## Be'er Mayim Chaim, Genesis

###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:1:1)

**ויהי** רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וגו'. הנה אמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ד, ב') וזה לשונם: עשרה רעבון באו לעולם אחד בימי אדם הראשון ואחד בימי למך אחד בימי אברהם אחד בימי יצחק וכו' עד רעב שהיה בימי דוד לא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול ולפי שהיה שאול גרופיות של שקמה גילגלו הקב"ה והביאו בימי דוד וכו' לפיכך כולם לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שיכולים לעמוד. רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם רבי אחא אמר אחד בימי אברהם ואחד בימי למך וכו' עד כאן. ולכאורה לדברי כולם קשה מה שאמר כאן מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם ומשמע שזה שהיה בימי אברהם הוא היה הרעב הראשון לעולם ולדבריהם ודאי היה רעבון על כל פנים בימי אדם והוא היה רעבון הראשון.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:1:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:1:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:1:2)

**והנראה** בזה כי לדעת רבי חלבו שאמר שנים באו בימי אברהם אמר כאן מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם כי ודאי הרעב הראשון מן השנים שבאו בימיו הוא היה היותר קשה שעל ידו ירד אברהם למצרים כמאמר חז"ל (עיין בספר תולדות יצחק פרשת לך לך) שאמרו אנשי המדינה מיום שבא זה למדינתנו נעשה הרעב והוכרח לבוא מצרימה על ידי זה מה שאין כן ברעב השני שלא מצינו שירד למצרים או לעשות דבר אחר. ולפי שגם הרעב הזה אשר נעשה בימי יצחק היה קשה למאוד אמר מלבד הרעב הראשון שהיה בימי אברהם שהוא היה קשה למאוד וגם עתה נעשה רעבון כזה. ולדעת רבי אחא צריך לומר מה שאמר כאן הרעב הראשון אף שכבר היה בימי אדם ולמך מכל מקום ודאי זה הרעב שהיה בימי אברהם הוא היה היותר קשה מכולן לפי ערך צדקת וגבורת אברהם כי כולם לא ירדו בימי בני אדם שפופין ולפי ערך צדקת הצדיק כן חזק הרעב בארץ ועל כן לא נזכר בתורה שום רעבון בפירוש מה שהיה בימי אדם ולמך. והרעב הראשון הנזכר בתורה הוא של אברהם כי הוא היה הרעבון הקשה שהיה פלאי בעולם, ועל כן אמרו חז"ל במשל הבנאי שמניח הקורה העבה באמצע הבנין כדי שיתקיים כל הבנין על ידו ולפי שהיה אברהם הקורה העבה לא בראו הקב"ה בתחילת הבריאה אלא באמצעיתו לקיים כל הבריאה על ידו על כן בימיו היה הרעבון הקשה בראשון וראשונה, ולזה אמר כאן מלבד הרעב הראשון פירוש רעב הראשון הנזכר בתורה בפירוש, או רעב הראשון הקשה אשר היה בימי אברהם ולפי ערך גבורתו שיוכל עמוד כן היה הרעבון בימיו וכן היה זה הרעב בימי יצחק כי גדול כח הבן ככח האב.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:1:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:1:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:1:3)

**וילך** יצחק אל אבימלך וגו'. לא אמר כאן וירד כמו באברהם שאמר וירד אברם מצרימה כי מצרים הוא בתכלית הירידה מקור מקום הטומאה ערות הארץ ועל כן ירידה גדולה היא זו ולכן נאמר שם כי כבד הרעב שהוצרך הכתוב לפרש הטעם על מה שירד אברם למצרים, ולכאורה הוא תמיה גדולה לירד למקום טומאה כזו ועל כן אמר כי כבד הרעב וגו' ולולא זה לא היה יורד למצרים בשום אופן, מה שאין כן ארץ פלשתים שהוא בכלל מקצת ארץ ישראל (כמו שמובא בדברי הרמב"ן ז"ל והובא באור החיים) לא נאמר וירד כי לא היתה ירידה כל כך אליו ולכן לא נאמר הטעם כי כבד הרעב אף שהיה הרעבון חזק בימיו כמו בימי אברהם מכל מקום לא נצרך הכתוב לפרש טעם ההליכה מחמת שכבד הרעב כי אף בלא כבדות הרעב היה יכול ללכת אל ארץ פלשתים. וגם נראה שלכן לא אמר הכתוב וירד כי לא הלך הוא כי אם אל אבימלך מחמת שהיה בן ברית אברהם אביו והלך אצלו כמו שכתב הרב האלשיך זללה"ה אבל לא היתה כוונתו בשביל ארץ אחרת כלל, ועיקר הליכתו היה לבן בריתו על כן לא כתיב וירד.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:2:1)

**וירא** אליו ה' וגו' אל תרד מצרימה וגו'. אמרו חז"ל בזה (בראשית רבה ס"ד, ג') אתה עולה תמימה ואין חוץ לארץ כדאי לך, וצריך לדעת פירוש דברים אלו כי לכאורה מי שהוא קדוש יותר בקדושת ה' יוכל יותר גם לצאת מעט חוצה ואף על פי כן לא יובטל ולא יופרד מקדושת בוראו, מה שאין כן מי שהוא תחתיו במעלה שאסור לו להתראות חוץ שלא יפול שם ממדריגתו (ועיין בדברינו פרשת נח) אשר על כן אברהם שלא נעקד על גבי המזבח, יותר היה צריך לירא מרדה מצרימה מפחד הקליפות והטומאה. ויצחק שנעשה עולה תמימה בנקל יותר היה לו לירד למצרים וראיה מיעקב שהיה בחיר האבות וקדושתו למעלה למעלה ואף על פי כן צוהו הקב"ה דוקא לירד למצרים.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:2:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:2:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:2:2)

**ואולם** הנה כתבנו במקום אחר על מאמר חז"ל (ביצה ט"ז.) אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת נמצא אחרת נאה הימנה אכל הראשונה והניח השניה. אבל הלל מדה אחרת היה לו שנאמר (תהלים ס"ח, כ') ברוך ה' יום יום. ושורש הדברים כי ידוע מכתבי האר"י ז"ל אשר שני בחינות נשמות נמצאים בעולם אחד מבחינת הגבורות ודיני אלהינו יתברך הנמשכים משורש קין והשני מבחינת הבל שורש הטוב והחסדים, והנה אלו הנשמות הנמשכים משורש הבל להם בנקל יותר לעבוד את ה' מאחר שהם משורש החסדים רחוקים הם מהקליפות והרע ואינם עומדים לנגדו בכוון להחטיאו דוקא כי רחוק הוא מהם, מה שאין כן בנשמות שהם משורש הגבורות הנמשכין משורש קין להם קשה יותר העבודה והמצוה כי קרובים הם לבחינת הקליפות והרע המקבלים השפעתם משורש הגבורה דקדושה והם עומדין לנגדו ומכוונים מאוד להחטיאו בכדי לצוד הנשמה אצלם, וזה פרנסתם מה שמקבלין מאור וחיות השפע הנשפע ממלך הקב"ה להנשמה הקדושה. ולכן אלו הנשמות צריכין שמירה וזהירות גדול בכל עבודתם ובכל ענינם ובפרט בשעה שהם עוסקים בדבריהם הגופניים כמו אכילה ושתיה ושארי דברים צרכי תאוות הגוף. וכל התאות נמשכין משורש הקליפות ובפרט האכילה נודע המבואר בזוה"ק (חלק א', ק"י.) אשר אין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה ונאמר (דברים ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו'. אז צריכין שמירה יתירה ביותר ויותר להזהר מבחינת הקליפות והרע העומדים לנגדם שלא יתמשכו ח"ו אחרי מעט מן המעט מתאות הלב חלילה, ועל כן שמאי הזקן נודע שורשו שורש הגבורה והפחד וכמו שמבואר בליקוטי תורה והוצרך לשמירה יתירה בכל הדברים ובפרט בעת אוכלו כאמור, ועל כן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת להיות כל אכילתו נטפל למצות ה' והנטפל למצוה כמצוה בכדי שישרה אור קדושת ה' על אכילתו וזר לא יקרב אליה כי קודש הוא, אבל הלל מדה אחרת היה לו פירוש מדה אחרת ממש ממדת שמאי כי היה מדתו מדת החסד והטוב ולא ירא את פני הקליפות כיון שהוא רחוק מבחינתם למאוד ולא היה מפחד כלל שלא יתמשך אחרי תאות הלב שהיה שורש הטוב למאוד והיה גם גופו זך ונקי מלהיות ח"ו מהמתאוין בעם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:2:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:2:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:2:3)

**ואתה** תחזה מה שאמרו חז"ל (ויקרא רבה ל"ד, ג') דבר אחר גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו רבי להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתה אמר לו כל יומא אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא הוא בגו גופא וכו', הרי לפניך כי הנה הוא יצוא יצא מכל בחינת התאוה שיאכל להנאת גופו רק לגמול חסד עם נפשו להיות קיימת בתוך הגוף כמו אחד שעושה חסד עם אורחים אחרים, והיה עושה זאת באמיתיות לבבו שלא אכל כי אם למען המצוה ולא למען הנאתו, ועל כן הנה כל מעשיו לשם שמים כלומר שאף בלא כוונת שבת היו כל מעשיו מיוחדין בכדי לקיים מצות ה' ולא היה צריך לזו הכוונה שיאכל בחול לכבוד שבת, והיתה הכוונה הזאת שמור אתו לשבת גופא שיאכל בשבת לכבוד שבת ולזה אמר שנאמר ברוך ה' יום יום ואמרו חז"ל (סוכה מ"ו.) בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו כן גם הוא קיים בנפשו לשום כוונת כל יום ביומו השייך אליו ולא לכוון כוונת שבת בחול כאמור. ולזה הנה יצחק אבינו ע"ה ידוע מדתו מדת הגבורה הגדולה פחד יצחק והיה צריך תמיד לשמירה יתירה מפחד החיצונים העומדים למולו ועל כן נאמר בו (בראשית כ"ד, ס"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה כי הוא היה צריך תמיד לתיקון השדה המבואר בכתבי האר"י ז"ל שהוא שמירת השי"ן שלא יקחו אותה אותיות ק"ר שהם בבחינת הרע להעשות שקר וצריך לעשות משקר שדה שדה חקל תפוחין (עיין בכוונת קבלת שבת בשדה) ועבור זה היה צריך להעקד על גבי המזבח להיות עולה כליל לה' בכדי שעל ידי זה לא יוכל לשרות עליו שום בחינה מבחינות הרעים כי נתקדש לעולה לה', וזה הכל בארץ ישראל שנאמר בה (דברים י"א, י"ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוהיך בה וגו' ופירש בזוה"ק (חלק א', ק"ח:) שלא ניתנה תחת שום שר מהשרים הסובבים הכסא כי אם ה' בכבודו ובעצמו מושל עליה ומנהיג אותה כרצונו, ואכן אף על פי כן נמצא בה בחינת היצר הרע והרע מטעמים הכמוסים (עיין בספר חסד לאברהם) ולכן היה צריך להיות עולה לריח ניחח לה' מה שאין כן בחוץ לארץ שניתנה תחת שרי מעלה המעורבים מטוב ורע שעל כן אמרו ז"ל (כתובות ק"י:) שכל השרוי בחוץ לארץ עובד ללא אלוה אמת, שנאמר (שמואל-א כ"ו, י"ט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד וגו' לפי שניתנה תחת השרים שמהם נמשך שורש הקליפה האומרת אני ואפסי עוד, ואם היה יצחק יוצא לשם מרוב שורש הגבורה והפחד שבו ח"ו ח"ו היה אפשר נמשך קצת אחרי שורש לא טוב, ועל כן אמר לו הקב"ה גור בארץ הזאת שאתה עולה תמימה ואין חוץ לארץ כדאי לך, כלומר כיון שאתה הוצרכת להיות עולה תמימה מה שמעולם לא הוצרך אדם לכך והכל עבור הגבורה והפחד הקשה על כן אין חוץ לארץ כדאי לך למען לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך, וזה שאמר לו שכֹן בארץ אשר אומר אליך, פירוש בארץ שאני יכול לומר לך ולדבר אתך מה שאין כן בחוץ לארץ פן תפול ממדריגתך ובלא זה אין הנבואה שורה בחוץ לארץ כידוע. או כה יאמר הנה הארץ הזאת שאני אומר הוא השייך אליך ולא ארץ אחרת. והטעם כי,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:3:1)

**גור** בארץ הזאת ואהיה עמך. כשאתה תגור בארץ הזאת אז אני בעצמי אהיה עמך שהארץ הזאת תחת ממשלתי מה שאין כן בארצות שניתנו תחת השרים, וחלילה לך לבוא תחת שום שר (ועיין בילקוט ראובני ותמצא שם קרוב לדברינו הנאמרים) ועל כן ואברכך אני בעצמי ותהיה הברכה מידי ממש לא על ידי שום שר וממונה והוא על דרך אוכל לכבוד שבת שלא היה שום ממוצע הנאת הגוף בינו לבין המצוה וכן לא יהיה שום ממוצע ביני וביניך.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:3:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:3:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:3:2)

**כי** לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. כי לפי שהארץ הזאת הוא חלקי לבד שאין לשרים חלק בה וגם חלק ה' עמו שישראל אינם ניתנין תחת שום שר כי יעקב חבל נחלתו ועל כן אתה וזרעך תירשו את הארץ ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל, ואמנם אומרו כי לך ולזרעך וכן גבי אברהם כתיב כי לך אתננה ולזרעך אחריך ולכאורה הנתינה לא היה כי אם לזרעם אחריהם ולא להם, ואפשר לומר בזה על פי מה שאמרו חז"ל (סנהדרין צ':) שאלו מינין את רבן גמליאל מניין שהקב"ה מחיה מתים אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו וכו', עד שאמר להם המקרא הזה (דברים י"א, כ"א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. ונמצא נכון שבועת ה' שאמר לאבותינו לאברהם יצחק ויעקב בלשון כי לך אתן כי להם יתן את הארץ הזאת לרשתה אם ירצה ה' לתחית המתים. ואכן עוד נראה כי באמת חיות הרוחניות שורש ארץ ישראל אשר בשמים ממעל זה נתן להאבות תיכף והם ירשוה וקבלו האור הזה בנפשם והברכה אשר בה, רק גוף גשמיות הארץ לא היה יכול הקב"ה ליתן כי אם אחר רבות זרעם ככוכבי השמים וכאשר אמר להם משה (דברים א' י') והנכם היום ככוכבי השמים לרוב כמו שהאריך בזה הרב האלשיך זללה"ה ועל כן אמר להם, לך ולזרעך כי להם נתן תיכף חיות קדושת הארץ ולזרעם אחריהם הורישם גם גוף גשמיות הארץ אחר שנתרבו ככוכבי השמים. ולזה אמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:3:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:3:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:3:3)

**והקמתי** את השבועה אשר נשבעתי וגו' והרביתי את זרעך וגו'. כי הנה בעת השבועה הראשונה שנשבע הקב"ה לאברהם על ירושת הארץ לא נאמר לך ולזרעך כי אם לזרעך לבד והיתה הכוונה על יצחק והטעם נראה לומר על פי מה שאמרו חז"ל מה סבורין ישראל שיכנסו לארץ ערלים וכו' וכן אברהם כל עוד שלא מל עצמו לא נתן לו הקב"ה את חיות הקדושה הפנימית של הארץ עד אחר שאמר לו התהלך לפני והיה תמים וגו' עד והקימותי את בריתי ביני וביניך ונתתי לך ולזרעך וגו', כי על ידי המילה תזכה לירושת הארץ אתה בפנימיות וזרעך בגשמיות והכל אחר המילה כמבואר בזוה"ק (חלק צ"ג.) על פסוק (ישעיה ס', כ"א) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ שירושת הארץ תלוי בבחינת צדיק שהוא בחינת הברית כנודע. אבל השבועה לא היה רק על יצחק ועל כן אמר לו כאן והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שהוא ליתן לך את הארץ והוא חיות הרוחנית של הארץ אבל גוף גשמיות הארץ עדיין לא אתן לך. עד אחר,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:4:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:4:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:4:1)

**והרביתי** את זרעך ככוכבי השמים אז ונתתי לזרעך את כל הארצות האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ כי לזרעך אתן גם גוף גשמיות הארץ התחתונה לא חיות הרוחנית שלה לבד ועל כן והתברכו בהם כל גויי הארץ מה שאין כן אם לא יהיה להם כי אם בחינת הרוחנית לא יתברכו בהם גויי הארצות כי הם לא ידעו ולא יבחנו במעלות הרוחניות, והארץ הזאת אתן להם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:5:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:5:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:5:1)

**עקב** אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו'. ולכאורה יקשה הלא אמרו ז"ל (קידושין ל"ט:) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואיך הבטיחו נתינת הארץ על אשר שמע אברהם בקולו ואכן נראה שעל כן אמר לו בלשון עקב אשר שמע ולא על אשר שמע וגו' כי עקב המצוות הן הן הפירות של המצוות אשר הם עקב לגבי המצוה, והפירות של המצוות ידוע לכל מה שמנו חז"ל (ריש פאה) מאלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת וכו' ושורש הדברים ידוע מדברי קדוש עליון הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שם שכל מה שמנו שם הכל הם מדברים שבין אדם לחבירו שיש בהם שני חלקי מצוה אחד מצוות שצוה להיטיב לחבירו כי גמילות חסדים מצוות עשה דאורייתא בכלל רמ"ח המצוות ממה שאמרו הדבק בדרכיו מה הוא רחום וגו' כמו שמובא ברמב"ם ז"ל, והב' מה שמגיע על ידי זה טובה לחבירו וחבירו נהנה. ועל כן הקרן זה שמקיים בו מצות ה' זה הוא שמור לו לדורות לעולם הבא כמו במצות תפילין וציצית שאין בהם חלק לבני אדם כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא שאין בכל העולם שכר על מצוה אחת ממצוות התורה וראיה מנבוכדנצר שהלך לכבוד ה' ג' פסיעות ניתן לו מלוכה על כל העולם כמאמר חז"ל (סנהדרין צ"ו.) ומה ינתן עוד להולכי בית הכנסת יותר ממאתים פסיעות או בכל המצוות הנעשים בטרחא ויגיעה וביזבוז ממונו של אדם (כאשר כתבנו מזה במקום אחר). ונמצא אשר שכר מצוה אי אפשר לשלם בעולם הזה כלל כי אין בכל הנאת עולם הזה שכר על מצוה אחת בשום אופן רק חלק הב' שהוא מה שהגיע טובת הנאה לחבירו זה הוא פירות המצוות, ועל זה הקב"ה משלם בעולם הזה וכן כתבו המפרשים שזירוז המצוה וגדרים וסייגים של המצוה זה הכל בכלל הפירות יחשב, לפי שעיקר המצוה שמור, ואלה הם טפלים להמצוה ונחשבים לפירות להיות אוכלין מהן בעולם הזה. וזה הנקרא עקב שהוא כמו העקב לגבי הראש ועל זה מגיע כל טובת עולם הזה ועל כן אמר הכתוב (דברים ז', י"ב) והיה עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם וגו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' ואהבך וברכך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך וגו'. יצו ה' אתך את הברכה באסמיך וגו' (שם כ"ח, ח'), כל הברכות שמונה שם שכל המפרשים דקדקו למה נקט לשון עקב. ועם האמור נכון כי על שמיעת עקב של המצוות שהן הפירות על זה ישמור ה' את הברית ויצו את הברכה ברכת עולם הזה לתת מטר ארצך ולברך כל מעשה ידך וברכת פרי בטן, כדין אכילת פירותיהן בעולם הזה. ועל כן אמר ושמרתם ועשיתם אותם כי השמירה היא עשיית גדר וסייג למצוות התורה שהם טפלים להמצוות ובכלל הפירות יחשבו, ועל כן גם כאן אמר ליצחק זה שאני מבטיח לזרעך ירושת גוף גשמיות ארץ הקדושה זה הכל בשביל הפירות שכל המצוות שקיים אברהם אביך עקב אשר שמע אברהם בקולי מה ששמע לעשות עקביים של המצוות וישמור משמרתי מצוותי חקותי וגו', שעשה גדרים למצוותי, ופירותיו יהיו בניו אוכלין בעולם הזה עד שלהם אתן את הארץ והתברכו בהם כל הגוים אבל עיקר המצוות של אברהם הכל להנתן ליום שכולו טוב וכולו ארוך כמאמר חז"ל.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:6:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:6:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:6:1)

**וישב** יצחק בגרר. לכאורה הכתוב הזה מיותר אחר שנאמר וילך אל אבימלך מלך פלשתים גררה וה' אמר לו שכן בארץ הזאת ודאי ששם היה יושב, ואמנם נראה לפי הנזכר כי אחר שאמר לו הקב"ה שכֹן בארץ אשר אומר אליך וגו', וכאשר כתבנו שאין אני חפץ שתהיה תחת שום שר ומושל מהשרים הסובבים הכסא רק תהיה שמור לחלקי ואני בעצמי אהיה עמך, אז לא הכניס עצמו תחת יד אבימלך כאשר היתה מחשבתו בתחילה ללכת אל אבימלך מחמת שהיה בעל ברית אברהם אביו, כי לא חפץ לקבל עליו שום דבר כי אם רשות מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולזה אמר הכתוב וישב יצחק בגרר לא חפץ לישב תחת רשות אבימלך כי אם ישיבה בפני עצמו במקום שצוהו ה' כי קיבל עליו אמירת הקב"ה שלא להכנס תחת רשות שום שר רק תחת כנפי השכינה רשות הקב"ה בעצמו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:7:1)

**וישאלו** אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא. פירוש מחמת ששאלוהו על אשתו אמר אחותי היא כמו שאמר אברהם לאבימלך, אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו כמאמר חז"ל (בבא קמא צ"ב.) ובפרט כפי מה שכתב הרב האלשיך זללה"ה שגם לאשתו שאלו אם אשתו היא אז ודאי אמר מה להם לבדוק באנשים ובנשים אם היא אשת איש או לא ודאי כוונתם לרע ולא לטוב וירא לאמר אשתו פן יהרגוהו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:7:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:7:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:7:2)

**כי** ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה וגו'. הכתוב מגיד בזה צדקת הצדיק כי אף שהבטיח לו הקב"ה כי אהיה עמך ואברכך ובודאי היה מאמין בהבטחת הקב"ה ואכן היה ירא פן יגרום החטא, וכן דרך כל הצדיקים כי אף שמאמינים באמת בהקב"ה מכל מקום על טובתם יראים שלא יגרום החטא שילקח הטובה מהם, וכאשר מצינו בשאול המלך שנפסק גדולה לו ולזרעו אחריו ועל ידי החטא נלקח ממנו ונתנו הקב"ה לריעו לדוד וכן יעקב אבינו אחר הבטחת הקב"ה, דאג פן יבוא והכני אם על בנים הכל שמא יגרום החטא כמאמר חז"ל (לשון רש"י בראשית ל"ב, י"א). ובפרט כששמע שאנשי המקום שואלין לו ולאשתו על עסק זה אמר אולי תואנה הם מבקשים לרוע לו ובמקום דשכיח הזיקא יש לחוש כמו שאמר שמואל הנביא אל הקב"ה (שמואל-א ט"ז, ב') איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי וכו' הרי שה' בעצמו התיר לו לשנות במקום דשכיח הזיקא ולכן גם כאן אמר יצחק על רבקה אחותי היא.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:8:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:8:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:8:1)

**ויהי** כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וגו' עד והנה יצחק מצחק את רבקה וגו'. רש"י ז"ל פירש לפי שארכו הימים אמר מעתה אין לי לדאג מאחר שלא אנסוה עד עכשיו וכו'. ועוד נראה כי נודע אשר ימים הרעים אף אם הם ארוכים למאוד נקראים קיצור ימים כמאמר הכתוב (תהלים ק"ב, כ"ד) ענה בדרך כחי קיצר ימי. לפי שהאדם מצפה ומחכה עת עוברם ורוצה מאוד שיתקצרו הימים האלו ויעברו בִּין יום ובִּין לילה כמאמר הכתוב (דברים כ"ח, ס"ז) בבוקר תאמר מי יתן ערב. וימי הטובה כמה שהם נקראים אריכת הימים שאדם רוצה שיתארכו הימים האלה יום לשנה והם נמשכים מיום שכולו טוב ויום שכולו ארוך, ועל כן נקראים אריכת ימים. והנה כבר כתבנו שזה שאמר יצחק אחותי היא אף שהבטיחו הקב"ה כי יהיה עמו, ירא פן יגרום החטא. ואך בראותו כי ארכו לו שם הימים שהיה לו שם אריכת ימים ימי טובה וישב בשלוה והשקט אז ראה והבין כי נתקיים הבטחת הקב"ה ולא גרם החטא למנוע ממנו הבטחת אלהיו, על כן אמר, מעתה אין לי לדאוג שלא יהרגוני כי הנה ה' אתי ושמרני בכל אשר אלך.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:9:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:9:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:9:1)

**ויקרא** אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך היא וגו' עד כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם. לדקדק לשון אחד העם וגם מה אמר והבאת עלינו אשם הלא בני נח אינן ערבין זה בזה. ועל הרשע שקלקל עליו האשם ולא על האחר. ואכן כי הנה לכאורה לפי שכל אנושי היה ליצחק להודיע הדבר על כל פנים לאבימלך שאשתו היא שלא יכשל הוא ח"ו באשת איש ובודאי המלך עצמו לא יעשה זאת לצוד האשה מתחת בעלה ואותו יהרג. ועוד, כי אבימלך מלך כשר היה כידוע (פסיקתא זוטא כ', ט"ו). ואמנם יצחק היה סבור בדעתו כי אין צריך להודיע זאת לאבימלך כי כבר הוא יודע מזה ממעשה דאברהם שמחמת הפחד והיראה אומרים אחותם היא, והאמת אשר אשתם היא. ועל כן לא אמר אבימלך, כי אם כמעט שכב אחד העם את אשתך, כי אני בודאי הייתי נזהר בזה שידעתיהו מכבר ואולם אם ישכב אחד מן העם הפשוטים שאין יודעין ואז והבאת אלינו אשם כי אנחנו לא היינו עושין בו משפט ובן נח מוזהר על הדינין וחייב מיתה אם אינו עושה הדין כראוי ואפילו אם הוא שוגג שאינו יודע כלל מזה (כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (הלכות מלכים סוף פרק ט' ופרק י' הלכה א')).


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:11:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:11:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:11:1)

**ויצו** אבימלך וגו' הנוגע וגו' ובאשתו מות יומת. פירוש שדמו ניתן כביד כל רואיו וכל מי שיראה לחבירו נוגע באיש הזה ובאשתו תיכף מות יומת על ידו. גם אמר הכתוב, לאמר, שאבימלך צוה לכל העם שיאמרו כל זאת אחד לחבירו שיגיע הדבר לאוזן כולם, וכולם ישמעו וייראו ולא יזידון לעשות כדבר הרע הזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:12:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:12:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:12:1)

**ויזרע** יצחק בארץ ההוא וגו' ויברכהו ה'. פירוש שכולם ראו אשר ברכתו לא מאת אלהים הוא שגימטריא הטבע כי אם מה' למעלה מטבע העולם כי נתקיים בו לך ולזרעך וכאמור כי לו ניתן תיכף החיות הרוחניות והברכה של הארץ ועל כן קיבל הברכה שלא בטבע כי אם למעלה למעלה, כאשר יהיה אם ירצה ה' לעתיד שברכת הארץ יהיה למעלה מן הטבע.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:13:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:13:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:13:1)

**ויגדל** האיש הלוך וגדל וגו' ויהי לו מקנה צאן וגו' ויקנאו אותו פלשתים וכל הבארות וגו' סתמום פלשתים וימלאום עפר וגו' ויאמר אבימלך לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד. להבין כל זאת מפני מה קנאו בו הפלשתים ולמה סתמו הבארות והיה להם לגזול הבארות לידם אבל לסתמם בעפר זה הוא דבר רשעת בלבד. ואמנם הכל חוזר למה שכתבנו כי האבות קבלו תיכף ברכת הארץ מחיות הרוחניות שבה שעל זה אמר להם הקב"ה כי לך ולזרעך אתן וגו' ועבור זה אמר לאברהם לך לך מארצך וגו' עד ואברכך ואגדלה שמך וגו', כי שם אברך אותך בברכת הארץ אשר ברכת האמת שלה הוא למעלה מטבע העולם לפי שאינה נתונה תחת שום שר כי אם תחת רשות הקב"ה המנהיג עולמו בחסד וברחמים למעלה מטבע העולם ועל כן כאן אי אתה זוכה לבנים ושם תזכה לבנים כי שם תתברך בברכת למעלה מן הטבע ועל כן נאמר בה (דברים י"א, י"ב) עיני ה' אלהיך בה וגו', ונודע אשר בחינת עינים הם למעלה משבעת ימי הבנין המתנהגים אחרי טבע העולם ועל כן גם יצחק כשנתברך בברכת הארץ נתברך בברכה למעלה למעלה עד כי גדל מאוד ויהי לו מקנה צאן ועבודה רבה שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך (בראשית רבה ס"ד, ז'), ואף שהארץ ההיא לא היתה חשובה כארץ שבעה עממין רק כמקצת ארץ ישראל (כמו שמובא בדברי הרמב"ן ז"ל ומובא בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים זללה"ה) והשנה היה קשה שנת רעבון מכל מקום נתברך למעלה מן הטבע.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:13:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:13:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:13:2)

**והנה** נודע משל הרמב"ן ז"ל כשבא לשערי ירושלים וראה שם כסאות למשפט וסוחריה שרים, כנעניה נכבדי ארץ, ונפל על הארץ ונתן את קולו בבכי גדול ואמר ירושלים ירושלים לפני מי אתה מקשטת עצמך ואל מי אתה נותן ברכתך והשפעתך וצווח על זה בקול מר ואחר כך כשעמד מן הארץ אמר הן אמשול משליך לאשה המניקת את בנה כשבנה נפל לחולי ואין יכול לינוק מדדיה והאם יראה פן בתוך כך כאשר לא תניק החלב מדדיה תייבש החלב ולא יהיה לבנה להניק כשיבריא, ולוקחת כלב ונותנת על זמן הזה חלבה למזון הכלב עד אשר יבריא בנה שינוק ממנה מה שאין כן חס ושלום וחס וחלילה כשבנה מת אז לא תתן חלבה לכלב ותקשר דדיה עד אשר תייבש חלבה. וכן את ירושלים לפי שאת יודעת שעתידין בניך להניק מאתך כבראשונה לקבל ברכותיך והשפעותיך, ואך עתה חולים הם ואין ביכולתם לקבל על כן אתה נותן חלבך מעט הברכה לאומות העולם כדוגמת הכלב בכדי שלא תייבש חלבך מכל וכל וכו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:13:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:13:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:13:3)

**ועל** כן פלשתים כשראו ברכת יצחק למעלה מן הטבע והבינו אשר הוא מקבל ברכת הארץ על מכונה, אז בשתים קנאו בו. אחד, כי זה שהוא מקבל, מאתם הוא כי אם לא היה הוא מקבל, היו הם המקבלים על כל פנים כעין הנקת הכלב והיה מגיע להם מעט מברכה זו, ועוד קנאו בו מפני מה הוא מקבל ברכה גדולה כזו מה שאין כן הם כל הימים שהם יושבים על האדמה ההיא לא קבלו הברכה כך על מכונה. ועל כן אמרו בלבם אפשר שמה שאברהם והוא מקבלים הברכות על מכונם הוא עבור הבארות אשר חפרו כי באר מים הוא הרומז על השפעת החסד אשר הוא בלתי הפסק. וגם נודע אשר באר היא הבחינה המקבלת לתוכה כל מיני שפע וברכה והצלחה והיא המחלקת טרף לביתה וחוק לנערותיה ועבור זה חפרו הבארות בכדי לקבל אליהם השפע וברכה. וכיוונו לבטל זה ועל כן סתמום פלשתים וימלאום עפר שלא יהיה שום זכרון לבארות ההם ואולי על ידי זה לא יוכל יצחק לקבל הברכות ויגיע להם מעט על כל פנים דוגמת הנקת הכלב ואבימלך כשראה שגם זה לא הועיל ויצחק הולך וגדל אמר מוטב אחלל בריתי שכרתי עם אביו ואגרשנו מארצי בכדי שיקבלו הם הברכה ועל כן אמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד, כלומר זה אשר עצמת בגדולה ועושר, ממנו הוא. כי השפעה זו היינו מקבלים אם לא אתה, ושלנו הוא. וגם בלא זה הנה כל חלק הרע ישנא החלק הטוב, ואפילו בלתי טענת אשר חִסֵר ברכתם והשפעתם לא יכלו לסבול גדולת יצחק וברכתו. ויותר היה לקוץ בעיניהם מה שראו חשיבתו שהוא מקבל ברכת הארץ על מכונה ברוב ברכה והצלחה ולא הם שאינם מקבלים כי אם ככלב המלקק מן הים ועל כן אמרו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד שנתגדלת שלא בטבע ונעשינו מבוזים בעינינו שאין אנו יכולים לקבל הברכה כמו אתה והוא על דרך מאמר הכתוב (שמות א', י"ב) ויקוצו מפני בני ישראל או (במדבר כ"ב, י"ג) ויקץ מואב מפני בני ישראל שנעשו כקוצים בעיני עצמם בראותם ברכת ישראל שפרים ורבים שלא בטבע או שמצליחים שלא בטבע.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:17:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:17:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:17:1)

**וילך** משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם. אומרו וילך משם והיה די לאמר וילך יצחק וגו' נראה שכיוון לומר שלא הלך יצחק אלא משם מפני אבימלך שאמר לו לך מעמנו אבל לא הלך לארץ אחרת כי לא היה לו מקום אחר ללכת לשם כי בארץ כנען כבד הרעב ולארץ אחרת צוהו הקב"ה שלא ילך, ועוד לקיים מאמר פיהו יתברך שכון בארץ הזאת. על כן לא רצה ללכת לשום מקום, כי אם משם מאת פני אבימלך הלך, ובתחילה ויחן בנחל גרר שעשה חניה בעלמא לא על דעת להתישב שם ואחר כך נתן דעתו להתישב שם בישיבה בקביעות וישב שם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:18:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:18:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:18:1)

**וישב** יצחק ויחפר את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים וגו' עד ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו. צריך לדעת למה לא כתיב את הבארות אשר חפר אברהם אביו וגם למעלה כתיב וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו ולא אשר חפר אביו. ובאמת למעלה נאמר, שאמר אברהם בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. והנראה כי הנה ידוע אשר בהיות הצדיק בדור, לרוב הקדושה ואור חיות השפע הנשפע אליו, גם לכל דורו מגיע מאור הקדושה הלזו לכל אחד לפי ערכו וכאשר מצינו באלו הנביאים בימי אליהו שכל עוד שהיה אליהו בעולם אמרו אל אלישע היום יוקח אדוניך מעל ראשיך ולאחר שעלה אליהו בסערה השמימה אמרו אליו לבקשו על אחד ההרים כי נלקח הנבואה מהם אחרי עלות אליהו השמימה. וכן מצינו כמה פעמים בזוה"ק (חלק ב', קנ"ו.) שאמרו זכאה דרא דא דר' שמעון שרא בגוויה דאפילו בין טינרי (פירוש אבנים) חכמתא אשתכח.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:18:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:18:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:18:2)

**והנה** אברהם אבינו בדורו כל ימיו היה עוסק במצוות ובגמילות חסדים וכוונתו ודאי היה רק ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לגרום יחוד וזיווג וברכה למעלה והוא תיקון זכר ונקבה הנקרא שארה כסותה ועונתה לא יגרע והאבות עשו כל התיקונים האלו על ידי חפירת הבאר להשפיע ממקור המים חיים להבור שהוא הכלי המקבל ועל ידי זה גרמו שפע וברכה רבה להיות הנהר יוצא מעדן להשקות את הגן לקשט את הכלה בשאר כסות ועונה כידוע ליודעי רזי תורה. והנה בדורו לא זו שהוא חפר את הבאר וגרם יחוד למעלה כי אם גם עבדיו אלו שהיו עבדים אליו בכדי ללמדם תורת ה' ורצו ללכת בעקבותיו גם הם חפרו את הבארות כל אחד לפי שורשו ומדריגתו. והנה הבאר שחפר אברהם בעצמו ודאי לא יכלו הפלשתים לסותמה והיא קיימת לדרי דרין לעולמי עד ואל הבאר הלז בא יעקב ומצא באר בשדה, ומשה ישב לו על הבאר הזאת. ואך שאר הבארות אשר חפרו עבדי אברהם בימי אברהם את זו סתמו הפלשתים בגודל רעתם ועל כן וישב יצחק ויחפור את הבארות אשר חפרו עבדי אברהם לגרום זיווגים ויחודים והשפעות שחפרו ועשו עבדי אביו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:18:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:18:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:18:3)

**והנה** נודע אשר האבות אף שהיה כל אחד במדה ידועה, מכל מקום היו כלולים זה מזה וכל אחד היה כלול מכולן ויצחק הגם שהיה מסטרא דדינא קשיא היה נכלל גם במדת חסד לאברהם וכמו שכתב בזוה"ק (עיין בראשית צ"ו.) וזה לשונו: רזא דמלא יצחק דאתי מסטרא דאברהם דאיהו חסד עילאה עביד חסד עם כל בריין ואף על גב דאיהו דינא קשיא וכו' עד כאן. ועל זה אמר הכתוב יצחק בן אברהם כלומר אף על פי שהוא יצחק פחד וגבורה מכל מקום בן אברהם הוא ועביד חסד עם כל בריין ועל כן הכל מודים אברהם הוליד את יצחק כי גם בדמותו וצלמו הוא, ואפשר לזה כיוונו חז"ל שאמרו שהיה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל וכו' כי זה היה דבר חידוש גדול שכולם ידעו שיצחק מבחינת גבורות הקשות ואף על פי כן היה בו מדת החסד לדברים ידועים וזה ודאי מפני שבן אברהם הוא וברא כרעא דאבוהי. ועל כן יצחק, חוץ מן הבארות שחפר הוא בעצמו מבחינתו ומדריגתו, ועבדי יצחק על ידי כוחו, כנאמר להלן ויחפרו עבדי יצחק בנחל וגו' ויחפרו באר אחרת וגו', חוץ מבארות הללו, כשראה יצחק שסתמו הפלשתים בארות עבדי אביו הנה תחילה וישב יצחק ששב ממדריגתו לחפור בארות אשר היו בימי אביו מה שסתמום פלשתים ועל כן ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו כי חפר ומצא הכל בכח החסד שהיה בו מאביו, ובכח הזה חפר להחזיר הבארות אשר חפרו עבדי אביו ועל כן קרא להן שמות אביו. ואחר כך התחיל לחפור בארות בכוחו מבחינת מדריגתו פחד יצחק הוא ועבדיו וקרא להן שמות עצמו. ואך לתוקף הגבורות, עוררו עליהן. כי כן טבע הגבורות לעורר מחלוקת ועל כן קרא שם האחת עשק כי התעשקו עמו ושם השנית שטנה הכל שמות הגבורות עד לבסוף שקרא שמה רחבות והוא רחבות הנהר שגם שם בחינת דין במקצת, כלומר שמניה דינין מתערין אבל במקומה רחמים פשוטים והיא הממתקת וכופת כל הדינים והמקטריגים כידוע ושם הוא חירות הגדול בחינת היובל חמשים שערי בינה. ועל כן לא רבו עוד עליה כי שם נאמר לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך. ובודאי כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ועל כן אמר לשון ופרינו שהוא גימטריא פ"ר ע"ב רומז שכל הפ"ר דינים נעשים שם לחסד מופלג כי שם המתקתן בשורשן, ושורש כל הדינים הם חסד גמור בתכלית השלימות מאתו יתברך כאשר הארכנו בכמה מקומות. גם יסוד תיבה הזו הוא פר"ן לרמז על פ"ר דינים הנמתקים בנ' שערי בינה והוא שורש יצחק כנודע מכוונות האר"י ודי למבינים.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:19:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:19:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:19:1)

**ויחפרו** עבדי יצחק בנחל וגו' ויריבו רועי גרר עם רעי יצחק וגו' ויקרא שם הבאר עשק ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה וגו' עד ויעתק משם ויחפור באר אחרת וגו' ויקרא שמה רחבות וגו'. חוץ ממה שכתבנו למעלה בזה נאמר עוד כי נודע מה שכתב האר"י ז"ל (בכוונת המזוזה ובשאר מקומות) בסוד מאמר חז"ל (שבת קמ"ז:) ר' אלעזר בן ערך איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למקרי בספרא בעי למקרי החו**ד**ש ה**ז**ה ל**כ**ם אמר הח**ר**ש ה**י**ה ל**ב**ם וכו' עד כאן. כי השטן יש לו **רי"ב** כתות משחיתים והחליף ג' אותיות **דז"ך** מספר **אל** בג' אותיות **רי"ב** ועל כן קרא החרש היה לבם עיין שם. ומבואר בספר זקוקין דנורא שהרי"ב כתות אלו נמשכים מקרבן קין מאותיות אחורים עיין שם על כן כשחפר יצחק הבאר וכבר כתבנו שחפירת בארו היה משורש הגבורות ולעומתן עומדין אלה הרי"ב כתות המשחיתים על כן נתעורר הרי"ב ויריבו רעי גרר וגו', על כן קרא שם הבאר עש"ק כי עש"ק ראשי תיבות ע'ל ש'ם ק'ין לומר שהרי"ב נמשך משורש קין שורש הגבורות וחפר באר אחרת ויריבו גם עליהם ויקרא שמה שטנה אותיות השטן והכל לכוונה הנזכרת רק שם היה בפרט וכאן בכלל והבן.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:19:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:19:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:19:2)

**ושורש** הענין היא בסוד מאמרם ז"ל (תנחומא כי תשא ל"א) אין לך יפה מן הצניעות כי כל דבר ודבר כל עוד שהוא בסוד נעלם אין רשות להחיצונים להאחז בו כי דבר הסוד הוא בבחינת רשות היחיד אשר אין רשות להקליפות להכניס מרשות הרבים שלהם שהם נקראים רשות הרבים עלמא דפירודא לרשות היחיד יחידו של עולם וכשמתחיל הדבר להתגלות אז החיצונים רוצים מאוד להאחז בו ועל כן כשכרה הבאר לעין כל בהתגלות נתעורר מריבה מכת החיצונים עד שבא הכתוב השלישי והכריע כאשר התחיל להתגלות אור היסוד המאיר ובא מיסוד אבא כי יסוד אבא אינו מתגלה כי אם במקום סיום יסוד זעיר אנפין ונודע לכל אשר במקום הארת אור הזה אין שום שטן ופגע רע בשום אופן בעולם כי אור יסוד אבא הוא המכניע ומבטל כל כוחות הרעים והקליפות המקטרגין ועל כן קרא שמה רחבות כי הרחיב ה' לנו שאין עוד שום ערעור וקיטרוג כי רחבות הוא מספר ברית עם ד' אותיותיו לרמז על אור היסוד המאיר ובא מיסוד אבא שעל זה אמר הכתוב (משלי א', י"ט) חכמת בחוץ תרונה כלומר אור החכמה שהוא אור יסוד אבא הנזכר אינו מתגלה ומאיר כי אם מחוץ על ידי אור היסוד זעיר אנפין כי שניהם מסתיימין כאחד כנודע מכתבי האר"י ז"ל.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:19:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:19:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:19:3)

**ועל** כן ירד יוסף למצרים ולא אחד משאר אחיו כי היה זיו איקונין שלו דומה לשל אביו רומז אל הנזכר כי יעקב היה בסוד הדעת המחבר ליסוד אבא ואימא וזיו איקונין של יוסף בחינת הברית דלתתא דומה לשל אביו ששניהם מסתיימין כאחד ועל כן לא ירא לירד למצרים ועמד בנסיון אשת פוטיפר כי היה גנוז אתו אור יסוד אבא וכל האלילים כליל יחלוף מפני פחדו והדר גאונו וישוי לון בנוקביהון וכו' ולא היתה יכולה אשת אדוניו לאחוז בו. וזה רמזו חז"ל (סוטה ל"ו:) לעשות צרכיו נכנס אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו כלומר אם לא היה מתגלה אליו אור דיוקן אבא לא היה יכול לעמוד בנסיון מגבורת החיצונים ואך שנראה ונתגלה אליו דיוקן אביו הוא אור הזה ואז ויעזוב בגדו בידה בגדו מלשון שבר בוגדים כלומר רעתו עזב בידה והוא וינס ויצא החוצה שבא לכלל חכמת בחוץ תרונה שאחז באור הזה על ידי בחינת היסוד המתגלה לחוץ, ועל כן כל התורה כולה שלמד יעקב משם ועבר מסרה לבנו ליוסף ולא לאחר הכל כי חכמה בחוץ תרונה כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:19:4
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:19:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:19:4)

**ועל** כן בכל מקום שאמרו רבותינו דבריהם, נאמר, אמר זה בשם זה כמו אמר רב יהודה אמר רב וכדומה ולמה לא הזכיר שם הרב לבד לומר אמר רב כיון שעיקר הלכה זו היא שלו ואמנם כל תלמיד ורב הכל בבחינת יעקב ויוסף שהוא אור החכמה המתגלה על ידי היסוד ואין אור החכמה נתגלית כי אם דוקא ביסוד ושניהם מאירין בשוה ועל כן זה התלמיד האומר הדבר ומגלהו הוא בבחינת היסוד המגלה כל האורות לחוץ והרב הוא בבחינת אור החכמה יסוד אבא שמתגלה ביסוד זעיר אנפין ועל כן במקום ההתגלות נזכרו שניהם להראות אשר אי אפשר להתגלות אור החכמה כי אם על ידי היסוד ושניהם מאירין בשוה. ועל כן האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם כמאמר חז"ל (אבות ו', ו') כי נודע אשר כל עיקר הגאולה הוא ביסוד ועל כן הוא באלף הששי שהוא בחינת יסוד וכן מבואר בזוהר הקודש כמה פעמים ובדברי האר"י ז"ל כידוע ליודעים. ועל כן תלמיד האומר דבר שלא בשם האומרו גורם להיות ח"ו נהר יחרב וייבש שלא יאיר אור יסוד אבא אל יסוד זעיר אנפין וזה כל עיכוב הגאולה כשאינו מתגלה אור הזה אבל האומר דבר בשם אומרו גורם שעל ידי זה יאיר ויופיע ויתמשך אור יסוד אבא אל יסוד זעיר אנפין ובזה תלוי גאולתינו ופדות נפשנו כשיאיר אור הזה בעולם ויתחזי הקשת בגוונין נהירין. ועל כן הביאו ראיה מן ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, כי מרדכי ידוע לכל מדברי האר"י שהוא רומז על אור הזה בסוד מרי דכיא, שאור הזה אין בו שום סיג ודופי ועל כן כשאמרה אסתר למלך בשם מרדכי וידוע אומרם (זוה"ק חלק ג', ק"ט) כל מלך במגילה האמור סתם הוא מלך מלכי המלכים ופירוש שכיוונה להמשיך אור הזה יסוד אבא לעולם אז הביאה גאולה לעולם ונגאלו מרשעת המן ואחשורוש ופור המן נהפך לפורינו כן יחיש ה' גאולה השלימה העתידה לבוא במהרה בימינו אמן, ונחזור לענין שעל כן אמר יצחק כי הרחיב וגו' ופרינו בארץ כי כל בחינת לפרות ולרבות תלוי באור הזה שהוא בחינת הברית כנודע.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:23:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:23:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:23:1)

**ויעל** משם באר שבע. כאשר תיקן בחפירת הבארות עד היסוד כאשר כתבנו אז ממילא עלה משם לבאר שבע בחינת המלכות הכלולה משבע מדות העליונים ועלה במחשבתו לתקן גם אותה ולהאיר אליה מהשפעת האורות הנזכרים ואז ה' בחכמה יסד ארץ, והבן.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:24:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:24:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:24:1)

**וירא** אליו ה' בלילה ההוא. פירוש בשביל מה שעשה בלילה כי ידוע מדברי זוה"ק (חלק ב', ל"ח:) אשר חצי הלילה הראשונה נקראת ליל קודם קבלתה מן דכורא ואחר חצי הלילה אחר שמקבלת מן הזכר נקראת לילה בה"א בסוף והוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. ועל ידי שגרם יחוד הזה כאמור למעלה והוא הנקרא לילה נגלה אליו ה'. וגם יאמר על זה הדרך כי אחר שגרם יחוד הזה נגלה אליו שם הוי"ה שבארבע אותיותיו במדה הזו והוא מעלה נפלאה נודעת לחכמי לב.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:24:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:24:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:24:2)

**ויאמר** אנכי אלהי וגו' אל תירא כי אתך אנכי וגו' לא הודיע הכתוב מה היה יראתו שאמר לו הקב"ה אל תירא, ואכן נראה כי הוא כעין שנאמר באברהם (בראשית ט"ו, א') אשר היה דבר ה' אליו במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך וגו' ואמרו חז"ל (בראשית רבה מ"ד, ד') לפי שאחרי שובו מהכות את המלכים אמר שמא קבלתי כל שכרי שניצלתי מיד המלכים האדירים האלה ועל כן אמר לו אל תירא וגו' כי עדיין שכרך הרבה מאוד. וכן כאן לפי שישב יצחק בגרר ועשה והצליח מאוד שעשה מאה שערים והגדיל מאוד עד שנתקנאו בו מלכי הארץ וגם בארץ ציה וצלמות מקום נחל גרר שלא מז' עממין הוא הצליח ועשה פרי, ואפשר היה עולה בלב יצחק לומר אשר קיבל כל שכרו בעולם הזה לזה אמר לו אל תירא מזה כי מה שאתך אני וברכתיך והרביתי את זרעך הכל הוא בעבור אברהם עבדי ולא צרפתי כלל זכותך לזה ועדיין כל זכותך שמור לך לדורי דורות. ועל בשורה זו הנה,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:25:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:25:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:25:1)

**ויבן** שם מזבח ויקרא בשם ה'. להודות לאל ההודאות אשר לא נגרע מערכו דבר וכל אשר עשה אתו ועוד יעשה אותו הכל בזכות אברהם כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:26:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:26:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:26:1)

**ואבימלך** הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו וגו'. לכאורה לפי סדר לשון הכתוב הוה ליה למימר ואבימלך ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו הלכו אליו מגרר, ואכן הודיע הכתוב שאבימלך הראה חיבה וכבוד גדול ליצחק כי אם היה לוקח בעת הילוכו מגרר אחזת מרעהו ופיכל שר צבאו לא היה ניכר כי לוקחם בשביל כבוד יצחק לפייסו ברבות עם כי אם מחמת שדרך המלך שלא ללכת יחידי ולכבודו הולכין אתו כל סיעת מרחמוהי ושר צבאו. ועל כן הנה תחילה אמר הכתוב ואבימלך הלך אליו מגרר, הוא בעצמו בא אליו. ואחר כך באו אחזת מרעהו ופיכל, להראות ליצחק אשר רוצה לפייסו בקרב רבים מה שלא היה צריך לעשות כן לאברהם אביו כי לא שלח את אברהם מארצו ולכן לא הוצרך לפייסו אבל ליצחק שביזה אותו במה שאמר לו לך מעמנו הוצרך להרבות עליו ריעים כמאמר חז"ל (יומא פ"ז.) בפסוק (משלי ו' ב'-ג') נוקשת באמרי פיך וגו' לך התרפס ורהב רֵעיך. המקניט חבירו כו' אם ממון יש לו בידך התר לו פסת יד, ואם לא, הרבה עליו ריעים. ולזה פרט הכתוב כל אשר באו אליו לפייסו לפי שהוא כבודו של יצחק. ואמר, ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו, כלומר הנה אחזת מרעהו של מלך ודאי אנשים חשובים הם, ואף על פי כן ופיכל שר צבאו נחשב כנגד כולם וכמו שאמר הכתוב (שמואל-ב ב', ל') ויפקדו מאנשי דוד תשעה עשר איש ועשהאל ואמרו חז"ל (ילקוט רמז תתע"ה) והלא עשהאל בכלל היה אלא ללמדך שהיה שקול כנגד כולם וכן (מלכים-א י"א, א') אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה וגו', וכן כאן נחשב פיכל כנגד כולם וכמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ס"ד, ט') וכל אלה באו לכבוד יצחק לפייסו עם ריעים רבים.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:26:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:26:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:26:2)

**ואפשר** לזה כיוונו היש פותרין שהביא רש"י אשר מרעהו הוא מיסוד התיבה, שלקח כל סיעת אוהביו. ורש"י ז"ל הקשה וכי לא היה לו אלא סיעה אחת של אוהבים, ואמנם הם דרשו באופן שיהיה יותר כבוד ליצחק, ויותר טוב לומר שלקח כל סיעת אוהביו בשביל כבוד יצחק, מלומר רק סיעה אחת בשביל כבוד אבימלך כי מן הסתם הכתוב מדבר להרבות בשבח הצדיקים.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:27:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:27:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:27:1)

**ויאמר** אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. כפל דבריו לומר ששונאים אותו ושלחוהו מאתם כי כתבנו למעלה אשר קנאת הפלשתים ביצחק היה בשני דברים אחד כי ראו שיצחק מקבל ברכת הארץ בהצלחה נפלאה בברכה שלא כטבע וחרה אפם כי ראו גנותם אשר כל ימיהם שהם יושבים על האדמה הזו לא ראו מעולם ברכה כזו ודבר זה תגדיל הקנאה והשנאה בלב האדם, והב' כי דימו בנפשם אשר כל הברכה שמקבל יצחק, מאתם הוא. והוא מחסרם בזה, כי אם לא היה הוא בארץ עם כל זה היתה מוכרחת הארץ שתוציא צמחה ותשפיע ברכתה להם על כל פנים כדוגמת האשה המינקת כאשר יחלה בנה תתן החלב על אותו העת לכלב להניק בכדי שלא תייבש חלבה מכל וכל, כן ברכת הארץ הלזו המוכנת לישראל אם ירצה ה' בסוף הימים. ואך כשהיה שם יצחק קיבל הוא בעת הזאת ברכתה מה שאין כן אם לא היה יושב שם היתה מוכרחת הארץ להניקם באותו העת כמו הנקת הכלב, וזה שאמר להם מדוע באתם אלי עתה ואתם בשנים נגעתם בי. אחת, ואתם שנאתם אותי שנאה עצמיות בלב הבא מן הקנאה. והב', ותשלחוני מאתכם כלומר מחמתכם שלא אקבל ברכותיכם והשפעתכם ועל כן למה באתם והלא גם כאן בעזרת שמו תראו בטובתו ויחזור הקנאה והשנאה כמו שהיה קודם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:28:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:28:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:28:1)

**ויאמרו** ראו ראינו וגו' ונאמר תהי נא אלה וגו' ונכרתה ברית וגו'. לדקדק כפל תיבות הראיה לכאורה מיותר וגם ונאמר כי הלא כבר כתיב ויאמרו ולא היה צריך לכתוב רק ולכן תהי נא וגו', גם מה שכפל לשונו באומרו בינותינו בינינו ובינך, גם מה שאמר וכאשר עשינו עמך רק טוב וידוע אשר גם רעה עשו לו שגרשוהו מארצם, ובלא זה תיבת רק לכאורה מיותר. וחוץ לזה אקשה קושיא אחת קטנה, וגדולה היא אלי. איך כרת יצחק ברית עם אבימלך והלא נודע מאמר חז"ל (תנא דבי אליהו מובא בילקוט רמז צ"ה) בשעה שכרת אברהם ברית עם אבימלך אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם אדם יחיד בררת מע' לשון וכרת ברית עם אומות העולם אמר להם בן יחיד נתתי לו ואני אומר לו העלהו עולה לפני אם יעלהו הרי מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים וכו' עד כאן. הרי שחרה אפו של הקב"ה על כריתת הברית עם הגוי וכן אמרו (בראשית רבה נ"ד, ד') אתה נתתה לו שבע כבשות חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות וכו' ועיין שם עוד כמה עונשים שהיה בעד זה, ונמצא לא די שכבר עשאהו אברהם ואיך חידש יצחק הברית מחדש מה שהוא בעצמו נעקד על גבי המזבח עבור זה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:28:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:28:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:28:2)

**ואכן** נראה כי כריתת הברית לא היה כלל עם יצחק מחדש וכל ענין כריתת הברית הנשאר לאבימלך הכל מה שכרת ברית עם אברהם. ואך בעת שולחו את יצחק מארצו היה מקום ליצחק ובניו לומר כי הוא הפר הברית מקודם וכבר אין חיוב לאחד על השני כלום כי עשה לו שלא כשורה לגמול אתו רעה ועל כן הלך אבימלך והרבה עליו ריעים לפייסו לבד על מה ששלחו מארצו. ונודע אומרם ז"ל (בבא קמא צ"ב.) המוחל לא יהיה אכזרי וזה אפילו מישראל לאומות העולם כי עיקר ראייתם הוא ממה שמחל אברהם לאבימלך. וקדוש עליון הרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פרק ב' הלכה י') האריך בזה וכתב האכזרי שאינו מוחל על עלבונו צריך לחוש ליחוסו וחוששין עליו שמגבעונים הוא כי טבע בני ישראל למחול על בושתם וכו', ועל כן היה מוכרח יצחק למחול לאבימלך בלב שלם על זה הרעה אשר עשה עמו וכיון שמחל לו זה הרי כריתת הברית שכרת אברהם עם אבימלך עומד בתוקפו וחזקתו כיון שאין דבר שיבטלנו שכבר מחל יצחק על כל הנעשה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:28:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:28:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:28:3)

**ועוד** נתחכם אבימלך לטעון עמו כי הן זו הרעה שעשה לו בשלחו מארצו, טובה היתה לו כי אחר כך נאמר ויעל משם באר שבע כלומר שהיתה לו עלייה במעלות הנכבדות בשבעה אלה עיני ה' וה' נתגלה לו ואמר לו אל תירא וברכתיך והרביתי את זרעך והכל בעבור אברהם עבדי שאיני צריך לזה להצטרף זכותך כנאמר למעלה. ועוד כי כאשר היה יושב בגרר נאמר וכל הבארות וגו' סתמום פלשתים וימלאום עפר וכשיצא משם חפר כמה בארות וחז"ל אמרו (בראשית רבה ס"ד, ח') כמה בארות חפר יצחק בבאר שבע רבי יהודה אומר ד' כנגד כן נעשו בניו ד' דגלים במדבר, ורבנן אמרי ה', כנגד ה' חומשי תורה וכו'. כי כריית הבארות שחפרו האבות כולם סודות נפלאים עמוקים והכל לתת גדולה ונחת רוח ליוצר בראשית כנודע מזוה"ק ומכתבי האר"י וזה היה עיקר התגלות אלהותו יתברך בעולם, ולך ראה מהשמחה ששמחו בעת שנאמר לו מצאנו מים ואמר כי הרחיב ה' לנו וגו' כי אז כל העבודה היתה בזה להמשיך על ידי כריית הבאר כל מיני שפע וברכה לכל העולמות והמדות העליונים בסוד הכתוב (בראשית ב', י') ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וכאשר כתבנו למעלה. מה שלא היה יכול לעשות כן בגרר שאין הארץ מקדושת שם לזה ועל כן אף שהוא חשבה לרעה מכל מקום אלהים חשבה לטובה, וגם בעיניו צריך להחשב כאילו עשו עמו הטוב הגמור בלי שום תערובת רע כיון שהגיע לו מזה טובה גדולה, והכל בכדי להקים ברית אשר כרת עם אברהם שלא תופר מחמת הרעה הנעשה לו כי הן לא נעשה לו רק טובה שלימה ושבועת אברהם במקומה עומדת על מכונה וחזקתה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:28:4
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:28:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:28:4)

**ולזה** אמר הכתוב ויאמר ראו ראינו כי היה ה' עמך. שתי ראיות ראינו על שני הדברים שאמרת בדבר הקנאה והשילוח, לחשש כי משלנו הוא. בעינינו ראינו כי לא כדברינו הוא, כי זה שאתה מצליח והולך וגדול למאוד לא בשביל ברכת הארץ הוא כי אף אם היית דר בארץ אחרת כן היית מצליח מצד מה שה' אתך בכל מקום שאתה הלך שם ה' אתך ונמצא אין לנו קנאה מה שלא קבלנו ברכת הארץ כי לא בארץ תלוי הדבר, ועוד כי כלום מתקנא אלא חכם בחכם שכמותו או יותר מעט מערכו אבל היתקנא איש עני ונבזה במלך הארץ, או עם הארץ במשה רבינו. וכן ביצחק, אחר שראו גדולתו שאין לה שיעור וערך, שבכל מקום ומקום ה' אתו אז חדלה הקנאה בלבבם כי לא שייך להתקנאות במעלות מורחקות ומופלגות כאלה וממילא גם זה שסברנו שברכתך משלנו הוא ואם לא כן היינו אנחנו מקבלי הברכה גם זה לא כן הוא כיון שאין הברכה מברכת הארץ רק ברכת שמים בכל מקום שאתה הוא, לזה הנה בחנם שלחנו אותך מאתנו ולזה באנו לפייסך ולרצותך ברוב עם שתמחול לנו על רעתינו. ואחר הבקשות מטו, הנה נאמר, תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך כפירוש רש"י זה האלה אשר בינותינו מכבר מימי אביך, תהי גם עתה בינינו ובינך ואין לך רשות להתפטר מהפרת הברית שלנו אחרי שאנו מפייסין אותך ונכרתה ברית עמך על זה שאתה מוחל לנו אשר עשינו לך. כי כריתת ברית מחדש ודאי לא היה יצחק חפץ לעבור רצון ה' ואך כריתת ברית על המחילה היה מוכרח לעשות מדרכי התורה כאמור למעלה. ועל כן תוקם הברית אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך כלומר כמו אם לא היינו נוגעים בך כלל ודאי שהיית צריך לקיים שבועת אביך כן עתה אחר המחילה יהיה בעיניך כאילו לא נגענוך כלל, ולא זה בלבד כי אף יהיה חשוב בעיניך גם כאשר עשינו עמך רק טוב כיון שעל ידי עשייתנו נגרם לך טוב גדולה שנתעלית במעלות גדולות נפלאות ונכבדות, הנה לפי רוב צדקתך יהיה חשוב ומקובל בעיניך רעתינו כאילו עשינו עמך רק טוב ולא רע כלל ונשלחך בשלום פירוש כמו אם היינו שולחין אותך לטובתך בשלום ובשמחה בתוף ובכנור, כי אתה עתה ברוך ה' שעתה נעשית ברוך ה' שבירך אותך בבאר שבע. כי קודם כאשר ישב בגרר לא ברכו עדיין רק אמר לו כי אהיה עמך ואברכך וכיוון על מה שאמר לו אחר כך בבאר שבע כי אתך אנכי וברכתיך ועל כן עתה נעשית ברוך ה' שברכך כאשר הבטיח לך ועל כן הגיע לך טובה גדולה מזה ויהיה חשוב לפניך כאילו עשינו לך טובה בשלימות ולא רעה ועל כן הברית לא תופר. והנה יצחק ברוב צדקתו הטה אוזן לדבריהם ומחל להם בלב שלם כראוי לצדיק כמותו אחרי בקשת מטו. ואפשר גם זה נכנס בלבבו מה שהגיע לו מזה טובה גדולה ועל כן בכדי להראות להם שאין בלבו עליהם ומוחל להם בשמחה. הנה,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:30:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:30:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:30:1)

**ויעש** להם משתה ויאכלו וישתו. להראות אהבה וחיבה וריעות כי בלב שלם מוחל להם. וישבעו איש לאחיו, לצד שיצחק נשבע שאין בלבו עליו, נשבע גם אבימלך לכבודו של יצחק שלא יופר הברית עוד שלא יעשה רעה לבניו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:30:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:30:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:30:2)

**וישלחם** יצחק וילכו מאתו בשלום. מזה שסיים הכתוב וילכו מאתו בשלום ראיה לדברינו שעיקר הילוכם היה לפייסו על שילוחו ויצחק מחל להם והכתוב מעיד אשר הלכו מאתו בשלום של אמת שלא נשאר בלב אחד על חבירו וממילא קם הברית אשר כרת את אברהם אבל לא שיצחק כרת ברית מחדש וכאמור. והגם שמפרשי התורה נתנו לב לחקור על מה היה צריך כריתת ברית מחדש ידוע אשר התורה ניתנה לדרוש בכמה פנים וכפטיש יפוצץ, ומה שנראה לפי קט שכלי רשמתי בחמלת ה' עלי.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:32:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:32:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:32:1)

**ויהי** ביום ההוא וגו' ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע. לכאורה יפלא זה שאמר על כן שם העיר באר שבע והלא כן שמה מימות אברהם שמפורש בכתוב (וירא כ"א, ל"א) על כן קרא שמה באר שבע וכן בפרשה זו למעלה התחיל הכתוב (פסוק כ"ג) ואמר, ויעל משם באר שבע. הרי שכן היה שמה בבוא יצחק לשם ואיך יאמר על כן שם העיר שמשמעו שעתה נעשה שם העיר באר שבע על שם הבאר שקראו אותה שבעה וביותר תמהתי שלא פירש רש"י ז"ל בזה, ולא מצאתי במהפרשים שעמדו בזה. ואכן נראה בזה שני אופנים ואפשר שניהם אמת כי הנה כבר כתבנו למעלה שם בקריאת המקום באר שבע אצל אברהם אשר עיקר כוונת אברהם אבינו בזה השם היה להיות יוודע לכל למען יעמוד ימים רבים אשר השבועה לא היתה כי אם עד ז' דורות מאברהם וזרעו ואז תופר הברית ההוא, כדי שלא יאמרו בני אבימלך אשר השבועה היתה לעולמי עד ועל כן הציג אברהם שבע כבשות בכדי לקרוא את המקום על שם השבעה להיות קיים לדורי דורות למען ידעו אשר לא היתה השבועה רק עד ז' דורות, או אחר שבעה רועים שיקים לישראל והם אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן, ודוד השביעי הוא נכנס לירושלים והסיר העורים והפסחים והם הצלמים שהיה נחקק עליהם שבועת אברהם כמאמר חז"ל (ילקוט חלק ב', כ"ח, רש"י שמואל-ב ה', ו'). ואמנם לפי זה היה צריך להיות שם העיר באר שבע בסגול תחת השין להורות על שבעה, ואמנם לפי שקריאת שמה היתה שם על שם כריתת הברית עם אבימלך, ואבימלך לא נשבע כי אם על ג' דורות כמו שכתוב (וירא כ"א, כ"ג) אם תשקור לי ולניני ולנכדי היה מוכרח להקרא שם המקום באר שבע בקמץ על שם השבועה כי לא היה אפשר להקרא על שם שבעה, עבור שבועת אבימלך שלא היה רק על ג' דורות. ועל כן אמר שם על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם כלומר לפי ששניהם נשבעו הוכרח להסב שם העיר שָבע ולא שֶבע, ואפשר סבר אברהם ששם זה נכלל בזה כיון שעל כל פנים נקראת בשם שבע. מי לא ידע שלזה גם כן נתכוון בשמה על שם שבעה והראיה שהציג שבע כבשות הצאן. ועל כן עד כריית הבאר של יצחק, בכל מקום שתמצא שמה כתוב הכל בקמץ. כי כן הוסב שמה מאברהם ואבימלך על שם השבועה, וכן כשנאמר כאן ביצחק ויעל משם באר שבע כתוב בקמץ כי כן היה שמה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:32:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:32:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:32:2)

**וכן** הוא בדרך האמת, כי הנה ודאי מה שאמר אברהם לאבימלך כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת לא היתה כוונתו על הבאר הגשמי אשר בארץ הלזו התחתונה שיהיה טרח ויגע בכל אלה, וליתן מתנות לאבימלך שיודה לו כי הבאר מים שלו הוא והלא אברהם עשיר גדול היה בעבדים רבים והיה יכול לחפור באר אחרת ועוד למה נכתב זאת בתורתנו הקדושה ובודאי היתה הכונה על נקודת ציון וירושלים הנקרא באר כמאמר חז"ל (בראשית רבה ע', ח') בפסוק (לקמן כ"ט, ב') והנה באר בשדה. וכן נודע למקבלי האמת בכתבי האר"י ז"ל אשר ציון וירושלים הוא הנקרא באר מים חיים הוא למוצאיהם שמשם שואבים כל בחינות החכמה והיראה ורוח הקודש. ואברהם אבינו הוא חפר את הבאר הזאת בראשון וראשונה ועל ידו הכל ממשמשין ובאין לבחינות ומדריגות אבל הוא פתח זה שער השמים להתגלות מלכותו יתברך מלכות כל עולמים בארץ הלזו. ועל כן ודאי היתה כוונתו להקרא שמה דוקא שבע בסגול להורות על אמיתיות בחינת באר הלזו הנקראת בת שבע הכלולה מז' מדותיו יתברך, וחפץ שאבימלך יודה לו על זה ותהיה לעדה כי הוא חפר הבאר הזאת שלא יאחזו עוד החיצונים בבבת עינו עין המים הנקראת מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון וגו' ולא יהיה להם חלק בכל השבעה אלה עיני ה', ויהיה זאת לו ולזרעו אחריו לירושת עולם כי הוא חפר ומצא באר המים, הוא ולא אחר. ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ד, ה') שאמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא ועלו לקראת אברהם וכמו שכתב בזוה"ק (חלק ג', ש"ב:) בזה. ולזה נתן לו ז' כבשות ואמר לו כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי את זה לעומת זה עשה אלהים וכל מה שיש בקדושה נמצא כנגדו בקליפה ועל כן נאמר ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן כי הבדיל השבע תועבות מדות הקליפיות משבעה עיני ה' מדות הקדושות. ועל כן ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשות האלה אשר הצבת לבדנה כי לא חפץ אבימלך בזה וכוונת אבימלך היה בכריתת הברית שח"ו יעשה שותפות עם הקדושה להנות זה מזה ולהתערב טוב ברע ורע בטוב. וחז"ל (סנהדרין ס"ג:) הזהירו שלא יעשה אדם שותפות עם העכו"ם כי זה עיקר ושורש כל החטאים מה שמערבין רע בטוב או להיפך. ועל כן אמר אברהם כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת כי אני מבדיל חלקכם לבד שתטלו אלה השבע תועבות, ולי לא יהיה חלק בם וכן אתם בקדושה. ועל כן לא היה נכון זאת בעיני ה' והעניש ה' את אברהם על דבר כריתת הברית והכבשות האלה כאמור למעלה, כי ישראל צריכין לירד לתוך עמקי הקליפות להוציא בולעם מפיהם ולשאוב מתוכם כל שורשי הקדושה והנשמות העשוקות בידם ממיתת מלכין קדמאין וחטא אדם הראשון ושאר נגעי בני אדם והוא כרת ברית עמם שלא ליגע בכל אשר להם, וכאשר קטרגו המלאכים על זה אמר להם הקב"ה בן יחיד נתתי לו אם יעלהו עולה מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים, כמו שאיתא (בתנא דבי אליהו מובא בילקוט רמז צ"ה). ולכאורה מה ענין תיקון העקידה לכריתת הברית. ועם האמור יובן כי ידוע אשר כל זה שורש ענין העקידה שהעקיד הגבורות והדינים הקשים וכבש אותם תחת רשות הטוב והחסד של הקדושה ועל ידי זה נכנעו ונעקדו קליפות החיצונים תחת הקדושה והיה תיקון על הכריתת ברית שלא יגע באשר להם. והנה כאשר אמר אברהם זאת לאבימלך שרוצה להבדיל זה מזה לא מצינו שיקח אבימלך את הכבשות ויודה לו על הבאר, כי אבימלך לא חפץ בזה בכל לבו, וכוונתו היה לכרות הברית בדרך אחר לשותפות ח"ו שיקחו גם הם מהקדושה ח"ו, ונשאר הדבר מעט תלוי ועומד כי הנה מוכרח לעשות כחפץ אברהם ולא בכל לבו, ועל כן לא קרא אברהם המקום באר שֶבע בסגול להורות אשר חלק שבעה מדות הקדושה מן הקליפה מכל וכל, וקראהו באר שָבע בקמץ על שם השבועה כי גם בחינת השבועה הוא במדה הזו גם כן על שם השבעה, בכדי להיות שני הכוונות נכלל בשם הזה שָבע וְשֶבע, אבל מכל מקום עיקר קריאת השם היה שָבע כי כן קראוהו שניהם על שם השבועה. ולא נתברר עוד הודיות אבימלך על באר שֶבע, עד שבא יצחק, ואבימלך שלחו מאתו ואחר כך בא לפייסו כנאמר למעלה, ואז נאמר וילכו מאתו בשלום ופירוש שהודו לו אשר חלילה להם לנגוע בשבעה מדות הקדושות ואז תיכף ביום ההוא חפרו עבדי יצחק באר ומצאו מים ויקרא אותה יצחק שבעה על שם השבעה ממש שבעה עיני ה' שבעה מדות הקדושים הכלולים בבת שבע על כן הנה שם העיר באר שֶבע בסגול ולא שָבע בקמץ כאשר עד עתה כי שינה יצחק שמה על שם השבע ממש ועל כן אמר עד היום הזה מה שלא נאמר כן באברהם כי כן נקבע שמה מהיום והלאה לקרותה שֶבע ולהורות אשר אין השבועה כי אם על ז' דורות וז' רועים כאשר חפץ אברהם וכאשר ראוי לקרותה באמת באר שבע כי היא בת שבע ככל הנאמר. ועל כן גם אחרי אשר תופר ברית השבועה של אברהם ואבימלך ראוי לקרותה בשמה באר שבע כי זה שמה הנאה לה מה שאין כן באר שָבע שלא שייך שם זה כי אם עד אשר תכלה השבועה ולא יותר, ועל כן לא אמר שם עד היום הזה כי לא נקבע שם זה לדורות רק עד אחר השבועה מה שאין כן שם זה באר שֶבע נקבע לעולמי עד, עד היום הזה כי העלה יצחק את נרותיה שבעה עד היום. ובזה לא תקשה מה שכתוב להלן ויצא יעקב מבאר שבע וגו' וכתוב שם שָבע בקמץ ולכאורה הלא יעקב יצא ממקום שגר שם יצחק אביו ושם עירו הוא באר שֶבע כמפורש. ואכן כי עד שכלה שבועת אברהם היתה נקראת בשני השמות לפעמים בשם זה ולפעמים בשם זה כי עדיין לא כלתה השבועה ופעם קראהו על שם השבועה ופעם על שם השבעה וכאן אמר הכתוב שנקרא באר שֶבע עד היום הזה שהוא לעולם כמאמר חז"ל שכל מקום שנאמר עד היום הזה הוא לעולם כי שם זה נשאר לה לעולמים כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:32:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:32:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:32:3)

**ועוד** נראה כי אותה הבאר שכרה אברהם וקרא שמה באר שָבע כן שמה עד היום ועל כן נאמר ויעל יצחק באר שָבע ועל כן לא כתוב שם על כן קרא שם העיר באר שבע כי לא קרא שם להעיר רק קרא למקום ההוא באר שבע והוא הבאר שנשבעו עליו אברהם ואבימלך. ויצחק כרה באר אחרת והכל במקום ההוא וקרא אותה שבעה, ואמר הכתוב על כן שם העיר באר שֶבע כי שם העיר הוסב על זה הבאר שכרה יצחק ועל שם השבעה נקראת באר שֶבע בסגול. ועל כן ביעקב נאמר שיצא מבאר שָבע כי הוא היה אז במקרה במקום בארו של אברהם ומשם יצא. ואפשר קודם יציאתו לבית לבן הלך בכוון גם לבאר זקנו, לקבל משם בחינת הקדושה אשר מונח שם מימות אברהם ולשתות ממימיו הנאמנים חסדי ה' חסד לאברהם, ומשם יצא לחרן. ועוד אפשר לומר כי חז"ל אמרו שם (בראשית רבה ס"ה, ו') מלמד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם פנה זיוה פנה הודה וגו'. ולכאורה יקשה הלא יצחק אבינו נשאר שם ואיך יאמר פנה זיוה וכו' ואכן כי יצחק עיקר ישיבתו היה בבאר שֶבע ושם לא עשה יציאת יעקב רושם. כי אם בבאר שָבע שם היה ניכר יציאת יעקב כי יעקב כלול מכל האבות והיה תמיד בשני המקומות ועל כן אמר ויצא יעקב מבאר שָבע פירוש הנה יציאתו היה ניכר בבאר שָבע שפנה זיוה פנה הודה מה שאין כן בבאר שֶבע שיצחק היה נשאר שם, כדבר האמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:34:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:34:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/26:34:1)

**ויהי** עשו בן מ' שנה ויקח אשה וגו' ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה. חז"ל אמרו (בראשית רבה ס"ה, ד') ליצחק תחילה ואחר כך לרבקה על ידי שהיה יצחק בן קדושים היה מקפיד על טינופת עבודה זרה ולא רבקה שהיתה בת כומרים, ועוד שם בכמה פנים. וגם אנו נאמר למה ליצחק תחילה כי כבר כתבנו במה שאהב יצחק את עשו לפי שסבר שכל עשיותיו בכלל התיקון השלם הוא לעבוד עבודת האדמה ולצוד ציד להביא לפני עמלי תורה וזה תיקונו ושלימותו כאשר יהיה לעתיד שאמר הכתוב (ישעיה ס"א, ה') ובני נכר איכריכם וכורמיכם וגו'. ועוד נאמר כי אף אם היה סבור שאינו עדיין על השלימות האמיתי מכל מקום בהמשך הזמן ישיג השלימות הזה והוא יעשה בכל כוחו להחזירו למוטב לבוא על שלימותו וכאשר נבאר להלן, ועל כן בהיות נשיו מקטרין ומעשנין לעבודה זרה מרה לו מאוד והצר לו כי פן נשיו יסירו את לבבו גם כן לעבודה זרה ולרע ולא יוכל להתקן מה שאין כן רבקה שידעה בו שסורו רע וכבר הוא מוכן ועשה כל העבירות שבעולם ולא יסירו את לבבו עוד כי הוא רק רע כל היום על כן לא הצר לה כי אם על מה שנעבד עבודה זרה בתוך ביתה ולא על בנה כי בלא זה יעבוד עבודה זרה והן בעודו בבטנה היה מפרכס לצאת לבית עבודה זרה וזאת היא ידעה ולא יצחק ועל כן ליצחק תחילה ואחר לרבקה.