## Be'er Mayim Chaim, Genesis

###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:1:1)

**והאדם** ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין וגו'. רש"י ז"ל פירש כאן והאדם ידע כבר, קודם ענין שלמעלה קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה וכו'. ולכאורה זה סותר למה שאמרו ז"ל (בראשית רבה כ"ב, א') וזה לשונם: והאדם ידע וגו'. זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (תהלים כ"ה, ו') אמר ר' יהושע בר נחמיה שבם נהגת עם אדם הראשון שכך אמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואילולא שנתתה לו יום אחד משלך שהוא אלף שנה היאך נזקק להעמיד תולדות וכו', הרי שהתולדות נולדו אחר החטא. ובזוה"ק אמר כמה פעמים בפסוק זה, אשר קין ברא דרוח מסאבא הוה דאיהו חיויא בישא כלומר שנולד אחר שבא הנחש על חוה, וידוע שלימות אדם וחוה קודם שחטאו ואם אז היה נולד קין ודאי לא היה בו בחינת הרעה הגדולה הזאת לקום על אחיו להרגו בערמה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:1:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:1:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:1:2)

**ואמנם** נראה שרש"י ז"ל הוציא דבריו אלו ממה שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ח:) י"ב שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו וכו' עד שביעית נזדווגה לו חוה. שמינית עלו למטה שניים וירדו ארבעה. תשיעית נצטוה שלא לאכול וכו' עד כאן, הרי מפורש שההריון והלידה היה קודם החטא. אבל מה שנראה לי לישב דבריהם עם דברי הזוה"ק האמור כי אמרו (בראשית רבה י"ח, ו') בפסוק והנחש היה ערום אמר רבי יהושע בן קרחה להודיעך מאיזה חטייה קפץ עליהן אותו הרשע מתוך שראה אותן מתעסקים בדרך ארץ נתאוה לה וכו' עד כאן. ובזה נוכל לומר, כי תיכף אחר שעה שביעית כאשר ראה שנזדווגה לו חוה נתאוה לה ופיתה אותה עד שבא עליה וזה אפשר לא היה נחשב לה לחטא כל כך כי גם על אדם אמרו חז"ל (יבמות ס"ג.) מלמד שלא נתקררה דעתו עד שבא על חוה כי לא נאסרה להם גילוי עריות עדיין עד אחר הצווי של עץ הדעת שאמרו חז"ל (סנהדרין נ"ו:) "לאמר", זה גילוי עריות וכן הוא אומר (ירמיה ג', א') לאמר הן ישלח איש את אשתו וגו'. וזה לא היה עד שעה תשיעית כאמור, ועל כל פנים כבר היתה בה זוהמת הנחש שהטיל בה, ואחר זה נולד קין ותאומתו שעלו שנים וירדו ארבעה שהם אדם וחוה קין ותאומתו כמו שאיתא בתוספות שם. ועל כן גדלה הזוהמא בקין, ועל כן אמר בפרקי דר' אליעזר בא אליה רוכב הנחש ועיברה את קין וגו' ונכונין כל דברי חז"ל, זולת מאמר שהתחלנו במה שכתבו אילולא שנתת לו יום אחד משלך היאך נזקק להעמיד תולדות. ונראה שהעמדת תולדות היה אחר החטא, ונראה שכיוונו בזה על הולדת שת שממנו הושתת העולם והוא ודאי נולד אחר החטא כי נולד אחר ק"ל שנה שפירש אדם מאשתו. כי מקין והבל לא נשאר שום תולדה ולא שייך לאמר בזה זכור רחמיך ה' וחסדיך אם לא נשאר שום תולדה מהם והיו כלא היו. והעיקר הוא שת שממנו נתקיים העולם כמאמר הכתוב (דברי הימים-א א', א') אדם שת אנוש קינן וגו'. ולולא שנתן לו הקב"ה יום אחד משלו והיה מת ביום חטאו לא נולדו תולדות בעולם ועל זה וחסדיך כי מעולם המה וכנאמר, ועל כן קראה כאן בשמה חוה אף שבעת שֶיְדָעָה לא היתה נקראת עדיין חוה. כיון שכבר היה בה זוהמת הנחש אשר לזה נקראת חוה מלשון חיויא כאשר כתבנו למעלה הזכיר גם כאן שם זה שמחמת זוהמת החיויא ותהר ותלד את קין קינא דמסאבותא.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:1:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:1:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:1:3)

**ותאמר** קניתי איש את ה' ותוסף ללדת את אחיו את הבל. מלת ותוסף אין לו פירוש לפי פשוטו, והוה ליה למימר ותלד עוד או ותלד בן שני וכדומה ועיין מה שפירש רש"י בזה, ואפשר לומר כי תחילה סברה חוה מכאשר ברא אלהים אדם על הארץ בראו יחיד בעולם כמו כן לא יולד מאתו כי אם זוג אחד ומזוג הזה זוג שני וכן עד עולם ומזה יהיה השתת העולם ועל כן אמרה בלשונה קניתי איש את ה' כלומר כמו שה' ברא אדם יחידי בעולם כן קניתי איש אחד ולזה אמר הכתוב ותוסף ללדת פירוש היא הוסיפה לילד שכאשר ברא ה' האדם שהוא ברא אחד והיא שנים ויותר כי את אחיו את הבל שתאומה יתירה נולד עם הבל וכל זה הוסיפה על בריאת האדם כדבר האמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:2:1)

**ויהי** הבל רעה צאן. טעם תפסו אומנות זו, פירש רש"י, לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה. ועוד אפשר לומר כי אמרו חז"ל (תנחומא מובא בילקוט רמז קס"ט) בפסוק (תהלים י"א, ה') ה' צדיק יבחן, אמר ר' יצחק במה בוחן את הצדיקים במרעה, דוד נבחן במרעה שנאמר (שם ע"ח, ע"א) מאחר עלות הביאו וגו'. משה נבחן במרעה שנאמר (שמות ג', א') ומשה היה רועה וגו'. וידוע מספרי המקובלים ענין זה מה שבחרו הצדיקים הקדושים האלו לרעות צאן שהוא סוד גילגול הנשמות כנודע, ולזה הבל בא מצד הטוב בחר ברוחניות לתקן הנשמות והטוב, ולקח עצמו לרעות צאן קדשים. ואמנם קין ברא דמסאבא הבא מצד הרע ורבתה בו זוהמת הנחש שנתקלל בעפר תאכל כל ימי חייך בחר לו להיות עובד אדמה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:2:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:2:2)

**או** יאמר ויהי הבל רעה צאן. פירוש שהבל הוא היה הרועה צאן הידוע אותו שכתוב בו ומשה היה רועה את צאן יתרו וגו'. כי משה היה גילגול הבל הידוע למי שטעם מעט דבש מגווית האר"י ז"ל.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:3:1)

**ויהי** מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה', והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל וגו'. לא מפורש בכתוב מה היה חטא קין שביזה המקום את מנחתו ולא שעה אליה. ונראה לומר כי הנה ג' דברים צריך להיות בעת אשר יביא האדם את קרבנו לפני ה' ואז ירצה לו לכפר עליו. א', אשר ידוע מספרי קודש אשר עיקר תועלת הקרבת הקרבן לכפר על עוונות האדם העיקר הוא לתת נפשו ולבו לה' אל עליון באמת לאמיתו לצייר בנפשו שכל אשר נעשה לבהמה זו הכל היה ראוי אליו לְהֵעָשוֹת כן בו לשוחטו ולזרוק דמו על המזבח להיות כליל אשה לה' וכמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים כ"ה, א') אליך ה' נפשי אשא. כי במה אכף לה' אקדם לאלהי מרום האקדמנו בעולות וגו' (על פי מיכה ו', ו'). כלומר לפי שורת הדין לא יצא אדם חובת בוראו להקריב אליו פרים עתודים בני בשן בעד אשר המרה מאמר פיו יתברך כי אם את נפשו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף. כי אם אדם חטא בהמה מה חטאה לולי רחמי ה' וחסדיו כי מעולם המה שצוה להביא קרבן בהמה תמורת נפשו. והעיקר הוא, התשובה הגמורה בלבב שלם שיתחרט מאוד על מורדו בה' אלהיו ויקבל עליו מעתה לעזוב פשעיו. והיה צריך לסמוך שתי ידיו על קרבנו ולהתוודות. על חטאת, עוון חטאת. ועל אשם, עוון אשם וכו'. כמו שאיתא ברמב"ם (פרק ג' מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ד). ולתת נפשו ולבו באמת לה' אשר מעתה יְיַחֵד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו לה' אל אמת, באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול חלילה ואז ונרצה לו לכפר עליו ועל זה אמר הכתוב (ויקרא א', ב') אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. כלומר עיקר הקרבן הוא מכם מלבבכם ונפשכם להיות את נפשו ישא לה' ואז מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם כלומר תתנו לה' מן הבהמה וגו' תמור נפשכם. אבל גם בזה, העיקר תקריבו את קרבנכם שתתנו לבבכם ודעתכם באמת לשוב אלי מעתה, ויצויר בנפשכם כאילו עקדתם עצמכם לפני, וכל העשוי לבהמה זו כאילו עשוי לכם ממש. וכן אמרו חז"ל (תורת כהנים מובא בילקוט רמז תמ"ז) בפסוק (שם ב', א') ונפש כי תקריב וגו', מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני. כי העיקר הוא נתינת הנפש והלב להכניע לבו הערל במה שיודע אשר היה ראוי לשפוך דמו אשר בקרבו כאשר עשה לפר הזה. והב' הוא, מה שידוע אשר כל דבר שאדם נותן משלו לה', צריך לתת המובחר והמשובח באשר יש לו, כמו שמובא ברמב"ם ז"ל (בסוף הלכות אסורי המזבח) וזה לשונו: הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו. האכיל רעב, יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו. כיסה ערום, יכסה מן היפה שבכסותו. וכן הוא אומר (ויקרא ג', ט"ז) כל חֵלֶב לה'. וכן כתב הרב המקובל בספר תולעת יעקב (בסתרי הברכות) וזה לשונו: כי כשאדם מאכיל את העניים על שולחנו הנה קרבנו זבח שלמים לה' לפיכך צריך להאכילם המשובח שעל השולחן, שכן חלב ודם קרב לגבוה, וכתיב (במדבר י"ח, ל') בהרימכם את חלבו ממנו, חֵלֶב הוא דבר משובח כמו (בראשית מ"ה, י"ח) את חלב הארץ. כי אין דבר משובח כמו המורם לגבוה וכו' עד כאן, והג' הוא, מה שאמרו חז"ל (אבות ג', ח') ר' אליעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (דברי הימים-א כ"ט, י"ד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ועיקר הדבר כי כשאדם נותן משלו לה' ואם הוא יודע שכל אשר יש לו הוא של ה' ממש והוא אינו אלא כאריס בקרקע ה', אז מה שנותן בעין יפה נותן ובנפש חפיצה למאוד ואינו מיצר לו על אשר יחסר מיגיע כפו, כי יודע אשר לה' הארץ ומלואה ונתנה לבני אדם שיהנו גם הם ממנה כאריס העובד בקרקע שנוטל לשליש ולרביע מה שתוציא הארץ והשאר לבעל הבית וכן הוא שמח בחלקו למאוד מה שגם הוא נהנה ממנה ועיקרה נותן לה' לעשות נחת רוח לפניו לעניים ולבנין בית הכנסת ובית המדרש ולשארי דברי מצוות ולהקריב שלמים לה' פרים.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:3:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:3:2)

**ובכל** השלושה דברים האלה נשתנה קרבן קין מהבל ולזה אמר הכתוב ויבא קין מפרי האדמה. כלומר שלא הביא כי אם הפרי ולא הביא את נפשו ולבו עמו, לשאת נפשו אל ה' לומר אשר בעצמי הייתי ראוי לזה להקריב עצמי לה' ולמסור כל כוחי מורשי לבבי לה'. ועוד, לא הביא כי אם מפרי האדמה ולא מראשית כל פרי האדמה שהוא הטוב והמשובח שבפירותיו. כי הביכורים הם הראשונים הטובים והיפים שבפירות, והוא הביא מן הגרוע. וחז"ל אמרו (תנחומא בפרשה זו) זרע פשתן היה. ועוד, כי לא הביא כי אם מפרי האדמה מנחה לה', כלומר, שלא הביאם כי אם בתורת מנחה ומתנה שנותן לו משלו כאילו כל הארץ ומלואה שלו הוא, והוא משלו מתנדב מנחה ומתנה לה'. ולא שם לבו לומר כי לה' הארץ והכל של הקב"ה. כי אם הכל שלו הוא, והוא נותן לו מתנה מיגיעו, ועל כן התנדב בעדו הגרוע שבכל נכסיו. ולא כן עשה הבל כי והבל הביא "גם הוא" כלומר, שהביא גם את עצמו, כי נפשו ולבו מסר לאל בעת הקרבת קרבנו כי זה הוא עיקר הקרבת הקרבן לקרב נפשו וכוחי הלב לה' באמת ובתמים, וכן פירש הרב האלשיך זללה"ה בזה ועוד הביא גם הוא כלומר שנעשה טפל ונטפל לומר שגם הוא נהנה מקנינו ובאמת הכל הוא של הקב"ה ונתן לו משלו וגם זאת הביא להקב"ה שעשה עצמו שאינו רק טפל להיות גם הוא נהנה מגדולי קרקע והכל של בוראו הוא, ועל כן לא כתב בו מנחה כי לא התנדב בתורת מתנה משלו רק בנתינה למי שכל אלה שלו הוא, והוא אריס בקרקע לשליש ולרביע ולא יותר, ועוד הביא מבכורות צאנו ומחלביהן. שהביא הראשית וביכורים שהוא הטוב והמובחר שבכל קנינו והרים את חלבו ממנו לקיים כל חֵלֶב לה', ועל כן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, כי ה' הטוב הרוצה בטובת עבדיו הוא מקבל את כל אשר יביא אדם קרבנו לה' קדשי גבוה או בדק הבית או הקדש עניים כאילו נתנה לו האדם זאת במתנה משלו מיגיע כפו, בכדי לתת לו שכר על זה כמאמר הכתוב (תהלים ס"ב, י"ג) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כלומר כאילו הוא עשה הדבר בעצמו וזה הוא שלו ממש ומתנדב מעמלו ויגיעי כפו לה', וזאת הוא ברוב חסדי שמים, ועל כן שעה ה' אל הבל כלומר אליו בעצמו מה שהקריב נפשו ולבו לה', והבל הוא אותיות הלב לומר שהקריב לבו לה', ואל מנחתו שקיבלה בתורת מתנה מאתו וכאמור. ואל קין לרוע לב קין מה שגבה לבו בה' ולא מסרה לו באות נפשו, ואל מנחתו, במה שסבר שמנחה הוא נותן לאלהים משלו כדרך המביא למלך בשר ודם בדרך והקריבו לאיש מנחה וכדומה, ושעל כן היה מנחתו גרוע שבנכסיו לא שעה, ועל כן אמרו חז"ל שם (תורת כהנים מובא בילקוט רמז תמ"ז) בלשונם ונפש כי תקריב קרבן מנחה. מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני, ולכאורה למה דוקא דרך העני להתנדב מנחה והלא גם העשיר שדרכו להקריב להקב"ה מכל מה שיש לו מקריב קרבנו גם מנחה גם שלמים גם שארי קרבנות כי למה לא יתנדב לאל גם מעט סולת עם קרבנות שוריו. אך הוא כאשר כתבנו, כי באמת לא שייך כלל לומר שאיש מקריב מנחה לה' שהוא לשון מתנה מאתו ומה יוכל האדם ליתן לבוראו אם הכל שלו והיאך שייך בזה מתנה והוא אינו אלא כאריס והכל של בעל הבית, ואמנם בעני שבישראל אשר אין לו אף למזונותיו כי אם בצמצום, ומצמצם ממזונו ולוקח מזון נפשו ומקריבה לה', אף שגם זה של ה' הוא, אכן ידוע אשר הקב"ה ברוב רחמיו הוא האל הטוב והחסד האמיתי ובודאי נתן זה מעט המזון לעני הזה במתנה גמורה להחיות נפשו ולא חייבו בשום אופן לתת מזה אליו וכאשר פסקה תורה הקדושה כזה לענין הקדש עניים אשר מזונות עצמו קודם לכל אדם (כמו שמובא בהג"ה בשולחן ערוך יו"ד סימן רנ"א סעיף ג') ועל כן זה העני המקריב מזון נפשו מפתו ממש, יוכל לתפוס על זה שם מנחה, כי נותן ממזונו שנתן לו הבורא, לה'. ועל כן אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו ולכאורה למה גם העשיר בשורו לא יחשב כאילו הקריב נפשו כיון שגם הוא נותן מערכו לה', ואולם נשתנה מנחת העני מכל הקרבנות שהוא נוטל מזונות נפשו ומקריב לה' הרי ממש מקריב נפשו לה', כי זה היה לו להחיות נפשו ולא כן העשיר בשורו אשר נשאר לו להחיות נפשו ועל כן לא שייך תורת המנחה להקרא בשם מנחה ומתנה לה' כי אם מנחת עני באם דל הוא ואין ידו משגת, ובזה ונפש כי תקריב קרבן מנחה כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:5:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:5:1)

**ויחר** לקין מאוד ויפלו פניו. צריך להבין אומרו ויפלו פניו לשון רבים, ואפשר כי הנה לגודל צדקת הצדיק הבל שהוא נפשו של משה רבינו ע"ה ודאי חלילה לא התכבד בקלון חבירו קללת אחיו שלא נתקבלה מנחתו, ואדרבה ודאי גם לו היטב חרה לו על צרת אחיו ולזה אמר ויחר לקין מאוד כלומר, לו חרה מאוד על שני הפכים, מה שנתקבלה מנחת אחיו הקטן ממנו, ומה שנתבזה מנחתו מנחת הבכור. אבל גם להבל חרה לו אך לא מאוד כי לו לא יחרה רק על דבר אחד ביזוי אחיו הגדול, ולזה סיים ויפלו פניו לשון רבים כלומר, פני שניהם קין והבל נפלו, וביותר, לקין. ועל כן סיים פניו וכדבר האמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:6:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:6:1)

**ויאמר** ה' אל קין וגו' עד אם תיטיב שאת. אם תיטיב מעשיך להעלות המנחה כראוי למנחת ה' אז בודאי שאת פירוש אשא את המנחה למעלה למעלה לרצון לפני, או שאת לשון מתנה בדרך (בראשית מ"ג, ל"ד) וישא משאת מאת פניו. כלומר שאני אקבלו במתנה לפני כאילו אתה נותן לי משלך וכאמור. ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ. כי מצוה כזו לכלבא אתמסר ונהנין ממנה כל מיני הקליפות והרע וכמו שכתב האר"י ז"ל בתפילות הפסולות שנעשה מהם מזון לקליפות רחמנא ליצלן וכמו כן במנחה שלא לשם שמים שהוא דורון שאינו ראוי לבוא לפני המלך וחוטפין אותה הקליפות והסטרא אחרא, ולזה אמר ואליך תשוקתו כי זה החטאת שהוא היצר הרע כח הקליפה והרע הוא תמיד משתוקק וחומד לקבל ממך מנחה כזה וכמו כן בכל מעשים טובים שאתה עושה שלא בכיוון נכון לשם שמים נפסלים על ידי זה כי הוא פרנסתו וחיותו ומזונו כידוע. אבל ואתה תמשל בו. כי כח הממשלה והבחירה בידך ואתה תבחר ותקרב את אשר תרצה, ועליך מוטל להרעיבו ולהחלישו, ולהשביע ולחזק ולהגביר כח הטוב והקדושה עליו עד עת קץ שאז הרשעה כולה בעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:6:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:6:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:6:2)

**או** יאמר ואליך תשוקתו. בהקדם לתת לב על פירוש התרגום שלא פירש בזה כי אם ואם תתוב ישתבק לך ולא נודע פירוש הכתוב לפי דבריו, ונראה לומר כי נודע לכל משכיל אשר אין בכל כוחי היצר הרע והרע המסיתים לאדם כי אם כח ה' שהוטבע בו בעת הבריאה אשר ברא ה' שטן לנסות בו ידידיו וכמשל הזונה הנזכר בזוה"ק כי הפליא ה' להתחסד עם אוהביו לברוא להם בריה להסיתם לתור מאחרי ה', וכפי התעצמות האדם לכוף יצרו ולנצחו כן יטול שכרו בבחינת השגת נפשו במדע אלהיו בעולם העליון וכמאמרם ז"ל (אבות ה', כ"ז) לפום צערא אגרא וכמאמר הכתוב (תהלים צ"ב, ט') כי הנה אויביך ה' וכתוב פירושו בשם **הבעש"ט** לומר שאף באויביך הוא השטן והיצר הרע אין כי אם ה' כלומר כוחו אורו לא זולתו. ולפי שאין בו כי אם כח ה' הנה גם הוא יחפוץ שלא יציית האדם למאמרו ועצתו, אך הוא מוכרח לעשות שלו להסית בכל כוחו אבל כח פנימיותו חפץ שלא ישמע האדם לדבריו, ועל כן כתב האר"י ז"ל שהס"מ יהיה לעתיד מלאך הקדוש כי יוציאו ממנו כח המסית שניתן בו וישאר כולו קודש. ובזה נכון אומרם ז"ל (יומא פ"ו:) גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כזכויות כי האדם בעת חטאו בורא מלאך רע על ידי החטא ועולה ומקטרג עליו. וכשעושה תשובה, הנה על ידי החרטה הגמורה בלבב שלם מה שמתחרט על החטא בזה נלקח מהמלאך ההוא כח הרע הנשרש בו ועל ידי הוידוי דברים והקבלה בלב על להבא מקיים בזה מצות עשה של תשובה ווידוי, ונתפס על ידי מצוה הזו כח הקדושה במלאך הזה ונעשה קודש לה' ועולה ונעשה עליו מלאך מליץ אחד ללמד זכות עליו, הרי ממש שזדונות נעשו זכויות שמזדון העבירה נעשה מצוה וקדושה ללמד זכות על האדם הזה. ונחזור לענין אשר גם היצר הרע לא יחפוץ במות המת כי אינו רק כח ה', וכשאדם נתפס בעבירה גם הוא יחפוץ שיעשה האדם תשובה כי פנימית פנימיותו הוא טוב מכח ה', והבן. ולזה אמר ואליך תשוקתו. ותרגומו אם תתוב ישתבק לך. כלומר גם היצר הרע תשוקתו שתעשה תשובה לפני בוראך וכשתעשה כן אז ואתה תמשל בו. כי תעשה ממלאך רע מלאך הטוב ומזדונות זכויות.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:8:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:8:1)

**ויאמר** קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו וגו'. לא נודע אמירה זו מה אמר לו, ורש"י ז"ל פירש נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להורגו, ולי נראה לומר בהיפוך כי אמרו חז"ל (בראשית רבה כ"ב, ח') הבל היה גבור מקין וכו'. ונמצא לפי זה אדרבה אם היה קין מתעולל עליו בדברי ריב ומצה להורגו לא היה יכול לו כי חלש הוא ממנו והלך עמו ברמאות ובחלקות פה לדבר עמו באהבה ואחוה והוא לא ידע כי שונא הוא לו מתמול שלשום ולא נשמר ממנו וארב לו וקם עליו והרגו, ולזה אמר ויאמר קין אל הבל אחיו פירוש היה אומר לו אחי אתה ודיבר עמו באחוה אחד בפה ואחד בלב ועל ידי זה ויהי בהיותם בשדה שהלכו שניהם לשדה שלא נשמר הבל ממנו ללכת למקום שיעלמו מעין אביהם, או ירצה ויהי בהיותם בשדה יחובר למה שאמר למעלה, שדיבר אתו כאח לאח וגם ויהי בהיותם בשדה גם כן דיבר אתו כאהבת אחים וכמתלהלה יורה זיקים ואומר משחק אני וְשֹ10ם דמי מלחמה בשלום ועל ידי זה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו כלומר אף בעת קימה עליו להורגו הטעה אותו במדת האחוה לצד שהיה יודע שהבל גבור ממנו ובשבתו ובקומו היה דברו לשלום עם אחיו ובזה ויהרגהו כי רמאהו באמרי פיו כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:9:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:9:1)

**ויאמר** ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי. להבין שאלת הקב"ה ותשובת קין שרצה לגנוב דעת עליון ולכאורה לפלא הוא, והנראה על פי שפסק הש"ך (בחושן משפט סימן ע"ב סעיף קטן מ') באחד שלקח סייף מחבירו והזיקו בידים ואחר כך טוען הניזק שהיה סייף יקר למאוד מה שאין דרך סתם סייף להיות יקרה כל כך חייב המזיק לשלם כל דמי הסייף אף שאם היה שואל אצלו ונאבד אפילו בפשיעה אין צריך לשלם כי אם דמי סייף דעלמא. לא כן במזיק בידים כי אומר לו מאי הוה לך גבאי דאזקתיה, ושלא כדעת השלטי גיבורים שפסק דאף במזיק בידים אין צריך לשלם כי אם דמי סייף דעלמא וכתב דדוקא גבי שומר שקיבל עליו לשמור צריך לשלם כל ההיזק בהיזיקו בידים כי היה לו זה לאסוקי אדעתא שדבר יקר הוא כיון שנתנו לו לשמור היה לו לחוש אולי דבר יקר הוא אבל במזיק אפילו בידים פטור יעויין שם, והנה הבל ידוע ברוב צדקתו אשר היה נפשו של משה רבינו ע"ה והוא דבר יקר שאין כמוהו וקין הזיקו בידים ותבע הקב"ה ממנו דמי נפש יקר כזה, ועל כן אמר לו אי הבל אחיך ולכאורה היה די לשאלו אי אחיך אכן הקב"ה תבע דמי הצדיק זה ואמר לו אי הבל אחיך ואינך נידון בו כשאר הריגת סתם אדם כי אתה הזיקתו בידים וכמסקנת הש"ך להלכה, ורמז לו בתיבת אי הבל בחינת נשמתו שהוא א' מאלהים וי' מהוי"ה הוא בחינת יסוד אבא ואימא הוי"ה ואלהים כנודע והוא נשמת משה רבינו ע"ה. ועוד, אחיך הוא, וחילוק גדול יש בין ההורג לאיש זר ובין ההורג אחיו כי הכל נידון על פי רוב המעשה אשר לא חמל על חצי בשרו אחיו אשר כנפשו (וכאשר נכתוב אם ירצה ה' להלן בפרשת נח בפסוק (ט', ה') מיד כל חיה אדרשנו מיד איש אחיו וגו') ועל זה השיב קין ואמר לא ידעתי, השומר אחי אנכי, תפס לו שלא כהלכה, כדעת השלטי גיבורים שאף המזיק בידים אינו כדין שומר ואינו מחויב לשלם כי אם כסתם סייף דעלמא ועל כן אמר הנה אני לא ידעתי פירוש לא ידעתי מרוב צדקתו וגודל יקרות נפש הזה ואיני מחויב לסבול כי אם כסתם הורג נפש, כי השומר אחי אנכי לקבל שמירתו עלי להתחייב אפילו בסתם, איני אלא מזיק, ודם סתם אדם, תתבע ממני ולא יותר. ועל זה השיבו הקב"ה הן לוּ יהי כדבריך אף על פי כן אתה מתחייב לי עד אין שיעור וערך כאשר נבאר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:10:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:10:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:10:1)

**ויאמר** מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. תפס הקב"ה מצד אחר ממה שפסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן שפ"א סעיף א') המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק נשבע הניזק ונוטל. כיצד, לקח כוס חבירו והשליכו למים או לאש וכו' ואבד. בעל הבית אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע מה היה בו שמא עפר או תבן וכו' הניזק נשבע בנקיטת חפץ ונוטל וכו' והוא שיהיו דברים שדרכן להניחן בכוס אבל אם אין דרכם להניחם בכלי זה. כיצד, הרי שחטף חמת או סל מלאים וכו' וטען הניזק שמרגליות היו בתוכם אינו נאמן. וכתב הש"ך שם הא אם יש עדים מה שהיה בתוכו חייב. וכן פסק הרמב"ם והרשב"א ושאר פוסקים וכן עיקר עיין שם. והנה בנשמת הבל ידוע שהיה דבוק בה נשמות הרבה מצדיקים לאין שיעור ונשמות בניו ובנותיו עד עולם וכמאמר חז"ל (בראשית רבה כ"ב, ט') קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו, וזה ודאי מן הדברים שדרכן להניחן בכלי זה כי זה כל האדם לתקן כל הנשמות הדבוקות בו ופשיטא נפש בניו וזרעו ודאי כלולים בו וכיון שכל אלה היו מונחים בנשמת הבל מחויב קין לשלם דמי נזק כולם, ואף אם יאמר קין שאפשר אין דרך להניח כל כך נשמות יקרות בכלי זה מכל מקום הרי ביש עדים חייב וכאן הרי עדיו, כי צועקים כולם מן האדמה והרי כולן מעידין בו, ולזה אמר לו הקב"ה מה עשית כלומר אפילו תפטר מעונש הריגת צדקת הבל כי לא ידעת ותתפוס כח המיקל אף שהוא שלא כהלכה, מכל מקום הרי קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו ודם כל נפשות הצדיקים הכלולים בו כולם צועקים אלי מן האדמה, והרי שלך לפניך אשר כולם מעידין שהיו כולם מונחים בכלי נשמת הבל אחיך ועל כן את עוון כולם תשא ותסבול עד ינקום ה' דמיהם מידך וכנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:10:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:10:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:10:2)

**או** יאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ולדקדק למה דוקא בלשון זה אמר לו, ולא אמר לו סתם מה עשית כי הרגת אחיך, והנראה על פי מה שהארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (שער ו' ענף ב') בישוב דברי חז"ל (ברכות י"ב:) שאמרו שם גבי שאול המלך כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו וכו' עד ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר (שמואל-א כ"ז, י"ט) ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי ואמר ר' יוחנן עמי, במחיצתי. ומבואר מזה שנמחל לו עוון נוב עיר הכהנים בעת אשר נתבייש מפני שמואל. ובמדרש (ויקרא רבה כ"ו, ז') בפסוק (ויקרא כ"א, א') אמור אל הכהנים, אמרו בזה הלשון: מלמד שהראה הקב"ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו וכו' והראהו שאול ובניו נופלין בחרב אמר לפניו רבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר ליה הקב"ה ולי אתה אומר, אמור אל הכהנים שהרג, שהם מקטרגין אותו. ומבואר שלא נמחל לו עוון נוב עיר הכהנים עד יום מותו, ושורש הדברים שכתבנו שם על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה (פאה פרק א') וזה לשונו: דע מה שאומר לך, כי המצוות כולן נחלקין בתחילה על שני חלקים החלק האחד במצוות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה כגון ציצית ותפילין ושבת ועבודה זרה, והחלק השני במצוות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה ואונאה וכו' והצווי באהבת איש את חבירו. וכשיעשה האדם המצוות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליו לעולם הבא, וכשיעשה המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא לפי שעשה המצוה, וימצא טובה בעולם הזה, בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם וכו' עד כאן. וממילא כמו כן הוא בעבירות שבין אדם לחבירו וכמו שהזכיר הוא בלשונו אזהרה על הגניבה ואונאה מי שיעבור על אחת מעבירות אלו ימצא עונש בעולם הבא לפי שעבר על צווי הבורא יתברך וגם יענש בעולם הזה כי עשה לרעהו רעה, וכזה היה חטא שאול המלך ע"ה בהריגת נוב עיר הכהנים שהיה בבחינת רע לשמים ורע לבריות וכאשר נתבייש מפני שמואל נמחל לו חלק מה שחטא נגד המקום אבל חלק חטא הבריות נשאר לו לקבל בעולם הזה. וזה שדקדקו בלשונם בגמרא דידן ואמרו ומנין דאחילו ליה מן שמיא פירוש חלק הרע לשמים זה נמחל לו עבור בושתו, ועל כן אמרו במדרש ולי אתה אומר, פירוש מה אתה אומר לי הרי כבר מחלתי חלקי. אמור אל הכהנים, נוב עיר הכהנים שהרג, שחלקם נשאר והם מקטרגים אותו ומוכרח לקבל עונשו בעולם הזה ועיין שם בחיבורנו, ולזה אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך צועקים אלי. כלומר אילו עברת על עבירה שביני לבינך לבד, היה אפשר לי למחול לך אבל עתה מה עשית אף אם אני אמחול לך חלקי הרי קול דמו ודם זרעיותיו צועקים והם מקטרגים ואי אפשר לי למחול חלק שאינו שלי כי עבירות שבין אדם לחבירו אין דבר מכפר עד שירצה את חבירו וכדבר האמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:11:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:11:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:11:1)

**ועתה** ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך נע ונד תהיה בארץ. צריך להבין משפטי ה' אמת בזה מפני מה קילל האדמה ומפני מה דוקא בקללה זו שֶׁתְּאָבֵד כחה מאתה, וגם מה שאמר לו נע ונד תהיה בארץ שהוא בחינת גלות כמאמר חז"ל (סנהדרין ל"ז:). וכי זה ניתן להורג נפש במזיד, ונראה כי ידוע אשר הארץ וצבאיה ירצו בקבלת נפשות אדם לתוכן הלא תראה מה שאמרו חז"ל (ערכין ט"ו.) אצל המצריים כשנטבעו בים סוף אמר הקב"ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטל הימנו וכו' עד שאמר לו אני אתן לך אחד ומחצה שבהם ונחל קישון יהיה ערב וכו' עד כאן, הרי שהיה חפץ שר של ים שישארו בתוך הים. והטעם מצד נפש החיונית שבכל אדם והוא כעין בחינת פרנסה להשר מצד השפע הנשפע לנפשות ההם ממקור חיותם, ואם זה בנפשות האלה שנקראים עמי הארץ שכל חיותם ונפשם לא נמשך כי אם מחיות נפש הארץ, מכל שכן דכל שכן להבדיל וכו' באדם הצדיק אשר תחשק הארץ בכל אות נפשה לקבל דמו לתוכה והוא לה ודאי לתועלת. הגם שודאי נשמת אדם הצדיק תעלה במעלות למעלה למעלה כי רוח בני אדם עולה היא למעלה, עם כל זה טובה הוא לה לכסות דם צדיק בקרבה כי הנפש הוא הדם ולא ימלט מהגיע לה טובה גדולה כמו שמובא בזוה"ק אשר על כל זה פצתה האדמה את פיה לקבל דמו של הבל הצדיק ולבלוע עד שלא יהיה רישומו ניכר כלל בקרקע כי כל הדמים נבלעין בקרקע, ואך כולן רישומן ניכר, וזה לא היה רישומו ניכר כלל כמו שכתבו התוספות (סנהדרין ל"ז:). כי חשקה והתאוה תאוה לדם נפש הצדיק הזה ואכן לא היתה ראויה לזה לצד קדושת נפש הבל אשר היה גבוה מעל גבוה כידוע. והנה נודע אומרם ז"ל (סוטה ט'.) כל הנותן עיניו במה שאינו שלו גם זה שבידו נוטלין הימנו. וכן כאן על שקיבלה הארץ דבר שאין שייך לה, אף שלה, אבדה. ונתקללה בלא תוסף תת כוחה ושפטה ה' משפט התורה כאמור. ועתה נבאר משפט קין שדנו בגלות, בנע ונד תהיה. כי אמרו ז"ל (בראשית רבה כ"א, ו') בפסוק (בראשית ג', כ"ב) ועתה פן ישלח ידו, אמר ר' אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה אין ועתה אלא תשובה שנאמר (דברים י', י"ב) ועתה ישראל מה' ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' עד כאן. וכן אנו נאמר כן כאן במה שאמר הקב"ה לקין ועתה וגו' שפתח לו פתח של תשובה שיתן לב לשוב לפניו. וידוע אומרם (יומא פ"ו:) גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כשגגות ואז דינו להיות גולה מארצו כמשפט ההורג בשוגג שדינו באלו הן הגולין ואמר לו נע ונד תהיה בארץ וכנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:13:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:13:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:13:1)

**ויאמר** קין אל ה' גדול עוני מנשוא, פירוש כי בג' בחינות זו למעלה מזו גדלה עוני בעיניך. א', כי אינך רוצה לקבל תשובתי להיות מזדונות זכויות ושיהיה לי עוד מצוה מעבירה. ב', על כל פנים היה לך למחוק העבירה מכל וכל וגם זה אינו, כי דנתני בגלות. ג', איני כשאר הגולין כי כל הגולין גולין ממקומן למקום אחר ושם ישבו עד בוא עתם לחזור לביתם, ולי צוית נע ונד שאין לי רשות לדור במקום אחד כי אם תמיד להתנועע ממקום למקום. ועל כן אמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:14:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:14:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:14:1)

**הן** גרשת אותי היום מעל פני האדמה. וזה בחינה אחת שדנתני בגלות, ומפניך אסתר כלומר אם היית מקבל תשובתי לעשות מזדונות זכויות אז היה מאיר עלי אור פניך ממקום שבעלי תשובה עומדין בסוד הכתוב (ויקרא ט"ז, ל') לפני ה' תטהרו כנודע למקבלי תורת אמת, ועתה מאור פניך הזה אסתר זה היא בחינה ב', ועל כולם, והייתי נע ונד בארץ במדה קשה יותר מכל הגולין לנוע תמיד ממקום למקום ובזה ודאי והיה כל מוצאי יהרגני כי כאשר יראו שאין תשובתי מרוצה ומקובלת לפניך כולם יחפצו לנקום במכעיסי הבורא יתברך וכמו שמצינו במה שמובא (גיטין נ"ו:) עמד עליו נחשול שבים לטובעו ועוד בכמה מקומות כי בּרוּאֵי אל יעמדו מעצמן לנקום בהממרים מאמר פיו יתברך.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:15:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:15:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:15:1)

**ויאמר** לו ה' לכן כל הורג קין. פירוש, הקב"ה אמר לכל הנבראים לא תאמרו אשר אם תהרגו את קין תפטרו, כי דינו במיתה, וכל הקודם זכה בו, לא כן. כי כל הורגו יבוא תחת קין נפשו תחת נפשו ויהיה כקין כי וסוף מטיפיך יטופון. והוא בעצמו שבעתים יוקם, אחר שבעה דורות יקבל דינו כי יהרג על ידי למך בן בנו כמאמר חז"ל (ילקוט סוף רמז ל"ח), כי אאריך לו אפי לפי שחזר בתשובה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:15:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:15:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:15:2)

**וישם** ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו. פירוש ששם ה' לקין להיות לאות לכל באי עולם שידעו על ידו משפט הורג נפש ועל ידי זה לא יכו אותו כל מוצאו כי יראו ממשפט ה' ומדינו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:1)

**ויצא** קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן. אחר שחזר בתשובה שלימה באמת מיראת ה' ופחדו שלא יהרוג אותו כל מוצאו עבור עוונו שחטא והעוה נגדו יתברך, חזר ה' לדונו כשוגג גמור לעשות מזדונות שגגות על ידי התשובה מיראה וליפטר בגלות לבד שישב במקום גלותו שלא יצטרך להתנועע תמיד ממקום למקום ומחל לו הנע ונשאר בנד לבד שהיא לגלות ממקומו ולישב בעיר מקלטו, אבל לא זכה לתשובה מאהבה לְהָעָשוֹת לו זדונות כזכויות לבוא עד בחינת לפני ה' תטהרו כנזכר, ולזה אמר ויצא קין מלפני ה' כלומר מזה הבחינה הנקרא לפני ה' יצא, פירוש לא זכה אליה ואכן לזה זכה לישב בארץ נוד שישב במקום אחד שלא לנוע תמיד והוא קדמת עדן. כי עדן הוא בחינה לפני ה' האמור כנודע והוא זכה למקום אשר קדמת עד"ן פירוש נגד בחינה זו למטה ממנה מקום ישיבת בעלי תשובה מיראה וכאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:2)

**ראיתי** לבאר מאמר חז"ל (בראשית רבה כ"ב, י"ג) ויצא קין מלפני ה'. מהיכן יצא רבי חמא בשם ר' חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח כמה דאת אמר (שמות ד', י"ד) הנה הוא יוצא לקראתך וגו'. פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו' עד כאן, והוא פלאי בעין כל רואה, ונקדים בזה לפרש כתוב אחד אומר (שמות ל"א, ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם. וצריך להבין אומרו לעשות את השבת איזה עשיה צריך לעשות בשבת והלא כל מצוות שבת הן המצוות עשה שבה והן לא תעשה הכל הוא שלא לעשות שום עשיה וכל מצוותיה בשביתה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:3)

**אכן** הנה ידוע אשר ד' שמות נקראים עם בני ישראל בכלל והם לפי המדריגה והבחינה שיעמדו בהם אשר ראויים לְהִכָנוֹת בשם זה או זה ועל זה אמרו חז"ל (ברכות ז':) מנלן דשמא גרים אמר ר' אליעזר דכתיב (תהלים מ"ו, ט') לכו חזו מפעלות ה' אשר שָֹם שַׁמות בארץ. אל תקרי שַׁמות אלא שֵׁמות. וכשהם במדריגה התחתונה עד מאוד נקראים העם ומבואר בזוה"ק (שמות מ"ה:) שהיא בחינת ערב רב. ולמעלה מזו, נקראים גוי שמעשיהם כמעשי הגוים. ולפעמים בשם יעקב יכונו והוא בחינת עקב והמדריגה העליונה הוא ישראל שהוא בחינת ישר אל, כי אלהים עשה את האדם ישר והוא מעלה השלימה וגם יצורף לתיבת לי ראש כלומר שנעשו בבחינת ראש ועטרה למלך חי עולמים כמאמר הקרא (ישעיה מ"ט, ב') ישראל אשר בך אתפאר, פירוש שמעשיהם נעשה פאר ועטרה לראשי בסוד הכתוב (שם ס"ב, ג') והיית עטרת תפארת ביד ה', וכמאמר חז"ל (חגיגה י"ג:) במתניתא תנא סנדלפון שמו, הגבוה מחבירו מהלך חמש מאות שנה ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו וכתבו התוספות שם מתפלתן של צדיקים הוא עושה עטרות וכן הוא בזוה"ק (בשלח נ"ח.) תאנא סנדלפון עילאה וכו' עד והוא קאים בתר פרגודא דמריה וקשר ליה כתרין מבעותהון דצלותא דישראל ובשעתא דמטי האי כתר לרישא דמלכא קדישא הוא מקבל צלותהון דישראל וכולהו חיילין ואוכלוסין מזדעזעין וכו' עד כאן. וכן בכל המצוות ומעשים טובים שישראל עושין בעולם הזה כל אחד ואחד נעשה כדוגמת אבן הטוב והיקר להיות עולה ויושב בכתר אשר בראש אלוה כביכול ברוך הוא וברוך שמו, וד' בחינות הללו הם נגד ד' חלקי הנשמה הנקראים נפש, רוח, נשמה, חיה, שהם נגד ד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כנודע.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:4
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:4)

**ולזה** אמר הקב"ה למשה ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו'. ולכאורה לא יובן לשון מאמרו אך את שבתותי כאילו ח"ו אין צריך לשמור עוד שום מצוה רק מצות השבת, אמנם נודע אשר יום שבת קודש בו בחר ה' וקדשו וברכו ומופיע ומאיר בו מאור פניו יתברך באור נפלא ועצום ממקום עליון למאוד, אור מדת החכמה הידוע ליודעי חן שהוא נגד חלק נפש החיה, בסוד הכתוב (קהלת ז', י"ב) והחכמה תחיה בעליה ועל ידי ברכת ה' שהוא אור המאיר לשורש נשמת ישראל ומשם מופיע ומאיר לחכמה וְשֵכֶל אשר בקדקד כל נפש ונפש מישראל. ביום הזה יוכל כל אחד מישראל לפי ערכו אם ירצה, להיות זכור את יום השבת לקדשו להתקדש בקדושת שבת במחשבות טהורות ונכונות ובהכנת הלב באמת לבוא ולהשיג מאור בחינה זו, וישיג בנפשו נפש החיה העליונה שבד' חלקי הנשמה, ואז בשם ישראל יכונה המעלה הרביעית נגד חלק החיה. והנה ודאי שהקב"ה חפץ, להיות אדם עומד בצדקו בבחינה זו גם בימות החול, כי בבחינה זו נשתנה מצות שבת מכל המצוות שבתורה, כי הנה כל המצוות עת וזמן נתן להם ולא ישתמשו בשום זמן אחר כי אם במועד המיוחד להם כמו אתרוג וסוכה ותפילין וציצית וכדומה, אינם משתמשים כי אם במועדם ובזמנם, וכאשר יעבור הזמן אז עבר זמנו בטל קרבנו מלהקריבו לפני ה' לא ירצה. גם אפשר עבירה יהיה זאת בידו שיעבור על בל תוסיף, ולא כן במצות השבת שנמצא גם בימות החול כמו שמובא בזוה"ק (חלק ג' קמ"ד:) על רבי שמעון בן יוחאי, רבי יהודה קארי ליה שבת דכולי שתא. ועוד אמר (שם כ"ט.) דתלמיד חכם אתקרי שבת מלכתא ויותר מפורש אמרו (שם קע"ט:) בגין כך לא זזה שכינה מישראל בכל שבתות וימים טובים ואפילו יומא דחול, והטעם הוא לפי שאין בכל הששת ימי המעשה כי אם מה שמקבלין מאור יום השבת כי כל שיתא יומין מיניה מתברכין כמו שאיתא בזוה"ק (יתרו פ"ח.) ונמצא אשר בהכרח מאיר ומופיע אור יום השבת לכל ששת הימים ועל כן יוכל כל אדם אם ירצה באהבת נפשו ומאודו לקבל אור יום השבת בכל הששת ימים, והאל הטוב בכוון ברא כן, כי זה עיקר יום שבת קדשנו לשבות מכל מלאכת עולם הזה לצאת מעובדין דחול עשיית עולם הזה ולדבק בה' אלהיו ביום שבת קודש בתורה ועבודה כל אחד לפני בחינתו. ותלמיד חכם הרוצה לשבות בימי החול מכל עשיית עולם הזה וללכת להתקרב אל ה' בתורה ותפילה, עושה מחול, שבת. ומקבל לעצמו הארת שבת לעבוד את ה' באוות נפשו ברשפי אש שלהבת יה, ועל כן נקרא שבת דכולי שתא, כי מקבל תמיד הארת שבת. ובודאי ביום שבת גופא מתעלה עוד למעלה למעלה בנשמה על נשמה, ואמנם גם בימות החול מקבל הארת שבת ונקרא שבת מלכתא, ובודאי יחפוץ ה' בכל איש ישראל להיות בכל ימות החול בבחינת שבת אשר בשם ישראל יכונה, ואך לאו כל אדם זוכה לכך והרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי וכו' (ברכות ל"ה:). ולזה אמר הקב"ה ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמורו. כלומר על כל פנים תשמרו להיות נקראים בשם ישראל בשבת, שאז ודאי עת וזמן לזה לקבל אור נפש החיה מבחינת החכמה המאירה בשבת שהוא נגד בחינת שם ישראל, וגמר אומר כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. פירוש עשיתי אות ביני וביניכם שתדעו אשר אני ה' מקדש אתכם מלמעלה ומאיר לכם באור הגדול, ואתם תתנו לב לדעת ולהשיג ולהרגיש אור קדושתי אשר אני מקדש אתכם ביום השבת ולעלות במעלה עד בחינת ישראל שהוא לי ראש כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:5
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:5)

**ולזה** רמזו חז"ל (תענית ח':) שמש בשבת צדקה לעניים כי אור המאיר בשבת הוא משונה מכל האורות המאירין בכל החגים ומועדי הזמן שבכל המועדים צריך אתערותא דלתתא לעורר שיאיר אור הלזה, ולא כן בשבת שאור המאיר בו מאיר מעצמו בלי שום התעוררות מלמטה. שעל כן בכל המועדים אומרים מקדש ישראל והזמנים ולא כן בשבת, אומרים סתם מקדש השבת כמו שביארנו היטב בתחילת חיבורנו סידורו של שבת. והוא דוגמת הפרש אור השמש מאור הלבנה שאור הלבנה צריך לזולתו לקלוט האור מאור השמש ואז תאיר, והשמש מאיר מעצמו. ועל כן שמש בשבת מה שמאיר ומופיע אור יום שבת קדשנו מעצמו בלי אתערותא דלתתא, צדקה גדולה הוא לעניים עניי הדעת, שעל ידי זה יאיר אור שכלן וחכמתן, ומשמח לבבן להגביה לבן בה' צבאות ביתרון אור ובנשמה יתירה אור נפש החיה המאיר בשבת. ועל כן נקראת נשמה יתירה כי נודע לטועמי מעץ החיים אשר חלקי נפש רוח ונשמה נכנסין לתוך הגוף, ונפש החיה, אינו נכנס לעולם לתוך הגוף רק שנעשה ממנה אור מקיף להאיר עליו מכל צדדיו. כי לרוב אורה לא תוכל ליכנס בסוד אור פנימי כי אם בבחינת המקיף כמו שהוא מפורש בדברי מורינו הרב ר' חיים ויטאל זללה"ה בספרו עץ החיים (היכל א"ק שער ג' פרק א') וזה יתרון אור זה מכל בחינת נפש רוח נשמה יתירה, שיתירה על כל האורות עד שלא תוכל ליכנס לְהֵעָשוֹת אור פנימי כמו הם. ואך האדם צריך להתקדש בקדושת ה' שתוכל לשרות עליו אור ההוא כי אם יהיה מטונף ומתועב בכל תאוות הבלי הזמן ותענוגיו, ומכל שכן אם יהיה עולתה בו שאמרו חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין, ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב. ונמצא כאשר הוא מסובב ח"ו מכל בחינת הקליפות והרע והסטרא אחרא אז אי אפשר שתשרה עליו קדושת אור הזה בשום פנים, כי הם כמו קוץ מכאיב וסילון ממאיר לקדושת אור הזה. ועל כן צריך לזכור את יום השבת לקדשו להתקדש עצמו מלמטה בעשר מיני קדושות, ולעומתו ברוך יאמר לו שיקדשו אותו מלמעלה באור יום השבת המאיר באור נפלא ועצום יותר מכל המאורות שברא אלהינו, כאשר הארכנו בכל זה בתחילת ספרנו הנזכר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:6
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:6)

**ועל** כן אמרו ז"ל (עבודה זרה ג':) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה, כי הן עתה אף שהאדם יקדש עצמו כאשר יוכל בקדושה ובטהרה בכל ימות החול בכל עשיותיו עד שישבר ויכניע כל תאוות כוחי הגוף ומחמדיו ולא יתאוה כי אם לקדושת שמו יתברך. עם כל זה אי אפשר שלא ישאר בו שמץ מנהו מגישום כח הגוף שיטהר מכל וכל, והוא מבחינת כתנות עור שהלביש אדם הראשון על עצמו מה שהיה ראוי לכתנות אור כלומר לקבל כח האור אשר יופיע עליו בשלימות רב שלא יהיה שום מסך מבדיל לקבלת אור ההוא, ועל ידי החטא נתגשם גופו עד שנעשה בבחינת (ויקרא י"ג, א') אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וגו'. כי קודם החטא כאשר היה דר בעליה ובחצר כאחת והיה עולה למרום וישב לו בין מלאכי מעלה כמאמר הכתוב (תהלים פ"ב, ו') אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם וכמאמר חז"ל על פסוק זה (מדרש מובא בילקוט נ"ך רמז תתל"א) נאמר (תהלים צ"א, ט'-י') עליו עליון שמת מעונך לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך. כי לא היה יכול לשלוט עליו שום בחינת הרע בעולם אבל אחר החטא כשנתגשם גופו ונעשה בשרו עור ממשכא דחויא אז ואדם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו' והיה לנגע צרעת, כי השרה עליו מבחינות הרעים ועל ידי זה לא היה יכול עוד לקבל אור בשלימות על עבות עור בשרו כי לא תשרה אור ההוא על דבר הנאחז בבחינת הסטרא אחרא והרע, וצריך לקבלו על ידי מסכים המבדילים, וכן עד היום אף אם יתקדש אדם עצמו בקדושה יתירה אי אפשר לו עדיין לקבל האור המאיר ומופיע משמי השמים בשלימות ובבהירות הראוי עד שיהיה כח שכלו וחכמתו מיוחדים באור הזה בתכלית היחוד כי הם מלובשים בעור הבשר החופף עליהם והם מסכים המבדילים בינם ובין אור הבהיר המאיר עליו משורשו חלק אלוה ממעל, כי אם בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור באלף כמאמר חז"ל (בראשית רבה כ', י"ב). כי הוא זכה אשר בעת לימוד תורתו הפך עור בשרו לאור ממש כי נזדכך בתכלית הזיכוך עד שלא היה נעשה על ידו שום מסך מבדיל בין אור חיוּת שכלו אשר במוחו ובין האור הבהיר השופע עליו, ועל כן היה מאיר פני חכמים בהלכה כמו שאיתא (עירובין י"ג:) לצד הבהקת האור אשר היה מלא זיו ומפיק נוגה ממה שקיבל אור מעלה בלי מסך מבדיל היה נמשך ונקלט גם על פני חכמים הלומדים אתו עד שהיה פניהם מאיר גם כן כאשר כתבנו למעלה בפסוק ויעש ה' לאדם ולאשתו וגו'. אבל וכל אדם לא יהיה באוהל מועד כי לא הכל זוכין לזה כי לדידיה שבחו חכמים בזה ולא אחר, וזה הכל עתה קודם התיקון הגמור, אבל לעתיד לבוא שיהיה התיקון השלם בעולם ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ אז יוציא הקב"ה את החמה מנרתיקה כלומר שלא יאיר עוד האורה דרך הכלי, כי אם נקבל האורה בלי שום מסך מבדיל כלל כי נשליך בגדי העור מאתנו ונלביש בגדי אור והיה לעתיד לבוא ליום שכולו שבת בהאיר והופיע אור שבת הגדול נקבלו בתכלית השלימות והבהירות ותתיחד אור חיוּת השכל אשר במוח האדם עם אור הבהיר הזך אשר יקיף עליו בתכלית היחוד ובזה צדיקים מתרפאין בה, כי אז יתקיים בם אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם וממילא לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך כאמור, וישיגו אור החיים והשלום עד שיתיחדו עמו ביחוד. ורשעים נידונין בה, כי הרשעים שהרבו לפשוע כל כך עד שישארו גם אז בעכירות גסות גופם, וזוהמתן רבה עד למעלה לראש באופן שלא יוכלו לקבל גם אור אשר יאיר לעת הזאת שאורו גדול מבהיק ומאיר עד בלתי שיעור וערך, ועל הדבר הזה עצמו עתידים ליתן את הדין כי יאמרו להם ראו מה גרמתם לעצמכם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:7
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:7)

**ונחזור** לענין אשר ביום השבת מאיר מעצמו אור נפש החיה מבחינת החכמה המחיה בעליה, ואז יוכלו עם בני ישראל עלות במעלות רבות ונכבדות להשיג ולדעת מאור ה' המקדש לאדם מלמעלה, ובאופן שיקדש עצמו תחילה מלמטה בכדי שיוכל אור קדושת ה' לשרות עליו. וכבר כתבנו שם בחיבורנו אשר עיקר אופן הקידוש הזה הוא בשעה קלה של התוספת שבת אשר מוסיפין מערב שבת לשבת, והוא התשובה שלימה אשר צריך האדם לעשות בשעה הזו שיבוש ממעשה החול ויתחרט מאוד מקירות לבו באמת מכל מה שעבר עליו בששת ימי המעשה מכל בחינות מחשבה ודיבור ומעשה אשר לא לה' המה, כי כל מצוה ומצוה אשר לא נעשה לשם כוונת מצוה לשם ה' שורה עליו הסטרא אחרא כי זה שמה סטרא אחרא, כלומר צד אחר שאינו לה' ואין בעולם כי אם או מצוה או עבירה ומיד כשאינה מצוה תיכף נקראת עבירה, וכשיתחרט על זה ממעמקי הלב על אשר נמשך לרשות הסטרא אחרא ומכל שכן אם מרגיש בנפשו איזה עבירה קטנה או גדולה יהיה לזכרון בעיניו גודל הפגם שפגם בכל העולמות הקדושים ובשמות הקדושים הנוראים ובפרט בשם הגדול הוי"ה יתברך, וגודל הפגם שנעשה בנפשו ורוחו ונשמתו, אשר על כן על כל אלה יתחרט ויתמרמר מאוד מאוד ויקבל עליו מעתה לעזוב את פשעיו וליחד כל מדותיו לה' לאהבה אותו ולירא ממנו ולפאר ליוצרו ולנצח יצרו ולהודות לשמו הקדוש ולהתקשר בו ולהמליכו על כל אבר ואבר מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אשר כולם לא יעשו דבר כי אם הנוגע לכבודו יתברך וליחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו הידועות לו ושאינן ידועות לו הנגלות והנסתרות שיהיו הכל ביחוד לעבודתו יתברך באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול, ואז כאשר שב לה' מקירות לבבו יטהר נפשו וגופו מכל וכל כאומרם ז"ל (קדושין מ"ט:) המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור קדושיו קדושין שמא הרהר תשובה בלבו, ואז כאשר נעשה צדיק בלבבו וכל בחינות הרעים יתפרדו ויתגרשו ממנו על ידי החרטה במר נפשו ושבירת לבבו והכנעתו לה', ויהי בהגיע אור קדושת השבת יופיע ויאיר האורה עליו בקדושת אורות פנימיים ואורות מקיפין מלמעלה וישיג לדעת, אשר ה' מקדשו בקדושתו ויאיר על נפשו נפש חלק החיה ממדת החכמה העליונה הנקראת קודש, ושם ישראל יקרא לו לי ראש, כי עלה למעלה לראש והשיג מבחינת החכמה הנקראת ראש בסוד הכתוב ראשית חכמה כנודע וכאשר הזכרנו למעלה בחיבורנו זה (באופן אחד מפירושי פסוקי בראשית עיין שם).


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:8
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:8)

**ולזה** אמר הכתוב (שמות ל"א, ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת. כלומר שישמרו על כל פנים להיות בני ישראל בשבת לעלות למעלה לראש שיקראו בשם ישראל על ידי השגת בחינת ראשית חכמה כאמור, ואך איך יכול זה להתקדש בקדושת ה' המאיר בשבת, אם לא יקדשו עצמם בכל ששת ימי המעשה בכל פרטי אבריהם להיותם כלי מוכן לקבלת קדושת ה'. ולזה אמר לעשות **את** השבת, ידוע אשר **את** הוא הטפל כמו את בשרו, את הטפל לבשרו (בבא קמא מ"א:). וכמו כן כאן שיעשו את הטפל להשבת הוא התוספת שבת הנזכר שצריך לשוב בו מכל מעשה ימות החול בשלימות הגמור כנזכר, ועל ידי זה יוכלו לקבל קדושת אור השבת כי יטהר נפשם על ידי התשובה הגמורה שיוכל לשרות עליהם אור ה'.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:9
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:9](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:9)

**או** אפשר לומר בדרך זה לעשות את השבת לדורתם לדור תם כמאמר חז"ל (תנא דבי אליהו מובא בילקוט רמז תש"ן) כלומר שיכינו עצמם מקודם להיותם תמימים עם ה' והכל על ידי התשובה הנזכרת עד הגיעם לבחינת דור תם מעלת יעקב אבינו ע"ה ששיבחו הכתוב (בראשית כ"ה, כ"ז) ויעקב איש תם, ואז יוכלו לקבל ולהשרות על נפשותם אור קדושת השבת כנאמר, ויותר נראה לומר כי תיבת השבת גופא יורה על תשובה כי השבת אותיות תשבה ועל כן נכון אומרו לעשות את השבת כלומר שיעשו תשבה אותיות השבת ובזה ישרה עליהם אור שבת קודשינו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:10
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:10](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:10)

**ובזה** תבין מאמר חז"ל (מובא באורחות צדיקים שער התשובה) וזה לשונו: כשעלה משה לרקיע מצא כתות של מלאכים פתחו לפניו ספר תורה וקראו מעשה יום ראשון ופסקו והתחילו לספר בשבח של תורה עלה לשניה וכו' וקורין מעשה יום שני ופסקו והתחילו לספר בשבחן של ישראל וכו' עד עלה לשביעי ומצא אופנים ושרפים וכו' התחילו לקרות במעשה יום שביעי ופסקו והתחילו לספר בשבחה של תשובה וכו' עד כאן. ולכאורה למה דוקא בשבת סיפרו בשבחה של תשובה אמנם זה הדבר אשר דיברנו אשר השבת מורה על תשובה כי אי אפשר לאדם לקבל אורה של שבת אם לא יקדים לעשות תשובה וגם השבת הוא אותיות תשבה ולכן בשבת סיפרו בשבחה של תשובה כנאמר, ובזה נבוא בביאור המאמר שהתחלנו בו והוא כשפגע אדם הראשון בקין אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם מטפח על פניו כך גדול כח התשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת (בראשית רבה כ"ב, י"ג), כי תיכף שאמר לו קין שבתוך כדי דיבור נתפייס על ידי התשובה, אמר אדם בזה צדקה מעלת השבת קודש שיוכל אורה להאיר על יושבי תבל כי בלא זה הנה אחר ימי החול ורוב בני אדם ימלאו בתאוות רבות ובכל מיני מחשבות ודיבור ומעשה אשר לא בכוונת אמת לשם ה', באופן שנמשכו ח"ו אחר בחינת הסטרא אחרא והרע, ואיך תוכל אור השבת לשכון בהיכל המטונף ומזוהם וממולא מכל מיני הבל טינופת צוף עולם הזה ומחמדיו, ואך אם כך גדול כחה של תשובה אשר ברגע אחד יְעָשֶה מרשע גמור צדיק גמור כנאמר, על ידי זה תוכל אור קדושת ה' המאיר בשבת לשום שכינתה על עם בני ישראל וכולם יזכו לעלות במעלות להקרא בשם ישראל בבחינת לי ראש, ועל כן אמר מזמור שיר ליום השבת כלומר התחיל לשורר ולזמר בשיר שבח של יום השביעי אשר יוכלו כל באי עולם אם ירצו באהבת נפשם ומאודם, לקבל עליהם האור הנפלא השלם המאיר בו להתיחד עם בוראם יוצרם אף עשאם ברוך הוא וברוך שמו. וכאמור בזוה"ק (חלק ב', קל"ה.) כגוונא דאינון מתיחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתיחדת לתתא ברזא דאחד. פירוש, כמו למעלה בעולמות העליונים הנה בהגיע האור המאיר עליהם מאין סוף ברוך הוא ביום השבת הנה ענפי הקדושה הם המדות הקדושות הנוראות מתקבצין ומתיחדין כולם לאחד והיו לאחדים עם מאצילם ברוך הוא, כן למטה בארץ הלזו הנה עם בני ישראל הכשרים המתאוים להשכין כבוד בארצם החפצים באהבת שמו יתברך החומדין ומצפין ומשתוקקין להדבק ולהתיחד עם אורו ברוך הוא הנה הם מתיחדין ברזא דאחד. כי רז גימטריא אור כנודע, והם מתיחדים בלבבם ונפשם ומאודם מקירות תוכן מורשי לבם באמת, באור המאיר מאחד המיוחד. למהוי עמהון לעילא חד לקבל חד. פירוש, שיהיו אחד לעילא ואחד לתתא והכל מיוחדים באחד המיוחד. קודשא בריך הוא אחד לעילא לא יתיב על כרסיא דיקריה עד דאתעבידת ברזא דאחד. פירוש, אף שכבר נעשה אחד לעילא שכבר נתיחדו לעילא באחד אף על פי כן לא יתיב קודשא בריך הוא על כרסיא עד שגם לתתא יתיחדו ברזא דאחד כגוונא דיליה. למהוי אחד באחד. פירוש, שכולם בין העליונים ובין התחתונים יתיחדו ביחוד גמור באחד הוא אחד המיוחד כאמור. והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד. פירוש, כי לכאורה יקשה למה מחלקן לאחד לעילא ואחד לתתא ולא כללם כולם לאחד לומר שיתיחדו לתתא ולעילא באחד, אך הוא על פי סוד מה שכתב האר"י ז"ל בכוונת הפסוק (זכריה י"ד, ט') ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ולא כללם ביחד לומר ביום ההוא יהיה ה' ושמו אחד ועיין שם כי לא נאריך בכאן והוא ממש בחינת אחד לעילא ואחד לתתא, ועל כן אמר והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד והבן. וכל מה שאומר להלן ברזא דשבת וכו' הכל על זה היחוד אשר יוכל להתיחד האדם עם קונו ביום השבת והכל על ידי התשובה הקודם לה, ועל כן גמר אומר ליום הַשבת ולא סיים ליום שבת כי רמז אל התשבה הנרמזת באותיות השבת כי עיקר שיר ושבח של יום השבת הוא על ידי התשובה אשר על ידה יזכה אדם לאור השבת הכל כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:11
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:11](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:11)

**עוד** יתבאר מאמר הלזה באופן אחר, על פי מה שכתב בזוה"ק (בראשית נ"ה:) וזה לשונו: מש"ת אתייחסו כל דרי עלמא וכל אינון צדיקי קשוט דהוו בעלמא, אמר ר' יוסי אלין אתוון בתראין דהוו באורייתא אשתכחו בתר דעבר אדם על אתוון דאורייתא כולהון בסדר תשר"ק ובגין כך קרא לההיא ברא דאיהו בדמותו כצלמו ש"ת דאינון קיומא דאתוון וכו' עד ובתיובתיה לגבי מריה אחיד באלין תרין ומכדין אתהדרו אתוון למפרע ולא אתקנו אתוון עד דקיימו ישראל על טורא דסיני וכו' ותא חזי כד קיימו ישראל על טורא דסיני עאל בין תרין אתוון אלין רזא דברית ומאן איהו בי"ת בין תרין אתוון אלין דאינון ש"ת ואתעבידו שבת וכו' וכדין אתהדרו אתוון על תיקונייהו כיומא דאתבריאו שמים וארץ ואתבסס עלמא וקיימא על קיומיה וכו' עד כאן, ונראה שעבור זה נקרא הבריאה בכל מקום בלשון "מעשה בראשית" כי עיקר קיום וביסוס העולם הוא בשתי תיקונים הנזכרים. האחד, שיעמדו האותיות ש"ת כסדר. והשני, לעייל ביניהם רזא דברית כאמור. ונודע אשר אות היו"ד רומז על הברית וכשנכנס היו"ד בין אותיות ש"ת נעשה שית וזה בראשית, ברא שית. והוא עיקר מעשה בראשית שהוא קיום הבריאה על תיקון הנכון.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:12
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:12](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:12)

**ואפשר** שזה אמר הקב"ה לקין הלא אם תיטיב שאת פירוש אם תיטיב מעשיך תזכה להפך האותיות שיהיו עומדין כסדר הא"ב השי"ן קודם לתי"ו ותזכה עוד להכניס ביניהם אות האל"ף אלופו של עולם שהוא סוד היו"ד להתבסס עלמא בבחינת "מעשה בראשית" ברא שית, ובזה נאמר טעם נכון למה שאמרו ז"ל (מדרש תהלים צ"ב) וזה לשונם: אמר ר' יצחק כל עסקא דשבת כפול, עומר כפול שני העומר לאחד, קרבנה כפול שני כבשים, מתן שכרה כפול שנאמר (ישעיה נ"ח, י"ג) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות וכו', מזמור כפול שנאמר (תהלים צ"ב, א') מזמור שיר ליום השבת וכו' עד כאן. וצריך להבין למה אמרה תורה בכל עסקי שבת בכפילא. אכן על אשר כי בשבת נעשו שני תיקונים כאמור תיקון השי"ן קודם לתי"ו ולהכניס ביניהם רזא דברית להתבסס העולם, ולכפל התיקון הנעשה בו, כל עסקיה כפול. ואפשר לזה אמר הכתוב (ויקרא י"ט, ל') את שבתותי תשמרו לשון רבים, כי צריך אדם להזהר למאוד לשמור את השבת בכדי שיתוקן בו שני התיקונים הללו כי עיקר שבת הוא כאשר ישראל ישמרו אותו, אז שם שבת יקרא לו וח"ו כשלא ישמרו אותו ויחללוהו ודאי שלא יתוקן בו תיקוניו ועל כן צריך לכפול אזהרותיה נגד כפל התיקון הנעשה בו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:13
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:16:13](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:16:13)

**ובזה** נכון דברי המאמר כי כשפגע אדם בקין ואמר לו מה נעשה בדינך אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי. כלומר בדרך פשרה שנתכפר לו מקצת העוון להיות יושב בארץ נוד לבד ולא נע ונד, כי לא זכה לתיקון הגמור להכניס עוד את היו"ד רזא דברית בין אותיות ש"ת ולא תיקן כי אם החצי להפך האותיות שיעמדו כסדר ומזה הבין אדם הראשון גודל מעלת השבת שבו נעשים שני התיקונים וראה מה גדלו מעשיו ומעלותיו ולזה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. כלומר, ראוי לכפול שיר השבת לכפל התיקון הנעשה בו. ואם בתיקון אחד לבד נמחל לו מחצה העוון ודאי וודאי ביום אשר יתוקן הכל יועיל להשומרו למחול לו על כל העוונות שבידו וכמאמר חז"ל (שבת קי"ח:) כל השומר שבת כהלכתה אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. ולזה לו נאה לשבח ולכפול שיר ושבחה בו לגודל מעלתו ואור תיקון עולם הנעשה בו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:17:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:17:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:17:1)

**וידע** קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך. פירוש, אחר שעשה תשובה ונתקבל מצד חסדי המקום ידע אשתו, ולא קודם. כי היו נשיו פורשות ממנו עבור הריגת הבל כמו נשי למך שהיו פורשות ממנו עבור הריגת קין כפירוש רש"י בסמוך והוא לא היה לו במה לפייס כמו למך שהיה שוגג, והוא הרג בזדון. ואחר שנתקבל קצת בתשובה פקד את אשתו, ועל כן קרא שם בנו הנולד לו חנוך לרמז על דבר החנינה שחננו ה' יתברך לקרבו קצת וגם העיר אשר בנה קרא כשם בנו חנוך הכל לרמז על החנינה הלז חסד חנם שעשה עמו ה' יתברך כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:17:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:17:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:17:2)

**ויהי** בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך, ולא קראו בשם עצמו לפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה כ"ג, א') משכנותם לדור ודור קראו בשמותם עלי אדמות, משכנותם לדור ודור שאינם לא חיים ולא נידונין. פירוש שאין לדינם גמר שכל שעה הם קיימין ונידונין בגיהנם ולא עוד אלא שקראו בשמותם עלי אדמות וכו' טבריא על שם טיביראוס אלכסנדריאה על שם אלכסנדרוס וכו' ועל כן לא רצה קין לקרוא העיר על שמו שלא יהיה מכללם, וקרא על שם בנו וזה שסיימו חז"ל (שם) בזה ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך ורצה לומר שקין לא כך עשה רק להיפך, שקין נשמר מזה ולא רצה לקרות על שמו וקרא על שם בנו. אכן לפי האמור בדברינו למעלה גם שם בנו לא נתן עליה כי לא כיוון רק לקרותה על דבר החן והחסד שעשה עמו ה' יתברך בחסד חנם שהיא בחינת החנינה כמאמר הכתוב (שמות ל"ג, י"ט) וחנותי את אשר אחון ואמרו חז"ל (ברכות ז'.) אף על פי שאינו הגון ואינו כדאי, ולגודל הפלאת מעלה הזו כפלה לקרותה בשם בנו ושם עירו בכדי להזכיר חסדי ה' עליו ועל דרך מאמר הכתוב (בראשית מ"א, ס"ב) ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:17:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:17:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:17:3)

**או** יאמר וידע קין את אשתו. פירוש למעט אתא דוקא אשתו ולא אשת הבל המת שלו היה משפט הגאולה לגאול את אחיו ליבם אשתו ולהקים לאחיו שם בישראל אמנם עבור שהוא הרגו לא ניתנה לו רשות בזה תחת שהוא העבירו מן העולם לא יזכה הוא להביאו לעולם וכמו שכתב הרב האלשיך בזה בפסוק וידע אדם עוד וגו', גם בנו לא רצה לקרוא על שם אחיו רק חנוך הכל מטעם זה וגם רמז שאף התאומה יתירה שנולדה עם הבל לא הותר לו רק דוקא אשתו שהיה לו מכבר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:22:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:22:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:22:1)

**וצלה** גם היא ילדה וגו'. לא אמר הכתוב סתם וצלה ילדה את תובל קין וגו', כי בא הכתוב כמתמה לומר אף שצלה היא הנקראת על שם שיושבת תמיד בצל מיוחדת לתשמיש ושתתה כוס של עקרין שלא תלד (בראשית רבה כ"ג, ב'), מכל מקום גם היא ילדה. או שהיא לא שתתה או ששתתה אף על פי כן ילדה במקרה והזדמן, ונצמח מזה טובה לקין כי ילדה את תובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל והיה זה להמתיק ולתבל מיתת קין כי הוא היה שביעי לקין ואז בא זמן גביית חובו כי שבעתים יוקם, ועל ידו הוברר לו מיתה יפה להיות נהרג בכלי אומנות שלא בפצעי יד שהיא מיתה מנוולת ולזה כיוונו חז"ל ואמרו (שם שם, ג') תובל קין שתבל עבירתו של קין, קין הרג ולא היה לו במה להרוג אבל זה לוטש כל חורש נחושת וברזל כלומר שהמתיק והתביל כתבלין הממתקין את המאכל כן הוא המתיק עבירות קין לברור לו מיתה יפה וכאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:23:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:23:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:23:1)

**ויאמר** למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וגו'. צריך להבין למה חזר לפרש שמות נשיו הכי לא ידענו שנשיו היו עדה וצלה, אכן יראה שחוזר למקרא של מעלה שאמר שם וצלה גם היא ילדה אף שאינה עומדת לגדל בנים, ולזה היה מקום לנשיהם לפרוש ממנו מתשמיש לטעם האמור בדברי חז"ל (בראשית רבה שם, ד') למחר המבול בא ונהיה פרות ורבות למארה. ולכן פרט שמותן לומר כי הוצרך לפייס אף לצלה כי גם היא היתה פורשת מפני ולדותיה. ואך לפי שלדבר זה היתה עדה העיקרית לפרוש מבעלה כי היא העומדת מעודה לגידול בנים, ולא כן צלה כי ילדה פעם אחת במקרה, הקדים במאמרו עדה לצלה מה שמדרך העולם להקדים החביבה והעיקר בביתו כדרך מאמר הכתוב (בראשית ל"א, ד') וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו'. וצלה היא היתה החביבה ויושבת בצילו ועדה נקראת על שם דעדה מיניה (בראשית רבה שם, ב'), אמנם לענין הנצרך פה במה שהיו נשיו פורשות ממנו עבור כליון תולדותיהם בימי המבול היתה עדה העיקרית וצלה טפילה ולכן הקדימה במאמרו ומזה דקדקו חז"ל שבדבר התולדות דיבר עמהם לפי שהקדים עדה לצלה וכאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:23:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:23:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:23:2)

**שמען** קולי נשי למך האזנה אמרתי וגו'. כפל פיוס דבריו כי לשני טעמים פרשו ממנו, אחד כאמור למעלה עבור כליון התולדות בימי המבול, והשנית עבור הריגת קין והוא כעין טענת מאוס עלי שאינם רוצים לדור עם איש אשר רצח את רעהו, ועל הטענה הראשונה אמר עדה וצלה שמען קולי כי עדה וצלה הוא הכיוון לטענת כליון הבנים כאשר כתבנו למעלה שלזה הקדים עדה לצלה ועל כן אמר לשון שמיעה שמורה על הדבר הרחוק, וגם זה דבר הרחוק הוא, מה שיהיה נעשה בימי המבול. ועל הטענה השניה אמר, "נשי למך" כי דבר זה השייך לאישות מה שחפצים לפרוש ממנו בטענת מאוס עלי, "האזנה אמרתי" כי דבר זה הוא הקרוב אליהם ואליו מה שנעשה בהריגת קין ובזה שייך לשון האזנה, ואמר להם כי איש הרגתי לפצעי וגו' כפירוש רש"י בפיוס על שני טענות האלו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:25:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:25:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:25:1)

**וידע** אדם עוד את אשתו. מלת עוד אין לו פירוש וחז"ל (בראשית רבה כ"ג, ה') פירשו בזה מה שפירשו, ולי נראה לפי דברי הזוה"ק (חלק א', נ"ד:) שבאותן ק"ל שנים שפירש מאשתו היו מתחממין אצלו רוחין ושידין ולילין הנקראים נגעי בני אדם וכן אמרו חז"ל (עירובין י"ח:) כל אותן שנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין וכו' ולזה אמר שאחר אותן ק"ל שנים ידע עוד את אשתו כמו קודם החטא ולא דברים אחרים חלילה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:25:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 4:25:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/4:25:2)

**ותקרא** את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. תיבת כי הרגו קין לכאורה מיותר, אמנם הנה נודע מספרים אשר שת הוא הבל בעצמו וממנו הושתת העולם וכמו שכתב בדבר, הרב האלשיך. ולזה אמר הכתוב שקרא שמו שת ששת לי זרע אחר תחת הבל, ונמצא לא נמחה שם הבל כי שם שת הוא על שהוא תחת הבל ואך למען לא יקשה ולמה לא קראו בשמו הראשון הבל אם הוא הוא בעצמו, אכן נודע מה שאמרו חז"ל (עיין ילקוט רמז תתע"ח) בפסוק אבד תאבדון את כל המקומות (דברים י"ב, ב') וכי למה אמרה תורה להחריב את כל המקומות ולאבד את כל האילנות, מפני שמזכירין גנותו של אדם. והלא דברים קל וחומר אם כך חס הקב"ה על כבודן של רשעים קל וחומר על כבודן של צדיקים וכו' עד כאן. וכן אמרו (סנהדרין נ"ד.) בפסוק (ויקרא כ', ט"ו) ואת הבהמה תהרוגו אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו הבריות זהו שנסקל פלוני על ידה, ועבור זה לא היה אפשר לקרותו בשם הבל כי יבוזה כבודו של קין על ידו לומר זהו שהרגו קין ובפרט אחר שקיבל קין דינו כבר, נעשה חסיד כמאמר חז"ל (מובא בילקוט תהלים רמז תתכ"ה) בפסוק (תהלים ע"ט, ב') בשר חסידך לחיתו ארץ וכי חסדים הם וכו' אלא אמר אסף כיון שהדין נעשה בהם נעשו חסידים וכו' עד כאן. ובודאי ראוי לחוש על כבודו על כן לא קרא שמו הבל. ואכן לבל ימחה שמו, עשה לו זכירה בשם שת והמבין יבין ולא יפרש המעשה מאחר שהכתוב מכסהו מי יגלה, ולזה גמר אומר כי הרגו קין כלומר שעל כן לא יוכל לקראו בשמו הראשון הבל מפני כבודו של קין כנאמר.