## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 161

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 161:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 161:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/161:1)

כ' ב"ש וליתא אלא כונת תו' כיון דא"ע לחליצה כלומר דא"צ לחליצה א"ע ליבם דהוי אשת אח שלא במקום מצוה ר"ל כן היה הסברא לולי דאייתר אשר לא יבנה לנתק החליצ' מכרת ללאו וממילא לר"י אף על הצרה אינו אלא בלאו דשליחותה עבדה וע' ד' י' ע"ב אך אכתי ק' מ"ש הדרשה דבית אחד הוא בונה כו' דכע"מ דיש איסור לייבם השנייה ומ"מ הדרשה דבית חלוץ בית אחד הוא חולץ כו' דתדרש בשלילות דא"צ ומ"ש הב"י ז"ל ומ"ש ואין היבם יכול לייבם אלא אחת פשוט הוא דכיון דבביאת או חליצת אחת נפטרה כולן אם היה בא אח"כ על צרתה ה"ל אשת אח שלא במקום מצוה במח"כ זה שלא בדיוק כי באמת אינה אלא בעשה כמבואר דף י"ג ע"א ושם פירש"י דהעשה היא בית אחד הוא בונה (ואולי הכונה דאיסור עשה זה נובע מהאיסור אשת אח אלא דנתקו הכתוב מכרת לעשה וכן ההכרח לפרש פירש"י דף נ' ע"ב ד"ה ואי ביאה כ' ואתי למיעבד ביאה אחר ביאה וקפגע באיסור אשת אח) וא"כ ק' מ"ש כנ"ל ולגירסות תו' דגרסו בלאו דאשר לא יבנה שהוא מיותר להכי ניחא. ונראה דגירסא זו דעשה דחקו להרמ' ז"ל פ"א הלכה י"ב להמציא העשה מעליה אף דלעיל מני' הלכה ט' מביא הדרש דבית אחד נמי דהיינו משום דזה הדרש אינו אלא שלילה דא"צ לבנות בית השני דומיא דא"צ לחלוץ ב' בתים והעש' אינו אלא מעליה ומה שמקש' עליו היש"ש דעלי' מוכרח לג"ש לאסור צרת ערוה אפשר דהרמ' נסיב ההוא דרשה אליבא דרבי דמסיק הסוגי' אליבי' ורבי האי עלי' מה עביד לי' ומשני לעלי' דואשה אל אחות' ומעלי' דיבמה לא משני מידי והוא תימ' ולהרמ' ניחא וא"ל א"כ לשני הסוגי' נמי על הקושיא ליבם תרוויי' עליה אמר רחמנא די"ל דאלו כן אכתי יקשה וניבם לחדא וליחלץ לחדא ומה דתי' השתא אמר קרא אם לא יחפוץ הא חפץ יבם וכו' ופירש"י ז"ל כל שא"ע לב"ד ליבם שאינה זקוקה להתייבם דרחמנא פטרי' דכתיב וכו' וזה ניחא אחרי הדרשה דאינו בונה ב' בתים דהיינו שאינו מחויב לבנות שני בתים ואינה זקוקה כלל ליבם משא"כ ע"י דדרשה דעליה דאינה אלא איסור עשה שלא יבא עליה ה"א דתהא תו עליו כמו כל חייבי לאוין ועשה דנתרבו מיבמתו דתעלה לחליצה אף שא"ע ליבם כמבואר בתו' דף ך' ע"ב ד"ה גזרה לכן צריך לתרווייהו וע' ספר פרשת דרכי' דף פ"ט ע"ב משמע דלהכי מצריך ב' הדרשות כי היכי דלא נימא מן חד פסוק דהדר לאיסורא קמא דאשת אח ומיותר עליה לנתקו מכרת לעשה על דרך תו' באשר לא יבנה ולע"ד זה לא אפשר בדע' הרמ' שהרי בהלכה י"ב שם נראה כדכ' הה"מ דאשר לא יבנה הוא אסמכתא וכל איסור חלוצה אינה אלא דרבנן וק' עליו אחרי שדרשה זו לאו ד"ת מנ"ל לאפוקה מאיסור אשת אח ואי משום דאיתותב בהא מפומי' דהרמ"בן ז"ל במנין המצות ומה"המ אטו משום דאיתותב חדא זימנא ליתותב זימנא אחריתי וע"כ דאזיל בשטת הרש"בא שהבאתי סי' קנ"ט דמיד שהותרה ע"י יבם לאחי המת שוב אינה חוזרת לאיסור זה כלל (וע' בגוף דברי ח"ר אלו ודוק) ואפי' בתר דחלץ אין איסורה אלא מדבריהם וכן מבוארים דבריו להדי' שמסיים שמאחר שמת אחיו בלא ולד נסתלק איסור ערוה מעל כל נשיו וא"כ בשייבם נמי אחת לולא החדוש דעשה אף הצרה היתה מותרת לו כי האיסור כבר מעל כל נשיו הופקע וא"כ תיקשו ב' הדרשות ל"ל אלא כדכתיבנא ואולם מתו' דף י"ב ע"ב דמצרכי הדרשה דאשר לא יבנה דתיהוי מיותר כדי לנתק אכרת משמע לפ"ר דלא כרשב"א ורמ' וצ"ע לדעתם קושי' הרש"בא בדין יבמה שהותרה שהיא קושי' עצומה ואולי לדעתם להאמת דכתיב אשר לא יבנה להורות שאינה בכרת מזה ידעינן ההיא סברא דאיסור אשת אח כבר חלף ועבר אבל מסברה לא ידעינן וה"א כסברה דר"ל וא"כ שוב אפשר נמי כדברי פ"ד מן עליה דמיותר לנתקה מכרת ידעינן סברה זו וממילא בחלץ לאחת דאשר לא יבנה אסמכתא אף איסור אשת אח בלא זה ידעינן דאין כאן ע"י עליה. אבל לע"ד פשטותו מורה כדכתיבנא וזה דהאיסור אשת אח הופקע היא סברה חצונה מטעם דהותרה לו פעם ודוק ובעיקר הדין כ' ב"ש בשם הדרישה וב"ח דיש איסור לחלוץ השנייה מפני שתופסל לכהונה וזה צ"ע מה"ת להחמיר בחליצה דרבנן יותר מבגרושה דמשנה שלימה שנינו אע"פי שנתן לה אחרון גט לא פסלה וכן משמעו' המשנה פרק ר"ג חלץ וחלץ אין אחר חליצה כלום משמע דאף לכהונה לא נפסלה אך ל' הש"ע סי' ק"ע סעי' י"ג שמסיי' ליאסור בקרובותיה משמע קצת כדעתם אבל ק' מ"ש מהחולץ ונמצאת מעוברת אם הולד של קיימא דלא פסלה מכהונה וכן חליצת צרת ערוה לב"ה וע' ס"ס י"ז וצ"ע. ולע"ד יש איסור בחליצה זו ממה דאיתא יבמו' דף ג' אם אתה אומר חולצת מתייבמת ודאיתא פ' ר"ג כל כי הני תחלוץ ותיזל היינו משום דהו' גזירה לגזירה. ומה שהרשב"א ז"ל הכריח דף מ"א תוך ד"ה עוד אני חוזר דלא גזרינן ההיא גזירה היינו במקום צורך בהחליצה אף מדרבנן אבל בחנם ודאי אסורה שוב מצאתי ת"ל כן להדי' בח"ר פ' ר"ג גופי' כ' ד"ה כל הני תחליץ על פירש"י ועוד אמאי לא איכפת לן אם אתה אומר חולצת מתיבמת וברוך השם ולפירשב"א שם יש מקום לדברי הב"ח אבל לא נראה הכי מכה"פ ואף הרשב"א שם לא הקשה כן על רש"י ש"מ דאין שום איסור ד"ת בחליצה יתירה וכן מוכח דף ג' הנ"ל מדלא קאמר אם אתה אומר חולצת תחלוץ בתר חליצת חברתה מעלייתא וק"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 161:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 161:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/161:2)

אינו חולץ אלא לפסולה כ' ב"ש ואם התרו וכו' א"י לו יהא דדין גמור הוא מה"ת וכי עדיף מעשה ד"ת שבתר שעבר אין מלקין אותו וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 161:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 161:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/161:3)

כופין אותן לחלוץ ע' סי' קס"ה סעי' א' בהג"ה כתב ודוקא בבאה מ"ט וע"ש מה שכתבתן ואפי' אם נשבע כו' ואם נשבע שלא ליבם אלא לחלוץ לא מקרי נשבע לבטל את המצוה וצריך לקיים שבועתו ד"מ בשם תשובת הרא"ש: