## Be'er Mayim Chaim, Exodus

###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:2:1)

**אם** זרחה השמש עליו דמים לו וגו'. נראה לרמז בכתוב הזה, על פי מה שהארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש הח' ענף ב') בביאור פסוק (קהלת א', ג') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, כי הנה זה תכלית עבודת האדם ומדריגתו הנבחרת, אם עיני שכל לו להבין, אשר צדקה וחסד גדול וחיבה יתרה נודעת לו ממלך מלכי המלכים ברוך הוא, במה שבחר אותו להיות עומד ומשרת לפניו כל הימים, ואין מדריגה מעולה מזה, כדרך מלך בשר ודם אשר יפגע לפעמים באדם אחד בזוי ונבזה ושפל חסר לחם מוכה ומעונה, וצוהו לעשות לו איזה שירות כמו להגביה לו האבן טוב שנפל מידו לארץ או שאר עבודה, בודאי אי אפשר לבאר בספר גודל הזירוז והשמחה עצומה והאהבה רבה שיהיה לאדם הלז בעת העבודה והשירות הזה ועם כל זה באימה ופחד כי עומד לפני המלך, ומכל שכן דכל שכן אם יצוה המלך לאיש השפל הזה להכתיר אותו בכתר המלוכה להשים כתר מלכות בראשו, מה מאוד יחרד וילפת וישמח וירוה ויתענג וישביע ויתאוה ויחמוד וישתוקק ויצפה לדבר הזה לקחת את כתר המלוכה בידו ולהכתיר בו את מלכו, ומה מאוד יגדל בלבבו אהבת המלך בתשוקה נפלאה בחמדה עזה, על אשר הניח המלך את כל שרי המלוכה העומדים לפניו מלובשים רקמה ושני ומוכתרים בכתרי כתרים מזהב וכסף ואבנים טובות אשר זיו אורם מבהיק ומאיר ומפיק נוגה לכל עבר ועבר ומחוכמים בכל מיני חכמה ומדע, וזיו הדרת פניהם מאיר ומופיע כזיו ברקים המשתלחים והוא הניח את כל אלה ויצוהו שהוא ילביש לו כתר מלכותו ודאי ודאי אם היה יכול היה ממציא נפשו ורוחו ונשמתו מול מלכו במה שבחר בו ועשה לו את הכבוד הזה לעין כל, והיה מוסר עצמו עם כל אבריו וגידיו לאהבת המלך על אשר זיכהו בזה, כידוע מעט להעומדים בחצר המלוכה. ואם במלך בשר ודם כן, שהוא עפר ואפר טפה סרוחה וכו', מכל שכן דכל שכן עד אין שיעור וערך במלך מלכי המלכים ברוך הוא וברוך שמו, אשר אומץ תהלתו באלף אלפי אלפים רבוא רבבות כתות כתות מלאכי השרת אשר זיו אורם והדר יקר תפארתם והבהקת חינם ורוב גודלם אין שיעור וערך, והקב"ה הניח כל אלה ואבה תהלה ועבודה מבשר ודם חסר שכל רימה ותולעה וכל שאר הפחיתות המצוין אצלו, וצוה להם להגביה לו האבן טוב שנפל מידו לארץ המה הניצוצות הקדושים אשר בכל הדברים הגשמיים שבעולם מדומם צומח חי מדבר, שהאדם צריך לבררם מהכל באמצעות האכילה ושתיה ושארי תענוגות בני אדם, ובאופן שלא יעשה בהם דבר כי אם בשביל זה לא עבור תאותו וחמדו וצוה לעובדו בתורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים, שכולם הם כתרי כתרים למלך הכבוד ברוך הוא וברוך שמו כמו שאמרו חז"ל (בחגיגה י"ג: ובתוספות שם ובשמות רבה כ"א, ד' ובזה"ק בשלח נ"ח.) ועיין שם שהאריכו איך שמלאכי מעלה הגדולים הנוראים נוטלין אותן ועושין אותן עטרות וכתרים למלך הכבוד ברוך הוא. ומה יענה האדם קרוץ מחומר אם ישים זאת על לבו שמלך המלכים ברוך הוא וברוך שמו צוהו להכתיר אותו בכתר המלוכה כביכול על ידי תפילתו ומעשים טובים שלו, הלא ודאי רוחו ונשמתו אליו יאסוף באהבה ושמחה רבה ועצומה בעת הכבוד הגדול הזה שזיכהו בכך ולא נתן כביכול ברוך הוא העבודה הזאת לשום מלאך ושרף ואופנים וחיות הקודש כי אם אותו שבחר בו לעמוד לפניו לשרתו ולברך בשמו, ודאי יפול על פניו מרוב השמחה והאהבה והאימה והיראה. ולזה אמר דוד (תהלים כ"ה, א') אליך ה' נפשי אשא, פירוש מה אתן לך בשביל שאני אליך ה', אין לי בביתי נכבד מנפשי והרי היא נתונה לך בעד זה, ועיין שם כי הארכנו בבחינה זו בדברים נפלאים בעזרת ה', והוא כעין שכתוב תלמידי רבינו יונה והרא"ש (במסכת ברכות פ"ג) פירוש נוסח ברכת מודים דרבנן, שמסיימין על שאנו מודים לך ברוך אל ההודאות שהוא על מה שאתה זכיתנו וכבדתנו בזאת שנזכה להודות לך, על זה ברוך אל ההודאות שאנו מודים ומברכין אותך על גודל החן והחסד והטובה רבה שעשית עמנו בזה שאנחנו מודים ומשתחוים לך ומברכין אותך וכו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:2:2)

**וזו** היא בחינת דרגת עבודת השמש המאיר על הארץ שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"א:) מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב אמר רבי כדי ליתן שלום לקונה שנאמר (נחמיה ט', ו') וצבא השמים לך משתחוים וכו', ופירש רש"י כדי ליתן שלום לקונה להקב"ה שהשכינה במערב וכיון שמגעת עד מערב הולכת ומשתחוית לפני בוראה וכן אמרו חז"ל (בילקוט רמז ת"ו) בפסוק (שמות ל"ד, כ"ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' מנין היה משה יודע אימתי יום ואימתי לילה כשהיה רואה גלגל חמה בא וכורע לפני המקום היה יודע שהוא לילה ופירשו המפרשים שם ענין השתחויה הלז שהוא לתת שבח יקר וגדולה לשכינה על שזכתה לעשות שליחות המקום היום, ועל ענין זה אמרו חז"ל (בבא בתרא ע"ה.) פני משה כפני חמה כי משה רבינו זכה לבחינה זו, שכל כך היה חביב וחשוב וחשוק עליו עבודת שמו יתברך עד שהיה מוכן למסור לה' נפשו ורוחו ונשמתו בכל רגע ורגע על שזכה לעשות שליחתו אף פעם אחד בכל ימי חייו, וממילא שלא היה כבד עליו ח"ו עבודת ה', מלרפות מהעבודה אף רגע כמימריה בכל ימי חייו, ואדרבה בכל רגע ורגע יוסיף אומץ טהר ידים בזירוז עצום וחשוקה וחמדה ואהבה יתירה לעבוד עוד ולעבוד עוד ולהיות בעיניו חביב וחשוב רגע עבודה יותר יותר הרבה עד אין שיעור מכל הון יקר נמצא ומלוכת כל העולם או אפילו כל תענוג עולם הבא אשר זה תכלית הטוב לא היה חשוב כלל בעיניו נגד רגע אחת עבודה במה שבחר אותו אלהים הגדול והנורא להיות עבד לו לשמשו ולברך בשמו ולהזכירו ולישא את שמותיו על שפתיו, מה שלפי השכל לא היה ראוי לזה שום נברא בעולם לולי רוב רחמים וחסדים וטוב בורא עולם ה' שהנחיל נחלה הזאת לעמו ישראל להזכיר שמו וליחדו בכל יום תמיד פעמים, ואילו כל הימים דיו, ואגמים קולמסין, ודאי אין להעריך ולהאריך בדבר זה מה שהיה מגיע מאיש הישראלי לתת לבורא עולם בעד עבודה הנפלאה החשובה החביבה הזו, ולזה אמר (קהלת א', ג') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, כלומר אם יהיה כל עמלו בתורה ובמצוות שלא כפי בחינת השמש הנזכרת רק תחתיה למטה ממדרגתה, שלא יהיה מודה ומשתחוה לה' על אשר קדשהו במצוותיו ונתן את כתרו בידו להכתיר אותו כביכול בכתר מלכות, הנה מה יתרון לו בכל עמלו כיון שאינו על צד היותר שלם ואמיתי שיהיה נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם באמת באהבה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:2:3)

**וביארנו** בזה שם מאמר חז"ל (שמות רבה מ"ה, ו') בפסוק (שמות ל"ג, י"ט) וחנותי את אשר אחון וזה לשונם: באותה שעה הראה הקב"ה למשה את כל האוצרות של מתן שכר וכו' והוא אומר האוצר הזה של מגדלי יתומים וכו' וכן כל אוצר ואוצר, ואחר כך ראה אוצר גדול אמר האוצר של מי הוא אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה וכו' עד כאן. והוא פלאי, כי הלא ידוע מאמרם ז"ל (בבא קמא נ'.) כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו ועוד כי אתגורי אתגר זה שאין לו וחז"ל אמרו (עבודה זרה ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ולדבריהם נהפוך שטוב שלא לטרוח ולהכין ויהנה מאוצר הגדול.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:2:4)

**ואכן,** כי הנה זה העובד תחת השמש שאינו מבין שמחויב עוד למסור נפשו על זכותו בעבודה, ונדמה לו שהוא עובד כדרך העבדים אצל הבעלי בתים שמקבלים פרס מאת אדוניהם, והנה הקב"ה הטוב ומיטיב ודאי שישלם גם לזה שנדמה לו כן, כיון שעל כל פנים הוא עובדו כאשר צוהו כדרך העבד אל אדוניו, וזה נקרא מי שיש לו משלו, כי סבור בדעתו שמגיע לו שכר חלף עבודתו שעבד למלך הכבוד, ולמול זה אומר הקב"ה מי שיש לו משכרו אני נותן לו, כי איני מקפח שכר כל בריה, ומשכרו המגיע לו לפי ערך עבודתו אם מעט ואם הרבה אשלם לו כידי הטובה, אבל מי שאין לו משלו, כלומר אף על פי שעשה מצוות ומעשים טובים לרוב ואף על פי כן אין לו כלום כי יודע בנפשו שאדרבה אם היה בכוחו לתת את עצמו כולו בעבור שזכה בעבודה היה נותן, ומכל שכן שלא יעלה במחשבתו שמגיע לו לשלם איזה שכר בעד עבודה, כי יקרה בעיניו העבודה למאוד עד אשר היה נותן נפשו עליה, על זה אמר הקב"ה אני נותן לו מאוצר הגדול הזה, כי הנה מכבדי אכבד כיון שדעתו יפה כל כך ומכיר עבודתי השלימה ויקר אני בעיניו עד שמתחייב עוד נפשו אלי, בעבור זה אחוננו חנם מאוצר המוכן בזבולי.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:2:5)

**וזה** שאמר הכתוב כאן אם זרחה השמש עליו, פירוש אם האיר עליו בחינת מאור עבודת השמש להבין אשר עוד צריך להודות לאל הכבוד לאשר זיכהו בעבודה, אז דמים לו שמחויב להמציא דמו ונפשו ורוחו ונשמתו לאלהי עולם ה' אשר בחר בו לשרתו ולברך בשמו ולמסור לו נפשו עבור זה, והקב"ה שלם ישלם פירוש שישלם לו בתשלומי כפל מאוצר הגדול מתנות חנם המוכן לצדיקים גמורים שאינם מבקשים מהקב"ה כי אם מתנת חנם אף על פי שיש להם לתלות במעשיהם הטובים כמאמר חז"ל (ספרי מובא ברש"י ריש ואתחנן), ואמנם שיודעים כי על מעשיהם הטובים אדרבה צריכים הם עוד לשלם ועל כן אינם מבקשים כי אם מתנת חנם, והקב"ה חוננם חנם מאוצר הגדול.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:2:6)

**ואפשר** זה פירוש הכתוב (מלאכי ג', כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, כי חז"ל אמרו (אבות א', ג') אל תהיו כעבדים וכו' אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם, כי אפילו זה העובד שלא על מנת לקבל פרס כי יודע יקרת עבודה הזו שמחויב לעשות אותה בשמחה ובחנם, אבל נדמה לו בנפשו כי הוא הראוי לאותו איצטלא ודי לו מאוד בעבודתו במה שהוא עובד עבודה כזו, ויוצא בזה עבודת מלכו, גם זה אינו על בחינה השלימה וגם בזה לא בחר ה' להיות חשוב לפניו עשייה זו כראוי למלך הכבוד, כי אם בבחינה אשר הזכרנו שיהיה מוסר נפשו לה' באמת ובאהבה על אשר זכה לעבוד העבודה, ויהיה תמיד ירא וחרד במה אקדם לה' אכף לאלהי מרום להודות לו על אשר זיכני בעבודה הזו מה שאינני ראוי לה בשום אופן, ועל כן כאשר עובד העבודה עושהו באימה ויראה ופחד כי יודע שאינו מגיע לזה לולי רחמי ה' וחסדיו, מה שאין כן הללו הנזכרים למעלה אף שיקר בעיניהם העבודה מכל מקום כיון שנדמה להם שראוים המה להעבודה אינם עושים אותה באימה ויראה, ולא בחר ה' בזה לעבודה השלימה. ולזה אמר אלא הוו כמשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם, שנוסף להעבודה שלא על מנת לקבל פרס יהיה עוד מורא שמים עליכם בעת העבודה לומר וכי אני נבזה ושפל רוח ראוי לעבודה היקרה הגדולה והחשובה כזו, ותהיו תמיד יראים ומתפחדים אחר כל עשיית המצוה במה נודה ונעבוד את ה' אלהינו על שעשה עמנו הזכות הגדול וכו' לכבד אותנו בכבוד הזה להכתירו בכתר המלוכה מה שלא זכו לזה כל מלאכי מעלה ושרפי קודש כנאמר, וכבחינת השמש שהזכרנו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:2:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:2:7)

**ולזה** אמר וזרחה לכם יראי שמי אלו היראים משמי, לומר במה נודה לשמו על אשר זיכה אותנו בהזכרת שמו הגדול והקדוש וכדומה בכל המצות שלו, שמש צדקה ומרפא בכנפיה, לפי שהם עובדים עבודת השמש, והיה זה שכרם שיאיר עליהם שמש צדקה ומרפא בכנפיה הרומז על התעדנות מראות זיו השכינה בהתגלות לעין כל בלתי לבוש, וכל אחד יאמר (ישעיה כ"ה, ט') הנה אלהינו זה קוינו לו, ומטיילין ביה חינגא לבהדי דשכינתא אשר תשוקה הזו ודאי אי אפשר לבאר בספר אף לא להעריך במחשבה בעודנו בגוף העכור, ועין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (שם ס"ד, ג'), והוא בחינת הוצאת חמה מנרתקה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ג'.) שצדיקים מתרפאין בה ומתעדנין בה ולמדוהו מכתוב הזה שמש צדקה וגו' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו להתחמם תחת אורו וזיוו לעד ולעולמי עולמים להיות נחת רוח לפניו שכך מיטיב לבריותיו, ולהתעדן כאשר יאיר אור פניו אתנו סלה אמן ואמן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:1)

**כי** יבער איש שדה או כרם וגו'. הנראה ברמז הכתוב הזה על פי אשר כתבנו במקום אחר על פסוק (בראשית כ"ד, ס"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה וגו', כי נודע אשר כמה וכמה בחינות יש בנשמות בני אדם, ובכלל הם נחלקים לשנים, האחד הוא הנשמות הבאין מבחינת קין בן אדם הראשון והם הנשמות שהם משורש הגבורות, והחיצונים והקליפות הם קרובים אליהם כי כל בחינת אחיזתם אינו אלא רק בגבורות, כי בחסד אין שום שליטה מהם לצד שדרכו להיטיב לרעים ולטובים, ואיך יאחזו באיזה בחינה להרע לה אם הקב"ה מיטיב עמה בחסדו. ואך בשורש הגבורות ששם דנין העולם אם ראוי או אינו ראוי שמה הרגיעה שידה לאחיזת הקליפות באינו ראוי. והשנית הם הנשמות הבאין מבחינת הבל הנמשכין מסטרא דטוב וחסד, והחיצונים רחוקים מהם ואינן נאחזין בהם. ואכן כי הם כלולים זה מזה שנשמות הגבורות כלולין גם מחסדים וכן להיפך רק שזה שורשו מגבורה ועיקרו הוא זה רק שחסדים כלולים בו, וזה שורשו שורש החסדים רק הגבורות כלולין בו. ועל כן הנה אלה הנשמות הבאים משורש החסדים בנקל להם עבודת בוראם מצד שאחיזת החיצונים רחוק מהם שהם הם עיקרי המסיתין לאדם להתאוות ולרדוף אחרי תאות עולם הזה שמזה באין כל הרעות, אך על כל פנים הם בעלי בחירה וקצת בעלי תאוה מפני שורש הגבורות שנכללין קצת בהם, ואך מעט מזעיר הוא ובקל יוכלו לכבוש תאותם ולהכניעם ולהתקדש בקדושת הקב"ה ביראתו ותורתו. ואלו הנשמות הנמשכין משורש הגבורות, להם קשה קצת העבודה מפני הקליפות העומדים באחוריים ונאחזין שם והם השרשים המוכנים לכל הרעות, ואך על כל פנים בידם לעבור על הכל מפני כח החסדים הכלולין בהם והמה מתגברים על בחינת הקליפה העומדת להם באחוריים ומתבררין ועובדים עבודה גדולה מאוד בנחת ובשמחה והמה חשובין לפני ה' יתברך מאוד עד שלעתיד יהיה הבכורה בהם והם יעבדו בבית המקדש כמו שאיתא בדברי מרן הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה ליקוטי יחזקאל ושאר מקומות) אשר על כן יצחק אבינו שהיה שורשו שורש הגבורות פחד יצחק בחינת שמאלא דקדושה הוצרך לתקן תמיד בתיקון יפה בחינת השדה הידוע (בכוונת קבלת שבת בשדה) והוא כי החיצונים נאחזין באותיות ק"ר שבאל"ף בי"ת כמו שאיתא בהקדמת הזוה"ק (ב':) העולה שי"ן, והמה עולים תמיד כקוף בפני אדם אחרי הקדושה ורוצים לחטוף את השי"ן שהיא בקדושה אצלם שיהיה נעשה תיבת שקר והוא חיותם והשפעתם, והתיקון לזה הוא בחינת השדה המבואר שם שנעשה משקר שדה כי מרגל הקוף התחתון הימני נעשה נקודה בראש הריש בצידה הימנית להעשות כמין דל"ת, ומהקו"ף לא נשאר רק הדל"ת ונעשה בחינת שדה שהוא שדה חקל תפוחין המוכן לזריעה ולהצמיח כל טוב וברכה, והכל כשהשי"ן נשמרת מאחיזת החיצונים אז נעשה מק"ר ד"ה ומצטרפין אל השי"ן ונעשה שדה. ועל כן יצחק למען שורשו שהיה בחינת נשמתו קרובה אליהם, והיה ירא תמיד שלא יאחזו בו החיצונים ח"ו בשמץ מנהו, היה תמיד מתקן בחינת תיקון השדה הלזה לגרש החיצונים ולהפרידם מן הקדושה שלא יתאחזו ח"ו בשורש נשמתו קצת, ובפרט בכל מנחת ערב שאז הוא התגברות הדינים בעולם ואז הוא עת שליטתן, ועשה בכל יום ביומו תיקון שדה הזה שלא יגעו בכל בחינת הקדושה כלל ונשמתו יהיה נקי ומנוקה, וזה ויצא יצחק לשוח בשדה ואמרו חז"ל (ברכות כ"ו:) שתיקן תפילת מנחה, ואך למה דווקא בשדה ולא בבית ולא מצינו באברהם ויעקב שהתפללו בשדה, ואמנם הוא התפלל תפילתו בכדי לתקן בחינת השדה הזה (כי כל התפילות הם תיקונים הללו ליחד השכינה ולהפריד הקליפה מהם כנודע) לשמור את השי"ן דקדושה שלא יטלו אותה החיצונים ח"ו, ואפשר על כן אנו אומרים בקבלת שבת בשדה בתחילה תיכף ה'בו ל'ה' ב'ני אלים שהוא ראשי תיבות הב"ל (כמו שמבואר בכוונות) לתקן את בחינת השדה דקדושה לבד בחינת הבל שלא יתאחזו שם החיצונים להיות כלולין מגבורות כנזכר. אבל בחינת שורש קין אינו מנוקה עד אחר גמר כל התיקון המסיים נ'אוה ק'ודש ה' שהוא ראשי תיבות נקי אותיות קין לרמז על נקיון בחינת קין בשורש הגבורות שנפרד הקליפה מן הקדושה, והקדושה נתעלת בקדושת שבת הכל כידוע.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:2)

**ואמנם** כי כאשר יוגברו עוונות בני אדם למאוד, אז ח"ו הקליפה יורש מקום הקדושה ונעשה אצלה בחינת שדה חלילה וזה בחינת עשו איש שדה והוא שדה אדום החרוב ושממה מאין יושב בבחינת מדבר. ואפילו אם לא ירבה האדם עבירות כל כך רק שיתמשך הרבה אחר התאוה והחמדה בתאות עולם הזה לכל מיני תאוותיו, הן הנכנסים לגוף כמו המשגל והאכילה והרחיצה וכדומה, והן מה שחוץ לגוף כמו תאות הממון והכבוד והנצחון וכדומה, והן כל מיני תאוות, ידוע שנמשכין משורש הסטרא אחרא שורש הרע. כי הנה בחינת הקדושה אינו אלא עבודת שמו יתברך ואפילו בכל הדברים החיצונים, כולם לא נבראו ואסור לאדם לעשותן ולהרהר בהם כי אם מה שנצרך לעבודת שמו יתברך כמו המשגל להוליד תולדות או לעונה האמורה בתורה ולא יותר וזאת שיעשנה רק בשביל שהוא יתברך צונו בכך ולא למלאות תאותו, אדרבה ימעט תאותו שם בכל כוחו, וכן באכילה ובכל הדברים החיצונים כאשר כתבנו מזה במקום אחר ולא נכפיל.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:3)

**ואכן,** כל מה שהוא חוץ הנוגע לעבודתו יתברך הרי הוא סטרא אחרא ממש כשמה סטרא אחרא כלומר צד אחר שאינו לה', כי אפילו הרהור מה, אם הוא לתאוותו לבד שלא בכוונה לשם בוראו שורה עליו הסטרא אחרא כי הוא אינו לה' ולא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים כמאמר חז"ל (רש"י פסוק (בראשית כ"ה, כ"ג) ולאום מלאום יאמץ (על פי פסחים מ"ב:)) כי מיד כשישנו דבר מה באדם שהיא חריבה מקדושת ה' שאינו נוגע לכבודו יתברך, הרי תיכף נתמלאה שם צור שהוא הסטרא אחרא. ולך ראה מה שכתב מרן קדוש אלקים הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשת בלק פסוק (כ"ג, ד') ויקר אלהים וגו') שדיבור אחד לבטלה מה שידבר האדם שלא בכוונת אמת לה' הוא חמור מקרי ממוציא זרע לבטלה עיין שם, ועל כן בהיות האדם הולך אחרי תאותו לעשות מה שלבו חפץ להנאתו, הרי הוא עומד בשדה אחר, כי אם אינו בשדה אשר ברכו ה', ממילא עומד בשדה אחר והוא מבחינת אל אחר שאמרו חז"ל (בשבת ק"ה:) המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כלים וכו' יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לך עשה כך ואחר כך אומר לו לך עבוד עבודה זרה והוא הולך ועובדה, מאי קראה (תהלים פ"א, י') לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע וכו' עד כאן. וכן הוא בזוה"ק (אמור ק"ו:) עיין שם. הרי שהשוו חכמינו קלי קלות לחמור שבחמורות שהמשבר כלים בכעסו יהא כעובד עבודה זרה, והכל כי אם האדם עושה דבר שאין בו אלא תאותו בלבד, כי הרי מקלקל כלים הוא רק שעושה כן למלאות תאותו לגמור את כעסו הרי הוא מגדל ומרבה בתוכו בחינת הסטרא אחרא והיצר הרע שהם שורש התאוה והרע, ועל ידי כן ממילא מן הקל הזה יבא לחמור שבחמורות כמאמר הכתוב (ישעיה ה', י"ח) הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. כלומר שמושכין העוון בחבלי שוא שהוא דבר הקל כי הרי בהיתר הוא עוסק ואך שעושהו שלא בכוונת אמת לעבודת שמו כי אם בשביל תאותו, אבל על ידי זה וכעבות העגלה חטאה שאחר כך נעשין עוונותיו עב וגדול מפני שהיצר הרע ימשכנו מיום אל יום יותר ויותר, והנך רואה שחז"ל קראוהו אל זר אל נכר, הרי שהנמשך אחר תאותו נקרא ח"ו משתחוה לאל אחר, כי מיד שהוא נמשך אחרי התאוה הרי הוא הנכנע אליה ומשתחוה לה לצד שרצונו בה ונמשך אחריה והרי הוא עומד בשדה אחר ברשות הרבים לא ברשות היחיד רשות יחודו של עולם. וביותר צריך הכתוב להזהיר בתאות האכילה והמשגל לצד שהוא דבר המצוי ביותר והאדם מוכרח לתאוה זו כי על הלחם יחיה האדם הן האכילה שבלחם והן המשגל שנקרא לחם על דרך (בראשית ל"ט, ו') כי אם הלחם אשר הוא אוכל שהאדם מוכרח להעמיד תולדות כי לא לתוהו בראה וכל חיותו מזה, שעל כן מבואר בזוה"ק (תרומה קנ"ד:) שאין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה וכו' לצד שהאדם תמיד אצל תאוה זו, וכן בתאות המשגל הרי כתב הרמב"ם ז"ל (סוף הלכות איסורי ביאה) שאין דבר קשה בכל התורה לפרוש ממנה כמו העריות וביאות האסורות. והרד"ק ז"ל כתב בפסוק (תהלים נ"א, ז') הן בעוון חוללתי כי לצד שהאדם נברא בכח תאוה הזאת לכך הוא עלול לזה ביותר, וכשאדם זוכה להכניע תאוות האלו בלבו ממילא יקל לו להכניע כל התאוות, ועינינו תראינה כי כאשר האדם לא יאכל יום או יומים לא יתאוה כלל לשארי תאות הזמן כל כך, מה שאין כן אחרי אכלו ושתה אז מתגאה לבו ומתאוה לכל הבלי עולם הזה. ועל כן כשיעבור האדם מתאות האכילה ממילא יכבוש תאוותיו כולם בנקל, וגם בתאות המשגל כתב הרד"ק ז"ל שם כשיכניע תאוה זו יקל לו להכניע שאר התאוות לצד שנברא בכח תאוה הזו על כן היא העיקרית בכל התאוות.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:4)

**והנה** השכינה הקדושה נקראת כרם כמו שאיתא בזוה"ק (בראשית צ"ו.) והוא בסוד הכתוב (שיר השירים ח', י"א) כרם היה לשלמה, והוא מטעם כי כר"ם הוא מספר עשר פעמים שם הוי"ה ורומז לכנסת ישראל בעת הזיווג שמקבלת ה' חסדים וה' גבורות כנודע.ולזה אמר הכתוב (ישעיה ה', ז') כי כרם ה' צבאות בית ישראל, כלומר כי הכרם של ה' צבאות אינו תלוי כי אם בבית ישראל שהם המתקנים הכרם לעבדה ולשמרה לעבדה במצוות עשה שהם הנטעים והאילנות המגדלין ענבי הכרם, והוא רמז אל הברכות והאורות היורדין לתוכה מאור אין סוף ברוך הוא, ולשמרה במצוות לא תעשה מכל דבר המזיק שלא יגע בה ערל וטמא וח"ו אם ישראל אינם כראוי אז הם כקוצים שמכלים הכרם וְיְקַו לעשות ענבים ויעש באושים (שם שם, ב').


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:5)

**ולזה** יאמר הכתוב כאן כי יבער איש שדה או כרם, כי רש"י ז"ל פירש כאן כי יבער וגו' לשון בהמה הוא כמו (במדבר כ', ד') אנחנו ובעירנו והוא שיוליך בהמותיו בשדה וכרם של חבירו ויזיק אותו באחת משתי אלו או בשלוח בעירה וגו' והוא נזקי הרגל, או ובער וגו' והוא נזקי השן האוכלת ומבערת וכו' עד כאן. והכל רומז לדברינו הנזכרים, אם האדם יוליך בהמותיו פירוש תאוות נפש הבהמיות שכל התאוות מנפש הבהמיות באין לפי שכולם מעשה בהמה הן מדברים שאדם דומה לבהמה ויזיק שדה או כרם והוא שדה וכרם הנזכר שיקלקל תיקון שדה אשר בקדושה ויתגברו החיצונים לחטוף השין שבקדושה אצלם לעשות מלת שקר, ואז ח"ו שקר החן שהשקר יש לו חן ומתגבר על האמת שבקדושה, או שיקלקל הכר"ם הוא כרם השכינה ונעשו ח"ו כקוצים שמכלים הכרם ומגדלין שם ח"ו מכוחות הרע עד אשר ויקו לעשות ענבים פרי הקדושה ויעש באושים כוחות הרעות. ובמה יזיק ויקלקל השדה והכרם הזה, אומר הכתוב, הנה הוא באחת משתי אלה, או ושלח את בעירה ויזיק בנזקי הרגל והוא רמז אל תאות המשגל שמכונה על שם הרגל כמו שכתב הרב האר"י ז"ל בפסוק (דברים ח', ד') שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה, שלבוש הקדושה שניתן לאדם בעת מילתו לשמנה לא תבלה ותכלה ובאופן כשרגליך לא בצקה שלא טינף את בריתו בקרי או בביאות האסורות רחמנא ליצלן עיין שם, או ובער בשדה אחר בנזקי השן האוכלת ומבערת והוא תאות האכילה, ואמר בכולם לשון בעירה ובער שהכל לשון בהמה הוא כפירוש רש"י שם כלומר שיעשה כל אלו כבהמה ממש להיות מזדווג אל אשתו ואוכל אכילתו למלאות בטנו ותאותו כאשר יוכל ומרבה תאותו עוד כבהמה הזו ממש, ואינו נותן לב כלל להיות מותר האדם מן הבהמה שלא לעשות כמעשיה ויעשה בכח השכל אשר עליו לעבודת ה' כנזכר למעלה ואז ושלח את בעירה ובער בשדה אחר, כלומר כי הן השילוח את בעירה הנזכר והן ובער, הכל בשדה אחר, כי תאותו ואכילתו הכל בשדה אחר הוא במקום הקליפות והרע אל אחר בבחינת עשו איש שדה, והשדה שבקדושה ח"ו נעשה שממה וזרע אין לה. כי חטפו הקליפות, הקדושה אשר שמה בשקר שלהם. ולזה אמר הכתוב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, כי הנה ידוע שכל בחינת הקדושה צריך הזמנה בתחילה כמו שאיתא בזוה"ק (בלק קפ"ו:) שצריכין לומר הב לן ונברך בכוס של ברכת המזון בכדי להזמין תחילה הקדושה כאן בכדי לגרש החיצונים והסטרא אחרא העומדים תמיד באחוריים דקדושה ורוצים להדמות אל הקדושה כקוף בפני אדם ולהתאחז בקדושת אלהינו ברוך הוא, ובהזמנה הזו מה שמזמין הקדושה בפה מלא מוכרחים הם לברוח כי כשזה קם זה נופל כידוע, והוא על דרך מה שכתבנו במקום אחר בביאור אומרם (קידושין י"ג.) כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם כלומר מי שאינו יודע זאת שצריך תחילה לגרש הקליפות והסטרא אחרא ואחר כך להתקדש בקדושה דמאריה אל יהיה לו עסק כי כאשר לא יגרשם תחילה ח"ו יתאחזו בהקדושה ולא די שיגיעו לריק יהיה כי אם עוד יגביר כוחות ההם בעולם והארכנו מזה במקום אחר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:6)

**ואפשר** לזה יאמר הכתוב (שמות ל', ז') בהיטיבו את הנרות יקטירנה וגו'. ותרגומו באתקנותיה ית בוציניא וגו' כלומר כי תחילה הוא מיטיב ומתקן את הנרות במקומן מדשן הפתילות והאפר הנשאר מאתמול ומדליקן, ואחר כך מקטיר הקטורת. והוא רומז למה שכתבנו שתחילה צריך לתקן נרות המנורה שהם המדות עליונות (בבחינת שבעה ושבעה מוצקות הידוע ליודעים) במקומם, לגרש משם כל בחינת אחיזת הסטרא אחרא והוא הדשן והאפר הנשלך לחוץ, ואחר כך מדליק הנרות שיהיה הלהב עולה מאליה בעצמו הלהב דקדושה בעצמו בלתי אחיזת שום דבר והאור מאיר ובא יפה יפה באור בהיר בשחקים, ואחר כך יקטירנה בקטורת שהוא הרמז אל הזיווג והיחוד השלם בהמדות לקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בכדי להרבות אור השפע והברכה בכל המדות וכולם יתנו עוז אל בית המלכות בפנים מאירות בשפע וברכה בנחת ושמחה והוא האושר האמיתי קץ כל התקוות וסוף כל התכלית וכן הוא תמיד עד היום הזה כי הנה על ידי עוונות בני אדם שאמר עליהם הכתוב (ישעיה כ"ט, ט"ו) והיה במחשך מעשיהם כלומר שח"ו מכניסין את החושך במקום האור והאור כבה חלילה על ידי אחיזת הקליפות וכבר צווח הנביא עליהם (שם ה', כ') הוי וגו' שמים חושך לאור ואור לחושך וגו' כי מכניסים את אור הבהיר מן המדות העליונות ח"ו אל מקום החושך של הקליפות ונעשה חושך במקום האור ואור במקום החושך. והשב ומתחרט על זה באמת ורוצה לתקן את מה שקלקל ולקרב את אשר הפריד, צריך תחילה לתקן האורות במקומם לגרש תחילה את כל בחינת הקליפות והחיצונים והרע מן אורות הקדושה, והוא על ידי הכנעת התאוות בכל לבבו והחרטה הגדולה עד מאוד בשברון לבבו באמת על מה שעשה, בזוכרו במרידתו במלך הגדול והנורא מלך המלכים ברוך הוא אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש וכל דיירי ארעא כלא חשובין נגדו וכמצבייה עביד בחיל שמיא (דניאל ד', ל"ב), והוא כלב נבזה מנוול בשר ורמה מרד בו לעשות אשר לא צוה לעשות ובזוכרו בפגמים הגדולים אשר עשה בשמותיו ברוך הוא וברוך שמו ובשם הגדול והנורא הוי"ה ברוך הוא אשר אילו אלף שנים יחיה ויקבל עליו כל מיתות וגזירות קשות אינם כדאי על אחת מני אלף על פגם הזה, גם הפגמים שעשה בכל העולמות עליונים ותחתונים שנרגן מפריד אלוף והחסיר אורם והשפעתם וברכתם כמאמר הכתוב (שם נ', ג') אלביש שמים קדרות וגו' והוא הרמז על המעטת האור עד שנעשה חושך שם, ומונע בר יקבהו לאום (משלי י"א, כ"ו), שכל העולמות כולם מקללין אותו על חסרון לחמם. וכאשר משים כל זאת על לבו ומתחרט באמת על אשר עשה אז בזה שובר כל השלשלאין דפרזלא וכל בחינת אחיזת הקליפות בקדושה והפח נשבר והקדושה נתעלית ומתחלת להאיר כבראשונה באור היפה והנעים על ידי קבלת האמת מה שמקבל בלבו לעזוב דרך רשע ומעתה יתחיל לעבוד עבודת ה' ככל אשר יוכל תמיד יום ולילה לא יחשה בכל אבריו וגידיו וחושיו ותנועותיו ודיבורו ומחשבתו שלא יזיז אבר אף הרהור בעלמא כי אם הנוגע לעבודתו, ואז אחר כך יוכל לקשר ולקרב המדות אחת אל אחת באהבה ובחיבה עצומה עזה כרשפי אש לפי ערך התשובה ומעשים טובים שיעשה אחר כך.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:7)

**ולזה** אמר מיטב שדהו, כי צריך להיטיב שדהו זה השדה השייך אליו לנשמתו אשר בקרבו והוא השדה דקדושה שצריך לתקנו תחילה על ידי הפרדת והתרחקות כל בחינת אחיזת החיצונים ממנו על ידי החרטה ועזיבת החטא והכנעת התאוה ולהיטיבו בהעלאת הנרות שיאירו נרות דקדושה במקומם כל אחד על ידי קבלת מעשה הטוב מה שמקבל בלבו אהבת ויראת הבורא אשר כל תאוה וחמדה שבעולם יהיה בטל ומבוטל אצלו נגד אהבת תשוקת שעשוע עבודת בוראו אשר כל מחמדי תענוגי העולם לא ישוו על אחת מני אלף למי שזכה לטעום בנפשו תשוקה זו אף פעם אחד בכל ימי חייו. ומיטב כרמו, שגם כרם השכינה יטיב בכזה כי צריך לתקן תחילה כל המדות במקומם (ונודע אשר כל הפגמים מעוונות בני אדם גם בני איש אינם מגיעים כי אם לבחינת זכר ונקבה סוד ו"ה שבשם בסוד ערוה שהרע נאחז בו"ה שבשם אבל למעלה בי"ה נאמר (תהלים ה', ה') לא יגורך רע, וזר לא יקרב אליהם. וזכר ונקבה נקראים שדה וכרם כי הזעיר אנפין נקרא שדה בסוד (בראשית כ"ז, כ"ז) כריח שדה אשר ברכו ה' ואמרו חז"ל (תענית כ"ט:) שדה של תפוחים והוא חסד גבורה תפארת בסוד ג' גוונין דתפוח כמו שאיתא בכוונות בסוד חקל תפוחין שהיא נקראת תפוחין בעת קבלתה מחסד גבורה תפארת סוד תפוחין עיין שם. והמלכות נקראת כרם כאמור שהיא השכינה בסוד (שיר השירים ח', י"א) כרם היה לשלמה) ועל כן מיטב שדהו ומיטב כרמו כשיטיב שדהו וכרמו לתקנם במקומם ולהאירם באור בהיר בשחקים אחר כך ישלם כלומר שישלים כל המדות להיות שלם בכל, כי כאשר אין היחוד והזיווג הכל נקרא חסר כי אחד חסר את חבירו כי הלא כולם אחד הם בסוד דיוקנא קדישא דאדם וכשחסר החיבור הרי חסר אבר ואבר אבל כשמיטיב אדם שדהו וכרמו לתקנם אז יוכל לקרב מה שהרחיק ולחבר מה שהפריד ואז ישלם לעשותן שלם ויפה בבחינת היחוד והזיווג ויתברך עולם ומלואה תבל ויושבי בה בשמחה ונחת כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:8
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:8)

**או** יאמר על זה הדרך והכל בבחינה הנזכרת, כי נודע אשר זה כל האדם בעבודתו להתרחק מן השקר, ולהאחז באמת, כי אמת הוא כשעושה דבר למען שמו יתברך לעובדו בזה, זה אמת הוא אפילו כשעוסק בדברים השייכים לגופו מחפצי עולם הזה אם כוונתו לעובדו בזה, זה אמת הוא ומתקדש ומתדבק בקדושת בוראו שחותמו אמת. ולהיפך ח"ו כשעושה דבר שלא למענו יתברך ולכבודו לעובדו בזה, אפילו אם ילמוד כל היום ומתענה, זה שקר הוא ומתרחק מקדושת בוראו מלהיות לפניו כי (על פי תהלים ק"א, ז') דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו ומתדבק ח"ו במדור הקליפות והרע שכל עצמן שקר הוא שאומרים (ישעיה מ"ז, ח') אני ואפסי עוד וגו'. והאדם אשר מתרחק מן השקר בכל יכולתו ומחפש האמת תמיד אז עושה חורבן ושממה בשקר שהיא הקליפות ונעשה משקר שדה הראוי לזריעה חקל תפוחין קדישין כנזכר למעלה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:9
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:4:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:4:9)

**ואמנם** עוד יש בחינה גדולה מזו והוא הנקרא בית וכמו שאמרו ז"ל (פסחים פ"ח.) לא כיצחק שכתוב בו שדה אלא כיעקב שקראו בית, ואפשר לזה ירמז הכתוב (ישעיה ה', ז') כי כרם ה' צבאות בית ישראל כלומר כי ישראל המה כרם ה' ובאופן כשהוא בית ישראל כשהמה זוכים על ידי מעשיהם לעשות למעלה בחינת בית אז המה כרם ה' צבאות, לקבל ההשפעה מכל העשר מדות הקדושות שהם עשר פעמים שם הוי"ה העולה כרם. ואמנם ח"ו להיפך כשהאדם מתרחק מן האמת ומתקרב אל השקר מדור הקליפות אז ח"ו שולטין עליו ארבעה אבות נזיקין הידועים שהן השור זה רגל והבור והמבעה זה שן, שן בהמות, וההבער זה האש, ונרמזים במלת בשקר שהם ב'ור ש'ן ק'רן זה האש מלשון (שמות ל"ד, ל"ה) כי קרן עור פני משה וגו', ר'גל. או שירמוז הק' כפשוטו על קרן השור ויהיה ב'ור ש'ן ק'רן ר'גל כי כאשר האדם מתהלך בשק"ר מתעוררין נגדו אלו הנזיקין, והנה אותיות השניות מהנזיקין הללו עם הכולל עולים מספר כרם, ולזה אמר כי יבער איש שדה או כרם כלומר שיזיק ויקלקל את השדה והכרם והוא על ידי שישלח את בעירה ובער בשדה אחר כי התאוה נקרא בעירה כי הוא בוער ומתאוה לעשות והוא ישלח את בעירה שיתאוה ויבער בשדה אחר לעשות כל העשיות שלא לה' כי אם במקום אל אחר שהוא השקר שאינו לה' ואז הוא עושה מהד' של שדה ר' והנקודה מצטרפת לרגל הה"א ונעשה קוּף ונעשה שקר כנזכר לעיל ואז נעשה מאחד אחר ח"ו כי הוא עושה מהד' רי"ש ועומד בשדה אחר ממש ח"ו וכשהוא מגביר השקר אז ממילא מתקלקל השדה של הקדושה וכרם בית ישראל שלא יקבלו ההשפעה היורדת להם מהיחוד השלם הנרמז בכרם על ידי התגברות האבות נזיקין שהם בשקר ונעשה משדה שקר והכר"ם הוא בתוכן ח"ו באותיות השניות שלהם כאמור. ולזה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם כנזכר למעלה שיראה לתקן את השדה והכרם על ידי התשובה ומעשים טובים ואז יתיחד וישלים כל בחינת היחוד והזיווג בבחינת עשר תעשר בכל העשר מאורות עליונים שהם עשר פעמים שם הוי"ה העולה כרם ואז יושפע וירד כל בחינת שפע ברכה והצלחה ושמחה ותענוג ונחת רוח לכל העולמות שלמעלה ומשם על כנסת ישראל ומשם על כל העולם שלמטה ובפרטות על עמו ישראל כרצונו וכרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל אמן ואמן.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:1)

**וכי** ישאל איש וגו'. נראה שהכתוב ירמז בזה על המשל המבואר בדברי החסיד הקדוש בעל חובת הלבבות (שער הבחינה) ונאריך קצת להביא כל דברי המשל ללמד לאדם דעת חכמה ומוסר וזה לשונו:: ומה נדמו בזה לשני אחים ירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה וחלקו אותה לשנים, ולא היה להם דבר זולתה, והיה האחד מהן דעתן וזריז והשני היפוכו, הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד ימנע אותו מעסוק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו, והשכיר עצמו לעבוד באדמת אחרים כדי שיהיה נשכר מעמלו יום יום לטרף ביתו, וכשהיה נפטר מן העבודה לערב היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות רב, וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד על מזונותיו או יותר, היה מניח מלעשות בשל אחרים ביום ההוא והיה עושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצתו, ולא סר לעשות כן עד שנגמר עבודת אדמתו כהוגן, ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה קבצם ואספם והתפרנס בהם בשנה השניה ולא היה מצטרך עוד להשתכר לאחרים והיה עובד אדמתו כרצונו והולך ומוסיף בה אילנות עד שהיתה תבואתה מספקת לו לפרנסה והותירה לו מה שהוסיף בה אדמה על אדמתו, והאח הכסיל כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בענין מזונותיו עזבה לגמרי, והיה משתכר לבני אדם בעבודת אדמה לוקח שכרו ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום, וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד, היה משים אותו יום מנוחה ובטלה ושעשוע ולא היה חושב בענין אדמתו, והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ וכדומה ונשאר אדמתו שממה לא הצמיחה דבר ותעל כולה קמשונים ונהרס גדרה כסו פניה חרולים ונשא השטפון את אילניה כמו שאמר החכם (משלי כ"ד, ל'-ל"א) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה וכו' עד כאן לשונו: הצח.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:2)

**והנמשל** מובן מאליו למי שעיני שכל לו ועינים לראות כי הכסיל לא די מה שעוזב עבודת ה' יתברך הנפלאה החשובה שהם שלו ממש אשר עבורם בא לעולם, ובהם יבוא לעולם העליון להראות לפני שולחו כי זה אשר נשאתי את ידי באמונה בעולם הזה במשא ומתן של תורה ומצוות ועבודה המגיע לנחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם, והוא עוזב הכל בעת המצטרך לו לעסוק עבור צרכי גופו ומזונו ומזון אשתו ובני ביתו ובגדים ומלבושים וכל שאר צרכיו המרובים ואף שאם היה רוצה היה יכול למעט בהם שלא יהיה טרוד בכל ימיו יומם ולילה להרבות הון מהבל, והיה יכול לקצר בהם להשאיר שעה ושתים מהיום לחיי עולמים, להכין לו קצת מזון וצידה לעולם הבא גם כן כדרך שמיגע להכין מזון בעולם הזה לשבוע הבאה או לשנה או לשנתים ולא די זה כי אם אף בשעות וימים שהולך בהם בטל לגמרי שלא ימצא מה להשתכר וכדומה שממתין על איזה משא ומתן, נלקח מאתו החכמה והשכל והאימה והפחד והיראה ואהבת בוראו ותענוגי זיו מראות השכינה לעולם הבא, לומר על כל פנים בשעה הזו אלמוד בדחילו ורחימו או אעשה מצוה בכל כוחי וכוונתי כיון שבלא זה אני הולך בטל מה לי אם אעבוד לבוראי בשעה זו, כי על כל פנים צריך לי גם זה על כל פנים לטפל דטפל, ומשליך כל זאת אחר גיוו והולך לטייל בשווקים וברחובות או אפילו בביתו ומחפש לו איזה דבר בטל מה לעשות בעת ההוא ויתענג מאוד כשיפגע איזה אדם שיהיה לו עם מי לדבר ומוציא זמנו היקר בדברי הבאי לדבר דברים בטלים ממלוכת מלכים ושרים ומלחמות סיחון ועוג וכדומה, וממילא יקוים בו מאמר החכם (משלי י', י"ט) ברוב דברים לא יחדל פשע, כי יבא מזה לדבר דברים האסורים המכעיסים לבורא עולם כמו הליצנות ושקרים ולשון הרע ורכילות וכדומה. ובלא זה אמרו חז"ל (יומא י"ט:) כל השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר (דברים ו', ז') ודברת בם ולא בדברים בטלים.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:3)

**אהה,** על גודל המבוכה הזאת איך נחשכו עיניהם מראות, ולבם מלהבין, כמה וכמה נבערה חכמתם בזה אשר מוציא זמנו היקר שהיה לו עת לעשות נחת רוח לפני מי שאמר והיה העולם ולהכין לו קצת צידה למחמדי עולם הבא להתענג שם מזיו שכינתו, להבלי שטותים מעשי תעתועים ומכל שכן בדברים אשר עוד יורידוהו לבאר שחת.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:4)

**ואכן** המשכיל על דבר אמת לא כן הוא עושה, ונפשו יודעת מאוד אשר כל מה שהוא עושה בעניני עולם הזה מצרכי גופו ומזונו וטרף ביתו, זה הכל הוא עושה בשדה של אחרים, שאינו שלו כלל כי לא יבא עם זה למקום שנלקח ונשלח משם, ועל כן ממעט בו בכל האפשרי ולא יעשה בהם כי אם המוכרח בהן בלבד בהכרח מופלג שאינו יכול להיות זולתו ומיד כשיהיה לו שעה ושתים שלא יעסוק בהן מצד בלתי הזדמן או מצד שכבר יש לו על יום זה או על שבוע זה, בורח ממנו ועוזבו וחוטף עצמו לעשות דבר בשלו שהוא עסק התורה והמצוות, והעיקר הוא כי בעת עסקו בהן עושה באהבה ושמחה כאדם העושה בשלו בכל כוחו ומגמתו ואינו ממתין על זמן המוכן כי אם כל יומא זמנו ולא ינוח ולא ישקוט ביום ובלילה ולעמוד בבוקר השכם לעבודתו ובזירוז עצום ועבודה רבה, ושיהיה על צד היותר יפה ונאה וראוי כי אלו שלו המה, וכשיניח ציצית או תפילין או אתרוג או שאר כל המצוות יראה שיהיו יפים ונאים ומהודרים לרוב וטהורים ונקיים מכל עסק ממון אשר לא נכון כמו בהונאת מדה ומשקל ואונאה לחבירו וכדומה כי זה הכל יפסול המצוה ולא יהיה לריח ניחוח לה', ומפנה עצמו אז במחשבתו ולבו מכל עסקים אחרים המוטלים עליו מעניני עולם הזה כי דבר זה הוא העיקר בעיניו לצד שהוא שלו, ועושאם באהבה ושמחה, ולא יעצרנו ולא יעכבנו גשם ושלג ודלף טורד מללכת אל בית התפילה בעתה ובזמנה לעבוד שם עבודתו בחשק עבותות אהבתו כי מתאוה אליה מאוד, להיות ידיעתו נכונה שרק זה ישאר לו לחיי עולם וזה הוא חלקו מכל עמלו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:5)

**ובזה** כתבנו במקום אחר פירוש הכתוב (במדבר ה', י') ואיש את קדשיו לו יהיו. פירוש שכל איש הנה את קדשיו שהם התורה והמצוות זה לו יהיה, שידע כי רק זה שלו הוא ויעשה בהם כאשר אדם עושה בשלו החביב עליו, וכל עניני עולם הזה ידע כי הוא נשכר בשדה אחרים אשר מקצר בהם ככל הצורך ועושהו בהכרח ומשליכו מעל פניו כאשר יוכל והארכנו שם ולא נכפיל. וזה אפשר לרמז בכתוב (שמואל-א כ', כ"ח) מה שאמר יהונתן נִשאֹל נִשאַל דוד מעמדי עד בית לחם, כי באמת הנשמה הקדושה אשר ניתנה בגוף האדם להחיותו ולעשות בכוחה כל אשר הוא עושה, לא ניתנה בו בכדי לעשות בכוחה כל עניני הבלי עולם הזה ותענוגיו המריעין לנשמה, ועיקרה ניתנה שהוא בכוחה יעבוד את אלהי עולם בתורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים וזה יהיה מעשהו כל היום, כי לזה ירדה לעולם השפל הזה. ואמנם מה שהוא מן ההכרח למזון הגוף ושאר צרכיו המוכרחים אשר בלעדם לא יוכל לעסוק בתורה ומצוות ה', הנה בשעה הזו נעשית הנשמה בבחינת שאלה להגוף שהגוף משאיל אותה על שעה זו שתעבוד עמו ותפעיל אורה בו בעת האוכל ואחרי כך כשעובד ה' בכח האכילה ההוא הנה מחזיר את השאלה לבעליו ועובד עם כח גופו בכח המזון עבודת שמו שהוא עבודת הנשמה. והנה ידוע אשר יהונתן היה בבחינת הצדיק יסוד עולם שעל כן בשמו ג' אותיות יה"ו משם הוי"ה ברוך הוא, והוא הרומז לבחינת הנשמה. ודוד הוא בבחינת המלכות הרומז להגוף כי מלכות היא גופא קדישא כנודע. ועל כן אומר יהונתן שהוא בחינת הנשמה נִשאֹל נִשאַל דוד מעמדי עד בית לחם, שהגוף שאל מאתי עד בית לחם להכין לחם וטרף לביתו בכדי שיעבוד ה' בכח האכילה, וכן בשאר צרכיו הגשמיות.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:6)

**והנה** יש בזה שלושה בחינות. בחינה א', הוא כאשר האדם בעת עוסקו בדברים הגשמיים לבו שלם ושלם עם ה' אלהיו ואימתו ופחדו עליו שלא יפול תחת רשת היצר הרע והקליפות המצויים שם שהם כוחות התאוה והחשוקה לדברים הגשמיים המטונפים האלה כמאמר חז"ל (שבת קנ"ב.) אשה חמת מלא צואה וכו' וכן באכילה מה נעשה ממנה אחר האכילה וכדומה, והאימה מוטלת עליו, ובכח הזה הנה משים על לבו מיאוס תאוות הדברים ההם, וממאסם באמת בלבבו עד שנעשים נבזים בעיניו נמאס, ועל כן מקצר בהם וממעט בהם ככל אשר יוכל וכבחינת עובד בשדה אחרים אשר הזכרנו, וכמאמר חז"ל (נדרים כ':) ודומה עליו כמי שכפאו שד, ופירש הר"ן שם שכל כך היה ממהר במעשה זו כאדם הנטרד מחמת שד שכופהו. וכן באכילה כמו כן שאינו אוכל רק לשבירות רעבון נפשו ולא יותר והכל באימה ופחד שלא ימשוך אחר התאוה, ובמעט ההכרחי אשר עושה ודורך בה אינו מכוון להנאתו בשום אופן רק לברר ניצוץ ה' הטוב אשר בדבר ההוא המחיה אותו להעלותו למקום שרשו אשר נלקח משם, כי רק את זה אהב לקחת לפיהו מניצוצי הקדושה אשר בדברים ההם, להשביע נפשו ונשמתו מנצוצין ההם אבל מילוי גשמיות גופו ותאותו נמאס בעיניו בתכלית המיאוס עד ששוה בעיניו אם יאכל עתה או יאכל אחר זמן זה ועתה יעשה דבר מצוה אחרת או ילמוד בכדי לרוות נפשו במצוה כי האכילה והמצוה שוה בעיניו ממש שאינו אוכל רק לשם המצוה, וביותר יניח האכילה בשביל המצוה בכדי להבחין עצמו בבחינות שונות שלא יהיה כוונתו לתאוה למלאות רעבון נפשו כי ירעב. ובירורי הניצוצות הוא, או כאשר נפשו יודעת היטב ברזי אלהינו יתברך שמו הכתובין ומסורין בדברי מרן קודש קדשים האר"י ז"ל, והן אפילו בכוונה הפשוטה לעבוד על ידם לבורא עולם כנזכר כי הנטפל למצוה כמצוה דמי, והעיקר בשניהם הוא המיאוס בדברים הגשמיים והתאוה, והאהבה לניצוצי ה' השורה שם להחיותם. בזה נכנע ונשברה הקליפה מאוד לצד שהוא מבזם וממאסם בלבו והניצוצין יעלה ויבוא למרום שבתו כי הוא יברר הטוב מהרע לידע אשר זה הוא תכלית הטוב ואותו אהב, ומואס ושונא את הרע תאות הגוף, והבן. ובחינה הב', הוא למטה מזה כאשר אינו יודע בכל אלה ואוהב ועומד וחושק לתאות הלב בלבד למלאות בטנו וכריסו בתאוותו באכילה או במשגל וכדומה ואף על כל פנים יראת אלהים על פניו להשמר מנדנוד עבירה ואיסור אשר בהם, כמו במאכלות אסורות שרואה טריפה לעצמו ואינו מבקש צדדי היתר להתיר את האסור ומספיקות נדה וכדומה. ובחינה השלישית, הוא עוד למטה ח"ו כשאינו משים על לבו יראת ה' לדקדק בדברים ההם, ואינו משגיח בביתו במאכליו ומשתיו איך נוהגין אצלו ומאמין לעבדיו ולנשיו בבדיקתם ועשייתם, אף שאם יבוא אחד מהן להלוות מאתו זהב אחד או חפץ קל לא יאמינם בשום אופן כי חשודים בעיניו שיכזבו לו ולא יחזירו אליו, ועל התורה והמצוות נאמנין אצלו בתכלית האמנה בכל אשר יאמרו כי זה כשר הוא ואנו בדקנוהו יאמין להם, ולא ידרוש ולא יחקור כלל על זאת, והכל לפי שהוא דבר קל בעיניו אם יהיה כך או כך ח"ו, וממילא כשאינו נותן דעתו ולבו נכשל בכמה מיני איסורים המצויים כמו תולעים והתערבות כלים בכלים כלי בשר וחלב והעיון בעופות ממיני טריפות ודיני מליחה על בוריין וחילול שבת וכדומה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:7
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:7)

**והנה** ההפרש וההבדל בשלוש בחינות הנזכרים מול תשלומם מן השמים הוא כן, כי אנשי כת הראשונה נוטלין שכרן משמים על כל עשייתן בדברים הגשמיים כמו עבור התורה והמצוות, כיון שאינם עושים הדברים ההם, כי אם לשם מצוה, מה לו מצוה זו או זו, ואמנם הללו אשר עושים אותם על צד מובחר השלימות ברזי אלהינו יתברך שמו אחרי מיאוס התאוה כאמור, זה נוטל יותר שכר עליהם, מעל עבודת תורה ומצוות, כי קשוטין הללו העולים לשכינה מדברים התחתונים חשובים למעלה מאוד מאוד עד אין שיעור, וזה דמיון בן המלך אשר נתרחק מאת פני אביו למדינה רחוקה מאוד ונתנוהו שם בכבלי ברזל ובשביה, ולימים רבים ניצול בן הזה מהשביה ובא לבית אביו, אשר ודאי אין בריה יכולה לשער גודל השמחה העמוסה והתענוג הנפלא לאין קץ שיש אז להמלך והמלכה ולהבן גופא בראות פניהם זה עם זה, ומי יוכל לפאר גודל פאר החיבה והתשוקה והשעשוע והחמדה והאהבה שיש אז להמלך עם בנו עד אין שיעור. מה שאין כן אם בא בנו ממקום קרוב אף שיש גם כן תענוג לאב ממנו, אין זה כתענוג הזה. וכן הוא בדבר הזה כי כל התענוג והשעשועים המגיעים לבורא עולם מעבודת התורה והמצוות, זה נקרא מקום קרוב כי כל התורה שורשה בשמים הוא ובשמי השמים העליונים, (ואף שהעידה התורה כי לא בשמים הוא עיין בחיבורנו סידורו של שבת תחילת שורש השלישי פרשנוה על נכון) אבל התענוג והשעשועים וניצוצות הקדושים העולים מדברים התחתונים והגשמיים זה נקרא מקום רחוק למאוד כי נתרחקו מאוד מאור פני מלך חיים ונתונים בגלות ובשביה תחת מדור ורשות הקליפות, ואיש המעלה הדברים ההם למרום שבתם נעשה שמחה בכל העולמות שלמעלה לפני בורא עולם ברוך הוא עד אין שיעור וערך.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:8
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:8)

**ואל** זה רמזו חז"ל באומרם (חגיגה י"ב:) בפסוק (בראשית א', ב') והארץ היתה תהו ובוהו מכדי שמים אתחיל ברישא מאי שנא דקא חשיב מעשי ארץ תנא דבי ר' ישמעאל משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו השכימו לפתחי השכים ומצא נשים ואנשים למי משבח למי שאין דרכו להשכים והשכים, כי מי שמשכים להודות לשם ה' ולהמליכו וליחדו בעולמו על ידי מעשי התורה והמצוות זה נקרא דרכו להשכים כי כל דרכיה דרכי נועם והתורה מן השמים ניתנה וכולה שמותיו של הקב"ה ודרכה בכך להשכים עמה לעבוד לאלהי עולם, אבל ליחד שם ה' ולהמליכו בעולמו ולענדו עטרה לראשו עם דברים התחתונים שלבו של אדם מתאוותן ומחמדתן והוא לשבור תאוות לבבו ולהכניעם ולצער גופו תמיד להכניע כוחי תאות מורשי לבבו החקוקים בו, זה נקרא אין דרכו להשכים ולזה הקב"ה משבח למי שאין דרכו להשכים והשכים ועיין בחיבורנו (שם בשורש החמישי) שהארכנו בבחינות אלה הרבה הרבה, ועל כן בודאי זה בא בשכרו משלם על כל עשיותיו בדברים ההם בלתי ספק. ואכן הכת השניה אשר אוכלין לתאוותם בכרס מלאה הנה ודאי לא נאמר שישלם להם עבור זה, ואכן זאת להם כיון שמדקדקין על עצמם באיסורי הדברים ההם לחפש ולבדוק עד מקום שידם מגעת, לכן אפילו אם יארע להם דבר שלא כהוגן להכשל בשוגג במאכלי איסור או בשארי איסורים לא יענש על זה ממרומים כיון שהוא נתן עיניו ולבו לעיין בכל פרטי הדברים ומה היה לו לעשות, אבל בחינת כת השלישית אלו שאינן נותנין לבם כלל לשאול על כל הדברים אם מותרים הם או לא, הם בודאי יתנו דין וחשבון על כל שגגותיהם אשר יארע להם, כי שגגתם כמזיד הוא לצד שלא נתנו לב להיות עיניהם ישיתו לנוכח פקוחות להשגיח על כל דרכיו תמיד שלא יכשל ח"ו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:9
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:13:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:13:9)

**ועל** כל הדברים האלה רמזה תורתינו הקדושה כאן ואמרה וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, פירוש ששָאֹל ישאל מעם נשמתו הנקראת רעהו אל הגוף עד בית לחם לעשות בכוחם דברים התחתונים הגשמיים מאכילה ומשגל ושאר צרכי בני אדם. ונשבר או מת, כי נכשל ח"ו בעבירה בעודו עוסק בדברים אלו ולפי ערך העבירה יש שנפשו נשברת לבד באבר אחד ממנה על ידי העבירה, ויש מעין כריתות ומיתת בית דין שנפשו הקדושה נכרתת מאתו ונעשית ח"ו בבחינת מת שמורידה אל קליפת החיצונים הנקראים מתים. הנה כן דינו, בעליו אין עמו שלם ישלם, כי הקב"ה נקרא בעליו של הנשמה הקדושה שמאתו נלקחה ואם השואל הזה בעליו אין עמו כלל בעת עוסקו בדברים ההם שאינו משים על לבו כלל אימה ופחד ויראת בוראו לדקדק באיסורין ולראות שלא יכשל, וכסיל בחושך הולך שאינו מביט כלל על דבר הבא לפניו רק יקחהו וישאהו על אברתו לאכול ולשתות וכדומה, אז שלם ישלם שמוכרח לשלם על כל השגגות כי שגגותיו מזידין הם לצד שלא חפץ כלל לראות שיהיה כל עשיותיו נעשין בהכשר, וכפל לומר שלם ישלם שאם לא ישלם בתשובה בעולם הזה ישלם בעונשים קשים ומרים בגיהנם לעולם הבא, וזה בחינת כת השלישית התחתונה שהזכרנו. ואמנם,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:14:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 22:14:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/22:14:1)

**אם** בעליו עמו. שיראת ה' על פניו ואינו נשכח מלוח לבו פחדו ואימתו מלראות להזהר ולעשות כל הצדדים שלא יקראנו ח"ו שום מכשול בכל הדברים האלה, אז אף על פי שיקראנו אסון לפעמים שיכשל בדבר איסור, לא ישלם, כי שוגג הוא ומפורש אומר הכתוב (במדבר ט"ו, כ"ו) ונסלח לכל עדת ישראל וגו' כי לכל העם בשגגה, והוא בחינת הכת השניה שהזכרנו, אבל לא יטול שכר על עוסקו בדברים ההם כיון שמכוון בהם להנאתו ותאותו די לו במה שנהנה בתאות גופו. ואכן אם שכיר הוא, שאינו עוסק בדברים ההם כי אם כבחינת השכיר המושכר לשדה אחרים, שעושה אותם על צד ההכרח הגדול שאין לו אופן אחר כדי חיותו, אבל הוא נבזה בעיניו נמאס כל בחינת התאוות ההם, ומיד כאשר יוכל להפטר עצמו מהם בורח כמשביה ממש וכעבד מאת אדוניו אשר מושכר בידו שמיד שיגיע עתו להפטר ממלאכה, לא יעשנה עוד בשום אופן, ותיכף ילך לו לביתו ולארצו לעשות בשלו, ואינו מכוון באכילתו רק לשבירת רעבונו בכדי שיוכל אחר כך לעסוק בשלו או בשביל העלאת הניצוצות אשר הזכרנו. הנה זה, בא בשכרו, כי הנה שכרו אתו לקבל על עוסקו בדברים ההם כתורה ותפילה ומעשים טובים ויותר, ובא למעלה בשכרו משלם כדבר האמור.