## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 157

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/157:1)

אפילו הוא ממזר כ' ב"ש כבר כתבתי וכו' דבריו לע"ד תמוהים דמה ענין הכא לסימן הקודם דלענין שיפטר צריך חבושי' דאל"ה אינו פוטר מספק דכמו שזנתה עם זה זינתה עם אחר אבל לענין שיזקק פשיטא שזוקק אם כבר הי' בעולם כשנשאת דנמצא הוחזקה לבעל שיש לו ספק אח לא מיבעי' אם האב הודה שזה בני מערוה דודאי היא זקוקה מספק אלא אפילו לא הודה אלא שהאם אמרה מפלוני נתעברתי והולד ממזר מ"מ מידי ספק לא נפק כדאי' סי' ד' סעי' כ"ו אבל חוששין לדבריה וכו' וה"ה הכא וכמו דחיישינן לקול דתחזיק קודם קדושין שיש לו אחים כמבואר ברש"י מס' קדו' שהבאתי סי' קנ"ו. אמנם בנשאת בחזקת אין אחים לבעלה והעבור הזה נתהווה אחרי נשואיה בזה אפשר לדון דאפילו האב הודה דאינו נאמן דהוי כע"א שאומר בסעיף ו' ואז אינו זוקק אלא בחבושים ולמעשה צ"ע אם אמר דבריו שלא בדרך עדות לנ"מ לענין איסור והיתר ובפרט בזמן שהי' לבנו בנים ומת בחיי בנו ואח"כ מת הבן ואשתו נשארת זקוקה להספק הזה שהעיד אביה עליו שהוא בנו בדרך הנ"ל וע' סי' קנ"ו סעיף ו' וכ"ז נמי שייך בבן פנויה כשר שאין מן הערוה וכשיש אח בלא הממזר הזה לא מיבעי' בשהוא ספק דודאי חליצתה אינה פוטרת דאפילו בן פנויה כשר אינו פוטר אלא אפילו ע"י חבושים והוא ממזר נמי ודאי דצריך לכתחילה חליצה מן הכשר העולה ליבום ולא מן הממזר ולמ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור אף בדיעבד אינה מועל' ע' ריב"ש סימן א' וש"ע סי' ק"ע. וכן אם הי' לו אח משפחה ע' סי' קנ"ו סעי' א' דין שפחת עצמו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/157:2)

אפילו קרוב וכו' חולצים על פיהם בסי' קס"ט ס"ק י"א מביא הבאר היטב מהר"י בן ל"ב שכ' דוקא של' בשעת מעשה אבל בשעת מעשה אין אשה וקרוב נאמן ודברי מהר"י בן ל"ב אך שחשש לדעת הריב"ש שהבין הכי מל' הרי"ף ובאמת פה בב"י מביא הריב"ש עצמו וגם הג"מ שדקדק הכי ומבטל דעתם ע"פ רוב הפוסקי' ועל הבנת הריב"ש קשה הרי פליגו שם חד אמר בעדים וחד אמר בקרוב והמ"ד בעדים הא ודאי אף בשעת מעשה אמר ועלי' נמי האידך מ"ד מכשיר בקרוב ואפילו בשעת מעשה ופי' הרי"ף מבוא' בחידושי אנשי שם שם וע' סוף הסימן באופן אחר:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/157:3)

הג"ה מיהו כו' לא תצא ותחלוץ ממנו בעודה תחת בעלה וא"צ גט ממנו כדי שתהא חליצה הראוי' ליבום וע' סי' קנ"ט באורך:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/157:4)

היו לה שני יבמים כו' ואם אינו מוחזק אלא באח מומר ובשעת חליצה שאלו המומר והשיב שיש לו עד אח ישראל ואינו ידוע מה הי' לו כי זה זמן ארוך שלא ראוהו ע' תשובת שב יעקב סי' ל"ז:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 157:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/157:5)

ואפילו ע"א כ' ב"ש ולהנ"י שהבאתי בסי' הקודם דס"ל אם אין מוחזק לבנים לא הוה בחזקה דאין לו בנים וכו' וס"ל הכי כל כה"ג לא הוה חזקת היתר וכמה תמוהי' דבריו אלו דבהדי' איתא בגמרא אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לו בבנו כו' לאו כל כמיני' ופי' רש"י ז"ל דמפיק לה מחזקה הרי מבואר דעומדת בחזק' היתר ע"י שאין מוחזק באחים (ובעצמו כתב תחילת הדברים וכן איתא בש"ס בכה"ג היא בח"ה) אלא שהנ"י דהיינו שטת הראב"ד והרשב"א שהבאתי שם מחלקים בין מוחזק דל"ל בנים שאז הוי דומי' דמוחזק באחים וכמו שהמוחזק באחים מבואר הכא סעיף ז' דאינו נאמן במגו לומר אין לי אחים מפני שהוא סתירות החזקה לגמרי ודוקא להוציאו מחזקת איסור דהיינו במוחזק באחים ואין מוחזק בבנים שזה קרוי חזק' איסור נאמן ביש לי בני' אבל לא לסתור החזקה לגמרי לומר אין לי אחים כן אינו נאמן במוחזק דל"ל בני' לומר יש לי בנים אף במגו דזה לדדהו נמי סתירות החזקה לגמרי מקרי כי אם במוחזק באחים ואין מוחזק בבנים דזה נקרא חזק' איסור ונאמן במגו לומר יש לי בנים ובודאי כמו דמוחזק באחים ואין מוחזק בבנים מקרי חזקת איסור כן מוחזק בלא בנים ואין מוחזק באחים מקרי חזקת היתר ואין ע"א נאמן להוציאה ומה שהוציאו הב"ח וב"ש מלשון רש"י ור"ן דאפי' בא אחד ואמר אני אחיו חוששין לדבריו אמת שקצת משמע הכי מדכתב ואי אתא לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיני' משמע הא אלו לא אמר יש לי בנים הי' ראוי לחוש לו אבל תימא לי דא"כ מ"ש הבעל דלא יהא נאמן כמבואר בש"ע אמר יש לי אחים אינו נאמן ובהרמ' הל' אפי' אמר זה אחי א"נ ודוחק לומר שזה דוקא שייך בבעל ולא באחר. דהא ודאי יותר יש לחוש להאומר אחו' דמיתנא אנא שעיניו נתן בה או בממונה. אבל לע"ד זה לא עלה על דעתם שמי שיבא ויאמר אחוה דמיתנא אנא שיהא נאמן בדבריו לזוקקה אלא זה אפשר לחוש לדבריו וליתן לו זמן שיברר בעדים ואפשר נמי בכלל לחוש לדבריו ע"פ סמנים ואומדנות וע' ב"ה ס"ק ט' ומה שאין כן אחרי שאמר יש לי בנים מותרת מיד אבל שיהא נאמן לאוסרה לע"ד לא ס"ד. וגם אפשר לשונם כולו לאו דוקא ומה שכתבו ואי אתא כו' ואמר היינו ע"פ עדים וכן משמעות הריטב"א שכ' אי נמי דכי אמר השתא יש לי בנים נאמן. ואע"ג דבתר הכי מגליא מילתא דאית לי' אחי שרי' לעלמא על פיו כיון דכי אמר הכי לא אפקה מחזקתה ותדע הרי הרשב"ם פ' י"נ כ' נמי ל' רש"י הנ"ל וכי סלקא אדעתן שהרא"ש שמחליט דאפי' ע"א א"נ לאוסרה לא ראה פי' שני המאורות הגדולים ואם ראה וידע אותם וחולק עליהם וכי לא הי' עכ"פ מביאם אלא הברור שמפרשם כנ"ל וא"ל מ"ש דאין ע"א נאמן לומר זה אחיו להוציא מחזקת היתר להמבואר בסעיף ב' דאפי' קרוב נאמן לומר זה אחיו של מת ומטע' שבגמ' דגלוי מילתא בעלמא הוא והיינו אפי' מוחזקת באיסור דהיינו במוחזק שיש לו אחים בעולם ואף זה שמעידן עליו אין מוחזק באחיו כמשמעות המרד' שבב"ש שם א"כ אף לאסור נימא דמה"ט שאינו אלא גלוי מילתא יהא נאמן להוציא' מחזקת היתר די"ל דוקא במוחזק באחים בעולם אז אינו אלא גלוי מילתא שזה היא האח אף שזה אין מוחזק כלל באחיו משא"כ באין מוחזק באחים כלל ואחד בא לומר אחיו אני זה עדות גמור חשוב ותו דז"ל המרד' פ' מ"ח אלא נ"ל שאפילו מתכונים להעיד נאמנים דמש"ע הקילו בה ובשבוי' וכל הדומי' לה עכ"ל וכ"ז ההכרח לשטת הש"ע סעי' ב' משא"כ לשיטת הריב"ש אליבא דהרי"ף: