## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 139

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:1)

או שאול או מושכר כ' הב"י דיצא להרמ' ממה דאית' בגמרא ההוא ש"מ דתקיף לי' עלמא דאמרינן דליקני עלה וכו' וגם בעובדא דההוא דזרק גיטא לדביתהו כו' אמרינן לא צריכא דאושלא מקום וטעמא משום דשאלה ושכירות ליומא מכר הוא. והנה משמעות או מושכר היינו בשהי' מושכר לה או בעד מעות נ"מ שהיה לה או ששכרה קודם הנשואין או ששאלה אותו והכניסה עמה בנ"מ. והא ניחא לשטת הטור אבל דעת הרמ' צ"ע דהא בח"מ סי' שי"ג סעיף ג' מבואר בשמו אבל אם הבהמות של אחרים הזבל של בעל החצר דחצרו קונה לו אעפ"י שהיא שכורה ביד האחרים הרי דאינו קונה להשוכר וא"כ שאין קונה לה מציאה איך יקנה לה הגט וע"ש בש"ך כ' ומה שהקשה הראב"ד משוכר את מקומו דסי' קצ"ח י"ל דדעת אחרת מקני שאני ר"ל דדעת אחר שהוא מקנה דוקא להשוכר ולא להמשכיר י"ל מדהמשכיר לא יוכל לקנות שוב קונה החצר להשוכר. א"כ י"ל ה"ה בגט אלא דשוב כ' א"נ ש"ה שהונח בו הדבר לדעת השוכר וכיון ששכר המקום סתמא לכך שכרו שכל מה שמונח בו יהא כאלו יהא מונח ברשותו הקנוי לו משא"כ במציאה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:2)

ולע"ד י"ל נמי דשוכר את מקומו ה"ט משום דהמשכיר משכיר אדעתא דהכי שיקנה להשוכר והרי הוא כמשכירו להדיא אף לקנין. עכ"פ מוכח משם דהרמ' לא ס"ל שכירות ליומא מכר אלא לענין אונאה כשטת תוס' א"כ קשה מנ"ל הכא והראיות שמביא הב"י הן לחילוק הש"ך השני שבדעת השוכר תלוי והן לחלוקי שבדעת המשכיר כל זה שייך בשהבעל השאיל או השכיר אדעתא דתתגרש ונעשה מרצונם דהרי שניהם מכוונים להכי משא"כ בשהיה מושכר או מושאל מאחר אם לא נימא שכירות ליומא מכר ומציאה אינו קונה לה מנ"ל דתתגרש בו ואינו עולה אלא לתי' ראשון דש"ך אמנם לע"ד סברה זו נכונה דהיכי דלא כח להמשכיר וא"א לו לזכות מה"ת לא יהא קנוי להשוכר לזכות על ידו כמו שהוא קנוי לו לכל תשמישו. וא"כ יצא להרמ' משם בפשוט וק"ל.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:3)

בד"א כשהיא עומדת בחצר כן נמי ל' הטור ומשמע דהיינו בתוך החצר ממש וכן לשון המתני' והיא בתוך חצרה ודייקו התו' בערובין דף צ"ד ע"ב בתוך ממש ועולא דאמר והוא שעומדת בצד ביתה היינו מן הצד שבתוכו וכן הוכיחו שם וכן משמעות הרא"ש שם שהרי פירש כהתו' דשניהם של איש אחד דלא כפי' ר"י ומסתמא הטור בשטת אביו ובח"מ סי' ר' לשון הטור ואם אינו משתמר צריך שיעמוד אצלו. משמע מן החוץ נמי סגי ויראה לע"ד דנראה לו לחלק דדוקא בגט דחצירה משום ידה ולא משום שליחות דחוב הוא לה ומטעם זה בעי אף במשתמר שתהא בסמוך דליהוי דומי' דיד כמבואר דף ע"ז רצוני לומר נהי דמ"ד זה לא חש לומר אי מה יד בדבוקה מ"מ מה דאפשר להשוות ליד ממש מצרכינן דהיינו דתעמוד דוקא בתוכו משא"כ לענין מציאה דהטעם באינו משתמר מצריך ר"י א"ש והוא שעומד בצד כדפירש"י בב"מ דף י"א אי עומד בצד אין דעכשיו הוא משתמר על ידו א"כ אף בחוצה לו בסמוך נמי משתמר והוכרח לחלק מצד ל' ר"י א"ש סתם והוא שעומד בצד דאלו דוקא מבפנים אמורא צריך לפרש דבשלמא עולא בהזורק י"ל דסמך על המתני' והיא כבתוך וכו' ונקיט ל' זה בדרך איידי כדאמר בב"מ ע' וק"ל. אמנם הה"מ פי"ז מה"ג מעתיק דברי תו' ערובין אף לדין חצר שאין משתמר וצ"ע מנ"ל. וא"ל דסובר כשטת הרא"ש פ"ק דמציע' הלכה ל"א כ' אבל חצר דאין משתמר דא"א להיות מטעם שליחות דאנן סהדא שאין אדם רוצה שיהיו חפציו ביד שליח שאין משתמר בידו הילכך מטעם יד זכה ובעינן דומי' דיד בסמוכה וא"כ שפיר מדמה לגט דתרווייהו משום יד. דלע"ד הרבה יש לתמוה חדא דמשמע היכי דמשום יד קונה כמו בסמוך לא בעינן משתמר ובסעיף י"ו הכא מבואר דעתו דלהכי נתנו ביד עבדו הנעור אינו גט משום דאינו משומר לדעתה והרי חצר דאשה בגט אינו אלא מתורת יד. ותו איך אפשר דבעומד בתוכו מתורת יד קונה גברא והא לפני זה הלכה ך"ט פסק דקטן מדאין לו שליחות אין לו חצר ומשום יד לא שייך אלא באשה דילפינן מגט (וע' סי' רס"ח בסמ"ע ס"ק י"ג כי נמי צ"ע) והעיקר לע"ד כפירש"י דבעומד שם הוא משומר וקונה משום שליחות. וע"כ לדחוק דהה"מ סובר דמ"מ י"ל דהקפידה יש בתוכו ממש שאז חשוב משומר ולא בחוצה לו. והוא דוחק כמבואר בספר השטה דף הנ"ל בשם הריבט"א דלההוא טעמא לא מסתביר להקפיד בזה. והרמ' ז"ל משוה מדותיו ואף בפ"ה מה"ג כתב אם היתה עומדת בצד חצרה נתגרשה ואם לאו לא נתגרשה שחוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא בפניו. ולטעם זה ודאי אין לחלק בין סמוך מבחוץ לתוכו אך דצ"ע הא דף ע"ז איתא טעם אחר משום דמה ידה בסמיכה ודוחק דהכי קאמר משום דחוב הוא א"א לרבוי שלא בפניו מתורת שליחות כמשמעות מס' ב"מ דכל בתורת שליחות מקרי חוב שלא בפניו וע"כ משום ידה ובעינן דומי' דיד דא"כ העיקר חסר ולפי' הש"ך ח"מ סי' רמ"ג ס"ק ט' שכ' דהכי פירושו חצר משום ידה ולעולם דין יד יש לה מיהו ההוא ידה לא גרעה משליחו' וכי היכי דבשליחות אין חבין אלא בפניו ה"נ בגט דחוב אין חבין שלא בפניו דאע"ג דידה הוא מ"מ כיון דחוב הוא לא גרע משליחות ואנן סהדא שאין רצונ' שיהי' חצר ידה לקבל גיט' אבל כי עומד' בצד חבים לה בפניה עכ"ל אזלים דברי הרמ' הכא בפשוט אלא דסוגי' דגטין ל"מ כפירושו דא"כ עיקר הטעם דבעי סמיכה כדי שיהי' בפניה ולא משום הדמיון דידה אף גם הל' דב"מ ולא גרעה משליחו' ק' ולא עדיף משליחו' מיבעי אמנם סברתו מבוארת בהרמ' ויראה לע"ד שהרמ' יהיב טעם בזה לההוא מ"ד דדרש מה ידה בסמוכה ולא חש להטוען אי מה ידו בדבוקה והיינו משום דלהסמיכו' יש טעם שאין חבין משא"כ הדביקות שאין סברה אין ענינו ניתן לדרוש וא"כ דינו דהש"ך דהיינו במציאה ומתנה אפשר כדעתו דנעשה יד אפי' באינה סמוכה ונ"מ בקטנה ואפשר נמי הואיל ועיקר הדרוש דחצר אשה משום יד מגט נפק דחוב הוא וניתן לדרוש בו מה יד בסמוך ממילא לא פלוג ואף במידי דזכות מ"מ בקטנה דלא אפשר משום שליחות אלא משום יד בעינן בסמוך וצ"ע. עכ"פ יראה דלטע' הרמ' ודאי נשמע דאזיל בשטת הר"י שבתו' ערובין ואף בגט לא מצריך בתוכו דהקפידא זו ממש לדביקות דמי'. ועל הה"מ יש לתמוה שבה' גזילה מעתיק דע' תו' ובה"ג שתק ואיפכא מיבעי לי' כנ"ל דע' הטור. והרמ"א ז"ל שפיר עביד שלא הגיה הכא מה שהגיה בח"מ סי' ר' כ' ל' הטור וש"ע כבר מבואר כדעה זו.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:4)

כ' הב"ש תוך ס"ק א' ואם לא עמדה אצל החצר וכו' ל"מ. ואם אמרה זרוק לחצרי ותזכה לי נעשה החצר שליח קבלה לה ולע"ד המע' בהרשב"א יראה שמה שמסי' לבסוף וכל זה צ"ע אף על דין(א) זה קאי ובודאי הוא צ"ע חדא מה דהקשה לנפשי' קושי' עצומה ותירצה בדוחק ע"ש ותו די"ל אחרי דקי"ל חש"ו אינם בני שליחות משום דלאו בני דעה נינהו נהי דקי"ל דחצר אתרבי מהמצא תמצא דכתיב בגנב למידי דזכות(ב) מטעם שליחות י"ל דוקא במה דסתמא זכות אבל מה דסתמא חוב ולא הוי שליח כלל אלא ע"י אמירתה י"ל דלא עדיף מח"שו דאף עם אמירות המשלח לא הוי שליח וע' דף ך"ג ד"ה ומשום חצרה כתב ושלא כדין דחצר לאו משום שליחות אתרבי אלא משום ידה וק' הא קי"ל דאף משום ידה אתרבי לא גרעה משלוחה א"ו דזה דוקא למידי דזכו' ולא לגט אף דקנאתו לזכות לה הגט ותי' אפי' נימא דביש לה חצר הניתן לה על מנת שאין לבעלה רשות דיוכל למיעבד שליחות באופן הנ"ל מ"מ בחצרה סתם שהוא נ"מ י"ל הא בשע' האמירה זרוק אין ראוי כלל החצר למיעבד שלוחה דהא עדיין רשות בעלה עליה ע"י מה שקנה אשה קנה בעל נהי דבשע' זריקת הגט גטה וחצרה באין כאחד י"ל דהוי כקטן בשע' מנוי השליחות והגדיל דפסול בסי' קמ"א סעיף ל"ב להכי לע"ד מידי ס"מ לא נפקא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:5)

וכן בגיטה וחצרה וכו' בשע' נתינה. ובהטור בשם הרמ"ה מסיים ואע"ג דאזלא בתר הכי והדר אתיא ואקני החצר בתר דאתי' ואמר הרי זה גיטך מגורשת כיון שהיא סמוכה לחצר תחילה וסוף ונראה דיצא לו מעובדא דבגמרא שהובא ס"ס קל"ו שהורה רבא להקנות לה החצר וכן בפ"ב דגיטן בנתן גט בחצרו או ביד עבדו וכ' לה שטר מכירה עליו והוא בס"ס זה בקנין זה שנעשה ע"י נתינת השטר לה מידו אף אלו נימא דהנתינה ראשונה הגט בחצרו אינה חשיבה נתינה מ"מ ל"ק דליהוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כדכתבו התו' דף ע"ז ע"ב דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה וי"ל שפיר דנתינות שטר המתנה חשוב כנתינות הגט משא"כ בעובדא דהזורק שעליו נאמנים דברי התו' ודאי צ"ע כיון שכל הוצאה מרשותו לרשותה על ידה נעשה במה דעבדה החזקה הא דומה להיתה ידו סגורה ופתחה ואמר טול גיטך ולא קירב ידו שפסקינן סי' קל"ח שאינו גט וכבר הרגיש הפ"י ותירוצו רחוק מן הדעת והניח בצ"ע וניחא להרמ"ה ז"ל לפרש העובדא הי' שביום ו' בשעת נתינת הגט לחצרו היתה עומדת בצדו ומצורף נתינה הלזו כאלו היתה ידה ארוכה ואע"ג דשם נאמר תיזל ותיחד דמשמע ודאי דאזלה בתר הכי והדר אתי' מ"מ כיון דבשעת הנתינה היתה סמוכה וגם בשעת האמירה שפיר חשוב ונתן ומדהכא מוכרח לפרש כן מפרש נמי הדיני' שבסוף הסימן ע"ד זה ולא מחלק בין קנין לקנין. ואולם כל לשון סעיף זה שהוא לשון הרמ"ה צ"ע כי זה לשונו על הסדר אם נתן גט בחצרה ואחר כך בא שם ונוסח הב"ח באה (וכנלע"ד דאנ"ה הי' צ"ל ואזיל ואחר כך כו') ואמר לה הרי זה גיטך אף על פי שעדיין הגט שם אינה מתגרשת עד שתטלנה משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשע' נתינו' הגט וכן בגיטה וחצרה באין כאחד בעינן שעומדת בשע' נתינה ואע"ג דאזלה בתר הכי והדר אתי' ואקניי' החצר בתר דאתי' ואמר לה ה"ז גיטך מגורשת כיון שהיא סמוכה תחלה וסוף וה"ה בחצר דידה בענין דתיהוי סמוכה לו בעידן דלימא לה הז"ג ואי לו סמיכה לה מתחילה ועד סוף מספקא לן ולחומרא עבדינן. וביאר דבריו תחלה כ' אם נתן הגט בחצרה ואם לא היתה סמוכה ואח"כ באה שם ואמר לה כו' נמצא דהיתה סמוכה בשע' אמירה ולא בשע' נתינה אינה מגורשת (מפני העדר הסמיכו' דשע' נתינה) עד שתטלנו או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו. וזה צ"ע דאם הנתינה לא חשיב נתינה מנ"ל דנטילתה עושין הגרושין ולא אמרינן ליהוי כטלי וכו' וע' בסוף הסימן בש"ע וב"ש. גם מה שכ' או עד שיטלנו וכו' זה פשיטא ונתינת החצר לא פעל מידי וע"כ הכא קאמר שיטלנו ויתננו בכונת גרושין בלא אמירה שנית הז"ג וליהוי כעסוקין באותו ענין ע"י אמירה ראשונה ומסיים על זה דבעינן וכו' כלומר וזה הי' אסור בבבא זו שוב כ' וכן וכו' הוא מבואר שוב כ' וה"ה בחצר דידה בעינן דתיהוי סמוכה וכו' כלומר דמריש דבריו נשמע דבחצר דידה בעינן דתיהוי סמוכה בעידן נתינה עתה משמיענו דאף כי היתה סמוכה בשע' נתינה אלא דאז נתנו שם בשתיק' ל"מ האמירה ה"ז גיטך עד שתהא אז ג"כ סמוך לו ואי לא סמוכה תחילה בשעת נתינ' וסוף בשעת אמיר' מספק' לי' נשמע הא הית' סמוכ' בשעת נתינ' אף דאז לא אמר הז"ג אלא בשעה שהית' סמוכה מגורשת דומי' דנתן בידה בשתיקה דמועיל אח"כ האמיר' וא"צ נטילה ונתינה חדשה (וע' ב"ח כי פירושו אין מובן לי) והב"ש ס"ק ב' כ' בטור כו' ול' זה עצמה אינו בהטור כלל אלא שכונתו אפשר כמו דהכא אף שהנתינה היתה בעידן סמיכתה מ"מ הא מדלא אמר אז הז"ג עדיין לא הי' החצר ידה שכל מה שקנה אשה קנה בעל ומ"מ א"צ נטילה ויליף מיניה ה"ה בנתן בידה בפקדון ולע"ד אפשר אין דומה דש"ה שמ"מ היתה נתינה לכונת גרושין והר"ן שכ' דין זה בפשיטות נראה שלמדו מדלדעתו המתני' דכנס שט"ח סובר דביטל הנתינה מתורת גרושין ומ"מ א"צ נטילה וה"ה בנתנו לשם פיקדון. משא"כ למשמעות הרמב"ן והרשב"א שהבאתי סימן קל"ו דתלינן בכיסופא י"ל היכי דידעינן דבאמת אך לפקדון נתנו צריך נטילה ונתינה חדשה. והב"י ז"ל הוציא מהרשב"א והר"ן שחולקים וס"ל דמצרפינן נתינה ראשונה להחשב ונתן אף כי לא היתה אז סמיכה משום דמ"מ בסוף כשנעשה החצר ידה או שלוחה להרשב"א אתגלי דע"י כחו תחלה דעביד מעשה ונתנו במקום הזה הוא או שלוחו הוא שבא למקום הזה שנעשה לבסוף ידה ונתן קרינן משא"כ בשהיתה ידו פתוחה ונטלתו שלא סייע כלום להביאה לרשותה וכן בטלי גיטך מע"ג קרקע לא הי' נתינתו למקום שנעשה לבסוף ידה וע"כ ה"נ כונת התו' הנ"ל. והאמת כי דעת הרמ"ה צ"ע דמה תהא הפעולה בשהיתה סמוכה אז מ"מ לא הי' החצר ידה מפני מה שקנה אשה קנה בעל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:6)

והגיע לתוך ג' כו' פי"רשי דהוי כמאן דנח והלכך קנאתו דכיון דהגג גבוה י' הואי לה חצר המשתמרת דכל דנח בגוה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:7)

תו בגמרא נעץ קנה ברה"י ובראשו טרסקל וזרק ונח על גבו אף דלענין שבת חייב בגט אינה מגורשת דמשום אנטורי הוא והא לא מינטר ופירש"י דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות וכתב הרשב"א ק"ל דמ"ש בהגיע פחות מג' לגג אעפ"י שאין לו מחיצות מגורשת ש"מ כל דנח ברשותה ממש לא בעינן מינטר ובקנה הרי נמי נח ברשותה ממש וי"ל דטרסקל שני שהוא קצר ביותר ואזל מיניה אפילו ברוח מצויה ולא משתמר כלל וכמאן דלא נח דמי אבל בגג אע"ג דל"ל מחיצות מינטר קצת מתוך שהוא רחב. ור"ל דלעולם אף בנח ממש בעי מינטר אלא בגג אלו הונח ממש מינטר קצת מתוך שהוא רחב כי אין האויר שולט בקל במקום רחב להגביה הגט ולזרקו אם לא ברוח שאינו מצוי ולהכי לא מקשה והא לא מינטר אלא כיון שהגיע לאויר הגג הא אילו הונח על הגג ממש לא הוה קשה לי ולכן בפחות מג' דע"י לבוד הוי כמונח לא איכפת לי במה דאין משתמר משא"כ בקנה אף דנח ממש מ"מ עדיין לא משתמר מתוך שהוא קצר. וע"כ הן הן נמי לע"ד דברי המהרש"ל אף שכתב על הרשב"א ולא כתב דבר המספיק. לולא דברי הרשב"א אף דבריו לחודייהו אינם מספיקים ובזה מסולק תמוהו' הב"ש על הרשב"א כי לא העתיק לשונו כהוגן:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:8)

ויש מי שאומר ע' ב"ש וסברת הש"ך לע"ד סברה ישרה ודלא כמו שכ' ואפשר דלא ס"ל וכו' ומה שהקשה על סעיף ו' ממ"נ נלע"ד לק"מ כי סותם לשטת רש"י כדסתם סעיף ד' וסמך שלדעת היש מי שאמר אף דין דסעיף ו' נשתנה וקיצר מפני דלא שכיחי תו כ' ורש"י כ' כו' וב"ח מדייק כו' ואינו נראה. ולע"ד חוזר ונראה כי אחרי שרש"י פירש דרך עלי' לא מקרי נתינה פשיטא דכל זמן שלא נתקיים ונתן דאינה מגורשת לכל מילי ומה שנאמר ונמחק היינו לשון המתני' כדכתב הרמב"ן שדבר בהווה ולא במילתא דלא שכיח שברגע זו תקבל קדושין או שיזרק גט וימות ברגע זו. תו כ' אם החצר והגג שלה וזורק לגג מ"מ אינה מגורשת כל זמן שהגט באויר החצר אע"ג דאויר שלה הוא מ"מ כיון דאינו לסוף לנוח בחצר א"מ. הדברים כהווייתן הם נגד המבואר בגמר' דמקשה במה עסקינן אי בגג דידה וחצר דידה למה לי אויר הגג. אבל דבריו נעתקים מח"ר שכ' וק' לי דהא כל שהוא באויר החצר דרך עלי' הוא ואין אויר חצרה קונה אלא דרך ירידה וכדאמר לא שנו כו' וא"ל דה"מ כשנמחק אבל בשנח אויר שסופו לנוח הוא ואפילו דרך עלי' זכה לה ומקבלה קדושין בינתיים דהא ליתא דהכא אין סופו לנוח בחצר אלא בגג וי"ל דה"פ ל"ל אויר הגג דנקיט כלומר אמאי נקיט שיגיע לאויר הגג דמשמע דאין יכולה להתגרש עד שיגיע לאויר הגג ודרך ירידה אפילו בחצר דרך ירידה מגורשת. ואולם ק' לי דהא מ"מ נראה דכל שהחצר והגג שלה אויר החצר קונה לה כאויר הגג אף שזרקו והיא עומדת על הגג וקרוב שכיון שיגיע להגג מ"מ כיון דשניהם רשותה מיד שיצא מידו והגיע לאויר רשותה מגורשת ולא הוקשה לי אלא מדאמר דרך עלי' לא מ"ש וא"ל כו' דדרך עלי' לא נאמר אלא לענין נמחק אבל בנח לבסוף מגורשת מזמן העלי' מפני שהי' אויר שסופו לנוח מנ"ל דלענין זה חלוק הגג מהחצר דמכיון שנח על הגג לא יחשב דרך העלי' דחצר אויר שסופו לנוח דהא מ"מ רשותה שסופו לנוח הוא אטו אם החצר רחב והגיע לתוך אויר המחיצות באופן דמגורשת וברגע זו נתקדשה ושוב נשאו הרוח אל עבר שני בתוך החצר ושם ינוח אין הקדו' חלין מפני שלא הי' אויר זה מול מקום שסופו ליפול ולנוח וזה נמי דכותי' דהא שניהם רשות אחד וצ"ע וכל זה לסברת האין לומר שהיא סברת הה"מ להרמ' אבל להרמב"ן ורש"י דדרך עלי' לעולם אינה מגורשת ודאי תירוצו מוכרח ודו"ק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:9)

זרקו לה כו' אינה מגורשת ע' ב"ש מה שכתב ולדבריו אף האיבעי' דב"מ נמי נפשט דלאו כמונח דמי. וכדברי הה"מ נמי בהר"ן וחלילה להרהר על תלתא מורנן הר"ן והה"מ והב"י שמביאם שנעלם מהם דברי הרמ' אלו ובפרט מהב"י שבכ"מ מבאר פסק הר"מ ואף שהלח"מ כתב נמי הכי שמה"ט לא הביא האיבעי' (יע"ש כי דבריו מבולבלים בדעת הנ"י והרא"ש) מ"מ לע"ד ממקומו מוכרע דא"כ מה"ת דלא הי' משמיענו חדוש זה בדיני ממונות במקומו דודאי לאו כמונח דמי דנ"מ טובא לענין תפיסה לשיטתי' וע' ש"ך סי' רמ"ג א"ו כולם סברי דמקדשי' ליכא למילף מידי כדאי' בח"ר גיטן דף ע"ט ד"ה כיון שהגיע לאויר כלי כ' ובמס' זבחים אמרינן אויר כלי ככלי מיהו ההוא לאו לענין קנין אמור. הרי דנקיט למושכל ראשון שאין לדמות ענין קדשים לעניני קנין להכי חתרו כולם אך ראי' דס"ל נהי דלענין ממון לא איפשט' מ"מ גט פשיטא דלאו כמונח וע' בהר"ן וכן בתו' ד"ה דרך עלי' ולע"ד יצא להרמ' מדין דסעיף ט"ו היתה ידה קטפרס דכ' הרמ"בן אית דק' לי' והא מתגלגל הוא ואמרינן בפ' שנים אוחזין מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי ול"ק דשני מתגלגל דהתם כגון צבי שבור שאפשר שיונח שם אבל הכא אין מקום לנוח בידה וח"ר מביאו וכ' וק"ל דא"כ רבא דבעי לה התם אמאי בעא לה באויר שאין סופו לנוח אפי' בזרק ארנקי בפתח זה ומתגלגל ויוצא בפתח זה הי' מצי למיבעי דהא ארנקי ע"כ מתגלגל והתם ודאי משמע במתגלגל פשיטא לי' ועו' ק"ל אמאי לא פשיטא לרבא מהכא דאף במתגלגל בע"כ לאו כמונח דמי וכ"ש באויר שאין סופו לנוח ונ"ל דגט שני דבין אויר שאין סופו לנוח בין מתגלגל כל שלא נח ממש ברשותה אינה מגורשת דכתיב ונתן בידה דמשמע שינוח ברשותה ממש הרי להדי' דגט שני ואויר שאין סופו לנוח לית בי' ספק מק"ו דמתגלגל על ידה ורשותה ממש. ואולם דבריו שבד"ה הא דמקשי ותיגרש מאויר דד' אמות צ"ע רב דכ' ק"ל דהא קי"ל דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח וי"ל משום דאיבעי' ולא איפשט היא כו' ולהנ"ל הרי מגוף דין דקטפרס מוכח דבגט לא מיבעי כלל ומה מקשה תו ותיגרש כו' אך כנראה דבזה העתיק אך ל' הרמ"בן שכ' נמי הכי ולשיטתי' ניחא שלא ירד לדקדק בדין קטפרס כנ"ל בשמו וע"ש אבל לדבריו עצמם דמקטפרס מוכח דאויר שאין סופו לנוח בגט לאו כמונח ע"כ לבא לדברי הרמ"בן שכ' תו וי"ל (והוי כמו ועוד י"ל) דהכא בסופו לנוח הוא משעה ראשונה אלא דלא נח שבא הרוח ונטלתו וכו' ע"ש כי הל' קצת מגומגם אבל הכונה מבואר והוא נמי תי' הד"מ שבב"ש סעי' ט"ו על קושי' זו. עכ"פ יצא לנו מח"ר הנ"ל דין הרמ' מבואר ול"ק עליו וי"א שהיא ס"מ כ' הב"ש והא דקי"ל כרבנן דקלוטה לאו כמי שהונח דמי כ' בח"ר דל"ד דשם איירי דדחתו הרוח אבל אם נדחה מכחו שאני ודברי תימה ושאינם העתק דלמשמעותו בזורק מר"ה לר"ה דרך רה"י מכחו לדעה זו שהיא מגורשת אף שם חכמי' מודו בחייב וזה ליתא ול' הרשב"א הכי ד"ה הא דאמר קלוטה כו' ע"ש וזה תימא וכו' וי"ל דקלוטה דהכא היינו הא דלעיל שזרקו בביתה והי' ראוי לנוח שם בשע' זריקה ונשבו רוח וקלטתן וזרקתו לחוץ או שנשרף דהשתא קרינן לי' מנטר בשע' כניסתו לרשותה אבל אם מכח זריקתו יצא חוץ לרשותה קלוטה בכי הא לאו כמי שהונחה דמי ולא מינטר ולענין שבת אעפ"י שהי' ראוי לנוח שם בשע' זריקה אלא שקלטתו הרוח והוציאתו פליגי רבנן ואמרי דלאו כמי שהונח דנח ממש בעינן הרי דכ' דלענין שבת אעפ"י וכו' ומכ"ש היכי דמכח זריקתו לא הי' ראוי לנוח דסבירה להו לרבנן דלאו כמונח. ופירושו הכי תחילה כ' דהכא לא איירי בדין קלוטה ממש דפלוגתת רבי ורבנן דהיינו בזרק מר"ה לר"ה דרך רה"י דבזה לא הי' אפשר למסיים אבל הכא משום אינטורי הוא וקמנטר דהא אף במתנה מסופק אי קני אי לא וע"כ דמסופק אי מקרי חצר דמינטר להכי מבאר דלא איירי אלא בגונא דלעיל דזרק לחצרה ובעודו באויר נמחק או נשרף ע"י סיבה ולולא כן הי' עומד לנוח דזה פשוט לי' דמקרי מנטר אבל באופן שמכח יצא מסופק אלא דק' לו לפ"ז אמאי מסיק לעיל לימא רבי היא כו' אפי' תימא רבנן וכו' הא י"ל בפשוט עד כאן לא אמרו רבנן אלא שם שמכחו יצא ולא הי' ראוי לנוח להכי כ' ולענין שבת אע"פ ור"ל דמשמע להש"ס דאיירי בכל גוונא בין שמכחו יצא ובין שנפסק כחו בעודו ברה"י והי' ראוי ליפול שם לולא שבא רוח וסייע להוציא לר"ה דמ"מ פטרו רבנן לענין שבת משא"כ בגט כה"ג פשיטא לי' דחשוב מינטר ומגורשת והיכי שמכחו יצא היינו איבעי' דרבא ומסופק אי חשוב מינטר ואף בכה"ג מודו חכמים לדעה זו ודוק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:10
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:10](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:10)

היתה בחצרו כו' ואם לא היתה גבוה י' טפחים ה"ז ס"מ מזה הוציא הב"ש דס"ל דלא נפשט האיבעי' ומשיג על הסמ"ע שמסי' ר' ובודאי כן הוא שמהכא נראה שאינה מחליט דהאיבעי' נפשט אבל האמת נמי עם הסמ"ע שאינו פוסק לחלוטין דלא נפשט דא"כ הי' לו להעתיק שם דברי הרמ"ה שבטור שכתב כיון דתרווייהו ספיקא נינהו אי מתרמי תרווייהו גבי חד לוקח וחד מוכר חד כליו של לוקח ברשות מוכר וחד כליו של מוכר ברשות לוקח דינא הוא דאתי לוקח עליו ממ"נ ומפיק חד מנייהו אלא שחושש נמי לדע' הרי"ף ואפי' כה"ג אינו זוכה. אך עדיין ק' דלא הי' לו לסתום בל' הרמ' ממש שלא קנה דהא נ"מ אלו תפס הלוקח יוכל לומר קי"ל כהרא"ש דהאיבעי' לא נפשט אלא דלהרא"ש אף לספיקא דדינא לא מהני תפיס' ומשמע דס"ל דלא מצי התופס לומר קים לי כההוא פוסק בזה ולא בזה וע' תשו' שבות יעקב חלק שני כללי קים לי אות ז"ך:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:11
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:11](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:11)

השאיל לה כו' אינו מקפיד עליו כ' הב"ש וח"ר כ' אף שלא כ' הכי אלא שהניח בצ"ע הטעם העתיקו בל' זה משום די"ל להמסקנא דהמתני' לא איירי בהכי אולי באמת אף באופן זה היא ס"מ אבל לא משמע הכי בהרש"בא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:12
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:12](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:12)

הי' הגט מחצה למחצה בגמר' וליחזינהו הי מנייהו קדים וכ"ת דאתו בהדי הדדי והא א"א לצמצם תו' וא"ת לישני כגון דלא ידעינן הי מנייהו קדים וי"ל דהל' לא משמע הכי נשמע מזה דלא ס"ל כדברי הגהות אשרי שבב"ש סי' ל' ס"ק ט' דאם לעדים ספק אין חשש קדושין דהוי כאלו קידש בלא עדים שהרי התו' סוברים דבלא עדי מסירה אין גט כלל כדאי' בסי' קל"ג ומה מקשו דלישני כגון דלא ידעינן הא הוי כגירש בלא ע"מ ואין חשש גרושין א"ו דלא ס"ל הכי וע"ש. בח"מ סי' רס"ח סעיף ב' בהג"ה כ' ואם באו שנים כאחד לתוך ד' אמות או שעומדים שניהם ונפלה המציאה תוך ד' אמות קנו שניהם וק' לי תינח בעומדים שניהם אבל באו שניהם כאחד הא א"א לצמצם והוי ספק מי זכה ונימא בדלא תפסו כל דאלים גבר כבסי' קל"ט שם ואי תפס חד שייך לפלוגתא דספק בכור ואפי' למה דקים לן תקפו כהן מוציאן היינו משום חזקת מ"ק אבל הכא לע"ד לכ"ע מהני תפיסה וע' סי' קס"ג סעיף ג' אף ע' סי' קל"ט בההג"ה בסופו ובסמ"ע ושפיר דזה דומה לספיקא דדינא דמי יעיד בדבר והיכי דשייך חלוקה עדיף וא"כ ע"כ איירי בלא תפס חד וק"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:13
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:13](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:13)

בא הוא כו' עמדה היא תחילה כו' אעפ"י שהוא מע"מ הי' לא מיבעי' קרוב לה דהיינו היא יכולה לשמרו ולא הוא דמגורשת ואינו אלא פסול מדרבנן אלא אפילו שניהם יכולים לשמרו או שניהם אין יכולים שלזה קורא מחצה על מחצה ולתרי אין יכול לתפוס רבותא יותר אעפ"י שהוא קרוב לו דהיינו הוא יכול והיא אינה יכולה דבזה אינה מגרושת כלל כי בגט הארבע אמות צריכים להיות היא יכולה לשמרו לכולי עלמא כמבואר מחצה על מחצה ששניהם אין יכולין לשומרו ע"כ היינו כל אחד לבדו כמבואר בתו' ובמשך הד' אמות איך נחשב לו רבותא בין קרוב לו יותר או לה אחרי שהיא זכתה בכולן:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:14
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:14](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:14)

אבל כו' ה"ז מגורשת היינו בסימטא או בצידי ר"ה אבל בר"ה מידי ס"מ לא נפקא והיינו במחצה ע"מ שניהם יכולים לשמרו ושניהם אין יכולים אלא ביחד והיא יכול' ולא הוא דהיינו קרוב לה לזה ע' ב"ש ס"ק ד"ך. ואם זרק לה גט לחצר של שניהם ע' סי' ל' סעיף ג' פוסק הרמ' דמקודשת מספק וכ' הה"מ זה לא נתבאר לענין גרושין אבל יצא לרבינו מדבעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו ופירושה שאע"פי שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה מזה לזה בקדושין יש לחוש שמא משאיל לה זכותי כיון שכבר יש לה חלק ונראה דבגרושין אינה מתגרשת ברשות של שניהם ואפילו ס"מ אינה ויש לדקדק בזה. ויתבאר שם בהלכה ג' ובעניותי לא מצאתי דבריו בזה בהלכות גרושין והטעם לחלק בין קדושין לגרושין צ"ע אולי מפני שמה שקנה אשה וכו' לא חיישינן לומר שמשאיל לה זכותו מפני שכבר יש לה חלק בהן דהא מה שיש לה אינו שלה. וע' בהריב"ש שמביא הב"ש ובסי' ל' מה שכתבתי בזה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:15
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 139:15](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/139:15)

כ' הגט כו' אם הי' כפות כתב הב"ש ומשמע בש"ס כו' ש"ה בעת שכותב שטר מתנה הוי נתינה חדשה כו' כבר כתבתי שבדינים אלו מדנאמרו בקנין שטר י"ל דנתינו' השטר חשוב הנתינות הגט אבל לשון הרמ"ה שכתב סתם וכן בגיטה וחצרה באין כאחד בעינן כו' משמע ברור דלא כותי' אלא שלא נראה לו לחלק בין קנין לקנין וע' סעיף א' וכן מבואר מהב"י שמסיים ולענין אם צריכה לעמוד בצד החצר בעת נתינות הגט נתבאר תחילת סי' זה ומה שכתב ומשמע בש"ס הכא לא משמע מידי ע' ודוק: