## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 168

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/168:1)

ויכול להחזירה בגמרא ס"ד השתא אסורה עליו מחמת איסור אשת אח קמ"ל ואימא ה"נ אמר קרא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר וק' מזה על שטות הרשב"א שהבאתי סי' קנ"ט וקס"ה דמיד שהותרה לו בנפילה פקע האיסור אשת אח אף כי הופקע הזיקה ממנו ע"י נשואיו לאחותה והכא משמע דוקא כיון שלקחה ה"ה כאשתו והופקע האיסור וע"כ לידחוק דלאו דוקא כיון שלקחה אלא כיון שהותרה לו ליקח נמי ובאמת מהכא ילפינן ועכ"ז צ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/168:2)

על נכסי בעלה הראשון כ' ב"ש בשם התו' נ"מ דצריכה לטרוף מן משועבדים דהראשון ולא בני חורין דשני וכבר תמה הב"י על הטור שכ' נ"מ זו מפני דבפ' החולץ דחו זה והקשו א"כ תהא קלה להוציא ואולם בכתו' דף פ"א ד"ה הרוצה כתבו וי"ל דמפסדת שצריכה לחזור ולטרוף הלקוחות דאפי' אי ל"ל מנכסי הראשון אלא משעבדי לא תיקנו לה רבנן משני דאל"ה מאי אהנ' לי' מה שכתובתה על נכסי הראשון ולפ"ר נראה דבריהם סותרים וכ"כ שם המהרש"א ותו' פ' החולץ דדחו זה ולע"ד אין שום סתירה כי בכתו' כתב דבריהם על מה שכתבו דלהכי תיקנו שלא יוכל למכור כלום מנכסי אחיו ואפי' רוצה להשאיר מהם שעור הכתובה דחיישינן שמא ישתדף הנשאר וק' להו מה הפסיד בזה הא אם יאבדו נכסי אחיו יהי' לה ממנו ע"ז משני דתפסיד שתצטרך לטרוח על הלקוחות ומשום דאפי' אי ל"ל מנכסי הראשון אלא משעבדי (ר"ל מה שמכר הוא נ"מ לא תקינו לה רבנן השני וכו' ול"ק בזה דתהא קלה להוציא דהא אם תגבה מהלקוחות שקנו ממנו כ"א פשיטא שיחזרו עליו באחריותם ולהכי הוכרחו חכמים לתקן שכל מכירותיו בנ"א בטלי' ולפ"ז דמכירתו בנ"ח בטלים מיד שפיר כתבו בהחולץ ומה מרויח וכ"ת באם מכר הראשון נכסיו טרפה מלקוחות אעפ"י שיש בני חורין לשני (דהא א"א לומר דהריווח אם מכר הוא נכסי אחיו דטורפה מלקוחות ולא מב"ח דידי' דהא כבר תיקנו בנ"א מכירתו מדי בטילה) א"כ תהא קלה דהא ודאי הלקוחות א"א ליהדר עליו דהא לא מכר להם כלום ומה אחריות יש להם עליו אם לא ירש יותר מאחיו ומה שכתבו בכתובת דאל"כ מה ירויח ר"ל שזה הנפקותא הקודמת הראוי' במה שכתו' על הראשון ולא עליו וק"ל. תו כ' ונשמע מזה אם נשתדף צריך אח"כ לכתוב לה כתו' דאסור לדור וכו' משמע דאלו רוצה לגרשה מיד ל"ל כתובה מני' כבסעי' ט' ולע"ד ל"מ הכי מתו' אלא דמיד דאשתדפו הוי אי ל"ל מהראשון תיקנו לה משני כדי שלא תהא קלה להוציא כדכ' בעצמו סק"ו וכן מוכח יותר מתו' כתו' הנ"ל שכתבו וא"ת מ"מ מה מפסדת והא אמר דאי ל"ל מהראשון תיקנו לה משני ומה הקושיא הא יש לחוש כשיראה דאשתדפו יגרשנה מיד בלא כתו' א"ו דמ"מ יהא חייב בכתו'.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/168:3)

לפיכך כ' ב"ש אע"ג כו' אין יכול לומר לא ניחא לי תקנות חז"ל מאחר בתחלה וכו' כתב זה ליישב קושית המהרש"א שהקשה קושיא זו ומכח זה המציא שאם בעת היבום וכו' ומלבד מה שהקשה לנפשי' ל"מ נמי הכי מכה"פ והעיקר לע"ד שהחכמים השוו מדותיהם שאף היא יכולה לעכב ולומר אחרי שכבר נכסי בעלים משועבדים לי ואלו חלצה כבר הגיע זמן פרעונה יכולה למאן מלהתיבם על אופן זה שיופקע שעבודה ע"י היבם ואף שרוצה לשעבד לה נכסיו יכולה לומר א"א בזה כי התקנה לטובת שניהם היתה וכן משמעות הפ"י אלא שהאריך וק"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/168:4)

מוציאין מידו כתב ב"ש ומזה נ"ל לכאורה וכו' מ"מ להוציא מדר"נ לא שייך והלח"מ פ"ב מה' מלוה ה"ו באמת הוכיח מזה דדינא דר"נ שייך אף בדאית לי' נכסי וכן מסיק הש"ך סי' פ"ו סק"ה ואולם לע"ד אי מש"ה ל"א דאחרי שהכא ע"פ תקון חז"ל מפני שאינה יכולה לבא לידי גוביינא עכשיו כמו בעל חוב פשוט תיקנו לה חז"ל כל מה שהניח יהיה משועבד לאחריו' כתובתה הוי לה לדידה כמו בכל ב"ח דל"ל נכסי כמו דשם א"י לטעון לאו בעל דברים דידי את משום שכל השעבוד שיש למלוה שלו עליו יש להמלוה הראשון עליו (ובשלמא במלוה אם יש לו כדי החוב אומר לך וגבה ממנו ולא יהיה לך עלי שעבוד. אבל הכא שא"א לה לבא לידי גוביינא עד דלהכי הכל ואפי' היתר מכתו' משעובד לה) כן הכא מההוא טעמא גופי' ואפי' ביש כדי כתובתה בלא חוב זה משום שאף דזה משועבד לה לאחריות.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/168:5)

וי"א שבפירות תלושין כ' ב"ש ולדעת הראב"ד וכו' אבל אם הוא חייב לאחיו א"מ ממנו ע' ב"י כ' וכ' הרא"ש תמה הראב"ד איך הביא הרי"ף ברייתא זו הא אמרינן דזו אינה משנה ולא עבדינן תרי חומרא ואי משום דתקינו רבנן בתראי דכתובה גבי ממטלטלי מי עדיפא תקנתא ממלתא דר"מ דאמר מטלט' משתעבדי לכתו' ואפ"ה אמרינן דדוקא במטלטלי דאיתניהו בעי' אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן ממלוה בע"כ ויהבינן לאשה בכתו' מדר"נ וכ"ש שהיורש גופיה הוא הלוה הרי להדיא דעת הראב"ד דאף ממלוה שביד אחרי' לא מפקינן בע"כ ויראה לע"ד דלהראב"ד לא הוקשה מה דנתקשו התו' בפ' האשה דף פ"ב ממתני' דמי שהיה לו מלוה ביד אחרים דאף דמוכח דאתי' כר"מ דס"ל מטלטלי דמני' משתעבדו לכתוב' כדמבואר בהר"ן שם דנ"ה דס"ל לר"ט דמפני שאין היורשים מוחזקין בהן לא חשיבו דיתמי מ"מ לא עדיפו ממטל' דמני' (וכדברי תו' ז"ל דחוקים ע' ודוק) עכ"ז לא ק' דמחמירו בחומרא דר"מ ודר"נ. כי י"ל דאיירי בשהלוה אינו טוען לאו ב"ד דידי את ולהכי דייק הראב"ד דוקא בע"כ הוא דלא מפקינן מני'. ותו כתב הב"ש וכ"כ הש"ג שם וכן אם חולץ לה א"י לגבות מחוב שלו אבל מחוב של אחר גובה דקי"ל כתו' נגבית מן מלוה כמ"ש בסי' ק' וליישב כו' ולע"ד נהי דהראב"ד והש"ג בחדא שיט' שתקנות הגאונים לא עדיף מדינא דגמרא לר"מ מ"מ הם מרוחקים שהראב"ד אינו מחלק בסברות התו' וס"ל דאף במלוה שביד אחרים צריכים לדר"נ להוציא בע"כ. והש"ג הוא דמחלק בסברת התו' ויותר מבוארים דבריהם בפ' יש בכור דז"ל והיינו טעמא דלא שייך דר"נ לפי שלא הי' ממון זה ביד היתומים מעולם אלא עכשיו באים ליטול מכח ירושה ועדיין לא בא לידם להכי מודו בי' רבנן כר"נ שניתן לב"ח ולכתו' אע"ג דלא ס"ל כר"נ במחיי המלוה שאז יאמרו שאין מוציאין מלוה שיש לו ביד אחרים לבעל חובו ולכתובת ירושתו לפי שיש לו כח גדול בממון זה ביד אחר ממה שיש ליתומים במה שהניח אביהם ביד אחרים שלא הי' בידם מעולם. ולדברי הראב"ד ראה לע"ד בפשיטות דה"ה כל אלמנה להראב"ד א"ג כתו' ממלוה שביד אחרים בע"כ ולהש"ג ממלוה שאצל היורשים אף בתר תקנות הגאונים כי אין שום הבדל בין אלמנה ויורשים לבין חלוצה עם החלוץ. ולפ"ז יש לתמוה על הב"ש שלא הביא דעתם בסי' ק'. אבל לע"ד הסכמת הטור לעיל ע"פ דברי הרא"ש פ' י"נ להלכה הכתובה נגבית ממלוה משמע בין ברצון הלוה ובין בע"כ ואפילו ממלה שהיא ביד היורשים כדמבואר במה שכתוב ועוד ראי' מדאמר בפ' האשה הרי שהי' נושה באחיו וכו' והאידנא דתקנו הגאונים וכו' ודבריו בנוים ע"פ הסכמת הרמב"ן בחידושיו שמסיק נמי כהרי"ף דהתקנה עדיפא מדינא דר"מ לר"מ מפני שהוא מוסכם בלי מחלוקת וכבר העיד הרא"ש שכן עמא דבר וא"כ ה"ה הכא בחלץ ודאי שגובה אף ממה שביד היורש. אך למה שמביא הב"ה בסי' ק' בל"ז דעת תשובת דס"ל שאם תפסו יורשים י"ל קי"ל כהסוברים דכתובה א"נ ממלוה ודעות הללו נזכרים בהרמב"ן הנ"ל א"כ פשיטא דממה שהוא ביד היורש דאע"ג אבל לע"ד אף בזה צ"ע אחרי שהרא"ש העיד שכן עמא דבר והוי סוגי' דעלמא אזלה כאידך והמה רוב המורי' הרי"ף ורמב"ן והרא"ש והטור והש"ע וע' ספר או"ת על ת"ך בח"מ סי' ך"ה בסימניו קך"ג וקך"ד ודבריו נראים. ודע כי דעת הרמ' הכא אין ענין לפלוגתא זו כי דוקא במיבם ס"ל מפני שאינה באה לגוביינא אלא להוציא מידו לקנות קרקע לשעבודה בזה ס"ל דלא תקנו הגאונים כמבואר בה"המ אבל בחולץ או באלמנה דעלמא לא מצאתי שפליג לכן לע"ד לא העתיק הטור דעת הראב"ד בסי' ק' רק הכא מפני שהיא מסכמת עכ"פ עם דעת הרמ' במייבם. ובעניותי דעת הראב"ד צ"ע לי דאחרי שמחליט שהתקנה לא עדיפא מדר"מ ולא עבדינן על ידה תרי חומרי א"כ איך משמע מיני' דמודה דמרצון הלוה גובאת כתו' ממלוה מה בכך שמרצון הלוה ולא צריך לדר"נ אכתי הא הוה לי' ראוי ועד כאן לא מסלקו הרמב"ן והרא"ש טענת ראוי אלא משום דר"נ וא"כ הדר הוה לי' תרי חומרא דמטל' ודר"נ אף כי הלוה אינו טוען לאו ב"ד דדי את בשלמא התו' דפ' הכותב י"ל דדחו כמבואר בהרמב"ן שני אופנים וכן על הש"ג ל"ק דאזיל בשטת התו' דכל שביד אחרים ל"מ ראוי כמו דל"צ לטעמים דר"נ נגד היורשים אבל הראב"ד משמע דלא אזיל בשטת תו' וק' ודוק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 168:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/168:6)

הג"ה היו לה בנות מן היבם אם יש לה כתו' על נ"י היינו בשלא הניח אחיו נכסים או באופן המוזכר בש"ע יבמה שלא הי' לה על בעלה כתו' שאז יש לה מהיבם מנכסיו אז גם הבנות נזנית ואם אין לה כתו' על נכסיו היינו בהניח אחיו נכסים והי' לה כתו' עליו שאז כתוב' על נכסי הראשון ומהם ודאי לית להבנות מזונות דהא איהו לא כתב אלא בנן נוקבן דיהוי לכי מנאי ומיבעי לש"ס אי אית להו משני ולא איפשטא ול"ל והרמ"א לא חידש הכא מהמבואר בש"ע סי' קי"ב סעיף ה' אלא שכולל האופן השני שאחיו הניח נכסים ולא הי' לה כתו' שאז נמי הבנות נזונית מנכסי היבם מדהכתו' על נ"י. ותחלת דברי הב"ש אינם מובני' לי ומה שמקשה מתו' הי' לו להקדים על הש"ע הנ"ל אבל באמת לק"מ אחרי שהרא"ש והר"ן ראו דברי התו' ולא חשו להם מי יחוש חוץ מאותם ולהסכמת הפוסקים דדוקא ביש נכסים מהראשון הוא דל"ל הא בדלית נכסים מהראשון יש להו מזונות יראה דהיינו דוקא שבשעה שיבמה לא הי' לה כתו' על הראשון או לא הניח נכסים דמשעה ראשונה דזכי' בכתוב' זכיה נמי במזונות בנותיה מתנאי כתו' אבל בהניח נכסי' והי' לה כתו' אלא שנשתדפו אז אף למה שהוכחתי מתוספת דיש לה כתו' משני מתק"ח שלא תהא קלה להוציא צ"ע אם בזה נמי שייך דכיון דיש לה כתו' משני יזכו אף הבנות כי לא מסתביר לי לפ"ר: