## Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Fourth Gate

###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Fourth Gate 1:1
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Fourth Gate 1:1](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:1)

באיזה זמן שוחט: השוחט בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטת כשרה. ומקשו בה והלא מומר לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו אסורה וכתב המחבר בשם התוספות שאין שחיטתו אסורה אלא מראשונה ואילך אבל ראשונה שנעשה בה מומר אינה נאסרת והראיה מהא דתנן בפרק אותו ואת בנו השוחט לע"א ר' שמעון פוטר דסבר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה וחכמים מחייבין דסברי דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ואוקימנא בשוחט ראשון לשלחנו ושני לע"א וחייב כל היכא דלא אתרו ביה אלא למלקות וכי אסרו ביה נמי למיתה לא מפטר אלא משום דקים ליה בדרבה מיניה הא לאו הכי חייב ואע"ג דמומר לע"א ולפום הא באידך דאמרינן בגמרא דמוקמינן לה בראשון לע"א ושני לשלחנו אתיא בתרי גברי דבחד גברא לא אפשר שכבר נעשה מומר בשחיטת השני ולא הויא שחיטה כלל ע"כ. ואינו נכון שפסלו ופסול שחיטתו באין כאחד ולאלתר ודאי פסולה שחיטתו אבל ההיא כבר תרגמה מורי רבנו משה ז"ל דישראל מומר לע"א אין שחיטתו נבלה דמכל מקום ישראל הוא ולא אמרינן נבלה אלא בשחיטת נכרי וכיון דמהניא ההיא בשחיטה לטהרה מידי נבלה דינא הוא דמיחייב באותו ואת בנו למאן דאמר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מידי דהוה אשור הנסקל דמחויב באותו ואת בנו ואם תאמר משנתינו מיירי בצנעה ובהא שחיטתו כשרה.


###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Fourth Gate 1:2
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Fourth Gate 1:2](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:2)

עוד כתב בהא דאמרינן המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ופירוש בשוגג יאכל אפילו הוא עצמו ואפילו בו ביום במזיד לא יאכל בו ביום אבל למוצאי שבת שריא וכתב בשם הרב רבו ז"ל דאינו צריך לשהות לערב בכדי שיעשו שלא נאמרו דברים אלא במלאכה שנעשית על ידי נכרי כגון נכרי שהביא דורון לישראל ויש במינו במחובר שהדבר קל בעיני ישראל ויאמר לו לתלוש וכן באשה שמלאו קדרה תרמוסין מערב שבת שאסרה עליה בשבת ולערב בכדי שיעשו לפי שהוא קל בעיניה אבל עושה מלאכה בשבת בין שוגג בין מזיד הא מלתא חמירא היא לישראל ולא גזרינן עלה למוצאי שבת ע"כ. אבל מורי רבינו משה ז"ל לא אמר כן אלא כל מקום שהוא אסור מחמת מעשה איסור שנעשה בו ואי אפשר שיגיע לו אלא על ידי מעשה איסור כיון שאסור לו לבו ביום אף לערב אסור בכדי שיעשו שאם אי אתה אומר כן נמצא זה נהנה ממעשה שבת ואיסור זה בכלל איסור היום שאין זה איסור מחידש אלא בכלל איסור היום שכיון שראוי שיאסור לבו ביום שלא יהנה ממעשה זה ואין בכלל זה מבשל לחולה בשבת לפי שנעשה מעשה זה בהיתר גמור. ויש אומרים שאף איסור הבאת תחומין אינו בכלל זה כיון שלא אסרו אלא לאותו ישראל הבא בשבילו שדברים אלו לא נעשה בהם מעשה איסור בגופן ואפילו לישראל שבאו בשבילו פעמים שאפשר לו ליהנות מהן בהיתר כגון שהן במקום שאפשר לו על ידי עירוב וכן אין איסור תחומין דבר השוה לזה חוץ לתחום ולזה תוך התחום ולפיכך אפשר שיהא מותר לערב מיד אף לזה שנאסרו לבו ביום אלא אם כן במביא במצותו דהתם החמירו לו ואסור לו אפילו לערב בכדי שיעשו כדמוכח בשבת גבי נכרי שהביא חלילין נמצא שבדברים החמורין החמירו יותר. ושיטה זו יותר נכונה וכן דעת גדולי המורים.


###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Fourth Gate 1:3
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Fourth Gate 1:3](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Fourth%20Gate/r/1:3)

עוד בהא דאמרינן השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא מאי טעמא כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה כי קא שחיט אדעתא דחולה קא שחיט המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו וכתב המחבר יש מי שפירש אפילו בחולה שחלה בו ביום דמשום מוקצה ליכא דקיימא לן בשבת כר' שמעון דלית ליה מוקצה כדאיתא בריש פרקא קמא דביצה ויש מי שפירש דבמוקצה דבעלי חיים שנשחטו מודה ר' שמעון שאין אדם מצפה אימתי תשחט בהמתו והכריע זה המחבר כדברי האומר דר' שמעון לית ליה מוקצה כלל וכמאן דאמר ביום טוב דחלוק היה ר' שמעון בבעלי חיים שמתו וכיון דכן הוא הדין בנשחטו דכיון דמודית במתו הוו להו מוכנין לכלבים ולר' שמעון דלית ליה מוקצה מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם ע"כ. ודברים אלו אינן כלל ומה שאמר דר' שמעון דלית ליה מוקצה מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם הא בורכא דבהא אפילו רבי יהודה דאית ליה מוקצה מודה בה כדאיתא בהדיא בריש מסכתא דביצה אבל ר' שמעון אפילו במוכן לאדם סבר דהוי מוכן לכלבים אלא הכא ליתא להא ולא להא דודאי מודה ר' שמעון בבעלי חיים שנשחטו דלא גרעו מכוס קערה ועששית דמודה בהו ר' שמעון לפי שהיתה גדולה מהם הרבה ורחוקה מהן מאד ולא אמרו מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם במידי דמחוסר מעשה בידי אדם במאי דלא עביד דאתי כגון שחיטה בעלי חיים בשבת שאין לך ענין רחוק ממנו ובר מן דין שאין הלכה כר' שמעון במוקצה מחמת איסור ובשלהי שבת אפליגי רב אחא ורבינא חד אמר בכל שבת הלכה כר' שמעון בר ממוקצה מחמת מיאוס וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר"ש בר ממוקצה מחמת איסור ובודאי האי לישנא דאמרינן במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר' שמעון בר ממוקצה מחמת איסור מוכח דכולי עלמא מודו במוקצה מחמת איסור ומאן דאמר מחמת מיאוס כ"ש מחמת איסור דרחיק טפי דאי לא הל"ל וחד אמר בכל השבת הלכה כר' שמעון בר ממוקצה מחמת איסור מאי האי לישנא דאמר מחמת מיאוס נמי הלכה כר' שמעון אלא דבמוקצה מחמת איסור כולי עלמא מודו ומר מפיק לבר מהלכתא מוקצה מחמת מיאוס ומוקצה מחמת איסור ומר לא מפיק אלא מוקצה מחמת איסור ולכולי עלמא במוקצה מחמת איסור לית הלכתא כר' שמעון ור' יוחנן נמי במוקצה מחמת איסור סבירא ליה כר' יהודה ובשאר מוקצה כר' שמעון ורבא נמי הכי סבירא ליה דאמר בשמעתין בהדיא פעמים שהשוחט מותר בשהיה לו חולה מבעוד יום אלא ודאי במוקצה מחמת איסור לית הלכתא כר' שמעון אלא כר' יהודה וכן דעת גדולי המחברים ומהם רבנו אלפסי ואדוני זקני הרב ר' זרחיה הלוי ומורי רבנו משה ז"ל.