## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 28

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:1)

ונודע כ' הח"מ אבל אם בשעת קדו' וכו' אף שאח"כ נודע שכבר היה יאוש הוי כיאוש שלא מדעת א"י לפר' מה ענין יאוש(א) של"מ להכא זה אינו אלא במציאה אם בא לידו קודם שידעו הבעלים שנאבד אף שהוא דבר שמיד שנודע לו שאבד סתמא מייאש מ"מ חשוב יאוש של"מ כיון שבא לרשותו טרם שנתייאש האובד כדאי' סי' רס"ב בסמ"ע ס"ק ט' ושם נמי משמע דאף במציאה אלו מצא דבר אף שמסתמא בשעה שמצא לא אייאש ושוב נודע בעדים שכבר בשעת מציאה נתייאש זכה בו וישל"מ הנאמר בענין זה לא קאי כלל שלא מדעת המוציא אלא כדפי' הסמ"ע שלא מדעת האובד והעיקר תלוי במה שבא לידו בהיתר אחר יאוש או באיסור אחר יאוש לכן לע"ד דקדוקו מהרמ' אינו אך בזה מצא הב"ש פלוגתא אלו היה יאוש אחר הקדו' דהוי שנוי רשות ואח"כ יאוש אבל בנודע אח"כ שהיה יאוש קודם הקדו' מה נ"מ בידיעתה תו הניח דברי הרמ' וש"ע בצ"ע וזה ל' תו' רי"ד שם לית דחש להא דר"ש נראה לי דה"ה לגנבה דל"א סתם יאוש בעלים היא דהא בחדא תני להו בגזל ובגניבה למימרא דדינן שוין ובספר ע"י כ' עליהם ולא ירדתי לסוף כונתם ולע"ד אפשר דלהכי כיונו מדתני בברייתא גזל וגניבה ומפרש כיצד בדידה דוקא ש"מ דבאחרים דין גזל וגניבה שוה דאינה מקודשת בסתם וכיון דבגזילה אפילו לחומרא לא חיישינן לדר"ש ה"נ בסתם גניבה אינה מקודשת אפילו לחומרא ואיני זה נמי כונת הרמ' ואף שפוסק פ"ו מה"ג דסתם גניבה הוי יאוש אפשר דסובר דלענין קדו' מפני כל דמקדש וכו' אפקיעו קדו' כאלו כי היכי שלא נבא לידי ספיקות של סתמא והעמידו הדין על בוריו דביאוש ברור מקודשת ודאי ובסתמא אינה מקודשת ובזה אפשר להציל הטור ח"מ סי' שס"ח שהבין בדעת אביו שאף בסתם גזילה דישראל ליהוי יאוש והקשו עליו מדרבא שאמר לית דחש להא דר"ש אפילו בישראל ולהנ"ל י"ל קדו' שני ואולם לדינא יפה מסיק בעל ע"י דצרכינן לחוש לכל החומרות וע' תשוב' מהר"י סג"ל אחיו של הט"ז סי' ז' וע' סמ"ע שס"ח ס"ק ג' הקשה קושית עצומה על הרמ' וביותר קשי' למה דהיש"ש פ"י סי' ז"ך מבאר דברי הרמ' דר"ל דבמוכס אפילו ישראל סתמא לא הוה יאוש ומה שמזכיר או מוכס א"י הוא לרבותא אבל ודאי לדעתו סתם מוכס דהיינו גזלן סתמא לא הוה יאוש אלא לסטים דהוא גנב ישראל הוא דהוה סתמא יאוש ובסי' ך"ו כ' דדינא דמתני' שממנה נובע דין הרמ' שבסי' שס"ט אליבא דהלכתא דפסקינן כרבנן דין מוכס לא איירי אלא בידוע שנתייאש ומן התימא שלא הירגש בסתירות הרמ' שמוקי' המתני' כפשטה אפילו בסתמא ומ"מ פסקה בהלכותיו בין בא"י ובין בישראל ותמצית תי' הסמ"ע דנהי דסתם מוכס א"י לא הוי יאוש היינו לדמי ומשום דסובר למחר תבענא ליה על הדמים אבל גוף החפץ משבא ליד אחר מייאש ומלבד שהתי' דחוק ורחוק דא"כ מוכח הדין של שס"ט לא איירי בשהנגזל עומד ורואה חמורו שניתן ליד שני וזה אינו במשמע כלל והסברה מצ"ע נמי אינה אף גם לא מקשה הגמ' על רבה דאמר בידועה נמי מחלוקת מתני' מני דילמא נהי דבעודן בידו אפילו בידועה לא מייאש לא מן הגוף ולא מן הדמים מ"מ בשבא ליד אחר אפילו סתמא עכ"פ מייאש מן הגוף לכן נלע"ד לדחוק קצת וליישב ע"פ המבואר ביש"ש סי' ך"ו שמשיג על פירש"י במתני' דק' רישא לסיפא ומיישב באוקימתא דר"א וכ' דנ' דמפני מהפרש בידועה נמי כדאוקים הגמ' לעולא ומלבד שתמוה אף על הגמ' דהא חזינן בסיפא דאיירי בא"י דקדק לבאר אם ש"מ דמפני דרישא היינו סתם יותר ק' להאמת דהמתני' לעולא אליבא דרבנן מוכס דהיינו גזלן אפי' בישראל ל"א אלא בידועה ולסטים דריש' דאיירי נמי מסתמא אפי' בישראל ולסטים ישראל הא באמת לרבנן סתמא נמי הוי יאוש הרי דל' מפני בתרי גונא איירי מוכס בידועה ולסטים בסתמא כאשר באמת היש"ש מבאר הכי וזה דחוק מאוד. אמנם שפיר כ' מדלא הקשה הגמ' ורמינהו ש"מ דבלא אוקימתא דר"א ל"ק רישא אסיפא. להכי י"ל סובר הרמ' דהיינו טעמא דברישא כיון דס' מעיקרא היא אם בגזילה ביד המוכס אלא ע"י מסתמא הוחזק בגזילה אתא הסתמא דיאוש ומפיק מסתמא דגזל ואפשר נמי מטעם ס"ס משא"כ בסיפא שהיא גזילה ודאית צריך להיות יאוש ודאי אלא דר"א טעמא דנפשיה קאמר לאוקים המתני' כרבנן דס"ל ס"ג נמי הוי יאוש ומבאר הסיפא אף דהוא גזל ודאי מ"מ בישראל סתמא הוי יאוש בלסטים דהינו גנב אבל ודאי הרישא אפי' בא"י נמי שרו אף בסתמא וכנ"ל והיינו הבשלמא לעולא ל"ק בידועה וד"ה ר"ל ה"נ סתמא דרישא הוי כידועה אבל לרבה מה בכך הא אפי' שמענו לא היה יאוש ובמה יש לתלות נמצא לעולא שפיר מתוקם הרישא בין בא"י ובין בישראל ומסתמא וככ"ע. וכותי' פסק ומדייק ואינו יודע שהיא גזילה לכן יוכל להחזיק בסתמא אבל בגזילה ודאית כגון במוכס דהיינו גזלן צריך להיות ידוע ובלסטים דהיינו גנב ישראל סתמא הוי יאוש ומה שדחק הגמ' לפרש הברייתא דקתני אה מחזיר מחזיר לבעליו הראשונים אף דשם היא גזילה ודאית היינו מפני דסתמא קתני דמשמע אפילו נודע שנתיאש. או באמת ע' ש כ' ומה שכתב הב"י בח"מ כו' א"י מה ק' לו דז"ל הטור שם העובר על גזל של דבריהם כגון כו' וכגון החמסנים והפשוט כדהבין הב"י ומה שמקשה א"כ איך מת' דהא בסי' שנ"ט הביא דע' זה אינו קש' כ"כ די"ל שמביאו אך לאזהרה לחוש לדעתו והמע' היטיב יראה לשונו בסי' שנ"ט מורה להכי ולדינא יפה כיון הב"י בדעת הטור וק"ל ה"ז מקודשת כ' ב"ש ואם לא גלה כו' יכולה למימר אין רצוני כדאי' בש"ס קדו' נ"ג ובב"ח מבואר בפי' בין ידעה ובין לא ידעה מקוד' וראיות הב"ש י"ל דש"ה דחילל ההיקדש על ידה נעשה ועיקר דין מעילה על השוגג משא"כ גניבה נהי דשנוי רשות על ידה נגמר מ"מ כיון דאיהו לא עבדה איסור לא יכלה לומר הכי והאמת שאף ראיות הב"ח איני מבורר דהא לשיטתי' דמביא ראי' דבידעה היכי דהוי יאוש שפיר קונה מעובדא דמייתי דמשמע לי' דאיירי בחוטף בפניה א"כ י"ל דוקא באופן זה אלו הי' יאוש הוי קדו', אבל בלא ידעה אפי' עם יאוש לא מטעם הב"ש אך סתימו' הפוסקים נוטה כב"ח והנה לדעת הב"ש היה אפשר ליישב דברי הרא"ש שבפ' מרובה עם דברי ר"י שממנו העתיק הגהות רמ"א ז"ל סוף סעיף זה וקשה להאחרונים ת"ל דמקודשת ד"ת מחמת יאוש ושנוי רשות דהא לע"ד דברי הב"ש לדמות למעילה אינם אלא למ"ד יאוש כדי ל"ק שאז על ידה עכ"פ נגמר הקנין משא"כ אי קנה אפילו מדרבנן כיון דהפקר ב"ד הפקר הוי כעין דאורייתא כמבואר ביש"ש פ' מרובה סי' ז' א"כ על ידה לא נעשה מאומה גוף החפץ כבר הי' והדמי' תמיד מחויב לשלם ושפיר היא מקוד' אפי' לא ידעה וא"כ שפיר פסק מקוד' מדרבנן לנ"מ היכי דלא ידעה אך דברי הב"ש מעיקר' ק' לי שמביא ראי' לסתור דהא בפלוגתא זו שבדף נ"ג מסקינן נ"ד ע"פ דהלכה כר"י שקידש אשה בהקדש בשוגג דמקוד' וכן במקח נקנה המקח ש"מ דזה שטוען ר"ת שיכולה לומר אין סברה ומשום דהיו כמו אנוסים ומב"ש הכא דמקוד' אפילו ל"י וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:2)

הג"ה קדשה בגזל או גניבות א"י ע' סי' י"ז סעי' ג' הג"ה קדשה בגזל אחר יאוש כו' היותר מסתבר לע"ד כונת ר"י שלא כדע' הה"מ והטור בשם הרמ"ה אלא כדע' הרא"ש פ' מרובה שכ' נמי הכי שאינן אלא ק"ד ובאמת נמי עמד עליהם היש"ש הביאו הב"ש פה וע' שם דף ע"ו בתו' ד"ה והשתא ואולי דהרא"ש אינו סובר כהתי' אלא דאביי דף ס"ו נמי סבר כמ"ד הכא דמקדש מקרי שנוי רשות אבל למסקנה דהכא באמת לא מקרי שנוי רשות משום דמעיקרא תורא דראובן וכו' וה"ה גבי אשה סובר דמההוא טעמא לא מקרי שנוי רשות דכל שביד אשה שם בעלה עליה ובהקדש עיקר הטעם להאמת משום שנוי שם ודלא כהח"מ שפירש בגזל דידה וגם דלא כהב"ש שפירש בשקבל עליו אחריות כי לא די שכל דברי' אלו אינם במשמע' הל' אף גם הדין הזה שבסי' שס"א היא הנובע מנ"י בשם הר"י בן הרא"ש וסתימות כה"פ דלא כותי' כדהאריך הש"ך סי' ל"ז ומכ"ש שנאמר שהר"י כיון אליו בלא שום ביאור. אלא שבשטת רא"ש רבו אמרו כדרכו ומה שהרמ"א ז"ל סתמו על הש"ע י"ל מפני שהש"ע לא כ' מקודשת ד"ת סתם נמי דעתו לנ"מ להחמיר כאלו אין חולק עליו. והנה היש"ש מסכים להה"מ וטור וכ' וכ"מ בפסק הרא"ש דיאוש לחוד קונה מדרבנן אף לשטתו שסובר קדו' אף שנוי רשות באם גזל והפקיד ביד האשה ואח"כ נתייאשו ואח"כ קדשה בפקדון זה דזה ש"ר ואח"כ יאוש ולא מקרי אלא יאוש לחודי' דלהרא"ש מקודשת ולהפוסקים יאוש כדי ל"ק כלל אינה מקודשת ותימ' דבעצמו תכ"ד כ' מ"מ בנדון זה שמסר לידה בתורת פקדון וסברה שהוא שלו כמו דמונ' ברשותו דמי וא"כ כשקידשה אח"כ בו הא הוי יאוש ואח"ר ש"כ וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:3)

וע' ב"ש כ' על דברי הב"ח וח"מ לפ"ז צ"ל בכה"ג א"י לומר דידי שקלתי כיון דנתייאש ממנו ואין דבריהם מוכרחים ועם שבאמת הראי' מר"י אינה מוכרחת מ"מ יש קצת ראי' לדעתם דל"ש אין שקלי וכו' אלא קודם יאוש אבל לאחר יאוש לא הואיל ויש לו קנין מקצת מדברי רב שאמר ש"מ המקדש בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל דידה ופירשו תו' ז"ל דחידש רב בגזל דלא אמרינן לענין קדו' אף קודם יאוש מקודשת וק' א"כ מנ"ל לרב להוכיח זה ממתני' ומה דשמעינן במתני' היינו בגזל דידה ומשום דידי שקלי אלא משמע דהא בהא תלי' דאם בגזל דאחרים מקוד' לחומרא אף בגזל דידה א"י לומר דידי שקלי הואיל והוא דידי' במקצת תו מביא הב"ש פלוגתא בין ב"י ורי"ו בדין מעמד שלשתן אם מקודשת ד"ת או דרבנן ואמת שהרמב"ן פ' הספינה גבי מכירו' שטרות רוצה להוכיח מפלוגתא דר"מ ורבנן בקדו' דף מ"ח דמכירות שטרות ד"ת נראה שהולך בשטת רי"ו אבל הפ"י בקדו' שם תמה עליו מדין מעמד ג' הנאמר נמי בסוגיא זו שודאי דרבנן:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:4)

הג"ה ואינה נאמנת וכו' משמע הא אלו הית' נאמנת היתה מקוד' וק' חדא דל' ר"נ משמע דוקא דיכולה לומר אין שקלי משמע הא אמרה דלקדו' שקלה מקוד' ותו א"כ דמצד נאמנות אתינן עלה מה מהני טעם הר"ן דהחכמים אמרו דעתה וכו' הא האדם נאמן על עצמו לשוי' חד"א וע' ח"מ ריש ס' ז"ך ותו דברים אלו אמורים בשם הרשב"א וכבר הבאתי בשמו דכל דמסתמא אינה מקוד' אפילו בס' אף הגדתה לאו מידי הוא דהו' כנתקד' בלא עדים ובזה מתורץ באמת אף לו ר"נ שיכולה לומר וכו' ואינם אפי' קדו' ס' שוב אפילו אמרה שקיבלה לקדו' אינם קדו' בעדים ואינם כלום וע"כ לידחוק אף ל' רמ"א ז"ל על דרך זה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:5)

הג"ה וי"א אבל אם זרק הח"מ וב"ש ז"ל מסכימים פי' הרמ"ה דלא כהב"ח אלא אפי' לא זרקינהו נמי א"מ ובסי' מ"ב ביאר הח"מ דל"ל סברא דאם איתא לשדינהו דאטו כ"ע דינא גמירי ואף שהב"ח דחק ליישב קושי' הב"ש וכ' דשם ל"ש כלל אי לא ניחא וכו' כיון דלא באו אפי' לתוך חיקה מ"מ מסתביר פי' הח"מ וב"ש דאלו בזרקינהו מה חדושו דהרמ"ה בריי' היא דף ח' ע"ב ובש"ע סי' ל' סעיף ז' דבזריקה תמיד אינה מקוד' דזה הוכחה ברורה דלא ניחא לה וע"כ לא החמירו הג"ה מ"מ שבב"י סי' ל' אלא מפני שהעדי' שמעו מעיקר' ע"ש א"ו כפירושם. אך לדברי הח"מ דלא ס"ל דלא אמרינן אי לא ניחא וכו' ק' הא הטו' פ' כהרא"ש בעובד' דציפת' דחושו לה והוא אך מטעמא כיון דלאו בתורת פקדון אתא לידה ומכ"ש כשבא לידה מיד בת"ק דהיינו באמר בשעת זריקה הרי את וכו' וכן ק' על הש"ע דהכא סעיף ה' פ' נמי הכי בלי חולק ובסי' ל"ו סעי' ו' מביא הרמ"ה בשם יש מי שאומר לכן נלע"ד סברת הרמ"ה אין לה שייכות כלל לסברת פלוגתא דר"ה בעובדא דציפתא אלא סובר דל"ש אם איתא וכו' אלא בעבדה מעשה ופשט' וקיבלה דומי' דציפתא בזה רצו לדון דהשתיקה הוכחה לרצוי דא"א דלא ניחא לה מיבעי לה למעבד עובדא דזריקה לבטל מעשה הקבלה אבל בלא פשטה אלא איהו זרק לה אף דמקדש בשעת זריקה ושתקה גם לא ניערה לאו כלום הוא כי מה איכפת לה בדידיה. אמנם בעניותי לא די שאיני יודע ראי' לסבר' זו אף גם ק' לי בין לפי' הח"מ ובין לפירושי מעובד' דף נ"ב ההיא אתתא דהוי קא משי' כרעא במשכילא דמי' אתא ההו' גברא חטף זוזא מחברי' ושדא לה אמר לה מקודשת לי אתא לקמי' דרבא אמר לית דחש לדר"ש משמע דבל"ז הוי ס"ק אף דלא נזכר מידי מרצוי דידה וקצת משמע נמי דלמשיכלא שדא לה והרי זה רבא עצמו דס"ל דשתיקה דלאחר מ"מ לאו כלום אלא ש"מ כיון דבשע' זריקה קידשה אף דלא עבדה מעשה רק שתקה נמי יש למיחש לולא דגזל הי' וע' ריב"ש סי' תע"ט משמעותו דלא כהרמ"ה ול' הח"מ צריך הג"ה וצ"ל בסופו אבל לא השליכה מיד אפשר דהיו ס"ק דלא כ"ע וכו' ר"ל דלהכי לא הוו נמי קידושי ודאי וק"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:6)

ה"ז ס' מקוד' ע' ב"ש ס"ק י"ד וט"ו נמשך אחר הט"ז ולכן כ' דלדע' הרא"ש ודאי לא מהני וע' בט"ז שכתב ריש דבריו דהא אמר רבא בזה דהוי שתיקה דלאחר מ"מ משמע שאם היתה אומרת הן הוי קדושי ודאי והיינו בשביל ל' והקדו' כו' וא"כ ולע"ד ודאי אלו אמרה הן פשיטא דהוי מקוד' אפילו לא הזכיר ל' קדו' אלא שאמר הרי בתוכו ש"פ כבש"ע ומטעם שכתב בעצמו דלא יהא אלא כמדבר עמה תחילה מעסק קדו' דאפי' יהיב בשתיקה נמי מקוד' ומה שמחלק וכ' מ"מ לא דמי איני מבין דהא כיון דאנן חוששין לדר"ה ואומרים אולי מה שלא זרקה החפץ מוכח על הרצוי כאלו אמרה הן וזה נתברר לן מיד שאמר הרי בתוכו ש"פ מרגשת כונתו שתתקדש בהן ע"י שעסקו תחילה בע"ק ומדלא זרקה אנו חוששים לרצוי דידה כמו בשתיקה דבשע' מ"מ וא"כ מה"ת לא תתקדש אף להרא"ש אלא רבא דסבור דגם בזה יראתה לזרוק סובר נמי דהשתיקה מדלא מיחתה לא הוי רצוי משום דלא איכפת לה ובודאי אלו אמרה בפי' הן פשיט' דמקוד' ולא דוקא באמר תתקדש אלא אפי' בל' המבואר בהג"ה ואדרבה בל' זה מודה הרא"ש להר"ן שמגלה שלכך כיון בתחילה ומעולם לא הי' דעתו על הציפתא ועכ"פ לא גרע מנתינה בשתיקה ובעסק קדו' אם אמרה הן לודאי בלא הן לספק ואין כאן מקום לע"ד לפקפק על הש"ע ובתוספת רי"ד כ' בהדי' היפך הש"ע וע' תשו' א"ש סי' ך"ב וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:7)

ודוקא שאינה יודעת ע' ב"ש כ' לפ"ז צ"ל דרש"י ורא"ש פליגי וכו' מיהו דבריהם אין מוכרח וכו' וא"כ ר"ל דהרא"ש לא פליג ואפילו איירי באחריות מוכרח לבא לדבריו הכי כונתו ולע"ד אינו דהא מסיים הרא"ש וגם הוא אינו חייב להשלים כיון שלא הזכיר סכום בשע' קדו' ואלו כ' דבריו על פקדון באחריות מה"ת יהא חייב לשלם אדרבה היא המחויבת אלא שקידשה בו א"ו לא איירי אלא בלא אחריות ומ"מ אין פלוגתא דמה שרש"י כ' אע"כ בדקבלה עלה אחריו' קתני ר"ל דבזה נמי קתני דאם לא נשתמר א"מ אבל מ"מ מודה רש"י דסתם פקדון אף בלא אחריות איירי וע"ז הוקשה להרא"ש ומוכרח לדבריו וכן הריטב"א כדהעתיקו הח"מ:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:8)

הלוה לה וכו' הר"ן ז"ל כ' נראה שהוא פי' רב אלפסי ז"ל כו' ולא ידעתי למה שאפילו הוא מלוה אותה עכשיו אינו מקדשה במעות עצמן אלא בהנאת מלוה זו וכיון שכן אפילו קדמה מלוה לקדו' מה בכך וכו' ע"ש ונלע"ד ליישב דאי' קדו' נ"ב ע"ב תו' ד"ה המקדש בחלקו וי"ל דל"ד דהתם יכול ליטול שכר מדיבורו והוי כאלו נתן לה פרוטה אבל הכא אינה משלו דהא ממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון מהנאה שעשה לה וע"ש בת"י ובפ"י נשמע דאם עושה לה הנאה שאינו יכול ליקח שכר עליה א"מ והטעם ע"כ דאזלינן אף לגבי דידי' דצריך שיהי' נמסר במאומה וא"ל ממה שלמד רבא מעבד דאף דלא חסר המקדש מידי דמקוד' והיא ראיות הרדב"ז במ"ל דלקמן דאפשר שם חשוב לה הנאה מה שנחסר עכ"פ אדם בעבור שתהנה היא משא"כ בהנאה הבא לה ע"י מה שאין שום אדם נחסר במידי לא חשיב לה ולא מקני נפשה וא"כ י"ל בהרווחת זמן שאחר הלואה כיון דאסור לו ליקח עבור זה ממון משום רבית להכי א"מ משא"כ בהנאה מה שמלוה לה עתה אף שנמי אסור לו ליקח עבור זה ממון ואף דבשע' הלואה גרע להרמ' כבי"ד סימן קצ"ו מ"מ בא לה הנאה זו מממון שנותן לה עתה שהוא שלו והי' יכול ליהנות בו אבל אחר ההלואה גוף הממון כבר הוא שלה וההנאה הבא לה ממנו אינו יכול לקבל שכר עליה ולא נתן לה מאומה וא"כ י"ל דרש"י ורמ' לשיטתייהו שהרי רש"י פי' כהרי"ף וע"כ דאינו משגיח בהמקדש אלא בהמתקדשת ומקדש בחלקו הטעם משום דלאו מדידי' נהנתה אלא מממון גבוה וה"נ מבאר הר"ן טעמו בפ' האיש מקדש דתנן מכרן וקידש בדמיהן מקוד' אף דפו' בפסחים דהדמי' אסורים בהנאה למוכר ע"ש משא"כ הרמ' שפו' בפ"ח מה' מ"א שאסורי הנאה הדמי' מותרי' למוכר י"ל שפיר דסובר כתו' דאף בתר מקדש אזלינן ושפיר מחלק כנ"ל וע' מ"ל פ"ה מה"א מאריך בפרט זה אך א"כ ק' איך סתם וכ' המקדש בא"ה וכו' מכרן וקידש בדמיהן מקוד' והרי תוך כלל זה נמי פטר חמור כמבואר במתני' וכד"פ פ"ב מה"ב כר"י דפ"ח אפילו חי אסור בהנאה וא"כ כיון דפ' שם כל הדמי' שקיבל המוכר בעד הפ"ח אסורים לו כדביארו הכי הב"ח סי' שך"א ודלא כהרא"ש א"כ איך סתם בכל א"ה כנ"ל נהי דדמי פ"ח להאשה מותרים מ"מ הא לדידי' אסורים ואולם המתני' ל"ק אף להנ"ל דהא בל"ז צריך ישוב לדעתו למה יגרע פ"ח מכל א"ה ואף שהכ"מ כ' שהוא גמר' ערוכה מ"מ ק' לילף מזה לכל א"ה ונלע"ד דיש ליישב ע"פ דברי ח"ר חולין ד' ע"ב וכ' הרמב"ן ז"ל דאף לבעלים המחליפן דמיהם מותרים לפי שאינן תופסין את דמיה ואינן בידיהם אלא גזל מכיון שלא הי' להם רשות למכרו וכדגרסינן בירושלמי דקדו' עלה דההיא מכרן וקידש בדמיהן ר' חגאי בשם ר' זעירא בשאין דמיהם א"ר חנינא זאת אומרת שמקדשין בגזלה פי' לפיכך היא מקוד' במעות אלו לפי שאינן דמי הערלה שאינן תופסין אותו באיסור ואינו אלא כגזל ביד המוכר עכ"ל והיא שיטת הרמ' הנ"ל בה' מ"א וא"כ י"ל דדוקא בכל א"ה שאינם שוים להקונה כלום הוא דהדמי' מותרים דהם כגזל בידו משא"כ פ"ח חי בשיד הקונה לפדותו הרי שוה לו והדמי' נתפשים להמוכר חליפי הפ"ח ואסור בם וזה לא שייך אלא בעודו חי אבל לאחר עריפה י"ל באמת מודה דהדמי' מותרים ככל א"ה וקצת משמע הכי פ' י"ב מה"ב דתחילה כ' דאם מכרו דמיו אסורים על החי ואח"כ כ' ואף אם ערפו יקבר ולא כ' הכי בתר הכי והמתני' למשמעות בכור' דף י"ט הא לא איירי אלא בתר עריפה דאלו מחיים אמר עולא שם אשה יודע' וכו' ושפיר אף לרמב' אבל למה שדחקתי לקמן בסתימו' לשונו שפו' דלא כסוגי' דבכורות אלא אפי' בחי נמי אינה מקוד' אי נימא כנ"ל דאזיל אף בתר דידי' ק' ממ"נ או דהי' לו לבאר דבחי מקוד' ואי כדדחקתי הי' לו לבאר דבחי אפילו בהדמי' א"מ אלא דלא אזיל בתר דידי' וקושי' הר"ן במ"ע וצ"ע ומה שהחליט המ"ל הנ"ל שהרא"ש מסכים לדעת רש"י ע' ביש"ש פ' מרובה בדין קידש בגזל אחר יאוש לחודי' לטעמו דיהיב דלהכי אינו פו' כהרמ"ה משום דאזיל בתר דידי' ואיהו עכ"פ לאו מידי יהיב לה לא משמע הכי ולמה שכתבתי סעיף א' ניחא ועיין ספר ג"פ סימן ק"ך:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:9)

ואסור לעשות כן משום רבית כ' ב"ש מיהו י"ל דוקא כו' עיין בהריטב"א כ' מבואר שם שאין זה כונתו שהרי מדמה מעות רבית למעו' גזילה והריטב' להדי' מחלק ביניהן ומה שכ' וכן בגזל ע' בדבריו ס"ק ז'.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:10
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:10](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:10)

וי"א שא"מ ע' ב"ש ור"ל שהרמ' אינו פליג בהדין וזה אינו שהרי מסיים על פירש"י שהוא פי' הרי"ף ופירשו רבותי בהנאת מלוה דברים שאין ראוי לשומען הרי דפליג עמהם במה שלא נחשב הנאה ולא בדין רבית:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:11
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:11](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:11)

אינה מקודש' כ' הב"ש סה"ד מיהו מ"ש שעשה מלאכה אצל אחר כו' וצ"ל שם איירי וכו' מפרש ונתחייב שבש"ע היינו בקנין וכן החליט ס"ק מ"ב וזה ל' המרד' שממנו הג"ה זו מסקינן שכירו' אינו משתלמת אלא בסוף ודוקא לענין דלא ישלם בעה"ב שכרו עד שיעשה הכל מיהו ישנו לשכירו' מתחילה ועד סוף לעין דמיד שעשה השכיר קצת מן המלאכה ועולה שכרו עד כדי ש"פ יכול לקדש בו אשה הלא שלא כ' כלל אף תיבת ונתחייב ואם הרמ"א ז"ל בכיון הוסיף לבאר דהי' בקנין ודאי דחסר העיקר לכן לע"ד אין דברי התו' אמורים אלא בעושה בביתו בקבלנות אבל בעושה בבית חבירו או בדבר המחובר בשכיר יום שפיר נחשב ממון לקדש בו ע"י מעמד ג' כל פרוטה שעשה שהרי התו' תלו טעמם כיון שאינו יכול לתובעה בדין שכרו עד שיגיע הממון לידה ועד שתבא שעה שיכול לתבוע ממונו בדין והרי קי"ל פועל יכול לחזור בו ומיד שעשה ש"פ הגיעה שעה שיוכל לתבוע אם ירצה ויחזור בו ויהיה הסוף שממונו משתלם כמבואר תו' פ' א"נ דף ס"ה וע"פ דברי תו' אלו בנוים דברי המרדכי. ואף אי נימא דהמרד' פליג על התו' אין עליו קושי' כי דברי התו' אינם מוכרחים כ"כ דיש לדחות דהגמר' סובר בפשוט דע"כ לא איירי בקידשה בהנאת מחילת מלוה דא"כ מה טעמייהו דרבנן אבל א"צ כי מיושב בפשוט כנ"ל ודע דמדין הג"ה זו שעשה מלאכה אצל אחר שאין מתפרש אלא כדפי' הד"מ ע"י מעמד ג' יש ראיה להש"ך ח"מ סימן קך"ו במה שמשיג על סעיף י"ח שם:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:12
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:12](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:12)

המקדש בא"ה מדסתמו הרמ' והטור משמע למה דפסקו דפ"ח חי אסור בהנאה אף היא בכלל אף דבגמרא על המתני' נאמר נימא דלא כר"ש אר"נ לאחר עריפה וד"ה מ"מ כיון דלהלכ' פסקו כר"י ממילא אין חילוק אך מ"מ ק' הא במסכת בכורות ט' ע"ב תי' עולא פ"ח אשה יודעת דאיסורא אית בי' ופרקא לי' בשה ומקדשה בהך דביני וביני וע"כ עולא או דמוקים המתני' לאחר עריפה או כדתי' דף י' ע"ב כגון שאינו שוה כו' או בשאינה יודעת שהוא פ"ח עכ"פ מוכח מיני' דהמקדש בחי ויודעת לדידן דפסקינן דלא כר"י בר יהודא אלא שה ואפילו כל דהוא מקוד' במה דביני וביני א"כ איך סתמו המקדש בא"ה הרי יש פ"ח חי דאסור בהנאה ומקוד' ולפ"ר תי' עולא מוכרח ור' יודא ור"ש בסברא פליגו דלתי' איבעית אימא שם ק' הלכתא אהלכתא שהרי פסקינן כר"ש שותפות עכו"ם פטור וא"כ צאנך למעוטי שותפות עכו"ם ל"צ ומ"מ פסקינן כר"י דפ"ח אסור בהנאה (והאמת שבעניותי בל"ז ק' מדוע שבקינן תי' זה דהא בבריי' מפורש דפליגו בקרא) ונהי דבקדוש' קצת משמע(א) דלא כעולא מדקאמר נימא דלא כר"ש דמשמע הא לר"י ניחא ולעולא אכתי ק' ליקדשה בההיא דב"ב זה יש לדחות דבאמת ר"נ בר אבוה דמשני לאחר עריפה וד"ה ר"ל הא בל"ז מוכרח דאיירי אחר עריפה דאלו מחיים ליקדשה בדב"ב וא"כ ד"ה היא וקצת משמע הכי מדלא קאמר הכא במ"ע לאחר עריפה א"נ יש לדחו' דה"ק בשלמא לר"י כגון שאינו שוה כו' כבבכורו' דף י' ע"ב ואף או נימא דמל' זה משמע דלא כעולא מ"מ כיון דלאיכא דאמרי לא אמר ר"נ משמי' דרבה בר אבוה כלל ההיא סוגי' ואדרבה רבה בב"א משמי' דרב נמי סובר הכי וכדאקשי אי ר"י תקדש וכו' מהראוי לפסוק כעולא דרב נמי כותי' ס"ל אמנם ז"ל התו' רי"ד בקדו' ובפ"ח פי' אע"פ שהאשה יכולה לפדותה שם אפ"ה כ"ז שלא פדאתו הוי א"ה ונמצא שלא נתן לה כלום וה"ה בהקדש דאמר ר"י במזיד ל"ק מפני שלא נתחלל והקדש כדקאי קאי ואע"פ שהאשה יכולה לחללו על ש"פ כדקי"ל הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל אפ"ה כ"ז שלא חילל א"מ דבשעת קדו' לאו מידי יהיב לה עכ"ל וצ"ע(ב) מדה ענין פ"ח להקדש דלכתחלה מחויב לפדותו בשויו כמבואר מס' ערוכין כ"ט ופ"ח מצותו בשה כל דהוא ותימ' שאינו מזכיר(ג) כלל הסוגי' דבכורות ואולם מ"מ מבלעדי הראי' מהקדש יש לדחוק שסמכו לפסוק דלא כעולא על הסוגי' דקדו' מדנאמרה במקומה דמשמע דלר"י ניחא והטעם כתו' רי"ד אך זה אפשר לשיטת הב"י בדעת הרמ' דהדמים כולם אסורים להמוכר פ"ח חי ומכ"ש דאסור למכרו וי"ל שכ"ז שלא פדאו הוי א"ה ולא מידי יהיב לה אבל להפוסקים כהרא"ש דאף לכתחילה מותר למכרו ע"מ שיפדנו הלוקח צ"ע ובהרמ' נמי עי' סעיף ט' ואולם למה שכ' הח"מ ס"ק ל"ט משמע מדלא מחלקו בין הא"ה הוא ש"פ העפר אחר שריפה דמקודשת דאיירי בשקדשה בא"ה והיא לא ידעה א"כ מפ"ח נמי ל"ק אבל לע"ד א"כ מכ"ש היה להם לבאר דביודעת מקודשת ועל תירץ זה של תו' דמוקמי המתני' בדלא ידעה ק' דא"כ בבכורות דף י' דמקשה לר"י נמי תקדש וכו' מה הקושי' הא בל"ז איירי בדלא ידעה ש"מ דלא ניחא להש"ס למוקים בהכי והיינו מדחזינן בהקדש ומ"ש שמחלק בין בשוגג למזיד ומטעם שהאשה יודעת ובא"ה סתם ש"מ דבכל ענין איירי אלא לע"ד הפוסקים תפשו לעיקר תי' הרמב"ן שבהריטב"א שכ' על קושי' תו' ומורי תי' דאפילו יש באפרם ש"פ כיון דהשתא לית בהו דין ממון אינה מקוד' דכי שריף להו בערינהו ולאו דידי' נינהו וכל הקודם זכה באפרן והתו' עצמם משנו הכי פסחים ך"ט בד"ה אין פודין ומה שכ' שם ולתי' א' ק' עיין במ"ל פ"ה מה' יסודי התורה ובזה שפיר סתמו אלא הך דפ"ח צ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:13
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:13](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:13)

שאין לו עיקר כ' הב"ש בא"ד וכן איתא בתשובת הרי"ף וכו' ע' בהריטב"א קדו' דף נ"ו שמחלק אף שפסק בדין זה מקוד' מ"מ באיסור דרבנן גמור פ' דא"מ מטעם דעכ"פ אינו נותן לה כלום ובחולין בעזרה מפרש כיון דלאו דאורייתא לא אסרוהו בהנאה וכן תו' בפסחים הנ"ל כתבו נמי כיון דאמרו רבנן אין פודין לא שוי' מידי ופטור מקרבן מעילה שהוא ד"ת:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:14
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:14](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:14)

ואם בחמץ דאורייתא כו' הב"ש מסיים ובאמת הבעל המאור שם פ' כ"ש כ' מדאורייתא מותר באכילה עד לילה אבל מדרבנן אף ר"ש מודה דאסור באכילה עכ"ל והח"י סי' תמ"ג דקדק מל' זה דמשמע דמותר בהנאה וא"כ לא פעל מאומה אבל באמת פ' כ"ש לא מצאתי כלום אלא במקומו פ"ק מצאתי כ' הבעה"מ וחכמים עשו להם סיוג שעה ו' מדבריהם שלא לשהותו (ר"ל כדי שיקיים מ"ע דתשביתו מהר) ולא שרינן לי' לכתחילה למיכל ולא ליהנות בו ולדעתי לדברי' אלו מרמז ובאכילה לאו דוקא ומ"מ לע"ד לא הועיל דהרי שהבעה"מ מפיק כל דברי ר"ח מהלכה ולדבריו לא היו לו להפקיע אלא האפי' דהיינו חטי קורדנייתא אלא ש"מ דס"ל לר"ש אפילו חמץ גמור אינו כלל א"ה אלא אזהרה לכתחילה שלא יהנה מהם ויבערם אבל אם אכלו וקיים בזה מ"ע דתשביתו לא עבר בלא כלום ולכן מפיק דר"ח כולו מהלכה וזה דעת הרא"ש וטור סי' הנ"ל בדעת הבעה"מ ומה שתי' שם הח"י ופירש דלרש"י ח"ק הם חמוץ גמור נמי צ"ע שהרי רש"י ז"ל כ' ואפילו בח"ק קשות הן ואפ"ה אם בא עליהן מים ואיכא חשש חמוץ אסור דהרי דאינם אלא ס' נתחמצו וידוע דספק שיש לו חזקה היתר לכ"ע אינו אלא איסור דרבנן כמבואר פ"ח י"ד סי' ק"י והתו' שדחקו לפרש שהם נוקשה היינו כדי שלא יקשה דילמא ר"ח איירי בנתבקעו ומוכרח לפירושם כגון חמץ דאורייתא כ' הב"ש וכל שאר א"ה דקי"ל וכו' בע"ג דהיא אינה חולה כו' ולע"ד שגג בזה ע"פ דברי תו' קדו' נ"ו ע"ב דק' לו הא מדרבנן עכ"פ אסור ואפילו שלא כדרך הנאתן ולמד מזה דשרי למכרו לכתחילה וזה ליתא דבהמכירה לא נחלק אדם דלא יהא אסור מן התורה והראיה מנבילה שהוצרכה לכתוב או מכור וכן כ' הריטב"א במקומו דאפילו לחולה שיש לו סכנה אסור לו ליטול דמים אלא במתנה צריך ליתן דעת התו' בקושיתם כבר עמדו עליהם הריטב"א והמ"ל פ"ה מה' יסודי תורה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:15
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:15](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/28:15)

בכור ע' ח"מ ולע"ד אף מהרמ' משמע דלא כהש"ע שהרי דברי הרא"ש בנוים על דברי תוספת שפירשו דברי אביי ורבא בבכור שור ולא בפסולי ק"ק דהיינו חטאת שיש בהם מעילה כמבואר בהרמ' פ"ג מה' מעילה הל' ה' ויהא דבריהם אף לר"י הגלילי וע' בח"ר שהתמי' על גירסה זו וע' במור"ם לובלין אבל מהר"מ משמע שמפרש בפסולי המוקדשים חטאת שהרי בפ"ח מה' נ"מ פוסק כר"י הגלילי ובפ' י"ב מה' נ"מ מעתיק דברי אביי ורבא ולשטת תו' יהיה סתור א"ו כנ"ל וא"כ אין מזה שום ראיה וק"ל ומה שהב"ש פי' הש"ע י"ד ע"ד שפוסק הכא במח"כ לע"ד אין בפירושו ממש: