## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 148

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 148:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 148:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/148:1)

ותנשא בו לכתחילה בהב"י דייק שהרמ' וש"פ חולקים על רש"י ור"ן שפירשו ודוקא בשהלך למדה"י אלא אפי' הוא כאן א"צ גט אחר וכן דייק הב"ש מהרא"ש וא"כ ל' הטור שכ' והוא שנתן הגט מידו לידה ע"כ ל"ד אלא דר"ל ששלחו לה מידו ע"י שלוחו בתר שנתיחד דאלו במוסרו מידו לידה ממש ת"ל דפסל לשטתו בסי' קך"ז משום מוקדם ואפילו היכי שיש קול מ"מ יש חשש שיאמרו גטה קודם לבנה כבח"ר דף ע"ט ד"ה במה קמפלגי כ' ורש"י ז"ל שפי' שמא ישהה את הגט שנתים ומשמע דאפ"ה אי לא משום ג"י כשר ולא פסלינן לי' משום מוקדם הכא היינו בשנתנו ע"י שליח דאית לי' קלא ואפ"ה משום ג"י איכא דב"ד הוא דדייקו כו' אבל חשש גיטה קודם לבנה דשאר אינשא לא דייקו בתר קלא. והב"ש ס"ק ה' רוצה לתר' ל' הטור בדיוק וכ' דס"ל להרא"ש וטור דכשר בעת הדחק כו' ועת הדחק בנתעכב היינו אם כבר ניתן כמ"ש כמה פעמים וזה ליתא כי עת הדחק הנאמר במוקדם שכדאי ר"ש ליסמוך עליו פירש"י בהדי' היינו אם נשאת או שהלך למד"הי וליכא מאן דפליג עליו שם והכא הא חולקים על רש"י כנ"ל א"ו ע"כ הל' ל"ד ודברי הב"ש ס"ק ב' לא הבנתי והם לע"ד למותר:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 148:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 148:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/148:2)

גזירה כו' כ' הב"ש ס"ק א' מיהו ק' על הרמ' ל"ל הטעם גיטה וכו' ת"ל שמא ביטול הגט וא"י מה שייכו' הכא לשמא פייס דהא אף לו יהא כן שבשעת הייחוד נתפייס וחזר מלגרש מה הכריחו לבטל גוף הגט לעולם וע' סי' קמ"א סעיף ס"ו הא הברירה בידו אם לגרש אם לא וא"כ כשחוזר ומגרש בו מה פסול יש בו אמנם בשהגט ביד שליח ונתיחד בזה נראה שמחמיר יותר מן הי"א כמבואר ס"ס קמ"ט בשמו פ"ט הך"ה שרומז הב"ש בסוף דבריו ומבואר שם שבזה לא מהני נאמנות והכי תמה המ"ל פ"ג על הכ"מ שכ' שמל' הרמ' ל"מ כהי"א אלא שאדרבא להרמ' הוא פסול גמור וכ' כי אין להפריד בין היחוד עמה טרם שנכתב בתר הציווי לנתיחד בתר שנכתב והוא ביד השליח קודם הנתינה והניחו בצ"ע וע' נמי ס"ס קמ"ט. וכ' ב"ש ולירושלמי שהביאו תו' ור"ן מבואר אם גירש מחמת ערות דבר ל"ח שמא בא עליה (וכן כ' סי' קמ"ט ס"ק ד') ובזה י"ל קושי' תו' דף פ"א כו' מ"ה ס"ל ע"כ עשה ב"ז. והנה ל' הירושלמי הכי על המתני' דהמגרש אשתו ולנה עמו בפונדק אמר ר' מנא ב"ש כדעתהן וב"ה כדעתהין ב"ש דאמרינן פוטר אדם בג"י אמרינן א"צ גט שני וב"ה דאמרינן אינו פוטר בג"י אמרין צריכה גט שני אמר ר"י ב"ש כדעתהין וב"ה כדעתהון ב"ש דאמרינן ל"י אא"כ מצא בה ע"ד מזוהמת היא ואינו חשוד עליה לפיכך א"צ גט שני ב"ה דאמרין אפי' הקדיחה תבשילו אינה מזוהמת והוא חשוד עליה לפיכך צריכה גט שני ולדברי הב"ש ק' מה זה שמסיי' מזוהמת ואין חשוד לפיכך כו' דמשמע דוקא בלא ראינו שבא עליה וכמבואר בתו' ות"ל הא אפי' ראינו שבא עלי' לא שייך לב"ש איך אדם עושה בעילתו זנו' דהא ע"כ עשה ב"ז. אמנם הא בל"ז צ"ע למה דמסיק הרשב"א סוף המגרש ע"פ תלמודן דאף ב"ש מודו דאם עבר וגירש בלא ערוה דמגורשת וקושי' הירושלמי שהביאו תו' משמע שמפרש מל' דקרא דלא איירי מדיעבד א"כ מה מציאות לשיטתייהו נחזי אם נתגרשה משום ערוה הא ב"ה מודים ואם נתגרשה בל"ע הא ב"ש מודים וע"כ פלוגתייהו בסתם אשה שנתגרשה ולא ידעינן הסבה דב"ש לטעמייהו דסתמא משום ערוה דאל"ה אינו חשוד ולעבור לגרש ולב"ה סתמא אפשר משום דבר וזה ניחא בשאך נתיחדה אבל בנבעלה ע"כ דלא גירש מש"ע דאלו כן סתמא מאוסה א"ו דעבר וגירש בל"ע ושפיר יש חשש קדו' והמאן דאמר בתלמודן שאף בנבעלה מחלוקת א"א מטעמי' דב"ש דהא אדרבא מזה מוכח מדאינה מאוסה דלא משום דבר גירש ושפיר מקשו' תו'. א"כ י"ל אף למשמעות פשטות הירושלמי דכל דמגרש בל"ע אף דיעבד א"מ. מן הקושי' שבתו' וכן נמי משמעותו ריש סוטה וא"כ ע"כ הפי' דלשטתיי' פשט דלב"ש מדאינו במציאות גרושין אלא ע"י ערוה אינו חשוד לבא עליה ולב"ה יש במציאות מ"מ יש ליישב קושית התו' והירושלמי דהא יש לדקדק למה נקיט הטעם לב"ש שאין חשוד מפני שמזוהמ' ות"ל דאין חשוד לעבור לאו דונטמאה ונראה דמפרש הפלוגתא אף לתנא דבריי' שם בירושלמי דמרבה לב"ש דה"ה משום פריצות שהוא דבר המרגילה לערוה נמי יוכל לגרשה אם יש לו עדים ע"ז ע"ש ובריש סוטה (ועיין תשובת הרשב"א סי' תקנ"ז כ' זה מדעתי' דנפשיה לחלוטין לב"ש לתי' קושית הירושלמי שבתו' והוא תמו') דזו אינה אסורא אלא מזוהמת ומוכרח לתלות הטעם דאינו חשוד משא"כ בראינו שנבעלה שפיר שייך א"א עושה ב"ז. וא"כ המ"ד דמוקים אפילו בראינו שנבעלה ומ"מ אדם עושה ב"ז שפיר מקשה תו'. ואולם בעיקר הדין שמוציא הב"ש מהירושלמי והוא תימה לי שכה"פ לא חלקו בכל זה ואף הרי"ף והרא"ש לא הביאוהו לכן לע"ד צ"ע כי עיין סימן קי"ז סעיף א' בהג"ה דאיתא שם וכ"ש אם זנתה תחתיו דמאוסה לי' דשרי בכה"ג אבל ביחוד אסורה ויצא מדקי"ל מוסרין לה ב' ת"ח והב"ש שם כ' ואפשר שם אכתי ספק הוא אם זנתה ואינה מאוסה לו ול"מ הכי בסוטה אלא שמחלק בין איסור נדה שיש היתר לאסורה והוא כרת לאיסור סוטה שהוא אך לאו ואין היתר לאיסור' ומכ"ש למה שפרשתי הירושלמי דאיירי אף במגרשה משום פריצות שנמי אינו אלא ספק. האמת שיש לחלק בין לכתחילה שאסור בהיחוד לבין הדיעבד להצריך מכח חשד זה גט שני והכי משמע שהרי פ"ב מה' סוטה פסק הרמ' או שבעלה בעלה אחר שנסתרה הרי זו אינה שותה משמע הא אלו נתיחדה שותה מ"מ אכתי קשה תינח בנתגרשה ולנה בפונדק אבל מה שהב"ש מתיר מה"ט לגרש בג"י לכתחילה ודאי ק' וא"כ אפשר הפוסקים פירשו הירושלמי שלא אליבא דהלכתא אלא לר"י דפליג בסוטה נמי שהבעל נאמן. תו אפשר לפי' השני הנ"ל שהירושלמי מחולק עם תלמודן ולא ס"ל דלב"ש אם גירש בל"ע דמגורשת ולהכי יש מקום לומר דלשטתייהו אזלו משא"כ לתלמודן באמת אין שייכות לשטתו כקושייתו דנחזי אנן כנ"ל אין מקום כלל להוציא ד"ז משם ומסתביר להו דלא פלוג ולהכי אפקוהו לבר מהלכתא וצ"ע. וי"א היא סברת הרמ"ה בהרא"ש וע' יבמות דף י"ד ע"ב תו' ד"ה בג"י ועם סברה הנ"ל מתורץ תמיהו' תו' כי לב"ש ודאי אין חלוק ואפי' ע"י שליח תנשא משא"כ לב"ה אף לההוא מ"ד ודוק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 148:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 148:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/148:3)

כל המגרש ע"ת ל' סעיף זה הוא ל' הרמ' פ"ח ה' ב' וכ' הב"ש ע"פ משמעו' הב"י דהחשש הוא משום קדו' וכ' מזה מוכח ג"כ דהמחבר ס"ל כהרמ' בענין אם נשאת קודם קיום התנאי ל"ת. וזה תימ' בעיני שיסבור כהרמ' ובשום מקום לא יזכרנו אדרבא נשמור תמיד והשמיט תיבו' אלו כאשר דקדקתי סי' קמ"ג קמ"ו וגם פה בב"י כ' וכבר כתבתי שתמהו עליו. אבל ע' סי' קמ"ו למה שבארתי שם אפשר אף דבזה ס"ל כהרמ' דיש מקום לעסק קדו' מפני התחלת הגרושין במקצת מ"מ בזה ודאי אינו סובר כמותו שאם נשאת קודם הקיום דל"ת וע"ש. תו כ' וא"ל למה לי טעם משום קדו' וצריך עדים ת"ל שמא ביטל הגט וי"ל דנ"מ אם נתן לה נאמנת. וק' דא"כ מנ"ל להרמ"בן להוכיח החילוק בין תנאי דבע"כ מתקיים כמבואר בהר"ן מי שאחזו דז"ל דאי לא תימה הכי לעיל בפירקן בגמרא דשקלינן בראוה שנתיחד' באפיל' אי חוששין משום קדו' או לא למה לא חיישי' בביטל התנאי דהא אמתני' דאם מתי קיימין א"ו כל תנאי שמתקיים ע"כ אין בידה לומר שיהא כאלו ל"נ ומה הקושי' הא מוכרח לטעם קדו' כדי שלא יועיל נאמנו' א"ו הנאמנות אינו מספיק אלא או כמבואר בתו' דף י"ח להיכי דאינו אלא חשש לעז או מטעם הרשב"א דמידע שאינו נאמן אף הוא אינו מפייס וכל זה לא שייך בנתיחדה שאז מחשש שלא יהי' בעולתו ב"ז הוא ספק גט שמסתמא בעל שלא בדרך זנו' ואלו הי' שייך החשש לא הי' מועיל הנאמנות ושפיר הוכיח דלא שייך כלל. ואמת שמזה נמי משמע דלא ס"ל להרמב"ן כמשמעות התו' הנ"ל דבתנאי דמעכשיו הנאמנות מועיל בפשוט מטעם דמעכשיו גירשה אם תאמר היא שלא ביטל ואף אם באמת ביטל דא"כ הדרה הקושי' לדוכתה מה הוכיח הא על מהיום אם מתי קאי ומוכרח לחשש קדו' כדי שלא יספיק הנאמנו' אלא משמע דכהרש"בא ס"ל (וע' תשובת הר"ן סי' מ"ג אות ט') אך זה שפיר בתנאי דמעכשיו שאז א"א לבטל הגט אלא בבטול התנאי ומרצונה ובתנאי שבע"כ מתקיים כבר היא מגורשת משעה ראשונה בע"כ דתרווייהו אבל בתנאי אם שמזה איירי הרמ' ודאי דיש לתמוה ל"ל עדים שראו כאחד אף ע"י עדים שלא ראו כאחד נמי די"ל הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכל המביא לידי חשש שבעל לשם קדו' זה גופא די"ל שמביאו אף באינו רואה עדים לביטל הגט מדעתו לבד בלי רצונה כמבואר ריש סי' קמ"ג. ובזה אין שום חילוק בין תנאי דבע"כ מתקיים כדבארתי סי' קמ"ה ומה שכ' הב"ש גם נ"מ אם התנה תנאי שאין בידם וכו' הוא תמוה בתנאי אם כי לא נמצא אדם שמחלק בתנאי אם באופן התנאי אם בע"כ מתקיים אם לאו וגם אין לו שייכות כלל כי בתנאי אם הביטול הוא בהגט ולא בהתנאי משא"כ במעכשיו שהבטול מוכרח להיות מצד התנאי בזה יש מקום לחלק. לכן לע"ד אף שחדושי הש"ך שמביא אינם אתי ע"כ היינו טעמו דדחק לפרש מ"ש הרמ' והדבר ידוע לא קאי ע"ת אם אלא על תנאי ע"מ ור"ל דבתנאי ע"מ הוא דצריך עדים והיינו בתנאי דבע"כ מתקיים דלא שייך בטול משא"כ בתנאי אם אף בנתיחדה בלא עדים היא ס"מ מהחשש שמא בעלה ובטל הגט כדמסיק בלשונו וא"כ אין צורך שהרמ' בזה לשטתו כבב"י דודאי דוחק גדול שהרמ' לשטתו יהא שייך ב"ז בתנאי אם קודם שנתקיים אלא דאזיל לשטתו דלקמן ס"ס קמ"ט ומפרש בזה טעמא דמתני' דלא תתיחד לר"י דאמר הרי היא כא"א לא מטעם ג"י לחוד כדפירשו התו' דא"כ יש נ"מ לדינא בינו לבין ר' יוסי דהחשש משום קדושין לענין דיעב' כמבואר בהטור ותשו' הרא"ש שבב"י אלא דלר"י נמי אף בדיע' פסול משום חשש ביטול ומה שהכא כ' ס"מ ובדין דס"ס קמ"ט כ' אינו גט ע"כ דנמי מחלק בין קודם שנכתב שקרוב לודאי שבטל השליחות לבין דעביד מעשה שהוא כתוב וחתום אינו אלא ספק וע' ס"ס קמ"ט ודוק. ובשטת הטור הקשה הב"ש ז"ל על מ"ש בתנאי אם ונתיחד עמה קודם שנתקיים לא תתגרש בו ואם נתגרשה בו תנשא שסותר דברי עצמו ריש הסימן. ואולי יש לדחוק כי המע' בתשו' הרא"ש כלל מ"ו יראה שהדברים מועתקים משם אף כי באמת בגופא דעובדא דהרא"ש כבר נשאת שבזה הרמ"ה מודה דלא תצא מ"מ אף על הרא"ש זה ק' שכ' שם ואם נתגרשה בו תנשא לכתחילה ובפסקיו מביא דברי הרמ"ה להלכה. לכן ע"כ לומר דהא מבואר ברש"י ז"ל שהבאתי ריש הסימן דשעת הדחק היינו נשאת או הלך למדה"י וא"כ כמו שלהרמ"ה אם נשאת ל"ת ה"ה אם נתגרשה והבעל מת או הלך למדה"י דתנשא בו ובהכי דוקא איירו משא"כ בג"י ובעצמו גירש אחר היחוד דאפילו הבעל כאן א"צ גט אחר ומה שכ' הב"ש ובזה נדחה נמי מ"ש הב"י על הטור וכו' ליתא כי דוקא טרם קיום התנאי שעדיין לא נתקיימו הגרושין שפיר מקרי לכתחילה משא"כ בכל זמן שאעבור וכבר עבר ונתקיים התנאי והגרושין פשיטא דמקרי נתגרשה כבר ומוכרח לחילוקו. והנה בהטור כתב הכא שפוסק כר' יוסי בתנאי דמהיום אם מתי ימים שבנתיים אף כי מת היא מגורשת ואינה מגורשת ויש לה מזוני והרמ' פ"ט הל' י"ט פוסק מגורשת לכל דבר וא"כ ל"ל מזוני וכן פסק הרי"ף ע"פ גרסתו ופי' הר"ן אע"ג דאגידה מחמתו דמה"ט מגורשת וא"מ יש לה מזוני זו כיון שהספק עומד להתברר ל"ל מזוני וצ"ע שהש"ע משמיט פלוגתא זו וע' סי' קמ"ה סעיף ב' הביא הב"ש הנ"מ לענין גט ובודאי יש להחמיר כהטור אבל לענין מזוני עדיין צ"ע ולענין ירושתה אם מתה היא קודם. הנה לפסק הרמ' סי' צ' סעיף ה' דמגורשת וא"מ אינו יורשה אין נ"מ בפלוגתא זו וע' בהה"מ פ"א מה"נ לדעת הגאונים תלי נמי פלוגתא הנ"ל וע' סימן צ' ולענין תנאי כתו' כמו פדיונה להמבואר סי' צ"ג סעיף ב' בשם הה"מ דאף בס"מ פטור מפדיונה אין נ"מ ומציאתה תלי' בפלוגתא דירושתה כי לע"ד דין אחד להם ומעשי ידיה תלי' במזונות כי אם אין לה מזונות מה"ת דליהוי מ"י שתקנו כנגדם דידי' ופירו' נ"מ לע"ד תלי' בפרקונה מדל"ל כמו כן אין לו פירות וכל זה במהיום אם מתי אבל במהיום אם לא באתי או אם תתני מגורשת לכל דבר למפרע כמבואר בב"י סי' קמ"ה. ובתנאי אם בלא מהיום או מעכשיו בזה צ"ע דבתנאי אם לא באתי יראה למשמעות רה"פ שאין הגט חל עד שעת הקיום בודאי הוא חייב בכל וגם זוכה בכל. משא"כ בתנאי אם תתן בזה אני מסופק אם יהא חייב אפילו במזונותיה ומכ"ש בת"כ מדאינה מעוכבת בשבילו להנשא דבדידה תלי' אי בע' מקיימה תנאה ומגורשת והכי מסתביר וא"כ מסתביר נמי דאף זכו' פירו' ומ"י לא יהא לו. ולהרמ' שפוסק אף בתנאי אם דאם הגט קיים אע"פי שאינו ברשותה נמי מגורשת וע' סי' קמ"ו סעיף ב' יש קצת ספק אף בתנאי אם לא באתי כי י"ל דמיד שבא הגט לידה הוא פטור מכל וכל וקצת יש לדייק הכי מהל' שבש"ע סעיף נ"ח שכ' בשולח ע"י שליח הוא חייב במזונותיה ובכל תנ"כ עד שיגיע לידה משמע קצת הא משהגיע לידה אין חילוק ואפילו בתנאי אם פטור ואל תתמה שהרי יותר מזה יש בהר"ן בסוגי' דמפני מה תיקנו זמן בגיטן די"ל למ"ד כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירו' ה"ה דפדיונה נמי ל"ל וע' סי' קך"ז סעיף ה' ואין לסתור מדקתני מהיום אם מתי ימים שבנתיים בעלה זכאי כללו של דבר וכו' דברי ר"י והיינו משום דס"ל דפירושו מעת שאני בעולם ואלו דלהרמ' בכל תנאי אם מדמתחילין בגרושין במקצת מיד פטור ממזונותיה וכבר כתבתי דכל היכא דאיהו פטור אף אין לו מ"י א"כ למה יזכה לר"י במ"י הא מ"מ לא עדיף מתנאי אם די"ל ודאי עדיף דהא מבואר סי' קמ"ז דאם נכתב שום תנאי בגט קודם התורף הוא פסול והרא"ש ז"ל כלל מ"ו אף דחש לדעה זו מ"מ פסק במעשה שהי' כתוב בהגט קודם הרי את מותרת לכ"א מעכשיו אם מתי דלא חשוב תנאי מדהי' מבואר אם לא מתי ל"י גט ואם מתי יהא גט מעת שאני בעולם שלהכי הי' ברור לו דאף מעכשיו הכתוב תחילה פירושו אך מעכשיו יהא חלות התנאי והגט לא יחול אלא מעת שאני בעולם (ועיין בב"י ס"ס קמ"ז פקפק למה דלא חש להרמ"ה במה שפוסק כהחכמים ולק"מ דש"ה מדהי' מפורש מעת שאני בעולם זה גלה על הפי' דמעכשיו דלא לספוקי בי') דאינו תנאי אלא כתולה במעשה ולא חשוב תנאי וא"כ י"ל נמי הכי לר"י דברור לו מהיום אם מתי היינו מעת שא"ב להכי לא חשוב תנאי אם משא"כ תנאי דאם ממש עדיין צ"ע. ואולם גוף סברת הרא"ש ז"ל שהיכי שאומר מעת שא"ב אם מתי לא יחשוב תנאי אלא כתולה בזמן בעניותי קשה עלי להבין ולהפריד בין זה לאם תתן לי למה לא נחשב נמי כתולה במעשה ועיין ריש סי' קמ"ה: