## Be'er Mayim Chaim, Exodus

###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:1)

**ואלה** המשפטים וגו'. כבר היה דברינו בביאור כתוב הזה בחיבורנו (סידורו של שבת שורש הששי ענף א') ולא נכפיל. ואמנם מה שנראה עוד בביאורו לישב אומרו אשר תשים לפניהם ואשר תלמדם מבעיא ליה כמאמר חז"ל (סנהדרין ז':). עוד מאמר חז"ל כאן (שמות רבה ל', ג') דבר אחר ואלה המשפטים מה כתיב למעלה מן הפרשה ושפטו את העם בכל עת ואמר כאן ואלה המשפטים והדברות באמצע משל למטרונא שהיתה מהלכת הזין מכאן והזין מכאן (פירוש אנשי חיל עם כלי זיין) והיא באמצע כך התורה דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע וכו' מלפניה שָׁם שָֹם לו חק ומשפט, מאחריה ואלה המשפטים וכו' עד כאן. ולהבין מתיקות דבריהם ז"ל במשל הזה (כי לכאורה מה בזה מעלה להתורה שדינין מלפניה ומלאחריה) אבינה, כי כשם שהמטרונה ההולכת והחיל עם כלי זיין מלפניה ומאחריה הנה ודאי שאין ענין כלי הזיין הלז ח"ו להרע לה ולעשות לה איזה דבר, כי אם אדרבה לכבודה וליקר הדר תפארתה ולשמרה בכל אשר תלך, להיות מתפחדין ומתיראין ממנה כל רואה אותה שלא תקרב אליה כל בחינת אויב וחרב וכו' כך כל בחינת הדין שברא אלהינו בעולם, הכל הוא להיות לפני מקבלי התורה ושומריה למגן ולמחסה לשמרם מכל הקמים עליהם ולעשות דין באויביהם ובמבקשי רעתם, וכל הדין והכלי זיין שבעולם הכל נעשה עליהם ליקר ושבח ותהלה, ועל כן נכתבו הדינין קודם התורה ואחריה לרמז על זה שהם רק לשמירה לפני שומרי התורה שהם יתגרו בם עם כל שונאיהם, וזה הוא תיקון העולם בשלימות כשהדין לא יחול כי אם על ראש עכו"ם, וישראל צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. אבל לא נברא הדין כלל שיחול ח"ו על ראש ישראל בעלי התורה כי תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו, וזה פירוש הכתוב (תהילים מ"ז, י') כי לאלהים מגיני ארץ מאוד נעלה, כלומר אם אלהים שהוא הדין הוא רק מגיני ארץ שהוא למגן ולמחסה לישראל מכל אויביהם מסביב להפיל אימה ופחד על כל השאטים אותם מסביב, הרי זה מאוד נעלה, שזה הוא לבחינת הדין עילוי ושבח גדול ומתענג מאוד מזה במה שאינו מגיע על ישראל ח"ו שעליהם נאמר (ישעיה ס"ג, ט') בכל צרתם לו צר כביכול, וכשאדם בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי כמאמר חז"ל (סנהדרין מ"ו.) ונמצא אם הדין עושה איזה דבר לישראל לא לשבח והנאה הוא לו כיון שגורם צער לקודשא בריך הוא בזה, אבל אם הוא רק מגיני ארץ אז הוא מאוד נעלה והנה ידוע שהמשפט הוא בחינת הדין שעל כן מספרו עם הכולל חמשה פעמים אלהים כנודע, והוא אומרו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר כל בחינת המשפטים והדינים הוא רק שתשים אותם לפניהם, שיגינו עליהם וישמרו אותם מכל צד, אבל לא עליהם ח"ו, כי רק והאלהים עשה שיראו מלפניו כמאמר הכתוב (קהלת ג', י"ד), פירוש שלא נברא אלהים כי אם כדי שייראו מלפניו כל העכו"ם שונאי ישראל, ועל כן אמרו חז"ל (גיטין פ"ח:) אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם, כי רק ישראל צריך הדין להיות לפניהם לשמרם מכל רע אבל לא לפני עכו"ם, כי יאבדו הם וכל המונם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:2)

**ב** עוד יאמר ואלה המשפטים וגו'. כי הנה נודע אשר כל עיקר המתקת הדינים אינם בחסד, כי אם בשורשן ששם שורש הדין ושם מתמתקין ונכללים ברחמים, כמו שאיתא כמה פעמים בדברי האר"י ז"ל אין מספר (ובפרט בכוונת התקיעות בראש השנה עיין בהם) ולהבין מעט מזעיר לפי פשוטו ענין הדברים איך שהדין יהיה נמתק בשורש הדין כתבנו קצת במקום אחר, שהוא, כי אב החכמים שלמה המלך ע"ה אמר בספרו (משלי י"ג, כ"ד) חושׂך שבטו שונא בנו וגו', ולכאורה היה לו לומר חושׂך הכאה שונא וגו', כי השבט לבד אינו עושה מאומה אם לא יכה בה, ואכן הוא בדרך המשל כאב האוהב את בנו אהבה גמורה ורוצה מאוד שלא להניח ידו עליו להכותו בשום פנים, ואך הוא ירא שלא יטה הבן אשורָיו מני דרך הישר כשלא יכהו לעולמים, אז לוקח שבט חזקה וגדולה, ומראה לבנו לומר אם תטה אשורך, בה אכה אותך, ותולה את שבטו בבית למעלה בכדי שיראה הבן את השבט ויירא מלעשות רע ולא יצטרך להכותו. ועתה ראה והבן כי כל עיקר עשיית השבט הלז לא היה בכדי להעניש את בנו עמה, רק אדרבה להיפוך גמור שעשאה ותלאה לפני בנו בכדי שלא יניח שבט הרשע על בנו כלל, ואכן שאם יארע שאף על פי כן יעשה הבן הרע בעיני אביו להכעיסו במעשה ידיו ודאי שיצטרך האב להכותו עמה, אבל כל עיקר עשייתה לא היה כי אם לגודל האהבה והחמלה שלא יצטרך להכותו, ולזה חושׂך שבטו שונא בנו, פירוש מי שחושׂך את שבטו מלהראותו תמיד לבנו ולייראו בה, זה הוא שונא בנו, כי עבור כן ילך הבן בשרירות לבו ויצטרך להכותו, ולזה סיים ואוהבו שחרו מוסר ופירש רש"י שם שתמיד מייסרהו לבקרים וכו' פירוש כיון שאין עשיות השבט הוא להכות רק לייסרו בזה במוסר, על כן תמיד מייסרהו, מה שאין כן בהכאה שאי אפשר תמיד להכות, והבן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:3)

**וכן** הוא ממש בדיני אלהינו יתברך שמו שעיקר בריאת הדין והעונש לא היה אלא בכדי שישראל יפחדון וירעדון מהדין ויטו ערפם לעבודת אלהיהם ולא יצטרך הדין לבוא עליהם והבן. וזה מאמר הכתוב (קהלת ג', י"ד) והאלהים עשה שייראו מלפניו, פירוש שלזה נברא בריאת הדין בעולם בכדי שייראו מלפניו מלפני הדין ולא יצטרך לבוא עליהם, ונמצא שורש מחשבת בריאת דין בעולם היה לחסד ולרחמים ולהטבה גמורה בכדי שייראו מלפניו, ולעולם יהיה טוב להם. ואך על כל פנים אם אדם עושה מעשים לא טובים בעיני אדוניו ממשיך עליו רצועה רעה בחינת הדין להיות נלקה בו, ואמנם אם מתפחד ומתיירא מזה במה שעבר על רצון קונו ונתגברו הדינים עליו ומתחרט חרטה גמורה בלב שלם על כל העבר מפני פחד יראת אלהינו ואהבתו שלא למרוד כנגדו, ומקבל עליו מעתה שיתייחד לתתא ברזא דאחד ליחד כל פרטי אבריו וגידיו בכל בחינת מחשבה דיבור ומעשה שלא יעשה בהם דבר כי אם מה שנוגע לכבוד ה' לאהבתו ויראתו לא זולת, והכל מפני פחד יראת ה' ועוצם דיניו אשר לפני זעמו מי יעמוד, כי זה הוא השער להכנס בתשובה לפני בורא עולם ביראה מגדולתו ופחד דיניו,(וגם כי עוצם אהבה נכלל בזה כי כבר כתבנו שעיקר תענוג רצון הבורא שלא יבוא שום בחינת דין על כל אחד מישראל, ונמצא כאשר גורם על ידי עוונותיו להמשיך הדין עליו כביכול גורם צער לקודשא בריך הוא ושכינתא, וכשיבער בלבבו אהבת הבורא אז אומר ואיך אגרום צער להקב"ה כביכול בקבלת הדין עלי וזה בחינת אהבה מיראה כנודע) אז נתגלה עצם השורש של הדינים שהיה בשביל כן שיהיה אדם ירא לעשות רע עבורו, כי הקב"ה חפץ חסד וברא הדין על ידי רוב החסד והאהבה כאמור, ועל כן הנה שורש הדין הוא אהבה פשוטה אהבת חסד וממתיק כל הדינים, כי אור הזה מורה שלא נברא הדין לעשות רע לאדם כי אם אדרבה בכדי שיהיה לו כל טוב והוא הממתיק לכל בחינת הגבורות והדינים ונכללים ברחמים והבן, כי בעזרת ה' דברים נחמדים הם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:4)

**ובזה** נכון מאוד מה שהארכנו בחיבורנו (סידורו של שבת חלק שני דרוש הג' פרק א' מאמר א') לבאר מה שמבואר כמה פעמים בזוה"ק אשר בחינת מדת הבינה הידוע ליודעי חן נרמזת בשם הוי"ה בניקוד אלהים לפי שהיא בעצמה רחמים פשוטים רק דינין מתערין מינה, וזה צריך הבנה נפלאה להבין איך שמרחמים פשוטים יהיה דינים מתערין עיין שם באורך, ולדרכינו כאן מבואר ממילא, כי ידוע אשר כל המתקת הדינין בשורשן הוא בבחינת מדה הזו מדת הבינה, ובאמת היא רחמים פשוטים מכל וכל רק שדינים מתערין מנה לגודל רחמיה וחסדיה מתפשט ממנה בחינת הדינין והגבורות החזקות בכדי לישר דרך לפני בני ישראל ולפשט עקמומיות שבלבם, שיהיה דרכם נכון לפניהם לעבוד עבודת אלהיהם בל יטו ימין ושמאל בכדי שתוכל להשפיע להם כל בחינת הברכות והישועות וחסדים והרחמים הכלולים בה, והבן. ועל כן כשאדם חוזר בתשובה מפחד הדין מיראה או מאהבה כנזכר ממשיך עליו אור בחינה הזו, והיא רחמים פשוטים וממתקת כל הדינים כי לא נבראו כי אם שתשפיע כל בחינת החסדים והטובות בעולם, וזה מאמר הכתוב (תהלים ק"ו, ב') מי ימלל גבורות ה' וגו' פירוש בחינת מ"י שהוא בסוד הבינה הנזכרת כנודע הוא אשר ימלל פירוש ישחוק וימתיק (מלשון מוללין מלילות שהוא השחקה בכדי להמתיקן כידוע) את גבורת ה' כי היא שורש כל הגבורות הנשרשין מחסד אמיתי, וזה פירוש הכתוב (ישעיה ס', ח') מי אלה כעב תעופינה וגו' כי ידוע אשר כל בחינת הדינים והגבורות נרמזים בשם אלהים, כי אלה הוא בחינת הדין ו' קצוות ששה פעמים ששה מספר אלה, וזה מורה על חסרון האור הבא מג' ראשונות שהוא בחינת המוחין וחיי החסדים, ולזה הוא בחינת הדין. ולעתיד לבוא נאמר (שם מ"ט, ט"ו) גם אלה תשכחנה, שיושכח בחינות אלה מעולם המורה על הדין, ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי הו' שבשם הוי"ה המורה על ו' קצוות הללו יתגדל בהרמת ראש עליון ולא יחסר ממנו בחינת הארת המוחין הנרמזים בג' ראשונות ויתחברו על המלכות, ואז יעשה מהו' יו"ד ותהיה שם הקדוש הוי"ה בבחינת יהיה, שהו' יעשה יו"ד כידוע מדברי האר"י ז"ל (בכוונת ביום ההוא יהיה עיין שם). ונראה שזה כיוונו חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז רס"ח) באומרם שעתה אין השם שלם וגו' שנאמר (שמות י"ז, ט"ז) כי יד על כס יה וגו', ולכאורה הלא גם עתה שם הקדוש הוא בשלימות הוי"ה לא י"ה לבד, ואכן זה הוא חסרונו עתה מה שלא נכתב י"ה כי אם שתי אותיות הראשונות, והאחרונות כתוב ו"ה לפי שנחסר לו הארת הג' ראשונות ובית המלכות, ולעתיד יהיה שמו שלם, שיהיה י"ה י"ה, (וזה ה' אחד ושמו אחד ולא אמר ה' ושמו אחד כידוע למארי קבלה מקבלי האמת) ועל כן גם אל"ה תשכחנה, שלא יהיה עוד בחינת אל"ה, אבל עתה שלא נתקן העולם בשלימות מאיר בעולם בחינת אל"ה המורה על הדין, (והוא המוריד שתי דמעות לים הגדול כי דמעה עם הכולל הוא ק"ך המורה על ק"ך צרופי אלהים ושני פעמים ק"ך הוא חושבן עמלק שהוא מקבל יניקותו משני דמעות הללו שבעבורו אין שמו שלם) וים הוא בחינת בית המלכות אשר משם יורד כל בחינת ההשפעות בעולם כערך שמקבלת מלמעלה, וכשהיא מקבלת בחינת הדין מתחברין אל"ה עם י"ם ונעשה אלהים ומתגבר הדין בעולם, ועל כן המלכות רומזת לדין ונקראת אלהים משום שעל ידה נשלם בחינת אלהים.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:5)

**ואכן** תיקון בחינת אלהים הזה על שלימותו הוא כשנתהפך מסדרו בבחינת מי אלה ששתי אותיות אחרונות של ים נעשים בחינת מי ועומדין לפניו וכבר כתבנו שבחינת מי הוא הממתיק כל הדינים, ואז נעשה בבחינת מאמר הכתוב (ישעיה מ', כ"ו) מי ברא אלה שהמי ממתיק ומחזק את בחינת אלה (לשון בריא) והיא המשפעת להו' קצוות, ואז שמא דאלהים הוא שלים על תקוניה ועלמא מתבסם, וזה שאמר מי אלה כעב תעופינה, כלומר כשיהיה בחינת מי אלה בעולם אז כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם כי יהיו נמתקין הדינין מכל וכל, והעולם יהיה בהמתקה ושמחה וכמו שכתב בזוה"ק (משפטים ק"ה.), וזה אומרו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר כי הנה בחינת כל המשפטים והדינים (כי משפט הוא בחינת הדין כנאמר למעלה וגם התרגום פירוש ואילין דיניא) כולם המה רק אשר תשים לפניהם, כלומר שלא יהיה בחינת הדין רק לפניהם בכדי שייראו ממנו, וכן יעשו שלא יגיע עליהם שום בחינת דין, אדרבה כל הטובות יקבלו על ידו, אבל לא ניתן לרעתם ח"ו להכותם בהדין כאשר ביארנו. ורמז בכתוב הזה בחינת המיתוק הנזכר, ואמר ואלה המשפטים, כלומר כי בחינת כל המשפטים הוא מבחינת אלה הנמשך מבחינת ו' שבשם הוי"ה ו' קצוות, ותיקונם הוא אשר תשים לפניהם פירוש שתשים לפני בחינת אלה הזה בחינת אש"ר הרומז לבינה בחינת מ"י (כמו שאיתא בדברי האר"י בכוונת כל הברכות במלת אשר קדשנו) ואז יהיה נעשה בבחינת מי אלה שהוא התיקון השלם. ואפשר לזה רמז התרגום ואילין דיניא די תסדר קדמיהון, על דרך מאמר חז"ל (יומא פ"ח.) מאי סדורין סדורין למחול והוא רומז על ההמתקה, ועל כן אמר די תסדר קדמיהון, כי כשהוא כסדר הנכתב רומז על הדין הקשה כאמור, וסידורו על ההמתקה הוא כאשר יסודר למפרע בבחינת מי אלה, וזה די תסדר קדמיהון שיוקדם האחרון שבו, על הראשון. ועוד כי עיקרי הדינים הם בחינת אלה כנזכר ועל כן ואילין דיניא די תסדר קדמיהון, שיהיה מסודר באופן שיוקדם תיבותיו לבחינת הדינין שבו והוא מי אלה, וזה ממש מאמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שיושמו לפניהם, בחינת אלהים בסידור למפרע או שיושם תיבותיו לפני אותיות הדין בבחינת מי אלה, וכדבר האמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:6)

**ג** גם יאמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי חז"ל אמרו (גיטין פ"ח:) לפניהם ולא לפני עכו"ם פירוש שאסור לישראל לדון לפני העכו"ם, ולכאורה אין כאן מקומו בהודעת דבר זה, כי כאן הוא הצווי למשה שילמד לישראל את משפטי ה', ומה לו להזכיר כאן דין הבעלי דינים שאסור להם לדון לפני שאינו ישראל. והנראה, כי הנה הכתוב אומר (תהלים קמ"ז, י"ט) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגו'. והנה לכאורה וכי המשפטים לבד לא הודיעם והלא כל התורה לא הודיע רק לישראל ולא לאומות, ועוד וכי הוא לא הודיעם והלא הקב"ה חזר על כל האומות שיקבלו התורה, ורק הם לא רצו לקבלה כמאמר חז"ל (עבודה זרה ב': ושאר מקומות) ואיך יאמר ומשפטים בל ידעום.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:7)

**ואמנם** הנה נודע וביארנוהו במקום אחר, אשר תכלית הצרות והיסורין כשהאדם אינו נותן עינו ולבו לומר על מה עשה ה' ככה ומה חרי אף הגדול הזה במה ששלח לי היסורין האלה להכאיבני ולדאבון נפשי, הלא האל הטוב חפץ חסד הוא ורוצה בטובת בריותיו, אם לא ששולחן אלי בכדי להזכירני ולעוררני משנתי אשר אני בו, שנשכח מלוח לבי עבודת בוראי אהבתו ויראתו, ועל כן שלח שלוחיו יסורין האלה לשוב בתשובה שלימה לפניו ולקבל עלי מעתה עבודתו ביתר שאת ועוז, כאמור בזוה"ק (ויקרא כ"ג:) בפסוק (ויקרא ד', כ"ז) או הודע אליו חטאתו וגו', או ידע מבעיא ליה מה הודע אליו אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש וכו' ובמה אודע ליה בדינהא וכו' דתנינן בשעתא דבר נש חב קמיה קודשא בריך הוא ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמיה מאריה ואשדי ליה בתר כתפיה, נשמתיה ממש סלקת ואסהידת קמי קודשא בריך הוא כדין פקיד מלכא לכנסת ישראל ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא, אושיט דיניך עליה ואודע ליה חובא וכו' בתר דמטי עליה דינא כדין אתער רוחיה למהדר בתיובתא קמיא מאריה ואתכנע וכו' עד כאן. וכשהאדם משים זאת על לבו וחוזר בתשובה על ידי יסוריו, הרי כל היסורין נהפכין לו לטובה ולברכה, שמתקרב לבוראו על ידיהן וממשיך על עצמו כל בחינת הטובה והחסד, אבל אם אדם אינו משגיח על זה ונדמה לו בכל היסורין שבאין עליו שזה מקרה ממקרי העולם ופגעיו על ידי טבע רוע מזלו וכדומה כדרך אמירת איש הבער אשר לא ידע להבחין בין טוב לרע אצלו נעשין היסורין תכלית היסורין שכואבין לו מאוד ואינו מגיע לו שום טובה על ידיהן אדרבה ניתוספין עוד ח"ו ביותר ויותר, כיון שאינו נותן לב לשוב על ידיהן, והארכנו בדבר הזה במקום אחר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:8
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:8)

**והדבר** הזה בכללות, זה הוא אשר נבדלין עם בני ישראל מגויי אומות העולם, כי ישראל מיד כאשר יחטאו הקב"ה שולח להם שלוחי דיניו ביסורין אם מעט ואם הרבה, בכדי להזכירם בזכרון טוב לאהדרא בתיובתא קמי מאריהון ולשוב עדיו וייטיב להם מטובו על ידי זה, וישראל כן עושין כי נותנים אל לבם ומבינים אשר כל זה הוא בהשגחה מבורא עולם כי לא לחנם ייסר הקב"ה בריותיו אשר אהבם אם לא בכדי להתקרב אליו על ידי זה. ובנכרים אומות העולם הוא בהיפוך משני הדברים. כי הם אם חוטאים, אין הקב"ה מודיע להם חובם תיכף על ידי פגעי הדין בכדי שישובו אליו כמאמר הכתוב (איוב י"ב, כ"ג) משגיא לגוים ויאבדם וגו', כי משלם לשונאיו אל פניו להאבידו, שתשלום השונאים אינם תיכף על כל חטא בכדי שישוב, רק כאשר ירבה לחטוא אז ישלם לו להאבידו מן העולם, ובאבוד רשעים רנה (משלי י"א, י'). ועל כן אמרו חז"ל (סוטה ט'.) אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה ופירש רש"י שעת איבודם מן העולם והוא אחר שתתמלא סאתם וכו', כי לא יענישם הקב"ה על עוונותיהם אחרי העון תיכף כי אינו צריך להודיעם את ידו ואת גבורתו בכדי להשיבם אליו. ואדרבה נותן לו שלוה וחיים, ואינו נפרע מהם כלל עד שתתמלא סאתם ויאבדם מן העולם, וכן אמרו חז"ל כאן (שמות רבה ל', א') אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולם עד מתי אי אתה עושה דין באומות אמר להם עד שתגיע עונתן ליבצר וכו' עד אם בא אני להביט בהן מכלה אני אותן מן העולם וכו' שנאמר (ישעיה כ"ז, ד') אפשׂעה בה אציתנה יחד וכו' עד כאן. והכל כנזכר, שאינו עושה בהם דין כלל, עד עת הגיע עונתן לכלותם מן העולם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:9
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:9)

**והשנית,** כי אפילו אם יקרה לפעמים שיבואו יסורים עליהם לטעמים כמוסים בבורא עולם. אינם נותנים לבם כלל לומר מי עשה לי את הדבר הזה ואשוב עדיו, ותולין הכל במקרה המזלות ומערכות השמים וכוכביהם, כאשר מצינו בפרעה וחילו שבחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לבו, רק הוא חזקה בעצמו לומר מקרה קראנו ולא ה' פעל כל זאת ואדרבה חירף וגידף עוד ואמר מי ה' אשר אשמע והדומה לזה ועל כן אנו אומרין (תהלים קמ"ה, י"א-י"ב) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וגו', פירוש שישראל נותנין המלוכה והגבורה לחי עולמים ברוך הוא, ויודעים אשר הגבורה שלו והוא העושה הדין והגבורה וגם אפילו עתה בגלות וגבורתך ידברו, ולא יאמרו איה גבורותיו כי הן הן גבורותיו כמאמר חז"ל (יומא ס"ט:). אבל אנו מפילים תחנונינו לפניך להודיע לבני האד"ם גבורותיו כי האדם נקראים אומות העולם (כמו שאיתא בתוספות בבא קמא ל"ח.) שיתגברו גבורותיך עליהם שגם הם ידעו מגבורותיך כשתאבדם מן העולם כי אז והתגדִלתי והתקדִשתי לעיני עמים רבים וגו'. וגם פרעה כשראה איבודם מן העולם אמר מי כמוכה באלים וגו' (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ג). כי עתה, אנו לבד מספרין גבורותיך בבחינת הן הן גבורותיו לכבוש כביכול צערו מה שמצטער בפורעניות ישראל בכדי להיטיבם באחריתם, אבל מתי אתה עושה דין באומות שגם הם ידעו מגבורתיך להודיע לבני האדם גבורותיו ולא יאמרו עוד ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת כאשר עתה שאינם משגיחים ומאמינים בגבורתיך ואומרים שהוא במקרי העולם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:10
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:10)

**והנה** דבר זה ניתן לישראל לבד בעודם במרה כמאמר הכתוב (שמות ט"ו, כ"ה) שָׁם שָֹם לו חק ומשפט וגו' וכמאמר חז"ל (סנהדרין נ"ו:) שעל דינין נצטוו במרה, פירוש שהודיעם דבר הזה אשר כל היסורין והדינים הם במשפט משופט העולם ולא במקרה כי אחר שבאו ישראל למרתה ולא מצאו מים מתוקים סברו שזה ממקרה העולם הוא לבוא אל מקום מים המרים שאינן יכולין לשתות וילונו העם על משה לאמר מה נשתה, ולא נתנו לבם לבקש רחמים מאת ה' על הדבר הזה, כי סברו שזה מטבע המזלות הוא ובאו בתלונה על משה למה הוצאתם אותנו אל המדבר הזה, ואך ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, הראה להם, שהכל בהשגחה מבורא עולם הוא כי הוא מרפא את המר במר ואין דבר שלא יהיה בהשגחה מאתו, ועל כן שָׁם שָֹם לו חק ומשפט להודיעם אשר הכל במשפט מאתו ואינו בטבע העולם. והנה כח היסורין האלה הוא בבחינת הוי"ה ואלהים המורה על שיתוף הרחמים בדין כי הדין אינו בא בשלימותו הראוי לדינו של אלהים, כי לפני זעמו מי יעמוד. ואך שהוא בא בחסד וברחמים מעט מעט, בכדי שלא יכלו ח"ו בזעמו, וישובו אליו על ידי זה. וזה בישראל המאמינים ויודעים ביחוד האמת של שמותיו של הקב"ה המיוחדים בתכלית היחוד ונכללים זה בזה, ועל כן גם כשרואין בחינת הדין במעט מעט, יודעים שזה מאתו הוא, ואך כי אינו בא בשטף מים רבים לבלות עולם ומלואה רק בהתכללות בחסד וברחמים. אבל לא כן באומות העולם שאינם מאמינים ביחוד שמו, ואומרים מי שברא טוב לא ברא רע מי שברא אור לא ברא חושך כידוע. ועל כן כשרואין בחינת הדין כאשר יבוא בחסד במעט מעט, לא יאמינו כי זה דיני אלהים, כי איך יבוא הדין ומעורב עמו החסד, ולזה תולין במקרה ואומרין ידינו רמה בטבע המזלות, ולא ה' בחינת שיתוף הרחמים בדין, פעל כל זאת. ולזה לעתיד לבוא אמר הכתוב (ירמיה ט"ז, כ"א) לכן וגו' בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' וגו', כי הן אז יעשה בהם משפט כתוב לעין כל בבחינת הדין הגדול והנורא לבד ובעתה אחישנה ואציתנה יחד כאמור. ועל כן כאשר אודיעם את ידי ואת גבורתי ידעו כי הכל מאתי ואין טבע העולם לפני, ומה שלא כליתים קודם, ובא הדין מעט מעט, כי שמי ה' וכי ה' הוא האלהים ושמי מתיחד ביחוד גמור ועל כן בא מעורב בחסד. ולזה אמר להם אחר ששם לו חק ומשפט, והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו' פירוש כאשר תדע שה' הוא האלהים וכל הדינים מאתו הוא, רק שבא בשיתוף הרחמים כי הוא אחד ומיוחד, אז כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך-שאטה ידי עליך בפעם אחת כאשר במצרים בדין לבד, ולא אשים הדין עליך כי אם כי אני ה' רופאך (ויאמר מלת כי בלשון אלא והבן) רק בדרך הרפואה מעט מעט כדי להחזירך אלי אבל לא לכלותך ח"ו. ולזה אמר הכתוב מגיד דבריו וגו' חוקיו ומשפטיו לישראל, כלומר שהודיע משפטיו לישראל לבד בעודם במרה בשני הבחינות הנזכרים שהוא לפרוע מהם סמוך לחטאם בכדי להודיעם חטאתם אשר חטאו, ושידעו בכל הדינים והיסורים כי הם משפטים ממלך עולמים לא בטבע המקרה, אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, שאינו נפרע מהם במעט להודיעם חטאם, עד שתתמלא סאתם ויכלם כרגע, וגם אם קרה ששולח להם פורעניות ויסורין לא הודיעם כי משפטיו המה, והמה סוברים שמקרה הוא אשר קראם ואינן נותנין לב לשוב לפניו, והוא מאמר הכתוב כאן, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואמר לפניהם ולא לפני עכו"ם, כי רק לפניהם הוא המשפטים להודיעם חטאתם על ידי היסורין, והמה יודעין כי משפטים המה אבל לא לפני עכו"ם שאינם יודעים את המשפט, ופורענותם הוא בבת אחת, וכאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:11
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:11](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:11)

**ד** עוד יתבאר הכתוב על פי הנודע לחכמי לב וכתבנו למעלה מזה כי המתקת הדינים אינם בחסד אלא בדין בבחינת אש אכלה אש, והוא על ידי העלאת הדין למקום שורשם אשר משם נתהוו ומשם מתערין, ושם במקור המה רחמים פשוטים רחמים גמורים, כי הלא לא נתהוו אלא בשביל אמיתיות טובת האדם, בכמה בחינת שונות, שהארכנו במקום אחר. ובקיצור אגיד לך, כי בחינה אחת הוא שלכך נבראו הדינים כדי שיירא האדם מהדין בהיותו יודע שח"ו אם ימרה את פי ה' יעבור עליו כוס התרעלה ח"ו בעונשי עולם הזה או בעונשי גיהנם, ועל כן יירא מזה את פני ה' ועושה מעשהו בטוב שלא יצטרך לבוא לעונש ח"ו, (וכתבנו בחינה זו למעלה באורך עיין שם (אות ב')), ולזה היה עיקר בריאתו בכדי שיירא האדם מזה ולא יעלה עליו לעולם מבחינת הדין הרי אשר בזה טובה גדולה הוא לו מה' בכדי שלא יבוא לעונש לעולם. והב' הוא על פי מאמרם ז"ל (ברכות ה'.) נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם וכו' ובזה ודאי טובה גדולה הוא לו מאוד מאוד בכדי למרק אותו מעוונותיו שעל ידי זה יוכל ליהנות ולראות באור פני מלך חיים להתענג מזיו שכינתו לעולם הבא, אשר נועם עריבות מתיקות חביבות ידידות תשוקת תענוג הזה, אין ביכולת האדם להשיגו כלל בהיותו בעולם הזה, אף לא שזפתו עין רואה ולא חמי נבואן חזוותא אור יקרת הזה כד מטיילין ביה חינגא לבהדי דשכינתא. וזאת אי אפשר לקבל בשום אופן אם לא ימרק את גופו ונשמתו מעוונותיו, ובודאי כל מיני היסורים שבעולם אינם כדאים על אחת מני אלף נגד רגע אחת אור זיו תענוג הזה הנאת מראות השכינה אשר מחזה שדי יחזה בגלוי עינים, אשרי העם שככה לו. ועל כן אמרו חז"ל (בספרי מובא בילקוט רמז תתל"ז) יהא אדם שמח ביסורין מבטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עוון שבידו ובמה נמחל לו ביסורין וכו' ועיין שם שהאריך מאוד בטובת היסורין. ובחינה הג' הוא שעל ידי בחינת הדין, אדם נזכר לעשות תשובה. כי אלו יהיה בטובה כל ימיו לא יחרד לבבו לעשות תשובה לפני בוראו (לבד מאישים המשכילים שנכנעין ביותר מלפני הקב"ה בהיותם בטובה מברעה מפני הבנתם בגדולת הבורא ואיך שהם אינם יוצאים ידי חובת העבודה לא מניה ולא מקצתיה, ואף על פי כן המלך הגדול ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא המגביהי לשבת ומשפילי לראות על שפל אנשים בארץ להיטיב לו מטובו, בזה נשבר לבבם בקרבם ונכנעין ונשפלין וחוזרין בתשובה כנודע אבל מפשוטי בני עמינו לא יחרד לבבם על הטובה) כי אם כאשר יפגע בו מדת הדין ח"ו אז יחרד לבבו ויכנע ויחזור בתשובה באמת לפני בוראו, הרי שהם תכלית ההטבה בכדי להיטיב לו עד עולמי עד.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:12
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:12](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:12)

**ומזה** ראה והבין כי שורש הדינים בעליית המחשבה שיהיו דינין מתערין בעולם, היה לתכלית החסד והרחמים והטובה הגדולה. ועל כן כשאדם מעלה את הדינים לשורשן שורש הדין על ידי ההכנעה וענוה ויראה הגדולה שמגיע לו מבחינת הדין מגדולת אין סוף ברוך הוא, ששורש ההכנעה והענוה הוא במקום שורש הדינים ומזה בא לאהבה את ה' בכל לבבו ונפשו ומאודו בראותו כי אפילו כל הדינים הם חסדים גמורים ומכל שכן חסדיו, וגם בחינת אהבת אמת שם. וכיון שמעלה את הדינים עד שם, ושם נתגלה עצם שורש של הדינים שכל עיקר בריאתם והוייתן הוא לחסד אמיתי על כן נמתקים שם בתכלית המיתוק והרחמים, ואש שלמעלה אכלה אש שלמטה בחינת הדינים ואין שטן ופגע רע. ובזה צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ג, ג') כי מעלין כל הדינים לשורשם ושם נתהפך הדין לרחמים כי שורש הדין רחמים הוא ונעשה מהדין ממש חסדים ורחמים להיטיב לישראל בכל מיני ברכות וישועות.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:13
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:13](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:13)

**ולזה** יאמר הכתוב כאן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר כי אלה המשפטים שהם הדינים (כי משפט עם הכולל הוא מספר ת"ל שהם חושבן ה' פעמים אלהים שזה עיקר כל הדינים היוצאים בעולם כאשר כתבנו למעלה), הנה כולם לא באו לעולם ולא נבראו כי אם אשר תשים לפניהם פירוש שתשים הדין לפניהם של הדינים והוא להעלותם אל עצם שורשם שלפניהם ושם ימתקו ויתהפכו לרחמים וחיים טובים, כי הקב"ה חפץ חסד הוא ולא ברא את הדין לענוש בו בני אדם כי אם הכל לטובה כנזכר, ולהמתיקו על ידי העלאתו אל שורשו ושם הוא רחמים פשוטים לחיים ולשלום. כי נודע אשר שורש הדינים הנזכרים עד פה הוא בחינת מדת הבינה הידוע שהיא בעצמה רחמים פשוטים, רק דינין מתערין מנה. והנה מדה הזו נקרא אש"ר כמו שאיתא בדברי הרב האר"י ז"ל (בכוונת כל הברכות במלת אשר קדשנו וכו'), וזה אומרו כי אלה המשפטים לא נתהוו כי אם אשר תשים לפניהם שתשים לפניהם בחינת אש"ר מדת הבינה שהיא עצם השורש של הדינים והם יומתקו אצלה בקבלת אורה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:14
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:1:14](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:1:14)

**או** יאמר על זה הדרך, כי ידוע מה שכתב הרב האר"י ז"ל בסוד אומרם (עיין ברכות ה':) המתפלל צריך שיחזיר פניו אל הכותל, כי כל בחינת הדינים הם ת"ל חמשה פעמים אלהים כנזכר והמתקתן הוא בשם הוי"ה יתברך העולה כ"ו ונעשה בחינת כותל, כ"ו ת"ל. וידוע אשר כל ענין תפילה הוא על דבר היחוד והתחברות הלזה כי על זה נקרא תפילה שהוא לשון חיבור ודביקות (מלשון (במדבר י"ט, ט"ו) צמיד פתיל כידוע) ועל כן המתפלל צריך לחזור פניו אל הכותל בחינת המיתוק הזה לאכללא אשא בימינא ולהמתיק הדין בשמו יתברך הוי"ה וליחדם ביחודא שלים וכו'. והנה דבר המתבטל ממהותו אשר היה, נעשה בבחינת שממה וחורבן כי איננו כמו שהיה, שאפשר על כן אמרו המצרים אל יוסף (בראשית מ"ז, י"ט) והאדמה לא תֵשָׁם כי אדמה רומז על הדין בסוד מראה אדום, שעל כן עם האותיות הוא חושבן דן כידוע, ומצרים כל יניקתם היה מבחינת הדין בסוד מצר-ים שקבלו הארתן מן ההארה היוצא מן הגרון לחוץ דרך האחוריים שבו סוד המיצר והוא מספר ג' אלהים עם הכולל כידוע וכמו שמובא (בכוונת הפסח עיין שם). ועל כן פחדו כי על ידי הרעב שהעולם בצער יומתק הדין מכל וכל וישאר שממה ויתבטל יניקתם, ועל כן צווחו והאדמה לא תֵשָׁם שלא יהיה בחינת הדין לשממה וחריבה. והנה ראשי תיבות ת'שים ל'פניהם הוא ת"ל והוא בחינת הדינים הנזכרים, והמתקתן היא על ידי שם הוי"ה וזה אומרו אשר תשים לפניהם שהיו"ד שבמלת תשים רומז אל הוי"ה שהוא המיתוק לבחינת ת"ל ואז נשאר תשם שהדין נתבטל ונכנע תחת החסדים ונשאר מקומו שממה וחרוב, והכל כנזכר למעלה, כי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שאלה המשפטים לא נתהוו כי אם להמתיקן ולכללם בחסדים בבחינת כותל שם הוי"ה עם ת"ל, וזה אשר תשים לפניהם שהיו"ד ימתיק להת"ל שבראשי תיבות ת'שים ל'פניהם וישאר תשם שיתבטל הדין וישאר שממה וחרוב ויהפך למדת הרחמים וישפיע לכל העולמות כל בחינת הברכה ושפע והצלחה וחיים ושלום מעצם השורש של הדינים ששם גנזי ברכה וישועה ורפואה וגאולה והצלה כנודע להבאים בסוד ה'. ועל כן סמך הכתוב לזה ואמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:2:1)

**כי** תקנה עבד וגו' שש שנים יעבד ובשביעית וגו'. כי הנה אפשר לנו לומר קצת בקצור שכלינו בטעם מצוה זו, כי הוא הכל סובב הולך למה שהזכרנו למעלה בדבר הפיכת הדין לרחמים והדין נמתק בשורשו ונכלל אשא במיא. כי נודע אשר בחינת מדת המלכות היא בחינת הדינים וכל הדינים יוצאין ממנה בסוד דינא דמלכותא, והנך רואה אשר יום השביעי שהוא מכונה בכללות אל מלכות בסוד שבת מלכתא מדה השביעית הנה אז כל הדינין בטלין ומבוטלין וחייבי גיהנם נייחין בשבת וכל פעולת הברכות והטובות ואורות עליונים הכל נעשה בשבת. והטעם הוא לפי שאז אור הבריאה עולה ומלביש למלכות דאצילות בסוד נתעלה וישב על כסא כבודו, וכל עולם העשיה שהוא בחינת המלכות עולה ונכלל בבריאה ושם היובל והחירות ואין שם שום אחיזה לסטרא אחרא, ועל כן כל המלאכות נאסרו כי מלאכה הוא מספר א"ל אדנ"י שבעשיה, ועתה שעשיה עולה במקום הבינה בעולם הבריאה נתבטל כל בחינת אור העשיה שמקודם ואין בה שום עשיית מלאכה, הכל כנודע מדברי מרן הרב האר"י ז"ל בכוונת שבת ויום טוב בכמה מקומות.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:2:2)

**ומעתה** ראה והבן אשר זה תכלית הטוב והמיטיב הוא כשהדינים נמתקים ועולין ונכללים ברחמים ושם הם גופייהו מתהפכים לרחמים בסוד (בראשית רבה ע"ג, ג') צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ואז הם מברכים ומאירים בכל מיני ברכות וישועות כאמור בזוה"ק (יתרו פ"ח.) כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעאה תליין וכו' וכל חד וחד יהיב וגו' ביומיה מהאי ברכה דמתברכין ביומא דשביעאה. וכל בחינת הגדולות והמאורות הכל הם ביום שבת קדשנו, והכל לפי שהמלכות עולה עד הבינה ושם מקבלת אור גדול מבחינת החכמה שהיא עיקר בנינה בסוד הכתוב (משלי ג', י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ, באבא יסד ברתא כמו שאיתא בזוה"ק (פנחס רנ"ו:) ומתהפכת לרחמים וחסדים טובים ואז אשת חיל מי ימצא וגו' כל השבחים הנאמרים שם, הכל אל בחינת המלכות שנמתקת אז בסוד יין המשמח אלהים ואנשים, ואז היתה כאניות סוחר וגו' ותתן טרף לביתה וגו' כי היא מקבלת אור גדול, ומשפעת אחר כך לכל העולמות ולבניה כנסת ישראל בסוד אומרם (שבת קי"א.) כל ישראל בני מלכים הם. והנה ידוע למארי קבלה שההנהגה בחול הוא על ידי מט"ט המתלבש בששה קצוות דיצירה ונקרא נער עבד בסוד (קהלת י', ט"ז) אי לך ארץ שמלכך נער ובסוד כי עבד נאמן קראת לו, ונגד הו' קצוות הוא ששת ימי החול, אבל בשבת ההנהגה הוא על ידי המלכות בסוד (שם שם, י"ז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין, ועל כן אמרה התורה בשבת (דברים ה', י"ד) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, כי אין בשבת בחינת עבד רק בן חורין מלך במלוכה, ועל כן אסור לו להראות בחינת עבד ביום השבת, אשר על כן הנה הקב"ה וברוך שמו חבב את השביעיות תחת כל השמים כמו שאיתא בספר יצירה (פרק ד' משנה ד') ואמרו חז"ל (פסיקתא מובא בילקוט רמז רע"ו) כל השביעים חביבים, למעלה ברקיע השביעי חביב וכו', בארצות, השביעי חביב וכו' בדורות, באבות, בבנים, בימים, בחדשים, הכל השביעי חביב וכו' עיין שם, לפי שמורה על התגלות מלכות שמים בכל העולמות וכולם מתיחדין ברזא דאחד ומקבלים את עול מלכותו עליהם, ולזה צותה התורה ואמרה כי תקנה עבד עברי וגו' ועבד ידוע בחינתו בו' קצוות דיצירה כנזכר (והוא מבחינת הדינין שאינם נמתקין עדיין, שעל כן הָעַבֹדָה מספר אלהים כנודע) הנה שש שנים יעבד נגד הו"ק הללו, ובשביעית שהוא נגד המלכות (כי כל השביעיים חביבים שרומזים אליה שהיא תכלית שמים וארץ שכל הבריאה היתה למעלה כנודע לחכמים) יצא לחפשי חנם, כי שם נאמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין ואין שם עבודה כלל וכל הדינים מהופכים לרחמים גמורים בכל הברכות והטובות והישועות (כי אין שייך במלוכה בחינת עבד ח"ו והלא המלכות הוא היפך העבד) כדבר האמור. ועל כן בימי ירמיהו הנביא חרה אף ה' ובערה כאש כאשר השיבו השרים והעם ויכבשו את עבדיהם ושפחותיהם תחת ידיהם אחרי צאתם חפשי מאתם בשביעית ונאמר שם (ירמיה ל"ד, י"ז) לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו וגו' הנני קורא לכם דרור וגו' אל החרב ואל הדבר וגו'. ולכאורה וכי בשביל מצוה אחת יעניש ה' כל כך, ואמנם כשהמה משביתים את בחינת המלכות בחינת השביעית מהיות בן חורין וממשילין עליה בחינת העבד ח"ו ח"ו אז חוץ מן העבירה גופא הזו, הרי אין מיתוק לתוקפא וגבורתא של המלכא דינא קשיא וממילא מתעורר עליהם דינים קשים על שאר עבירות שעברו וגדול עוונם מנשוא והבן. ועוד כי אפילו בעבירה זו גופא הרי הוא בחינת חילול שבת ממש, ונודע שהמחלל שבת בפרהסיא דינו כמומר ממש כעובר על כל התורה כמו שאיתא (בחולין ה'.) וברמב"ם (פרק ל' מהלכות שבת הלכה ט"ו) ועל כן יגיעו העונש כעובר על כל התורה. ועל כן אחר שאמרה התורה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ורומז הכל על בחינת מיתוק הדין בשורשו להפכו לרחמים כמו שכתבנו למעלה, סמך לו הכתוב כי תקנה וגו', שגם מצוה זו רומז אל המיתוק הלז שכזה תעשו בכדי להעלות הדין אל שורשו ולהפכו לרחמים בסוד שבת מלכתא ברוב ברכה. או כה יאמר כי כל בחינת המיתוק אינו אלא אם תקיימו מצוה זו לקרוא דרור איש לאחיו, אבל אם לא כן תעשו הנה ח"ו מוכן עבירה זו לכל הפורעניות עבור תגבורת הדינים בשכינת עוזינו הנקראת אש אוכלה, ותצא אש מאת ה' ח"ו ותאכל ארץ ויבולה וגו', ועל כן כשאתם רוצים בהמתקה שיהיו הדינים לפניהם בשורשם במקום הרחמים תקיימו מצוה זו והיא הממתקת כל הדינים ומתהפכין לרחמים בכל מיני ברכות וחיים ארוכים ושלום.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:2:3)

**ובפשט** הכתוב נראה מה שאמר הכתוב כי תקנה עבד וגו' ולא אמר סתם כי יהיה לך עבד וגו', כי הלא אם אחד נטל עבד בירושה או שנתן לו אחד עבד במתנה גם כן משפטו כן, ואמנם כי יאמר על דרך הכתוב (ויקרא כ"ה, י"ד-ט"ו) וכי תמכרו ממכר וגו' לא תונו איש את אחיו במספר שנים אחר היובל וגו' לפי רוב השנים תרבה וגו' ולפי מעט השנים תמעיט וגו' עד כאן, וזה יאמר כאן כי תקנה עבד וגו' שש שנים יעבוד וגו', פירוש שבעת הקניה תאמר שעל דעת זה אתה קונהו שֶׁשֵׁשׁ שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי וגו', ובזה לא תונו איש את אחיו, כי לפי השנים תקנוהו, והעבד לא יקח פחות משווי עבדות בששה השנים, וגם אתה לא תתאנה לתת לו יותר על דעת הרבה שנים, כי בשביעית יצא לחפשי אף אם אתה תקנה אותו לכמה שנים על כן מתחילה תקנה אותו שֶׁשֵׁשׁ שנים יעבוד לא יותר, וכעין קניות השדה שהזהירה התורה בזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:2:4)

**ובדרך** הלצה אמרתי, כי לכאורה למה לא נזכר כאן אזהרה לבני ישראל כמו בשארי מקומות שכתוב בהן צו את בני ישראל וכדומה רק ואלה המשפטים אשר תשים וגו' כי תקנה ורמז בזה כאילו למשה לבד אמר לנוכח כי תקנה עבד וגו' שאף אתה שאתה מלך וכל ישראל עבדיך, ובלא זה כל ישראל מחויבים בשמושך בשביל קיום מצות עשה להדבק בחכמים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק ו' מהלכות דעות הלכה ב') וזה לשונו:: מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם וכו' כענין שנאמר ובו תדבק וכי אפשר להדבק בשכינה אלה הדבק בחכמים וכו'. אבל אם תקנה לך עבד לא יעבוד אותך כי אם שש שנים ובשביעית יצא לחפשי וגו' כדי שלא יהיה נראה שעבודת עבד עובד אותך. או יאמר שלא יהיה לך החיוב בשמושו כי אם שש שנים, כי אף שכל ישראל מחויבים בשמושך, הם מחויבים לשמשך ולא אתה תצוה להם, ומצינו בשמואל ושמשון ששפטו את ישראל ולא אמר אחד מהם לאחד מישראל העבר לי מקל ממקום למקום כמאמר חז"ל (עיין ברכות י': וסוטה י'.).


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:2:5)

**ובדרך** רמז יתבאר הכתוב על פי המבואר בדברי איש אלקי בעל ספר הקנה (על המצוות) שמי שיתרחק עצמו מתאוות הנאות הגופניות כאשר יוכל עד קצה האחרון להיות רק פת במלח תאכל וכו' וחיי צער תחיה משך שש שנים רצופים, אז שוב לא יירא ולא יפחד מגירוי היצר הרע עוד להיות מן המתאוין בעם להתמשך אחרי היצר הרע אף כי יאכל אחר הששה שנים וכו' ובלבד שיהיה נזהר מעבירות הבאים לידו וכו' עד כאן. והנה קליפת החיצונים והיצר הרע המתאוין להחטיא האדם ולהמשיכו אל תאוות הנאות הגופניות נקראים עבדים (כמו שאיתא בכוונות האר"י ז"ל בפרק עבדים משלו בנו וגו') ועל כן אמרו חז"ל (בבא בתרא י'.) כשאין ישראל עושין רצונו של מקום נקראים עבדים וכו' ולכאורה וכי זה שאין עושה רצונו של בעל הבית נקראו עבד, הלא עבד הוא העובד לאדוניו ואם אין עושים רצונו ברוך הוא במה עובדים אותו להקרא עבדים. ואמנם שנקראו עבדים לפי שהם תחת יד ממשלת הסטרא אחרא והחיצונים הנקראים עבדים בסוד עבדים משלו בנו. ועל כן גם הם שמם עבדים על שם אדוניהם שהם עבדים לעבדים. והנה הם הם בחינת אלהים אחרים שאמר הכתוב עליהם (יהושע כ"ד, ב'-ג') בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגו' ויעבדו אלהים אחרים וגו' ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו', כי עבר הנהר בחינת אלהים אחרים הוא כאמור בעבר הנהר וגו' ויעבדו וגו' והוא לצד שהנהר הוא בחינת הקדושה בסוד הכתוב (בראשית ב', י') ונהר יוצא מעדן וגו' והם מעבר הנהר בחינת אחוריים דקדושה שהקליפות נאחזין שם (ועיין בכוונת ההגדה בפסוק הזה מפורש שם בחינת עבר הנהר שהוא עבודת אלהים אחרים עיין שם) (ועל השבח הזה נקרא אברהם, אברהם העברי כמו שנאמר (בראשית י"ד, י"ג) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי) לפי שנלקח מעבר הנהר כמו שכתוב ואקח את אביכם וגו' מעבר הנהר וגו' מבחינת אלהים אחרים הנזכרים, ונבדל ונתפרש מהם ונתעלה לעבודת שמו יתברך ויתעלה והוא שבח הקב"ה שלקח אותו ושתלו וכן ישראל בניו נקראים עבדים הכל לשבח שמו יתעלה שלקח אותם משם, ושבח ישראל שנבדלין ומתפרשין מהן והבן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:2:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:2:6)

**ולזה** אמר הכתוב כי תקנה עבד עברי, פירוש אם תרצה לקנות העבד עברי הנזכר שהוא בחינת היצר הרע ותאוות החיצונים הנקרא עבד והוא עברי מעבר הנהר, כי עדיין עבד הוא שם בעבר הנהר בבחינת אלהים אחרים, ואתה תרצה לקנותו שיהיה הוא תחת ממשלתך ואתה תמשול בו כאדון בעבדו, הנה שש שנים יעבוד פירוש כי עד שש שנים ישנו בבחינת עבודה אצלך שאתה צריך להכניעו ולשברו במאמצי כוחך כי אם רגע תתעלם עין ממנו הרי הוא מוכן ללחום מלחמתו ולהסיתך ככל אשר יוכל כי עד שש שנים הוא עובד עמך בכוחו, וצריך אתה להתגבר עליו בכח גדול וביד חזקה, אבל ובשביעית יצא לחפשי חנם כי אם תתגבר עליו ששת שנים רצופים להכפותו ולהכניעו תחת ידך, מעתה יצא הוא לחפשי חנם ואין לו רשות עוד להיות אצלך שיעבוד אתך להשמע לו כי כבר נכנע תחת ידך ורשותך ויצא מאתך לגמרי לחפשי חנם פירוש שהוא יוצא בחנם מאתך שלא פעל כלום כל ימי היותו אתך, כי מלחמת ה' נלחמת ותשר אל מלאך ותוכל לו. ולזה אמר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:3:1)

**אם** בגפו יבוא בגפו יצא. שאם היצר הרע בגפו בא בזה העולם פירוש בלחודוהי, שאין האדם נשמע לו לכל אשר יאמר, והאדם הוא מופרש ומובדל מכל בחינת התאוה בבחינת הקדושה כי ממש פת במלח יאכל וכו' וחיי צער יחיה וגם זה באימה ויראה בכוונה להביא לחמו לפני ה' על ידי הכוונות הראוין ועל ידי התורה והתפילה שיעשה בכח האכילה הזאת ובכל זאת אינו עוסק בהן כי אם בכדי חיות הגוף בלבד לא יותר, ונמצא היצר הרע הוא הולך לבדו בזה העולם שלא יתחבר עמו האדם להיות שותף לחלקו לא מיניה ולא מקצתו אז הוא בגפו יצא מן העולם ולא ישלוט על האדם כלל וכלל לא על גופו ולא על נשמתו, כי לא נתחבר עמו במילוי תאותו להיות מן המתאוין בעם לעולם ואין לו עמו כלל. אבל,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:3:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:3:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:3:2)

**אם** אם בעל אשה הוא וגו'. כלומר שהיצר הרע הוא אצל האדם בעל התאוות כי כל התאוות נכללים בתאות אשה כמו שכתב הרד"ק ז"ל (בתהלים נ"א, ז') בפסוק הן בעוון חוללתי וגו', והיצר הרע מושל בתאוותיו להיותן נעשות בכוחו ועל דעתו, אז ויצאה אשתו עמו כלומר הן בחינת התאוות ההם והם הניצוצין שהיו מעוטפים בכל תאוותיו והנאותיו שנהנה מהן בעולם הזה, והן הוא בעצמו, שניהם יוצאין לחוץ אל בחינת החיצונים והקליפות להשפט שם על מעשהו להיות ח"ו תחת ממשלתן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:3:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:3:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:3:3)

**או** יאמר על זה הדרך כי נודע אשר התורה נקראת אשה בסוד הכתוב (משלי ל"א, י') אשת חיל מי ימצא וגו' שפירשוהו שם על התורה וכן הוא מפורש (ביבמות ס"ג:) אשה יראת ה'. ולזה יאמר כי אם האדם לא די שאינו נזהר בתאוותיו הגופניות לשמרם מכל רע לבל יגע בהם ערל וטמא במילוי תאוותיו להתאוות אליהם, אלא אף כשהולך בדרכי התורה והוגה בה הוא מלא מגירוי היצר הרע להיות עוסק בה להתגאות או להתנאות או למען יכבדוהו עשיר ורש ושאר הבלי שטותיו, ולא נזכר באלהי עולם ה' הנותן התורה להגות בה לשמו הקדוש רק למען להקרא רבי או לעשותה קרדום לחפור בה וכדומה, וזה אם בעל אשה כלומר שהיצר הרע הוא אצלו בעל אשה שעמו הוא לומד ושונה הכל על דעתו לא למען ה' יתברך אז ח"ו ויצאה אשתו עמו כי אף התורה והמצוה שעסק בה נמסרת ח"ו אל הקליפות והחיצונים (כמבואר בתיקוני זוהר תיקון י"ח, ל"ג:) בזה הלשון: ואם דורונא לאו איהו כדקא יאות, לכלבא אתמסר ודחיין ליה לבר וכו'. או יאמר על זה הדרך אם בעל אשה הוא כלומר אם על כל פנים בעל תורה הוא כי האשה מרמז על התורה כנזכר אף שאינו שלם בבחינת התאוות שלא יהיה בהם מנגיעת היצר הרע אף על פי כן הנה ויצאה אשתו עמו, כלומר התורה הולכת עמו ואינה מניחתו תחת ידם ח"ו כמאמר הכתוב (משלי ו', כ"ב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך וגו' ואמרו חז"ל (סוטה כ"א.) בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך זו אחר מיתה וכו', וכפלים לתושיה מבואר בזוה"ק (וישב קפ"ה.) בזה הלשון: כד נפיק מהאי עלמא אורייתא אזלא קמיה וכו' ואגינת עליה דלא יקרבון בהדיה מאריהון דדינא וכו' ועין שם שהאריך מאוד בזה, ונחזור לענין הראשון שפרשנוהו על היצר הרע שהוא בעל אשה כלומר בעל התאוה אצל האדם שהאדם עוסק בתאותו בכח היצר הרע כנאמר, ולזה יאמר הכתוב


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:4:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:4:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:4:1)

**אם** אדוניו יתן לו אשה וגו'. פירוש שהאדם אינו בבחינה זו להיות מסגף עצמו יומם ולילה ולא יאכל ולא ישתה ולא יהנה כי אם לחיות גופו הנצרך לו בהכרח גדול ולא יותר, כי אדרבה הוא יעסוק בכל צרכי העולם ויהיה לו כל דברי עולם הזה ואמנם לא ח"ו בגדר התאוה להנאתו שיהיה ח"ו תחת רשות הסטרא אחרא, כי העושה מה שלבו מתאוה הרי הוא נכנע תחת התאוה והתאוה מושלת עליו מפני שהוא עושה כרצונה, אבל הוא אדון יהיה בדבר הזה למשול על התאוה והיצר הרע ממשלה גמורה ואמנם יעסוק בהן לצורך עבודת גבוה הידוע ליודעים, איך לקשט את השכינה בקישוטין נוראים ונפלאים על ידי היחודים והשמות שאדם מיחד בכל דברי עולם הזה, כי הלא כל הדברים שבעולם, כולם הם התלבשות אורו יתברך מה שמונח בהם מעת הבריאה ממאמר פיו יתברך כי הוא אמר ויהי, ומי שיש לו מוח בקדקדו להפשיט מהם את חיצוניותם והתגשמותם ומיחד ומקרב את ניצוץ אורו יתברך המלובש בהם למעלה למעלה, על ידי טוב כוונתו ביחודי השמות, וביותר ויותר למי שיכול להשיג שורש חיות כל דבר שבעולם הזה בהמרכבה עליונה ששם ארבעה פנים אריה נשר שור וכו' והמה שרשים כוללים לכל הבהמות והחיות והעופות כי אריה מלך בחיות וכו' ושם בחינת ארבע אותיות שמו יתברך הוי"ה שורש לארבע יסודות הגשמים אש רוח מים עפר ושורש ד' מינים כוללים דומם צומח חי מדבר, ומתחלק שם לפרטים רבים ופרטי פרטים בצירופי השמות ויחודי השמות ברל"א שערים פנים ואחור, וכל פרט ופרט מדבר קטן וגדול יש לו שורש בשמים במרכבה עליונה בזה או בזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:4:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:4:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:4:2)

**ואיש** המשכיל הנלבב אשר מבין כל זאת, עושה יחודים נוראים וקישוטים נפלאים על ידי דברי עולם הזה במה שמביט אל שורש שורשם אשר בשמים ומיחד ומקרב את הכל לבורא עולם ברוך הוא שהוא האצילם בראם יצרם אף עשאם ועושה מכולם תכשיטי כלה בבחינת אִשה ריח ניחֹח לה' הנאמר בקרבנות שבא מחפצי עולם הזה ומגביר קדושתו יתברך ואורו על כל הארץ ומלאה תבל וישבי בה ומלאה הארץ דעה את ה'. כי מפשיט את כל הגשמיות מכל חפצי הארץ, וניצוץ אורו יתברך נתעלה למעלה כאשר יהיה אם ירצה ה' לעתיד בכלל הבריאה כולה כמו שאנו מבקשים וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור וכו' ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך וכו' כי בהכנעת הגשמיות והחיצוניות מכל הדברים הרי אורו יתברך יוכר ויודע כי לה' המלוכה ומושל בגוים ואין בכל הארץ כי אם ה' אלהים ואין זולתו, לא כבחינת הקליפה שאומרת אני ואפסי עוד וכו' והכל הוא בסוד אומרם ז"ל (מובא בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי) חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי השיג וידע בחינת היחודים הנוראים ואותיות התורה ממאמר פיו יתברך שנתלבש בדברים והיה מיחד ומקרב האורות אחד אל אחד בסוד יחודי השמות. וזה דבר גדול שאין גדול ממנו להרביץ קדושתו יתברך בדברים המגושמים התחתונים האלה, ועל כן נתעלה למרום להיות במלאכי אש, במדה שמדד להעלות הארץ התחתונה אל ה' כן הוא נתעלה למעלה למעלה וישב בגבהי מרומים, וזה היה בחינת שלמה המלך ע"ה שנאמר בו (מלכים-א ה', י"ג) וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וגו', כי היה מכיר שורש כל דבר ודבר במרכבה העליונה והיה מדבר אליהם לומר מה זה מה שורשו ומה כחו ביחודי השמות בשמים.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:4:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:4:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:4:3)

**ואמנם** כי לא עליך המלאכה לגמור רק איש הנלבב ויש לו מוח בקדקדו להבין לפי ערכו שורש הדברים ומפשיט עצמו מכל בחינת תאות והנאת עצמו עד שלא ירגיש שום הנאה בכל חפצי עולם הזה וכרבינו הקדוש (בכתובות ק"ד.) שזקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר גלוי וידוע לפניך וכו' ולא נהניתי מעולם הזה אפילו באצבע קטנה וכו' ועושה ומכוון לשם שמים לעשות עמהם קשוטין לשכינה הרי הקב"ה מקבלו באהבה ונחת רוח ומעלהו למעלה למעלה וזה נקרא בזוה"ק (משפטים ל"ה.) ואתקשטת בקישוטין דלא הוו כידוע ואין כאן מקומו לבאר את זאת כי צריך ביאור רחב וביארנוהו במקום אחר. ומיחודים וקישוטין הללו מתעבדין שם בשמי השמים נשמתין חדתין ורוחין עם נפשין מיחודי האורות וזיווגן כנודע לאוהבי האמת.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:4:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:4:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:4:4)

**ולזה** אמר אם אדניו יתן לו אשה, פירוש שהאדם יעסוק בכל צרכי העולם (המכונה על שם אשה כאמור) רק שיהיה בבחינת אדון, לא ח"ו להיות נכנע אחר התאוה אדרבה הוא ימשול בו ואף על פי כן יעסוק בהם לצורך עבודת אדוניו בזה אדון עולם באמת עד אשר וילדה לו בנים או בנות, פירוש האשה הנזכרת הוא כל חפצי העולם יתעביד מהם נשמתין ורוחין עם נפשין (והוא בנים או בנות כי רוחין הם בחינת בנים ונפשין בחינת בנות וכו' כנודע), אז האשה וילדיה תהיה לאדוניה כי כל הניצוצין שהעלה מהם וכל הנשמות שנולד מהם כולם יהיו לאדוניהם אשר עשאם בכחו לקבל שכר על כולם, וכולם ירדו אליו להיות לו עטרה בראשו למוחין הקדושים וחיות הקודש. והוא העבד הנזכר היצר הרע עבדא בישא יצא בגפו אין לו שום חלק לא בו ולא בכל חפציו ועסקיו אף שהוא עוסק בכל חפצי עולם הזה ומחמדיו אין לו חלק בהם כי כולם קדושים לה' ולא עולתה בו. ולזה אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:5:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:5:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:5:1)

**ואם** אָמור יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חפשי וגו'. כי נודע מה שאמר הכתוב (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ד, א') זה היצר הרע וכו' כי היצר הרע מתהפך אצלו לטוב לעבוד עמו עבודת ה' כמאמר חז"ל (ברכות נ"ד.) בפסוק בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע כי הנה כוחות היצר הרע שהם התאוה והחמדה והקנאה והבערת האש בלב לחפצי העולם לתאוות למחמדי עולם הזה עוד כסף וזהב עוד מלבושים עוד כבוד עוד מאכל ומשתה וכדומה, את כולם אם יקחם האדם לעבודת בוראו מה טוב ומה נעים והוא שיתעלה ויחמוד בכל יום ויום לעוד אהבה לה' עוד יראה עוד תורה עוד מצוות עוד הגרמת תענוג ונחת רוח לבורא עולם ולשכינה הקדושה ולכל העולמות הקדושים וכדומה, והקנאה להתקנאות במי שהולך בדרכי ה' יותר ממנו לעשות גם כן כמוהו על דרך אומרם (בבא בתרא כ"א.) קנאת סופרים תרבה חכמה, והזריזות והחשק בחיות בוערת כרשפי אש שלהבת י"ה לרדוף תמיד אחרי מצוותיו יתברך באהבה ושמחה בזריזות רב ולא יעצרנו גשם ושלג וקור וחום מלעשות מצוותיו בכל פרטותיהן על צד היותר יפה ונאה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:5:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:5:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:5:2)

**ואפילו** במדות האסורות לנו שהם הגאוה הליצנות והכעס וכדומה שהם בודאי כוחות היצר הרע הרי נמצאים בקדושה והן משובחות ומפוארות מאוד, כי כאשר האדם רוצה לעשות מצוה או לעמוד להתפלל הנה אם ידמה בנפשו שכל מצוותיו ותפילותיו כמעט לריק הם ח"ו ואינם פועלים כלום, אזי ממילא לא ידקדק בהן לעשותם כראוי ולכוון מוחו ולבו אליהן כי לא נחשב אצלו אם יעשם או לא, למיעוט ערכן לפי דעתו. וכמה פעמים לא יעשה כלל איזה מצוות מן המצוות אחת או שתים למיעוט חשיבתן בעיניו, אבל אם יאמר האדם בלבו כי הלא השפעות כל העולמות וחיותם וברכתם תלוי בתפילתי ומצותי ותורתי וכמאמר חז"ל (סנהדרין ל"ז.) שחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם וכו' וממילא כמה תענוג ונחת רוח מגיע לבוראנו ברוך הוא וברוך שמו מזה כשמתברכין כל העולמות וכמה קשוטין ויחודי השכינה תלוי במצות אדם מישראל, אז לא יהיה קל בעיניו מצוה אחת ממצוות התורה וכארי ישאג וכנשר ידאה לרוץ אולי יזכה לעשות אחת ממצות האל, וכמה מצוות ממצוות שאדם דש בעקבו אנו מניחין מלעשות כמו מצוות הלוית אדם לחבירו ולתלמידו ומכל שכן לרבו, שענינה גדול ונורא, צא ולמד בדברי הרמב"ם ז"ל (בפרק י"ד מהלכות אבל הלכה ב' וג') במה שהאריך במצוה זו עד מאוד וכדומה שארי המצוות שאינם נחשבין לאדם לתת לב עליהם. אבל אם כך היה בנפשו שבכל מצוה ומצוה פועל פעולות גדולות בשמים ובארץ, היה יקר בעיניו אף מצוה אחת מן הקלות שבקלות דאורייתא או דרבנן גדר וסייג מדברי קבלה או מדברי סופרים או אפילו מנהג ישראל שנתיסד על פי התורה, לצד גודל חשיבת המצוה בעיניו, וכשיעמוד להתפלל או לעשות איזה מצוה מן המצוות חיל ורעדה יאחזנו בזוכרו מה שהוא רוצה לעשות נחת רוח לה' יתברך וקישוטי ויחודי השכינה והשפעות ברכות ושפע לכל העולמות עליונים ותחתונים, ויראה לדקדק לעשות בכל האפשרי היותר ראוי בטהרה וקדושה ונקיות והתיחדות המוח והמחשבה והלב וכל אבריו וגידיו לתפילה או למצוה זו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:5:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:5:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:5:3)

**ולהיפך** כאשר ידע בנפשו שאם ח"ו הוא עושה איזה מעשה אשר לא יֵעָשֶֹה ח"ו ח"ו הרי הוא מורד בה' אלהיו ופוגם בשמותיו הקדושים הנוראים וממעיט בחינת השפע והברכה מכל העולמות כולם כענין שנאמר על ידי מעשה בני אדם (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, והוא הרמז על בחינת המעטת השפע והאורה מכל העולמות עד אשר נעשה ח"ו ח"ו בבחינת החושך. כאשר ידע כל זאת יירא ויפחד וירתת מלעבור עבירה כל דהוא כמות שהיא שלא יעבור עליו כל אלה, ויראה ליחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו שיהיה הכל ביחוד אליו יתברך באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול חלילה באופן שלא יחשוב בשום מחשבה ולא ידבר שום דיבור ולא יעשה שום עשיה ולא יזוז בשום אבר כי אם מה שנוגע לעבודתו יתברך או לדבר הגורם לעבודתו, וכשיראה דבר שאינו לגרם עבודתו יתברך מיד הוא פורש כי יודע בנפשו כל אלה כמה החטא גורם ככל הנזכר. אבל אם ידמה לו בנפשו שאין עשייתו פועל כלום, ממילא גם כן לא יהיה נזהר כל כך מן העבירה כי נדמה לו מה בכך אם לא יהיה נזהר כל כך. הרי שבחינת הגאוה שהיא נבזית ונתעבת ונמאסת לפני הקב"ה יותר מכל המדות כמאמר חז"ל (סוטה ה'.). אם הוא בקדושה הרי היא משובחת מאוד שעל ידה בא האדם לסדר עבודתו ושעל זה נאמר ביהושפט (דברי הימים-ב י"ז, ו') ויגבה לבו בדרכי ה'. רק שזה הוא הכל קודם עשיית המצוה והתורה והתפילה שצריך שיגבה לבו בכדי לעשותן על צד היותר טוב אבל בעת העשיה ומכל שכן אחר העשיה ח"ו ח"ו שידמה בנפשו כי כבר עשה איזה עשיה, כי הלא מי יאמר זכיתי לבי וגו' ומי עבד את ה' יתברך כראוי לעבוד לאלהי עולם ה' אשר אין קץ ואין חקר לגדולתו. רק שה' יתברך ברוב רחמיו וחסדיו מקבל באהבה וברצון את עבודת האדם אם עובד אותו על כל פנים כראוי לפי כוחו ותבונתו, אבל שידמה האדם כי יצא ידי שמים באיזה פעולה ועשיה, הרי לא נגע עדיין בלבו אהבת ויראת ה' כלל וכלל, כי העומד בהיכל המלך אף אם יעשה להמלך כל מיני עשיות בכוחות גדולות עד מיצוי דם נפשו, לא לכלום נחשב בעיניו נגד גדולת המלך ותמיד חומד ומשתוקק לשרת אותו עוד עוד מאין הפוגות והכל בהכנעה גדולה ובאימה ויראה ואהבה כנודע לטועמי עבודת שמו יתברך אפס קצהו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:5:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:5:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:5:4)

**ונחזור** לענין, אשר כוחות היצר הרע הנמצאים בקדושה משובחים הם מאוד מאוד, וזה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ט', ז') טוב מאוד זה היצר הרע וכו' כלומר אם האדם עובד ה' יתברך בכוחות היצר הרע הרי הוא טוב מאוד, מאוד יותר מטוב לבד וזה שגם אויביו ישלים אתו זה היצר הרע שמסייע לו בחלקו לעבודת ה' יתברך. וזה אומרו ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי, כי אחרי אשר אדוניו יתן וגו' כנזכר שיזכה האדם ליחד יחודים בכל חפצי עולם הזה הנה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ויאמר היצר הרע אהבתי את אדוני הוא זה האיש, את אשתי וגו' המה חפצי העולם שנתעלו על ידי זה האיש שהוא אדון עלי שלא נכנס תחת ממשלתי גם עמהם, אהבתיהו לא אצא חפשי מאתו רק אהיה אתו עמו לעזרהו בכוחי ליתן לו מחלקי לסייעו לעבודת בורא עולם. ועל זה אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:6:1)

**והגישו** אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו'. פירוש אם כן אומר היצר הרע אמרה התורה שמצוה לשמוע לדבריו והגישו וגו' אל האלהים שתראה לקרב את כל כוחותיו לעבודת אלהים, ולמדה התורה דרך ארץ האיך יקרב אותו, כי והגישו אל הדלת או אל המזוזה כי הנה הדלת והמזוזה המה הפתח לכנוס על ידם אל הבית, וכה תעשה בכוחות היצר הרע שעל ידם יערב לך לגשת בתחילה להכנס אל העבודה, וכנזכר בבחינת הגאוה שהוא היצר הרע ומשובחת בקדושה. וכל זה רק בתחילה כשרוצה לגשת אל הקודש אבל אחר כך פיגול הוא לא ירצה, וכן בשאר כוחותיו החמדה והתאוה ואש הזירוז הכל הוא שעל ידו יבוא אדם לקיים התורה כי יחמוד ויתאוה אליה ויזרז בעבודתו, על כן צריך אתה אל היצר הרע להגישו אל הדלת והמזוזה. עוד דבר זה תעשה לו ורצע אדוניו את אזנו במרצע, כי נודע אומרם ז"ל (כתובות ו':) האוזן נכוית תחילה לאברים וכו'. ועל כן הרוצה לעבוד ה' יתברך עם כוחות היצר הרע ונמצא צריך לעסוק בכל חפצי העולם כאמור ואף על פי כן לא יבטל ממלאכתו לעשות שם קישוטי השכינה, וממילא שצריך גם לשמוע באזנו אשר יצטרך לעבודת בוראו, ומפני שהאוזן נכוית תחילה הזהיר הכתוב בשמירתו ואמר ורצע אדוניו את אזנו במרצע, כלומר זה האוזן השייך לו ירצענו ויחברנו היטב במרצע, מרצע עם מילוי האותיות והכולל הוא מספר קדוש, יקדשנו היטב בקדושה עד שלא ישמיע לאזניו דבר קטן וגדול כי אם לצורך גבוה וסוד עבודתו, ואז ועבדו לעולם שהיצר הרע יהיה עבד לו לעולם כי (איוב ה', כ"ג) עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, והכל רומז אל היצר הרע שנקרא אבן וחית כנודע.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:6:2)

**גם** ירמזו הכתובים בפרשה זו על זה הדרך, כי חז"ל (שבת ל'.) אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצוות ואין להקב"ה שבח בו והיינו דאמר ר' יוחנן מאי דכתיב (תהלים פ"ח, ו') במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה והמצוות וכו'. והנה נודע אשר עולם הזה בכלל נקרא בבחינת ששת ימי המעשה נגד עולם הבא שנקרא שבת שעל כן אמרו חז"ל (עבודה זרה ג'.) שישיב הקב"ה לאומות העולם שיבקשו שכר עולם הבא, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו'. וערב שבת נקרא כל ששת ימי החול המכינים לשבת כאומרם ז"ל (ביצה ב':) חול מכין לשבת. ולזה יאמר הכתוב כי תקנה עבד עברי פירוש שתרצה לקנות לך שם עבד עברי שהוא עבודת ה' הראוי כעבד אל אדוניו יומם ולילה מאין הפוגות, בבחינת עבד ה' המכונה לבחינה גדולה (כי משה רבינו נקרא עבד ה' ומי לנו גדול) את זה ישים לנגד עיניו אשר רק שש שנים יעבוד שכל עבודתו בעבודת גבוה אינו כי אם בשנים הללו שהם בבחינת שש והוא בחינת עולם הזה כולו שהוא בבחינת שש בסוד הכתוב (שמות ל"א, י"ז) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'. אבל ובשביעית הוא בחינת עולם הבא שנקרא שביעי בסוד שבת, הנה הוא יצא לחפשי חנם שנעשה בבחינת במתים חפשי חנם בלא מצוות שכיון שמת אדם בטל וכו' ואין להקב"ה שבח בו ואז לא יקרא לו שם עבד, ועל כן כל עוד נשמתו בו בעולם הזה בעת ההיא יקרא לו שם עבד ואז יעסוק בתורה ובמצוות כראוי לפני בורא עולם עד שיהיה ראוי לקרוא לו עבד ה', ולזה מסדר הכתוב והולך בחינת משפטי האדם אחרי עבודתו ואמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:6:3)

**אם** בגפו יבוא בגפו יצא. פירוש אם האדם בא בעולם הזה בסדר עבודתו בתורה ומצוות ומעשים טובים בגפו פירוש בלחודוהי כלומר שהוא בעצמו בא אליהם שדורש עמהן טובת עצמו להיות לו לשם ולתפארת בעיני הבריות כשיראו אותו עוסק בתורה ומצוות ויכבדוהו עשיר ורש, או שעוסק בתורה בשביל לעשותה קרדום לחתוך בה להיות לו על ידה עסקי פרנסתו, או אפילו שעובד ה' יתברך בתורה ובמצוות בשביל שכר עולם הבא אבל על כל פנים כל כוונתו אינו אלא לעצמו, לא למען ה' יתברך להיות לו נחת רוח על ידי עבודתו ולקשט את הכלה בעשרים וארבע קשוטי כלה ליחד הדודים באהבה ואחוה ולגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות ולתקן הניצוצות שנפלו בקליפה ולאקמא שכינתא מעפרא ולגרום זיווג ויחוד בארבע אותיות שם המיוחד ולקשר את נפשו ולהדביקה אל שורשה שורש אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בתורתו ומצוותיו יתברך שהן רצונו שהוא רצה להיות אנחנו עושין כך והוא ורצונו אחד בתכלית היחוד נמצא ה' יתברך ברוך הוא וברוך שמו נעלם בתורתו ומצוותיו, והכל בכדי שיגיע תענוג והנאה מכל זה לבורא עולם ברוך הוא, והכסיל הזה חובק את ידיו ואין במוחו אחת מכל אלה כי אם רק למען עצמו להנאתו ולטובתו שעליהן אמר הכתוב (ישעיה מ', ו') וכל חסדו כציץ השדה ומבואר בתיקוני זוהר (תיקונא תלתין ע"ג:) שכל חסד דעבדין לגרמייה עבדין וכו' וזה נקרא בגפו יבוא שבא בבחינת עצמו אל העבודה לטובתו, או שנקרא בגפו לפי שהוא בא בגופו לזה למען טובת גופו, הנה הוא בגפו יצא מן העולם הזה שבעת פטירתו לא יצא מן העולם הזה כי אם הוא בגופו לבד אבל נשמתו אשר בקרבו יצטרך עוד להיות בזה העולם בגילגול שני לתקן את אשר עיוות ולחזור על התורה והמצוות שעשה כבר לעסוק בהן עתה לשמה, ובזה יתוקן נשמתו להעלותה למעלה, וכל עוד שלא יחזור על התורה והמצוות לשמו של הקב"ה לא יתעלה נפשו למעלה, ותצטרך לבוא בגילגול פעמיים ושלוש עד אלף פעמים לתקן את אשר עיוות. וזה הוא מוסר גדול ונורא, כי כמה וכמה יסורין וצרות ועגמת נפש עוברין על האדם מיום הולדו עד עת פטירתו מן העולם מחלאים רעים ומקרים רעים וצער גידול בנים וצער עסקי פרנסה וכדומה שממש אין רגע בלא פגע. ונמצא על כל פנים צריך האדם לראות אם כבר הוא בזה העולם, לתקן נפשו מכל וכל כאשר תצטרך, שלא תצטרך לבוא עוד בגילגול לעבור עליו כל אלה עוד הפעם בכל ימיו ושני חייו שיחיה עוד. ובכל זאת מי יודע אם לעת הזאת אחרי בואו בגילגול יגיע למלכות טהור ומזוכך כראוי. היש יסורין גדולים מאלה שיצטרך עוד לבוא אל העולם השפל הזה הנבזה המלא צער ויסורין ועגמת נפש. ועל כן קדמה התורה והזהירתו על זה כי אם בגפו יבוא בגפו יצא ויוכרח עוד להיות בזה העולם, ועל כן החכם יהיה עיניו בראשו לתקן בתחילה מה שיוכרח לתקן בסוף, ואומר הכתוב.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:6:4)

**אם** בעל אשה הוא. הנשמה היא שנקראת אשה שעליה אמר הכתוב (להלן פסוק ו') שארה כסותה ועונתה לא יגרע שצריך האדם לתת מזון לנשמתו מזון הרוחני והוא על ידי התעסקות בתורה לשם ה' באמת שבזה הנשמה מרוות צמאונה במה שצמאה ותאבה להדבק בה' אלהיה מקור שורשה שנאצלה משם ועל ידי התורה היא נדבקת ונקשרת עם אלהיה בסוד הנפש היוצאת עם הדיבור בבחינת מאמר הכתוב (שיר השירים ה', ו') נפשי יצאה בדברו שהבל פיו היוצא מן האדם בדיבורו הוא סוד נשמתו אשר בקרבו וכשהוא מדבק ומקשר הבל הזה אל אור התורה שהוא רצונו יתברך, והוא ורצונו אחד שנעלם בתורתו כנזכר למעלה, הרי נפשו נדבקת ומתיחדת עם ה' ביחוד נפלא בסוד אתדבקת רוחא ברוחא הנזכר בזוה"ק (פרשה זו קנ"ד:), והכל כשהוא באימה ויראה ובכוונת אמת לשם זה, הוא המרוה ומשביע באמת את צמאון נפש האדם ורעבונה לה' והוא מזון הנשמה. וזה שארה וכסותה הוא על ידי התעסקות המצוות ברמ"ח מצוות עשה בעשיה גופניות שהם כמו לבושים אל האדם כמו עטיפת הציצית והתפילין ושאר כל המצוות הנעשים ברמ"ח אברי הגוף מבחוץ, והמצוה הוא מלבוש להם שמזה נעשה לבוש רוחני להנשמה לרמ"ח אבריה ושס"ה גידיה להיות לה חלוקא דרבנן בעולם הנשמות בגן עדן ולהתלבש בו בתחיית המתים לחיי עולם הבא כנודע והיא כסותה לבדה. ועונתה הוא התפילה שאדם מתפלל שלושה פעמים ביום שעונתה וזמנה קבוע ערב ובוקר וצהרים והיא השפעת מוחין חדשים ואורות עליונות בכל יום ויום אליה כנודע. ואם האדם בעל אשה הוא שמתנהג עמה כבעל הזה לתת לה שארה וכסותה ועונתה, בזה הנה ויצאה אשתו עמו שגם הנשמה הולכת עמו באופן שלא תצטרך עוד לבוא בגילגול לעולם השפל הזה, רק אם עדיין לא מטוהרה היא בזיכוך הראוי לה לפי מעשה האיש הלז ופקודתו, הנה היא מזדככת שם בעונשים הראוי לה אם קצת גיהנם, או בשארי עונשים רוחנים שם אבל העולם הזה שוב לא תתן עיניה עליו. ולזה אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:6:5)

**אם** אדוניו יתן לו אשה. פירוש מי שזוכה ליתן דעתו ולבו להפשיט את עצמו מגשמיותו עד קצה האחרון, ונעשה מובדל ומופרש מכל בחינות התאוות כי קדוש הוא לה' בכל לבבו ונפשו ומאודו, ומכל שכן בעשיית מצוותיו ותורתו ותפילתו שנותן את לבו על טעם המצוה ורב מעלתה, עד אשר יגרום בכל מעשיו גודל תענוג ושמחה ונחת רוח למעלה ולמטה וזוכה ליחד יחודים וזיווגים בעולמות הקדושים הנוראים עד אשר נולד על ידו נשמות חדשות חדשים לבקרים, ואז זוכה לקבל שפע אור אל שורש נשמתו להעלותה למעלה למעלה יותר ממקומה שנלקחה משם בעת הולדו. וזה הוא מעלה נפלאה כי כל בני אדם גם בני איש הלואי שיזכו להחזיר הנשמה אל העולם שנלקחה משם מזוכך ומטוהר כבראשונה וכמאמרם ז"ל (יומא פ"ו:) ולואי שתהא יציאה כביאה, כי גם בזה זוכה לשכר גדול, להיות זכורה ושמורה בעולם הזה וחוזרת כבראשונה למקומה שלא נתטנפה בטומאת ארץ העמים והבליה. אבל זה שזוכה להעלותה עוד אל עולם עליון יותר מבראשונה זה הוא בחינה נפלאה וזה נראה ששבחו לרבי עקיבא מן השמים ואמרו שהוא מעביר על מדותיו כמו שאמרו (בתענית כ"ה:) כלומר שהיה מעביר נשמתו ממדה שנמדדה בירידתה לעולם הזה והיה מעבירה למקום גבוה יותר ויותר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:6:6)

**וזה** אומרו אם אדוניו יתן לו אשה, כי בשכר מה שעשה את הקב"ה אדון לעצמו להמליכו על כל אבר ואבר וגיד וגיד מרמ"ח אברים ושס"ה גידים ולהמשילו על כל תאוותיו ומחמדיו שלא יגע בהם כי אם בקדושת בוראו, ועל כן ניתן לו אשה מן השמים שהוא תוספת הנשמה להעלותה לעולם עליון ממנה שהוא בבחינת אשה חדשה ממש על שם האורות החדשים שמקבלת. וילדה בנים או בנות, הוא התחדשות נפשין ורוחין ונשמתין על ידי כחה במאורות עליונים (ורוחין עם נפשין הוא בנים או בנות כנזכר למעלה) הנה הוא משולחן גבוה קא זכי ובודאי האשה וילדיה תהיה לאדוניה בלבד לשם ה' ולא יגע בה ערל וטמא בצאתה לעולם העליון ולא תטה בשדה ולא תפנה דרך כרמים רק דרך המלך מלכו של עולם תלך להתעדן מזיו שכינתו יתברך אף לא תירא לביתה משלג הוא הגיהנם כי לא נטתה ימין ושמאל בהיותה בעולם הזה ויקויים בה בשכבך תשמור עליך (משלי ו', כ"ב). והוא, פירוש הגוף הנזכר שעבד בזה לה', הנה נודע שבעולם הנשמות בגן עדן אין קיבול שכר כי אם מעט להנשמה ולא להגוף כלל, ועיקר קבלת השכר יהיה אם ירצה ה' באלף השביעי ליום שכולו שבת יום מנוחה ושמחה ותענוג שאין כמוהו וזה יהיה אחרי התחיה ויתלבש הנשמה בתוך הגוף ושניהם יחד יקבלו השכר המופלא כי אז יהיו הגופים כגוף אדם הראשון קודם החטא שהיה דר בעליה ובחצר כאחד עלה וישב לו בגבהי מרומים בין מלאכי מרום וירד לו למטה אל עולם הזה, וכמו גוף חנוך בן ירד שנתעלה להיות במלאכי אש, וכן יהיו כל הגופים אחרי התחיה לקבל שכר על עבודתם שהם שעבדו לה' יתברך בהכנעת תאוותיהם ובביטול כוחותיהם בקבלת היסורין ועגמת נפש כנודע ליודעי דעת. אבל בעולם הנשמות אין שכר להגוף כלל רק שגוף האדם אשר לא טוב הוא שולטין בו רמה וקליפת החיצונים ובשרו עליו יכאב מהם ויש לו צער ויסורים שם. וגוף אדם צדיק מונח בשלום בקבר ולא ישלטו בו ידי זרים וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ט"ז, ט') לכן שמח לבי וגו' אף בשרי ישכון לבטח והוא בשר הגוף הנקרא בשר. וזה אומרו כאן והוא, הגוף, יצא בגפו שלא תגע בו יד ולא יתדבק בו מכתות החיצונים כלל וינוח בשלום על משכבו עד התחיה שיקבל שכרו משלם, ואך בזמן התחיה הנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כל אחד לפי ערכו. ולא שיבחתו התורה בזה רק עתה במה ששארי גופות בני ישראל נרדפים במותם מכל בחינות הקליפות והחיצונים עד שבשרו עליו יכאב כאמור, אבל והוא יצא בגפו בלי שום התדבקות ושליטת ידי זרים כי אם בלחודוהי לשלום וינוח בשלום עד עת קץ. והנה זה הכל סובב הולך על העבד עברי הנזכר שמי שירצה להיות עבד לה' הנה כה משפטו ודינו על כן יראה לבחור לו איזה הדרך ישכון אור והכל בשש שנים הנזכרים בעולם הזה המכונה על ששת ימי המעשה אבל ובשביעית בעולם הבא הנקרא שבת יצא לחפשי חנם בלא מצוות כנאמר למעלה. ולזה יאמר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:6:7)

**ואם** אמר יאמר העבד אהבתי את אדונִי את אשתי וגו' לא אצא חפשי. כי זה עבד ה' יאמר אהבתי את אדוני זה הקב"ה שהוא אדון לו ואת אשתי היא הנשמה המופלאה הנזכרת ואת בני הם הנשמות המתחדשין על ידו בכל יום ואת כל אלה אהב לעבוד לאדוניו ולהוסיף שפע אור בנשמתו להעלותה בכל יום מעלה מעלה כי אין קץ ושיעור לזה כי הלא אורו יתברך אין סוף הוא, ואת בני שרוצה תמיד לחדש חדשים למעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין לא אצא חפשי מן המצוות, והוא בחינת אליהו הנביא שלא מת רק נתעלה ברכב וסוסי אש עם גופו להיות חי עד הנה, וכמו חנוך שעלה לשמים עם גופו, וכן במשה רבינו ע"ה אמרו חז"ל (סוטה י"ג:) לא מת משה אלא עלה ומשמש במרום, וכדומה. כי שלושה עשר נכנסו בחיים לגן עדן כמאמר חז"ל (בילקוט יחזקאל רמז שס"ז). ולזה והגישו אדוניו אל האלהים כלומר כי הקב"ה ממלא רצונו ומגישו אליו יתברך אם זכה לזה. והגישו אל הדלת או אל המזוזה, דלת ומזוזה הוא פתח הכניסה אל הבית כנזכר למעלה. וגם בזה כתבו המפרשים שאליהו כאשר שט למרום פושט את עצמו מגופו ומניחו בגלגלי הרקיע ומעופף למעלה בנשמתו ואפשר על כי אין לבוא אל שער המלך וגו' (אסתר ד', ב'). ולזה אמר כאן כי להעלותו אל כל העולמות עליונים עם גופו זה אי אפשר, כי הלא אפילו הנשמה לא תעלה כי אם במקומה ולא יותר לעולם שלמעלה מהיכלה כי לא תוכל לסבול אור זה שלמעלה ממנה שעל כן אמרו (בבא בתרא ע"ה.) כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, נכוה ממש שלא יוכל לסבול אור שלמעלה ממנו, ושם בנשמות מדבר ולא בגופים, ועל כן להגישו עם גופו לעולמות עליונים אי אפשר, רק והגישו אל הדלת או אל המזוזה שהוא פתח הכניסה להיכלות עליונים ושם יפשט את גופו ויעלה למעלה עם נשמתו לבדו. ורצע אדוניו את אזנו במרצ"ע אוזן מכונה על השמיעה והיא בבחינת הבינה הרומז על הנשמה. גם במשנת חסידים (פרק א' משנה ד') מבואר שאוזן היא בבחינת שם ס"ג שבבינה סוד הנשמה, ומרצע רומז על ת' עלמין דכסופין כמו שמובא בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים ולזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע שיקשור את נשמתו בבחינת ת' עלמין דכסופין והוא שיכסוף עוד ועוד לעבודתו יומם ולילה לא יחשה ואז ועבדו עולם כאשר רצה להיות עבד לעולם ואמר אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חפשי. ונראה שעל כן מצינו (חגיגה ט"ו.) במט"ט, ואליהו (בבא מציעא פ"ה:) שקבלו שיתין פולסין דנורא, ולא מצינו כן בשארי מלאכי עליון לפי שהם עלו למעלה בגופן בבחינת לא אצא חפשי מן העבודה, ועל כן יש בהם עדיין כעין בחינת הבחירה לקבל שכר ועונש, מה שאין כן בשאר משרתי עליון שאינם בבחינת הבחירה ולא שייך בהם שכר ועונש.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:8
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:6:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:6:8)

**ומה** שאמר הכתוב האשה וילדיה ולא האשה והילדים, יסייע לדברי חז"ל (יבמות כ"ב.) שאמרו בן הבא מכל מקום נקרא בנו לכל דבר חוץ מבן הבא מן השפחה וכו', והנה כאן בשפחה כנענית הכתוב מדבר כדרשות חז"ל (מכילתא מובא ברש"י ובילקוט רמז שי"ב) ואומר הכתוב האשה וילדיה לומר שהן נגררין אחריה להקרא ילדיה ולא ילדיו, או אפשר להיפוך שהכתוב בא לסייע לאומרם ז"ל שבשפחה כנענית הכתוב מדבר מה שרבו מוסר לו ולא בישראלית, דאי בישראלית הכתוב מדבר למה קרא הכתוב הילדים אחריה, אלא ודאי הכי אומר הכתוב אם אדוניו יתן לו אשה וגו' ואיזו אשה יתן לו היא אשר האשה וילדיה שהבנים נמשכין אחריה והוא בן הבא מן השפחה, זה מוסר לו אדוניו ובה קא משתעי הכא ולא בישראלית.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:7:1)

**וכי** ימכור איש את בתו וגו'. כאן רמז הכתוב הנהגת האדם עם נשמתו אשר בקרבו, כי הנשמה היא הנקראת בת, בת מלך המלכים ברוך הוא כאמור בזוה"ק (פרשה זו צ"ו.). והנה הנשמה נודעת שחפצה תמיד שיהיה הגוף סר למשמעתה להיות הולך ומתדבק בה' אלהיו בתורה ומצוות ותפילה יום ולילה לא ינוח ולא ישקוט, כי טבעה וחפצה הוא להיות עולה ומתלהבת להדבק במחיה החיים מקום אשר נלקחה משם כי כן כל מקור יקו למקורו, ולהיפך בתאוות העולם, חפצה שיהיה הגוף מתרחק ומתפרש עדי עד שלא יהנה האדם להנאת תאותו כל ימיו, כי זה הוא לה קוץ ומכאוב ודרדר. כי כל בחינת התאוות, כחות החיצונים והקליפות הם, שמהם נלקח כל בחינת תאות עולם הזה ומחמדיו, וכשהאדם נהנה מהן לתאותו הרי מגביר עליו כוחות ההם והם סילון ממאיר אל הנשמה שאינה יכולה לסובלם, וכשהאדם מגביר הרבה עליו כוחות ההם במילוי תאותו ובקצת עבירות הרי הם המושלים על הנשמה הקדושה והיא נכנעת תחת ידם בבחינת העבד ממש כי מוכרחת אז לשמוע אליהם והמה מקבלים כל בחינת שפע הקדוש הנשלח אל הנשמה ממלך הקדוש ברוך הוא אליהם ונהנין מזה לתאותם ונעשה ח"ו מה שקנה עבד וכו' כי אומרים שהכל שלהם הוא הנשמה והשפע שלה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:7:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:7:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:7:2)

**ואמנם** כי לא לעולם הוא כי לא ידח ממנו נדח וסופה לצאת מאתם, או על ידי מה שיחזור האדם הלז בתשובה שלימה לפני בוראו, ואז על ידי החרטה האמיתית מה שהאדם מתחרט באמת בלבבו ולבו נשבר בקרבו ונדכה ומתמרמר ומתחלחל מאוד ביראה ובושה והכנעה בזוכרו במי שמרד נגדו הלא באל הגדול והנורא שאין חקר וקץ לגדולתו כמאמר הכתוב (איוב ט', י') עושה גדולות עד אין חקר וגו' וכל דיירי ארעא כאין חשובין נגדו וכמצבייה עביד בחיל שמיא ובידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, וכל העולמות כולם מעולם הגדול שבגדולים עד הקטן שבקטנים עדין לא השיגו אפס קצהו מרוב גדולתו ופחדו ומוראו וכבודו. והוא כלי ריק מלא בושה וכלימה נבזה ונמאס עומד לפני תמים דעות ברוך הוא ומורד נגדו, הלא כל מיני מיתות שבעולם לא יספיק על אחת מני אלף לתקן זה, ונותן על לבו פגם הגדול והחזק שעשה בשמותיו ברוך הוא וברוך שמו ובשם הוי"ה הגדול והנורא, שרעדה יאחזנו בחיל ורתת וזיע ואימה ופחד בעבור זה, כי מי הוא לעשות כזאת, ומשים בדעתו כמה קילקל בכל העולמות כולם במה שגרם להם המעטת השפעת אורם וברכתם ונעשה בחינת החושך ח"ו בעולמות כענין שנאמר (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, והכל ירמז על המעטת האור והשפע. כזה וכזה כאשר האדם נותן אל לבו, ולבבו נשבר ונדכה לשברי שברים עד אין קץ ומתחרט מאוד על העבר באמיתיות לבבו, ומקבל עליו מעתה עבודת שמו יתברך לאהבה אותו ולירא ממנו ולפארו תמיד ולנצח יצרו ולהודות לו על הטובה במה שהוא מקבל שבים לפניו, ולהתקשר בו בקשר אמיץ וחזק, ולהמליכו יתברך על כל אבר ואבר וגיד וגיד מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ועל בחינת מחשבתו ודיבורו ומעשיו מלכות גמורה שלא יניד אבר אף מחשבה קלה כי אם למען עבודת שמו יתברך או דבר הנוגע לעבודתו שהוא גם כן עבודתו יתברך, ואז הנה על ידי החרטה האמיתית במה שמשבר לבבו על עשותו הדברים אשר עשה, בזה נשבר ונדכה ונכנע ונשפל כל בחינת הקליפות הסובבים את השושנה היא הנשמה הקדושה וכל חיל עם ומדינה הצרים אותה מכוחות ההם נשפלין ונופלין לעומקא דתהום רבא והיא תמלט מהם כצפור הנמלט מפח וכשבוי מבית הסוהר על ידי הקבלה בלב שהוא מקבל עליו התשובה ולעשות טוב מעתה ועד עולם והיא באה אל המלך כבראשונה שש ושמח כי מבית האסורים יצאה למלוך, הכל כנודע.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:7:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:7:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:7:3)

**ולזה** יאמר הכתוב וכי ימכור איש את בתו לאמה, פירוש שאדם ימכור את הבת אשר בקרבו היא הנשמה הנקראת בת לאמה שתהיה ח"ו כאמה ביד החיצונים שיהיו הם המושלים עליה על ידי מילוי תאותו בהיתר וקצתן באיסור וכבר נאמר על זה במאמר אדון החכמים שלמה המלך ע"ה (משלי ל', כ"א) תחת שלוש רגזה ארץ וגו' ושפחה כי תירש גבירתה, שהנשמה הנקראת גברת ממלכת תירשנה האי שפחא בישא בחינת הקליפה לאמה תחתיה, ולזה אמר הכתוב לא תצא כצאת העבדים, שח"ו ח"ו לא תהיה נשארת בידם לצאת עמם להתהפך אחריהם להעשות בחינת עבד כמותם חלילה לא תהיה כזאת. רק,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:8:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:8:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:8:1)

**אם** רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה. עכשיו קורא את האדם הלז אדוניה אדון להנשמה מאחר שהוא מכרה לאמה הרי נעשה אדון לה למכרה ממכרת עבד, ואם היא רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה, שלא חפץ בה לקחתה לו מתחילה להיות בבחינת בעל אשה לתת לה שארה כסותה ועונתה השייך על הנשמה (כנזכר בדברינו למעלה בפסוק אם בעל אשה הוא באופן השני) ומכרה לאמה להעשות אדון עליה, הנה עתה, והפדה, שמוכרח האיש הלז לפדאה משם אף בדמים יקרים על ידי התשובה האמיתית שביארנו בחרטה ועזיבת החטא (או כפשוטו והפדה בדמים על דרך מאמר הכתוב (דניאל ד', כ"ד) וחטאך בצדקה פרוק וגו' והכל בתשובה, רק במקום התעניתים והסיגופים יכול לפדותם בצדקה כי דמים תרתי משמע) אבל לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, אין לו הממשלה הזאת למכרה לעולם ח"ו שתהיה לעם נכרי שתהפך אחריהם בבגדו בה בהמעיט שאר כסות ועונה ובעבירות, כי עדיין עליו היא מוטלת שמוכרח לפדאה. ולזה אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:9:1)

**ואם** לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. כי הנה נודע וכבר דברנו מזה כמה פעמים בבחינת (ירמיה ט"ו, י"ט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. כי הנשמה הזו שיצתה ממאסר הקליפות ושבה אל בית אביה כנעוריה היא חשובה ונתעלית מאוד בעיני מלך המלכים ברוך הוא, והטעם פשוט הוא שהוא בדמיון מלך הארץ שנשבה בנו ממנו לבין האויבים, ואחרי שנים נשבר בית השביה שלו וברח ובא אל אביו. ודאי תוגדל שמחתם וגדולתם ברינה וחדוה עד אין קץ, מה שלא כן בבנו העומד לפניו תמיד הגם שאוהבו מאז, אינו דומה זו לזו כרחוק מזרח וגו', וכן הנשמה הזו שנמלטה מפח יוקשים ממאסר הקליפות היא חשובה יותר לפניו יתברך. ואמנם עוד דברים בגו (כי במלך המלכים אפשר אין שייך זאת כל כך לצד שהוא צופה ומביט לסוף דבר בקדמותו ואף על פי כן אמת היא כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ואכן עוד דבר יש בזה והוא) כי הנשמה הזו שהיתה שם בין הקליפות וראתה שם משפט מעשיהם והנהגותיהם, ואחר כך כשהיא שבה אל בית אלי מלך, הנה לוקחת כל דבר ודבר שראתה שם ויודעת שתוכל בזה לעבוד את אלהי עולם ברוך הוא, והולכת ועובדת כמשפט מעשיהם להקב"ה, ובזה לוקחת מאתם כל חיותם וכוחם מן הקצה עד הקצה מה שנמצא בהם, לפי שלוקטות בזה כל בחינת ניצוץ הקדוש אשר שם ומעלהו למעלה בסוד עבודתו וניטל חיותם מהם והם נשארין פגרים מתים, ובזה היא נתעלית ונתגדלת לפני בורא עולם ברוך הוא כי הוא ברוך הוא מכה באויביו מכת חרב והרג ואבדן ולעשות בשונאיו כרצונו, והקליפה הולך ומתמעט, והקדושה הולך ומתגבר ואין לך דבר גדול מזו שעל כן באבוד רשעים רנה כמו שכתוב (במשלי י"א, י') כי הקליפה הולכת ומתמעטת שזה קץ כל התקוות ותכלית כל התוחלת. והנה הנשמה לבדה לא תעשה דבר כי אם בהתלבשותה בגוף אז על ידי הגוף היא עושה מעשיה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:9:2)

**ולזה** יאמר הכתוב ואם לבנו ייעדנה, כלומר כי אחר פדיונה אחרי שיפדנה האדם בחזרת תשובה שלימה, הנה אחר כך ייעדנה אליו ברוב אהבה וחיבה עזה וצמודה אשר תהיה לו לבנו כלומר כמו אהבת האב לבנו החביב כי עד כמה וכמה תוגדל האהבה בלב הבעל תשובה עזה כמות ממש, יותר מצדיק מימיו כנודע. שעל כן גדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים כמאמר חז"ל (ברכות ל"ד:) ובזוה"ק (חלק א', קכ"ט:) מאריך מאוד בזה איך שבעלי תשובה ביומא חדא בשעתא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קודשא בריך הוא בכמה שנין וכו', והכל לפי שתוגדל הבערת אש האהבה בלב הבעל תשובה לאין קץ. ולזה ואם לבנו ייעדנה שיחזור לקחת את הנשמה אליו להיות לו כבנו ממש, הנה זה המצוה על האיש הלזה. אשר כמשפט הבנות, בנות נקראים האומות כמה דאת אמר בנות ירושלים כמו שכתוב (שמות רבה כ"ג, י') והוא כוחות היצר הרע וכת דיליה מבחינת החיצונים והקליפות. יעשה לה, כלומר לא די לו במה שישליך את דרכו הראשון שחטא בו מנגד ולא ירצה להתקרב אליו כלל, כי אם שיקרבנו עוד לעבודת גבוה, וזה כמשפט הבנות כהנהגות כוחות החיצונים, יעשה לה להנשמה להנאתה וטובתה לקחת כל בחינת הכוחות ההם שעבד בהם לעבירה והוא כבר יודע בהם היטב לצד שדרך בהם אחת ושתים, ובהם יעבוד עבודת גבוה. וכבר דברנו למעלה בקצת ענין הזה איך שיעבוד אדם את בוראו בכוחת היצר הרע שאמרו ז"ל (ברכות נ"ד.) בכל לבבך, בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:9:3)

**ואך** ענין אחד שלא נזכר שם אגיד לך כאן בקיצור, וביארנוהו במקום אחר במה שאמר דוד המלך ע"ה אב החסידים (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד, ולכאורה יפלא וכי לא היה דוד המלך מאמין שהקב"ה מוחל וסולח הוא, אתמהא. ולך ראה כמה החמירה התורה באדם אשר על הארץ שלא יהיה אכזרי וימחול תיכף אחרי בקשת מטו כמו שאיתא (בבא קמא צ"ב.) והרמב"ם ז"ל (פרק י"ט מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז) כתב וזה לשונו:: כל מי שיש לו אכזריות ואינו גומל חסד, חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל וכו' ביישנים רחמנים וגו' ובגבעונים נאמר (שמואל-ב כ"א, ב') והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו וכו', עד כאן. ואם כזה באדם שהוא בעל גבול ותכלית מלא רימה ופגעים ומכל שכן בבורא עולם ברוך הוא שצריך איש הישראלי להאמין כי מלך מוחל וסולח הוא.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:9:4)

**ואמנם** כי דוד ודאי האמין בה' כי מחל לו על פשעיו וחטאיו ואך דבר אחר אמר בזה, כי ידוע ליודעים, אשר הבערת אש החשק והתאוה והחמדה עד כלות הנפש שיש לעוברי עבירה זה לא ימצא כלל בתאות ההיתר, ואב החכמים שלמה המלך ע"ה אמר (משלי ט', י"ז) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם, וחז"ל אמרו בזה (סנהדרין ע"ה.) מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, ולא ח"ו שהקב"ה נתן בכוון טעם גדול בביאה לעוברי עבירה כי למה יעשה ה' כן לבריותיו אשר ברא, רק שאחר החורבן ניטל טעם ביאת ההיתר מאפס כח האנושי מעול שעבוד המלכים וכאשר העידה רחב (יהושע ב', י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, ואמרו חז"ל (זבחים קט"ז:) דאפילו אקשויי לא אקשי לשכב עם אשה כי אפס הכח ובטל התאוה, ולעוברי עבירה מחמת שמים גנובים ימתקו הם מתגברים בכוחם למאוד מאוד ומרגישים הטעם כבראשונה ולא שניתן להם מחדש רק שמהם לא ניטל ונשארו כבראשונה להיותן עוברי עבירה ומים גנובים ימתקו, כי על כן גדול המצֻוה ועושה ממי שאינו מצֻוה לצד שהמצֻוה יצרו מקטרגו שלא לעשותו ודואג תמיד לבטל יצרו כמו שאיתא בתוספות (בעבודה זרה ג'.) ומכל שכן בעבירה שהיצר הרע מגדיל תאות חשק האיסור אין כמוהו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:9:5)

**ולזה** דוד המלך ע"ה אף שהיה אב החסידים והיה עובד לה' יתברך תמיד ברוב אהבה וחמדה עזה, מכל מקום הנה בשעת מעשה דבת שבע ראה אצלו תאוה וחמדה בלבת אש שלהבת שלא ראה כמוהו מיום היותו על האדמה, וצא ראה שהוא ידע שינוסה בדבר ערוה וכל זה לא הועיל לכבוש תאותו והפך משכבו של לילה למשכבו של יום כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"ז.) מה שדוד ודאי לא עשה כן כל ימיו כי ישראל קדושים הם ואינם משמשים מטותיהם ביום כמאמר חז"ל (נדה י"ז.) וכראות דוד חשוקה וחמדה הזו, התאוה להיות לו כזה בבית המלך, שיהיה לו אש תבערת חשוקת חמדה עזה בלבת אש כזה לעבודת שמו יתברך, שהוא מקור כל התענוגים והחמדות. ולזה אמר (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד שתמיד היה לזכרון בין עיניו תשוקת אש בוערת התאוה הלז שהיה לו אז בכדי לעבוד עמה עבודת ה'.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:9:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:9:6)

**הראת** לדעת כמה וכמה גדול הוא לעבוד אדם בכוחות היצר הרע, שהוא גדול וחזק בריא כאולם בוערת כאש ולא יעכבנו ולא יעצרנו גשם ושלג וקור וחום מלגמור את אשר חפץ לעבירה, וכה יעשה למצוה. ולזה אמרה התורה להבעל תשובה שחזר ויעד לנשמתו אשר בקרבו והוא כבר היה בטעם העבירות וידע דרכי הנהגתן ונימוסן וכה יעשה לה' כמשפט הבנות ההם יעשה לה לנשמתה לטובתה והנאתה, ובזה הנערה באה אל בית המלך נתעלית ונתגדלת, (כי לוקטת בזה כל בירורי הניצוצות מהקליפות שהיו בהם ואפס כוחם וחיותם כי חיותם נלקח לה' יתברך לעבוד בו עבודת גבוה, והבן) והם נשברים ונופלין כדבר האמור, ואומר הכתוב.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:10:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:10:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:10:1)

**אם** אחרת יקח לו שארה כסותה וגו'. כי לצד חשיבת הבעל תשובה בעיני המקום ברוך הוא ברגע אחד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל במתק לשונו: (בהלכות תשובה פרק ז' הלכה ו' ז') וזה לשונו:: כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ מרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל וכו' צועק ואינו נענה וכו' ועושה מצוות וטורפין אותו בפניו וכו' והיום הוא מודבק בשכינה, צועק ונענה מיד ועושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ושמחה ולא עוד אלא שמתאוין להם וכו'. אפשר כי ימצא לו חן בעיניו יתברך להוסיף לו עוד נשמה אחרת ממקום הגבוה ביותר בכדי לסייעו לעבודה ברוב אהבה וחיבה ואורות המוחין והכל לפי התשובה שיעשה מקירות לבבו, ונשמה שהיא מעולם אחר גם העבודה ישונה באור המחשבה כי אין דעתו של זה כדעתו של זה, כי עבודתו יתברך אין סוף היא, ובכל יום תמיד נתחדש חיות חדש ומוחין אחרים וניצוצין אחרים בכל אדם הגם שנוסח התפילה והעבודה הכל אחד, מכל מקום מיום שנברא העולם לא היה יום אחד דומה לחבירו, אורות המוחין והניצוצין שמתבררין תמיד חדשים לבקרים לא ראי זה כראי זה. וגם במעשה גופא ישתנה מעשיהם של צדיקים מאחד לחבירו ושניהם עושים רצונו של מקום, וההשתנות מצד השתנות הנשמות שזו חושקת לעבודה זו יותר וזו לעבודה זו יותר, הגם שכולם עושים את כל התורה, מכל מקום בקצת יעשה מהם עיקר עבודתו ואחר יעשה עיקר משארי עבודות כנודע. ועל כן זה הבעל תשובה שישיג נשמה אחרת יותר גבוה ירצה תמיד לעסוק בסוד נשמתו הלזו, והראשונה לא יחשב בעיניו מלתת לה די סיפוקה הצריך לה, ולזה הזהירתו התורה אם אחרת יקח לו אף על פי כן שארה וכסותה ועונתה של הראשונה לא יגרע כי להיותה נשפלת עמו במדור הקליפות בעת חטאו פשיטא שראויה להיות עולה עמו, ושארה כסותה ועונתה שהם התורה והמצוות והתפילה השייך לה לא יגרע. ועתה אומר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:11:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:11:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:11:1)

**ואם** שלוש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם וגו'. פירוש שאם ח"ו לא יעשה אדם לנשמתו מכל שלושה אלה, שלא ייעדנה מתחילה, ואחר כך כשנשבית לא יפדנה, ומכל שכן שלא יחזור ללקחה להגביהה עוד במעלה מעלה לעשות לה כמשפט הבנות, והנה היא שבויה ונאסרה במאסר שאסורי המלך אסורים שם תחת יד הקליפות והחיצונים ואין לה מקום לנוס משם, אז גם בזה לא תשאר שם לעולם. ועל זה אמר הכתוב (ישעיה מ"ב, ח') וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, כי כבוד הוא הנשמה כמו שפרשו המפרשים בפסוק (תהלים ל', י"ג) למען יזמרך כבוד וגו'. ואחר, הוא בחינת הסטרא אחרא אל אחר, ולא יתן כבודו לאחר ח"ו להשאר שם, וגם ותהלתי לפסילים כי בהיות הנשמה שם הקב"ה שולח שם שפעו וברכתו אל הנשמה ונהנין ממנה החיצונים, והנה תהל"ה, כתב בכוונות הרב האר"י ז"ל (בתהלה לדוד) שעם הכולל הוא גימטריא אמת, ואמת רומז אל ההשפעה בסוד ראש תוך סוף כנודע, ולזה לא יתן תהלתו שהוא השפעתו לפסילים להחיצונים לעולם רק ואביט כי אין עוזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרועי וגו' (שם ס"ג, ה') שהקב"ה למען שמו יעשה ויצילה מפח יוקשה ויעלה אותה אצלו בחנם. וזה ויצאה חנם, חנם בלא מצוות הוא כמאמר חז"ל (ספרי מובא ברש"י במדבר י"א, ה' ובילקוט רמז תשל"ג) כי יוצאת מתוכן גם בלא מצוות כנאמר ותושע לי זרועי וגו'. אין כסף, כסף הוא מלשון בושת כמו הכסיפו פניו (פסחים מ"ח:) כלומר שלא יגיע לה בושת מהחיצונים שהיא שבויה תחת ידיהם לאמה שתשאר שם לעולם ח"ו, כי תצא מתחת ידיהם ולא תבויש מהם לעולם, רק חז"ל אמרו בזה (קידושין ג':) אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב, כי לאדון זה שהיא עתה תחת ידו בבחינת הקליפות לא תבויש כי תצא מהם, ואך יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב שבהגיעה לאביה מלך המלכים ברוך הוא מאוד ומאוד תבויש ותתביש שיצאה חנם בלא מצוות ועל מה זה באתה לעולם, הלא היה טוב לה אז מעתה בטרם ירידתה לעולם השפל בהנאתה מזיו כבודו רק שהיה בבחינת נהמא דכסופא, וירדה בשביל כן שתבוא מלאה מצוות שתהנה מיגיע כפיה ועתה שחזרה כך אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. ועוד יאמר אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב כי בצאתה ממקום הקליפות בחנם, הרי היא יוצאת ח"ו מטונפת ומזוהמת מבחינת הצואה ממש כי הלא הם צואה ממש הם כמו שמבואר בכוונות האר"י ז"ל (בכוונת אשר יצר) שנקיון הגוף הוא להפריד הקליפות מן הקדושה, ובודאי אין להגיד ואין לשער בזיונה וכיסופה מאביה כשתבוא לפניו מטונף בבגדים הצואים, והיא מוכרחת להזדכך ולהטהר בכמה מיני לבונים באור הגיהנם ובשאר דברים קשים ומרים בכדי שתוכל לבוא אל מקום שנלקחה משם, אשר על כן כל אדם יירא לנפשו שלא יגיע זאת אליו, ואלהי עולם ה' יציל את כל עמו ישראל מכזה וכזה שלא ייעול בכסופא קמיה לעלמא דאתי אמן ואמן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:12:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:12:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:12:1)

**מכה** איש ומת מות יומת וגו'. טעם מה שכפל לו המיתה נראה שהוא על פי מאמר הכתוב (שמואל-ב כ"א, א') אל שאול ואל בית הדמים וגו' כי התגבר חטא הגבעונים מה שהרג שאול כהני נוב שהיו מספיקים להם מים ומזון כו' כמאמר חז"ל (יבמות ע"ח:) ולא נתכפר לו עוונו עד שלקחו שבע נפשות מבניו והוקיעום לפני ה' (שם שם, ט'), ואז ותשקוט הארץ, לצד שהוא מן העבירות שבין אדם לחבירו ובזה אם אפילו יביא האדם כל אילי נביות שבעולם לא יכופר לו עד שירצה את חבירו, והגבעונים לא רצו למחול על דמיהם עד שהרגו שבעה אנשים מבני שאול וכו'. והנה חז"ל (בראשית רבה ט"ז, ו') אמרו בפסוק (בראשית ב', י"ז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתה לו מיתה לתולדותיו וכו', ולזה אמר כאן מכה איש ומת מות יומת מיתה לו מיתה לתולדותיו שלא יכופר לו כי אם במיתת בניו כמעשה דשאול, או שיתפייס חבירו בשארי פיוסים.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:12:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:12:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:12:2)

**או** אפשר שיאמר מות יומת מיתה בעולם הזה מיתה לעולם הבא כי לא יתכפר לו העוון הזה במיתת עצמו עד שירצה את חבירו ונמצא שגם לעולם הבא לא יוכל לבוא בעוון הזה אם לא שירצה את חבירו וימחול לו, ולכך גם להלן במכה אביו ואמו ומקללם נאמר מות יומת לפי שהכל מדברים שבין אדם לחבירו הן וישנו בכל הטעמים הנזכרים.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:12:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:12:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:12:3)

**ועתה** לך ראה אחי גודל חומר עוון הזה, כי הלא בארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש (יומא פ"ו.) הנה מיתה הוא קץ כל המחילה והסליחה אחר התשובה כאומרו (ישעיה כ"ב, י"ד) אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון וגו' ובדברים שבין אדם לחבירו הגם שנהרג הרוצח אינו מתכפר לו בדם שופכו לבד כי אם במחילת חבירו כי הלא מיתת שאול היה על שהמית את נוב עיר הכהנים וכמאמר חז"ל (ויקרא רבה כ"ו, ז') שאמר משה אל הקב"ה מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב השיב לו ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהם מקטרגים וכו' ובתוך מיתת הכהנים היו גם הגבעונים ולא הועיל לו מה שנהרג על ידי עוון הזה כשלא רצו למחול. ועל כן צריך להזהר מאוד ביותר ויותר בעוונות הללו לעשות או לגרום רעה לחבירו בכל דבר שבעולם אף קלה כמות שהיא כי שום תשובה אינו מועיל רק במחילת חבירו, ומי יודע בחבירו אם לב אבן לו ואינו רוצה למחול וכהגבעונים הללו שעשו רציחה כזו לתלות שבעת בני שאול המלך בחיר ה', ולו לא יכופר עד שיתרצה חבירו על כן מאוד צריך להזהר בזה, גם חז"ל (קידושין ל"ט:) החמירו מאוד בזה ואמרו כי בהיות המשקל בחציו חייב וחציו זכאי והיה בתוכן עבירה אחת מעבירות שבין אדם לחבירו הן מכרעת המשקל ונידון כרובא עבירות.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:14:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:14:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:14:1)

**וכי** יזיד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי וגו'. חז"ל אמרו (מכילתא מובא ברש"י ובילקוט רמז שכ"ו) מעם מזבחי אפילו היה כהן ורוצה לעבוד עבודה וכו', ולכאורה יפלא זה הלא כהן שהרג את הנפש אפיו בשוגג אסור לישא את כפיו כמו שאמרו (בברכות ל"ב: ובשולחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח סעיף ל"ה) וממילא שהוא פסול לעבודה שחמורה מנשיאת כפים הרבה ונמצא מאי מעליותא דכהן שרוצה לעבוד עבודה הלא הוא פסול לעבודה וכבר הקשו זה בתוספות (סנהדרין ל"ה: וביבמות ז'. עיין שם). ונראה לומר כי בדין רודף מיירי הכתוב, כי שנו רבותינו (סנהדרין ע"ג.) ואלו הן המצילין אותן בנפשן הרודף אחר חברו להרגו וכו' ופירש רש"י שמצילין אותן מן העבירה בנפשן שניתן רשות לכל אדם להורגן וכו' והוא חיוב על הרואה זה להציל הנהרג גם בנפש ההורג כמו שאמרו שם. והנה אפשר כאשר יקרה אדם גדול וחשוב ירוץ אחרי הקל שבקלים מרשעי ישראל להורגו במזיד ויראנו אדם אחר, יאמר הרואה כי מאי חזית דדם הנהרג סומק טפי וכו', כי למה זה אדחה נפש האדם גדול הזה מפני נפש הרשע, הלא טוב להיות רשע אחד נחסר בעולם מלהרוג אדם גדול במעלה, ולזה אמרה התורה וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה לא אמר ויהרגנו בערמה רק להורגו שהוא ירצה להרוג את חבירו במזיד אבל עדיין לא הרגו, לזה צותה התורה מעם מזבחי תקחנו למות שאפילו הוא כהן העובד עבודה והוא מעלת גדולתו וזה שנרדף מאתו אינו כהן והוא מקלי בני ישראל אף על פי כן תקחנו למות שמצוה על הרואה להציל את הנרדף בנפשו של רודף אף אם כהן הוא. ואפשר לזה אמר הכתוב (קהלת ג', ט"ו) והאלהים יבקש את נרדף וגו' כי כן מצינו כאן שצוה להרוג הרודף מפני הנרדף אף שהרודף הוא גדול וחשוב מן הנרדף הרי שאלהים יבקש את הנרדף. ולזה אמרו על זה, (בויקרא רבה כ"ז, ה') אפילו צדיק רודף ורשע נרדף אלהים יבקש הנרדף והוא רומז לדברינו ממש, כדבר האמור. וכן הוא אפילו בלי רדיפה בכלי ברזל להורגו רק הרודף את חבירו לעשות לו רעה בשארי דברים כמו הרוצה לקפח את פרנסת חבירו מפני שנאתו, או שהוא רוצה להכנס בהפרנסה הלז כאשר אנו רואין גם עתה בעוונותינו הרבים או שארי רעות שאחד רודף לעשות לחבירו, בזה אמרו אפילו צדיק רודף רשע אלהים יבקש את הנרדף, כי גם טובת הצדיק הוא זה להצילו מן העבירה, והבן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:26:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:26:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:26:1)

**וכי** יכה איש את עין עבדו וגו'. אפשר לרמז בזה, כי כבר כתבנו למעלה שהיצר הרע וכת דיליה הם החיצונים הרודפים להסית לאדם לכל מיני עבירות נקראים עבדים בבחינת (איכה ה', ח') עבדים משלו בנו, עיין שם. ונודע שגם בבחינת הקליפות נמצאים בחינת דכר ונוקבא ושניהם מסיתים לאדם ולאשתו ומחממין עמהם כידוע, והנה חז"ל אמרו (עיין רש"י במדבר ט"ו, ל"ט) עין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים וכו' ועוד אמרו (ירושלמי ברכות פרק א' הלכה ה') עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה וכו', ונמצא שכאשר יתגבר האדם בעצמו על אחת משתי אלה או שלא יראה בעינו שום דבר אשר לא יֵרָאֶה, כי ישמור עינו מכל וכל שלא להביט על דבר שבעולם כי אם ההכרח לו לעבודת שמו יתברך, וביותר ויותר כי לצד שתוגדל בלבו המורא והפחד מפני אימת הבורא ברוך הוא העומד תמיד עליו ורואה במעשיו, ובושתו ממנו תמיד עד שאי אפשר לו כלל לישא עיניו למעלה מפני המורא והבושה, ואף בלכתו בשווקים לא ישא עין למעלה להסתכל בכל הדברים הנמצאים שם מכל הרעות הנמצא בשווקים ויושבי קרנות, וביותר בצורות נאות מזכרים ונקבות להתאוות ולחמוד על ידיהם, ולא יסתכל יותר מארבע אמות אשר סביבו שהוא רשות היחיד רשות יחידו של עולם וממליכו עליו שלא לצאת מרשות היחיד לרשות הרבים המכונה אל בחינת הקליפות וכנודע, ומקדש את עיניו בקדושת בוראו שלא יראה בהם ערות דבר, ואז נכון לבו בטוח בה' מן העבירה, כי הלא העין רואה והלב חומד אבל אם לא יביט בעיניו מה יחמוד, וכבר אמרו ז"ל (סנהדרין מ"ה.) שאין היצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות וכו'. או שיראה להכניע ולשבר תאות לבבו שלא יחמוד ויתאוה לכל הבלי הבליו כי ימאס ויבזה בלבו כל התאוות והרהורים רעים בבזיון אמיתי, כי הלא כל התאוות מעשה בהמה המה וכמאמרם ז"ל (חגיגה ט"ז.) שלושה דברים דומה לבהמה אוכל ושותה וכו' ואיך אדם בעל שכל יתאוה למה שהבהמה מתאוית הלא לקלון הוא לו, וכבר דברנו במקום אחר בבזיון ומיאוס כל התאוות, כי הלא תאות המשגל הוא הגדול והחזק שבכל התאוות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח) וזה לשונו:: אין לך דבר בכל התורה שקשה לפרוש ממנו כמו בעריות וביאות האסורות וכו', והנך רואה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב.) תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין וכו' ואם כזה במובחר התאוות מה יענה עוד בהגרועות. וכבר נודע בענין האכילה שמתאוה אדם אליה ביותר ומבואר בשל"ה (באות ק' קדושה) שבה נכלל כל התאוות לצד שחיותו של אדם כולו על ידי אכילה הוא, מה מאוס ומבוזה כל המאכלים אחרי צאתם מן האדם הלא צא תאמר לו ומוסרח עד שילאה האדם להריח אליו, ונמצא איך יתאוה לדבר מאוס כזה, וצריך לעשות באמת כל התאוות רק כמי שכפאו שד בדוחק גדול לצד מצות הבורא בכדי לברר הניצוצות מהם כאשר כתבנו מזה במקום אחר. ונמצא כאשר יהיה זאת באמת בלב האדם ולא יהיה לבו חומד לכל התאוות הללו הרי גם הוא נכון לבו בטוח שלא יבוא לידי חטא, כי אף אם יראה בעיניו אם לא יחמוד לבבו אליהן מה בזה. וזה אומרו כאן וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו, שיכה את העין השייך אל היצר הרע לו ולנוקבא דיליה הנקרא אמה כי אם הוא עבד היא אמה שיקדש את עינו בקדושה דמאריה וישמור את העין שלא לעשות בה דבר כי אם דבר הנוגע לה' לא יותר, ושחתה, שישחיתה לגמרי שכבר הוא נזהר ונשמר בשמירת העין למאוד וכבקשת דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט, ל"ז) העבר עיני מראות שוא וגו' אז הנה לחפשי ישלחנו תחת עינו שמשלח את עבדו הוא היצר הרע חפשי מאתו ולא יעבוד לו עוד, כי כבר נכון לבו בטוח שלא יבא לגירוי יצר הרע וכת דיליה, כיון שהעין אינו רואה ממילא הלב לא יחמוד וכלי מעשה לא יגמרו. ולזה אמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:27:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:27:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:27:1)

**ואם** שן עבדו או שן אמתו יפיל. שן הוא המכונה לתאות אכילה, וכמו שנמנה בארבע אבות נזיקין (בריש בבא קמא המבעה שהוא השן) וכבר כתבנו בשם השל"ה הקדוש (אות ק' קדושה) כי באכילה נכלל כל התאוות כי כל חיות האדם הוא ממנו, וכשיכניע האדם את תאות אכילתו ממילא בנקל יכניע שארי תאוות, ולזה ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, שיפיל את שנו ויכניע את תאותו תאות האכילה מכל וכל ואז ממילא בנקל יהיה לו להכניע כל התאוות, ועל כן לחפשי ישלחנו תחת שנו שלא יעבוד אתו היצר הרע כי ילך לו מארצו חפשי מאתו תחת שנו לבד במה שהכניע תאות האכילה כי אין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה כמבואר בזוה"ק (תרומה קנ"ד:) וכשלא יתאוה באכילה ממילא לא יתגבר בו עוד היצר הרע להסיתו לדברים אשר לא כן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:33:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:33:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:33:1)

**וכי** יפתח איש בור וגו'. נראה שבא הכתוב לרמז על פתיחת הבור הראשון בעולם, הוא הבור המעותד לכל אדם ליפול שם במותו, ופתיחתו בראשון וראשונה הוא האדם אדם הראשון שבחטאו גרם מיתה לכל באי עולם ופתח את הבור ולא כסהו, ועדיין פיו פתוח ועומד לקבל היורדים לתוכו, או כי יכרה איש בור, הוא, עד הנה אדם החוטא ומרבה עבירות בעולם הנה הוא כורה את הבור עוד ועוד, כי מרבה כוחות הטומאה והחיצונים בעולם והם המתאוין ורודפין להפיל את האדם בבורו בור שחת, כדי שיהנו מאתו במותו בשליטתם על נשמתו עבור עבירות שבידו ונפל שמה שור או חמור רומז על הנשמות הפורחין מן האילן הידוע עץ החיים הנרמז בחמור על שם (בראשית מ"ט, י"ד) יששכר חמור גרם שהוא התורה הנקראת עץ חיים ומשם באין עד בחינת היסוד בחינת יוסף הנקרא שור כי בכור שורו הדר לו ומשם באין לעולמות שלמטה כידוע ליודעים.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:34:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 21:34:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/21:34:1)

**בעל** הבור ישלם. כלומר זה שפתחו בראשונה או שכרהו אחר כך הוא מוכרח לשלם הנזק כלומר שהוא מוכרח לעשות תשובה שלימה על עוונותיו להשיב את הגזילה אשר גזל, וליחד את אשר הפריד (וכן הוא האמת שאדם הראשון עשה תשובה גדולה וישב בתענית מאה ושלושים שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו וכו' כמאמר חז"ל (עירובין י"ח:) וכן כל אדם מוכרח לעשות תשובה לבסוף לתקן את אשר עיוות) ואז אומר הכתוב כסף ישיב לבעליו הנשמה נקראת כסף מפני שהיא כוספת וחומדת לבית אביה מקור מקום מחצבתה, והיא תיכף במות האדם תשוב לבעליה מקור מקומה למעלה, וקאי על בעל הבור, שהוא משלם בכח תשובתו שכסף ישיב לבעליו, שלא תוחלט הנשמה ח"ו אצל הקליפות והרע על ידי רוב העוונות, כי על ידי התשובה היא חוזרת תיכף אחר מיתה לבעליה, ואמנם הגוף הנגוף הוא המת הודאי המונח בקרקע עולם. וחשך ישפהו. ואולם גם זה לא לנצח יהיה כי יבא עת קץ שגם הגוף יעמוד להודות לשם ה', ולזה אמר והמת יהיה לו כלומר גם הגוף המת יבוא עת שיהיה לו כלומר לבעליו הנזכר שכסף ישיב לבעליו תיכף, והמת יהיה לו לאחר זמן, שזה קץ כל מקוה ותכלית כל תוחלת וסוף כל השמחות, והבן.