## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 140

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:1)

האיש עושה שליח כ' ב"ש וא"צ וכו'. עיקר דין זה ע' סי' ק"ך סעיף א' סברת הרמ"ה בזה ומה דנ"מ לדינא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:2)

כל דין כו' בענין נתינת הגט זה כולל אף בע"כ וע' סי' קט"ו סעיף ד' ודבורו היינו שיאמר לה הרי את מגורשת מפלוני בעלך בגט זה וכו' כבסי' קל"ו סעיף ג':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:3)

האשה כו' לענין אם זרק הגט בחצרו הב"ש מעתיק דברי הט"ז שבסי' קמ"א וכ' ואינו מוכרח ואינו מעתיק מה שכ' הכא בל' זה ולע"ד יש לתמוה דהא עכ"פ אין השליח שוה לגמרי להאשה דהיא יכולה לעשות שליח ושליח קבלה אין יכול לעשות שליח אחר וא"כ ה"נ נימא דבדידה ריבתה תורה שחצרה כידה אבל השליח אין לו זכות זה אלא שהוא עצמו יהי' דוקא במקומה ולא חצירו דדלמא חצרו תורת שליחות הוא וצ"ע. ולע"ד בודאי(א) צ"ע אם השליח הוא איש דקי"ל חצר דגברא אך מתורת שליחות ולהכי קטן ל"ל חצר ואלו יד אית לי' לכה"פ בדעת אחרת מקנה אף ד"ת (ועש"ך ח"מ סי' רמ"ג ס"ק ו' ולח"מ פ"ה מה"ג ה"ט) כבסימ' רמ"ג ורס"ח בח"מ משום דאין לו שליחות וא"כ י"ל ההוא שליח לענין זה דאין לו שליחות דומה לקטן ואף חצר אין לו. אמנם אם השליח אשה שפיר י"ל דהוה דומי' דקטנה דאף דאינה עושה שליח מ"מ חצר אית לה משום יד ולרבינו הטור כנראה מסתביר לו שלא לחלוק בשליחות בין הוא איש או אשה ודוקא קטן דלאו בר שליחות כלל אף חצר ל"ל אבל שליח קבלה דבר שליחות הוא ומה שאין יכול למיעבד שליח אחר אך משום דמילי לא ממסרי וזה למה שצריך לימסור מילי לאחר אבל חצרו דמעצמו הוא שלוחו שפיר עביד שליחותי'. ומסתביר לפ"ז דא"צ השליח להיות עומד בצד החצר דדוק' אשה דהחצר צריך להיות משום יד משום דחוב הוא ואין חבין אלא בפניו ובעינן מה ידה בסמוכה אבל השליח אדרבא זכות הוא לו שהרי כבר עשאתו האשה ש"ק וקנה לו החצר כמו מתנה משום דההוא חצר לא גרע משליחות ומכ"ש באיש דאינו אלא שליחות ואפילו אינו בצדו אך שיהא משתמר לדעתו. ואולם לשון ודינו כדין האשה לכל דבר ל"מ הכי. אולי ס"ל דכל חצר דגט מתורת יד דשליח דשליח מי גרשה וזה ודאי צ"ע דחצר דגברא אי אפשר אלא מתורת שליחות וע' סי' קל"ט סעיף א' תמהתי כיוצא בזה על הרא"ש ז"ל. שוב מצאתי שהמ"ל ריש פ"ו מביא ירושלמי ומתמיה בו על הטור וב"י שוה כמעט ממש לסברת הט"ז וע"ש:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:4)

וכולה גם כן כו' ע' ב"ש כ' בשם הרשב"א ור"ן מ"מ הוא שלוחה ומכ"ש וכו' מסכים הוא שהוא שלוחו לע"ד הרכיב שני פנים שונים כי להרשב"א ור"ן הוא שליח דידה ולרשב"ץ שבב"י משמע שאינו אלא שליח הולכה דידיה ומה שהוקשה להר"ן וכ' תימא שאם אמרה לשליח שיביא לה גיטה מיד בעלה והלך אצלו ואמר לו הוליכו לה בכה"ג ודאי מהני ור"ל דפשיטא הוא ומה מהני מנוי דידה ולכן פירש דהפעולה אפי' הבעל אומר שאינו רוצה שיהא כלל שלוחו מ"מ הוא שלוחה אלא שלהכי אינה מגורשת עד שיבא לידה דהוי כאלו מתנה וכו' והרשב"ץ מפרש הפעולה אינו אלא במסרו סתם ולא אמר שיהא שלוחו ולדבריו י"ל הא אם אומר בפירוש שאינו רוצה בהשליחות ממנו אף כי נתנו להוליכו על פי דיבורה לבד אינה מגורשת כלל כי לה אין כח אלא לש"ק תו נ"מ אף כי מסרו סתם אם היא קטנה או נערה ויש לה אב דקי"ל סי' קמ"א דלאו בנות מיעבד שליח נינהו להר"ן אף שליח הבאה אינה מיעבד ואפי' בא לידה אינה מגורשת ולהרשב"ץ מגורשת מכחו והט"ז החליט כפי הרשב"ץ ולפי' הר"ן צ"ע הסוגיא דף ס"ב איתמר הביא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל כו' אמר ר"נ אמר רב אפילו הגיע הגט לידה א"מ ש"מ אדבורי' דידה קסמך ופירש"י מהימנת לי דש"ק את הלכך א"מ דכי יהיב בעל ניהלי' אדעתא דש"ק יהיב ניהלי' ולא אדעתא דהולכה וש"ח לא היה וזה ניחא להרשב"ץ שאף שליח הבא מכח' להולכה אתא אבל להר"ן דמכחה הוא על תנאי ואכתי הא לא אסיק אדעתיה דהשליח עקר שליחותה א"כ עדיין בשליחותי' בכח האשה עומד ומדוע לא תתגרש מכי מטא לידה מה בכך שהאמינו ונתן אדעתא דקבלה ונמצא לא עשאו להולכה הא א"צ כלל למנוי דידה בשליח הבאה. דהרי אפילו להדיא אומר שאינו רוצה שיהא שליחו מ"מ מגורשת וי"ל דנהי דאף אם אומר להדיא שאינו רוצה וכו' היינו היכי דמ"מ יודע שהיא שלוחה להבאה ומרוצה אבל ודאי בלא דעתו אין לה כח דהא הגרושין בדידיה תלוין ולהכי ש"ק דידה יוכל לבטלו ולומר אי אפשר ולהכי אם אמר שהוא לקבלה בלא תנאי והבעל מאמינו אפשר אלו ידע שהוא להבאה דהיינו ע"ת שבא לידה דוקא דהיה מבטלו דלפעמים ניחא לו בגרושין מיד כדאיתא בתי' ב"מ ולהכי בלא רצוי דידיה א"א להיות שליח הבאה ולש"ק בלא תנאי לא נעשה וא"מ משא"כ אלו אדבורי' דידה סמך הוא מרוצה להכי ולהכי וע' מה שהפ"י מקשה לפי' הר"ן וע' סעיף ח'.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:5)

הג"ה ויש מחמירין גם בזה כ' ב"ש ואם נתן ליד אחד ואמר זכה לה והיא אומרת לו יזכה לי י"ל לכ"ע מהני ולע"ד אף זה צ"ע דהרי הטור שחולק על העיטור כ' דיכול לחזור בו נשמע מניה דאם חוזר מגורשת בשבא לידה וע"כ לומר שזה נמי בכלל תי' הגמרא אדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה לפ"ז הרי הוא שליח הולכה דידיה וכבר כ' הב"ש בעצמו והיינו מה שניתן לידו לא לשם שליח דאל"כ אין יכולה לעשות שליח של בעל לשלוחה. ויש מחמירין בזה ע' ב"ש. ולע"ד הפשוט דבסי' א' לא כ' אלא שהבעל יוכל לישא אשה ע"י זכוי זה. ובפי' לטעם הד"מ שם אינו אלא משום חששא דיבום דאינו שייך במקומותינו שחולצין. ומה דאפשר למיעבד עבדינן לחומרא בעלמא אבל הכא דאיירי באיסור א"א החמיר להתירה לינשא אחר שחזרה בזה חושש להחמיר וקאי אף על מומרת וכן מבואר במהרי"ק שכ' במקומות שנהגו הכי מטעם חר"ג נהגו ואף שכ' דלהרי"ף אין להפריד מ"מ בסי' א' סמכינן על רש"י ז"ל. וע' תשו' ח"צ סי' צ"ו מחליט שאסורה להנשא עד שיגיע הגט לידה. ולע"ד מההוא טעמא ראוי לנהוג בסדר גט כזה שבתר הזכוי שוב יקבלנו מידו. ויעשנו שליח להולכה בפי' כדי שיתירנה בהגיע לידה בלא ספק כי לולא כן אפשר לחוש בגט זה שאפי' בא לידה לא תתגרש כי לא שייך בהיחלט לומר בזה אדם יודע וכו' והתקבל והולך קאמר אחרי שכמה פוסקים חולקים:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:6)

ונעשה זה שליח הולכה כ' ב"ש ונראה אפילו אמר התקבל כו' עלח"מ דקדק מל' הש"ע להיפך וצ"ע. אבל אם אמר הולך לה עקר כן נמי ל' הרמ' ומשמע דוקא דאמר הולך ותן דאלו ר"ל הולך או תן כבר כ' דבהולך עקר ולא היה לו לכתוב אלא וכן אם אמר תן אמנם הטור כ' להדי' הולך או תן ע"פ הירושלמי כמבואר בהר"ן וכיון דקי"ל כר"נ בהולך בתן נמי קי"ל כותיה והוקשה להב"ש ז"ל מדמביא בחה"מ דעת הרמ' בתן לחודי דכזכי דמי א"כ מכ"ש בגט די"א דכתוב דמי. וע"כ דסובר מדפסקינן כר"נ ע"פ פסקא דאביי דאמר מתנה הרי הוא כגט נמצא באמת גט לא הוה דומיא דחוב והסוגיא דהתקבל אך דרך דחיי' כמבואר בהר"ן אפשר נמי דגט גרוע ממתנה לענין תן ודייק הכי נמי מפסקא דאביי דאמר מתנה הרי הוא כגט נ"מ להוליך ולא אמר להולך ותן כל' פלוגתא דרבי ור"נ משמע דוקא לענין הולך הוא דמתנה כגט הא לענין תן אינו כגט ובגט הוא דלא הוה לר"נ כזכי הא במתנה לכ"ע כזכי דמי וכן משמעות הה"מ פ"ד דזכיי' ודברי הרמ"א ז"ל שכתב וי"א דבתן הרי ס"מ סובב על משמעות הב"י דמשמע מני' שפירש אף ל' הרמ' שהוא ל' הש"ע ע"ד או תן ושבזה נמי לאו כזכי וכ' הי"א וע"כ כדכ' הב"ש ס"ק י' דה"ה בהולך לחוד אלא דאשמעינן דאף בתן לחודי' אינה אלא ס"מ ולא ודאי כזכי וי"א אלו הם הרשב"א והר"ן ליפסוק כרב דאמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל והוא אומר הולך ותן לה נעשה שליחו ושלוחה וחולצת ופירש"י אם מת הבעל קודם שהגיע לידה וק' מזה על דברי הרשב"א ד"ה הולך ותן לה כ' כלומר כזכה דמי ומסופק אני אפילו למ"ד הולך כזכה אי כזכה ממש קאמר ואע"ג דלא ממטי לי' ניהלה לעולם מגורשת והולך ותן לדעתך קאמר או דלמא כזכה דמי שא"י לחזור ואי נמי מיית ליה עד דלא מטה לידה מגורשת ומיהו צריך להוליכו וליתן לה דלהכי אומר הולך ותן כאלו התנה עמו שיזכה מעכשיו ובתנאי שיוליך ויתן לה ומקיים תנאי ואזיל ועד דלא מטי לידה לא תנשא דילמא לא מטי לידה וצריך עיון וקשה דאם כן אף דאם הולך כזכי היינו מכל מקום על תנאי למה פסק רב דחולצת אם לא בא לידה עד שמת ישרפו הגט ותתייבם וע"כ דלפ"ז מפרש בשכבר נעשה שקיבלתו בתר שמת ולפ"ר יש הוכחה לפי' זה דהא הב"ש סעיף ח' מקשה לשטת הרשב"א והחולקים על העיטור מה משני הגמרא לא הבאה אקבלה דאכתי לרבי דהולך כזכי עדיין אף כי מטא גיטה לידה לא תיגרש והוצרך להעמיד הבריי' כר"נ דס"ל הולך לאו כזכי וצ"ע לפ"ז מה מסופק רב אי הלכה כרבי הא הבריי' סותם כר"נ תינח אלו רב להדיא פליג דתנא הוא ורשאי אבל למה לא יוציאו הודאי דבריי' מידי ספיקו ולפי' הרשב"א ניחא דהא מבואר לעיל פי' הר"ן בשליח הבאה שהוא כולו מכחה על תנאי דלא תגרש עד שיבא לידה וא"כ בשלמא היא אמרה הביא והשליח אמר שאמרה התקבל והוא אמר זכי או התקבל שפיר דס"ל להחולקים דאינה מיגרשה לטעם דעקר שליחותיה שהרי עקר במה שאינו חפץ להביאו לה אף שהבעל אמר התקבל סבר שמסכים למה שאמר הוא משא"כ אם הבעל אמר הולך ותן אף אם כזכי הא עכ"פ דוקא על תנאי דימסרנו לה ואף להבנתו ע"כ קבל עליו טורח ההולכה לפ"ז אף אי נימא שבשעה שאמר שהוא ש"ק סבר למיעקר שליחותי' מ"מ בשע' מסירה שהעיקר בו תלוי כמבואר בהריב"ש שבהג"ה ס"ס זה ששומע שאף הבעל מטיל תנאי הטורח עליו והוא מקבל מה"ת לומר שליחות הבאה דידה הרי שבשעת המסירה סתמא כבר חזר לקבלו ממש על דעת שליחות דידה ושפיר מתגרשת כי מטא לידה ואולם ל' רש"י הנ"ל לא משמע אלא שמת קודם שהגיעה לידה דלא כפי' רשב"א שמסופק בו אף גם בכל זה לא ניחא אלא לטעם מיעקר השליחות משא"כ לטעם דאדיבוריה דידיה סמך וכאשר ביארתי לעיל לפי' הר"ן הריעותא אף לפי' זה אינו עולה ע' ודוק ולכן ע' תו סעיף ח':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:7)

עשאתו שליח להביא כו' אינו מגורשת או זכה ע' ב"ש מביא בשם הפרישה לחלק בין זכה להתקבל דכשאמר זכה היינו מה שהוא זכותה לכן שם עשאתו לש"ק ממילא זכותה לעשותו ש"ק אבל הכא שעשאתו אותו לש"ה זכיתה לעשותו לש"ה וכ' שהוא דוחק ואמת שאף משמעות הב"י לחלק בין זכה להתקבל אבל תימא לי' דלפ"ז בשאמר זכה לה עדיף מאמר הילך כמי שאמרה דשם יש ספק דילמא אדיבורי' דידיה סמך ואלו בזכה לה ודאי לאו אדיבורי' דידה סמך א"כ איך משני לא קבלה אהולכה דהיינו ודאי כדפי"רשי לא קבלה דקתני זכי לה והתקבל לה קאי אהולכה אאשתך אמרה הביא לי דא"כ נשאר הקושיא אי קבלה אהולכה מכי מטא גיטא לידה כו' אזכי לה דלא שייך התירץ הכא מי קאמר לה הילך וכו' תינח בהתקבל אבל בזכי דכוונתו במה שהוא זכותה והכא היא עשאתו ש"ק ולאלתר ליהוי גיטה להכי נלע"ד דע"כ כדפי' הב"ח כונתו הטור שפוסק כהעיטור ונקיט זכה וה"ה להתקבל ואף שבאמת דחקו מדהשמיט התקבל ונקט זכי שבקי לקרא וכו' כי בעניותי אין בידי להפריש ע"פ סוגי' הש"ס אף בדוחק בין זכי להתקבל וא"כ מה דתמה הב"ש ס"ק י"א על הרמ"ה מה שסתם באמירות הולך שתעלה להחולקים על העיטור בהתקבל ה"ה בהולך לפ"ז אין תימא שהרי סותם נמי כולו כהעיטור אך זה גופא תימה שלא הזכיר סברת החולקים. ויפה פסק סס"ק י"ב בזכי והתקבל שהוא ס"ג אבל מה שפסק נמי הכי בהולך עדיין צ"ע כי המע' בהרשב"א יראה להדי' שבעצמו מסכים להלכה בזה עם הבריי' דהבאה אקבלה מגורשת משיגיע לידה שהרי ד"ה ולענין פסק הלכה מעתיק ל' העיטור שכ' אבל אמר לו הבעל הולך או התקבל ולא קאמר כמו שאמרת מכי מטא גיטא לידה מיגרשא וכו' עד שמסיק אבל הביא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי ואמר לו התקבל ואע"ג וכו' דילמא כו' הרי דאינו חולק אלא על הבעל אומר התקבל ולא על אם אמר הולך וכן הר"ן השמיט כל עיקר תחילת דינו של העיטור ולא כ' אלא וכ' בעל העיטור ודוקא כדאמר הבעל הילך כמו שאמרה אבל אמר התקבל מגורשת וליתא הרי דנמי אינו חולק אלא בזה ולא בהולך ולכן לא העתיקו ויותר מבואר הכי בהה"מ שכ' אבל אמר לו הולך או הילך או תתקבל ולא אמר כמו שאמרה מכי מטא לידה מיגרשא וכו' והרשב"א נחלק עליו דאפילו אמר התקבל ולא אמר כמו שאמרה אפי' הגיע לידה א"מ אבל אם אמר הולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה מבואר בהסוגיא שכשיגיע ליד המגורשת הרי להדיא שסובר כהרשב"א שמודה ליפסק כהבריי' דזה המבואר בסוגי' אף שהה"מ מביא בהלכה י' בשם הרשב"א בהולך דספק הוא וא"כ התמיה היא על הראשונים הנה הב"ש כ' אינה מגורשת דהשליח אינו מתרצה וזה הוא טעמו דר"א דמעיקר לשליחותיה ולהכי כ' אבל אם אמר דהבעל הולך ע"כ התרצה להיות ש"ה מיהו כל זה שפיר לדעת הפוסקים דס"ל הולך ודאי לאו כזכי אבל כו' א"כ י"ל הבעל אמר וזכי א"כ אכתי לא התרצה להיות ש"ה אלא סבר ש"ק אמר וא"כ אף בהולך אינה מתגרשת ולע"ד אי מש"ה לק"מ דלדבריו תקשי נמי דינא דרב גופי' אף באמרה התקבל והבעל אמר הולך ותן אמאי בהגיע לידה מיגרשא נימא י"ל הבעל אמר הולך וזכי ואכתי לא התרצה להיות ש"ה אלא סבר דוקא ש"ק אמר נמצא לא קיבל להיו' ש"ה ודילמא באמת הבעל סבר דוקא ש"ה ואף דאח"כ הוליכו לידה זה אפשר דמימלך ובשעת קבלת הגט לא קיבל להיות ש"ה ואף כי מטא לידה לא תתגרש (ודחק דמשום הוכיח סופו על תחילתו אתינן עלי') וא"ו ע"כ לרב נמי דאנן מספקינן כן על השליח לספוק וסבר וקיבל אף לש"ה א"כ שוב אף הכא נמי דעתי' ודאי אף לש"ה וחזר ממה שרצה לעקור שליחותי' אך הא ק' דהרי הרשב"א במחלוקתן עם העיטור כ' עוד טעם דבאמר התקבל סתמא על דיבורי דשליח סמך ודוקא בשאומר מעצמו התקבל שייך אדם יודע כו' וכן הר"ן תפס טעם זה וכ' משום דבעל אמאי דאמר שליח סמוך ולא מחית אנפשיה לעשותו ש"ה זה ודאי ק' אף באמר הולך למה דפסקו כרב דאף אם אמר הולך יש לספק אולי זכי קאמר ועלי' דידיה סמך א"כ מה"ט ראוי דלא תיגרש אף כי מטא לידה דדילמא הולך וזכי קאמר ולא עשאו ש"ה כלל וש"ק לי היה אך אמינא כבר כתבתי שזה ק' אם לספיק' דרב לא תבא דין הבריי' דהבאה אקבלה על נכון מה"ת לספוק נגד הודאי דבריי' אף הבאתי מה דדחק הרשב"א לספוקי בדעת רבי מפני שהקשה לו דא"כ למה לו לומר הולך ותן על מגן ונמי כבר כתבתי שפירושו מוקשה ע"פ פסקו דרב והוא לא כמשמעות פירש"י. א"ו אף לרבי דאמר ודאי כזכי מ"מ ס"ל דמחית אנפשי' דילמא עשתה אותו אך לשליח הבאה ואמר הולך ותן ור"ל אני עושה אותך שליח בין להולכה בין לקבלה וא"כ לרב אף דתופס הל' במסופק מטעם אי הלכה כרבי או כר' נתן היינו אם כזכי ודאי נמי דמי כרבי או כר"נ דודאי לאו כזכי וא"כ תו לק"מ ודין הבריי' נכון אף לדעתי' דרב דהא הבעל ודאי מחית אנפשי' לעשותו ש"ה נמי מדאמר הולך ולא אמר התקבל והשליח מדחויב לספיק אולי ודאי לאו כזכי ואינו אלא ש"ה סבר וקיבל וחזר ממה שסבר למיעקר שליחותי' ושפיר מיגרש' בהגיע לידה. ולע"ד זה מדויק מדרב עצמו דאלו לדעת הב"ש דלרב בכל הלשונות שאמר הבעל אף ביאת הגט לידה לא מהני ק' מה בא למעט במה דנקיט והוא אומר הילך כמה שאמרה שהרי תרתי דינים דרב נינהו א"ו שבא למעט אם אמר הולך ותן דמגורשת בהגיע לידה כנלע"ד להעמיד דעת הראשונים ודוק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:8)

כשיגיע לידה מתגרשת ז"ל הפ"י ד"ה מאי לאו קבלה אקבלה מכאן נמי יש לדקדק דלמה דס"ד דקבלה אקבלה א"כ ליהוי ש"ק דנהי דאיהי אמרה הביא לי מ"מ לשטת הר"ן דלעיל דהוי לה שלוחה ע"ת שיגיע לידה וא"כ סתמא לא הדרה בה כמו שהוכחתי לעיל (והיינו בד"ה איתמר) וממלא שהבעל יכול לעשות ש"ק כיון שזכות הוא לה והשליח נמי אדעתא דקבל' קיבלו דהתקבל אמר ליה והבעל נמי אדעתי' דהכי יהיב ואמר התקבל ואמאי יכול לחזור בו כו' אמנ' אחר העיון זכיתי לדברי התו' בפירקן כו' ע"ש כי נלאתי להעתיק אחרי רואי שאחרים קראו התוספת' לפניו וחתם על פיהם כי ז"ל התוספת' ריש פ' ד' האשה שאמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הולך לה התקבל לה וזכי לה אם רצה לחזור לא יחזור (הויא לי גיטי ואשתך אמרה הביא לי גיטי הילך הולך לה ותן לה התקבל לה וזכי לה אם רצה לחזור יחזור) דברי רבי רשב"ג אומר הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור התקבל לה וזכי לה אם רצה לחזור לא יחזור רבי אומר בכולם כו' וכל מע' ירא' שהיא בריי' גופא דת"ר בגמרתינו אלא דבמקום רשב"ג צ"ל ר"נ והבב' שהגהתי מהדיא משנה שאינ' צריכה דילגה תלמודן כי דברי רבי ובר פלוגתי' לא קאי אלא על הרישא והתו' אינה ענין כלל לדברי והקו' לע"ד לאו מידי דמה שכ' מסתמא לא הדרה בה כמו שהוכחת ע"ש כי הוכיח כמו דלא חיישינן לכ"ע בשעשתה ש"ק דילמא הדרה ה"ה בזה לפי' הר"ן מדהוא שלוחה גמרוה וא"ד כלל דוקא בש"ק שיודע' שמיד בקבלתו מתגרשת ודאי אסחה דעתה ולא חזרת אבל בשליח הבאה דחזינן דאינו רוצה להתגרש עד שיגיע לידה עדיין לא גמרה בדעתי ולהכי נקטה זמן אולי יתפייסו ומה"ת דתתגרש ע"י הקבלה ויש לחוש דילמא שעה זו הדרה והגרושין היו חובתה אף שקיבלתו בסוף. וזו מוכח מדין דהכא דאם אמר הבעל זכה לה ולא אמר כמי שאמרה כשיגיע לידה מגורשת והיא דעת העיטור אף בשאמר התקבל והא ק' הרי הטור מביא בשמו היכי דאמר זכי לה והתקבל לה והיא רוצה שנתגרשה מיד בקבלתו דהיינו כמבואר בב"י דכל שגילתה דעתה שרוצה להתגרש זכו' הוא לה וחולק על הירושלמי דחייש לדילמה הדרה א"כ בשעשתו שליח הבאה בין לפי' רשב"ץ ובין לפי' הר"ן הא לא גרע מגלוי דעת דניחא ולאלתר תתגרש ע"פ שלוחתי' שאמר התקבל וזכין לה א"ו אינם סובר דבגלוי די אלא כשמגלתה דעתה דניחא לה בהקבלה ושמיד תתגרש אבל באמרה באמת הביא גרע ומודה דיש לחוש על שעת קבלה דהדרה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:9)

הג"ה אלא יחזור ויתננו הט"ז כ' לדברי ריב"ש צריך להיות אפי' יחזור וכו' אלא שתמה עליו ולהכי מסופק אם לא הרמ"א חולק עליו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:10
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 140:10](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/140:10)

מומר ע' ט"ז פוסק באם נעשה הכי בשעת הדחק סמכינן על הזכוי באמת דהיינו אם מת השליח בדרך וזה בין היתה מהדרת אחר הגט בין לא ומשיג על הלבוש שכ' של הטעותו הוא דנעשה סדר הזה ולע"ד לו יהא כדבריו היינו אפשר היכי שעובר על השבועה ומבטלו י"ל דבשעת הדחק סמכינן אהגאונים הסוברים שהוא זכו' גמור בלא ספק ולמעה אף זה צ"ע אבל היכי שלא בא לידה כלל ודאי אף במ"ע לא כי דבריו בנוים ע"פ מה שחולק בתר הכי על המהרי"ק שחייש להרי"ף דזוכה אינו מועיל אלא שלא לחזור ושלא יבטל אבל מיגרשה לא עד שיגיע לידה. ולע"ד בדברים בעלמא משיגו והדין עם המהרי"ק וע' תשובה ב"ח סי' ק"ב. כתוב בס' גבורות אנשים שאלה א'. ולפ"ז כל מומר שמגרש ויש לו שני שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה צריך שני גיטן בא' יעשה ש"ק ויעשה מקום הכתיבה עיקר ובאחד יעשה ש"ה ויעשה מקום נתינה עיקר אבל לגרש בגט אחד א"א וזה לא נמצא בשום פוסק קדמון ואחרון ולא השתמיט חד מנייהו אשר באמת בשינוי גמור בשם האיש נ"ל לפסוק ולסדר שני גיטין כמ"ש עכ"ל ומשמע נמי דעתו שלא להטעותן נעשה ומ"מ עדיין צ"ע אם יצא נמי דעת הרי"ף הנ"ל: