## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 154

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:1)

ואם ידעה בהן כו' ע' ב"ח וב"ש ומדנראה מן הב"ח דלשטת הטור מדריח הפה איירי אף בהיו ויודעת שפיר יש חילוק בין היו דסיפא לדרישא לענין יודעת משא"כ להרמ"ה שהיו דסיפא איירי דוקא בלא ידעה הוקשה לו א"כ מה הפרש יש בין רישא לסיפא לענין היו וע"כ דהיו דרישא אף בלא ידעה וא"כ מה קאמר מ"ד נולדה כ"ש היו דקסברא וקיבלה הא לא ידעה ותי' דמ"מ שפיר קאמר כ"ש היו כ"ש דאפשר דידעה וסברה וקיבלה ולהב"ש נראה דוחק ולכן העלה וכ' ומכ"ש לשטת ש"פ דהיינו הטור הלא מודה הב"ח דהסוגי' לא איירי אלא מהיו ויודעה אבל בהיו ול"י י"ל לכ"ע כופין אף במומין ופירש איהו אף להר"מה דהסיפא מדברת דוקא מהו ול"י מ"מ אף במומין י"ל בהיו ול"י כופין והחילוק בין מומין לריח הפה היינו אך בנולדו ודקדק ליכתוב דמה דנאמר כ"ש היו דהיינו במודעה דזה אף בריח הפה אין כופין והוקשה לו לפ"ז מ"ד היו אבל נולדו לא היינו נמי היו ויודעה דהא מטעם דסברה וקיבלה אתינין עלה ות"ל דזה נמי דין דסיפא בריח הפה ותי' בתחילה וכ' ואפשר למ"ד זה באמת פי' המתני' שנייה ואלו שכופין כו' איירי אפי' אם היו מ"מ כופין ור"מ ורבנן פליגו אם התנה בפי' אלא שאנן קי"ל כמ"ד נולדו. ולע"ד זה לא אפשר דהא עיקר סברת הר"מה מבואר בה"רן דאם איתא דבידעה יכולה לומר סבור הייתי לקבל אף תנאי נמי לא יועיל ולדבריו הא חזינן דמאן דאמר היו מחלק בהכי בין היו ויודעה לתנאי בהדיא ומנ"ל דאידך מ"ד פליג בזה ומה"ת שיפלגו הפוסקים מדעתם על מ"ד בגמר'. ותו ק' לי עיקר דינו שר"ל דמומין שהיו ולא ידעה באיש כופין. והא משנה שלימה שנינו כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים והיינו בלא ידע כמפורסים דבידע מחל וא"כ בל"י הא אף באנשים פוסלים לענין שכופין להוציא וזה נמי ק' על הב"ח איך ס"ד לפרש לשטת הטור דהיו דרישא איירי. אך בידעה א"כ למ"ד היו דהיינו נמי בידעה ומפני שסו"ק כל המתני' משנה יתירה היא ובק"ו שמעינן מאשה תו ק' להבנתם מה קאמר מ"ד נולדו כ"ש היו דסו"ק איך פסיק ותני כ"ש היו אטו כל שהיו בטוח שידעה הא רוב מומין הקטנים המנוים בכהנים הן מומין שבסתר שיותר קרוב של"י לכן הנלע"ד דאף למ"ד היו ואף לשטת הטור תמיד איירי הרישא בהיו ולא ידעה וזה ההבדל שבין איש לאשה דבאיש אמרינן חזקה אין אדם מפייס במומין ואפי' לא התנה משא"כ באשה שבכל דהוא ניחא לה מדלא חקרה לדעת אם יש בו מומין וגם לא התנה אמרינן בהיו סברה וקיבלה משא"כ בנולדו סובר המ"ד היו די"ל כבר חקרה ונודע לה שהוא נקי מכל מום ועכשיו שנולדו אינה סו"ק וזה נמי הק"ו למ"ד נולדו כ"ש היו די"ל אף בלא ידעה מדלא חקרה סו"ק. וא"ל למ"ד היו ובנולדה כופין אכתי למה תנן פוסלים באשה הא באיש נמי פוסלים בנולדו די"ל אף למ"ד היינו בנולדו מודה הת"ק לרש"בג דבמומין גדולים שנולדו כופין אבל בקטנים ודאי אף למ"ד היו בנולדו נמי אין כופן שפיר. ובזה תו לק"מ להרמ"ה כי אף למ"ד היו יש חילוק בין שארי מומין לריח הפה בהיו ול"י הכלל לע"ד מומין באיש של"י ליכא למ"ד דכופין (וע' בתשו' ראשונה דתשב"ץ מה שטען נגד כת שר"ל שע"י טענת אשה על בעלה אינו יכול יהיו הקדושין בטלים). וכ' הב"ש שאף להרמ"א אין דינה כמורדת דיכולה לומר קים לי וזה עדיין צ"ע דהא דינה לפחות מכתובה והוא המוחזק בממון ועיין סימן ק"ו סעיף א'. ומה שכתוב שמהרמ' אין היכרח בו דאי מוכרח דאלו סבר דבידעה נמי כופין עכ"פ הי' מחויב לפסוק כחכמים דבהתנה א"כ א"ו מבואר מדנקיט נולד להורות הא בהיו וידעה א"כ ונשמע במכ"ש התנה ומה שכ' ראיה לדבר במוכה שחין וכו' כבר כ' הע"פ דאורחא דמלתא נקיט דאלו היו בו קודם לא היו מניחים לישא.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:2)

הג"ה ב' י"א דמומר כופין וכו' טעם המחמירן בהגהות מיימון שבסוף ה' אשות דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. ולע"ד תמו' דאטו שרי' להיות עמו דיהא שייך ט"ד הא אסורה להבעל לו כדמשמע מהרמ' שהבאתי סי' קך"ט שכ' וצריכה גט ממנו. וכן הרשב"א בתשו' שהבאתי שם כ' להדיא הכי ע"ש וא"כ למה לא יהא דינו כאינו יכול שבסעיף ז' ומכ"ש אם אין לה ולד שיכולה לבא בטענה דלרה"פ כופין אף בשוטי'. אמנם המהרי"ק כ' ומביאו הב"י בסי' קל"ד ואשר דקדקת מל' רבינו משה בענין כפיות המומרים לגרש לפי הנלע"ד יפה דקדקת ולכאורה אין תקנה לאשת מומר לפי דבריו ואולי דכה"ג סבר רבינו דאפקעינהו רבנן לקדושין מני' ע"י גט זה שנותן המומר בכפיה דמ"ע חשו רבנן טובא. ולע"ד ר"ל ע"פ דברי הרמ' שהעתקתי נמי סימן הנ"ל שכ' על שהוקשה לו לע"ד מה מועיל אמירות רוצה אני הא אף וזה באונס ומתי' כדכ' לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו. וזה ניחא בישראל אבל מומר שעובר כל עבירות בשאט נפש פשיטא דלא שייך גבי' הכי ואף רוצה אני שאומר אך מאונס הוא להכי סובר המהרי"ק דנשמע מיני' דאין תקנה לאשת מומר ומה שכ' ואולי וכו' א"י מי הכריחו לזה אטו בגמרין או בקבלת הגאוני' מבואר דיש תקנת כפי' גבי' וע' סי' הנ"ל מה דק' לי על סברת הפקעת קדו' ומאן ימר דהרמ' באמת לא ס"ל דאין לה תקנה וכדמשמע נמי בתשו' הרשב"א אלף קס"ב שכ' שאלתם מומר שקדש דקדושיו קדו' למה ראו חכמים שלא חשו לעגון והא יש כאן עגון יותר שא"א לכופו לגרש ע"ש הרי משמע דס"ל דע"פ דין א"א לכופו כי דוחק שסתם מפני שאין ידינו תקיפה. ולפי משמעות טעם הרמ' יש מקום סכנה בכפיו' מומר אף במקום שהדין בישראל לכופו. אך ע' תו' ריש פ' השולח סוף ד"ה מהד"ת משמע דלהמסקנה דקי"ל דברי' שבלב אינם דברים למה צרכינן בכפיות גט לדברי הרמ' ז"ל שהם ע"ד דחיות הגמרא בקדושין ודילמא ש"ה משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וצ"ע. ובסדור הגט לד"מ כ' ואני כתבתי סי' קל"ד דאין כופין מומר לגרש. לכן המוטב לע"ד אם ידינו תקיפה שלא לכפותו על הגט כי אם על החיוב מזונות ופרנסה או לתשלומין הנדוני' והכתובה עד שמכח זה בע"כ ירצה עצמו לגט ע"י פשרה קצת ובזה אין שום חשש:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:3)

כופין אותו לזון כ' ב"ש לדעת כמה פוסקים כו' וי"ל ק"ל כבר כתבתי דלע"ד י"ל הבעל חשוב מחוזק בכתובה ויוכל לומר קים לי דיש לה דין מורדת אך ע' ריש סי' ע"ז מה שכתבת' ואם אין ב"ד יכולים לכופו כגון וכו' ואינו רוצה להשתכר ולהרוויח ל' זה הוא בהר"ן בשם הרשב"א ומשמע הא לא אפשר לו להשתכר אין כופין והיא דעת הי"א שבסי' ע' סעיף ג' בהג"ה והב"י כתב הכא וכ"כ הרמ' ע"כ בדרך ק"ו נלמד שמסכים בפסק זה וא"כ ק"ק על הש"ע שבסי' ע' סתם כהרמ' והכא בל' זה וע"ש:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:4)

האיש שנולדו בו מומין. ע' בתשו' מיימון להלכות אשות סימן ל"ג פסק רבינו שמחה ע"פ הכרעה מהירושלמי דבנולד מום גדול כופין ולא נראה הכי דעת כה"פ וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:5)

האשה התובעת כו' כל סעיף זה עד ואם יאמר אבדוק הוא ל' הטור בענין וכ' הב"ש ס"ק י"א אבל לדידן דא"כ על פרי' ורבי' אפי' בשהתה י' שנים א"כ אפילו הוא י"ב מ"מ כשבאה בטענה בעינא חוטרא ושהתה י' שנים כופין לגרש ונותן הכתו' (והיינו מטעם קושי' התו' דתלינן בדידי' דלא זכה) ובסוף ס"ק י"ז כ' ודברי הטור לכאורה תמוהים מ"ש בדין כשהיא באה בטענ' ואומרת שאינו י"כ ק' חדא הא הרא"ש בתשו' הנ"ל דוח' תי' זה עוד ק' איך כ' אפי' יש לו בנים הא איירי דוקא כשיש לו בנים (ר"ל דאלו בא"ל בני' אפי' י"כ כופין לגרש וליתן כתו' כדכ' הכא) גם ק' קושי' הנ"ל דא"כ איך הביא תשו' הרא"ש כשמוליד מן השני' דתולין דלא זכה להבנות ממנה ור"ל דהא אם יש לו בנים א"ז בכתוב' אלא בטענת ברי א"י כחץ וזה ל"ש בשבדק עצמו כמו בעובד' דהרא"ש וכו' מיהו בטור י"ל דפוסק כתובה היינו כשהיא בא לגרשו אז אמרינן כיון שילד כבר יש לומר הקלקל בא ממנה והיא א"י לגרשו ובתשובת הרא"ש איירי כשהוא בא לגרשה ולפחות לה הכתובה אז י"ל להיפך אפילו שמוליד מנשים אחרים שמא לא זכה להבנות ממנה והוא שכ' בסעיף ח' דהיא טוענת שהוא א"י כחץ ושם איירי שהוא רוצה לגרשה י"ל משום דהוא טוען ברי מינה הוא המניעה מ"ש צריכה לטעון ברי שהוא א"י כחץ. ובזה י"ל הטור. וא"י הא אכתי ק' על הטור סעיף ה' במה שהתחיל להקשות כיון דשם איירי באינו טוען ברי מה בכך שהיא רוצה לגרשו הא כיון דל"ל בנים למה צריכה לטעון א"י כחץ וא"כ מה זה שכ' הטור אפילו יש לו בנים דהוא לשון הש"ע הכא הא בא"ל בנים הדין חלוק שא"צ לטענת א"י כחץ גם לא הודיענו טעם הסברא לחלק בין הוא מגרשה לבין היא מגרשו. וכונת הש"ע שהוא חד עם ל' הטור הסיב לשט' הרמ' וכ' ולפ"ז מ"ש לדעת הרמ' צ"ל מ"ש בש"ס שמא לא זכה להבנות ממנה היינו שמא ל"ז שי"כ וי"כ תלי' בזכות כי מחמת שאי"כ אינו מוליד (ור"ל נהי דהיא אומרת שאי"כ ונאמנת ולהכי אית לה כתוב' מ"מ יוציאנה ויש אחרת דאף דממנה ל"ז ואינו י"כ מאחרת יזכה להיות י"כ) ולפרושו מה דמקש' הגמרא ודילמא איהי לא זכי' צ"ל דהכי קאי ודילמא היא בחטאה גורמת שלא יורה כחץ וזה תימא המבלי אין שלוחים למקום למנוע ממנה פרי בטן מכה אותן באינו י"כ ומה שנאמר בהסוגי' אמר איזל אבדק נפשאי כ' ס"ק י"ז ולשטות הרמ' שכתבתי כו' ואם אמר אשא אשה אחרת אז אם ילד' מבורר דהמניעה ממנה ולא אמרינן שמא לא זכה להבנות ממנה. וא"י מה בירר הוא זה לשטתו הא י"ל דבחטאו לא זכה לי"כ אצל זו ומהאחרת זכה לי"כ דהא מה"ט כייפינן לישא אחרת ובס"ק כ"ב מקשה על הש"ע לשטתו וקושי' זו בעינה היא ק' על הרמ' דין ו' ועל הבריי' דקתני סתמא שהה עשרה שני' ולא ילדה יוציא ויתן כתובה ולא נזכר אות מטענת אינו י"כ. והנלע"ד מקודם בדעת הטור וש"ע דהנה ז"ל בעל המאור לת' נמי קושי' התו' אי נמי בבאין על עסקי גרושין וכתובה כגון מי שקיים פו"ר ומתה אשתו ונשא אחרת ושהה עשר והיא באה בטענה דכחיש חילי' ואינו י"כ ובעי חוטרא לידי קמ"ל ר"א היא נאמנת וכ' בעל המלחמות גם זה אינו נכון לדעתו שאפילו כדברי הבעל שהוא י"כ יש לה כתו' שמא לא זכה ליבנות ממנה ואע"פ שזכה כבר ליבנות מחבירתה מאי טעמא איהו דמקפד מדר' יהושע מיענש שלא ירבה זרעו איהי דלא מקפדה כלל לא מיענשא וכו' ועוד אם כדבריו מי שקיים פו"ר ונשא אשה ושהה י"ש ולא ילדה יכול הוא להוציאה בלא כתובה משום שאומר לדעת בנים נשאתיך והרי לא זכית ליבנות ואת דבעית חוטרא לא מיענש אנא דאית לי חוטרא לא מיענש וכי בתביעה הדבר תלוי והלא בידוע שהיא צריכה לחוטרא ועונש היא לה אעפ"י שהיא רוצה לסבול עונשה לא כל כמינא למה זה דומה למי שיש לו בנים ונשא את האיילונית שא"ל כתו' הרי שהדברים רחוקים שיהא חמור מי שיש לו בנים יותר ממי שאין לו. והנה בעל המלחמו' הבין בדעת בעל המאור ממש תי' התו' שכתבו ומיהו י"ל קצת דכיון שיש לו בנים אין לתלות בעונש שלו אלא אדרבא איהי היא דל"ז ולכן הקשה דא"כ חמור יש לו בנים מא"ל. והרא"ש בתשו' כלל ח' סי' ח' הוכיח נמי דלא כסברה זו מדאיבעי בגמרא נשאת לשלישי ולא הי' לה בנים מהו דליתבעה הנך קמאי מי מצי אמרי לה איגלי דאת היא דגרמה מדלא מיבעי אם נשאו הראשון והשני וילדו מהו דליתבעה אלא דלא אמרינן איגלי מילתא אא"כ הוחזקה בג' אנשים דתלינן שמא לא זכה ליבנות ממנה עכ"ל וכ"ז ק' לסברת תו' אבל לע"ד הטור הבין תירץ בע"המא בפשוט דמה שכ' כגון מי שקיים פ"ור לא כדי שמכח זה לא תלינן בעונש דידי' אלא כדי למוקי' הסוגי' לדינא דש"ס דאלו לא קיים פ"ור והוא אינו ידוע בעקר אין במציאות שיבאו על עסקי גרושין וכתובה ובטענת שכבר החיוב על הב"ד לכופו ולהוציאה בלא טענתם ולהכי מוקים שקיים פ"ור ואז מדאיירי בבאים על עסקי גרושין וכתו' ובטענה והרי בגמרא מקשה ודילמא איהי לא זכי' ומתי' איהי כיון דלא מיפקדה לא מיענשה ופי"רשי לא איכפת לה ולא חשב ענש על עונותיה וזה ניחא בשאכן באו להוציאה או הבעל בא לגרשה אבל בהיא באה בטענה הא חזינן דאיכפת לה טובא ונשאר הקושי' ודילמא איהי לא זכי' לחוטרא ואין ברור שלא לתלות בעונש שלה וצריכה לטענת אינו י"כ. ואף שבעל המלחמות ז"ל דוחה וכ' דא"כ אף בהוא בא לגרשה וכו' לע"ד הבע"המא והטור סוברים לחלוק דמן הסתם אין לנו להפסידה כתו' מה"ט כי כמה שאינו באה בטענה ולא אמרינן דאיכפת לה בחוטרא והראי' דלא משגחינן בדבריה עד דטענה להדי' משא"כ בבאה בטענה בין יש לו בנים בין אין לו לא זכי' בכתו' עד דטענה אי"כ ולתי' זה חשו הטור וש"ע ופסקוהו אבל בשהוא מגרשה או הב"ד מוציאין אז פסק הטור כאביו דאפילו יש לו בנים לא הפסידה כתו' משום די"ל שמא לא זכה להבנות ממנה אף דקיים פ"ור כקושי' א' דבעל מלחמות וכהוכחות אביו ז"ל. ואולם מדעכ"פ הסוגי' מוכרחת לתי' זה דאפילו יש לו בנים יכולה לטעון שניכחש חילו ואינו י"כ פסק הכי וכתב אפילו יש לו בנים זה הנלע"ד בכונת הטור וש"ע (וע' בתשו' שב יעקב סי' א' דף ג' ד"ה אח"כ מצאתי שכ' על תשו' ח"צ אבל לא יצא ידי חובתו דהטעם פי"רשי לעיל דלא איכפת לה וא"כ כיון דבאה בטענה וכו' ודאי י"ל דבשבילה נמי נענשה על עון ח"ל ובמח"כ ל"ד כי התו' ע"כ לא נחתו לההיא סברה דא"כ לא מקשו מידי במה דכתבו והך דהכא ליכא לאוקמי וכו' דא"כ אפילו י"כ נמי כופין כיון דלא זכה ליבנות ממנה דהא בבאה בטענה י"ל דילמא איהי לא זכי' א"ו דאזלו בשטת בעל מלחמות ויפה הוכיח שהתו' סוברים דאף בח"ל כופין דאל"ה למ"מ וגם מה שדחה די"ל בבל שני נמי ליתא דהא י"ל הפסק דהוא אמר והיא אמרה איירי בשהה י' שנים ולענין ח"ל גמור ומה הכריחם מעיקרא להעמיד הסוגיא דהוא והיא ביש לו בנים ולא בפשוט בח"ל ושהה י"ש ובאה בטענה שאז לולא נאמנות שאי"כ הי' אמרינן איהי ל"ז משום דבאה בטענה ואנן לא כפינן בח"ל אלא הברור שהתו' אינם מחלקים בין ח"ל וגם אזלו בשטת בעל מלחמות. וכן עיקר כהסכמת רוב המורים דאף בח"ל מעיקר הדין כופין והפי' בללמדך שאין ישיבות ח"ל כו' אלו הייתי כדאי הי' מסתביר לע"ד פי' הרמב"ן עיקר) ומעתה נלע"ד לדחוק קצת ולפרש ע"ד זה אף הרמ' ז"ל בדין ו' העתיק הברייתא נשא אשה ושהה עמו י"ש ולא ילדה ה"ז יוציא ויתכן כתו' והיינו בסתם דלא כפי' הב"ש ומטעם המפורש בהברייתא שמא לא זכה הדר מוקים דין ח' הקדמה לבאר דין ט' ואמר שהתה י"ש ול"י והרי הוא י"כ דהיינו הדין שבגמרא אבדוק נפשאי ור"ל שבמציאות ידעינן שי"כ דהיינו שיש לו תו אשה ומוליד אז חזקת החולי ממנה ויהיב זה לטעם דלהכי הוא נאמן במה שכ' אח"כ דין ט' הוא אומר ממנה וכו' ואם אומרת א"י אם ממני או ממנו אין לה עיקר כמו שאמרנו העמיד ממון על חזקתו ור"ל דלהכי כתב דין ח' חזקת החולי ממנה והוא נאמן במה שאומר ממנה ולא אמרינן שמא לא זכה להבנות ממנה כי כל זה דוקא בשאינו טוען ברי אבל בטוען ברי חזקת החולי ממנה מטעם העמיד ממון ע"ח והיינו כדתירצו שטת הרי"ף וכן משמע שהבינו הה"מ ע"ש (ויראה לע"ד נמי שהרמ' אינו מפרש אוקימתות הרי"ף כדפירשוהו רוב האחרונים שבנ"י דלהכי מועיל לה טענת אי"כ אם הוא טוען ברי ממנה מפני שאז אף כי הוא מהימן שפולטת ש"ז מ"מ מדהוא אי"כ היא הוגנת לו אלא מפרשו עד"ז דדוקא בשהוא י"כ אז נאמן במה שטוען עליה מפני שחזקת החולי ממנה ע"י שהוא מוחזק בממון משא"כ כשטוענת אי"כ והיא נאמנת אז חזקת החולי ממנו ואינו נאמן במה שטוען עליה אף בברי אבל באינה יודעת אם י"כ אם לאו נמי נאמן שאז נשאר בחזקת י"כ וחזקת החולי ממנה אף במכחשת הוא נאמן בטענת ברי דידיה) שוב כתב דין י' האשה שבא' לתבוע מבעלה לגרשה אחר י"ש מפני של"י ואומרת שאי"כ שומעין לה הרי מסכמת דעתו עם דעת הטור דכל שבאה בטענה אז נשאר הקושי' ודילמא וצריכה לטענת אי"כ. ובזה דעת הרמ' וטור וש"ע אחדים זולת מה שהי' ראוי שהטור יכתוב נמי על ההוא בבא דהיא מגרשו כדכ' הש"ע ואם אמר אבדוק אלא שזה אף לפי' ב"ש קשה ואולי סובר הש"ע דסמך עצמו בזה על הבבא דסיפ' ודעת הרמ"א ז"ל צ"ע. ועדיין קשה קושי' בעל המלחמות על תי' תו' ובעהמ"א שהם בסגנון אחד דר"א איירי בשבאין על עסקי גרושין ובתוס' דא"כ קשה מנדרים דשם מסקינן דמלתא דהבעל לא ידע גריעותא דלא ליהמני והכא מעלייתא דמכח זה מהימנא. ונלע"ד די"ל דוקא תוך י"ש דאין בדין כלל לגרש' אי לא מהימנא. ואך מכח החזקה דאינה מעיזה הוא דאתינן דתיהמן שפיר יש לחלק בין טענה שאינו ידוע דאז מעיזה משא"כ הכא גופי' הגרושין בלא זה צדקו מפני ששהה י"ש ולית חשש דעיניה נותנה באחר ובא בטענה אלא שעל הכתובה דנינן לתי' תו' מפני יש לו בניו י"ל דילמא איהי לא זכי' ולהבנתי בבע"המא מפני שבאה בטענה י"ל דילמא וכו' ומדעכ"פ הגרושין כדין בטענת הממון יש יותר להאמינה ע"י ברי דידה ושמא דידי' דהוי נתחייבתי וא"י אם פרעתי ומינה יראה לע"ד שאם היא רוצה לצאת בלא כתו' כע"מ שאם שהתה י"ש ובאה בטענה שא"צ לטענת י"כ וכן משמעות הש"ע שכ' ואם אומר אבדוק וכו' תצא בל"כ דמשמע ע"כ ע"פ טענתה ועיין בהסוגיא תו' ד"ה כתובה מה עבידתה ובהנ"י בפי' המתני' ובמהרי"ק שורש ע"ב ודוק.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:6)

ואינה תובעת כתוב בהרמ"א דין י' הנ"ל לא מצאתי הקפידה בהכי אם רק הוא אחר י"ש אך בהטור כ' הכי וכתב הב"י שכ"כ הרא"ש בתשו' כלל מ"ג ובהסוגי' איתא ההיא דאתא לקמיה דר"א אמרה לי' הב לי כתו' וכו' אמר כי הא ודאי כפינן הרי דאף דתבעה כתו' לא חש לדילמא משום כתובה וא"ל דאיירי בעקר ידוע דמה בכך מ"ש כי שהתה י' הרי נמי יש ראיה לדבריה ומ"מ חיישינן דלמא אינה מקפדת בחוטרא ועיקרה משום הכתוב' א"כ אף בעקור נמי אלא משמע דכל שראינו דיש מקום לדבריה כמו דלא חיישינן לעיניה נתנה באחר כן ל"ח לנתינות עיניה בממון. ועיינתי בתשו' הנ"ל וראיתי בסי' י"ב בד"ה אדונינו החליט שתלי' הכל בי"ש ומתביעות כתוב' לא מזכיר מידי ומה שמקפיד בזה שם לפני זה בסי' י"ב איירי מטענה שאין לו גבורות אנשים שנאמנת אף תוך י' וכן בסי' י"ד כ' דין הבאה בטענה אין לה שייכות אלא אחר י' ומתביעות כתוב' אינו מזכיר זולת בסי' ב' איתא על אשה ששואלת גט וכתו' מבעלה יען כי אין לו ג"א והוא כופר ואומר כי היא מעכבת אחרי שאינה באה בטענה כו' אבל אם היתה בא בטענה ושואלת גט ולא כתוב' הית' נאמנת אף למשנה אחרונה וכו' וכ' שלמד זה מתי' ר"י שתי' על קושית תו' ביבמות על דינא דהוא והיא דאיירי שאין תובעת כתובה ולכך מהימנא ובנדרים מיירי שתובעת כתוב' ור"ל דלעולם איירי בלא שהה י' ומת דל"ח לעיניה ניתנה באחר משום דאין תובעת כתובה ומשנה אחרונה איירי בתובעת ולדברים אלו אין הקפידה זו אלא בתוך י"ש וכבר דחו כה"פ תי' זה וגם המרד' מקשה עליו ע"ש גם הוא תמוה דא"כ דבנדרים מה דאינה נאמנת משום שתובעת כתוב' מה קאמר שמשנה אחרונה תיובתא לדרב המנונא הא למסקנת הפוסקים ובפרט הרא"ש בתשו' כלל הנ"ל סי' י"ב גרשתני איירי דוקא בא"ת כתו'. אמנם כבר כ' המ"ל על תשו' הלזו בלשון זה ודבריו תמוהים דמ"ע באה בטענה במי שאין לו ג"א דההיא טענה דחוטרא לא נאמר אלא באינו י"כ או שהתה י"ש אבל במי שאינו נוהג מנהג אישות לא שייך זה ועוד תשובה זו מעורבבת הרבה וא"י אי מר חתום עלה עכ"ל וברמזי הטור עיינתי ולא הזכיר נמי מקפיד' זו מידי וצ"ע.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:7)

תצא הראשונה מה שכ' הב"ש בזה לדברי הנ"ל א"צ אלא כל שהיא י"כ נשאר קושית הגמרא בבאה בטענה ודילמא איהי ל"ז ובכל גוונא אם ידוע שהוא עקור כו' יוציא מיד ע' ב"ש והע"פ דחק להסכים דברי הרא"ש עם דברי הטור ולא היא כי ז"ל בתשו' כלל מ"ג סי' י"ד ואשה הבאה בטענה אם שהתה י' כופין אם לאו אין כופין כמשנה אחרונ' דנדרים ואי תיקשי לך אם שהתה י' דלטענתה מהכא כופין אותו להוציא משום פו"ר ל"ק דמיירי ביש לו בנים או דידענא בי' שהוא עקור ומשום טענתה כופין ול"ח לעיני' וכו' כיון ששהתה י' הרי להדיא כב"ש. אמנם עכ"ז אחרי שרבינו הטור בנו פוסק דלא כותי' מי יחוש חוץ ממנו וכדאי המה התו' והטור לסמוך עלייהו כנלע"ד. ועל הקושיא דלטענתה ה"ה דהו' מצי לשנויי בלא טענתה יש לו הברירה לישא עוד אחרת וק"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:8)

ולא יתן לה כתו' כ' ב"ש וע' תשובת הרשב"א סי' ת"ר כ"ח כו'. ועיין תשו' הרשב"א סימן אלף רנ"ה שם כ' בל' זה נאמנת וכו' וכשהיא יוצאה נוטלת נדוניא ועיקר כתובה אבל מה שהוסיף לה לא דלא כתב לה אדעתא למישקל ומיפק ועוד וכו'. ובמ"ל הנ"ל כ' וע' תשובת הרשב"א סי' תרך"ח קצת משמע ממנה וכו' אלא שרבו הטעיות ואין ללמוד ממנה עכ"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:9)

אם ידוע ישביעוהו או יכפוהו ז"ל ריב"ש סי' קך"ז שכיון שאומרי' לו או תעשה המוטל עליך מן הדין או תגרשנה אין זה כפי' על הגט במוחלט אלא שכופין על מה שיש לו לעשות ואם יגרשנה יפטר עם היות שהרב ז"ל ר"ל הרא"ש עצמו סובר שלעולם אין כופין על הגט אלא באותו שהזכירו בו חכמים בפי' משמע מלשונו שא"א לכפותו אלא בדרך ברירה או שישבע או יתן גט לזמן וא"כ אם הוא חשוד על השבועה א"א לכופו על גט זמן לחודי'. ולע"ד אלו כן כונת הרא"ש ראוי הי' שיכתוב אם ידוע וכו' יכפוהו או שישבע שלא ילך או שיתן גט לזמן לא כן עתה המשמעות שהברירה ביד הב"ד אם אינש מהימן על שבועה ישביעוהו ואם לאו יכפוהו לגט לזמן ומה שאינו חש לגט מעושה זה לא שייך אלא בכפי' על גט בהיחלט מיד דשמא אין דעתו לעגנה והוי גט מעושה שלא כדין משא"כ בגט לזמן מה בכך שהוא עתה בכפי' הא הברירה בידו לשוב ויהא הגט בטל ואם עובר הזמן ומקיים הגט זה ברצונו עושה ועיקר הגרושין נתקיימים מרצונו ותו דאם בזדון לבו מעגנה הרי למפרע הכפי' על הגט מפורש בגמרא דהא מונע ממנה כל עניני אישות וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:10
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:10](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:10)

נשא אשה וכו' יוציא ע' ב"ש וע' מה שכתבתי לעיל ואך זה צ"ע למה השמיט דין טענת הבעל בברי שנאמר פה בהטור ע"פ פי' הרי"ף ומה שבהטור נאמר הדין אף בתוך י"ש ע"פ הרא"ש ז"ל כבר הביא הב"ש ס"ק י"א כי הבעל מלחמות חולק ופי' דוקא אחר י' אבל תוך י' אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן וכ"מ לע"ד מסוגי' דפ"פ דצרכינן לנאמנות הבעל החזקה דאין אדם טורח וכו' ואל"ה לא הי' נאמן מטעם דא"כ מה הועילו וכו' כמבואר שם בהר"ן בשם הרמב"ן:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:11
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:11](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:11)

הפילה וכו' ויוצאי ויתן כתו', ע' ב"ש ודבריו בשטת הרמ' לדעתו אין בם טעם כי הכא הלא ידוע חזקת החולי ממנה ולמה נתלה העון בו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:12
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:12](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:12)

היא נאמנת כ' ב"ש ולכאורה ק' וכו' ולרש"י צ"ל וכו' וא"י מה מגו יש לו לומר נתקררתי ואיני ראוי להוליד אז תבא עליו לכל הדעות בטענות בעינא חוטרא שהרי הודה בעצמו שאינו ראוי להוליד:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:13
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:13](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:13)

ואם נשאת לשלישי תצא שלא בכתו' ע' סי' קי"ו בטור כ' דדינה כדין ח"ל שלא הכיר בה וע' ס' קי"ז בארתי הנלע"ד טעמו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:14
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:14](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:14)

כל הנושא נשים בעבירה כגון שניות כ' הרא"ש פ' המדיר והא דאמר בשלמא לרב אסי דרבנן קתני דאורייתא לא קתני פי' מה שתקנו חכמים להוציאה לטובת האשה ולא מחמת איסור אבל שניות חשיבי כדאורייתא ומל' הרמ"א שכ' אבל אם יש לו אשה בעבירה משמע ל"ד שניות ה"ה אותן שבסי' י"ג וע' ד"מ ומהרי"ק שורש קל"ה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:15
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:15](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:15)

הג"ה וכ"מ שאין כופין אין מנדין ג"כ זה קי"ל ע"פ ר"ת ז"ל אבל הרא"ש פ' הבע"י מבואר שאינו מחמיר אלא בשוטי אבל ס"ל דכ"מ שנאמר יוציא היינו בנדוי כי חשוב לדידי' כפי' במילי ולע"ד כן נמי משמעות הטור בכל הסימן להמע' היטב. וכ' ב"ש וכשבאה בטענה כו' אלא הרשב"א כ' בתשו' אלף קצ"ב דל"כ בשוטי ובתשו' אלף רל"ז הביאה הב"י כ' וכיון שהן אסורים מלינשא לעולם מחמתו בין להם בין לאחרים כופין אותו ליתן גט תדעו לכם שכן הוא שהרי מי שא"י כופין ליתן גט ומכ"ש באה בטענה. נראה דפשיטא לי' באה בטענה כופין לגט. אם לא בדוחק שכונתו נמי ע"ד הוספו' כתו' כדרך שכ' סי' אלף רצ"ב וזה לא שייך בנדון דידי' שהיתה ארוסה וצ"ע. תו' כתב מ"מ האיסור במקומו עומד וכו' לכן נראה אפי' בזמן הזה מ"מ אם לא ילדה י"ש יוכל לגרשה בע"כ:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:16
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:16](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:16)

ובסי' א' כ' הרמ"א סעי' י' או שהוא מן הדין לגרשה וא"ר ליקח גט יש להקל ולהתיר לו לישא אחרת ובתשו' הרשב"א אלף ר"ה כ' ושנים ושלשה היו בארצות אלו שנשאו נשים על הראשונו' מחמת שלא היו להו תולדות מן הראשונות ועכ"ז לא עשו אלא לאחר כמה פיוסין ועכ"ז לא ראינו באחד מהן שעלה זיוגם יפה וקרוב דאיירי במי שלא שהה י"ש. ובתשו' שב יעקב סי' א' הוציא מל' הרמ"א הנ"ל דלא כב"ש. ואין מכורח כ"כ די"ל דאיירי בדומי' דנשתטה שא"א לגרשה בשום צד כן זו שאינה רוצה ליקח גט היינו באופן דאזלה מקמי' וא"א לו לגרשה בע"כ כתב תקנה באשה אחרת עליה וצ"ע תו' כ' ובכל אלו נראה וכו' א"י לפרש למה רומז אם לא בדוחק גדול:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:17
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 154:17](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/154:17)

מי שקבל עליו כו' לשון הט"ז דזה אין לו התרה ועל כן טוב בשני גיטן דהאחד יקיים שבועתו ושני לעיקר הגט: