## Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate

###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:1
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:1](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Second%20Gate/r/2:1)

עוד כתב החכם בענין תלוש ולבסוף חברו ובטלו דאמרינן עלה בגמרא אמר רבא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו כלומר ובטלו לענין ע"א כתלוש דמי לענין הכשר זרעים תנאי היא דתנן הכופה קערה על הכותל וכו' ומוקים לה כתנאי ובעי רבא תלוש ולבסוף חברו כלומר ובטלו מאי לענין שחיטה מאי ומייתינן עלה ממתני' דלעיל השוחט במחובר לקרקע שחיטתו כשרה נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה היה צור יוצא מן הכותל או שהיה קנה עומד מאליו ושחט בה שחיטתו פסולה ומייתי מסיפא דהא דתני דצור יוצא מן הכותל ושחט בה שחיטתו פסולה ודחינן לה בכותל מערה והוי מחובר מעיקרו דיקא נמי דקתני דומיא דקנה עולה מאליו פירוש ולמאן דמייתו מינה ראיה מעיקרא לפסול סבר דהיינו בתלוש ולבסוף חברו ובטלו ורישא דמכשר במחובר לקרקע ובסכין נעוצה בכותל בשלא בבטלו וקבליה האי מקשה להאי פירוקא משום דיוקא דדמיא לקנה עומד מאליו והדר מייתי ממציעתא דנעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה וקסבר דכיון דסיפא במחובר מעיקרו הא אתיא בתלוש ולבסוף חיברו ובטלו ואמר שאני סכין דלא מבטל ליה כלומר דאע"ג דבטליה לא חשיב בטול והדר מייתי ליה מרישא דתני השוחט במחובר לקרקע שחיטתו כשרה פירוש ואליבא דמאן דמייתי לה תנא סיפא לגלויי רישא דאפילו בשבטלה כשרה ואמרינן דילמא פרושי קא מפרש פירוש ואי לאו רישא אמינא דנעץ סכין בשלא בטלו והשתא מלישנא יתירא אמרינן דאפילו בשבטלו משום דלא חשיב בטול וכן כל כיוצא בזה ולא אפשיטא ההיא דרבא וכתב החכם דכיון דאיתוקמא מתניתין דהשוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה בתלוש ולבסוף חברו ומתניתין סתמא קתני ולא מפרש אי בשלא בטלו או בשבטלו עדיפא לן למנקט אוקמתא דמתניתין כפשטא ומחוורתא מסתמא דלא שנא הכי ולא שנא הכי ובכולהו לכתחילה אסור ובדיעבד כשר ולאו למנקט ספיקי דרבא ולדחוקי מתניתין בתלוש ולבסוף חיברו ולא בטלו הלכך בכולהו כשרה בדיעבד ע"כ ואני אומר דברים אלו פלא ואין האזן יכולה לשמען מילתא דמיבעיא ליה לרבא במילתא דאיסורא ושקלינן וטרינן עלה בגמרא ולא אפשיטא להו אנן אמרינן דקיימינן עלה.


###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:2
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:2](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Second%20Gate/r/2:2)

עוד כתב שנראין דברי האומר בגמרא דאיפשיטא בעיין מדתניא נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה והשוחט במחובר לקרקע שחיטתו כשרה ולא כדברי הדוחה שאמר דפרושי קא מפרש דאם כן כשרה כשרה למה לי ע"כ. ואני אומר אכשור דרי בעלי הגמרא קבליה ולא קשיא להו ואנן גמרינן טפי ומכרעינן בה אלו דברים שאינן ודברים בטלים אבל אני אומר דהלכתא כוותיה ולאו מטעמיה אלא משום דלפום מאי דאתמר בגמרא בעייא דרבא לפום סבריה דהכי אמרה מעיקרא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין ע"א כתלוש דמי לענין הכשר זרעים תנאי היא דתנן הכופה קערה על הכותל וכו'. לענין שחיטה וכו' ואשתכח השתא דבעייא דרבא משום דאשכח פלוגתא בעלמא בדין תלוש ולבסוף חיברו וביטלו אבל רב פפא מוקים לה בגמרא לההיא דהכופה קערה על הכותל כולה בחד תנא ופריק לה שפיר ולמימרא דסבירא ליה להאי תנא דלהכשר זרעים נמי כתלוש דמי ורבא כל עיקר לא אוקמה כתנאי אלא משום דקשיא ליה רישא אסיפא כדאיתא בגמרא. ואי הוה שמיע ליה לרבא דרב פפא הדר ביה דודאי עדיפא לן לאוקמוה כחד תנא ורב פפא נמי לרבא בתרא הוא הילכך כיון דלענין ע"א אשכחן דהוי כתלוש ולענין הכשר זרעים נמי כתלוש לענין שחיטה נמי כתלוש הוי דהא כל עיקר דלא איבעיא לן מעיקרא אלא משום דסברי' דתיהוי כפלוגתא אבל השתא לר"פ הא לא אשכחן דליהוי לשום דבר כמחובר אלא כתלוש ולענין שחיטה נמי דיניה כתלוש ואלו דברים על אדני פז מיוסדים. ואעפ"כ להלכה אני דן ולא למעשה.


###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:3
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:3](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Second%20Gate/r/2:3)

עוד כתב בשיעור פגימת סכין הא דאמר בפ"ק דחולין דאמר רב חמא בר רב קטינא אמר ריש לקיש שלש פגימות הן פגימת עצם בפסח פגימת אזן בבכור פגימת מום בקדשים ורב חסדא אמר אף פגימת סכין ואידך בחולין לא קא מיירי כלומר ריש לקיש לא איירי בחולין ולהכי לא חשיב בדיקת סכין וכלן פגימתן כפגימת המזבח וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן. וכתב יש מי שאומר דהלכה כרב חסדא דאמר דפגימת סכין כדי חגירת צפורן כשאר פגימות אלו מדלא קאמר דפגימת סכין לית ליה וכתב ואין זה מחוור דהא בעא מניה רב אחא מרב אשי דמיא לסאסא מאי ודמיא לסאסא אינה חוגרת אפילו חוט השערה ואם איתא מאי קא מיבעיא ליה ותו דהא בגמרא אמרי במערבא בדקי לה בשמשא בנהרדעא במיא רב אחא בר יעקב בחוט השערה רב ששת ארישא דלישניה וכל הני ודאי לכאורה לית להו דרב חסדא וכיון דכן קיימא לן דפגימת סכין בכל שהוא ומיהו לאו דוקא כל שהוא אלא אוגרת כשמה שאוגרת שום דבר ואפילו חוט השערה ומאי דדייקי מדלא קאמר ואידך פגימת סכין לית ליה לאו דיקיתא היא דלא מיתריץ בהכי דמכל מקום ה"ל למחשבה בהדי פגימות אע"ג דלאו בחד שיעורא ולהכי עדיפא ליה למימר ואידך בחולין לא מיירי ע"כ וזה אינו נכון ומאן דדאיק דהלכתא כרב חסדא מדאמרינן ואידך בחולין לא קא מיירי ולא אמר פגימת סכין לית ליה שפיר קא דאיק דודאי אם איתא הכי הוה ליה למימר דריש לקיש לא אמרה לשמעתיה כל עיקר אלא משום מאי דמסיים בה וכולן פגימתן כפגימת המזבח ולאו לאשמועינן מנינא בפגימות אלא ודאי עיקר שמעתיה לאשמועינן פגימות דחד שיעורא והיינו בלחוד מאי דמחדית בה והא אתא לאשמועינן ואם איתא דלית להו האי שיעורא בפגימת סכין ודאי לא הוה להו למחשבה בהדייהו אלא ודאי הדבר ברור דכלהו מודו דרב חסדא ומאי דמייתי ראיה מדאמר בנהרדעא בדקי לה במיא ובמערבא בשמשא ורב אחא בחוט השערה ור' ששת בלישניה למימרא דלא סבירא להו דרב חסדא לאו ראיה היא כלל דלא משכחת בחד מיניהו לישנא דאצרכתא דלא אמרינן במערבא מצרכי בדיקה הכי ולא בחד מינייהו ולא אמרינן אלא דהני בדקי הכי והני הכי וכולי האי לחזר אחר סכין יפה אבל לעכב אין לנו אלא כדי שתחגור בה צפורן האי לישנא אינו מלשון חגורה כמו שסבור החכם אלא מלשון חגירה כמו ויחגרו ממסגרותיהם כלומר שתרגיש בה הצפורן שאלו כדבריו היה לו לומר כדי שתחגור הצפורן שהפגימה היא החוגרת ורב אדא דבעי דמיא לסאסא מאי ענין אחר הוא דדמיא לסאסא ודאי מרגשת בה צפורן ואעפי"כ כשירה שזה אינו מגוף הסכין ואינה פגימה כלל אלא כשמחדדין הסכין ביותר עולה על חודה כמין חוט אחד ואותו חוט מסכסך בבשר האדם ודומה לראשי השבלים והוא מלשון שאמרו כי סאסא לשבלתא ולפעמים מסתלק מן הסכין ועליו שאלו והשיבו שהוא כשר שאינן פגימות אלא שמתוך דקותו של אותו חוט הוא מסכסכך כך. ולא משכחת לישנא דאצרכתא אלא בדרב אשי דאמר צריכה בדיקה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא ובודאי אבשרא היא בדיקה יפה מטופרא אלא דבשרא הוא לחזר אחר בדיקה יפה וטופרא הוא לעכב והוא כדי חגירת צפורן וזה דבר ברור ותמה אני על זה החכם היאך לא כתב דצפורן תלושה שוחטין בה וצור תלושה וזכוכית ושן תלושה אבל לא בשתים מפני הפרש שביניהן ואותו הפרש חונק וטעמא דמפני שהן חונקין אשנים בלחוד איתמר.


###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:4
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:4](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Second%20Gate/r/2:4)

גרסינן בפרק קמא דחולין אמר מר נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה אמר רב הונא אמר רב לא שנו אלא שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אבל סכין למטה וצואר בהמה למעלה חיישינן שמא ידרוס ואי עביד הכי ודאי לאסור בדיעבד איירי דאפילו בסכין למעלה וצואר בהמה למטה לא שרינן לכתחילה וכתב זה המחבר כיון דבדיעבד איירינן הוה ליה למימר שמא דרס ומדלא קאמר הכי וקאמר שמא ידרוס שמעינן מינה דאפילו באומר בריא לי שלא דרסתי אסורה שאם אתה מתירו שמא ידרוס באחרות ולאו אדעתיה ע"כ. ואינו נכון דכיון דהיא גופא לא שריא אלא בדיעבד ומעשה זה אסור לעשותו לכתחילה ודאי לא שייך למגזר ואי אמר בריא לי שלא דרסתי ודאי שחיטתו כשרה דלא אסרינן אלא בסתמא והאי דאמר שמא ידרוס ולא אמר שמא דרס משום דהא מילתא דתלוש ולבסוף חיברו פלוגתא היא דר' ור' חייא ור' חייא מכשר אפילו לכתחילה ורבי חייא חביביה דרב ורביה הוה ולא מעייל רב נפשיה בפלוגתא ולא נחית להכי אלא לומר דצואר בהמה למעלה חיישינן לדריסה והא דרב לאו אהא איתמרא אלא בעלמא ודכוותה טובא בגמרא ומיהו מדמסדרינן לה אהא דנעץ סכין בכותל ושחט בה דהויא דיעבד נקטינן מיניה אפילו בדיעבד שחיטתו פסולה דחיישינן שמא דרס ולאו אדעתיה אבל ודאי היכא דאמר ברי לי שלא דרסתי שחיטתו כשרה.


###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:5
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:5](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Second%20Gate/r/2:5)

סכין ששחט בה טרפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בחמין וחד אמר בצונן והלכתא בצונן. ואי איכא בליתא דפרסא תו לא צריך ולעיל מינה אמרינן השוחט בסכין של נכרים רב אמר קולף ורבה בר בר חנה אמר מדיח ואמרינן עלה דכולי עלמא בית השחיטה רותח מאן דאמר קולף שפיר מאן דאמר מדיח איידי דטרידי סימנין לאפוקי דמא לא בלעי כלומר אפילו שמנונית בהאי רתיחה זוטרתי דידהו דדמא ודאי מפשט פשיטא לן דלא בלעי כלל אלא אפילו שמנונית קא אמרינן איכא דאמרי דכולי עלמא בית השחיטה צונן ומאן דאמר מדיח שפיר ומאן דאמר קולף אגב דוחקא דסכינא בלעי פירוש ההיא רתיחה פורתא דידהו בלעי דצונן דעלמא לא בלע כלל אפילו אגב דוחקא והכא איכא למידק טובא שוחט בסכין של נכרים מאי טעמא אסרינן כלל והא קיימא לן ודאי דסתם כליהן של נכרים בחזקת שאינן בני יומן ואי פלטי מידי הוה ליה נותן טעם לפגם כדמוכח בעבודת אלילים בכמה שמעתתא ואיכא למימר הני מילי בשאר כלים שאין דרך להשתמש בהן אלא אחר הדחה אבל סכין אין מדיחין אותו אחר תשמישו ונשאר טיחה על פניו ודבר שהוא בעין אינו נפגם כשאינו בן יומו ולזו חששו התם בעבודת אלילים גבי קורט של חלתית דאסרינן משום דמפסקי לה בסכינה דארמאי כלומר דאית בהו טיחה וחלתיתא בלעא אגב חורפא דאית בה ואע"ג דלאו אורחיה דחלתיתא בשמנינות לא תחשביה בהכי לשמנינות בהדה לנותן טעם לפגם אלא נותן טעם לשבח שממתק קצת וממעיט אותו חריפות שבה והיינו דאמר עלה בע"א ואע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר הכא אגב חורפא דחלתיתא מחליא ליה והוה ליה נותן טעם לשבח ואסור. תו איכא למידק דודאי קיימא לן כרב באיסורי וכיון דכן בשוחט בסכין של נכרים בעינן קליפה דנחשביה לבית השחיטה כרותח דבלעה אגב דוחקא דסכינא וכיון דכן בשוחט את הטרפה היכי פסקינן דסגי ליה לסכין בהדחה או לכפורה בבליתא דפרסא תו קשיא הכא מההיא דאמר רב נחמן בפרק כל הבשר סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח צונן אמרי לה בעיא הדחה ואמרי לה לא בעיא הדחה הרי שאמר דסכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח ולא סגי ליה בהדחה דבצונן הוא דפליגי בענין הדחה אבל רותח דכולי עלמא לא סגי ליה בהדחה אלמא דבית השחיטה מרתח רתח ונאסר הסכין מחמת בליעת דם שבלעו ואם יאכל בה רותח יפלוט עכשיו ופירש המחבר דודאי בית השחיטה דינה כצונן שאותו חום מועט שבו אינו חשוב ומיהו מהני להבליע הסכין בהדי דוחקא דסכינא ומהני נמי דבלע בית השחיטה מטיחה שעל פני הסכין אבל אין בו כח להפליט מה שנבלע בסכין הילכך ההיא דרב נחמן דבפרק כל הבשר אתיא שפיר דסכין ששחט בה הרי היא בלועה מן הדם ואסור לאכול בה רותח דרותח מפליט הסכין וכן הא דאמר רב בשוחט בסכין של נכרים קולף לפי שבלעה בית השחיטה מטיח איסור וסכין ששחט בה טריפה מדיחה ודיו בכך שאין כח בבית השחיטה להפליט מה שנבלע בסכין ע"כ. ואינו נכון כלל ואין בידינו שיעור זה לומר שיהיה בית השחיטה מבליע סכין שהוא דבר קשה ולא יהא מפליטו ותסמוך על זה להקל וכלל גדול בידינו כבולעו כך פלטו. וההיא דרב נחמן דכל הבשר אטעיתיה אבל אני אפרש דודאי אין כח בבית השחיטה לא להבליע דבר קשה ולא להפליט דבר קשה ועל זה הסכימו ופסקו והלכתא בצונן אלא שעל ידי קצת חום מועט שבו הוא בולע מן המוכן והיינו טויחה שעל פני הסכין וכן הדין לכל דבר חריף כגון צנון ובצל וכיוצא בהן אין מבליעין דבר קשה ואין מפליטין אבל בולעין מן המוכן והיינו דאמרינן בפרק כל הבשר צנון שחתכו בסכין אסור לאכלו בכותח לפיכך השוחט בסכין של נכרים צריך קליפה מפני שבית השחיטה בלעה מטיחה שבו ולהכשירה לשחוט בה דיה בהדחה כסכין ששחט בה טרפה וההיא דרב נחמן דבפרק כל הבשר מלתא אחריתי היא ולאו אסכין מהדרין כלל בענין הדחה והכי גרסינן התם סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח צונן אמרי לה בעי הדחה ואמרי לה לא בעי הדחה והכי פירושו סכין ששחט בה ולא הודחה אסור לאכול בה רותח כלומר לחתוך בה רותח מפני טיחת דם שבה ואם חתך בה רותח לאחר שניטל מן האור בעי נטילת מקום או קליפה לפי שהדם מתלחלח ונבלע ואפשר שנבלע יותר מדבר אחר להצריכו נטילת מקום ומכל מקום בהכי סגי לכל רותח כדמוכח בפסח שני אבל אם חתך בה צונן אמרי לה בעיא הדחה ואמרי לה לא בעיא הדחה פירוש לאו אסכין מהדרינן אלא לאותו צונן שחתך דאמרי לה בעי הדחה כלומר לאותו צונן כדין כל צונן ואמרי לה לא בעי הדחה כלומר לאותו צונן שחתך בו משום דלא דמי לשאר צונן דעלמא משום דבעלמא איכא טיחה כל דהו במה שנגע אבל הכא גבי דם לאחר שנתייבש אינו דבר המתדבק אלא שנפרך ונופל ואינו נדבק כלל אבל מכל מקום לכתחילה כשבא לחתוך בו צריך הדחה הסכין ובהכי סגי ליה אפילו לחתוך בה רותח שאין בית השחיטה מבליע הסכין כדפרישית הילכך מותר לשחוט בסכין של נכרים לאחר שהודחה שאין בית השחיטה מבליע דבר קשה ולא מפליט דבר קשה ולא שנא סכין של נכרים מסכין ששחט בה טריפה בהכשרן כלל לענין להתיר תשמישן לשחוט בהן שאין בהן שום הפרש בעולם בשום דבר בהכשר כלים בין נשתמש בהן איסור לשעה לנשתמש בהן איסור כמה זמנים אין בזה שום הפרש בעולם אלא לענין ניצוצות שמי שנשתמש בו איסור הרבה פעמים על ידי רותח צריך גדנפא בהכשרו בהגעלה משום ניצוצות שניתזו על שפתו ונשתמש בו פעם אחת אינו צריך כדאיתא בע"א בסופו במאי דאמרו כל יום ויום נעשה גיעול לחברו ולא חששו לניצוצות דלניצוצות דחד שעתא לא חיישינן דמסתבר דלא שני לן בהא בין בלע איסור להיכא דלא בלע אלא היתר אבל מכל מקום בגופו של הכשר אין לנו שום הפרש בעולם ולא כמו שפירש זה שנשתמש בו איסור לשעה לנשתמש בו זמן מרובה ואינו אלא כאן וכאן חפין איתן יפה יפה עד שרואין אותן שהן נקיים ולא אמרו הדחה אלא לאפוקי הגעלה אבל ודאי צריך לחוף אותן יפה וראיה לדבר מה שאמרו בע"א שצריך לנועצה עשרה פעמים בקרקע קשה להכשירה בצונן ואלו הדחה כפשטה הדחה בעלמא למה לי כולי האי אלא ודאי הדחה דקאמרי לאפוקי מחמין וכל ניקוי בצונן מיקרי הדחה אבל צריך לחוף יפה וכן נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה בסכין שאין בו גומות הוא הכשר יפה לענין צונן.


###### Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:6
[Bedek HaBayit on Torat HaBayit HaArokh, The First House, The Second Gate 2:6](https://torahapp.org/share/book/Bedek%20HaBayit%20on%20Torat%20HaBayit%20HaArokh/s/The%20First%20House,_The%20Second%20Gate/r/2:6)

עוד כתב זה המחבר הכשר שיפה בסכין עם הכשר נעיצה ואינו נכון דהכשר נעיצה נאמר בגמרא ופירשוה לעין צונן ושיפה נשנית בע"א במשנתנו הסכין שפה והיא טהורה וסתמא קתני תקנתא לסכין ולא משמע לצונן בלחוד אלא הכשר גמור הוא לסכין בלחוד ואפילו בחמין ושיפה בסכין קליפה בברזל וקים להו לרבנן שאין דבר נבלע בכלי ברזל כל שאין משתמשין בו על ידי האור יותר מכדי קליפה ולהכי סגי בשיפה בסכין שאין בו גומות ודוקא לענין גוף הסכין ולא לענין קתו.