## Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy

###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:1:1)

**ועתה** ישראל שמע אל החוקים וגו' אשר אנכי מלמד אתכם וגו'. כלומר הנה עתה שזכיתם לדבר שאין אני זוכה אליה, שתבואו אל הארץ. נא תקיימו שם מצוותיה אשר אנכי מלמד אתכם ויהיה זה חשוב בעיני המקום כאילו קיימתים בעצמי. להיות שעל ידי תקיימו מצוותיה בזה שאני מלמד אותם אתכם.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:2:1)

**לא** תוסיפו וגו' עד אשר אנכי מצוה אתכם וגו'. נתתי אל לבי לתור בחכמה להבין קצת דקצת בטעם מצוה זו שצונו בלא תוסיפו על הדבר כי לכאורה מה חסרון יש בהוספה והיה הנוסף כלא היה. ומהיכן יבוא לעבור על זה בלא תעשה. ולוּ יהא אם נאמר שאין המצוה נחשב בהוספה ויהיה בביטול מצות עשה. ולא בלא תעשה, ואמנם הנה תדע כי אורות אלהינו יתברך אין אנו יכולין לקבל כי אם במדה וקצב וגבול ועל ידי צמצומים רבים. הלא תראה מה שכתב הרב ז"ל (בכוונת יוצר אור ובורא חשך) שלכאורה הלא עולם הבריאה הגבוה וגדול במעלה מן היצירה. והיאך אנו אומרים בהיפך יוצר אור ובורא חשך. ואכן היא הנותנת. כי עולם היצירה לפי שהוא רחוק מהמאציל ויכולין אנחנו ליהנות מאורה נקרא אור. ועולם הבריאה שקרוב יותר אל המאציל ואורה גדול ואין אנו יכולים לראות ולהנות מאורה נקראת חשך כי מחשיך עיני הראות מלהסתכל בה וכו'. והוא על דרך מאמר הכתוב (תהלים י"ח, י"ב) ישת חשך סתרו וגו'. ופשיטא דפשיטא שאין שם חשך כי כבר נאמר (דניאל ב', כ"ב) ונהורא עמיה שריא. וכן (תהלים קל"ט, י"ב) כחשיכה כאורה. ואמנם שהוא שם המושאל מבחינת החושך לפי שאנחנו אין יכולין להסתכל באור ההוא. וכן נודע מסוד המסכים שבין כל עולם ועולם שאי אפשר לעולם התחתון לקבל האורה מעולם שלמעלה אם לא על ידי מסכים המבדילים וצמצומים רבים. כי אורו ב"ה הוא נורא ונשגב מאוד ואי אפשר לקבלו על בהירתו וכאשר השיב רבי יהושע בן חנניא להקיסר שרצה לראות את ה', מאור השמש (עיין חולין ס'.). רק שבאהבתו ובחמלתו על עמו ישראל צימצם את עצמו כביכול בצמצומים שונים רבים אין מספר עד שנתלבש בעולמות שלמעלה ומשם בעולם הגשמי הזה. ונודע למארי קבלה בבחינה שבירת הכלים הידועים שהיה בראש הבריאה, שלפי שלא היו יכולין לסבול האור הגדול שהופיע עליהן, נפלו ונשתברו ומתו, אשר מזה נתהוה כל בחינת הקליפות הנודעים.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:2:2
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:2:2)

**ומעתה** טעם פשוט וגלוי לכל, טעם מצוה זו. כי הנה שמו יתברך אשר לו נתכנו עלילות, גזר ואמר להיות ארבע פרשיות בתפילין. שני פרשיות במזוזה. ארבעה ציצית וכדומה. כי הוא היודע הוא המדע אשר כן הוא המדה לקבלת אור המוחין הגדולים הנפלאים שיאירו אל תוך העולם להכניע ולשבר בזה כח הקליפות, ולהרבות ולהגביר הקדושה בעולם. ואם יוסיפו פרשה אחת וחוט אחד בציצית הרי הוא מוסיף אורה עד אשר יחשיך עיני מקבליה ויבוא ח"ו לבחינת השבירה וביטול, ויתחזקו עוד כוחות הקליפות. כי בהיות כן הרי האורה עולה למעלה מאחר שאין בתחתון יכולת לקבלו, והתחתון נופל למטה ונאחזין בו כל בחינת הקליפות, כי יציאת צדיק מן המקום עושה רושם. פירוש שמשאיר רשימה רבה ממנו, במקום שיצא משם, להיות ריחו נודף גם בלעדו. וכן בזו שהיה בזה אורות אלהינו ונתעלה למעלה הרי הרשימו נשאר, ובזו הרשימה נאחזין הקליפות להמשיכו אליהן. כי זה כל תאותם להמשיך הקדושה אליהם להיות מושלים בו בכדי ליהנות משפע הקדוש הנשפע לקדושה ממקור העליון. כי לא ידח ממנו נדח, וכל ניצוץ קדושה במקום שהוא, הרי נשלח אליו שפע להחיותו, ואחר זה רודפים החיצונים לקבלו אליהם להתפרנס מזה. והם בזה ממש כאדם הרודף אחר פרנסתו. ועל כן הם מתאוים תמיד להחטיא את האדם, בכדי לשבות נשמות יקרות בשבי אצליהם להתהנות מהם, כמו שאיתא בדברי הרב ז"ל בכמה מקומות. ועל כן כל המוסיף בזה, גורע ודאי.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:2:3
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:2:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:2:3)

**ובזה** תבין ממילא טעם ולא תגרעו ממנו. (כי לכאורה המבטל מצות עשה אין בו עונש בתורה, ואינו עובר בזה בלא תעשה כי אם שביטל עשה. כי די לו עונש במה שלא זכה לקיים מצות ה'. וכל העונשים שבעולם אינם על אחת מני אלף נגד טעם נועם זיו חמדת מתיקות נעימות חביבות מצוה אחת בעולם כמאמרם ז"ל (אבות ד', כ"ב) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ודי בהערה זו. ובפרט שאין קץ ותכלית לגודל שכרה שנאבד ממנו, שזה תכלית כל מקוה וקץ כל חמדה כנודע מדברי חז"ל. אבל על כל פנים אינו עובר בזה בלא תעשה. והמגרע פרשה אחת מתפילין או ברכה מברכת כהנים עובר בלא תעשה (ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ב' הלכה ט' מהלכות ממרים). ולכאורה אם עשה המצוה שלא כתקנה יהיה נחשב כאילו לא עשאה כלל אבל למה יהיה עוד עובר בלא תעשה ואולם) כי העושה המצוה וגורע ממנה הרי הוא ממשיך אורות אלהות יתברך בעולם, אבל אין בו שיעור שתתגבר על הקליפה להכניע, והרי ח"ו החיצונים יורשים אותם. והרי הוא לא תעשה ממש ככל הלא תעשה שבתורה שהוא הורדת הקדושה ח"ו להשפיע אל החיצונים שיהנו ממנה. בינה זאת כי נכון הוא.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:2:4
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:2:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:2:4)

**ועתה** נבוא נא לדרוש סמוכין להבין בקשר אלו הג' פסוקים לא תוסיפו ולא תגרעו וגו' עיניכם הרואות וגו' ואתם הדבקים וגו' שלכאורה לא נודע סמיכת זה לזה. ואפשר לומר כי חטא פעור היה בלא תוסיפו על הדבר וגו'. כי הלא נודע אומרם ז"ל (סנהדרין ס':) הפוער עצמו לפעור חייב מיתה שזו היא עבודתה. והודיענו בזה כי אף שבזיון גדול הוא לפעור עצמו נגדו והיה הוה אמינא לומר כי אין שייך עבודה בזה ואדרבה הוא מגנה ומבזה לעבודת אלילים, קמשמע לן כיון שזו היא עבודתה הרי ח"ו מתעלית בזה שעובדין לה. וזה היה טעות ישראל בהצמדם לבעל פעור כי לרוב התאוה שהתאוו לבנות מואב והם לא היו נשמעין להם עד אחרי הואיל הלך אחר צו לעבוד לפעור. חשכו עיניהם לחלוק בזה על קבלת משה רבינו בתורה שבעל פה. ואמרו כיון שזה בזיון גדול הוא לעבודה זרה, הרי אדרבה ודאי מצוה דמצוה הוא לעשות לה כזאת לגנותה ולבזותה. וכמאמר חז"ל (שם ק"ו.) בשעה שאמר לה השמיעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה ואומרת לו עבוד לזה. אומר לה הרי יהודי אני. אומרת לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור וכו'. הרי שבזו נלכדו ברשתם במה שסברו כי אין זו עבודה, אדרבה מצוה הוא. וידוע מה שפסק הרמב"ם ז"ל (שם) שאם אמר חכם על מצוה דרבנן שהיא מן התורה הרי זה עובר בבל תוסיף וכו'. ומכל שכן האומר על עבירה דאורייתא שהיא מצוה דאורייתא ודאי עובר בזה בלא תעשה. ועוד שהוסיפו בזה על המצות לא תעשה שאמר אל תפנו אל האלילים שלא לפנות אליהם כלל. והם הוסיפו והתכוונו לביישה ולבזותה לפעור את עצמם אליה. והכל היה נמשך מתאוותם לזנות אל בנות מואב, הטעה היצר הרע את עיניהם להוסיף מצוה מן העבירות החמורות. אבל באמת שח"ו לא היתה כוונתן לעבדה בשום אופן. והנה הרב בעל כלי יקר כתב (בפרשת בהעלותך בפסוק י', כ"ט נוסעים אנחנו וגו') כי לשון נסיעה מורה על העקירה ממקום זה כולו במעשה ובמחשבה שאין רצונו לשוב עוד אל המקום הזה ולשום מחשבתו בו. וההליכה מורה על הליכה בגופו לבד בלא עקירת מחשבתו. כי מחשבתו עדיין נשארת במקומו הראשון שדעתו לחזור שמה, ושם עדיין עיקר דירתו. ולזה אמר הכתוב כאן ראו מה שאני מזהיר אתכם בלא תוסיפו. כי כל המוסיף בא לידי גרעון לחלל את פני ה' אלהיו. כי,


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:3:1)

**עיניכם** הרואות וגו' כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו וגו'. כלומר כי הנה האיש ההוא רק הלך אחרי בעל פעור בהליכה זו כאורח נטה ללון אליה, ולא ח"ו בעקירת מחשבה להאמין בדבר אשר מתריזין נגדו. וגם אחרי. נודע אומרם ז"ל (בראשית רבה מ"ד, ה') אחרי מופלג הוא כלומר שהלך מופלג רחוק מן הבעל פעור שלא היה כוונתו אליו. רק היה סיבה להוסיף על המצוה אשר צויתיו, ובזה השמידו ה' אלהיך מקרבך. כי ההוספה גרעון וגרעון הוא. וממנו תראו וכן תעשו לבל להוסיף על מצוותי. וידוע שגם חטא אדם הראשון היה מלא תוסיף שאסר לה הנגיעה ומזה באתה לאכלו כמאמר חז"ל (סנהדרין כ"ט.). כי כן דרכו של היצר הרע להכביד את עולו על האדם לומר הלא בעל עבירות אתה ואין פחד אלהים לנגד עיניך. עשה זאת איפה בני והנצל. קבל עליך עולו ביתר שאת להתענות יומם ולילה ושלא לישן ולא להזדווג עם אשתך וכדומה. ובזה הוא מכביד על האדם. והאדם מתחיל לצייתו ועושה כפתויו ואחרי ימים לא כביר אי אפשר לאדם לישא עולו על כתפיו ומשליך הטפל עם העיקר. כי מתחילה עושה לו מן הטפל עיקר לומר לו כי זה העיקר כמו העיקר. וכשרואה שאינו יכול לעמוד בזה עובר על שניהם כי כבר השוה אותם בעיניו. ואמנם שזה בודאי אמת הוא שצריך האדם לפרוש מכל התאוות ולמאס אותם בעיניו בתכלית הבזיון ולהכניעם ולשברם ככל אשר יוכל. אבל הכל בשכל ובהשכלה ובחכמה, נגד ערמת היצר הרע, ולהשמר מאוד לידע את העיקר ואת הטפל, לשמור את העיקר בטעם כעיקר. והכל במורא ובושה והכנעה. ולחפש ולעיין אחרי ערמת היצר הרע שלא יכשל בהם ולא יספה בעוונם ח"ו. ובזה נבוא לסמכו עם פסוק שלאחריו.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:4:1)

**ואתם** הדבקים וגו'. כי הלא כתבנו במקום אחר בביאור מאמר הכתוב (תהלים י"ט, ח') תורת ה' תמימה ותוכן אמרינו בקיצור מופלג הוא. כי אדם האוהב את שמו יתברך בכל עוז ותעצומות ולב ונפש, הוא מקיים את כל התורה כולה בכל רגע ורגע כל ימי חייו. כי הלא אנו רואין באדם המצפה להון רב ואוצר מופלג שיבוא לידו הגם שיודע בבירור שבודאי יגיעו באיזה ימים אחדים. ומכל מקום הימים שבנתיים תוחלת ממושכה הוא לו וממש נחלה חולת אהבה בתשוקתו וחמדתו שיעברו אלה הימים ויגיע היום שקווה לקבל לידו אוצר המנוצר. ולא יערב למו לקחת אוכל לפיהו ואינו יכול לישן. ואף כשאוכל ושותה לבו בל עמו ואינו יודע כלל מה עושה, ברוב תשוקתו באהבה עזה להון הזה. וממש בבוקר יאמר מי יתן ערב וגו' ואם היה יכול להפריח את כל הימים ברגע אחד היה עושה כל מה שיוכל למען יעברו הימים שיגיע למוצא שלל רב. והוא ולבו ומחשבתו וכל איבריו וגידיו כולם מקושרים שם בקשר אמיץ וחזק ממש בביטול המציאות עד שאם יברכהו איש לא יעננו ולא ישמע קול אדם בדברו לרוב עבותות האהבה שמקושר שם.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4:2
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:4:2)

**כזה** ויותר מזה, נמצא בעבודת אלהינו יתברך באוהביו. שכל מצוה ומצוה שמקיים ממצוות ה' אלהיו, ודאי חביבים עליו יותר מכל הון יקר שבעולם. וכל הנאותיו ותאוותיו וכל חייו לכלום נחשבים אצלו בשביל קיום מצוה אחת. ועל כן בכל יום ויום ורגע ורגע מצפה וחומד ומשתוקק שיזדמן לו איזה מצוה ממצוות בוראו לקיימה בכל לבב. וכל כך תגדל אהבתו בקרבו ברשפי אש שלהבת י"ה עד אשר יקוד יוקד בקרבו באהבה, ובערה כאש, לצפות ולחמוד לומר מתי יגיעו הימים שיש בהם חפץ מצוה. כמו אחד בתשרי לתקוע בשופר, ובט"ו בו לחוג את חג הסוכות לישב בסוכה, ונטילת לולב ומיניו, וכדומה. והימים שבנתיים משאוי כבד הם עליו בתוחלת ממושכה מחלת לב, ולבו נאנח ונשבר בהמתנתו על היום שמרגיש בו קיום מצות בוראו. ואכן כי גבול הגביל לו בוראו שיהיה מצוה זו נעשה דוקא ביום זה ולא ביום אחר ובכל כוחו הוא מעמיד על עצמו להמתין עד היום המוגבל. כי רצונו וחפצו מאוד מאוד לקיים כל התורה וכל המצוות בכל רגע ורגע את הכל ביחד. והנה זה ודאי אל עליון ברוך הוא הרואה ללבב איך שהוא רוצה לקיים כל התורה והמצוה ביחד כל היום וכל הלילה. ונאנס מפני אונס גדול מפני שחוק וזמן נתן להם בעת לכל דבר חפץ. הרי הוא מעלה עליו כאילו קיים אותה בכל פרטיה יומם ולילה. וכבר נודע אומרם ז"ל (קידושין מ'.) חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ועליו אמר הכתוב הנזכר תורת ה' תמימה משיבת נפש, פירוש שתורת ה' תמימה היא אצלו שכל התורה כולה מקיים בכל רגע ורגע. ולמה כך, מפני שהיא לו משיבת נפש, ועל כן הוא רוצה בכל רגע לקיים כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת, וכן מעלה עליו שמו יתברך. ועל כן ניקוד שם הזה הוא בסגול כי מורה על אהבת דבר. ושם הארכנו בביאור דבר זה עד למאוד בדברים נפלאים בעזרת שמו יתברך והוא בחיבורנו סידורו של שבת (חלק שני דרוש ד' פרק ב' מאמר ו').


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4:3
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:4:3)

**ואפשר** שלזה יאמר הכתוב (לקמן ו', ה') ואהבת את ה' אלהיך כי בחינה זו נקרא ה' אלהים לפי שהוי"ה הוא המורה על חמדתו ותשוקתו לעשות ולקיים כל מצוה ומצוה והוא בחינת המהוה להיות מהוה תמיד מאין ליש וליחד שמו הקדוש והנורא הזה לגרום זיווג בד' אותיות שם המיוחד. ובכל המצוות אנו אומרים ליחד שם י"ה בו"ה ועל כן שם הוי"ה מורה על חמדתו לקיום המצוות ליחוד שמו יתברך ולהיות מהוה על ידי זה שמים חדשים וארץ חדשים כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ"א, ט"ז) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ וכמו שאיתא בזוה"ק (חלק א', ה'.). ושם אלהים הוא המורה על הגבול שהוא נגבל מאתו יתברך שלא לקיימה כי אם במועדה ובזמנה. ואז מתיחד בוראו עליו בבחינת ה' אלהיו כלומר שהוא מתנהג בשני הבחינות האלה שרוצה מאוד בהוי"ה להיות מהוה יומם ולילה יחודים קדושים ונוראים ועולמות חדשים ומצוות חדשים. ואך אלהיו מעמידו שלא לצאת מהגבול במה שחוק וזמן נתן להם. ולזה אמר ואהבת את ה' אלהיך. שתבוא לבחינת אהבה הזו עד שיהיה ה' אלהיך בבחינה הזו. וזאת תאהב שתבוא למדריגה שיהיה ה' אלהיך. ואז תקבל שני מיני שכר. אחת, שמעלה עליו הכתוב כאילו קיים כל התורה כולה. והשנית, במה שמקיים מצות בוראו להמתין עד מועד הקבוע כי הוא חושק מאוד לעשותה תיכף ואך הכתוב מעכבו שנאמר באחד לחודש תעבירו שופר וגו'. ונמצא הוא מקיים הכתוב הזה בכל רגע ורגע ומקבל שכר על זה. ואמנם נוסף לזה שמקיים את הלא תעשה שאינו עובר על בל תוסיף. כי ודאי אם מקיים מצוה זמניית שלא במועדו לשם מצוה, ודאי שעובר בזה על בל תוסיף. וכל שכן הוא ממה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק ב' מהלכות ממרים הלכה ט') שאם אומר על מצוה דרבנן שהיא מן התורה עובר על בל תוסיף ועיין שם עוד. ועל כן בכל רגע הוא מקיים להשמר ממצות לא תעשה שלא לעבור על בל תוסיף והכל מפני גבולות אלהים שחלק גבולות בעולמו לומר עד פה תבוא ולא יותר (ועל כן נאמר באברהם (בראשית כ"א, ד') וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים. וכתבנו שם שעבור זה נכתב שמונת ולא שמונה לפי שאברהם מל את יצחק בכל השמונה ימים רצופים בכל רגע ורגע כי הלא אברהם אוהבו ודאי שהיה ממתין ומצפה בכל כחו עד יעברו השבעה ימים ויבוא יום השמיני להמולו. ועל כן בכל רגע ורגע נחשב לו כאילו כרת עמו הברית כי מצדו לא יבצר רק בשביל אונס המצוה שניתן בה חוק וזמן. ועל כך אמר שמונת, המורה על כל השמונה ימים. ולא כן שמונה ימים שהיה מורה על יום השמיני בלבד כמו שכתוב שם. ולזה סיים כאשר צוה אותו אלהים. כלומר שעל כן היה נחשב מצותו בשמונה ימים רצופים לפי שהיה תמיד מקיים כאשר צוה אותו אלהים שגבולות הגביל אלהים לו מלמולו קודם. ועל כן בכל רגע ורגע קיים מצות אלהים שלא למול אותו).


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4:4
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:4:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:4:4)

**ולזה** סיים בפסוק שלפני זה כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך וגו' כי כשם שהוא עבר על בל תוסיף, להוסיף מצוה בתורה ולעבור על הגבול שלא יהיה בבחינה ה' אלהיו עמו שלא יעשה מצות ה' כי אם בגבולות אלהים בחק וזמן וקצב ומדה זו ולא יותר. כמו כן השמידו ה' אלהיך. ולזה סמך לו אבל אתם כשתקיימו בזה שלא תוסיפו על הדבר. הנה ואתם הדבקים בה' אלהיכם כי זה נקרא ה' אלהיכם. להתאות לכל המצוות יומם ולילה, ולהתעכב בשביל מדת אלהים, ובזה חיים כולכם היום. כי ידוע לכל שרמ"ח מצוות עשה שבאדם הם נגד רמ"ח אברים. וכשאדם מקיים המצוה אשר מול כל אבר ואבר, או הוא מגרש את חלק הרע והתאוה שבכל אבר ומשרה בו חלק הקדושה ונותן בו חיות אלקות שעל כן מבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל שכשאדם אינו מקיים מעשים טובים הרי אותו האבר אשר למול מצוה זו נחסר לגמרי. והנה ודאי קשה לאדם שיקיים כל הרמ"ח מצוות עשה ובפרט שיש מצוות שאינם בידו כלל כמו החליצה והיבום וכדומה. ואמנם בבחינה הנזכרת בה' אלהיכם שנפשו באמת מתאוות ומחמדת לכל התורה כולה. ואינו יכול מפני אונס בוראו. הרי מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ותורה ה' תמימה בידו בכל פרטיה ושרשיה. ובזה חיים כולכם היום שלא יחסר שום אבר ואבר שלא יהיה בו חיות אלהינו יתברך שמו רק כולם חיים ושלימים. וה' הטוב יטה לבנו לאהבתו ויראתו ובזה נהיה אנחנו פה אלה היום כולנו חיים.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:10:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:10:1)

**יום** אשר עמדת וגו' עד ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי וגו'. להבין מה שעזב אדון הנביאים ז"ל כל תרי"ג מצוות התורה ובחר לו מכולם מצוה אחת מצות היראה כאילו לא נצטוו רק עליה כאשר אמר ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה וגו'. ואמנם הנה חז"ל אמרו (שבת ל"א:) אמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר ב"ר שמעון אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד וכו'. והענין הוא כי הנה לא ניתנו כל המצוות אלא לצרף בהן את ישראל כאומרם ז"ל (ויקרא רבה י"ג, ג') ופירושו כדי לצרף את לבן לאביהן שבשמים. כי זה היה כל בריאת העולם שהשליך משמים ארץ תפארת ישראל. והוריד נשמה קדושה נשמת אלוה בתוך גוש עפר הארץ, המעוטף ברע ומתאוה לכל התאוות, בכדי להיות האדם בוחר ובורר הטוב מן הרע שיבין כי זה הכל הבל ורעות רוח, ויניח הכל וירוץ להתדבק בבוראו בכל עוז ותעצומות בהכנעה במורא ובבושה. והוא יתברך מקבל תענוג ונחת רוח כדמיון האב כשבנו משכיל על דבר וכראותו את אביו מניח הכל ורץ לקראת אביו והאב לקחו ומחבקו ומנשקו.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:10:2
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:10:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:10:2)

**ועיקר** הכל להכניע כל גוש עפר הארץ הלזו בכל תאוותיה ומחמדיה על ידי יראת בוראו יראה טהורה וברורה עצומה תמיד כל הימים עד שיבוש ויתבייש תמיד ויכנע ויפחד מבוראו. ואז ודאי לא ירוץ להתאוות ולהתענג בתענוגי הבלי העולם כי יראת ה' על פניו. ואז כשהגוף ותאוותיו נכנעים לפני הנשמה, אז בקל תוכל הנשמה להתדבק בבוראו תמיד להיות עולה ויושב בראש אלוה כביכול בחיק אביה.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:10:3
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:10:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:10:3)

**ואמנם** ליראה האמיתית הלזו אי אפשר לבוא כי אם על ידי קיום התורה וכל המצוות לשמן כמאמרם (אבות ג', כ"א) אם אין חכמה אין יראה. והגם שאמרו שם אם אין יראה אין חכמה. האמת כן הוא. אך כמה מיני יראות הן. ובתחילה ודאי כאשר לא יהיה באדם שום יראה, מאין יבוא לקיים התורה להשמר מלא תעשה או לקיים מצות עשה. וצריך להקדים היראה בזה כל אדם לפי זַכּוּת נשמתו וערך טהרת לבו מתאוות הזמן. ועל כל פנים היראה התחתונה פחד העונש והדין בעולם הזה או בעונשי גיהנם רצועה לאלקאה. ואמנם עיקר היראה שהוא הפחד המונח בלבו יומם ולילה והכנעתו ממנו ובושתו ממנו תמיד זה אי אפשר לקנות כי אם על ידי התורה ומעשים טובים שבכוחם מכניע האדם את הרע שבו וכל מיני תאוות, ומזכך הגוף ומתגבר הקדושה בו. ואז יוכל לשרות עליו רוח טהרה וקדושה עד שיבוא ליראה הפנימית יראת ה' לבד, שלא מפני שום דבר כי אם בגין דהוא רב ושליט. והעיקר שיהיה זה תמיד בכל עת ובכל רגע לא יזח ממנו מורא ופחד ה'. כי מי שבא אל היכל המלך ממילא נופל עליו יראה ופחד אף שלא ירצה כלל. והאדם שאינו ירא את פני ה' כי אם לפרקים כאשר יזכור בגדולותו והדר זיו יקר תפארתו. עדיין מבחוץ הוא ולא נכנס לפנים. כי העומד פנימה. ממילא הוא מפחד ומרתת תמיד. ומכל שכן ביראת הבורא ב"ה שהוא בכל יום ויום ביותר ויותר מפני שהוא ב"ה אין סוף ועבודתו אין סוף, ויראתו הוא אין סוף. וזאת הוא תכלית הבריאה ותכלית כל התורה והמצוה. ועל זה אמרו אין לו להקב"ה אלא יראת שמים בלבד. וממילא תבין מה שכתב כאן ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה. כי כל דברי בכל התורה והמצוות אינם כי אם אשר ילמדון ליראה וגו' ורק באופן שיהיה כל הימים אשר הם חיים וגו'. שלא יהיה פעם ירא ופעם אינו ירא. כי זה עדיין מבחוץ הוא. ואני אשמיעם את דברי בכדי ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים כי על ידי התורה והמצוות יגיע האדם לבחינה זו ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים רצופים. שיהיה תמיד נכנע לפניו במורא ואימה ובושתו ממנו תמיד כאמור. וזה גם כן כוונת הכתוב באומרו (דברים י', י"ב) מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. שכל אשר שואל מעמך הכל אינו כי אם שתבוא על ידי זה ליראה הטהורה הברורה להכנע מלפניו בכל עת. ולהתרחק מכל תענוגות בני אדם על ידי היראה העצומה ובזה יזדכך הגוף ויתהפך לרוחניות ויזכה להתדבק בה' אלהיו עם נשמת אלוה אשר בקרבו. אשרי אנוש יעשה זאת. ועיין בדברינו שם בכתוב הנזכר ביארנו עוד פירוש על הכתוב כאן ואשמיעם את דברי וגו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:1
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:39:1)

**וידעת** היום והשבות אל לבבך. אומרו והשבות אל לבבך צריך פירוש. גם הוא כפל אחרי אומרו וידעת היום. ואפשר לומר על פי מאמר הכתוב (דברים ל', י"א-י"ב) כי המצוה הזאת וגו' לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה וגו'. וביארנו במקום אחר ליישב יתור לשון במה שאמר לאמר מי יעלה לנו וגו', כי הלא כבר אמר אשר לא בשמים היא וממילא שוב לא יאמר מי יעלה וגו', כי אינה שמה. ומה זה חזר לפרט לאמר מי יעלה וגו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:2
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:39:2)

**ואמנם** כי באמת כל תורתינו ומצוותינו כולם בשמים ושמי השמים הן. שכל מצוה ומצוה הכל יחודים עליונים. יחודי שמותיו ב"ה ותיקוני העולמות העליונים. ורק שאין אנו צריכים לעלות שמה ולתקן. כי אין תיקונם אלא מעשיותינו פה בארץ התחתונה ככל אשר צונו ה' אלהינו. ועל ידיהם ממילא מתיחדים שם מאירים ומופיעים מתמלאים זיו ומפיקים נוגה ומתתקנים שם תיקון גדול. וזה אמר לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו וגו'. כלומר הנה לדבר הזה לא בשמים הוא שתאמר מי יעלה לנו השמימה ליחד שם יחודי השמות ולתקן תקוניהם. כי הנה הוא הכל בפיך ובלבבך פה לעשותו בשמי השמים. אבל באמת גם בשמים אין להם חיות כי אם מהתורה ומצוות שאנחנו מקיימים בארץ. והראיה שהתנה הקב"ה עם מעשי בראשית אם מקיימין ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובוהו (שבת פ"ח.). ובמעשה בראשית גם השמים בכלל שגם הוא נברא במאמר פיו יתברך בראש הבריאה כשאמר יהי רקיע וגו'. וגם כי ח"ו כשחוטאין ישראל נאמר (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות וגו'. והוא מורה על מיעוט אורם והשפעתם עד שח"ו חושך בעיניהם במעשי בני אדם. ולהיפך כשישראל מקיימין התורה מוסיפין להם כח וחיות והארה וכמו שאיתא בזוה"ק (שמות קס"א:) ואי קאי בר נש ואשתדל באורייתא איהו מקיים עלמא וכו'. כי על ידי העבודה שבפינו ובלבבינו נמתקין כל הדינים ונכנעין ונעקדין תחת הרחמים. ואז נעשה ה' הוא האלהים שהאלהים נמתק ונכלל ברחמים. ואז תרד כל מיני ברכה ושפע אור וחיות לכל העולמות שלמעלה ושלמטה הכל כידוע.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:3
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:39:3)

**ולזה** אמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו'. פירוש שתדע כי זה שיהיה ה' הוא האלהים שיהיה נמתק דיני אלהינו ולהתכלל ברחמיו זה אינו תלוי כי אם כאשר תשיב אל לבבך. שתשוב בלבבך מדרך הרע לדרך הטוב מתאות ואהבת חיצוניות הגשמיות לאהבת ה' והתורה והמצוות. בזה יהיה נמתק כל בחינת שורש הדין כי ממנו נמשכין בהשתלשלות רבות כל בחינות אהבות וחמדות רעות. וכשאתה תשוב מהן להכניעם ולשברם שלא לעשותם למען שמו יתברך. כן יוכנע ויומתק כל שורש הדין ויוכלל ברחמים. ואז ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. שהוא נמתק בכל העולמות העליונים והתחתונים כי כולם צריכים אל לבבך להמתיק הדין בו. ואין עוד. כלומר שאין עוד בחינת אלהים הדין בכל העולמות.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:4
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:39:4)

**או** ירמוז באומרו אין עוד. לומר שגם בזה תלוי המתקת הדינים. כשהאדם נשמר על כל פנים מלהתאוות ולחמוד למותרות עולם הזה שאין ערוך אליו. וכל אשר יש לו נדמה לו שאין לו כלל. וצריך הכל עוד. עוד מלבושים, עוד בתים, עוד תענוגות בני אדם, עוד כבוד, עוד שררה וכדומה. כי האדם המתאוה אפילו אל ההכרח במה שמוכרח לו מאכילה ושתיה ובגדי כבוד אם עושה אותן לתאות והנאת עצמו, נודע לכל כמה מגונה הוא בזה כאשר דברנו מזה בכמה מקומות. ואך אם אינו מתאוה לפחות לעוד מותרות עולם הזה. הנה על זה נברא האדם שיאכל וישתה על צד ההכרח לשבירת רעבונו, וכדומה. רק שמגונה ומבוזה הוא להתטנף במעשה בהמה לתאותו. וממתיק הדין על כל פנים בזה שמכניע תאותו להסתפק במה שיש לו שלא יתאוה עוד. ועוד כי אם הוא מסתפק בההכרח. על כל פנים יוכל לקיים התורה והמצוות כראוי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהתפלל כראוי כי אינו אץ להעשיר. אבל אם הוא מתאוה וחומד למותרות. הנה אין קץ לעמלו ויום ולילה לא ישבות לרוץ ולרדוף בבתים ובחצירות בשווקים וברחובות ועל כל פינה יארוב אולי יזדמן לו לסחור איזה דבר. וממילא גם זה המעט שעושה לה' בתפילה ועבודה אינו כראוי כי מקצר בה כאשר יוכל. ואף גם בזה הקיצור הנה פיו ולבו אינן שוין. בפיו אומר דברי התפילות והתחנונים. ובלבו חושב מה לעשות אחר התפילה כזה או כזה ותמיד הוא מהומה לביתו. ולזה יאמר הכתוב והשבות אל לבבך. שתשוב זאת אל לבך, כי זה שיהיה ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו' בבחינת ההמתקה בכל העולמות שלמעלה ושלמטה. תלוי על כל פנים באין עוד. כשלא תצפה תמיד לעוד ועוד. כי זה ודאי כשאדם לא יתאוה על כל פנים למותרות עולם הזה לא יתגבר כח הדין ח"ו בגבורה.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:5
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:39:5)

**או** ירמוז הכתוב למדת הענוה השלימה כשאדם זוכה לה. הנה אין ערוך אליה וחז"ל אמרו (עבודה זרה כ':) ענוה גדולה מכולן (כלומר מכל המעלות שחשב שם טהרה וקדושה וחסידות ורוח הקודש) וכו'. ואמרו (סוטה ה'.) חד אמר אתי דכא וחד אמר אני את דכא ופירש רש"י אתי דכא שהקב"ה מגביה ומעלה את הענוים אצלו. אני את דכא שהקב"ה כביכול מרכין שכינתו לשכון עם הדכא במקום שהוא. ובין כך ובין כך אין טוב מזה. ובזה ודאי נעשה המתקת הדינים כיון שה' אתו הנה לא יגורך רע. (ובמקום אחר ביארנו קצת שלא ישטה האדם את עצמו בזה כי על פי הרוב ידמה לאדם שהוא עניו מכל. והבל יפצה פיהו כי עדיין לא פגע ולא נגע בה. וצא ולמד ממה שנשתבח אדון הנביאים בה מכלל שלא דבר רֵק הוא ואין זוכין אליה בקל. וכשיביט האדם קצת על דרכה בעיניו יראה כמה הוא רחוק ממנה יותר מגבוה השמים וגו' והסימן הקטן הוא שלא יהנה בשום אופן כשיכבדהו בני אדם בדברים או בכבוד ושררה וכדומה ולא ירע לו כשיחזיקוהו כל העולם לאיש גרוע ופתי וכדומה. ומכל שכן שאר תאוות ותענוגי בני אדם שלא יתאוה אליהן כלל וכלל כי העניו האמיתי אינו יודע כלל אם הוא בגוף כמו שאמר משה ונחנו מה. שלא היה רוצה שום דבר בעולם. ודי בזה עתה לבני עמינו) ולזה אמר והשבות וגו' כי ה' הוא האלהים וגו' שהמתקת הדינים בכל העולמות נמשכין מבחינת אין עוד. כשהוא בבחינת אין המורה על ענוה ואפס. ובעוד ועוד. כלומר ביותר ויותר, עוד עניו, ועוד שפל, ועוד יותר, כי זה בלתי שעור הוא.


###### Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:6
[Be'er Mayim Chaim, Deuteronomy 4:39:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Deuteronomy/r/4:39:6)

**עוד** ירמוז הכתוב באומרו וידעת היום. על דרך הדמיון אחד היושב בחושך ובא אחד והבטיח לו להוציאו כשיאיר היום. וכשהאיר היום נתעכב האיש ההוא ולא הוציאו. וזה היושב בחושך סובר שעדיין לילה הוא כיון שאינו מוציאו משם. וכן אנחנו עתה בגלות המר והנמהר הנקרא לילה חושך, ולא אור. הנה גזירות הגלות היה רק על יום א' שהוא אלף שנה בסוד (איכה א', י"ג) כל היום דוה. ונמצא שכבר האיר אור היום זמן הגאולה. אך העיכוב הוא מצד אחר, מצדינו. שבעוונותינו הרבים יצאו מה שיצאו עוד שנים רבות למאות בחושך. ורק אנחנו בגלות סוברין כי עדיין לילה, כי היום בעינינו לא ראינו. וזה פירוש הפסוק (ישעיה כ"א, י"א) שומר מה מלילה. שבני ישראל אומרים כל כך הלילה גדולה היא שאין אתה מראה לנו אור היום. ורוח הקודש משיבם הנה כבר אתא בוקר שכבר האיר האור. אבל וגם לילה, שהאור מעורב בלילה, שבעיניכם לילה הוא. ולזה אמר וידעת היום. כלומר שבודאי תדע היום וראיתם אותו. ואימתי כאשר והשבות וגו' כי ה' וגו' אין עוד. כשיהיה בלבבך שאין עוד אז יאיר עליך אור יום ותדע שהוא יום. מה שאין כן עתה שנדמה לך שהוא לילה.