## Be'er Mayim Chaim, Numbers

###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:1:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:1:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:1:1)

**וידבר** וגו' בשנה השנית לצאתם וגו' בחודש הראשון וגו'. צריך להבין מה שפרט כאן החודש אחר השנה מה שאין כן בשאר מקומות שחשב החודש תחילה כמו בתחילת ספר זה וכדומה. והנראה בהקדם לתרץ שארי הדקדוקים שראוי לדקדק כאן. הלא הם כתובים על ספר הרב הקדוש בעל אור החיים שלא אמר כאן דבר אל בני ישראל כבשאר מקומות וגם אמרו ויעשו וגו' בתוספת ו' בתחילת הענין. והוא על פי מה ששנו רבותינו (פסחים ו'.) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני שנאמר (במדבר ט', ב'-ו') ויעשו בני ישראל וגו' ויהי אנשים אשר היו טמאים וגו'. רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות שהרי משה עומד בראש חודש ומזהיר על הפסח שנאמר במדבר סיני וכו' עד כאן. ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים ומלך עולם. כי הנה בספרי אמרו כאן (מובא בילקוט רמז תש"ך וברש"י) וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח למה נאמר וכו' מלמד ששמע פרשה זו מסיני ואמרה להם וחזר ושנאה להם בשעת מעשה וכו' עד כאן. ולפי דברי רבן שמעון בן גמליאל שסובר שזה היה מעשה באחד לחודש הראשון שתי שבתות קודם החג. נראה שאף דבר הידוע לאדם מאז צריך לשנותו בעתו ושתי שבתות קודם כי שמא שכח את הידוע עבור ימים שבנתים שהיה לחלק ויהיה טועה בדבר משנה זה שכבר שנה וכמאמר חז"ל (מגילה ל"ב.) משה תיקן וכו' שיהו דורשין בענינו של יום וכו' וזה די בשתי שבתות קודם כדמוכח מכאן שהיה משה עומד בראש חודש ומזהיר על הפסח וזה דוקא בדבר שכבר נשנה מה שאין כן בדבר החדש שעדיין לא שנה האדם כלל צריך להתחיל בלימודו שלושים יום קודם כי שתי שבתות ילך על עיקר הלימוד להתישב הדבר בלבו היטב להיות שגור ולהודיע הדברים לחבירו וחבירו לחבירו שידעו הכל ההלכה ברורה. ושתי שבתות לשנותה קודם העת. וזה נלמד מפסח שני שהיה דבר חדש אליהם שאמר משה (לקמן ח') עמדו ואשמעה מה יצוה וגו' צוה על זה ל' יום קודם, שיהיו רגילין בדבר ולהתישב בלבם היטב כנאמר. ועל כן גם בזמן הזה הנה כשחכם יושב ודורש בהלכות הפסח והוא נבון דבר מתוך דבר ומחדש חידושין דאורייתא בדקדוקי חמץ ומצה על צד היותר נאות ולהורות לעם ה' הדרך אשר ילכו באזהרת הדינים הללו שלא יעשו כמצות אנשים מלומדה וכמנהג אבותיהם רק להבין הדבר על מכונו ולתת אל לבבם הענין אשר נעשה בחמץ ומצה ופסח ואל מה הם רומזים וכי האדם צריך אז לברוח עם כל לבבו ומחשבתו באמת לה' המיוחד עד שיהיו נמאסין אצלו כל בחינת תאוות הזמן באמת לאמיתו שלא יתן לב אליהם כלל, ואז גאולה תהיה לו. ואם לא כן עדיין הוא במצרים ח"ו עבדי פרעה ולא עבדי ה'. ואין כאן מקומו להאריך בזה ונתבאר במקומו. ובזה ודאי צריך העם להיות שואלין ודורשין כלומר לשאול ולבקש מאתו מאוד לדרוש להם קודם הפסח שלושים יום כי דבר חדש הוא כי דברים כאלו מתחדשים בכל שנה ושנה ועד שיהיה שגור הדבר בפיהם ובלבבם צריך שלושים יום לזה (וקצת סמך ממה שאמרו לענין מוריד הגשם שאחר ל' יום אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם בימות הגשמים אין צריך לחזור לפי שכבר הורגל בזה שלושים יום כמו שאיתא בשולחן ערוך אורח חיים סימן קי"ד סעיף ח' עיין שם). אבל גוף הלכות דיני פסח הנשמעים מכבר בכל שנה ושנה אין צריך לשנותו כי אם שתי שבתות קודם כי כבר הורגלו בזה מאז.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:1:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:1:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:1:2)

**ובזה** יבוא הכתוב על נכון. כי על כן לא נאמר דבר אל בני ישראל כאשר בכל מקום. כי הצווי הזה לא היה אל בני ישראל כלל רק אל משה היה הצווי שיחזור לשנות להם דיני פסח בשעת מעשה כנאמר. וכן אמרו חז"ל (במדרש אבכיר מובא בילקוט רמז ת"ח) על פסוק ויקהל משה וגו' רבותינו בעלי אגדה אומרים וכו' אמר הקב"ה עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת וכו' ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין מעניינו של יום הלכות פסח בפסח וכו' עד כאן. ואף שכבר היו יודעין הלכות שבת מאז מכל מקום נצטוה לדרוש להם בשעת מעשה וכן כאן נצטוה משה לדרוש להם בשעת מעשה רק שאשמעינן עוד דבר אחד שהאי שעת מעשה אף קצת קודם במשמע (וכן איתא בתוספות) (מגילה ד'. דיבור המתחיל מאי). ועל כן אמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:2:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:2:1)

**ויעשו** בני ישראל את הפסח במועדו. שבמועדו לכאורה מיותר כי תיכף אחר כך נאמר בארבעה עשר יום בחודש וגו' ואכן את זה אמר למשה כי לכאורה יקשה למה יזהירם על הפסח וכבר אמר להם זאת מימים ימימה ולזה אמר לו במועדו פירוש צווי הזאת הוא לפי שעתה מועדו הוא ועל כן אף שהם יודעים הדבר הזה, מכל מקום החיוב עליך לשנותה להם בשעת מעשה וקצת קודם בכדי. אשר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:3:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:3:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:3:1)

**בארבעה** עשר יום וגו' ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו. כלומר לפי שחוקי הפסח ומשפטיו רבים הם ואי אפשר שיהא נחקק בלב כל ישראל כל דיניו ודקדוקיו מיום שמוע אותם בהר סיני על כן צריך לחזור להם ב' שבתות קודם, כל משפטיו שידעו אותו כל ישראל מקטנם ועד גדולם על בוריו. ומשה כן עשה,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:4:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:4:1)

**וידבר** משה וגו' לעשות הפסח. וצייתו לו כל ישראל ויעשו את הפסח וגו' ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל. פירוש לפי שעיקר הצווי היה לשנותה להם בשעת מעשה בכדי שידעו אותו כולם ככל חקותיו וככל משפטיו. מעיד הכתוב שכן עשוהו בשלימות באופן היותר נאות בכל פרטיו ודקדוקיו ככל אשר צוה וגו' וללמד בזה לדורות הבאים כי כן נכון לעשות לדרוש בדבר הידוע שתי שבתות קודם, שידעו אותו כל ישראל ויזהירו לעשותו. ובזה ממילא נכון מה שפרט השנה קודם להחודש. כי נודע אשר פסח מצרים היה מקחו מבעשור. ואם היה זה נוהג גם בפסח דורות. היה צריך להתחיל אזהרת הפסח קודם החודש הראשון בחודש אדר בכדי שיהא שתי שבתות קודם הלקיחה כי גם את זה צריך להזהיר ולעשות. אך חז"ל (פסחים צ"ו.) אמרו בפסוק בעשור לחודש הזה, זה מקחו מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור. ולזה אמר הכתוב כי לפי שהיה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים ונתמעט מקחו מבעשור על כן היה האמירה בחודש הראשון ולא קודם כמדובר. וזה הכל בפסח ראשון שכבר נצטוו עליו מסיני ולא היה צריך אזהרה עליו קודם, כי אם שתי שבתות. מה שאין כן בדבר החדש שלא נשמע עדיין לישראל פרטי דיניו כלל. לא כן הדבר. כי,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:6:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:6:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:6:1)

**ויהי** אנשים אשר היו טמאים וגו' ויאמרו וגו' למה נגרע וגו' עד וידבר ה' אל משה וגו' דבר אל בני ישראל איש איש וגו'. כלומר דבר אליהם תיכף כל פרטי דיניו ולא תאמר אמתין עד עת בוא דברו במועדו ובזמנו, או לשתי שבתות קודם, כמו שהיה בפסח הזה, לא כן. כי זה דבר חדש הוא שלא שמעו אותו עדיין ולזה שואלין ודורשין שלושים יום קודם, שידעו אותו על נכון במשנה הראשונה והשניה כדעת רבנן הנזכרים כנאמר. והנה נראה לבאר פרשה זו לישב מה שיש לדקדק בה. א' מה שאמרו לנפש אדם לכאורה מיותר כי הם לא היו צריכים לשאול כי אם עבור שהם טמאים ואינם יכולים להקריב ומה לי טמאים לנפש אדם או שאר טומאות. ב' אמרם למה נגרע אינו מובן לכאורה כי הלא טמאים הם ועל כן נגרעו. ג' אמרם לבלתי הקריב וגו' בתוך בני ישראל האי בתוך בני ישראל לכאורה מיותר.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:6:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:6:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:6:2)

**ויבואר** הכל על פי הדברים אשר שנו רבותינו ז"ל (בפסחים ס"ו.) נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת וכו'. ותמיד גופיה מנלן אמר קרא (במדבר כ"ח, י') עולת שבת בשבתו על עולת התמיד מכלל דתמיד קרבה בשבת וכו'. וכתבו התוספות שם תימה דבשמעתין לא דריש ממשמעות דמועדו וכן הא דפסח דחי טומאה ילפינן לקמן מאיש איש, איש נדחה ואין ציבור נדחין וכו' ובפרק כיצד צולין וכו' משמע דדריש ליה ממשמעות דמועדו, מועדו אפילו בשבת, מועדו אפילו בטומאה וכו', ועל כרחך תנאי הוא וכו' עד כאן. ותניא עוד (שם עמוד ב') אשכחן תמיד ופסח דדחו שבת דדחו טומאה מנא לן וכו' אמר ר' יוחנן דאמר קרא איש איש כי יהיה וגו' איש נדחה וכו' אמר לו ר' שמעון בן לקיש וכו' אימא איש נדחה לפסח שני ציבור לית להו תקנתא וכו' אלא אמר ר' שמעון בן לקיש מהכא (שם ה', ב') וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. יאמר טמאי מתים ואל יאמר זבין ומצורעין וכו' אלא יש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין ואין טמאי מתים משתלחין ואי זה, זה פסח הבא בטומאה. אמר אביי אי הכי וכו' אלא יש לך שעה שמצורעין משתלחין ואין זבין וכו' אלא לעולם מקרא קמא וכו' עד כאן. והנה אם נדרוש ממשמעות דמועדו אפילו בטומאה. אם כן ודאי הסברא נותנת ביותר להיות היחיד מקריב בטומאה מבציבור ועל כל פנים שוין הם. כי עדיין לא נאמר איש איש וגו' שנדרוש איש נדחה ואין ציבור נדחין. ומסברת השכל מן הסתם טפי יש לומר כאשר כל ישראל עושין פסחיהן בציבור בטהרה והוא קרבן ציבור דקביעי ליה זמן אז התירה התורה להיות גם היחיד מובלע ביניהן שלא ליפרש מן הציבור מה שאין כן כשכולם טמאין שאינם יכולים להקריב ואנוסים הם ואונס רחמנא פטריה והאי במועדו ידרוש על היחיד שהוא מותר להתערב עם פסחו עם הטהורים כי זה מסתבר להיות דוחה טומאה. או אף אם נאמר דהאי במועדו קאי בין על היחיד בין על הציבור וכולם מותרים לעשות הפסח בטומאה ועל כל פנים היחיד העושה בין הציבור בתוך שאר ישראל ודאי דוחה טומאה ואכן זה ודאי כי אף אם נלמוד ממועדו שאפילו בטומאה. נוכל לומר שלא כל הטמאין דוחין ואך על כל פנים טמא מת זה ודאי דוחה כי הוא הקל שבכל הטומאות. וכמאמרם יש לך שעה שמצורעין משתלחין וכו' או יש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין וכו' וטמא לנפש ודאי הוא הקל מכולן ודוחה הטומאה אם מועדו משמעותו אפילו בטומאה. ואך אם משמעות מועדו אינו לדרוש אפילו בטומאה ואין עוד דיוק כלל לטומאה בפסח שידחה כי איש עדיין לא נכתוב. אך מהא דר' שמעון בן לקיש שלמד מן וישלחו מן המחנה נלמוד שטמא מת ודאי אינו משתלח ודוחה הטומאה. ובזה נבוא בביאור הכתובים ופתח ואמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם דייקא טמאי מת ולא זבים ומצורעים ואף על פי כן ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא כי אין שוחטין וזורקין על טמא מת. ועל כן,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:7:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:7:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:7:1)

**ויאמרו** האנשים וגו' אנחנו טמאים לנפש אדם. כלומר לנפש אדם לבד לא שאר טומאות ויש לנו ללמוד מפסוק וישלחו וגו' שיש לך שעה שטמא מת אינו משתלח ויכולין אנו לעשות הפסח. וגם למה נגרע לבלתי הקריב וגו' במועדו בתוך בני ישראל. פירוש אם משמעות במועדו אפילו בטומאה למה נגרע אנחנו מה שאנחנו יחידים לבדינו טמאים וכל הציבור טהורים להקריב בתוך בני ישראל. כי לכאורה נראה אדרבה כי לפי שאנחנו בתוך בני ישראל. מסתבר יותר שזה התירה התורה שלא להיפרש מן הציבור מטומאת ציבור שכולם נדחים. ועל כן, הן לסברת ר' שמעון בן לקיש, והן לתנאים דדרשו במועדו יכולים אנו להקריב קרבן ה'. ומשה רבינו כשמעו זאת גם הוא כיון שלא נאמר בתורה הבדל בין יחיד לציבור. ובודאי איכא דברים בגו מה יעשה היחיד ומה יעשה הציבור. על כן,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:8:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:8:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:8:1)

**ויאמר** אלהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. כלומר הנה ודאי יש בזה צו לצו מפי הקב"ה. רק שלא נאמרה בסיני כשאר כל התורה מפני שזכיתם אתם להיאמר על ידכם שמגלגלין זכות וכו' כמאמר חז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תשכ"א) וזהו אומרו מה יצוה ה' לכם. פירוש שלכם הוא שזכיתם אתם להיאמר על ידכם. ולזה,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:9:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:9:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:9:1)

**וידבר** ה' וגו' לאמר דבר וגו' איש איש כי יהיה וגו'. ונודע אשר מלת לאמר מורה על הבנה להבין אשר לא כן גזירות המקום ונהפוך הוא כי דוקא איש היחיד נדחה מלהקריב בטומאה ואין ציבור נדחים ומועדו קאי דוקא על ציבור לבד ולא על יחיד. ובציבור דוקא טמאי מתים ולא זבין ומצורעין ויחיד נדחה לפסח שני ואין חילוק אצלו בכל הטומאות. כי כן גזרו חוקי אלהינו יתברך שמו וברוך טעמו לעד ולנצח נצחים אמן.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:14:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:14:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:14:1)

**וכי** יגור וגו' ועשה פסח לה' וגו'. לכאורה לא נודע מה בא הכתוב להשמיענו כי הלא הגר חייב בכל המצוות כישראל ומהיכא תיתי היה לומר לשנות מצוה זו מכל מצוות התורה שגר לא יאכל בו. ויבואר על פי משנת רבותינו ז"ל (בפסחים צ"ב.) וזה לשונה: גר שנתגייר בערב פסח בית שמאי אומרים טובל ואוכל וכו' ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר (ופירש רש"י ז"ל וצריך הזאה שלישי ושביעי) ואמרינן בגמרא אמר רבה בר בר חנה וכו' מחלוקת בערל נכרי דבית הלל סברי גזירה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא טבלתי וכו' (ופירש רש"י ז"ל מחלוקת בערל נכרי שאינו מקבל טומאה בנכריותו דבית הלל סברי שמא יטמא במת לשנה הבאה וכו' עד כאן) ונמצאת למד אשר מן התורה לדברי הכל טובל ואוכל את פסחו לערב כי אינו מקבל טומאה בנכריותו. וזה בא הכתוב להשמיענו כאן וכי יגור אתכם גר פירוש כאשר יתגייר אצליכם גר (כי האי וכי יגור אינו פירוש לשון דירה כי אם לשון התגיירות כתרגומו ארי יתגייר עמכון גיורא וגו' וכן אמרו רבותינו ז"ל (ספרי מובא בילקוט רמז תשכ"ג וברש"י) יכול כל המתגייר ועשה פסח מיד וכו') אז תיכף ועשה פסח לה' כלומר הרי הוא מותר תיכף בעשיית הפסח ואף אם התגייר בערב החג אחר חצות טובל ואוכל פסחו כי אינו מקבל טומאה.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:14:2
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:14:2](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:14:2)

**או** ירצה בזה על פי הא דתניא (שם צ"ג.) גר שנתגייר בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני דברי רבי, ר' נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני כל שאין זקוק לראשון אין זקוק לשני וכו'. והרמב"ם ז"ל (בפרק ה' מהלכות קרבן פסח הלכה ז') פסק כרבי דחייב בפסח שני לבד. וזה אשמועינן הכתוב בפסקי דינים של פסח שני וכי יגור אתכם גר ועשה פסח כלומר גם בפסח הזה שאנו מדברים בו אם יתגייר בין שני פסחים תיכף יעשה פסח אף שלא היה זקוק לראשון וכפסק ההלכה. ובזה מתורץ גם כן מה שלכאורה מיותר הכתוב כולו כי כבר נאמר זה בפרשת בא וכי יגור אתך גר וגו' אלא לומר אף שלא היה זקוק לראשון מכל מקום יעשה פסח שני כנאמר.


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:15:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:15:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:15:1)

**וביום** הקים את המשכן וגו'. פרשה זו אין לה פירוש לפי פשוטה כלל להמעיין בה והדקדוקים רבו בה למעלה ראש וכפילת הדברים ולא נאריך בהם רק מפירושנו יובן הדקדוקים. ואען ואומר כי הנה בסוף פקודי נאמר ויכס הענן את אוהל מועד וגו' ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וגו' ואמרו חז"ל (במדבר רבה י"ד, י"ט) ולא יכול משה וכתוב אחד אומר ובבוא משה וגו' אמור מעתה כל זמן שהיה עליו הענן לא יכול לבוא נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו. ולזה יאמר כאן הכתוב וביום הקים וגו' כסה הענן את המשכן וגו' כלומר כי ביום הקים המשכן כסה אז הענן אותו כמו שכתוב שם (בסוף פקודי) ויכל משה את המלאכה ויכס הענן וגו' וישראל סברו כי רק לזה בא הענן בכדי לכסותו אשר בזה ידע משה כי לא יבוא בכל עת אל הקודש רק כאשר יסתלק הענן יכנס וידבר עמו ובזה ידעו כל ישראל וגם אומות העולם אשר השכינה שורה במעשה ידיהם והקב"ה כביכול נתרצה להם ושוכן בתוכם תמיד בכבודו עד אשר לא יוכל איש לגשת אל הקודש. ולזה אמר כאן כסה הענן וגו' לאהל העדות כלומר כי לזה כסהו שיהיה אהל העדות עדות לישראל שהשכינה ביניהם והמה מרוצין לבוראם בראותם כי כבוד ה' מלא את המשכן עד שגם משה לא יוכל לבוא רק ובבוא משה וגו' וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת וגו' מבין שני הכרובים כלומר כאשר הגיע זמן ועת בוא דברו אל משה צמצם כביכול הקב"ה שכינתו בין שני הכרובים ונתרוקן מקום שיוכל משה לבוא ולזה סברו ישראל שרק לזה כסה הענן לאהל וממילא סברו וידעו מזו אשר בערב יהיה על המשכן כמראה אש וגו' והכל לכוונה זו להיות כימי צאתם מארץ מצרים יראם נפלאות. שבצאתם ממצרים הנה וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וכיון שחזר הדבר לכמו שהיה שנתרצה להם כמאז והוחזר עמוד הענן ביום ממילא יוחזר עמוד האש בלילה וסברו ישראל. אשר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:16:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:16:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:16:1)

**כן** יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה. הכל לכוונה זו לכסותו שלא יכנס משה לשם שלא ברשות ולהיות עדות לישראל כאמור. ואך אחר ימים שראו מעשה מפורשת שעלה הענן ולא נסתלק כפעם בפעם בעת הסילוק שיכנס משה לשם רק צמח ועלה מעל המשכן ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה (כמו שאיתא ברש"י ז"ל בפסוק על פי ה' יסעו וגו' ובילקוט סוף פקודי) אז הבינו ישראל כי גם לזה משתמש הענן שידעו ישראל עת נסיעתן ועת חנייתן כי כאשר יסע הענן כזה להתמשך על דגל בני יהודה הנוסע ראשון אז יסעו גם המה אחריו. וזה שאמר הכתוב,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:17:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:17:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:17:1)

**ולפי** העלות הענן מעל האהל וגו'. פירוש לפי שראו שנעשה מעשה שעלה הענן מעל האהל ולא נסתלק כנאמר רק עלה על ראש שבט יהודה. אז ואחרי כן יסעו בני ישראל וגו' כלומר אחרי אשר ראו מעשה זו שלא ראו כזאת עד הנה נתנו אל לבם שיסעו גם המה אחרי הענן מאחר שהוא נסע ממקומו ממשכן לעמוד כאשר ביציאת מצרים היה עמוד ענן לפניהם. אמרו בלבם אין לנו אלא ליסע אחריו, ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו וגו'. כלומר כן היה בדעתם שבעת נסיעת הענן יסעו אחריו ובמקום שישכון שם יחנו להמתין עד יום העלותו לפניהם. ועוד נתנו בלבם. אשר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:18:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:18:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:18:1)

**על** פי ה' יסעו וגו'. פירוש כשהגיע הזמן של הנסיעה אמרו כיון שנסתלק הענן מן המשכן הרי בא מועד שיוכל משה לבוא אל אהל מועד. למה לנו ליסע מעצמינו אף שאנו יודעין שזה כוונת המקום בהעלות הענן לעמוד לפנינו בכדי ליסע אחריו מכל מקום נעשה על צד היותר טוב שילך משה לשאול את פי ה' על הדבר הזה אם יצוה כן ליסע אחריו. וגם על פי ה' יחנו כי בתחילת החניה בעת ראותם הסתלקות הענן מלפניהם מראש שבט יהודה לעלות אל המשכן ילך משה אל אהל מועד לשאול בדבר ה' ואז יצוהו ה' לשכון במקום ההוא. ואכן כי זה נכון על תחילת החניה ואך כאשר היה שם על המשכן ימים רבים ולא היה יכול משה לבוא אל אהל מועד לשאול על חנייתם. ונמצא לא היה חנייתם על פי ה'. ואך כי כאשר נכנס אל אהל מועד בתחילת החניה אז היה דבר ה' אליו. כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו. ובזה היה חנייתם על פי ה' שכן דיבר ביד משה עבדו. ועל כן גם,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:19:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:19:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:19:1)

**ובהאריך** הענן על המשכן ימים רבים ושמרו וגו'. כלומר כי לא שינו בדבר החניה למהר ביאתם לארץ. רק ושמרו בני ישראל את משמרת ה'. כלומר המתינו על המתנת ה' על המשכן (כמו (בראשית ל"ז, י"א) ואביו שמר וגו' ופירש רש"י היה ממתין ומצפה וכו' וכמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ד, י"ב) נטל קולמוס וכתב באיזה יום וכו' ורוח הקודש אומרת שמור את הדברים שעתידין הדברים ליגע וכו') ולא יסעו. ומגיד הכתוב בזה. צדקת עם קדוש כי אף שטוב היה להם למהר נסיעתם אף בלא ביאה לארץ. כי הלא צריכים היו לתקן המ"ב מסעות במדבר עם נסיעתם. ואם היו ממהרים נסיעתם אז על כל פנים היו יוצאים מן המדבר אל מקום ישוב זרע וגפן וגו' והיה להם ישוב בארצות סיחון ועוג וכדומה לא בארץ ציה וצלמות ערי חושך אשר גם מים אין לשתות. ואכן עבור שמירתן פי ה' מה שצוה בתחילת החניה שכל ימי הענן על המשכן יחנו ישבו להם במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון וגו'. ואכן אומר הכתוב כי לא תסבור שתמיד האריך הענן על המשכן. כי,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:20:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:20:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:20:1)

**ויש** אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן ואז ודאי על פי ה' יחנו. כי אז אין חידוש במה ששמרו משמרת ה' להמתין הימים המועטים האלה (ועל כן הקדים כאן על פי ה' יחנו מה שאין כן למעלה ועיין ברש"י (גיטין ט"ו:) דאורחא למנקט בלא זו אף זו מה שאין כן בזו ואין צריך לומר זו דלאו אורחא כל כך) ואף על פי כן ועל פי ה' יסעו כי לכאורה מאחר שחנו על פי ה' כמו שאמר בתחילה כל ימי אשר ישכון הענן וגו' ממילא היו יכולים לעשות זאת בעצמם שביום העלותו יסעו אחריו לא רצו לעשות מעשה בעצמם בלתי שאלת פי ה' ואמרו נמלך בגבורה ועל פי ה' יסעו (וכמו שאמר יתרו למשה (שמות י"ח, כ"ג) וצוך אלהים ויכלת עמוד. (שם, י"ט, י"ט) איעצך ויהי אלהים עמך וגו' ואמרו חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז ע"ר) שאמר לו צא המלך בגבורה וכו' אף שרואה אתה בעיניך כי טוב הוא מכל מקום הנה תשועה ברוב יועץ ובפרט עצת אלהים וכמו שנתקשה משה במעשה המנורה מעצמו עד שהראה לו הקב"ה ואז הבין על מכונו) והנה עד הנה לא סיפר עדיין הכתוב במעשה הנסיעה גופה. רק בהבנת בני ישראל רצון ה' והסכמתם בלבם בכל אופן הנסיעה והחניה, בהשכל מיד ה' עליהם. ועתה מתחיל הכתוב לספר עיקר הנסיעה והחניה. ואמר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:21:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:21:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:21:1)

**ויש** אשר יהיה וגו' ונסעו או יומם ולילה וגו' ונסעו וגו'. כאן לא אמר כדלעיל ואחר כך יסעו רק נסעו להראות כי במעשה מדבר אשר נסעו בהעלות הענן ועבור שמימים מועטים מדבר כאן אמר שני פעמים ונסעו כי בזה היו חפצים מעצמם מאוד. וכאלו מעצמם נסעו בזריזות חשקות לבבם. ומה שאמר הכתוב כאן כי הענן יהיה מערב עד בוקר שלכאורה סותר למה שאמר למעלה ובערב יהיה כמראה אש וגו' נראה לי לומר כי אף שהיה כאן כביציאת מצרים בענן יומם ואש לילה. מכל מקום לא היה בשווי גמור כמו אז כי שם היה מחולק עמוד הענן ועמוד האש ששני שלוחים היו ועל כן אמרו (בשבת כ"ג:) שהיה עמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש לעמוד הענן. כי היו שני שלוחים מובדלים. זה להשוות ההרים להגביה הנמוך ולהשפיל הגבוה כמאמר חז"ל (ילקוט סוף פקודי) וזה להאיר להם כמו שאמר הכתוב (שמות י"ג, כ"א) ולילה בעמוד אש להאיר להם וגו'. וכאן היה רק אחד שהיה ביום כמו ענן ובלילה היה כמראה אש. וכמשמע מלשון הכתוב (בסוף פקודי) כי ענן ה' עליהם יומם ואש תהיה לילה בו וגו' משמע שבו בעצמו היה אש בלילה להאיר להם וכן נראה גם כאן מלשון הכתוב שאמר. כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה משמע שהוא בעצמו היה מראה אש בלילה. וזה הוא כי אחר הקמת המשכן אז נעשה שלום בפמליא של מעלה ושל מטה והיה ה' אחד ושמו אחד ונעשה שלום במרומיו. וכן יהיה לעתיד שיתאחד הכל למקום אחד המיוחד והוא ושמו אחד. ועל כן היה ענן אחד ביום מראה ענן ובלילה מראה אש. ונחזור לענין כי עבור שמימים מועטים מדבר אמר שני פעמים ונסעו כאילו מעצמן נסעו. ואמנם כאשר,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:22:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:22:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:22:1)

**או** ימים וגו' או ימים בהאריך הענן וגו'. יחנו בני ישראל ולא יסעו. גם כאן כפל לומר יחנו ולא יסעו. וגם לא אמר נסעו כמו למעלה להראות כי אף שקשה היה הדבר לחנות במקום אחד במדבר שנה תמימה (כפירוש רש"י במלת ימים) אף על פי כן יחנו. ולא יסעו, כלומר לא נתנו כלל אל לבם לומר שרצונם ליסע. כי אחרי ראותם רצון הבורא בזה. באהבה ובחיבה קיבלו את דבריו ולא מרו אף בלבבם. ובהעלותו יסעו כלומר לא היה בלבבם רצון הנסיעה כי אם בהעלותו התחיל בלבם חפיצת הנסיעה. וזה אין צריך הכתוב להגיד אשר בהאריך הענן בנסיעה נסעו בני ישראל כי זה ודאי עשו בשמחה שטובה להם מכל וכל. ומסיים הכתוב בשבח ישראל,


###### Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:23:1
[Be'er Mayim Chaim, Numbers 9:23:1](https://torahapp.org/share/book/Be%27er%20Mayim%20Chaim/s/Numbers/r/9:23:1)

**על** פי ה' וגו'. ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו וגו'. כלומר כי הן בחניה והן בנסיעה שמרו משמרת ה' כי בחניה שמרו והמתינו כל ימי הענן. ובנסיעה לא נסעו מעצמן כי שמרו עד עת בוא דברו אל משה מבין שני הכרובים לצוות להם על הנסיעה. שיהיו מצוּוים ועושים בכל דבר ודבר. והכל על פי ה' ביד משה כאשר אמר למשה מבין הכרובים. ושמרו לזה שיאמר תחילה למשה ואחר כך יעשו אף שהבינו מעצמם כי כן צריך לעשות ככל הנאמר.