## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 167

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/167:1)

לפיכך נשא אשה ומת פטורה וכו' ודוקא במת קודם שנעשה בן י"ג אבל אחר י"ג אפילו נבדק קודם מותו ולא הביא סימנים חיישינן שמא נשרו כמו בסי' קנ"ה ומכ"ש כשמת בלא בדיקה ויראה לע"ד דאפי' יש ספק אם נבעלה דא"א להתיר מכח ס"ס שמא לא נבעלה ואת"ל נבעלה שמא לא הביא סימנים כי הספק לא נבעלה לא נחשב ספק כלל כדאי' בתו' כתו' דף ט' ד"ה וא"א וא"ת א"כ בס"ס נמי תיאסור ואומר ר"י דהא רובא דברצון אינו רוב גמור אלא מדרבנן והילכך במקום ס"ס שרי מבואר הא ספק שחד צד רוב ד"ת לאחשוב ספק אפי' לגבי ס"ס ובהאשה בתרא מקשה אמאי הלך אחר רוב נשים ורובן מתעברו' ויולדת ואלו לא היה רוב גמור ד"ת שנבעלת איך אפשר דתנשא צרתה וא"ל ש"ה שאינה לפנינו משא"כ זו שהיא לפנינו אינה מעובר' איתרע הרובא דז"א דהא משם מוכח דרובן נבעלת וגם רוב הנבעלת מתעברות ונהי דהא מן המועט המצוי שאינם מתעברות בזמן מועט של איזה שנים מש"ה לא איתרע בזה הרוב שנבעלה שאפי' מיעוט המצוי אינו שלא נבעלה וע"ש בתו' שתירצו דלהכי לא חשוב תליא במעשה דהוי מילתא דאתא ממילא והיו כמעט לא רוב אלא כל וסוף סימן זה לא דנינן אלא דתוך ל' אפשר דמוקים אנפשיה מחמת שאין רצונו באשה זו ואף שם ע' בהג"ה סעיף ו' אבל בפשוט ברור שהיא בחזקת נבעלת ואפי' את"ל שאין לחלק בחלוקי ומדאינה מעוברת לפנינו היא בדומה ממש להנאמר בכתו' דף י"ו מדרוב נשים בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע רובא וה"ה הכא מדרוב הנבעלות מתעברות איתרע רובא מ"מ הספק השני שמא לא הביא סימנים לע"ד אינו ספק המועיל מפני שאינו ספק שקול ומסתביר יותר שהביא ע"פ החזקה דרבא כל שהגיע לכלל שנים חזקה הביא סימנים וע' פר"ח י"ד סי' ק"י כלל ז' מה שכ' בשם הב"ח ואין זה ענין להפלוגתא אם דנינן בס"ס במקום דאיתחזיק איסור כי שם דרך משל באשה שיש ס"ס במיתת בעלה דאטו משום שהוא נשוי לאשה יותר מסתביר של אמת ואלו היה פנוי מא"ל הלא היו הספיקות שקולים במיתתו (ואף דבספק מיתה פנוי נמי י"ל העמידו בחזקת חי זה נמי אינו אלא מכח חוקי התורה שבספק יש לדון שנשאר בחזקת מה שהיה אבל עכ"ז כל שנפל למים הספק שקול ואדרבא קרוב יותר שמת) וכן בנשחטה בהמה ואירע ריעותא בהסכין אטו מפני שהית' חי' ועתה הנה היא מתה נוטה יותר הספק שבסכין פגום נשחט הלא כמות זה כן מות זה אלא טעם המחמירין ע"פ חקי התורה שדבר המוחזק לודאי איסור אין להתירו אלא ע"י ודאי ולא אפי' בס"ס ובזה הוא דיש דעת המתרן וא"כ מקומו אבל בנ"ז שהחזקה הוא בעצמו' הספק ומטה הספק לצד השני לע"ד א"א לצרפו לס"ס ומה גם חזקה דרבא אתי' מכח רובא שרוב בני אדם המגיעים לשנים מביאים סימנים ולהכי נלע"ד אם ידוע שנבעלה אף אם יש ספק נמי בהשנים אין לעשות ס"ס ספק היה בן י"ג ואת"ל היה שמא לא הביא סימנים כי הספק השני אינו כלל בגדר ספק מפני הנטיי' דחזקה דרבא וע' סי' קנ"ה מה שהחמיר הרשב"א בב"ש ס"ק ך"ב ולא רצה להתיר בס"ס דספק הגיע לשנים וספק לא נשרו שתצא במיאון ודלא כמו שעלה על דעת השואל מהגאון בעל נ"ב שי' בסי' ס"א להתיר אפי' בוודאי בן י"ג ע"י ס"ס שמא לא בעל ואת"ל בעל שמא לא הביא סימני' ומה שרצה הגאון שי' לחתור היתר ע"פ דבורה שאומרת לא נבעלה שמפני דליכא חזקת איסור עד אחד נאמן להתיר ואפי' אשה ובעל דבר נאמנין לע"ד מצינו גבי שבוי' שעד אחד נאמן והיא ואפי' בעלה אינם נאמני' וע"כ לא אמר ר"ג שנאמנת לומר לכשר נבעלתי ע"י ברי דידה אלא בהצטרף לברי חזק' היתר או מגו וזולתם מן הסברות הנאמרה בענין אבל בשבוי' כיון דרוב עכ"ום פרוצים כע"מ דאינה נאמנת וה"ה לומר לא נבעלתי דאינה נאמנת וע' סי' מ"ה סעיף ב' שם הבאתי קושי' מהרי"ק וע"ש ובל"ז הכא דהוה כלכתחילה הא קי"ל אף בפלוגתא דר"ג ור"י ואת לא תעביד עובדא עד איכא רוב כשרים אצלה והכא רוב לא נבעלה הא ודאי דליתא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/167:2)

בן ט' שנים ויום א' וכו' ואם לא בא עליה אח"כ צריכה גט וחליצה והברור שצריך בדיקה בשערות כבסעיף ג' אך ע' סי' ק"ע ב"ש ס"ק י"ב יש פלוגתא בין רש"י לתו' דלרש"י ד"ת כבר היא קנוי' בביאה של קטנות ויוצאת בגט לחודיה אלא שהחכמים קלשו הביאה דלא תיהוי אלא כמאמר ותצרך נמי חליצה עד שיבעל כשהוא גדול וא"כ י"ל דוקא להגט שהוא ד"ת צריך בדיקה אבל הביאה שצריכה בגדלות כדי שלא להצריכה חליצה מדבריהם אם בעל אחר י"ג מפני שמדרבנן היא סמכינן על חזקה דרבא כדכ' סברא זו הר"י מטראני חלק שני סי' מ"א לא"ע משא"כ לשטת התו' דס"ל דד"ת אין ביאת קטן כלום ויוצאה בחליצה לחוד ולא בגט אלא שמדרבנן צריכה נמי גט א"כ אם רוצה להוציא בגט לחוד צריך ד"ת הביאה תחלה בגדלות כדי שתעשה אשתו גמורה לפוטרה בהגט א"כ מוכרח הבדיקה קודם הביאה (אמנם לשטת הרא"ש דלקמן בדיעבד אפי' לא נבדק קודם הביאה שאחר י"ג כל שנבדק אחר כך להגט מחזקינן למפרע אף הביאה בסימנים) וכן בדין השני דאם לא בא עליה אח"כ דצריכה גט וחליצה נמי תלי' בפלוגתא זו דלרש"י שהגט ד"ת וכבר איתא ריש סי' ק"ע דנותן גט למאמרה וחליצה לזיקתו יעו"ש א"כ צריכה ודאי בדיקה קודם הגט משא"כ לתו' דהחליצה ד"ת והגט אך למאמרו דרבנן י"ל כיון שהגט אינו אלא להפקיע קדושי דרבנן יוכל להיות אף בקטנותו ולכשיגדיל יחלוץ כדכ' נמי סברה זו הרי"ט הנ"ל דלקדו' קטנות פשיט' לי' דמועיל גט אף בקטנו' (אך ע' סי' קע"א) והנה במס' ב"ב סי' קנ"ו איתא אמר שמואל בודקין לגרושין ומכיון דבדקינן לקדו' לגרושין ל"ל בדיקה (והפי' מבואר בנ"י ותורת חיים וכי מאחר דבדקינן לקדו' ש"מ דבשנים לחוד אינה מקודשת דאל"ה ל"ל בדיקה דהא ודאי בהגיעו לשנים איירי דאל"ה שומא נינהו וא"כ לגיטן ל"ל בדיקה ממ"נ כקושי' תו' שם באמת) ומשני ביבם בן ט' שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל ואיכא למידק הא על מתני' זו מסיק בנדה דף מ"ה עד שיגדיל ויבעל ולמה נקיט בודקין לגרושין הא הבדיקה צריכה קודם שיבעל ולהנ"ל ניחא לרש"י דלהבעילה מיד שהגיע לשנים א"צ בדיקה וסמכינן ע"ח דרבא ויש ליישב בזה מה שהניח הפ"י בצ"ע על הרש"בם בתו' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה וכותב שכתבו כמו קטן שקנה יבמתו מן התורה דאינו נותן גט עד שיגדל דמנ"ל להקשו' דילמא הטעם דאינו נותן גט עד שיגדיל היינו אף לשטת רש"י משום הביאה דצריכה להיות מקודם בגדלות ולהנ"ל י"ל דודאי הרשב"ם בשטת רש"י כדכ' כמו קטן שקנה יבמתו מן התורה אבל סמיכתו להוכיח דעיקר הקפידה משום הגט היינו מל' שמואל דמצריך להגרושין בדיקה ולהבעילה לא וע"כ הטעם דהביא' שאינה אלא דרבנן סגי בשנים והגט שהוא ד"ת לפטור הקדו' ד"ת צריכ' להיו' ד"ת בגדלות להכי צריך בדיקה א"כ ש"מ דה"ה דאין יכול לגרש בעודו קטן מן התורה במה דצריך גט ד"ת וה"ה דאין יכול לשחרר ע' ודוק. ואולם לשטת התו' דהבעילה היא ד"ת כדי לפטור בהגט לחודי' ואלו רצה אף לחלוץ באמת הי' מועיל הגט אף בקטנותו ל' שמואל דחוק דבודקין לבעילה הוה לי' למימר דזה עיקר המצריך הבדיקה. ואלו נדחק לומר דלהכי באמת לא מסיק בב"ב מה דנאמר על מתני' זו בנדה עד שיגדיל ויבעל משום דמשמע לי' דסתמא קתני דבכ"ע אינו נותן גט עד שיגדיל בין רוצה לפוטרה בגט לחודי' ובין רוצה אף לחלוץ מ"מ צריך להיות הגט נמי אחר שיגדיל כמו שבאמת הדין הכי ברור לשטת רש"י הנ"ל אלא דבנדה הקשה מה דמשמע נמי הסתמא דאפשר שתפטר בגט לחודי' וע"ז משני כדמשני אבל אה"נ דאף לשטת התו' דהגט אינו אלא דרבנן מ"מ צריך להיות בגדלות וע"י בדיקה ועלה יהא קאי שמואל במה דאמר בודקין לגרושין א"כ יהי' מדבריהם סתירה לכל סברת רי"ט הנ"ל כי יהא מוכח דאף לקדושי קטן דרבנן צריך גט בגדלו' ובבדיקה וגם דברי התו' גיטין הנ"ל משמעין כהרי"ט עכ"פ בזה דבדרבנן א"צ בדיקה ואולי מ"מ אף לשטת תו' יש לדחוק שמואל איירי בגוונא דמסקנה דנדה במוציא בגט ובעילה והא דנקיט בודקין לגרושין מפני שעיקר הבדיקה אינה אלא לצורך הגרושין כדי שיוכל לפוטרה בגט לחודי' נקיט בודקין לגרושין אף דבאמ' צריכה להיות קודם הביאה. תו יש נ"מ בפלוגתא זו לעינן אם זנתה תחתיו בתר ביאת בן ט' לשטת הראב"ד שהבאתי סי' מ"ד דלרש"י היא אשת איש גמורה משא"כ לשטת תו' לדינא ההכרח להחמיר כשני השטות דבין ברוצה להוציאה בגט לחודי' צריכה הבדיקה קודם הביאה ובמוציא בגט וחליצה צריך להיות אף הגט אחר בדיקה ואם זנתה תחתיו נאסרה לו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/167:3)

ובדקוהו אח"כ. הוא ממה דמסקינן בפ' יוצא דופן הא דאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה וכו' ה"מ למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקא וכ' הרא"ש בתשו' כלל ל"ג סי' ה' מ"מ היכא דבדקוה ונמצאת גדולה מחזקינן לה בגדולה משעה שהגיע לכלל שנותיה נשמע מני' הא אלו מתה אחר חליצה ובלא בדיקה תחלה וסוף אף בדיעבד לא נפטרה צרתה וראיתו הלא היא על ספר הב"י בשמו ס"ס מ"ג ושם כ' הב"י בשם מורו שהרשב"א והר"י דוראן חולקים אף על דין הרא"ש ומוכח עכ"פ מכולם דהצריכת בדיקה לחליצה היא לעיכובא ואפי' תו לא אפשר למיקם עלה דמלתא וע' סי' קע"ב וכותי' דהרא"ש פי' הב"י בח"מ סי' ל"ה הביאוהו נמי הח"מ וב"ש בס' ל"ז סעיף ו' וכנראה דע' הש"ע לפסוק להלכה כהרא"ש מפני שמעשה רב ולהכי סותם כותי' בחה"מ ומה שמביא דע' החולקים בסי' מ"ג כדי להחמיר כותייהו בדאפשר לתקונא. ואם בדקוה ונמצאו סימנים ואין ידוע אם הגיע לכלל שנותיה מבואר סי' קנ"ה שמטילן אותה לחומרא ב"י:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/167:4)

ואפי' מודה לדבריה כ' ב"ש לפ"ז נראה וכו' אפי' לא קדיש אותה ע' ביש"ש כי האריך ודבריו סי' ך"ה לפ"ר נראה כסתר סברת עצמו תחלה כ' דלא כהה"מ אלא שאף לאחר שנתן גט ואסורה לו דרבנן שייך לומר לאחר ל' היא בחזקת שבעל ושסבר דליכא איסור בדבר ובתר הכי בנה בנין וכ' והיכא דלא כנסה דהיינו לא עשה מאמר פשיטא דלא מהימן שום אחד לומר בעל שהרי אסור לבא עליה עד שיקדשנה ואמאי הא נמי נימא אחר שאין איסור אלא מדרבנן סבר דשרי.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 167:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/167:5)

הג"ה וי"א דכל ל' הוא נאמן כ' ב"ש גם חומרא של תו' היא מפי' ראשון דתו' דאיירי הבריי' כו' הל' אינו מתוקן וצ"ל דאיירי הבריי' היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי דוקא אחר ל' אז יוצאה בגט הא תוך ל' צריכה נמי חליצה מזה למדו תו' מאחר דהיא צ"ח ממילא הצרה אסורה ושם איירי כשהוא אומר לא בעלתי א"כ וכו' ומה שכ' גם לשטת תו' אף לאחר ל' כששניהם אומרים לא בעל צרתה אסורה נראה דרוצה לחלק לתו' דתוך ל' אם אחד אומר לא בעל הצרה אסורה ואחר ל' אינה אסורה לא כששניהם אומרים לא בעל וזה אינו נראה ממסקנתה להלכה דז"ל ממה שיש להחמיר מחמת שני הלשונות לאסור הצרה עד אחר ל' אם לא יודו שניהם משמע הא אחר ל' שוב לא איכפת לן ואף אם שניהם לא יודו שריא ואף שכתבו בפי' ראשון אבל כשלא אמר מתחלה בעלתי אלא שניהם מודי' מתחלה ועד סוף שלא בעל אפי' אחר ל' לא שריא צרתה דהא משמע בסיפא דוקא וכו' כבר סתרו בעצמם וכתבו ומיהו י"ל דאיהי נמי בעי גט אתי' שניהם מודים שלא בעל וכו' וא"כ פשיטא דהצרה נמי שרי' וע"ז סמכו במסקנתם וזה פשוט בדעתם ומה שכ' שכן משמע בש"ג ע"ש כי לע"ד למ"מ: