## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 129

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:1)

כותבין שם האיש והאש' בהב"י מביא דברי המרדכי ריש כ"ה שכ' רבינו יואל אי לא דמסתפינ' הוה אמינ' אפי' לא נכתב שם האיש והאש' בגט כשר רק שיהא כ' כהלכתי לר"א דאמר ע"מ כרתי וקי"ל כותי' דכיון דקיימו עדים קמן ואמרו נמסר הגט לזו מה לנו להזכרת שמותן וראיה דאמר פ' כ"ה כ' לגרש הגדולה לא יגרש הקטנה וקאמר בגמר' קטנה הוא דלא מצו מגרש הא גדולה מ"מ ומסקי לה כר"א ואע"ג דשמותיהן שוין אין לחוש שמא מן הקטנה נפל ומצאתי הגדולה והא הכא מה שהוזכר שם הגדולה אינו מועיל והוי כמי שלא כתוב שום שם של אחת מהן וכיון דידעו דלגדולה נמסר כשר ה"נ לא שנא ותו דאמרינן בפרק בתרא כ' חניכתו כשר ומפרשים רבויתא אע"פ שלא הוזכרו שמותיהם אלא ראש המשפחה של שניהם ובע"כ לאוקמה בע"מ דאל"כ מה ידעינן איזו מן המשפחה גירש ומיהו צריך לכתחי' ליכתוב שמותם כדתנן הכותב טופסי גיטן צריך שיניח וכו' ומוקמינן לר"א וק' דא"כ למה קתני כ' חתיכתו כשר אם אפי' בלא שם כלל נמי כשר ודוחק דבא להורות דזה לא הוי שינה שמו דא"כ אין מקומו אלא בהמתני' דשינה שמו ושם מקומו. ואף דבר הלמד מענינו דחתימת העדים הוא שבא להורות דחניכה אינו העדר השם אך פירש"י ז"ל בהברייתא חניכת אבות עד י' דורות שאם כתבה בגט לא מפסלא למיהוי כשינה שמו ושמה דייק כפירושו. ובפ"ב גרסינן ההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספרא ויהיב לה אמר לה הא גיטך אמר רב יוסף למה ניחוש וכו' הא בעינן שמו ושמה שם עירו ועירה וכ' בחידושי רמב"ן פי' משום דכתיב ספר כריתות והיינו ספירות דברים של כריתות ואי אפשר לספר כריתות שבינו לבינה אא"כ כ' שמו ושמה ושם עירו ועיר' לאו דוק' דדיעבד אעפ"י שאין שם מקום מגורשת וי"ל גט פסול הוא מדרבנן מ"מ מגורשת ואינ' מגורש' הוי' ור"י לא חש לה כלל ובתו' מוקיל' כר"מ דאמר ע"ח כרתי ואי אפשר אא"כ מוכח מתוכו מי מגרש ומי מתגרשת ואינו נכון ודבריו בדע' תו' מלבד שאינם נכוני' אף יש לתמוה דא"כ מיבעי לר"מ למימר הא בעינן ע"ח וליכא) וי"א שמו ושמה ועירו ועירה מדרבנן צריכי ואע"פכ אם לא כ' אין חוששין לריח הגט כלל דכל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש ושויא רבנן לגיטא חספא בעלמא ולאו דוקא ועוד דא"כ היכי אמרינן מה קמ"ל טובא קמ"ל ויש לפרש דה"ק כיון דבעינן שמו ושמה ועירו ואם לאו אינה מגורשת לגמרי אין חוששין שמא הקדים דינר לסופר שאין מעשיו מועילים ולא דוקא משום דבלאו הכי ליכא למיחש אלא משום דאמר ה"ז גיטך אמרינן שמא לקלקלה בב"ד ולצעורה קמתכוין כנראה דאינו מסופק אלא אם מן התורה בטל או מדרבנן. והר"ן אף מחליט וכ' על הנ"ל פירוש משום דכ' ספר כריתות וא"א לספירת דברים של כריתות אא"כ כ' שמו ושמה ושם עירו ועירה ודאי דרבנן דמדאוריי' ל"ב אלא שמו ושמה כדי שיהא נראה שהוא כורת בינו לבינה דבלא"ה לא מקרי כריתות כלל וכי קאמר ר"י למה ניחש בשם עירו ועירה לאו דוקא דאפי' מפסיל מדרבנן מ"מ מגורשת ואינה מגורשת ור"י לא חש לה כלל א"ו לאו דוקא. אבל להכשירו כדע' רבינו יואל לא סליקא אדעתייהו. ולע"ד מבואר נמי הכי מן הירושלמי שהבאתי על הקושי' ולא כמקורע משני אפי' לא כ' אלא אני פלוני מגרש אשתי כשר והיינו בע"מ ור"א דהא לא מזכיר חתימת העדים והזמן וכנ"ל ומ"מ מקפיד על שמו אני פלוני וה"ה סתמו כפירושו דפירש הפ"מ את אשתי פלונית וכן הנוסח בתשו' רשב"א סי' תקס"א להדי' ש"מ דבלא הזכרת שמותם לא מצא מקום להכשיר אף לר"א דהא מהדר על הקיצור היותר אפשר וכן פסק בש"ע סעיף י'. והג"פ סי' קך"ח ס"ק י' מאריך ליישב הר"י מקושי' הסוגי' דספרא הנ"ל וכ' דכוונתו נמי דפסול על כל פנים לענין דלא תנשא בו ולהכי לא עביד ספרא דכ' כדמשני הסוגי' אהני דלא תנשא בו לכתחיל' אבל כל מעיין יראה דאין זה כוונתו מן הראיות שמביא שכולם כשרים אף לכתחי' וכ' על לא כ' השמות דמ"ש ומ"מ בל"ז דבריו מני' ובי' צ"ע שהרי מ"מ ע"כ לחלק בדיניהם לענין לכתחי' כדכ' ומיהו כו' אך זה יש ליישב דסובר דנתקן לכתחי' בחדא תקנה דנתקן לר"א עדי חתימה מפני תיקון העולם כן נתקן שמו ושמה אבל לענין שלא תנשא בו לא משמע כלל מדבריו. ואף דברי התו' שם הסיב הג"פ בדרך השני לכונה זו וע"ש שכ' שדרך זה בתו' הוא מרווח יותר ולע"ד זה הדרך אינו ישר דאחרי דמ"מ מסקו התו' שהפי' במשנה שינה שמו היינו דכ' שם דיהוד' בגליל וע"ז מסיק הגמר' דמודים חכמים לר"מ דהוי ממזר א"כ איך אפשר דשינה זה יהי' ממזר ובדלא כ' השם כלל יהי' אם נשאת ל"ת והרי להכי פירשו המתני' בהכי כדי שיהי' בזה יותר חידוש מלא כ' כלל ולא נידק מינה הא לא כ' כלל כשר לכן לע"ד כונת התו' כדהבינם הב"י ז"ל והכי פירושם תחילה כתבו ואע"ג דמתניתין דפ' הזורק דשינה שמו ושמה מוקמינן לה דהאי הולד ממזר כר"מ ר"ל עיקרה מטעמי' דר"מ נשנית דאמר כל המשנה וכו' משמע דלרבנן אף דמודו בשינוי מטבע זה מפני שהוא חמיר משאר השינוים לא הוי בשינה שמו אלא פסול דרבנן וזה נשמע להם מן הל' דמודים חכמים לר"מ דאלו טעמא משום דבשינה השם חסור הכריתות כדברי הרמ"בן ור"ן ובטל ד"ת לזה אין שייך מודה לר"מ דמשמע מטעם דמרא דשמעתא הוא ר"מ שגוזר כל המשנה דאינו אלא פ"ד והשתא דייקו ומדנקט שינה ולא לא כתבו כלל משמע דבלא כתבו כלל כשר אפ' מדרבנן והשתא אפי' נדחק בפי' רב יוסף דלמה ניחש בדרך הרמב"ן או הג"פ דמה"ת יבזבז על זה פשיטא דספרא או מה"ת יעשה זה הסופר מ"מ קשה דהא ממתני' נשמע דאף מדרבנן כשר וע"ז כתבו הא ליתא דהא לר"ח ע"כ דלא נידק הכי דהא לר"מ בלא כתב כלל בטל הוא מדלא מוכח אלא אמר ר"י דלא מיירי בשינה ממש דא"כ לכל הפחות לר"מ דעיקרה אליבי' נשנית הי' לו למנקט לא כ' כלל דהו' רבותא טפי אלא ששינה התם היינו שינה דגליל ומכיון דמשמיענו בזה הולד ממזר מכ"ש בלא כ' כלל ומדרבנן מודו בשינה דיהוד' מטעם משנה מטבע נשמע אף לדידהו דמכ"ש לא כ' כלל דהולד ממזר וע"כ לרבנן מעתה לדייק מ"ט דמעיקר' איתקן כלל השמות כי היכי דליהוי נקרא משנה מטבע ולהכי סובר רב יוסף דבין לרבנן בין לר"מ השמות מעיקר הכריתות כהרמב"ן ור"ן (ותו אפשר לע"ד דכתיבות השמות בגט הוי כאמירה לגבי קרבן ואי לא נכתוב חשוב סתמא ופסול וע' זבחים דף ג' ובתו' שם) ולהכי אף בשינה דיהוד' מודים חכמים בשינוי זה בתר תקנות ר"ג דליהוי ממזר דרבנן. ודעת הרמ' צ"ע כמבואר בג"פ ולדינא העלה הג"פ דבלא נכתב כלל היא ספק מגורשת ד"ת וודאי א"מ דרבנן.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:2)

כתב חניכתו וחניכתה כשר למסקנת הפוסקים הנ"ל דצריך לכולי עלמא השמות בגט ע"כ מה דלא חשו לקושי' רבינו יואל מזה ומן שמות הנשים שוות היינו משום דמ"מ אף הם נקראים באותו שם טוב כריתות מקרי ולר"א הא ודאי ל"ב מוכח ולר"ת המתני' דנשים שוות לא אתי' משום זה באמת כר"מ וליתר הפוסקים אף ר"מ לא בעי מוכח ולר"ת אליבא דר"מ ההוא דכ' חניכתו ע"כ כדפירשו הרשב"א בתשו' שבב"י שקורין אותה לבד עם חניכה זו ולא אחרת עמה ולהכי כ' דאם כ' בן פלוני לבד אינו כשר (ור"ל לכולי עלמא דשמו ושמה בעינן להכריתות ובן פלוני לא נקרא שמו) וחניכה דקאמרינן וכו' כדעת ר"ת וכו' ר"ל דמחניכה אין ראי' דהא לר"ת בל"ז ע"כ דאיירי שקורין אותה לבד באותה חניכה כדי שיהא מוכח ולדעת ר"ת כדי לפרש כל דין חניכה אף לר"מ ע"כ יראה לע"ד שמפרש חניכת אבות שבברייתא כדכ' הש"ג פ' השולח בל' זה כ' חניכת אבותיהם כשבא לכתוב פב"פ לא כ' שם אביו אלא חניכת זקינו שהי' גדול המשפחה ובני המשפחה נקראים על שמו כשר ובלבד שיכתוב שם המגרש ושם המתגרשת ואין כותבין חניכות אלא עד ג' דורות ואם כ' מג' ומעלה הרי הוא כשינוי השם ופסול עכ"ל ודוק. הג"ה אפילו הוא שם טפל הב"ש מסיק וכן נראה עיקר דפסול וע' נמי מסקנת הג"פ:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:3)

אם ב' השמות כתובים בפירוש הוא מהריב"ש שכ' דלפי' ר"ת מה דבגמרא ולא שרה וכל שום דהיינו מרים בדמתקרי אך לכתחלה ובדיעבד כשר כיון דשניהם מוזכרים להדי' אפילו שרה דמתקרי' מרים לכתחילה נמי ותי' דל"ק לדעת ר"ת לפי שאין אדם כותב בעיקר שם הטפל שהוא שם שקורין אותה בו המועט וכל שהוא כותב שרה דמתקרי' מרים אתי למימר לא זו היא דזו עיקר שמה מרים מל' זה משמע דאם כתב שרה דמתקרי' מרים בדיעבד נמי פסול כיון דאיכא לעז שיאמרו לא היא וא"כ לפ"ז ריב"ש ורשב"א פליגו בכונת ר"ת עכ"ל. ולע"ד הריב"ש נמי ידע מדברי הרשב"א ומ"מ סובר דמה"ת הרשב"א ורמב"ן יהיו מחולקין מקצה אל קצה דלהרמב"ן נוטה דאף לכתחילה לית חשש ולהרשב"א אף דיעבד א"ו דאף הרשב"א לא קאמר אלא דלכתחילה חששו ללעז שאינו מצוי כזה אבל בדיעבד מודה הרשב"א וע' מ"ל פ"ג מה' ג' בנה יסוד על הריב"ש וכ"נ עיקר:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:4)

שינה שמו וכו' אינו גט מבואר דהיינו בטל ד"ת ומ"ש הב"ש דמן התו' משמע דלרבנן אפילו בשינוי גמור אין פסול אלא דרבנן ע' לעיל פי' התו' לע"ד משמע מדבריהם איפכא דאפילו בלא נכתב כלל בטל ד"ת כדכ' הב"י והמתני' מפרשים בשינה דיהוד' וגליל. אבל הרמ' דמפרש להמתני' כפשטה ומפרשה דאינו גט ד"ת וא"כ הולד משני ממזר גמור צ"ע מנ"ל הא לא משמע אלא כדדייקו תו' דאך מטעם כל המשנה וכו' הוא דמודו חכמים בשינה זו דמשמע אך מדרבנן ואף אם נדחק דמשמע לי' דתרווייהו ס"ל בזה דהוא בטל ד"ת אכתי קשה הא הסוגי' הוציא דהחכמים מודים מדלא ערבינה עם השני דינים דבבא ראשונה. ולשיטתיה מ"מ ק' למה מפסיק בין דין שינוי שם עם דיני צרות דלא מוקמו אלא כר"ע כדפי"רשי ובתר הכי חוזר לדין גט הי' לו לערב וליתני דיני גיטן בהדדי שינה וכו' כ' סופר גט לאיש כו' תצא מזה ומזה וכו' משא"כ לתו' נימא דשינה הוא פסול דרבנן והסיפא אינה מגורשת ד"ת ויש לדחוק משום דבסיפא יש פלוגתא דר"א ולא באינך להכי לא ערבינהו ומ"מ צ"ע מה שהרגישו כל האחרוני' השמטו כל הדברי' משינה שם דיהודי וגליל וע' תשו' פ"מ חלק ב' סימן מ"ו שהאריך. וכ' הג"פ סס"ק י"ד יראה לי דהרי"ף ורמ' מפרשים המתני' דהתקין ר"ג וכו' ומה שאמר ר"א והוא דאתחזיק דמיירי בין אתחזיק בשני שמו' במקום אחד ומגרש במקום הכתיבה. ובין שקורין אותו במקום הכתיבה בשם אחד ובמקום הנתינה בשם אחר בכלהו גווני כיון דאתחזיק בב' שמא התקין שיהא כותב שם עיקר בפירש ויכלול שם הטפל בוכל שום ואם לא כ' אלא אחד מהם בלבד פסול מדרבנן לענין שלא תנשא ואם נשאת ל"ת וא"ת אכתי ק' למה לא ביארו לנו דשם הנתינה עיקר י"ל דמדברי גמרא מוכח דשם נתינה עיקר ומן התוספתא מוכח דשם כתיבה עיקר וסוברים דל"פ אלא זה וזה הוכשר דב' השמות שוות וכל שם מהם עיקר בעירו ובכה"ג לא הוי אחד עיקר ואחד טפל אלא שניהם שקולים וכיון שכותב אחד משמותיו והשני בוכל שום סגי עכ"ל ודבריו קצת נראים אלא שמ"מ ק' לי הא בפ"ח מביא הכ"מ תשובת הרמ' וכל מה שנמצאהו במשנה או בגמרא אינו גט או הרי זה בטל או אינה מגורשת אז נגזר שזה הוא דאורייתא אמנם המקומות שאמרו שהוא גט פסול הענין אצלי מסופק ונשיב הענינים אל שרשם וכו' וא"כ הכא הא בגמרין נאמר גירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה אינה מגורשת. ולהנ"ל יותר ק' ומה אם שם זה שהוא שוה עם שם דגליל אינה מגורשת בדלא כלל בוכל שום וא"מ היינו ד"ת ובהזכרת שם הטפל לחוד לא כתב אלא פסול אפילו בהזכרת שם העיקר בכולל וכל שום ויש לומדים ממנו דשם הטפל לחוד בלא וכל שום אפי' פסול אינו ע' בב"י ולכל היותר טפי מן פסול לא הוי ואם נשאת ל"ת וקשה ומ"ש משם דיהודה לאשתו שביהודה ואף לל' התוספתא דנאמר גבי' פסול אכתי ק' אחרי דהענין מסופק מהראוי לתפוס הספק ע"ד דלא יהא סתור עם ל' גמרא דאינה מגורשת ד"ת וגם לההנחה להשיב הענין אל שרשו הרי חזינן בשינה שם פוסק דא"מ ד"ת הרי כבר בהשורש ביטל דאורייתא וכ"ז צ"ע וע' ריש פ"י מה"ג:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:5)

מומר כו' כ' הג"פ כי הרמ' פ"ד דאשות ישראל מומר שקידש אע"פי שעובד ע"ז ברצונו הרי אלו קדושין גמורים וצריכה גט ממנו וכן הוא בטור סימן מ"ד ולכאורה משמע דהוו ק"ג שאין בהם ספק אך מהרשד"מ מפרש דר"ל שהם קדושי ספק ודייק מדכ' וצריכה גט נראה שר"ל הרי אלו קדושין גמורים למאי הלכתא להצריכה גט ואם קדשה אחר צריכה גט מזה ומזה וגם בעל פ"מ מפ' הטור ע"ד זה ובתשובת ר"י מינץ סי' י"ב בסופה מביא דעת ר' טובי' שכ' דקדושי' מומר חומרא בעלמא הוא דמשמע שאינו אלא מדרבנן) ואיכא למידק לסברתם דהוו קדושי ספק וטעמא משום דשמא חשוב כעכ"ום דליתי' בתורת גיטין וקדו' א"כ ישראל שקידש ונתמרמר היכי מצי מגרש ומדברי כל הפוסקים משמע דמצי מגרש והה"מ ספ"ב דגרושין כ' דודאי אפילו קדש ישראל מגרש בממרותו וכן כתבו כל הגאונים ופשוט הוא כיון שקדושיו קדושין גמורי' אף גטו גט גמור ומשמע מיניה דכיון דס"ל דקדושיו ספק נהי דמומר שקידש מצי מגרש אמנם בקידש בעוד ישראל לא מצי מגרש בתר שהמיר וק' טובא דזה היפוך סוגין דעלמא ושמא י"ל דכיון דכל דמקדש וכו' אפקעינהו רבנן לקדושין מני' ע"י גט זה ועי"ל דאפילו תימא דהרמ' והטור ס"ל דקדושי מומר ספק להצריכה גט הך ספק הוי דרבנן דמן התורה קדושיו גמורים אלא דרבנן עשו לענין זה ספק שאם קדשה מומר וקדשה ישראל אח"כ דתהא צריכה גט משני וכיון דמן התורה קדושיו גמורים לפיכך יוכל לגרש עכ"ל הג"פ ותירוצו הראשון לע"ד ליתא שהרי כבר העיד הה"מ בשם הגאונים וחזינן נמי דבימי ר"ת עבדו עובדא ואלו כדבריו מי הוו שתקו מלהודיענו הטעם שהוא ע"י הפקעת קדושיו דהא נ"מ טובא לענין אם פשטא ידה וקבלה קדושין מקרובי המומר המגרש דצריכה גט מספק וגם אם הרתה לזנוני' מטרם שנתגרשה ממנו ושוב נתגרשה דהולד אינו אלא ממזר ספק ולא ודאי וע' גיטן דף ל"ד תו' ד"ה ואפקעינהו ובלי ספק יש ללמוד דיני דינים משתיקות הגאונים וע' ג"פ סס"ק ק"ו ובכלליו כלל ד' והתי' השני א"י להולמו דאם מודים שהם קדושי' תורה מה"ת ומאין יצא להם חומרא זו דמדרבנן הם ספק לענין קידשה אחר שצ"ג ותו דא"כ מעיק' החידוש דצ"ג משני שתקו והפשט דצ"ג ממנו ביארו. ולהכי לע"ד הברור בכונתם כדכתבו הרי אלו קדושין גמורים והיינו בלי שום ספק ומה שכתבו וצ"ג ממנו ר"ל דהנשואין אסורים לה וצריכה גט דוקא וכן הוא בתשובת הרשב"א אלף קפ"ב כ' ובאמת כל שהאש' יכולה לברוח ממנו ושלא תתיחד עמו פן תולד בן פריץ מחויבת לברוח כבורח מפני הנחש ובת ישראל אסור' בחתונו כו' ומיהו בשקדש קדושיו קדושין. ותו י"ל דמשמיענו דאפילו הי' בטעות שלא ידעה שנתמרמר דלא תימ' קדושי טעות הן קמ"ל דלא גרע מחייבי לאוין דאפילו לא הכיר בהן צ"ג. ואולם ר' טובי' שהבאתי בהג"ה ודאי צ"ע דאי טעמו משום דמן התורה לא נקרא בן ברית ואינו בתורת קדושין ודאי דק' קושית הג"פ ואולי טעמו דמסתביר לו אחרי דכל דמקדש וכו' סתמא לא ניחא לרבנן בקדושיו ומדינא ראוים להיות בטלים ולחומרא בעלמא הוא דהניחם על דין תורה. אבל לע"ד גם זה ליתא כדכ' הרשב"א הנ"ל וקדושי ח"ל יוכיחו. והנה בב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ז כ' מיהו בתו' סנהדרין דף ע"ב משמע דדין מומר כדין עכ"ום דכתבו מומר לאו בן ברית הוא וכן משמע מהרמ' פ"ג לכן כ' דין מומר כדין נכרי ומיום שנעשו מומר הוי כאלו אינו בתורת גיטין וקדושין. וא"י איך רוצה להוציא מהרמ' שאינו בתורת גיטין וקדושין. לא שת לבו למה שכ' במקומו הלכו' אשות כנ"ל דקדושיו קדושין גמורים ומה שהוציא מתו' להבנתו מהם אף הם ישתו כוס קוש' הג"פ שהרי כתבו דבור שלם מדין ר"ת בגרושי מומר ומעובדא דילי' דודאי הפשוט משמעותו לקדושיו ביהדות אבל לע"ד כונת התו' אך ליישב הלשון שנראה מיותר כיון שאמר ישראל הוא בן ברית הוא למה לי וכתבו בן ברית ר"ל שלא יטעה לומר מומר הוא והוא מן המורידים ואדרבא יש לדייק דאלו ודאי אינו בכלל בן ברית א"כ ישראל הוא למותר דהא במה שאמר ב"ב הוא מופקע עכ"ום ומומר אלא משמע דמומר באמת ב"ב דמשנכנס בברית מי הפקיעו אלא דבלישנא דעלמא ישראל לחוד לא מספיק דיוכל להתנצל סברתי מומר הוא משא"כ כשמכניס הישראל בשם ב"ב בזה מפקיעים הספק מומר כיון שאינו שומר הברית אבל בבן ברית לחוד נמי אינו מופקע מומר מדהוא ב"ב ע"צ האמת באופן דאי מש"ה נקטינן דלכ"ע קדושין גמורים וגטו גט גמור ואך מכתיבת הגט מיעטו הרמ' מדעתו דומי' דעכ"ום משום דאדעתי' דנפשי' עביד ואף שלפ"ר משמע כדע' הרש"דמ בגיטין דף מ"ה דאיתא מכרו לישראל מומר אמרי לה כנכרי ואמרי לה כישראל ופסקינן בי"ד סי' רס"ז לספק י"ל דדוקא לענין זה שהטעם שיעבירנו על המצות הא לגיטין וקדושין ישראל גמור הוא בלא ספק. כל זה לע"ד איכא למשמע מכח קושי' הג"פ מסוגין דעלמא (אך לפ"ז צ"ע בי"ד סעיף ה' וע"ש בהטור להרשב"א דס"ל מומר להכעיס ואפי' לאכול נבילות שחיטתו כשרה ע"י אחרים רואים וע"כ דחולק על תו' ול"ל דרשה דוזבחת מפני שמ"מ מצווה על הזביחה ועט"ז ס"ק א' א"כ מה דפוסק דמומר לעכ"ום ולחלל שבת ומכ"ש לכל התורה ששחיטתו כשל נכרי ע"כ דלזה נכרי גמור חשוב לי' ותימ' מנ"ל הא ומ"ש ממה דקי"ל קדושיו קדושין וגטו גט הרי דישראל גמור חשבינן לו אף לקולא ומן הסוגי' שם לא מוכח אלא דמומר לע"ז הוי מומר לכל התורה וצריך אחרים רואין. אבל באחרים רואי' מנ"ל לפסול ולשטת התו' ניחא מדאינו חושש בזביחה וכן לטע' הרמ' צ"ע דהא ודאי נראה מה דפוסל בלהכעיס אף לדבר אחר מטע' דמין הוא ע"כ לאו מין הוא דנימא גבי' סתם מחשבתו לע"ז דא"כ אף בהנאה ליתסור א"ו רק בהשם הוא מין לענין מורידן ומנ"ל משום כך דשחיטתו נבילה מדין תורה כנכרי גמור. ולפיכך מסתביר כדדאיק הר"מ פרק ח' מה' אבות הטומאה וכדע' הב"ח ע"ש. אבל דע' הרשב"א שמומר לאכל נבילות מכשיר ומומר לכל התורה פוסל צ"ע ובהדי' ראיתי בהש"ג ריש חולין כ' ל' ריא"ז ישראל המשומד לכל התורה אינו כנכרי לפי שזה מצווה על כל המצות כישראל לפיכך אם הי' כשר עע"ג ורואהו ששחט יפה שחיטתו כשרה כמבואר בקונטרס הראיות ובודאי ראיותו מגיטיו וקדושיו וצ"ע):


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:6)

בתשו' הגאון ח"צ סי' א' כ' וכיון דהוכחנו דלדעת התו' חליצה שלא בכוונה פסולה מדאוריי' ודאי איכא למיחש טובא בחליצת מומר דגרע מנכרי דאמרי' בין אדעת' דנפשי' עביד וכה"ג איכא למיחש בנתינת גט מומר וכבר עלו בלבי כמה חילוקים בין גט לחליצה אלא שנמנעתי לאומרם מדתני' פ' מצו' חליצה דף ק"ו חליצה מעושית פסולה גט מעוש' כשר ופריך עלה ה"ד אי דאמר רוצה אני אפי' חליצה נמי ואי ס"ד לפלוני בין כונת גט לכונת חליצה נימ' דהיינו טעמא דאיכא בין גט מעושה וכו' ע"ש. והנה לע"ד בגט אלו הי' נשאר במסקנה דנתינה לשמה בעינן כמו בכתיבה ודאי הי' ק' מאוד מ"ש נתינת גט מומר מכתיבתו. אבל אחרי שמסקינן דף פ"ו ע"ב אימא דאמר ר"א כתיב' לשמה נתינה לשמה מי בעי א"י שוב אנה מצא דלנתינו' הגט בעי כונת הלב ונתן אמרה תורה מ"מ אך צריך אמירות הרי זה גיטך שתדע שבזה מתגרשת. והנה תו כ' שם וצריך חקירות חכם איך הך כונה דבעינן בחליצה היינו מטעם דמצו' הוא וכעין כונת מצות דפסקו רה"פ דצריכות כונה או כעין כונת הקנאות דבעינן דע' קונה ומקנה וכו' וכ' אבל אם אינה אלא כונת הקנאות נלע"ד שאף אם לא כיון בשעת מעשה להתירה אלא שיודע שבחליצת מנעל ניתרת והוא חולץ בלא אונס לא חיישינן לדברים שבלבו דדברים שבלב בכל הקנאות לא הוו דברים. וא"כ אם בנתינו' גט פשוט לא דבעי כונת המקנה פשיט' דל"ק מידי כדכ' בעצמו בחליצה וכ"ש בגט ואי לדרך כונת מצוה הוא דק' לו אף בגט פשיטא דלא בעינן כונת מצוה גבי גט שהרי מצינן גרושין אף בעבירה כדכ' הרשב"א בתשו' סי' י"ח ומה כונת מצוה שייך בגרושי עבירה וא"כ מה"ת דליבעי בנתינו' גט כונה אחרי דלא בעינן לשמה ואי משום דק' לו מפ' מ"ח ור"ל דלפ"ז י"ל דלעולם איירי באמר רוצה אני וחליצה שני משום דבעי כונה להכי לא מהני אמירת רוצה אני דשמא אין פיו ולבו שוים אי מש"ה לע"ד י"ל דהא בל"ז צ"ע הא כ"ע מודים דחליצה בכונה תלי' מילתא כדתני' נתכוין היא ולא נתכוין הוא חליצתו פסולה ולמה תיהוי חליצה מעושית ע"י אמירות רוצה אני כשרה וע"כ לע"ד מה דפשוט להסוגי' שבאומר רוצה אני דכשר היינו שסמך עלה בריי' דבתר הכי שאף בקרבנות אף דכתי' לרצונו כשר ע"י רוצה אני וק' מה רצון הוא זה הא האמירה גופה באונס ונימא כמו שמעשה אונס לא נחשב מעשה כן אמירות אונס אינה אמירה א"ו כדכ' הרמ' פ"ב מה"ג שאין אומרים אנוס אלא למי שנדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה והזכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו אין זה אונס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו עכ"ל ור"ל לע"ד דאנן סהדא דלאחר שתשש יצרו אמירתו רוצה אני הוא רצונו הגמור. ולהכי פשוט להגמר' דאף בחליצה סתמא לאחר שתשש יצרו ואומר ר"א בלב שלם ובכונת הלב עושה ושפיר מקשה. וא"כ לע"ד בנתינת גט מומר אין בית מיחש אמנם בחליצתו עדיין צ"ע.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:7)

הג"ה ולכתחי' כותבים שם ישראל וכל שום וחניכה דאית ליה כן הגירסה בהמשנה התקין ר"ג שיהא כותבין כו' וכל שום דאית לי' ולפירש ה"ג של' זה עצמו יכתבו ע"כ זה לפי' הנוסח שכותבין איך כאלו העדים מדברים דאז שייך ל' ליה אבל אם הבעל מדבר בעדו אין מקום ללשון זה אלא וכל שום דאית לי וא"כ הי' צריך נמי להיות כתוב וכל שום דאית לי' קודם שם האב דלא לישתמע שקאי על האב משא"כ לדידין שנזהרין מליכתוב איך כמבואר סי' קך"ו כותבין נמי דאית לי ושפיר יש לכתבו בתר שם האב דתו ליכא למטעי ובנוסח הרי"ף אף דכ' איך מ"מ מדיתר כל הנוסח בל' הבעל כ' נמי דאית לי בתר שמא דאבוהו משום דליכא למטעו כלל נראה דאף בהמתני' גורס דאית לי והנוסח שלפנינו ליה נראה היא ע"פ פיר"ת וכן מסקנת הב"ח בתשובה סי' צ"ה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:8)

הג"ה כשכותבין גט לבן מומר וכו' כ' היש"ש ואם אביו מומר כותבין אנא פ' ב"פ וכל שום וחנינא דאית ליה והט"ז ס"ק ז"ך כ' נ"ל דלבן מומר אין כותבין וכ"ש משום כבוד הבן דכיון שאין כותבין כן אלא למומר וסגי בלא"ה למה מביישו במקום שאין היכרח דמ"ש ממומר עצמו שעשה תשובה ואעפ"י שראיתי לרש"ל שכ' כותבין מ"מ נראה דהיא לא נחית לזה במה שנוגע לכבוד הבן והנלע"ד כתבתי ומביאו הב"ש ס"ק י"א וס"ק ל"ב ובתשו' מורם פדווה סי' ל"ה כ' בעסק גט שאביו הי' מומר ושב כו' ואף לא רצו ליכתוב וכ"ש לאשר כבר חזר לדתינו אין ראוי לרמז עליו שם דנכרי אשר נשתקע נשמע ברור הא בלא שב ודאי היו כותבין וכן ממה שהשיב המ"פ א"כ בנ"ד שחסור רק רמז שם גיות אף אם הי' עדיין מומר ושמו עליו אין לפסול בדיעבד משמע נמי דעתו הא לכתחי' יש לכתוב וראיות הט"ז מן מומר שעשה תשו' פשיטא דלדבריהם לא דמי דזה נמי נשתקע שם גיות מיני'. אמנם סתימו' הרמ"א משמע כהט"ז. והטעם מפני שבשם האב אין כ"כ קפידה אם לא נכתב כלל אין מן ההיכרח לבייש הבן:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:9)

מי שיש לו שם א' כו'. בתשו' פ"מ חלק ב' סי' מ"ו מאריך בביאר הפוסקי' בר"ז וע' עליו. איתא תשו' הגאון מו' מרדכי זיסקינד אב"ד ק"ק המבורג סי' ך"ד עובדא איש ואשתו באו משוטטים בארץ ונתרצו בק"ס להיו' גט כריתות ביניהם והנה האשה הראתה כתובתה ונכתב בו שם בעלה בנימן ואלף בר יהושע והי' בדעתינו לכתוב הגט שם אבי הבעל ושמו כנזכר בכתובה (וע' סי' ק"ך סעיף ג') ואח"כ שאלנו פי הבעל את שם אביו ואמר בחרם שטעות נפל בכתוב' וכך ה"ל לכתוב זאב וואלף בר בנימין כי אביו בנימין שמו ועדיין הוא חי ורוצ' לברר דבריו רק שאביו בארץ מרחק והרוצה לשקר כו' ויש לחוש לעגון וגם הי' לנו לעינים אשה אחת שהעידה על שם אבי הבעל ששמו בנימן והיא מסייעת לדברי הבעל והנה לדעתי אין ספק בדבר וכדאי להאמין שנפל טעות בכתובה אך למיחש מיהו בעי שחקרנו לאשה אשת המגרש והגידה שהיא אינה מכרת לחמיה כלל רק שמעה כמה פעמים מבעלה ששם אביו כנזכר בהכתובה יהושע ומכחשת לבעלה והשיב הגאון בל' זה והנה יש לצדד דמאחר דקי"ל דלא נקרא הוחזק אלא דהי' עולה לתורה בשם זה ג' פעמים כדאי' במבי"ט ובנדון זה לא הוחזק שם הראשון אלא מכח שהי' אומר שם אביו לעדים והעדים היו חותמים על זה מ"מ על עיקר כתובה הם חותמים ולא על שם הבעל כדקי"ל על מנה שבשטר הם מעידים ולא על כהן ולוי כדאי' ג"כ במבי"ט ואע"ג דקי"ל גבי שטר דעלמא דעדים אינם רשאים לחתום אא"כ מכירו שם הלוה והמלוה היינו בשאר שטרות דמצי למיפק חורבא מיניה לחייב איש אחר וטעם זה לא שייך בכתוב' (ודברים אלו אינם מהמבואר בל' הרמ' שבב"י סימן זה אחד השטרות הנכתבים לאחד שלא בפני חבירו ואחד השטרות שאין כותבין אותה אלא מדעת שניהם ושניהם עומדים כולם צריכים שיהיו מכירין העדים השמות שבשטר שזהו פלוני בר פלוני וכו' ומ"ש כתו' מכל השטרות) ואע"ג דפעם אחד אמר שמו בפני עדים ופעם חתם שמו על כתובה מ"מ לא הוי עדיין מוחזק בשם הא' וא"כ יוכל לעשות תקון זה דהיינו להחזיקו בשם השני לעלות ג"פ לתורה או לחתום שמו תוך הל' יום ואח"כ מצי למיכתב שם הב' בגט ומה שכ' מכ"ת שאשת המגרש הגיד' ששמע' כמה פעמים מפיו ששם אביו כבכתוב' הא אית' בא"ע סי' י"ז סעיף ח' אבל אם באה עד שאומרת בשמו מת ואמר לא מת לא מהימנא ואין לחלק דהתם לחומרא שהוא אמר לא מת דהתם נמי חומרא דאתי לידי קולא כדאי' בסמ"ע סי' ך"ח (ר"ל שם ס"ק ך"ח) אלא צ"ל דנאמן בין לקולא בין לחומרא א"כ גם בנ"ז האיש נאמן להכחיש' ואף אם האשה היתה מכחישו בבירר ששם אביו כמו שכתוב בכתו' מ"מ גם אשה אחת מעידה כדבריו ואין אחד במקום שנים וא"כ בלי פקפק שהאיש נאמן. ומה שכ' עכ"ת ששינה גם שמו שבכתו' חתם עצמו בנימן וואלף ועכשיו זאב וואלף אין בזה חששא כלל ואפי' דעה הפוסלה בשם אביו אפי' הוחזק וכו' אבל שם עצמו יוכל לשנות וא"כ בנ"ז יש להחזיקו בשם זה ל' יום וא"כ אעפ"י דנמצא אח"כ שהי' משנה שמו אין בכך כלום וכו' מ"מ בנ"ד דהו' לכתחיל' נוט' דעתו לכתוב שני גיטן ואותו גט שנכתב בו שם השני נראה בעיני שהוא העיקר ויותן בראשונה עכ"ל. ולע"ד כ"ד תמוהים דמדבריו משמ' דאלו היינו יודעי' שהאמת עם האשה והגיד לה כמה פעמים ששם אביו יהושע שוב היה נקרא שם אביו מוחזק ביהושע והיה חש להפוסקים שא"א לו לשנותו אף במה שיחזיקנו ע"י קריאתו לתורה זאב וואלף בר בנימין אלא מפני שהוא נאמן נגדה שלא אמר לה הכי וע"י הכתובה עדיין לא נקרא שם אביו מוחזק להכי יכול להחזיק מעתה לשם אביו בבנימין וזה תימה דאיך אפשר דלגבי אשתו יהא נאמן לגרשה הא שויתה נפשה חד"א במה שאומרת שכמה פעמים החזיק שם אביו ביהושע נמצא לדבריה לרה"פ נתגרשה בגט זה בשם אביו שאינו והוא פסול ומכ"ש אלו היתה מכחשת אותו בברי מה שייך בזה אחר במקום שנים בדבר הנוגע אליה והיא נאמנת על עצמה יותר ממאה עדים ובפרט נמי שהבעל נחשב נוגע וחשוד לקלקלה לפי הענין המבואר שם שמפני שנאתה אותו הוכרח לגרשה. וכל נאמנות המגרש בשם אביו אפי' כי לא הוחזק לא הכי ולא הכי אינו אלא משום מנהג וכל זה במקום דאין ריעותא לא בנדון זה ומה יש לחשוב הבעל לעדות והוא בעל דבר ומה שכ' ואין לחלק כו' כדאיתא בסמ"ע אלא צ"ל דנאמן בין לקולא בין לחומרא כנראה דסובר דשם בדינא דסי' י"ז אלו האשה קיבלה קדושין מאחר הרי היא בחזקת א"א ואין צריכה גט גם זה בעיני יפלא דודאי אף שם לגבי עצמה נאמנת לחומרא ואינה יוצאה בלא גט אם לא בחוזרת עם אמתלא אפשר ומן הסמ"ע אין שום ראיה כמבואר:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:10
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:10](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:10)

גם מה שכ' ומה שכ' מכ"ת ששינה גם שמו וכו' אין בזה חשש כלל תמוה דהרי סעיף זה מבואר לכתחי' יש לו ליכתוב כל השמות שיש לו וא"כ בנ"ז אף כי יחזיק מעתה ל' יום בשם זאב הרי הכתובה מורה ששמו בנימן ואם אינה בטעות הרי יש לו שם אחר במקום שנכתב הכתובה ואף בכל עולם ופשיטא דלכתחילה צריך לגרש אף בשם שבכתובה. ובעיקר ההוראה שמסיק לינהג הגט הראשון יוכתב בשם שיחזיק ל' יום דהיינו זאב וואלף בר בנימין והשני יוכתב כסדר שבכתו' בנימין וואלף בן יהושע גט השני א"י מה טבעו אחרי שיחזיק ל' יום במקום כתיבה ונתינה בשם זאב מה בכך שהכתובה אמת ושמו היה בנימן הלא אין זה אלא כמגרשה בשם שיש לו במקום אחר שלא במקום כו"נ דמבואר סעיף י"ג דאפילו כתב בו וכל שום בשביל מקום הכו"נ בטל וכ"ש למנהגינו שא"כ וכ"ש שהגט השני בטל ולדברי הנ"ל הגט הראשון פסול היה לדעת הרא"ש מפני שינה שם אביו לפי הכתובה ולפי נאמנת האשה לגבי עצמה לכן לע"ד במקום שיש ח"ה א"ח כבוד ובמח"כ לא דק בהוראה זו והנ"לע"ד היה תקנו ענין זה קודם כל יחזיקו באיש ואשה ל' יום כדבארתי סי' ק"ך סעיף ג' ויחזיק שמו בשם זאב וואלף בר בנימן ושוב יותן שני גיטן באחד יוכתב זאב המכונה וואלף ובהשני זאב המכונה וואלף דמתקרי בנימן המכונה וואלף דאז ממ"נ אם הכתו' בטעות ושם בנימן שקר הרי היא מגורשת בהראשון לכ"ע ואם הכתובה אמת ה"ה מגורשת בהשני לכ"ע דהא באמת יוכל לשנות שם עצמו היכי שמקום הכתיבה ונתינה בשוה אלא שלכתחילה צריך למיכתב דמתקרי על השם שיש לו במקום והוא הגט השני ושם אביו לא יוכתב כלל כדמסיק המ"ל בתשובה ובסדור תו גט עם שם אביו אין בידי לפ"ר להעלותו באופן שיהיה תיקונו יותר מקלקולו דוק ותשכח. גם אין תיקון שיחזיק שמו בנימן וואלף כבכתובה ויתניהו ע"ד הנ"ל דדילמא האמת דשם אביו בנימן ולדבריו עודנו חי ויש לעז בגט דלא שכיח לקרוא שם הבן של קודש בשם אביו החי ובשם זאב ליתא לההוא חששא ודק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:11
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:11](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:11)

הג"ה אבל אם ענינם כו' ע' ב"ש והנה עובדא היה בק"ק פ"פ ד"א יריד חשון תקך"ט נסדר שם גט ע"פ מורה אחד לשלחו למקום אחר והיה שם המגרש מיום לידתו יעקב ישראל ונקרא בפי כל אך ישראל ועליותו לתורה וחתימתו הי' יעקב ישראל וסידר המורה יעקב ישראל דמתקרי ישראל וכשבא הגט לפני שארי הרבנים ולומדים לא היכשר בעיניהם ולא ניתן הגט כלל וכן נראה ול"מ דלכתחילה לא שפיר למיעבד הכי אלא אפילו בדיעבד היה חשש פיסול דל' זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינה בקריאתו וזה באמת אינו והוא דומיא דשינה השם והנה בד"מ ס"ק י"ט כ' ומצאתי עוד שם אבל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי ויש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחילה אבל נראה דאיירי בשאי אפשר לעמוד על העיקר איך היה סדר השמות בשעת לידה וגם סדר קריאתו לתורה וחתימתו אין ידוע אבל בנדון זה משמע מג"פ ס"ק ס"ג שכ' וכל זה הוא במי שנקרא משעת לידה בשם אחד ושוב נשתנה שמו לשם שני אמנם אם משעת לידה נקרא בשני שמות כמו הרבה בני אדם ששמם כפול כגון שם טוב דמצינו שם בן נח שם לעצמו וטוב שם לעצמו כגואל דרות בכה"ג ודאי דכותבין שם טוב ואם יכתוב שם דמתקרי טוב יראה לי דפסול וכן אם נקרא משעת לידה ראובן שמעון אם יכתוב ראובן דמתקרי שמעון יראה לי דפסול וכן אם יהפוך ליכתוב שמעון ראובן דפסול ואיכא למשמע מיניה דאיירי אפילו נקרא בפי כל בשם אחד דאין ליכתוב לא דמתקרי ושלא להפוך השמות דהא בזה משמע דמחלק בין נשתנה שמו מחמת סיבה לבין שניהם מלידתו דאלו בנקרא בשניהם נמי יחד אפילו בנשתנה מחמת חולי נמי אין ליכתוב דמתקרי ואף ס"ק צ"ט כ' וכן מצאתי בתשו' מהרי"ו סי' קפ"ב מי שהיה שמו יוסף ונשתנה ע"י חולי לישראל והכל קורין אותו ישראל רק כשנקרא לתורה וחותם הוא יוסף ישראל כותבין ישראל דמתקרי יוסף שם החולי עיקר והדבר תמוה בעיני לומר כן דכיון דהוא רגיל בחתימתו להקדים שם אחד לשני איך יהפוך סדרן מן הרגילות לעשות עיקר טפל ומילתא דפשיטא דמי שקורין בשעת לידה ב' שמות ראובן שמעון וכן חותם ועולה לתורה אם יהפוך ויכתוב שמעון ראובן הגט פסול ואפשר דיש חלוק דמי שנקרא מלידה בשני שמות יחד יש להקפיד שלא להפוך אבל מי שנשתנה שמו מחמת חולי וקרו לו וחתם בשני השמות כיון דמן הדין שם שני עיקר אין משגיחין עליו אם הוא חותם בהפוך להקדים שם הראשון וכן בעלייתו לתורה דידוע דטועים בכך להקדים שם הראשון ומ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ונכון יותר דאם מקדימין שם ראשון לתורה ולחתימה כן יכתבו בגט פלוני שם ראשון דמתקרי שם שני ומ"ש החיבורים דמי שנשתנה מחמת חולי שם שני עיקר היינו היכא דאיכא דקרו ליה בשם זה ואיכא דקרו ליה בשם ראשון וכן בספר תורה פעם בזה ופעם בזה וכן בחתימה באופן דאין ראיה איזה עיקר הוא דאמרינן שם חולי עיקר עכ"ל מכל דבריו אלו יש ללמוד דבנ"ד יש ליכתוב יעקב ישראל כסדר בלא דמתקרי ומכ"ש שלא להפוך השמות ושלא להשגיח בקריאת העולם אך בשם ישראל כי זה אך מאהבת הקוצר דלא כמשמעות הסדר שמצא הד"מ ליכתוב השם שקורין אותו בו תחילה אם לא דאיירי באופנים הנ"ל. ואולם בסדר הרב ר' מיכל ר' יוזפש ס"ק י"ט משמע דיש ליכתוב יעקב דמתקרי ישראל דכ' יש לחקור אולי יש לאחד שני שמות שנקרא בהם בימי לידתו ועל זה מסיק באמצע הדבור ואם עולה בתורה וחותם תמיד בשני השמות יש ליכתוב שניהם בסדר שעולה לתורה וחותם אפילו אם שם הראשון של לעז ואפי' אם אינו נקרא בפי כל רק בשם עברי ובתר הכי מתחיל לדבר ממי שנשתנה שמו מחולי ואחר הכל מסיק ובכל הדרכים הנ"ל אם השם שכותבין שני הוא עברי כותבין דמתקרי ומי שנקרא בפי כל ועולה בתורה וחותם בשני השמות יחד כותבין שניהם בלא מתקרי אבל אם נקרא וכו' או שעולה לתורה וחותם בשניהם יחד ונקרא בפי כל באחד כותבין דמתקרי הרי דמשמע דזה הכלל חוזר אף למי שלו שני שמות מלידה ומה שכ' תחילה ואם עולה בתורה וחותם תמיד בשני השמות יש ליכתוב שניהם בסדר שעולה בהם בתורה אפילו אם שם האחד של לעז אפי' אם אינו נקרא בפי כל רק בשם העברי היינו ע"י דמתקרי יוכתב שני השמות על הסדר דהיינו בנ"ד יעקב דמתקרי ישראל ולאפוקי איפכא ישראל דמתקרי יעקב ונראה שמחלק בין נשתנה מחולי לבין שני השמות מלידה דהא בנשתנה מחולי כ' מקודם דכותבין כמהרי"ו שם החולי ראשון ועל הראשון דמתקרי אפי' עולה בתורה וחותם בשם לידה קודם שם החולי ובשני השמות מלידה מקפיד שלא לשנות הסדר שעולה לתורה ואולי החילוק שכ' עליו הג"פ ולא מפני שאנו מדמי' סובר איהו לפשוט מ"מ מדדברי המ"כ שבד"מ מסכימים בזה עם הג"פ ליכתוב בלא דמתקרי ובסדור השמות מסכים הרב ר"מ ר' יוזפש עם הג"פ שלא להפכם יראה לע"ד לנהוג לכתחילה כמשמעות הג"פ יעקב ישראל בלא דמתקרי ובדיעבד יעקב דמתקרי ישראל נמי כשר:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:12
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:12](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:12)

מי שיש לו שני שמות הג"פ ונראה דה"ה אברהם אברלן מיהו יראה לע"ד דשם אבש שבא לידי ושם הקודש היה אברהם וכתבתיו ואין דומה לזה אלא לשם מנחם מן שכ' היש"ש פ' השולח סי' ך"ח שיש לכתבו משום דאפשר הוא נמי קיצור מן מנשה ואין דומה לתקין שאינו אלא קיצור מן יצחק וכן בזה דיוכל להיות קצור נמי לאבשלום שמבואר בס"ש דב"ש אות א' דמסקינן בשמיה ולהכי אף לאברלין אינו דומה ולפי דמשמע בסדר הנ"ל אות מ' שכתב דיש ליכתוב מנחם מתקרי מן הואיל ועיקרו משם הקדש הכי נמי יש ליכתוב אברהם דמתקרי אבש אבל למשמעות היש"ש סי' ך' גבי שם שרה וגם הב"ש בכלליו סעיף י"ד הכי ס"ל נכון ליכתב המכונה ואולם אין בזה קפידא כ"ה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:13
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 129:13](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/129:13)

שם חזקיה כו' ואפ"ה כשר כן כ' בתה"ד סימן רל"ג וכ' ואף אם ת"ל דהתלמוד קיצר הל' יהא כן מ"מ הוה ליה כחניכתו דכשר א"נ אפילו מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבין אותו חזקיה לא הפסיד כחניכתו אבל איפכא הוי הפסד ובתשו' מ"פ סי' ל"ה איתא כתוב במרדכי הארוך על מעשה שהיה שם המגרש חזקיהו ולא נכתב רק חזקיה והכשיר הגט משני טעמים אחד דלא חשבו לחסרון דמצינו גם חזקיה בלא וי"ו ועוד וכו' וקרובים דבריו לדברי תה"ד וע' בשמות אנשים דב"ש אות ג' מביא קושי' ותי' בשם ס"ש וע"פ תי' זה מדמה פסק הט"ז בשם גדלי' ריש אות הנ"ל ולע"ד תי' הש"ס אינו מכוון בדברי תה"ד דז"ל ובשם חזקיה נראה היכי דמספקא לן לא נכתב אלא חזקיה וכו' אבל בסתמא לא אע"ג דבכל דברי הימים לא נכתב אלא חזקיהו (ר"ל החזקיהו מלך יהודה שזה הראשון הנקרא בשם זה) ובספר ישעי' כ' ברוב המקומות חזקיהו אמנם בספר מלכים בתחלת מלכותו כ' חזקיה וכן בספר משלי כ' אשר העתיקו אנשי חזקיה (כלומר הרי מצינן נמי שמו חזקיה) ובספ' עזרא נמצא גם כן שמות אחרים חזקיה ובתלמוד נמי אשכחן יהודה וחזקיה ומסתמא האחרונים היו נקראים על שם הראשונים וכיון דתפשו האחרונים רק שם חזקיה אנו נמי נתפש אותו בסתמא דמלתא (ר"ל ומסתמא האחרונים היינו השמות אחרים שבעזרא ושבתלמוד תפשו לעיקר שם חזקיה מלך יהודה א"כ זה השם עיקר מן הסתם ואף המגרש סתמא שמו כן הוא) ואף את"ל דהתלמוד קיצר הל' יהא כן מ"מ הי"ל כחניכתא דכשר כדאי' בתו' ואשרי פ' השולח דלכולהו שינוי דהתם חניכה כה"ג שרי לכתחילה ור"ל דאת"ל דלעולם שמה העיקר היה חזקיהו והתלמדו קיצר וא"כ אין ראיה לתפוש מספק חזקיה) יהא כן וכו' א"כ אפי' מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כ' אותו חזקיה לא מפסיד דהוי כחניכתו עכ"ל. ולתי' הס"ש דמה שהוא חניכה נתלה במה שנזכר בש"ס חזקיה ק' דילמא כדאמר שהאחרונים תפשו לעיקר שם מלך יהודה חזקיה ולא משום הקוצר וחינוך וא"כ במי שידוע שנקרא חזקיהו מנא ליה דכשר אם נכתב חזקיה. לכן הנלע"ד דעיקר החילוק בין גרשון לגרשום. לבין חזקיהו וחזקיה היינו משום דזה שינה מאות לאות וזה אינו שינה אלא חסרון מועט כדכ' המרדכ' ויסוד טעמו כדכ' כדאיתא בתו' כו' חניכה כה"ג שרי לכתחילה ור"ל דהתו' משני צ"ל דנקיי הדעת היו שמותיהן ידועין וליכא לעז א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחילה כותבין אף בכנוי והרא"ש חפס תי' ראשון ומבארו בל' זה י"ל דמיירי התם בחניכה שמכירן אותה בכל מקום והכל קורין אותו בשם זה אלא כשהוא חותם או עולה לתורה קוראים אותו בשם המובהק להכי סגי בחניכה לחוד וא"כ כ' דלתי' ראשון מסתביר לו דאף מי ששמו בלידתו חזקיהו וחותם נמי הכי מ"מ כל עולם לאהבת הקיצור ואין משנים שום אות רק מחסריה סתמא קוראים אותו בשם חזקיה ואף זה לא נחשב להם לחסרון כדכ' המדר' והוי חניכה הידועה ומכ"ש לתי' שני אין לך חניכה דומה לשם יותר מזה משא"כ גרשון וגרשום שהוא שינה מאות לאות לא מסתביר שזה ידוע שמי ששמו גרשון שנקרא בפי כל גרשום או להיפך ומ"מ לולא שמצא שני שמות לבני אדם שונים ע"כ היה אמר דחניכה הדומה לשם הוא וכתי' ב' דתו' וגם מפני שהאותיות מתחלפות משא"כ עתה שמתחילת הנחתו היו שמות משונים חושבו ודאי לשינה שם. וא"כ צדקו דברי הט"ז בשם גדליה כי לע"ד כן הוא מן הסתם שאף הנקרא בלידה ומקפיד לחתום חזקיהו או גדליהו או אליהו נקרא בפי רוב העולם אך בקיצור חזקיה גדליה אליה ויפה הורה הט"ז שבמקו' ספק אם הזמן דחוק ומקום עיגון מליתן ב' גיטן דיש לכתוב גדלי' וע' ג"פ וע' נמי ב"ש אות ח' ומה שמסיק לדינא ולמעשה אין להקל בשלשתן אם ידוע חתימתו היה מלא וכ' חסור פסול ע' ג"פ ובמקום עגון לע"ד יש להקל בשלשתן שוב עיינתי בט"ז וראיתי המגיה נמי הורגש על הב"ש: