## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 135

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 135:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 135:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/135:1)

צריכי' לקרותו ז"ל הרמב"ן ואם לא קראוהו אע"פ שאמר בפניה הרי זו גיטך יכול לומר שטר פסים הי' אבל בע"ח א"צ לקרותו וכ"ז שיצא מת"י מגורשת לגמרי (והיינו לשטתו דע"ח לבד כרתי) ואין חוששין לה והא דתנן טעה סופר ונתן גט לאיש ושובר לאשה תצא מזה ומזה ההוא בע"ח ואיבעי לי למקרי' והא דקשינן עלי' דרבינא מדתניא ה"ז גיטך ונטלתו וזרקו לים או לאור משום דההוא ודאי לאו משום ע"ח היא מגורשת דודאי לא כל הימינה להתיר את עצמה הואיל ואין גט יוצא מת"י אלא משום ע"מ ההוא דקאמר לה ה"ז גיטך בפני עדים וקס"ד שאע"פי שלא קראוהו מגורשת משום דאמר לה בפניהם הז"ג ולא כל הימיני' לאסרה אבל לרבינא קשי' ומדלא מתרצינן לכתחילה צריכן למקריי' אבל דיעבד אע"פ שלא קראוהו מגורשת ש"מ דיעבד קאמר. ואוקימנא דלבתר דקרי' וכו' נמשע מיני' דאף אם לא קראוהו נהי דבדיעבד לדידי' ודאי אפי' נשאת תצא דהא מתי' קושי' תו' מפ' הזורק באופן דלק"מ מ"מ נראית דעתו דוקא בשעירער הבעל לומר שטר פסים הי' אבל לא עירער מגורשת לא כדע' הרמ' שבסעי' ג' כי כ"ז ששותק אנן לא מספקינן ואמרינן ודאי גיטה יהיב ואף הע"מ נקראים עדים אף שלא קראוהו ע"פ דבורו שאמר הז"ג ויהיב לה מידי ונאמן בכך כקושי' הר"ן דלקמן ובזה עולין דבריו מה שמתי' מתני דהזורק דאיירי בלא קראוהו ובע"ח ול"ק א"כ איך פליג ר"א שם דקי"ל כותי' ואומר לאח' זמן דהיינו משנשאת לא כל הימנו ומה בכך הא מ"מ אין הגט יוצא מת"י ונימא נמי דלא כל הימנה להתיר עצמה דש"ה כיון דשתק ולא ערער עד שנשאת כבר נתרת במה שמסר לה דבר בפני עדים ואומר הז"ג הן הן הע"מ אבל ל' הר"ן הכי הנהו בי תרי ע"מ צריכים למקרי' דאע"ג דס"ל לשמואל דכל שאמר שהוא גט מהימן ש"ה דכיון דאינהו ע"מ ועבדו לי' כריתות אין להם לסמוך אל אדם בעדותם אלא כגון ר"ן וספרא דדיינא ואקשינן עלי' מדתני' הז"ג וכו' והא דלא שני דההיא בע"ח (וזה נמי לשטת הרי"ף) משום דע"כ ברייתא לא איירי אלא בע"מ דאי לא כיון שאין גט בידה איך נאמנת וכיון דלא אפשר בלא ע"מ משמע לי' דמיירי נמי אפי' בלא ע"ח כלל ובתר הכי מביא קושי' תו מפ' הזורק עם השני תירוצים ובפ' הזורק כותב תי' שני לחוד נראה מדעתו דריעותא דלא קראוהו דלא נחשבו הע"מ עדים ואפי' הבעל שותק אך דוקא בלא ע"ח הא בע"ח אף שהגט אינו יוצא מת"י כל שלא ערער (ואפשר אפילו ערער) באשר בדבורו הי' נאמן מאחר שנתן לה מידי שהי' גט עם ע"ח עליו אף שלא קראוהו הע"מ ואינם נחשבים ע"מ מ"ח כבר היא מגורשת ע"י הע"ח שנמי כורתים ולהכי הוצרך לידחוק דמשמע להסוגי' דאיירי נמי אפי' בלא ע"ח כלל ומוכרח לבא לתירוצי התו' מקושייתם מפ' הזורק דשם נמי ע"כ לא מתוקם בנתגרשה אך בע"מ דא"כ איך אפשר ליפסק כר"א דמשנשאת לא כל הימנו הא אין הגט יוצא מת"י ובמה מגורשת א"ו דאיירי בע"מ ומשמע לי' נמי דאיירי אף בלא ע"ח כלל דומיא דמפרש הקושי' על אמימר ובזה מיושב מה דהחמי' היש"ש בפ"ב וכ' גם הר"נ כ' פ' הזורק דמתני' דכ' גט לאיש איירי בקוראים תחילה אבל לא קראוהו אפי' לא הוחלפו תצא ותימ' מאחר שהוא פוסק דע"ח לחוד מהני א"כ גיטא מעלי' לכל הפחות בדיעבד וכו' הבין דמפרש מתני' דהזורק בגט עם ע"ח. לא היא כדמבוארים דבריו הכא דהוצרך לדחוק מה"ט דמשמע להסוגי' דהבריי' אף בלא ע"ח וע"ד זה מפרש נמי המתני'. ושטת שי"א דע"מ דוקא בעינן מבוארת בב"ש ודבריהם עולה ע"ד הר"ן דהא דצריכי' למקרי' דאל"ה לא נקראים ע"מ אלא דתלי' בשני התירוצים אם אפי' נשאת תצא משום דאפשר להו דמכל מקום נקראים ע"מ ובדיעבד אם נשאת. ומעתה דין דסעיף ג' בלא קראוהו כלל לדידן שפסקינן כרבותינו התו' דע"מ דוקא צריך לשטת הרמב"ן אם הוא חתום בעדים ואומר לפני עדים הז"ג אם הגט יוצא מת"י כשרה היא אף להנשא דהרי משמעות דעתו דע"מ נקראים ודאי ע"פ דבורו כ"ז ששותק ואפילו בלא ע"ח אלא שאם מערער אז אפילו נשאת בתר הכי תצא משא"כ כשע"ח עליו והוא יוציא מת"י מה לי בערעורו ולדעתו לא צריכו כלל לקרותו בשע"ח עליו מה"ט. ואם נטלתו וזרקו לשטתו נמי מגורשת כ"ז שאינו מערער אך אם מערער אז אפי' נשאת בתר הערער תצא ואחר שנשאת אפילו הגט יוצא מתחת ידו אינו נאמן. ולשטת הר"ן דהריעות' בלא קראוהו דאינם ע"מ לדידן אפילו חותם בעדים הוא ממש בחדא שיטה עם שטות התו' ותלי' בשני התירוצם והטור פסק כתי' א' ומהר"ן משמע דתי' ב' עיקר וא"כ אפילו נשאת תצא ומשמעות דבריהם כל שלא קראוהו בתר נתינה הע"מ. אף כי קראוהו אחרים ונתברר להם שזה הגט הניתן לה ע"י עדי החתימה לא מהני ותצא. אבל הרמ"א סעיף ג' הוצאי מהר"י וכ' אבל אם הגט יוצא מת"י אם נשאת ל"ת וזה לדידן צ"ע גדול ומ"ש הב"ש וכן פסק בפסקי מהרא"י ע' סי' קנ"א וע' ביש"ש פ"ב סי' י"ח (אבל סברתו דהיא בנוי' ע"פ דעתו מבלי צירף דעת הראשונה) שהחליט דלא נקראים כלל ע"מ ולכן מחליט נמי דלא כתי' תו' א' וחולק על הטור אבל אפשר נמי כדעת מהרי"ו דאף לתי' שני נהי דלא נקראים ע"מ ע"פ דבור הבעל לחוד דוקא לענין אם זרקתו דאז אפי' נשאת תצא אבל ביוצא מתחת ידה חתום בעדים ונקרא עתה מבורר למפרע שלפני ע"מ נמסר לה הגט הגון שוב מצרפינן דבור הבעל והוו שפיר ע"מ הכורתים ולא תצא וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 135:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 135:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/135:2)

כל זמן שלא נשאת כ' הב"ש אבל וכו' מזה סמך למנהגנו שקורעי' הגט אחר נתינת פרישה ובפסקי מהרא"י סי' מ' כ' טעם שלא יבא ליד האשה ותבא ליגבו' כתובתה ועוד משום דאיתא בפ' המקבל דבשעת השמד הוצרכו לקוראו אף דהאידנא בטל נהגו כבתחילה. וכ"ז דוחק אבל ראיתי בסדר הגט לד"מ כ' ובהגהות אלפסי דגיטן הא דקורעין הגט מיד אחר נתינה כדי שלא יוציאו לעז על הגט וכ' הרי"בש רש"י עכ"ל ומהר"י סי' פ"ו ומהרא"ו בפסקיו סי' מ' דחוק אט"א וע"ש עכ"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 135:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 135:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/135:3)

הג"ה וי"ח היא שטת הטור ע"פ תי' ראשון דתו' דס"ל ל"ת אפילו נאבד ואפילו הבעל אומר שלא היה גט כשר והיש"ש כ' אחר תי' ראשון מ"מ אין ראוי להכשיר אלא בדשתק הבעל ולא אמר מידי אבל אי אמר שלא היה גט פשיטא בעיני דספק מגורשת והבני' ס"מ ויראה לע"ד דמשמע להטור הכי מדלתי' א' מתני' דהזורק איירי בדלא קראוהו כלל ויש לדייק נמי טעמה דהוחלף והגט ביד הבעל הוא דלהת"ק כי ערער אף בתר שנשאת ולר"א דוקא קודם שנשאת ונשאת הוא דתצא. הא אין הגט ביד הבעל אלא שנאבד והבעל מערער שטר פסים הי' אעפ"כ אם נשאת ל"ת אך הא ק' לי לשטתו מנ"ל הא דבסעיף ב' שהועתק משמו דאפילו בקראוהו ועיילה לבי ידיה ושוב הגט יוצא מתחת ידו ומראיהו דנאמן ואם נשאת תצא נהי דזה יצא לו מדברי ר"א כמבואר סי' קנ"א דמשמע לי' אפילו במכחישו וטוענת ממני נפל ומצאתו ולא בשמודה לו והשובר יוצא מתחת ידה כמשמעות פשטות הת"ק דא"כ מה חדושו דר"א דאמר אם לאלתר דהיינו קודם שנשאת אין זה גט פשיטא כיון דשניהם מודים א"ו ר"א משמעינן דלאלתר כיון שהגט בידו אינו גט אפילו במכחישתו וא"נ תצא. הא לשטתו מ"מ י"ל זה דוקא בלא קראוהו אבל בקראוהו ועיילי' כיון דלחילוף לא חישיינ' דילמא אפילו כי נפיק מתותי ידי' נמי לא כל כמיני' לאוסרה. ואולי דייק לי' הכי מן הברייתא דהכא מדלא אשמעינן ההוא חדושא ש"מ דוקא בזרקתו ונאבד הוא דלא כל כמיני' הא ביוצא מת"י נאמן אך מ"מ אינו מוכרח דא"נ תצא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 135:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 135:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/135:4)

אם לא בדקו כ' הב"ש משמע דאיירי כו' ולא כתי' ב' של תו' כו' בזה שפיר מ"ש ואם יבדקוהו ולא תפליט אין חשש גרושין כיון דלא קראוהו אבל אם קראוהו אע"ג עכשיו אין האותיות נפלטים מ"מ יש לחוש שמא בעת הנתינה היה ניכר כ' זה ע"פ הב"ח שתפס תי' ב' דתו' והקשה דא"כ אף אם אחר הבדיקה אינו פולט ליחש כנ"ל לכן החליט הב"ש תי' הא' ובעיני יפלא מי הגיד להם דבדיקה זו אינה ברורה והפשוט דאף אם קראוהו ושוב עיילי' לבי ידי' וכנתנו נראה להם כנייר חלוק ודאי אם הבדיקה פלוט סתמא זה היא שקראוהו אלא שבשעת נתינה היו מובלעים והיא ספק מגורשת שמא היה נבלע יפה וכי פלט מה הוי השתא הוא דפלט אבל אם אינו פולט מוכרח שהחליפו בנייר חלק ומה יש תו לחוש. ואולם משמעות הטור וש"ע כתי' א' דאפי' לא קראוהו כלל נמי ס"מ ואפי' נאבד קודם בדיקה ולא הוי ס"ס ספק נייר חלוק הי' ואת"ל מי מילן שמא נבלעו יפה כי כבר כתב הר"ן בשם יש מי שאומר דע"י אמירתו זה גיטך נחשוב לודאי גט. והאמת כי התי' שני דחוק דא"כ דלהס"ד איירי דוקא בדקראוהו ועיילי א"כ דחוק הקו' מן הבריי' דדילמא טעמא דאיכא כתב הוא דאפי' לא קראוהו כלל מגורשת הא בליכא כתב צריך דוקא כשהיו קוראים ועיילי' והי' מוכרח דהקושיא אך להמסקנה דאף הבריית' איירי בקראוהו ועיילי' וזה דוחק. ותו דהרמב"ן כ' איפכא על קושיא זו בל' זה ומיהו השתא לא ס"ד דהך ברייתא בדקרינהו ועיילי' דלה"ט לא אתי' פירכא הוא ור"ל משום דבתר הכי כ'. ואוקימנא דלבתר דקריי' עיילי' כו' מהד"ת חלופי' חלפי' קמ"ל ולההוא טעמא אע"ג דלא חזר כתב לבתר הכי כשר והאי דקתני בריי' שטר פסים דאיכא כתב משום דמאן דעייל גיטא בידי' ומחליף כתב בכתב מחליף ולא בנייר חלוק דחזו לי' ע"מ. וא"כ בהקושי' דמדייק טעמא דאינ' כתב מפורש דהיינו משום דתני ואמר ש"פ הוא ולא תני דאמר כ"ח ש"מ דיש עדים שראו שהי' כתב משא"כ למה דאיירי בקראוהו וקמ"ל דלא חייש' שמא החליף משמע ליה ודאי דאז אפי' לא חזו סהדא כתבא ואף נייר חלוק לא חזו כגון שהי' מקופל נמי כשר ומה שאמר ש"פ ולא נ"ח תיר' דאין זה דיוק להמסקנה ומוכרח דהקושיא טעמא וכו' הי' למאי דס"ד דאיירי בלא קראוהו ומוכרח נמי מיני' דס"ל תי' א' דתו' ונשמע נמי מיניה דסעיף ב' איירי אפילו לא חזו פעם השני כתב כלל דנמי כשר ול"ח לחילוף: