## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 124

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:1)

מיהו בדבר כו' ע' ח"מ וב"ש וג"פ ופר"ח ודברי פר"ח נכונים בכוונת הר"ן דר"ל כתותי מיכתת שעורי' וכל העומד לשרוף כשרוף תרי מילי נינהו וכתותי שייך במידי דבעי שעור לכ"ע ומיושב בזה הצ"ע דג"פ אך ל' הר"ן עצמו פ' לולב הגזול שכ' גבי כתותי הטעם דכל העומד לשרוף ע"כ לפ"ז לאו דוקא ומה שהכריע הפר"ח להלכה דלא כר"ש לע"ד אי מש"ה ל"א דראייתו מטומאת אוכלין למה שמביא בעצמו דברי תו' סוטה שמסקו הלכך ליכא לדמויי אינה ראי' ולע"ד י"ל דלא נאמר במנחו' דמטעם כל העומד לא יהא מטמא ט"א כ"א במה דשייך כל העומד וכו' אבל לא מה דלא נאמר גבי' אלא דכתותי מיכתת והטעם דלא מדמה הסוגי' דכל העומד לשרוף לכל העומד לזרוק אלא נותר ופרה שמצות עשה לשורפו דומיא דזריקה משא"כ ערלה וכלאי הכרם נראה מל' הרמ' פי"ט מהלכו' פ"מ דמ"ע ודאי אינו כדמשמע בהקדמתו להלכה זו שאינו מונה אלא שני מ"ע ואפשר אף משמעות לשונו דאפיל' מצוה דרבנן אינו מקיים בשריפתן וכ"א חיוב דרבנן(ב) הוא דאיכא עלי' לבערן מן העולם ובזה נסתר ממילא מה שכ' ועוד מדחזינן בר"ה וסוכה וכו' ע"ש גם הראי' ממ"ש הרמ' פי"ז מה' שבת ע' תו' ערובין דף פ' תראה שאין זו ראי' של כלום אמנם דעת הרמ"א ז"ל לפסוק כר"ש הוא לע"ד ע"פ דברי תו' סוטה הנ"ל שכתבו והנה דר"ש טעמא אחרינא אית בהו ול"א לא במקום מצוה אבל בהנהו דר"מ ורשב"ג לא שייך ההוא טעמא ור"ל דלהכי אף מאן דפליג עלייהו מודה לדר"ש אבל וודאי מסתביר דר"מ דס"ל דכל העומד לבצור כו' מהטעם דכל כמה דקיימו לא אשביחו מכ"ש דמודה לדר"ש דיש לומר הכי מטעם המצוה וכן מכ"ש רשב"ג דס"ל הכי אף בשאר משום דלא עביד איניש מכ"ש במקום מצוה וא"כ לדידן דפסקינן בחה"מ סי' צ"ה דעל ענבים העומדים לבצור נשבעין ע"פ פסק הרמ' ע"ש ש"ך ודאי דקי"ל על פי' דפ' נערה דף נ"א דכל העומד לגזוז כו' ע"פ מסקנת ההלכה דכ' הכונה דהלכה כר"ש זולת לענין שבועה שהר"י הלוי ורמ' מפרשים הפלוגתא דחכמי' ור"מ פ' ש"ה אך לענין שבועת השומרים שבזה אין הלכה כר"מ אלא כהחכמים אשר להכי שבק רב בפ' הכונס דברי ר"מ וסותם הלכה כר"ש ור"ש עצמו לפ"ז לשטתו אזיל שפוסק הכי במכ"ש בענייני מצוה דאוריי' ומה שהש"ך ז"ל שם נקיט שיטה לנפשי' להכריע כהראב"ד לע"ד כל הרוא' יראה דסוגיא דנ"ש א"א לפרש הפשיטות דכל העומד לגזוז כו' אלא כהתו' שהוא ע"פ מסקנת הלכה דרב וא"כ מדפסקינן כר"ש בדבר הרשות דכל העומד לגדור כו' (וכן מוכח לע"ד מקושי' הגמר' גיטין דף ך' ע"ב ות"ל ספר אחד אמר רחמנא וכ' הר"ן כלומר כיון דלקציצ' קאי כקצץ דמי הן אמת דלמשמעות פי' הרא"ש פ' המביא תניין סוף הלכה ך"ג ראיות התו' מקושי' זו דלקציצת מעט קלף לא חשוב מחוסר קציצה נראה דלא נחתו לפי' הר"ן מ"מ לע"ד פי' הר"ן הגון) מכ"ש דהלכה כר"ש בעניני מצוה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:2)

כותבין גט על דבר שיכול להזדייף והוא שיתננו לה בע"מ זה ל' הרמ' וכ' הח"מ וא"כ לדברי הרמ' שהוא מן הפוסקים דלא בעינן עדי מסירה מה שכ' והוא שיתננו וכו' הוא ל"ד דה"ה אם מסרו בלא עדים רק שע"ח מעידים לפנינו שלא נעשה זיוף בגט זה ולע"ד זה אינו במשמע לשונו אלא אף דבגט פשוט אפשר בלא ע"מ זה ודאי צריך ותו שהרי כ' פ"א הל' י"ח הרחיק העדים מן הכתב ב' שיטין פסול בד"א כשהי' הגט יוצא מת"י ולא הוי שם ע"מ הרי דשם כשבא לפנינו מרוחק חזינן שלא זייפה ופוסל אותו בלא ע"מ מפני שהי' יכול להזדייף וה"ה הכא אף כי עתה מעידי' ע"ח שלא נזדייף מ"מ מיקרי הי' יכול להזדייף וא"ל דש"ה דאף שבא לפנינו בלא זיוף מ"מ נעש' בפיסול דשמ' תכתב ביני שיטי ולא מינכר ולא יצטרכוה להביא עדים לפנינו אבל על דבר המזדייף ליכא למיחש דלעול' יחקרו אחר העדים כדכ' המרד' דז"א דא"כ דטעם פיסול ב' שיטין מפני שהי' יכול להזדייף אף בע"מ ליפסול וליחשיב מזויף מתוכו וכדהקשה באמת הראב"ד ומהיכי משמע לי' דזה לא מקרי מזויף מתוכו דמודה ר"א אם לא מהכא שמע מינה דאינו סבר תי' המרדכ' וע' ב"י סי' ק"ל ותו אלו הכא כשר בלא ע"מ מדוע מוקים הסוגי' דחכמי' מכשירים היינו בע"מ ור' אליעזר אם באמת כשר אף בלא ע"מ כמו כן יש להכשיר אף לר"מ משום דלית חשש דתמיד תצטרך להביא ע"ח לפנינו אבל דע' הרמ' ברורה בגט כזה צריך דוקא ע"מ דאלו בע"ח לבד הוי לר"א כמו לר"מ הע"ח כורתים ואף לדברי הב"ש ס"ק ג' שהוכיח מדס"ל דלעול' חייש לב' יוסף בן שמעון דלא בעינן מוכח מתוכו אף היכי דע"ח כרתי (וזה עדיין צ"ע ועסי' ק"ך מוכח בפשיטו' דלא בעינן מוכח מתוכו מדלא מצריך סימן) היינו מוכח מתוכו בשמות לא מצריך משום דהעדים עושים מה שעליהם לעשות אבל ודאי מצריך היכי דע"ח כרתי שלא יוציא מת"י דבר שאינו מתוקן דהיינו שטר שיוכל לבא לידי זיוף ובאם לאו חתימתן כמאן דליתא ולאו שטרא מקרי ופסיל ואינו סובר כסברת תו' שתולין דין זה בדין מוכח מתוכו משא"כ ביש ע"מ לא נקראו משום הכי מזויף מתוכו דמודה בי' ר"א דס"ל דזה לא נאמר אלא בשעשו מעשה זיוף לא מיבעי' בחתום בקרובי' או פסולים דזיוף גמור הוא אלא אפי' אך חתמו שלא לשמה ומן הדין כשחותמים צריכי' לחתום לשמה אם חתמו שלא כד"ת הוי מזויף מתוכו על ידם לבד אבל כשחתמו דבר שיוכל אך לבא ע"י אחר לידי זיוף לא הוו חתימתן אלא כמאן דליתא ואם יש ע"מ שפיר ובאם לאו הוי לר"א כמו לר"מ תמיד ופסול ולכן הוצרך הסוגי' לבאר המכשירים הם ר"א וכן מבואר בלח"מ פ' הנ"ל. אך בהא יש לספוק מדלא כ' אלא והוא שיתננו לה בע"מ די"ל דאינו מצריך שתביא הע"מ לפנינו להעיד שלא נזדייף אלא שנאמנת לומר שנמסר בע"מ וגם שלא זייפה כל כמה דלא אתא בעל ומערער כדס"ל בפ' ז' והובא בטור סימן קמ"ב דנאמנת על חתימו' העדים בלא קיום משום דאינה מקלקלה עצמה אבל זה נמי ליתא כדמוכח פ' א' הנ"ל שכ' בד"א כשהיה הגט יוצא מת"י ולא הוי שם ע"מ משמע דאף ביוצא מת"י אינה נאמנת בגט כזה שאף לשיטתי' אינו כשר בלא ע"מ לומר שנמסר בעדים אם לא שהם לפנינו ואין דומה דחשש זיוף כי בזה י"ל שטעו וסברו דכשר לא ע"מ כמו שטר מעלי' לדעתו. וכן מוכח מן הסוגי' דף ך' ע"ב בשלמא מתניתן לרבא ל"ק בע"מ ור"א אלא לרמי ב"ח קשי' ואלו אינה צריכה לע"מ בפנינו מה הקו' דהא י"ל איבעייתו קאי בשאינם לפנינו ומסופק הואיל דנוגע לעסק ממון נימא הגודרות אין להם חזקה א"ו דלכ"ע בשנכתב בעניין המזדייף הע"ח כמאן דליתא וצריכה לע"מ בפנינו ומן התימא על הפר"ח שמסיק לשטת הרי"ף דס"ל לר"א אף ע"מ כרתי ולמאן דלא בעי מוכח מתוכו (והוא להדי' שטת הרמב"ן שבב"י סי' קל"ג בשמו דסובר כהרי"ף וגם לא בעי אף לר"מ מוכח מתוכו וכדאי' בה' שטות ריש כל הגט ד"ה אלא) באמת כשר בע"ח לפנינו ובפשט הסוגי' דמוקים החכמים המכשירים כר"א דחק מאוד ולא שם לבו לקושי' הגמ' הנ"ל על רמי ב"ח דודאי י"ל דהאיבעי' קאי בדיעבד ובשאין ע"מ לפנינו אלא הע"ח המעידים על הזיוף א"ו הרמ"בן נמי מודה כנ"ל דבדבר שיכול להזדייף הע"ח בלא ע"מ כלא היו וצריכה להע"מ לפנינו ואולם כ"ז לשטת הרי"ף דס"ל הגט כשר אף לר"א בלא ע"מ וא"כ מה שמכשרינן להאשה לינשא בגט פשוט ע"י ע"ח לא מכח החזקה שבודאי נמסר בעדים כמבואר בח"ר סוף גיטין דלא ס"ל החזקה כלל אלא דבאמת אף בלא ע"מ כשר שפיר י"ל הנ"ל דהא אם כתוב בענין המזדייף הע"ח כלא היו וצריכה לע"מ לפנינו אבל לשטת התו' דלר"א אינו כשר בלא ע"מ ומה דמכשרינן להאשה כנ"ל הוא מכח חזקה שנמסר בע"מ א"כ טעם הנ"ל אינו מספיק אף עם מה כתבו תו' ומשיגים על רש"י וסוברים דלר"מ בעי מוכח מתוכו ואף בע"ח לפנינו אינו כשר דזה ניח' לר"מ דא"צ כלל לע"מ וגם אינם פועלים כלום בלי ע"ח. אבל לר"א דע"מ הם עיקר הכריתות א"כ כשבאים ע"ח ומעידים על הזיוף מה תו יש למיחש דנהי דחתימתן כלא היו מ"מ נעמידנו על החזקה שנמסר בעדי' ויתכשר ע"י הע"מ אלא מוכרחים דברי הב"י ז"ל דבגט כזה דאיתרע החזקה לא אמרינן חזקה זו ולהכי אף בע"ח לפנינו לא מהני מחשש שלא נמסר בעדים.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:3)

כיצד כו' על הנייר המחוק בתב"י מסיק נמצא דלכל הפוסקי' בהוא ועדיו על המחק כשר בלא ע"מ זולת לרש"י והעיטו' ע"ש ודוק ומאוד נפלאתי דא"כ הוא על הנייר ועדיו על המחק איך כשר האיש חשש הראשון שתמחק הכתב ויהי' הוא ועדיו על המחק ולא תצטרך כלל לע"מ וכ"ת דכתבו בין סהדא אנן חתמנו על המחק והגט על הנייר דבכה"ג כשר בשאר שטרות א"כ אף הכא למה פוסל הת"ק ולמה מצריך הב"י בזה ע"מ אליבא דהלכה דמכשירן כר"א ובאמת הרשב"א והר"ן נשמרו מזה וכתבו דלא איירי המתני' אלא בהוא על המחק ועדיו על הנייר אבל בהוא על הנייר וכו' סוברים דכשר והיינו בשכתבו בין וכו' אמנם על הרא"ש יש לתמוה תחילה כ' דבהוא ועדיו על המחק כשר הוא והעמיד הפלוגתא בהוא על הנייר וכו' וק' כנ"ל לכן אמינא דדעת הרא"ש לא משום חשש זיוף יהא מצריכין להביא ע"מ לפנינו אלא אפי' היכי דליכא למיחש לזיוף כגון בהוא ועדיו על המחק יהיו מצריכי' להביא ע"מ הואיל ואיתרע במקצת דהא אפשר שהעדים חתמו בשלא ראו המחיקה ואף שפסקינן כרב דלא חש להכי כמבואר בב"ב דף קס"ד ובח"מ סי' מ"ה מ"מ ריעותא מקרי ויהיו חוששין שלא נמסר כראוי בע"מ והוא פסול לשטתו אבל להת"ק דפוסל רק מחשש זיוף דהא איהו ר"מ דס"ל ע"ח דוק' כרתו עלי' פי' דכשר כמו בשאר שטרות ולא סובר כרש"י דבגיטן החמיר והכריח סבר' זו מפירש"י שפי' דלר"מ לא יהיו מצריכים לע"ח לפנינו ואלו משום חששא דזיוף יהיו מצריכי' קשה דכמו כן לר"מ יהא כשר דהא רש"י לא סובר דבעינן מוכח מתוכו (ופי' הפר"ח בזה דחוק) א"ו כנ"ל דלר"מ הואיל וליכא חששא דע"מ לא סמכינן על זה אף בחששא דזיוף משא"כ לר"א דיש חשש יותר גדול של ע"מ בכל ריעותא דימצא בו מצריכים להבאת ע"מ ומזה למד הטור לכתוב דאפי' ע"ח לפנינו (פי' ואין יודעים אם נמסר בע"מ דאל"ה ע"מ מקרי) דפסול עכ"פ נשמע מזה דאפי' בהוא ועדיו על המחק נמי פסול להרא"ש בלא ע"מ לפנינו והיינו דהטור אינו מזכיר מזה דבר ועל הב"י ז"ל התמי' קיימת ואין להקשות לפי' זה בהרא"ש למה ליה לר"א לומר הטעם דפסול לר' אליעזר בשאר שטרות משום דכתיב למען וכו' ת"ל דבשאר שטרות כ"ע מודים דאף לר"א כשר בע"ח לחוד כמבואר בתו' גיטן דף י' ד"ה חספא וברא"ש שם ממילא אף בזיוף אין סומכין על החקירה כמו לר"מ בגט דז"א דודאי רש"י שפירש להמתני' בהוא ועדיו על המחק וא"נ להרא"ש דמיירי בהוא על הנייר ועדיו על המחק דחשש הוא שתעשה הוא ועדיו על המחק ולא יהי' אלא ריעותא במקצת ולרש"י אף בזה בגיטן חיישינן שפיר איכא למיחש לר"מ דלא יזדקקו להביא עדים בפנינו ולכן לא העמיד הרא"ש הפלוגתא בהוא על המחק ועדים על הנייר משום דסבר דבזה דניכר הזיוף אף הת"ק מכשיר כיון דלדידי' ליכא אלא חשש זיוף וע"ז ודאי יחקרו משום חששא דזיוף לחוד נמי משא"כ החכמים דהיינו ר"ע דמכשיר ע"כ בגיטן אפילו בהוא על המחק ועדיו על הנייר נמי מכשיר ועל הכל אמר ר"א דלא הכשיר אלא בגיטן ולא בשאר שטרות וע"ז צריך למען יעמדו ומזה הטעם פסלינן בשאר שטרות באמת הוא על המחק ועדיו על הנייר משום דלא פסקינן כר"י בהא אלא כר"א אבל בגיטן אפילו ת"ק מודה היכי דניכר הזיוף. וכ"ז לשטת הרא"ש אליבא דפי"רשי אבל הרשב"א ור"ן שטה אחרת להם כנ"ל דמוקמו לפלוגתא דמתני' דוקא בהוא על המחק ועדיו על הנייר ועליהם אין קושי' משום דסוברים כהרי"ף דלר"א ע"ח נמי כרתי וסוברים נמי דהיכי דע"ח כרתי בעינן מוכח מתוכו ולדידהו פשיטא דבעי ע"מ לפנינו דהא לדידהו החזקה ליתא והע"ח כלא היו מטעם הפשוט דבעינן מ"מ כמבואר כאן בהר"ן אף דהפר"ח הביא בשמו ריש כ"ה דלא בעינן מוכח מתוכו שם כ' בשם הרמב"ן וכאן סתם להלכה כדכתיבנא הכלל דלכ"ע בעינן ע"מ לפנינו וע' ש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק א':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:4)

הי' הגט כו' והיו העדים חקוקים על ידו בהטור כ' בענין שאין יכול להזדייף ור"ל בכתיבת קעקע וכ' הב"ח הטעם דאל"כ הוי כהוא על המחק ועדיו על הנייר כו' וע' ב"ש ולע"ד לא משום חשש זיוף אלא משום דאיתרע במקצת חיישינן שמא לא נמסר בעדים כמו שהטעם להרא"ש בהוא ועדיו על המחק וע' סעי' ב'. הרי זו מגורשת כ' הב"ש מיהו ק' וכו' דהא ע"כ מוכח וכו' ור"ל דהא אפילו הי' שלה מוכרחת להקנותו לו אם תתגרש בו וא"כ מה ראי' במה שיוצא מת"י שגירשה דילמא מדנפשי' עייל ואמת כי לדברי הח"מ ס"ק ך' אפשר דכמו דמטעם מה הועילו כו' לא חיישינן בגוף הגרושין במטלט' הידועים שהיו שלו אף שלגבי אשה אין התפיסה ראי' כי י"ל מעצמה לקחה כן אף בגודרות היכי דליכא דררה דממונא כגון במוחזק לשלה לא חיישינן נמי לגבי הגרושין לדילמא מדנפשי' עייל אך לע"ד אין דבריו מספיקים אם הבעל עומד ומערער שמעצמו לקחו (וז"ל ת"ר גיטין דף ס"ד ד"ה ור"ח וקשי' לי' ר"ח אמאי איצטרך לטענת נאמנו' שליש כיון דשליח קבלה בעדים הוא וידו כידה ניהמני' כדהמנינן לה בגט יוצא מת"י ובעל אומר לפקדון דלא משגחינן בי' וי"ל דל"ד דלדידה לא עביד דמפקיד) אלא נלע"ד משום דמשעה שנותן עיניו לגרשה דהיינו כתיבת הגט סתמא שוב אין מניחה לשלוט בשלו וכאחר דמי' ויש לה החזקה של התפיסה בגט. אך עדיין יש לחוש שמא לא נתן כלל עיניו לגרשה בהכתיבה ומוכרחי' דברי הב"י דלא מקדים אינש פורענו' ולגבי מטל' דחזקתן מיד דברי הב"י לחדו מספיקים וא"צ לדברי הח"מ וא"כ י"ל דמשעה זו כאחר דמי' ושפיר יש לה חזקה בגודרו' לאחר ג' שנים ובמטל' מיד וא"כ קושי' הב"ש ק' דאפילו במוחזק שהוא שלה בגודרו' יש לספוק דילמא מנפשי' עייל ואפילו כאחר דמי' משעה זו אין ראי' בגודרו'. ובאמת הקושי' על הסוגיו' שהרי האיבעי' אינה אלא בהיה מוחזקים בעבד שהוא שלו. והנה לשיטת הרמ' וטור סי' קמ"ב שפסקו אשה המביאה גט לפנינו כו' בחזקת מגורשת כל זמן דלא אתא בעל ומערער לא חיישינן לזיוף והרמ' מסיים שהרי אינה מקלקלת עצמה כו' שאין דיני האיסורן כד"מ ומדתלה הטעם בהכי ולא כ' משום דדבר תורה עדים על השטר כנחקר וכו' משמע דה"ה הכא דשייך ההוא טעמא דמוחזק שהוא שלה ואין ענין לד"מ אלא אם נתגרשה אם לאו דהיא נאמנ' כ"ז שלא אתא בעל ומערע' משא"כ במוחזק לשלו שאז על ד"מ יש לדון וממילא אף בדאין מערער לפנינו יש לספוק שמא מדנפשיה עייל ונשאר בחזקתו ואף מגורשת אינה ולהחולקים שם ע"כ לדחוק יותר דנקיט האיבעיא אף באופן שהבעל לפנינו מיד ומכחישה שאז במוחזק לשלה והוא אינו טוען על גופו של עבד אלא שלא גירשה אזי נאמנת מטעם האשה האומרת לבעל' גרשתני שהיא בחזקת אינה מעיזה משא"כ במוחזקין לשלו לא מיבעיא בשאינו לפנינו אלא אפילו מיד הוא לפנינו להכחישה מ"מ כבר פסקינן סי' קנ"ב דכ"ע מודים דלענין תוספת אינה נאמנת וה"ה לענין ממון העבד שא"נ ונשאר בחזקתו וממילא אין מגורשת נמי וכ"ז דוחק וצ"ע.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:5)

הרי זו ספק מגורשת כ' הפר"ח כ' הר"ן וכו' באופן שדברי ב"י ור"ן תמוהים וכו' וע' סי' קך"ה ס"ק ל"ו שם משיג בזה נמי על הרמ' שכ' אינו גט ולע"ד למה שהעלתי לעיל בטעם הרמ' שמצריך בכתב על דבר המזדייף דוקא ע"מ שהוא משום דכל שהוציאו הע"ח מת"י דבר שאינו מתוקן הם כלא היו וא"א שיגמור הכריתות על ידם י"ל ה"נ בזה מה בכך שבאמת לא נעשה זיוף מ"מ אם לא נמסר בעדים אין כאן כריתות לכ"ע ומה שמביא פירש"י על הקושי' ות"ל כו' ודילמא תנאי היה בגיטא ומחקתי' להרמ' ע"כ ל"ד אלא הקושיא אפילו ע"ח לפנינו מ"מ הא חתימתן פסול מדהיה אפשר שתמחק ותכתב מה דבעי ומה שמתמיה בסי' קך"ה ממתני' דהמגרש היה טופס לכל אחד ע"כ לחלק דשם אלו היה ברור דחתמו על כולם לא היו נקראים כלל יוצאי' מת"י דבר שא"מ וק"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 124:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/124:6)

לא יתננו לה כו' כ' בתשו' רדב"ז החדשים ח"א סימן קנ"א וכן נהגו שלא יחתמו עד שיבש הגט וכן לא יתננו לה עד שיבש גם החתימה ובשלמא שעת הנתינה טעמא שיהיה כתב שא"י להזדייף אבל העדים למה צריכים להמתין ואפשר משום דאמר להם לחתום בגט וזה אין גט כשר עד שייבש ומ"מ חומרתי' לכתחי' ולא דיעבד ולע"ד מעיקרא לק"מ דעיקר הקפידה על העדים שלא יחתמו על דבר שיכול להזדייף שאז חתימתן כלא הי' ואנן רוצים לצאת אף לר"מ דע"ח כרתי וק"ל: