## Be'er Mayim Chaim, Genesis

###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:1:1)

**ויברך** אלהים את נח וגו'. עיין בחיבורנו סידורו של שבת (חלק שני דרוש ו' פרק א' מאמר א') מה שכתבתנו על מדרש ויברך אלהים את יום השביעי וכו' וכל מה שכתבנו שם שייך כאן כי זהו הברכה המעולה השלימה כשאלהים בחינת הדין מברך את האדם שהוא זוכה להתברך גם על פי מדת הדין לגודל צדקתו וזה הוא קיים לעד ולא יחסר ולא ינטל ברכתו עיין שם באריכות.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:1:2)

**ויאמר** להם פרו ורבו ומלאו את הארץ. להבין כפל אומרו פרו ורבו, ומלאו את הארץ, ולכאורה הכל אחד הוא. ואולם יצום ה' שלא יהיה הפרתם והולדת בניהם כבהמה למלאות תאות חשקו במעשה זו ולהוליד בנים שישמשוהו או שישיג מהם כבוד הבריות, או אפילו בסתם שירצה בבנים מצד הטבע שנטבע באהבת האדם לחשוק היות לו בנים ובנות, וכבר כתבנו כמה פעמים אשר מחשבה ודיבור ומעשה שאינם בכיוון נכון לה' אל אמת שורה עליהם הסטרא אחרא והרע, כי הוא סטרא אחרא כשמה צד אחר שאינו צד הקדושה וכמו שמובא בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רל"א) וזה לשונו: וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכוון להנאתו אלא לעבודת בוראו וכו' שאפילו דברים של רשות כגון האכילה ושתיה שינה וההליכה והקימה והישיבה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך וכו' עד וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאות גופו הרי זה מגונה וכו' עד כאן.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:1:3)

**ועיקר** הכוונה בקיום מצות פרו ורבו הוא לתקן שורש מצוה זו במקום עליון בשיעור קומה להשלים אילן העליון ואדם העליון לתקנו ולחבר הדודים יחדיו באהבה ואחוה ולגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות על ידי זה, ולאקמא שכינתא מעפרא כנודע על ידי בירור הניצוצות שעיקרו נעשה מכוונת הזיווג הראוי, ועיקר בירור הנצוצות בזה הוא לברר נפשו ושכלו ולבו מכח תאות הרע, ויהיה גוף גשמיות הדבר ההוא מאוס אצלו בתכלית המיאוס ומשוקץ ומגונה ומטונף בשלימות לבבו, וכבר נודע אשר חז"ל (שבת קנ"ב.) סיפרו בשבח הדבר באומרם, אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה, וכשיוגבר לבבו בזה שימאס בעיניו באמת, ולבבו ושכלו יבין מה גדלה מעשה הזה אם היא בכוונת אמת לשמו יתברך, אשר כמעט זה עיקר כל בריאת העולם יסוד עבודת האדם, וכשהוא עושה רצון מלך מלכי המלכים הקב"ה נודע שמעלתו גדלה מבחינת המלאכים, כי המה יראים את ה' ואוהבים אותו מטבעם, והאדם מצד הבחירה שבוחר בטוב ומואס ברע, ובזה הוא מברר הטוב מהרע כי מבין באמת ונעשה כן בלבבו אשר הרע הוא אצלו בתכלית המיאוס, כטינוף הצואה. ואל הטוב, לבבו יבער ויחשק ויתאוה ויחמוד כי מבין אשר זה הוא תכלית הטוב לזה נאה לו לעשותו באהבה, וכן נעשה בשורשו אשר הרע נכנע ונשבר ונמאס עבור זה, והטוב עולה ונתעלה ברוב המעלות עד אין קץ כאשר עם לבבו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:4
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:1:4)

**ולזה** אמר להם פרו ורבו, כי רבו הוא לשון גדלות הדבר וגם הוא גימטריא רז עם הכולל להורותם אשר הפרתם יהיה בכח וחיות הרוחניות וגדלות הנשמה שבו, ובסודות אלהינו יתברך שמו ולא ח"ו ברוח הבהמה היורדת היא למטה (קהלת ג', כ"א), רק ורבו למעלה, ברוח האדם העולה הוא למעלה למעלה לגרום יחוד באורות עליונים ולהרבות הנשמות הקדושות שהם דמות וצלם אלהים בעולם, ולא זולת.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:5
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:1:5)

**והנה** נודע אשר בכח תאוה הזו נכללו כל התאוות והיא היותר חזקה שבכל התאוות לפי שנולד בכח תאוה הזו כמו שכתב ברמב"ם הקדוש (בסוף הלכות איסורי ביאה) ועיין ברד"ק (תהלים נ"א, ז') בפסוק הן בעון חוללתי וגו'. ואם אדם זוכה לכפיית התאוה הזאת למאסה אצלו בתכלית, ולהעלות כוונתה לה', בנקל לו להכניע כל שאר התאוות לצד שהיא היותר חזקה וכולם נכללו בה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:6
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:1:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:1:6)

**ועל** כן אמר ומלאו את הארץ כלומר אם תעשו כך במצות פרו ורבו לעשותה בכוונת אמת לשמו יתברך, אז תמלאו בזה כל דברי ארציות שבכם אשר בכל דברים הגופניים יהיה בכם כח למלאותם באלה שיהיו נמאסים בתכלית המיאוס, ולא תכוונו להנאת הגוף כי אם להרבות כבדו שמים לתקן שורש כל דבר בשמים ממעל ולברר מכל דבר הניצוצות הקדושים ולהכניע ולשבר כל כוחות הרעים והכל על ידי הלב כנזכר. ועל ידי זה


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:2:1)

**ומוראכם** וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו'. כי כל אשר על הארץ מבהמות וחיות ושאר הנבראים הכל יומשכו אחרי האדם להיטיב מעשיהם או להרע, הלא תראה בדור המבול אשר אחר שפרצו בני אדם בעבירה והרבו לפשוע ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו אז השחית כל בשר את דרכו על הארץ כי האדם הוא היה רב החובל בזה לחבל עצמו וכל יושבי הארץ, וכן להיפך כאשר יתוקן האדם על שלימותו אז גם פרה ודוב תרעינה יחד (על פי ישעיה י"א, ז'), וחית השדה השלימה לך (איוב ה', כ"ג). וזה יורה על הסרת כח הרע והקליפה מהם ולפיכך יהיה להם שלום על כולם, והכל הוא עבור מה שכתבנו למעלה בחיבורנו זה (באופן ו' מפירוש פסוק בראשית) שכל נבראי העולם כולם כלולים בגוף האדם שנלקח מד' יסודות אש רוח מים עפר אשר כל הנבראים כלולים מהם וכאשר יעשה האדם בגופו שהוא ראש ושורש כל הנבראים כן גם המה יעשו לטוב או למוטב ובפרט כאשר אדם רוצה לעשות דבר מצוה עם הנבראים בכח החכמה וחיות הרוחניות שבו הנה הקב"ה בטובו ישלח עזרו מקודש ומתעורר גם חיות הנפש אשר בהנבראים האלו שיעזרו מעצמן על זה הדבר, כמו שאמרו חז"ל (שמות רבה מ"ח, ג') בפסוק (שמות ל"ו, א') ה' נתן חכמה בהמה וגו' שנתן חכמה בבהמה שיבואו מעצמן להיות ניטל מהם למשכן ה', או הפרות שהוליכו הארון נאמר בהם (שמואל-א ו', י"ד) וישרנה הפרות בדרך, ואמרו ז"ל (עבודה זרה כ"ד:) שאמרו שירה, והכל מטעם כי כאשר יצרפה האדם לטוב תתעורר חיות נפשה המוטבע בה מאת אלהים להתאוות ולחשוק לעשות רצון בוראה, ועל כן אמר הכתוב כשתהיו בבחינת פרו ורבו ומלאו את הארץ כאמור שתכוונו בכל עשייתכם מדברים התחתונים הנעשה מנבראי הארץ, ליחד קודשא בריך הוא ושכינתא למען שמו באהבה אז ומוראכם וחתכם פירוש המורא ופחד אלהים שבכם, שיראתם מלהכנס בבחינת התאוה, וכוונתכם רק לשמו, יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים ולא מבעיא בעת אשר תעשו עמם מצות ה' ודאי שיעזרו אתכם לזה כאמור, אלא אף סתם בהטיבכם מעשיכם יומשך גם להם מורא ופחד אלהים שלא יריעו מעשיהם כנאמר, וזה אשר סיים בכל אשר תרמוש האדמה ובכל דגי הים בידכם ניתנו, כדבר האמור כי את אשר תעשו אתם גם הם יעשו ועל ידכם הם מתנהגים, כמדובר. ועל כן גמר אומר,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:3:1)

**כל** רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם אל כל. כי כבר כתבנו בפרשת בראשית בפסוק הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' את כל ירק עשב לאכלה וגו' לתרץ שינוי לשון הכתוב שאמר באדם לכם יהיה לאכלה ולא כן בחיה ועוף, כי כל בחינת האכילה לא ניתן באדם כי אם בכדי להעלות הניצוץ הקדוש המונח בתוך המאכל ההוא המחיה אותו, אל מקום שורשו אשר בשמי השמים ועל ידי זה יתוקן הדבר ההוא ויתקרב הארץ ומלואה למלך עולם ברוך הוא וברוך שמו, ובאדם אשר כוחו יפה בזה להעלות הניצוצות ההמה בכח כוונתו ובשבירת תאותו לה' הנה כל המאכלים וכל חפצי עולם הזה מתאוים ומצפים עת בואם אל האדם הלזה שעל ידו יתוקנו ויתעלו לשמי השמים בדרך מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא ואין איש הלזה צריך לטרוח כלל לבקש הדברים ההם כי הם מחפשים ומבקשים אותו ומזדמנין לפניו לתקנם ולהעלותם ועל כן אמר בן זומא (ברכות נ"ח.) ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני כי ממילא היה מזדמן אליו כל הדברים הנצרכים לו בלי טרחא ויגיעה, להנאתם. ולזה אמר הכתוב באדם לכם יהיה לאכלה שממילא יהיה כל אלה לכם לאכלה לבל תצטרכו לדאוג ולרדוף אחריהם כי יהיו מזומנים לפניכם בעת אשר תצטרכו להם ואך באופן שיהיה לאכלה ואמרו חז"ל (פסחים נ"ב:) לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד כי האוכל למלאות בטנו ותאותו הנה מפסיד הניצוץ הקדוש ההוא המחיה את המאכל ומורידו עד שאול תחתית ולא ירים ראש להתקשר אל צור מחצבתו, אבל כשיהיה על צד התיקון לכם יהיה בשמחה ובנחת לאכלה שיזדמנו בעצמם שתאכלו מהם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:3:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:3:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:3:2)

**וזה** הכל באדם המתקנם ולא כן בחיה ועוף כי לא יעלו שום ניצוץ בעצמם, רק בהגיעם לאדם לעבודה או לאכילה אז על ידי האדם נתקן שורש הניצוץ אשר היה במאכלה אבל באכילת החיה לא יתאוו ויחפצו הניצוצות לאכילתם ולא יזדמנו לפניהם בעצמם בנחת ושמחה, ועל כן לא אמר רק את כל ירק עשב לאכלה לומר גזירת מלך הוא שימשלו החיות והעופות בעשב השדה לאכלם בכדי שבמעט מעט יתוקנו על ידי האדם אבל הם לא יתאוו ויחפצו לזה כאמור, והנה אמרו חז"ל (סנהדין נ"ט:) אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה וכשבאו בני נח הותר להם שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל. כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל וכו' ונודע טעם הדבר בדברי קודש קדשים מרן האר"י ז"ל (בכוונת האכילה) כי על ידי הקרבת קרבן שהקריב אדם הראשון בשור פר מקרין ומפריס נתקנו הבעלי חיים ולא היו צריכים עוד לתיקון על ידי בני אדם ולכן נאסרו לאכילה ובדור המבול שהשחיתו דרכם נתקלקלו ושוב הוצרכו לתיקון על ידי האדם ואז הותר האכילה בכדי לתקנם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:3:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:3:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:3:3)

**ונמצאת** למד אשר הם כבחינת עשב זורע זרע שהותר לאדם הראשון שנאמר לו, לכם יהיה לאכלה כלומר בעצמן יזדמנו לפניכם בכדי לְהִתָקֵן על ידכם עלות למעלה, ועל כן אחר שאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ ומוראכם וחתכם וגו', והכל להורותם בא אלהינו שכל בחינות תאוות גשמיות יהיו רק לשמו בחיות הנשמה וגדלות השכל ולא בחומריות, ולראות לברר ניצוצי הקדושה מכל דבר, באופן שיהיה התאוה מבוזה מושפל ומאוס בתכלית המיאוס, ועיקר עשותו חמדה הזו הוא רק למען המצוה שבה, ואליה הוא חושק וחומד מתאוה ומצפה והכל באמת ובתמים בשלימות לא שיאמר בשכלו הרי התאוה הזו מבוזה ושפל ובלבבו יחמוד אליה, בזה לא יברר שום ניצוץ הקדוש, רק עיקר הבירור הוא בלב שיעמיק כל כך בחכמת שכלו ובבינת לבו עד שיהא נעשה באמת כזה בלב שיגנה וימאס וישנא את התאוה תכלית השנאה ברוב בינתו באמת אשר הדבר בגשמיותו הוא מאוס אין כמוהו בתכלית המיאוס, ויראה מה שנעשה ממחמדי עולם הזה למשל מאכילה מה נעשה אחר כך מהגשמיות טינוף צואה היש מאוס מזה. או בתאות המשגל חמת מלא צואה וכדומה בכל השטותים נופת טינופת צוף חמדת עולם הזה ותענוגיו והעיקר שבהם הוא קצת חיות המצוה אשר נעשה בהם שהוא הוא הטוב והיפה הנאה נאהבת ונתאבת ונחמדת בלב חכם לב, ועל ידי זה הנה הרע הנאחז בגשמיות הדבר ההוא נכנע ונשבר ונמאס, ונופל ברוח הבהמה היורדת היא למטה, ועוד הרבה יותר. והטוב שהוא חיות ניצוץ הקדוש שבתוך המאכל נתעלה ונתגדל ונתהלל ועולה למעלה, ברוח בני אדם העולה הוא למעלה במותר האדם מן הבהמה שאינו אוכל כבהמה למלאות בטנו כסוס כפרד, כי אם לשם מצוה באימה וביראה בבושה וההכנעה כי זה השולחן אשר לפני ה' וישיבתו לפני ה' ממש, וזה הוא עיקר בירור הניצוצות. ועל זה האופן ודאי הבטיח הקב"ה שאף כל רמש אשר הוא חי שהוא במעלה מעלה גבוה הרבה מעשבי השדה אף על פי כן לכם יהיה לאכלה שיזדמנו בעצמן לכם השור לטבח והבהמה לשחיטה, בכדי שיתוקנו על ידכם כירק עשב שהבטחתי כן לאדם הראשון, כן נתתי לכם את כל, שיהיו כולם מזומנים לפניכם בעת אשר תצטרכו בלי שום עמל ויגיעה כי ירדפו אחר זה בשמחה ונחת לעלות על ידכם לשמי השמים ככל הנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:4:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:4:1)

**אך** בשר בנפשו דמו לא תאכלו. להבין לשון אומרו אך מה זה בא למעט, ואמנם לדברים הנזכרים למעלה אשר באכילה כראוי יעלו הניצוצות קדושים מכל הדברים, היה עולה על דעת בני אדם לאמר לאכול דוקא הבשר עם הדם שהוא הנפש בכדי לתקן את הנפש ההוא להעלותו וזה עיקר הכל, ואולם נודע מה שכתב מרן האר"י ז"ל שזה שאסרה התורה קצת בהמות וחיות ועופות טמאים הוא לצד שרבתה בהם כח הרע והקליפות באופן שאי אפשר לברר עתה הטוב מהם מפני רוב הרע הנאחז בו ואם היה אדם אוכלו לא די שלא יעלה הניצוץ אלא עוד יאחז ויתדבק כח שורש הרע באדם ההוא, ויטה את לבו לתור מאחרי ה' חלילה לעבור על מצוותיו, ולכן אסרתם התורה, וזה הוא הטעם בדם הנפש לפי ששם עיקר משכן חיות נפש הבהמיות היורדת היא למטה מפני שרובה רע, ואדם אשר יאכלנו יפגע ברע וירד הוא בדגת הים ובעוף השמים ליטבע נפשו בכח הקליפות (ועיין מה שכתב הרב ז"ל (בליקוטי תורה פרשה עקב) באזהרה שלא לאכול שום לב בהמה חיה ועוף לפי שרוח הבהמה שם ויתדבק באדם האוכלו ויגרום לו שכחה וכו') ולא זו שאסר הדם שהוא הנפש בעצמו, אף הבשר מן הבהמה בעודה חיה שנפשה בה אסר לאכול אפילו לבני נח כמו שאמרו חז"ל (בסנהדרין נ"ו:). כי כל עוד שהנפש בתוקפה בהיותה בבהמה זו עוד כח רב בכל אבריה מכח הרע והקליפה אשר בנפשה ויזיק להאוכלו להורידנו למטה עמה, ועל כן ציותה התורה שלא לאכול הבשר עד אשר ישחט הבהמה, או בנחירה קודם מתן תורה, ועל ידי זה תצא כללות נפש חיותה ממנה, ואך ניצוצי הנפש נשארים בהבשר וזה יוכל האדם לתקנו, ועל ידי כן תעלה גם כללות נפשה במעט מעט. וזה שאמר הכתוב אך בשר נפשו למעט אתא לומר אף שהתרתי לך אכילת החי לא תאמר בלבבך אאכול הבשר בעוד שנפשו בו, או את דמו בלבד דם הנפש בכדי להעלות את כללות נפש הבהמיות בפעם אחת לא כן, דוקא בשרם לבד התרתי לך, ואך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, והוא אבר מן החי ודם מן החי כפירוש רש"י כי לא יוכלו להעלותם, ויאחז כח הרע באדם האוכלו ויורידנו מטה כמדובר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:5:1)

**ואך** את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו'. להבין אומרו לנפשותיכם ולא לנפשכם וגם אפשר היה די לומר ואך את דמכם אדרוש לבד כי עיקר הצווי שופך דם האדם, ויבואר על דרך שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ז.) בפסוק (בראשית ד', י') קול דמי אחיך צועקים דמו ודם זרעיותיו. פירוש שהקב"ה תבע ממנו כל הזרע שהיה עתיד לצאת ממנו עד סוף העולם ולזה אמר כאן את דמכם לנפשותיכם אדרוש פירוש לפי כל הנפשות שהיה ראוי לצאת ממנו אדרוש ממכה האדם, ולכן אמר ואך, כי אך חלק הוא כמאמר חז"ל (פסחים ה'.), לומר שדמכם חלוק מדם הבהמות שלא מבעיא שדמכם אדרוש אף אדרוש לפי נפשותיכם שהיה ראוי לצאת ממנו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:5:2)

**גם** יאמר לנפשותיכם, על דרך שכתבנו למעלה (בפרשת בראשית) בפסוק אי הבל אחיך, ושורש הדברים שכתבנו שם אשר ודאי אינו דומה ההורג נפש הצדיק להורג נפש הרשע נפש החוטאת, כמאמר הכתוב (שמואל-ב ד', י"א) הרגתם נפש הצדיק בביתו, הרי שהקפיד ביותר על נפש הצדיק, צא ולמד בעונש המופלג שסבלו בני ישראל על הריגת זכריה שהיה כהן ונביא כי ודאי אינו דומה מי שמאבד או שובר כלי חרס של המלך למאבד אחת מן הכלים היקרים של אבנים טובות ומרגליות הגנוזים וטמונים בהיכלי המלך הפנימיים ואמרו חז"ל (סנהדרין ק"ג:) שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו וכו', ועוד לשער כמה תענוג ונחת רוח ושעשועים שמקבל הקב"ה מהצדיק והוא מקיים את כל העולם, וכל העולמות שלמעלה ושלמטה עומדין עליו כמאמר הכתוב (משלי י, כ"ה) וצדיק יסוד עולם ונרמז במאמר חז"ל (חגיגה י"ב:) שאמרו על מה העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו, ולמי שכל אלה לו ובא זה ואיבדה ודאי יגדל עונשו מאוד עד אין קץ ושיעור, כי יקר בעיני ה' המותה לחסדיו ונאמר (ישעיה נ"ז, א') הצדיק אבד וגו', כלומר במיתת הצדיק, גם הצדיק שלמעלה צדיקו של עולם הוא הקב"ה גם הוא אבד אבידה היקרה המעולה נפש הצדיק בן יקיר אשר משתעשע עמו בפמליא של מעלה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:5:3)

**והנה** זה הדבר אין מבין כי אם הקב"ה לבדו הוא אשר יראה ללבב ויודע צדקת הצדיק ושורש נפשו ונשמתו, אבל האדם יראה לעינים ואינו מבין לאמיתיות בחינת כל אדם אם צדיק הוא או לא וקל וחומר הדברים משמואל הנביא ששקול כמשה ואהרן ובחר באליאב ונדמה לו שהוא הגון למלכות כמו שכתוב (שמואל-א ט"ז, ו') אך נגד ה' משיחו מה שלא כן היה לפני הקב"ה, ומכל שכן לידע שורש נפש כל אחד לא יראו זאת עיני בשר ועל כן לא נמסר לבית דין לדון ההורג נפש האדם כי אם נפש תחת נפש שזה ההורג בזדון ודאי רשע גמור הוא ולכל הפחות אם הרג רשע כמותו נפשו יתן חלף נפשו, אבל ודאי הקב"ה היודע נסתרות וגלוי לפניו שרשי כל העולם הוא בעצמו ידרוש מכל אחד ואחד שהרג את הנפש לפי ערך הנפש שאיבד מן העולם אם צדיק או בינוני או רשע.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:4
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:5:4)

**וזה** שאמר הכתוב ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, כלומר השופך דם האדם ידון לפי ערך הנפשות וחשיבותיהם כל אחת לפי מעלתה לערך ידון המאבדה, ואך זאת אדרוש כלומר אני בעצמי אדרוש את זאת להפרע מן הרשעים לפי ערך מה שקלקלו, כי שופך דם האדם באדם, דמו ישפך, כלומר במשפט האדם לא יוכלו לדון כי אם להיות דמו ישפך נפש תחת נפש כי לא יראו רק לעינים ואין יודעים מה בלבו של כל אחד, אבל לנפשותיכם אדרוש אני בעצמי כי אני הוא הרואה ללבב ולפי ערך נפשו ורוחו ונשמתו חייתו יחידתו כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:5
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:5:5)

**מיד** כל חיה אדרשנו וגו' מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם. צריך להבין שינוי לשונו לכתוב אצל חיה אדרשנו סתם ובאדם אדרוש את נפש האדם, ויבואר על פי מה שכתבנו למעלה (פרק ד', ט') שהבאנו שם דעת הש"ך (בחושן משפט סימן ע"ב סעיף קטן מ') לפסק הלכה באחד שלקח סייף מחבירו והזיקו בידים ואחר כך טוען הניזק שהיה סייף יקר למאוד מה שאין דרך סתם סייף להיות יקר כל כך חייב המזיק לשלם כל דמי הסייף אף שאם היה משאילו לו ונאבד אפילו בפשיעה אין צריך לשלם כי אם דמי סייף דעלמא לא כן במזיק בידים כי אומר לו מאי הוה לך גביה דאזיקתיה ושלא כדעת השלטי גיבורים שכתב דאפילו מזיק בידים פטור ועיין שם, ועל כן אמר הקב"ה לקין אי הבל אחיך כי הבל ידוע ברוב צדקתו אשר היה נפשו של משה רבינו ע"ה והוא דבר יקר שאין כמוהו, וקין הזיקו בידים ותבע ממנו דמי נפש הבל דייקא נפש יקרה כזה כפסק הש"ך להלכה ועיין שם, ואמנם זה הכל באדם ששכלו בקרבו ושייך לומר לו על כל פנים היה לך לחוש אולי היה דבר יקר למאוד ומאי הוה לך גביה דאזיקתיה ולא כן בחיה שאין לה שכל להבין כלל זאת אם יש נפש יקרה או לא ודאי שלא תשולם כי אם כהריגת סתם אדם לא בבחינת ערך הנפש וגם הש"ך יודה בזה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:6
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:5:6)

**ועוד** הנה האדם ההורג נפש אחיו, הנה עיקר כוונתו לאבד הנפש ממנו שלא יחיה עוד בכדי לנקום ממנו, או לגזול ממונו וכדומה ועל כן הוא מוכרח לסבול העונש לפי ערך הנפש. אבל חיה הדורסת ואוכלת שאין כוונתה בהריגתה כי אם לאכול את בשר הגוף להנאתה ודאי שאינה צריכה לשלם לפי ערך הנפש כי מה לה עם הנפש והיא לא נתכוונה אלא על הגוף להנאתה ולא תשלם כי אם מה שנהנית כדין שן המזיק ברשות הרבים כמו שמבואר (בטור שולחן ערוך חושן משפט סימן שצ"א).


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:7
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:5:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:5:7)

**ולזה** אמר הכתוב מיד כל חיה אדרשנו, כלומר אותו בעצמו לא לפי ערך נפשו. אבל מיד האדם, מיד איש אחיו, כלומר שחוץ לזה יש חילוק באדם בין ההורג לאיש זר אשר לא קרובו וגואלו הוא, ובין ההורג לאחיו אשר כנפשו כי הכל לפי רוב המעשה נידון אשר לא חמל על חצי בשרו והראה בזה גודל רשעו ואכזריות הרע שבו, ולכל אלה אדרוש את נפש האדם כי האדם אשר לו שכל ובינה להבין היה לו לחוש אולי הוא נפש יקרה עד מאוד ומאי הוה ליה גביה דאזקיה ועל כן לפי ערך נפש המת כן ידרשנו המקום מאת ההורגו, והכל לפי דעת תמים דיעות יתברך שמו אמן.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:6:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:6:1)

**שֹפך** דם האדם וגו' כי בצלם אלהים עשה את האדם וגו'. להבין הטעם שאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם מה ענין זה טעם שיהרג ההורג ועוד כי ההורג הוא גם כן אדם הנעשה בצלם אלהים ואם חמור כל כך לאבד צלם אלהים הנה זה שכבר אבד מה שנעשה נעשה, ואיך נאבד בכיוון עוד אדם העשוי בצלם אלהים, והיה ראוי לתת עליו עונש אחר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:6:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:6:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:6:2)

**ואמנם** זה הכל קאי אשלמעלה, למה שאמר הקב"ה יתברך שמו אדרוש את נפש האדם כלומר אני בעצמי אדרוש לפי ערך הנפש, כי ה' הוא הרואה ללבב ויודע גודל חטא כל אחד עד היכן מגיע וכמה וכמה חילוקים יש בין הנפשות ובין איש זר או אחיו כאמור. ואחר כל אלה פן יאמרו הבית דין שלמטה מה לנו לצרה הזאת להרוג את זה ואין אנו יודעין כלל עד היכן הגיע חטאו, ועוד כי זה חמור למאוד להרוג האדם ואיך נכניס עצמנו בדבר חמור כזה, אשר עין לא ראתה שורש נפשו ורק ה' יראה ללבב, ועל כולם אם המשפט הוא רק לפי ערך הנפש, ופן נפש זה ההורג גדול מנפש אשר נאבדה ואין ראוי לאבד נפש יקרה מפני נפש הפחותה במעלה מזה, יבוא מי שלבו שלם בדבר, ויעשה לו משפט הידוע לפני כסא כבודו שהוא רשאי ולא אנו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:6:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:6:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:6:3)

**ועל** כן אמר הקב"ה לא כן, כי כן אמת אשר את נפש האדם אני אדרוש לשלם להורגו לפי ערך נפשו, אבל זה קודם לכל, והתחלת המשפט להיות שפך דם האדם יהיה מי שיהיה אפילו ההורג צדיק, והנהרג רשע. באדם דמו ישפך כלומר בבית דין יהרג כפירוש רש"י כאשר הוא עשה כן יעשה לו ולא יכופר לארץ כי אם בדם שופכו, ובפרט כאשר כתבנו למעלה אשר ודאי זה ההורג בזדון ודאי רשע גמור הוא ושורש נפשו מטה מטה, וראשו תחת ראש הנהרג. ואולם פן תאמרו למה אני מצוה זאת לכם אעשה זאת אני בעצמי לצד רב גודל חומרת הריגת נפש מישראל אף הקל שבקלים, ועל כן אמר כי בצלם אלהים עשה את האדם, וצריך להיות האדם שלם בכל השלימות כי נברא בצלמו, ואם לא ימצא אצלו זאת הבחינה להרוג השופך דמים ולנקום ממכעיסי אל ברוך הוא הרי הוא חסרון שאין חסרון כמוהו, ואף המשפט שלאלהים הוא, צריך להמצא בו כי נעשה בצלם אלהים, וגם כח וגבורה בו לדון דיני נפשות כי נעשה בצלמו ולא יירא לומר מי אני להרוג נפש כי גדלה בחינתו אשר נעשה בצלם אלהים ועל כן על גוף הדבר ששפך דם האדם, באדם דמו ישפך על פי הסנהדרין, אבל נפש האדם אני אדרוש כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:6:4
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:6:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:6:4)

**או** יאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. על דרך אומרם ז"ל (שבת קנ"א:) אין חיה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה, כי כל עוד שצלם אלהים הוא על האדם הרי עשאו הקב"ה פטרון ומושל על כל הבהמות וחיות כנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו', ואיך לא תפחד החיה מגשת אליו להורגו, ואך כאשר מוּסָר מן האדם צלם אלהים על ידי חטאיו אז נעשה כבהמה שהחיה טורפתו ואכלתו, וידוע אומרם ז"ל (שם) תינוק בן יומו חי אין אתה צריך לשומרו מן העכברים וכו' והכל מפני המורא שהטביע הקב"ה בלב הנבראים מפני צלם אלהים, ולזה אמר כאן כי בצלם אלהים עשה את האדם שחוזר למה שלמעלה שאמר מיד כל חיה אדרשנו ופירש רש"י לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות וכו' לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות וזו היא אזהרתן לומר הרי בצלם אלהים עשה את האדם מה שאין כן בחיה על כן היא מוזהרת שלא לפגוע בו אדרבה הנה היא מסורה לו למלאכה ולאכילה ומכל שכן שלא תמשול עליו כדבר האמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:7:1)

**ואתם** פרו ורבו ושרצו בארץ ורבו בה. אף שכבר אמר זה למעלה (ועיין ברש"י) כפל לומר כאן כי אחר שהזהיר כל מיני החיה וכל האדם להשמר מלשפוך דם האדם כי ידרוש את נפשו מהם, יתקבל יותר גזירת מלך מלכו של עולם לפרות ולרבות, שלא יהיו חוששין היאך אנו פרין ורבין לַמְאֵרָה יבוא הזאב ויטרוף, הארי וידרוס. או האדם בעצמו, הגבורים יהרגו החלשים. ואחר שהזהיר הקב"ה שינקום את דמו מהם, כל אחד ישמור את נפשו, ולכן כפל להם עתה להזהירם עוד אחרי שאין להם עוד טענה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:7:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:7:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:7:2)

**ובדרך** רמז ירמוז אומרו ואתם פרו ורבו וגו'. בדרך שכתבנו למעלה אשר ורבו יורה על גדלות הדבר במוחין וחיות השכליות וברזי אלהינו יתברך שמו שעולה למספר רבו כנ"ל, ונודע אומרם ז"ל (בראשית רבה ל', ו') בפסוק אלה תולדת נח נח איש צדיק וגו' הדא הוא דכתיב (משלי י"א, ל') פרי צדיק עץ חיים, מה הן פירותיו של צדיק מצוות ומעשים טובים וכו' עד כאן. ולזה רמז הכתוב ואמר פרו ורבו כלומר הפירות שאתם עושין שהוא מצוות ומעשים טובים יהיו בבחינת ורבו בחיות הנשמה וגדלות השכל ובידיעת רזין דאורייתא וסודות אלהינו אשר בכל מצוה בכדי שיהא נעשין באימה ויראה בפחד ורעדה בענוה והכנעה ושמחה ונחת ובאהבה רבה, כי כל מצוה דלא נעשית בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא כנודע (מזוה"ק בכמה מקומות ובפרט בתיקוני זוהר תיקון י') ואחר כך אמר שרצו בארץ ורבו בה כלומר אף בעשותכם דברים הנמוכים בדברי הארציות התחתונים השורצים על הארץ התחתונים גם בהם ורבו בה שתעלו למעלה בחיות גדלות השכל ורזי אלהים אשר בכל דבר וכאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:8:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:8:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:8:1)

**ויאמר** אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר וגו'. לאמר זה אין לו פירוש כי למי יאמרו לבהמות וחיות, גם מלת אתו לכאורה מיותר, ונראה לפי שמצינו כמה פעמים בענין הנבואה לפעמים שאין חזון נפרץ, וכשיבוא מי שראוי לכך להיות נתגלה הנבואה אז על ידו יתגלה גם לשארי הנביאים שלא היו כדאי לכך לבדם, כמו בני הנביאים אשר היו בימי אליהו שבעוד שהיה אליהו בעולם אמרו אל אלישע (מלכים-ב ב', ה') הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך, ואחר כך כשעלה אליהו בסערה השמים אמרו אליו (שם ט"ז) הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדוניך פן נשאו רוח ה' וישליכהו באחד ההרים. כי אחר שעלה אליהו נגנזה הנבואה מהם. וכן בשלוחי שאול המלך שניבאו כשהיו בין הנביאים וכן שאול גופא גם כן ניבא ביניהם עד שתמהו ואמרו הגם שאול בנביאים (כמו שכתוב שמואל-א י, י"א) וכן כאן לפי שנגלה הנבואה אל נח נגלה גם לבניו אגבו, וזהו שאמר הכתוב ויאמר אלהים אל נח, שעיקר האמירה נתגלה לנח כי הוא היה ראוי לכך, ואגב זה גם ואל בניו אתו לאמר שגם להם נתגלה האמירה מאת ה' בשביל שהיו אתו, והאבות סימן לבנים אשר,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:9:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:9:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:9:1)

**ואני** הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם. כלומר עיקר הקמת הברית אני מקים אתכם ועל ידכם יכרת הברית גם לזרעכם אחריכם אף שלא יהיו כדאים כל כך כי ימשכו אחריכם וכעין האמור למעלה, אבל מכל מקום תנאי הותנה באמרו לזרעכם אחריכם כלומר בזמן שיהיה זרעיך אחריך שילכו בדרכיך אף שלא יהיו ממש כמותכם מכל מקום יהיו הולכים בדרך שאתם הולכים שעל כל פנים יהיו ראויין על ידכם לכריתת הברית אבל לא כשילכו בדרך רחוקה להם ויטמאו את עצמן ואת בריתן שלא יוכל שמירת הברית לשמרם מכל אויביהם, וזה שלא כמו הקמת ברית אשר היה עם אברהם יצחק ויעקב, שהברית שלהם בעצמו מועיל לבנים בין ראויין ובין שאינן ראויין ושם אחר כל הרעות נאמר ואזכור את בריתי את אברהם את יצחק ואת יעקב, ולא כרת עוד ברית עם הבנים כי שבועת האבות ירשו הבנים, אבל כאן אין זה הברית בעצמו חזק וראוי כל כך שיועיל גם להבנים כי אם במקצת דהיינו אם ישמרו בניך בריתי קצת, אצרף גם כן הזכות שלהם להכרית להם ברית כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:9:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:9:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:9:2)

**או** יאמר ואני הנני מקים את בריתי אתכם. פירוש לא כאברהם שנאמר אצלו (בראשית י"ז, ד') אני הנה בריתי אתך, שאברהם בעצמו הוא הַמֵקִים הברית ואין צריך סעד לתומכו אכל אתם בני נח הנני מקים את בריתי אתכם שאף אני מסייע אתכם בהקמת ברית כי אתם צריכים סעד לתומכם ונוקים את הברית יחד.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:9:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:9:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:9:3)

**או** יאמר ואני הנני מקים וגו'. כלומר אף שכבר הקימותי את בריתי עם נח קודם כניסתו לתיבה שנאמר בו והקימותי את בריתי אתך, אבל עתה הנני מקים את בריתי אתכם פירוש את כולכם עם נח ובניו וגם אפילו ואת זרעכם אחריכם, ואת כל נפש החיה אשר אתכם וגו', ואם תאמר על מה צריך עתה כריתת ברית בשלמא נח היה צריך ברית על הפירות שלא ירקבו ושלא יהרגוהו כשיראו אותו נכנס לתיבה כאומרם (בראשית רבה ל"א, י"ב) אבל עתה על מה צריך לכרות ברית. לזה אמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:11:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:11:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:11:1)

**והקמותי** את בריתי וגו'. ולא יכרת כל בשר וגו' ולא יהיה עוד מבול וגו'. כי זה הקמת הברית אתכם אשר לא יהיה עוד המבול בשום פנים, והנה לכאורה קשה מה שכפל לומר והקימותי את בריתי אתכם והלא כבר אמר להם ואני הנני מקים את בריתי אתכם וגו' ואת כל נפש החיה וגו' עד לכל חית הארץ, והיה צריך לומר אחרי זה ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול וגו', ועל מה חזר ושנה והקימותי את בריתי, ואמנם לפי מה שכתבתי למעלה שהקמת ברית עם נח ובניו לא היה העיקר כי אם להם בלבד ולזרעם אחריהם דוקא שיהיו אחריהם שילכו אחריהם בדרכי ה' ועבודתו ולא באופן אחר, והנה הברית הראשון היה על כל הדברים המתרגשים ובאים לעולם כמו הברית הראשון שהקים עמו על הפירות שלא ירקבו, וכדומה מכל הרעות הבאים לעולם, שיזכור להם הברית הזה להושיעם מצרתם, וכאשר כרת את אברהם ברית ואנו אומרים עד עתה זכור לנו ברית אבות וגו'. ועל זה אמר ולזרעכם אחריכם בזמן שזרעכם יהיו אחריכם וכאמור, ואמנם עתה אמר עוד דבר חדש והקמותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד וגו', כלומר הנני מקים את הברית אתכם שלא יהיה עוד המבול בשום פנים אפילו אם יהיו רשעים גמורים שיהיו ראויין למבול לא יהיה ולא יבוא. ויועיל להם זה הברית לדבר זה שלא ישטפו במבול, ולכן לא נאמר כאן ולזרעכם אחריכם כי זה אינו תלוי בהילוך הבנים אם יהיו אחריהם או לא כי זה הוא דבר חזק וקיים לעד ולעולמי עולמים להיות תכון תבל בל תמוט ויתבטל שם כליון המבול מעולם, ועל כן אמר אברהם אבינו בבקשתו על הסדומים (בראשית רבה מ"ט, ט') נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם מה את מערים על השבועה מבול של מים אין את מביא מבול של אש את מביא אם כן לא יצאת ידי שבועה וכו' כי דבר זה אינו תלוי בשום תנאי רק נשבע בקדשו שלא יעשה כדבר הזה לעולם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:12:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:12:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:12:1)

**ויאמר** אלהים זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי בענן וגו' והיה בענני וגו' ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי וגו' והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה וגו'. וצריך לדעת כפילת הדברים ושינוי לשון אשר בכל אחד בכתוב הזה, והרואה יראה. ואולם כבר כתבנו אשר הקמת הברית עם נח ובניו היה על שני אופנים. אופן אחד הוא על כל הפורעניות והצרות המתרגשות ובאות לעולם שיזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו, וזאת היתה באופן שיהיה זרעו אחריו דייקא שילכו בדרכיו, והגם שמצדם לבד לא יהיו ראויין להושיעם מצרתם, יצרף להם הברית הזה שכרת עם נח ובניו ויושיעם למען שמו. ואופן השני היה כריתת ברית רק על המבול או שאר כליון כל העולם בבת אחת שלא יהיה עוד כזאת, וזה בלי שום תנאי ואפילו יהיו הבנים רשעים גמורים שיהיו ראוין לשטפן ולאבדם מן העולם יזכור למו ברית הזה ולא יבוא לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם. ולשני הבריתות האלה נתן ה' אות וסימן והוא אשר נתן הקשת בענן, ונתנו על ב' אופנים הללו. א', שלפעמים יראה הקשת על הארץ ואז ידעו הבריות כי כלה הוא מאת ה' לאבדן בכליון גמור וזה האות להם, לולא שכרת הברית עם נח שלא יאבד עולמו, והב', שלא יֵרָאֶה הקשת על הארץ כי אם ה' הוא שיראהו והוא על אופן שלא יתחייב העולם כלייה חלילה רק שאר צרות ופורעניות ולא יהיה בכוחם לבד שיושיעם ה', ויראה ה' באות הברית ויצרף הקב"ה הברית שכרת עם נח שיזכור צדקתו לבניו לצרף זכותו להם להושיעם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:12:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:12:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:12:2)

**ובזה** יבואו כל הכתובים בביאור נכון, ותחילה אמר זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי בענן וגו' והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן, שְיֵרָאֶה הקשת לבני אדם זה הוא האות שהגזירה מאת אלהים כלה נחרצה לאבד העולם ויושביה ואז וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם, כלומר מה שהיה ביני וביניכם לבד שלא נאמר בו לזרעכם אחריכם כנאמר למעלה ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. אבל והיתה הקשת בענן כלומר כשיהיה הקשת רק בענן לבד ולא תֵרָאֶה על הארץ ואז סימן היא שמדת הדין לבד הוא הפועל בארץ בצרות ויסורים, ואז וראיתיה לזכור ברית עולם פירוש אני בעצמי אראה אותו לזכור ברית עולם אשר כרתי עם נח לצרף זכותו להם בעת צרתם, וזה אומרו בין אלהים ובין כל נפש חיה וגו', כי זה הברית נעשה על עת אשר תשלוט מדת הדין בעולם לזכור ברית אבות לבנים בין אלהים מדת הדין שיהיה אז בעולם ובין כל נפש החיה שיהיה אז להושיען בעת צרתם, והטעם שבעת אשר הגזירה גדולה להומם ולאבדם ח"ו נראה הקשת על הארץ כדי שידעו הבריות רוב גודל רשעם ויעשו תשובה לפני בוראם, אבל כשהמה ראויין לישועה אף בצירוף אות הברית אין הקב"ה צריך להראותו להם רק הקב"ה רואה אותו ויזכור את בריתו אשר נשבע לאבותינו. וזה ששאל רבי שמעון בן יוחאי לרבי יהושע בן לוי (כתובות ע"ז:) נראתה הקשת בימיך וכו' כי הקשת בענן לרוב הוא, רק שאלו אם נראה אם לאו, ועל כן, על ונראתה הקשת בענן תרגם אונקלוס ותתחזי קשתא בעננא, ועל וראיתיה, מתרגם ואחזינה, והוא דברינו האמורים שבזה הקב"ה בעצמו יראנו ולא יצטרך להראותו לבריות כיון שראויים להקמת הברית מצד עצמן בצירף אות הברית כאמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:12:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:12:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:12:3)

**והנה** להבין ענין אות הברית שהוא הקשת במעט דמעט לפי קוצר שכלינו, נאמר, כי הקשת הוא היחוד הנוטה לצד החסד כי ענן נקראת המלכות בעת שמקבלת מחסד כנודע, והנה קש"ת הוא ראשי תיבות תק'יעה ש'ברים ת'קיעה היוצאים מן השופר והם בחינת ג' אבות חסד גבורה תפארת היוצאים מן הבינה סוד השופר, וכשהמלכות מקבלת מהם ונוטה אל החסד אז חסדים מתגברים בעולם, וזה שכתוב ונראתה כלומר כֶשֶתֵרָאֶה בעת שהקשת בענן כלומר שחסד גבורה תפארת נוטים אל הענן סוד המלכות, אז וזכרתי כלומר שההנהגה יהיה בבחינת הזכר שהוא החסד, כי כשהיחוד שלם אז גם הנקבה נקראת על שם הזכר, וזה והיתה לאות, והבן. ואמנם בחינת כשנראתה הקשת בענן זה יורה אשר נתחזקה הגבורה כמו החסד ורק שהיא נוטה לחסד והיא בחינת הרחמים ולא יועילו רחמים אלו כי אם מהמלט העולם שלא יהיה המים למבול לשחת כל בשר וזה נעשה בזכות הברית אשר כרת עם נח ונשבע מעבור מי נח על הארץ, ואז נראה הקשת בשלושה גוונין ונוטה לרחמים, אבל כשיהיה הקשת נכלל בענן שהוא גוון החסד, וזה והיתה הקשת בענן בגוון ענן אז וראיתיה שאין צריך להראותו לכל, רק אני בעצמי אראנו והכל בצירוף כריתת הברית שכרת עם יוצאי התיבה ככל הנאמר. ולזה גמר אומר ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי ופירש רש"י הראהו הקשת ואמר לו הרי האות שאמרתי, ורמז לו בזה שני אלה הבחינות כי זאת אות הברית הוא בחינת כשיהיה נראה הקשת על הארץ כי הראהו הקשת כאמור, אשר הקימותי ביני ובין כל בשר, זה יורה על בחינה שאינו רואה הקשת כי אם הקב"ה לבדו וזה אשר הקימותי כלומר לי לבדי ביני ובין כל בשר שלא יראנו אדם כי אם אני כדבר האמור.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:18:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:18:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:18:1)

**ויהיו** בני נח וגו' וחם הוא אבי כנען וגו'. צריך להבין מה שהודיע כאן שחם הוא אבי כנען, (עיין רש"י) ואמנם לפי מה שכתבנו לעיל אשר לזה אמר הכתוב אלה תולדת נח לפי שעד נח היו כולם נקראים בני אדם ואף שהיו כמה דורות אחריו, וידוע מאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ח, ט') בנוהי דאדם קדמאה לצד גודל רשעם שנמשך מחטא האדם ואף שאדם בעצמו עשה תשובה גדולה לפני בוראו כאומרם (עירובין י"ח:) אדם הראשון חסיד גדול היה, כשראה שנקנסה עליו מיתה העלה זרזי תאנה על בשרו וישב בתענית מאה ושלושים שנה וישב במי גיחון וכו', מכל מקום לא הועיל אלא לעצמו ולא לבניו כי נולדו כולם מחוה שבא נחש עליה והטיל בה זוהמא ועל כן נקראו כולם בני אדם, ורצה הקב"ה להעביר זה השם מהם שיקראו כולם בשם בני נח ואולי יועיל זה קצת שלא ירשיעו עוד כל כך, ונודע אומרם ז"ל (ברכות ז':) מנא ליה דשמא גרים דאמר קרא וכו' אל תקרי שַמוֹת אלא שֵמוֹת, ולזה אמר כאן שכן נעשה והם נקראים בני נח ואף שהם היו לפני המבול גם כן לא נקראו על שם אדם כי אם על שם אביהם, ואמנם מזה יקשה מנין יצמח הדבר שהרבו עוד לפשוע פעמים רבות ובפרט בדור הפלגה עד שאמר הכתוב (לקמן י"א, ה') וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, שחזר לקרותן בני אדם על שם הנזכר, כמאמר חז"ל הנזכר, ולזה אמר וחם הוא אבי כנען, נודע מדברי מר"ן האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה זו) שחם הוא העומד בצד שמאל הרומז למוח הגבורה הנקרא בן רשע, והגם שלא הרשיע כל כך מכל מקום כיון שנשתלשל ממנו עד שנעשה אבי כנען, וכנען ידוע ברשעו אשר בידו מאזני מרמה וגם שאר רעות מְכוּנִין על שם כנען בדרך שאול בן הכנענית וממנו נצמח כל הרעה אחר המבול כמדובר. ולזה גמר אומר,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:19:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:19:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:19:1)

**שלושה** אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ. כלומר לפי ששלושה אלה בני נח הרומזים לג' קוין ימין ושמאל ואמצע לכן מאלה נפצה כל הארץ שנתפרד כל הארץ בבחינת טוב ורע, שיהיה זה עושה הטוב וזה הרע וזה ממוצע מטוב ורע, והכל נמשך משלושה אלה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:20:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:20:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:20:1)

**ויחל** נח איש האדמה ויטע כרם. לשון ויחל אין לו פירוש לפי פשוטו ודרשת חז"ל (בראשית רבה ל"ו, ג') ידוע. ונראה על דרך מאמר חז"ל (סוטה מ"ד.) למדך תורה דרך ארץ שיהא אדם בונה בית ואחר כך יטע כרם ואחר כך ישא וכו' עד כאן. וכעין זה רצה נח להתנהג אחר יציאתו מן התיבה שנצטוה מחדש בפרו ורבו, לזה ויחל נח כלומר שהתחיל כן. בתחילה, איש האדמה ואמרו חז"ל (שם) שעשה פנים לאדמה וזה ביתו של עולם, ואחר כך, ויטע כרם, ואחר כך רצה לילך תוך אהלה של אשתו כאומרם ז"ל (שם שם, ד'). ואך אמר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:21:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:21:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:21:1)

**וישת** מן היין וישכר. היין הידוע חלק אדם רשע שידא שמרון שעשה עמו שותפות בנטיעת הכרם כמאמר חז"ל (שם שם, ג') ואך הוא צוה לו שלא יכנס לגבולו אבל נח וישכר, ובזה בא לגבול הרשע. והרבה יין עושה, ונעשה הכל לפניו כמישור ובזה ויתגל בתוך אהלה ונעשה מה שנעשה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:21:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:21:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:21:2)

**או** יאמר ויחל נח איש האדמה. כלומר שנתחלל במה שנעשה איש האדמה, שלא נשאר באדמה כי אם הוא ולא נשא רינה ותפילה בעד בני דורו שעל כן נקרא המבול מי נח על שמו כנודע מזוה"ק (ויקרא ט"ו.).


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:22:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:22:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:22:1)

**וירא** חם וגו' עד וערות אביהם לא ראו. הדקדוקים רבו בזה ולא נציגם לאהבת הקיצור ומתוך הפירוש יובן מה שהיה ראוי לדקדק ונאמר שזה הכל חוזר למה שאמר למעלה ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה וגו', וכתבנו שם בפירושו שאחר המבול היה ראוי שיקראו בשם בני נח ולא בשם בני אדם על שם החטא, ואך חם אבי כנען היה שם, וממנו נצמח הרע. ואף בתיבה הוא היה הרע שבכולם ששימש בתיבה, ומשורש נחש יצא צפע (ישעיה י"ד, כ"ט) שהוליד את כנען אשר בידו מאזני מרמה רע על כל הרעים, ואחר כך אמר הכתוב ג' אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ כי הם היו בבחינת ג' קוין ימין ושמאל ואמצע ועל כן מאלה נפצה הארץ להיות בבחינת הטוב והרע והממוצע כנזכר, ואחר כך מספר הכתוב מה שנעשה מכל אלה ואיך כל עורב למינו שכל אחד עשה לפי מהותו ושורש נקודת לבבו, והנה תיכף ויחל נח שגם הוא נעשה חולין ויטע כרם וגו', עד ויתגל בתוך אהלה, והכל משורש חם שהיה מושרש בו בסוד אומרם ברא כרעא דאבוהי, ואחר ויתגל בתוך אהלה תיכף וירא חם וגו' כי הרשע בראותו דבר שראוי לעשות בו להגיע על ידו לחיי עולם הבא והיינו שבא מצוה לידו, לא זה שאינו עושה המצוה אף עושה בו עבירה ומאבד נפשו עד עולמי עד, כמשל החסיד הקדוש בחובות הלבבות (שער הבחינה פרק א') באחד שקיבץ אנשים עורים אל בית מיוחד והכין להם שם כל הצטרכותם בשלימות עם רופאים נאמנים שיפקחו עיני עורים, והם לא שמעו אל הרופא והוזקו ונכשלו בדברים אשר הוכן להם לטובתם עיין שם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:22:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:22:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:22:2)

**וזה** אמרו חז"ל (מכות כ"ג:) אמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו', כי כל דברי התורה אף הלא תעשה שבה הכל הוא לזכות ישראל למען יזכה האדם בבא דבר עבירה לידו ולא יעשנה, שנותנין לו שכר כאילו עשה מצוה כאומרם ז"ל (שם) וכל עיקר בריאת היצר הרע היה למען יקבל שכר על ידו כשלא יצייתנו. והרשע הוא בהיפוך, שאף בדבר מצוה הוא נכשל לאבד נפשו מכל וכל. וכזה עשה חם הרע שבא לידו דבר מצוה כזה לזכות בו לכסות בשר ערוה ולקיים (ישעיה נ"ח, ז') וכי תראה ערום וכסיתו, והוא לא כן עשה אדרבה הוסיף חטא על פשע, ומרעה אל רעה יצא, שעשה לו מעשים אשר לא יעשה יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו כמאמר חז"ל (סנהדרין ע'.), ולא נסתפק בזה ואף אחר עשיית הרע לא קיים בו מצות כיסוי, ועוד נתכוון לבזותו והגיד לשני אחיו בחוץ כלומר ברשעו לא רצה לומר להם בסתר בבושה כי אם בחוץ ולא חס על כבוד אביו לפרסם קלונו כל כך. והנה שם ויפת אף שלכאורה נראה ששניהם בשוה עשו לקחת את השמלה, אכן נודע אומרם (תנחומא ורבה בפסוק ויקח שם ויפת) ויקחו לא נאמר אלא ויקח מלמד ששם נתחזק תחילה וכו' מה פרע להם הקב"ה לשם פרע לו שכרו מצות תכלת, וליפת נתן לו קבורה וכו' עד כאן. והכל לטעם הנזכר כי שם הוא העומד בימין ורומז למוח החכמה והוא כהן לאל עליון כלומר עבד לה', ויפת הרבה למטה במעלה כלול מחסד וגבורה ועל כן לא נתאמץ הוא כל כך.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:22:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:22:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:22:3)

**ואך** צריך להבין ענין עשיית שם ועשיית יפת ומפני מה זכה זה דוקא לטלית של ציצית וזה דוקא לקבורת בניו, ואולם הנה אמרו חז"ל (נזיר כ"ג.) אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (הושע י"ד, י') כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה נאמר בו צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה נאמר בו ופושעים יכשלו בם וכו' עד כאן. ונמצאת למד מזה אשר ימצאו ב' בני אדם מתנהגים בדרך אחד זה כמו זה, זה הולך לבית הכנסת וכן זה, זה מתפלל וכן זה, וכדומה מתפילין וציצית וכל עשיות מצות הבורא והתנהגות דרך העולם, ואכן בתוכן נקודת לבביהם ומחשבות כליותיהם רחוקים זה מזה כממזרח למערב ויותר, כי הנה זה מתפלל במחשבה טהורה ונכונה בלב טוב באהבה ויראה והכנעה ושמחה ויודע לפני מי הוא עומד, ויש לו נחת רוח ממה שזכה להתפלל לפני ה' יותר מכל חמדת העולם אף יותר מחיות נפשו ממש. וזה מתפלל מפני שבוש מבני אדם שלא יתפלל שלא יאמרו עליו שהוא רשע וישיג קלון וביזוי על ידי זה או אפילו כשאינו עדיין על דרך הזה רק שהוא מתפלל בשפתיו בדברי התפילה והוא עצמו ומחשבותיו והרהורי לבבו מהומה וטרודה בחוצות בשווקים וברחובות בעסקי פרנסתו וטרף חוקו ואינו די לו בחושבו זאת כל היום אף שעה קלה הזו שהוא עומד ומתפלל עומד וחושב באופני עניניו, ולא יטענו לבו להיפך אשר בעת עסקיו יהיה טרוד במחשבתו בעסקי עבודת ה' והתפילה, כי הוא ינחת שזכה לצאת מבית התפילה. גם באכילתו אינו טרוד כלל בעסקיו והוא ומחשבתו ולבו קשור בתאות האכילה, ומתכעס ומתקצף על אשתו על שאינה מכינה לו מזון כראוי באומרו שהוא עובד כל היום ואחר כך אינו מוצא לאכול, ולא יקשה לו כלל מפני מה לא התפלל היום ובכל יום כראוי, וכן בכל עשיית המצוות שבעולם והתרחקות מן החטא, זה עושה כולם לקיים מצות בוראו ועושה הכל בדעה נכונה ובמחשבה טהורה, וזה עושה כולם בשביל הבלי שטותיו להשיג על ידי זה כבוד הבריות ובוש מפניהם לעבור עבירה, או סתם שהורגל כך מנעוריו לילך לבית הכנסת להתפלל ושאר עשיות אבל לא יכוון בלבו בחזקה שעושה כן מפני כבוד הבורא, וזהו שאמר הכתוב (מלאכי ג', י"ח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו ועוררו חז"ל (חגיגה ט':) היינו צדיק היינו עובד אלהים וכו' ולדברינו יאמר בין עובד אלהים לאשר לא, פירוש, שאינו עושה כמוהו הגם שהוא עבדו פירוש שגם הוא עובד, וזה עושה כמו זה, מכל מקום יש בינם מרחק רב עד אין שיעור, כי זה כוונתו לשמים וזה כוונתו להבליו, והנה כעין הדברים הללו היה החילוק בין שם ליפת, והנה תיכף כאשר בא חם ברשעו והגיד לשני אחיו בחוץ. אז תיכף כתיב,


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:23:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:23:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:23:1)

**ויקח** שם ויפת את השמלה. ויקח ולא ויקחו כי שם לקח תחילה כאמור למעלה, כי שם הוא היה מחבב המצוה באהבת נפשו ומאודו, ומצוה הבאה לידו עשאה תיכף ולא רצה להחמיצה על כן תיכף ומיד ויקח, ואמנם בתוך זה עשה גם כן מצוה בבחינה אחרת גדולה למאוד, והוא כי הנה ידוע אשר מצות הטלית של מצוה הוא האור המקיף מאחוריו לבחינת זעיר אנפין כמו שהוא בפרי עץ חיים (פרק ג' משער הציצית) ושם בגודל צדקתו ראה מעשה ונזכר הלכה, וראה מצוה זו שתלויה בה עוד מצוה אחרת ואיזו היא זו ציצית שעדיין לא זכה אליה ועל כן שם את השמלה על שכמו מאחוריו כי רצה לתקן זה אור המקיף, לזעיר אנפין המאיר מאחוריו דוקא, כנודע שמצות ציצית דוקא להשליך שתי כנפות לאחוריו וכאשר אמרו חז"ל (עיין ילקוט רמז רל"ד בסופו) שאמר הקב"ה לים הזהר בבניי שעתידים להשליך כנף של ציצית לאחוריהם וכן המצוה על פי הסוד כמו שמובא בפרי עץ חיים שם.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:23:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:23:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:23:2)

**והנה** ידוע אשר הציצית נקראו תשמישי מצוה כי עיקרם הוא לצורך המלכות הנקראת מצוה והיא הלוקחת ת"ר אורות כמנין ציצית ועל כן אמרה התורה ויקח שם וגו', ולכאורה לא היה צריך להזכיר שמותם כיון שאמר למעלה ויגד לשני אחיו בחוץ היה צריך לומר ויקחו אחיו את השמלה, ואולם דבר זה רמזה התורה אשר ויקח ש"ם כי המלכות נקראת שם כנודע מכוונת קריאת שמע בש' מ' של שמ"ע, ובזה הקיחה שלקח שם לקח עצמו לצד אחר לתקן הש' מ' שהיא המלכות על ידי מצות הטלית כעין (שמואל-ב ח', י"ג) ויעש דוד שֵם (גם גזירה שוה מויקח קרח שאמרו ז"ל (במדבר רבה י"ח, ג') שלקח טלית וגו') אבל ויפת את השמלה כי יפת לא נתכוון כי אם לפשוט לקחת את השמלה המגושמה בכדי לכסות בשר ערות אביו שלא יתבזה. אבל שם, קיחה אחרת היה לו שלקח בדעתו לתקן המצוה בשרשה, ועל כן אמר הכתוב וישימו על שכם שניהם, ולכאורה היה להכתוב לומר וישימו על שכמם אכן לצד שהיה מחולק מאוד השימה על שכמם זה מזה, שם, כיוון להשימו על שכמו בכדי להיות הטלית מאחוריו להיות שם אור מקיף, לזעיר אנפין ומשם יאיר למלכות העומדת מאחורי זעיר אנפין, ויפת עשה בפשטות שלא יראה בבושת אביו. וישימו על שכם שניהם, כלומר השימה על שכם היה בו בחינת שניהם כי שם לפי בחינתו הגדולה ודרכו והילוכו בקדושה כיוון לתקן על ידי זה בשמי מרום, ויפת למטה למטה ועל כן כל אחד נטל את שלו ממש, כי כשם שנתכוון שם לטלית של מצוה ולזרוק אותו דוקא לאחוריו לתקן את שורשו במקום עליון בשיעור קומה זכו בניו גם כן לטלית של מצוה לזכותם בזה להשליך כנף של ציצית לאחוריהם, ויפת שכיוון בפשטות לכסות בושת אביו שלא יתבזה, על כן זכו בניו לקבורה לכסותן בעפר שלא להראות בושתן לכל עובר ויתבזו, וגמר אומר ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו, אף שכבר נאמר למעלה וילכו אחורנית אמנם כאן בא הכתוב לומר שבעת כיסוי השמלה על הערוה הפכו פניהם לאחוריהם ואמנם ערות אביהם לא ראו אף אחר הכיסוי בשמלה כי הנה הערוה המגולה אין דרך הטובים להסתכל אפילו בשלו כאומרם ז"ל (שבת קי"ח:) בשלי לא נסתכלתי כל שכן באחרים, ואך במכוסה ששרי אפילו לקרות קריאת שמע כנגדה אך באביו יש להזהר יותר כי לזה אמרו חז"ל (פסחים נ"א.) שלא יבוא לידי הרהור, אף שעם אחרים שרי לרחוץ ואין צריך לכסות הערוה שם, אדרבא אמרו כאילו כפר בבריתו של אברהם ולא כן באביו לצד חומרת המקום שיצא משם ועל כן גם דרך כיסוי לא רצו להסתכל, מה שהיפך מזה עשה חם הרשע כי דוקא וירא חם את ערות אביו כלומר גם ערות אביו שראוי להתרחק יותר לא שם על לבו לשמור עצמו שלא להרהר בעבירה ואדרבה עוד עשה מה שעשה וכל זה מספר הקרא אשר משלושה אלה נפצה כל הארץ בבחינת צדיקים ורשעים ובינונים כי שֵם הלך בבחינת הצדיק, ויפת בינוני, וחם הוא הרשע ככל הנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:24:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:24:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:24:1)

**וייקץ** וגו' ארור כנען וגו'. כל המפרשים עמדו בזה, טוביה חטא וגו' חם עשה וכנען נתקלל, ונראה כך פירוש הכתוב וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. כלומר שידע אשר כל מה שעשה חם, גרם לו בנו הקטן. פירוש, בנו של חם והוא כנען כי הוא רביעי שבבניו כי הוא ראה והגיד לאביו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ו, ז') ועל כן קילל לכנען המתחיל בעבירה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:26:1)

**ויאמר** ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו. צריך להבין מהות הברכה זו כי למה לא בירך לשם עצמו שהוא אשר עשה המצוה וכיסה ערותו, והנראה כי הנה אמרתי על מאמר הכתוב (ישעיה ס"ג, ז') חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו, כי נודע אשר כל מה שאנחנו יודעין ורואין ממעשי ה' ונפלאותיו ורוב טובו וחסדיו עמנו הן אלה קצות דרכיו אל אחת מני אלף אלפי אלפים ורבבי רבבות עד אין שיעור וערך מרוב גדולתו וטובו וחסדו, ונודע אומרם ז"ל (ברכות ל"ג:) משל למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומשבחין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו, ואמרו ומשבחין אותו בשל כסף ולא אמרו ומשבחין אותו בפחות לומר שחוץ מזה שהשבח הוא בפחות אפס קצהו, גם אין אנו יודעין מהות השבח כלל, ומה שאנו אומרין בפינו, אין זה כלל מהות שבחו כנודע מדברי הרב המורה (מורה נבוכים חלק א' פרק נ"ח) שכל התוארים אינם אלא שלילה מהפכו כלומר גבור שאינו חלוש רחום שאינו אכזרי וכו', אבל לא התוארים עצמם לומר שהוא חכם גבור וכדומה כי אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעה וכו' ועיין שם שהאריך. ואנו אין לנו כי אם מה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה על פי רוח הקודש לסדר המדות הידועות להמשיך השפע והברכה ממקור עליון אבל חוץ מזה אם רואה אדם טובות הקב"ה וחסדיו איך יאמר האדם שהן הן חסדי המקום הלא החסד אמת של בוראנו יתברך שמו, הוא גדול ונעלה ומרומם למאוד מאוד עד אין קץ ותכלית ממהות הזה אשר אנו רואין בארץ, ואולם לאשר זה הקצת דקצת נמשך מחסדיו האמתיים ואז נוכל להבין מזה שגדלו חסדיו עד מאוד מה שאין אנו יודעים ומבינים כל, כמשל המלך שיש לו חדר מיוחד מרומם ומנושא ושם טמון וגנוז אוצרות וסגולת המלכים דברים חשובים נוראים יקרי הערך למאוד מה שנגנז שם מימות עולם, ונמצאים שם אבנים טובות המלאים זיו ומפיקים נוגה ומבהיקין האורה ממש כחמה בתקופתה ושארי חידושים נפלאים טובים אשר בגנזי המלך באוצר הלז, ואך החדר הלזה הנה הוא סגור ומסוגר נעלמה מעין כל חי לא שזפתו עין רואה, לגודל חשיבותם ויקרתם אשר לאו כל אדם זוכה לראותו, ויהי היום פעם אחד בעת שמחת המלך וייטב לבו נתן עין טוב חסדו להראות למקורביו דבר אחד מגנזיו אשר שם בכדי שידעו קצת דקצת מרוב גדולתו והדר יקר תפארתו ונטל אחד מהחפצים הגנוזים וטמונים שם, והראה אותו להקרובים אליו על רגע אחת וכולם נתבהלו ונתפחדו שראו דבר שלא ידעו וראו אותו מימיהם, ועל ידי זה נתחזקה האמונה בלבבם וידעו והאמינו אשר אין שיעור וערך לחפצים היקרים ואוצרות וסגולת מלכים הנמצא בחדר ההוא ועל ידי זה הנם משבחין ומפארין למלכם אשר כל אלה לו ואומרים בשבחם אשר אנו משבחין למלך שאין אנו יודעין מרוב גדולת תפארתו, רק ממה שראינו אפס קצהו מאוצרותיו על רגע, ידענו אשר אין שיעור להדר יקר תפארת גדולתו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:26:2)

**וכמו** כן להבדיל וכו' עד אין שיעור, אלהינו יתברך שמו מלך מלכי המלכים הקב"ה, גנזי אוצרותיו וספור מדותיו וערך חסדיו וגבורותיו ודאי אשר אין שיעור ואין ערך ואין חקר ואין מספר להם, ואפילו כל מלאכי מעלה משרפים ואופנים וחיות הקודש אראלים תרשישים אישים מלאכים, אינם יודעים ממהות רוב גדולתו וחקר תפארתו אף אפס קצהו, ושואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו, וכל פעולותיו ועשיותיו, המה נפלאים ומכוסים שלא שלטה בהם עין כל בריה, נתיב לא ידעו עיט נעלמה מעין כל חי (איוב כ"ח, ס'), כלומר אף ממלאכי מעלה הנקראים חי שהם חיים וקיימים ואי אפשר להאריך בפרט זה כי אילו כל הימים דיו וכו'.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:26:3)

**ואמנם** כשהקב"ה חפץ בעם מבורכיו להודיע לאשר לו קרובים, קצת מדרכי טובו וחסדיו או מרוב גבורותיו הנוראים והדר תפארתו, ושארי מדותיו יתברך ויתעלה, הנה להודיע הכל אי אפשר כאמור ואין עולם כדאי לזה, ואולם אפס אפס קצהו מראה לצדיקיו אף בעולם הזה מצוף חמדת תענוגיו ותשוקת נזר עטרת תפארתו על דרך שאמרו ז"ל (בבא בתרא י"ז.) שלושה הטעימם הקב"ה מעין עולם הבא, והנה הוא מעין אף לא כטיפה מים הגדול, ואך אשרי הגבר שככה לו שהאיר לו הבורא ברוך הוא לראות להתבונן באפס קצהו מתפארת גדולתו ותשוקת אהבתו ואז מתבונן מזה בשבחי הקב"ה אשר אין שיעור וערך להם, והחכם עיניו בראשו ומוליך מחשבתו מְהַחֵלֶק המקצת דמקצת שראה, אל הכלל כולו, ויודע מיעוט ערכו והשגתו ונעשה ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר, עומד בדעת קלה ומעוטה לפני תמים דעות יתברך שמו אשר אין קץ ותכלית לגדולתו ורוב טובו וחסדו ותפארתו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:4
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:4](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:26:4)

**ולא** בכזה דוקא, כי איש החכם אשר רואה חסדי הקב"ה אפילו בעניני עולם הזה כשאינו רוצה להיות פתי וסכל כיושבי קרנות אשר בשווקים וברחובות השוכבים על מטות שן וסרוחין על ערסותם ונשכח מלבם אשר כל מה שיש להם, הכל הוא מחסדי הבורא עליו שעל כן מחויב לכבדו לאהבו ולירא ממנו ולעשות מצוותיו, וסובר שחכמתו עמדה לו להיות לו כל אלה או שמזלו גרם ואינו יודע אשר המזל לא יעשה דבר כי אם בצווית הבורא עליו, ואין צורך להאריך בגנות האנשים הללו כי המה בהמות ממש אוכלין כדוב ומסרבלין כדוב כמאמר חז"ל (קידושין ע"ב.).


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:5
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:5](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:26:5)

**ואכן** האנשים אשר יראת ה' חופף עליהם ואינו שוכח תמיד אשר כל מה שיש לו בבית ובשדה בבנים ובני בנים בהונו ורכושו ובגדים וכלים וכל אשר לו הכל הוא מחסדי המקום עליו, ועל ידי זה הולך מדרגה אל דרגה לומר הרי החסדים האלו הם רחוקים מאוד מאור פניו וכמה לבושים נתלבשו ובכמה מיני גשמיות נתגשמו ואיך הם ערבים לחכי ומתוקים מדבש ונופת צופים לאשר אני צריך אליהם ביותר, מה יוכל להיות עוד החסד של אמת הטמון וגנוז באוצר המלך מלכו של עולם בבחינת הפנימיות כשהוא בלא לבושים המגושמים אשר עין לא ראתה. וזה מאמר הכתוב (תהלים ל"א, כ') מה רב טובך אשר צפנך ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, כלומר אני רואה ממה שפעלת לחוסים בך נגד בני אדם שהכל רואין אותו לפי שנתלבש בכמה וכמה לבושים המגושמים אשר מה יוכל להיות עוד רב טובך אשר צפנת אשר הוא ודאי עד בלי שיעור, ועל ידי זה הנה מתעורר לבבו בקרבו לעבוד לאלהים אמת אולי יוכל להשיג שם איזה חסד ממלך עולם ברוך הוא ויזכה לראות פני השכינה אשר ודאי אין שיעור וקץ לתענוג הנפלא הלזה, ואם עובד יומם ולילה על פרנסת לחמו בעמל ויגיעה, ואיך לא יעבוד להיות לו גם שם איזה תענוג ונחת, ואיך מחויב למסור נפשו ורוחו ונשמתו לזכות ליהנות מזיו השכינה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:6
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:6](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:26:6)

**והנה** בדרך וענין הזה פעל ה' עם נשמת הצדיק ששולח לעולם הזה כי המה גנוזים וטמונים תחת כסא כבודו יתברך, והקב"ה מראהו לפעמים לבני אדם להבין מזה גדולת הבורא ונפלאותיו וטובו, כי הן הצדיקים עושים נפלאות גדולות בעולם בכוחו של הקב"ה וכאומרם (בראשית רבה ע"ז, א') מה הקב"ה פוקד עקרות אף הצדיקים, הקב"ה מוריד גשמים אף הצדיקים הקב"ה מחיה מתים אף הצדיקים וכו'. ובלא זה, כשרואין מסירת נפשו לה' ועבודתו יומם ולילה וקדושתו ופרישתו מעולם הזה וטהרתו בכל עניני עולם הזה באכילה ועונת אשתו וכל שאר עניני עולם הזה הכל בהשכל ובדעת במתינות ביראת ה', באהבתו, ואוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ומדבר עמם בדברים הישרים ונכוחים, ותמיד מלמד זכות על ישראל לא כמו היושבי קרנות המחפשין תמיד בדופי בני אדם לספר תמיד בגנותו של זה וזה, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה, לא נאריך עתה בזה כי אין זה מקומו, ולא כן הצדיק מחפש תמיד זכות בית ישראל. והן במעשה הצדקה בגופו וממונו שעושה תמיד עם הבריות ומקרבן בפה רך באהבה וחיבה והכל לטוב בית ישראל להיות להם טוב בעולם הזה ועולם הבא.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:7
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:7](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:26:7)

**ומי** שיש לו לב משכיל מבין מזה נשמת הצדיק, לגדולת הבורא ונפלאותיו שככה לו בעולמו ונודע לו מזה כח גבורות הבורא ונפלאות הנסים שעושה תמיד ואיך שרצונו יתברך לקרב ולדבק כל בית ישראל אליו כמאמר הכתוב (ירמיה י"ג, י"א) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, ואיך שמצדיק תמיד בריותיו ומיטיב להם תמיד משמו הגדול יתברך ואין חפץ במות המת לעולם כי אם בשובו מרשעו וחיה ובזה מתגדל ומתקדש שמו יתברך בפי כל על ידי צדקת הצדיק, כי איש המשכיל מבין מְהַחֵלֶק, אל הכלל. וכשרואה צדקת הצדיק אינו משבח הצדיק הלזה כי אם המחצב אשר נחצב ממנו כי יודע אשר זה נקודה קטנה אחת מני אלף וגו' מכללות הטוב אשר נמצא בשרשו, ולכן עיקר שבחו בפיהו, שורש הדבר אשר הצדיק נצמח משם. וכמו בטובה כאמור למעלה אינו משבח פרטי הטובה הלז כי אם משבח ואומר מה גדלה גדולת יוצר הכל אשר זה נקודה קטנה דקטנה מטובו וחסדו.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:8
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:26:8](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:26:8)

**וזהו** שאמר הכתוב (שיר השירים א', י"א) תורי זהב נעשה לך עם נקודֹת הכסף, שכאשר אדם רואה נקודות הכסף שהיא מעט הטובה שהשפיע לו האל, לא יביט אל זה הנקודה כי אם על תורי זהב כלומר על כלל האוצר שנלקח זה משם להחזיר הברכה אל המדה הגדולה היא הברכה הכללית שזאת הטובה נחצב ממנה ומשבח כלל האוצר כאשר כתבנו, וכן בנשמת הצדיק להודות ולשבח למלך הכבוד אשר כל אלה לו ואם זה נשתלשל עד למטה מה כוחו למעלה ומשבח תוכן מחצבתו מחצבת סנפירונין לומר אשרי יולדתו, ועל כן אמרו חז"ל (ברכות נ"ח.) הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם כי צריך להחזיר השבח למקורו ולא לשבח ולברך הדבר הזה עצמו כי אין בפרט אלא מה שבכלל ועיקר השבח הוא לשורשו אשר בשמים, ולזה כיוון נח הצדיק כשראה צדקת שם בנו שעשה כל המבואר, בכוונת שמו יתברך ובכיבוד אב הפך פניו אל שורש נשמתו ונתן כבוד לשמו, תהילה ליוצר בראשית שהוציא נשמת צדיק כזה מאוצרותיו כדי שיראו הבריות מהות הארה, וטוב צדקת הבורא יתברך מקור מחצב נשמת הצדיקים ופיו פתח בחכמה ואמר ברוך ה' אלהי שם יהי שמו מבורך מעולם ועד עולם, אם כזה בפרט קטן מה יהיה בכלל ומן הכלל יתברך הפרט שהוא נשמת שם בנו ועל כן ויהי כנען עבד למו, והכל כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:27:1
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:27:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:27:1)

**יפת** אלהים ליפת וישכון באהלי שם וגו'. אמרו חז"ל בזה (בראשית רבה ל"ו, ח') אף על פי שיפת אלהים ליפת מכל מקום לא ישכון אלא באהלי שם, ונראה בכוונתם על פי אשר כתבנו למעלה בשם האר"י ז"ל אשר ג' בני נח היו רומזין לג' מוחין שהם ג' קוין הידועין ימין ושמאל ואמצע ויפת הוא היה הרומז להממוצע, ונודע אשר בחינה זו נקרא תמיד בשם התפארת עבור תפארת השלם והתמימות הנמצא בבחינה זו כי היא כלולה מכל הבחינות חסד וגבורה והיא דוגמת הדרת ויופי השושנה הכלולה ממראות הלובן והאודם ואמנם עיקרה היא המראה הלבן שבה שזאת היא עיקר יופיה, ואף על פי כן מעט האדמימות שבה הוא הוא המהדר ומחזק את יופי הלבן ועל ידי שניהם יאיר זיוה והדרה עד מאוד. ואם היתה לבנה לבד בלא תערובת מעט האדמימות לא היה ניכר יפיה כל כך כמבואר בזוה"ק בכמה מקומות ועל כן אמרו חז"ל (ברכות נ"ח:) ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן אומר ברוך משנה הבריות ופירש רש"י ז"ל כושי שחור הרבה, גיחור אדום הרבה, לווקן לבן יותר מדאי, כי הלבן לבד גם זה לשינוי יחשב לברך עליו ברוך משנה הבריות כמו בשחור או אדום לבד, וכן כל הדברים שבעולם צריך להתערב בהם מעט מדברים החזקים הנמשכים משורש הדין ואז הוא על צד השלימות, ומלח ממתיק את הבשר וכדומה.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:27:2
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:27:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:27:2)

**ולכן** אמרו חז"ל (שם ט', ח') בפסוק והנה טוב מאוד, טוב זה מדת הטוב, מאוד זה מדת היסורין וכו' כי מאחר שבמדת הטוב לבד קשה לו לאדם להתחזק כראוי בה' אלהיו כי (דברים ח', י"ד) ורם לבבך ושכחת וגו', או (שם ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים וגו', ועל ידי היסורין הנה הוא שב ומתחזק ומתקרב אל ה' כאומרם ז"ל (סנהדרין ק"א.) נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין מקרא אני דורש (מלכים-ב כ"א, א') בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגו' ויעש הרע וגו' וכתב (משלי כ"ה, א') גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה, וכי חזקיהו מלך יהודה לכל העולם לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד, אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו, לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר (דברי הימים-ב ל"ג, י"ב) וכהיצר לו חילה את פני ה' אלהיו וגו' הא למדת שחביבין יסורין עד כאן. ואמרו (ברכות ה'.) מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורין ממרקין עוונותיו של אדם, הרי שהיסורין הנם באמת חביבין וטובים המיפים למדת הטוב ועל ידי שניהם כוחם יפה להתחזק אדם בה' אלהיו ולקבל כל הטוב ממנו עם מעט היסורין, והוא דמיון לאחד שאוכל בשר הנה בשר לבד טוב הוא אבל אינו טוב מאוד כי אם כשאוכל עמו מעט ממינים המרים ואז הוא טוב מאוד והבן, ואמנם כי זה הוא כשהוא במדה ובמשקל שלא יקח מדברים המרים יותר מדאי וכן בזה כשאין מתערב בחסדים מכוחות הדינים כי אם מה שהוא מן ההכרח לשלימות יופי הדבר, ואולם כשמאדים קצת יותר ממה שמוכרח לשלימתו אז נתגבר מדת הדין בעולם ומתנהג העולם בדין וצריך לתיקון. ולזה רמזו חז"ל (סנהדרין לז. ועיין בתוספות שם) שאמרו בפסוק (שיר השירים ז', ג') סוגה בשושנים, כשאומרת לו כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש, ולכאורה אין זה כל כך שבח ותהלה לפאר עם קדוש ישראל שפורשין עצמן מאיסור כרת, ורומז לזה שמיד כשרואה איש הישראלי שגרם על ידי מעשיו להתגברות מעט דין על הרחמים יותר מן ההכרח לשלימותו ונעשה בחינת שושנה אדומה שהיא אדומה קצת יותר מן הראוי אז מיד הוא פורש מזה ויראה לתקן שלא יהיה אף מעט אדום יותר מן הראוי כי אם בבחינת הטוב מהאושר האמתי שיהא ממוזג כמה שצריך להדרת יופי הטוב וזה השלימות וכבר כתבנו מזה במקום אחר.


###### Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:27:3
[Be'er Mayim Chaim, Genesis 9:27:3](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Genesis/r/9:27:3)

**וזהו** שאמר נח יפת אלהים ליפת, כלומר שיפה אלהים בחינת הדין, ליפת שהוא קו הממוצע, והדין בו יפה אף נעים כי הוא נצרך להדרת תפארתו. וסיימו חז"ל בכוונתו אף על פי שיפת אלהים ליפת והדין בו נאה הוא מכל מקום לא ישכון אלא באהלי שם עיקר משכנו וביתו יהיה באהלי שם שהוא מוח החכמה קו החסד זה יהיה העיקר בו, והדין יהיה רק מעט הנצרך לשלימותו ויכלול שמאלא בימינא ולא יראה החוצה כי אם קו החסד ולא יותר, והדין יהיה נמתק ונכלל בו. וגם מה שאמרו (מגילה ט':) יפיפותו של יפת יהיה באהלי שם כיוונו לזה כי יפיפותו של יפת הוא מעט האדום שהוא המיפה אותו וזה יהיה באהלי שם שיהא נמתק ונכלל במוח החכמה קו החסד והוא הבן החכם שבד' בנים שדברה התורה כנודע וכאמור למעלה.