## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 156

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:1)

זרע ממזר כ' ב"ש היינו בחבושין כן כתב המרד' בפ"ב דיבמות אחרי שהעתיק דברי הרמ' שבסעיף ט' כ' וצ"ל דמתני' כגון שהיו חבושים משמע הא להחולקין סעיף ט' יש נמי במציאות ליפטר אף בלא חבושין וע' ריש סי' קנ"ז ולע"ד אף להרמ' אין מוכרח כי י"ל דאיירי בנשא ממזרת שהקדושין תופסין בה והיא אשתו גמורה ושייך לגבה רוב בעילות אחר הבעל ככל הנשים ופוטר ההוא בן ואפילו הוא ממזר כדקי"ל כל מקום שיש קדו' ויש עבירה הולך אחר הפגום ואף אלו סובר מדמ"מ ביאת זנות נקראת שייך לגבה לומר כשם שזנתה מ"מ י"ל דאיירי בגר או ממזר שנשאו ממזרת שביאת היתר לגמרי הוא וע' סי' ד' סעיף ך"ב אלא ע"כ המרד' אך דינא קמ"ל דממזר מעריות אין פוטר להרמ' בחבושים:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:2)

אבל בנו משפחה ונכרית כ' הד"מ א"ז ריש יבמות מסתפק אם בנו משפחה ונכרית הוא בנו מדרבנן אע"ג דד"ת אינו בנו ובהרמ' פ"א מה' יבום מבואר דאינו מסופק שהרי כ' שתתיבם אשתו ואף להא"ז שמסופק נהי דאפשר לדעתו לומר דלא חשוב ספק דרבנן משום דהוי ספק חיסרון ידיעה מ"מ י"ל לספק כמו שזנתה עם זה זינתה עם אחרים והוי ספק דרבנן אפי' אי הוי ודאי בנו מדרבנן ואשתו בחזקת היתר ליבם ושרי' ליה וה"ה אם יש לו את מאביו הבא מן השפחה שנולד אחר שנשא אשתו שאינו זוקק לחליצה מה"ט ואולי מה"ט השמיטו פה בהש"ע אף דבסי' ט"ו חש לו ובל"ז בעניותי א"י באיזה פתח נכנס לבית הספק הלזה וצ"ע בגוף הספר.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:3)

וי"א כו' אבל בנו משפחתו פוטר כן כ' הטור בשם הגאון ר"נ וגאון אחר כ' דמספקא ליה ואזלינן לחומרא שאם אין לו זרע אחר חולצת ולא מתיבמת ולענין ממונא אזלינן לקולא ולא ירית אבל איהו גופיה לא מצי מזבני ליה ירתי וכ' מהריב"ל וצ"ע מהא דאמרינן ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא ונכסי דדי ויבם אמר את ברי ול"ל בנכסי מידי ה"ל ממון המוטל בספק וחולקין כדלקמן סי' קס"ג וכאן נמי יחלוקו בין השפחה עם האח או קרובין היורשיו ואפשר דאיירי ביש לו בן אחר ודומה לדאמרינן התם ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם דאמרינן לי' אייתי ראיה דאחונא את דהתם בני יבם בודאי יורשים וזה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי אלא דק' לי הל' דקאמר אבל איהו גופי' לא מצי מזבן ליה ירתי דהוה ליה למימר לא מצי מזבין ליה בני והב"ח כ' עליו מה שכ' ע"ש והש"ך ח"מ סי' רע"ט מסכים עמו לדינא ולע"ד דעת הגאון ברורה והוא ממש הדין של המתני' דפ' נושאין על האנוסה דתנן מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה וא"י אם בן ט' לראשון או בן ז' לשני הוא אינו יורש אותה דפשטותה ודאי מורה דבכל אופן הוא אינו יורש אפילו אין בני' אלא שאר יורשים וה"ה הכא ומה שהוקשה לו מספק ויבם היא גופיה קושית הרא"ש שם ממתני' זו על גוף הדין דספק ויבם דנמי ראוי דלא ליהוי להספק במקום יבם מידי ומוקי מש"ה דוקא בשהאב קיים כמבואר סי' קס"ג ולשיטתיה ודאי לק"מ אמנם לשטת הלח"מ והמהרש"א וכן כתבתי סי' קס"ג שכן משמעות הב"ש דלשטת שאר פוסקים הסותמים דין דספק ויבם ומוקמו המתני' דנושאין דוקא במקום בנים אזלו דברי המהריב"ל שפיר אבל ע' סי' קס"ג כי לע"ד אין היכרח בזה ושטת הרמ' פשוטה וברורה וממילא ה"ה דעת הגאון כנ"ל ואפי' לשטת האחרונים אכתי לע"ד י"ל דהגאון אינו מחשיב ביאה זו לחזקה שחררה אלא לרעותא לאיתרע בה חזקת השפחה ברורה עד דמכחה יש לספיק דילמא שחררה ומ"מ ס"ל אף אחרי הספק אין זה יותר מאילו ראינו שזרק לה גט שחרור ספק קרוב לו או לה שנמי איתרע החזקה דשפחות והיא ספק משוחררת ולא מדין תורה כי מד"ת י"ל העמידה בחזקת שפחה אלא מדרבנן כדקיי"ל אף בספק דתרי ותרי אינו אלא ספק דרבנן וע' פר"ח י"ד כלל ס"ס סי' א' ד"ה וא"ת א"כ מודה הגאון למהרמ' דמד"ת היא שפחה אלא דמרבנן היא ספק הואיל דאיתרע החזקה ע"י הביאה והא ניחא לענין אסור אבל לענין ממון כבר כ' הה"מ פ"א מה' יבום ולא רצו חכמים לשנות דבר בדין הירושה מפני שכל דבר שבממון קולא של זה חומרא לזה ונשאר על ד"ת שהוא בחזקת עבד מה שאין כן בספק ויבם שהוא ספק תורה ומ"מ איהו גופי' לא מצי' מזבני דהוא מוחזק בעצמו ויש לו חזקת ממון דעדיף מחזקת הגוף דשפחה ודוק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:4)

הרי אמו פטורה כ' ב"ש כ' המגיד היינו בגמרו שעריו וצפרניו דאל"כ הוי כנפל אפי' בספק כלו חדשיו וכ"כ הריב"ש סי' תמ"ו ולרבנן כיון דרוב נשים ולד מעלי' ילדן אמרינן דבן ט' הוא והוא דגמרו סימניו דאי לא גמרו הא איתרע לי' רובא דהא רוב הילדים ולד מעליה בסימנין גמורים יולדת עכ"ל וא"כ מה דאיתא סי' קס"ד סעיף ז' דאם נתקדשה לכהן לא תחלץ דוקא בגמרו הא אלו ידעינן שמת תוך ל' ולא נגמרו צריכה חליצה ותצא וזה דלא כהנ"י פ' החולץ שכ' ולא אתי' הא אלא כשהוא ודאי בן ח' שנגמרו סימניו אי נמי ס' בן ט' ספק בן ח' אלא שלא נגמרו סמניו דבהא הוא דעבדינו כרשב"ג לחומרא ובאשת כהן סמכינן אדרבנן דרבים נינהו וכו' כי הנ"י כ' דברי' אלו ע"פ דברי הרשב"א פ' החולץ אבל בפ' הערל חזר בו ודברי הריב"ש ברורי' תו כ' הב"ש מוקדם להנ"ל אע"ג דהרמ' איירי כאן בספק בן ח' או בן ט' לאו דוקא ה"ה בודאי בן ח' נמי סמכינן אם שהה ל' אפי' לא נגמרו שערות ואם גמרו פוטר מחליצה ויבום וכן מבואר בהה"מ ריש ה"י שכ' ובדין הרוצח וכו' אבל בבן ח' שלא שהה אע"פ שנגמרו סמניו אינו נהרג וזהו ששנינו חכמים על ד"ת מפני שכיון שאין אנו מחשבין אותו כולד שלם לכל דבר אינו בדין שיהא אדם נהרג עליו וכו' וכאן בדין חליצה כ' שד"ת הוא כפי מה שנתבאר שכל שיצא הולד חי פוטר את אמו והוא כשנגמרו סימניו שהוא קרוי ולד ואין צריך לדבר אחר וחכמים החמירו בזה ואמרו דכל דליכא חד מן תרתי או שהוי ל' או כלו חדשיו אעפ"י דאיכא גמר סימנין הרי זו חולצת ולא מתיבמת ויתבאר פ"ב שאם נשאת לכהן בלא חליצה תעמוד תחתיו נראה להדי' מדעתו בדע' הרמ' דאפי' בן ח' ודאי שנגמר בסמניו אף כי לא שהה ל' אם נתארסה או נשאת לכהן לא תחליץ וכ"כ הנ"י הנ"ל. אבל בסי' קס"ד חזר בו הב"ש לנכון מדמבואר בהריב"ש ותו' ורשב"א דאדרבא הרבנן פליגו בבן ח' ודאי דאפי' גמרו ושהה נמי אינו מוציא מידי ספק וא"כ איך יש לסמוך על רבנן בנגמרו לחוד. ואם נאמר לסמוך על דברי הנ"י פ' הערל שכ' ונראה מל' רשב"ג דבשהי' גרידתא מכשיר בלא גמר סימנים שנראה נמי דמודה לרבי בגמר סימני' דעדיפא משהייה לחוד וכיון דקי"ל כרשב"ג קי"ל נמי כרבי וזה נראה דע' רמב"ן ז"ל ולפ"ז אין לנו בן ח' אלא בשלא גמרו סימניו ולא שהה ל' זה אינו דלשטה זו אף לכתחלה תנשא בלא חליצה דהא נפסק הלכה כרשב"ג וכרבי דבחדא סגי אבל באמת מביא הנ"י בעצמו שם וי"מ דרשב"ג תרתי בעי ופלוג אדרבי דסגי לי' בגמר סימני' וכבר איפסקה הלכתא כרשב"ג (ולע"ד לדברי הריב"ש הנ"ל דפלוגתא דרבנן רשב"ג בספק כלו חדשיו ולא איירי אלא בנגמרו סימני' דאל"ה לא שייך ליזל בתר רובא סתמא נמי אף הפלוגתא בבן ח' מתפרשים דברי רשב"ג בגמרו סימנים דהא בחד דבור כלל כל ששהה בין בן ח' ודאי ובין בן ספק ומסתמא החומר דידי' בספק סובב על מה דהחכמי' דפליגו עלי' איירו דהיינו בנגמרו. וכן הסתמ' הקולה דידי' דהיינו בבן ח' ודאי נמי בהכי איירי) וא"כ דנפסק כרשב"ג הרי בבן ח' ודאי אף שנגמרו סימניו כל שלא שהה ל' תצא. ואפי' לשט' הרמ"בן של רשב"ג הכל בשהי' לחוד תלי' אין מוכרח דברי הריטב' שבנ"י דנגמרו סימני' עדיפו אלא משמע יותר כדמבואר בריב"ש דלרשב"ג אין נ"מ בסימני' מידי ופליג על רבי וההלכה כרשב"ג ולא כרבי. ואולם שטת הרמ' נראה מהריב"ש דפוסק בפלוגתא זו דבן ח' ודאי כרבי נמי ואפשר משום דמתוקים עובדא דרבה בן תוספאי אף כרבי דס"ל אשתהי פוסק נמי כרבי לענין דבר תורה ומה דאיפסק כרשב"ג סובר דקאי דוק' על מה דמחמיר מדרבנן הן בספק ח' וט' והן בודאי בן ח' ונגמרו סימניו דמצריך שהי' מדרבנן אבל דברי הנ"י שכ' דסמכינן בבן ח' ודאי שנגמרו סימנים על רבנן אין לו מובן אבל כבר כתבתי דלשונו מל' הרשב"א פרק החולץ והרש"בא חזר בו. ולנע"ד אחרי דפלוגתא דרבנן ורשב"ג בבן ח' ודאי נראה דבד"ת פליגו דרבנן מדל"ל אשתהי הוא נפל ודאי ורשב"ג ס"ל אשתהי ע"ד זרות אלא דס"ל דשהי' היא המבוררת סברה דמיעוט הזה ונפסק הלכה כותי' ואנן מספקינן בדעתו אם דוקא תרתי בעי או שהי' לחוד כשטת הרמ"בן או כל חד לחודי' או גמר סימנין או שהי' הוה לי' ספק בדאוריי' וכל דליכא תרוויי' אם נתארס' אפי' לכהן תצא. אמנם בדאיכא שהי' ל' ונגמרו סימנים יראה לע"ד דאפילו לכתחילה שרי' בלא חליצה דלא כמשמעות הב"ש הכא שמביא דעת תו' ליפסוק כר' אבוהו עד שיהא בן ך' שנים והיינו מדתירצו פ' הערל א"נ דע"כ לא בבן ח' פסק כמותו דבבן ח' אין הלכה כמותו מדר' אבוהו דהכא לע"ד לפירושם דר"א בשטת רבנן דלא ס"ל אשתהי ע"כ נמי דלשטתם שכתבו בנדה דף ל"ח דאין הלכה כרבה בר תוספאה וכבר הסכימו כל הפוסקים ליפסוק כעובדא דרבה ב"ת ולהכי מסיק הרא"ש פרק הערל וכן הלכה ודלא כר' אבוהו והתו' עצמם פרק ר"א דמילה השמיטו תי' זה והרי"ף ז"ל שמביא לדר"א ונראה שפוסק כותי' ע"כ שמפורשו כפירש הנ"י שדחה הב"ש ופירש זה מבואר בח"ר בשם ר"ח והרמב"ן ומה שהרי"ף אינו מביא עובדא דרבה צריך עיון ואולי מפני שכבר מביא דברי רבי פ' הערל להלכה וגם דברי רשב"ג פ' החולץ ונשמע מנייהו דאשתהו הלכ' היא ושוב אין חדוש דין בפסק עובדא זה לקולה וכ"מ בהנ"י. עכ"פ מוכרח פי' הנ"י בדעת הרי"ף ולע"ד יש להחמיר כפי' הזה שלא יחלוץ עד שיהא בן ך' ומעתה כללא כנפיק ספק כלו חדשיו גמרו סימנים ושהה ל' תנשא לכתחילה גמרו ולא שהה אם נתארסה לכהן לא תחלוץ לא גמרו ולא שהה אפילו נתארסה לכהן צריכה חליצה ותצא לא בדקו אם גמרו ושהה ל' מבואר בב"ש ס"ק ז' בשם הט"ז דתנשא ואם מת תוך ל' ולא בדקו על סימניו ונתארסה לכהן לא תחלוץ כי י"ל בזה נמי פליגו רבנן דהא ס"ל רוב נשים ולד מעלי' ילדן ומסתמא הי' בגמר סימנים כהרוב:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:5)

כלו חדשיו ודאי כגון בעל ופירש ומת תוך ל' תנשא לכתחילה. ומשמע מל' הרמב"ן שבריב"ש דאפילו לא גמר סימניו בן ח' ודאי גמרו סימני' ושהה ל' לע"ד תנשא לכתחילה חסר אחד מהן תצא וצריכה חליצ' אפי' נתארסה לכהן. והידיעה של בן ח' ודאי רחוקה להמצא זולת בנתעכבה בידוע מבעילה חדא דאל"ה אף דטבלה ובעל ופירש עדיין יש לספוקי דמ"מ הוא בן ט' ונתעברה מבעילו' קודמ' לטבילה זו כמבואר בהריב"ש הנ"ל דאין ראיות הדמי' תוך ג"ח ראשונים ראי' שלא נתעברה כי אינם בחזקת מסולק בדמי' (אך צ"ע מפ"רשי ורע"ב על המתני' דהמפלת ליום מ' אין חוששין לולד פירשו מ' לטבילתה משמע דזה מופת שלא נתעברה מקוד'. ואולם ביבמות דף ס"ט ע"ב ברש"י ד"ה עד מ' מוכח כדעת הריב"ש מדדחק לאוקמה שמת ביום שנשא ולא בשמת בתר הטבילה וצ"ע שוב מצאתי שכבר הירגש הגאון מהר"י מילר בתשו' שב יעקב סי' ע"א ויושוב בעה"מ אין די עולה כמבואר בספר ס"ט ועיי' תשו' עה"ג סי' ך"א. ובספיקות אלו מתכשרה בחליצה חדא כדתמה הב"ש וע' תשו' ח"צ ולקמן בשו"ת סי' א'.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:6)

אם ילדה תאומים והאחד מת תוך ל' ואחד אחר ל' פטורה וע' י"ד סימן ש"עד סעיף ט'. אבל מד"ס עד שיוודע שכלו חדשיו כ' הטור ולא משכחת לה אלא כשמפורש ממנה אחר טבילתה ולא קרב אליה אח"כ. וכתב ב"ש ואם אינו בכאן י"ל דחיישינן שמא בא אצלה ואפשר דחיישינן שמא בא ע"י שם וא"כ ע"כ הטור איירי בשהבעל קודם מותו העיד שפירש ונאמן כדהעתק הב"ש ס"ק ח' בפשוט בשם התשב"ץ אבל לע"ד לשטת הטור שהוא הי"א שבסעיף ו' דאם יש עדים על האחים אינו נאמן ביש לי בנים אפשר דה"ה דא"נ בכלו חדשיו. וגם רחוק שיסתום הטור בהכי ולע"ד מסתביר דיותר יש לדמו' לסי' קמ"ד סעיף ז' הרי זה גיטך וכו' אין חוששין שמא בסתר בא שאין דרך בני אדם לבא בצינעא ואף להי"א שם שפוסקים כלישנא בתרא מסתביר דע"כ לא פליג הלשון שני אלא בדאוריי'. משא"כ הכא בדרבנן מה"ת לעשות פלוגתא רחוקה ומודו כשאין חוששין. ומסי' ד' לע"ד אין ראי' כי שם הטעם כדי להכשיר הולד ולמוקים האשה בחזקת כשרות (וז"ל הריב"ש סי' תמ"ו ומכאן ראי' ברורה דלא תלינן לעולם בזנו' כל שאפשר לתלות בבעלה אפי' בבן שבעה ואשתהי דהוי מיעוטא דאלת"ה לימא דטעמא דרשב"ג לאו משום דאשתהי אלא משום דתלינן בזנות וכן ראי' לזה מרבה תוספאי דתלה טעמא בבעל עד י"ב חדש אעפ"י שהוא בתכלית הזרות) משא"כ הכא נלע"ד דכע"מ שאין חוששין לביאה בצנעה ובפרט שהש"ע אף שם פוסק כהרמ' ומכריע לדע' הי"א וראוי לחוש להם לכתחי' משמע הא בדיעבד כשר הגט אף כי לא האמינה ותנשא בו והכא קצת כדיעבד דמי שתזקק לחליצה ותופסל לכהונה וצ"ע. ונולד לט' חדשים גמורים ע' ב"ש וע' בשו"ת סי' י"א:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:7)

יבמה שנשאת לשוק כו' כ' ב"ש דאיירי כאן בנגמר שערות. וזה לא נזכר כלל בתשו' הרא"ש והעיקר שא"צ לחקור ע"ז מן הסתם ולא איירי אלא בסתם שהמערערים לא ערערו אלא שמת תוך ל' ונשאר טעמיי' דרבנן בשלימות אף לדבריהם דרוב נשים יולדת בן קיימא עם סימנים גמורים. אבל אלו היו מערערים שיודעי' שאף לא נגמרו הסימנים אז להמבואר לעיל בשם הריב"ש אף לרבנן ספק נפל הוא ד"ת אפשר דבאמת הו' פוסק דתצא אף דמשמע קצת שהי' מחזיקה בחזקת היתר מדנשאת כבר לפני רבים מ"מ לא עדיף מתרי ותרי דקדושין שהוא בחזקת פנוי' ומ"מ צ"ג. ואולי יש מ"מ לחלק דגבי תרי ותרי דקדוש לכת האומרים מקודשת היא מקודשת ודאי והכא אף להמערערים הוא ספק והוי ס"ס וצ"ע וע' בב"י ל' תשו' הרא"ש כי מה שכ' הרי יש כאן עדות מוכחשת וקי"ל כמ"ש ר"י ז"ל דתרי ותרי ספק דרבנן ולא אמרינן אוקמה אחזקה וע"כ כונתו אם היא בחזקת היתר כגון תרי ותרי דקדו' איסור זה אינו אלא מדרבנן ומשא"כ בתרומה דרבנן מוקמינן אחזקה כמבואר בתו' כתו' דף ז"ך ע"ב וה"ה בנ"ז היתה האשה כבר נשאת ברבים במקומה קורא לה חזקת היתר ודימה אותה לתרי ותרי דתרומה דרבנן ולא לתרי ותרי דשביה וזה צ"ע קצת כי איסור שבוי' נמי דרבנן אלא שעיקרה ד"ת והכא חושב לדבר שעיקרו מדבריהם והיינו מטעמייהו דרבנן דרוב נשים וכו' וא"כ מה תו שכ' ועוד אמרינן וכו' וכ"ש בנ"ז וכו' ועוד שיש כאן עדות מוכחשת והוי ס"ד וכל טעמים אלו חד נינהו וצריכו אהדדי. תו ק"ק דמשמע שם שעיקרו מה שלא הצריכו חליצה משום לעז בנים והש"ע אינו מחלק ומה ההיזק אם נצריכה חליצה ובמקום שאי אפשר כגון שהחולץ במדה"י בל"ז אף לדברי המערערים לא תצא כמבואר סי' קס"ד ואולי כדי שלא לפוסלה לכהונה חנם:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:8)

האומר זה בני כו' נאמן מבואר בגמרא הטעם הואיל ובידו לגרשה וכ' הרמב"ן תמהני זה בני למה לא יהא נאמן והלא ע"א נאמן ביבמה לשוק כגון דאמר נתן לו בן במדה"י והכי משמע ביבמות דף צ"ד ע"א וכו' אלא משמע דבעל לא הוי כעד דעלמא אלא היכא דאיכ' מגו מהימן דעד דמעיד לאחר מיתה דבעל והוא חי לא משקר במילתא דעבידא לאגלויי אבל בעל מחיים דידי' לא איכפת לה ולאחר מיתה דידיה מה תימא לו זו היא שאומרין יכול החי להכחיש את החי ואין מכחיש את המת.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:9)

תו כתב דמותרת נמי לכהן אף שע"י המגו היתה נאסרה ומבאר טעמו וע"ש. והש"ג בשם ריא"ז כ' שאסורה לכהונה והמ"ל הכריע כהרמב"ן וכן נרא' מסתימו' כה"פ. וכ' הב"ש ואיירי כאן כו' כ"כ הנ"י ולע"ד מהנ"י ל"מ מידי כי י"ל שסובר ממש כדמחלק הה"מ מדעתו כי בנים בדידי' תלי' ואינו סותר בשום פעם החזקה לגמרי והנ"י אינו בא לבאר אלא להורות דאינו נאמן באין לי אחים במוחזק באחים. ואולם הראב"ד והרשב"א סוברים כדכ' בשם הנ"י אלא דהרשב"א מחלק בין בעל לע"א דאף דבעל אינו נאמן במוחזק בלא בנים לומר יש לי בנים היינו משום דסמכה עליה לגמרי ולא דייקה כמו גבי עד (ובדבריו מיושב נמי קושי' הרמב"ן הנ"ל) וכ"כ בחדושיו לקדושין להדיא דז"ל ומוחזק דאין לו בנים הרי אינו עוקר לומר שיש לו אלא שהתירה מצד אחר ומה שהב"ש כתב אבל המגיד כ' בשם הרשב"א אינו כי אין זה אלא סברת הה"מ עצמו. והנה ההבדל בין מוחזק בלא בנים לאינו מוחזק בבנים ע"כ היינו מי שנתגדל במקומו ומת בלא בנים היינו מוחזק באין בנים ומי שבא ממקום אחר ומת בלא בנים זה נקרא אין מוחזק בבנים אחרי שלא שמענו מעולם שהי' לו בנים מטרם שבא לכאן ואם מוחזק באחים אשתו זקוקה ואם אומר שיש לו בנים נאמן ואפשר הוא שהי' לו אשה במקום אחר וא"כ לשטת הרשב"א שמחלק להרמ' דס"ל דבעל אינו נאמן בענין מחודש לומר ניתן לי בן כדנאמן ע"א מפני שלא שייך לגבי הבעל דייקא ואינו נאמן אלא במגו וסתירות החזקה לגמרי אינו נאמן אף במגו ומדהוא מוחזק בלא בנים הוי סתירות החזקה לגמרי צ"ע לפ"ז מה הוצרך בהלכה ד' לבא לטענת כשם שזנתה וכו' ות"ל דאיהו גופיה אינו נאמן מפני שהוא ענין מחודש נגד החזקה לגמרי ואולי להכי דייק וכ' מי שזנה וכו' דהיינו שידוע בעדים שזנה עם אשה זו דשוב מה שאומר זה העובר ממני לא הוי סתירות החזקה אבל באין ידוע שזנה כלל אלא על פיו אה"נ דלהרשב"א בלא זה אינו נאמן ולהה"מ י"ל דהל' לאו דוקא ומי שזנה היינו בהודאתו וא"כ לפ"ר מוכח מתשו' הרא"ש כהה"מ שהרי פוסק נמי דבמוחזק באחים אינו נאמן לומר לית לי אחים ומ"מ בעובדא דידי' כלל פ"ב סי' א' התיר ע"פ עדים שהעידו ששמעו מפיו שהי' בנו ע"י שזנה עמה והא אין סתירות החזקה לגמרי יותר מזה אלא ש"מ כהה"מ דכיון דזה בדידי' תלי' לא מקרי עקירות החזקה ודוחק לומר שענין נאמנות זה של ביאת זנות בא ע"י שבשעה שהודה לא הי' נ"מ בענין איסור והיתר והוי כמסיח לפ"ת על דרך שנוטה דעת הרי"ף בדין סעיף ב' שבסי' קנ"ז לדעת הריב"ש חדא דאין ל' הרא"ש משמע להכי כדאבאר לקמן ותו שלא הי' שותק מלהשמיענו חדוש נאמנות עדות זה. תו כ' הב"ש ואם בתחילה אמר יש לי בנים ולא הי' כאן עדים כו' דברים הללו אין כאן מקומם ושייכים לשטת הי"א ושם כפל הדברי' ס"ק י"ב ומה שכתב והרא"ש כ' כן נמי להדיא אלא שם איירי וכו' לע"ד אין בזה לחלק במידי כי מ"ש אם היה בחזקה שיש לו אחים אם לא לגבי עדים שבאו אחרי אמירות יש לי בנים להעדים על אחים הא התירה מצד הבנים בא וק"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:10
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:10](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:10)

וי"א שאם יש עדים כו' היא סברת הרשב"ם שכ' הכא אתי לאשמעינן דאע"ג דמוחזק לן בגווייהו דאית לי' אחים חזקה בעלמא בלא עדים אפ"ה וכו' והנה צ"ע מה טיבה של חזקה בעלמא הלזו אי דידענן שהי' לו את ובחזקה זו עומד כי לא נשמע שמת אלא שאינו בפנינו ולא ידענו מה הי' לו א"כ א"י להפריד בין חזקה זו ליש עדים דהא קי"ל סוקלין על החזקות ואלו לא אמר מידי האשה נלקת על ביאתה ע"י חזקה זו כעל ידי עדים ומ"ש עדים ומ"ש חזקה זו הא התירה מצד אחר שיש לו בנים וזה אין סתירה לא החזקה ולא העדים ואם ר"ל חזקה בעלמא ע"ד שפירשו רש"י ור"ן במס' קדו' ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא כך שמענו עליו קוד' הקדו' (ושם מוכרחים דאלו יש עדים פשיטא דאינו נאמן באין לי אחים כי סוברים שהוא מגו במקום עדים דמלת אין לי אחים כולל שלא היו לו מעולם ומפרשים חזקה בעלמא ע"י קול אלא שזה לפעמים אינו מזיק בתר שנשאת והיא בחזקת היתר לשוק ופירשו קודם הקדו') א"כ הי' לו לבאר ולחלק בחזקה גופה בין חזקה בעלמא ע"י שמיעה לבין חזקה גמורא ועל כרחין מ"מ הכי דעתו ושולל אף חזקה גמורה הנ"ל במה שכ' חזקה בעלמא וא"כ הרי"ף ורמ"א שסתמו וכתבו אפילו הוחזק באחים ודאי כונתם לחזקה גמורא ולא ע"י שמיעה וממילא ה"ה עדים כי לע"ד אין סברה לחלק וכן כ' הב"י ודלא כדכ' הב"ש בשם הרש"ך שאין ראי' מהרמ' כי לע"ד ודאי הי' מחויב לפרש ולא לסתום ומה שכ' שלא מצא מי שחולק ת"ל מצאתי הרשב"א במס' קדו' חולק להדי' שכ' אמר בשעת קדו' יש לי בנים והוא מוחזק באחים או אפילו יש לו אחים ידועים ובנים לא הי' לו ידועים וכו' ואמר בשעת מיתה שאין לו בני' ונמצאת זקוקה לאחיו הידוע ע"ש כי מסיק להלכה כדברים אלו שמבאר בהם המתני' והאמת אגיד שקשה לי על רבינו הטור שהחליט כדעת הרשב"ם ולע"ד אינו במשמע אביו ז"ל שהרי כ' בעובדא הנ"ל צ"ע אם יש לסמוך על דבריו שאמר עליו שהי' בנו לענין הירושה ולפטור אלמנתו מן החליצה (דמשמעותו שהיתה זקוקה לאח הידוע לפנינו) ומההיא דפ' י"נ דתנן כו' ומסיק התם אע"ג דמוחזק דאית לי' אחין מהימן אין להביא ראי' לנדון זה שיהא האב נאמן בכאן דהתם מיירי וכו' וקשה ות"ל דשם במוחזק חזקה בעלמא ובנ"ד הי' האח עומד ובמסקנה דמדמה היכי דלא דיימא מעלמא לנולד לי מאשתי פטרה באמת אף מהאח הידוע וע"כ היינו ע"פ הסוגי' דזה בני נאמן הרי דס"ל דאפילו במקום עדים נאמן וכבר כתבתי מה שנלע"ד דוחק להסביר בדין נאמנו' זה ע"י מסל"ת ולע"ד אף דע' תו' הכי מדמוכרחים לחלק דבעל שאמר גרשתי שאינו נאמן משום דאם איתא דגירש קלא אית לי' ולשטת הרשב"ם פשיטא דאינו נאמן דהא מוחזקת לפנינו לאשתו ומה לי אם ראינו שנתקדשה לו או שמוחזקת שלשים יום לאשתו על זה ועל זה סוקלין כחדא וכה"ג מביא הרש"בא במס' קדו' באמת ראי' דאינו נאמן במגו לסתור החזקה לגמרי דהיינו לומר אין לו אחים במוחזק באחים וסובר הטעם מפני שזה סתירו' החזקה לגמרי שהיא בחזקת אינה גרושה ולהרשב"ם דבמוחזק באחים בעדים אף ביש לי בנים א"נ פשיטא דמדין גרשתי לק"מ א"ו דאזלו בשטת הרשב"א וסוברים דגרשתי לא מקרי סתירות החזקה לגמרי דשניהם כאחד אפשרים תחילה היתה אשתו ושוב גירשה והרשב"ם ז"ל שפי' נמי בגרשתי מטעם תו' צ"ע. ולע"ד גוף סתמא דמתני' האומר בשעת מיתתו יש לו בנים נאמן אינה מתפרשת אלא באופן שמבלעדי עדותו היתה זקוקה ליבם ומי יגלה לנו רז זה לחלק בין זקוקה ע"י עדים או חזקה מכח עדים או חזקה בעלמא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:11
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:11](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:11)

להכי לע"ד הסומך במקום עגון על פסק הש"ע בסתם לא הפסיד ואולם מדברי הרא"ש בהתשובה נשמע דהנהו דינים האומר זה בני או יש לי בנים סתמייהו איירי בפירש מאשתי שהי' לי במקום אחר אבל ל' זה סתם יש לספוק בו אולי ע"י ביאת זנות וזה ודאי בפשוט לא מהני אם לא על הדרכי' המבוארים בהתשו' ואז באנו למחלוקת הרמ' והרא"ש שבסעי' ט':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:12
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:12](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:12)

ויש מי שאומר שחולצת כתוב ב"ש משמע דוקא בשחוזר בו בעת מיתתו ע' בגמרא וראשונים כי לא מצאתי משמעות זה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:13
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:13](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:13)

נאמן עד אחד וי"ח ע' ב"ש מסיים ואם אין חלוק בדבר לא הי' צריך להם להביא ראי' מתשו' זו וע' סי' קנ"ח בד"מ כ' באמת וכן מתבאר מדברי הרא"ש שכתב רבינו בכאן דאינו נאמן להתירה ומה שדקו הכא שהרא"ש קאי בשטת הראב"ד היינו בדין של כלו חדשיו שכתב בהיחלט למה תהי' נאמנת אפילו לאחר איתתא לא מהימנא ובודאי לא מצד דאזיל לשטתי' דע"א אינו נאמן להתיר וה"ה אשה דזה בעצמו ידע דבמחלוקת גדולה שנוי אלא משמע דזה דפשיט' לו אף להסוברים עד אחד נאמן ולהכי כתב ב"י דדעתו נוטה להראב"ד דאף דע"א נאמן במיתת היבם מ"מ בנותן בן אינו נאמן וה"ה בכלו חדשיו ועל דין זה דן הד"מ דלהרמ' דע"א נאמן בניתן בן ה"ה דע"א ואשה נאמנים בכלו חדשיו. ואולם לע"ד מסתביר דלהכי דייק הב"י וכ' דנראה דהרא"ש נוטה לדעת הראב"ד אבל אינו מוכרח כי י"ל דלעולם מודה להרמ' דלמכשירים ע"א במית יבם ה"ה בניתן בן וכדמוכח נמי מהרמב"ן הנ"ל שהבאתי אלא דפישט' לו דהיינו דוקא בניתן בן דהוי מילתא דעבידא לאגלוי כמבואר בתשו' הרמב"ן הנ"ל משא"כ בכלו חדשיו הא זה ודאי לא הוי מילתא דעביד' לאגלוי פשיט לו דלכ"ע ואף להרמ' דאין ע"א ומכ"ש אשה נאמנים וכן נלע"ד דבכלו חדשיו לכ"ע אינו נאמן ואפילו במקום עגון והטור ז"ל שסותם הכא דבניתן לו בן נאמן היינו להכריע כפסק הרמ' וכל הפוסקים זולת הראב"ד ושאין לחלק בין מיתת יבם לניתן בן ובגוף הפלוגתא שבין אביו ז"ל עם כה"פ סמך על מה שהמביאו בסי' קנ"ח והנ"מ דבמקום עגון שבודאי אף דעת הטור נוטה ליסמוך על רה"פ דנאמן ע"א וה"ה בניתן בן כנלע"ד ליישב הטור ז"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:14
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:14](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:14)

מי שזנה וכו' ל' הרמ' אע"פי שהוא בנו לענין ירושה וכ' הלח"מ ליישב תמיהת הרא"ש ולמה יוציאו הממון מחזק' יורשים וז"ל דשני ממון דבידו להורישו אם ירצה וכיון שהוא אומר שהוא בנו הוה כמורישו וכו' ואין זה מספיק דתינח בנכסים שהיו לו בשעת אמירה אבל שנפלו לו אח"כ ומכ"ש כשהוא גוסס מה א"ל וע' סי' ד':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:15
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:15](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:15)

הלכה היא ובעלה ובנה ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת כ' ב"ש ואם ע"א יודע ממיתתם נתחבטו בזה גאוני ארץ ובט"ז סידר תשו' ע"ז ודעתו להתיר כו' למ"ש ר"ס קנ"ח בשם תו' והרא"ש יש סתירה לזה וכבר כ' בעל הג"ה לט"ז שכבר נשמר הט"ז ותי' כהוגן באופן שאין משם שום סתירה ובהט"ז כ' בסיומא דפסקא שוב ראיתי שגם הגאון הנ"ל דהיינו המרא דאתרא הגאון מו' הירשל ז"ל התיר ואמר דאפשר לה לומר מת בעלי ואח"כ בני נגד העד דהא פסק הרמ' גבי שבוי' איכא ע"א שנשבית נאמנת לומר טהורה אי א"כ חזר מכל מ"ש לאיסור וכן עיקר והנה גופא דעובדא התם הוי דהעידה שנהרג בעלה ואח"כ בנה והגידה שהיה שם עוד אחד בבית ההוא ולענין זה שלא נודע שהי' שם אדם אלא על פיה לע"ד א"י מה מקום ספק דהא נאמנת במגו דאי בעי שתקה ולא אמרה אלא שנהרג בעלה או שאמרה ג"כ ואח"כ בנה ושתקה ממה שהיה שם עוד אחד ומה שכ' שם שהרב מרא דאתרא הקשה דלמא הכא שאני כיון דנאמנת מכח מגו ממילא ליכא כאן נאמנות לאשה כיון שאין לה מגו דהא יראה מפני העד שהיה שם שמא יאמר להיפך הם דברי תימא דא"כ אף הכא ניחש דילמא היה שם אנשים אחרים ויראה מהם א"ו דלא חיישינן להכי מבלעדי אמירתה א"כ אף הגדת שהיה שם אינו מזיק דאי בעי שתקה מזה וא"כ אפי' אמרה שהיה שם שני עדים נמי אינו מזיק ונאמנת ואולי זה נכלל בדברי הט"ז שכ' שם לרוחא דמלתא וע"ש:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:16
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:16](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:16)

אמנם מגוף המו"מ נשמע דמתיר אף באופן המבואר בב"ש אלו היה העד לפנינו ואמר שמתו שניהם ובהנ"י סוף פ' האשה שהלך כ' בל' זה וי"ל דהתם נאמנת מטעם מגו וכו' אבל כשיש שם ב' עדים או אפי' אחד שאומר שמתו שניהם אינה נאמנת שמת הבעל תחילה נשמע מניה דלא כהט"ז ואולם מתו' ריש האשה בתרא נשמע כהט"ז בד"ה אמאי הלך אחר רוב נשים כתבו וא"ת דתנן לעיל באידך פרקן ניתן לי בן במדה"י מת בעלי ואח"כ מת בני למה אינה נאמנת במגו שהיתה יכולה לומר עדיין בני קיים וסמכינן ארוב נשי' שמתעברות ויולדת וי"ל דמיירי כגון שיש שני עדים שאומרי' ששניהם מתים דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני קיים משמע להדיא הא במקום ע"א עדיין היתה יכולה לומר בני קיים ואף דכל עיקר תי' תו' זה תמוה לפ"ר דאיך אפשר דאיירי ביש עדים א"כ מה אירי' בניתן לי בן הא אפילו בהלכה היא ובעלה ובנה אינה נאמנת כדמשמע מדבריהם נמי פ' האשה שהלכה דטעם נאמונתה משום מגו וא"כ איך אפשר דהריש' איירי בדליכא עדים והסיפ' ביש עדים ועיקר תי' קושייתם לע"ד מבואר בח"ר סוף פ' האשה שלום ניתן לי בן במדה"י מת בני ואח"כ בעלי נאמנת והוא בסעיף י"ב דז"ל אמאי נאמנת לימא רוב נשים מתעברות ויולדת ומיעוט מפילות ובחזקה לשוק עומדת והילכך אדרבא כי אמרה מת בני ואח"כ בעלי לא ליהמנה וכי קאמרה מת בעלי ואח"כ בני ליהימנה (וקושיתו אף להמסקנה דאיך נאמנת בניתן לי בן ומת ואח"כ בעלי במגו דאי בעי אמרה מת בעלי ולא ניתן לי בן הא נמי הוה אסורה להתיבם משום הרוב ואף דהמיעוט מפילות עם החזקה ליבום עושה מחצה ע"מ אכתי מידי ספק לא נפקה ומה שכ' וכי קאמרה מת בעלי ואח"כ בני ליהמנא הא ודאי לא למסקנה דלקמן מקשה וע"ש ספק ע"פ מה שפירש בתו' הנ"ל אלא כלומר להמושכל ראשון בדינים מהופכים) וי"ל כיון שיצאה בלא בנים וחזרה בלא בנים לא יצאת מחזקתה ראשונה עכ"ל הרי דתי' קושית תו' בטוב טעם ומ"מ נשמע מתי' תו' כנ"ל וכן בהרשב"א דף צ"ד ד"ה אמר להו ר"ש כ' נאמנת שהפה שאסר כו' אבל אלו באו עדים שמת הבן או שאמרו שמתו שניהם וכו' הרי נמי דקדק להדי' עדים ול' הנ"י בל"ז מגומגם שם וצ"ע והעיקר כמסקנת הגאונים ט"ז ומהור"ר הירשל ז"ל כי ראייתם מוכרעים ע' ודוק וע' סי' ז' סעיף ו':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:17
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:17](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:17)

אלא חולצת. כ' ב"ש וצ"ל בכה"ג באמת היא אסורה לכהן כו' שויתה לנפשה חד"א והיינו אף אם תרצה לחזור בה ולומר לא אמרתי אלא שסובר הייתי להתייבם או שאר אמתלאי וע' מ"ל פ"ג ה' י"ג:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:18
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:18](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:18)

בד"א כשהיתה פסולה מה שכ' הב"ש להרי"ף והרא"ש לחלק שלא כסוגית הגמרא אף שגם הט"ז בהתשו' דרך בדרך הזה ומאריך להוכיח הכי מסוגי' דהחולץ עכ"ז לע"ד הם דברים מותמהים ויותר שקשה השמטתם הפשוט קשה לדרכם שהיה להם לבאר טעם פלוגתתם על סוגית הגמר' בפשוטה וערוכה לעינינו והרשב"א משוה בפשוט דעת הרי"ף והרמ' משמע בלי שום מחלוקת וכן היש"ש העתיק בסתם דעת הרמ' וכן הש"ג העתיק בפשוט על הרי"ף דעת הרמ' כנרא' לא חשו להשמטה לחדש בעבורה מחלוקת וסברו שסמכו בזה על המבואר בהסוגי' שהדינן שוים ולא העתיקו אלא גוף הפסק שיש חולק עליהם דהיינו גוף הגזירה של צריכות כרוז לאפוקי מדעת בעהמ"א ומה שהקיל הט"ז בתשו' שני' במח"כ הפריז על המדה נגד המבואר בש"ע בלי טעם ולכל הפחות היה לו להשביעה בכל חומר שלא תנשא לכהן ע' ודוק. ומה שכ' הב"ש תו אחרי שכ' וכן י"ל תוספת כ"כ וכ' וא"ל בניתן לי בן אז הרוב מסייע מ"מ אינה נאמנת ולמה לא חיישינן שמא ילדה ואסורה ליבם אע"ג דחזקה מסייע דמותרת ליבם מ"מ הרוב מכחיש החזקה כי היכי לצרתה חיישינן וכו' ור"ל מדוע קי"ל בהלכה היא ובעלה ובאה ואמרה ניתן לי בן ומת ואח"כ בעלי דנאמנת הא הוי נגד הרוב והיא קושית הרש"בא שבסעיף י"א ע"ש שתירצה בטוב טעם. אמנם התו' ז"ל דלא נחתו לסברת הרש"בא יש לדייק עליהם למה לא הקשו כדהקשה הרשב"א שהיא יותר אלים אף להמסקנא ואולי טעמייהו דהא קי"ל האשה נאמנת לומר מת בעלי ותתייבם מפני שהוא איסור חמור דומי' דמת בעלי שתנשא לשוק אבל מת יבמי אינה נאמנת מפני שהוא איסור קל כמבואר סי' קנ"ח וא"כ יש לדייק על סעי' י"א הלכה היא ובנה ובאה ואמרה מת בני ואח"כ בעלי א"נ והטעם שהיא יוצאה בחזק' איסור ליבם ומה בכך הא האיסור חמור ומ"ש ממת בעלי שתתיבם דנמי היא בחזקת איסור ליבם מאשת איש וע"כ דשני דבמיתת הבעל ירא' מהחומר שבסוף אלו הוא חי שיבא אבל בשניהם מתים דאינה יראה מביאתו וחיישינן שמשקרת אף באיסור חמור ואולי מת הבעל קודם וא"כ תו ל"ק במעידה ניתן לי בן ומת ואח"כ בעלי אמאי נאמנת הא הרוב נגד החזקה די"ל נאמנת במגו דאי בעי אמרה מת בעלי ולא ניתן לי בן כלל ואתיבם ואז היהת נאמנת ולא היינו חוששין דמשקרת מפני הרוב דהא מעידה באיסור חמור שלא ניתן לה בן ואלו ניתן והוא חי היתה יריאה שיבא ותוכחש ויהיה כל חומר שבסוף משא"כ בהצרה שאין כאן שום מעיד. אך מדברי תו' דף צ"ד סוף ד"ה עד אחד ביבמה נראה טעם אחר דלהכי אינה נאמנת בהלכה היא ובנה לומר מת בני ואח"כ בעלי משום דהיא עצמה לא האמינוה להוציא מחזקת אשת איש אלא משום עיגון משא"כ להוציא מחזקת איסור יבם לא האמינוה כיון דאפשר בחליצה וא"כ אין הדברים הנ"ל עולים דה"ה בלא ניתן לי בן אין להאמינה מפני שהוא נגד הרוב ואינו במקום עגון דאפשר בחליצה ונשאר קושי' הרש"בא אדוכתה וע"כ לבא לתירוצו שהוא נכון ודוק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:19
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 156:19](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/156:19)

הלך בעלה כו' ד"ז מוסכם אף מן הרא"ש כדמוכח ממה שמביא האוקימתא דהצרכת כרוז לכהונה וכן מבואר להדי' בקיצור פסקי הרא"ש ודלא כיש"ש שתמה על הטור וע' ע"פ. וצרתה. אבל הלך הבעל לחוד אין חוששין שמא נשא אשה. יש"ש וש"ג וכן מבואר בהסוגי' ואם יצא קול שהי' לו אשה ע' בריב"ש סי' תק"ט משמעותו שלחלוץ מתירן טרם שיבדקו אחר הקול אבל לא להתיבם. ואם היתה אסורה לכהונה חולצת לאחר תשעה אבל תוך תשעה לא דילמא מעוברת צרתה וכמו שחליצת מעוברת לא שמי' חליצה כן חליצת צרת מעוברת אינה חליצה: