה כעין ספק שלא נודע מי שיבחר בו ה' ולכך הכניסו עצמם בספק מחמת שכל אחד דימה בנפשו אולי יהיה הוא הנבחר לה' ויוקדש. ועל דבר זה כמעט קרבו כל העדה כמאמר הכתוב ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אוהל מועד כי כל אחד אמר לנפשו (ישעיה נ"א, כ"ג) שחי ונעבורה, ואפשר בי יבחר ה', ובזה כמעט המיתם כל עם ה'. ואילו שמעו מפיך כי אי אפשר בשום צד להקריב איש זר אשר לא מזרע אהרן להקטיר קטורת כמו שאומר עתה, זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב וגו', ודאי היו פורשים. וטענו שאפשר עבור זה קראן שמו יתברך חטאים בנפשותם ולא חייבים בנפשותם כמו שיאמר במקום אחר דמו בראשו כי היו שוגגים על ידי מאמר משה והיה האיש אשר יבחר וגו' ונראה שכולם ראוים לגשת ולראות במי שיבחר ה', וכל אחד אמר בלבו שמשה בחר באהרן קדוש ה' ואפשר אני הקדוש כי כל העדה כולם קדושים, ואילו הייתם אומרים מפורש שזר המקטיר יומת מי לא יירא לנפשו אימת מות. ואכן האמת לא כן הוא כי אם היו מאמינים במשה היו מאמינים שמפי ה' נצטוה להקריב אהרן להעמיד לפניו לשרתו. ואם לא האמינו בזה, גם אם היה אומר להם שזר אסור להקטיר, לא היו מאמינים והיו אומרים שאומר כך בכדי שכל אחד יירא לנפשו ממיתה משונה וישאר הגדולה לאהרן אחיו. ועל כן היה מוכרח משה לומר סתם בכדי שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש. ועל כן,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:7:1)

**ויהי** בהקהל וגו' עד הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם וגו'. כי נודע אשר חס הקב"ה על כבוד הצדיק יותר מכבודו כביכול ברוך הוא ואינו ממתין על רגע כמאמר חז"ל (תנחומא תולדות י"ב) בירבעם שהקטיר לעכו"ם ולא הוביש ידו וכשפגע בעדו הנביא תיכף ותיבש ידו ולא יכול להשיבה אליו. ועל כן כשנקהלו על משה ואהרן ואמרו להם בזיון בזה שהם המיתו עם ה'. תיכף אמר להם הרומו וגו' ואכלה אותם וגו' פירוש הפרישו עצמיכם בלבבכם מהם. כי הם התפרדו והתפרשו עצמם מכם בקהלם עליכם למריבה זו, והם חייבים אלי ממקום אחר מכמה פעמים שנתחייבו למקום. ואך כל עוד שהיו ביחוד עמכם, הם בכם ואתם בהם, את פניכם נשאתי שלא אפגע בהם. והן עתה כאשר נתפרדו מאתכם, הרומו גם אתם את לבבכם מהם ולא ישאר מהם שריד ופליט. ועל זה אמר הכתוב (תהלים ל"ד, כ"ב) ושונאי צדיק יאשמו. כי אם אדם מקושר בהצדיק אף אם נתחייב למקום ברוך הוא, הקב"ה נושא פניו בשביל ידידו הצדיק שמקושר עמו. אבל כשנעשה שונא להצדיק, לא יאבה ה' סלוח לו ויכשל ויאשם. ותיכף ויפלו על פניהם בתפילה, עליהם. (כי כל נפילת אפים, על תפילה הוא). ואך בהיות כי כבר יצא הקצף על פגעם בעבדי ה' ולא היה עת להאריך בתפילה וכמאמר חז"ל (שמות רבה כ"א, ח') בפסוק (שמות י"ד, ט"ו) מה תצעק אלי שאמר לו הקב"ה בני נתונים בצרה ואתה מאריך בתפילה וכו'. ועל כן תיכף,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:11:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:11:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:11:1)

**ויאמר** משה אל אהרן קח את המחתה וגו' והולך מהרה אל העדה וגו'. כלומר התקרב אתה אליהם בכל היכולת וכפר על העדה כי אולי ישא ה' פניו אליך בהתקרבותך אליהם ולא ישחיתם. וגם בזה תראה שאנו מוחלין על כבודינו. וקח את המחתה ושים קטורת בכדי להקטיר ולקשר כח הרע שלא יעשה דבר עד אחר התפילה ואני אשאר כאן להתפלל עליהם. וכן עשה אהרן ויעמוד בין המתים ובין החיים שאחז את המלאך והעמידו על כרחו עד אחר התפילה למשה, ותעצר המגפה לשעה זו עד אשר יצא דבר ה' אחר התפילה. ובזה ידע אהרן אשר משה פתח אוהל מועד כי נשאר שם להתפלל על עדת ה'. ועל כן,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:15:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:15:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:15:1)

**וישב** אהרן אל משה אל פתח אוהל מועד. כלומר ששב אל משה לראות הנעשה בתפילתו וגם הוא הלך אל פתח אוהל מועד לישא בעדם רנה ותפילה כי ידע שהשכינה שם כנאמר למעלה (פסוק ז') ויפנו אל אוהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד ה'. והתפללו שניהם והמגפה נעצרה מכל וכל. הגם שכבר אמר למעלה ותעצר המגפה ולמה שינה עוד להודיע זאת. ואכן כי אז לא עצר כי אם על שעה עד אחר התפילה לשמוע מה ידבר ה' אל עמו. ואחר התפילה, והמגפה נעצרה מכל וכל. כי אם הוגה על רגע ואחר כך וריחם כרוב חסדיו על ידי התפילה שגדולה מכל הקרבנות כמאמר חז"ל (ברכות ל"ב:). שהקטורת אינו בא כי אם לעכב הדבר, אבל העיקר בתשובה תליא מילתא (הובא באלשיך כאן), ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה מכל וכל.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:17:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:17:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:17:1)

**דבר** אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה וגו'. לפי דקדוק הלשון היה לו לומר דבר אל בני ישראל ויתנו לך מטה מטה או היה לו לומר סתם קח מבני ישראל מטה מטה וגו'. ואולם כי אחר כל הנעשה עד הנה בקרח ועדתו, ובהקהל העדה וילונו, ודאי ידעו בני ישראל ובפרט הנשיאים, שבודאי מטה אהרן יפרח כי מי פתי יסור הנה לחשוב עוד מחשבת חוץ. ועל כן חשב שמו יתברך אולי לא ירצו ליתן אחר שידעו כי מטיהם ודאי לא יפרח ומה להם לבוא לבזיון בחנם. ועל כן אמר לו דבר אל בני ישראל כלומר כי תחילה דיבר אליהם אולי ישמעו אליך בדברך אליהם ויתנו לך ובאם לאו קח מאתם בעל כרחם שלא בטובתם למען ידעו כל ישראל בבירור כי נבחר אהרן קדוש ה' לעמוד לפניו לשרתו וזר לא יקרב. או יאמר קח מאתם כלומר קחם בדברים שתאמר אליהם שיתקדש שם שמים על ידיהם כאשר מטותם לא יפרח, ויפרח מטה אהרן. וכאשר היה בימי אליהו בהר הכרמל שלא רצה הפר השני ללכת עד שאמר לו אליהו לך אתם שיתקדש שם שמים על ידך כמאמר חז"ל (בילקוט מלכים רמז רי"ד) וכן עשו כאשר יבואר למטה.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:17:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:17:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:17:2)

**איש** את שמו תכתוב על מטהו. הנראה במה שצוה הקב"ה לכתוב את שמם דוקא על מטותם ולכאורה כל אחד היה יכול להכיר מטהו בטביעת עין או שיעשה לו סימן בו. ואמנם כי היה צריך לסימן בתוך סימן כי אם לא היה סימן רק הפרחת המטה לא נדע בזה כי אם ששבט לוי הוא הנבחר לה' כי מטה אהרן ממטה לוי היה שהוא הראש לבית אבותם, ועדיין לא נדע אם נבחר אהרן לכהונה. ועל כן צוה הקב"ה שיכתוב איש את שמו על מטהו וכאשר פרח הציץ על המטה, פרח על השם, ובזה ידעו שניהם. כי בפריחת המטה עצמו ידעו כי נבחר השבט לה' כי המטה מבית אב היה. וזה אשר נפרח הציץ על שם אהרן ידעו כי אהרן קדוש ה' והוא הנבחר לה' יתברך. ולזה אמר להלן והנה פרח מטה אהרן לבית לוי. ומלות לבית לוי לכאורה מיותר כי כבר ידענו שמטה אהרן לבית לוי הוא. ואכן כי יגיד הכתוב שתי אלה הדברים, לומר כי פרח המטה על שם אהרן ונודע מזה קדושת אהרן לבית לוי, כי שניהם מקודשים בסימן הזה כאמור, וזה שאמר הכתוב איש את שמו תכתוב וגו' וכל הכתיבה הזאת אינו כי אם בכדי אשר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:18:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:18:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:18:1)

**ואת** שם אהרן תכתוב על מטה לוי. כלומר כי המטה עצמו שייך ללוי ופריחתו יהיה סימן על קדושת לוי ואך שם אהרן תכתוב עליו להיות שמו מעיד עליו בהפריחה על השם שהוא הובחר לראש על בית אבותם לכהונה גדולה וקטנה כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:21:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 17:21:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/17:21:1)

**וידבר** משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם וגו'. עיין מה שכתבנו למעלה בפסוק דבר אל בני ישראל וקח מאתם וגו' וכאן מגיד הכתוב כי דור דעה היו, ותיכף בדבר משה אליהם נתנו לו מעצמם הגם שידעו כי ודאי יפרח מטה אהרן. אך עבור שיתקדש שמו יתברך על ידי זה, נתנו לו בשמחה תיכף וכאמור למעלה.