## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 15

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:1)

קדושין תופסין בהן כ' ב"ש ובח"מ כ' כו' ולא ראיתי שום ס' וכו' א"י כיצד יבאר יתר הס' שהרי כ' כנ"ל ליישב דע' רבינו אבל צ"ע על עיקר הדין אם אמת הוא וכו' מאחר דאינן קדו' מדאורייתא אפשר דלא החמירו בי' רבנן וצ"ע דהא אפילו בח"ל וכו' כ"ש בא"ד ולכן הדבר צ"ע עכ"ל וכבר מביא נמי הח"מ ראיי' מייבום וגם בסימן מ"ד הרגיש בראי' שבב"ש בשם הט"ז ושם ל' הש"ע מועתק מהטור ממילא נשמע דיישב הד"מ בהטור הכא ודאי ראוי לספק בו מדכ' סימן ס"ד סתמא ה"ז מקודשת קדו' גמורים ומה שהוכיח בסוף דע"כ תופסים קדו' של אחר דאל"כ סותר למ"ש בספרו ב"י בסימן מ"ב הנ"ל ור"מ במקדש תרווייהו בפסולי עדות דרבנן דצ"ג משניהם א"י לקרב הדברי' דאטו נסתפקנו בשניות אם יש כח ביד חכמים לומר דאף שתופסים ד"ת שלא יחולו לגמרי ויהי' מקום לקדו' שני לחול בזה לא נסתפיק אדם דודאי כל דמקדש וכו' אלא הס' מדל"מ בהדי' ראי' שגזרו הכי מה"ת להמציאה משא"כ בפ"ע דרבנן שמצינן שהחכמים פסלוהו לכל עדות והוי ממש כאלו אמרו שכל הנעשה בפניהם יהא כנעשה בלא עדים ופשיטא שהקדו' בטלים אלא דיש אומרים דמטעם כל דמקדש בטלים לגמרי ול"צ גט והרמ' חושש להחמיר דאולי לא רצו להעמיד דבריהם לקולא והכל בתר דעתם אזיל ולכן צ"ג משניהם ולע"ד הדין שהמציא הד"מ מל' הטור כמעט אפילו בכלל ס' אינו ואפשר ר"ל במה שכתב שאינן בני קדו' היינו שאסורים עכ"פ לקדשם וזה ברור שאיסור עביד וראי' מסימן י"ג שאסרו הארוסין מפני שהוצרכו לאסור הנשיאין וה"ה בשניו' וה"ה בח"ל אף שהם ד"ת וי"ל דאינם צריכי' חיזוק ואף דאית' בריטב"א קדו' ע"ח ובהה"מ פ' י"ז מה' א"ב דבח"ל אין נפקותא בקדו' היינו למלקות אבל איסור עביד במעשה המקרב לביאה וכן משמע גיטין מ' דמקשה ומי איכא מידי כו' ואיהו עביד איסורא ש"מ דאף בהקדו' יש איסו' דהרי לא נשא אלא קיד' בשטר אף דאיסו' זה לא בל' קיח' נאמר' אלא בלא יהי' קדש ולהרמ' אינו כלל ד"ת (אך מפירש"י ז"ל נרא' דבעבד כיון שאין קדו' תופסין ודאי ל"ש איסור בהקדו' להכי פי' שנושא את שפחתו וע"כ לפ"ז י"ל מה דתקני הכותב שטר וכו' היינו שנשאה ע"פ קדו' אלו) וכן איתא בתו' יבמות י' ד"ה לר"י וי"ל דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעל וא"ל הא בסוטה מ"ד מוכח דבח"ל אי' בקדו' אפילו א"ד דאיתא על פרט לאלמנה לכ"ג לימא דלא כר"י הגלילי ומשני כדרבה ועמוד ב' איתא דלר"י הגלילי חוזר אפילו על עבירה דרבנן די"ל לרי"ה הבריי' לא נאמרה לדינא אלא לפרש הקרא של ולקחה מקמא דאסרו החכמים הקדו':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:2)

אם אבי אביו כו' בלבד היש"ש כ' בל"ז גם בזה אני תאב אם יבא לידי אם אם אבי אביו. או אם אם אבי אמו ואפסדי' לסעודתי' אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו אפי' בחיי אביו ואין דומה לדין דסעיף י"ג דנשי לגבי נשי שכיחי גבר' לגבי גבר' ל"ש גמרא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:3)

בתו כו' ובסעיף י"ג בת אשתו איתא ברמ' פ"ב מה' א"ב ה"ו דאם בא על בתו מאשתו חייב שתים משום בתו ומשום בת אשתו והראב"ד חולק וע"ש בלח"מ והקשה בני הבחור החריף מו' יהודה ליב זצ"ל להרמ' ק' מתניתן דכריתות פ"ג משנ' ה' ר"ש אומר יש בא ביאה אחת וחייב שש חטאת וחישב בא על בתו ואחותו ומפורש שם דהיינו שבא על אמו והוליד ממנה בת והיא בתו ואחותו מאמו וליחשב ז' חטאת דהיינו שעבר וקידש ונשא ובא על אם אמו שאינה אלא שניה וקדו' תופסין בה ולו ממנה בת ובא עליה והיא ערוה עליו אחות אמו ובת אשתו ובתו וכולהו אינך כדחשיב משא"כ להראב"ד למה שביאר הלח"מ דאינו חייב ב' ניחא. אף דמ"מ ק"ק דליחשב דרך היתר ד"ת י"ל דל"ד בזה ואולם לדעת הד"מ בהטור ריש סימן זה דבקדו' שניי' אם קידשה אחר צ"ג אפשר לדחוק דהא א"כ ע"כ הטעם מוכח כל דמקדש וכו' אפקעו וקלשו קדו' אלו ולא הניחו להם מקום כ"א לחומרא וי"ל נמי לענין קרבן דהיינו בת אשתו דמוכרח להיות ע"י אשתו עם קדו' גמורי' בשני' לא חלו לגמרי ויש בו משום חולין לעזרה והוא דחוק והקושי' צ"ע רב:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:4)

בת אשתו איתא בתוספת ריש פ' נושאין על האנוסה ד"ה עריות וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתו' אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברה היא כיון דכתיב שאר בקרא ע"י הנשואין בא השארית ובריש יבמות תוך ד"ה בתו כתבו ובת אשתו היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה נראה לר"י דחייב על בתה אע"ג דל"ת כתיב דמשמע ביאה סברה הוא דאין תלוי בביאה דהא לא מחייב על בת אנוסתו אלמא בקידו' תלי' וצ"ע תחילה כתבו היכא וכו' משמע דוקא ע"י חופה ולא ע"י קדו' לחוד ולבסוף מסקו אף ע"י קדו' ופ' נושאין נמי משמע דוקא ע"י חופה מדנפיק להו משאר וארוסה לא נקראת כדחזינן למאן דס"ל ירושה הבעל דאוריי' מפיק לי' ריש י"נ מלשארו וכע"מ דארוסה אינו יורשה וכן מבואר הטעם יבמות ך"ט ע"ב ברש"י לענין שלא תטמא לו וכן איתא בפסקי תו' פ"ק בת אשתו שנכנסה לחופה ולא נבעלה חייב על בתה אמנם בהרמ' פ"ב מה' א"ב ה"ז איתא כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו כו' ובתה הרי דבריו ברור מללו דבקדו' לחוד היא ערוה גמורה ויש ראי' לזה מיבמות י"ז ע"ב אמר ר"י אמר רב שומרות יבם שמתה מותר באמה אלמא קסבר אין זיקה ופירש"י ז"ל לא אלימא למיהוי כארוסה ואלו דוקא ע"י חופה נאסרת הא ודאי דזיקה לאו נשואין עושה כדמוכח כ"ט ע"ב וא"כ אפילו יש זיקה כארוסה מה בכך אלא ש"מ כהרמ' ובעניותי צ"ע אם לעשות פלוגתא מל' התו' שאינו ברור ומוכח כולה האי ונ"מ רבה איכא לדינא אם אירס אשה ונפל לפניו בתה לייבום אם יוצאת בלא חליצה דלמשמעות תו' דארוסה אינה ברורה עכ"פ תזקק לחליצה וצ"ע אבל בת אנוסתו כו' כבר תמה המ"ל מדוע השמיטו הטור וש"ע חידוש גדול דל"מ כשבא עליה דאסור בקרובותיה בחייה אלא אפילו רק נטען עליה נמי אסור כמבואר בברייתא וברמ' ולדידי תו תימ' שקיצר אך בבת אנוסתו ובאמת ה"ה כל הקרובות כמבואר בהרמ' ובנ"י פ' כיצד מביא מחלוקת ועכ"פ אמה ואחותה דכותה כבברייתא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:5)

מותר אדם כו' ויש מי שאוסר כ' ב"ש ואם כבר נשא כ' בתשו' צ"צ כו' ע"ש כי לא מה"ט התיר ואדרבה כ' דמה"ט היה מחויב להוציא כי לא היתה ההוראה מן מ"ה מפורסים אלא מט"א שרי' חדא משום לעז בנים ותו בפשוט משום דרבו המתירין אפילו לכתחילה ואנו נאסר בדיעבד ומביא ראיה ע"ש ולע"ד הראיה מבוארת מסי' קס"ד סעיף ז' שכ' שאין אוסרים ע"ז אשתו משום ס' דדבריהם והכי ודאי מידי ס' לא נפקא כי התוס' ורא"ש כתבו על פסק ר"ת שלא יהא סתור מן תלמודן ושמא אח"כ אסרוה ופי' היש"ש הגאונים בתר התלמוד ויפה פי' כי תלמודן בתר הירושלמי וא"כ לע"ד יפה הורה הצ"צ ולא כיש"ש שפסק ע"פ הנ"י לאסור אף דיעבד ואף שהתה"ד סי' רי"ו פי' אף דין דסי' קס"ד דוקא בשוגג כבר גמגמתי של' הפוסקים של הלכה ונתקדשה לא משמע עכ"פ שוגג מצידה והתה"ד הקפיד שיהיו שניהם שוגגים וצ"ע ומה גם שכבר הביא הצ"צ משמעו' מהמרד' שאף ד"ת לא החמיר בדיע' ע"ש. ומה שכ' הב"ש בשם ה"ג דחמיו אסור באשת חתנו כבר כ' הב"י שאינו מוכרח והיש"ש כ' תאב אני מתי יבא לידי ואתיר ואי איישר חילי אבטלנו.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:6)

תו כ' ב"ש ואם נשא שנים ע"פ אונס וכו' והאריך והניח בס' וק' במה איירי אם באנס שאנס שניהם לא לרצונם לישא זה את זה וביראת מיתה תמה אני אם יש מקום לקידו' ונשואין כאלו לחול אף להצריכה גט וק"ו הוא ממה דקי"ל סימן מ"ב דאפי' אנס אשה וקידש' א"צ גט מפני דעביד שלא כהוגן מכ"ש היכי ששניהם אנוסים שאין בהם ממש ואינו אלא כמאנס על ביאת זנות דשני' דפשיט' דבעבור האונס אסורה לו וא"צ גט וא"ל דוקא היכי דאיהו הגורם ועבד שלא כדין אבל כשהוא נמי אנוס לא הפקיעו דהא עיקר הטעם ברש"י ב"ב מ"ח ע"ב משום כל דמקדש וכו' מסיים שהרי בדע' חכמים תלה והם אינם חפצי' בקידו' הללו וא"כ הגע עצמך ומה התם די"ל דאיהו לא תלה קידושיו בד"ח מ"מ אינם חלים שלא ברצונם ומכ"ש היכי דאיהו נמי אנוס שבודאי תלה דעתו בד"ח ומה"ת יחפצו חכמים בקדו' אשה אנוסה כאלו שתהא מקודשת באונס לעולם וכן מוכח מתו' גיטין פ"ב ע"ב ד"ה שר"א מסיימו דנשואין א"א בע"כ ש"מ דאלו בששניהם אנוסים נמי א"א דאל"ה עדיין הי' לחוש שמא יאנס תרווייהו ואי איירי בשהשני' הרשיעה ומוסרו ביד אנס עד שקידש ונשאה באונס דידה ורצון דידה דזה שפיר פסקינן סי' הנ"ל דעכ"פ מקוד' מס' א"כ פשיטא שמחויב לגרשה מפני איסור דידה דהא כל איסורי עריות ושניות שניהם שוים באיסור:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:7)

וכן שאר העריות שנשאן בח"ה ע"כ היינו שלא ידע שהיא ערוה עליו וז"ז אין במציאות דרך היתר של טעות כי אין שום מיתה מתרת לו וזה ל' הרמ' דנפוק מהברייתא צ"ד ע"ב כל עריות שבתורה וכו' ע"ש אך ע' שם תו' ד"ה ר"ע מוסיף משמע מדבריהם דלר"ע דפסקינן כותי' ה"ר בכל עריו' שנאסרו לו ע"י קידו' בלא נשואין כגון אשת אחי אביו וכדומה בין שנשאה במזיד ובין בשוגג צ"ג משום שמא יאמרו קדו' טעות היו בה וא"א יוצא' בלא גט וע"ש מהרש"א ול' הרמ' וש"ע קצת ל"מ הכ' וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:8)

ומותר בקרובות שני' כ' ב"ש כ' בדריש' דוק' אח' מיתת השני' והמ"ל כ' לא ראיתי בדרשי' רמז מדברי' הללו ולע"ד אפש' להכי כיון דזה ל' הפריש' ומותר אדם בקרובו' השני' פי' לישא בפה דקי"ל נושאין על האנוסה ומביא זה לראי' שאין הזנות אוסר אשתו עליו שהרי מותר בקרובותיה וכ' עליו המ"ל וא"י מי הכניסו בדוחק זה והא דברי הטור משנה ערוכה והוא דין בפ"ע ונראה שהוקשה להפרישה לגופא דדינא כבר השמיענו הטור דבת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתה ודחק בפירושו. ואולי אף המשנה ומותר בקרובות שני' מבאר ע"ד זה (וצ"ע בגוף הספר ואין אתי) ואלו סבר כהמ"ל דהכא אפי' בחייה מותר ל"צ לדחוקי' נפשי' דטובא אשמעינן אלא ש"מ כדהבין הב"ש מ"מ לע"ד הדין המ"ל שמסכים עם הט"ז. הג"ה ומותר בקרובותי שני' ומיהו אם הקרובה רגילה וכו' הב"ש משיג על דין זה ממה דקי"ל סעיף י"ג אם כנס לא יוציא וכבר כתב המ"ל דחלוק גדול יש בין מה שאסרו חכמים לכתחל' משום דשכיח אבל אין אנו רואים שרגילה ובין שאנו רואים שרגילה אלא דהב"ש כתב ומנ"ל לחלק בין שכיח לרגיל ור"ל מנין ראיה לחילוק זה מן הש"ס ולפ"ד אפשר למדו מקדו' י"ב ההוא חתנא דחלף אבבא דבו חמוה דמידם הו' דיימי' חמתי' מני' ונגדי' ר"ש הרי דאם זנה עם חמותו אסור לו לעבור על דרך ביתה ומכ"ש כי חזינן דהיא רגילה בביתו ע"י בתה וא"א למחות מלבא אל בתה ע"י טענות מזויפות שהולכת לבקרה שמכריחים לבעלה לגרש בתה כדי שלא יעבור באיסור שחייב עליה נגידה והאמת שבש"ג כאשר מעתיקו הד"מ לא נזכר ד"ז אלא בחמותו אך הד"מ כ' ומשמע בגמרא פ' הא"ר דאין לחלק בין חמותו לשארי עריות ולא זכיתי להבין ולכן המ"ל כ' ואפשר ד"ז לא נאמר אלא בחמותו דגייסא בי' מחמת בתה ויוכל להיות שהדין עמו מדחזינן שאף הרמ' פ"ב מה' א"ב ה' י"ב אף שמשוה שאר עריות לחמותו כתב הה"מ שמטעם החילוק אינו מזכיר מכת מרדות עליהן וא"כ אפשר נמי דיש לחלק לענין הוצאות אשתו וצ"ע ומה שתמה הב"ש לע"ד אף לדעתו שאינו רוצה לחלק בין שכיח לרגיל אין כאן הית' דשאני סעיף י"ג שבא אך על פנוי' שלא בא למדה זו להיות חשוד על עריות וק"ל ותדע שהרי חזינן דפיתה פנויה אף דאח"כ נעשית א"א ל"מ בשום מקום שיהא אסור לדור עמה במבוי ולא אסור אלא לישא קרובותיה ואלו הנטען ומכ"ש המזנה עם הערוה אוסר הרמ' לדור עמה במבוי ש"מ דיש ויש לחלק. אבל העיקר מה שמכריח לחלק בין שכיח לרגיל היינו מדברי הרמ"א ז"ל עצמו במה שכ' וכן כל זנות וכו' מחמת אשתו אין אוסרין אשתו עליו תו כ' הב"ש תחילת ס"ק זה והרושם טעות ושייך להכא על מה שכ' ומותר בקרובות שני' מל"ז משמע אפי' בחייה וליתא והדין עמו ודלא כמ"ל שר"ל דהכא שני כיון דבלא נשיאות קרובות הזונה יש להזונה פ"פ לבא אל תוך ביתו לבקר הקרובה שנאסרה מחמתה וא"כ אפשר איירי הכא אפילו בחייה ול"נ חדא למחר תמות אשתו ותהי' אסורה עליו והיום ישאנה ותו דאפילו בחיי אשתו אינו דומה הנכנס פעם אחד לבקר לנכנס ב' פעמים:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 15:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/15:9)

ל"ח נשאת ע"פ עדים כ' ב"ש אע"ג דהוה כאנוסה כו' והטעם הוא משום דצ"ג משני וכו' וא"כ אלו זינתה ע"י שאמרו לה ב"ע מת בעלך וסברה שהיא פנוי' מהראוי שתהא מותרת לבעלה דאנוסה היא וגם ל"ש שמא יאמרו כמבואר ריש סימן י' אבל לדבריו כ"ז ק' בנשאת ככ"ע אחרי שאנוסה היא ואין למקנסה למה צ"ג יותר מנתקדשה ולא נשאת דא"ל גט והטעם בגמרא משום דלא עבדה איסור וליכא למקנסה תלינן לקולא שיאמרו קדושי טעות היו כן י"ל בזו שיאמרו נשואי טעות היה אבל העיקר כדהבאתי סימן י"ז בשם הרשב"א דלרבנן דפליגו אדר"ש אף בב' עדים לא אמרינן מה הוה לה למעבד אלא דמ"מ יש לקונסה דהי' לה לבדוק ולא לסמוך על העדי' וכן מבואר להדיא תוך דברי הרשב"א צ"ה ע"ב ד"ה ת"ק סבר כ' ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכ"ע עיקר איסורא דא"א שנשאת ע"פ עדים לאו משום גזיר' שמא יאמרו גרש זה ונשא זה אלא משום קנס בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא ותדע דהא בנתקדשה דלא עבד איסור לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו ול"ח שמא יאמרו וכו' ע"ש ול"מ מי שחולק להמסקנה על הרשב"א בטעמו אף דלהשקלא ושרי' בדברי ר' יוסי מבואר כטעם הב"ש מ"מ למסקנה ההלכה ודאי מכרעת כל הסוגי' של מה הו' לה למיעבד כהרשב"א וגם הקושי' צ"ד ע"ב ותאסר בשכיבה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך וכו' אינה אזלה כלל לדברי הב"ש ע"ש וק"ל אך לפ"ז צ"ע סעיף ך"ז הלכה ארוסתו ובאו עדים ואמרו מתה ונשא אחותה דפסקינן כר"ע ושתיהן אסורין משום שמא יאמרו וק' הא ל"ש למקניס הראשונה כלום ולמה לא תלינן לקולא שיאמרו נשואי טעות הי' ממה שיתלה בט"ק ראשונה וי"ל שני בזה שמ"מ עבד' השני' איסור ותו דאפשר יותר תולין העולם בט"ק הראשונים ע"י תנאי ממה שיתלו בנשואי טעות ע"י שמועה שקרית מיתה אחותה וא"ל נמי להרשב"א שלולא דאיכא למקנסה ל"ש לומר דהצא מזה ומזה ואף ל"צ גט א"כ תינח גדול' אבל קטנה שמבוא' במהרי"ק שורש פ"א ול"ש למקנסה וכי נימא דלית לה כהחומר בסוף אם נשאת בטעות דבשלמא להב"ש דמשום שמא יאמרו בלא קנס שפיר ולהנ"ל ק' וא"כ מהראוי נמי מדלית לה החומר לא יהא ע"א נאמן לגבה עד שתגדיל וחלילה להעלות כזה על הדעת שהרי ל"מ בשום מקום לחלק אך בל"ז לתו' הגמ' צ"ד ע"ב לא דמי אשתו דבמזיד אסורה ד"ת בשוגג גזרו רבנן ק' לרה"פ דקטנה אפי' במזיד לא נאסרה דאנוסה היא ועסי' קע"ח למה גזרו בה רבנן א"ו כדתירצו תו' צ"ג ע"ב ד"ה ע"א ביבמה בל"ז ועוד הואיל ואיכא חומרה בכל שאר הנשי' מדקדקת גם זה כאחרים שמורגלות לדקדק כן י"ל בזו אף דלגבה ל"ש החומ' דלבסוף מ"מ האמינו ע"א ואף שהיא אינה בת דייקא סמכו החכמים על קרובים שיבדקו מ"מ כאחרות המדייקים על עצמן ויותר קרוב בעיני נמי איפכא אף דמצדה אינה בת קנס הכניסוה החכמים בקנס זה כדי דלא נפלג בה מכל הנשים לנאמנת ע"א וכן עיקר וכן כ' הש"ג ל"א ע"ב וצ"ג אף משני וצריכה להמתין ג' חדשים לגירושיה ואפילו היא קטנה ומה שכ' תו הב"ש וזה הטעם וכו' הא דאסורה לו כתב הרא"ש הטעם וכו' כדברי הרא"ש מבואר בח"ר בשם הרמב"ן נמי והכל מטעם דלדידן אשת גיסו אסורה על גיסו אפי' נשאת בב"ע הרי זה בכל דברי ר"י שמסיק שמואל ההל' כוותי' דכל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י אשתו וע' בסוגיא ודוק ומ"ש ובדין זה פליגו הרי"ף והרא"ש וכו' מש"ה כ' הטור וכ' עסי' קנ"ט וס"ס י"ז להג"ה ואם באו בזנו' וכו' כן מבואר בתוספות יבמו' צ"ד ע"ב ד"ה דאזי' אשתו וגיסו בפשט לאיסור מ"ל: