## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 107

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:1)

הכותב נכסיו לאשתו הרמ' ז"ל פ"ו מה' זכיי' מיד דין זה בתר הדין דכותב כל נכסיו לבנו שבח"מ סי' רמ"ו ובשניהם לא חילק להדיא בין כותב לאומר בש"מ וכ' הה"מ והמחבר הביא הרמ' כפשטי' וכ' הכ"מ שנעלם מהה"מ דבריו שבפ"ו מה"נ כי שם מחלק ולע"ד אפשר אף שראה שם כ' מ"ש מפני שלא חילק אף גבי כותב לאשתו כי לע"ד צ"ע נמי על סתימת הש"ע דהא אמרי שהרי"ף ורמ' תוספים עיקר מכח קושי' לחלק בבנו בין כתיבה לאמירה ע"כ מה דאמר שמואל הכותב דוקא ול' זה נמי נאמר הכותב כל נכסיו לאשתו ואיך נאמר דזה דוקא וזה ל"ד:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:2)

אפי' ברי כ' הב"ש ונ"מ אם תפיסה מהני ע' סי' ס"א מה רשם בשם תשו' פמ"א. וע' פ"ו מה"נ הל' ד' ובהגהות מיימון שם ובלח"מ ותי' הלח"מ ל"ש הכא וע' במס' ב"מ דף ך"ו ע"א איתא בגמרא חולקים פשיטא ולפ"ר צ"ע מה הפשיט' הא ה"א דתפיסת המוציא תועיל כמו בספק בכור שהוא איבעי' ומכ"ש להרמ' שפוסק דמהני וע' סימן סעיף ג' אמנם ע' מסכת ב"מ דף ק' תו ד"ה וליחזו משמע מתירוצם דבדבר שיש ספק לב"ד בלא טענותיהם אפי' תפיסה שאפשר מעצמו בא לידו דומיא דגודרות מ"מ כשטוען ברי דהוי תרתי לטיבותא ברי וספק לב"ד בלא טענותי' אזלינן בתרה. משא"כ בגודרות דקי"ל דאין להו חזקה מפני שבל"ט אין ספק לב"ד. ודומיא דהכי אומן אף שטענתו ברי מפני שבל"ט אין ספק לב"ד לא מהני לו התפיסה אבל בטוען שמא כתבו סבר' הוא שלא תועיל חזקתו מספק ר"ל אפי' היכי שבל"ט יש ספק לב"ד וע"כ ר"ל תפיסה גרועה כנ"ל דאלו תפיסה מעלי' הא בבכור הוא איבעי' ואם רצונם ליפסוק דלא מהני תפיסה בבכור היה להם לומר וקי"ל הכי גבי ת"ך א"ו כדפרשתי ומה שהקשו מהפקיד טלה נמי משום דתפיסה גרועה של גודרות היא ובע"כ לפ"ז תפיסה דבכור לא איירי בדומי' דגודרות. אלא במסורי' לרועה. וא"כ י"ל דה"ה ההיא דב"מ דף ך"ו להכי מקשה פשיטא משום דהתפיסה ג"כ גרועה שלא תפסה מרשות אחר אלא שמצא בכור הסמוך לרה"ר וגם יש ספק לב"ד בל"ט והוא טוען שמא (אך לשטת הרמ' שמוקי' כל הסוגיא בשטוען בה"ב ברי שהוא שלו כמבואר בש"ע סי' ר"ס סעיף ג' הכל ק' למה חולקין ולא נימא ברי ושמא ברי עדיף ומכ"ש דלא שייך להקשות על החלוקה פשיטא) וא"כ ממילא י"ל דה"ה הכא באשה אם נשארו הנכסים בידה כמו שהיו ברשותה בחיי בעלה או אף שבאו לידה בתורת אפטר' בסתם אף שלא התנו הב"ד עליה לכ"ע ל"מ תפיסתה מפני שהיא אך דומיא דגודרו' ואומן וע' סי' צ"ו סעיף א' וסעיף ד' מה שכתבתי בדעת מהר"מ שבמרד' (ובאמת מההוא טעמא ק"ק מה שהחליט הסמ"ע סי' קל"ד ס"ק ב' דחשוב מגו להוציא מיד האומן. ואפשר מ"מ משום דלדבריו מידו באו לידו בתורת שאלה שפיר חשוב מגו להוציא) ובלא כל זה עיין בספר ת"ך סימן ט' כתב וכן כתבתי סימן י"ט אות ב' בשם הה"מ והר"ן שכתבו שגם הרמ"ה ס"ל בקצת תיקו דל"מ תפיסה ויש טעם בדבר ע"ש שכתב זה על דין דהכא. והטעם נלע"ד מפני שממרא דשמואל בסתם נאמרה ואמרי שיש סברה דאף בברי אמר תפסינן דבריו כפשטה אף בברי וגם הפשיטות דוחה הגמרא דרך דחי' ועיין סי' ק"ז סעיף א'. אע"פ שקנו מידו בהר"מ ז"ל צ"ע שזה האעפ"י כתב אך בדין זה ולא מקודם גבי כותב לבנו וא"י שום טעם לחלק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:3)

ואפשר לדחוק דל"ד וקאי נמי אדלעיל אבל הש"ע ח"מ סימן רמ"ו שכתב סעיף ד' כד' הראב"ד ורשב"א:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:4)

ואם פירש כו' או שכתב מטלטלין אגב קרקע או שהקנה בקנין צ"ע. ודעת הרשב"א מבוארת שם כדכתב הח"מ הכא בשמו דאי לאפט' קנין למה ויש להקשות לפ"ז מה מיבעי בברי היאך ממ"נ אי אקני בק"ס הא ודאי למתנה ואי אך בכתיבה במה קנה מטלטלין הא לא מיקנו בשטרא ואי באגב מוכח נמי דלמתנה ואי כ' לו בסתם כל נכסיו הא ממילא אז לא קנה מטלטלין והוה מתנה בשיור ואטו בגברא ערטלאי איירינן ואי אקנה המטלטלין במשיכה לע"ד צ"ע אם לא יהיה יותר גלוי דעת למתנה מאגב. ואולי יש לדחוק דנתן המטלטלין בק"ס והשאר בכתיבה. לא עשאה אלא אפטר' בח"מ סי' הנ"ל סעיף ח' מבואר דצריך להיות ביפוי כח שיאמר תנו לו אף כתבו ואי לאו הכי אף אפטר' לא הוי (ועיין שם סימן ר"ן סעיף ך"א בהג"ה ובמקום שנהגו וכו') ועיין נמי סימן ר"נ סעיף י"ז בהג"ה ש"מ שצוה להיות פלוני אפטר' וקנו מידו דברים קיימים וא"צ בזה יפוי כח וכתב הסמ"ע בשם הריב"ש במה מקנה לו דנאמר דלא כיון להקנות אלא בשטר או בקנין ולפ"ר משמע שהם סברות חלוקות והריב"ש בשטת הרשב"א הנ"ל דקנין לא שייך גבי אפטר' ולהכי נמי ל"ש גביה שמא לא גמר להקנות כו'. ואולם הח"מ וב"ש הסכימו דבבנים קטנים היא דשייך אפטר' אבל גדולי' יכולים לומר אין אנן צריכים ע"פ הגהות רמ"א ס"ס ר"ן ולע"ד א"ד כלל דבשלמא באפטר' דעלמא שאינו כ"א לטובת היתומים יכולין לומר אא"צ ושקול טבותך (ואף זה צ"ע ליישב עם לשון הש"ע שם בסעיף זה ועי' תשובת מהרי"ל סימן ע"ד בסופו) משא"כ הכא דלמחשבינהו הוא דעביד כי היכי דליכבדו בניו אשתו או בנו ובלשון מתנה אלא שאנן מפרשין של האפטר' נמי מתנה קרי מפני שהוא כדי לכבדם ואם תהא הברירה להם לומר אא"צ במה תתקיים המתנה ובמה יהיו כפופים וכבר מבואר פלוגתת הראשונים שבב"י סימן הנ"ל דהו' סלקא אדעתייהו דבגדולי' מדלא צריכו אפט' דליקנו לגמרי ומסקנת הפוסקים דמ"מ לא קנו כ"א לאפט' הביאם נמי הסמ"ע ס"ק ו' (ועיין בספר ת"ך סימן קי"ט ולע"ד אין דבריו מוכרחים אלא דעה שאין לה זכרון בהש"ע בשם י"א אין לנו לומר קים לי כמו שהבאתי סימן צ"ג בשם האו"ת ואם דעתו מצד הכרעתו להחזיק בסברת בעל המאור אין מזה תפיסה על המר"י בן ליב) וכנראה משמעות לשונם בדעתי דהכא שני ואפילו גדולים בעל כרחם כל ימי חיי המקבלים הם אפט' ומושלים בנכסיהן וה"ה קטני' אף אחר שיגדלו והכל מטעם הנ"ל שיכבדו אותם כנלע"ד ולפ"ז אין סתירה מהריב"ש לרבינו יונה כי הריב"ש איירי בסתם אפט' שהוא אך לטובת היתומים ובודאי ל"ש גביה קנין דמה מקנה לו ולהכי אף הקנין אינו מגרע משא"כ בהנהו דינן שהוא לטובתם ודאי שייך קנין שהרי אפי' גדולים א"י למחות והיינו משום דקנו לענין זה וממילא שייך נמי אין קנין ושטר לאחר מיתה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:5)

אבל אם כתב לה כל נכסיו ופירש השיור אע"פ ששייר הרבה איבדה כתובה מה דקשה לפ"ז למה לא מוקים הברייתא בהכי כבר תירץ הרא"ש עצמו בהתשובה משום דנאמר בה כתב לה כל נכסיו ומ"מ ק"ק דהא הוא נגד הסברה אם יהיה לו נכסים באלף וישאר לנפשו ט' מאות ולה יכתוב מאה בלשון כל נכסי בעבור מאה זו תאבד כתובתה. והיה נלע"ד לדייק בלשון הרא"ש כדדייק הרשב"א בלשון הגמרא דמדנאמר ואם נשתייר כעובי דינר הוא לכל הפחות פחות מחציה וה"ה הכא ולה נתן הרוב בלשון כל ואז שפיר נופל עליו ל' כל דרובא ככולו. אך א"כ יותר קשה קושית הרא"ש ותירוצו אינו עולה יפה דהא רוב ככולו אבל ראיתי בתוספת פרק מ"ש דף ק"ו כתבו בפשוט דעכ"פ מוכרח להיות המתנה מרובה מהכתוב וכבר הוציא הח"מ משמעות שהרמ' חולק. וגם התוספת בתירוצם א"נ נדחה הוכחות הרא"ש לד"ז וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:6)

הג"ה עיין ח"מ כתב הטעם חלוש דלמה לא נאמר שמקצת מעות יהי' ביד הבן כו' ושם מסיים שא"כ מ"ש אותן מקצת שלא עשא' אפטר' עליו כמו שעש' על השאר וכן כונת הרמ"א שהרי הכל שלו ומ"מ עשא' אפט' עליו ומ"ש אותו מקצת שנתן לו תו מביא הח"מ שהרשב"א עצמו נתקש' וכתב אף שיש לבעל דין לחלוק מ"מ כל שבנו מוציא מיד' אינו כמוחזק ועיין בב"י שם מחודש ג' מביא תשובת רשב"א עצמו כתב דכל היכי דאיכא לאסתפוקי בלשון מתנה על המקבל הראי'. וכנרא' מלשון הב"י שמ"ה כתב בתר הנ"ל ובתשובה אחרת כתב כלומר שיש בזה מקום עיון מדידי':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:7)

הג"ה מי שכתב כו' כ' הח"מ משמע וכו' א"כ אין העיקר טפל ר"ל שבאמת אחריך ליורשי שאף שלמתנ' כיון אם מכרה השני מוציא נמצא בין כך ובין כך לא הוי' היא העיקר וי"ל נמי דלאפט' כיוון. ובזה משיג על הרמ"א עכ"פ ביש לו עוד יורשים חוץ מזה שנתן לו אחריה וכן מסכים הב"ש ולע"ד הדין עם הרמ"א חדא דהא משמע מהשואל דע"כ לא נסתפק דליהוי מתנה בכולה כי אם משום דקי"ל כרשב"ג דאם למתנה נתכוין אין לשני אלא מה ששייר הראשון אבל לרבי לא היה נחשוב אלא בשיור וממיל' א"כ בנותן אחריה ליורשיו שהשני מוציא לא צרכינן לטעם עיקר וטפל אלא דלא הוה מתנה בכל אמנם נראה שהח"מ סמך על הועוד שמביא בשם השואל דנראה לו אפי' לרבי מ"מ לא נחשוב שיור ומוסיף בהל' דכל שיור צריך להיות מיד ליורשים כדי להטעים סברת השואל וע"ז בנה יסודו דנמצא באומר אחריה ליורש אחד שלי דליהוי אפטר' דטעם שיור לא שייך ע"פ סברת השואל של הועוד. ולע"ד אף דהשואל כתב זה לועוד מ"מ לא תפס סברא זו לעיקר שהרי לא כתב אלא משום דמ"מ לא הוה שיור דהא כל ימיה היורשים ביד' ולע"ד אין בדברים אלו שום טעם דמה בכך ולהכי הוסיף הח"מ וכתב דכל שיור צריך להיות מיד ולע"ד אף בזה לא הועיל דהא מה דקי"ל ביורש שמוציא היינו משום דהוה כמו לעצמו וחשבינן דהשאיר מעכשיו לנפשו או ליורשו זכו' זה נמצא דשפיר הוי נמי דמיד ותו מנ"ל ההיא דכל שיור צריך להיות מיד אדרבא מצינן בהפוסקים כיון דהלכת' בלא טעמא הוא אין לנו לחדש סבר' מדעתינו ותו אף לשטת הח"מ נלע"ד דהמשיב לא תלה כלל סברתו של עיקר וטפל כדהבין הח"מ. אלא שהניח הקדמה למה דקי"ל דאין לשני אלא מה ששייר ע"כ למדנו זה מהל' שבודאי הראשון תפס לעיקר והשני לטפל וא"כ איך אפשר שלאפטר' שאז הראשון הטפל וא"כ אף באמר אחריך ליורשי נהי דאז לא אמרי' שעשאו לעיקר גמור מ"מ קצת עיקר הוא שמתפרנס מן הקרקע בראשונה כחפצו כל ימיו אבל אפט' בודאי אך טפל לגבי עיקר הוא וזה בודאי אין הל' סובל ולע"ד להכי נקיט הרמ"א ז"ל ואחריה ליורשי להורות על זה דבזה נמי שייך הטעם של טפל ועיקר ומכ"ש באחריך לאחר ודלא כדמשמע מהב"ש במה שמשיג על הט"ז דעיקר פסק הרמ"א אינו אלא ביורשיו ומטעם דאטו מאן לירת ואינו כמבואר בד"מ דה"ה בנותן אחריה לילדי בנותיו או לאחר דנמי מתנה גמורה וכדכתבתי שהל' מוכיח על זה ודברי הט"ז בל"ז אין ענין להקשות להכא ע"ש:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:8)

כיון שהעמיד ירושה דאורי' הח"מ כ' דמבואר בחה"מ בשם הרא"ש דאם אמר חצי לבני פלו' וחצי לבני פלו' השני אפטר' ולא אמרי' כיון וכו' ע"כ שחולק על הגאון והקשה הב"ש א"כ מכותב כל נכסיו לבנו היה לו להקשות ומחלק דדין הרא"ש אינו אמור אלא בפעם אחד דהוא דומיא דכותב כל נכסיו לבנו משא"כ בזה אח"ז דומיא דמעשה הגאון ולע"ד אין בחלוק זה טעם וסברה דמ"ש סוף דסוף מעמיד נחלה דאורייתא ותו בהנ"י נאמר דין הרא"ש בלשון זה ואם כתב חצי נכסיו לבנו ואח"כ כתב שאר נכסיו לבנו האחר הראשון במתנה והב' אפט' הרי להדיא אף בזה א"ז. ותו דלע"ד לא משמע כלל אף בדברי הגאון שהרי אינו מחלק בין נותן לאשתו ובנותיו לבין נותן לאשתו ואחר הנאמר בגמרא זולת בהעמדת ירושה משמע דתו אין חילוק. ואשתו ואחר הא בכל אופן איירי דאשתו אפטר כן מסתמא באשתו ובתו שניהם מתנה בכל אופן:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 107:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/107:9)

וליישב הגאון מקושית הר"ש נלע"ד שמחלק מן הסבר' בטע' האומד דבכותב לבנו אף שמעמיד ירושה האומד הוא שאינו אוהב לאחד כל כך יותר מהנשארים להניחם בלא כלום. ובאשתו סובר דאפשר דבאשתו כגופו וחבובים מכל בניו אלא האומר דסתמא לא מיעקר ירושה דאורייתא וכן משמע בהרשב"ם דף קמ"ד כ' על הכותב כל נכסיו לאשתו דאנן סהדא דלא עקר נחלת הבנים והתוס' כתבו על תרווייהו שלא היה מניח בניו בלא כלום והגאון מחלק כנ"ל וא"כ ממילא אין היכרח שהרא"ש פליג. אך מ"מ רבינו ישעיה שהוא הי"א שבסעיף ז' דאשתו ובנו שניהם אפשר נראה שחולק דהא כיון דהבן אך אפט' שוב לא מיעקר נחלה דאורייתא ולא נשאר האומד ששייך בהאשה שמכחה נימא אפטר' בשלמא אם שניהם מאומד חד י"ל דס"ל מה אולמי' דהאי מהאי ולשניהם במתנה אי אפשר ולהכי שניהם אפט' אבל להגאון ק"ק ויש לדחוק וק"ל. והח"מ מדלא הקשה קושית הב"ש אפשר שפירש הגאון ע"ד זה כי זה לשונו דבריו קיימים כיון שחולק לשתי בנותיו שהן יורשת לא כתב לאשתו כל נכסיו לפרשו דכיון שחילק לבנות שהן יורשת וכבר קי"ל כל מתנה ליורש אינה אלא משום ירושה ואשתו היא משום מתנה נמצא דלא כתב לה כל נכסיו דהא שטר בתר מתנתו מה שהשאיר לנפשו להוריש לבנותיו מכחו וחשוב מתנה כשיור אבל כתב כל נכסיו לבנו אף שמעמיד בזה נ"ד לא יוצדק בזה שיור ומקרי מ"מ כותב כל נכסיו והוא דחוק והעיקר לע"ד כדכתיבנא: