## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 174

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/174:1)

או בעשה וכו' קנאה ונפטרה צרתה בהרמ' פ"ו הי"א איתא יבמה שהיא אלמנה מן הנשואין ובא עליה כהן גדול לא נפטרה צרתה והוא מבואר בגמרא ומה שהיא עולה לחליצה מבואר בה"המ מיבמתו וא"כ קשה הא חייבי עשה מבואר דף ך' ע"ב בתו' ד"ה גזרה דנמי אך מיבמתו זקוקה לחליצה כנראה מדעתם הא ליבום ד"ת א"ע דמה אולמה דההיא עשה מההיא עשה וא"כ למה תפטר צרתה והיש"ש פ"ב סי' ד' כתב באמת ע"פ מה שהאריך לתמוה סי' ג' נ"ל כ"ג שבא על אלמנה מן הנשואין או מי שבא על חייבי עשה לא זו שאין פוטרת צרתה אלא אף היא לא נפטרה וצריכה גט וחליצה וכן בספר שאגת ארי' סי' ל"ג תמה בזה. אמנם בפ"י כתו' דף מ' כ' ונ"ל מזה כיון דח"ע דהיינו מצרי ואדומי לאו עשה גמור נינהו אלא לאו הבא מכלל עשה לא עדיף ההיא עשה מלאו גמור והא דעשה עדיף מל"ת היינו עשה גמורה שיש בה קום עשה. ואף דמל' התו' ביבמות ד"ה גזירה משמע לכאורה דבח"ע כה"ג אמרינן לא אתי עשה ודחי עשה אפי' בעשה דיבום מ"מ כבר העלתי שם דח"ע שכתבו תו' היינו באלמנה לכ"ג דאיירי התם לענין דהוי עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי כנ"ל ודוק עכ"ל ובודאי דהכי מוכח הכא מן הפוסקים וכדבריו מצאתי במ"ל פ"א מה' נערה בתולה ה"י ד"ה עוד ראיתי בסופו כ' ואף להרשב"א ז"ל שכ' בחדושיו דגבי עשה דאסורי ביאה כגון מצרי ואדומי כיון דלאו הבא מכלל עשה הוא קיל ואתא עשה ודחה אותם. אך אכתי צ"ע הא משמע בסוגי' דעלי' בתו' ד"ה טעמא דהא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה עיקר טעמו משו' דמה אולמה דההיא עשה מההיא ואלו עשה כזו לא חשוב עשה לענין זה א"כ אף לידחי עשה דיבום עשה ול"ת דאלמנה לכ"ג דהא נמי אך מכלל לאו באה דבתולה ולא בעולה ואלו נאמר דתרי לאוין נמי אין עשה דוחה משום דאף דדוחה חד לאו נשאר השני וכדמצינן כעין זה בריש תמורה לענין לאו הניתק לעשה הי' ניחא. אך בספר גינת וורדים נרו' דף ט"ו כ' אם עשה אחת דוחה ב' לאוין או לא דבר זה מבואר בנזיר ובתו' שם אף ב' לאוין דוחה ע"ש וכן מוכח לע"ד דאל"כ לא מקשה הגמרא דף ך' אלא אלמנה מן הארוסין יבא עשה וידחה ל"ת הא באלמנה לכ"ג קידש ובעל לוקה שנים משום לא יקח ולא יחלל כמבואר ברמ' פי"ז מהא"ב (אם לא שנדחק דיבם כיון דכבר זקוקה לו מן התורה אינו עובר על לא יקח דכבר היא לקוחה לו) א"כ צ"ע ובח"ר יבמו' דף ך' ע"ב איתא תוך ד"ה ופסקינן וא"ת נימא כי אתא קרא ליבמה שעולה לחליצה ולא ליבום דוקא לח"ל שיש בהם עשה כגון אלמנה לכ"ג ומצרית ראשונה שהיא גרושה לכהן הדיוט אי נמי לח"ע גרידה שאינו עולה לייבום דאין עשה דוחה עשה ול"ת וכו' ולפ"ר נראה כסותר עם הדברים שהביא המ"ל בשמו כנ"ל. וע"כ מה שכ' א"נ לח"ע אין ר"ל מצרית אלא אם נפלה לפני בועל שזנתה עמו תחת בעלה לתי' שני שבתו' דף ג' ע"ב לפי שאינן בצ"צ שתירוץ זה תופס נמי הרא"ש לעיקר ועיין מ"ל שהבאתי סי' הקודם דלזו אי לא דכתיב יבמתו לרבות חליצ' לא הית' בת יבום מן התורה דאין עשה דוח' עשה דונטמאה דאיסורה בל' עשה נאמר. ולזה מדויק לשונו שהרי תחילה צירף להמצרית אלא משמע כנ"ל דלמצרית מוכרח לצרף גרושה ואז הוא ממש כאלמנה לכ"ג והדר איירי מח"ע גמור כנ"ל. ובזה ניחא נמי יותר לבאר ל' תו' ד"ה גזרה דנמי כיוונו לעשה זו ולא כדדחק הפ"י ז"ל. ולפ"ז י"ל כה"פ לדינא שוים דהרמ' וטור וש"ע איירי בח"ע שהש"ס מן הסתם בם איירי דהיינו מצרי ואדומי והרשב"א איירי מח"ע דונטמאה. אמנם התו' דף מ"ד ד"ה אלמא מבואר דלא כפי' הפ"י ומשמע אף נמי דלא כפרושי דכתבו וי"ל דמשכחת לה כגון שהערוה היא מח"ע או ל"ת ועשה לכל האחים דלאו בת יבום היא וצרתה שרי' ומשמע דלא איירי מח"ע דונטמאה דדוחק דכל האחים זינתו עמה וסתמא בח"ע דמצרית איירו א"כ התו' מחולקים עם הרמ' והטור בסברת הרשב"א שבמ"ל והוכחות הפ"י בכתובות בקל יש לדחות כמבואר לכל מעיין עכ"פ נשמע הדין ברור דאם נפלה לפני בועל ובא עליה דינא חרוץ כדכ' היש"ש ז"ל. ושארי ח"ע אין לנו עסק בם והנה איתא דף ס"א מתני' שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה כ"ג אעפ"י שעשה בה מאמר לא יכנוס ופסקה הרמ' פי"ז מהא"ב ויש להקשות לההיא אוקימתא יבמות דף ח' אלא כי איצטרך עליה היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי ומשום דס"ד הואיל ואשתרי חדא איסור דאשת אח לישתרי נמי איסור אחות קמ"ל עליה וזה תינח בעריות דאיכא למדרשינהו כולהו מעליה בהקישא דר' יונה. אבל אלמנה לכ"ג מה בכך דיש גבה עשה ול"ת נימא הואיל ואשתרי אשתרי וע"כ לומר דהיתרא דהואיל ואשתרי לא עדיף מדחיות עשה ללאו וכמו דשם יש לגזור ביאה ראשונ' אטו שניי' כן התירא דעולא גופי' דאמ' הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו לא שמעינן אלא במקום מצוה וגזרינן ביאה ראשונה אטו שני'. ובזה אפשר ליישב קושי' תו' דף הנ"ל ד"ה כ"ג וא"ת מריש' שמעינן לה וכו' ואמר ר"י דהכא חולץ אתי לאשמעינן דס"ד משום בזיון דכ"ג לא תחלוץ אע"ג דכבר תנן לה לעיל דף ך' ובסנהדרין והוא דוחק מבואר ולהנ"ל י"ל דאלו ממה דתנן דף ך' איסור קדושה אלמנה לכ"ג ופסק ותני אפי' מן הארוסין מ"מ מה"ת לומר דמן הנשואין שד"ת פטורה מיבום שתהא זקוקה לחליצה מדרשא דיבמתו אלא ה"א אחר שבל"ז טעם איסור היבום מן הארוסין אך דרבנן והחליצה מן התורה כן היה מוקמינן דאף מן הנשואין איירי דוקא בנפלה והוא הדיוט ונתמנה לכ"ג שאז נמי מן התורה מתייבמה ע"י הואיל ואשתרי ומדרבנן אסורה כנ"ל הא בנפלה נשואה והוא כבר כ"ג דמן התורה אינה עולה ליבום ה"א דאף חליצה לא תיבעי להכי אשמעינן דף מ"א כ"ג שמת אחיו אף שבשע' נפילה כבר הוא כ"ג מ"מ חולץ ד"ת מדר' דיבמתו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/174:2)

או מתייבמת כן מבואר נמי מדברי תו' דף מ"ד אלמא לא קנאה ונפטרה צרתה ע' ב"ש כ' אלא צריך ישוב כו' ואם אבא שאול דרבנן קאמר א"כ איך מייתו רבנן קרא מדאוריי' ע' י"ד סי' קי"ז בט"ז כ' דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה להיתר וא"כ לא מקשה מידי אך בחידושי פ"מ לזבחים דף ע"ד ד"ה רב מביא ראי' לסתור הט"ז. ועכ"ז לע"ד ל"ק ומה שתי' והוכיח דפלוגתא דתנאי היינו בנושא בהדי' לשם ד"א דאז לא"ש הוא איסור ד"ת ולהכי גזר בסתם ורבנן מביאים ראי' שאף בנושא לשם ד"א מ"מ אין איסור תורה ולהכי לא גזרו מן הסתם ע' סי' קס"ה סעיף א' וסי' קס"ו סעיף ז' הוכחתי דדברי הנ"י ברורים דלא"ש אפי' בכונס להדי' לשם ד"א אין איסור תורה וכדמורה לשונו הכונס לשם ד"א כאלו פוגע בערוה ולא ערוה ממש ומ"מ הדברים פשוטים דא"ש סבר מדרבנן שיהא כאלו פוגע בערוה והחכמים אף מדרבנן לא רצו להחמיר ואמרו יבמה יבא עליה מ"מ כמו שהוא משמעו' מצות התורה בין בשוגג בין במזיד וע' דף נ"ד כן יקום ואין אנו אחראין לגזור בזה שום איסור. ומה שכ' תו ומה דקאמר וכו' א"י לפרש מה רצה בזה והם דברים מותמהים לפ"ר דבגמר' יש דמ"ד מ"ח קודם סבר כא"ש והיינו בסתמא כי א"ש מעולם לא דיבר אלא מידוע לשם ד"א ואיהו קאמר דמשום דמ"ח קודם מ"ה חזרו חז"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/174:3)

או עשה ואם הי' בועל שעבר ונשאה כבר הראתיך בסי' הקודם לע' במ"ל. שהיא חולצת ע' ב"ש ומה שתי' על קושי' הב"י שאינה דומה לאלמנה לכ"ג דשפיר דומה מדאינה עולה לייבום ד"ת מק"ו הם דברים פשוטים וברורים כמבואר בח"ר אבל מה שתי' על הקושי' דלמה תפטר הצרה בחליצת הגרושה משום דבפי' ריבתה תורה לחליצה זה לשטת הרמ' אינו עולה דהא ח"ל ושניות פשיטא דחליצתן ד"ת ומ"מ לא נפטרה הצרה בחליצתן ומה שמביא ראי' מן הדחיי' שבהסוגי' או היא או צרתה יותר הי' לו להביא מן הנאמר קודם ומה ניהו מחזיר גרושתו דמבואר שם דכשהוא חולץ חולץ לפסולה והי' מוכרח מזה דיש הבדל בין מחזיר גרושתו לשארי ח"ל כדי לייתר דוחק רש"י ז"ל דלא מוקי בשארי ח"ל. אבל כבר דחאה נמי ח"ר דף ז"ך שכ' סוף ד"ה רב אשי והיכא דאיכא חליצה מעולה וח"פ אם חלץ לכשירה הותרה צרתה ואם חלץ לפסולה היא הותרה צרתה לא הותרה וכו' ולעולם עיקר טעמיה דר"י לדידן משום דח"פ אין פוטרת דעדיפא מינה כגון מחזיר גרושתו ואשה אחרת ושניה ליבם ואשה אחרת וכל כיוצא בהן וכ"כ הרמ' ז"ל עכ"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/174:4)

אחות כו' וכן צרתה כ' ב"ש וכ' ב"י ה"ה צרת חליצתו מד"ס. ולכאורה אין הבנה לזה (ר"ל דצ"ח בלאו דאשר לא יבנה לכל הפוסקים זולת הרמ' דס"ל שהוא אסמכתא) וכבר מבואר ומה ענין להכא וצ"ל דאיירי שאחיו נשא החליצה באיסור ואסורה ג"כ מטעם הנ"ל שכתבו תו' דעשאו חז"ל כאלו נשא גרושת אחיו באיסור ואסרו הצרות גם י"ל לדע' הרמ' קאמר כלומר הרמ' הנ"ל וכל דבריו לע"ד צ"ע כי מה שהמציא דין מחודש ע"פ תו' דאם עבר ונשא חליצת אחיו שצרתה אינה מתייבמה משום דעשאו חז"ל כאלו נשא גרושת אחיו הם דברים מותמהים וכי אם עבר ונשא גרושת אחיו שהיא עליו ערוה אסורה צרת' להתיבם הא מבואר סי' קע"ג סעיף ד' וא' הי' לה צרה או חולצת או מתייבמת א"כ יציבא בארע' וגיורא בשמי שמיא א"ו משמע דבאמ' שרי' כמו כל צרת ח"ל ודוקא באח שהי' לו אחות חליצתו כתבו תו' וכיון דחלצ' דמי' לגרוש' טפי (ולהכי אסרו לו אחותה משום לתא דאחות גרושה) ואסרו גם צרת קרובתה כשנשוא' לאחין כמו שאסרו אחו' החלוצ' כן אסרו צרת האחו' כשנשא' לאחין משו' דנראית כצרת אחות גרושה שהיא ערוה גמורה על היבם משום צרת אחות אשתו ותו דכאשר העתיק ל' הב"י ה"ה צרת חליצתו וכן באמת אין הכרע בל' הב"י שהוא דגם צרת חלוצה אסורה מד"ס משמע היכי שלקח חלוצת עצמו ובזו אפי' נראה החלוצה כגרושה מה בכך הא קי"ל כשהחזיר גרושתו ומת אפי' היא עצמה מתייבמת ובחליצתו שהיא עליו נמי בלאו אין הצרה כ"א צרת ח"ל ומתייבמה ואל תתמה אם האח נשא אחות החלוצה יהא צרתה אסור להתיבם ואם נשא חלוצת עצמו תהא הצרה שרי' ביבום כי מלבד זה שטעם הגזרה לא שייך גבה כנ"ל אף נמי הכלל במילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן ואין לך מילתא דל"ש יותר מנשואי איסור שנשא חלוצת אחיו שהיא בלאו ולא גזרו בו חכמים וה"ה בעבר ונשא חלוצת עצמו מסתביר לע"ד שלא גזרו בצרתה מידי ומעולם לא כיון לע"ד הב"י לזה ומה שכ' גם י"ל וכו' נמי אינו דלהרמ' מה איריא צרת חליצתו הא החליצה גופה נמי לדידי' אינו אלא מד"ס וגם מה ענינו להכא. ולע"ד יותר הגון להגיה תיבה אחת בב"י וצ"ל ומשמע נמי התם במתני' דאסור אדם בצרת קרובת חליצתו דגם צרת (אחות) חליצה מד"ס ורצונו לבאר מה שהוסיף נמי בטור וכן הצרה אסורה מדרבנן וחולצת ולא מתיבמת ומפני שלפירש"י ז"ל דמוקים המתני' דאסור אדם וכו' בנשואה לנכרי איכא למימר הא במקום מצוה בנשואה לאח לא גזרו ובאמת מקושית הגמרא דף ך"ו ואצרת רחל מי מפטרה מבואר דאף רש"י ז"ל מוכרח להורות דהמשנה לכל הפחות בכל ענין איירי להכי כ' אך ל' ומשמע ולא מבואר כנלע"ד וצ"ע ומ"ש הב"ש תו ונראה הוא לע"ד מילתא דפשיטא דאם צריכה גט כמבואר סימן ק"ע מה"ת אם מת תפטר בלא חליצה והיא ככל ח"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/174:5)

היא וצרתה חולצת ולא מתיבמת קיצר וסמך על סעיף ו' משם נלמד בגמרא דאפילו ליכא צרה אלא פנוי עשה מאמר ומת נמי חולצת ול"מ:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/174:6)

ובמתני' איתא שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין ובגמרא אי זיקת שני יבמין ד"ת חליצה נמי לא תיבעי אלא מדרבנן כו' ויש להקשות דילמא לעולם ד"ת ומ"מ איתרבי לחליצה כמו אלמנה לכ"ג ומחזיר גרושתו דאף דד"ת אינם עולם ליבום נתרבו מיבמתו לחליצה וצ"ל דזו דנתמעטה להדיא שלא יבא עליה הרי נפטרה מזיקת היבום לגמרי וכל שאינה עולה לזיקת יבום א"ע לחליצה ובה"ג יש להקשות איפכא בהסוגיא דף מ"ד דמקשה ואימא כי איכא חדא תתקיים מצות יבום כי אינה אלא ריבוי לחליצה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 174:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/174:7)

אך זה ל"ק דהא בחליצה נמי נאמר בית חלוץ בית אחד הוא חולץ ונמי נימא כי איכא חדא תתקיים מצות חליצה כי איכא תרתי לא תתקיים וא"כ יבמתו מה אהני אבל זה קשה דנימא המיעוט דבית אחד הוי כמיעט דזיקת שני יבמין אלו הי' ד"ת ונימא באמת כיון דא"ע לזיקת יבום א"ע לזיקת חליצה ולא ורבינהו מיבמתו ויבמתו הא איצטרך לאלמנה לכ"ג ומחזיר גרושתו וע"כ לומר דאינהו בקיאי טפי מנן בדרשה דקרא וידעו למדרש דאלו עליה הי' מיעוט ד"ת שפיר היתה נתמעט מכל עיקר זיקת יבום משא"כ המיעוט דבית אחד אף אי נימא דנדרש דהיכי דיש שני בתים לא תתקיים מ"י מ"מ נתרבה מיבמתו לחליצה: