## Be'er Mayim Chaim, Exodus

###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:1:1)

**ועשה** בצלאל וגו' אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש. מלת לדעת הנאמר כאן לכאורה מיותר והיה די בלעדו. והנראה, כי נודע מאמר הכתוב (משלי ט"ז, ד') כל פעל ה' למענהו וגו' וכל מה שברא לכבודו ברא. ומזה יש לאדם לדעת, אם המצא תמצא בו איזה מעלה מה שחננו המקום ברוך הוא יתר מחביריו כמו הרנה בקול נאה או החכמה המפוארה ושאר המעלות, שחלילה לו להשתמש בהם לצורך הנאתו וכבודו להתפאר בהם בפני הבריות ולהתגאות בזה מה שנמצא בידו ואין כן בזולתו, כי מה מעלה הוא אם עושה בה דבר שאינו לשמו יתברך, הרי כל דברי עולם הזה הבל ותהו אפס ואין ומי שיש לו קצת מוח ושכל בקדקדו יודע כמה מבוזה ושפל ונמאס כל מחמדי עולם הזה ושטותיו, אפילו מן המובחר שבמובחריו כמו האכילה ושארי התענוגים שהגוף נהנה מהן ואי אפשר לו בלעדן כלל, ומכל שכן הכבוד והתפארת בעיני הבריות שהם דבר שחוץ לגוף כמה נמאס הוא בעיניהם, כי אין לך דבר יפה ומעולה ערב ונעים ומתוק נאהב ונחשק ונחמד ושוקקה בעולם כי אם עבודת שמו יתברך שהוא תכלית הטוב והשלימות והוא תכלית כל תוחלת וקץ כל תקוה, והשאר הכל הבל הבלים. ונמצא איך ידמה לו שיש לו איזה מעלה אם משתמש בה לדבר פחיתות ונבזה כזה, ומה יועיל לו אם ישיג כל שבח בני אדם או אם יקל בעיניהם, אחרי שאין בידם להוסיף לו אף שרוך נעל אחד ממה שגזר עליו הבורא ולא לגרוע ממנו דבר בזה כידוע.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:1:2)

**ועיקר** כל המעלות המה להשתמש בהם לה' לבד כמו להתפלל לפניו בקול נעים לשמו לבדו לנחת רוח לפניו, וכן בשאר המעלות. ולא יאמר, כי הן אני משתמש בה לכבוד ה', ומה בכך שאשתמש בה לפעמים גם לכבודי. א' כי כבר כתבנו כמה פעמים שזה עיקר היחוד שאדם מיחד שמו הקדוש בכל יום תמיד פעמים, ליחד עצמו עם כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בכל מדותיו שהם מחשבה ודיבור ומעשה ואהבה ויראה והתפארת וכו' לשמו הגדול והקדוש, שלא יעשה בהם דבר קטן וקל בעולם ממחשבה דקה מן הדקה ומכל שכן דיבור ומעשה בלתי לה' לבד או דבר הנוגע בהכרח לעבודתו, ובזה הוא מיחדו בעולמו, כי האדם הוא עולם בכלל עולם קטן, וכשם שהוא מיחד כל אבריו וגידיו אשר נעשו מול שיעור קומה של יוצר בראשית ברוך הוא לה' כן מתיחדין כל המדות וכל העולמות התלויין בשיעור קומה הגדול בערך שורש נשמתו למקורם לאור אין סוף ברוך הוא. וזה הוא תכלית היחוד השלם וכל המאורות והשמחות. ועל דבר זה נברא העולם כמו שאמרו חז"ל שכל העולם לא נברא אלא בשביל יחוד ה' על מנת ליחדני בעולמי וכו', ולזה כיוונו באומרם ז"ל (תורת כהנים מובא בילקוט תקכ"א) שתהא עבודתכם מיוחדת לפניו. והיוצא מבחינת היחוד הזה לחשוב או לדבר אף בהיתר גמור שלא לשם עבודתו ח"ו יוצא הוא מרשות היחיד יחידו של עולם ונכנס לרשות הרבים בחינת הסטרא אחרא צד אחר שאינו לה', וביארנוהו במקום אחר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:3
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:1:3)

**ואך** חוץ מדרך הזו גם כן אסור לעשות כן, כי הלא אמרו ז"ל (בבא מציעא פ"ד:) כלי שנשתמש בו קודש אל ישתמש בו חול. והוא דמיון הלוקח כלי שאכל עליו המלך ומוכן לאכול עוד בו, ומשליכו לבית הכסא ומטנפו בטיט וצואה, היתכן לעשות כן. ומכל שכן שיעלה על הדעת שיעלה עוד אל שולחן המלך.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:4
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:1:4)

**ונראה** שזה אמר הכתוב (דניאל ב', כ"א) יהבא חכמתא לחכימין, ולכאורה כיון שחכמים הם, למה צריכים לחכמה. ונודע מאמר חז"ל בזה (בברכות נ"ה.). ואכן לדברינו יאמר, כי הנה אם תסתכל בכל המעלות שבעולם לא תמצא מעלה כמעלת החכמה כי היא העולה על כולנה כי על ידי החכמה יוכל האדם לבוא לכל המעלות צא ולמד בכל ספר משלי הילולי שבחי החכמה שאין שיעור להם, ועל כן האדם שיש בו בחינת מעלות החכמה, הקב"ה חס עליו שלא יטנפנו בנופת טינופת הבלי עולם הזה ומחמדיו, להראות לכל רוב חכמתו, ולהתלוצץ מהכל בחכמתו, ולהתגאות על ידו למאוד. מה עושה הקב"ה, נותן לו חכמה שהוא כח מה כלומר חכמה אחרת נותן לו, לא זו שיש לו כי אם חכמה אחרת להבין שכל דבר העולם הזה מה הוא. ומה הוא כולו אם ישיג כבודו של בשר ודם או לא. וזה הוא כח מה באופן שמתבטל אצלו כל בחינת חמדת עולם הזה ותענוגיו, שלא להשתמש בו כי אם לצורך גבוה לקרבה אל המלאכה מלאכת ה' להתחכם נגד יצרו הרע שלא ימשוך אותו ברשתו. וחכמה נפלאה בעבודה שיהיה עולה כוון לה' שלא יתערב שום דבר חוץ, ולא להשטות עצמו. ולא רבים יחכמו בזה, כי יסברו שעושין לשם שמים ובאמת לכבוד עצמו הוא דורש. וכמה מצוות יש ביד היצר שמסית לאדם לעשותן לשם ה', ואיש בער לא ידע כי עצת יצר הרע הוא זה. והחכם צריך להיות עיניו פקוחות על כל דרכיו ומעלליו לשמור מצעדי רגליו שלא יכשל בהן, ולהתחכם איך לעשות המצוות שלא יתבטלו לבסוף. כי החכם עיניו בראשו ומביט לסוף דבר בקדמותו. והכל שלא להשטות עצמו. וכדומה ממעלות החכמה הצריך אל העבודה שהוא בלתי שיעור וערך. ואפילו להראות חכמתו לבריות יוכל לפעמים לעשותו לכבוד המקום, אבל מאוד יהיה עיניו בראשו שלא יתערב בזה כבוד עצמו כי היצר הרע יוכל להשטות מאוד לאדם כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:5
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:1:5)

**וזהו** שאמר הכתוב כאן אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש. פירוש חוץ מחכמת המלאכה שהיה בהם, נתן ה' בהם עוד חכמה ותבונה שידעו שלא לעשות בחכמת מלאכתן אשר נתן בהם ה' כי אם מלאכת עבודת הקודש, לא זולת. ולאשר שידעו כי קודם לא היו יודעין מחכמת מלאכת האומנות הללו, רק עתה שנתן ה' חכמה בהמה בשביל מלאכת הקודש, לא חפצו ליהנות כלל ממלאכה זו בחוץ לעשות כזאת בביתם או להתפרנס מזה, רק קדשו מעשה ידיהם לה' לבד למלאכת הקודש במשכן, לא זולת. ואפשר שדנו בה דין מועל בהקדש כי את זה ניתן להם בקודש ואסורין להוציאה לחולין. ואפשר עליהם רומז הכתוב (קהלת ט', י"א) כי לא לחכמים לחם. פירוש שלא נשתמשו בחכמתם לצורך לחמם כי לחמם לא יחסר מה' רק למלאכת הקודש ואז והחכמה תחיה את בעליה בחיות הרוחנית והגופנית.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:6
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:1:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:1:6)

**גם** יאמר לדעת לעשות את כל מלאכת וגו' לכל אשר צוה ה'. כי הנה דרך האומן הבקי במלאכתו היטב היטב ממילא מבין דבר מתוך דבר ללמוד מזה גם במלאכה אחרת לעשותה. אבל כאן אמר הכתוב כי זה החכמה והתבונה שנתן בהם ה' הוא רק לדעת לעשות כל מלאכת וגו' אשר צוה ה', רק למלאכה זו היו מובנים ומלומדים היטב אבל לא שילמדו מזה בחוץ כי היה אסור להם להוציא חכמתן זה אשר ניתן להם בקודש לחולין ולחוץ כדין מועל בהקדש וכאמור למעלה.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:3:1)

**ויקחו** מלפני משה את כל התרומה וגו'. לכאורה היה די לומר ויקחו את התרומה ולא יותר, ואכן הנה אמרו חז"ל (בבא בתרא י':) ופסקה הרמב"ם ז"ל (בפרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה ח') לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון וכו'. ואכן כי במלאכת הקודש מצינו מפורש בכתוב (מלכים-ב י"ב, ט"ז) ולא יחשבו את האנשים וגו' כי באמונה הם עושים. וכן פסקו חז"ל (שם ט'. והרמב"ם שם פרק ט' הלכה י"א). ועל כן הנה ישראל עשו כדת והניחו כל התרומה לפני משה דייקא גזבר הנאמן שהעיד עליו הכתוב (במדבר י"ב, ז') בכל ביתי נאמן הוא. ומשה גם כן כתורה עשה, ולא נתן התרומה לכל עושי המלאכה בחשבון אף שרבים היו כי לא יחשבו וגו' כי באמונה הם עושים. ולזה אמר ויקחו מלפני משה את כל התרומה וגו' ומשה לא חשב עמהם כלל ולא נתנם במנין ובמשקל כי באמונה המה עושים.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:3:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:3:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:3:2)

**והם** הביאו אליו עוד וגו' בבוקר וגו'. לא נאמר ויביאו אליו עוד כאשר בכל מקום שלא תאמר כי אחרים היו אלו המתנדבים בבוקר, כי לא כולם הביאו ביום הראשון. על כן אמר לא כן, כי הן למעלה אמר אשר הביאו בני ישראל ולא מבני ישראל רק בני ישראל לומר שכולם הביאו נדבה ביום הראשון, והם גופייהו הביאו עוד נדבה בבוקר לרוב חיבתן במשכן ה' בתוכם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:4:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:4:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:4:1)

**ויבואו** כל החכמים וגו' איש איש ממלאכתו וגו' ויאמרו מרבים העם וגו'. לכאורה אומרו איש איש ממלאכתו מיותר אחרי אומרו למעלה כל החכמים. ואכן להגיד בא הכתוב בכל מין ומין המלאכה שהיה במשכן מכסף וזהב ותכלת וכדומה, בהכל היה די והותר. ולא תאמר שבמין אחד היה הרבה יותר מדאי ובמין אחד לא כן, כי רק בכל מלאכה ומלאכה מרבים העם להביא. ולפי זה אם היה אומר כל החכמים לבד הייתי אומר שכל החכמים אמרו מרבים במין אחד או בשתים, ולזה אמר איש איש ממלאכתו מכל מין מלאכה ומלאכה, כולם פה אחד ענו ואמרו מרבים העם. ועל כן צוה משה להעביר קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגו', כלומר שלא יעשו כלל בשום מין מהמינים כי אין צריך לו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:4:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:4:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:4:2)

**גם** יאמר ויבואו כל החכמים וגו'. להגיד את אשר כתבנו למעלה כי משה נתן התרומה לכל עושי המלאכה אף שמרובין היו בלי שום מדה וחשבון כי באמונה המה עושין, והן כאן נתגלה אמונתם כי באו כל איש ואיש ממלאכתו לומר מרבים העם וגו' ולא נותר אחד מהם להעלים זאת ויחפוץ חלילה לזכות במותר או לומר שיתנו לו עוד כי כולם כשרים ונאמנים ואמרו די והותר.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:5:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:5:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:5:1)

**ויאמרו** וגו' מרבים העם וגו' למלאכה אשר צוה ה' לעשות אותה. לכאורה יתמה מה קול הרעש הזה, ואם ירבו להביא כהנה וכהנה יהיה מונח בית אוצר ה' לפאר את בית אלהינו בגנזי אוצרות וכמו שכתב בעל אור החיים. ואפשר לומר כי הנה ידוע אשר תבנית המשכן וכל כליו הכל בכתב מיד ה' השכיל כתבנית המקדש של מעלה המכוון נגד מקדש של מטה, ועל כן ודאי עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע רק כמו שנצטווה בתבניתו שראה בהר וכן עשהו לא פחות ולא יותר. ואמנם כי לא הכל יודעין דבר זה שהכל ניתן במדה ובמשקל למדות העולמות שלמעלה, וממילא היו יכולין לסבור כי יכולת בידם להוסיף על תבניתם ומשקלם כמו לעשות המנורה משני ככרים זהב, והשולחן ארוך ורחב יותר, בכדי לפארו ביותר ויותר להנאותו עוד ועוד. וידוע ממאמרם ז"ל (זוה"ק תשא קצ"א. ושאר מקומות) אשר בכל מקום שנאמר העם המה הפחותים בישראל, ולהם לא עלה ספק כלל שיהיה אסור להוסיף על בית אלהינו לפארו ולהנאותו ביותר, כי דלי העם המה ושכלם מועט, ואמנם אלו העושי המלאכה אף שחכמים היו, גם כן לא החליטו בדעתם שיהיה אסור בהוספה ודנו בה דין הידור מצוה שנצטוינו בתורה לפאר ולרומם בית אלהינו. ואך שהם נכנסו בגדר הספק, אולי זה בכלל לאו דלא תוסיף כמו חמש פרשיות בתפילין או חמש ציצית בבגד, ועל כן ויאמרו אל משה לאמר והאי לאמר לכאורה מיותר הוא, ובא להגיד, כי אמרו לו לשאלו על הדבר הזה הן מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר צוה ה' לעשות אותה, פירוש שהעם מרבים להביא יותר מן המלאכה אשר צוה ה' לעשות אותה כלומר, לעשות אותה כולה כפי הבאתם בריבוי ביותר מן הצווי כי הם ודאי סבורין שמצוה בזה להוסיף ואנו שואלין איך לעשות בדבר הזה, (ועוד אפשר לומר בזה על דרך אומרם ז"ל (מובא ברש"י פסוק והנשיאים וגו' (לעיל ל"ה, כ"ז)) שהנשיאים לא הביאו תחילה נדבתם למשכן שאמרו יתנדבו צבור מה שיתנדבו, ומה שמחסרין אנו משלימין. ועל כן אמרו עושי המלאכה הן מרבים העם להביא, ומה יעשו הנשיאים, ונחזור לענין). ולזה,


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:6:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:6:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:6:1)

**ויצו** משה ויעבירו קול במחנה וגו'. ולכאורה הוה לי למימר ויצו משה להעביר קול במחנה וגו', ואמנם כי משה רק להם צוה שחלילה להם לשנות ולהוסיף אף חוט השערה מכל אשר צוה ה', כי הכל מיד ה' השכיל דוקא בתבנית זה, והם בעצמם העבירו הקול במחנה שלא יביאו עוד, לצד שידעו כוונות העם במה שמרבין להביא בכדי להוסיף בתבנית המשכן וכליו, ואחר כך כשלא יהיה רק כתבניתו אשר נצטוו, ח"ו יחשדו אותן אם לא שלחו ידן בדבר מהם. ומגיד הכתוב גם בזה שבח עושי המלאכה שאף הצווי לא היה רק להם לבדם שהם לא יוסיפו במלאכתם, אך מחמת שבאמונה היו עושין, לא רצו ח"ו בהמותר ואף לא שיחשדום בדבר מה, ותיכף להצווי ויעבירו קול וגו'. ועל כן נקודת שניהם **ו**יצו **ו**יעבירו בפתח, להראות על תכיפתם כי סמוך ותיכף להצווי, העבירו הקול. ולזה כיוונו בהכרוז ואמרו איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגו' בגזירה חרוצה ופסוקה שאסור לעשות ולהוסיף חוט השערה על תבנית אשר הראה ה' את משה. ולא הכריזו סתם לומר הנה כבר די למלאכת המשכן במה שיש עד עתה, כי זה לא היה מספיק מפני השתדלות העם להוסיף בהידור מצוה ובנוייה עד למעלה למעלה, והכריזו סתם שאסור כי כן צוה הבורא, ואז ויכלא העם מהביא שאף העם הפחותים כלו מהביא, כי שמעו שאסור להוסיף, וכאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:7:1)

**והמלאכה** היתה דים וגו' לעשות אותה והותר. ידוע מה שהקשה הרב הקדוש בעל אור החיים, שהוא שני הפכיים אם דים אינו הותר ואם הותר אינו דים, ועיין שם. ואפשר לומר על פי מה שאמרו חז"ל (בבא בתרא ט"ו:) איוב וותרן בממונו היה וכו' עד שויתר חצי פרוטה משלו וכו'. ולכאורה תימה הוא להחשיב לאיוב וותרן במה שוויתר חצי פרוטה שלו לפי ערך עשרו שהיה רב מאוד מאוד. ואמנם כי במקום שדרך האדם לוותר כמו בנתינת צדקה לעני או בהכנסת אורחים חשובים או לא חשובים, או נתינת מתנה לאדם חשוב, ודאי שהיה וותרנותו לאין קץ בעשירות מופלג. וחז"ל הגידו כי אפילו במקום שאין דרכי בני אדם לוותר כלל, כמו בלקיחת סחורה מהחנוני שהחנוני אינו רוצה כלל בוויתורו, כי עשיר הוא ואינו חפץ בשל אחרים, מכל מקום איוב לפי רוב גדולתו וכבודו, לא היה נאה לו לדבר מחצי פרוטה כלל ולחשב חשבונו עד חצי פרוטה האחרונה כדרך הקמצנים שלא יניחו משלהם חלק עשירית מפרוטה, רק הוא וותרן היה שלא עמד לדקדק בשלו, ואפילו במקום שהולך הפרוטה כמו לאיבוד ממש. כי החנוני אינו נהנה שישאר בידו משל אחרים, רק כבודו הוא שאף שתלך לאיבוד לא ידקדק עליה. וממילא במקום אחר במקום שירצה המקבל לקבל, יוותר ביד הגדולה והרחבה. כי הקמצן מקמץ בכל, מתחיל מככר עד פרוטה הקטנה. והוותרן מוותר בכל, מפרוטה הקטנה עד הככר. והוא סימן עין יפה שנותן מה שנותן בלב טוב באהבת נפשו, ועל כן אינו מעמיד על מעט אשר יותיר. וכן אפילו בזמנינו אנו רואין בהשרים הגדולים כשנותנין לאומן לתפור להם בגדים וכדומה, לא יקצצו להם עד סוף המדה והמשקל בקימוץ לקמץ על כל פירור ופירור. והבזוי מהם יעשה כן. אבל החשובים הגדולים, נותנים בשופע ואינם מדקדקים על מקצת אשר יוותר מהמלאכה מהנחתך והנאבד בעת המלאכה. וכאשר תראה, המכניס אורח חשוב לביתו ומציג לפניו מאכל, לא יוצג לפניו עד כדי שביעתו לבד כי זה קמצנות הוא, רק יוצג מה שיודע שבודאי יותיר ממנו, ואינו מקפיד על הנשאר אחר כך כלל, כי בעין יפה הוא נותן ואין דרך לקמץ עד קצה האחרון ומעתה ראה והבן, כי הנותן בעין יפה וראוי ובפרט לאיש נכבד וגדול, גם זה המקצת היותר מדי הנתינה, גם זה מצורך הנתינה הוא כי זהו כבודו להנותן ולהמקבל. וזה שאמרה רבקה לאליעזר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות. עד זה כמו עד בכלל, פירוש שאף אחר שיכלו מלשתות אשאב עוד להראות כי בעין יפה אני נותן. אשר דרך הנותן בעין יפה לתת יותר מכדי צורך הנתינה, כי אנשי חסד עושים גם בזה חסד על חסד שחוץ מה שנותנים מאכל ומשתה עושים עוד חסד לתת יותר, בכדי שיראה האוכל כי בעין יפה נתנו לו, ונהנה מהנאתו.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:7:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:7:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:7:2)

**וזה** היה כאן בנדבת בני ישראל, כי אחר שצום ה' להביא נדבה למשכן וכליו, היה זה מכבוד הַמְצַוֶה ברוך הוא וכבוד ישראל שלא יביאו בצמצום את הנצרך ולא יותר, רק להביא את הנצרך למלאכה ומה שצריך להיות מותר בה, והמותר בזה היא צורך הבאה ממש, ובזה הראו ישראל כי אינם עושים הדבר כעול המוטל עליהם מפקודת המלך, שלא יוסיפו על הצווי כלל, רק בעין יפה ובחשק האהבה עד שיביאו שיהיה גם לנותר ולא הקפידו על זה. ולזה אמר והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר. פירוש שהיה די ככל הצורך לעשות המלאכה עם המותר הראוי להיות מנותני בעין יפה לכבוד המקום ולכבוד ישראל הגדולים והחשובים לעיני עמים רבים. והוא מדוקדק מאוד בהכתוב להמעיין. ומזה נתפשט בעוונותינו הרבים ההיתר בין בעלי המלאכות שגונבין החצי מבעל הבית ואומרים שהוא יתור, וחושבין שפירוש יתור הוא מה שהם מיתרים בגניבתם, אבל באמת פירוש יתור הוא מה שנותן הבעל הבית כשהוא עשיר וותרן בשופע שיהיה מה שיחתך וישאר קצת פירורין הפקר, שאינן נותנים דעתם על זה שיותיר להם. וזה הוא יתור מלשון והותר הנאמר כאן, כי זה הוא כבוד לאדם חשוב שלא יעמוד בחצי פרוטה אף במקום שאין בו נתינה והולכת לאיבוד, כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:18:1
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:18:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:18:1)

**ויעש** קרסי וגו' לחבר את האהל להיות אחד. מלת להיות אחד לכאורה מיותר, ועל כל פנים היה די לומר לחבר את האהל לאחד. ואפשר שרמז בזה לומר שטעם עשיית הקרסים לחבר את האהל הוא להיות אחד, פירוש להיות שהקב"ה הוא אחד ומיוחד, לכך הוצרך לחבר גם למטה וזה לעומת זה יעשה הקב"ה אחד בשמים ובארץ. כי הנה היריעות היו עשתי עשרה וצוה הקב"ה לחבר שש יריעות לבד וחמש יריעות לבד, ואחר כך לחבר את שני האלה בקרסים, ולא רצה הקב"ה שיחברו מתחילה כל הי"א יריעות אחת אל אחת, ואמנם הכל רומזים לסודי סודות עליונים רזי דרזין שאין דעת האדם יכול לירד כלל לעומק הדבר, ומה שנוכל להבין לפי קט שכלינו הוא כי ידוע שי"א היריעות הללו היו רומזים לבחינת ו"ה שבשם המיוחד כמו שאיתא בדברי האר"י ז"ל (בפרי עץ חיים בכוונות פטום הקטורת). ונודע ליודעים אשר כל בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא אשר אנחנו עובדים על זה בכל התורה והמצוות, הוא יחוד ו"ה הללו שיתיחדו ביחודא שלים, ואז והיה ה' למלך על כל הארץ כנודע. ונחזה אנן, למשל אם טעה הסופר הכותב הספר תורה ונגע אות הו' באות הה' בקצה מן הקצה כנקודה כל שהוא הלא ודאי תפסל הספר תורה כולה. ולכאורה למה תפסל הלא עיקר עבודתינו ליחוד הלז, ואמנם כי היחוד הנפלא הלזה אינו אחד באחד כמו שהם, כי כאשר יתאחדו באחד לא יוכרו האותיות מה זה ומה זה ובטלו כל הכוונות. ואך שהיחוד צריך להיות על ידי דבר אחד הממוצע שהוא המיחדם לאחד כנודע להבאים בסוד ה', והוא בחינת צדיק יסוד עולם המקשר עלמא עילאה בעלמא תתאה, והוא סוד הפרסה קטנה היוצאת מן הו' שבשם הוי"ה אל הה', והה' נעשית התחלתה כמין ו' כידוע להני ספרי דוקני מקבלת האר"י ז"ל, לרמז על היחוד שפונים זה לזו וזו לזה אבל אינן נוגעין זה בזה כי אם על ידי אחד הממוצע והוא בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי שמים וארץ הם בבחינת ו"ה שבשם כידוע, והסולם הוא המיחדן. כי סולם בתורה הוא בלא ו' והוא מספר ה' פעמים הוי"ה בסוד וילקט יוסף את כל הכסף ה' כסף שהם ה' חסדים ה' הויות והוא הצדיק יסוד עולם.


###### Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:18:2
[Be'er Mayim Chaim, Exodus 36:18:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Exodus/r/36:18:2)

**והוא** אומרו בזוה"ק (חלק ב', נ"ב.) על הג' קדושות שאנו אומרים בכל יום תמיד פעמים קדוש לעילא קדוש לתתא קדוש באמצעיתא. כי עיקר היחוד השלם הוא כאשר האדם מקדש ומטהר אבריו ומיחדן לאל אחד בקדושתו. וקדוש לעילא הוא החצי שלו למעלה כמו הלב והזרועות וכו' והראש. והחצי לתתא, הוא השוקים והרגלים. וקדוש באמצעיתא, סוד אבר הברית שהוא העומד באמצע וכלול מכל הגוף כי בו מתיחדין כל הגידין מכל הגוף. ואדם המקדש כולם לה' נעשה היחוד בשלימות על ידי בחינת צדיק יסוד עולם שהוא מאן דנטיר ברית, ועיקר עיקר הקדושה הנזכרת בתורה הוא בבחינת הברית כמו שאמר הכתוב קדושים תהיו ואמרו חז"ל (ויקרא רבה כ"ד, ו') כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה וכו' עד כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש וכו'. כי זה הוא העיקר הקדושה להיותו באמצע וכלול משניהם, וכמעט כל עיקר מניעת היחוד הוא ממנו. ואדם המשמרו בקדושה ובטהרה מיחד כל העולמות ביחודא שלים וזוכה לכל הברכות שבעולם לפי שהוא המקבל כל הברכות מעלמא עלאה ומשפיע לעלמא תתאה, ומלכותא פריסת לרגליו כמו שאמר בזוה"ק (לך לך צ"ג:) מאן דנטר להאי אות קיימא, מלכו אתנטרא ליה וכו'. כי המקדש עצמו באבר הלז באיסור ובהיתר להיות מרעיבו בקדושה שלא למלאות תאותו, רק לשם ה' באמת ובתמים שלא להשטות עצמו לומר כי עושה לה', ובאמת חומד התאוה בלבו ובוערת בו כאש אוכלת רק שיהיה באמת שוה אצלו אם לעשות עתה הדבר הלז או לא יעשה, ויעשה עתה מצוה אחרת לשם ה' כמו ללמוד תורה כיון שאין כוונתו באמת כי אם לשם ה' יכול עתה לצאת במצוה אחרת. והרבה בחינות ונסיונות צריך האדם להבחין בעצמו בכל התאוות אם כוונתו באמת לשם ה' או למלאות תאותו. ומכל שכן בזו התאוה העולה על כולנה שאין דבר קשה בכל התורה כמו תאוה הזו כמו שכתב נזר החכמים קדוש ה' הרמב"ם ז"ל (בפרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח). ואם באמת אינו עושה כי אם לשם ה', הרי ממליך הקב"ה על אבר הזה וממילא ממליכו בכל אבריו וגידיו, כי זו הקשה מכולן ואם יתקדש בזה בנקל יוכל להתקדש בכל התאוות וכשם שהוא ממליך הקב"ה עליו כך ממליכו הקב"ה בעולם וזה עיקר יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי צדיק יסוד עולם המיחדן. ואל זה רמזו היריעות שהיו ששה לבד וחמשה לבד, ולא נתחברו לאחד כבחינת ו"ה שחלילה להיות נוגעים, ויחודם היה בקרסים שהוא מספר קדוש, קדוש באמצעיתא שהוא העיקר בסוד קדושים תהיו בבחינת צדיק יסוד עולם, ועל כן לא אמר לחבר וגו' את האהל לאחד שהיה משמע לאחד ממש שיהיו נוגעין זה בזה, רק להיות אחד כלומר ששניהם יתיחדו באחד המיחדם, וכאשר כתבנו למעלה להיות אחד אלהינו שבשמים ובארץ בבחינת הסולם העולה מן הארץ לשמים, ונגד זה היו היריעות כאן והכל ביחודא שלים למטה ולמעלה ועל ידי זה יתברכו כל העולמות בכל מיני שפע וברכה ורחמים וחיים ושלום בנחת ושמחה אמן ואמן והיה ה' אחד ושמו אחד ביחודא שלים, כדבר האמור.